מורן אביב דביר: אני ממליצה על Café du Midi – בית קפה מתוק ופסטורלי בפאתי דלפט עם אחו קטן ומקסים ובו עיזים כבשים ותרנגולות החיים בשמחה והילדים מוזמנים להיכנס ללטף ולשחק עם טרקטור ובית מעץ. בזמן שהמבוגרים יושבים בנחת עם בירה צוננת הילדים משחקים ומשתוללים ממש ממול וקרוב. Win win. ממוקם במרחק 10 דק’ רכיבת אופניים מלב העיר דלפט (בחמישי ושבת יש שוק משמח בכיכר העיר, אז אולי שווה לשלב). יש חנייה צמודה לבית הקפה וכדאי להזמין מקום מראש.
אפרת גומא: לא רחוק מתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם, ב-NEMO, מוזיאון המדע, נמצאת אחת הנקודות הכי שוות בעיר. Nemo Roof – מדובר על מסעדה, קפיטריה למעשה, שממוקמת על הגג המשופע של המבנה הירוק והחריג בצורת ספינה. לא מדובר פה על איזו הברקה קולינארית, אלא על רחבה גדולה, ‘כיכר’ כהגדרת האדריכל. נעים לשבת בה, לנשנש משהו, להתעמק באובייקטים שמפוזרים מסביב (שהם חלק מתערוכה שנקראית Energetica). אפשר להשתכשך במי המפל המלאכותי, ולהרגיש קרוב לשמיים. יש פה גם הזדמנות לראות את העיר מזווית פחות שגרתית.
הכניסה לגג של NEMO היא ללא תשלום, ישירות ממפלס הרחוב. אם אתם מבקרים במוזיאון אפשר גם להגיע לגג מתוך הבניין עצמו. עקבו אחר השילוט מהרחבה שמול הכניסה למבנה.
כתובת: Oosterdok 2, 1011 VX Amsterdam
טיול ביער – ברגל או באופניים
איתי בלייר: ההמלצה שלי היא BUITENPLAATS LEYDUIN, זהו יער יפה שנמצא ב VOGELENZANG שנמצא מסביב לאחוזה, הגנים הישנים ומבנים שונים שלה. השביל ליער עובר דרך אחו פתוח, בו רועות כבשים לפעמים. יש מספר מסלולים (להולכי רגל ולרוכבי אופניים) באורכים שונים, כולם קלים להליכה, יש לשים לב שבחלק מהמקומות סימוני השבילים מוסתרים על ידי הצמחיה, ולכן כדאי להוריד מפה מראש.
במקום יש מסעדה חמודה בלב הטבע. זהו מקום נעים וירוק בקיץ, ויפה במיוחד בסתיו.
גלריות לאומנות בהאנגרים
דוד גולק: אני ממליץ על מסלול המשלב מספר הנאות: מאחורי תחנה מרכזית באמסטרדם עולים על מעבורת (בחינם) לכיוון NDSM (המעבורת הכי שמאלית) ושטים במשך כעשר דקות מהנות ומעניינות עד לתחנת ההגעה. מהמעבורת נשקף נוף רחב ידיים יפה ומעניין על שתי גדות נהר ה- IJ. לקראת סיום השייט ניתן להשקיף מדרום לכיוון אזור הנמל התעשייתי של אמסטרדם, המרשים בגודלו והיקפו. מצפון ניתן להתרשם מהאזור האלטרנטיבי של אמסטרדם (האנגר אמנות עצום עם גלריות וסדנאות, כפר אמנים, קירות גרפיטי ענקיים, סירות מפרש ישנות ופעילות, מסעדות באווירה שונה ועוד). ניתן בקלות לבלות שם לפחות חצי יום ויותר. מתאים ליחידים, משפחות וילדים.
קפיצה קטנה לישראל
ריקי נודלר: אחד הדברים שאני מאוד מתגעגעת אליהם הוא ארוחת בוקר ישראלית בשמש. במאסטריכט נפתחה מסעדת קינג ג’ורג, מסעדה ים-תיכונית עם ארוחות בוקר נפלאות כמו בארץ, אפשר לבחור שקשוקה או חביתת ירק, שמגיעים עם סלטים וממרחים – יופי של התחלה ליום. שארבל, השף של המסעדה, מכין חומוס אלוהי, פלאפל ירוק ופריך, סלטים נהדרים, עראייס, קבב, מג’דרה עם סלט ירקות קצוץ, עלי גפן, קובה מטוגן בשרי או צמחוני ועוד. אפשר לשבת בחוץ, על הטרסה, להנות מכוס קפה שחור או בירה גולסטאר, ולהרגיש ישראל לרגע. ואל תוותרו על הכנאפה!.
כתובת: Ambyerstraat-Noord 44, 6225 EE Maastricht
חוף על גדות אגם
ליהי אנגלסמן: מבחינתי כל עוד יש ימים שמשיים הבילוי המועדף עליי הוא בים או באגם עם תיק מוכן מראש עם כל טוב: פירות ונשנושים, כדור, שמיכה ושתייה. לא מזמן מצאנו במקרה לחלוטין “בריכה טבעית” באיינדהובן. שם גילינו Ijzerenmanחוף מלאכותי עם אגם, מסעדה, דוכן צ’יפס, שירותים מסודרים, אזור ישיבה ודשא, נדנדות, ודק עם אפשרות לקפוץ לאגם. הכניסה לחוף עולה 4.5 יורו לאדם. מתאים למשפחות, זוגות או יחידים שמחפשים יום קיצי רגוע. מומלץ בחום!
לוחות הברית החקוקים בחזית מבנה בית הכנסת הישן בניימכן
השפה היא אחד הדברים הראשונים המשפיעים על תיירים בארץ זרה. את מסתובבת כמו אליס בארץ הפלאות. הכל זר, שונה, לא תמיד מובן ולעיתים מוזר. כתיירת זה יכול להיות מהנה ואף משעשע, אך כמהגרת בארץ זרה החוויה מקבלת מימד שונה. התחושה של עליסה בארץ הפלאות מתפוגגת כעבור מספר חודשים, ארץ הפלאות הופכת לארץ היום-יום ואת צריכה ללמוד להסתדר.
אני זוכרת את עצמי מתהלכת ברחובות העיר, שומעת סביב אנשים מדברים ולא מבינה דבר. שלטי החנויות זועקים לעברי מילים ארוכות בלתי ניתנות לפענוח, שמות הרחובות לא מעוררים בי שום קונוטציה והאנגלית לא מספקת כדי ליצור קשרים אמיתיים. תחושת זרות, ניכור ואי שייכות היו המוטיבציה להחלטה שלי ללמוד הולנדית ברמה גבוהה.
ככל שההולנדית שלי הלכה והשתפרה וככל שתחושת הזרות הלכה ופחתה, הלכה וצמחה לה תופעה חדשה: כל זיהוי של סממן יהודי/ישראלי במרחב הציבורי ובנוף העירוני עורר בי שמחה עולצת. לשמע עברית בפארק המקומי בניימכן נעצרתי ובהיתי בפליאה במשפחה שישבה על הדשא לפיקניק. לוחות הברית החקוקים בחזית מבנה בית הכנסת הישן בעיר מושכים את עיני גם בפעם האלף כשאני חולפת לידם . שלט בהולנדית עליו השם “פתח-תקווה’” מיד תופס את עיני ומעורר סקרנות.
אם תרימו את הראש ותפקחו את העיניים כשאתם הולכים ברחוב בעיר הולנדית גדולה, יש סיכוי טוב שתיתקלו באותיות עבריות ובסמלים יהודיים. בואו נצא למסע בהולנד ונזהה את הסממנים היהודיים במרחב בהשראת הספר “עברית ברחוב” (‘Hebreeuws op Straat’). את הספר ערך פרופסור אמריטוס אלברט ואן דר היידה, פרופסור ליהדות ושפות שמיות באוניברסיטאות ליידן ואמסטרדם. במשך שנים ארוכות עסק פרופסור ואן דר היידה בהקניית השפה העברית העתיקה והמקראית לסטודנטים, וכיום כשהוא בפנסיה הוא עוסק בתרגום ספרות קלאסית מודרנית מעברית להולנדית. בין השאר, הוא מתרגם את סיפורי ש”י עגנון, מנדלי מוכר ספרים ואורי ניסן גנסין.
