מתחילת התפרצות מגפת הקורונה בהולנד לפני כחודש נקטה ממשלת הולנד צעדים הדרגתיים למאבק במגפה, ואחד המשמעותיים בהם היה סגירת כל בתי הספר וגני הילדים ב-16 במרץ. רק ילדים ששני הוריהם עובדים במקצועות נדרשים (רופאים למשל) מורשים להגיע לגן תחת ההגדרה של ״טיפול חירום״ וזאת בתנאי שהם בריאים. הדבר יצר בהלה בקרב ההורים, שנבעה גם מחוסר הוודאות לגבי ההיבט הכלכלי של הצעד. קוראים פנו אלינו בשאלות הקשורות בכך ואנו פנינו לעו״ד רוני איינזמן ממשרד עו״ד Eisenmann & Ravestijn Advocaten שיעזור לנו לעשות סדר בדברים. נתמקד בשאלה המרכזית:
״הילד לא הולך לגן, האם אני חייב להמשיך ולשלם עבורו?״ הממשלה החליטה שכל ההורים יקבלו החזר כספי בגין התקופה שבין 16 במרץ ועד 6 באפריל. ההחזר הכספי מיועד לכלל האוכלוסייה, בין אם אלו הורים שנאלצו להשאיר את ילדיהם בבית או הורים שעובדים במקצועות נדרשים וילדיהם ממשיכים להגיע לגן מדי יום. החלטת הממשלה גורפת ומותאמת למדיניות שאותה תיאר ראש הממשלה מרק רוטה בנאומו. הוא הסביר אז כי שיתוק מוחלט של המדינה למשך תקופה ארוכה אינו מעשי ומשמעות הדבר כי יהיו לכך השלכות כלכליות.
נשארים רשומים בגן – ומשלמים ממשלת הולנד קוראת לכלל ציבור ההורים להמשיך לשלם את החשבוניות כרגיל, גם את החשבונית המלאה לחודש אפריל. ההחזר הרגיל יתקבל על פי שיטת ההחזר הרגילה יימשך דרך רשות המיסים (כפי שנעשה טרם מצב הקורונה)
הסכום המקסימלי להחזר עומד לשנת 2020 על סך של 8.17 יורו לשעה. ההפרש בין ההחזר הרגיל לסכום זה יוחזר דרך הגן (שיקבל את הסכום מהמדינה).
ההערכה היא כי בסוף חודש אפריל יוחזר ההפרש להורים.
מפסיקים את ההתקשרות עם הגן – ולא משלמים הורים שמעוניינים להפסיק את ההתקשרות עם הגן יוכלו לעשות זאת. אין חוק שבאמת מונע זאת. לא משנה מהי סיבת הביטול (בין אם מדובר בעזיבת הולנד או אי הגעה בשל המצב הנוכחי) דעו כי הממשלה לא תומכת בזה. ברגע שתעשו זאת על פי חוק אתם מוותרים על מקום הילד בגן, ולכן הגן אינו מחויב לשמור על המקום עבור הילד. בבוא העת, אם תרצו לשוב לגן, תיכנסו לרשימת ההמתנה הרגילה.
עליכם לבדוק מהו סוג החוזה שיש לכם עם הגן. ברוב החוזים יש תקופת הודעה מראש על העזיבה. מומלץ לפעול בהתאם לחוזה. את התשלום על תקופת ההודעה מראש עליכם לשלם. ולכן, אם אתם בכל מקרה מתכננים להוציא את ילדכם מהגן, רצוי שלא להמתין כי כל יום נכנס לזמן ההודעה מראש.
הפסקת התשלומים באופן מיידי מכיוון שהגן לא יכול לעמוד בהתחייבות החוזית שלו, יש מקום לבטל באופן מיידי את התשלומים.
במקרה זה, הגן אינו יכול לעמוד בהתחייבותו החוזית אל ההורים (כנותן השירות). לכן אין צורך לקחת בחשבון את תקופת ההודעה מראש על סיום החוזה. כל עוד בחוזה מול הגן לא מצויין כי תקופת ההודעה מראש על סיום החוזה תקפה גם במקרים בהם הגן לא יכול לעמוד בהתחייבות החוזית שלו בגלל נסיבות חיצוניות שלא באשמתו. באם ההורים חתמו על סעיף כזה, הם לכאורה נתנו זכות זו לגן.
הדברים הנ״ל בסיסיים ומותאמים לכל עסק שאינו יכול להגן על עצמו עם חוזה שנחתם מראש עם סעיפי הגנה. כל עסק שאינו מסוגל לתת שירות, הלקוח אינו מחויב לשלם. כאמור, המדינה נמנעת מלפרסם זאת בפירוש מכיוון שהיא מבקשת להגן גם על העסקים מסכנת קריסה.
הדיון סביב גני הילדים הוא אחד מתוך סוגיות רבות שמעלות שאלות לנוכח השינוי במצב. דאצ׳טאון מציע לכם להשתתף ב״קפה משפטי״, פינה חדשה שהקמנו במסגרת התמיכה בקהילה בתקופה זו ובעזרת משרד עו״ד
Eisenmann & Ravestijn Advocaten. המשפטן רועי בנט יתארח בדף הפייסבוק של דאצ׳טאון למפגש לייב ביום חמישי, 2 באפריל, בשעה 20:00 בערב. נושא המפגש: ערב מידע בנוגע לעסקים עצמאיים בזמן המשבר.
מפגשים נוספים יתקיימו בהמשך, כמו כן נפרסם מועד נוסף במהלך השבוע בו ניתן להעלות שאלות ישירות לשיחה עם המשפטן רועי בנט.
בין אם אתם עסקים זעירים, שכירים או מעסיקים אתם מוזמנים לשלוח אלינו שאלות דרך הפייסבוק או למייל dutchtownmagazine@gmail.com.
שמש מפתיעה בתחילת מרץ מופיעה בשמיים ואניחונה ליד דלת ביתה של גליתה בשכונה שקטה ועתיקה בזאנדם, גליתה פותחת את הדלת עם חיוך מאיר פנים, שואלת אותי בנימוס מה ארצה לשתות ומתפנה למזוג לי מים. תוך כדי שיחה שמתחילה ומתפתחת היא עוצרת אותי ואומרת: “סליחה, אני נוהגת להתחבק”, אני פושטת את ידיי אליה ואנחנו מתחבקות, כך מתחיל המפגש בינינו (הראיון התקיים טרום עידן הקורונה).
מיד אנחנו מתחילות לשוחח על התאקלמות ברילוקיישן ואני משתפת אותה בשיח הפתוח ובקשיים בקרב חברותיי הרילוקיישניות. גליתה מרימה אלי עיניים ועוצרת בהכנת ארוחת הבוקר שהיא מכינה עבורנו ומספרת שהיא עברה את אותם הקשיים לפני כשלושים שנה כשרק הגיעה להולנד, רק שבתקופתה לא היה שיח מפותח היא גם מציינת שמדהים לשמוע שהקשיים הם אותם הקשיים, ועל כך סיפרה לי בהמשך: “הקמתי חברה שנה אחרי שהגעתי לפה ועשיתי מופע תאטרון, הבאתי את מה שעשיתי בישראל, כי פה כמו שהרבה נשים מגלות את לא יכולה למצוא עבודה, בארץ עבדתי עם ילדים ופה בהולנד לא יכולתי כי לא היתה לי תעודה ושפה אבל זה היה טוב בגללשזה הכריח אותי להיות מי שאני כי אני אמנית ואני יוזמת את מה שאני רוצה”
אבל כדי לספר את הסיפור של גליתה חייבים לחזור להתחלה. סיפורה מתחיל במושב גבעת יערים, יישוב משפחתי מאוד אי שם ליד ירושלים “המושב שלי היה הדבר הכי נפלא בעולם” היא מספרת. היא נולדה בשם גלית אך כשהחלה את התפתחותה הרוחנית היא שינתה את שמה לגליתה כיוון שהרגישה שבשם גלית “חתכו לי את הסוף”. לגליתה שלושה אחים צעירים ממנה. היא בת בכורה, נכדה בכורה ונינה בכורה, ככזו נשאה על כתפיה אחריות גדולה לשיקום המשפחה לאחר גירושי הוריה כשהיתה בת 17. הגירושים היוו עבורה שבר גדול “אני הייתי שבורה לרסיסים שנים, אבל הרסיסים האלה הם שבנו את מה שאני עושה עכשיו” היא מספרת.
כמו ויטראז’, כששוברים זכוכיות כדי להרכיב תמונה חדשה
“בדיוק, אז התמונה החדשה שלי שלמה אבל זה לקח יותר מעשרים שנה, רק אחרי עשר שנים בהולנד הבנתי שאני שבורה לחתיכות”
אחרי הצבא עבדה בצוות בידור בתור שחקנית רקדנית ומפעילה. בתקופה זו התגוררה יחד עם אמה בירושלים, אבל המגורים המשותפים חנקו אותה להגדרדתה והיא מספרת שבאחד הימים: “פתאום הפה שלי אומר, איציק (בן זוגה של אמה) אתה יכול להלוות לי 1000 ש”ח? אני רוצה לנסוע להולנד” אמה לא אהבה את הרעיון אבל לבסוף השתכנעה והלוותה לה את הכסף וכעבור שבועיים מצאה עצמה על טיסה להולנד עם 50 גילדן בכיס וחוב של 1000 ש”ח לאמה. בהולנד התגוררה אצל דודתה, “החוויה הזו של להיות גליתה ולא להיות מושבניקית, תימניה, הבת של דוד, להיות אני, רק אני,עם העומס התרבותי המסורתי זה היה כמו אויר צח” כך היא מתארת את הגעתה להולנד. זמן קצר לאחר הגעתה להולנד היא הכירה את פיטר, מהנדס במקצועו, ובן זוגה עד היום.
מהנדס זה כל כך שונה ממה שאת עושה בחיים
גליתה, פיטר, אלה-אלישבע ומתניה
“זה מה שמעניין, כי עכשיו שאני יותר מבוגרת ויכולה לראות את המסע שלי שסוגר איזשהו מעגל, כל החיים שלי והעבודה שלי היא סביב החיבור הזה של היין והיאנג (yan & yang) כמו שאני קוראת לו המלך והמלכה הפנימית, שני העולמות-האינטואטיבי והרציונלי, העולם החיצוני והפנימי כל העבודה שלי, הכתיבה שלי הכל קשור לזה והבן זוג שלי הוא היין של היאנג שלי. והתפקיד שלי בעולם עם עצמי הוא ללמוד למצוא את הקצוות ולמצוא את האמצע, וזה מה שאני עושה כשאני עושה ריפוי או כשאני עושה הופעות או כשאני כותבת, הכל מגיע חזרה לנקודה הזו. וככה יצאשפיתחתי את שיטת העבודה הזו של העצמה דרך הקול, לא רק הקול בק’ גם הכל בכ’”
כשאני שואלת אותה אם ההשראה שלה היא הודו היא צוחקת ואומרת ש”היא מרגישה את זה בשורשים, בדם שלי” ובזה היא מתכוונת לשורשי המשפחה מתימן. גליתה מספרת שרבים מבני משפחתה הם אנשי רוח ותרבות ומרגישה את שורשיה והחיבור אליהם גם ביצירותיה שלה.
