כשחזרזיר שאל את פו הדוב האם הם יהיו חברים לנצח, באיזו שפה הוא שאל את זה? האם בשפת החזרזירים? בשפת הדובים? אולי בשפה אחרת ששניהם מכירים?
שפה היא הפלטפורמה שעליה מתקיימת התקשורת המילולית שלנו. כששני אנשים שמכירים ומבינים שפה מסוימת משוחחים ביניהם, הם חולקים פלטפורמת תקשורת משותפת. כשאני משוחחת באנגלית עם הולנדי או הולנדית, אנחנו נפגשים במקום ששנינו מכירים ושהוא לא הבית של אף אחד מאיתנו. אולי זה הפארק או הקפה השכונתי. זה יעיל ונוח, במיוחד כשאת הפארק או הקפה הזה כמעט כולם בהולנד מכירים…
אז אנחנו במקום “ניטראלי”, לא אצלי ולא אצלו. אבל למעשה, אנחנו גם אצלי וגם אצלו. כי כל אחד מאיתנו יוצק אל תוך אותו מיכל ניטראלי את דפוס השיחה האופייני לו. זה קורה בגלל שבתרבויות שונות, יש דפוסים שונים של שיחה. ומסתבר שזה לא דבר שכל-כך מהר נפטרים ממנו.
לדוגמה, רמת הרגש שנהוג לבטא, ה”התנהגות הרגשית” המקובלת, משתנה מתרבות לתרבות. במזרח התיכון , באופן לא מפתיע, מקובל לבטא יותר רגש בשיחה מאשר בבריטניה או בגרמניה, למשל. כמו שמראה התרשים הבא:
התנהגות רגשית בעת שיחה. מתוך Laroche and Rutherford, 2007*
אולי זו הסיבה בגללה כשאני מדברת פה בהולנד והטון, הידיים, והפנים שלי לוקחים חלק פעיל בשיחה ומבטאים רגש, אני לעתים קרובות מרגישה קצת תזזיתית או דרמטית יתר על המידה. לפעמים זה גורם לי להרגיש קצת נבוכה.
גם הזמן שעובר מהרגע בו בן-שיחך סיים לדבר עד לרגע שבו את מתחילה, משתנה בין תרבויות. בצפון אמריקה, למשל, מקובלת פאוזה קטנה, אבל מה שקורה בדרום היבשת קצת יותר דומה לדפוס שאני, בתור ישראלית, מכירה.
העיתוי המקובל של תגובה במהלך שיחה. לא קשה לדמיין איפה נמצאת ישראל. מתוך Laroche and Rutherford, 2007*
אולי בגלל זה כשאני מקשיבה למישהו הולנדי אני אשכרה מתאמצת שלא לקטוע אותו באמצע (כי הבנתי כבר את הפואנטה). וכשאני מדברת עם מישהו הולנדי נדמה לי שהמוח שלי, שמתוך התייעלות נוהג לחסוך לעצמו את המאמץ הכרוך בלבנות משפט שלם מתחילתו ועד סופו, נתפס לא מוכן כשהוא מוצא שהפעם הוא צריך להשלים את העבודה.
אצל בני-שיחי ההולנדים, לעומת זאת, הכל… שטוח. לא רק המדינה. הטון אחיד, הפנים כמעט קפואות, הידיים – אם אין להן משהו חשוב לעשות כמו להחזיק כוס קפה – פשוט נחות. “הרגש אצלנו”, אמרה לי פעם מישהי הולנדית ברגע נדיר של רפלקציה קולקטיבית, “הוא משהו שמדובר, לא משהו שנראה. אנחנו אומרים ‘אני כועס’. וזהו”. ובעודי חושבת שזה קונספט חדשני ומעניין, היא כבר המשיכה – בלי לשנות טון דיבור או הבעת פנים – לנושא השיחה הבא.
כשאני משוחחת עם מישהו באנגלית, זה מרגיש לי שונה מאשר כשאני מתקשרת בעברית. אולי זה בגלל שיותר משאבים מופנים להבנה מלאה ולניסוח משפטים, אבל אולי יש גם ריחוק מסוים ביני לבין השפה שאני משתמשת בה. זה כאילו שבאנגלית אני קצת מישהי אחרת, שטיפה זרה לי. בעברית, לעומת זאת, אני היא השפה והשפה היא אני. לדבר בעברית בשבילי זה כמו ללכת עם חזייה נוחה או עם משקפי ראייה שמתאימים לי – אני פשוט לא חושבת על זה שהיא או הם נמצאים שם.
זה לא שאני לא יכולה להסתדר בלי ‘לתקתק עניינים’, או לקבל ‘פטור’ ממשהו או להגיד בהשלמה ש’וואלה’ (אחרי שנפל לי האסימון, כמובן). זה פשוט מרגיש יותר בבית. אפילו שהמקור הוא לא תמיד הבית, אלא מדינה ערבית כלשהי או ז’רגון צבאי. אולי זה באמת בגלל הפער בין השפה – אנגלית, במקרה שלי, שאולי מתישהו תוחלף בהולנדית – לבין דפוס השיחה שלי, שמתאים יותר לעברית.
ואולי מנגנונים שונים מופעלים אצלנו כשאנחנו מחליפים שפה? אם גם אתם תהיתם בעניין הזה – איזו סיבה יש לכם שלא? – בוודאי תשמחו לדעת שגם את זה האקדמיה חקרה. מחקר שנערך במדינות שונות, ישראל ביניהן, מצא ששפה עשויה להשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ומחליטים החלטות לגביה. ההשערה היא ששפה שאינה שפת האם שלנו מפעילה אצלנו מנגנונים רגשיים שונים מאלו שמופעלים אצלנו כשאנחנו מדברים את שפתנו המקורית. המחקר הזה השתמש בדילמה מוסרית מוכרת (“דילמת הקרונית“) כדי לבדוק קשר בין הכרעות מוסריות לבין השפה שמשתמשים בה להצגת הבעיה המוסרית. נמצא בו שהתשובה לשאלה העולה מהדילמה, תלויה במידה מסוימת בשפה בה היא נשאלה! זה כאילו שישאלו אותנו אם לדעתנו זה בסדר להרוג חיה כדי לייצר ממנה בגד. בעברית נענה שלא, מה פתאום, ואילו באנגלית נענה שזה נשמע כמו רעיון טוב. זה אומר שיתכן שהתשובה שקיבל חזרזיר מפו הדוב, כששאל מה ששאל, הושפעה גם מהשפה בה השתמש חזרזיר, וששפה אחרת היתה אולי מובילה לתשובה שונה.
נדמה לי ששפת-האם שלי – עברית – לעולם תהיה השפה של האינטימיות, ההתלהבות יוצאת הדופן, הדרמות, והכעסים. והשפה שאני משתמשת בה ושאינה שפת האם שלי – אנגלית כרגע – תמיד תהיה השפה של הדברים המתוכננים, הפורמאליות, החיצוניות וההישגים. כמו בגד ל’יציאה’ ובגד לבית, גם בשפה יש לי סטים שונים בארון. האם אי-פעם אסתובב בבר בטרנינג? או אולי ארבוץ על הספה בחולצה עם כפתורים? עברית, האם תאפשרי לי להרגיש בבית לא רק אצלך, אלא גם בבתים של אחרים?
* Laroche, Lionel, and Don Rutherford. Recruiting, retaining and promoting culturally different employees. Routledge, 2007.
היום, כ”א בטבת, שנופל השנה בחמישי בינואר, הוא יום השפה העברית. זהו תאריך הולדתו של אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית (אחד התארים היחודיים ביותר, שקול רק לחוני המעגל והרצל חוזה המדינה). האקדמיה ללשון מציינת את האירוע בכל שנה על ידי פעילויות שונות כמו בחירת מילת השנה, המילה האהובה, המילה המצחיקה, מילת העגה, ועוד (כאן תוכלו למצוא את המועמדים והמילים הנבחרות)
מזל טוב אליעזר! אתה בן 163
אך עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, לאליעזר בן-יהודה ולאקדמיה ללשון, עבודת ההחייאה, החידוש, והשימור של השפה העברית מוטלת עלינו – הדוברים והמשתמשים בה. כמו כל שפה, גם העברית היא שפה חיה, נושמת, בועטת ומשתנה. גם אליעזר וגם האקדמיה יכולים להציע חידושים ולהפריח אותם אל האוויר כבלוני ניסוי, אבל במבחן התוצאה, רק אנחנו, דוברי העברית נקבע איזה חידוש יישאר ואיזה יעלם. ויותר מכך, רובם המכריע של החידושים אינם תוצאה של תכנון או יוזמה ואינם נוצרים על ידי גורם מוסמך כלשהו, אלא נולדים באקראי במקומות שונים ומשונים, ומסיבות שלרוב קשה להבין, מתפוגגים או נשארים איתנו ונכנסים ללקסיקון. דרך חדשה ונחמדה לבדוק מתי מילה או ביטוי מסוים נכנסו לחיינו, היא הפלטפורמה גוגל N-גרם, שהיא חלק מגוגל-ספרים. אם תכוונו את השפה לעברית ותחפשו מילה או צירוף מילים מסוים תוכלו לראות מתי לראשונה נעשה בהם שימוש ואת רמת הפופולריות שלהם בספרים וטקסטים כתובים אשר נמצאים במאגר הענק של גוגל. כך למשל אפשר לראות כאן שהצירוף בלון-ניסוי נכנס לחיינו בשנת 1975 והיה בשיא הפופולריות שלו בין השנים 2004-2006.
את רוב החידושים והשינויים בשפה נמצא באגף צירופי המילים והביטויים, שבעברית יפה קוראים להם מטבעות לשון. שם נמצאים הניואנסים, המסר שמאחורי המילים, הרגש והחוויה האישית – ושם נמצאות גם המקוריות, הצבעוניות והערך המוסף שהופכים את השפה ליותר מסתם כלי להעברת אינפורמציה. אין הכוונה כאן לפתגמים ואמרות חז”ל שכבר צמח להן זקן, אלא לביטויים עכשוויים שנעשה בהם שימוש בשפה היומיומית והמדוברת. אם ניקח למשל את הביטוי “עם כל הכבוד” נוכל לראות את השכבות השונות של המסרים שמועברים בו: מילולית אנחנו אומרים שיש לנו כבוד למישהו, אבל כל דובר עברית יודע שזוהי רק הכנה למכה מתת לחגורה שעומדת להגיע מיד אחר כך. יחד עם זאת הביטוי ממתן את הביקורת ועדיף להשתמש בו כאשר אנחנו רוצים לשמור על יחסים תקינים עם זה שהביקורת מכוונת אליו. הביטוי הזה זהה בשפות רבות וכך גם בהולנדית (Met alle respect). על פי העיתון NRC זהו הביטוי שראש הממשלה הנוכחי עושה בו הכי הרבה שימוש. בעברית, התחלנו להשתמש לאחרונה בתוספת “ויש כבוד” אחרי הביטוי ‘עם כל הכבוד’ כדי לרכך עוד יותר את התוספת הביקורתית.
