Author: מורן ברנס-ינסן

מעבר מדינה הוא מצב מורכב מבחינה רגשית שפתית ותרבותית. לא משנה אם אנחנו חיים בזוגיות של שני ישראלים או הורה ישראלי והורה הולנדי או אפילו במצב של חד הוריות, כולנו רוצים שילדנו ירוויחו מדו הלשוניות והתרבותיות שבחייהם. כולנו רוצים שלנו ההורים תהיה חווית הורות שלמה. שנוכל לשיר, לספר סיפורים, לשתף בחוויות ולהיות מסוגלים לתקשר עם ילדנו ברמה העמוקה והמשמעותית ביותר.

הורות כזו תתאפשר בשפה שלנו, בשפת האם שמחוברת לתרבות, לחוויות ולרגשות שלנו.

דיברתי כבר לא מעט על מיתוסים ודו לשוניות, על יתרונות של דו לשוניות (מוזמנים לקרוא מאמרים קודמים) אבל כיצד מפיקים את המקסימום? מה רצוי וכדאי לעשות? ובעיקר איך לעשות, עדיין לא דיברנו.

במהלך ההרצאות והסדנאות וגם בטיפולים הפרטניים, אני נתקלת בלא מעט בהורים מקסימים, שמתוך כוונתם לתת לילדם את המירב ולסייע לו להשתלב כמה שיותר טוב בחברה ובלימודים,עושים טעויות כואבות.

האתגרים רבים במיוחד כאשר המשפחה מתרחבת מילד ראשון לילד שני והלאה, הילדים מתפתחים בבית הספר בשפה המקומית והפער בין השפות עלול לגדול.

חשוב מאד לדעת שהיתרונות הרבים של דו לשוניות מגיעים כאשר הילדים שלנו נחשפים לשפה שלמה ותקינה אבל כשאנחנו “מחפפים” מהססים או מתלבטים, יכולות להיות לכך השלכות מורכבות והמשמעותית לדוגמא, במקום דו לשוניות מלאה, שני חצאי שפות ברמה שאינה מתאימה לגיל הילד. כך עלול להווצר פער ביכולתו לתקשר, ללמוד וליצור קשרים חברתיים.

חשיפה מיטבית – נתחיל בבסיס, מושג חשוב. תינוקות וילדים צעירים לומדים בדרך טבעית של חשיפה לשפת האם. הם שומעים אותנו מדברים תוך כדי שאנחנו מצביעים, פועלים, מדגימים ולומדים לקשר את הצלילים שאנחנו משמיעים (מילים) לרפרנטים ומצבים בעולם שסביבם. כאשר אנחנו עקביים ומחברים את אותה מילה לאותו החפץ והאדם הלמידה מהירה וטבעית. ילדים עד גיל 3 שנים הנחשפים במקביל לשתי שפות בחשיפה מיטבית יהיו דו לשוניים מלאים ויעברו את אותם תהליכי רכישה של ילדים חד לשוניים.

ואלו הכללים הבסיסיים לחשיפה מיטבית לשפה:

עקביות – ההמלצה הכי בסיסית היא -כל הורה משתמש בשפת אמו עם ילדיו. חשוב מאד להקפיד על כך. כלומר הורה הולנדי משתמש בהולנדית, הורה ישראלי בעברית. במידה וההורה עצמו דו לשוני מלידה (רכש את השפה הנוספות בגילאי הילדות המוקדמת והיא עדיין שפה חיה ובשימוש תדיר), וחשוב לו להשריש שפה שלישית אפשר לבחור סיטואציות בהם משתמשים בשפה השלישית (לדוגמא: תמיד בארוחת ערב רוסית, תמיד במקלחת ספרדית) בהתאם לצרכים של המשפחה.

הפרדה – כאשר השפה הנוספת (ההולנדית שלנו – הישראלים) שגורה כבר בפינו, יש לכולנו נטייה לערבב בין השפות בתוך אותו המשפט- {אתה רוצה קאאס בלחם או פינדה קאאס?}. חשוב מאד להלחם בנטייה הזו (זה לא קל). ערבוב בין השפות מקשה מאד על בניית שפה אחת שלמה במח ויקשה על רכישת השפות.

חשיפה עשירה לרמות מגוונות של השפה – המחשבה שילדים לומדים שפה לבד מתוך עצמם היא מעט נאיבית. ילדים לומדים מתוך חשיפה לשפה. הם צריכים לשמוע להרגיש ולחוות בשפה כדי שהיא תשתרש ותתפתח. שחקו עם הילדים בעברית הקריאו סיפורים, למדו דברים חדשים ובגיל המתאים אפשרו להם לימוד של קריאה וכתיבה. כאשר אדם מסוגל ללמוד בשתי השפות ולקרוא בשתיהן, שתי השפות ימשיכו להתפתח וכך הזהות של הילדים כחלק משתי תרבויות תמשיך להתפתח.

עשה ואל תעשה

כל יום כל היום תוך כדי היומיום…..

דברו עברית!– רק, תמיד, הרבה, בכל מצב. אם ראיתם פעם סרט עם כתוביות לחרשים-שם יש תוספות כמו “רחש הגלים”, “צוחקת צחוק מתגלגל”. על הכתוביות לחרשים הוסיפו “כתוביות לעוורים“- תיאור של הסביבה שלנו: “איזו אונייה גדולה אני רואה, היא שטה במים”, “עכשיו תראה הגשר עולה למעלה, כל המכוניות עוצרות, וואו”. כתוביות לחרשים+ כתוביות לעוורים= חשיפה עשירה מאד לשפה.

הרחבה! – חוץ מלדבר אנחנו צריכים גם הרבה מאד להקשיב לילדים ולסייע להם לפתח את ההפקות המילוליות שהם כבר מפיקים. אחת הדרכים היא הרחבה. כאשר הילד שלנו אומר “אוטו” ומצביע על אוטו- נחזור על דבריו ונרחיב-“נכון! אוטו גדול” או: “וואו, האוטו נוסע”. ההרחבה היא רמה אחת מעל ההפקה של הילד.

מילה אחת תורחב לצירוף,

צרוף יורחב למשפט פשוט עם שלוש מילים וכך הלאה.

תיקון חיובי!– רכישה תקינה של שפה מלווה בהפקה של טעויות שפתיות. בכל גיל ובכל שלב של התפתחות שפה ברצוננו לאפשר לילד ללמוד את ההפקה התקינה, מבלי שירגיש מובך או ננזף ושחלילה לא יעדיף להמנע מדיבור.

הדרך היעילה ביותר היא, תיקון חיובי. חזרה תקשורתית על דבריו של הילד באופן התקין. אנחנו לא אומרים “צריך להגיד או לא אומרים…” מתקנים וממשיכים בשיחה. הילד לא צריך לחזור על דבריו!

לדוגמא (טרייה מאתמול) –”אמא בוא” – “אמא בואי (באינטונציה וג’סטה מתאימה לגיל), אני באה, לאן”?