בשנים הראשונות עבדה במשק בית ובנוסף שימשה כמודל לציירים “כל העולם שלי היה סביב אנשים שיוצרים” היא מספרת. לכן בהמשך כשהחלה להופיע במופע יחיד שאותו כתבה והפיקה, זה היה אך טבעי עבורה. המופע החל כמופע יחיד עם נגן בודד ובהמשך המופע גדל ובשיאו לקחו בו חלק 22 נגנים רקדנים וזמרים. המופע היה בסגנון ג’אזי עם ביג באנד, מוסיקת סווינג ורקדני טאפ “זה היה מאוד שואו ביזנס” היא אומרת בחיוך. בשיא הצלחתו של המופע הבינה שהיא מתקשה בניהול אופרציה כל כך גדולה מה שהביא לסגירת המופע. גליתה מתארת משבר גדול: “ואז סגרתי את הדלת, סגרתי את הטלפון ולא יצאתי מהבית במשך שנתיים… ואני חשבתי שאם אני אסגור את עצמי בחושך אז אני אמות בשקט בלי שאף אחד יפריע לי כי הכאב היה כל כך גדול שלא יכולתי לבלוע אותו בכלל”
ממה הוא נבע?
“עכשיו אני יכולה להגיד לך ממה הוא נבע, אבל אז חשבתי שזה בגלל שהדבר שבניתי נהרס, סבא שלי נפטר וקרו עוד כל מיני דברים ש- took me over the edge וכשהתחלתי ללכת לנסות לרפא את זה זה החזיר אותי 12 שנה לפני זה כשההורים שלי התגרשו, עכשיו כשאני יודעת על עצמי יותר אני יודעת שחלק מהעבודה שלי בעולם הזה הוא לעשות את התיקון של הטראומה של לאבד את הכל או לאבד את כל מה שאת בונה ולאבד משפחה ולאבד מושב…בימים אלו אני סוגרת מעגל על הדבר הזה כי הקטע הזה שאני כל פעם בונה ומאבדת את כל מה שאי פעם עשיתי זה דבר שחזר על עצמו כי הוא צריך ריפוי”
בשנתיים הבאות הסתגרה גליתה בביתה ואפילו נמנעה ממגורים עם בן זוגה, אך דווקא השנים הללו היוו עבורה קרקע פורה ליצירה מסוגים רבים: קרמיקה, ציור, כתיבת שירים, כתיבת ספר- כל אלו היו רק חלק מהדרך בה העבירה את הזמן בהסתגרות.
סגרת את עצמך מפני העולם החיצוני אבל יצרת לעצמך עולם פנימי מאוד עשיר
“חשבתי שאני אמות אם העולם החיצוני לא יהיה רלוונטי יותר ומה שיצא זה שמצאתי את העולם הפנימי ואת הריפוי…הייתי כל-כך בעולם הפנימי….לא ידעתי אפילו איזה יום היום, זה היה out of time and space, עכשיו כשאני חושבת על זה אני אומרת איזו פריבלגיה זו שיכולתי לעשות את זה, יש אנשים שנוסעים להודו לעשות את זה אבל לי זה קרה בדירה באמסטרדם”
אחרי שנתיים בהן הסתגרה ולאחר עשר שנות זוגיות נישאה לפיטר, התקופה הביאה עמה גם הריון ורכישת בית מגוריהם “זו היתה מין שנה כזו של לצאת מהעננים” היא מספרת. בשנים הבאות השקיעה את עצמה בטיפול במשפחה, הלידה של בתה הבכורה אלה-אלישבע (19) היתה קשה והיא נולדה עם תסמונת נדירה, שלוש שנים מאוחר יותר נולד גם בנה מתניה (16). במקביל, בשנת 2006, העלתה את המופע “Woman, sister, child” שכלל את שירים שכתבה עם סיפור, אינסטלישן של אומנית ורקדנית.
חלק מרכזי ביצירה של גליתה בשנתיים הללו עסק בכתיבת הספר על מלכת שבא. לספר שלושה חלקים שנכתבו במהלך מספר השנים והיא מספרת שכתיבתו נמשכת אף בימים אלו. תחילת כתיבתו החלה בתקופה בה הסתגרה. הסיפור במקור יועד להיות מחזה בליווי שירים שאותם כתבה והלחינה. אך בהמשך הרגישה צורך להעמיק את הסינופסיס ובמהלך כתיבתו התפתח המופע לספר. הספר מתאר את מסעה של מלכת שבא ובמקביל מתאר חיי צעירה שמתגוררת באמסטרדם. גם את האיורים לספר היא איירה בעצמה כיוון שהרגישה שהיא לא מצליחה לתאר את הדמויות כפי שהן בעיני רוחה.
יכול להיות שאת מלכת שבא?
“אני חושבת שכולנו מלכת שבא,בכולנו יש את מלכת שבא והמלך שלמה בתור ארכיטייפים… אחרי שכתבתי את הספר התחלתי להעביר סדנאות ומעגלי נשים ולהשתמש בקול כריפוי והקול בתור הבעה וחשיבות ההבעה”
ב2009 פתחה מרכז לסדנאות באמסטרדם גליתה מתארת אותו כסלון בייתי. מלבד סדנאות בנושא טיפול באמצעות קול אותן הגתה ויצרה (מצורפת הדגמה בסוף הכתבה),המרכז אירח מרצים אורחים מכל העולם וקוימו בו סדנאות גם של מומחים מתחומים שונים. לאחר כארבע שנות עשייה במרכז שהקימה, מחזוריות חייה ופערי הידע שלה בתחום הניהול הביאו לכך שלא הצליחה להמשיך ולנהל את המרכז וגם הוא נסגר, “הייתי כל כך עסוקה בלעזור לכולם להצליח עם הסדנאות שלהם וההפקות שלהם שכמעט לא נשאר מקום בשבילי” היא מסכמת.
״Made of Stars״ האלבום החדש שיוצא החודש ״הרגשתי שדרך המילים האלה או ההברות האלה שיצאו שהמסר שלי יצא״
כחלק מתהליך הריפוי שלה שכוון כלפי אחרים, הבינה שעליה לרפא עצמה כפי שהיא משקיעה באחרים, בשלב הזה החליטה ליצור ולהעביר את הסדנאות שלה לאונליין כך שלא תהיה מוגבלת במקום וזמן. בנוסף השקיעה בלימוד איך נכון לעשות זאת ואיך לנהל עסק. וכך היא מסכמת את תהליך הקריסה והבניה מחדש של העשיה שלה:
“המלכה הפנימית שלי רק רוצה ליצור ולתת מה שאני צריכה לתת דרך סיפורים ומוסיקה אבל המלך הפנימי שלי הוא רוצהלצאת לעולם ולהתחיל תנועה ולבנות עסק ענק ואני צריכה למצוא תמיד את האיזון”.
בימים אלו, היא מסיימת את הפקתו של אלבום חדש שיקרא “Made of Stars“. את הסגנון המוסיקלי הייחודי שלהגילתה לגמרי במקרה כשלפני מספר שנים הקליטה מיני אלבום ובו קטע מוסיקה שהוקלט כמעט במקרה. מדובר בקטע אלתור “שירה” שהורכב מהברות שהפיקה מפיה ולווה במנגינה, “הרגשתישדרך המילים האלה או ההברות האלה שיצאו שהמסר שלי יצא” והתגובות סביבה היו מאוד חיוביות. בהמשך, בשנת 2008 הקליטה את האלבום“The Thirteen” כחלק מפרוייקט מיוחד בו לקחו חלק 12 נגנים וזמרות. על האלבום הנוכחי היא עובדת יחד עם Leo MelchertsDJ ,מפיק מוזיקלי המתגורר בברלין. את האלבום ישיקו בסוף חודש מרץ ולטעימה מוסיקלית ממנו ניתן להאזין בעמוד הפייסבוק של גליתה.
לאחר הראיון גליתה משתפת אותי ביצירותיה המופלאות מתחומים שונים. בסוף הסיור בביתה המיוחד אנחנו מתחבקות שוב והיא מלווה אותי וממש כאמא שהיא היא עומדת בפתח הדלת וומלווה אותי במבטה. השמש טיפסה למרכז השמיים ואני שקעתי בהרהורים על מלכת שבא מופלאה שעוברת מסע חיים ושהנפילות שבחייה מרוממות את אשיותה.
במיוחד עבור קוראי “דאצ’טאון” ולאור המצב, הקליטה עבורכם גליתה טיפול באמצעות הקול על פי התורה שפיתחה, ממש כאן בלינק המצורף:
כמו כן, בימים אלו גליתה מציעה לקוראות דאצטאון תוכנית אימון מיוחדת לנשים שרוצות למצוא את נקודת האושר, להשתחרר מרגשות אשמה או בושה, מרגשות עבר בצורה אותנטית מצליחה גליתה להעביר את התשוקה שלה גם אליכן.
״בתוך תוכך את מכירה את עצמך – את מסוגלת לבטא את עצמך בביטחון מלא״
לפניות ומידע נוסף לחצו כאן
4) וודאו שאתם חברים בקבוצת הוואצאפ “שבט שבשבת”. אם לא, שלחו הודעה להילה שתוסיף אתכם.
טיפים ארגוניים שכדאי לכם לחשוב עליהם:
1) וודאו שאתם במקום שמאפשר פעילות וירטואלית בזמנים הבאים:
כל יום א’ בין השעות 15:00-17:15
כל יום ד’ בין 17:00-17:30
כל יום ה’ בשעה 17:00 (למשך 5-10 דקות)
כל יום שישי בשעה 17:00-17:15
2) וודאו שהילדים שלכם ערוכים לפעולה מול המדריכים שלהם ואם הם לא יכולים להגיע נא להודיע למדריך האישי.
מידע נוסף הכרחי:
1) בפעולות של גדוד אורן (גילאי 6-7) וברק (גילאי 8-9) נוכחות הורים חובה.
2) טלפונים אישיים של הצוות:
דולב שינה רכז הדרכה 0629398695
הילה הוטמכר רכזת מפעלים 972545899065+
טל ברלינסקי ראש השבט 0621867347
אנחנו סבורים שבתקופה הקרובה נוסיף עוד פעילויות ורעיונות על מנת לעבור את התקופה הקרובה ביחד בצורה המירבית מהבית בכיף! בימים אלה אנחנו בתקשורת עם שבט חלוץ בלונדון על מנת לשלב כוחות ולהעביר פעילות וירטולית בשיתוף שני השבטים.
אם יש לכם רעיון מדליק תרגישו חופשי ליצור איתנו קשר ולהציע!
בזמנים של חוסר ודאות כמו אלה אנחנו נדרשים לגלות מחוייבות אחד כלפי השני, להציע עזרה למי שצריך, ולשמור על מורל גבוה. ביחד נעבור את התקופה עם חיוך!
בימים טרופים אלו, כשמגפת הקורונה מתפשטת בעולם, ומספר הנבדקים החיוביים בהולנד עולה (1135 נכון לכתיבת שורות אלה), הארגונים ‘מכבי’ ו’דאצ׳טאון’ שפועלים בשותפות החל מהחודש שעבר, משלבים כוחות ומקימים מערך סיוע רחב, בתחומים שונים, לכל מי שנזקק לעזרה. הרעיון עלה מתוך ההבנה שאי הוודאות האופפת את הקהל הישראלי והיהודי כאחד מחייבת תמיכה, ובמקביל קיים מאגר אנושי אשר יישמח לתת אותה.
יו״ר ‘מכבי’, דויד בייסמר: “זה הזמן לעמוד יחד כאחד ולעזור ולתמוך אחד בשני בצורה הטובה ביותר. מכבי שם בשבילכם 24/7, אל תהססו להושיט יד ולהצטרף לקבוצת המתנדבים שלנו. ביחד אנחנו חזקים יותר. חזק ואמץ!”