מי כמונו, ישראלים החיים בחו”ל, יודע עד כמה קשה להבין ולהשתמש במטבעות לשון בשפה זרה, ועד כמה השליטה בהם חשובה לא רק לידיעת השפה אלא גם להשתלבות בתרבות והרגשת הביתיות. מטבעות לשון הם הסיירת של השפה (בהולנדית נאמר שהם הספורט המקצועני, ה- topsport של השפה) – גם מהגר ותיק שכבר דובר את שפתו החדשה ברמה שמזכה אותו במחמאות על ימין ועל שמאל, צריך לעבוד כמו חמור כדי ללקט את מטבעות הלשון אשר מופיעים במשורה, לרגע קצר, וללא הודעה מוקדמת. וגם אז, ידע כללי של מטבעות הלשון רחוק מלהספיק, צריך להבין את הניואנסים שיכולים להפוך ביטוי מחיובי לשלילי וממחמאה לעלבון, להשתמש בהם במקום הנכון ובזריזות האפשרית, והכי חשוב – לא לטעות אפילו בקוצו של יוד. טעות קטנה תהפוך את הקערה על פיה ותזכה את הדובר בגיחוכים במקום במחמאות הנכספות, כמו אלה שיקבל עולה ותיק שיגיד “חייך אכלת אותו” (מה בדיוק אכלת? למה זה “אותה” ולא “אותו”? אפילו את יהודה ברקן כבר אי אפשר לשאול).
גם עבור מכונות התרגום ותוכנות אינטלגנציה מלאכותית, מטבעות לשון נחשבות לגביע הקדוש וליעד האולטימטיבי. ואכן למרות שתוכנות כמו גוגל טרנסלייט הולכות ומשתכללות בקצב מרשים, בכל הקשור לביטויים הן עדיין לא מגיעות לקרסוליים של ילד בן עשר שעוקף אותן בסיבוב ומשאיר להן אבק.
ביטויים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות, והתרבות גם משתקפת בהם. אם בעברית ביטויים רבים מגיעים מהתנ”ך, הצבא, תנועות הנוער, ה’קומדי סטור’ וארץ נהדרת, הרי שבהולנדית נמצא הרבה ביטויים עם פרות, טחנות רוח, תעלות, מדרגותפנקייק, גשם ויצאניות קשישות.
אי לכך ובהתאם לזאת, וללא עיכובים נוספים, לרגל יום השפה העברית תשפ”א, אנו מגישים לכם מקבץ בלתי מייצג של מטבעות לשון בעברית והמקבילות שלהן בהולנדית – במידה ומצאנו כאלה. בתור בונוס, כללנו כמה ביטויים הולנדיים על פירושיהם ומקבילותיהם העבריות.
לא נולדנו אתמול
נפלת על הראש האחורי? או חטפת מכה מטחנת הרוח?
הישראלים הם הם כידוע לא פראיירים, הם לא נולדו אתמול וגם לא עשו אותם באצבע. אבל מסתבר שגם ההולנדים משתמשים בביטויים דומים למדי כשמישהו מנסה לעבוד עליהם:
Ik ben niet van gisteren מילולית: אני לא מאתמול.
Ik ben niet op mijn achterhoofd gevallen מילולית: לא נפלתי על הראש (האחורי).
וכמו שבישראל נשלח את מי שמגזים בבקשותיו שילך לחפש את החברים שלו, כך גם הצעירים ההולנדים יגיבו ב:
Zoek vrienden מילולית: חפש חברים. אותה המשמעות כמו בעברית, אבל אל תשתמשו בזה אם אתם מעל גיל 16.
אל הוארייציה של: “פתח ספר טלפונים באות ‘ח’ וחפש את החברים שלך” ההולנדים עדיין לא הגיעו, וכנראה שגם הגירסה הגסה יותר – “חפש מי שינענע אותך” לא נקלטה עדיין בהולנד.
אם בכל זאת נתקלנו במישהו שעושה או מדבר שטויות, נפל על הראש או מתנהג כאילו חסר לו בורג, נוכל לשאול אותו:
?Ben je van de trap gevallen מילולית: נפלת מהמדרגות?
או להגיד עליו:
Hij heeft een slag van de molen gekregen מילולית: הוא חטף מכה מטחנת הרוח.
Niet goed bij zijn hoofd מילולית: לא בסדר בראש שלו.
Hij is de kluts kwijt מילולית: איבד את ה’הקצפה’. הביטוי הזה מגיע כנראה מעולם הבישול – כשמקציפים ביצים (לפנקייק!) צריך להישאר בפוקוס, אחרת מאבדים פתאום את ההקצפה וצריך להתחיל מחדש.
Het busje komt zo מילולית: המיניבוס כבר מגיע. מי שגר בהולנד מספיק זמן מכיר את המיניבוסים שמובילים קבוצות חביבות של בעלי מוגבלויות, ומשנעים אותם מן המוסד אל הפעילויות השונות ברחבי העיר ובפרקי השעשועים. הביטוי הזה אומר למעשה – תיכף המיניבוס בא לאסוף אותך בחזרה למוסד אליו אתה שייך.
אוהו, מה שאני אעשה לו
מישהו ניגב איתו את הרצפה והראה לו את כל פינות החדר
כאשר ישראלי מביס מישהו (או לפחות כאשר הוא בטוח שהוא ינצח אם יטרח להשתתף בתחרות) הוא שם אותו בכיס הקטן, אוכל אותו בלי מלח, עוקף אותו בסיבוב, מראה לו מאיפה משתין הדג, או משאיר לו אבק. ההולנדי לעומת זאת ינגב איתו את הריצפה, יעטוף אותו בנקניק וגבינה, יצפה אותו בחמאה וסוכר, יקצוץ אותו במחבת, ואז יראה לו את כל פינות החדר. רק תזכרו להאבק לפי החוקים, בלי מכות מתחת לחגורה.
Inmaken met ham en kaas / met boter en suiker מילולית: להכין עם נקניק האם וגבינה / עם חמאה וסוכר
De vloer aanvegen met hem מילולית: לנגב איתו את הרצפה
In de pan hakken מילולית: לקצוץ במחבת
Alle hoeken van de kamer laten zien מילולית: להראות את כל פינות החדר. כאן מדובר בעיקר במאבק פיזי אבל מושאל לעיתים גם לויכוחים מילוליים ותחרויות באופן כללי. מקורו כנראה באגרוף כאשר המובס זוכה לראות את כל פינות הזירה, אך הוא מעורר גם אסוציאציה של באגס באני חוטף מכות ובכל רגע פרצופו מוטח אל פינה אחרת של החדר. אבל שימו לב!! לעיתים קרובות הביטוי הזה נאמר גם בקונוטציה מינית, אז תעשו בו שימוש מושכל, שלא יבינו אתכם לא נכון.
Een stoot onder de gordel מילולית: מכה מתחת לחגורה. כמו בעברית – מכה לא חוקית, וכואבת במיוחד.
אחרי שניצחת בקרב, תזכה בישראל למחמאות על ימין ועל שמאל, ואילו בהולנד לתשבחות מכאן ועד טוקיו.
Van hier tot Tokio מילולית: מכאן ועד טוקיו. כשהכוונה היא לכמות גדולה מאד, ולא דווקא למרחק – אפשר לדבר על מחמאות, מוטיבציה, כסף, סבלנות, כולם מכאן ועד טוקיו.
עובד כמו שעון? או כמו חמור?
כשמכשיר בישראל עובד כמו שצריך, נאמר שהוא עובד כמו שעון, ואולי אפילו כמו שעון שווצרי. בהולנד הוא עובד כמו רכבת או אפילו כמו ציץ (כן כן, זו לא טעות דפוס).
Loopt als een trein מילולית: עובד/הולך/נוסע כמו רכבת. משהו שעובד כמו שצריך או פרוייקט שמתקדם בקצב טוב.
Werkt als een tiet מילולית: עובד כמו ציץ. למרות שהולנדים רבים חושבים שמדובר כאן אכן על שד האישה שהוא אולי דוגמא לאיבר שעובד תמיד כמו שצריך, יש הטוענים שמדובר על מילה עתיקה לתרנגול (שאכן הולך לפעמים מאד מהר).
מי שמשקיע שוקע ומי שעובד כמו סוס של טחנת רוח יאכל תבן
בניגוד לחפצים או תהליכים שעובדים כמו שעון, הישראלי עצמו עובד כמו חמור וההולנדי כמו סוס או אפילו כמו סוס של טחנת רוח. הישראלי יודע שקשה באימונים קל בקרב ועבור ההולנדי אימונים מולידים אמנות. הצד הפסימי של אותה מטבע לשון צבאית – מי שמשקיע שוקע, מתבטאת אצל ההולנדים בטענה שמי שעובד כמו סוס גם יאכל קש.
Werkt als een paard מילולית: עובד כמו סוס. כלומר עובד קשה.
Werkt als een molenpaard מילולית: עובד כמו סוס של טחנת רוח. כלומר עובד קשה מאד, אפילו בשביל סוס.
Oefening baart kunst מילולית: אימונים מולידים אמנות. אמנות כאן היא במובן של מלאכה, מומחיות או רמה גבוהה.
Die werkt als een paard zal haver eten מילולית: זה שעובד כמו סוס יאכל שיבולת שועל. כלומר עבודה קשה לא תבטיח הצלחה, אושר, או משכורת גבוהה ואולי אפילו להיפך.
גם מזג האוויר משפיע כמובן על הביטויים: בישראל השימשית כשמישהו נותן לנו לחכות הרבה זמן ננזוף בו “ייבשת אותנו!“, אבל בהולנד הגשומה נאמר לו ש”כבר הצמחנו שורשים!“. הגשם ההולנדי חודר לא רק מבעד לבגדים ולחלונות אלא גם אל תוך מטבעות הלשון, וכך יורד לפעמים גשם של לבנים ולפעמים של מקטרות, ויורד יותר גשם לידך מאשר עליך. אבל נשמור את כל שאר אמרות וביטויי הגשם הרבים לפעם הבאה.
Ik sta hier wortel te schieten מילולית: אני (עומד פה ו- ) מצמיח שורשים. כלומר כל כך הרבה זמן עבר עד שהצמחתי שורשים.
Het regent bakstenenמילולית: יורד גשם של לבנים. כלומר יורד ברד או גשם חזק עם טיפות כבדות.
Het regent pijpenstelenמילולית: יורד גשם של מקלות של מקטרות. כלומר גשם עם טיפות מאורכותוחותכות.
Er valt meer regen naast je dan op jeמילולית: יורד יותר גשם לידך מאשר עליך. פירוש – אל תתלונן, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע.
סוף הוא תמיד התחלה
מה אתה מתחיל עכשיו להעלות לי פרות מהתעלה. חשבתי שכבר גמרנו עם זה
ולסיום, אמנם התחלנו עם יום השפה העברית – אבל נסיים עם כמה ביטויים הולנדיים חביבים שכדאי להכיר:
Oude koeien uit de sloot halen מילולית: למשות פרות זקנות מן התעלה. כלומר – להעלות נושאים ישנים (וכאובים) שכבר דשנו בהם מספיק.
