נזכרתי שבכסף שהיה לי קניתי צ׳יפס זיגזג בבורגראנץ׳. פתחתי את הילקוט, שכחתי גם את הטלכרד בבית. התיישבתי על המדרכה, תלשתי דף מהמחברת, שוב לא הספקתי להעתיק שיעורים, וקיפלתי לי ׳קווה-קה׳ כזה שאפשר להזיז לו את הפה, כמו שאבא עושה. קראתי לו גד והתחלנו לדבר, הוא הצחיק אותי, אז ציירתי לו עם הטושים היבשים שבקלמר עיניים פוזלות ולשון בחוץ.
סבתא עם שקית גדולה של אוכל לחתולים התכופפה אליי, היו לה עיניים כחולות כאלה ששומעים את הים, כמו בקונכיות ומסביב מלאנת׳לאפים קמטים, הסתכלה וחייכה ליטפה לי את הראש ״היי! רוצה לקנות ממני את גד?״ צעקתי לה, ״כמה?״ היא שאלה. גד לחש לי 10₪, אז הקשבתי לו. היא אמרה שזה יקר ״אז אספר לך גם סיפור מצחיק״ וסיפרתי לה את הסיפור של אבא הגיבור שנפל לביוב. היא צחקה בקול ויכולתי להישבע שיצא לה צחוק עם ׳מיאוווו׳ היא הגישה לי שטר צהוב, הדודה שמצוירת עליו קצת הזכירה אותה.
עליתי לאוטובוס, וכשירדתי בתחנה חיכה לי גור חתולים, כזה עם כתמים שחורים עגולים, אספתי אותו בידיים ״מעכשיו קוראים לך ׳פלאפל׳ למרות שאני יותר אוהב צ׳יפס זיגזג״.