ההערכות החלה אתמול בלילה, בשיחות וואטסאפ רבות בין מנהלי ומתנדבי הארגונים. תוך מספר שעות הוקם צוות רפואי המונה 12 רופאים מתחומים שונים שיכולים לתת מענה מיידי, ומערך תמיכה טלפונית. הודעה רשמית נשלחה בערוצי המדיה השונים ובה נכתב:
חברים יקרים,
בזמנים לא בטוחים אלה אנו רוצים ליידע אתכם שאתם לא לבד. ‘מכבי’ ודאצ׳טאון מציעים מערך של עזרה לכלל הקהילה כי ביחד נהיה חזקים יותר!
ניתן לפנות ישירות ל׳מכבי’ באמצעות דוא”ל info@maccabi.nl ודרך מדיה חברתית.
מה נוכל להציע לכם? עזרה בקניות (גם מרשמים ותרופות בבתי מרקחת) לאנשים נזקקים (קשישים, רווקים, חולים וכו’)
האם אתם מודאגים ממצב מסוים? צרו קשר עם מכבי ואנו נעשה כמיטב יכולתנו למצוא את המומחה המתאים לכם.
ננסה להדריך אתכם באמצעות ייעוץ רפואי, הצוות רפואי של מכבי זמין לעזרה.
עליכם להיות בבידוד ואין לכם איפה? התקשרו איתנו
אמהות חד הוריות? נשים בהריון? התקשרו איתנו, נעזור לכן במה שניתן
מצב כלכלי קשה? גם פה נשמח לסייע ככל הניתן
אנו יודעים שיש אנשים בקבוצות סיכון, אנשים עם ילדים בבית, אנשים שאינם מורשים / אינם מסוגלים לעבוד כלכלית וכו’.
זה הזמן לעזור, לתמוך ולהיות שם אחד בשביל השני כי זו המהות של קהילה.
אנו גם מזמינים אתכם להירשם כמתנדבים במערך המתנדבים שלנו, אשר יחולקו פי אזור מגורים. אנו זקוקים למתנדבים מערים שונות.
הרשמה בכתובת: info@maccabi.nl
ובינתיים, אנו ממליצים לכם לשתות הרבה מים, להתעמל, לישון טוב, לקחת ויטמינים ולדאוג לבריאותכם.
חזק ואמץ!
׳מכבי׳ הולנד
מערך הסיוע בנוי ממתנדבים שיתנו מענה בערים השונות. כפי שכתוב לעיל העזרה יכולה להיות בתחומים רבים לפי דרישת הקהל. לשם כך, אנו קוראים לכל מי שיכול ומעוניין להצטרף לשורת המתנדבים בפרויקט זה, התמיכה ההדדית חשובה וחיונית, בין אם היא וירטואלית או פיזית.
לפני 15 שנה כשעברתי לגור במאסטריכט, אחד הדברים שממש הטרידו אותי הוא הפרידה מהחברות שלי בארץ. לרבות מאיתנו יש את החברות האלה שתמיד שם כשאת צריכה עיצה טובה, כתף לבכות עליה או שותפות לבילוי משוגע עם צחוק עד דמעות, כל מה שאת צריכה זה להתקשר או היום לשלוח וואטסאפ, והן מתייצבות. עם חברות את יכולה לדבר על הכל בלי לעשות חשבון: לקטר על בן-הזוג והילדים, על כאבי המחזור, על הרעיון החדש שלך לעסק או על הסדרה הזו בטלוויזיה שהיא ניקוי ראש אמיתי בסוף היום. מעגל נשי הוא גם מקום לשאול שאלות בלי להתבייש, תמיד יושיטו לך יד, יכוונו, יסייעו במידע שימושי ופרקטי, ובמעבר לארץ חדשה כל כך צריך מעגל כזה. הפתרון שלי לבעיה היה מאוד פרקטי, מספר שבועות אחרי שהגעתי, הזמנתי אליי את כל הבנות הישראליות לערב בנות אצלי בבית. כל אחת התבקשה להביא משהו לאכול. היה נעים וטעים, ומאז זה כבר הפך לדרך קבע. הפורמט משתנה – בבית או בחוץ, עם סיבה (יום הולדת, Baby Shower) או סתם כי צריכות להתאוורר. הקבוצה הזו מלווה אותי כל הזמן, והקשרים שנוצרים הופכים הרבה פעמים לחברויות קרובות.
בשנתיים האחרונות, בעיקר בפייסבוק, אבל לא רק ישנה התארגנות נשית של קהילות נשיות שמתארגנות לא רק בעולם הוירטואלי, אלא יוצאות ממנו למיפגשים ומשם נוצרות חברויות. לקראת יום האישה הבינלאומי 2020 רצינו לספר על הקהילות הנשיות הישראליות בהולנד:
קהילת ישראליות בהולנד – בית חם לישראליות שגרות בהולנד
קבוצת הפייסבוק ישראליות בהולנד נפתחה בחודש נובמבר 2017, “בעקבות פוסט שובינסטי בקבוצה אחרת שהכעיס נשים רבות, ויצר את הצורך במרחב ייחודי עבור נשים ישראליות בהולנד בתוך הקבוצה הגדולה הזאת של ישראלים בהולנד.” מאיה יערי התקשרה לאיילת ון קמפן-ארבל אחרי שקראה את הפוסט, וביקשה ממנה עזרה בפתיחת הקבוצה, לאחר מכן הצטרפה אליהן גם גילי ואן-אמן-גנור. כשמאיה עזבה את הולנד הצטרפה לצוות הגר שפיר. כיום מונה הקבוצה כמעט 800 נשים, והיא פעילה באופן יומיומי כאשר הצוות, דואג לשמור על שיח מכבד ואווירה חיובית, ומוודא שיש מקום הבעה בטוח לכולן. רוב החברות הן ישראליות שגרות בהולנד ומנהלות בתים, לימודים, משפחה, קריירה וחיים, שעומדים בפני אתגרים די ייחודיים להן. בקבוצה מגוון רחב של גילאים, מצבים משפחתיים, עיסוקים, השכלה ותחומי עניין. “אנחנו פרוסות על פני כל הפרובינציות בהולנד. כל אחת היא עולם מלא ושונה, אבל השפה העברית ועצם היותנו ישראליות (עם או בלי דרכון כחול) זה דבק נהדר ובסיס לשיתופי פעולה, חוויות ורשת תמיכה חברתית במקום זאת המשפחתית שברוב המקרים חסרה לנו.” מספרת איילת.
מי יכולה להצטרף? איך זה עובד?
“נשים ישראליות שחיות בהולנד, או לקראת מעבר וודאי. הקבוצה שלנו עובדת כמו כל קבוצת פייסבוק סגורה, יש תקנון וכל מי שמבקשת להצטרף מקבלת שאלון, שם היא מתבקשת לאשר שתקרא אותו.
שלושתנו, גילי הגר ואני בשיתוף פעולה כמעט יומיומי ובהתייעצות והעברת מידע רלוונטי בכל פעם שיש בכך צורך.”
האם פעילות הקהילה יוצאת מחוץ למדיה הדיגיטלית?
“יש חברויות שנוצרות אבל גם התארגנויות התארגנות לסייע לחברות קבוצה שפנו לעזרה. זה שהכי ריגש אותי היה איסוף שקיות חלב אם בשביל תינוק שלא קיבל מספיק ממנו וניזקק לתוספת. נשים שאבו ותרמו באהבה ומילאו צידנית בשקיות ובשותפות מדהימה. היתה גם ההתארגנות המדהימה כשבחורה שהגיעה לבדה מהארץ גלשה למצב חירום נפשי והיתה בסיכון ממשי לשלומה. הכנסנו את חדר המצב של משרד החוץ לתמונה, והקבוצה תמכה במידע והיתה בקשר עם אותה בחורה ועם המשפחה בישראל.”
כשמורן ששון פרוכטר סיפרה לנעה ברום שהיא מאוד רוצה להעביר הרצאה אבל אין לה מקום, והיא אוטוטו חוזרת לארץ, היא הזמינה אותה אליה להרצות אצלה בסלון. נשלחה הזמנה לכל נשות האזור ולסלון של נעה הגיעו כעשרים נשים שלא כולן הכירו אחת את השנייה. בסוף ההרצאה בזמן שסיכמו נשאלה השאלה למה לא לעשות את זה שוב? באותו לילה נעה כתבה לקהילה הודעה והזמינה אותם לעוד פגישה, ומכך נולד הקונספט של מפגשים בסלון. המיפגש הראשון היה פתוח לכולם, אך לאחר שגם הגבר היחיד שהגיע עזב, נוצרה קהילת נפגשות בסלון. מתוך המשתתפות במיפגש הראשון שלוש נשים התנדבו לארח מיפגש, וזה התחיל להתגלגל.
מאז הקהילה נפגשת אחת לחודש, בכל פעם בסלון אחר, כאשר המארחת אמונה על התוכנית, הרישום והשתייה. כל משתתפת מביאה משהו טעים לנשנש וככה זה קורה, בכל פעם בנושא אחר. היו מפגשים על חשיבותה של הקשבה, סטיילינג טיפולי, איך הצבעים משפיעים עלינו, ועוד. מספר המשתתפות נקבע ע”י המארחת, לפי גודל הסלון שלה. את כל זה מנהל צוות של ארבע נשים: נעה ברום, אדווה מולר, ענת רצאבי, ופז ארבל אשר מאתרות את המארחות ובונות את התוכנית. התקשורת עם חברות הקהילה מתבצעת דרך הוואטס אפ, יש כבר הרצאות מתוכננות עד לחודש ספטמבר. הדגש הוא על מרחב של נתינה ללא ביקורת, כל אחת עושה כפי יכולתה ועם הרבה פרגון. נעה מציינת: “המיפגשים הם ללא עלות, מתקיימים מפגשים בנושאים שמעניינים את המרצה, בין אם זה על התחביב שלה או שהיא בעלת מקצוע ומדברת מנסיונה המקצועי בתחומים שונים. אנחנו לומדות מכל אחת”.
נפגשת אחת לחודש, בכל פעם בנושא חדש בסלון אחר
כמה נשים חברות בקהילה? ואיך אפשר להצטרף?
“בקהילה חברות כ-60 נשים, בד”כ חברה מביאה חברה, שרוח הדברים מדברת אליה. אנו מזמינות נשים נוספות, מכל מקום בהולנד. כל אחת שחושבת שזה מקום שמתאים לה, הן כמשתתפת והן כמארחת-מרצה, מוזמנת לצור קשר. למי שרוצה להרצות, אנחנו ממליצות להשתתף בפעילות אחת או שתיים, כדי להבין את רוח הדברים, לפני שאת מארחת להרצאה. אנחנו נגיע לכל מקום בהולנד אליו תזמינו אותנו”.
“זזה” – קבוצת תמיכה לאורח חיים בריא
אורח החיים שלי הפך לבריא יותר, אני בתזוזה כי אני זזה
במאי האחרון הרוכסן של השמלה האפורה המדהימה של קריסטינה סלמן לא נסגר, היא שיתפה את החברות בקבוצת הפייסבוק ישראליות בהולנד בתסכול שחשה, וביקשה עזרה וטיפים אורח חיים בריא, העזה והורדה במשקל שיתנו לה דחיפה להתחיל בשינוי ולהתקדם. תוך כדי כתיבת הפוסט עלה לה רעיון של פתיחת קבוצת תמיכה בדיוק למטרות אלה, וכך נוצרה הקבוצה “זזה”. בעקבות הפוסט פנו אליה נשים רבות, וכך קמה הקבוצה בסוף מאי 2019 שכללה בהתחלה כ-20 נשים. כיום הקבוצה מלכודת מגרעין של שמונה נשים, אשר נפגשות פעם בשבוע לשיחת סקייפ, ביום קבוע. קריסטינה מנהלת את הקבוצה, אליה הצטרפה יעל גולן אשר מספקת מידע מקצועי בנושאים שונים הקשורים לאורח חיים בריא. לזזה יש קבוצת וואטסאפ, המשמשת לקשר יומיומי בו חברות הקבוצה מעודדות אחת את השנייה ומסייעות גם ברגעי משבר.
