Author: דאצ׳טאון

בסופ”ש קריר אך נעים בנובמבר האחרון, התקיים בפראג כנס מובילי קהילות ישראליות באירופה. 42 נציגים מהולנד, צרפת, גרמניה, אנגליה וספרד השתתפו בכנס שעסק ביצירת קהילות של ישראלים שחיים באירופה, בהנהגת “מכון קהילות“, שנוסד כאן בהולנד, ופרויקט “הקהל” של משרד התפוצות שמטרתו חיבור יהודים ברחבי העולם לזהותם היהודית וחיזוק הקשר שלהם למדינת ישראל. את הולנד ייצגו בין היתר קריסטינה סלמן וריקי נודלר, שמקימות קהילות בדרום הולנד וגם חלק ממערכת בדאצ’טאון, ורותי שלו, ממקימות הקהילה באמסטרדם ו”מכון קהילות”. הנה הרשמים שלהן, על קצה המזלג. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב אחר בניית הקהילות וההתעוררות של החיים הישראליים (ויהודיים?) באירופה.

דבר אמיתי, נושם ובועט / קריסטינה

נפל בחלקי הכבוד לייצג בכנס את קהילת רוטרדם-האג-ברדה-דרום הולנד, יחד עם שלוש חברות מקסימות ושותפות לדרך. במהלך הכנס נחשפתי לכוחות אדירים של אנשים מדהימים, שלכולנו מטרה וחזון משותפים: ליצור ולשמר את הקהילה כבית שמדברים בו את השפה שלנו על כל המשתמע מכך. וכך בין יין וסוד, שרנו ברוסית, שתינו בצרפתית, רקדנו בצ׳כית ואפילו הדלקנו נרות שבת לניגוני חנוכה וערכנו טיש חילוני מיוחד שכזה.

סוף השבוע הזה הטעין אותי במוטיבציה יוצאת דופן ואף גרם לי להבין את החשוב מכל, שמה שהתחלנו לפני שנתיים כאן, בדרום הולנד, בצירי לידה לא קלים במיוחד, הוא הכי אמיתי, חי, בועט ונושם וקוראים לו – קהילה!

היהודים נפתחים לישראלים / רותי

לפני כחודשיים קרה משהו משמעותי, שלמעשה כמעט איש מאיתנו לא ידע עליו. וזה אולי חלק מהסיפור.

באמצע נובמבר, בתום הסמינר השנתי של “מכון קהילות” בו אני עמיתה, התקיים בפראג הכנס של הג׳וינט וארגון הגג של הקהילות היהודיות באירופה ECJC. בכנס זה התבקשנו, ניר גבע ואני, להשתתף בפאנל בנושא היחסים בין הקהילות היהודיות והישראלים באירופה. בפאנל השתתפו גם דניאל בוטמן, ראש ארגון הגג של הקהילות היהודיות בגרמניה, ואירנה קלהאוסובה, סטודנטית יהודיה מפראג.

היחסים האלה הם נושא טעון, וזה לא סוד. במחקרים שונים שנעשו לאורך השנים, מסתבר שיש תחושת ניכור, חוסר אמון וחוסר פרגון בין שתי הקבוצות האלה.

הכנס הזה סימל נקודת תפנית ורוח חדשה של התבוננות אמיצה פנימה ורצון להכיר בטעויות ולשנות סגנון. ההתנהלות המיושנת של הנהגת הקהילות הוותיקות כלפי חברי הקהילה פשטה את הרגל, והאומץ להודות בכך היה מרגש מאוד. נכונותם של אנשים מבוגרים (חלקם אף מאוד) להגיד את האמת, לבטא קושי, מבוכה, חוסר אונים, בציבור, היא בשורה משמחת וחשובה מאוד. ארגונים שנהגו לארח בפעילויות השונות שלהם משתתפים רבים, מרגי

שים בהתרוקנות בתי הכנסת ונטישה מסיבית של מסגרות קהילתיות שונות. והם מבינים מדוע. חוסר הקשבה לאדם שמאחורי המספרים, מנגנונים פוליטיים מאוד שלא מעזים להודות בחולשה ולהזמין את חכמת ההמון, מנהיגות היררכית שאינה מעוררת שיח ביקורתי, וכמובן, חוסר האינטימיות במסגרות השונות. הם הסכימו להתבונן פנימה, לבקש עזרה, לחשוף את הפגיעות ועייפות החומר, את התסכול והמבוכה. וכחלק מהמגמה הזאת, באופן תקדימי, החליטו לבקש להקשיב לקול הישראלי. וזה באמת לא מקרי. כי ברור שבאופן מובהק, התקשורת האותנטית שלנו, שהיא פחות רשמית ויותר ישירה, היא משהו שלטוב ולרע, מתקשים לפצח כאן. פתאום, אחרי עשרות שנים של התנהלות נפרדת לחלוטין, משהו נפתח.

באולם מלא, בנוכחותם של אנשי מפתח, נשאלו שאלות אמיצות, הייתה הקשבה, פתיחות, ובעיקר סקרנות אמיתית להכיר קולות אחרים. השאלה המרכזית שעלתה לדיון היתה האם יש מקום ויש טעם לשיתוף פעולה שכזה? האם הישראלים רוצים קרבה לגופים יהודיים קיימים? האם יש נכונות לשקם את היחסים? האם יש סיכוי להתגבר על משקעים, לייצר שיח חדש? כמובן שזאת שאלה מורכבת, ובוודאי שיש לכולנו הרבה מה לומר.

המסר שאנחנו הצענו בשיח היה שטעם לשיתוף פעולה שכזה אינו מובן מאליו וגם לא אוטומטית פועל יוצא של היות כולנו יהודים. הטעם היחיד לשיתוף פעולה יהיה יצירת חוויה מכבדת ובעיקר מכילה, שתתן ליותר אנשים את הזכות וההזדמנות לקבל פתח להכיר בני אדם יפים, חכמים, רחבי לב, בעלי ממשק משותף, כזה או אחר.

ואת זה, לתפיסתנו, ניתן לעשות כשהתשתית הארגונית היא דיאלוגית, ומקדשת מרחב אינטימי לבני אדם, להיות נראים ומוכלים באשר הם. וכשהם יהודים בדרכם שלהם, דוברים עברית או לא, מקיימים אורח חיים דתי או חילוני, הם רוצים שיבחינו בהם הרבה מעבר לכותרת. מעניין מאוד לשמוע את החוויות שלכם והמחשבות על עתיד הקשר בין ישראלים ליהודים מקומיים.

מי כאן מלימבורג? / ריקי

הגעתי לכנס בלי הרבה מושג למה לצפות. כשהגענו בערב ישר למלון, רוב המשתתפים כבר היו שם וכשנכנסתי לחדר לא יכולתי לתאר לעצמי שבמהלך היומיים הקרובים האנשים האלה יהפכו לחברים ולשותפים לדרך.

