ביום כזה אני שמחה שאני גרה פה, בהולנד, כי אין בי את ההתמרמרות של חברותי האימהות בארץ המבכות את היעלמותו של “יום האם” האגדי.
פה אנחנו חוגגים גם את יום המשפחה הישראלי, גם את יום האם ההולנדי, גם את יום האם הבריטי (כי ככה מורכבת המשפחה שלנו) וגם את יום האב.
אז לכבוד יום המשפחה יש לי הצעה למשחק חמוד עבורכם, שקל להכין וכיף לשחק יחד.
זה משחק שאני משתמשת בו כשאני עובדת עם צוותים מקצועיים לעניין הגיבוש החברתי שלהם. מכיוון שהתא המשפחתי גם הוא יחידה חברתית, אולי זו החשובה לנו ביותר בחיינו, חשוב וכיף להשקיע בגיבוש החברתי שלו.
אז מהו המשחק?
“משחק הזיכרון המשפחתי”
ואיך משחקים?
לוקחים קרטון וגוזרים לכרטיסיות בגודל וצבע אחיד. או שהולכים ל- Hema וקונים כרטיסיות אינדקס כמו שפעם היו בספריות לפני עידן המחשבים.
על מחצית הכרטיסיות מדביקים תמונות שצולמו באירועים משפחתיים כמו טיולים, ימי הולדת, ימי כיף וסתם רגעים נחמדים שהיו לנו יחד כמשפחה.
אם אין מדפסת או שהילדים כבר גדולים או שלא בא להשקיע עד כדי כך, זו ממש לא בעיה: פשוט כותבים את שם האירוע, למשל: “הביקור של סבא וסבתא בחנוכה”, או “הנסיעה לקמפינג באי Ameland”.
על המחצית הנותרת כותבים רמזים למה שקרה באירוע הזה, ומנסים כמובן למצוא דברים משעשעים, למשל: “ירד גשם שבועיים שלמים” (מקרה שקרה באמת למחברת שורות אלה, באותו האי ממש).
ואז כמו בכל משחק זיכרון, מסדרים את הכרטיסיות על השולחן או הרצפה והמטרה היא להתאים כל אירוע לרמז שלו, כשהמנצח (או המנצחים, כי ניתן לעבוד בקבוצות כמו הורה +י לד) הוא / הם אלה שאספו כמה שיותר זוגות כרטיסים.
פשוט, נכון?
אז הנה גם כמה גיוונים:
אם הילדים ממש קטנים אפשר לעשות כרטיסיות עם תמונות של פנים של מישהו וחפצים שלו (למשל: תמונה של אבא על הכרטיסייה האחת ותמונה של המעיל שלו על האחרת).
באותה הצורה אפשר לפרוח עם רעיונות אחרים כמו שמו של אחד מבני המשפחה על כרטיסיה אחת ומשהו מצחיק עליו או משהו שמאפיין אותו או אמירה ש”שייכת” לו על זו האחרת.
כדי לעשות את המשחק מאתגר יותר ניתן לרשום יותר מרמז אחד, ואז המשחק מתנהל כך שצריך לזכור היכן נמצאים למשל שני רמזים ולהתאים אותם לכל אירוע.
אם כל בני הבית יודעים לכתוב ולקרוא, אזי ניתן ורצוי לשתף אותם בתהליך ההכנה ולבקש מכל אחד לכתוב על אירוע שהוא זוכר.
אם אין לכם משפחה פה, אפשר לשחק את המשחק עם חברים, שהם כידוע המשפחה שאנחנו בוחרים.
בקיצור ידידי, שחקו עם הרעיון וגלגלו אותו כיד הדמיון הטובה.
הכינו לכולם כוסות שוקו חם או תה מהביל, הקדישו זמן (ולו רבע או מחצית השעה) למשפחתיות שלכם ותהנו מכל היופי הזה שיש לכם.
כי זיכרונות יקירי, הם מה שנשאר לנו מהחיים, ומה שחשוב לחגוג ולטפח.
החיים מזמנים לנו אינספור מצבים והתמודדויות שעלולים להיות קשים וכואבים. לעיתים אנו חווים אותם כמסוגלים למוטט – כמשבר. לאורך השנים התייחסו בפסיכולוגיה בעיקר להשפעות המכאיבות של משברים – טראומה, מצוקה, צער, מתח, חרדה וכו’. אבל כולנו מכירים את הביטוי “מה שלא הורג מחשל”.
“צמיחה פוסט טראומטית” היא מונח חדש יחסית בפסיכולוגיה שמתאר כיצד משברים יכולים להוות קרש קפיצה לחיים משמעותיים יותר, בעלי קשרים עמוקים והתבוננות חדשה ואחרת עליהם. דפי ההיסטוריה מלאים בדוגמאות רבות לאנשים שצמחו כתוצאה מההתמודדות עם חוויות איומות – שואה, התעללות מינית, אלימות פיסית. אנשים ששרדו את הזוועות האלו, ועשו יותר מלשרוד – הם מספרים שגדלו כתוצאה מכך. מחקרים מראים, שצמיחה בעקבות משבר מתבטאת בחמישה היבטים עיקריים בחיי האדם:
קשר קרוב יותר לאחרים: במצבי משבר פונים פעמים רבות לתמיכה מהסביבה הקרובה וההתמודדות מחזקת קשרי חברות ומשפחה ומייצרת לעיתים חוויה חזקה יותר של רגישות לזולת, אמפתיה למי שחווה קושי וסבל והערכה רבה יותר לאנשים היקרים לנו
ראיית אפשרויות אחרות וחדשות בחיים: לאחר משברים מתחיל תהליך של הבנה מחדש של העולם ושל ההשקפה של האדם. כך לעיתים ההתבוננות על העולם הופכת גמישה יותר והאדם לומד לחשוב על עצמו ועל העולם באופן אחר.