ספרי לנו קצת איך מתנהלות הפגישות שלכן
“אנחנו מתחילות בסבב עדכונים שכל אחת מספרת במספר דקות איך עבר עליה השבוע : השיחות הן לא רק על מה אכלנו, אלה על קשיים שאנו נתקלות בהם, על הצלחות וכישלונות, על החיים שלנו. אחרי סבב עדכונים אנו עוברות לשיחה בנושא שלשמו התכנסנו .בסוף המפגש נבחרת תורנית מים שמזכירה לשתות מים במשך היום לאורח השבוע, ובכל מיפגש נקבעים יעדים לשבוע הקרוב. הקבוצה הפכה לחלק מהיומיום שלה, לחלק מהבנות יש תוצאות מדהימות של שינוי אורח החיים וירידה במשקל. אנו עוברות משברים אישיים וקבוצתיים ומתגברות עליהם יחד.”
קריסטינה מוסיפה: “במסגרת הפגישות אירחנו נשות מקצוע ישראליות שמתגוררות בהולנד, אשר הרצו לנו על נושאים שונים שקשורים לאורח חיים בריא, הנפש והרוח והכל בהתנדבות ובאהבה: גלית האן, רותי שלו, ספי ספיר-בן-דרור ועוד.
אורח החיים שלי הפך לבריא יותר, אני שותה יותר מים, אני שמה לב למה שאני מכניסה לפה, אני בתזוזה כי אני זזה, למרות שעדיין לא הורדתי את עשרה הקילוגרמים המיוחלים, והרוכסן של השמלה המהממת שלי נסגר בקושי אני בדרך הנכונה. אנחנו ״זזות״ בדרך הנכונה ! כיף לחכות לערב המפגש עם הנשים המדהימות שבקבוצה שהפכו חלק מהחיים אחת של השניה !”
דניאל, שירה ואיילת – חלק מצוות הנשים שמוביל את חזלך
אחרי ששירה ריכטר עברה לגור בהולנד, ולא מצאה עבודה כמעצבת פנים, היא התחילה ללמוד את הנושא של הקמת עסק עצמאי בהולנד. אחרי שנתיים, אחרי שצברה ידע רב והיתה בקשר עם אנשים נוספים באותה סיטואציה, היא חלקה איתם מהידע שלה, וזיהתה שיש עוד נשים ישראליות כמוה, שמנסות להקים עסק. עם הזמן ראתה את צורך של רבות לתחושת שייכות ומעגל תמיכה רחב יותר. כאן נולד הרעיון של חזלך, יצירת מעטפת חמה, מלווה, יוצרת, משותפת לנשות הקהילה שתיתן את תחושת שייכות ועזרה הדדית, שתעשה טוב על הנשמה צעד אחד קדימה ואז אפשר לדבר על העסק…
גם שירה פנתה לפייסבוק, וסיפרה שהיא רוצה להקים מיזם לנשים, כחמישים נשים הגיבו לפוסט, נערכו שיחות ומיפגשים, היה חשוב לה לשתף ולשמוע. דניאל בנסקי ואיילת קליין הצטרפו אליה, ממש מהאירוע הראשון ויחד הן סללו את הדרך. לאחרונה הצטרפה רותם שניידר, ויחד ארבעתן מניעות את חזלך.
סוגי המפגשים משתנים על פי התכנים הכוללים מפגשי תרבות, אירוע נטוורקינג ועוד
נכון להיום חברות בקהילה מעל 400 נשים, כל אישה ישראלית שמתגוררת בהולנד, אשר מעוניינת ביצירת קשרים חברתיים או מקצועיים מחוץ למסכים מוזמנת להצטרף. דף הפייסבוק משמש כלי להעברת מידע על האירועים כמו לוח מודעות וירטואלי לפעילויות המתקיימות, ומקום לבניית הקהילה עצמה. בקבוצה לא מתקיימים דיונים או התייעצויות, אלא רק מידע על אירועים בקהילה ואיך ליצור חיבורים אחת עם השנייה. הן מספרות:
“סוגי המפגשים משתנים על פי התכנים הכוללים מפגשי תרבות, אירוע נטוורקינג – נוגע בכל מה שקשור לאורך החיים בהולנד ולשיפור איכות החיים שלנו פה, עזרה במציאת הכיוון האישי שלי וליווי עיסקי בהמשך, אנחנו ממש בונות תוכניות שונות שיכולות ללוות כל אישה בכל שלב שלה בחיים פה בהולנד, החזון הוא להקים מרכז קהילתי פיזי שאפשר פשוט לבוא אליו. אנו קוראות לכולן לצאת מהמסכים ולפגוש אחת את השנייה באופן מציאותי. חשיבות של קהילתיות ולחזור למקורות של תמיכה הדדית בכל צורך שיש.”
הריוניות ואמהות לקטנטנים בהולנד
גם קהילת הריוניות ואמהות לקטנטנים בהולנד נוצרה בעקבות פוסט בפייסבוק, רוני בראל וליאת שושן מספרות:
“הגענו אחת לשנייה לגמרי במקרה דרך פוסט בפייסבוק שעסק בהריון. שתינו היינו אז בהריון – לא מכירות אחת את השנייה כלל. באחת הקבוצות של הישראלים בהולנד מישהי שאלה הקשורה להריון, לאור ריבוי התגובות וההבנה שיש עוד לא מעט ישראליות בהריון פה בהולנד, רוני כתבה כתגובה “תאמינו לי, צריך לפתוח פה קבוצת תמיכה לישראליות הריוניות”. ליאת שראתה את התגובה ישר קפצה על ההזדמנות, פתחה קבוצת וואטסאפ צרפה את רוני ועוד שתי ישראליות שידעה שהן בהריון ומשם כל השאר זה היסטוריה.”
השמועה פרסה כנפיים ועוד נשים ביקשו להצטרף ולצרף חברות. הקבוצה היא דינאמית מצטרפות אליה נשים בהריון ויוצאות נשים שכבר ילדו. עם הזמן ואחרי שהקבוצה הראשונית ילדה נפתחה קבוצה נוספת לאימהות לקטנטנים בהולנד, כאשר קבוצת ההריוניות ממשיכה להתקיים במקביל. בכל קבוצה יש כ-50 נשים כאשר ישנה תחלופה לפי הרלוונטיות של הקבוצה בשלבי החיים של כל אחת. ההצטרפות פתוחה לכל ישראלית שגרה בהולנד שנמצאת בהריון או אחרי לידה שמחפשת קהילה, וקבוצת השתייכות שיכולה לתמוך בה בתקופה כל כך מאתגרת במיוחד במדינה זרה.
הריוניות ואמהות לקטנטנים בהולנד – מתקיימים מפגשים, במהלך היום עם הילדים וגם בלילה רק האימהות
רוני וליאת מנהלות את הקבוצות בפועל, אך כולן חופשיות ליזום אירועים ומפגשים ולהעלות תכנים ושאלות לדיון. הן מספרות:“רוב התקשורת בין החברות מתקיימת דרך קבוצות הוואטצאפ (המאוד פעילות) שלנו. אנחנו בעיקר מהוות רשת תמיכה ומקור מידע לנושאים רבים ומגוונים שקשורים בהריון, לידה, הורות והורות בהולנד. הקבוצות הן מתחם בטוח ומקבל, נשים מתייעצות בנושאים רבים ומגוונים וכולן תורמות מהניסיון והידע שלהן.”
האם יש פעילות מחוץ לקבוצות הוואטסאפ?
“בתקופת ההריון ובחופשת הלידה נפגשנו המון, כמובן שעם הזמן תדירות המפגשים ירדה כי רובנו חזרנו לעבוד, אך עדיין מתקיימים מפגשים, גם במהלך היום עם הילדים וגם בלילה רק האימהות. אנחנו קבוצה גדולה ובתוכה נוצרו חברויות לפי מיקום מגורים, תחומי עניין, גילאי הילדים וכו.. המפגשים נעשים גם באופן עצמאי ולא רק כמשהו מאורגן.” “אחד המפגשים המרגשים והיעלים היה ערב מידע בו נפגשו נשים שילדו לא מזמן בהולנד עם נשים בהריון וסיפרו על החוויה, שיתפו טיפים ומידע על המערכת המקומית ותהליך הלידה בהולנד. בנוסף האמהות הטריות ענו על שאלות רבות, והיו אוזן קשבת ומקור הרגעה לחששות של ההריוניות. הדבר הכי מדהים היה שאותה קבוצה של הריוניות עשתה מפגש דומה כעבור כמה חודשים אחרי שכבר ילדו עם הריוניות חדשות!! אנו מקוות שמפגשים מסוג זה יהפכו למסורת!”
יש עוד משהו שתרצו לספר?
“שתינו מגיעות מתחום החברה והקהילות: רוני היא בעלת תואר שני בלימודי נשים ומגדר, עסקה בעברה בהעצמת וקידום נשים ממגזרים שונים, וליאת בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית קהילתית ועסקה בעברה בהקמה והנחייה של קבוצות קהילתיות. כנראה שהשידוך לא קרה במקרה. שתינו מודות על הקבוצות הללו ומרגישות שההריון והלידה לא היו אותו הדבר בלעדיהן. מעבר למידע והתמיכה שנתנו לנו, הן נתנו לנו תחושת שייכות, רשת בטחון וחברות שכל כך היו חסרים לנו פה רחוק מהבית.”
יום האישה הבינלאומי הוא לא סתם יום, לפרחים ומתנות. מאחלת לכל הנשים באשר הן, שתמצאו את הקהילה שתעניק לכן את התמיכה שאתן זקוקות לה, ולא פחות חשוב שתמצאו את הדרך להעניק את אותו הדבר לסובבות אתכן. כל אחת מהקהילות עליהן כתבתי תשמח לצרף חברות חדשות! מכירות עוד קהילות כאלה – ספרו לנו עליהן.
בשבוע הבא יחול חג פורים, חג צבעוני ומשפחתי, והשנה הוא נחגג באירועים רבים בכל רחבי הולנד. רכזנו עבורכם את אירועי פורים, זה הזמן להכין את התחפושות! את כל הפרטים אפשר למצוא גם בלוח האירועים שלנו.
יום שבת 7 מרץ 2020
21:00 מסיבת פורים הולנד 2020 – אמסטרדם, Bell’s Club
עדלאידע – אמסטרדם 2020 – מארח זיו שלום בשנה שביעית ברציפות, מסיבת פורים כייפית עם מוזיקה, ריקודים ותחפושות.
בתוכנית: התקליטנים שי* TLV אונא ושי בניטה בליווי הפתעה גדולה מישראל, Club house, Funky Happy 90s , 80s, מוזיקה ישראלית. כיבוד קל, גם אוזני המן, שקיות גודי. תחרות תחפושות הזוכים יקבלו פרסים גדולים הפרס הראשון יזכה בכרטיס טיסה בבחירה בין יעדים שונים. פרט לפרס הראשון יינתנו עוד 4 פרסים יקרי ערך, הפתעות נוספות! קוד לבוש: מסכות או תחפושות חובה!
