Category: ישראלנדים

  • צפו: דמעות וכיף בערב המחווה לאריק איינשטיין

    ממוני מושונוב שהפתיע בווידאו אישי ועד לש”שינים שהפליאו בזמר, מ”עטור מצחך” ועד “אדון שוקו”, ערב המחווה לאחד מגדולי הזמר העברי נחגג כמיטב המסורת הישראלית, בשירה ובאוכל. צפו בתמונות מהאירוע באמסטרדם.

     

    יפה פה באמסטרדם על המים, אז איך זה ש…אני מרגיש רחוק? כבר בקבלת הפנים הורגשה אווירה של אירוע מיוחד שניכרה באנשים המחויכים, המוזיקה שהתנגנה ברקע, וההנאה ממינגלינג ישראלי שכלל כמובן כיבוד ויין. כ-170 משתתפים הגיעו ביום א’ האחרון לערב המחווה לאריק איינשטיין שנערך באמסטרדם, פרי יוזמתן של מיכל רדמקר-נמדר ולימור לוי.
    הערב נערך בשיתוף הבית הישראלי, הסוכנות היהודית, צוותא וחברת slfood.

    monylast
    מוני מושונוב הוזמן לדבר על אריק איינשטיין צילום: עומרי רביב

    במהלך הערב הפתיע אותנו השחקן מוני מושונוב, חברו הקרוב של אריק איינשטיין ז”ל, בקטע וידאו קצר שבו סיפר לנו על אריק מהזווית האישית שלו, מילים שריגשו את הקהל.

    yaffa
    פרגון מצד משתתפת באירוע
    maya_f
    “היה מקסים” מציינת משתתפת באירוע
    ss
    ארבעת השינשינים, מימין לשמאל: פלג, רון, דנה וליאור צילום: עומרי רביב

    האירוע הוקדש לארבעת ה”שינשינים”, מתנדבי שנת השרות של הסוכנות היהודית בהולנד: דנה רזין, רון ויקטוריה דאמן, פלג וינברג וליאור לויזון, שתרמו רבות בפעילותם הנהדרת במהלך השנה האחרונה במוקדים שונים בקהילה הישראלית והיהודית. הייתה זו הקומונה הראשונה של שנת שירות שמשרתת בהולנד, ועוד על פעילותה ניתן לקרוא כאן. בשם הקהילות אנחנו מודים לשינשינים על ההשקעה ומאחלים להם בהצלחה בהמשך דרכם. אנחנו שמחים לקבל בשנה הבאה את קומונה ב’. בסיום הערב עלו הארבעה לשיר שיר הולם: “תוצרת הארץ”.

    band
    ההרכב המוזיקלי, צילום: עומרי רביב
    IMG_0777_2
    טל שטראוס, מנהל מוזיקלי ופסנתרן

    ראוי לציון במיוחד ההרכב המוזיקלי שהתכנס במיוחד לערב זה ולמרות הזמן הקצר הצליח להעמיד מופע מיוחד ומרגש: תודה למנהל המוזיקלי טל שטראוס אשר על הפסנתר, להילה רביב ויוסי גל על הובלת השירה, גלית טריגר זמרת אורחת, לעידו זילברמן על התופים, ליוליה קורמן על גיטרה בס, לרן טריגר ועומרי רום על הגיטרות, לאיתן ורדי החלילן, שהגיע לגיחה קצרה מישראל והרשים בנגינת החליל הקסומה.

     

    hila
    הילה רביב, סולנית. צילום: עומרי רביב
    people
    הקהל מתרגש, צילום: עומרי רביב
    band2
    משאמל לימין: יוליה קורמן, עידו זילברמן (תופים), הילה רביב ויוסי גל
    ran
    מימין לשמאל: רן טריגר ועומרי רום צילום: עומרי רביב
    galit
    גלית טריגר, צילום:עומרי רביב

     

     

     

     

     

     

     

    צילום: עומרי רביב

  • ישראלי הכי – אריק איינשטיין

    לא לכולם הייתה פעם קסטה של אריק איינשטיין באוטו, וגם היום תמצאו די בקלות ישראלי שאין לו אפילו אלבום אחד שלו באייפוד. אבל כמעט כל ישראלי יעיד שאריק איינשטיין נכח לפחות באירוע משמעותי אחד בחייו – אם הוא גדל על קלטת הוידאו של אדון שוקו; או שהזיל דמעה עם “עוף גוזל”; או שהתבגר מול “מצייצים”, או מול חבורת לול, או החלונות הגבוהים; או עם הפועל תל אביב; או אחרי רצח רבין; ולפני החזרה של גלעד שליט…

    או שסוף-סוף מישהו מבין אותו, כי גם הוא פשוט אוהב להיות בבית! אגב, האלבום “אוהב להיות בבית” יצא לראשונה כדיסק (CD) פה, בהולנד, ונחשב לדיסק הישראלי הראשון.

    במידה רבה היצירה של אריק איינשטיין היא עוד הוכחה שתרבות ישראלית – היא ייחודית, מאובחנת ועצמאית. היא לא ז’אנר יהודי, או מזרח-תיכוני, או שלוחה של עדה כזו או אחרת.

    למי שעוד לא צפה, הראיון שנתן ליאיר לפיד בשנת 2000 הוא מרגש ונהדר.

    אז לקראת ערב המחווה לשירי אריק איינשטיין שיתקיים ב-28/6 באמסטרדם, הינה לכם פלייליסט קצר:

    מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר

    מילים ולחן: שלום חנוך. מתוך האלבום “שבלול”, שיצא ב-1970 ונבחר בסקרים רבים כאלבום העברי הטוב בכל הזמנים. זהו בעצם פס-הקול של הסרט “שבלול”, שיצא באותה שנה, ומורכב משירים וממערכונים של חבורת “לול”.

    אדון שוֹקוֹ

    שכתבה חיה שנהב. השיר יצא באלבום המשותף עם יוני רכטר “הייתי פעם ילד” ב-1989, ומי שהיה ילד בשנות התשעים יזהה אותו מיד מתוך הקלטת “כמו גדולים” (עם מוני מושונוב ויהודית רביץ). לשיר נכתבה אפילו גרסת קאבר באנגלית, ע”י צמד מוזיקאים ישראלים חובבנים ומבריקים.

    כל אחד רוצה

    עם שלום חנוך, שכתב והלחין את השיר.

    אוהב להיות בבית          

    מילים: אריק איינשטיין. לחן וגיטרה: מיקי גבריאלוב.

    אחינעם לא יודעת

    שיר שנולד באופן קצת משונה. הלחן נכתב ע”י רוב הקסלי מהלהקה הישראלית “הצ’רצ’ילים”, לשיר המצויין שלהם When You’re gone. יהונתן גפן, שכתב את השיר “אחינעם לא יודעת”, סיפר שאורי זוהר נתן לו לחן מוכן של רוב הקסלי, והקציב לו חצי שעה לחבר לו מילים לכבוד בתו שנולדה יום קודם: “אורי זוהר אמר לי שיש לי בדיוק חצי שעה לכתוב שיר על הבת שלו שנולדה אתמול. זה לא סתם שהפזמון הוא ‘היא לא יודעת כלום, היא לא יודעת כלום, אחינעם…’, אני באמת לא ידעתי מה לכתוב”.

    שיר מספר שמונה

    מילים של יענקעל’ה רוטבליט, לחן (וגיטרות!) של מיקי גבריאלוב, שגם הלחין ועיבד את כל יתר השירים ברלבום “בדשא אצל אביגדור” מ-1971. האלבום קרוי על שמו של צריף ששכן בסמוך לחוף מציצים בתל-אביב, ושימש כמקום מפגש ליוצרים ואמנים.

     

    אצו רצו גמדים

    מילים של מרים ילן-שטקליס, לחן של שמוליק קראוס. השיר נמצא ממש באמצע האלבום “פוזי” שיצא ב-1969, ומשתלב כשיר ילדים בודד בין כל “שירי-המבוגרים” שבאלבום, כפי שהוקלטו גם כמה אלבומים אחרים של אריק איינשטיין.

    גיטרה וכינור

    מילים ולחן: שלום חנוך.

  • להיות מנואלה, או: הטד הראשון שלי

    נעה ברום מעולם לא תיארה לעצמה שתיתן הרצאה בטד. אבל בזכות מנואלה אחת היא עלתה על הבמה באירוע טד מקומי בדלפט, ואפילו גייסה את אייזק ניוטון כדי להסביר למה הסיפור האישי שלה הוא תופעת טבע

    כשאכתוב את ספרי אפתח אותו במשפט: “כל אחד זקוק למנואלה”.

    במקרה שלי מנואלה היא קולגה שהפכה לחברה, אבל שמה, מנואלה, דווקא מתאים בהקשר של משמעותו המעוברתת: ממש כמו מנואלה ידנית, מנואלה ידידתי היא ה”מפעילה” שלי, ה”מאפשרת” שלי. באנגלית אנחנו קוראים לאדם כזה enabler, מאפשר.

    בסופו של המאמר הזה תבינו איך זה קשור אליכם ממש, אבל ראשית תנו לי לספר לכם את הסיפור.

    זהו סיפור ההרצאה הראשונה שנתתי באירוע של טד, אירוע טד מקומי המכונה Tedx שנערך בעיר דלפט היפה ב-29 במאי האחרון.