תחושה של כוח אישי ועוצמה: המשבר מפגיש אומנם עם מצוקה, פגיעות וחוסר אונים, אל החוויה של לעבור משבר קשה ולשרוד אותו מאפשרת תחושה של חוסן פנימי מוגבר, של עמידות וכוח סיבולת
התקרבות רוחנית: בעקבות משברים פעמים רבות אנשים מחפשים הסבר ומשמעות לחוויה שעברו, ולעיתים קרובות נוצרת התקרבות רוחנית ועיסוק רוחני/דתי.
הערכה מחודשת וחיובית יותר לחיים: צמיחה ממשבר מתבטאת גם בשינוי של הפרספקטיבה בנוגע למה חשוב לאדם בחיים. המובן מאליו מתערער ולעיתים עולה הרצון למצות את הזמן באופן חיובי ו”נכון” יותר מבעבר.
צמיחה אחרי משברים קיימת אצל מי שחוו מגוון אירועים מטלטלים – גירושין, פרידות, התמודדות עם מחלות, תאונות, פיטורין ועוד מגוון רחב של אירועים שהאדם חווה כמשבר. אנחנו הרי לא יכולים למחוק את העבר שלנו או לשנות אותו. ההסתכלות החדשה הזו על טראומות ומשברי חיים מציעה שגם לא נרצה למחוק אותו, כי הרי הוא תורם לנו ובונה אותנו.
השאלה המשמעותית ביותר היא: מה מאפשר צמיחה לאחר משבר? באופן מפתיע, צמיחה אינה ההיפך של כל אותם סימפטומים פוסט טראומטיים שהזכרתי, אלא אפילו יש קשר חיובי ביניהם. כלומר- פעמים רבות צמיחה וחוסן נפשי הולכים יד ביד עם הכאב, העצב והמתח. איך זה יכול להיות? הדבר אפשרי כיוון שאחד מהגורמים המשמעותיים ביותר המאפשרים צמיחה, הוא עיבוד רגשי של המשבר: התבוננות בחוויה הקשה, ניסיון להבינה ומתן מקום לכאב. התהליך הפסיכולוגי הזה אינו נעים הרבה פעמים, אך הוא משמעותי ביכולת שלנו להתבונן בעצמנו, להבין, להפיק לקחים, ליצור משמעויות חדשות ובסופו של דבר גם לגדול ולצמוח.
דוגמא טובה לכך קראתי לפני מספר שנים: “זה כמו הסיפור של הכד המנופץ. דמיינו שיום אחד אתם מעיפים כד יקר ערך על הרצפה. הוא מתנפץ לחתיכות קטנות. מה תעשו? תנסו להדביק את החתיכות חזרה בדיוק כפי שהיה? או שתרימו את החתיכות הצבעוניות והיפיפיות בכדי ליצור מהן משהו חדש? כדוגמת פסיפס צבעוני?” לאחר משברים, אנשים מרגישים שמשהו בתוכם התנפץ – השקפת העולם, התחושה “שלי זה לא יקרה”, מערכות היחסים. מי שינסו להרכיב מחדש את חייהם בדיוק כפי שהיו – ישארו פגיעים ומתוסכלים, אך הניסיון להתמודד עם ההתנפצות, ליצור משמעות, לשאול עצמנו שאלות מסויימות ולבנות את חיינו מחדש – הם שהופכים אותנו חסונים יותר. גם תמיכה חברתית היא חשובה לצמיחה לאחר משבר. מחקרים שונים הראו שהתמיכה החברתית לה זוכה אדם במשבר, התחושה כי הוא אינו לבד וכי יש למי לפנות בעת צרה, תורמת לכך שהאדם יחוש מחוזק בסופו של דבר לאחר המשבר.
לסיום חשוב להדגיש, כי בהתייחסות לצמיחה בעקבות משבר, אין הכוונה כמובן לכך שהאירוע עצמו הוא חיובי או רצוי, אלא שההתמודדות עמו עשויה להוות מנוף לצמיחה ולהתחזקות. הדרך להתמודדות עם משבר אינה קלה או מהירה. היא רצופת מהמורות וכל אחד מוצא בה את הנתיב שלו, אך חשוב לזכור, כי בתוך המאבק לבניה מחודשת של עצמנו ושל חיינו, קיים הפוטנציאל להתחזקות ולשינוי חיובי.
העולם הופך יותר ויותר קטן, טכנולוגי ונגיש, דבר משפיע באופן ישיר על ההתמודדויות שלנו כהורים. אחת ההתמודדויות היא זהות ילדינו. מה שטבעי ופשוט יחסית- כבר לא מובן מאליו עבורם בחו”ל. גם אם קטנים ואינם מודעים לכך השפה, הכתב, החגים, המנטליות, איך מתחברים לילדים אחרים, מה זוכה להערכה ומה לא; ואף ילד לא אוהב להיות “הילד החדש”. בכל זאת, עם כל השינויים והחששות (עמם גם אנחנו פעמים רבות מזדהים), יש כמה דברים שביכולתנו לעשות כדי להקל עליהם את המעבר.
אפשרו לילדיכם לבטא את רגשותיהם וקבלו אותם: כל מעבר, מעצם היותו שינוי לעבר דבר חדש, כרוך בפרידה ובהשארה של משהו מאחור. לכן, במובן הפסיכולוגי, נוצר תהליך רגשי של פרידה והתאבלות, גם אם קטנים. פעמים רבות קשה לנו כהורים לשמוע את הקשיים והחששות דווקא כי הם נוגעים בעצב רגיש, בחששות שלנו שאנו מנסים להחניק. אפשרו לילדיכם להביע את כל טווח הרגשות, לא רק החיוביים. זה מעביר מסר מרגיע, שזה לגיטימי ושזה לא מבהיל אותנו.
היו כנים: אל תנסו לייפות את המציאות או ליצור תמונה ורודה מדי שתתנפץ ברגע שהמטוס ינחת או שילכו לביה”ס. ענו על שאלות, ספרו ושתפו במידע.