בילינו ביחד בחדרי הסדנאות אבל גם על רחבת הריקודים וברחובות העיר, ובכל הזמן הזה נרקם מארג צבעוני של חברויות. במהלך הסדנאות שיתפנו את החוויות שלנו מהמדינה שבה אנו חיים, על הדילמות והאתגרים, צחקנו, התרגשנו, וביחד למדנו כל כך הרבה, הן מאנשי מכון קהילות והן זה מזה.

היה נפלא לשמוע על קהילות בשלבי חיים שונים, חזרתי למאסטריכט מלאת השראה וחדורת מוטיבציה. קהילת לימבורג מתחילה לקרום עור וגידים, ונשמח לצרף את כל מי שמעוניין.

 

“לקחתם מופע של זמר ופסנתר, והפכתם אותו לשואו ענק, אומנותי להפליא, מסעיר, מחדש, מאחד ומחבר – בין דורות, בין קהילות, ובעיקר בין לבבות. וכל זאת בזכות נדיבותכם וטוב לבכם, המפיץ אור באמצעות צלילים, בזכות חריצותכם ודבקותכם בחזון שלכם, וכמובן – בעשר אצבעותיכם ברוכות הכישרון!”. זו הייתה רק אחת התגובות הנרגשות למה שאירע לפני שבועיים באולם התיאטרון באמסטלפיין.

“לחבר בין הקהילות היהודיות השונות באמצעות מוזיקה”. זה המוטו של יוזמי הפרויקט של יוני רכטר בהולנד. ולמה פרויקט? כי זה לא היה רק מופע שממנו נהנו כ-500 צופים, אלא סדרה של פעילויות מוזיקליות שבהן השתתפו עשרות ילדים ובני נוער שנחשפו כך למוזיקה ישראלית משובחת, כאן בהולנד, הודות ליוזמה של עמותת “מוקה“. 

עמותת “מוקה” (Stichting MOCA) קיימה זה שנה ומטרתה לקדם חינוך מוזיקלי לילדים ישראלים ויהודים בהולנד. המוזיקאים יניב נחום ורועי שבת, בעלי בית הספר למוזיקה “קונצרטינו“, הקימו את העמותה כדי לקדם פעילויות קהילתיות ללא מטרות רווח. הם גם יזמו את פרויקט הדגל של העמותה עד כה – Er zit Muziek In, מחווה למוזיקה של יוני רכטר, אחד מגדולי המוזיקאים הישראלים, שדרכה נוצר חיבור בין ילדים מקהילות יהודיות שונות בהולנד. הפרויקט החל בפברואר האחרון, וכלל סדנאות ומופעים בבתי הספר ובארגונים יהודיים שונים. בבית הספר “ראש פינה” התקיים מדי שבוע חוג “מקהלה” שם למדו הילדים על רכטר, ושיננו שניים משיריו, שאותם גם שרו על הבמה בערב המופע עם הזמר. מפגשים נוספים התקיימו גם בתנועת הצופים, קהילה עברית, בית הכנסת הליברלי באמסטרדם, בית הספר “מיימונידס” ואפילו נערך מפגש עם קהילה צפונית ב-Heereveen בשיתוף עם ארגון JMW.

שיאו של התהליך היה במופע של רכטר עצמו באמסטלפיין ב-21 ביוני, אז עלו לבמה 60 ילדים ובני נוער לשיר ולנגן עם המוזיקאי.

קונצרטינו – ללמוד מוזיקה בהרגשה של הבית, להמשך קריאה>>

“אנחנו רואים בבית הספר למוזיקה את התלמידים שמגיעים אלינו מרקעים שונים. חלקם אורתודוכסים, אחרים חילונים, יש מי שלומדים ב’חיידר’ או ב’ראש פינה’ ויש מי שמגיעים אלינו מבתי ספר בינלאומיים או ממשפחות הולנדיות מחוץ למעגל הישראלי”, מספר נחום, 
המוזיקה מחברת ביניהם. הם אפילו לא צריכים לדבר את אותה השפה. מספיק שיש כמה ילדים שמנגנים יחד בסקסופון באותו הרכב וזה מצע מצוין לחיבור. כשהתלמידים שלנו יושבים באולם חזרות אחד ומנגנים הם לא מרגישים את אי הנוחות שלפעמים אנו המבוגרים מרגישים כשיש אנשים שחושבים אחרת מאיתנו. המוזיקה מגשרת על הפערים האלו וזה מדהים”.

לימור לוי מספרת שהיא זכתה ללוות את הצוותים כמפיקת הפרויקט. “ההיענות של הילדים להשתתפות במופע הייתה גדולה וזה מאוד שימח אותנו. היה מעניין לראות את הילדים שמכירים את המוזיקה מהבית פועלים בשיתוף עם אחרים שלא שמעו אף פעם את “הילדה הכי יפה בגן”. היה בזה משהו קסום. היה המון רצון מצד הילדים להיות חלק, לשיר וללמוד בעברית את המילים. היו ילדים שלא מדברים כמעט עברית והם שרו בצורה מושלמת”.

רועי שבת מכיר היטב את הקהל ההולנדי. הוא פוגש אותם כלקוחות באירועי בר מצווה וחתונות מפוארות שבהן הוא מנגן. “לקהל ההולנדי לא היה מושג מה הולך להיות. בהתחלה נתקלתי בקושי להסביר מכיוון שרבים לא מכירים בכלל את המוזיקה הישראלית שאותה היינו מעוניינם להשמיע. ההולנדים שבויים בסגנון מוזיקלי מסוים, שהוא קצת גלותי בעינינו”. יניב מוסיף שבאירועים ההולנדיים מנגנים לרוב מוזיקה חסידית, ריקודי הורה ומוזיקה מזרחית. “זה מה שהם מכירים וזה עושה שמח אבל יש עוד עולם שלם של מוזיקה ישראלית של אמנים איכותיים שהם לא מכירים. אנחנו רוצים להביא גם אותה לכאן”.

לקהל ישראלי אין צורך להציג את רכטר. הוא הלחין ועיבד לאמנים מהשורה הראשונה כמו אריק איינשטיין, יהודית רביץ וגידי גוב. אלבום הילדים “הכבש ה-16” שאותו יצר מצוי כמעט בכל בית בישראל. “הבחירה במוזיקה של רכטר כנושא לפרויקט הייתה טבעית לגמרי” מספר יניב. “אני גדלתי על המוזיקה שלו, הוא היה הגיבור שלי, שאבתי ממנו השראה רבה”. 

“מרגע שנחת בהולנד ונפגשנו לחזרה, החיבור איתו היה מיידי. יש לו גישה בלתי מתפשרת, לצד צניעות וענווה שאין כמוה שאפילו הפתיעו אותנו קצת”.