17:00 מסיבת פורים – חב”ד איינדהובן, בית חב”ד איינדהובן
17:00 – קריאת מגילה
17:30 – משתה פורים, משלוח מנות, הופעת קוסם, מוזיקה ועוד
עלות השתתפות:
אורחים 10 יורו, מקסימום למשפחה 30 יורו
הרשמה ופרטים: RabbijnSimca@gmail.com 0636268005
16:30 מסיבת פורים באיטליה – חב”ד אמסטלפיין, Aparthotel Adagio Amsterdam City South
פיצות, פסטות, לזניות, יינות משובחים ועוד מטעמים מהמטבח האיטלקי במסיcת פורים שאיטליה.מגוון הפעלות לילדים בסגנון איטלקי מדליק, תחרות תחפושות בשפה האיטלקית ועוד הרבה הפתעות שאי אפשר לגלות…
אנו שמחים וגאים לבשר לכם על שיתוף פעולה בין ארגון הספורט והתרבות מכבי הולנד לבין מגזין דאצ׳טאון, המגזין האינטרנטי לישראלים בהולנד. שני הארגונים הינם עצמאים עם מטרות משותפות, שני הארגונים מעונינים לחבר בין הקהילות וקהל היעד שלהם באמצעות אירועים תרבות וחינוך. מכבי הולנד התמקדו עד כה בקהילת היהודים בהולנד בעוד דצא׳טאון מתמקדים בקהילת הישראלים בהולנד.
המטרה המשותפת היא לחבר בין הקהילות באמצעות אירועים ופעילויות בתחומי הספורט, התרבות והחינוך.
תוכניות לעתיד:
אירועים משותפים לשני הארגונים כגון: מסיבת ראש השנה בה נשיק את המגזין השנתי במהדורה המודפסת, אירועי קהילה באזור רוטרדם והאג. עוד בתוכנית, הקמת מועדון השפה: ‘אולפן’. במסגרת זו יערכו שיעורים ללימודי הולנדית וכן לימודי עברית למבוגרים וגם ניצור סביבה תומכת להכנת שיעורי בית ושיעורי עזר לילדים לאחר שעות בית הספר. אנו נפרסם אודות האירועים שלנו בערוצי המדיה החברתית שלנו. אנו שמחים על החיבור המשמעותי.
It’s with great joy and pride that we announce the partnership between Maccabi NL and Dutchtown (Dutchtown – the Israeli magazine in NL). Maccabi NL and Dutchtown are two independent organizations with similar goals and priorities. Both strive to connect their communities through events, education and culture. Maccabi NL focusses primarily but not limited to sports within the Dutch Jewish community, whereas Dutchtown gets the Israeli community .together living in Holland through culture, events and in their online community
.Our common goal is to bridge the gap between the Dutch and Israeli Jewish community in a fun way so that we can build an even stronger network
Our future plans include organizing joint events, bringing together our members for events such as a Rosh Hashana party to launch the newest publication of the Dutchtown magazine, social and sports events in The Hague and Rotterdam to start with. We will set up an ulpan for Israeli’s to learn Dutch and vice versa and eventually we would like to create a homework environment for kids after school
.We will post about our events on our social media channels
.We are happy to start planning and communicating about our future together
Maccabi x Dutchtown
Met veel plezier en trots kondigen we de samenwerking aan tussen Maccabi NL en Dutchtown (Dutchtown – het Israëlische magazine in NL). Maccabi NL en Dutchtown zijn twee onafhankelijke organisaties met vergelijkbare doelen en prioriteiten. Beide streven ernaar hun communities te verbinden via evenementen, educatie en cultuur. Maccabi NL richt zich primair gezien, maar niet alleen maar, op sport binnen de Nederlandse Joodse gemeenschap, terwijl Dutchtown de Israëlische gemeenschap samenbrengt in Nederland door evenementen en op hun online platform
Ons gemeenschappelijke doel is om op een leuke manier de kloof tussen de Nederlandse en Israëlische Joodse gemeenschappen te overbruggen, zodat we een nog sterker netwerk kunnen opbouwen
Onze toekomstplannen zijn onder andere het organiseren van gezamenlijke evenementen; bijvoorbeeld een Rosj Hashanafeest om de nieuwste publicatie van de Dutchtown magazine te lanceren of om te starten met sociale- en sportevenementen in Den Haag en Rotterdam. We zullen een ulpan opzetten voor Israëliërs om Nederlands te leren en vice versa en uiteindelijk zouden we ook een huiswerkomgeving voor scholieren willen creëren na schooltijd
.We zullen over onze evenementen posten op onze social media-kanalen. We verheugen ons erop om onze plannen te gaan uitwerken en te communiceren over onze toekomst samen
בהולנד פועלים אומנים ישראלים רבים. ערכנו סקירה של מוזיקאים הפעילים כיום. החלק הראשון של הכתבה מובא כאן.
כותבות: קריסטינה סלמן ולימור לוי
עדי לב
את עדי לב קשה מאד לפספס. העיצוב ניכר בכל פרט ופרט בלבוש שלה. היא לא רק די.ג׳י מקצועית אלא אחת הנשים המובילות בתחום הדראם אנד בייס ומוכרת בסצינה הבינלאומית, עוסקת בהום סטיילינג ומגדלת שני ילדים עם בעלה דיאגו, מעצב פנים.
עדי גדלה ביישוב להבים בדרום הארץ בבית מאוד מוזיקלי לאב שמנחה עד היום שירה בציבור ואם פסנתרית. ״אמא שלי אוהבת מוזיקה קלאסית כבדה מאוד ואבא שלי קליל יותר, ארץ ישראל ושירה עברית. תמיד היו מלחמות ביום שבת בבוקר, אמא שלי קמה עם מוזיקה מאוד דרמטית ואבא שלי שמע מתי כספי, שלמה יידוב, גרוניך, ביטלס״. כשהייתה בת שש החלה ללמוד לנגן בפסנתר. בגיל 12 התחילה ללמוד לנגן על גיטרה “למורת רוחה של אמי, אבל למרות זאת מהר מאוד הפסקתי עם הפסנתר והמשכתי רק בגיטרה. משם לגיטרה חשמלית וגיטרה בס”.
כשהייתה בת 13 התחילה עדי להרחיב את הטעם המוזיקלי שלה. לצד Pixies ו-U2 היא נחשפה גם לאום כולתום. ״נדלקתי על המוזיקה הערבית. המוזיקה שלמדתי הייתה מאוד מובנית, סולמות מוזיקליים מערביים ופתאום במוזיקה הערבית נפתח עולם אחר, גיליתי שיש דברים שאני לא מכירה. אי אפשר לכתוב את הסולמות האלו בכלל. זה היה אחר ומגניב והתאים לי כי אני תמיד רציתי לעשות משהו ייחודי. עד היום יש לי שורשים מאוד חזקים משם וכשהתחלתי לנגן דראם אנד בייס, שילבתי המון אלמנטים מהמוזיקה הערבית, צלילי דרבוקה, חלילים הודים וערבים”.
אחרי הצבא נסעה עדי לבקר באמסטרדם את אחיה, רקדן בלט מקצועי, ומשם המשיכה ללונדון שם היא נחשפה למוזיקה אלקטרונית. “בשנייה שנכנסתי למוזיקה אלקטרונית, פשוט עזבתי את כל הכלים שעליהם ניגנתי״. בתחילת דרכה בהולנד יזמה עדי קבוצת נשים שמנגנות מוזיקה אלקטרונית ומופיעות יחד. ההצלחה הייתה גדולה והן הופיעו בפסטיבלים בהולנד ועל כל הבמות הגדולות כמו פופפודיום. “היינו בכותרות שנתיים, עשו עלינו עבודת יחצ”נות היסטרית וזה הצליח, אחרי שנתיים כל אחת המשיכה בדרכה והן לא החזיקו מעמד בתחום.״
להיות די ג׳יי בכלל ודראם אנד בייס בפרט הוא תחום שיש בו מעט נשים, נכון?
“אני מתקלטת מגיל 20 ועדיין יש נשים מעטות בתחום, אני בין הנשים היחידות באירופה.
הבחירות הן לגמרי אינדיבידואליות ויש גם עניין של ויתורים, לא אגיד לך שלא. יש לי שני ילדים ואני חושבת שאם לא הייתי עוסקת בתחום הזה היו לי עוד ילדים בכיף, אבל החלטתי שזה לא מתאים כי אני רוצה להמשיך עם המוזיקה וכדי לחזור לסצנה אחרי לידה לא יהיה לי את הזמן והכוח הפיזי לזה. היום אני מתמרנת בין הילדים למוזיקה כדי שאוכל ליהנות משני העולמות.”
איך את שומרת על עניין ואתגר?
״פשוט מהאהבה למוזיקה, כי אם לא — לא הייתי שם. בכל פעם שאני נכנסת למועדון אני מתרגשת בטירוף מחדש. הפידבק מהקהל הוא כיפי והאהבה שהקהל מעניק גורמת לי להבין מה אני עושה נכון ומה לא ואיך אני צריכה להמשיך, ופשוט החלטתי שזה מה שאני עושה. רוב הבחורות בסצנה לא עושות מספיק, כי אם הן היו עושות מספיק, הן היו מגיעות יותר רחוק. לי יש ביטחון עצמי גבוה במוזיקה שאני עושה וזה גם עוזר לי להתקדם. אני יודעת בדיוק במה אני טובה ובמה לא וזה מאוד חשוב. אני אוהבת לעשות הרבה דברים בחיים ואני לא מוכרת את עצמי לפי מה שאני לא. למדתי שאם אתה מוכר את עצמך כסוד של שקר — זה לא עובד וזה לא ישרוד.״
את הולכת הרבה להופעות של מוזיקאים אחרים?
״לא הרבה, אבל אם יש דברים שאני ממש רוצה לראות אז בטח שאלך. אני הולכת גם בשביל ההנאה וגם כדי לקבל השראה. לפעמים אני שואבת את מה שחסר לי דווקא ממקומות של אחרים כי מאוד קשה להמציא את עצמך מחדש. מוזיקת ריקודים היא מאוד תבניתית. לחפש את החדש והמיוחד זה לייצר את זה לבד כאומן במוזיקה שלך. ובמקום הזה מקבלים השראה וזה תורם.”
רועי שבת
ישראלי שגר בהולנד ב-20 השנים האחרונות. בן לאבא עירקי ואמא הולנדית, “עירקי בנשמה” כפי שהוא מעיד על עצמו, יזם מוזיקה סדרתי, ממקימי עמותת ״מוקה״ לקידום חינוך מוזיקלי לילדים יהודים בהולנד, מאמין שמוזיקה מחברת בין כולם.
איך נחשפת למוזיקה לראשונה?
״הגעתי למוזיקה דרך האהבה למוזיקה בבית. אבא שלי אוהב לשיר ובאופן כללי, במשפחה שלי כולם אוהבי תרבות. הייתי בחוג דרמה ובמקהלה בבית הספר בנתניה. יום אחד הגיעו נציגים של תזמורת הנוער העירונית, הדגימו לנו קטעי נגינה בכלים שונים ואני הוקסמתי. פתאום אני רואה כלי נשיפה שלא ראיתי מעולם כמו חצוצרה, טרומבון וטובה. הייתה לי מן “הארה” כזו וניגשתי לבחינות כניסה לתזמורת צעירה. בגיל 16 כבר השתתפתי ברסיטל הראשון שלי במסגרת תזמורת הנוער של נתניה, עשיתי בגרות במוזיקה, נסעתי ללמוד אצל מורים שונים והשתתפתי במשלחות מוזיקליות. אחרי לימודים בארה”ב אצל מורה ידוע לחצוצרה נרשמתי ללימודים ב”רימון” וניגנתי בהרכב big band בתזמורת הטיילת של תל אביב, שם הכרתי את יניב נחום, השותף שלי היום בהולנד.”
