מאיפה אני, אתם שואלים, ואיך הגעתי לכאן, ומי אני בכלל…?!
אני משם.
הוריי הולידו אותי במקום אחד ונסיבות חיי הובילו אותי למקום אחר. גליתי מארצי וממולדתי, ולמרות שעשיתי זאת מתוך בחירה והחלטה חופשית, ואפילו שזכיתי בשל כך להטבות נאות, אני משלם על כך מחיר כבד, יום יום.
אני משם.
יותר מעשר שנים חלפו מאז שבאתי לפה. יותר מעשר שנים. באף מקום אחר לא חייתי זמן רב כל כך. אני אוהב את השלווה של המקום הזה, את האסטתיקה שלו, את האוויר, את הסדר, את המים הצלולים בברז.
אני חי פה כבר יותר מעשור.
ובכל זאת לא זכיתי שיהיה לי כאן אפילו חבר אחד שהוא בן הארץ הזו. מעולם לא הוזמנתי להתחמם סביב מדורת השבט שלה. מדורת השבט…? וכי למה שאוזמן אם איני שייך לשבט הזה, שאיש מבניו לא פתח בפניי את דלת ביתו.
אני חי פה כבר יותר מעשור.
פניי מגולחים למשעי, בגדיי נקיים ומגוהצים, חזותי אינה מאיימת, ובכל זאת הזרות שלי בולטת. ימים שלמים ישבתי בגינת המשחקים השכונתית, צופה בבני ובבתי שנולדו פה משחקים בארגז החול, ואף אחד מן ההורים האחרים סביבי מעולם לא פיתח איתי שיחה, כאילו מתאמצים שלא להסב את עיניהם לעברי.
אולי גם לי יש אחריות לכך. יותר מעשר שנים שאני חי פה, אולם טרם טרחתי ללמוד את השפה המקומית, ואיני מסוגל לומר בה אפילו משפט אחד, אם כי איש אינו מדבר אלי כאן בשפה הזו, והמידע החשוב באמת – על האופן בו יש לנהוג בעת נחיתת חירום – נמסר לקראת ההמראה גם באנגלית.
ואני עובד פה באנגלית, ומנהל באנגלית עסקים חובקי עולם, וספקי השירות המקומיים שאותם אני מפרנס ברוחב לב, גם הם שמחים לשוחח עמי באנגלית, ואף שולחים לי את החשבוניות שלהם באנגלית, כדי להקל עלי להבין מהו שכר טרחתם ומתי יחול המועד האחרון לביצוע התשלום.
אני מהגר, וגם אבא שלי היה מהגר.
ואני תוהה אם הסטטוס “מהגר” הוא בן חלוף, או שמא אבי עדיין נושא בו, כי גינוניו שונים וחיתוך דיבורו זר, גם לאחר יותר מ-60 שנה מאז ירד מספינת המהגרים שהובילה אותו מארץ אחת לארץ אחרת.
אני מהגר, ואמא שלי בת מהגרים, כמו ילדיי.
והוריהם של אבי ואמי, סביי וסבתותיי, מהגרים, שרידים ופליטים היו. ומשגורשו ונעקרו מכור מחצבתם, ניסו לשתול עצמם בארץ חדשה שאליה הגיעו מיותמים וחסרי כל, ובזיעת אפם הצליחו לשרוד ולקיים בה חיי משפחה, ולחצוב בה במו ידיהם, למען ילדיהם, את הדרכים אל האופק שנסגרו בפניהם.
אני משם.
כנווד בדרכי העולם אני נוסע בין תחנות של זמן ומקום, נע ונד במרחבים שבין עקירה לבין שתילה, בין חורבן ואובדן לבין דבקות בחיים כנגד כל הסיכויים, בין עולם ישן שאינו עוד לבין יכולת אנושית מופלאה להמציא וליצור מציאות חדשה.
אני משם.