פרופסור אמריטוס אלברט ואן דר היידה, פרופסור ליהדות ושפות שמיות באוניברסיטאות ליידן ואמסטרדם
פרופסור ואן דר היידה שמח לשוחח עמי על הספר, על עבודתו, ועל הסיבה למשיכתו לשפות שמיות ובכלל זה עברית.
“כבר מילדות נמשכתי לשפות שונות. כילד טיילתי הרבה עם הוריי במקומות שונים בעולם. אני זוכר שביקרנו באפריקה ושם ראיתי לראשונה כתובת בשפה הערבית שמשכה את תשומת לבי. העתקתי את המילים על פיסת נייר ואחר כך ניסיתי לפענח את משמעותן. בתיכון (גימנזיום) היתה אפשרות ללמוד שפות עתיקות וגם עברית וכך נחשפתי לשפה. ההתעניינות שלי בשפות הלכה וגדלה ונרשמתי ללימודי שפות שמיות באוניברסיטה. על הקהילה היהודית ועל תולדות העם היהודי לא ידעתי אז כמעט דבר. רק כסטודנט התחלתי ללמוד על ההיסטוריה של היהודים ועל היהדות.
את צודקת בכך שאני שונה בנוף האקדמי בתחום הזה. רוב הקולגות שלי הגיעו משני עולמות תוכן – התיאולוגי או היהודי. הסטודנטים רובם (אם כי יש יחסית מעט) באים או מרקע כנסייתי, או מרקע יהודי גם אם בעברם הרחוק, או כאלה שפשוט רוצים ללמוד שפה”.
ומדוע נמשכת אתה לעברית?
“השפה העברית מכילה בתוכה את כל ההיסטוריה של העם היהודי וניזונה מהשפעות שונות כמו התלמוד והיידיש. מרתק אותי ללמוד על הדינמיות של השפה, על איך היא נשמרה לאורך אלפי שנים ועל כך שהוחייתה בארץ ישראל. לצערי השליטה שלי בשפה המדוברת לוקה בחסר ואת שפת הרחוב אינני מכיר כלל. העובדה שהעברית היא שפה חיה ודינמית משמחת אותי”.
פרופסור ואן דר היידה שימש גם כעורך כתב העת א”ב (Alef Beet) של האגודה לקידום העברית בהולנד (Vereneging Hebreeuws). כן, יש דבר כזה. האגודה מוציאה לאור את כתב העת פעמיים בשנה, והוא מיועד לחובבי השפה העברית, מהאקדמיה ומחוצה לה. בחגיגות עשרים שנה לארגון הם הוציאו לאור ספרון שעסק במופעיה הכתובים של השפה העברית ברחוב ההולנדי. צוות של שבעה גמלאים שיתף את כל חברי הארגון במציאה ותיעוד של כתובות עבריות בהולנד וכך נולד הספרון הזה שיצא לאור בשנת 2010.
בואו נצלול את תוך הספרון ואל הדוגמאות המעניינות שבו.
ניתן לחלק את הכיתוב בשפה העברית בהולנד למספר סוגים, רובם קשורים לעבר של הקהילה היהודית. נתייחס לכתובות עבריות על גבי חזיתות בתי כנסת ושערי בתי קברות, אנדרטאות, וקבוצה קטנה של מופעים אחרים ויוצאי דופן.
בית הקברות Vierlingsbeek
השער האחרון
גם בכניסה לבתי קברות יהודיים יהיה לעתים קרובות כיתוב בעברית משולב בשער. בבתי קברות בהם יש גם מבנה, יופיע כיתוב בעברית גם על חזית המבנה (בית טהרה). הכיתוב יהיה גם הוא ציטוט מתאים מהתנ”ך.
בית הקברות בכפר פירלינגסבייק שבצפון ברבנט Molenweg Vierlingsbeek
בשער דוגמת מגן דוד ולצדו כתובת בעברית: “עיני עיני ירדה מים על אלה שנסחבו מביתם וימותו מזנאים ומשדדים”.
כתובת מבית הקברות בזאלטבומל Zaltbommel שהוסרה ממקומה והוטבעה בקיר מיוחד
עוד מופע שאינו מופיע בספר (ואליו הגעתי בזכות חברתי נורית סמפסון) הוא אבן חזית של בית הקברות בזאלטבומל Zaltbommel שהוסרה ממקומה והוטבעה בקיר מיוחד בחצר הטירה במקום. בקיר הוטבעו אבני חזית בעלiת משמעות היסטורית מקומית. פרופסור ואן דר היידה שמח לשמוע על כך וקיבל ממני את המידע כדי להוסיפו באתר כהשלמה לספר.
הכתובת: אני אמית ואחיה
עברית ממעוף הציפור
יד זיכרון ליהודי דורדרכט שנספו בשואה – רק מי שירים את הראש יראה
בהולנד ניצבות אנדרטאות זיכרון רבות הקשורות לקהילה היהודית ולחבריה, החל מאבן זיכרון קטנה ועד לאנדרטה גדולה ומרשימה. לא כולן מכילות כיתוב בעברית אך יש לא מעט שכן. יש אנדרטאות שנבנו מיד לאחר המלחמה ובהן כאלה עם שמות תושבי המקום שנספו. רוב האנדרטאות נבנו בשלושים השנים האחרונות ומכילות מעט אם בכלל מילים בעברית.
מופע מעניין שנתקלתי בו בעיר דורדרכט ואינו מופיע בספרון (מופיע בהשלמות לספרון באתר האגודה) הוא למעשה חלק מיד זיכרון ל-221 יהודים תושבי העיר אשר נרצחו בשואה. בתוך מבנה בית העירייה הישן הוקמה מצבה ועליה שמות כל הנספים וטקסט בהולנדית ובעברית. המעניין הוא דווקא החלק החיצוני של האנדרטה. מעין קוביה כחולה אשר צמודה לקרן חזית הבניין כך שרק שלוש פאות שלה חשופות. על אחת מהן חרוט מגן דוד, על השנייה המילים “והגדת לבנך” ועל השלישית התרגום להולנדית. רק מי שירים ראשו למעלה יבחין בקוביה המיוחדת הזאת.
בבית הכנסת בעיר המבצר בורטנייה (Bourtange) בפרובינציית חרונינגן על הגבול עם גרמניה, ישנה כתובת מעניינת נוספת. בשנת 1989 הוצבה שם אבן זיכרון לזכר 46 יהודי המקום שנשלחו למותם בגרמניה, הכוללת שני פסוקים מספר דברים (כה, פסוקים יז,יט):
לוח זיכרון ל-46 יהודי העיר שנספו בשואה, בבית הכנסת בעיר המבצר בורטנייה (Bourtange)
שיר ישראלי על הקיר
שיר של יוסף שריד על קיר בליידן
נדירים יותר הם מופעים אחרים של עברית במרחב הציבורי בהולנד, כאלה שאינם קשורים בהיסטוריה היהודית המפוארת או העגומה של הולנד. פעם או פעמיים נמצאו כתובות גרפיטי בעברית. בליידן ריסס פעם סטודנט תמהוני לשפות שמיות את הכתובת “ישוע מלך ישראל”.
עם זאת, יש כמובן מילים רבות מן העברית אשר מופיעות בכיתוב הולנדי. למשל, שמות תנכיים המופיעים על גבי מבנים פרוטסטנטיים: Rehoboth, Eben Haëzer, Pniël of Elim. ויש גם חנויות עם שמות בעברית: Sjofar, Sjaloom of Chananja.
מופעים נוספים הם של מילים בודדות כמו המילה “כשר”, אולי המילה הכי שכיחה במרחב הציבורי. היא מופיעה על דלתות מסעדות וחנויות ומייצגת שתי פונקציות: גם פונקציה אינפורמטיבית (למי שרוצה לאכול או לרכוש מוצרים כשרים) וגם פונקציה בידולית (כאן יש אוכל מיוחד, אוכל יהודי).