    אבל איך הגעתי לזה? או, הנה מגיעה מנואלה.
    כמאמנת ומדריכה עם רקע בהוראה, ובעיקר הוראת מבוגרים באוניברסיטאות, אני אוהבת מאוד לעמוד מול קהל במסגרת העבודה. מנואלה ראתה אותי במספר הרצאות וסדנאות ומאז אנחנו תמיד נעזרות זו בזו בבניית אירועים מן הסוג הזה. בפברואר השנה הגיעה ממנה הפתעה ענקית: “אני מגישה את שמך לתת הרצאה באירוע של TEDx בדלפט”, הודיעה, ולי לא נותר אלא להסכים.

    עברו מספר ימים והנה אימייל מהמארגנים: אנחנו מעוניינים לראיין אותך ולראות מה הרעיון שלך ש”שווה הפצה”, בהתאם למוטו של טד.

    אופס, אז צריך רעיון כבר עכשיו, ונושא הכנס הוא “אותנטיות בהקשר הנשי”.
    אותנטיות.
    איזו מילה גדולה ומפוצצת. מסוג המילים שדווקא איני מחבבת. גלגלתי אותה במחשבותיי כמה ימים ושאלתי את עצמי מה זה בשבילי אותנטיות? ועוד בהקשר הנשי?
    אפילו שאלתי בקבוצת נשים בפייסבוק, אבל ככל שעלו התשובות (כמה מהן בסגנון אימהות, הנקה, שילוב בין קריירה ואימהות ואף זוגיות) הבנתי שלא. זה ממש לא מה שזה אומר לי. זה לא מתחבר אליי בכלל. זה אפילו מרגיז אותי כמה שזה לא מתחבר לי.
    וכשאני כועסת זה בבטן ועולה למעלה.
    וכשאני רגועה זה גם בבטן אבל יושב טוב ו”חם” כזה.
    ואז ידעתי – כשזה אותנטי זה החום הזה. ומתי אני מרגישה אותו הכי טוב? כשאני מתחברת אל האני האמיתי שלי, בלי לפחד, ובלי לעצום עיניים. למשל כשאני מספרת לעצמי שוב את הסיפור הטרגי שלי ומזכירה לעצמי כמה צמחתי מתוך החיבור העמוק אל הכאב. בדיוק מהמקום הזה שבו לא פחדתי להסתכל לאמת בפרצוף, משם ורק משם צמחתי.

    ומכאן התשובה לא איחרה לבוא. וכמה שאינני אוהבת לנופף כל היום בטראומה שלי ובשיקום ממנה, הבנתי שלמען האותנטיות אין מנוס וגם הפעם אספר את סיפור המוות המיותר של אילון שלנו, בננו התינוק, שהגיע אל העולם הזה לזמן קצר. קצר מדי.

    noa3אבל בהרצאות טד צריך להביא אל המרחב רעיון שלא רק ששווה להפיצו קבל עם ועולם, אלא שהוא גם מקורי דיו, ואם אפשר גם סוחף לפעולה! ועם כל הכבוד לסיפור הזה שלי, איך אני לוקחת אותו ועושה ממנו רעיון כזה: An idea worth spreading כפי שהם אומרים שם בטד?

    ולשם כך חזרתי במחשבותיי שוב אל האותנטיות, זו שיושבת חם בבטן, ושאלתי את עצמי: מה באמת הסיפור שלך נעה? איך באמת יצאת מתוך הכאב הגדול ואת נמצאת כיום במקום שבו לא רק שאת עוזרת לאחרים, אלא שהשבוע מישהו הגדיר אותך “Motivational Speaker” (זה היה מסוג הדברים שאת מגלה על עצמך רק מתוך התבוננות של אחרים בך).
    והסיפור שלי הוא לא רק שלי. הסיפור שלי הוא סיפור של תופעה חברתית שהיא בעיניי גם תופעת טבע.
    עד כדי כך היא תופעת טבע שהבאתי את אייזיק ניוטון בכבודו ובעצמו אל ההרצאה כדי להסביר אותה.

    בראיון בסקייפ דיברתי על החשיבות הרבה שיש בעזרה לאחרים, שמסייעת לעוזר ולא רק לנעזר, על האמונה שלי שזו צריכה להיות עזרה דווקא לאדם שנמצא במקום הכואב שלך, ועל חשיבותם של מנטורים בחיינו, אנשים שהיו שם ויכולים להאיר לנו את הדרך.

    באותו הערב, בשיחה מתלהבת עם חברה, היא חידדה לי את מה שחיפשתי: “זה החוק השלישי של ניוטון”, היא צהלה מעברו השני של הקו, ואז ידעתי: זה שלי.

    ביום אחרי שחזרנו מביקור בארץ, קיבלתי את שיחת הטלפון מהמארגנת הראשית של האירוע בדלפט: אנחנו רוצים אותך.

    התלהבתי? ברור.
    ידעתי למה אני נכנסת? לא ולא.
    למשל, הידעתם ש:
    * מרגע שהתחלת את התהליך עם טד חלה עליך חובת סודיות מוחלטת ויש לך דובר והוראות מגבוה במה מותר לשתף ובמה אסור?
    * עליך לכתוב את ההרצאה הבסיסית לבד?
    * כל דובר מקבל מאמן שיאמן אותו בהופעה מול קהל?

    *כל דובר מקבל סטייליסט אישי שמלווה אותו בבחירת הבגדים, עיצוב השיער והאיפור?
    * כל דובר חייב לדעת את ההרצאה שלו בעל פה? (ותאמינו לי, 12 דקות באנגלית זה חתיכת אתגר).
    * לכל אירוע ואירוע של טד בעולם יש אדם המחזיק ברישיון מטעם טד ויש כללים ברורים ומסודרים לגבי ניהול האירוע?
    ועוד ועוד…

    כך מצאתי את עצמי בחודשיים וחצי אינטנסיביים שהוקדשו לטד: משכתבת גרסאות, מתראיינת בעל פה ובכתב, נפגשת עם המאמנת, עם מורה לאנגלית, עם מעצבת גרפית (ותודה ללימור לוי הנפלאה והמקצועית), עם הסטייליסטית, חזרות, חזרות, חזרות…

    היום הגדול הגיע, ונתתי את ההרצאה “חבלים של תקווה” שתוכלו לראות עוד כמה שבועות, לאחר שתיערך. ואני מקווה שתראו כמה נהניתי על הבמה הזו, שבעצמי לא חשבתי להגיע אליה.

    noa2הרעיון הוא הקבלה בין תהליך של החלמה נפשית ובין בניין בעל קומות. טענתי היא שלא משנה היכן אתה עומד בבניין, בין אם בתחתיתו (תחילת התהליך) או בקומה העליונה (תחושת עיבוד והחלמה), אתה עדיין מסוגל לעזור למישהו אחר, הסובל מאותו קושי שלך, אך נמצא בקומה אחרת של הבניין. ולמה חבלים אתם שואלים? החבלים הם חבלי ההצלה שאנחנו מושיטים לאותם אנשים אחרים בקומות השונות. הטענה שלי היא שכמו בחוק “תגובה ופעולה” של ניוטון, כאשר גוף אחד מושך גוף שני, הגוף השני מושך את הגוף הראשון באותה העוצמה. כך גם בדחיפה.

    על כן, אם אדם אחד מעצים אדם אחר בכך שהוא זורק לו חבל להצלה ולתקווה, במקביל מתרחש תהליך שבו האדם הנעזר מעצים את אותו אדם שהגיש לו את החבל.

    וכאן אתם נכנסים לתמונה. כי גם אתם יכולים להיות “מנואלה”. גם אתם יכולים למצוא מישהו שאתם יודעים שיש לו כישרון כלשהו, או שמסוגל למשהו, אבל הוא לא מעז לעשות את הצעד הבא, ולעזור לו להתקדם בדיוק לשם.

    כה רבים מאיתנו סובלים מהחרדה הזאת של “האם אני באמת טוב בזה?” ומעטים מדי מאיתנו מקבלים את ההזדמנות שיאמינו בנו. שיאמינו בנו באמת. עד כדי כך שיעשו את הצעד הראשון בשבילנו. וכשזה יקרה, סביר שלא רק נלך בתלם אלא נרוץ בו.

    אתם מסוגלים לחשוב על מישהו כזה שזקוק לכם שתתנו לו יד כשהוא מפחד להתקדם ממש עוד צעד אבל אתם יודעים שהוא יכול? כל אחד יכול למצוא מישהו כזה.

    לתת למישהו אחר את הדחיפה הזו, מבלי לשאול את עצמנו מה יצא לנו מזה (כרגע), זה רעיון שקשור קשר הדוק לנושא עליו דיברתי. איך בדיוק? תצטרכו להמתין ולשמוע. יש לי שאיפות גדולות לרעיון הזה, כי הוא יכול לעשות טוב לכל כך הרבה אנשים.

    אז אם לא אכפת לכם, שתפו אותי פה בתגובות, או בפייסבוק: האם קרה לכם שמישהו האמין בכם והוציא אתכם מאזור הנוחות? כי אם כן, זה המקום לתייג אותו ולהודות לו.
    האם כבר יש לכם רעיון את מי אתם עומדים לדחוף אל מחוץ לאותו אזור נוחות? שתפו ודברו. השיח הזה הוא בעל פוטנציאל אדיר להביא רבים להגשים חלום.

