Category: ישראלנדים

  • דאצ’ישראלי עם… ליאור גליי

    מי אני?

    ליאור גליי, בן 35 (כמעט). נשוי ובעלים לכלבת ביגל (מנפולטיבית) בשם ג’ויה ו – 3 סוסות.

    כמה זמן בהולנד?

    אם סופרים את כל השנים שלי יחד אני חי פה 11 שנה, אבל מדובר במספר תקופות שונות של 5 שנים, שנה ועכשיו 5 שנים נוספות.

    536
    הסוסים הביאו אותי להולנד. ליאור ואחת הסוסות שלו באימון. צילום: יפעת זהר

    מה הביא אותך לפה ?

    בילדותי הייתי רוכב סוסים בעמק יזרעאל. רכבתי מגיל 7 בכפר יחזקאל, ממירוצים ועד קפיצות ראווה. לכן, אחרי השירות הצבאי נראה לי הכי נכון  לחזור לאהבה הגדולה שלי – הסוסים. הולנד היא מדינה מהמרכזיות והגדולות ביותר בתחום, גם במסחר וגידול וגם בספורט וזה הביא אותי ללמוד את המקצוע דווקא בהולנד. לא רק רכיבה אלא גם ניהול העסק עצמו, מכיוון שמדובר בעסק לכל דבר ועניין.באתי ללמוד מהטובים ביותר.

    איך אתה מסתדר עם ההולנדית?

    האמת לא ממש, אבל אני באמת מנסה. בענף הסוסים שבו שעבדתי פה רוב השנים , כולם דוברי אנגלית ולכן עד לשנים האחרונות לא היה לי צורך בהולנדית. בשנים האחרונות עברתי לעבוד מחוץ לענף ונדרשתי לעשות שימוש בשפה ומכאן התחלתי ללמוד אותה, אבל לימוד “על הדרך” הוא לא דבר קל . לשמחתי הלקוחות ההולנדים שאני מדבר איתם מבינים אותי וסולחים לי על השגיאות.

    מה אתה  אוהב פה?

    את התפיסה של זמן עבודה וזמן פרטי. הסוף היום אתה לא לוקח את עבודה איתך הביתה, אין טלפונים עד אמצע הלילה, אין דרישה ממך לשעות נוספות על חשבונך וחשבון כל דבר אחר בחיים שלך. אחרי העבודה יש לי זמן להמשיך ולעסוק ברכיבה על סוסים אם זה בלהדריך, לרכב בעצמי על הסוסות שלי או לקבל לקוחות מהענף שמבקשים את השירותים שלי עם הסוסים שלהם. כל זה מאפשר לי להנות משני העולמות ועדיין להגיע הביתה בשעה סבירה ורגוע.

    מה אתה הכי לא אוהב אצל ההולנדים?

    את מזג האוויר.

    מה הכי הולנדי בעינייך?

    צ’יפס עם מיונז.

    Herfst 2012 148
    ג’ויה- הביגלית הכי עקשנית בהולנד צילום: יפעת זהר

    למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

    האמת, אני כמעט ולא מגיע לארץ לביקורים כך שאין לי כבר משהו מיוחד שאני חושב שאני מתגעגע אליו. אולי לנופים של העמק (עמק יזרעאל – ד.ט.) שאני באמת אוהב והם בעיניי מהיפים בארץ.

    לסיכום – הולנד עשתה לך טוב או לא, ובמה?

    כן. אם אני מסתכל על השנים שלי פה הולנד בהחלט עשתה לי טוב. רוב החברים שלי פה הם הולנדים כי אני פה מגיל 21 . הצלחתי להגשים חלומות כמו להשתתף עם הסוסה שלי באליפות העולם לסוסים צעירים ולחיות חיים רגועים ומאוזנים.

     

      ** דאצ’ ישראלי הינו מדור קבוע שיעלה בכל פעם עם דמות אחרת שתענה בקצרה על שאלות קבועות וזהות**

    אם אתם מעוניינים לקחת חלק במדור ולהציג את עצמכם מול הקהילה הישראלית בהולנד,  אנא פנו אלינו במייל וציינו כי אתם מעוניינים לקבל את שאלון דאצ’ ישראלי ותקבלו אותו אל המייל שלכם. כל שעליכם לעשות הוא למלא, לצרף 3 תמונות ולשלוח אלינו בחזרה.