ואולי המופע המיוחד ביותר הוא במסגרת מיזם “שיר על הקיר” בעיר ליידן, שם מוצג שיר בעברית על חזית בית ברחוב Herengracht 47. השיר נכתב על ידי המשורר והמלחין הישראלי יוסף שריג אשר נהרג במלחמת יום כיפור. הוא היה חבר קיבוץ בית השיטה, נשוי ואב לשניים. לישראלים הוא מוכר בזכות שירו “אור וירושלים” (“ראיתי עיר עוטפת אור…”). השיר “מאזניים” נכלל בספר שירים קטן אשר יצא לאור בהולנד בשנת 1983 וקיבל חיים מחודשים במסגרת המיזם 101 שירים על בתים, שבו נכתבו שירים בשפות שונות ובאופנים שונים על קירות מבנים בעיר.
להמשיך לחפש דרישת שלום מהבית
לסיום, שאלתי את פרופסור ואן דר היידה מהי הדוגמה המיוחדת ביותר עבורו מתוך הספר. הוא התקשה לבחור דוגמא אחת, אך לבסוף בחר כתובת שאותה הוא עוד זוכר מימי מגוריו באמסטרדם.
“דוגמה מעניינת עבורי היא ברחוב Rapenburgerstraat 171 באמסטרדם. הכתובת נמצאת על בית היתומות היהודי, במקום בולט לעין וניתן לראותה מהרחוב. הכתובת קשורה להיסטוריה היהודית באמסטרדם, ושופצה בשנת 2003 ביוזמת דרי המקום. עבור חדי עין והבנה מעניין לציין שהיא מכילה כנראה טעות. במקום המילה ‘הגיעו’ נכתבה המילה ‘הניעו’ וכך נוצר משפט לא כל כך מובן: “והניעו בית בבית”. המשפט המקורי מופיע ביהושע ה’ ח’”.
אין זה מפתיע שהרוב המכריע של מופעי העברית במרחב הציבורי בהולנד קשור קשר ישיר למסורת היהודית ולעבר המפואר והטרגי של יהדות הולנד. מעניין שגם השיר המודרני, הישראלי, שהשתרבב לליידן, הוא שיר בעל נופך טרגי.
יש משהו מנחם בידיעה שכתובות רבות נשמרו ושהן מקבלות יחס של כבוד גם בימים כאלה בהם נשמעים קולות קיצוניים אפילו בחברה ההולנדית הפתוחה והפלורליסטית. כישראלית החיה בהולנד, אמשיך להביט סביבי ולחפש כתובות עבריות, גם מתוך כבוד למשמעות הטמונה בהן, וגם כ”דרישת שלום” מהבית או מקרובים רחוקים.
לקראת הקיץ ביקשנו מחברות וחברי צוות דאצ’טאון לחלוק עם הקוראים המלצה על מקום שכיף לבלות בו בקיץ. הנה ההמלצות שקיבלנו – חלק ראשון:
בית קפה שקוף באמצע גן קסום
מיטל בוים-למל: ההמלצה שלי היא לבראנץ’ מפנק במרכז ירוק של עיר גדולה, הרי היא אמסטרדם. Dignita Hoftuin גן קסום במרכזו בית קפה שקוף שמספק אווירה ירוקה גם אם גשום בחוץ, אבל בוודאי הנאה צרופה בימי שמש. מגוון מנות כיפיות וטעימות וקוקטיילים מרעננים (כן,כן גם לצהרי היום!). מנה מומלצת: Benny Boy Zalm בשילוב קוקטייל: Grapefruit Gin Spritz, הכי קיץ שיש! חניה בחניונים באיזור או באחד הרחובות הקטנים הסמוכים.
יערה נסאו:ההמלצה שלי לימי השמש היא ביקור בחווה בשילוב פארק מים. ממליצה על ביקור בחוות בעיר המקסימה דלפט. שתי פינות קסומות ומתוקות להפליא בהן ניתן ללטף חיות ולשחק במים. מתאים במיוחד למשפחות עם ילדים צעירים, אבל מניסיון גם ילדים גדולים יכולים ליהנות. בשתי החוות יש מסעדות נעימות.
Buyten Delft חווה קרובה למרכז העיר ולאגם. כתובת: Korftlaan 3a, 2616 LJ Delft
פיקניק בפארק עם חוף רחצה
שירית קפלן: ההמלצה שלי לימים החמים היא להגיע ל-Haarlemmermeerse Bos, הפארק רחב הידיים ממוקם בצפון הופדורפ וניתן לבלות בו חצי יום בקלות. שפע של מדשאות המזמינות לפיקניק, פינות משחק המותאמות לגילאים שונים מסתתרות בין העצים, מתקני כושר שונים לספורטאים, שפע של מסלולי הליכה/ריצה/רכיבה והכי חשוב בקיץ – חוף רחצה נהדר באגם שבמרכז הפארק (יש גם אגם קטן המותאם לקטנטנים). אפשר לקנח בגלידה בקיוסק או לשבת לארוחה במסעדה Papa’s Beach House אשר על שפת האגם.
בית תה מהאגדות
שלום צוקרמן: ממזרח לאוטרכט, במרחק של 15 דקות באופניים מהמרכז, או 5 דקות מתחנת הרכבת של Bunnik נמצא בית התה ריינאוון (Theehuis Rhijnauwen). באמצע היער, ליד הנהר, עם הרבה שבילים לרכיבה או הליכה וריח של פנקייק שמריחים כבר מרחוק. אפשר גם לשכור סירות קאנו לא רחוק משם ולהגיע בשיט רגוע. יש גם גן משחקים קטן לקטנים. המקום עצמו נראה כמו בית מהאגדות, האוכל סביר בהחלט והשרות תמיד אדיב. הרחצה בנהר לא ממש מותרת או מוסדרת – אבל בימים חמים תמיד יש אנשים במים.
כתובת: Rhijnauwenselaan 16, 3981 HH Bunnik
מסעדה אסייתית לכל אירוע
לילך צדיק-וייס: לארוחה רומנטית או משפחתית המסעדה האהובה עלי, באמסטרדם, היא Mr. Sam’s Asian Bistro , מסעדה שלוקחת את הסועד לסיור במגוון סוגי המטבח האסייתי. הציורים המדליקים על התפריט והקירות, האווירה הרגועה, השירות המהיר ובעיקר האוכל שאף פעם לא מאכזב: הם סיבות מצויינות לביקור במר סאם. אוכלי הסושי במשפחה נהנים מהסושי היצירתי. אוכלי הבשר נהנים מבאמבו באלי צ׳יקן, מפנקייק ברווז, או משיפודי עוף יקיטורי. והכי חשוב בשבילי, יש מבחר גדול לצמחונים והרבה ממנות הבשר ניתנות ל׳צימחון׳ – אהובה עלי במיוחד היא מנת הבאמבו באלי צ׳יקן עם כרובית במקום עוף. מה שלא תבחרו, מובטחת חגיגת טעמים שתשאיר טעם של עוד. Eet smakelijk
חניה: יש הרבה חניה ברחובות הסמוכים. מחירים: בינוניים (מנות עיקריות בין 13 ל-24 אירו).
אז כישראלנדית גאה הלכתי בעקבות הריח אל המקום בו מתרחש הנס הגדול – נס השוקולד. נכון שזה לא המפעל של עלית ברמת גן, ששירים נכתבו עליו, אבל יש כאן אג׳נדה חשובה ושוקולד אפילו טעים יותר – ברוכים הבאים לטוני שוקולונלי, ״הפרה״ של השוקולד ההולנדי.
אז איך הכל התחיל?
איש אחד שהסגיר את עצמו למשטרה עקב אכילת שוקולד. כן כן, הזוי, נכון?
אותו איש, טוני, טון ואן קווקן (Teun van de Keuken) החליט ששוקולד שמיוצר בתנאי עבדות הוא שוקולד שמייצר ״טעם לוואי״. אי אפשר באמת ליהנות ממוצר שנוצר על ידי סבל של מישהו אחר, לא?
אחרי מאבק עיקש ביצרנים הגדולים, הרבה הדים, אבל פחות תוצאות, הוא החליט להקים מותג שוקולד משל עצמו. כזה שיפעל על בסיס ההנחה שלו- שניתן ליהנות משוקולד ללא סבל.