או עם ילדים גדולים יותר – “אבא ראיתי היום המון תינוקים!” אבא- “ראית המון תינוקות היום? איפה? “

משפטים שלמים! – שימו לב לסוג המשפטים שלכם. “הי בובי תביא לאמא את ה…”, “תן לאמא”. השלימו משפטים.

תן לאמא את הצלחת, תביא לאבא את הספר, קח מסבתא/אומה את הבקבוק.

מילים ספציפיות לעומת כלליות! -שפה עשירה משמעותה גם אוצר מילים עשיר ורחב שיוכל להביע כוונות ומצבים מדוייקים יותר. פעולות רבות ניתן לתאר בפועל “עשיתי”- עשיתי כביסה, עשיתי כלים, עשיתי ניקיון, עשיתי אוכל…

זאת שפה כללית ודלה. נסו להחליף (אפילו אחרי שה”עשיתי” כבר ברח) למילים הספציפיות- הדחתי, רחצתי, הכנתי, בישלתי, כיבסתי… אם תצליחו להחליף 3 ביום – כבר הרווחתם!

ומה עם ההולנדית?

אני שומעת לא מעט דאגות מהורים בנושא ההולנדית של הילדים. שלא יצחקו עליו, שלא יהיה לו קשה בבית הספר…

ההולנדית היא שפת המקום וחשובה בדיוק כמו העברית להתפתחות של הילד בסביבה בה הוא חי.

כאשר אחד ההורים דובר הולנדית כשפת אם – כל הכללים וכל מה שקראתם עד כה תקף..

כאשר שני ההורים אינם דוברים הולנדית כשפת-אם, אפשרו לילד מפגש איכותי עם השפה ע”י דוברים ילידים אחרים: בגן, בחוגים, עם שכנים וילדים אחרים. אל תנסו ללמד אותם הולנדית בעצמכם ואל תדברו איתם הולנדית.

למה? מעבר לחיבור הרגשי והזהות שמלווה לשפה, לשפה יש כללים וכאשר הם נרכשים קשה מאד לשנות אותם.

כאשר אני מקנה לילד שלי שפה עם תחביר שגוי, היגוי זר, אוצר מילים לא תואם – זאת השפה שלו.

כדוברי הולנדית שרכשו הולנדית בגיל המבוגר יש לנו טעויות ומבטא שקשה לנו להיות מודעים אליהם, חשוב שלא נשריש אותם לילדים.

מחקרים רבים מראים שילדים עם שפת אם טובה, ירכשו טוב יותר שפות נוספות. עדיף שפת אם אחת טובה ורכישה איטית יותר של שפה נוספת מחלקי שפה או שפה עיגלת.

באחד ממקומות העבודה שלי בארץ יצא לי לעבוד עם ילדי עובדים-זרים. קשה לתאר את הכאב שהרגשתי במפגש עם ילדים אלו. ההורים רצו שהילדים יהיו ישראלים. הם דיברו בינם עברית (דלה ועילגת מאד) ואנגלית כשבאמת היה צורך. ולא דיברו תיאלנדית/טגלוג (פיליפינית). לילדים האלו לא הייתה שפה. היו מילים, לא הייתה יכולת להפיק מהם מבעים עשירים ולשתף ברצונות ובחוויות והיכולת להשתלב בבית הספר ובגנים עם בני גילם היתה כמעט בלתי אפשרית.

ישנם גם הרבה מאד סיפורי הצלחה על הורים רבים שהקשיבו לצו ליבם והמשיכו בשפתם והילדים שלהם הגיעו ליכולות מרשימות בשתי שפות ויותר.

חשוב שתדעו שגם אם כבר הרמתם ידיים והילדים בני 4 שנים ומעלה ואינם דוברי עברית מלאה – עוד לא מאוחר ואתם לא לבד.יש מה לעשות ויש המון תקווה.

אתם מוזמנים להצטרף להרצאות, לסדנאות או לשאול שאלות ולקבל תמיכה.

למה רק אני מבינ/ה את מה שהילד/ה שלי אומר/ת?

בזמן שאנחנו ההורים מבינים כל מבט חיוך מילה או תנועה של הילד שלנו, הגננת/סבא וסבתא/דודים/חברים לא מצליחים להבין את הילדים. למה?!?
דבר ראשון ומרכזי היא העובדה שאנחנו מכירים את החוויות שהילד חווה ויכולים להשלים הרבה פעמים את החסר מתוך ההכרות עם הילד, סדר יומו, הרצונות שלו והאהבות שלו.
לפעמים קשה לנו לשים לב שאנחנו משלימים הרבה מילים לא ברורות וחלקי משפטים לסיפור שלם, עשיר ומלא כוונות.
לעיתים קרובות הדיבור עצמו אינו ברור. ישנן סיבות מרובות למובנות דיבור ירודה:

ראשית התפתחות נורמלית של שפה מבשילה בהדרגה

התפתחות השפה בכלל והתפתחות הדיבור בפרט הוא תהליך הדרגתי בעל שלבים ואבני דרך המתקדמים ומתפתחים עם השנים. למשל ככל שגדלה היכולת של הילד להפיק את הצלילים השונים בשפה עולה מובנות הדיבור.
מחקרים שונים (ד”ר א. בן דוד 2014, ש. בן צבי 1978) חיפשו מהי הנורמה ברכישת ההגאים בעברית, כלומר מהו הגיל בו רוב האוכלוסיה הנורמלית* (ללא הפרעות התפתחות, שמיעה, תקשורת, קוגניציה וכו’) הוגים את הצלילים.
נורמות מקובלות לדוגמא:
/b,p,m,n / עד גיל 3 שנים נרכשים העיצורים- מ, נ, פ, ב
/k,l /  עד גיל 3 שנים ושישה חודשים העיצורים- ל’, ק’
/ʁ/העיצור- ר’   עד גיל 4 שנים
עד גיל 6 שנים העיצורים השורקים – ש’ צ’ ס’ ז’ /ʃ, ʦ, s,z /
כמובן שישנם ילדים שאצלם כבר בגילאים צעירים יותר יכולת ההגיה בשלה, אבל ילד שלא הוגה למשל ר’ בגיל 3 שנים-אינו מתאים לטיפול אצל קלינאית תקשורת ויש להמתין עד לגיל 4 שנים.

קושי בהיגוי צלילים (תנועות ועיצורים) אחרי גיל הרכישה

ישנם ילדים שאברי ההיגוי חלשים וישנו קושי מוטורי או תחושתי המעכב את תהליך הרכישה והם עדיין לא הוגים צלילים מסויימים למרות גילם.
“סבתא תתני לי תותריה היום?”
“מה לתת לך?”
“לא לתת לתנות, תתני לי”
דוגמא שכיחה של שיבוש היגוי נפוץ- החלפה של ק’/כ’ בת’. כאשר יש שיבוש בודד לרוב מצליחים האנשים הקרובים לבנות “מילון” חדש ולתרגם את דבריו שלי הילד. כאשר ישנם שיבושים מרובים עבודת התרגום נעשית קשה יותר ולילד יותר קשה להביע רעינות שאינם קשורים לכאן ועכשיו. כאשר אין תמונה או התרחשות עכשוית אלא משהו שקרה קודם, עם אבא או בגן, משימת השיתוף נעשית קשה יותר ואף מתסכלת לילד. במקרה כזה עדיף לא ללמד את הילד איך להגות,  אלא לפנות לאנשי מקצוע. זאת מכיוון שלעיתים הורים מלאי כוונות טובות עלולים לשרש את השיבוש או ליצור שיבוש חדש שקשה יותר יהיה לתקן.

