Category: סטודנטים בהולנד

ארבעה חודשים חלפו להם מהר והגיע זמני להיפרד מהולנד, לפחות לעת עתה.

איזו מדינה… אני מרגישה שפיתחתי סוג של מערכת יחסים עם הולנד, על נופיה, עריה, תעלותיה ואנשיה. האמת היא שבהתחלה לא כל כך ידעתי לאן אני מגיעה. לא שמעתי הרבה על הולנד לפני כן, אולי ידעתי מה שהישראלי הממוצע יודע – אנה פרנק, לגליזציה, טחנות רוח, צ’יפס ואופניים. אבל כבר מהיום הראשון גיליתי שיש בה הרבה יותר, בהולנד, או בעצם בליידן כנציגת הולנד. ראשית כבשו אותי השקט והרוגע. הרגשתי איך לאט לאט אני מדברת יותר בשקט, מתנהלת יותר ברוגע, הרבה בזכות הסביבה הירוקה, התעלות וההתנהגות של האנשים המקומיים. מהר מאוד גם גיליתי שהולנד היא מקום מעולה לסטודנטים ובפרט לכאלה שמגיעים ממקומות אחרים. כל ההולנדים דוברים אנגלית, קל להתמצא ולהיעזר בסביבה או בצוות האוניברסיטה וקל להכיר אנשים שונים ומעניינים. שלא לדבר על ההתניידות באופניים, שהיא חסכונית, פשוטה ועצמאית – מושלמת לסטודנטים.

לאורך התקופה לא היה כמעט יום שבו לא תהיתי איך באמת נראים החיים כאן. אין ספק שהרגשתי מקומית במידה מסוימת ולכן חשתי את אורח החיים המקומי, אבל בכל זאת חשבתי הרבה על מי שגדל במדינה הזאת, איזו ילדות הייתה לו, מהם הזכרונות שלו, מה מסמל בשבילו בית. איך נראים חיי ההורים ההולנדים, חיי המשפחה, הערכים והחינוך. אולי זה לא יחדש לכם שמהצד, ובמיוחד מעיניים ישראליות שרגילות לסביבה שונה מכל כך הרבה בחינות, החיים בהולנד נראו לא רעים בכלל. הנושא הזה עלה פעמים רבות בשיחות בין סטודנטים ישראלים שלמדו איתי בליידן. הרבה מהם לא פסלו את האפשרות להישאר או לחזור ללמוד, לעבוד ולפתח חיים אישיים בהולנד או במדינות אירופאיות דומות. כמובן שהאופציה הזאת פתוחה יותר לבעלי דרכון אירופי (ואני לא נמנית עמם) אבל בעולם הגלובלי שלנו כמעט הכל אפשרי. השיחות האלה גם גרמו לי לתהות, האם החיים במדינת ישראל הם האידיאליים עבורי? אין ספק שאני מאוד מתגעגעת ורוצה בשלב זה לחזור לארץ, אבל האם מדינת ישראל יפה יותר מרחוק, כשמתגעגעים אליה ואל כל הטוב שבה, אבל לא באמת חווים את הקשיים שמלווים בטוב הזה? מצד שני, האם אני מוכנה להיות רחוקה מהמשפחה, החברים, השפה, המוזיקה, האוכל, רחובותיה של תל אביב או נופיה של הכנרת?

לפוסטים הקודמים של אור:

• התעקשות ישראלית ואוכל הולנדי
• חגים בלי בית וקור בלי סוף
• נחיתה רכה והלם תרבות

רבים מהקוראים של הבלוג הזה עשו את הבחירה הזאת ומיקמו את מרכז חייהם בהולנד. לכן, וגם למען סיכום של מספר מסקנות שהגעתי אליהן במהלך החודשים האחרונים, הייתי רוצה להקדיש את הפוסט האחרון ל”מה זה להיות ישראלי (טרי) בהולנד”. אלו הרשמים שאספתי במהלך ארבעת החודשים האחרונים, אשמח אם יש לקוראים אנקדוטות נוספות לחלוק. אז נתחיל. קודם כל, אולי הדבר הראשון שישראלי שמגיע להולנד צריך להתמודד איתו זה השימוש הכמעט מוחלט באופניים. להיות ישראלי בהולנד זה להשיג אופניים מחבר של חבר שמכיר מישהו, לרכוב ולהיזכר בכבישים הריקים ביום כיפור, להתלהב כשמתחילים לרכוב עם יד אחת ואז גם בלי ידיים בכלל (אני לא הגעתי לזה).

להיות ישראלי טרי בהולנד זה להתלהב מהמחירים בסופר, לקנות המון דברים לא מאוד חיוניים (לדוגא שלל רטבים אסיאתים שאין בארץ או מגוון תיונים) ועדיין לסיים עם חשבון של 30 יורו. להיות ישראלי בהולנד זה להיות הבן אדם היחיד שקונה בסופר גבינת פטה יוונית.  

להיות ישראלי בהולנד זה לשמוח שהרכבת מתעכבת כי הגעת לתחנה דקה לפני הזמן המקורי שלה, ללכת לקנות קפה ברוגע, לעלות לרציף ולראות שהרכבת לא באמת איחרה בעשר דקות כמו שכתבו, אלא בחמש דקות והיא כבר יצאה לדרכה (אז למה אתם לא מחכים את כל העשר דקות או כותבים פחות זמן?!).