מקורו של הקקאו בדרום-אמריקה ובמשך מאות שנים הוא שימש את הילידים לייצר את “משקה האלים”. פולי קקאו הם בטבעם מרירים ביותר, העמים הילידים תיבלו את המשקה עם פלפלי צ’ילי ותבלינים מקומיים אחרים. למרות זאת, התוצאה הייתה תערובת בוצית של מים, פולי קקאו טחונים ותבלינים. משקה “אלוהי” שלמעשה לא היה טעים לטעמם האירופי של המתיישבים.
משם גם קולומבוס תרם את חלקו. הוא החזיר את פולי הקקאו הראשונים ליבשת הישנה, קבלת הפנים לא הייתה בדיוק נלהבת. עברו עשרות שנים עד שהמומחיות הילידית יכלה להפוך למשקה נעים עבור האירופאים. מספרד התפשט ״הנס״ דרך צרפת. בתחילת השלב האירופי נותר השוקולד כחידוש לעשירים ולאריסטוקרטים. משקה מהודר שתוכלו ליהנות ממנו בחצרות מלוכה ובבתים אצילים. כבר בעשורים הראשונים של המאה ה-16, ביססה הולנד את תפקידה בהיסטוריה האירופית של הקקאו. הודות למושבה הקאריבית ההולנדית קוראסאו וכוח הסחר של חברת הודו המערבית ההולנדית, הולנדים כבשו את שוק הקקאו.
בעוד שבעשורים הראשונים באירופה המשקאות עברו מעט מאוד שינויים, בראשית המאה ה-17 החלו האנגלים וההולנדים להוסיף לו חלב והקימו בתי שוקולד. הביקוש לקקאו גדל לאט אך בהתמדה במהלך המאה ה-18, בעוד אמסטרדם ביססה את עצמה כאחד מנמלי הקקאו החשובים בעולם.
שפע פולי קקאו שנכנסו לנמל אמסטרדם דגדגו את דמיונם של כמה מוחות הולנדים חרוצים, הכימאי יליד אמסטרדם קספרוס ואן האוטן ובנו קנראד הציגו חידושים טכנולוגיים פורצי דרך בעיבוד הקקאו. למרבה הפלא, הם אפשרו להשתמש בו בצורה מוצקה. הבנתם כבר לאן זה הולך…
הידד! סוף סוף שוקולד היה אוכל, ונגיש למספר גדול יותר של אנשים!
חזרה למאה ה-21, הולנד עדיין בחזית הקקאו והשוקולד. היות שהמדינה היא מעבד הקקאו הגדול בעולם, נמל אמסטרדם נותר נקודת ההגעה הגדולה ביותר לפולי קקאו מרחבי העולם.
אז אם חשבתם שהולנד זה רק גבינה צהובה ואופניים, תחשבו שוב. כאשר כל כך הרבה קקאו מפליג במשך מאות שנים, זה לא מפתיע שאמסטרדם היא ביתם של יצרני שוקולד ובעלי מלאכה רבים.
איך משנים? עושים!
אחד מסיפורי השוקולד המצליחים ביותר בעיר הוא זה של טוני שוקולונלי. למה לונלי? תיכף תדעו.
ב-22 במרץ 2004 ניגש עיתונאי הצרכנים טוני (טון) ואן דה קוקן לתחנת המשטרה הקרובה והסגיר את עצמו. מול מצלמות הטלוויזיה, הוא הכריז על עצמו אשם בניצול העבדות. הוא בילה את החודשים הקודמים בחקירת עבודת ילדים ועבדות בתעשיית הקקאו. מסקנתו היתה שאין אפשרות לצרכן לדעת בוודאות שהמוצר שהוא צורך אינו מבוסס על עבדות במטעי הקקאו. להיות מודע לסבל שמאחורי השוקולד ועדיין לאכול אותו היה, בעיניו, שווה לביצוע פשע של ניצול ביודעין. מתברר שעבודת ילדים בלתי חוקית ועבדות מודרנית נפוצה באופן מדאיג במערב אפריקה – ממנה מקורו של רוב הקקאו. זה מזעזע במיוחד בהתחשב בכך שבשנת 2001 חתמו מספר חברות שוקולד בינלאומיות גדולות על פרוטוקול הארקין אנגל (Harkin Engel Protocol) במטרה לחסל את “הצורות הגרועות ביותר של עבודת ילדים”.
מחוותו הצליחה למשוך את תשומת לב התקשורת ההולנדית בנושא והובילה להולדת המותג טוני שוקולונלי. המותג התחייב למשימה הבודדה מאוד (אף אחד לא רצה להצטרף), להביא שוקולד ללא עבדות לשוק ההולנדי, ועדין לייצר שוקולד איכותי.
המותג: יצרן שוקולד חברתי או אירגון חברתי שמייצר שוקולד?
אז מה התוכנית? ממה בעצם נובעת העבדות ואיך פותרים אותה? חברת השוקולד טוני שוקולונלי, טוענת כי הם ״חברה שמשפיעה המייצרת שוקולד, ולא ההפך״. מבחינת החברה הבסיס לפעולתה ומטרתה העיקרית הם שחברות השוקולד בעולם ייקחו אחריות על תהליכי היצור. ״ניעור״ המערכת ובניית תוכנית כללית לשינוי התפיסה בעולם יצור השוקולד. איך? על ידי חיזוק החוואים שעומדים בבסיס במערך, תשלום גבוה יותר עבור התוצרת והכוונה. על ידי ניטור של הקקאו מרגע שהוא יצא מידיו של החוואי ועד שהוא מגיע למפעל. החברה מוודאת שבכל שלב ושלב אין חשיפה לעבדות או ניצול ושכולם פועלים בהתאם לתוכנית שהם מפעילים. האם זה אופטימלי? האם אין בעיות בדרך? כמובן שיש. בדווח האחרון שפורסם על ידי החברה הם מציינים שנמצאו חוות גידול שניסו ״לעקוף״ את המערכת ולפעול בדרכים לא חוקיות. העבודה מול אותן חוות הושעתה.
החברה פועלת בשקיפות מוחלטת ובבית הקפה של המותג (באמסטרדם) ניתן למצוא לצד התפריט גם את הדו״ח השנתי של החברה.
אחד הדברים המעניינים שטוני’ס עשו הוא שינוי חלוקת טבלת השוקולד. הטבלה מחולקת לחלקים שאינם שווים בגודלם ובצורתם. “קיבלנו את ההחלטה הזו מכיוון שאנו מוצאים את זה לא הגיוני לייצר טבלאות שוקולד המחולקות לחלקים שווים כאשר תעשיית השוקולד מנציחה את אי השוויון החברתי בעולם”.
מפעל ליצור מקומי בעתיד
בשנת 2011 51% מהחברה נקנו על ידי איש העסקים הנק יאן בלטמן. טוני קיווה שכניסת איש העסקים תעזור לקדם את החזון שלו אך בסרט דוקומנטרי משנת 2016 אמר טוני שעבדות היא עדיין חלק משרשרת הייצור. בלטמן לקח את זה כאתגר להמשיך במאבק בעבדות בתעשיית הקקאו.
כיום משתפת חברת טוני שוקולונלי פעולה עם חברת השוקולד הבלגית קליבו (Barry Callebaut). טוני פועלים כפס יצור עצמאי נפרד במפעל של קליבו. מטרת שיתוף הפעולה היתה להוזיל עלויות. אולם, שיתוף הפעולה הזה יצר מספר הרמות גבה. לאחרונה (פברואר 2021) התפרסם כי האירגון האמריקאי ״slave free chocolate” הסיר את טוני שוקולונלי מרשימת החברות ברשימה עקב שיתוף הפעולה עם קליבו.
המטרה הסופית של טוני היא להקים מפעל עצמאי בהולנד. רעיון אחד שנראה כי מתגבש לכדי פעולה היה המפעל בזאנדם שכלל גם רכבת הרים (סגנון וולי וונקה), אולם הפרויקט נדחה. נשקלת גם אופציה להשכרת מבנה ברוטרדם, אך נכון להיום, היצור עדין מתקיים בחלקו בבלגיה.