קשיי שמיעה

ישנם ילדים שנולדים עם ירידה קבועה בשמיעה וישנם ילדים רבים מאד שסובלים מנוזלים ודלקות באוזניים שגורמים לירידה זמנית בשמיעה.
בנקודה זו חשוב לי מאד להסב את תשומת לבכם כי חשוב להתייחס ברצינות רבה לדלקות ונוזלים חוזרים ונשנים באזנים.
חשוב לערוך בדיקות שמיעה (ובתוכן גם בדיקות טימפנומטריה- בדיקה של לחץ באוזן התיכונה שמזהה קיום של נוזלים ודלקות) בכדי לעקוב אחר הנושא.
בדרך כלל לקראת גיל 5 כאשר הפנים של הילד מתארכים וגדלים משתנה הזווית של התעלה (אוסטכיוס טיוב) האחראית על אוורור האוזן התיכונה על ידי חיבור בין האוזן התיכונה לחלל הפה. אז שכיחות התופעה יורדת משמעותית.
למרות שתופעת הירידה הזמנית בשמיעה לרוב חולפת, במקרים הללו היא מתרחשת בתקופה קריטית, התקופה בה השפה נרכשת.
כאשר יש קושי בשמיעת כל חלקי המילה בבהירות, פעם שומעים ופעם לא פעם, השפה וההיגוי עלולים להפגע.
לכן הורים יקרים, כאשר הילד מבקש חזרות רבות אחר דבריכם, שואל המון “מה?” או סובל מדלקות ונוזלים באזנים, בצעו בדיקת שמיעה במכון שמיעה.
אם קיימת ירידה בשמיעה או דלקות ונוזלים חוזרים באזנים- גשו לרופא אף אוזן גרון וטפלו בנושא (קיימות אפשרויות מגוונות לטיפול ע”פ החומרה וההישנות של הבעיה, החל מנרות ועד לכפתורים).

קשיים בתכנון הדיבור

תופעה נפוצה בה מובנות הדיבור ירודה במיוחד, ילדים אלו הוגים רבות את אותה המילה במספר אופנים משתנים מעת לעת למשל המילה “חתול” תהיה פעם “אתול” פעם “”תתול”  ופעם “חתול”, זאת מכיוון שמערכות הצלילים ומערכות הארטיקולציה (אַרְטִיקוּלַצְיָה [מז] [ש”ע; נ’] חיתוּך הדיבּוּר, פעולת כּלי הדיבּוּר לשֵם הפקת הֶגֶה מסוּיָם.) טרם מתואמות ורבות גם מערכת התכנון התחבירי. לעיתים קרובות ישנו גם קושי בתכנון מוטורי כללי וילדים אלו נוטים להתקל וליפול ולהראות מעט מסורבלים.
כדאי מאד לילדים אלו לצאת הרבה לגני השעשועים (גם אם קר ויש רוח בחוץ…), לטפס, לקפוץ, לרוץ ולהתגלגל ולפנות לתמיכה מקצועית בנוגע לתכנון הדיבור מכיוון שככל שמאבחנים ומטפלים מהר יותר הטיפול הינו קצר יותר ויעיל יותר. החשוב מכל הוא שככל שמטפלים מוקדם יותר הסיכוי לפתח המנעות מדיבור קטן. ילדים לא מובנים עוברים חוויה מתסכלת בה הם מתרגלים להיות לא ברורים לסביבה. בגילאי 4-5 מתפתחת אצל ילדים רבים מודעות לנושא ולהיותם לא מובנים, ולכן הם עלולים לפתח תסכול. תסכול יכול לגרום להמנעות ולתופעות אחרות.

ולסיום, גם כאשר ילדכם אינו מובן נסו להקשיב ולהתיחס לתוכן שהוא משתף אתכם בו ולא לאופן בו הוא נשמע.
אל תעירו לו על שיבושי ההיגוי ואל תקטעו את דבריו לצורך תיקון! לאחר שהוא מסיים אתם יכולים לחזור על דבריו באופן תקשורתי ולא ביקורתי. כך תבטיחו שהוא לא יפתח קושי רגשי סביב הדיבור וחלילה לא ימנע מלהביע את עצמו מילולית.

כל כך הרבה דאגות ושאלות מטרידות אותנו בגידול ילדים דו-לשוניים כיצד רצוי לשמר את אוצר המילים, כיצד והאם ללמד קריאה וכתיבה? כיצד להתמודד עם בושה? באיזו שפה רצוי לדבר בסיטואציות בהן חלק מהמשתתפים אינם דוברים עברית?

בעבר הלא רחוק חשבו שדו-לשוניות משפיעה לרעה על השתלבות הפרט בחברה. בישראל למשל רק בסוף שנות ה-90 שונתה מדיניות “כור ההיתוך” (כולם חייבים לדבר רק עברית בכל מקום), למדיניות מטפחת שפות אם שונות ומגוונות. השינוי נעשה תוך הבנת יתרונותיהם של תלמידים דו-לשוניים, ובעיקר כי הובנו החסרונות הרבים הנובעים מחיסול תרבות ושפת ארץ המוצא, השינוי הזה הוא תהליך מתמשך של כ-30 שנה בעולם המערבי שעם חלוף השנים מעמיד את הפרט במרכז, ולא את הקולקטיב כפי שהיה מקובל בעבר (ראו גם מאמר “מיתוסים בגידול ילדים דו לשוניים”).

היום נדבר על יתרונות! למה? כי חשוב לדעת מהו השכר של המאמץ שלנו לאורך זמן וחשוב לדעת שלדבר בשפת אימנו עם ילדינו זו השקעה לטווח ארוך שתניב פירות בשלל רבדים.

חלק מהיתרונות נכונים גם לרכישת שפה שנייה שהיא תהליך פחות טבעי הדורש יותר מאמץ והשקעה (תהליך שיכול להמשך בין 2-7 שנים אפילו אצל ילדים מהגרים שמתגוררים וחיים בסביבת השפה החדשה)

אדבר על היתרונות בסדר החשיבות שבו אני, כקלינאית תקשורת התפתחותית, רואה את הדברים:

אינטראקציה טבעית, רגשית ועשירה עם ההורה בשפה בה הוא מרגיש הכי בנוח:

שפת האם שלנו היא השפה העשירה ביותר שלנו. עשירה במה? באוצר מילים, בחוויות, בתרבות, בזכרונות וברגשות. בשפה הזו קל לנו להביע רגשות בדרך הטבעית ביותר ולחוש הזדהות והתרגשות. על הנושא הזה בלבד אפשר לדבר ולדון שעות וימים.