Van de wal in de sloot helpen מילולית: לעזור למישהו מן הגדה אל התעלה. להגיש עזרה שבסופו של דבר רק גורמת יותר צרות. תערובת של חיבוק דוב ו- מן הפח אל הפחת, בתוספת של ‘עם חברים כאלה מי צריך אויבים’.
In twee sloten tegelijk lopen מילולית: ללכת בשתי תעלות. הגרסה ההולנדית של לרקוד בשתי חתונות.
Zo gek als een deur מילולית: משוגע כמו דלת. מטאפורה אשר כבר כוללת בתוכה את רמת הטרלול.
Klopt als een bus מילולית: נכון כמו אוטובוס. כלומר נכון מאד בהחלט וללא עוררין. למה אוטובוס? האמת היא שכנראה מדובר פה בקופסה ולא באוטובוס (פירוש נוסף של המילה bus) והכוונה שהיא שהנושא סגור ברור חתום ונצור.
Hij is niet op zijn mondje gevallen מילולית: לא נפל על הפה שלו. הכוונה כאן היא לתכונת אופי – אדם שהוא אסרטיבי מילולית, יודע לפתוח את הפה שלו כשצריך, ולא נותן שידרכו עליו.
Nu komt de aap uit de mouw מילולית: עכשיו הקוף יוצא מן השרוול. כלומר התגלתה הכוונה האמיתית. האמת – הרבה יותר הגיוני מאשר יצא המרצע מן השק.
Een mop met een baard מילולית: בדיחה עם זקן. כלומר שמענו אותה כבר אלף פעם, מימי מתושלח.
Ouwehoerenמילולית: פעל הכולל את המילה זונות קשישות (כלומר משהו כמו לזנזן). הפירוש הוא לקשקש או לרכל ללא הפסקה וללא תכלית. מה שעשו כנראה היצאניות הקשישות ברחובות אמסטרדם כשאין להן עבודה.
Het is dun gezaaid מילולית: זרוע (זרעו אותו) רזה. משהו שמופיע לעיתים רחוקות או מצוי בכמות קטנה מאד.
Het einde kroont het werk מילולית: הסוף מכתיר את העבודה. כלומר איכות העבודה נקבעת על פי התוצאה הסופית. אולי זו המקבילה ההולנדית למבחן התוצאה של אהוד ברק.
יש לכם עוד ביטויים בעברית שתמיד תהיתם איך לומר אותם בהולנדית, או שמעתם ביטויים יפים בהולנדית שרציתם לחלוק, או כאלה שלא הבנתם ורציתם לשאול? כתבו לנו בתגובות ונוסיף אותם למילון דאצ’טאון השלם לביטויים בעברית ובהולנדית.
לא חשבתי שזה מה שאגלה. לא תיארתי לעצמי שאהיה מופתעת מעומק התופעה.
אם בכתבה הקודמת נגעתי בסכנות הרילוקיישן באופן כללי, הפעם אנחנו יוצאים למסע נפשי, או יותר נכון, מסע נשי – בכוכב הלכת “הולנד”. שם, משוטטות חוויות אחרות.
אני מזהירה מראש, קומדיה רומנטית לא תהיה כאן. סיפורן של נשים בהולנד הוא בעיקר דרמה אנושית, עם עליות ומורדות, רגעי משבר, קיפאון, והרבה עוצמות נשיות. תודה לאותן נשים אמיצות שהתנדבו לשתף אותי במסע האישי שלהן.
אינסוף חלומות, פנטזיות, מציאות, כל אחת התחילה את מסע הרילוקיישן שלה ממקום שונה. נשים ממרכז הארץ, מהדרום, מהקיבוץ; נשואות, רווקות, עם/בלי ילדים; אורזות את חייהן בצ’יק צ’ק ועולות על מטוס. זו שעדיין מנסה לעכל, זו שסוחבת אשמה על שעזבה את הוריה, וזו שעדיין במצב “אוטומט”: דואגת, מארגנת ומתקתקת את כל הפינות.
אבל אט אט, החודשים חולפים, והשונות שבין הסיפורים מתחילה להיעלם. כמו משפך שמזדקק לכדי נקודה אחת בזמן, נקודת ציון במסע בה החוויות מתלכדות: נקודת המפגש. או אולי נכון יותר – נקודת ה”אין מפגש”
“ההולנדים זה לא ההולנדים שאת פוגשת בטיול של אחרי צבא”
לא, אני לא מדברת רק על השוק הראשוני מהתרבות והמנהגים, או מהכללים והבירוקרטיה. אלא דווקא על אותו המפגש הבינאישי; זה שמתרחש עשרות פעמים ביום במרחב של ‘אחד על אחד’:
המפגש עם האישה הזרה בסופר ששואלת (בלי שמץ בושה) “בשביל מה את קונה כל כך הרבה מצרכים?”; עם האמא של הילדה בכיתה שלא מזמינה אותך להיכנס אליה הביתה; עם קבוצת החברים שמדברת הולנדית מסביבך למרות שהם יודעים לא מבינה; או עם נציג השירות שמדבר באנגלית במבטא ‘פאסיב אגרסיב’. והנה את, שיודעת כבר מי את, שלמדה עם השנים ליצור קשרים חברתיים, ויודעת מזה להרגיש אהובה – פתאום זה מכה בך:
החוויה שאת “לא שייכת” / “לא משלהם”
“המעגל ההולנדי זה מעגל שקשה לפרוץ אותו”
בבטן הרכה של כולנו שוכנת לה חווית “השתייכות”. חוויה בסיסית, קיומית, אבולוציונית. הצורך להרגיש שאנחנו חלק ממשהו, שאנחנו לא לבד. מן קול פנימי, מלטף, שלוחש לך באוזן: “את בסדר ילדתי, את שייכת, והעולם שם כדי להושיט לך יד”.
אולי החוויה הזו שלך תמיד נחה ברוגע בתוכך, ומאז ומעולם הרגשת שייכת ומסופקת. אבל אולי לא. אולי היא גם נפצעה אי שם בעברה. לפעמים פצע שטחי, ולפעמים עמוק יותר. אולי היא זוכרת חווית של דחייה, של כאב, של בדידות. אולי אי שם היא למדה לסמוך רק על עצמה.
בכל מקרה, אם עברת להולנד, תתכונני לפגוש אותה. כי במציאות, באמת התנתקת – גם אם חלקית – מקבוצות ההשתייכות העיקריות שהיו לך; מאותם צינורות הזנה משמעותיים (כמו משפחה, חברים, מסגרת העבודה). אל תזלזלי בחוסר החמצן שתרגישי. בד בבד, יכול להיות שגם תהיי חשופה יותר, רגישה יותר, לאותם רגעים בהם הקור האירופאי חודר פנימה. לאותם רגעי מפגש עם חוסר אמפתיה, נוקשות, או “ישירות” הולנדית (שאינה מתחשבת ברגשותיו של האחר), שאולי יזכירו את מה שכבר קווית לשכוח:
“אני יודעת מה זה להיות אאוטסיידרית… חוסר ביטחון ליווה אותי מאז שהייתי ילדה…”
“ביני לבין עצמי הייתי מרגישה שלא רואים אותי, שאני שקופה…”
“אנשים מדברים לידך ואת לא יודעת אם מדברים איתך או עליך…”
“בגילי מאוד קשה להתחיל לבנות חברויות חדשות..”
קושי לחדור למעגל החברתי, חוסר אמון באחרים, תחושת ניכור, ורגישות רבה לאלמנטים של דחייה חברתית – היו כחוט שני שנרקם בין הסיפורים של הנשים.
“תסמונת האישה הנודדת”
ואולי כדאי שנקרא לזה בשם. “תסמונת האישה הנודדת” (TSS: Trailing Spouse Syndrome) הוא מונח עממי שגור בפי קהילות ‘אקספסטס’ ברחבי העולם. הוא מתייחס לאותם קשיים נפשיים ייחודיים עימם מתמודדות נשים שעברו לרילוקיישן בעקבות בני.ות זוגן. נגענו בכמה מהם בכתבה הקודמת (בעיקר סביב חוויה של אובדן הזהות). עכשיו נקשיב לאיך שזה נשמע בהולנד:
“האדם הוורבלי, הכותב, זה שהיו באים אליו להתייעץ – לא היתה שום אופציה לחזור להיות הבן אדם הזה כאן”
“הפכתי למן עקרת בית נואשת שכזו… הייתי שנים מובטלת ברמה שאיבדתי את הביטחון העצמי שלי פה”
“אחרי ששמתי את הילד בגן נשארתי בבית עם עצמי ועם הדיכאון שלי”
הרבה מהנשים דיברו על השוק תרבותי שהן חוו בשנים הראשונות. גם את בטח תרגישי אותו כשתלכי לרופא בפעם הראשונה, או כשתרצי ללדת (“מה זה מקשיבים לי לבטן באפרכסת??”). אבל השוק הקשה יותר שתואר הוא דווקא אל מול הדיסוננס הצורם שנוצר בתוכך; הדיסוננס בין החוויה של:
“אני כאשה עם קריירה ששואבת סיפוק מהעבודה” -> “אני כעקרת בית נואשת שלא מצליחה למצוא את עצמי”
“אני כאישה עם מערכות יחסים משמעותיות” -> “אני שמרגישה לבד, והעולם ההולנדי מרגיש זר ובלתי נגיש”;
“אני כאישה שכל חייה הייתה עצמאית” -> “אני שהפכתי תלויה בבן זוגי”;
“אני שבדרך כלל שאבתי הנאה מרגעים עם הילדים” -> “אני שרק רוצה לברוח מהבית”
ובתוך החלל הריק שנפער, נשים תיארו תהליך של התכנסות פנימה; יושבות בבית, מריצות את סיפור חייהן קדימה ואחורה, וקדימה שוב (“איפה אני ואיפה חיי”). מרגישות שהזמן עומד מלכת (“ואני רק מחכה שבעלי יחזור”). לפעמים כועסות על בן הזוג שלא מבין, ולרוב כועסות על עצמן; מסתכלות במראה ולא אוהבות את מה שהן רואות (“זה מה שהילדים שלי חושבים עלי? מה הפכתי להיות?” “למה אני לא עושה משהו עם עצמי? מה לא בסדר איתי?”). תקופות של דיכאון גם הן שכיחות – בעיקר סביב חודשי החורף או לאחר לידה.
“אבל אז קרתה התפנית..”
“ואז הגיעה תקופה אחרת..”
“מעברים”
זה לא קרה כמו באגדות (או כמו בסיפורים שאת קוראת בפייסבוק); אושר ותחושת סיפוק פנימית לא נחתו על אף אחת ביום בהיר אחד. אבל בדיעבד, אלו שנשארו פה מספיק זמן, הצליחו לשים את האצבע על נקודת המפנה בחוויה שלהן. על התהליך שבו השתנה אצלן משהו מבפנים.