איך הגעת להולנד?
״להולנד הגעתי בעקבות חבר שהתגורר פה בזמנו. הוא היה חצוצרן שלמד בקונסרבטוריון באמסטרדם וייעץ לי לעבור ללמוד ולגור איתו בעיר.”
איך קיבלו ההורים את המעבר שלך להולנד?
“היה לי דרכון הולנדי כי אמא שלי הולנדית אז זה לא היה קשה או חריג. כבר כילד נחשפתי קצת לשפה בבית, הייתי נוסע בחופשות לבקר את סבא וסבתא שלי בהולנד שלעת זקנתם התגוררו בבית האבות ‘בית שלום’. אמא שלי מכירה את הולנד היטב ולא דאגה בכלל. מהר מאוד הכרתי ישראלים מוזיקאים רבים שגם הגיעו במטרה ללמוד, התאהבתי בעיר ונשארתי פה מאז.”
מה היה הפרויקט הראשון שלך בהולנד?
“פנה אלי אדם מהקהילה היהודית בבקשה לנהל את מקהלת ‘שיר בלב’. בנינו מקהלה במשך שלוש שנים, וצברתי ניסיון יפה וחשוב. כשעזבתי את המקהלה העברתי את השרביט לישראלים אחרים שלמדו בקונסרבטוריון. לאחר מכן הקמתי מקהלה לילדי תנועת “בני עקיבא” ובמקביל התחלתי ללמד מוזיקה בבית הספר היהודי ‘ראש פינה’ פעם בשבוע וכן שיעורים פרטיים. החיבור הזה הוביל אותי באופן טבעי להמשיך לעבוד עם בני נוער וילדים.”
מתי הוקם “קונצרטינו”?
“הכרתי את יניב נחום, השותף שלי בכל השנים האחרונות, כשניגנו יחד בהופעות ובאירועים פרטיים. תוך כדי נסיעות עלה לנו רעיון להקים בית ספר למוזיקה. אבא של אחת התלמידות שלי היה בוועד של ‘ראש פינה’, הוא מאוד אהב את הרעיון, הכנו תוכנית עסקית ומשם זה התקדם. כשהקמנו את ‘קונצרטינו’ בשנת 2000 התחלנו עם 40 תלמידים, כיום בית הספר מונה כ-150 תלמידים ממגזרים שונים ומבתי ספר שונים – חילונים, דתיים, חרדים מהחיידר, מבית הספר הבינלאומי ועוד. זה מדהים איך הילדים מתחברים דרך המוזיקה וזה כיף גדול ללוות את הילדים בהתפתחות המוזיקלית שלהם.״
״מהניסיון שצברנו בשנים האלו, אנחנו רואים בבירור כמה המוזיקה חשובה ותורמת להתפתחות ולביטחון של הילדים. תפקידנו לתת לילדים מוכשרים דחיפה קדימה ואכן ישנם מספר ילדים מאוד מוכשרים שממשיכים ועוסקים במוזיקה ואפילו לומדים בקונסרבטוריון; אבל לא פחות חשוב, המוזיקה תלווה את כל התלמידים לכל החיים, גם את מי שלא יהיה מוזיקאי בעתיד.”
הפן הישראלי והיהודי זה הערך המוסף של בית הספר
״בתחילת הדרך הרגשנו ש”לא סופרים אותנו״ כי אנחנו ישראלים. היום לשמחתי הוכחנו שאנחנו מקצועיים והערך המוסף שלנו כישראלים, עם היוזמה והחשיבה מחוץ לקופסא, מוערך היום יותר מבעבר וגם בא לידי ביטוי כשאנחנו נותנים לילדים לחוות נגינה בפני הציבור הרחב: בחגים כמו חנוכה, אז הילדים מנגנים בפני קהל בקונצרטים גדולים בכיכר דאם ובקניון חנדרלייפליין באמסטרדם; בטקסי חסידי אומות העולם שמקיימת השגרירות הישראלית בהולנד; בתזמורות מדי חודש ב’בית שלום’ ועוד.”
מה הלאה?
״לפני כשנתיים הקמנו את ‘מוקה’, עמותה שמטרתה לקדם חינוך מוזיקלי לילדים בהולנד, ויש לנו לא מעט פרויקטים מוזיקליים בשנה. מדובר בהופעות מתוך שיתופי פעולה שיצרנו עם ארגונים ישראלים ויהודים. אנו מטפחים את התלמידים שלנו ב’קונצרטינו’ גם דרך האפשרויות שיש לנו בעמותה. הייתי שמח לעבוד גם עם ארגונים נוספים כגון “נוצרים למען ישראל” כדי לחשוף ילדים נוספים ככל האפשר למוזיקה.”
קבוצת הכדורגל אייאקס מאמסטרדם היא אחת המובילות במדינה ואצטדיון הבית שלה קרוי “יוהאן קרויף ארנה” על שם השחקן ההולנדי המיתולוגי. האוהדים קוראים לקבוצה ולעצמם “היהודים”, מכיוון שבעבר הייתה השכונה סביב האצטדיון משופעת באוכלוסיה יהודית וגם רבים מהשחקנים ומחברי ההנהלה בעבר היו יהודים. וכך ניתן לראות אוהדי אייאקס רבים עם שרשראות עם מגן דוד וסמלים נוספים, גם כשאין מדובר ביהודים כלל. אוהדי הקבוצות היריבות, כמו פיינורד מרוטרדם, נהגו לאורך השנים לקלל ולגדף את הקבוצה האמסטרדמית ואוהדיה בקללות קשות ובהן ביטויים אנטישמיים ואזכורים ציוריים לשואה ולאנה פרנק.
האם אנו כישראלים יהודים המתגוררים בהולנד צריכים להיפגע מקללות אלו או לראות בכך חלק מהווי הספורט והיריבות העתיקה בין פיינורד לאייאקס? כיצד צריך להתייחס לקללות ולאמירות גזעניות בחיי היומיום? כמה אירועים כגון ניתוץ קיר הזכוכית של מסעדת כרמל הכשרה קורים כאן בשנה ומי עוקב אחר זאת?
בכתבה זו נפגוש את חנה לודן, העומדת בראש ארגון CIDI, “המרכז למידע ולתיעוד על ישראל”, וננסה להשיב על חלק מהשאלות הללו.
חנה לודן
ארגון סידי (Centrum Informatie en Documentatie Israel) נוסד בשנת 1974 כעמותה בידי הולנדים אשר היו מודאגים מדעת הקהל ומגילויי האנטישמיות אשר החלו לבצבץ בעקבות שנים ארוכות של הידרדרות באהדה כלפי ישראל באירופה בכלל ואף בהולנד. ניתן לציין כשתי דוגמאות לכך את ההחלטה שהתקבלה באותה שנה באו”ם לאשר את מעמדה של משלחת אש”ף כמשקיפה בדיוני האו”ם ושנה לאחר מכן את החלטה 3379 שהתקבלה ברוב קולות בעצרת האו”ם וקבעה שהציונות היא צורה של גזענות (ההחלטה בוטלה מאז). מאז הקמתו של סידי התמקדה פעילותו בשני מישורים עיקריים: תיעוד ומתן מענה לגילויי אנטישמיות בהולנד; ומתן דיווח אותנטי בהולנדית על המתחולל במדינת ישראל, כמענה לדיווחים מוטים וחלקיים אשר מובאים לתפישת הארגון בידי מירב כלי התקשורת המרכזיים.
בקומת משרדים קטנה ומוארת בלב העיר האג שוקדת קבוצה של אנשים המסורים לכך על מתן מענה ענייני יעיל ומדויק לביטויי אנטישמיות בהולנד. CIDI מפיק מידעון כתוב מדי חודשיים ובו עדכונים שוטפים, מפרסם מאמרי דעה בעניינים רלבנטיים בעיתונים היומיים ודו”ח שנתי המשמש תיעוד רשמי לאירועים אנטישמיים בהולנד. בארגון גם צוות צעיר אשר יוזם פעילויות וקשרים עם בני נוער וסטודנטים. אנשי הארגון עוסקים גם על בסיס קבוע בהעברת סדנאות והרצאות לקהלים שונים ומגוונים.
במהלך למעלה מארבעים שנות פעילות ביסס הארגון את מעמדו כמקור מידע מהימן ואיכותי לנושא האנטישמיות בהולנד, והמסמך השנתי המופק על ידיו הכולל נתונים בנושא משמש את קובעי המדיניות וגופי המחקר השונים במדינה. המסמך מכונה “מוניטור” והוא נערך הן בהולנדית והן באנגלית מדי שנה. עיון במוניטור של השנה האחרונה משקף עלייה מדאיגה בכמות האירועים האנטישמיים המדווחים בהולנד: בשנת 2017 דווחו 24 אירועים ובשנה החולפת 40 אירועים. קרי, עלייה של כ-67% בכמות האירועים. אירועים אלו כוללים בין היתר תקריות בבתי ספר, במקומות עבודה, ואף בין שכנים.
אנטישמי? תלוי במיקום
אבל מהו בעצם אירוע אנטישמי? האם מדובר רק בהשחתה של בתי עלמין וניתוץ מצבות או אולי גם קללה מרוכב אופניים עצבני בסגנון “יהודי סרטן” היא ביטוי אנטישמי? כדי להבין את השאלות האלו ולנסות להשיב עליהן פגשתי את יו”ר סידי חנה לודן, ישראלית בעברה המתגוררת שנים רבות בהולנד ומנהלת את ארגון סידי זה מספר שנים.
לודן נותנת דוגמה פשוטה שמנסה להסביר את המורכבות. לדבריה, צלב קרס שמישהו שרבט על תמרור בקרן רחוב יכול להיחשב ונדליזם, השחתת רכוש. אותו צלב קרס, כשהוא מרוסס על קיר של בית כנסת או על דלת ביתו של יהודי, מקבל התייחסות אחרת לגמרי ומטופל כאירוע אנטישמי מובהק. כלומר, ההקשר הוא שמכריע וקובע ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
“נאצים מעל יהודים”. כתובת אנטישמית שרוססה במגורי סטודנטים באמסטלפיין
אחד הקשיים העיקריים שאיתם מתמודד הארגון הוא הביקורת המושמעת כלפי מדינת ישראל מכיוונים פוליטיים שונים, והגוון האנטישמי הנלווה לא אחת לביקורת זו. מדובר בתופעה שאיננה כה חדשה ויש רבים הרואים בה ביטוי עכשווי לאנטישמיות עתיקת הימים, לצד מי שסבורים שלרוב מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלתית. בנקודה זו מדגישה לודן כי אין זה מתפקידה לדברר את מדינת ישראל אלא לשקף תמונה הוגנת ומדויקת של המציאות בארץ.
אחד מעיסוקיו העיקריים של CIDI הוא הנגשה של מהלכים ואירועים אשר מתחוללים בישראל לציבור ההולנדי (למשל הבחירות לכנסת, חקירות ראש הממשלה) ולדברי לודן, הארגון מתמודד לא אחת עם דיווחים מוטים ועם חוסר במידע מספק עד כדי בורות. אחד הפתרונות שמצאו לכך בארגון הוא עריכת סמינרים בישראל לאנשי חינוך ותקשורת הולנדים שבמהלכם נערכים ביקורים ביד ושם, מפגשים עם פוליטיקאים ישראלים ממגוון הקשת הפוליטית וסיורים חווייתיים נוספים.