יכולת לפתח קשר ולהיות ביחסים עם בני המשפחה המורחבת החד לשוניים:

(סבא, סבתא, דודים ובני-דודים), גם אם נרצה להשתקע מחוץ לארץ בה נולדנו ולחיות בשפה שונה משפת אמנו תמיד נרצה לשמור על קשר עם המשפחה והשורשים שלנו. עם ההורים שלנו שרוצים לפתח יחסים עם הנכדים הרחוקים עם בני-הדודים וכל מי שחשוב לנו.

חשיפה לשתי תרבויות ויכולת לתפקד בשתיהן:

חשיפה לשתי תרבויות מאפשרת ראיה רחבה של התנהגויות אנושיות ויחסים בין אנשים, חשיבה פחות סטריאוטיפית, יותר מעמיקה ויותר מקבלת, פתוחה וסובלנית. הרבה נושאים שנתקלנו בהם לראשונה כשנחשפנו לעומק בתרבות חדשה והיינו המומים, כועסים ושיפוטיים. עם הזמן, הבנו מאיפה הדברים מגיעים ולמדנו גם להעריך דברים ששונים ממה שהיה מקובל בתרבות שלנו (לדגומא: ניהול זמן, אוכל, סבלנות).

הזדמנויות רבות יותר בתחום הלימודי החברתי ובהמשך גם התעסוקתי:

בגילאים בוגרים יותר, ככל שעולמך וכישוריך רחבים יותר העולם פתוח יותר בעבורך (ואת זה אנחנו חווים על בשרנו). שפה היא לא יכולת שנלמדת בקורס או שניים אלא השקעה מתמשכת ולכן מוערכת מאד ושווה הרבה.

תהליכי חשיבה:

יכולת חשיבה על שפה (מטא לינגוויסטיקה) היכולת לנתח מילים ולחשוב על דרכי הבעה. תקשורת טובה לעיתים חשובה יותר מהכשרונות החבויים בנו אם נדע לנתח את הדרכים בהן אנחנו מביעים את עצמנו, כיצד הן נתפסות בסביבות החיים השונות והשלכתם עלינו- הרווחנו!

גמישות מחשבתית- היכולת לעבור ממטלה למטלה מרעיון לרעיון נמצאה טובה יותר אצל דו-לשוניים בהשוואה לחד-לשוניים, מחקר ישראלי מאוניברסיטת חיפה משנת 2006 מצא שיתרון זה מוגבר אצל דו לשוניים שמחליפים בתדירות את השפה בה הם משתמשים במהלך היום (דו-תרבותיים)

יכולת טובה לחשוב בצורה מופשטת- דווקא ריבוי המילים משפות שונות המקושרות לאותו רפרנט (האובייקט/המשמעות שהמילה מיצגת) נמצאו כמועילות יותר לתהליכי חשיבה מורכבים שאינם תלויים במילים.

בגיל המבוגר:

אולי קצת מוקדם בהקשר של ילדים אבל הידעתם כי דמנציה (הדרדרות קוגניטיבית שמופיעה למשל במחלת האלצהיימר) תופיע בקבוצות הסיכון כ 4-5 ש’ מאוחר יותר אצל דו-לשוניים בהשוואה לחד-לשוניים וכמו כן שהתסמינים יהיו מוחלשים יותר באוכלוסיה הדו-לשונית (מחקר קנדי משנת 2006 ומשנת 2011). כדי להגביר את החסינות מומלץ ללמוד שפות חדשות גם בגילאים המבוגרים.

השפעה מורפולוגית על המח:

זהו אחד המחקרים המעניינים שמקשרים בין היתרונות שנמצאו לבין מה שקורה במוח. והנה שיעור נוירואנטומיה קצרצר: המוח שלנו מורכב מתאי עצב רבים המקושרים זה לזה. תאי העצב מורכבים מראש –דנדריט וגוף -אקסון (מעין ראש וזנב מזכירים מעט תא זרע). האקסון מצופה בחומר לבן הנקרא מיאלין. תאי עצב מעבירים מידע בינם ע”י זרם חשמלי שעובר באקסון המוביל לשחרור של חומר כימי הגורם לתוצאות שונות. המחקר האחרון בנושא מאנגליה ינואר 2015 מצא ש :

לדו-לשוניים ריבוי מיאלין, בהשוואה לחד לשוניים.

מיאלין? מיאלין הוא שומן, חומר המצפה את האקסון בו עובר המתח החשמלי. דמיינו חוטי חשמל, ככל שהבידוד טוב יותר כך חל פחות בזבוז אנרגיה ומכאן תהליכי חשיבה יעילים יותר.

מדהים איך המח שלנו עובד ומשתפר, בעצם עומס המידע מוביל להתיעלות העבודה.

משפט אחרון לסיום: אם נשים את הקשר שלנו עם הילדים במרכז ההחלטה באיזו שפה לדבר, ניצור בסיס טוב לילדינו בעתיד. גם ביצירת קשרים וגם ביכולת ללמוד שפות נוספות.

לכל הכתבות של מורן

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

אני לא מכירה הורה שלא משתוקק לשמוע מה הילד או הילדה שלו עשו היום בגן. אנחנו רוצים לדעת שטוב להם ושהם בטוחים, אנחנו רוצים לשוחח איתם ובעיקר לדעת איך הם מרגישים ומה מעסיק אותם.

יש ילדים שמדקלמים את כל סדר היום בשמחה, אבל רובם לא בדיוק משתפים פעולה ועונים משהו כמו “כיף”. שאלות ודרבונים הרבה פעמים אינם עוזרים.

אז למה בעצם הילדים לא מספרים מה קורה להם בגן ואיך אנחנו ההורים יכולים לשמוע יותר במה הילדים שלנו עסוקים גם כשאנחנו לא שם.

אם נחשוב רגע אחד על עצמנו נראה שגם אנחנו עונים: “טוב” ,”בסדר”, “יופי” וכו’ על שאלות פתוחות וכלליות כמו: “מה קורה?” אז איך היה היום בעבודה?” … לפעמים אנחנו עייפים לפעמים לא יודעים ממה להתחיל ולפעמים סתם אין לנו חשק.

בדומה אלינו גם לילדים לא תמיד מתחשק לענות על שאלות שמרגישות: גדולות/ארוכות/שהתשובה עליהן מורכבת….

אז מה בכל זאת כדאי לעשות?

1) התחילו בשיתוף– ספרו אתם משהו שחוויתם היום. זה יכול להיות כל דבר: “רכבתי לסופר באופניים והייתה שמש נעימה ונהניתי מאד “, “היום אחרתי קצת לעבודה והבוס שלי קצת כעס ואח”כ בצהרים אכלתי כריך ממש טעים עם גבינה”.

התחלה בשיתוף מצויינת מכמה סיבות:

א.ילדכם מרגיש שותף שיח שווה ובוגר (איזה כיף אמא/אבא מספר/ת לי מה קרה להם).