בית הקפה וחנות הדגל של המותג
חיוך מתוק – סמורס בבית הקפה של טוני
הלכתי לבקר בבית הקפה של המותג, ואני חייבת לציין שלא נפלתי מהרגלים. המקום מעוצב בצורה נעימה וממותגת להפליא, המגוון לא רחב, ולא תמיד יספק את כל הסועדים (בן ה-9 לא מצא שום דבר שיתאים לקיבתו). אבל אם אתם מחובבי המותג, מזדהים עם המטרה ומתחשק לכם לתרום, כנסו, תהנו מחטיף סמורס, וקחו חלק. בחנות הממוקמת מתחת לבית הקפה ניתן לרכוש מגוון רחב של חטיפים. מלבד המחויבות למען מטרה אצילית, חטיפי השוקולד של טוני שוקולונלי טעימים באמת. החל ממתכונים מקוריים קלאסיים ועד למהדורות מיוחדות שכוללות את מיטב המסורות ההולנדיות כמו אפל סטרופ ו-Kandijkoeken.
לכבוד ט”ו בשבט, אנחנו מביאים לכם את אחד מסיפורי הנטיעות ההולנדים המיוחדים ביותר, הלא הוא סיפור נטיעתו של יער אמסטרדם.
רבים מכירים את יער אמסטרדם (Amsterdamse bos) ואוהבים לטייל ולרכוב בו, אך לא רבים מכירים את סיפור הקמתו. יער אמסטרדם הוא למעשה לא יער טבעי, אלא פארק שהוקם בשנות השלושים של המאה העשרים באחד הפרויקטים הלאומיים המרשימים, שנתן תעסוקה למובטלים רבים והעשיר את העיר בריאה ירוקה, גדולה פי שלוש מהסנטרל פארק של ניו יורק.
העיר אמסטרדם מונה מעל ל-40 פארקים גדולים, אך מי לא מכיר את הגדול מביניהם ה- Amsterdamse bos?
על התפר בין הערים, אמסטרדם ואמסטלפיין, ובמרחק רכיבת אופניים ממרכזי שתיהן, שוכן לו אי ירוק של שקט ושלווה. הפארק ממוקם הן בשטחה של עיריית אמסטלפיין והן בשטחה של עיריית אמסטרדם, אולם הינו בבעלות אמסטרדם ועל כן נקרא על שמה. זהו אחד הפארקים העירוניים הגדולים באירופה המשתרע על פני שטח מרשים של קרוב ל-10,000 דונם. הפארק משמש מקום מפלט לחובבי הטבע ולחובבי הספורט כאחד ונותן מענה לכ-4.5 מיליון מבקרים בממוצע בשנה!
למרות שרבים מתושבי אמסטרדם ואמסטלפיין ודאי מכירים את האמסטרדמסה-בוס, לא רבים מכירים את ההיסטוריה שלו ואת הסיפור המרתק של הקמתו.
התרגום המילולי של Amsterdamse bos הינו “יער אמסטרדם” אך למעשה, אין מדובר ביער טבעי אלא בפארק מתוכנן היטב בסגנון פארק נוף אנגלי ועל כן נכון יותר לקרוא לו פארק מאשר יער.
צילום: מיטל בוים-למל
רעיון הקמת הפארק
היה זה הבוטניקאי ההולנדי שאק תייסה (Jac. P. Thijsse) אשר רצה לפצות על העדר טבע ושטחים ירוקים סביב העיר על ידי יצירת אזור מפלט ירוק וכבר בשנת 1900 נטע את הרעיון להקמת הפארק.
עד שנות העשרים של המאה הקודמת פארקים בהולנד נועדו בעיקר לטיול של ימי ראשון, אולם בסוף תקופה זו גברה באירופה המודעות לבריאות וכושר. בעקבות זאת, ובהשראת רעיונותיו של תייסה החליטה קבוצת אדריכלי נוף לשתף פעולה בפרוייקט השאפתני של הקמת מרחב ציבורי שיתאים לפעילויות ספורט שונות.
האדריכל בעל המוניטין קורנליס ואן אייסטרן (Cornelis van Eesteren), שכיהן כנשיא הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית וכן כפרופסור אורח בבית הספר לעיצוב ואדריכלות הבאוהאוס בגרמניה, נבחר להוביל את הפרויקט. הוא נעזר באדריכלית צעירה בשם יעקובה מולדר (Jacoba Mulder), שמאוחר יותר קיבלה את הכינוי ‘עלמת היער’ (Mejuvrouw van het Bos), משום שהקדישה את כל חייה לפארק האהוב, ואף הפכה לאחת הדמויות החשובות בארכיטקטורת הנוף ההולנדית.
קורנליס ויעקובה פנו לחפש השראה בחו”ל. הם ביקרו בפארקים באנגליה, צרפת וגרמניה, וגילו שבגרמניה שימשו פארקים עירוניים בעיקר לספורט ולנופש, ואילו בלונדון, באופן מהפכני, הורשו המבקרים בפארק לשבת על הדשא! בעת התכנון סוכם שהפארק ישמש את כל תושבי אמסטרדם.
יעקובה מולדר – עלמת היער תמונה מתוך ארכיון הצילומים של עיריית אמסטרדם
תכנון הפארק והגישה האקולוגית
היות והשטח עליו הוקם הפארק היה בעבר ים שיובש (גובהו של הפארק כ-4 מטרים מתחת לגובה פני הים!), מילאו שיקולים אקולוגיים חלק חשוב בתכנון הפארק. זהו הפרויקט הגדול הראשון אשר תוכנן בגישה אקולוגית ויישם את התאוריה המודרניסטית של הפונקציונליזם (“form follows function”) באדריכלות נוף, גישה לפיה הצרכים התפקודיים קובעים את הצורה ולא להיפך.
תוכנית הפארק נראית כמו ציור מופשט, ומכילה עיצובים ביולוגיים טבעיים הנובעים מתהליכים הידרולוגיים ואקולוגיים, וכן עיצובים מלאכותיים הנובעים מפעילות פונקציונאלית (חתירה, ספורט, הליכה, רכיבה על אופניים וכדומה). צמחים מקומיים סייעו לתהליך של ייצוב האדמה, ויצירת אגמים, בריכות, נחלים ותעלות היוו חלק ממערכת ניקוז הקרקע. מאפיינים מהותיים של סגנון הנוף האנגלי, צורות נטורליסטיות כגון נחלים מפותלים, שולי יער מעוקלים וכרי דשא המתגלגלים בעדינות ומנוקדים בחורשות עצים, שולבו במודע בעיצוב בכדי לגרום ליער להיראות גדול מכפי שהוא באמת.
כך הולכים המובטלים מתוך ארכיון צילומים של עיריית אמסטרדם
פרוייקט ההעסקה הגדול
המתכננים הגישו את עבודתם בשנת 1931 ועבודות הקמת הפארק החלו בשנת 1934. מכיוון שהיתה זו תקופה מאתגרת כלכלית ופוליטית במהלכה איבדו אזרחים רבים את מקום עבודתם, החליטה עיריית אמסטרדם להתמודד עם המשבר הכלכלי והאבטלה הגבוהה ששררה אז (55,000 מובטלים באותה תקופה) על ידי יצירת פרוייקט תעסוקה.
בעירייה הבינו שבניית פארק עירוני תוכל לשמש כלי יעיל לשם מאבק באבטלה, וכך בין השנים 1934 ל-1940 סיפק הפרוייקט העצום עבודה למעל 20,000 מובטלים, אשר הקימו את הפארק במו ידיהם. בסרטון משנת 1934 ניתן לראות את הפועלים משתמשים בידיים חשופות באתים ומריצות, ונעזרים רק בקרונות קטנים על מסילות רכבת זמניות לשם העברת האדמה והאבנים. ההתלהבות הייתה עצומה ולעיתים קרובות עבדו בפארק אף פקידי עירייה ששכרם לא היה גבוה במיוחד באותה תקופה. בסך הכל עבדו על הפרויקט כ- 50,000 איש.