ואכן, בזמן המופע עצמו מציין רכטר בשם את כל אחד מהנגנים והזמרים המופיעים איתו ומשבח אותם. “התברכתם כאן במוזיקאים מעולים, מהשורה הראשונה”, הוא מחמיא בעיקר לנגנים רועי שבת, קובי ארדיטי, איל מרגלית ויניב נחום, שבמשך חודשים היו בקשר ישיר איתו ועבדו על עיבודים מתאימים לשיריו. הם אכן מפליאים בין היתר בעיבוד אינסטרומנטלי מרשים ל”העיקר זה הרומנטיקה”.

“הצטרף אלינו אבישי גלעדי, מפיק ומנהל פרויקטים, שניהל את הצד הטכני של המופע. המופע עצמו היה כולו עשייה מקומית משובחת לצדו של רכטר, עשייה שכללה בין היתר את צוות הנגנים המקצועי אייל מרגלית, קובי ארדיטי, ישי גליק, איתי וייסמן, עידו זילברמן ויסמין קידר”, מציין יניב.

בערב המופע ההתרגשות בשיאה כמובן. עשרות ילדים בני שבע עד עשר אוכלים יחד פיצה ומופעלים על ידי השינשיניות ירדן כץ ושיר איזמן. יחד עם השגחתו של רונן מנדלוביץ. הילדים, כולם בחולצות סגולות של “מוקה”, כבר נפגשו בשתי חזרות קודמות אבל הפעם הם ממש נהנים יחד ואפילו נוצרות כמה חברויות חדשות. יעל לוי, מורה למוזיקה מארגון “קהילה”, מלווה את הילדים ועורכת איתם חזרה אחרונה רגע לפני העלייה לבמה. במהלך המופע היא תנצח על המקהלה בצורה מופתית.

קבוצת הזמרות הצעירות, בנות 16-15, מקבלות פרחים מהמורה המלווה שלהן, מסדרות שיער ואיפור. הן הראשונות שיופיעו על הבמה. נגני ה”ביג בנד” חסרי מנוחה, אפשר לשמוע עוד צליל עמוק של סקסופון ברקע, והשאר פשוט מדברים וממתינים להוראת הכניסה.

 

את הערב פותח בחיוך כריזמטי הפרזנטור מתיאס הולנדר המשמש כפרזנטור באירועים שונים של עיריית אמסטלפיין. הוא פונה לשגריר מר אביב שיראון ומבטיח לו “ערב סבבה”. שיראון עצמו מספר לקהל שהוא נרגש לפתוח את המופע של רכטר, אחד מיוצרי “הקאנון של המוזיקה הישראלית”. הוא מברך את היוזמים ומביע תמיכה בקיום אירועי תרבות מסוג זה בהולנד.

המופע נפתח עם השיר “שבת בבוקר” אותו שרו להקת הבוגרות מבית הספר קונצרטינו וההרכב CMO Voices. לשיר “שטח ההפקר” הצטרפה הזמרת יסמין קידר, ששרה עוד מספר שירים עם רכטר במהלך הערב. הקהל ההולנדי התלהב במיוחד כשהיא שרה את “הילדה הכי יפה בגן” בתרגום מקסים להולנדית. גם רכטר ניסה את כוחו בהולנדית כששאל אם “mooiste” זה כמו “most” וכשסיפר לנו על חברו הטוב, חידי חוף.

באחד משיאי הערב עלו לבמה כל הילדים, תפסו את מקומותיהם בסדר מופתי, כיכבו בשירת האל”ף בי”ת בשיר “כל עוד”, והצטרפו לשמחה ב”שיר נבואי קוסמי עליז”. הקהל התרגש, נעמד על רגליו והחזיר את רכטר לשני הדרנים.

ומה בנוגע לתוכניות לעתיד? ב”מוקה” מבטיחים שיבוא המשך. “אנו מאמינים שגם בשנה הבאה נוכל לגייס תורמים למופע, שיאמינו יחד איתנו באותה מטרה ויבינו את החשיבות שבחינוך דרך מוזיקה”.

לאלבום התמונות המלא לחץ כאן

צילום: studio edge

תודות וקרדיטים:

הפקה מוזיקלית:

יניב נחום
רועי שבת

ניהול פרויקט:

אבישי גלעדי

הפקה ויח”צ:

לימור לוי

סאונד:

אוהד ארמה

מוזיקאים:

קובי ארדיטי
איל מרגלית
ישי גליק
איתי וייסמן
עידו זילברמן
יסמין קידר
יניב נחום
רועי שבת

 

איפה בהולנד אפשר להשיג הגדה לפסח בעברית ובהולנדית? היכן מוצאים כרטיסי ברכה לבת מצווה או ברית מילה וכלים חד פעמיים מיוחדים לחגים? ומה לגבי יודאיקה כמו מזוזות וחנוכיות, או פשוט מתנה נחמדה מהארץ לחברים הולנדים? החנות של ויצ”ו הולנד מציעה את כל זה עם בונוס משמעותי – תרומה לנוער ולילדים במצוקה בישראל.

• לחנות המקוונת של ויצ”ו הולנד
• 5 דברים שכדאי לישראלי בהולנד לדעת על ויצ”ו

ויצ”ו הולנד הוא השלוחה המקומית של תנועת ויצ”ו העולמית המונה כרבע מיליון חברות ביותר מ-50 מדינות. הארגון בהולנד מונה יותר מ-1,500 חברות ועשרות מתנדבות. התנועה תומכת במאות פרויקטים בארץ בתחומי החינוך, סיוע לילדים ונוער בסיכון, העצמת נשים, תמיכה בנשים מוכות ועוד. היא גם עוסקת בחיזוק הקשר בין יהודים בתפוצות לחברה בישראל. ברשימת המיזמים שבהם תומך ויצ”ו הולנד מופיעים בין היתר מעון לילדים למשפחות נזקקות בשכונת ג’סי כהן בחולון, מרכז טיפוח מנהיגות לנוער בעוטף עזה כדי להכשירו לסייע במצבי חירום באזור, מרכז סיוע לנערות במצוקה ברמלה, מועדון העצמת נשים בריחניה ועוד.

החנות שמפעילות המתנדבות של ויצ”ו היא אמצעי חשוב (וכיפי) לגיוס הכסף לתמיכה בפרויקטים הללו, ויש לה שלושה יתרונות ברורים: בראש ובראשונה המבחר העצום. אף חנות אחרת בהולנד לא מציעה מגוון רחב ועשיר כל כך של מוצרים מהארץ, יודאיקה, מתנות ברוח ישראלית או יהודית, קישוטים וצעצועים הקשורים לעברית ולחגים. שנית, בנוסף לחנות המזמינה באמסטרדם, פועלת גם חנות מקוונת (Webwinkel WIZO, בהולנדית ובאנגלית) כך שניתן להזמין הכל בקלות מהבית עד לבית. וכמובן, החשוב מכל הוא שכל קנייה היא תרומה לחברה הישראלית.