אולם גם בקרב הקהילה היהודית אין תמימות דעים מלאה עם משנתו ופעילותו של CIDI ומספר דוברים וארגונים אחרים יוצאים נגד הדיווחים של הארגון. המתנגדים נוקטים לרוב גישה שנתפשת כפרו-פלסטינית או לפחות ביקורתית כלפי המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים. במענה לכך מבקשת לודן להדגיש כי CIDI אינו מזוהה פוליטית ואינו מהווה שופר של השלטון הישראלי, עם זאת היא עומדת על זכותה וחובתה כמנהלת הארגון לתמוך בישראל ובערכיה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכמדינת הלאום של העם היהודי.
אורחת מפתיעה
חילוקי הדעות בין הארגונים ההולנדיים העוסקים בסוגיות הללו הביאו לפני כמה חודשים לתקרית דיפלומטית בזעיר אנפין, כאשר CIDI הזמינו דמות שנויה במחלוקת במעגלים פרו-ישראליים לנאום בפני אנשי הארגון בהאג. הייתה זו השרה לענייני סחר חוץ ופיתוח, סיגריד קאח (Sigrid Kaag). השרה, שנחשבת למועמדת מובילה לעמוד בראש מפלגת D66 בבחירות הבאות, עבדה בעבר בסוכנות אונר”א והיא נשואה לפלסטיני, אניס אל-קאק, שהיה סגן שר ודיפלומט מטעם הרשות הפלסטינית בתקופת יאסר ערפאת. אפשר להבין שבסידי לא קיבלו בזרועות פתוחות את מינויה לשרה ב-2017. בדיוק בגלל נתוני הפתיחה הללו הייתה ההזמנה צעד מסקרן. קאח הורשתה להביא עמה אורחים לאירוע בהאג באוקטובר, ובנוסף לבעלה ומקורבים נוספים, היא ביקשה להביא ארבעה פעילים: שניים מהארגון הפרו-פלסטיני The Rights Forum, יו”ר העמותה Een Ander Joods Geluid (“קול יהודי אחר”) ובלוגר. אגב, שלושה מהפעילים יהודים. לודן הודיעה אז נחרצות שהארבעה אינם רצויים באירוע הסגור מכיוון שהם “תוקפים את סידי בקביעות ומשחירים אותו”.
משרד החוץ ההולנדי כינה את המהלך הדרה של אנשים על בסיס דעותיהם, “דבר שהוא באופן עקרוני לא צודק ובלתי רצוי לקיומו של דיון בעל ערך”.
אולם, בצעד שמעיד יותר מכל על עוצמתו של סידי (ואולי על שאיפותיה הפוליטיות של השרה) החליטה קאח להגיע לאירוע ללא האורחים הביקורתיים. היא אמרה ששקלה לבטל את הגעתה כליל, אך לבסוף החליטה לדון בנושא עם סידי, ולהעלות אותו לדיון באירוע.
צפו: הנאום של קאח בכינוס של סידי בהאג:
האירוע עצמו הוכתר כהצלחה בתקשורת על ידי לודן ואנשים נוספים שנכחו בו או צפו בו בשידור החי שהועבר בשידור הציבורי. נראה היה שחלה התחממות ביחסים ושחוסר האמון הבסיסי התפוגג מעט. בנוסף, ברור שסידי ולודן יצאו כשידם על העליונה וכנראה שגם קאח יצאה נשכרת מבחינה פוליטית מהקשר עם סידי. אגב, בתחילת פברואר היא תגיע לביקור עבודה בישראל וברשות הפלסטינית.
אמירה חשובה מאד בהקשר זה היא כי יש עם מי לדבר, יש למי לדווח ועם מי להתייעץ. בעת הצורך באירוע לא נעים בבית הספר, במקום העבודה או במועדון הספורט, מאד מומלץ להעביר את הדיווח הלאה ולא להבליג. בארגון CIDI יושבת קבוצה של אנשים שיודעים לאן ואיך כדאי להפנות דיווח כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר. לכל פנייה לארגון ניתן מענה, לעיתים בדמות עצה מקצועית והסבר לאן ניתן לפנות בעירייה ובמשטרה ולעיתים בפנייה מטעם הארגון לגורמים האחראים בממשל לטיפול בתלונה.
בקיץ הקרוב תגיע להולנד קבוצה של מטיילים מישראל. מצפים להם כאן שמונה ימים מלאים בחוויות.הם ישוטו בספינה עתיקה אמתית בים הצפוני ולמשך מספר ימים יתנסו בחיי יום יום בלב ים.הם יפרסו ויקפלו את המפרשים, ינקו את הסיפון, יבשלו בעצמם את ארוחותיהם ואולי אפילו יפגשו בדרך כמה כלבי ים. הבוקר שלהם יתחיל בתרגול מדיטציה ובמשך היום יתקיימו על הסיפון גם סדנאות מיוחדות, בהן ידברו המשתתפים על החיים.מדובר במסע באורך שמונה ימים בים הצפוני של הולנד, בספינת מפרשים עתיקה. המסע בהולנד הינו סיום של שנה שלמה בה עוברים הצעירים סדרה של סדנאות אימון ואמון בכדי לחזור למסלול חיים עצמאי. הפרוייקט הוא חלק מפעילות עמותת ‘גדולים מהחיים’ ובהולנד הפרוייקט מקודם ונתמך בסיועה של קרן היסוד המגבית ההולנדית CIA- Collective Israel Actie ועל ידי תורמים פרטיים.
משתתפי המסע הם צעירים בגילאי 18-30, שלכולם מכנה משותף אחד. כולם מחלימים ממחלת הסרטן. הם כבר בריאים, המחלה כבר לא דיירת בגופם. היא אולי רק אורחת לא רצויה מפעם לפעם.הם כבר אחרי, הטיפולים כבר הסתיימו, אבל מסתבר שההתמודדות עם החיים האמתיים מתחילה דווקא כשכל זה נגמר. כשהמחלה נגמרת, הבלבול רק מתחיל.העולם ממשיך כרגיל, החברים מתקדמים הלאה, החיבוק החם מתקופת הטיפולים מרפה. יש ציפייה לחזור אל העולם שבחוץ, להשאיר את המחלה מאחור, לחזור אל מה שהיה לפני, או להתחיל מחדש.אבל דווקא עכשיו כבר אין כוח, עכשיו כבר אין חשק. מה שהיה ברור לפני המחלה, כבר לא ברור עכשיו, מה שהיה אז היום כבר לא קיים ומציאות חדשה ניצבת בדלת.
אנשי פרויקט ׳בוחרים בחיים׳ מהעמותה ׳גדולים מהחיים׳ הם הכתובת עבור חברה׳ צעירים אלה, שמוצאים את עצמם בסטטוס ביניים חדש, ׳מחלימים׳. יחד הם נפגשים לסדנאות אחת לשבועיים, ושם, במעגל אינטימי פתוח עם אנשים שעברו ועוברים את אותם הדברים, הם מדברים על החזרה לחיים, על גילוי המוטיבציה, על התעוררות הרצון והשבת הביטחון העצמי. ארבע פעמים בשנה הם יוצאים למסעות ג׳יפים ברחבי הארץ. במסעות השטח האלה החברה׳ מתמודדים עם אתגרים נפשיים לצד אתגרים פיסיים, מוצאים את הכוח שבנפש כדי לגבור על מגבלות הגוף, מגלים את מחדש את עצמם בתנאי שטח ואת עצמם בקבוצה, מחוץ לאזור הנוחות.אחת ממטרות התכנית היא לפתח את העצמאות האישית של המבריאים, אחרי שבמשך תקופת המחלה הם היו למעשה במצב של תלות- תלות במשפחה ובחברים, תלות בצוותים הרפואיים, תלות בטיפולים, תלות בלו״ז שהמחלה מכתיבה. תלות במשפחה ובחברים. יחד הם לוקחים חלק גם במיזמים של תרומה לקהילה. ׳קשה לך? תמצא מישהו שיותר קשה לו ממך, ותעזור לו׳, זה המוטו.כך הם עוברים לעמוד בצד הנותן במקום בצד המקבל, וזה נותן המון כוח, סיפוק ומשמעות.המבריאים נמצאים בתכנית למשך שנה, ואחרי שנה מסתיים מחזור פעילות במסיבת פרידה מרגשת, ומתחיל מחזור נוסף.
שחר מלאכי, ״כל מי שמגיע בפעם הראשונה ויוצא מהנסיעה הראשונה, העיניים שלו נפוחות מדמעות. זו הפעם הראשונה שאתה מקבל פרופורציות לחיים״
מלבד משתתפי התכנית עצמם- מושפעים, תורמים ונתרמים ממנה גם הרבה אנשים אחרים. הם לוקחים חלק בפעילויות בהתנדבות, ויוצאים נשכרים הרבה יותר ממה שציפו. אחד מהם הוא שחר מלאכי, בן 52 ואבא לשלושה, שמתנדב כנהג ג׳יפ בפרויקט כבר למעלה מתשע שנים.בחיים ה׳אמתיים׳ שלו הוא מנכ״ל של חברה למוצרי צריכה ביתיים ואבא לשלושה שפשוט אוהב ג׳יפים ושטח. ׳יצאנו לטיול הראשון׳ שחר מספר, ׳וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. נכנסים לך לאוטו ארבעה ילדים בגילאים הילדים שלך ומדברים על המחלה שאתה אפילו מפחד להזכיר את שמה, מתארים תיאורים מזעזעים. כל מי שמגיע בפעם הראשונה ויוצא מהנסיעה הראשונה, העיניים שלו נפוחות מדמעות. זו הפעם הראשונה שאתה מקבל פרופורציות לחיים. זה החיבור הראשוני של הילדים עם החיים עצמם, זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מבית חולים. הם איבדו את החברים, כולם ממשיכים בחיים והם עוצרים. ופתאום הם לא לבד, הם מתחילים מסע. יוצאים לשלושה טיולים במהלך השנה. בטיול הראשון מכירים ומתחברים, בשני לוקחים שלב קדימה ומתגבשים יותר, וככל שהזמן עובר חוויית העצמאות גדלה. אנשים מגיעים למפגש הראשון מפוחדים ומבולבלים ובסוף התקופה הם מלאי כוח וטורפים את החיים.׳
שחר נזכר באחת ממשתתפות התכנית, שאצלה המחלה עזבה וחזרה שוב. היא סבלה מהתנפחויות בברכיים והתקשתה בהליכה. באחד הטיולים תוכנן אתגר של טיפוס סלעים וסנפלינג.הבחורה הייתה מפוחדת מאוד ופשוט לא הסכימה לצאת מהאוטו.
׳אמרתי לדפנה (רכזת הפרויקט) ׳תני לי רגע׳, ניגשתי אל הבחורה. אמרתי לה ׳אנחנו ביחד בזה, תנצחי את הפחדים שלך׳.היא התמודדה עם הטיפוס באומץ לב מדהים, עלתה למעלה, עשתה סנפלינג, הייתה בשוק מעצמה. כולם עמדו למטה ובכו.זה ניצחון מטורף על הנפש׳.
סיפור נוסף הוא על נערה בת תשע עשרה, קטועת רגל, שבאחת השיחות בטיולים אמרה לשחר את המשפט המצמית הזה- ׳לך יש חוויות מהחיים, אבל אני בכלל לא אגיע לגיל הזה, אני אמות עד אז׳. היא התחילה את התכנית עם המילים שהיא לא רוצה לחיות. הרגל שגרמה למחלה נכרתה, הנערה הבריאה ומאז היא טורפת את העולם. ׳כובשת את החיים עם רגל אחת, אחרי שכבשה את הסרטן.׳
קיץ שעבר, ביקור בהולנד ואירוח במשרדי cia
איךההתנדבותהשפיעהעלהחייםשלך?