    אז קדימה, תהיו “מנואלה”: אתם עשויים לחולל מהפך לא רק בחייהם של אחרים אלא גם בחייכם.
    להרצאה המלאה

    צילום תמונה ראשית: Karin Van Paassen

     

  • פעילויות קיץ – מקייטנות ועד ערב מחווה לשירי אריק איינשטיין

    כתבתו של: פלג ויינברג (קומונה אמסטרדם, 2015)

    הקיץ בפתח ולמרות שהחום הישראלי כנראה לא יגיע אלינו, פעילויות שיתנו את אווירת הקיץ הישראלי לא יחסרו. ריכזנו עבורכם פעילויות קיץ נבחרות למגוון גילאים :

    קייטנות

    קייטנה בעברית!

    שנת הלימודים נגמרה, בית הספר סגור עד סוף הקיץ והילדים בחופשה. אבל מה עושים עם הילדים? נרשמים לקייטנה בעברית!

    קומונה א’ אמסטרדם בשיתוף שבט שבשבת – צופי צבר בהולנד והסוכנות היהודית גאה להזמינכם לקייטנת הקיץ הייחודית שלנו, המשלבת פעילויות חברתיות, אטרקציות והכי חשוב – הכל בעברית. לאחר שתי קייטנות מוצלחות ביותר ולאור הביקוש אנו מאריכים בפעם הראשונה את הקייטנה ל- 5 ימים! במהלך הקייטנה נעבור פעילויות חברתיות בקבוצות, נצא ליום פעילות בAmsterdamse Bos, נבקר במוזיאון הילדים היהודי, נשחק בג’ימבורי ונבלה ב linnaeushof – פארק השעשועים הנפלא.

    את הקייטנה מובילים הש”ש באמסטרדם – שליחי שנת שירות מטעם הסוכנות היהודית.

    אז אם יש לכם ילדים בגילאי 5-10 ואתם מחפשים מה לעשות אתם בחופש, או פשוט מעוניינים בפעילות חברתית, ערכית, מהנה ובעברית – הקייטנה היא בשבילכם.
    הקייטנה תתקיים בימים שני עד שישי, 6-10.7.15. מיקום מדוייק יימסר לנרשמים.
    מחיר: בהרשמה לכל השבוע, מחיר הקייטנה הוא 22 יורו ליום, כלומר 110 יורו. בהרשמה ליום אחד המחיר הוא 25 יורו ליום.
    הקייטנה בתיאום עם קב”ט הסוכנות היהודית באירופה.
    לפרטים נוספים והרשמה : KomunaNl.wix.com/daycamp או 0627490891 – ליאור.

    komunaa

    קייטנת בית חב”ד

    קייטנה נוספת המתקיימת בחודשי הקיץ היא הקייטנה של בית חב”ד.
    הקייטנה נמשכת שבועיים מיום שני ה-13/07 עד יום שישי ה-24/07 משעה 10:00 עד 16:00
    בשכונת באוטנפלדרט (מיקום מדויק יפורסם בקרוב)
    הקייטנה תכלול טיולים, הפעלות, משחקים, יצירות, פרסים ועוד.
    הקייטנה מיועדת לילדים דוברי עברית והולנדית והיא מתנהלת בשתי השפות.
    המחיר 70 € לשבוע, 130 € לשבועיים
    * אבטחה צמודה במשך כל שעות פעילות הקייטנה
    לפרטים נוספים: טייבי 06-1043477

    מחנות קיץ

    מחנה קיץ של שבט שבשבת!

    תאריך: 26.6-28.6
    קהל יעד: גילאי 6-18
    מיקום: מחוץ לאמסטרדם/אמסטלפיין, מיקום מדויק יימסר לנרשמים.

    כמדי שנה, שבט הצופים העבריים בהולנד- שבט שבשבת, יצא למחנה קיץ, לכבוד סיום שנת הפעילות.

    מהו מחנה קיץ בצופים? שלושה ימים (סופ”ש), של כיף, הוואי, צופיות ומחנאות! לינה בשקי שינה מחוץ לבית, פעולות המעודדות שיתוף פעולה, עבודה בצוות, בישול צופי במדורות, א”ש לילה, יצירה, וטיולי שטח קצרים. בקיצור- הנאה צרופה!
    המחנה יתקיים במבנה שבט צופים הולנדים מחוץ לאמסטרדם/אמסטלפיין. החניכים יסעו מאמסטלפיין למחנה באוטובוס.
    המחנה פתוח לכל ילד\נער בגיל המתאים המעוניין להצטרף!
    מחיר : חניך רשום : 50 יורו, אח שני – 40 יורו, אח שלישי ומעלה – 30 יורו.
    חניך שאינו רשום – 60 יורו

    מחנה הקיץ של בני עקיבא

    תאריך: 6-10.7
    קהל יעד: ילדים בגילאי 6-16
    מיקום: stayokay gorssel

    תנועת בני עקיבא מזמינה אתכם להצטרף למחנה הקיץ המרכזי שלה שיתקיים בstayokay gorssel בתחילת חודש יולי.
    בתוכנית- פעילויות ומשחקים,פארקים ואטרקציות, בריכה, מתנפחים ועוד…
    הכל מטובל באווירה יהודית נעימה ומזמינה.
    עלות: לחברי התנועה- 165 יורו לילד הראשון, 155 לילד שני ו150 לילד שלישי
    למצטרפים חדשים- 200 יורו.
    לפרטים נוספים פנו אלינו ב info@bneakiwa.nl

    מחנה קיץ של הבונים דרור

    תאריך 31.7.15 – 9.8.15
    קהל יעד: גילאי 7-17 (מלבד גילאי 15-16 שיוצאים למחנה ישראל)
    מיקום: דרום הולנד

    תנועת הבונים דרור מזמינה את כולכם למחנה היהודי הגדול והארוך ביותר בהולנד!
    במחנה נעבור פעולות, נצא לטיולים ביער, נערוך א”ש לילה, נשחה בבריכה ועוד!
    במחנה החניכים ילמדו על ישראל, יהדות, שיתוף פעולה ויחוו חוויות בלתי נשכחות.
    המחנה נבנה ומנוהל על ידי צוות רחב של מדריכים בני 17-25, מומחים בחינוך בלתי פורמאלי ועבודה עם קבוצות.
    למידע נוסף: kwc@haboniem.nl

    ולאירוע אחר שפותח את עונת הקיץ הישראלי:

    ערב שירי אריק איינשטיין

    ערב שירה משותפת בנושא שירי אריק איינשטיין, כאשר על הבמה יופיע הרכב מוזיקלי מקצועי.

    הערב ייערך  ב – 28.6 בשעה 20:00, מיקום מדויק יימסר לנרשמים (הערב הוא גם מחוות פרידה של הקהילה מהשינשינים)

    לפרטים נוספים: isingingevents@gmail.com       

     

  • קונצ׳רטינו -ללמוד מוזיקה בהרגשה של הבית

    יניב נחום ורועי שבת מאמינים בחינוך מוזיקלי “של פעם” – ובניצוץ בעיניים. יחד הם מנחילים זאת ל-150 התלמידים בקונצ’רטינו, בית הספר למוזיקה שהקימו באמסטרדם. הרכבי הג’אז, הנשיפה והפופ שלהם מרבים אמנם להופיע בקהילה היהודית, אבל אתם יכולים לשכוח מהסטריאוטיפ של הילד המבויש עם הכינור
     78
    די לתת מבט אחד ביניב בחברת תלמידיו כדי להבין שהוא מורה מחונן. עיניו נוצצות כאשר הוא מסביר דבר מה לילדים או מנגן יחד איתם, ונראה שהוא מתרגש וגאה כאשר הם מצליחים בנגינתם. יניב נחום הוא ממקימי בית הספר למוזיקה קונצ’רטינו באמסטרדם, לצד רועי שבת. שניהם התחילו את מסלולם המקצועי בארץ והמשיכו אותו בתואר שני בקונסרבטוריון באמסטרדם. רועי, המנגן בחצצוצרה ובפסנתר, הוא בוגר תזמורת חיל האוויר ובית הספר “רימון” למוזיקה. הוא גם מעבד מקצועי לתזמורות, מלמד באופן פרטי ומנגן שנים רבות בלהקת האירועים “אור לישראל”. יניב הוא נגן סקסופון, קלרינט, חליל (ועוד!) שחי בהולנד זה 15 שנים. הוא בוגר תזמורת צה”ל ובית הספר למוזיקה במנהטן, ומלמד כיום בקונסרבטוריון באמסטרדם.
     
    יניב מודה כי עולמם של ילדים וחינוך מוזיקלי לא תמיד עניינו אותו, שבעבר פשוט לא הייתה לו סבלנות לחכות עד שתלמיד יתחיל להפיק צלילים נעימים לאוזן. הדבר השתנה כאשר הוא עצמו נהיה אבא והתחיל לשים לב לתהליך הלמידה של ילדים ולהתעניין בו. לפני חמש שנים החליטו הוא ושבת לאחד את קבוצות התלמידים הפרטיים שלהם. הם פנו לבית הספר היהודי ראש פינה באמסטרדם וביקשו מקום לשיעורים. כך נולד קונצ’רטינו.
     