“התחלתי להתנדב בארגון… וכשדיברתי אנגלית אמרו לי תעברי להולנדית. כמה שקשה. נתנו לי ביטחון “את יכולה לטעות”. נתנו לי להרגיש ש”את שווה בדיוק כמונו”. התחלתי להבין איך החברה עובדת. כשאמרו לי שבי ותכתבי אימייל בהולנדית – זה מה שעזר לי. לא כשבן הזוג אמר לי, או המשפחה – אלא דווקא שאחד מהם אמר. כשזה זר אז את חושבת “אולי הם באמת רואים בי משהו אחר”. זה נתן לי כוח להאמין שאני יכולה”.
דונלד ויניקוט (Winnicott) רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי מפורסם, טבע את המונח “חפץ מעבר”: הכוונה לאותו אובייקט שילדים קטנים נקשרים אליו (כמו דובי, פיסת בד, או “שמיכי”). מה שהופך את החפץ הזה למיוחד כל כך, זה התכונות הקסומות שהילד מייחס לו: מצד אחד הוא מייצג את הילד (“אני”), אבל מצד שני הוא גם אובייקט נפרד (“לא אני”). הוא מרגיע את הילד ומנחם אותו כשהוא מרגיש לבד (הוא רך ונעים כמו אמא), ובכך עוזר לו לשהות פרקי זמן ארוכים יותר בלי הוריו. הוא למעשה מהווה גשר, תחנת מעבר בין מציאות “חיצונית” למציאות “פנימית”; בין חוויה של “לבד” לבין חוויה של “ביחד”.
תופעות מעבר ותהליכי מעבר מתרחשות גם בחיינו הבוגרים. למשל, בתהליך רכישת השפה ההולנדית;
אין ספק שאם תדברי הולנדית באופן שוטף יהיה לך קרש קפיצה למעגלי תעסוקה או ליצירת קשרים חברתיים. אבל לפעמים, מספיקות רק כמה מילים שיהיוו לך עוגן:
מספיק שאת שומעת רדיו, או שיחה בין אנשים – ואת מצליחה ללקט אפילו מילה או שתיים, ולהבין את הקונטקסט הכללי. אם זה קרה – דעי לך שכבר התחלת בתהליך המעבר. באותם רגעים, מבלי לשים לב, יצאת מעמדה של ‘התכנסות פנימה’ (“אני לא מבינה אתכם והעולם לא מבין אותי”), אל עבר חוויה של ביטחון, של התמצאות וחקירה פעילה של העולם (“הצלחתי להבין עשרה אחוז ממה שאמרתם”). אותם חיבורים קטנים שאת עושה – אל תזלזלי בהם. הם אלו שנלחמים בתחושת הבדידות. בסופו של יום, החיבור בינך לבין “ההולנדית” – מייצג גם את החיבור בינך לבין “הולנד”.
יד אחת חמה
ואם הזכרנו מעברים, נשים תיארו תהליך מרתק שעזר להן לצאת מתקופת ה’קיפאון’ – סביבה חדשה:
“כשעברנו לבית חדש.. רק שם יצאתי מהדיכאון. פתאום יש שכנה שמזמינה אותי אליה בערב, וגם השכונה עצמה הייתה ממש נחמדה… הרגשתי שפתאום אני מצליחה באמת לאהוב משהו”
“עברנו לגור ליד החברים מהארץ. גם מבלי להיות בקשר קרוב, עצם זה שהם היו שם נתן לי נחמה. עצם זה שהם היו שם – הם היו העוגן. עוגן ישראלי, עוגן של פעם. ואז הרשתי לעצמי להיפתח להולנדית. רק כשהיה לי עוגן אמיתי – דמוי משפחה. יכולתי לשחרר משהו “
לא סתם יש אורות בחג המולד, בתקופה החשוכה של השנה. ולא סתם כשאת נלחמת מבפנים – הסביבה נצבעת באפור. הקשר בין מציאות פנימית וחיצונית הוא לב הסיפור שלנו. זה קרה בזמן הנכון עבורן, ומשהו קרה לנשים כשהן הגיעו לסביבה החדשה – משהו נפתח בתוכן. הן הצליחו סוף סוף להתחבר; להתחבר לבית, לרחוב, לשכנה אחת, למשפחה אחת, למסגרת אחת. הן הצליחו למצוא עוגן. למעשה, השינוי המשמעותי בחייהן של הנשים לא היה קשור לבניית עסק משגשג, או למציאת קריירה חלופית – השינוי התחיל דרך משהו אחר: דרך יצירת קשר. שייכות. דרך מגע של יד אחת חמה.
ומאותו הרגע, הסיפורים התפצלו שוב. תזוזות קטנות קדימה, צעדים קטנים, תחביבים חדשים, התנדבויות, קריירות חדשות, כל אחת לדרכה. עם משפחתה. או לבד. הולכת שלמה יותר במסע שלה בהולנד.
אז מה הטיפ שהיית נותנת למי שמתכננת מעבר להולנד?
“תהיי מוכנה. אל תיקני חתול בשק. צריך ללכת בעיניים פתוחות. זו הזדמנות אבל יש לה מחיר; כמו להביא ילדים. צריך להגיד את האמת. כשאומרים שיש גבהים ועמקים – אז באמת יש גבהים ועמקים. ובמובן הפרקטי עזר לי שמישהו ליווה אותי בתהליך” (א, שנה ראשונה בהולנד).
“אני מזהירה שלא יהיה קל. תזכרו שזה לא ההולנדים שאתם פוגשים ברחוב בדרום אמריקה. הם נורא ראש בקיר, ממש לא ספונטניים. אבל איכות החיים פה והקלות שבה הם מדברים אנגלית, זה שאת יכולה לחיות פה באנגלית – הנוחות הזו היא לא קיימת במקומות אחרים באירופה” (ע, 4 שנים בהולנד)
“תהיי מוכנה לעליות וירידות. אבל אם תדעי לכוון נכון גם המזג אוויר הקודר יתבהר לך בסוף. תתכונני מראש, דברי עם אנשים, קחי ליווי, כשקשה לך אל תתביישי לחפש עזרה. מותר לך שיהיה לך קשה”. (ק, 10 שנים בהולנד)
“תבואי עם תכנית חלופית. אם יש לך מקצוע ואת יודעת שלא תוכלי להשתמש בו – לפני שאת עוברת בואי תראי מה את יכולה לעשות. מה הכישורים שלך, ולהתחיל לראות איך את בונה את עצמך מחדש לפני המעבר. זה יחסוך את החלק הזה של לחפש את עצמך ולהרגיש אבודה. זה בעיני הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת” (מ, 13 שנים בהולנד)
“את בסדר ילדתי, את שייכת, והעולם כאן כדי להושיט לך יד”.
מה לא נאמר עליה? שנת 2020 היתה שנה סוערת ומאתגרת מכל הבחינות. למרות הכל היו בה גם המון נקודות אור, ואלה הנבחרים של צוות דאצ’טאון:
הישג השנה – המשדרים החיים שלנו
במרץ פרצה הקורונה לחיינו וטרפה את הקלפים. כמו רבים אחרים גם אנחנו נאלצנו להתאים עצמנו ולסטות מהתוכנית המקורית.
אריה לוקי טימנס משתף את האורחים בסיפורו
את סדרת המשדרים שלנו התחלנו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, במשדר “זיכרון בסלון” בו סיפר שורד השואה אריה לוקי טימנס את סיפורו המרגש ולאחריו נערך דיון אינטימי בקבוצות קטנות. באירוע השתתפו משתתפים רבים מקהילות בהולנד וגם מקהילות נוספות באירופה וישראל. במשדר שולבו קטעים מוזיקלים בהשתתפות: גד לב – וירטואוז, רועי שבת וביתו הדר, להקת אוקינוס – עמי לוי ויסמין קידר וקריסטינה סלמן.
ביום העצמאות ערכנו משדר חגיגי בהשתתפות שגריר ישראל בהולנד מר נאור גלאון, השף מושיק רוט, השחקן והבמאי יפתח אופיר, המוזיקאי טל שטראוס וילדי בית הספר קונצרטינו. קפצו לברך ציפי שביט, יובל המבולבל ורביטל לוינסון-יעקובס.
בקיץ קיימנו משדרים משדרים משותפים עם צוותא, בהם התארחו אורחים מתחומים שונים, ובראש השנה במשדר משותף ארחנו את פאולה רוזנברג והדר לוי.
במהלך החודשים שודרו משדרי “קפה משפטי” שעליהם תוכלו לקרוא בשת”פ של השנה.
בחנוכה שידרנו משדר חגיגי ממעונו של שגריר ישראל מר נאור גלאון, ובו השתתפו דיוויד בייסמייר ממכבי הולנד, מדלון בינו מבית האבות ׳בית שלום׳, התזונאית גלית האן, וילדי להקת ג’וניור של בית הספר למוסיקה קונצרטינו.
הדלקת נר שביעי של חנוכה
הרעיון של הפקת שידורים חיים לקהילה הישראלית בהולנד היה מאתגר אך יחד עם זאת גרם להתמקצעות והתפתחות גדולה בצוות המגזין! אנו מקוות להמשיך במשדרים נוספים, גם כשהקורונה תעלם מחיינו.
מי לא מכיר את גלית, אשפית המזון הבריא של דאצטאון? תזונאית, נטורופתית ומומחית למזון בריא, כותבת ספרים ומנחת סדנאות.
גלית היא שחקנית קבוצתית, מוכנה להירתם לכל בקשה ולתרום מהידע הרב הנמצא ברשותה וההשקעה שלה ניכרת השנה בכל פינה. באתר, במגזין המודפס ובערוץ היוטיוב של דאצטאון.
מדריך תפוחי עץ ותפוחי אדמה, היסטוריה של קקאו ורעיונות מיוחדים לקופסת האוכל. הכל מהכל ומלא בכל טוב. תודה רבה לך על האנרגיות החיוביות שאת משרה על כולנו דרך המילים, המתכונים והתמונות. מקווים להמשיך לקרוא וליהנות מהיצירה שלך בעתיד, כי בריא וטעים מסתבר, מסתדרים גם מסתדרים.
דאצ׳טאון החל בדיווחי קורונה, בעברית, על פי החדשות ההולנדיות מיד עם פרוץ המגפה במרץ 2020. הדיווחים הפכו לאייטם מתעדכן מדי יום, באמצעותה של מנהלת הדיגיטל שלנו, ריקי נודלר. באדיקות ובמסירות הקוראים שלנו מקבלים את כל העדכונים השוטפים בנושא באופן יומיומי, ונשארים בעניינים גם אם הם מתקשים עדיין לעקוב אחרי החדשות בהולנדית. עדכוני הקורונה הינם אבן דרך משמעותית בהנגשת ידיעות חדשותיותֿ בעברית, לישראלים בהולנד.