ב.הוא לא מרגיש במבחן (שוב אבא/אמא רוצה לדעת מה עשיתי היום…).

ג. אם אני לא במבחן אני בוגר ואנחנו מנהלים שיחה נעימה אז זה כיף ונחמד ואז גם אני רוצה לספר משהו.

2) הקשבה – לפני שתתחילו ליישם את העצות ערכו לעצמכם מבחן קצר: איך אני מקשיב?

א. בחינת האופן בו אנו מקשיבים- מתי אני מקשיב הקשבה מלאה מתי חלקית.

מה משפיע על כך? הנושא? הזמן ביום?

ב. שפת הגוף שלי בזמן ההקשבה: מתוח, פונה עם הגוף כלפי הילד? מרוחק?

ג.הובלה של תקשורת. מי מוביל את השיחה? – האם הילד שלי שואל ומספר מה שמענין אותו או שאני ההורה שואל שאלות ומכוון למה שמעניין אותי לדעת.

ועכשיו כמה דגשים- נסו להקשיב לתוכן דבריו של הילד ולא לדיבור שלו (מתרגש/בולע מילים/ הוגה לא ברור/ מגמגם או מרשים בבחירת אוצר המילים וההיגוי) נסו להקשיב למה הוא אומר ופחות לאיך הוא אומר.

אם שמתם לב שיש זמנים ביום בהם קשה לכם להקשיב אני ממליצה לכם לנתב את הילד לפעילות שקטה שאינה מצריכה הקשבה (פאזל, לגו, ציור…).

3) התעניינות– הראו התעניינות בנושאים שהילד שלכם מעלה בעצמו, אלו בדר”כ נושאים הקרובים לליבו. תנו לו לדבר ולהוביל את השיחה וכילדכם מסמן שתורכם בשיחה הגיע, שאלו שאלות. אפשר לשאול שאלות פתוחות אך כאשר ילדכם מתקשה לענות עדיף לצמצם לשאלות סגורות. שאלה כמו “מה עשית היום בגן?” היא פתוחה ומורכבת. שאלה כמו “אכלת היום בגן?” היא סגורה ומאפשרת “התחממות איטית”:

“אכלת היום בגן?”

“כן”

“גם אני אכלתי היום, אכלתי בננה וכריך עם טונה” “,ואתה, מה אכלת היום?”….

ומכאן והלאה יש סיכוי להתפתחות שיחה אמיתית.

4) קשיים שפתיים וקשיים בארגון שפה– אם בכל זאת הבחנתם בקשיים נוספים בדיבור (גמגום, קושי בשליפת המילים או היגוי לא ברור) אל תתקנו את הילד בזמן שהוא מדבר, עדיף לפנות לעזרה מקצועית בנושא, ולא להפוך למורים של הילד (לפעמים גם מתוך כוונות טובות, אתם עלולים בטעות להשריש את הקושי במקום לעזור). עוד קושי שיכול להשפיע הוא היכולת לארגן מסר מורכב. לפעמים הילדים רוצים לספר על התרחשויות מורכבות שקרו להם. איך מספרים סיפור למישהו שלא נכח ברגע, איך מתחילים? איך מסיימים? כיצב בונים סיפור עם כמה שלבי התרחשות? לפעמים ישנן מילים שהילד עדיין לא מכיר אבל זקוק להם לצורך הסיפור המלא, או שהן עומדות על קצה הלשון… על קשיים אלו לא נרחיב כאן את הדיבור (אולי בפעם אחרת…).

ולסיום הכי חשוב הפכו את התקשורת הזו להרגל, תהנו מההברקות של הילדים שלכם, את הפנינים האמיתיות רצוי לכתוב ולשמור כי בסוף שוכחים …

הכי כיף לקרוא (בניגוד ל’להקריא’) ספרים ביחד. לא רק שקריאת ספרים נותנת רגע נחת נעים עם הילד, ומאפשרת הצצה לעולמו הפנימי, אלא גם מפתחת שפה ומנבאת סיכויי הצלחה אקדמאיים. איך אפשר להנות יחד מהספר במיוחד בגילאיי שנתיים עד שש ועד כמה ניתן להפיק מקריאת ספר.
במאמר זה אני אנסה לתת כמה טיפים בסיסיים שיכולים להפוך את הקריאה המשותפת לחוויתית יותר וכיצד ניתן בעזרתה להעשיר יותר את השפה והחשיבה.

אז שנתחיל?

1. שלב הפתיחה “ההתרגשות שלפני ההתחלה” הכריכה, האיור ושם הספר. לפני שנתחיל בקריאה נקח רגע להביט בתמונה שעל הכריכה. למשל בספר “האריה שאהב תות” של תירצה אתר, רואים המון תותים ואריה, לפני שנקריא את הכותרת אנחנו יכולים ביחד לתאר מה רואים ולנחש על מה הספר יספר ולאחר מכן נקריא את ‘שם הכותרת ונראה אם יש לנו עוד ניחושים. בדרך זאת הילד נהיה שותף פעיל מיד עם ההתחלה בסיפור, הוא לא שומע פאסיבי אלא עסוק אקטיבית בניחוש וחשיבה בהפקה מילולית ולא רק הבנה.
2. שלב שני “מתחילים להביט בתמונות” אחרי שפותחים את הספר אפשר לתת לילד לתאר מה הוא רואה, מומלץ לא לתת רק לילד לתאר אלא גם לתאר בעצמנו, כך שלא תיווצר תחושה של מבחן אלא משהו כיף שעושים יחד. למשל בספר “הצב של אורן” של מירה מאיר, רואים באחת התמונות חצי גוף תחתון של מבוגר וילד נותן יד למבוגר כשהוא מחזיק איצטרובל ונראה עצוב, הילד יכול לומר “אורן” “אצטרובל” או “אורן עצוב” לפי רמתו ואנחנו המבוגרים נוכל להרחיב ולומר “נכון גם אני רואה את אורן ואבא שלו” “איך לדעתך הוא מרגיש?”. אם הילד רוצה אפשר לתת לו לנסות לספר לפי התמונות, ואם הוא מכיר את הספר לפי הזכרון. אחרי שהוא מספר אנחנו נקריא גם את המילים (לא תמיד חייבים). כאן לומד הילד גם לתאר תמונה ולהפיק משפטים וגם מקבל דגם של משפטים תקינים בכל מיני מבנים תחביריים ומעט מעל רמתו מההורה, קשרים של סיבה ותוצאה ואוצר מילים חדש ועשיר.
3. שלב שלישי “השלב המותח: מה לדעתך יקרה עכשיו?!?” – לא כל רגע בספר הוא רגע עם התרחשות מפתיעה, אבל בכל סיפור מופיעים לפחות שניים כאלה. למשל ב”איה פלוטו?” של לאה גולדברג, יש רגע שבו פלוטו מביט לתוך הבריכה (ואני יכולה לגלות לכם שעוד רגע יפול לתוכה…) אפשר לתת לילד לנבא מה יקרה, או לתת ניבוי משל עצמנו “וואו, מה לדעתך יקרה עכשיו?” “אולי פלוטו יהפוך לצפרדע?” “אולי הוא יפגוש חבר אחר?” בשלב הזה לומד הילד לנבא, להפיק משפטים בזמן עתיד ולנסות להסיק לבד מסקנות.
4. שלב רביעי “סיכום” מה אהבתי בסיפור – עדיף להתחיל מלתת דוגמא לילד למשל בספר “איה פלוטו”- אהבתי מאד שפלוטו רץ במהירות וניסה לדהור כמו הסוס- עדיף לא לתת בדוגמא את האירועים הכי מרגשים בסיפור כדי לאפשר לילד לאמץ אותם ולכן “הכי אהבתי שפלוטו נפל לאגם/דיבר עם הדג/קרע את החבל ורץ חיש מהר…” לא הייתי נותנת כדוגמא ראשונה. בדרך הזאת אנחנו מדברים ביחד על דברים שכבר נעשו וחולקים חוויה. שיח כזה הוא מורכב יותר ומאתגר יכולת חשיבה וניתוח אירועים ורגשות.
5. שלב חמישי למתקדמים “שחזור” אפשר לספר למישהו אחר את הסיפור במילים שלנו או לספר שוב יחד בלי הספר. כאן עולות מחדש כל היכולות ברמת קושי מורכבת יותר רצוי להתחיל ביחד ולתת לילד להמשיך אם הוא רוצה ומסוגל.