החלק הראשון של הפארק שכלל בין היתר את Bosbaan, אגם חתירה באורך 2.2 ק”מ שהינו מסלול החתירה המלאכותי הראשון בעולם, היה מוכן רק לאחר שלוש שנות עבודה, והוא נחנך על ידי המלכה וילהלמינה בשנת 1937. במהלך השנים אירח מסלול זה תחרויות חשובות רבות, לרבות אליפות העולם.
תקופת מלחמת העולם השניה
העבודה על הפארק התקדמה יפה ועל פי התכניות היתה אמורה להסתיים בשנת 1948, אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה האט את התקדמות העבודות.
במהלך המלחמה השתלטו הגרמנים על שטחים מסוימים מהפארק, והשתמשו בהם עבור מתקנים צבאיים. זרקורים וארטילריה נגד כלי טיס הוצבו על מנת להגן על שדה התעופה הסמוך, סכיפהול, מפני ההתקפות של בעלות הברית, ורצועות עצים צעירים גולחו על מנת לאפשר זאת. העירייה הכריזה כי אזורים מסויימים של הפארק אינם בטוחים והציבור הוזהר כי במידה ויתקרב לשטחים המגודרים בגדר תיל, הינו עושה כן על אחריותו בלבד.
על אף המצב, נותרו חלקים גדולים מהפארק נגישים, והעבודות המשיכו כשהעירייה שילמה לעובדיה תשלום נוסף בגין העבודה בסמוך למתקנים הגרמניים. יחד עם זאת, בחורף של 1944 כרתו תושבי האזור הרעבים עצים רבים והשתמשו בהם לשם הסקת בתיהם, וחלקים מסוימים בפארק הפכו לשדות עם יבולים כמו שעורה ושיפון.
במהלך המלחמה קיבל פרויקט התעסוקה נופך טראגי. הגרמנים הקימו מחנות עבודה, אחד עבור אסירים פוליטיים (לא יהודים), ואחד עבור אסירים יהודים. גברים יהודים מאמסטרדם הובאו למחנה שמוקם מצפון ל-Bosbaan ואולצו לקחת חלק בעבודות. לאחר תקופה בה עבדו בפרך, הגיעו יום אחד אל הפארק רכבים שהוגדרו כ”רכבי שוד”, ואספו את אותם פועלים יהודים ומאז לא נודעו עקבותיהם.
כיום, ליד האתר המקורי של המחנה ניתן למצוא אנדרטה אשר הוקמה בשנת 1996 לזכרם של הקורבנות ההולנדים של מחנה הריכוז דכאו (Dachaumonument).
אנדרטת דכאו
השלמת הפארק
עם תום המלחמה ולאחר שהוצאו מן הפארק וסביבתו פצצות שנפלו ולא התפוצצו, המשיכו העבודות לשיפור והשלמת הפארק. בשלב זה המשך העבודות בוצע על ידי קבלנים מקצועיים שנעזרו בציוד מכני מתאים. בשנת 1955 הושלמו העבודות בחלק הדרומי וה”צעיר” ביותר של הפארק.
בשנת 1964 הושלמה תוכנית הבנייה המקורית של הפארק, ובשנת 1970 לרגל יום נטיעת העצים הלאומי (חג האילנות ההולנדי) נטעה קבוצת תלמידים את העצים האחרונים על הגבעה בפארק.
בסוף שנת 1999 נפתח לציבור חלקו האחרון של הפארק Schinkelbos אשר נוצר יותר כמרחב פראי מאשר פארק מתוכנן, ומקנה מבט אל הנוף הפתוח ושטחי המים והביצה שבאזור. הצמחיה בחלק זה של הפארק והציפורים המגיעות בעקבותיה תואמים לאקולוגיה של בית הגידול הטבעי באזור.
כמחווה לכל האנשים שנטלו חלק בעבודות הקמת הפארק במהלך המשבר לפני מלחמת העולם השנייה, הוצב בשנת 1980 בפארק דגם עץ של המריצה ששימשה את העובדים ולידו לוח המפרט את הסיפור ההיסטורי עם תמונה של אחד העובדים.
בפארק ניתן להנות כיום ממספר אגמים מלאכותיים, עשרות גשרים, כ-137 קילומטרים של שבילי הליכה, 51 קילומטרים של מסלולי אופניים, כ-200,000 עצים מ-150 סוגים שונים וכ-200 מיני ציפורים. בנוסף ניתן ליהנות מקמפינג, בריכות שחייה רדודות, גני שעשועים, פארק טיפוס, בית פנקייק וחוות עיזים, וניתן לשכור אופניים וסירות קאנו או פדלים לשיט. הפארק מארח תחרויות שיט וכן ממוקמים בו תיאטרון היער (Bostheater), ומוזיאון היער (Bosmuseum) בו מוצגים הקשורים להיסטוריה של הפארק וכן תערוכות מתחלפות.
זוהי תמציתו סיפורו של Amsterdamse bos, תערובת מושלמת של נוף וטבע, ספורט ופנאי, אסתטיקה ופרקטיות וכן סיפור היסטורי מרתק.
בברכת חג אילנות שמח לכולם, ולהתראות ביער.
תמונה ראשית: צילום: מיכל מדר פורת
צילום: מיכל מדר פורתצילום: שלום צוקרמןצילום: מיכל מדר פורת
היי לכם. החופש הגדול כבר בשיאו; והפעם, במדור העיצוב בחרתי להמליץ על ביקור במוזיאון, ובעצם לסגור לכם את הפינה של אחלה יום כיף להורים ולילדים בחופש הגדול. בית מונדיראן הוא מוזיאון קטן ומקסים שמספר את סיפורו של האיש שצייר בקווים שחורים וריבועים צבעוניים את דרכו האומנותית. אתם בטח מזהים את ציוריו, המודפסים על כל פריט אפשרי: החל מגרביים ועד למגבות לים. אפילו מעצב האופנה איב סאן לורן, שכבר בגיל 5 התאהב בציוריו של מונדריאן, החליט להקדיש לו מיני קולקציה של שמלות קוקטייל, כמחווה לרעיונות היצירתיים, והעקרונות האומנותיים שעימם הזדהה.
להרשמה: Activiteiten@joodswelzijn.nl
כדי להפוך את הביקור במוזיאון למהנה, כתבתי הקדמה קלה ושימושית, ובה אפרוש את סיפורו של האומן, מלווה בהסברים ופרשנויות למושגי יסוד באומנות. מזמינה אתכם לעשות קפה, לקרוא, ולגזור לשימוש בעת הצורך…
המשקפיים של מונדריאן הפכו ברבות השנים גם הן לאייקון
פיט מונדריאן, האומן ההולנדי המפורסם, נולד בעיר Amersfoort לפני כ- 150 שנה. בניין המוזיאון הוא למעשה הבית בו גדל. כיף להסתובב במוזיאון, ולהביט דרך החלונות הגדולים בתעלה ממול, בעצים המשתנים עם עונות השנה, בעננים המשתנים עם חלוף השעה, ולדמיין איך הילד פיט היה חולם בהקיץ. איך מתוך העיירה הקטנה גדל מנהיג של מהפכה, שהתחוללה בעולם הציור, העיצוב והאדריכלות. פיט נולד למשפחה קלוויניסטית, ונוקשות היוותה בסיס משמעותי באומנות אותה ייצר. בתחילת דרכו למד ציור קלאסי באקדמיה, והרבה לצייר תמונות נוף, טבע דומם ופורטרטים בהזמנה. זוהי התקופה שבה צייר למעשה ציורים פיגורטיביים, כלומר ציורים המתארים דבר הקיים בטבע, כמו אגס, אישה או שדה פרחים; figure = דמות.