    13
    עם הזמן שיתוף הפעולה בין קונצ’רטינו לראש פינה התהדק וכך גם המעורבות בחיי הקהילה היהודית. התזמורות של בית הספר מוזמנות להופיע בבית האבות הקהילתי ובגני ילדים, והקהילות באמסטרדם ובאמסטלפיין נהנות מבית ספר למוזיקה – מוסד חובה בכל קהילה המכבדת את עצמה.
     
    יניב מאמין לדבריו בחינוך “של פעם”, כזה שיודע שאין הצלחות אינסטנט ורואה באימון קבוע ויום-יומי את סוד ההצלחה האמיתית. “כשאתה מרגיש שמשהו לא מסתדר והראש מתחיל להתעייף – זה הרגע שבו הלמידה מתחילה לפעול ואז יש להתמיד עוד ועוד”, הוא מסביר. לכן אימון קבוע הוא בבסיס הלימודים בקונצ’רטינו, המונה כ-150 תלמידים.
    “אנחנו מאמינים בהתמדה, אנחנו מאמינים שהילד צריך ליהנות מהמוזיקה ולחוות אותה”, אומר יניב, “אנחנו יוצרים סביבה שבה הילדים יכולים לראות ולשמוע זה את זה, וכך נוצרת תחרות חיובית ובריאה”.
     
    יניב ורועי מעוניינים להגדיל את מספר התלמידים וכך גם לגלות עוד ילדים מחוננים שישתתפו בהרכבים המוזיקליים של קונצ’רטינו – תזמורת כלי נשיפה, אנסמבל ג’אז, הרכבים קאמריים ושני הרכבי פופ. ההרכבים מופיעים באופן קבוע בקונצרטים בבית הספר, בערבי קהילה, במוסדות יהודיים בעיר ועוד. מגוון ההרכבים מעיד גם על המגוון של סגנונות מוזיקליים שנלמדים בבית הספר – ג’אז, קלאסי, פופ, מוזיקה יהודית וישראלית.
     
    89יניב נזכר במוריו בארץ בחום רב ומצהיר “שאין לנו במה התבייש” בכל הנוגע לחינוך מוזיקלי בישראל, גם אם הנושא בדרך כלל לא בכותרות. הוא משרה סביבו אופטימיות ומקצועיות, שבאות לידי ביטוי בחזון המקצועי של בית הספר, ששואף לדבריו “לשלב תיאוריה עם מוזיקה עכשווית, כדי לספק לתלמידים שלנו בסיס מוצק ורחב”.
     
    לפני שהגעתי לקונצ’רטינו אני מודה שהייתי שבוי בדימוי הסטראוטיפי של ילד יהודי גלותי עם חיוך ביישני וכינור ביד. אבל יניב ורועי מנפצים את הסטראוטיפ עם מרחב למידה עכשווי ומודרני שלהם (שבו יתחילו ללמד כינור בשנה הבאה). ללא ספק אנחנו חיים בתקופה חדשה שבה הילד גדל והוא אוחז בחוזקה בסקסופון ועומד בביטחון בקדמת הבמה.

     ביום שני 15.6 בשעה 18:00 יתקיים מופע סיום שנה של קונצ’רטינו בבית הספר “ראש פינה”. כולכם מוזמנים!

    כתבת טלוויזיה שנעשתה לאחרונה על קונצ׳רטינו:

    לעמוד הפייסבוק של קונצ’רטינו לחצו כאן

    www.concertinomuziek.nl

     

    צילום: אוריה לוי

    כתבה פרסומית.

     

     

     

     

  • חלוצים באמסטלפיין

    מאת: גילי גוראל ומורן יהלי-זליקוביץ

    לראשונה הגיעה השנה להולנד קומונת מתנדבי שנת שירות מטעם הסוכנות היהודית. רגע לפני פעילויות הקיץ והגעת הש”שינים החדשים, הם סיפרו לנו על הדברים שמילאו אותם גאווה, הסכימו על החוויה ההולנדית החד משמעית ונתנו כמה טיפים לישראלים

    מדי שנה שולחת הסוכנות היהודית כמאה שליחים צעירים במיוחד לקהילות היהודיות בתפוצות – הש”שינים (שינשינים), משרתי שנת השירות, שדוחים את שירותם הצבאי בשנה כדי להתנסות בחוויה ייחודית של התפתחות אישית ומעורבות חברתית. השנה לראשונה נחתה בהולנד קומונת ש”שינים: דנה רזין מיהוד, רון ויקטוריה דאמן מאשקלון, פלג וינברג מראש העין וליאור לויזון משוהם. לקראת סיום השנה והגעתה של קומונה ב’, הם סיפרו ל”דאצ’טאון” על העבודה עם קהילות היהודים והישראלים והחיים ביחד באמסטלפיין.

    מה בעצם עושים?

    Jom Hasjoa
    פעילות יום השואה בבית הספר התיכון “מיימונידס”

    דנה היא מרכזת ההדרכה ומדריכה בשבט “שבשבת”, אחד משבטי “הנהגת צבר” – צופים ישראלים מחוץ לישראל. ליאור הוא מרכז הלוגיסטיקה והמפעלים של השבט ומדריך. רון גם היא פעילה בצופים ואילו פלג, שמעיד על עצמו שגדל בנוער העובד, מדריך ומסייע לפיתוח ההדרכה בתנועת הבונים דרור ובשומר הצעיר, קן מאסטריכט. ליאור עובד גם בתנועת הנוער נצר, תנועה עולמית של הקהילה היהודית הרפורמית.

    אך התמיכה בתנועות הנוער אינה הפעילות היחידה של הש”שינים. דנה ופלג מתנדבים במוסדות החינוך היהודיים ראש פינה, מיימונידס וגן שמחה. הם משתלבים בהוראת העברית הפורמלית, עורכים פעילויות שונות בנושאי ישראל ויהדות, ומארגנים יחד עם צוות המורים את פעילויות החגים. רון מתנדבת במוזיאון היהודי על שלושת חלקיו וב”קהילה עברית”, וליאור ופלג מעבירים שיעורים פרטיים בעברית.

    דנה: תפקיד נוסף שלי הוא נציגה של ארגון “הבית הישראלי”. הארגון הוא חלק ממשרד העלייה והקליטה, עובד בשיתוף עם השגרירות ומטרתו לקשר בין הישראלים החיים מחוץ לישראל ולשמור על הקשר שלהם לישראל. אני עובדת תחת ההנהלה בלונדון ומאוד נהנית מעבודה זו. מקום ההשמה האחרון שלי הוא פרויקט “מסע”. זהו ענף בסוכנות היהודית שמרכז מספר רב מאוד של תוכניות עבור חבר’ה צעירים המעוניינים לחוות שנה בישראל. אני עוזרת לצעירים לבחור תוכנית אשר בה ירצו להשתתף בארץ, בין אם זו תוכנית לימודים באוניברסיטה, התמחות בחברה או התנדבות בקיבוץ. זה כיף לפגוש הולנדים שמתעניינים לחיות שנה בישראל ולטעום ממנה קצת!

    Coeur dessiné dans la neige
    הש”שינים בפעילות פורים בבית הספר היהודי “ראש פינה”. מימין לשמאל: ליאור לויזון – המלך אחשוורוש, דנה רזין – המלכה אסתר, מיכאל הס (מלווה קומונה) – מרדכי היהודי, רון דאמן – ושתי, פלג וינברג – המן

    חזה נפוח ומשפחה חדשה

    רון: במהלך השיעורים הפרטיים שאנו מעבירים לילדים בשעות אחר הצהריים תמיד מרגשת אותי בחינת ההתקדמות של הילדים, אחד אחד הם מנפחים לי את החזה מרוב גאווה.

    דנה: החיים המשותפים יחד עם עוד שלושה ש”שינים. הרעיון הוא מאוד נחמד כשאתה שומע עליו. אבל כשזה מגיע בפועל למחיה מחוץ לבית שלך, מחוץ למדינה בה גדלת, יחד עם עוד שלושה צעירים שהם בשוק טוטלי בערך כמוך, זה לא פשוט. אבל כן, זו החוויה הכי טובה שהייתה לי, ובלב שלם אני יכולה להגיד שעיצבה אותי.
    למדתי להיות סבלנית וסובלנית כלפי האחר, למדתי להתאפק ולא לירות לכל עבר את מחשבותיי ודרישותיי, לדעת לכבד את השותפים שלי ולהקשיב להם, גם כשאני לא מסוגלת להכיל אף אחד אחר.
    אני מרגישה שעצם החיים בקומונה, בלי סופ”ש בבית עם המשפחה ומעגל החברים המוכר, גרמו לשותפים שלי להיות חברים שלי באמת, שמכירים אותי לגמרי.

    פלג: כל ההתנסות הזו של לגור מחוץ לבית, במרחק רב מאד וביחד עם שלושה חברים זה משהו מיוחד ומעצב מבחינתי. בשונה משנת שירות רגילה, לנו אין את האפשרות לחזור הביתה לסופ”ש או לבקש מאחד ההורים לעזור לתקן את האופניים שהתקלקלו. יש לנו זה את זה. העצמאות הכמעט מוחלטת הזו בשילוב עם השותפות שלנו היא החוויה המעצבת שלי – להכיר ברמה הכי גבוהה שלושה אנשים חדשים, לגור איתם ולחיות איתם. זה ממש כמו להיות המשפחה אחד של השני, לתמוך או לחזק כשקשה ולפרגן כשמצליח. זו חוויה מיוחדת שאני בספק אם ייצא לי לחוות שוב.