הביעו אמון במעבר: שדרו מסר כן ואותנטי שזוהי החלטה טובה, שאתם שלמים אתה ושיהיה בסדר, למרות הקשיים שבדרך. הזכירו לילדיכם שזו חוויה מרגשת, מעניינת ומיוחדת. אם אתם לא מרגישים ככה, עצרו, התעכבו על התחושות שלכם בכדי שתוכלו להעביר את המסר באופן אמיתי וגלויי. בסופו של דבר, יש היבטים חיוביים רבים במעבר. ניתן לצמוח, לחוות, לזוז מאזור הנוחות… ככל שנשדר לילדינו בהירות וביטחון בהחלטה, כך גם הם ירגישו יותר בטוחים לגביה.
היו סבלניים: המעבר וההסתגלות הם תהליך שלוקח זמן. זו לא רק סיסמא. בדרך כלל לוקח כחצי שנה עד להסתגלות מלאה יותר. לכל ילד אופן תגובה אחר וייחודי לו. יש מי שבתחילה מתארגנים מהר, מתמודדים בכל הכוח, ובהמשך חווים את “הנפילה” והקשיים. אחרים מוצפים מיד בחרדה ואינם מצליחים להתארגן. הבינו והפנימו שזה בסדר, זה לוקח זמן – נסו לנשום עמוק מול רכבת ההרים הרגשית. ההכלה הזו תחלחל לילדיכם ותרגיע גם אותם.
שתפו בחוויות שלכם ממעברים שאתם חוויתם בחייכם: כילדים, כמבוגרים. כיצד הסתגלתם, כיצד גם אתם חוויתם קשיים ושרדתם כדי לספר על זה…שיתוף זה מאפשר לילדיכם לחוש הזדהות, שהם לא לבד ודרך כך להיות אופטימיים יותר ולהאמין שבסוף גם להם יהיה טוב.
שלבו את ילדיכם במעבר: חלק מהקושי עבור ילדים (וגם עבורנו…) היא תחושת חוסר הוודאות וחוסר השליטה מול מעבר כה משמעותי. בהתאם ליכולתם ולגילם, תנו להם משימות שיהיו באחריותם: לאסוף את כל הספרים שלהם לארגז, להכין רשימה של אנשים מהם היו רוצים להיפרד, לקנות מתנות.
הראו ושתפו במידת האפשר: ילדים הם מאוד ויזואליים. הראו תמונות של העיר אליהם אתם עוברים, של הבית במידה ויש, של הרחוב או הבי”ס.
הסבירו מה ישתנה אך גם מה יישאר אותו הדבר: החששות משתנים בגילאים שונים אך בבסיסם עומד פעמים רבות דבר משותף: הרצון לשמר את מה שיש לי! לעיתים אנו כה עסוקים בשינויים שאנחנו שוכחים להדגיש מה לא ישתנה- מבחינת הרגלים, שגרה, חוגים, קשר עם חברים ומשפחה.
דאגו לפרידה מסודרת: פרידה מהירה מעצימה את חווית האובדן. לפעמים אנחנו חושבים שלילדים יהיה קשה להתמודד עם הפרידה ולכן מנסים לחסוך זאת מהם, אך בעצם הפרידה הרגשית מאפשרת להתפנות לדבר הבא. עודדו אותם להיפרד מחבריהם, מקרובי המשפחה ואפילו מהבית ומהשכונה. לכו פעם אחרונה למקומות האהובים עליכם ותוך כדי גם הבהירו מה כן יתאפשר לאחר הפרידה- נבוא לעיתים לבקר, תוכלו לדבר בסקייפ, בטלפון וכו’.
היו מאוחדים כמשפחה: בסופו של דבר, הדבר המרכזי והמשמעותי ביותר בחייהם של ילדינו נשאר זהה. המסגרת המשפחתית. הדבר החשוב ביותר עבור ילדינו הוא הידיעה שיש להם משפחה אוהבת ותומכת, ותחושת ביטחון בהוריהם שיהיו שם עבורם בכל עת. מסגרת משפחתית בטוחה היא עוגן פנימי שילדים לוקחים אותו לכל מקום באשר הם.
ובנימה אישית להורים: בין אם מוכנים ובין אם לא, כולנו חווים מעברים בחיינו- מעבר בין מסגרות, נישואין, הולדת ילדינו, מעבר מדינה וכו’. שינויי זו תקופה שבה מה שהיה כבר לא קיים באותו אופן, ומצד שני עוד לא התיישבנו “ומצאנו עצמנו” בתוך מה שחדש. המעבר למדינה חדשה, זרה ושונה הוא עוצמתי וטעון רגשית בדיוק בגלל האזור האפור שבו נמצאים למשך מספר חודשים (או יותר)- האזור שבין “הישן” ו”החדש”, האזור בו לפעמים ההפסדים והאובדנים מוחשיים מאוד. ולעיתים עוד לא ברור מה קיבלנו “בתמורה”. כהורים, בתוך ההתמודדות האישית שלנו, עלינו גם להכיל את חששות ילדינו ולסייע להם לראות מעבר לקושי הראשוני, להאמין שזה יחלוף ויהיה יותר טוב. היו סבלניים גם לעצמכם, תנו גם לעצמכם לחוש, לחוות, להתרגש ולחשוש.
בשעה שברחבי הולנד נפרדים מסינטרקלאס וההכנות לחגיגות השנה האזרחית החדשה יהיו בשיאן, בקהילה היהודית והישראלית יחגגו את חג החנוכה בשלל מסיבות ואירועים שונים. הכנו עבורכם רשימה של כמה מאירועי חג החנוכה המומלצים ביותר באמסטרדם וב”מדינה”. אמסטרדם:
הצופים העבריים שבט שבשבת
13 לדצמבר
כחלק ממחנה הצופים המתקיים בין ה-12 ל-14 בדצמבר. יומו השני של מחנה החורף של שבט שבשבת יוקדש לחג החנוכה.
החניכים יעברו פעילויות ברוח החג, יכינו לביבות, ישירו שירים וידליקו נרות חנוכה!
המחנה יתקיים באמסטלווין. כתובת מדוייקת תינתן לנרשמים.