בשנת 1905 ביקר מונדריאן בתערוכת ציורים של ואן גוך ההולנדי, והושפע ממנה מאד. ואן גוך השתייך לזרם האימפרסיוניסטיהמאוחר. אימפרסיוניסטי מלשון Impression = התרשמות. ואן גוך צייר את התרשמותו מהטבע, והמציא טכניקה חדשה בכדי לבטא את הרשמים שלו בציור. כשאנו מביטים בשדה פתוח, גם אם נדמה שאף ציפור לא עפה, ושום מכונית לא עוברת, עדיין מתרחשת תנועה עדינה: החיטה שזזה ברוח, העלים של העצים מרשרשים קלות, השמש מרצדת על התבואה, העננים שבשמיים. הכל למעשה נמצא סביבנו בתנועה מתמדת. את התנועה הזאת הצליח ואן גוך לתאר במשיכות מכחול קצרות ומרובות על גבי הקנבס. הריצוד שנוצר מצליח לייצר סוג של תנועה בעיניים, ולהמחיש את התנועה במציאות. למעשה טכניקת הרישום הזו היתה אבן הפינה בתהליך של פירוק הדימוי המוכר, ה- figure, והפיכתו לציור צורני, גאומטרי.
עונת הריבועים
1910: מונדריאן מצייר שדה
הביקור בבית מונדריאן מתחיל בסרט משגע: ציורים של מונדריאן מוקרנים על מספר מסכים, כמו מרכיבים ציור אחד ענק. התמונות מתחלפות במהירות, מלוות במוזיקה וכובשות אותנו הצופים במחול של צבעים, צורות וקווים, מבוגרים וילדים כאחד. זהו רעיון מבריק של המוזיאון לדבר אלינו את שפת המוזאון, ולספר את כל מה שתיארתי כאן למעלה במילים, באופן אחר. בעצם, להפעיל עלינו את הקסם הזה שקוראים לו: אומנות.
אנו זורמים בתוך מסע בזמן ללא מילים, וחווים את השינויים הגרפיים שעוברים על מונדריאן. כמו ואן גוך, גם הוא ניגש לצייר טבע. אנו מביטים בציוריו, ומאד ברור לנו שאנו מביטים כעת בשדה פרחים צבעוני ושמיים תכולים. והדבר המעניין הוא שאין בציור ולו פרח אחד.
1919: מונדריאן מצייר שדה
כעשור אחרי, מצייר מונדיראן שדה נוסף, צבעוני ומרהיב לא פחות. גם כאן לא מופיע אפילו פרח אחד. בעשור הזה שחלף בין 2 ציורי השדות הללו, הספיק מונדיראן לנסוע לפריז ולהיחשף לגדולי האמנים המודרניים שפעלו בשדה האומנות דאז (פיקסו, למשל). גם הם ניסו להתמודד עם הרעיון של כיצד להביע, לתאר ולצייר שינויים בזמן ובמרחב, דרך ציור דומם (קוביזם, למשל). מלחמת העולם הראשונה החזירה את מונדריאן הביתה, להולנד. בשנים אלה עסק פחות בציור. מונדריאן חבר לקבוצה של אמנים הולנדים, ויחד בילו ימים רבים בהעלה על הכתב, וניסוח של התאוריות שלהם ל”ציור החדש”. בשנת 1917 הם מחליטים להקים מגזין, בו יפרסמו את המסקנות המהפכניות שלהם, שיהפוך עם השנים לזרם חדש באומנות, הנקרא: DeStijl, ה-סטייל.
העולם החדש שהמציא כבש את מונדריאן בכל אספקט של חייו. במוזיאון טיילנו בתוך שחזור מדוייק של הסטודיו של מונדריאן בפריז. החלל מינימליסטי: קירות לבנים, והרהיטים ההכרחיים בשביל לחיות. נדמה שמונדריאן השתמש בקירות ביתו כקנבס ענקי לבן ותלת מימדי, עליו צייר ריבועים בצהוב, אדום ואפור. כאילו כך איפשר לעצמו לטייל בתוך הציורים שלו, ולבחון את המושגים החדשים אליהם שאף: איזון דרך צמצום. יש לזכור שבאותה תקופה “הבית” ברחבי העולם התקלף מקישוטים: באנגליה נפטרו מטפטים, והחלו לסייד את הקירות בלבן. גם בהולנד זנחו את המורשת של העיטורים הכחולים מבית היוצר של דלפט Delfts Blauw, שהיו פופולרים במיוחד כאריחים מסביב לאח, או צלחות המקשטות את קירות המטבח. מדהים לגלות איך התאוריה הקיומית הזאת שהתחילה את דרכה לפני כ- 100 שנה, כה רלוונטית לימינו. למשל, תאוריות אקולוגיות בנות זמננו המעודדות צמצום של צריכה על מנת להגיע לאיזון בחיי אדם לצד טבע.
ניכר שמונדריאן העריך את הצמצום בחפצים, כמו גם הצמצום באמצעים בעזרתם צייר. בנוקשות האופיינית לו הוא החליט לצייר רק קווים ישרים, רק על רקע לבן, ובין לבין הוא פיזר ריבועים או מלבנים צבועים רק בכחול, אדום או צהוב. גם כאן נדמה שמדובר בניצנים של עוד רעיון מהפכני, בניסיון הראשון לקודד: הרעיון שעולם שלם מיוצג באמצעות כמה פרמטרים בודדים: היום זה 1/ 0; אז זו היתה זווית של 90 מעלות…
ניו יורק, ניו יורק
לרוץ בתוך ציור
שנתיים אחרי הקמת De Stijl, הצטרף אל התנועה Rietveld ההולנדי, שבהמשך תכנן על פי עקרונות התנועה את כסא ריטוולד המפורסם ובית שרודר. ביקור בבית שרודר שבאוטרכט מספק הצצה מעניינת לרעיונות התנועה, כמו טיול בתוך ציור.
באותה תקופה במקביל, הוקמה בגרמניה תנועה המזוהה עם אותם העקרונות, אותה אתם מכירים בשם באוהאוס (Bauhaus). התנועה נוסדה בעידודה של ממשלת גרמניה, שביקשה לעודד בסיום מלחמת העולם הראשונה את אזרחי המדינה המיואשים, ולהעניק להם תחושה של התעוררות, תקווה וחדשנות בתחום החברתי, התרבותי והתעשייתי. על רקע התמודדות ממשלות ברחבי העולם כיום עם משבר הקורונה, מיזם כזה נשמע כמעט אוטופי; שלא נאמר עתידני: הקמת מוסד אקדמי, שיקנה השכלה ומקצוע בפועל לתלמידיו, תוך דגש על שימוש בטכנולוגיות חדשניות.
באופן אירוני, בשנת 1933 סגרה ממשלת גרמניה את בית הספר, תחת שילטונו של היטלר, בטענה שהוא חותר להיות מהפכני מדי. גם מונדריאן הפך לנרדף על ידי השלטונות הנאצים, ומצא את עצמו במנוסה עד שבשנת 1940 הגיע לניו יורק.
כשמונדריאן הגיע לניו-יורק הוא הרגיש בשמיים! הגריד של מנהטן היה מימוש פיסי של רעיונותיו האומנותיים: רחובות ארוכים מסודרים במאונך לשדרות, מנוקדים בקוביות של בניינים, ובינהן מסתובבות המוניות הצהובות. או אז מקבל סיגנונו האישי שינוי: מתוך המסגרות הנוקשות והגאומטריה הקפדנית, מצליח מונדריאן להפתיע עם קומפוזיציה תוססת, שכמעט מאיימת לפרוץ את מרחב הציור, כזו שמצליחה לעורר בנו שמחה והתרגשות.
יום כיף, לסיכום
Amersfoort ביום שמש
הביקור בבית מונדריאן מותאם מאד לילדים, מלווה בהמון חוויות אינטרקטיביות. בסוף המסלול מחכה הפתעה חמודה: קיר גדול לילדים, ובלוקים של לגו בצבעי “מונדריאן”, המאפשרים לכל ילד לגלות את המונדיראן הקטן שבו. כמובן שאי אפשר לוותר על שיטוט בחנות המוזיאון, והכי חשוב שיטוט באמרספורט הציורית. ממליצה במיוחד לרדת מרחובות הקניות הראשיים, ולשוטט גם בין הרחובות הקטנים, ולהציץ לתוך הבתים היפים.