    מערכת דאצ’טאון

  • עוגת בצנצנת – ישראלית אופה בעיירה בהולנד

    ישראלים נמצאים בכל מקום בהולנד, כך מסתבר. אבל לא כולם אוזרים אומץ ועושים את מה שעשתה דאפי פישביין עם בן זוגה, אריק ואן קמפן. היא פתחה מאפיה. משלה. ולא סתם פתחה אלא בחרה לעשות את זה במקום לא שגרתי כמו רובינו- היא דווקא עשתה את זה בעיירה בשם Gorinchem לא רחוק מהעיר אוטרכט. הזמנתי את עצמי אליה על מנת לראות במו עיניי את ה”פלא” – מאפיה במרכז עיירה הולנדית של בחורה ישראלית בשם דאפי שלא ניתן לטעות במוצאה הלא הולנדי.

    דאפי – Sweet ima בפעולה – צילום: יפעת זהר

    כשנכנסתי הרגשתי שנזרקתי ישר במנהרת הזמן, אל המאפיה מתחת לבית שגרתי בו בפריז לפני קצת יותר מעשור. העיצוב, האווירה והדקורציה היו כאילו לקוחים משם. זה לא במקרה מסתבר לי אחר כך, כשאני מספרת לדאפי את התחושה שלי. דאפי, כך מסתבר התגוררה גם היא בפריז, שם הכירה את אריק. הזיכרונות והאהבה לעיר הם ההשראה שלה למקום. (וגם לשם של הבת הבכורה של – אמילי על שם דמות הגיבורה בסרט הצרפתי אמילי פולן). מצד שני, יש טוויסט עכשיווי וייחודי של המקום, שגם להולנדים עדיין קשה לפעמים להבין אבל הם “מתרגלים לזה” היא צוחקת. שולחן מרכזי גדול עם כסאות על מנת לשבת בצוותא ולהינות יחד מקפה טוב (לא הולנדי טיפוסי יש לציין) ומאפה טרי ומענג של דאפי.

    ממאפים מלוחים, למתוקים ועד עוגות – הכל תמצאו שם. את המאפים עם בצק העלים, היא מגלה לי, היא עושה בעצמה מאפס. כן, כולל הבצק  עצמו. “לא מהחנות” היא מציינת בגאווה לא מוסתרת.

    הכל ב- Sweet ima הוא פרי יצירתה של דאפי , מלבד הלחמים אותם היא מקבלת מהאופה מהכפר ליד בעוד היא, מוכרת לו חזרה עוגות שלה. שיתוף פעולה מקומי זה חלק מסוד ההצלחה אני מגלה לאחר שיחה איתה.

    על הקיר אגב, תלויות תמונות של אימהות – כשעלה רעיון Sweet ima, הזמינה דאפי אמהות לשלוח לה תמונות. הן שלחו דאפי, תלתה אותן על הקיר של הקונדיטוריה. “לפעמים, נכנסת לפה אישה ומצביעה על הקיר ואומרת “אה, הנה אני”, זה כיף ענק”.

    קיר האימהות של Sweet ima – צילום: יפעת זהר

     

    לאחר שיחת ה”קפה ומאפה” שלנו אני מעיזה לשאול את דאפי, למה יש לה כל כך הרבה צנצנות חמודות ממולאות באבקה ועוד כמה דברים (שלא הצלחתי ממש לזהות) בחנות. “זה מוצר הבית הכי פופולארי שלנו” היא מספרת בחיוך ומספרת, “באירוע הראשון שעשיתי, ממש יממה לפני שהוא קרה, עלה לי בראש לקחת כמה חומרים לעוגה, ללא צורך במתכון , לארוז בצנצנת ולהציע את זה לקניה כמתנה. לא האמנתי אבל כל מה שהכנתי באותו אירוע נקנה! מאז, אנשים לא מפסיקים להיכנס על מנת לקנות את הצנצנת שפשוט נקראת “עוגה בזכוכית” או אם תרצו  “Cake in Glas”. הכי פשוט הכי הולך”, היא צוחקת.

    עוגה בזכוכית / Cake in Glas” – הכי פשוט הכי הולך” – צילום יפעת זהר

     

    אז מה עושים עם זה? מאוד פשוט – התכולה מספיקה לשתי תבניות, כך מסבירה לי המוכרת של דאפי. מוסיפים חלב קר, ביצים מערבבים ושמים בתבניות. משם לתנור ב – 180 מעלות חום  לחצי שעה  והנה לכם שתי עוגות מהצנצנת של דאפי. לא מאמינים? פשוט תקפצו לביקור. יש עוד המון דברים טעימים.  בדוק!

     

    והנה קישור לתמונות נוספות למי שרוצה להתרשם: Sweet ima Photo album by Ifat Zohar Photography & more

    אוירה צרפתית עם טוויסט “לא הולנדי”, צילום: יפעת זהר