לפרטים נוספים והרשמה : Contact@Tzofim.nl
הדלקת נר ראשון בקניון – Gelderlandplein
16 לדצמבר
אירוע חגיגת חנוכה ב Gelderlandplein Amsterdam
מתכנסים להדלקת נר ראשון של החג, משתתפים בהופעה מוזיקלית תלמידי בית הספר למוסיקה Concertino Muziekonderwijs
סופגניות יחולקו למשתתפים.
נצ”ר – תנועת הקהילה הליברלית
16 לדצמבר
תנועת נצ”ר תקיים פעילות חנוכה לבני נוער בגילאי 12-17. הפעילות מאורגנת ומובלת על ידי שליחי נצ”ר והסוכנות היהודית יובל(שליחה צעירה) וליאור (ש”ש). הפעילות תכלול חידון חנוכה ענק והכנת לביבות לאחר הפעילות תתקיים ארוחת חג.
הפעילות תיערך במבנה הקהילה הליברלית, Zuidelijke Wandelweg 41, Amsterdam
בתי הספר היהודיים “ראש פינה” ו”מיימונידס”
17-18 לדצמבר
כבכל שנה, בתי הספר היהודיים: “ראש פינה” ו”מיימונידס” יחגגו את חג החנוכה. האירוע סגור לתלמידי בתי הספר בלבד.
לפרטים נוספים לחצו כאן
הדלקת חנוכייה בכיכר Dam
18 לדצמבר
אירוע מיוחד שמתקיים מדי שנה, משתתפים בהופעה מוזיקלית תלמידי בית הספר למוסיקה Concertino Muziekonderwijs
ההגעה עם טראם מספר 5 לאזור.
מוזיאון הילדים
21 לדצמבר, 14:00-15:30.
ב “מוזיאון הילדים” של המוזיאון היהודי ייערך אירוע חנוכה לילדים, בו יהנו הילדים ממשחקים ברוח החג כמו הכנת סביבונים ואף יוכלו להכין ופל בלגי, כחלק ממשחק מילים – הפלא ופלא (Wafele, Fele).
כמו כן, יוזמנו המשתתפים להדלקת נרות בנוכחות מנהל המוזיאון, יואל כהן. האירוע פתוח לקהל הרחב!
ארגון לביא, באמצעות שתי שליחותיו להולנד, מארגן מסיבות חנוכה לסטודנטים יהודיים וישראלים ברחבי המדינה. האירועים יכללו הדלקת נרות, פעילות חנוכה, קריוקי וארוחה.
16.12 – מאסטריכט, 18.12 – האג.
הדלקת נרות בניימכן ובליידן
ב – 21.12 בני עקיבא בשיתוף עם ארגון לביא יערכו אירועי הדלקת נרות בניימכן ובליידן. האירוע בניימכן יכלול גם פעילויות יצירה לילדים.
לזמני הדלקת חנוכיות מרכזיות על ידי חב”ד ברחבי הולנד לחצו כאן
ביום שלישי כ”ד בכסלו לעת ערב יחל העולם היהודי בכל מקום שהוא לחגוג את חג החנוכה.
עבור כולנו עולים זיכרונות נעימים מהעבר או מההווה של חנוכיות מעוטרות, נרות צבעוניים, סופגניות מתוקות וריח טיגון עמוק.
זהו חג עם קסם מיוחד, משהו משפחתי וחמים, חג שכולם אוהבים!
חנוכה- חג האורים.
חנוכה- חג של אור.
כמה נחמד ונעים. אור- מי לא יאהב?
ועם כל האהבה הגדולה לחג ועל אף הזיכרונות המתוקים רציתי לשתף אתכם בחוויית חנוכה הראשונה שחגגתי בהולנד, כשבוע לאחר שהגעתי עם בעלי וביתי הבכורה לשליחות חב”ד בעיר אמסטרדם.
בבוקר סגריר ואפור עם כמה מעלות מתחת לאפס נחתנו לדירה קטנה בלב ליבה של אמסטרדם. את הריח שעלה מחלון המטבח דרך ה’קופי שופ’ הסמוך למדתי להכיר כמו את הזריחה המאוחרת והקור המקפיא.
אהיה כנה; לא אהבתי. לא התחברתי. לא רציתי להתחבר. הרגשתי בודדה, מנוכרת ועצובה.
אך שליחות זו שליחות וצריך לעבוד!
התחלנו להסתובב בעיר, להכיר, לחפש, לבדוק ולהתקדם.
שבוע בדיוק חלף וחנוכה הגיע, בשמחה רבה הוצאנו את החנוכיה והעמדנו אל מול הרחוב, התעלות והאופניים. אל מול החושך, הקור וה’קופי שופ’.
את אותה הצתת גפרור לעולם לא אשכח. אותה הצתה שהציתה משהו בראשי ובליבי. באותו הרגע הבנתי את המשמעות האמיתית של החג.
להאיר גם כשלך חשוך.
להאיר גם כשלך קשה.
להאיר. פשוט להאיר.
והאור הזה ימשוך אליו אור ועוד אור ועוד אחד ועוד…
כיום, לאחר ארבע שנים אני יכולה להעיד שהאור הזה משך אליו. משך הרבה אורות.
זה הזמן שלנו להאיר את העולם!
ואם תרצו להיות שותפים למעמד מלא באור ועוצמה הצטרפו להדלקות המרכזיות המתקיימות כמעט בכל עיר.
אם אתם חברים בקבוצות הישראלים השונות בפייסבוק ו\או ברשימת תפוצה של אחד מהארגונים הישראליים בוודאי כבר שמעתם את הבאז סביב יום צוותא המתחדש. יום כייף מיוחד לקהילה הישראלית בהולנד.
מה שונה הפעם? הרבה!
זו הפעם הראשונה שיום צוותא נערך בשיתוף פעולה מיוחד בין הארגונים הישראלים והיהודים בהולנד. בשקט בשקט המון מתנדבים מכלל הארגונים הישראלים הפעילים בהולנד (צוותא, מוקום עברי, קהילה, קיץ, הסוכנות (ש״שנים ושליחים), תנועות הנוער הצופים, הבונים ונצר) עמלו ועומלים במלוא המרץ להפקת יום בלתי נשכח.