    ליאור: אחת החוויות הגדולות, שקיבלתי ממנה המון היא כניסה למשפחה מאמצת. בשל המרחק הגדול מהבית מקבל כל חבר קומונה משפחה מאמצת מהקהילה. המשפחה המאמצת שלי היא משפחת ברלינסקי, שאצלה אני נמצא כל ארוחת שישי ולפחות פעם בשבוע. זו חוויה מעצימה ברגע שאתה נכנס אליה. עם אנשים כל כך אכפתיים ונעימים אתה אוטומטית מרגיש בבית, והיום חוץ מהבית בארץ והקומונה יש לי גם בית שלישי אצל משפחת ברלינסקי.

    ISA
    דנה וליאור ביריד החורף של בית הספר הבינלאומי

    החוויה ההולנדית שלי – פיטסן!

    כאן נרשמת תמימות דעים רועמת – האופניים…

    רון: תקלות שונות ומשונות עם האופניים שלי. ורגע השיא בו קמתי בוקר אחד ונוכחתי לדעת שהם אינם.

    דנה: ללא ספק חוויה הולנדית – לרכוב בבוקר לעבודה ובערב לקניות בסופר. לרכוב יחד עם ההולנדים המחושלים בבקרים הכי סוערים של החורף ולהרגיש גאה בעצמי! וקצת להתבאס כשאני מגיעה רטובה לבית הספר. כשאני יכולה להגיד שבמשך כל שנת השירות רכבתי באופניים לעבודה, אני מרגישה הולנדית!

    פלג: נסיעות באופניים. נגד הרוח בכל כיוון שבו אסע, בקור, בחום היחסי, בשלג ובגשם. לנסוע לעבודה בבוקר ולהגיע עוד לפני שזרחה השמש, לכעוס עם ההולנדים כשאנשים נוסעים לאט או כשתיירים נתקעים בדרך, לאותת על אופניים. לקלוט באמצע הדרך מהתחנה המרכזית לקומונה שאני באמת נוסע ברחבי אמסטרדם ואמסטלפיין ומכיר את כל הדרך.

    ליאור: לא האמנתי עד כמה האופניים הם כלי הכרחי כאן. אחרי חודש אתה מתרגל לאופניים שלך ולומד ליהנות מהנסיעות בבוקר לעבודה, מהנסיעות לסופר ולכל מקום שאליו אתה צריך להגיע. להגיע אחרי שבעה חודשים לביקור בארץ ולעבור לאוטו פיתח אצלי געגוע לאופניים…

    Machane Aviv
    פעילות בצופים

    רעיונות והצעות לקהילה הישראלית בהולנד:

    רון: לשלוח את הילדים לאחת מתנועות הנוער או תוכניות החינוך הלא פורמלי. זה הדבר הכי קרוב שיש לילדות ישראלית.

    דנה: להמשיך ולקיים את האירועים והפרויקטים המשותפים ולנסות ולשמר כמה שיותר את העברית, המסורת והמנהגים הישראלים אצל הילדים, גם באמצעות תנועות הנוער והחוגים.

    פלג: להיות פתוחים לפעילויות חדשות. כל הארגונים היהודיים או הישראליים בהולנד, והקומונה בפרט, מציעים המון אפשרויות לפעילויות מכל הסוגים ולכל הגילאים. כדאי לתת לילדים שלכם לנסות תנועות או ארגונים שונים, גם אם בארץ הייתם בעצמכם חלק מתנועה מסוימת.

    ליאור: חשוב לי מאוד שהקהילה הישראלית תכיר את הקומונה ותוכל להיעזר בה ולעזור לה. תהיו פעילים, תשתתפו, תציעו הצעות ותתנו גם הערות על מנת שנוכל להשתפר.

    בעוד חודשים בודדים, לאחר פעילות הקיץ הענפה שעליה נדווח בהמשך, יחזרו חברי הקומונה ארצה ויתגייסו לשירות צבאי (או לעתודה). אנו מאחלים להם בהצלחה, מקווים לראותם שוב בהולנד, ומחכים להכיר את הקומונה הבאה.

     

    WithKomunaLondon

  • הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר

    מאביו המאמץ ששילם בחייו על התנגדותו לנאצים ועד למלשינים ומשתפי פעולה. סיפורו של אהרון הוּק ובני משפחתו משקף את התגובות המגוונות של ההולנדים לכובשים הגרמנים. 71 שנה לאחר מכן, שאלה אחת שהוריו לא יכלו לענות עליה לא נותנת לו מנוח.

    mother Hoek
    אמו של אהרון, קורי (קרולינה) הוּק. “הרופא אמר שצריך ללדת עד שש”

    “השואה היא רק תחילת החיים שלי, למעשה, חייתי רק את התוצאות שלה”, פותח אהרון הוּק את סיפורו, בעברית טובה, בביתו הנעים בהאג. אך תחילת החיים הזו לא תאומן. ב-29 בינואר 1944 נולד אהרון בבור נסתר ביער במזרח הולנד, שם התחבאו בני משפחתו. תינוק שני שבא לעולם לחיי מחבוא וחוסר ודאות, נתון לחסדם של זרים שסיכנו את חייהם למען אחרים.

    “אמי סיפרה לי שנולדתי בעשרה לשש בבוקר. הרופא אמר לה שעליה ללדת לפני שש, כי בשש הוא חייב להיות מחוץ ליער”, מספר אהרון. הוא היה בנם השני של קורי (קרולינה) ודריס (אנדריס) הוּק שנישאו בתחילת המלחמה והתגוררו בבית הורי האב בעיר חוֹר. אחיו הבכור, יחזקאל יעקב, נולד בנובמבר 1942. הוא הועבר למנזר אחיות קתולי, שם הוסתר כל המלחמה תחת השם הנס.

    עזרה מתוך אהבת האדם באשר הוא

    הרון ואמו האומנת וילי הופטן דה ויט. “המוטיבציה של מציליי הייתה מעוגנת באהבת האדם באשר הוא”

    המשפחה ירדה למסתור ביער ליד מרקלו במאי 1943, כשנשים יהודיות נקראו להתייצב במחנה פיכט (Vught). פיכט, אחד מחמישה מחנות ריכוז שפעלו בהולנד, ושמהם נשלחו יהודים להשמדה. הבור, שגודלו היה שניים על שלושה מטרים והוסתר בשוחה, אכלס שישה בני משפחה – הוריו של אהרון, סבו וסבתו מצד אביו, ואחיו ואחותו של האב. במשך חצי שנה התחבאו בבור השורץ חרקים. אז עברו לבור אחר באזור למשך חצי שנה נוספת. אדמות היער היו שייכות לאציל מקומי, אך המשגיח על הקרקעות העלים עין מפעולות ההצלה של תנועת ההתנגדות ההולנדית במקום.

    עוד באותו ערב, כ-12 שעות לאחר היוולדו, נלקח אהרון התינוק על ידי מספר נשים לבית חולים בהנגלו (Hengelo). שם ניתן לו פנקס חיסונים, שנשא את שמו של תינוק אחר, לא יהודי, שנולד באותו יום – אדריאן. עד היום זהו שמו ההולנדי. כעבור כמה שבועות אספה אותו משם וילי הופטן דה ויט (Willy Höften-de Wit). האישה שהייתה לאמו האומנת. היא ובעלה הנק הופטן (Henk Höften), פקיד ממשלתי, היו פעילים בתנועת ההתנגדות.

    “המוטיבציה של מציליי הייתה מעוגנת, על פי דעתי האישית, באהבת האדם באשר הוא”, כתב אהרון ברבות הימים בבקשתו להכיר בבני הזוג כחסידי אומות העולם.

    בני הזוג הצעיר, שרק שנתיים קודם לכן נישאו, לקחו את התינוק לביתם באלמלו (Almelo) וגידלו אותו כבן מאומץ. בספטמבר 1944 נודע לבני המשפחה על פשיטה קרבה ברחוב שלהם. הם נמלטו מבעוד מועד לבית אחר אך שם כנראה נפל האב קורבן להלשנה. לאחר ניסיון בריחה כושל הוא נתפס ונלקח לחקירה במטה השלטון הגרמני. הוא הוצא להורג ב-30 בספטמבר בגין פעילותו במחתרת.

    המסתתרים בבור, היחידים ששרדו

    father Hoek
    אביו של אהרון, דריס (אנדריס) הוּק. “הייתי רוצה לדעת איך חיים עם הפחד הבלתי פוסק”

    באותו חודש נאלצו בני משפחתו של אהרון לעזוב את המחבוא ביער. הם הופרדו ועברו בין בתי מסתור שונים באנסחדה עד סוף המלחמה. בסופה הוחזר אהרון אל הוריו אבל בשל מצוקת הדיור של משפחתו הוא הושב לבית אמו האומנת. בשנת 1947, לאחר קרב משפטי שבסופו הצליחו הניצולים לחזור ולהתגורר בבית האם בעיר לוחם, חזר אהרון הפעוט לחיק משפחתו. באותה שנה נולדה אחותו רבקה.