״בואי נצטלם בסלפי״ ״לא יצא טוב, בואי נעשה עוד אחד״ ״שניה, רק מעלה לסטורי״
נתקלתי במודעה בפייסבוק באותו בוקר, מוזיאון YOU! והיו אפילו כמה תמונות מצורפות שנראו ממש מגניבות. בצבעים בוהקים ושמחים, כאלו שמשכו אותי ובטוח ימשכו את הילדים. הייתה שם בריכה מלאה בכדורים כחולים, נראתה ענקית, ובמרכזה בר ורוד. נראה מושלם. קניתם אותי, יאללה הולכים. הגענו ונכנסנו לאולם כחול ואת המעילים לקחה מאיתנו דיילת עם סרבל בצבע תואם.
הכניסה הייתה מרשימה. ירדנו במדרגות מפוספסות באדום ושחור (כן גם הקירות באותם הצבעים והפסים), והתחלנו את הסיור.
המדריכה, מספרת לנו באנגלית נלהבת שהגענו למוזיאון אחר היום. בעודנו עומדים בתוך חדר קטן, מול תמונת ‘מונה ליזה’ נטולת פנים, במקומה הניחו מראה כדי שנוכל לראות את עצמנו. כמה יפים ונרגשים, עוד שנייה יוצא לנו סלפי חדש! ״זה לא יהיה עוד מוזיאון סטנדרטי כמו שאתם מכירים. אצלנו במוזיאון מותר ואף רצוי לגעת ולצלם, וכמה שיותר”, מדגישה המדריכה.
אני משגרת מבט אל הילדים, הם קצרי רוח להתחיל.
״אז בואו נתחיל בסיור״, היא אומרת.
עשירים ומפורסמים
אנחנו ממשיכים לחדר הבא, שם על הקיר בכניסה אי אפשר לפספס את הכתובת הראשונה: You Are Rich
החדר מלא בשטרות של כסף, גבוה על הקיר תלויה מצלמה כשלחיצה קטנה יוצרת אימג׳ משולב אפקטים שווים ואגלה לכם שבסוף התמונות האלו יעמדו למכירה גם בצורה של כובעים, חולצות ואפילו ספלים. ״וואו, אמא זה לא כסף אמיתי!״
לא, הכסף הזה לא אמיתי. הם הבחינו בזה. וזה עדיין ריגש אותם וגרם להם לצחוק ופליאה יחד.
אנחנו בחרנו באופציה השנייה. להצטלם לבד, באמצעות האייפון, ככה אמרה המדריכה שאפשר. אז אנחנו מצטלמים, ומעיפים את השטרות גבוה, אבל הם לא עפים מספיק גבוה ואנחנו לא מצליחים לתפוס את הרגע. אנחנו מנסים לייצר עוד תמונה בה השטרות עפים, אבל זה לא יוצא ואחרי 5 ניסיונות בלבד החלטנו לעבור לחדר הבא.
שם מקדמת את פנינו כתובת נוספת, You Are Famous
איזה כיף!
אף פעם לא אמרו לי אני מפורסמת. מכירים אותי בקהילה, מאחורי המקלדת קצת פחות. בבית ספר הצלחתי גם ליצור הכרויות עם ההולנדיות, איזה הישג. הן אפילו התחילו לעשות לי לייקים באינסטוש. אבל מפורסמת ממש?
ממשיכים לצעוד. מטיילים בין חדר לחדר. בכל אחד מהחדרים יש כתובת אחרת ואטרקציה משגעת משלה. הילדים עפים. הפעם בלי השטרות.
You Are Gold
You Are a Movie Star
You Are 100% Likes
YOU… YOU… YOU
נכנסנו לחדר עם מסכי פלזמה, כשעומדים מאחוריהם רואים את הפרצופים שלנו בענק, זה הזמן להוציא את הלשון… מן הצד השני, מצאתי קיר מכוסה במסכי טלויזיה של פעם. מרובעים. אני תוהה מאיפה הצליחו להשיג אותם? הילדים לא התעכבו ליד הטלויזיות. מגושם מדי? עתיק מדי?
אני נפעמת וקולטת שנותרתי לבדי, כדי להוריד את רמת החרדה אני רצה קדימה, מאחורי הוילון הבא נגלה עולם ומלואו…
וואו. זה בשבילי. בדיוק הסטייל שאני אוהבת. ספת עור מגניבה מאחוריה קיר עם טפט ירוק מלא בפרחים ודובי קוואלה (אני חושבת) קקטוסים, לא אמיתיים, אבל זה מוסיף לאוירה! והכי מדליק שלט ניאון שזהר מלמעלה – We’ve Been ExpectingYou
אדייק ואומר שהשלט אומנם התחלף ברוטינה קבועה, אבל זה המשפט שקידם את פני ואותו נצרתי בליבי.
אני לא רוצה להרוס לכם את הפאן ולגלות את שאר האטרציות אז חותכת אל הסוף… שהוא ההתחלה…
התמונה הראשונה שבזכותה הגענו הלום. הבריכה! עם הכדורים הכחולים והבר הורוד. תהיתי לאן נעלמה, ומחדר לחדר הציפייה הלכה וגברה. אחרי תותח הנייר שדורש רמת איי-קיו סבירה פלוס כדי לתפעלו, הגענו אל היעד הנכסף.
הילדים עטו לעבר המטרה, קפצו שוב ושוב, התנדנדו, שיחקו באולינג עם כוסות הקוקטיילים המדומים שעל הבר, הצטלמו בעוד פוזה מטריפה ולמדו לבקש ממני לשלוח להם את זה לנייד של האח הגדול, שדווקא הוא, הפסיד את החגיגה.
מביטה בשעון, עברו שעתיים בדיוק מרגע שנכנסנו.מרגישה שזמני אוזל. מעלה מהר לסטורי כמה תמונות, מתעדת, מתייגת. מקבלת לבבות ותגובות: ״איפה המקום המגניב הזה??״
מבטיחה לספר. אז סיפרתי.
היה שווה?
את הכרטיסים המוזלים מצאתי באתר “טריפר”, אז כן, היה שווה. שני מבוגרים ושלושה ילדים בחצי ממחיר הכניסה הרגיל.
(פתוח כל יום בין השעות 12:00-18:00)
אמסטרדם רומנטית בכל עונות השנה ובקיץ במיוחד. זהו יעד מושלם לחגיגות זוגיות. אפשר ליהנות מסדרת מופעי ג’אז וקונצרטים בסמוך לתעלות, משיטוט רגלי בפארקים השונים בליווי כוס יין או צפייה באחד הסרטים המוקרנים, אולי תעדיפו רכיבה זוגית באופני ה’טנדם’ או ארוחה של מלכים על גג העולם.
בקיץ העיר שמחה ומוזיקלית. היפסטרים, תיירים, מקומיים ועוד מגיעים לבקר בפסטיבל התעלות. הסופ״ש הקרוב הוא זמן משולם להתענג על מופעי ג׳אז על המים.
ואם מתחשק לכם מופע באולם סגור ב”קונצרטחבאו” מציעים לכם במוצ״ש את המופע woodstock – one night of peace and music
להרגיש מלכים לערב אחד
חוויה זוגית במסעדת Ciel Bleu, בקומה ה-23 של מלון Okura
המסעדה היחידה בעיר עם 2 כוכבי מישלן.
REM Eiland – מסעדה וחוויה על המים
מסעדה עם קטע. מבנה מיוחד ונוף מהמם.
בעבר המקום שימש כתחנת טלוויזיה (הלא חוקית) “TV Noordzee”.
המקום מחולק לסעדה, בר ועוד בר על הגג עם תצפית משגעת.
אם אתם שם, תעלו במדרגות לתצפית – הנוף עוצר נשימה !
קישור למקום כאן
אופניים בשניים – רכיבה זוגית על אופני ‘טנדם’
דרך מהנה, ספורטיבית והרפתקנית לגלות את אמסטרדם ברכיבה זוגית על אופנים עם שני מושבים ושני כידונים. זה רק נשמע מבלבל ! זו חוויה נהדרת. אפשר לדבר, לעשות סלפי תוך כדי תנועה (לא לשכוח סטיק) ואם אחד הרוכבים מתעייף, השני ממשיך לפדל.
נקודות השכרת אופני ‘טנדם’ פזורות ברחבי העיר, אפשר לקחת ולהחזיר ממקומות שונים באמצעות חברות macbike או black bikes.
בסרטון … אפשר אפילו בשש …
.jpg){kind=link}