גיוון והתחדשות
תוכנית לגדולים ולקטנים וגם לחבר׳ה שבדרך כלל לא כל כך אוהבים להגיע עם אבא ואמא לימים כאלה (בני נוער וצעירים).
יום של כייף, מוסיקה ישראלית עכשוית, פודיום פתוח, סדנאות, שוק ספרים, שוק קח תן, דוכני יוצרים מהקהילה ועוד ועוד
תרומה למטרה טובה, 20% מכלל ההכנסות יתרמו לפרוייקט: ‘פותחים עתיד’ בשדרות בחסות קרן היסוד. שאר הסכום ילך לכיסוי עלויות האירוע.
מי יכול להשתתף?
כל הישראלים בהולנד, חבריהם ובני משפחותיהם.
אז מה בתוכנית?
דוכני מכירה: תכשיטים בעבודת יד, צילומים, אופנה, מוצרי אהבה, מתנות, עבודות יד, מידע על כל מיני פעילויות וארגונים בקהילה. אוכל ישראלי (פלאפל, חומוס, מאפים מלוחים ומתוקים, אוכל כשר ועוד…) וספרים יד שניה.
מפגש עם שגריר ישראל בהולנד, מר חיים דיבון יפתח את האירוע ויארח שיח פתוח: ״על כוס קפה״
סדנאות, דיונים והרצאות בנושאים מגוונים ומעניינים (פסיכולוגיה, אוכל, אמנות ועוד) בעברית- אנגלית/הולנדית. דיון עם ענת סולטן מהשגרירות על היחסים שבין מדינת ישראל לישראלים בחו״ל.
טד ישראלי – סדרת הרצאות קצרות (12 דקות) בסגנון TED, רעיונות ששווה לחלוק
הפעלות לילדים- תנועות הנוער (הצופים הבונים ונצר) יפעילו את הילדים בתחנות שונות. גם לקטנטנים יהיו הפעלות מיוחדות, איפור וריקוד
מוסיקה ישראלית עכשוית, במה פתוחה והופעות של אמנים ישראלים מקומיים
שוק קח תן, הביאו איתכם ספרים וחפצים שאינכם זקוקים להם עוד, וקחו איתכם מציאות שאחרים הניחו במקום – בחינם!
מסיבת ריקודים סוערת-שקטה, בערב תהיה מסיבת אוזניות מיוחדת לנוער (מגיל 18 ומעלה)
הגרלה נושאת פרסים
תודות לחברי המועדון העסקי! עלות כרטיס הגרלה רק 2.5 יורו, אפשר לקנות כמה כרטיסים שרוצים.
מתי: יום ראשון ה7 לדצמבר, בשעה 14:00 איפה: בבית הקהילה הליברלית באמסטרדם Zuidelijke Wandelweg 41,RK 1079. (איך מגיעים?) עלות כניסה: 5 € למבוגר, 1 € לילד (מגיל 2 וחצי עד….18), 12 € מקסימום למשפחה. – לא כולל מסיבת הצעירים. אין צורך להזמין כרטיס מראש. פשוט להגיע.
לו”ז כללי:
14:00 התכנסות
14:15 פתיחת האירוע ע״י שגריר ישראל בהולנד – מר חיים דיבון
14:30 שיח פתוח עם השגריר
15:00 סדנאות והופעות אומנים.
במשך כל היום הגרלות. החל מהשעה 17:30 הגרלת שלושת הפרסים הגדולים.
עד השעה 18:00 יהיו הפעלות לילדים, דוכני-חוצות היוצר, שוק הספרים של סוף סיפור, שוק תן וקח ומוסיקה.
רעיון המועדון העסקי לישראלים בהולנד נולד מתוך צורך ממשי של בעלי עסקים דוברי עברית בהולנד לפלטפורמה שתיתן להם את האפשרות להתייעץ, לדבר ולערוך סיעור מוחות בשפת האם שלהם. ביום רביעי, 5-11-2014 התקיים המפגש הרביעי של המועדון וזו הזדמנות נהדרת לערוך סקירה קצרה של מה היה ומה התוכניות לעתיד
אז מה היה לנו שם במפגש הרביעי?
המפגש נערך כולו בסגנון המספר 5. למה חמש? כי במוחותיהם הקודחים של חברי ההנהלה והצוות צץ מספר זה פתאום מתוך התת מודע. בדיקה קצרה העלתה שהמספר חמש מתקשר לתחום העסקים ובדיקה נוספת גילתה לנו שבין חברי המועדון ישנה גם נומרולוגית שיכולה לספר לנו קצת על תורת המספרים בכלל ועל המספר חמש בפרט. בנוסף, המפגש התקיים בחמישי לחודש והכל התקשר אחד אל השני.
מתוך כל זה, הוחלט על על ערב בסימן המספר 5.
שלי נתנה לנו הרצאה מרתקת וסיפקה הסברים לגבי הספרה חמש וכיצד היא מתקשרת לעולם העסקים. אנשים המאופיינים בספרה חמש הינם בעלי יכולות תקשורתיות ומהירי קליטה, תכונות החשובות לכל איש עסקים מצליח. בנוסף התגלה לנו שהמספר חמש מתקשר באסטרולוגיה למזל אריה ולשמחתנו גילינו שכולנו מכירים דוגמא טיפוסית לבני/בנות המזל (אלה ואן טילבורג היא בת מזל אריה).
לאחר ההרצאה נערכה פעילות סיעור מוחות. המשתתפים חולקו לקבוצות של (ניחשתם נכון, 5 אנשים) ועברו בין שלוש תחנות שונות:
את התחנה הראשונה ניהלה דיתי אסייאג, בעלת חברה לייעוץ בנושא מדיה חברתית “From a different angle”. הדיון נערך תוך מתן עצות על ידי דיתי לגבי נושאים שונים בתחום המדיה החברתית וביניהם עשה ואל תעשה בפייסבוק ורעיונות לסטטוסים אותן יכולות חברות שונות לכתוב על מנת להגדיל את כמות המבקרים בדף העסקי.