החנות (המאובטחת) ממוקמת ב A.J. Ernststraat 735a באמסטרדם. היא פתוחה בימים ב’-ה’ בשעות 16:00-10:00 וביום ו’ בשעות 13:00-10:00. לכבוד החג תהיה החנות פתוחה גם בימי א’, 2 ו-9 באפריל, בשעות 16:00-10:00.

הנה הצצה קטנה למגוון המוצרים שיש בחנות, עם דגש מיוחד על פסח ומתנות שמתאימות לחג ובכלל.

פסח – מהגדות ועד קישוטים לשולחן

 החנות של ויצ”ו הולנד מציעה שתי הגדות לפסח. שתיהן כתובות עברית כמובן, וכוללות תרגום להולנדית וכתיבה פונטית של הטקסט העברי באותיות לטיניות, כדי שגם מי שמתקשה בקריאת העברית יוכל להשתתף. ההגדה המרשימה יותר היא “ההגדה הרחבה”, De Brede Hagada. זו הגדה מעוצבת שכוללת גם דיסק עם מזמורי ההגדה (ותוויהם). בהגדה ניתן למצוא גם הסברים ופרשנויות בהולנדית, ברוח מודרנית. האפשרות השנייה היא הגדה בצורת ריבוע, פשוטה יותר ופרקטית.

כמובן שאפשר למצוא בחנות את כל מה שצריך לשולחן הפסח המסורתי: צלחות פסח לכל טעם וכיס, מגשים למצות וכיסויים לאפיקומן. גם סוגים שונים של מפיות מעוצבות עם סמלי החג, כלים חד פעמיים ופתקים מעוטרים למקומות ישיבה. לילדים יש מגוון צעצועים ברוח החג, כולל המשחק האהוב עלינו – מסיכות שמייצגות את עשר המכות. קצת ביזארי…

מתנות לאנשים שאוהבים לתת

אז הזמינו אתכם להתארח, אבל מה נותנים למארחים הנדיבים שבאמת לא צריכים עוד כלי למטבח או שוקולדים? ויצ”ו הולנד מציע להשיב בנתינה ולהעניק בשמם תרומה לפרויקט לפי בחירתכם. זה פשוט מאוד. אתם בוחרים כרטיס ברכה. לתוך הכרטיס נכנסת גלוית תודה מהפרויקט שבחרתם לתרום לו (מעונות יום לילדים ממשפחות נזקקות, שיעורי מוזיקה לנוער או הכשרה מקצועית). כל כרטיס ברכה שכזה הוא תרומה בסך 10 יורו. אפשר גם לבחור כרטיסי ברכה כלליים בסכומים שונים, כרטיסים מיוחדים לבר מצווה ולבת מצווה, ועוד.

• לרכישת כרטיסי ברכה/תרומה בסך 10 יורו
• לרכישת שוברי תרומה בסכומים שונים

מתנות מישראל – לא רק ליהודים

בלי קשר לפסח, החנות של ויצ”ו מציעה מגוון אפשרויות למתנות מישראל, שמתאימות לכל כיס. תוכלו למשל לצ’פר את החברים ההולנדים בספר בישול “ישראלי” או “יהודי”, או בספר מתורגם שהשתתף בתחרות הספרות של ויצ”ו. יש גם שלל חמסות בעיצובים שונים, ואם יש לכם חברים שהם נוצרים אוהבי ישראל, הם עשויים להתרגש מחפצי יודאיקה המוצעים בחנות, או אפילו ממחזיק מפתחות עם מגן דוד או כיתוב בעברית.

—-תוכן ממומן——

הגישה של המפלגות ההולנדיות השונות כלפי ישראל מהווה שיקול בהצבעה של יהודים הולנדים ושל ישראלים שחיים בהולנד. השבועון היהודי-הולנדי NIW פרסם סקירה מקיפה בנושא שבמסגרתה בדקה הכתבת אלמה ורהאי את ההתבטאויות, ההצעות וההחלטות של המפלגות השונות ושל הממשלה היוצאת בנוגע לישראל, לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולאנטישמיות בהולנד. בשיתוף עם NIW מביא דאצ’טאון תרגום של חלקים גדולים מהסקירה*. בסופה תוכלו למצוא גם את מסקנותיה של העורכת הראשית אסתר ווט.

עוד על הבחירות בהולנד:

• מה שצריך לדעת על השיטה הפוליטית ההולנדית
• המפלגות המרכזיות והמובילות
• למי מצביעים יהודי הולנד? 

תחילת הדרך – שינוי בגישה?

ממשלת רוטה II הושבעה ביום שני, 5 בנובמבר 2012. ההסכם הקואליציוני, אשר נשא את הכותרת “בניית גשרים”, כלל רק משפט אחד אודות ישראל: “הולנד תתרום במידת האפשר לכינון שלום ולשמירת הביטחון במזרח התיכון; הולנד תיעזר ביחסיה הטובים גם עם ישראל וגם עם הרשות הפלסטינית”. לעומת זאת, בהסכם הקואליציוני שכונן את הממשלה הקודמת, הוצהר: “הולנד מתכוונת להמשיך ולהשקיע ביחסיה עם ישראל. הולנד ממשיכה לתמוך בהשגת הסכם כללי בין ישראל לפלסטינים”. הנוסח החדש הובן כשבר במדיניות ההולנדית עד אז ונראה ששר החוץ החדש, פרנץ טימרמנס, הוא זה שכתב אותו. טימרמנס מתח בעבר מספר פעמים ביקורת על קודמו בתפקיד אורי רוזנטל (VVD) וטען כי רוזנטל אינו שם לב למצבם של הפלסטינים וכי “המדיניות הפרו-ישראלית” שלו מוכתבת ישירות על ידי בנימין נתניהו.

המפלגות הנוצריות הקטנות, אשר תמיד נכונות להגן על ענייניה של ישראל, חששו מהרע ביותר. מיד לאחר שהממשלה נכנסה לתפקידה הגישו קייס ואן דר סטאי (SGP) וארי סלוב (CU) הצעה לסדר היום שבה קראו לפרלמנט לתמוך בהצהרה המדגישה את מעמדה המיוחד של ישראל. לדבריהם, ישראל “כבר עשרות שנים שותפה חשובה של הולנד” ורוטה וחבריו נקראו “להמשיך ולהשקיע בחיזוק הקשר עם מדינת ישראל”.

רוטה מתנגד להצהרה, אך לאחר מספר ימים היא התקבלה בתמיכתן של CDA, PVV, ואפילו מפלגתו של רוטה, VVD, למרות התנגדותו. דובר המפלגה אמר ש”אין צורך לכעוס על רוטה יותר מדי”. לדבריו, “כבר היה מאוחר ובנוסף רוטה לא רצה להתעמת עם השותפה הטריה לקואליציה זמן קצר כל כך לאחר כינון הממשלה”.