האייטם עדיין מתעדכן ומתפרסם וימשיך כך עד לסיומה של תקופת הקורונה (אמן, שיגיע בקרוב!). מלבד הכתבה המתעדכנת אנחנו גם מרחיבות בנושאים מסוימים כשעולה צורך. למשל, הכתבה האחרונה שעלתה עוסקת בעיכוב בפתיחת מבצע החיסונים בהולנד, ובסיבות (או תירוצים) של הממשלה לכך שהולנד היא המדינה האחרונה במערב אירופה שתתחיל לחסן את תושביה.
לילך היא עורכת דין ווטרינרית מומחית לבריאות הציבור. מתגוררת באמסטלפיין מיולי 2017 יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. לילך הצטרפה השנה לצוות הכותבים במחלקת החדשות של דאצ’טאון. מדי שבוע היא מביאה לציבור הקוראים את חדשות דאצ’ניוז, עיקרי חדשות השבוע בהולנד בשפה העברית.
לילך אוספת ובוחרת את הידיעות החדשותיות החשובות, הנוגעות לנו הישראלים והישראליות החיים בהולנד, מתמצתת, מתרגמת ומנגישה לכולנו מדי שבוע בהתמדה ובמקצועיות.
כתיבתה קולחת, עניינית ומקצועית, אישיותה לבבית ונעימה. לילך מרגישה בפעילותה בדאצ’טאון, אפשרות לתת לטובת הקהילה מידע חדשותי חשוב בשפה העברית. אנו מודים לה מאד ומאחלים המשך כתיבה חדשותית איכותית לטובת קוראי דאצ’טאון.
בתחילת שנת הקורונה, דאצ׳טאון חבר לשיתוף פעולה עם משרד עורכי הדין Eisenmann & Ravestijn Advocaten אשר מפעיל גם דסק ישראלי בהולנד.
יחד קיימנו שידורים חיים בפייסבוק לקהילת הישראלים, כתבנו אייטמים אקטואליים שענו על סוגיות משפטיות רלוונטיות לקהל של ישראלים המתגוררים בהולנד.
הקמנו את פינת ״קפה המשפטי״ שמטרתה להנגיש מידע חיוני עבור הישראלים בהולנד, בעברית. במסגרת פינה זו, הקהל מקבל מידע רב ערך על סוגיות אקטואליות הנוגעות לחיינו מפי המשפטן רועי בנט.
בשלבי פיתוח לשנת 2021 אנו עובדים יחד על תכנית אקטואליה משפטית קבועה שתעלה בפרקי וידאו.
מיקי מן היא מעצבת , בעלת המותג fe בית לעיצוב ואמנות מודרנית, ומעבדת מחקר למתכת. היא זכתה בפרסים בינלאומיים , עיצוב שלה נמכר כחלק מקולקציית קפסולה של חברת העיצוב הבריטית made.com. בשנה האחרונה מיקי השתתפה בביאנלה הראשונה לאומנות ועיצוב של תל אביב, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, בו הציגה את חלקיקים – עבודת שטיח מתכת קירי ענק. היא לקחה חלק ב“צבע טרי 2020” – היריד לאמנות ולעיצוב, תל אביב, בו השיקה את קולקציית הכדים החדשה שלה, שהיא תרגום פוסט-כנעני שנון לכלי-החרס הקדומים של העת העתיקה. בגרסתם המעודכנת, הם עשויים מתכת דקיקה בגווני אדמה, שעוצבה ולוטשה בקפידה. מיקי השתתפה גם בתערוכה הבינלאומית ״הגריד המולטי דיסיפלינארי״, שקיבל הדים בעולם המקצועי של תחום העיצוב.
מיקי הצטרפה לצוות הכותבים של דאצ’טאון בשנה האחרונה, וכתבותיה המעמיקות והצבעוניות זוכות לתגובות נלהבות.
לפני שנתיים פנו טל דינר וזוהר גילדוני למכבי הולנד, עם הרעיון לפתוח קבוצת כדורשת לנשים, במתכונת שמתקיימת בישראל – מאמאנט. מכבי הולנד הרימה את הכפפה וסייעה בהרמת הקבוצה הראשונה. כיום פועלים ארבעה מועדוני מכבי-מאמאנט שמקיימים מפגשים שבועייםומשחקים בין-קבוצתיים. הקבוצה הראשונה שהוקמה ‘אמסטרמאם’ ובה חברות נשים שילדיהן בבתי ספר שונים (‘ראש פינה’, בתי ספר הולנדיים ובתי ספר בינלאומיים) הקבוצות הנוספות הן קבוצת אינטרנשיונל לאמהות שילדיהן בבתי ספר בינלאומיים, קבוצת ‘החיידר’ של בית הספר לחינוך חרדי וקבוצת ‘מיימונינט’ לאמהות שילדיהן לומדים ב’ראש פינה’, ‘מיימונידס’ ו’גן שמחה’. בימים אלה מתארגנת קבוצה נוספת באזור האג.
אנחנו מאחלים לבנות מכבי-מאמאנט הולנד להמשיך בפעילותן המבורכת ולהצליח בטורנירים בהן ישתתפו.
יצירתיות השנה – בית חב”ד אמסטרדם/אמסטלפיין, הרב עקיבא וטייבי קמיסר
השנה בית חב”ד אמסטרדם/אמסטלפיין בניהולם הצנוע, בשליחותם של הרב עקיבא וטייבי קמיסר, חוגג 10 שנות פעילות מבורכת, עשירה ומגוונת לטובת קהילת הישראלים.
במהלך השנים בית חב”ד גדל ויצר קשרים קרובים עם חברי הקהילה הישראלית בעיר ובפעילותם מעניקים תחושת בית חם ותמיד עם חיוך ורצון בטוב. החל מפעילות לצעירים כמו סאנדיי סקול, חוגים, שיעורים ואירועי בר ובת מצווה, פעילות למבוגרים ולכל המשפחה, אירועי חג ותפילות שבת בבית הכנסת.
במהלך השנה האחרונה, עם הגעת הקורונה והמגבלות במפגשים חברתיים, טייבי ועקיבא יחד עם כל הצוות המשכו במרץ רב תוך מציאת דרכים חלופות ויצירתיות על מנת לשמר את הקשר עם חברי הקהילה. הרבה מהאירועים והפעילויות התקיימו באופן מקוון, וכמו כן נערכו אירועים חברתיים פיזיים, המותאמים למגבלות הקורונה. בחגי תשרי – הוסבה חניית בית מלון בית כנסת תוך הקפדה על תחושה נעימה וחמה, התקיימו ביקורים בסוכה בקפסולות, בל”ג בעומר הודלקה מדורה ושודרה בוידאו, צולמו סרטונים בעלי מסר בהשתתפות כל בני משפחתם ועוד. בכל החגים הם הכינו חבילות שי שחולקו במוקדים שונים בעיר או נשלח לבתי חברי הקהילה ויצרו קשר אישי עם חיוך במפתן הדלת וברכת שלום.
פעילותם הותאמה ביצירתיות רבה לרוח התקופה והזמן, תוך שמירת המסורת וקשר עם חברי הקהילה, נתינת תחושת יחד בדרכים יצירתיות והכל באהבה, צניעות ועם רצון טוב. ישר כוח.
לבסוף אנו רוצות להודות לכל העוסקות והעוסקים במלאכת דאצ׳טאון! דאצ’טאון פועל במסגרת עמותת “מוקום עברי” אשר מנוהלת בהתנדבות על-ידי לימור לוי, דניאלה בן-יוסף ותמר גבע, תודה לכן על התמיכה בזכותה אנחנו ממשיכות לצמוח ולהתפתח.
מערכת דאצ’טאון מורכבת מצוות משובח של חברות וחברים שביחד במקצועיות ובהתנדבות מלאה מאפשר לכל הדבר הזה לקרות. תודה לכולכם על המסירות הבלתי מתפשרת גם בשנה המורכבת הזו: גילי גוראל, מיכל מדר פורת, קריסטינה סלמן, שלום צוקרמן, מיטל בוים-למל וריקי נודלר. תודה מיוחדת למנהלת המגזין שפועלת ללא לאות, בנחישות ויצרתיות שמניעה את כל המערכת: לימור לוי. תודה לך על הכל, בלעדייך זה לא היה קורה!
תודה לכל הכותבים הותיקים והחדשים: נגה שרון, רותי שלו, לימור נבות, גיא שפק, יולי מלכא, פז ארבל, נופי ילוז, אפרת גומא, משה ברעם, גלית האן, מיקי מן, לילך צדיק, דני רשף, הילה ברקן, שרון פרץ-דוברובסקי, גילי ואן-אמן, רחלי לביא-דגן, סיון יששכר עבדת ודיקלה ביינר.
לסיום רצינו להזכיר שהמגזין השני במהדורה המודפסת של דאצ׳טאון, יצא לאור. המגזין שעוסק בחיבורים בין קהילות, בהולנד, וכתוב בעברית והולנדית, הופק בתמיכת מרור, במגזין כתבות מרתקות על הקהילה הישראלית והיהודית בהולנד והחיבורים בינהן.
מעונינים בעותק? כתבו לנו: dutchtownmagazine@gmail.com או שלחו צרו קשר
מה יש לומר, 2020 הייתה שנה עם פוטנציאל לא ממומש ותיפקוד גרוע.
והקורונה, מה עוד אפשר לומר על הקורונה שעוד לא נאמר. כל דבר שייאמר ירגיש כמו קלישאה מיותרת ומכובסת. על איך כדאי להפוך את הלימון והלימונדה, על ההבדלים בין ישראל להולנד בטיפול במשבר, על איפה יותר טוב עכשיו, על היתרונות היחסיים של המצב.
שיהיה כבר חיסון, שיפתחו כבר את השמיים, שנפגוש כבר את סבא וסבתא. די קורונה עופי כבר לכולם ממך נשבר.
ובפיתחה של השנה האזרחית הלא סימטרית 2021, אני מדמיינת אותה כמושלמת. ובגלל שאני לא יודעת מה זה באמת אומר ׳שנה מושלמת׳, אסתפק גם בסתם שנה טובה. שנה סבירה, נורמלית. רגילה כזו. שנה רגילה, כן. שתהיה שנה רגילה!
את הפוסט הזה – האחרון לשנת 2020 והאחרון שלי בדאצ׳טאון לעת עתה, אני כותבת במעט חגיגיות של סגירת מעגל, למרות האפרוריות והקור שבחלון ובעולם. לפני שנתיים וקצת בדיוק – בחנוכה 2018, כתבתי את הפוסט הראשון שלי כאן, ומאז, מים רבים זרמו באמסטל.
בפוסט ההוא הופיעה סקירה חגיגית של אירועי חנוכה באמסטרדם, ביניהם הופעת חנוכה בבניין הקונצרט חבאו (Concertgebouw), מסיבות חנוכה בבית הספר היהודי ראש פינה, וגם המסע המשפחתי שלנו להכנת חנוכייה וסופגנייה. זה היה החנוכה הראשון שלנו בהולנד ועוד לא ידענו מאיפה משיגים אותן, את הסופגניה, את החנוכיה. היינו ממש טריים, עוד לא אפויים. בלילת סופגנייה כזו.