כמה מילים אחרונות:
הקריאה המשותפת היא קריאה שמניבה המון יכולות שפה וחשיבה היא לא באה להחליף את ההקראה הנעימה והיותר פאסיבית של לפני השינה.
אם יש לכם הרגלי קריאה נעימים אל תחליפו אלא תוסיפו בשעה עירנית יותר קריאה משותפת.

וכמה ספרים מומלצים שאני מאד אוהבת:

לפצפונים (אפילו חצי שנה ועד שלוש)- ברכבת יושבת ארנבת, לבד על המרבד, העכבר והתפוח, בבית שלי

לרכים (שנתיים ועד ארבע)- הזחל הרעב, הלו הלו אבא, איה פלוטו, האריה שאהב תות, מחבואים

ליותר גדולים (ארבע ועד שש)- לקוף יש בעיה, הענק הכי גנדרן בעולם, טרופותי (אלא ספרים בהם הילד נדרש להבין מה הדמות חושבת גם במצבים שהמחשבה לא תואמת את המציאות- תיאוריית המחשבה –נרכשת סביב גיל 5 ומעלה)

מי לא שמע מיתוסים בנושא ילדים דו לשוניים כמו למשל, ש”ילדים דו לשוניים לומדים מאוחר יותר לדבר”? או שהם “איטיים יותר”? אבל האם זה באמת נכון?

כאמא לתינוק דו לשוני וכקלינאית תקשורת, קיבצתי מספר מיתוסים מול אמיתות מבוססות מחקרית שכדאי וחשוב לדעת.

נתחיל מההתחלה – מי הוא אדם דו לשוני?
אדם דו לשוני הוא אדם שמשתמש ביותר משפה אחת בחיי היומיום שלו עם אנשים שונים ובמצבים שונים. יתכן שלאדם זה, שפה אחת הינה חזקה ומשמעותית יותר. בחלוקה גסה (ויש חלוקות עדינות מדקדקות ומעמיקות יותר) ישנם שני סוגים מרכזיים של דו לשוניות:

1. דו לשוניות סימולטנית– כששתי השפות נרכשות במקביל או לפני גיל שנתיים או שלוש.
2. דו לשוניות עוקבת– שפה אחת נרכשה אחרי גיל שלוש.

לאחר שהבנו את בסיס ההגדרות המרכזיות, הנה רשימת 5 המיתוסים הפופולאריים ביותר שאספתי עבורכם, ההורים לדו לשוניים . מיתוסים ,שסביר להניח שכבר נתקלתם בהם.

* דו לשוניות היא תופעה נדירה– ממש לא ! 66% מילדי העולם חיים בסביבה דו לשונית.

* דו לשוניות תעכב רכישת שפה והתפתחות דיבור– מיתוס נפוץ שהשתרש באמצע המאה העשרים וטעות נפוצה ורווחת גם בקרב אנשי מקצוע (!!!). מחקרים רבים מראים שתהליך רכישה של שתי שפות במקביל עשוי להיות שונה מרכישת שפה אחת אך לא נמצא כי התהליך איטי יותר! דו לשוניות טבעית לילדים כמו חד לשוניות ואינה גורמת עיכוב בדיבור.

* כאשר השפה המדוברת בבית שונה מהשפה בבית הספר, תהיה השפעה שלילית על רכישת השפה השניה (הכוונה עברית בבית תשפיע לרעה על ההולנדית) – טעות ! למעשה, שפת הבית משמשת כבסיס לשוני לרכישת היבטים של השפה אחרת ומעבר לכך חיבור לשני עולמות שונים ושתי תרבויות שונות.

* ילדים דו לשוניים תמיד יערבבו את שתי השפות – טעות ! ילדים מערבבים שפות בסיטואציות מסויימות. כאשר הם נמצאים בסיטואציה חד לשונית (סבתא שמדברת רק הולנדית) הם ילמדו מהר לא לדבר בשפה הנוספת (לא ידברו איתה בעברית) אך לא במצב שבו הורה דו לשוני מעמיד פנים שאינו יודע את השפה אחרת); ילדים יעשו מאמץ לדבר בשפה אחת בלבד, אם הם מרגישים שזה חיוני לתקשורת.

* כאשר ישנם קשיים שפתיים עדיף לדבר שפה אחת – טעות חמורה ! דו לשוניות מהווה פיצוי ונותנת יתרון לילדים עם קשיי שפה. מחקרים שהשוו לקויי שפה דו לשוניים עם לקויי שפה חד לשונים מצאו כי לדו לשוניים יתרונות על החד לשוניים (ועל כך ארחיב בפוסט הבא).

ועוד דבר אחד קטן נוסף.

הידעתם?

“לקות שפה” היא בעצם עיכוב בהתפתחות השפה של שנה לפחות בהשוואה לגיל הכרונולוגי שאינו מוסבר ע”י מנת משכל נמוכה, לקות שמיעה, אוטיזם או לקות נוירולוגית התפתחותית והיא נפוצה בקרב 7%-10% מהאוכלוסיה.
עד לפעם הבאה, שנה טובה, שמשית ומלאה בעברית לכולנו.

מורן ברנס-ינסן, קלינאית תקשורת 06.33.20.50.09

“הורים דוברי עברית בהולנד”

moranbaranesnl@gmail.com

כישראלים דוברי עברית שחיים בהולנד, באיזה שפה אנחנו משתמשים כדי להביע רגש? באיזה שפה ניתן שמות חיבה לאנשים? באיזו שפה תשתרבב לה פתאום איזו “ברכה” עסיסית כשמישהו פתאום חותך אותנו בכביש (או סביר יותר באופניים…) הולנדית? אנגלית? או שאולי שם פתאום קופצת העברית? ומה כל זה קשור לילדים דו לשוניים?