    ההורים, הסבים והדודים שהתחבאו בבור היו בין היחידים מבני המשפחה ששרדו את השואה. סבתו של אהרון מצד אמו נרצחה באושוויץ. סבו מת ממחלה בשנת 1943, וקברו הוא אחד מכמה קברי יהודים שבשל הסכנה לא הוצבה עליהם מצבה. ארבעת אחיה של אמו נרצחו במחנות. אחותה נשלחה לאושוויץ ושרדה. מתוך 11 אחים ואחיות של סבו מצד אביו רק שניים שרדו. אחותו של אביו, שהסתתרה עם המשפחה בבור, מתה ממחלה בתום המלחמה.

    kids in the war
    אמו של אהרון בבית הספר היהודי של יום ראשון בעיר לוחם. “התעקשה ללמוד, על אף שהפריבילגיה הייתה שמורה בדרך כלל רק לבנים”

     

    אולי יעניין אותך גם:

    מה שקרה אז בקופישופ, מה שקרה בחנות הספרים
    הבית ברחוב שפינוזה שלוש, אמסטרדם
    התמונה שצולמה מחלון הבית שלי באמסטרדם, אז
    ״היהודים לא האמינו שהגרמנים יכבשו את הולנד״, עדותו של אברהם רות

    מקרי סיוע רבים מול מספר נרצחים גבוה

    אהרון שמר על קשר עם אמו האומנת עד למותה בשנת 1980. בשנת 2000 הוכרו וילי הופטן דה ויט והנק הופטן כחסידי אומות העולם על ידי “יד ושם”, בזכות הצלתו של אהרון. הם שניים מתוך 5,415 הולנדים שהוכרו ככאלה עד כה. הולנד ניצבת במקום השני מבחינת מספר חסידי אומות העולם שהוכרו בה, אחרי פולין (6,532).

    לצד המספר המרשים הזה ניצבת עובדה עגומה – מתוך כ-140,000 היהודים שחיו בהולנד בתחילת הכיבוש הנאצי, כ-75% נספו. ואמנם, אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהולנד היא מדוע דווקא במדינה שלא ידעה אנטישמיות קשה במיוחד היה שיעור ההשמדה גבוה כל כך?

    היסטוריונים סיפקו הסברים שונים לסתירה כביכול. חלקם מסבירים זאת בשילוב בין אופי המשטר הכובש, יעילותה של הבירוקרטיה ההולנדית ומאפיינים גיאוגרפיים. הגרמנים כבשו את הולנד במאי 1940. הממשלה ומשפחת המלוכה נמלטו לאנגליה. במקומם השליטו הנאצים משטר כיבוש אזרחי שהורכב מפקידים אנטישמים אוסטרים מנוסים ונלהבים, שפעלו יחדיו לביצוע המשימה. הרשויות ההולנדיות, שהחזיקו עוד לפני המלחמה במידע רב על האזרחים, המשיכו לתפקד ביעילות ובצייתנות. מבחינה גיאוגרפית הקשו הצפיפות, מיעוט היערות והיעדרם של גבולות “ידידותיים” על הסתתרות ומילוט. אחרים תולים את האשם בהתארגנות מאוחרת יחסית של תנועת התנגדות ורשתות הצלה ובהיעדרה של התארגנות יהודית להצלה עצמית. מחקר חדש יותר מותח ביקורת על חלק מהתיאוריות הקודמות ומדגיש יותר מכול את חשיבותה של המשטרה ההולנדית ברדיפה פעילה ומאורגנת אחר יהודים.

    סיפורם של אהרון ובני משפחתו משקף גם את מגוון התגובות מצד האוכלוסייה ההולנדית: מהלשנה ושיתוף פעולה פעיל עם הכובשים הנאצים ועד התנגדות, פסיבית או אקטיבית. הולנד הייתה המקום הראשון באירופה שבו נרשם מרי אזרחי של לא-יהודים בתגובה ליחס כלפי יהודים – שביתת פברואר 1941. גם הכנסייה הקתולית בהולנד הביעה עמדה מפורשת ופומבית נגד הנאצים. חלק מהחוקרים מעריכים כי הייתה לכך השפעה ניכרת על התגייסות הולנדים לפעולות הצלה. זאת על אף שתגובת השלטונות לפעולות מעין אלה הייתה קשה הרבה יותר מאשר בצרפת ובבלגיה למשל.

    bor1
    הבור הפך לאתר הנצחה ועליו הוצבה אנדרטה

    סיפורים על רגעי ההימלטות מסכנות

    כיצד היית מתאר את היחס של החברה בהולנד לשואה כיום?

    “זה יחס משתנה. לפעמים הוא מאופיין ברגש ולפעמים בהתרחקות, אפילו הזנחה – רצון להרחיק את עצמנו, לא לדעת על זה. היחס נע בין שני הקטבים האלה”.

    לאחר המלחמה ביקשו הוריו של אהרון לשקם את חייהם. תוכניותיו של האב לעלות ארצה לא יצאו לפועל מסיבות שאינן ברורות לאהרון, והוא שב לעסוק בסחר בטקסטיל, המקצוע שבו עסקה משפחתו לפני המלחמה. אהרון עלה ארצה בשנת 1965 והתחתן, אך כעבור שש שנים שב הזוג להולנד. לאחר גירושיו נישא בשנית, לפרנשיה פולק, עמה הוא חי עד היום. לאהרון שני ילדים מאשתו הראשונה, ילד משותף עם אשתו השנייה, שלה שישה ילדים.

    aharon
    אהרון בביקור בבור. “המסתתרים נאלצו לעבור לבור אחר בגלל השרצים”

    כמה סיפרו לך הוריך על אותה התקופה? כמה ידעת על מה שקרה להם ולך?

    “על פי רוב הם סיפרו על רגעי ההימלטות מסכנות. למשל על הפעם שהתחבאו בשיחים והגרמנים חשבו שזו ארנבת. או על הפעם שבה, עוד לפני ההתחבאות, אבא שלי התייצב להסגיר את עצמו על פי הוראת היודסראט בחוֹר. אבל הרכבת שעליה היה אמור לעלות כבר יצאה לדרך ואז אחד החיילים הגרמנים אמר ‘היה לו מזל’. אחר כך הוא ברח משם. זה סוג הסיפורים ששמעתי מהוריי, על איך שהצליחו לחמוק מהידיים שלהם”.

    “הם לא כל כך ידעו לספר על האמוציות שלהם – איך הרגשת? איך רעד לך הלב כשעמדת לפני גרמני או לפני שוטר הולנדי? הייתי רוצה לדעת איך האדם יכול לחיות עם הפחד הבלתי פוסק, כשהוא יודע שבגלל טעות אחת, שיגעון של חייל או שוטר או מישהו שמזהה אותם… איך חיים תחת הלחץ הזה? או על הכאב של אמי, שנאלצה להיפטר מילד אחרי ילד. מה זה עושה לך – על שאלות כאלה לא קיבלתי אף פעם תשובה”.

    ילדיו של אהרון בפתח הבור.”המשגיח על הקרקרעות העלים עין”

      

    התמונות באדיבות: אהרון הוק.

  • 5 דברים שכדאי לישראלי בהולנד לדעת על ויצ”ו

    רוצים להצטרף למועדון בישול? להיות שופטים בתחרות ספרים? או שיש לכם רעיון משלכם שיכול להועיל ליהודים או לישראלים בהולנד? בוויצ”ו הולנד ישמחו לשמוע ומזמינים אתכן ואתכם להצטרף. “אנחנו רוצות לעשות משהו למען ישראל – וגם להעביר מסר להולנד”  

    שרלי בכנס נשות ויצ״ו
    שירלי בכנס נשות ויצ”ו הצעירות. “חיים בחו”ל, אבל הלב שם”

    שירלי ואן-דר-ולדט מודה שנדבקה ב”חיידק” של ויצ”ו. היא עבדה כמעצבת פרילנסית וחיפשה לצאת קצת מהבית. מה שהתחיל בהתנדבות המשיך בעבודה מסורה לקידום הארגון בהולנד ובארץ, ובחברוּת בארגון צעירות ויצ”ו. ההתרגשות ניכרת בקולה כשהיא מספרת על סיפורי ההצלחה של המשפחות שוויצ”ו מסייע להן להשתקם, על הנוער שמוצא עתיד בכפרי הנוער של הארגון, ועל הנשים שמוצאות ביטחון ותקווה מחודשת במקלטים ובתוכניות ההעצמה. כעת היא מקווה למשוך לוויצ”ו עוד ישראליות וישראלים שגרים בהולנד ומעוניינם לקחת חלק בעשייה קהילתית בתוך הולנד – ולמען ישראל.
    “אנחנו רוצות להיפתח לישראלים שגרים כאן”, אומרת ג’ויס ניומן-דורלאכר, נשיאת ויצ”ו הולנד, בראיון במשרד הצנוע והנעים של הארגון באמסטרדם. ג’ויס וסגניתה, מרחריט בושר-סנאפר, פועלות בהתנדבות בניהול ויצ”ו הולנד, שהוא השלוחה המקומית של תנועת ויצ”ו העולמית המונה כרבע מיליון חברות ביותר מ-50 מדינות. התנועה תומכת במאות פרויקטים בארץ בתחומי החינוך, סיוע לילדים ונוער בסיכון, העצמת נשים, תמיכה בנשים מוכות ועוד. היא גם עוסקת בחיזוק הקשר בין יהודים בתפוצות לחברה בישראל (לרשימת הפרויקטים שבהם מעורב ויצ”ו הולנד ).
    “אנחנו רוצות לעשות משהו למען ישראל, להיות שותפות ולא רק לתת תרומה, להיות מעורבות”, מסבירה מרחריט. “גיוס הכספים כמובן חשוב אבל זה לא הכל. במיוחד בזמנים האלה, כשישראל מבודדת בעולם, אנחנו רוצות להביא מסר להולנד שלפיו ישראל היא לא רק פוליטיקה ודברים רעים, אנחנו צריכות עוד אנשים שיוכלו לספר איך החיים בישראל באמת”.