פחות משבוע לאחר מכן, בשאלת שדרוג מעמדה של פלסטין באו”ם למעמד של “מדינה צופה שאינה חברה”, נראה שטימרמנס שוב הפסיד את הקרב. הוא נאלץ לדחות הצעה התומכת בשדרוג הזה בטיעון שזה יפגע בתהליך השלום שהותחל מחדש, למרות שב-2011 טען טימרמנס בלהט בעד שדרוג המעמד הפלסטיני, יחד עם יו”ר D66 אלכסנדר פכטולד. טימרמנס הודיע בדצמבר 2012 כי הולנד תשתתף אך ורק בפלטפורמות שבהן ישתתפו נציגים גם מישראל וגם מהרשות הפלסטינית. זהו שינוי מהממשלה הקודמת, שתמכה בהקמת ועדה הולנדית-ישראלית לשיתוף פעולה.

להרוס את החומה – ההשפעה של ואן אחט

בתחילת יוני 2013 נאם בפרלמנט ראש הממשלה לשעבר דריס ואן אחט ממפלגת CDA וסיפר על היוזמה האזרחית בהנהגתו – “להרוס את החומה” (הכוונה למכשול ההפרדה בין ישראל לשטחים. לוואן אחט לא היה אז תפקיד פוליטי כלשהו. ג”ג). לפני כן הוא כבר אסף הר של חתימות מתומכים, שאותו הגיש לפרלמנט. העיתון Trouw תהה אז אם יהיו השלכות פוליטית כלשהן לפעולה הזאת. “לפחות נעורר את דעת הקהל לתהות אם מה שקורה שם צודק וחוקי”, ענה ואן אחט. כתגובה לכך נתן לו יואל וורדוינד ממפלגת CU רסיס של מרגמה שנורתה לעבר ישראל. לאחר מכן התעורר בפרלמנט דיון סוער בו הובעו דעות חריפות בעד ישראל על ידי נציגי מפלגתו של רוטה, VVD, מפלגתו של חירט וילדרס, PVV, והמפלגות הנוצריות הקטנות, SGP  ו-CU. נגד ישראל נשמעו קולות נציגיהם של מפלגת העבודה, SP, 66D, GroenLinks ו-50Plus.

הדוברת של מפלגת העבודה כינתה את רצועת עזה “כלא”. היא הסכימה עם ההצעה להפעיל סנקציות נגד ישראל, כמו למשל להשעות את הסכם הסחר של האיחוד האירופי איתה ולהטיל חובת קבלת אשרה על תיירים מישראל. היא הגישה שתי הצעות לסדר היום שבהן קראה לממשלה להרתיע חברות באופן פעיל מלסחור עם חברות ומפעלים הממוקמים בשטחים, ולעודד אותם להגביל קשרים ולהפחית השקעות קיימות. היא גם ביקשה להצהיר שהיחסים עם ישראל יתחזקו רק במידה שתהליך השלום ימשיך. ראש סיעת ה-SGP ענה לה במילים כדורבנות: “צעדים כאלה יהיו הפרה של ההסכם הקואליציוני”. טימרמנס, שגם הוא לא נולד אתמול, ביקש ממנה למשוך את ההצעה, אבל היא דווקא הגישה אותה לסדר היום. ביוני היא פרשה מהפרלמנט, אבל קיבלה תפקיד חשוב במשרד החוץ.

פוליטיקאים חשובים מהמפלגה הנוצרית הגדולה, CDA, המפלגה שבראשה עמד ואן אחט, תומכים בתנועה שהקים. אבל גם פוליטיקאים חשובים ממפלגות אחרות כמו מפלגת העבודה וה-66D מביעים את תמיכתם. ואן אחט עצמו אומר שהוא מצפה לתמיכתן הפוליטית של מפלגות השמאל SP ו-GroenLinks יותר מאשר לתמיכה ממפלגתו שלו. אבל דובר המפלגה דווקא הצהיר בדיון כי לדעתו השעיית הסכם הסחר עם האיחוד אפשרית בתנאים מסוימים. המפלגות הנוצריות הקטנות מעלות הצעה לסדר היום לפיה חומת ההפרדה לא תוכל לשמש אמתלה להטלת סנקציות על ישראל. ה-CDA לא תמכה בהצעה. זה לא הצעד היחיד בעל האופי האנטי-ישראלי שה-CDA נקטה בתקופת השלטון הזאת.

סימון מוצרי התנחלויות

בתחילת מרץ 2013 הודיע טימרמנס כי יש לתקן תוויות מוצרים “שגויות”. מוצרים שמקורם בהתנחלויות בגדה המערבית וברמת הגולן צריכים לקבל תווית ייחודית ואינם יכולים להימכר כמוצר ישראלי.

לפי טימרמנס לא מדובר בשום פנים ואופן בחרם ברוח תנועת BDS, הקמפיין לחרם על ישראל. בכוונתו של טימרמנס רק “ליידע” את הציבור. ובלשון השר: “האם לצרכן אין זכות לדעת מה מקור המצרכים שהוא צורך?”. ראש הממשלה רוטה הרגיע את הרוחות באומרו שיש להמתין ולראות אילו צעדים תנקוט בריסל בעניין. המפלגות הנוצריות הקטנות, SGP ו-CU, לא בטוחות שצעדים אלה יהיו לטובת ישראל. לדעתן של המפלגות האלה, סימון המוצרים הוא הצעד הראשון בדרך לחרם, או להשעיית הסכם הסחר עם ישראל, דבר שיגרום לתעריפי מכס גבוהים יותר על המוצרים המיובאים. במקרה כזה, אמנם לא יהיה חרם מבחינה משפטית, אבל הוא יתקיים בפועל.

באפריל 2015 פרסם עיתון “הארץ” מכתב חשאי שנכתב על ידי 16 שרי חוץ אירופים, ביניהם שר החוץ ההולנדי דאז, ברט קונדרס, לנציבת האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. במכתב הם דחקו במוגריני לפעול למען “סימון מוצרי התנחלויות”. זאת, כסנקציה נגד ה”התנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הכבושים הפלסטיניים” וכדי “לא להוליך שולל את הצרכנים”. לפי “הארץ”, שמייחס את האמירה לדיפלומטים שונים, סימון זה נועד לשמש גם כ”עונש” על בחירתו מחדש של נתניהו, שהכריז כי לא ישנה את מדיניותו ביחס לפלסטינים.

במקביל, ארגון “SOMO” [הארגון לחקר חברות מולטי לאומיות] פרסם דו”ח תחת הכותרת מקפיאת הדם “סחר במוצרי התנחלויות ותפקיד המרכולים ההולנדים בהפרות זכויות אדם בשטחים הפלסטינים”. לדברי הכותבים, רשת הסופרמרקטים AH מפרה “זכויות אדם” באמצעות רכישת תמרים מעמק הירדן שעליהם רשום “מוצר ישראלי”. המחקר מומן על ידי משרד החוץ. חברות נוספות אשר ממומנות מכספי הממשלה ההולנדית פרסמו דו”ח דומה. חברי פרלמנט מהSP ומ-GroenLinks פנו בדרישה להחל בסימון המוצרים לאלתר, במחאה נגד “מצב בלתי מתקבל על הדעת” זה. אך קונדרס השיב – כפי שסוכם בקואליציה – שהעניין יוסדר דרך האיחוד האירופי.