להתחיל מההתחלה

כקלינאית תקשורת (לוגופדיסט לאלו שגרים בהולנד מספר שנים), ואמא בעתיד הקרוב (שבוע 38, נו מתי הוא יגיע?) אני כמובן עסוקה מאד בנושא השפה ובמיוחד – דו לשוניות אצל ילדים.
לפני שהתחלתי להתעמק בנושא דו לשוניות אצל ילדים ורק הגעתי להולנד, לא להאמין אבל עברו כבר שנתיים … התחלתי להתייחס לעצמי כמושא מחקר. איך אני מגיבה לשפה החדשה, מה עוזר לי, מה כמעט שובר אותי ומה מיד מרומם את רוחי. גיליתי שהרבה מאד מההמלצות שהמלצתי למטופלים אחרי ארוע מוחי וגם לחרשים והמשפחות שלהם, מאד עוזרים גם לי להבין את השפה טוב יותר, והנה כמה מהם:
קצב הדיבור- איטי – לא למרוח כל מילה: ששששששללללללום אאאאאנננננני מממממוררררררן
אלא: הפסקות בין המילים: שלום —- אני —- מורן .
שיחה אחד על אחד/שיחה בקבוצה- פתאום בקבוצה לא מבינים כלום כאשר בשיחה בשניים הכל ברור.
רעשי רקע- ברחוב רועש, כאשר הטלויזה דולקת או כל מסיח אחר נמצא בסביבה, לא מצליחים להבין גם מסרים פשוטים.
התנהגות שותף השיחה- כאשר שותף השיחה שומר על קשר עין ומשתמש בג’סטות מתאימות, כל כך יותר קל לקלוט את המסר עד סופו.

יחסי עם השפה העברית בתקופה ההיא (ואולי עד היום)

הדהים אותי לגלות מה קורה לי אחרי יום שלם עם הולנדית בלבד מסביבי. בימים כאלה היה לי דחף חזק לשקט בראש. לא ידעתי איך להפסיק את השיחות והתרגולים בהולנדית שרצים לי בראש והייתי זקוקה להפסקה במלחמה ללימוד הולנדית, ואז פתאום כשהדלקתי את הרדיו בעברית ההרגשה הייתה כל כך טובה…כאילו שטבלתי באמבטיה חמה אחרי יום ארוך ומתיש.
גם בעלי ההולנדי גילה את השפעת העברית עלי… בכל פעם שאני כועסת/ חסרת מצב רוח וכדומה, הוא שולף את העברית שרכש: Mami rotsa te? Tiri mashehu, ze ma ze nexmat (מאמי רוצה תה? תראי משהו, זה מה זה נחמט/נחמד) תוך מאית השנייה ליבי נמס והכל נהיה יותר טוב.

ילדים דו לשוניים

כמובן שאם ההשפעה של שפת אמנו כל כך משמעותית נוכל להביע את עצמנו רגשית ולהתחבר רגשית אינטואיטיבית יותר בטבעיות בשפת אמנו.

נכון שאני נשואה להולנדי והתאהבתי באנגלית מה שאומר שאפשר להיקשר רגשית ולהתאהב גם לא בעברית, ואני לא מכחישה שיש לתקשורת באנגלית, שהיא הרבה פחות טעונת רגשות ורגישויות, גם יתרונות בשיח בין מבוגרים (אולי בפעם אחרת אסביר לאלו יתרונות אני מתכוונת) אבל גידול ילדים זה משהו אחר.

בתקשורת עם הילדים שלנו, אנחנו רוצים (ובצדק) להרגיש הכי טבעיים והכי קרובים וכמובן לקראת הגילאים הבוגרים יותר (סביב 3 שנים והלאה) לפתח גם שיחה או סוג של שיח איתם.
בעבר הלא רחוק, חשבו מומחים (ובניהם גם קלינאיות תקשורת) שעדיף לזנוח שפות קודמות ולחזק את השפה בה הילד חי ובעיקר מתחנך. היום הוכיחו מחקרית שהנחה זו היייתה שגויה.
חוקר בשם קאמינס מצא שיש תלות הדדית בין שתי השפות וליכולת של הילדים בשפת האם יש השפעה מכרעת על רכישה של שפות נוספות. שימור ושימוש של שפת האם, דווקא מאיץ השתלבות בשפות אחרות.
גם אונסק”ו מצאו שפעילויות חינוכיות בשפת האם מעודדות בין השאר התפתחות אינטלקטואלית, ולכן הכריזו על יום שפת האם המצויין בכל שנה ב 21/2.

איך מגדלים ילדים בשתי שפות?

יתרונות לילדים דו לשוניים שצלחו את הקשיים שבדרך הם רבים ומעניינים (עוד נושא שאשמח להרחיב עליו בהזדמנות הבאה) אבל איך צולחים את הקשיים שבדרך?
כמה כללי אצבע (על רגל אחת) להורים המעורבים:
עקביות– ההמלצה הכי בסיסית היא שכל הורה ישתמש בשפת אמו עם ילדיו. חשוב מאד להקפיד על כך. כלומר הורה הולנדי משתמש בהולנדית, הורה ישראלי בעברית. במידה ואחד ההורים דו לשוני בעצמו, וההורים מעונינים בהקניית שפה שלישית במקביל, אפשר לבחור סיטואציות בהם משתמשים בשפה השלישית (לדוגמא: תמיד בארוחת ערב מדברים רוסית, במקלחת מדברים רק ספרדית/אנגלית…) בהתאם לצרכים של המשפחה.
הפרדה– כאשר השפה הנוספת (ההולנדית שלנו הישראלים) שגורה כבר בפינו, יש לכולנו נטייה לערבב בין השפות בתוך אותו המשפט- {אתה רוצה קאאס בלחם או פינדה קאאס?}. חשוב מאד להלחם בנטייה הזו (זה לא קל). ערבוב בין השפות מקשה מאד על בניית שפה אחת שלמה במח ויקשה על רכישת השפות.
חשיפה – המחשבה שילדים לומדים שפה לבד מתוך עצמם היא מעט נאיבית. ילדים לומדים מתוך חשיפה לשפה. הם צריכים לשמוע להרגיש ולחוות בשפה כדי שהיא תשתרש ותתפתח.
במחקר אורך על ילדים בני עולים מרוסיה בארץ, שלא קיבלו מעבר לגן הילדים חשיפה לשפה העברית נמצא שרק בגיל 10 הצטמצמו הפערים בינם לבין בני גילם הצברים בשפה העברית.
השימוש בשפת האם הוא חשוב והתקשורת שלנו עם ילדינו היא אחד המרכיבים החשובים בחיינו (לפחות לדעתי) . משימת גידול ילדים דו לשוניים היא משימה מורכבת אך ישנם כמה כללי אצבע שיכולים להכניס קצת סדר בבלאגן. לגבי חשיפה ודרכי העשרה ארחיב בפעם אחרת.
עד הפעם הבאה.