    מה מציע הארגון לישראלים? 

    תביאו רעיון – אנחנו נדאג לשאר

    רוצים להעביר הרצאה? לארגן קונצרט? להביא סדנה מעניינת? ויצ”ו פתוח לרעיונות ומסוגל לספק תשתית ארגונית ופרסומית בכל הולנד לקידום כל אירוע שמעניין אתכם ועולה בקנה אחד עם מטרות הארגון. במשרד יכולים למשל להוציא עלון פרסומי, לסייע במציאת מקום מתאים לאירוע ולהפיץ את הבשורה ברשימות התפוצה ודרך מתנדביו. מרחריט: “כל הארגון יכול להיעשות מכאן, אבל אנחנו צריכות עזרה ברעיונות”.
    ליצירת קשר

    המועדון הקולינרי היהודי

    מועדון האוכל של ויצ״ו הולנד
    תלמידי “בית הכרם” בפסטיבל האוכל בשנה שעברה. מיזם שנתמך על ידי מועדון הבישול

    “לבשל עם כוכבים” – סדרת סדנאות בישול והרצאות על בישול יהודי מרחבי העולם, ממערב אפריקה לצפון אסיה. המפגשים הבאים ייערכו ב-15, ב-21 וב-28 באפריל, באמסטרדם, אך בוויצ”ו מתכננים “לטייל” עם המועדון ברחבי הולנד בעתיד. חלק ניכר מהכנסות הסדנאות מועברות לתמיכה בתיכון המקצועי בית הכרם בירושלים, שם יכולים בני נוער בסיכון לרכוש מקצוע בסביבה טיפולית תומכת. בשנה שעברה הגיעה משלחת של תלמידים להדגים את כישוריה בתחום הטבחות, בפסטיבל האוכל שארגן ויצ”ו בהולנד. בנוסף, בסוף החודש תיערך סדנת שייקים ממזון עילי. הסדנה באנגלית.
    לפרטים נוספים על הסדרה

    לפרטים על סדנת השייקים:

    באתר ויצ״ו
    בפייסבוק

    מועדון הקריאה – כל אחד שופט

    הסופר אסף גברון: תחרות הספרים
    הסופר אסף גברון בטקס סיום תחרות הספרים. מתחרה גם השנה

    בכל שנה עורך ויצ”ו תחרות בין שישה ספרים של סופרים ישראלים או יהודים (גם סופרים ישראלים לא יהודיים משתתפים בתחרות) שאת ספריהם ניתן לקרוא בהולנדית וגם בעברית או אנגלית. מטרת התחרות לעורר מודעות לספרות ישראלית ולגייס כספים לקידום נוער ברוך כשרונות בכפרי הנוער של ויצ”ו. כל אחד יכול להשתתף כשופט בתחרות על ידי הרשמה יחידנית או של קבוצת קריאה (כמה חבר’ה שנפגשים לדבר על הספרים שקראו), קריאת שלושה ספרים לפחות ודירוגם תוך נימוק הבחירה. בין הסופרים המשתתפים השנה: אתגר קרת, דרור משעני ויסמינה רזה.
    לפרטים נוספים

    תקנו משהו?

    חנות ויצ״ו בהולנד
    חנות המתנות. מתנדבות לבביות ורווחים לתרומה

    המשרד של ויצ”ו צמוד לחנות מתנות קטנה אך עמוסה כל טוב – יודאיקה ליומיום ולחג, תכשיטים, מזכרות ואומנות מישראל, כרטיסי ברכה לאירועים יהודיים (בר מצווה, ברית וכו’), קישוטים לחגים, ספרים העוסקים בישראל, ביהדות ובהיסטוריה יהודית, וספרות ישראלית מתורגמת. את החנות מפעילות מתנדבות לבביות והרווחים מוקדשים לתמיכה בתקציב תנועת ויצ”ו העולמית, שכאמור תומכת בפרויקטים נרחבים בארץ.
    החנות ממוקמת ב- A.J. Ernststraat 735a באמסטרדם, ופתוחה בין 10:00 ל-16:00 בימים שני עד חמישי, וביום שישי בין 10:00 ל-13:00. הארגון מפעיל גם חנות מקוונת עם מגוון רחב של מוצרים:
    http://giftshop.wizo.nl/

    התנדבות והצטרפות – כוח במספרים

    ג’ויס ומרחריט מדגישות שכוחו של ויצ”ו כארגון יהודי בתפוצות בא לידי ביטוי גם ביכולת שלו לייצג קהילה, ולשם כך יש

    ג'ויס ומרחריט
    ג’ויס (מימין) ומרחריט. “רוצות להיפתח לישראלים שחיים כאן”

    חשיבות למספרים שיראו שהארגון אכן מייצג יהודים רבים. כיום למשל ויצ”ו הוא הארגון היהודי היחיד במועצת נשות הולנד (Nederladse Vrouwen Raad), ארגון הגג לקידום נשים במדינה. דמי החבר השנתיים בוויצ”ו עומדים על 40 יורו ומשמשים לקיום התשתית הארגונית של הארגון שמאפשרת פעילות וגיוס תרומות. למעט צוות משרדי מקצועי מצומצם, הנהלת הארגון פועלת על בסיס התנדבותי.

    בלי קשר לחברות בארגון, הנהלת ויצ”ו מזמינה מתנדבים ומתנדבות מכל התחומים לקחת חלק בפעילות, אישה לפי כישוריה, העדפותיה ויכולותיה. תמיד יש צורך במתנדבות בחנות ובמשרד, אבל אפשר גם לבוא לתת הרצאה בנושא קרוב ללבך, לערוך מכירה מיוחדת בשכונת המגורים שלך, לארגן פעילות לילדים ועוד.

    “כמובן שגם גברים מוזמנים לקחת חלק בפעילות וגם לא-יהודים”, מדגישות הנשיאה וסגניתה. עם זאת, גברים אינם מורשים להיות חברים במועצת המנהלות של הארגון, שהוקם על ידי נשים ציוניות ולמענן ב-1920. ג’ויס, מרחריט ושירלי ישמחו לראות מעורבות גוברת של ישראליות וישראלים בארגון ולתרום לחיזוק הקשר בין ישראלים ליהודים בהולנד. “בסופו של דבר, אנחנו חיים בחו”ל אבל הלב שלנו תמיד שם”, מסכמת שירלי.

    כתבה מערוץ 2 על מרכז האומנה של ויצ”ו בשרון:

    עוד על ויצ״ו: ויקיפדיה

     התמונות בכתבה באדיבות ויצ״ו הולנד

  • סדר בהולנד: איפה מתי, ושלל הגדות

    למי שעוד לא התארגן על המרור והחרוסת מוגשת בזאת רשימה חגיגית של סדרי הפסח הציבוריים בהולנד, בתוספת פרטי התקשרות. לקינוח – מבחר הגדות מתורגמות להולנדית

    חג בגולה – הזדמנות מעולה לרקום קשרים חדשים, לפגוש את הקהילה המקומית וליצור מסורות חדשות-ישנות. או סתם לגמוע ארבע כוסות בחברה טובה. בשישי ובשבת הקרובים ייערכו בקהילות היהודיות ברחבי הולנד סדרי פסח ציבוריים. למה פעמיים? מדובר במנהג קדום, “יום טוב של גלויות”, שמקורו בימים שבהם נקבעו מועדי השנה על ידי בית דין בירושלים על פי מולד הירח. היהודים שחיו מחוץ לארץ ישראל לא היו בטוחים מתי התאריך המדויק של החג ומפאת הספק הוסיפו עוד יום טוב.

    אמסטרדם

    בית חב”ד יערוך סדר פסח ציבורי ביום שישי, 3 באפריל, בשעה 19:30 במלון הילטון אמסטרדם.

    עלות: 40 יורו למבוגר, 35 יורו לילד (מגיל 3 עד 12).

    בנוסף, בית חב”ד מציע סדר בעלות מוזלת ו”באווירה ביתית” לסטודנטים, חיילים וצעירים, באנגלית ובהולנדית.
    לפרטים ולהרשמה לחץ כאן

    אוטכרט

    בית חב”ד באוטרכט יערוך שני סדרים ציבוריים, מספר המשתתפים מוגבל.

    יום שישי, 3 באפריל, בשעה 20:00 ב- Utrecht Jewish Center
    P. Nieuwlandstr. 71

    לעמוד הפייסבוק לחץ כאן

    מוצאי שבת, 4 באפריל, בשעה: 22:00 ב-Utrecht Jewish Center
    P. Nieuwlandstr. 71

    לעמוד הפייסבוק לחץ כאן

    להרשמה

    האג

    בית הכנסת הרפורמי בהאג עורך סדר ציבורי בשבת, 4 באפריל, בשעה 18:30 בבית הכנסת, הקרוב לתחנת הרכבת המרכזית.
    לפרטים והרשמה: info@ljgdenhaag.nl


    ערים נוספות

    ברחבי הולנד מארגנים בתי הכנסת השונים סדרי פסח לקהילות וישמחו לפתוח דלתותיהם בפני אורחים. יש לפנות ישירות לבית הכנסת כדי לברר פרטים ולהירשם.