בנובמבר 2015 פרסם האיחוד האירופי אמות מידה אתיות לגבי מוצרים מהתנחלויות “בלתי חוקיות”. מהר מאוד נהיה ברור שמדובר במוצרים שנבחרו באופן סלקטיבי כמו ירקות, פירות ומוצרי קוסמטיקה, ושהמדינות החברות צריכות להחליט בעצמן אם ליישם את אמות המידה האלה. גרמניה והונגריה לא שיתפו פעולה מתוך חשש להשפעה שלילית על תהליך השלום.

במהלך דיון בנושא הדובר של מפלגת ה-VVD שם ללעג את ההבטחה של השמאל ההולנדי ליישם את סימון המוצרים, וטען כי זו עדות לניתוק של האליטה. האם אין לצרכנים זכות לדעת שחלק מהעגבניות מגיעות מהסהרה המערבית הכבושה ולא ממרוקו? שחלק מגבינות החלומי הן מקפריסין הכבושה ולא מטורקיה? שסוודר הצמר היפה הוא מטיבט ולא מסין? הוא הגיש הצעה שלפיה אמות המידה ייושמו לגבי כל המוצרים מכל השטחים הכבושים או המסופחים באופן בלתי חוקי בכל מקום בעולם. בקשה זו התקבלה פה אחד, למעט מפלגת העבודה. אולם במאי 2016 הודיע השר קונדרס כי הוא עשה כמיטב יכולתו לקדם את ההצעה ההולנדית לסמן מוצרים מכל השטחים השנויים במחלוקת בעולם, אבל הדבר לא זכה לתמיכה רחבה מספיק באירופה.

הדיון סביב מוצרים ישראליים נמשך. עוד באותו חודש קראה תנועת BDS ל”יום ביקורת” ארצי שבמהלכו צוותים מטעמה פטרלו בחנויות ובדקו אם הן מוכרות סחורה מישראל ומההתנחלויות. חברי פרלמנט מ-CU ו-SGP מעלים את הנושא לדיון. חבר הפרלמנט ריק גרסהוף מ-GroenLinks הביע דאגה ביחס לצעדים עליהם הודיעה ממשלת ישראל נגד תנועת BDS וביקש מהשר להגן על פעיליה. המפלגות SGP, CU, CDA ו- PVV העלו הצעה לפיכך שלפיה אין להדביק “תגיות אזהרה” על מוצרים, אך היא נדחית – לשמחתן של מפלגת העבודה, 66D, ו-GroenLinks. המפלגות SP  ו-DENK קוראות לחרם מלא על מוצרים ישראליים.

ביוני 2016, כאשר נראה כי הולנד היא אחת המדינות היחידות שבהן ייושמו הנחיות סימון המוצרים, קרא יושב הראש של VVD יחד עם מפלגות SGP, CU ו-PVV “להפסיק עם הסימון האתני”, ולא ליישם את אמות המידה של האיחוד האירופי. ההצעה נדחתה. CDA הצביעה נגד.

זוהי איננה הפעם היחידה שבה פעלה CDA  באופן המפעיל לחץ על ישראל. יושב הראש של המפלגה, ריימונד קנופס, הוא אחד החותמים על העתירה של מפלגת העבודה ו-66D שלפיה על הולנד לדרוש פיצוי מישראל בגלל הרס בתים פלסטינים. הוא חתם גם על ההצעה של שתי המפלגות שבה קראו להטיל סנקציות על צדדים שנמנעו מהשתתפות בשיחות שלום. מנסחי ההצעה התכוונו בכך לישראל, אך קנופס עוד לא הגיע רחוק כל כך. הוא חתם גם על הצעה הקוראת לממשלה לתמוך בארגוני זכויות האדם הישראלים “שוברים שתיקה” ו”בצלם” וזכה למחאה נגדו בטוויטר. גם בתוך מפלגתו הייתה התנגדות לקו שהוביל. במשרדי CDA היו פרישות רבות. מתוך פחד ממחאה, מיהר קנופס לתמוך בהצעה שבה המשטר התבקש להפסיק את הסובסידיה לארגונים שקראו לחרם על ישראל או שנותנים סובסידיות לארגונים שמואשמים בכך.PvdA, D66, GroenLinks ו- SP הצביעו נגד.

מדיניות ההתראה – “אווירת חרם” במשרד החוץ?

באוגוסט 2013 הודיע משרד המהנדסים המלכותי “האס קונינג” כי הם מפסיקים מיד את עבודתם בתכנון מתקן טיהור מים במזרח ירושלים. זאת בעקבות התראה של משרד החוץ ההולנדי. בתשובה על שאילתות בנושא שהגישו CU ו-SGP אמר טימרמנס, שכל שעשה היה הפעלת המדיניות שהולנד נוקטת בה מאז ומעולם, שבמסגרתה חברות ומפעלים מקבלים מידע אודות “הכיבוש הלא חוקי”. לדבריו, “לא מדובר כאן בכפייה, החברה רשאית להחליט בהתאם לנכון לה ובאחריותה”.

ממתי מדיניות החוץ של הולנד היא להזהיר חברות ומפעלים שיש להם קשרי מסחר ישרים או עקיפים עם הגדה המערבית או עם הגולן? בתקופה שבה כיהן בן בוט מה-CDA כשר החוץ, הוא ניסח את מדיניות הולנד שלפיה יש להשקיע בהתאם לחוק הבינלאומי, וכי אין זאת מדיניות אחראית מבחינה חברתית להשקיע בהתנחלויות שאינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי. אבל נראה שטימרמנס מתכוון להפסיק את כל הפעילויות בגדה המערבית וברמת הגולן.

בדצמבר 2013 מבקרים רוטה וטימרמנס בישראל וברשות הפלסטינית. כבר בזמן הביקור מבטל מפעל המים ההולנדי ויטנס (אשר נמצא בידי הרשויות המקומיות) את החוזה הטרי עם חברת מקורות. זאת לאחר שנודע שטימרמנס ביטל את הביקור בחברת מקורות. עד כמה קשה לקרוא את הכתובת על הקיר? גופים פיננסיים, כמו קרן הפנסיה PGGM, ASN Bank ו-Triodos Fonds מבטלים בתקופה שלאחר מכן את השקעותיהם בבנקים ישראליים. דרך אגב, בגלל החרם הזה כללה מדינת ניו יורק את החברות האלה ברשימה השחורה שלה. ישראל מוחה נגד “אווירת החרם” שטימרמנס יצר ונגד מדיניות ההתראה המעורפלת שלו. האם כוונתו להחרים את ההתנחלויות, את הגדה המערבית, את הגולן או את ישראל כולה? דובר ה-VVD מצביע על כך שחברת ויטנס מספקת מים לרשות הפלסטינית בעקבות הוראה שקיבלה בהסכמי אוסלו. “הרי לא ייתכן שדווקא המפעל הזה יהיה הקורבן של אקטיביזם מוגזם?”.