עברו שנתיים וקצת. איזה חנוכה זה היה הפעם, כמה מכונס ובלתי צפוף, ועם זאת – חם ומואר כל כך. והנה אנחנו כבר קצת ותיקים פה, כבר שייכים לפלוגה ב׳, כברהרבה אחרי הטירונות.
אפויים וטיפה יותר שמנמנים. מדברים קצת הולנדית, מכירים מקומות טובים לטייל, מתגעגעים – אבל אחרת, וגם – קורונה.
אני מודה לצוות דאצ׳טאון על הבמה שניתנה לי בשנתיים האחרונות – להכיר את הולנד ואת הישראלים ההולנדים המתגוררים בה, את נקודות המבט וצורות החיים השונות, וקודם כל – להכיר את עצמי.
אני מעודדת כל ישראלית וישראלי לכתוב כאן מדי פעם, ולספר לכולנו דרך דאצ׳טאון על הולנד שלכם, על ישראל שלכם, ועל מי שאתם – בין לבין. כתבו, אני מבטיחה לקרוא.
ולצוות דאצ׳טאון היקר, תודה על כל מה שאתן עושות כאן בהולנד, עבור כולנו. על היצירתיות, על החשיבה המעמיקה, על הביצוע המדויק, על הרצון להיטיב ולשפר. תודה שאתן כאן!
אז שתהיה לנו שנה אזרחית בסדר, נורמלית, סבירה, רגילה, טובה, מצוינת.
שנים חשבנו על הרגע הזה שבו נפתח איתם בשיחה פתוחה ונאורה על מיניות, על סקס, על עצמנו כשהיינו בגילם. ואז זה קרה, מוקדם משחשבנו, אחרת לגמרי ממה שדמיינו לעצמנו. עכשיו כשאנחנו הורים, מגדלים את ילדינו רחוק מהמקום בו גדלנו, הפער בין מה שציפינו שיקרה למה שמתרחש במציאות, מקבל משמעות מורכבת אף יותר, פשוט כי גם לתרבות ולנורמות החברתיות הסובבות אותנו יש משקל רב בעיצוב תודעת המיניות הבריאה, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים.
ולמה בעצם הפער הזה?
הנה כמה נקודות למחשבה:
אז הנה מסתבר שאנחנו בעצם בני אדם מורכבים, שכוללים לא רק את מה שאנחנו חושבים ומרגישים, אלא גם את מה שאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחשוב ולהרגיש. יש בנו גם מבוכה, סימני שאלה, זכרונות ופחדים שלא נמצאים בקדמת חיינו, אלא מאוחסנים מאחור, וצפים כך פתאום דווקא כשאנחנו לא מוכנים. ואז פתאום הוא שואל אותך, אימא, מה זה דילדו? ואת נבהלת מההפתעה, מסמיקה קלות, ושואלת אותו ברוגע – איפה שמעת את המילה הזאת? אתה הרי רק בן 7. את רוצה להיות רגועה מול ההפתעה הזאת, כי כך את מעדיפה אותך. אבל, וכאן מגיע האבל: בכדי ללמד את הילדים נינוחות, פתיחות וקבלה, השלב הראשון יהיה לעבור דרך הנקודות האלה בדיוק עם עצמנו. אם את *נינוחה* מול המחשבה שבן ה7 שלך עסוק בדילדו? תחשבי על זה רגע. מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליו? תקין? איפה טעינו?… אלה הקולות המוכרים שיצופו אצל רבים מאיתנו, וכן, הם ראויים להתבוננות יסודית.
המקום בו גדלנו, מייצג קונפליקט גדול בין מתירנות ים תיכונית קלילה לבין שמרנות מינית. עד לא כל כך מזמן, הומוסקסאליות למשל היתה עבירה על החוק בישראל, הנקה בציבור היא עדיין לא דבר מובן מאליו, ומאידך שלטי חוצות עם פרסומות סקסיסטיות מחפיצות הן עניין שגרתי לגמרי. שמרנות מינית היא אחד מיסודות הצניעות היהודית, שגם היא מסד תרבותי משפיע, אם נרצה או לא. וכך קורה שגם בקרב מי שהשקיעו מחשבה בפיתוח תודעת מיניות בריאה וחפה ממתחים פנימיים, קיים קומפלקס הדורש התייחסות מעמיקה: האם נותרה בי פינה שמרגישה שמין הוא מלוכלך, זול, מסוכן? התשובה היא שהמורכבות הזאת קיימת בכולנו, ולכן זה תמיד גם וגם, דהיינו’ מין הוא מושך, מרגש, בריא, חשוב וגם מביך או מפחיד או מלוכלך או חסוי. ולכן השאלה היא עד כמה השיח הפנימי שלנו מודע ומודה במורכבות הזאת. עד כמה אנחנו מכירים בירושות התרבותיות וההיסטוריות שלנו כחלק מהעיצוב התודעתי סביב גוף, סקס, מיניות, זהות מינית וכו. כשעולה המחשבה שבקרוב ממש באותה מיטה בה ישן הילד שלנו יתקיים מפגש מיני סוער, שיהפוך להיות חלק משגרת חיי המשפחה, היא מחשבה לא קלה לעיכול לרבים מאיתנו. וזה, לגמרי בסדר.
וכמובן, יש את ההכרה המורכבת בהתבגרות הילדים, באובדן התמימות שלהם, בהיותם אנשים נפרדים, עם צרכים ורצונות, שלאו דווקא מתיישבים בנועם אם אלה שלנו. ואז פתאום עולה הקול- אני לא הייתי כזאת! כשאני הייתי בגילו לא התנהגנו ככה וכו. לא פשוט לעכל את השונות הזה, את ההיפרדות, שרק תלך ותתעצם ככל שיגדלו. אבל אנחנו מסוגלים להכיל אותה, לומדים תוך כדי תנועה.
והנה, כשכבר הגענו לשיחה המורכבת הזאת, נוסף הפקטור המהותי של פערי התרבות בין המוכר לנו מחיינו כילדים בישראל, לסביבה ההולנדית שהיא איך נאמר, אחרת לגמרי בכל מה שקשור להתמודדות עם מיניות בריאה.
הולנד עשתה קפיצה תודעתית משמעותית בשנות השבעים כשהומוסקסואליות דוברה בגלוי בפה מלא בטלוויזיה והוכרה גם על ידי הממסד, אפילו הממסד הדתי. דהיינו התייחסות למיניות בכלל ולנטייה הזאת בפרט, מעידה על בשלות מחשבתית וצורך בביסוס נורמות מכבדות ומכילות לכולם. אבל כל זה לא היה מתאפשר אילו לכתחילה מיניות לא היתה נתפסת כחלק אינטגרלי מבריאות האדם. עירום מלא בסאונה למשל, מקלחות משותפות בבית הספר, כמה מעמת בשבילנו וכמה טבעי בשבילם. וכך גם לגבי הסברה מינית במערכת החינוך.
חינוך מיני מוגש בדרך כלל כחלק מלימודי ביולוגיה, דהיינו משהו ׳טבעי׳, שאינו נתון לדיון בכפוף להשקפת עולם, פרשנות או מחלוקת. כלומר המסר המרכזי הוא שפשטות וטבעיות הם משהו שיש לכבד, ומה שגוף האדם מכתיב הוא למעשה צו שיש לו מקום בעיצוב מדיניות חינוכית וציבורית.
מזווית מבטנו כהורים השואפים להעניק לילדים מסד יציב של שיקול דעת וביטחון עצמי, הפער בין אז והיום, בין כאן ושם, הוא בהחלט הזדמנות משמעותית לאתגר את עצמנו ולייצר פתח לדיון פנימי משמעותי, שהוא השלב המקדים לשיח עם הילדים.
כמה פתיחות יש בי באמת? מה כן מביך אותי שם? מה נתפס בעיני כ׳מחוץ לתחום׳ ומדוע? האם יש בי עניין לאתגר את תפיסת המיניות שלי? האם חלו שינויים בחלוף השנים בהתבוננות שלי במיניות בכלל ושל עצמי בפרט? מה תרמה ההורות למיניות שלי? כמה שחרור וחופשיות אני חווה עם הגוף שלי?
השאלות הללו הן שאלות יסוד, שמבלי להשיב עליהן לא נוכל לקיים שיח מעמיק עם הילדים בנושא. כי לילדים כידוע, חושים חדים והם קוראים אותנו מעבר למילים. כך שמוסר כפול, מבוכה, אשמה, סודות, חשש, טראומות מיניות, ישחקו תפקיד מכריע ביכולת לתווך להם את הנושא מתוך חופש, ויפגעו ביכולת להעניק להם תמיכה והשראה בדרך לעיצוב מיניות בריאה. גם גבולות לא ניתן ללמד כשאין אחידות פנימית בנושא. אפשר לומר עד מחר- אתה יפה כמו שאתה ואתה צריך לשמור על הגוף שלך. הוא לא ישתכנע אם את לא מסוגלת לומר ולעשות את אותו דבר בדיוק לעצמך. כמה פשוט ומאתגר בו זמנית.
אז מה לעשות?
קודם כל לפתוח עם עצמך את הנושא. לפתוח ביניכם ההורים את הדברים. לשתף בתשובות שלכם לשאלות הנ״ל, להקשיב ולאתגר. ואז להציב את השאלה הבאה ביניכם לדיון:
מה אני מאחלת לילד-ה שלי בתחום המיני? מה התפקיד שהייתי רוצה לקחת בתהליך ההתבגרות המינית שלה-שלו? תשובה כנה צריכה להיות מפורטת, מעמיקה ואישית.
ההשקעה הזאת היא יקרה מפז ותשתלם לכולם. כי בסופו של יום, הקשר ביניכם הוא בראש ובראשונה סיפור אהבה, סיפור על אמון. נושא כה טעון וכה משובב הוא מנוף לשדרוג היחסים והזדמנות לעבור בו למקום חדש.
רפאל מירילא (35) הזמר הישראלי, בחיוך מבויש כבש את לב השופטים והקהל ביום שישי האחרון בתוכנית דה וויס ההולנדית. ״מאוד מוכשר״, ״שר מהמם״, ״היית נהדר״. אלו רק חלק מהתגובות שנקראו עבור מירילא. מהשנייה הראשונה שהחל לשיר (Running’ by Beyonce’) הסתובבו השופטים בזה אחר זה ונדהמו לנוכח איכויותיו המוזיקליות. הזמר שהגיע לבדו לתוכנית כי חשש מהמבוכה במידה ואף אחד מהשופטים לא יבחר בו, הופתע ונדהם בעצמו מהתגובות אליו.
בסרטון הפרומו לתוכנית הודה מירילא בכנות כי אינו דובר את השפה ההולנדית, ואילו נראה כי השופטים המהופנטים בלעו את לשונם. השופט וילון (Waylon), שכל כך רצה את מירילא אצלו בנבחרת, לא מצא את המילים המתאימות. בין אם זו האנגלית או הכשרון שעמד מולו, כל מה שאמר היה ״אני מחפש מילים. בדרך כלל יש לי הרבה אבל עכשיו פשוט אין לי מה לומר. זה מוזר״.