    Almere – chabadflevo@gmail.com

    Apledoorn – info@nigdestededriehoek.nl

    Heemstede – rabbijnspiero@nignhnw.nl

    Rotterdam – administratie@nig-rotterdam.nl

    Amsterdam+amstelveen: info@esnoga.com

    arenham: 026-8403494

    Leeuwarden: nigleeuwarden@live.nl

    Utrecht: info@nigtrecht.nl

    Den Haag: aahnelden@joodsdenhaag.nl

    Maastricht: yychapiro@yahoo.com

    Zeeland: info@joodszeeland.nl

    Zwolle: penningmeester@ketelaarb.eu

    Groningen: chaja@xs4all.nl


    הגדות

    מארחים הולנדים ורוצים שגם הם יבינו? שמחים בעצמכם לתרגום מהארמית?

    לפניכם קישורים לכמה הגדות שניתן להוריד בחינם מהאינטרנט

    הקלאסית – כוללת הקדמה קצרה בהולנדית, תעתיק בכתב לטיני לרוב הטקסטים בעברית, לצד תרגום שלהם להולנדית.

    המסורתיות – שיטוט באתר הנהדר Hebrewbooks מעלה שלל הגדות מתפוצות שונות, בתרגומים שונים, עם מגוון ביאורים ואיורים. חיפוש נוסף חושף שתי הגדות ב”הוללנדית” (כך במקור) שנדפסו באמסטרדם במאה ה-19 (התרגום מ-1859 על ידי יעקב בן דוד לופיס קרדוזו ומ-1894 על ידי ד”ר שמואל י. מולצר). מכיוון שלא כל כך הרבה נשתנה בהגדה מאז, ניתן ליהנות מהן גם היום. אפשר להוריד את ההגדות או לצפות בהן באופן מקוון.

    קול יעקב http://www.hebrewbooks.org/10682

    מולצר http://www.hebrewbooks.org/10885

  • אשה הולכת לאיבוד, ומוצאת את עצמה…

    הכתבה הזו נכתבה בעקבות סדנא שהעברתי ביום צוותא האחרון, והיא נוגעת בי באופן אישי בנושא שמעסיק אותי בתקופה זו של חיי: זהות. מילה גדולה. אחד הדברים שהרגשתי, עם הגעתי להולנד בעקבות הרילוקיישן הוא אובדן זהות. בארץ אני פסיכולוגית קלינית, עבדתי בקליניקה, נמצאתי בקהילה מקצועית קרובה ותומכת, והמעבר להולנד הביא איתו טלטלה ואובדן. הייתי צריכה לפלס את דרכי מבראשית. ככל ששיתפתי בתחושות שלי יכולתי לראות הנהוני הזדהות בפני הנשים שסביבי: נשים עם זהות מקצועית, או מטרות שונות שהוצבו, עם שגרת חיים שנבנתה במשך שנים- עברו בבת אחת למצב בו כל אלו מתערערים. האיזון לו היו רגילות הופר, והתחושה, היא כי צריך לעבוד קשה כדי לבנות את המגדל מהתחלה.

    זה לא פשוט לבנות מגדל מהתחלה. מעגלים חברתיים, זהות אישית ומקצועית, מקום בחברה, הרגלי חיים, דינאמיקה זוגית, כל הלבנים המרכיבות את מגדל חיינו צריכות להיבנות חדש. ובמקביל פעמים רבות היה עליהן להתמודד עם בניית החיים מחדש עבור ילדינו והמשפחה. המורכבות הכרוכה בעשייה אקטיבית מאוד עבור אחרים (למצוא חברים, להכיל תסכולים של הילדים, לעזור בהתמודדות עם שפה חדשה וכו’) אל מול אובדן פנימי, לא פשוטה. אישה אחת אמרה לי “אני מרגישה שאני עסוקה כל הזמן בלמצוא את הדרך עבור אחרים, בזמן שבעצמי הלכתי לאיבוד”. הפער הזה מזמין לעיתים כעס, טינה ותחושה של חוסר שליטה. מובן, שנשים חוות את המעבר שלהן בדרכים שונות הקשורות למידה בה רצו את המעבר, כמה הרגישו סיפוק בחייהן קודם למעבר, תנאי החיים החדשים ועוד. אך כיוון שמעבר, מעצם היותו מעבר מ”ישן” ל”חדש” כרוך בפרידה, משהו מתחושת האובדן הינו משותף בעיני.

    אבל בעצם, מה זה “זהות”? זהות זו התפיסה של האדם את עצמו, והתפיסה של החברה אותו. כלל האמונות והתפיסות המתמשכות שיש לי בנוגע ל”מי אני”. כמובן שהזהות מתגבשת ומתעדכנת כל הזמן, אך מקובל לחשוב שבחיינו הבוגרים הזהות מגובשת כבר באופן יחסי. מבחינה פסיכולוגית, למעבר מדינה יש משמעויות שקשורות לזהות שלנו כיוון שהתהליך של השתלבות והסתגלות במדינה חדשה מייצר טלטלה של הזהות- מי אנחנו, איך אנחנו ואחרים רואים אותנו, והמשימה הגדולה והבלתי נגמרת, קצת בדומה לגיל ההתבגרות, היא לייצר זהות חדשה, שלנו, המורכבת מכל העולמות. מהישן והחדש. כמו שכתבתי בהתחלה, המעבר לפה יצר אצלי טלטלה משמעותית בזהות- ממישהי שבחברה הישראלית הינה בעלת נכסים- הפן המקצועי, האופן בו אני מתנהלת ומדברת, איפה גדלתי, המקומות בהם הייתי באוניברסיטה, כל אלו הפכו לחסרי משמעות. אני מהגרת. אני הילדה החדשה בכיתה. אבל היום אני יכולה לומר שיש בזה גם משהו משחרר כיוון שאני חופשייה לחפש את דרכי מחדש בנקודת זמן מאוחרת בחיים שלי ולא רק מתוך האנרציה. לשאול שאלות לגבי מה טוב לי, מה נכון לי, האם הייתי בוחרת שוב את הבחירות שבחרתי בעבר, שלא היו עולות אם לא הייתי זזה קצת הצידה מהדרך הסלולה והמוכרת.

    כמה “טיפים” להתמודדות עם השינויים:

    1. האפשרות לדחוק הצידה את השאלות, הכאב, ההרהורים, מושכת וזמינה בשל עומס החיים. למי יש זמן וכוח “לחפור”? אך זו לא אפשרות רצויה כיוון שהדרך להתמודד עם הקושי שעולה ולהגיע לתחושה נינוחה ושלווה יותר, היא דרך ביטוי הרגשות הלא פשוטים, הכרה בהם, זיהוי שלהם והקשבה למה בעצם הם מספרים לנו. חשוב לזכור שחוסר הנוחות חשובה, היא הקטליזטור לשינוי חיובי בחיים.
    2. מתוך התחושות הקשות לצאת לשאלות- מתי לא נוח לי, מה גורם להרגשה הזו, מה יכול לסייע לי להרגיש אחרת. זה חיפוש אחר משמעות ואחר הדרך שלי. לפעמים, יש נטייה להיאחז בישן, במוכר, בדברים שעשינו קודם. אך הם לא תמיד עובדים ולכן זו הזדמנות למצוא עצמנו מחדש.
    3. הכרה בכך שזהו תהליך מתמשך. מה שנרגיש אחרי חודש אינו מה שנרגיש אחרי 3 חודשים, שנה, שלוש או חמש. התהליך הפסיכולוגי שאנו עוברים הינו מתמשך, וחשוב לזכור שגם בארץ הדברים לא היו נשארים סטטיים. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח לתהליך.
    4. לדבר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו- לשמוע את עצמו- ממורמרים, “יורדים” על ישראל או הולנד, לא מאוזנים בתפיסה. לדבר עם עצמנו באופן אקטיבי, להזכיר למה אנחנו עושים את זה, לחפש השקפה מאוזנת יותר.
    5. משבר קשור פעמים רבות לציפיות שלנו. איך ציפינו שהחיים שלנו יראו מיד אחרי המעבר, שנה אחרי המעבר, 5 שנים. והפער בין הציפיות לבין מה שקורה בפועל. מישהי פעם אמרה לי: “כשעברנו לפה, התייחסתי כאילו אנחנו נוסעים למלון. ארזתי מזוודה כמו לחופשה”. לעיתים מה שצריך לכייל הוא את הציפיות שלנו- ייתכן ואינן ריאליות. ולעיתים הפער בין מה שציפינו לבין החיים בפועל משתק אותנו מפעולה.
    6. הזהות של אנשים מסויימים קשורה לעיתים לדברים זמניים- העבודה שלנו, איפה אנחנו גרים. דברים שהשתנו. כדאי לעשות מאמץ ולהתבונן בדברים הקבועים יותר שמרכיבים את הזהות שלנו- יכולות, תכונות, תחומי עניין, משפחה.
    7. אפשר לקבוע לעצמנו מטרה. משהו שאנחנו מרגישים שיעשה לנו טוב באופן אישי, שיפתח אותנו. עבודה, קורס, החלטה ליצור קשרים חברתיים. כל דבר שיתרום להרגשה שאנחנו פועלים אקטיבית להשיגו והוא למעננו.