השגריר ההולנדי נקרא פעמיים לשיחות הבהרה. אך טימרמנס אינו חש אחריות וטוען כי החברות והמפעלים הם האחראיים הבלעדיים להחלטות שלהם, וכי אלה מושפעות מ”הלך הרוחות הכללי”. עם זאת, הוא אומר שהוא אכן מצטער על “ציוץ השמחה” שפרסמה בטוויטר שגרירת הולנד בקטאר כתגובה על כך שגם קרן הפנסיה PGGM מחרימה את ישראל.

לפי מקורבים, הציוץ הזה אינו טעות, כי אם תופעה שמשקפת את הלך הרוח הכללי בפסגת משרד החוץ, שם עובדים רבים ידועים כביקורתיים כלפי ישראל.

בתחילת 2014 שוב התבקש טימרמנס להסביר מדוע חברות שונות פורשות משיתוף פעולה עם ישראל. הוא טען שלהיפך, “שיתוף הפעולה עם מפעלים וחברות ישראליים מאוד חשוב לתהליך השלום”. המפלגות הנוצריות הקטנות העלו הצעה בפרלמנט שדורשת הבהרה אודות מדיניות ההתראה וההשלכות שיש לה על החברות והמפעלים ההולנדיים. מפלגת העבודה לא תמכה בה. לעומת זאת ה-VDD כן תמכה בהצעה, שלמרות זאת לא התקבלה. ואילו ה-PVV, המתנגדת הנחרצת של מדיניות ההתראה, התנגדה להצעה הזאת, מאחר שלא הייתה נחרצת מספיק בשלילת מדיניות ההתראה.

צוק איתן מגיע להולנד

בקיץ 2014 גובר ירי הרקטות מעזה על ערים ישראליות. צה”ל מגיב בחריפות. רוטה אומר שמספר ההרוגים בעזה אינו “חסר פרופורציה”; הוא מסביר שחמאס משגר טילים מנקודות שיגור בבתי חולים ובתי ספר. בכל רחבי הולנד נשמע קולם של פעילים פרו-פלסטינים. ה-SP משתתפת בארגון כנס מחאה בברדה, שבו נואם דיאב אבו-ג’איה, פעיל אנטי-ישראלי חביב הקהל: “ישראל, התינוק המפונק, הפכה להיות מפלצת”. הוא חוזר ומכנה את פעולותיה של ישראל “טיהור גזעני” ו-”התנהלות פשיסטית”.

בהפגנה בהאג נושאים המפגינים שלטים שבהם דגל ישראל מושווה לצלב קרס. ב-Schilderswijk, שכונה בעייתית בהאג, מפגינים מדקלמים “מוות ליהודים” בערבית ובהולנדית, חלקם רעולי פנים. משטרת האג הייתה נוכחת: שוטרים במדים ובלשים בלבוש אזרחי וגם רכב שמירה משטרתי ליוו את האירוע. הסיעות העירוניות של מפלגות ה-PVV, CDA, CH/SGP ו- Groen de Mos תובעות מראש העירייה ואן ארטסן, ממפלגת ה-VVD, שינקוט צעדים נגד המפגינים – אך הוא בחופשה. דוברו מודיע שעד כמה שידיעתו משגת “המפגינים לא חרגו מגבולות המותר”. הטלחראף כותב: “האג בוערת וראש העיר משתזף”.

בסוף אוגוסט 2014 דן הפרלמנט במצב בעזה. ה-VVD מגישה שאילתה לממשלה: “האם הממשלה מסכימה עם חברי ה-VVD שהפחתת הכוחות הצבאיים, הגבלת כלי הנשק הגדולים, והריסת המנהרות צריכות להיות חלק בלתי נפרד מהסכם בין ישראל לחמאס?”. ביולי ניסתה מצרים לתווך בין ישראל לחמאס, אבל חמאס סירב להפסקת אש. טימרמנס לא מביע דעה בעד או נגד. הוא מביע זעזוע מ”מספר הנפגעים הגבוה”, ואומר כי “הצדדים עצמם צריכים להגיע להסכם שיספק אותם”.

נקודת אור: רוטה מזמין אליו משלחת של יהודי הולנד. הוא מבקש לדעת איך הם עוברים את “הקיץ הקשה” ומבטיח שמוסדות יהודיים יזכו לאבטחה מוגברת. בעת דיון כללי ב-5 בספטמבר ביקשה ה-CU מבקש מהממשלה שסוף סוף תממן את אבטחת המוסדות היהודיים. למחרת הקציב רוטה 1.5 מיליון יורו נוספים בשנה לנושא. כנראה שהלחץ שהפעיל ראש עיריית אמסטרדם עזר לרוטה להחליט.

הכרה במדינה פלסטינית

ב-18 בנובמבר נכנס אלברט קונדרס ממפלגת העבודה לתפקיד שר החוץ. באותו יום מתרחש פיגוע הירי בבית הכנסת בהר נוף בירושלים שבו נרצחו ארבעה מתפללים. קונדרס אומר שהפיגוע “מזעזע” ומוסיף: “צריך למצוא פיתרון כמה שיותר מהר כדי למנוע הסלמה בכל החזיתות”. קונדרס ידוע כמבקר חריף של ישראל, אפילו יותר מטימרמנס. דובר מפלגתו תוקף אותו ומבקש לחזק את מעמד הפלסטינים באמצעות “גל של הכרה בפלסטין”. קונדרס אומר ש”עדיין” לא הגיע הרגע להכיר במדינה פלסטינית. ה-VVD מתנגדים בחריפות לניסוח הזה. דובר המפלגה אומר: “איך ניתן להכיר במדינה ללא גבולות, ללא ממשלה לגיטימית וללא אוכלוסיה ברורה”.

ההכרה במדינה פלסטינית קרבה כאשר בדצמבר 2014 החליט הפרלמנט האירופי כי אירופה תומכת במדינה הפלסטינית “באופן עקרוני”. הפרלמנט האירופי אינו יכול להכיר במדינות, אך הכוונה היא שכל אחת מהמדינות האירופיות בנפרד תכיר במדינה הפלסטינית. ה-VVD מתנגד להצעה. יושב ראש הסיעה מצהיר כי “ה-VVD יתמוך במדינה פלסטינית רק כאשר הקמתה תהיה חלק בלתי נפרד מהסכם שלום כולל. בנוסף, חמאס, שהוא השולט בפועל ברצועת עזה, עדיין שואף להשמיד את ישראל ועדיין מבצע פיגועים בשטחי ישראל”. סיעת ה-CDA בפרלמנט האירופי מצביעה בעד ההצעה. בהודעה שמטרתה להרגיע את התומכים ב-CDA הוצהר כי ההכרה במדינה פלסטינית צריכה להיות חלק מההתקדמות במשא ומתן לשלום.