מירילא, הגיע להולנד לפני מספר שנים כדי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון מתגורר כיום באמסטרדם עם בנו בן השש. ״הולנד כרגע היא הבית שלי, ומה שהופך אותה לבית היא הייצור הקטנטן שנכנס לחיי לפני שש שנים. בני חצי הולנדי, ואני פה.״ בשיחה לדאצ׳טאון אפשר היה להתרשם כי מירילא מרגיש יציב ובטוח כאן. מריליא מביא איתו שנים של ניסיון במה, מוזיקה ועשייה. את דרכו המוזיקלית החל אי שם בגיל 21, כשהשתתף בתוכנית ״כוכב נולד״ הישראלית. בתוכנית זו הגיע למקום 3 בגמר. ההצלחה שלו הייתה מטאורית. ״רפאל מצליח לעשות לי סדקים בלב״ אמרה עליו ריקי גל. אך האופוריה מהתכנית הייתה גדולה, אולי גדולה מדי. ״לגיל הצעיר שהייתי בו ‘כוכב נולד’ השאירה חותם. זו הייתה חוויה מאוד אינטנסיבית, שלקח לי שנים על גבי שנים לעכל ולהתעצב ולהתעצם ממנה.״ ההצלחה לה ייחל לקריירה מוזיקלית בארץ לא הגיעה באותה מהירות לה ציפה. ולאחר מספר שנים מצא את עצמו מירילא על המטוס להולנד. להמשך התמקצעות בתחום. וכאן צבר את ניסיון הבמה שלו. אחרי שנים חוזר מירילא לאור הזרקורים, בתוכנית ריאליטי במדינה זרה, בשפה זרה.
אחרי כל השנים שאתה חי בהולנד למה החלטת לגשת לתוכנית? ״התוכנית תמיד הדהדה בי, כפלטפורמה להתחבר לקהל. החלטתי להרים את הכפפה וללכת על זה. אני רוצה ליהנות, ולחוות את החוויה בזמן אמת.״
מה אתה מוצא שונה בפנייה לתוכנית של כשרונות בגיל צעיר לעומת גיל מבוגר יותר? ״אין גיל בו מותר לנסות להתחבר לקהל כדי שיאהב את מה שאתה עושה.״ למרות ניסיונו רב השנים של מירילא נראה שהוא חושש מהפורמט הטלויזיוני, ״אין לי באמת ניסיון בקונטקסט טלויזיוני וזה לא בא לטובתי. ניסיתי לתרגל גישה של זה לא חייב להיות הכל או כלום, לקחת דברים כמו שהם ולנסות ליהנות מחשיפה ומהחוויה.״
האם אתה חושב שאתה יכול להביא צבע אחר לתוכנית, כמהגר בכלל וכשיראלי בפרט? ״כל אומן מביא את הצבע שלו, אני רק מקווה שאני מצליח להביא את עצמי עם המטען של ישראלי, מהגר, שסוגר מעגל. אני בן להורים מהגרים שהגיעו לארץ מגאורגיה, ובעקבותם אני גם עובר דרך דומה כמהגר במדינה זרה. המנטליות והתרבות כאן שונות. זה בלתי נמנע אם אני רוצה או לא, אני חיה קצת אחרת בפורמט הזה.״
אנחנו חייבים לדעת, מה גרם לך לבחור בוילון דווקא? ״הרגיש לי אינטואיטיבית שנוכל לשדר על אותו גל והוא יתן לי מקום להתבטא אומנותית.״
מסר לקוראי דאצ׳טאון? ״בשלב הזה אני רוצה לומר תודה. כל התגובות שאני מקבל, אנשים שלוקחים רגע לכתוב משהו ולבטא את חיבור שלהם, זה לא מובן מאליו בכלל, זה כמו קסם עבורי. זה מרגש אותי. אני מקווה שאראה את האנשים גם בשלב הבא של התוכנית.״
״האנטישמיות היא מפלצת רבת ראשים, אשר בזמן האחרון מתחילה שוב להתעורר״, כך אמר שר המשפטים ובטחון הפנים, פרדיננד חרפרהאוס ביום שני האחרון, במפגש זום מיוחד לקהילה היהודית.
השר מוכר לכולנו בעיקר בזכות תפקידו בקבינט הקורונה והופעותיו במסיבות העיתונאים בנושא. אתמול (ראשון) התפנה חרפרהאוס מעיסוקיו הדחופים לטובת פגישת זום עם הקהילה היהודית בנושא האנטישמיות. הפגישה היתה יוזמה של השר עצמו שפנה לארגון ‘מכבי הולנד’ וביקש לאפשר לו לשוחח ישירות עם יהודים על נושא האנטישמיות כפי שהם חווים אותו באופן אישי.אנשי מכבי שמחו להרים את הכפפה ואירגנו מפגש זום, אשר היה פתוח לקהל. כ-100 משתתפים לקחו חלק באירוע וחלקם שלחו שאלות מראש. פולטיקאים רבים נוהגים להתבטא בנושא האנטישמיות, אולם זו הפעם הראשונה זה זמן רב שבכיר בממשלה מכהנת מבקש לפנות ישירות אל חברי הקהילה היהודית.
השר פתח את דבריו בברכות לחג החנוכה ואמר כי למרות שחנוכה הוא חג המציין ניצחון יהודי, מטרת הפגישה הזו היא לדבר דווקא על נושא האנטישמיות, שלצערנו עדיין לא הוכרע ואינו יורד מסדר היום. לדבריו המלחמה באנטישמיות צריכה להיות תקיפה, גם אם מדובר במקומות מסויימים רק בהערות ולא בהכרח במעשים. הוא תאר את האנטישמיות כ’מפלצת רבת ראשים’ אשר לעולם אינה ישנה. בימים אלה אנחנו רואים עדויות רבות שהיא שוב מתעוררת ו’מעיזה’ יותר, גם לנוכח הקורונה והמצב הכלכלי. אנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנשים בהולנד (יהודים ולא יהודים) אוזרים עוז להגיב במהירות ובתקיפות אל מול מקרים של הערות אנטישמיות, אפליה ואיומים, גם ברשתות החברתיות ובמדיה הדיגיטלית.
כבר בפתיחת דבריו היה חראפרהאוס איש בשורה: ״הממשלה החליטה להגדיר תפקיד חדש של מתאם ארצי לענייני אנטישמיות, שיתחיל לפעול בתחילת שנת 2021״ (Nationaal Coördinator Antisemitismebestrijding).הצופים ברכו על הצעד הזה שיאפשר מעקב מאורגן ומלא אחרי תופעות בעלות אופי אנטישמי ואולי יציע תגובה אפקטיבית ומהירה יותר לכל מקרה.
המשתתפים הציגו מספר שאלות בפני השר:
ישנה הגדרה מקיפה של אנטישמיות אשר מקובלת (כמעט) על כל הקהילות באירופה ואומצה גם על ידי מספר ממשלות באירופה. האם לא ראוי שגם הפרלמנט ההולנדי יאמץ הגדרה ברורה וייתן לה מעמד חוקי, כך שלא יהיו יותר דיוני סרק לגבי כל אירוע (כמו לדוגמא הפגיעה במסעדת הכרמל באמסטרדם לא מזמן), האם מדובר באנטישמיות או לא?
התשובה: השר תומך בהחלט בהצעה כזו וינסה לקדם אותה. אולי לא בהכרח במעמד של חוק, אבל באופן שיאפשר אכיפה מהירה של עבירות על רקע אנטישמי.
אחת הצופות הצעירות שאלה אלו כלים עומדים לרשות הצעירים, למשל ברשתות החברתיות, כדי להתריע על התבטאויות אנטישמיות?
התשובה: זהו נושא חשוב ביותר. הרשתות והמדיה החברתית הן במקרים רבים רעילות ביותר ומאפשרות ביטויים קיצוניים ביותר, אך הן יכולות להיות גם חלק מהפתרון במלחמה הכללית נגד ביטויי שנאה (hate speech). צריך ללמד את הצעירים להיות ביקורתיים אל מול המסרים הרבים ברשת.
האם בכוונתך להכריז (לנוכח הבחירות הקרבות) שלא תשתף פעולה עם מפלגות אשר מאפשרות או מעבירות מסרים אנטישמיים?
התשובה: השר אומר שעל כך יש לו תשובה קצרה – כן!
מהי תגובתך לגבי מקרים כמו של חברת הפרלמנט בוחאליקט ממפלגת חרונלינקס שהשתתפה (בעבר) בהפגנה שהיו בה שלטים ומסרים אנטישמיים?
התשובה:כאשר דגלי ישראל מופעים בצורה פוגענית בהפגנות, אין לזה מקום. אך צריך לשפוט כל מקרה לגופו. העובדה שהיא התנצלה ושראש המפלגה שלה (קלאבר) היה ברור בעניין היא מספקת בעיניו.
לאחר שענה על השאלות, התנצל השר שעליו לסיים ולמהר לפגישה דחופה בנושא הקורונה.
מאמאנט היא ליגת כדורשת לאמהות שהוקמה בישראל כפרויקט קהילתי – ספורטיבי לאמהות. בישראל מועדוני ‘מאמאנט’ מסונפים לבתי ספר כדי לגבש סביבם קהילת אמהות ונשים הקשורות לבית הספר. לפני כשנתיים החלה פעילות ‘מכבי מאמאנט‘ בהולנד ביוזמת טל דינר וזהר גילדוני ובתמיכת מכבי הולנד. הקבוצה הראשונה שהוקמה, נקראת קבוצת ‘אמסטרמאם’ ובה חברות נשים שילדיהן בבתי ספר שונים (‘ראש פינה’, בתי ספר הולנדיים ובתי ספר בינלאומיים) הקבוצות הנוספות הן קבוצת אינטרנשיונל לאמהות שילדיהן בבתי ספר בינלאומיים, קבוצת ‘החיידר’ של בית הספר לחינוך חרדי וקבוצת ‘מיימונינט’ לאמהות שילדיהן לומדים ב’ראש פינה’, ‘מיימונידס’ ו’גן שמחה’.
בצל הגבלות הקורונה המחייבות אותנו לצמצם פעילויות ומפגשים חברתיים, שוחחתי עם כמה מהנשים שמאחורי ‘מכבי מאמאנט’ כדי לשמוע איך המגבלות משפיעות על הפעילות ועל הנשים המשתתפות בפעילות.
טל דינר (מיוזמות ‘מכבי מאמאנט’ בהולנד): ״בסגר הקודם היו לנו שתי קבוצות. אנשים חיפשו קהילה ושייכות וקיבלנו המון פניות להצטרף. אחרי הסגר חזרנו לפעילות עם ארבע קבוצות. עד שסוף סוף התייצבנו לאחר החזרה לפעילות שוב נאלצנו לעצור את הפעילות״.