 

תינוק, מה הוא יכול לעשות? ולמה אנחנו מדברים לתינוקות כמו אל תינוקות?

על פניו נראה שמלבד להפוך את עולמנו בין רגע ולגרום לנו להתרגש מכל חיוך עווית או קול גופני, לא הרבה.
אבל למעשה תינוק מגיע לעולם עם כמה יכולות בסיסיות שאחראיות על הישרדותו ועל יכולתו להתפתח וכמובן לפתח שפה ותקשורת.
נכון שאמרתי שבפעם הבאה אדבר על דו לשוניות אבל לכבוד נס הולדתו של בני, לא יכולתי להתאפק… כמה מילים על תקשורת עם תינוקות והיכולות המולדות התומכות בה.
אין אחד שלא שמע או חווה איך אנשים מדברים אל תינוקות. אמא מחזיקה תינוק קרוב קרוב, מעווטת פניה כמו תינוק ומצייצת: “קוצ’י פוצ’י מתוווווקי, אאאאאאתה חמווווד, נכוווון אאאאתה חמווווד”. למה אנשים מדברים ככה לתינוקות? כמה עובדות על יכולות חושיות של תינוקות והקשר בינן לבין התופעה של “שפת התינוקות”.

שמיעה – תינוק מגיח לעולם כאשר מערכת השמיעה למעשה כבר משבוע 24 ברחם מפותחת. הוא מגיב לקול אימו,וגם אחרי הלידה קולה מרגיע אותו. כמו כן מסוגל התינוק להבחין בין צלילים ארוכים לקצרים ומראה העדפה ברורה לקולות אנושיים בהשוואה לצלילים אחרים. במהלך החודשים הראשונים לחייו האזור במח האחראי על התפיסה השמיעתית ותפקודים מורכבים של השמיעה,מתפתח והתינוק מתחיל לחבר צליל למשמעות או לפענח מספר צלילים במקביל.

ראיה – יכולות הראיה של הרך הנולד מפותחות פחות בהשוואה למערכת השמיעה. טווח הראייה האופטימלי של התינוק הוא כ-20 ס”מ, אובייקטים המוצגים רחוק יותר או קרוב יותר אליו יראה פחות טוב. היכולת לראות צבעים ופריטים מתפתחת במהלך החודשים הראשונים לחייו והוא מסוגל לראות יותר ניגודים חדים של הצבעים אדום שחור ולבן (ראו דוגמא של ספרון לתינוקות בתמונה, ספרון שאילן אוהב במיוחד). סביב גיל חודש התינוק מראה התעניינות בפנים אנושיות ובגיל חודשיים מעדיף פנים אנושיות על פני חפצים.

מגע – תינוקות מגיבים למגע וזקוקים לו בכדי להתפתח ולהירגע. על עקרון זה מבוססת שיטת הקנגרו שפותחה באוסטרליה. תינוקות פגים מקבלים חשיפה ממושכת במגע של עור על עור עם אחד מהוריהם. השיטה נמצאה יעילה מאד והיא מאד מקובלת בעולם. גם תינוקות שאינם פגים יהנו מכך ויפיקו ממגע זה(מומלץ לנסות: תינוק צורח שלא נרגע בלי/עם להיות רעב, כאוב, עייף או שכל האפשרויות הנ”ל גם יחד- מפשיטים מניחים על החזה החשוף של אחד ההורים, וקסם…תוך מספר שניות מקבלים תינוק רגוע- הטריק היחיד שעובד תמיד על אילן).

איך המידע הזה מתקשר לתקשורת עם תינוקות?

תינוקות זקוקים לחשיפה רבה לשפה כדי לפתח אותה. גם אם הם אינם מדברים מערכות השפה במוחם מתפתחת וככל שיחשפו ליותר שפה המערכת תתפתח בצורה הטובה ביותר בתקופה קריטית להתפתחות. חשיפה לשפה היא למעשה כל מה שקשור לשפה ותקשורת- דיבורים מבטים הבעות פנים ובעיקר לדבר עם התינוק ואליו.
כדי לחשוף את התינוק שלנו בצורה אופטימלית נוכל להשתמש בידע שלנו על יכולותיו החושיות של התינוק.
כמו כולנו עדיף שידברו אלינו כשאנחנו רגועים כדי שנוכל לתקשר טוב יותר, (ומצד שני קולות ההורים יכול להרגיע) וכמובן מגע וקול רך ונעים יכולים גם הם להרגיע. כאשר אנחנו מביטים בעיניו (התינוק יכול להביט לקו השיער ולאיזור העיניים בגלל ניגודי הצבע) ויוצרים קשר עין המרחק בינינו לבין תינוקנו יהיה כ 20 ס”מ. כאשר התינוק שלנו מתחיל להשמיע קולות נוספים מקולות של אי נוחות/קולות גופניים, רצוי להתחיל “לענות לו” התינוק ממלמל “גגג” אנחנו חוזרים אחריו או אומרים מילה קצרה, התינוק ממלמל מלמול נוסף וחוזר חלילה. שלב זה חשוב מבחינת ההתפתחות התקשורתית ומתחיל להוות תקשורת אמתית עם תור- פעם אני מדבר ופעם מקשיב. לשלב הזה אני כבר לא יכולה לחכות (ולחקות)!!!

שפת התינוקות

כשאני אומרת שפת התינוקות אני בעצם מתכוונת לדיבור הזה שאנחנו משתמשים כשאנחנו מדברים אל תינוקות, יש כאלה שנשבעים שהם לא ידברו ככה לעולם בטענה שככה לא באמת מדברים. אז למה אנחנו בכל זאת באופן הכי טבעי פונים ככה לתינוקות?
הדיבור הזה הוא למעשה:
*קצב דיבור איטי יותר מהמקובל
*מילים פשוטות יותר וקצרות יחסית
* תנועות מאורכות (אהו”י)- מתווווקי קטנייייי
*הפסקות בשטף הדיבור (ואז לרגע מביטים ממתינים ומגיבים)
* טון גבוה יותר (יותר עולה)
* אוצר המילים מצומצם ומתייחס להתרחשויות של “כאן ועכשיו” (מה רואים/מה קורה כרגע- “מי לובש חולצה אדומה? מי?”)
* מנגינה בולטת לדיבור

וכל זאת תוך התייחסות אל התינוק כמבין ושותף מלא לשיחה. ולמעשה זהו דיבור שמותאם בדיוק ליכולות התינוקות ומסייע להם בתחומים רבים של השפה. חוקרים רבים (ביניהם בראון 1973) הוכיחו כי הדיבור הזה “הדיבור האימהי” מסייע לתינוקות.
ועכשיו כשהחורף מתחיל הרי אין משהו כיף יותר ונעים יותר לעשות מלבד “קוצ’י פוצ’י מתוווקייי איזה חולצה יפהה אתה לובש” (במנגינה עולה).
עד הפעם הבאה, חורף נעים לכולנו.