את התחנה השנייה ניהל אלון גולדיס, בעל חברת הטלקום FixedPhoneCosts המאפשרת שיחות יוצאות ונכנסות ל- 50 מדינות ברחבי העולם (בין היתר לישראל). אלון ערך ביחד עם שאר המשתתפים דיון בנושא שיווק. בין יתר הנושאים שעלו היו טכניקות שיווק שונות עם מתן דגש על נטוורקינג ופירגון הדדי לעסקים אחרים.
את התחנה השלישית והאחרונה ניהלה לימור לוי, גרפיקאית בעלת חברת עיצוב גרפי Limca Design. הנושא של תחנה זו היה תימחור ובו העלתה לימור לדיון את השאלה כיצד אנו יכולים לתמחר את עצמנו בצורה הנכונה. מהשיחה שנפתחה התברר שרבים מאיתנו מתקשים בנושא זה כיוון שמצד אחד אנו לא רוצים להיות יקרים מדי ומצד שני כשאנו מתמחרים על פי השוק הלקוחות אינם מגיעים.
בזמן דברי הסיום ביקשה איילת לוי, אשת התקשורת של העיתון דאצ’טאון להסביר על אפשרויות הפרסום השונות באתר. אנשים המעוניינים לקבל מידע נוסף או לפרסם באתר העיתון מוזמנים ליצור קשר עם איילת בכתובת Advertise@dutchtown.nl
בסוף הערב ביקשנו מהמשתתפים לתת לנו משוב לגבי הערב, הנה סיכום התגובות:
– החלוקה לקבוצות קטנות הייתה נהדרת;
– הדיונים היו מעניינים אך קצרים מדי. כל קבוצה קיבלה 10 דקות בכל תחנה אך בעתיד כדאי לתת לפחות 20-30 דקות ליצירת דיונים מעמיקים יותר;
– האוירה הייתה נהדרת ונוצרו דינמיקות טובות בין המשתתפים;
– קיים צורך בזמן נוסף לפני תחילת הערב לעריכת נטוורקינג;
– התקבלה בקשה להכנת שולחן עליו ניתן יהיה להניח כרטיסי ביקור/פליירים של המשתתפים;
– יש צורך בעריכת היכרות בין המשתתפים לפני תחילת הפעילויות המתוכננות;
הקליפ החדש של להקת שמֶמֶל “ברלין”, הצליח להחזיר לסדר היום את הדיון בשאלת הלגיטימיות של היורדים מהארץ לעזוב את ישראל. הקליפ בו נראים ישראלים לשעבר רוקדים עם שמות הערים אליהן עברו (ביניהם גם ישראלים מהולנד), הצליח לעורר את קצפם של לא מעט אנשים בישראל שטענו כי התנהגות היורדים המחויכת מתפרשת כ”התרסה”. סולן הלהקה, דרור ויידמן מסביר בשיחה עם מורן זליקוביץ’ , כתבת דאצ’טאון, את השקפתו על “ברלין”, על ירידה מהארץ ומדוע הטלאי הצהוב נכנס לשיר.
את להקת שמֶמֶל הכרתי בשיטוטים ברחבי ישראל. בעבר יצא לי לראות אותם בהרכב של 11 נגנים באחד הקיבוצים בארץ ובפעם אחרת נתקלתי בהם מופיעים בשוק הפשפשים בתל אביב.
הלהקה החלה את דרכה בשנת 2007 בתל אביב ושיתפה פעולה עם אמנים שונים כמו גורי אלפי, קובי אוז, אפרים שמיר, אבי גרייניק, תומר שרון ודודו זר (שעזב באחרונה את ישראל לטובת לוס אנג’לס).
אבל את עיקר תשומת הלב אליה, משכה שמֶמֶל דווקא לאחרונה כשיצאה עם השיר “ברלין” המכונה בישראל “שיר היורדים המאושרים”.
הסיבה לכינוי הספונטני של שם השיר היא בשל הקליפ רווי החיוכים והריקודים מצידם של אותם יורדים, קליפ שגרר עימו דיון סוער ברשתות החברתיות ותוכניות הבוקר עם חיצים המופנים כלפי אלה שבחרו לעזוב את הארץ.
אבל לא רק הקליפ שמכיל ישראלים מרקדים עם שלטים ברחובות אירופה עורר את קיצפם של ישראלים רבים.
בימים אלה כשמאבק על מחיר המילקי, תוך השוואה בין מחירו בארץ לחו”ל, מחליף את מאבק הקוטג’ מלפני שנתיים והדיון על יוקר המחיה בישראל עולה שוב על סדר היום, הרי שגם מילות השיר עצמן הצליחו לעצבן לא מעט אנשים.
“אנחנו היורדים מישראל נתפסים בעיני האנשים בארץ כמאושרים, כמו בקליפ “ברלין”?” אני שואלת את סולן הלהקה ומחבר השיר, דרור ויידמן.
“יש סיבה למה אנשים חושבים ככה ויש גם סיבה מדוע הקליפ קיבל את שם ‘שיר היורדים המאושרים’. זו למעשה טעות שלי” מסביר ויידמן. “לא חשבתי עד הסוף כשהעליתי את הרעיון לקליפ הזה עם השמות של המקומות בהם גרים ישראלים לשעבר”, הוא מתנצל.
“אמרתי לחברי, יניב רווה, שנצלם אנשים שגרים בחו”ל עם שלטים. הוא התנגד ואמר ‘ לא, זה יהיה משעמם, אולי שישירו את השיר? נעשה שירקדו קצת, זה שיר קצבי ‘. אני בכלל התכוונתי שיהיו קצת ריקודים בסוף אבל העורך שילב את הריקודים לאורך כל הקליפ כדי שיהיה קצבי ו’פאן’. בסוף יצא מזה : ‘תראו את הישראלים רוקדים ברחובות אירופה בהתרסה כמה טוב לנו’ וכל זה בגלל עניין אומנותי”.
ויידמן מסביר שגם מאבק האוהלים לפני כשנתיים, היה אחד הגורמים שהניעו את כתיבת השיר מלכתחילה לצד הלך הרוח הכללי שבו , שחברים רבים מסביב ועוזבים את ישראל.