האם שקלתן לעצור את הפעילות כאשר המספרים התחילו לעלות, עוד לפני שהממשלה החליטה לסגור?
זהר גילדוני (מיוזמות מכבי מאמנט בהולנד): ״המסר שלנו היה שמקפידים על ההנחיות ופעלנו כל עוד מותר. עודדנו את השחקניות לפעול איך שנוח להן. היו מספר נשים שהחליטו לא לבוא כאשר המספרים עולים אבל כל עוד הממשלה לא עצרה המשכנו את הפעילות למי שרצתה לבוא. מצד אחד היה חשש מקורונה אבל מהצד השני יש גם אספקט של בריאות נפשית, לנשים היה צורך לצאת מהבית ולהיפגש, הן חיכו למפגשים״.
היו בנות שחלו בקורונה, איך הן התמודדו עם תחלואה ללא תמיכה של המשפחה המורחבת?
טל: ״הייתה המון תמיכה בין הבנות בקבוצות. אם מישהי חלתה שאר הבנות התגייסו לעזור ולבשל לה ברמה יומיומית. מי שבעיקר לקחה זו על עצמה, זו הילה ברקן, קפטנית הקבוצה והקו-קפטנית הלא רשמית שלה מיכל שגיא״.
זהר: ״הקשר בין חברות הקבוצה מאד אינטנסיבי. למכבי יש אנשי רפואה שניתן היה להתייעץ איתם. הייתה תחושה של בית, לא הרגשנו לבד״.
הרתמות קבוצתית, עזרה ותמיכה
לאורה רנברג- דנקלחרון (מנהלת האירועים והקהילה של מכבי הולנד): ״מכבי עקבה מקרוב אחר כל מי שחלתה. יש לנו קבוצה של יותר מעשרה אנשי מקצועות רפואיים שיכולים לתת מענה לשאלות בהולנדית, אנגלית ועברית. למשל, לזרים החיים בהולנד יכול להיות מאד מתסכל לנסות להשיג את כל המידע הנדרש להם מרופא המשפחה ומכבי קישרה בין חברי מכבי חולים וחולות למתן מידע ועזרה״.
הילה ברקן (קפטנית הקבוצה הוותיקה ביותר – קבוצת ‘אמסטרמאם’): ״כששמענו בקבוצת הווטאסאפ על בנות חולות, הייתה הרתמות קבוצתית. לכל מי שחלתה צוותו חברות אחרות לעזור לה, בעיקר עם אוכל. הייתה גם תמיכה מוראלית. כולן חשו סיפוק מהיכולת לעזור אחת לשניה״.
״אני בתחושה שהקהילה הישראלית המקיפה אותי הם המשפחה שלי והדודים של הילדים שלי. כשמקבלים טוב מהסביבה מנסים להעביר טוב הלאה, זו ערבות הדדית וזה מה שמייחד אותנו כישראלים״.
לאורה : ״מכבי מתכוונת לפתוח קבוצת מכבי מאמאנט בהאג, ברוח הקהילתיות החמה של מכבי, שתוכל לקבל אליה נשים מכל הסביבה. לאחר שהממשלה תאפשר למבוגרים להשתתף שוב בספורט קבוצתי ייערך שיעור ניסיון שיאפשר להתרשם מהפעילות. בינתיים אנחנו נערכים לפעילות ומחפשים מקום״.
טל: ״אנחנו מתכננות טורניר ביום העצמאות אליו יגיעו קבוצות ממקומות אחרים באירופה וגם מישראל ומתכננות לשלוח קבוצות לפסטיבל ספורט חובבני המתוכנן להתקיים בקיץ באיטליה״.
זהר: ״בינתיים אנחנו מתכננות מפגשי זום שיעזרו לשמור על קשר בין חברות הקבוצה ולעודד ולהתאמן ביחד כל אחת מביתה. וגם מפגשים עם חברות ‘מאמאנט’ ממקומות אחרים באירופה, למשל קיימנו מפגש זום עם בנות מוינה לאחר הפיגוע״.
טל: ״אנחנו מזמינות את כל הישראליות באזור האג להצטרף לקבוצה החדשה שתפתח ולזכות בקהילה חמה ומחבקת״.
אני מנווטת את דרכי בין אנשים עם מסכות ובין חנויות שמציעות לי סוגים שונים של פפרנוטן ומזכירות לי שסינטרקלאס כבר כאן. הנה הרציף שלי, מספר 5A. ניט אינסטאפן, “נא לא לעלות”, כתוב בשלט האלקטרוני ואני, כמו כולם, לא עולה לרכבת שממתינה בתחנה. כי כתוב. אבל לרגע, רק לרגע, מתנהל בי משא-ומתן פנימי עם חלק מאישיותי שמבקש לעשות בדיוק ההיפך ממה שכתוב. לעגל פה איזו פינה.
למה?
ובכן, זה לא לגמרי ברור.
יכול להיות שמי שמבקש ממני פה בקשה – די הגיונית בסך-הכל – שלא לעלות לרכבת, הוא נציג של ה”מערכת”. ואני, מה לעשות, כל-כך רגילה להרגיש ש”המערכת” לא תמיד לטובתי. אותה “מערכת” היא אולי מוסדות ממשלתיים, או נציגים שלהם שמספקים לי שירותים למיניהם, או גוף גדול מספיק כדי להיחשב כ”מערכת”. ואני קצת התרגלתי להרגיש ש”המערכת” לא בהכרח מאזנת בצורה נכונה את טובת הכלל עם רצונותיי וצרכיי כאינדיבידואל; התרגלתי לסבור ש”המערכת” מתחשבת בשיקולים שמה להם ולי; התרגלתי, בקיצור, לחשוב ש”המערכת מנסה לדפוק אותי”. ועל-כן כדאי לי להגיב בהתאם.
אולי העניין פה הוא – “מי אתה שתגיד לי מה לעשות?”. למי שלא מכיר, “מי אתה” הוא בן-דוד של “המערכת”, אבל הוא קצת יותר ספציפי. הוא ניזון מההנחה שאני יודעת הכי טוב. בכל דבר. תמיד. כי הרי אין לי שום הוכחה לכך שבעל הסמכות שעומד מאחורי ההנחיה שלא לעלות, באמת יודע מה הוא עושה. אולי מן הראוי שבמקום לציית באופן עיוור, אפעיל שיקול דעת עצמאי? עובדה, אפילו במערכת שציות הוא לחם חוקהּ כמו צה”ל, יש פקודות שיש חובה מוסרית שלא לציית להן. הסיכוי שזה יקרה בתחנת רכבת (במאה הנוכחית, לפחות) הוא קלוש למדי אבל בכל זאת, אין לדעת.
ייתכן גם שהתרגלתי להרגיש שלא ממש סומכים עלי. הרי אם זה היה ממש חשוב שלא אעלה לרכבת, היה שם איזה משהו, אולי מישהו, שהיה מונע ממני לעלות. כל עוד זה לא כך הרי שמדובר, כנראה, בהמלצה בלבד. והרי תכלס’, כולנו יודעים, לא באמת קורה משהו דרמטי אם בקופה של ה”עד עשרה מוצרים” מעבירים שניים-עשר, או אם משחררים איזה כלב חננה איפה שכתוב שאסור. ההמלצות הללו נועדו לשמור על הסדר, ואולי גם לתרום ליעילות ולהשרות ביטחון על מי שנמצא במרחב הציבורי. ואלה דברים שגם אצלי (כך אני מגלה, למרבה המבוכה) הם לא בהכרח בראש סדר העדיפויות.
תהא הסיבה אשר תהא, נראה שבמשך השנים השתרשה אצלי איזושהי תגובה אוטומטית לשלט שכתוב עליו “נא לא לעלות”. אני לא שולטת בזה, זה סוג של רפלקס. כן, אני מסוגלת לדכא את הרפלקס הזה אבל לא, אני לא יכולה שלא להבחין בו. אני ממש שמה לב לטונוס שנבנה לרגע בשרירים, ול”אני” אוטומטי, חמוש בניסיון העבר, שמתכונן לזנק לעבר הרכבת. זה לוקח שבריר שניה עד שחלק אחר במוח משדר “אזעקת שווא” ומפוגג את המתח. מזל, אחרת זה היה יכול להיות מביך ובעייתי. מי יודע לאן באמת הרכבת הזאת תגיע, כשתיסע? בטח לא לעיר שאני רוצה להגיע אליה.
גם אני, כמו כולם, לא עולה לרכבת
אז יוצא שאני מצייתת לשלט, כמנהג ההולנדים. עוד לא החלטתי מה אני חושבת על מה שביני לביני אני מכנה “צייתנות הולנדית”. צייתנות הולנדית, בשבילי, זה לעצור בתמרור ‘עצור’ כשרוכבים על אופניים גם אם הכביש ריק לחלוטין, בלי להרגיש פראייר. צייתנות הולנדית זה ללכת את כל המסלול המפותל שהותווה בתור לקופה גם אם אין כרגע אף אחד בתור, בלי להרגיש מטופש. צייתנות הולנדית זה לדבוק במסלול הקריירה שנקבע עבורך אי-שם בגיל 11 או 12, בלי לשקול אותו מחדש לעולם.
מנגד, “הרפלקס הישראלי” – אולי הוא לא דבר כל-כך רע? אולי זה טוב לשמר את החלק הזה שמטיל ספק – גם כאשר מדובר באוטוריטות? אולי זה חיובי לטפח צד שלא תמיד מציית, ששומר על מחשבה עצמאית? איזה אני פנימי שמחפש דרך אחרת לעשות את הדברים, נכון – לא תמיד בדיוק לפי הכללים, אבל בכך אולי זורע זרעי מחשבה מקורית ויצירתיות, שהם, כידוע, משאב יקר וחיוני להצלחה?
“נא לא לעלות”, כתוב בשלט האלקטרוני ואני, כמו כולם, לא עולה. אבל מרגישה, בכל זאת, שאני לא כמו כולם, כי אצלי התנהל איזשהו מאבק זערורי ובלתי נראה – שאצלם לא. תזכורת למי שאני. דרישת שלום מהמקום שהגעתי ממנו, מהתרבות שעיצבה אותי, על יתרונותיה וחסרונותיה. המחשבה הזאת מגניבה אצלי חיוך קטנטן.
“נא לא לעלות”, כתוב בשלט האלקטרוני ואני, כמו כולם, לא עולה.
מיקי מן היא מעצבת , בעלת המותג 
לפני שנתיים פנו טל דינר וזוהר גילדוני למכבי הולנד, עם הרעיון לפתוח קבוצת כדורשת לנשים, במתכונת שמתקיימת בישראל – מאמאנט. מכבי הולנד הרימה את הכפפה וסייעה בהרמת הקבוצה הראשונה. כיום פועלים 
את הפוסט הזה – האחרון לשנת 2020 והאחרון שלי בדאצ׳טאון לעת עתה, אני כותבת במעט חגיגיות של סגירת מעגל, למרות האפרוריות והקור שבחלון ובעולם. לפני שנתיים וקצת בדיוק – בחנוכה 2018, כתבתי את 