׳זה תמיד מחזיר לפרופורציות, מזכיר מה חשוב ומה לא חשוב. אני לא באתי לחזק אותם, הם באים לחזק אותי. זה משנה אותך. הבת הקטנה שלי, בת אחת עשרה, סיפרה למורה על ההתנדבות שלי כשדיברו בכיתה על עזרה לזולת. היא נידבה אותי לבוא ולספר, אמרה שאבא שלה הולך לעזור לילדים חולי סרטן. אז באתי לכיתה שלה וסיפרתי על הפרויקט הזה. והילדים שאלו שאלות והיו מהופנטים. המורה אמרה לילדה הקטנה שלי, עכשיו אני מבינה מאיפה באה אצלך הנתינה.׳
מימין לשמאל: ענת קלו לברון ודפנה אופיר
לדפנה אופיר, רכזת התכנית ׳בוחרים בחיים׳, יש ניסיון אישיעם המחלה. כשהיא הייתהתלמידת תיכון חלה אחיה החייל בסרטן האשכים. הוא הבריא אחרי תקופה מטלטלתאך המחלה לא הניחה לו וחזרה שוב אחרי תשע שנים. כיום אחיה של דפנה בן חמישים וארבע ויש לו חמישה ילדים.אחרי אחיה, הגיע גם תורה. דפנה התגלתה כנשאית של סרטן השד והשחלות.׳בחרתי להסיר את השחלות, עברתי ניתוח. בחרתי לעשות כריתה חלקית ולאחר מכן כריתה מלאה ושחזור׳ היא מספרת.׳הצטרפתי לעמותת ׳ברכה׳ (עמותה העוסקת בתמיכה ומתן מידע בסרטן תורשתי כסרטן השד, שחלות, לבלב וערמונית) ודיברתי איפה שרק אפשר היה לדבר ולהפיץ את דבריי. כתבתי בלוג שמספר על התהליך שעברתי וכתבה בנושא התפרסמה גם ב-ynet. היה לי חשוב להסביר שהגן שאחראי לסרטן השד יכול לעבור לבת גם דרך האבא, כמו שקרה אצלי.׳
בתקופה שאחרי כריתת השד דפנה עברה תהליך של אימון אישי כשבעקבותיו הפכה בעצמה למאמנת אישית בשיטת סאטיה (אימון רגשי). בנוסף, מתוך התהליך שעברה בחרה דפנה בתחומי עיסוק שמהווים משמעות גדולה בחייה, ומאפשרים לה לעזור לאנשים להכיר את עצמם מחדש ולהיטיב עם עצמם וחייהם.׳אני מקשיבה להרבה סיפורים של חולים ופיתחתי חוסן. ישנם גם רגעים קשים. במהלך ארבע וחצי השנים בהם אני מרכזת את הפרויקט נאלצתי להיפרד מחמישה חברה׳ שנפטרו במהלך התכנית.׳ היא מספרת.התפקיד של דפנה הוא ליצור את הקשר הראשוני עם המבריאים. היא עוברת במחלקות האונקולוגיות, משוחחת עם העובדות הסוציאליות ופונה אל ה׳מועמדים׳ הרלוונטיים. במהלך שיחת היכרות של כשעה היא מספרת על התכנית, ושואלת גם שאלות עמוקות יותר. דפנה היא רכזת התכנית, מנהלת הלוגיסטיקה וההפקה וגם מעבירה סשנים של מדיטציה קבוצתית.
ענת קלו לברון שיחד עם דפנה מנחה את הסדנאות. ענת הינה סופרת, מחברת הספר ״קשת בשחור לבן״,ובעצמה אמא לילדה שמחלימה מסרטן. יחד הן מספרות למבריאים על המסע להולנד. כמעט כל מי ששומע על המסע המיוחד הזה, בוחר להצטרף. עצם ההצטרפות למסע הוא צעד בדרך לעצמאות.כשאנחנו מבקשים מדפנה לספר סיפור מסיפורי התכנית שזכור לה במיוחד גם היא, כמו שחר, מתקשה לבחור.׳יש כל כך הרבה׳ היא אומרת, ובכל זאת נזכרת בבחורה שטיפולי הכימותרפיה פגעו ברגליה. היא התקשתהבהליכה וחששה לעלות לאוטובוס, מפחד שתיפול. בסוף התכנית שלחה תמונה שלה ובה היא נראית עולה לאוטובוס, עם המילים ׳עשיתי את זה׳. ׳העצמאות שלה חזרה אליה׳, דפנה מתרגשת.׳אנחנו רוצים ללמוד להיות קשובים לרצון שלנו, וזה אחד הדברים שאנחנו עוזרות לחברה׳ לפתח. להקשיב לרצון, להציב מטרות חדשות בחיים, להתחבר לכיוון המתאים ולהרגיש משמעותיים.הרבה מאמנים אישיים רוצים לאמן את המחלימים שלנו בחינם, כתרומה. האימון הוא תהליך אישי שיכול להיעשות במקביל לתכנית או בסופה.׳ כי השמיים הם הגבול, גם עבור מחלימים מסרטן. המסע בהולנד בקיץ הוא האירוע המסכם של התכנית.
תדרוך על סיפון האונייה בהולנד
׳זה קצת כמו בית האח הגדול׳ אומרת דפנה, ׳רק בים, ואין לאן לברוח׳.דימויים מעולם המים רלוונטיים כאן גם לעולם הנפש. מי הים מציפים את המשתתפים, מעוררים סערה בנפשם. דברים שלא היו עולים בחיי היום יום, צפים בהם כעת.מחשבות על העבר, על המחלה ועל העתיד מתערבבות עם תורנויות ניקיון ובישול, עם מגורים משותפים בחדר קטן על הסיפון, עם צפיפות ורוח ומי ים, בלוקיישן שהוא הכל מלבד אזור הנוחות וכל רגע בו הוא אתגר מחודש.עליך לנווט את עצמך כפי שמנווטים את הספינה, בין סערות הנפש, בין האינטראקציות החברתיות, בין הגלים.ההתחשבות באחר היא חלק מובנה במסע, במיוחד בקבוצה כזו, בה המערכת החיסונית של הרבה משתתפים חלשה בעקבות המחלה. רמת הניקיון חייבת להיות מוקפדת במיוחד, וזו האחריות של כולם לדאוג לכך. בשונה מעמותות אחרות, בהן לנים המשתתפים בבתי מלון ולא נצרכים לעשות דבר, כאן- הכל על הכתפיים שלהם, ואם הם לא יעשו, זהפשוט לא יהיה.חברויות חדשות נוצרות, חברויות ישנות מתהדקות, איכויות מפתיעות מתגלות אצל החברים, במסע הזה בים הצפוני בהולנד.
סיפור מיוחד הוא סיפורו של בר, בחור קטוע רגל שהשתתף במסע לפני שנתיים. בסרטון המצורף הוא יורד מהסירה כשחבריו עומדים ומוחאים לו כפיים. החברים למסע תמכו בו בלי סוף, ניגבו את המדרגות מטיפות הגשם שלא יחליק. הוא פחד כל כך מהיציאה למסע, ולבסוף הגיע, ויצא, והתגבר.
בר ציפורי, היום בן 28,אז סטודנט שנה אל״ף למדע המחשב בטכניון,חלה בסוף 2015 בסרטן מסוג כונדרוסרקומה,סרטן הפוגע בעצמות.הוא עבר ניתוח גדול כדי להוציא את הגידול מרגל ימין, אך המחלה חזרה בשנית. דרך הטיפול היחידה הייתה להוריד לגמרי את הרגל. הוא הצטרף ל׳בוחרים בחיים׳ כחצי שנה אחרי ניתוח הקטיעה והשתתף באופן קבוע במפגשים אחת לשבועיים.היום יש לבר פרוטזה במקום הרגל הקטועה אך כשיצא למסע בים הצפוני בהולנד הפרוטזה לא הייתה, הוא נעזר בקביים ומאוד חשש. חיים במשך שמונה ימים בחלל צפוף של אנייה לא מאוד נגישה, נראו לו כאתגר עצום.הוא חשש גם מהטיסה, שהיא אמנם לא ארוכה אבל עדיין דורשת ישיבה של כארבע שעות, ׳ועד היום קשה לי לשבת הרבה זמן׳, בר מספר.כמה חודשים אחרי המסע בר טס לארצות הברית כדי לעשות שם את הפרוטזה.זו הייתה טיסה ארוכה ובר חשש מהנסיעה. המסע להולנד שהתקיים כמה חודשים קודם לכן, היה מעין הכנה לקראת הנסיעה הארוכה לארצות הברית. בקשתי מבר להיזכר ברגעים מיוחדים במסע להולנד, והוא נזכר בסדנא אחת, שבה כל אחד מהמשתתפים היה צריך לכתוב לשאר חברי הקבוצה כמה מילים אישיות. הברכות, האיחולים והמילים החמות חוברו לקולאז׳. ׳לקרוא את מה שחושבים עליך, היה מאוד מרגש ומחזק׳, בר נזכר.׳תודה על ההשראה שאתה נותן לסביבה, מההסתכלות עליך אני מבינה שאתה אדם חזק שיגיע רחוק עם החלומות שלו׳, כתבה לו אחת המשתתפות.
׳ומההחלומותשלך?׳
׳אני רוצה לגור לבד, רוצה להסתדר בעצמי. אני רוצה לחזור ללמוד, כי לא חזרתי מאז המחלה. כיום אני נוהג, אני יכולללכת לבד, לבשל לעצמי, להרים דברים.אני בשיקום עם הפרוטזה ולא המשכתי עם הלימודים. כשאחליט לחזור ללמוד יש קשיים חדשים שאצטרך להתמודד איתם. למשל, מערכת השעות תצטרך להיות כזו שלא תדרוש ממני ללכת משיעור בקצה אחד של האוניברסיטה לקצה השני, אצטרך להבין איפה בדיוק אני חונה, איפה אני גר, לראות שהשיעורים מתקיימים בכיתות בהן יש אפשרות ליישר את הרגליים בישיבה׳. שיקולים רחוקים מסטודנט טיפוסי.
׳המסע בהולנד זימןאתגרים שונים שהייתי צריך להתמודד איתם, והוא עזר לי בהתקדמות שלי בדרך אל העצמאות.במסע שלנו ב-2018 היו עוד שלושה כיסאות גלגלים כך שלא הייתי היחיד שהיה זקוק לעזרה. וכל דבר שקשה, תמיד אפשר לבקש עזרה ותמיד יעזרו.המסע נתן לי את הביטחון שאני יכול לעשות כל מה שארצה בחיים.׳במהלך המסע מפעם לפעם הספינה עוגנת והחברה׳ יורדים לביקור באטרקציות הולנדיות. הם מגיעים לאיים טסלTexel וטרסכלינך Terschelling, לאנקהאוזן Enkhuizen ולהרבה מקומות נוספים.הם עושים טיולי אופניים, נוסעים בטוקטוקים, נהנים מנופי הולנד, מגלים את ארץ השפלה, ואת עצמם.׳המחלימים שלנו הם גדולים מהחיים׳, אומרת דפנה. ׳הכל אפשרי עבורם׳.
מגוון הפעלות לילדים בסגנון איטלקי מדליק, תחרות תחפושות בשפה האיטלקית ועוד הרבה הפתעות שאי אפשר לגלות…