“המפיק של האלבום עזב תוך כדי עבודה ויש לנו שני שירים להשלים בשלט רחוק. הוא עזב לברלין עם אשתו האיטלקיה בגלל האזעקות.
כל השיר התחיל מזה שהמון אנשים סביבי דיברו על מעבר לחו”ל. זה. חבר שגר בכרם התימנים הציע לי לעבור לשם. הוא חזר מברלין ואמר שנחמד שם וזול, אפשר להתקיים על משכורת נורמלית.
ככה נולד הרעיון של 20-30 חבר’ה, שנעזוב יחד כמו “קיבוץ” ולאט לאט קלטתי שהמון אנשים נוסעים מפה, אנשים שנטועים בארץ. זה גרם לי להתחיל להרהר בשאלה מדוע זה מעורר כל כך הרבה רגשות נגדם”.
השיר עצמו הוא למעשה סאטירה?
“הפזמון עצמו סאטירי: ‘ברלין, ברלין גם אם אשכח את יד ימיני (בשיר הם לא אומרים ימיני, הם אומרים ימין (לפי דעתי) את תחכי לי שם לעולמים, שנשוב אלייך. רייכסטאג של שלום…’.
ירושלים היא הסמל היהודי. את ירושלים והמשפט התנכ”י אני מכליל על ברלין. כיפת הזהב ורייכסטאג מתערבבים יפה.
מצחיק אותי שיהודים שנחשפים לברלין הציגו אותה כירושלים או כמקום שיש לערוג אליו, כי אין באמת כיסופים לברלין, עוברים לשם כי זה זול. אם במנהטן היה זול יותר היה גל נהירה של ישראלים למנהטן”.
ומה לגבי השימוש בטלאי הצהוב במשפט המתייחס למנהיגים בארץ: “כל פעם שהם פותחים את הפה הם עונדים לי מחדש את הטלאי הצהוב כמו אות של כבוד, כמו פרח בדש”?
“הטלאי הצהוב הוא דימוי לזה שאנחנו, או המנהיגים שלנו, עדיין מתעקשים לסמן את עצמינו כשונים. טורחים להזכיר לנו שוב ושוב שבכל מקום שנלך אליו אנחנו נהיה יהודים, נרדפים ושנואים , שטורחים להזכיר את השואה שוב ושוב כשנוח לנו, עד לביזוי הזכר שלה ושל הניצולים”, מסביר ויידמן.
“לא מתייחסים אליה רק כאל טרגדיה נוראית שעברה על בני אדם ספציפיים, אלא פשוט כ”קלף” ג’וקר בכל ויכוח שלא יהיה. כמו דוד ליאו של ג’רי סיינפלד, שחושב שאם הטבח לא טיגן מספיק את ההמבורגר שלו אז הוא מיד ‘אנטישמי’. השואה היא דבר נוראי, היא טראומה שהמון אנשים (ואני ביניהם) נושאים איתם. לא צריכים לטחון אותה עד דק, לא צריכים להתהדר בה כמו כתר בכל מקום שבו יש ויכוח על ישראל. צריכים לשמור עליה כלקח אוניברסאלי, וה”שימוש” הזה הוא שהביא אותי ל”זרוק” את הטלאי הצהוב פנימה לטקסט”.
למה החלטת להציג דווקא את “ברלין” כהמקום שמייצג את היורדים מהארץ?
“החלטתי לכתוב על ברלין, כי הדיבור הוא על ברלין”, הוא מסביר. “אני מתעסק בנושאים שעל סדר היום. לפני כן כתבתי את השיר על המשקה עראק. ברלין היא המשך לעארק שהיה בכותרות בתור המשקה הזול שנהיה יקר וברלין הפכה להיות המקום אליו נוסעים כי הוא זול יותר. חוץ מזה, זה התלבש לי יפה על המשפט עם היורו”.
“כל אחד מכיר מישהו שגר בחו”ל. כשמישהו אומר שבן דוד שלו הלך לעגלות בארצות הברית ונשאר 7 שנים לעשות כסף, זה נשמע לאנשים בארץ הגיוני. אבל בן אדם תל אביבי – שמאלני, שנסע לאירופה נתפס שכנראה ‘הוא נסע לשכב עם זרים ולהתבולל’, כי אין שום סיבה אחרת.
יש פוליטיזציה גם בגיאוגרפיה: אם מישהו עבר לשם, לברלין, הוא בוגד! ואם עבר ללוס אנג’לס ‘זה בסדר’. יותר מזה, מי שעובר ומתלונן על מצבו הכלכלי הוא ‘לא טוב’ אבל לעבור כדי לעשות קופה או “מכה” במקום אחר ‘זה טוב’. זו הסמנטיקה של הכל.”
ויידמן לא מאמין שהשיר שלו יעורר את המחאה הבא. “שירים לא משנים מדיניות” הוא קובע. “אמנות היא כלי לרגשות ותחושות שקיימות בציבור לנתב את המציאות. השיר הזה מעמיד במרכז שאלה שמעסיקה המון אנשים על החיים שלנו פה ומפרקת טענות. לדבר על התכל’ס בלי הצהרות של בגידות או לא בגידות”.
במקור, תוכנן השיר להתפרסם בחודש יולי, אלא שאז התחילה מלחמת “מבצע צוק איתן” והפחד מפרץ ביקורת כלפי מה שמתפרש כ”בגידה במולדת” המלווה מאורעות מסוג זה הוביל לשחרורו רק כחודשיים מאוחר יותר.
” כתבתי את השיר לפני שנה בנובמבר כשכל העניין עלה לכותרות, וגם כמחווה לאריק איינשטיין, לפני שנפטר. ואז פרצה המלחמה. מאד חששנו להוציא אותו אחרי המלחמה בטח שלא תוך כדי, בגלל הגל הפטריוטיות שהיה אז בארץ. כשהחלטנו לפרסם היו חששות. הנחתי שיגיבו לעניין ופחדתי שיתקיפו אותם, את היורדים”.