ב-29 בנובמבר 2016 הגיש חבר הפרלמנט הארי ואן בומל מה-SP הצעה להכיר במדינת פלסטין. ואן בומל תומך ברעיון זה כבר שנים וזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לפעול בעניין. בבחירות הבאות הוא לא יהיה חבר פרלמנט. קונדרס דחה את ההצעה, אך היה זה עניין סמלי בלבד. כל סיעת העבודה תמכה בהצעה. כולם עצרו נשימתם. מה תעשה ה-CDA? לפני פגרת הקיץ, תמכה מפלגת ה-CDA בהצעות האנטי ישראליות. אך כעת היא הצביעה נגד וביקשה הצבעה שמית. זה הביא לכך שההצעה נדחתה בהפרש זעום של 71 בעד ו-76 נגד. אגב, באחת מהפעולות האחרונות שלו בתור חבר פרלמנט, יזם ואן בומל בתחילת פברואר עצומה להשעיית שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד האירופי. היא נדחתה ברוב של 77 נגד 70 חברי פרלמנט.

ביקור נתניהו והפסגה בפריז

בספטמבר 2016 ערך נתניהו ביקור ממלכתי בהולנד. ארגונים פרו-פלסטינים קראו לחברי פרלמנט להחרים את הפגישה עמו וראש הממשלה לשעבר ואן אחט אמר בראיון טלוויזיוני שהמקום היחידי בהולנד שאליו שייך “פושע מלחמה” זה הוא בית הדין הבינלאומי בהאג. חבר הפרלמנט טונהאן קוזו (סיעת יחיד, לשעבר ממפלגת העבודה) הגיע עם סיכה של דגל פלסטין וסירב בחיוך ללחוץ את ידו המושטת של נתניהו. רוטה קיבל את נתניהו בחום וכינה אותו “ידידי הקרוב”. עם זאת, הוא ציין במסיבת עיתונאים משותפת כי דעותיהם בנושא ההתנחלויות חלוקות וכי הולנד מצדדת בעמדת האיחוד האירופי המתנגד להתנחלויות. הוא גם אומר שהולנד תפעל לסייע לפלסטינים בתחומי האנרגיה והמים, בשיתוף פעולה עם ישראל.

ב-15 בינואר השנה, חמישה ימים לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות, התקיימה בפריז “ועידת שלום” שבה נכחו 70 שרי חוץ, ביניהם קונדרס מהולנד. בוועידה לא נכחו נציגים מישראל או מהרשות הפלסטינית. הוועידה קראה לצדדים לאמץ את פתרון שתי המדינות ובירכה על החלטת מועצת הביטחון של האו”ם שגינתה את ההתנחלויות.

חמש מסקנות מרכזיות

המסקנה הראשונה של העורכת הראשית של NIW, אסתר ווט, נוגעת למפלגת CDA:

“נראה כי הלובי האנטי-ישראלי, מורשתו של דריס ואן אחט האנטי-ציוני, קוצר פירות. דובר הלובי לנושאי חוץ, ריימונד קנופס, פלירטט לא מעט ובאופן גלוי למדי בשנים האחרונות עם גורמים מ-BDS בפרלמנט שלנו. זה רק מנבא רעות: הכרה במדינה פלסטינית, חרם כלכלי על ישראל (ולא רק על פעילות בשטחים הכבושים), ומימון קבוצות שרוצות למחוק את המדינה היהודית מהמפה. כל אלה הולכים ומתממשים במציאות, כל עוד מפלגת הנוצרים הדמוקרטים נצמדת לקווי הפעולה של ואן אחט”. אך ווט גם רואה נקודת אור ומציינת כי “מסתמן שבסיס המפלגה הופך ליותר ויותר פרו-יהודי לעומת הדינוזאור האנטי-יהודי… יש מי ששומר שהמפלגה לא תאבד את צביונה הכללי”.

המסקנה השנייה נוגעת למפלגות השמאל ש”מפנות גבן לישראל”:

“מהמפלגה למען בעלי החיים ועד D66, ממפלגת העבודה (PvdA) ועד המפלגת הסוציאליסטית (SP), ו-GroenLinks. המפלגות הללו, המציגות את עצמן כמתקדמות בהשקפותיהן, מצביעות כגוש אחד נגד ישראל…”

ומה בנוגע למפלגת השלטון, ה-VVD? לדעתה של ווט דווקא “היא זו שהציעה משקל נגד משמעותי”. לדבריה, “הדובר לנושאי חוץ של המפלגה, האן טן ברוקה, מיצב את עצמו כידיד נאמן של מדינת ישראל והעם היהודי והרוב הליברלי במועצת השרים הגן עלינו מפני כל מיני צעדים אקטיביסטיים חריגים, בייחוד מצד משרד החוץ”. עם זאת, היא מדגישה כי “השאלה שנותרת פתוחה כאן היא כמה זמן תוכל ה-VVD להמשיך להגן על ישראל נגד העמדות העיקשות לעיתים של שותפים פוטנציאליים בקואליציה כגון D66 ו-GroenLinks”.

אהבת ישראל אמיתית מוצאת ווט בראש ובראשונה אצל המפלגות הנוצריות הקטנות, CU  ו-SGP: “הצעות החוק מטעם מפלגות אלו מראות כי הן הולכות עם ישראל באש ובמים וכי הן מצביעות נגד הצעות חוק המכוונות נגד ישראל. מכתבתה של אלמה ורהיי עולה כי לא ניתן למצוא אפילו מקרה אחד בו הצביעו שתי המפלגות הנוצריות הקטנות נגד ישראל או נגד הצעות חוק שיועדו לפגוע ביהודים בהולנד. מהסקר שערכנו עולה כי המצביעים היהודים מצביעים בעפרונותיהם האדומים ונותנים למפלגות הללו את קולותיהם”.

ואחרון חביב הוא חירט וילדרס: “אהבת ישראל ניכרת לא מעט גם בקרב ה-PVV, עד כדי כך כי נראה שהמפלגה יורה לעצמה ברגל כאשר היא נמנעת מלהצביע בעד הצעות חוק חשובות, רק משום שהן מתונות מדי לטעם חברי המפלגה. מאידך, עושה וילדרס מעט מדי משום שמפלגות אחרות אינן מרבות לתמוך בהצעות חוק המוגשות על ידי ה-PVV”.

*הכתבה תורגמה על ידי המתרגמת רות בכרך (Ruth Bachrach), רוני רשף, וכתבתנו הגר שפריר. אנו מודות להן על העבודה המהירה והיעילה.

עריכה: גילי גוראל. זהו קיצור של הכתבה שפורסמה ב-NIW, שכולל רק חלקים נבחרים שרלבנטיים לישראל. כל טעות שנפלה בתרגום ו/או בעריכתו היא אחריותו של דאצ’טאון.