כשהשיר פורסם לבסוף, הוא לא זכה לתשומת לב יוצאת דופן. אבל אז, כתב רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה טור בו הסביר מדוע החליט לעזוב את ישראל.
לפתע, זכה השיר לעדנה וחשיפה בכל ערוצי התקשורת. קליפים סאטיריים החלו לצאת כ”מחווה” לשיר, בחלקם הושמו היורדים מהארץ ללעג ו- ויידמן מצא את עצמו מהרהר לא מעט.
למה זה מעורר כל כך הרבה רגשות?
“מאד הטריד אותי למה קוראים ליורדים “נמושות”. בסך הכל מדובר בהגירה והגירה כלכלית זה דבר מקובל שקורה בכל העולם. מישהו אנגלי עובר לאיטליה ואדם ישראלי עובר, למשל, לגרמניה. אבל אנחנו כל כך מסוגרים ושומרים בקנאות על האיחוד שלנו.
אחרי הקליפ שלנו לקחו את הפרצופים של אותם אנשים ועשו קליפ נגד עיתון ‘הארץ’. מצד אחד זה משרת אותי ואת הקליפ שלי כי זה משאיר אותו בתודעה אבל מצד שני, יש אנשים פרטיים מאחורי הביקורת שזכותם לעבור כי טוב להם שם. מה רע בזה?”.
חברי להקת שממל . צילום: רון בורקין
בברלין עצמה ביקרת?
“בברלין ביקרתי בשנת 2007 בגלל הופעה של לאונרד כהן. זה היה לפני ה’היפ’ שנוצר סביבה היה נחמד, היה לי קצת קר, זה היה באוקטובר. התרשמתי שמאד קל להסתובב שם, הופתעתי מכך שמדברים שם פחות אנגלית ממה שחשבתי וגיליתי שברבור זו חיה גדולה”.
חשבת פעם לרדת מהארץ בעצמך?
“תוך כדי עבודה על השיר הרהרתי במחשבה והבנתי שאני לא בן אדם שאוהב לזוז כל כך הרבה כי זה מפחיד אותי. עברתי מנס ציונה לתל אביב בגיל 25 וזה היה מאד מפחיד. גם כשעברתי מבית הספר היסודי לחטיבה פחדתי. השפה שבה אני כותב ועובד וגם הקהל שלי פה. אם אני עובר לשם, למשל לגרמניה, זה לא רק קפיצה למים זה כמו קפיצה לנוזל אחר. זה כמו שקישון עבר מהונגריה לישראל, זה מעבר קיצוני מאד”.
במהלך הריאיון מזכיר ויידמן מספר פעמים את אריק איינשטיין שלדבריו השפיע עליו מאד. והוא גם מסיים את הריאיון איתו בשיר שנגמר בנימה איינשטנית נוסטלגית שמבהירה סופית מדוע ויידמן בוחר להישאר בישראל:
“זה בגלל השיר ‘סן פרנסיסקו על המים’ ” הוא אומר. “השיר הזה מתנגן לי בראש תמיד כשאני בחו”ל. הכל יפה ונהדר אבל מרגיש רחוק. אני פתאום רוצה הביתה”.
מי אני?
אני רוברט. בן 32 ונשוי לשלומית, ישראלית מהישוב רעות. אנחנו חיים ב- Velserbroek ויחד איתנו יש את צ’ינג כמובן (הכלבה). גם היא עוד בשלבי הסתגלות להולנד.
איך היכרת בחורה ישראלית?
נפגשנו במסיבת פורים באמסטרדם. שלומית הייתה אז בחופשה בהולנד, הייתי צפוי לנסוע כמה שבועות אחרי כן לישראל ושמרנו על קשר. בישראל נפגשנו שוב במסיבה אצל שלומית בבית ביום העצמאות ומאז התפתחה ביננו מערכת היחסים עד לחתונה שהייתה בקיץ האחרון.
כמה זמן אתה חי עם שלומית?
אנחנו חיים יחד מיולי שנה שעברה, מאז ששלומית הגיעה לחיות איתי בהולנד.
מה הכי שונה לך בבית עם ישראלית ?
הארוחות הגדולות בחגים עם המון אורחים כל הזמן.
“הכי ישראלי – האוכל” צילום: יפעת זהר
מה אתה אוהב בישראלים?
הם מאוד פתוחים, חברותיים ומסבירי פנים ותמיד מקבלים אותך אליהם הביתה בשמחה.
מה אתה הכי לא אוהב אצל ישראלים?
שיש לכם דעה על כל דבר!
מה הכי ישראלי בעינייך?
אוכל טוב.
איזה אוכל אתה הכי אוהב מישראל?
הייתי אומר, שלמרות שזה לא באמת ממש ישראלי, אני אוהב בורקס.
למה יש את הטעם הכי מוזר?
יש הרבה טעמים חדשים שלמדתי מאז שהכרתי את שלומית אבל אני חושב שסמבוסק הכי קרוב לזה. זה לא רע, אבל בואי נגיד שזה אקזוטי.
מה היה לך הכי קשה להתרגל בישראליות?
תכנון מראש. ישראלים תמיד מאחרים, פגישה איתם זה תמיד יותר מאוחר ממה שתוכנן, כמו הראיון הזה עכשיו. (אופס…)
לסיכום – מה זו ישראליות בעינייך?
אני חושב שזה הרבה אהבה וחום. אנשים מאוד ישירים ובעלי דעות חד משמעיות. זה כנראה מה שעושה אותנו ההולנדים שידוך טוב לישראלים.
** הזוית האחרת הינו מדור קבוע באתר לתת ביטוי גם “לצד השני ” – ההולנדים שחיים איתנו ולצידנו, שיספרו איך אנחנו הישראלים, מצטיירים בעיניהם. אם אתם רוצים להמליץ לנו על אנשים העומדים בהגדרה , או אפילו בני זוגכם ההולנדים שאתם חושבים שישמחו לשתף פעולה ולענות על השאלון, אנא שלחו לנו הפרטים שלכם ונשלח אליכם את השאלון .
תמונה ראשית – רוברט ושלומית בחתונה ההולנדית שלהם. צילום: יפעת זהר