אולי החוויות התרבותיות המעניינות ביותר היו במעונות בהם גרתי עם עוד תשעה הולנדים. אז, להיות ישראלי שגר בדירה של הולנדים זה קודם כל להיות היחיד שלא מנגב כלים אלא מניח אותם לייבוש (מה שגם קצת מעצבן את ההולנדים). זה להיות השותפה היחידה שמכינה ארוחת צהריים גדולה (אורז, קציצות, שניצלים ועוד אוכל שהתגעגעתי אליו) ולספוג את מבטי הפליאה של השותפים, שהולכים וחוזרים מהמטבח עם טוסטים או סנדוויצ’ים משעממים בצלחת. הסקרנים ביניהם גם מידי פעם שאלו מה אני מכינה וביקשו לטעום. להיות שותפה ישראלית של הולנדים זה גם להיות בחדר אחר הצהריים ולשמוע רשרושי סירים ומחבתות במטבח בשעה חמש או שש כי כולם מכינים ארוחת ערב, ואז להגיע בשעה שמונה למטבח וליהנות מארוחת ערב שקטה בשעה הגיונית.

להיות ישראלי בהולנד זה להתלונן על מזג האוויר (אבל זה בעצם גם כל ההולנדים), לשים לב איך כל כמה שבועות נוסף אלמנט חורף נוסף, ולחשוב כל פעם שכבר הגעת לשיא.

להיות ישראלי בהולנד זה לקום בחורף בשמונה בבוקר ולגלות (ובפעם הראשונה זה נורא) שחשוך בחוץ כמו אמצע הלילה, להתארגן עם אור דולק בחדר ולצאת בחושך ובקור, ולהודות לאורות הכריסמס ולעצים המקושטים שמאירים ומשמחים קצת את הדרך.

 

להיות ישראלי בהולנד זה לשמוע גלגל”צ באינטרנט וליהנות קצת מהשפה ומהשירים, ואז להיבהל מהמוזיקה שגלגל”צ משמיעים ולהעביר לפלייליסט ישראלי ביוטיוב.

להיות ישראלי בהולנד זה להתלהב וליהנות מהרבה מאוד דברים, אבל בו בזמן גם להשוות הכל לארץ ולרוב (זה דועך בהדרגה) לקבוע שבארץ יותר טוב – השירות במסעדות, הטכנולוגיה, האוכל, יחסי החברה ועוד. בכל זאת תהליך התרגלות טבעי.

כמו שציינתי, אשמח לשמוע מכם על רעיונות או רשמים נוספים. ובנימה אופטימית זו, אפרד מכם ומהולנד המקסימה לשלום, עד הפעם הבאה…

הגיע הזמן לכתוב קצת על האוניברסיטה, הרי לשם כך הגעתי, לא? האמת, נראה שלא ממש. לוח הזמנים שלי די פנוי, ואני מזגזגת לי בין שיעור אחד בליידן לשני שיעורים שמתקיימים בהאג, אחד מהם באולם תיאטרון ענק. לימודים באוניברסיטה אירופאית מכובדת הם גם ככה סוג של הלם תרבות אקדמאי לסטודנטים ישראלים, אז עוד לשבת באולם תיאטרון מפואר עם לפטופ על הברכיים? זאת בהחלט חוויה שלא אשכח. 

*קר ומתוק: אטרקציות חורף בהולנד*

• לפוסט הראשון של אור: נחיתה רכה והלם תרבות
• לפוסט השני של אור: חגים בלי בית וקור בלי סוף

בהתחלה הייתי אמורה ללמוד עוד פחות, כי לא הכניסו אותי לקורס שהיה מלא. אבל למה לא להשתמש בעקשנות הישראלית שלי? הישראלים אמרו לי ש”פה זה אירופה” ואין לי סיכוי, אבל אחרי שרשור מיילים אינסופי עם מזכירה בשם “מחשיד”, הגעתי לשיעור הראשון כשאני עדיין לא רשומה לקורס. החברים הזרים שלי לא הבינו איך בכלל חשבתי לעשות את זה. אבל למזלי (ולהפתעתם הרבה) יום אחרי השיעור קיבלתי מייל מהמזכירה (מחשיד כן) שהתפנה מקום בקורס. רצתי למשרד שלה לוודא שהיא רושמת אותי על המקום, ואז, כשראיתי שהיא חביבה וחייכנית, הרשיתי לעצמי לשאול אותה.. “תגידי, את ממוצא איראני?” ומהר מאוד (כי זה היה קצת מוזר) אמרתי שגם אני! מפה לשם הגעתי לבקש ממנה המלצות למסעדות שמגישות אוכל פרסי באזור, כי אין כמו האוכל הזה בעולם…

ואם כבר אוכל ודברים מחשידים, אז יצא לי גם לנסות קצת אוכל הולנדי. נתחיל מה- Bitterballen. אם מישהו יכול להסביר לי מה קורה שם בפנים אני אשמח. כל מי ששאלתי לא ידע להסביר לי, ורק אמר לי “פשוט אוכלים את זה בלי לחשוב יותר מידי”, תשובה שרק הגבירה את החשדות כלפי הכדורים המטוגנים הללו. אז בסוף ניסיתי, בכל זאת אני לא נוטה לסרב לאוכל, אבל האמת שלא ממש התלהבתי. קודם כל הגיעה כוויה בלשון מהממרח הלוהט שיש בפנים, ואז הגיע הטעם… מזכיר קצת מרק עוף לא? אני אוותר, מעדיפה לדבוק בצ’יפס כנשנוש מטוגן ושמן.

שלל המאכלים ההולנדים המטוגנים לא היו מאוד לטעמי, אבל מצד השני המאכלים המתוקים, שהם לא פחות לא בריאים, מעולים בעיני. התאהבתי בספקולאס וכל מה שקשור בו ממש מהרגע הראשון, כמובן שגם בסטרופוואפל (במיוחד כשהוא חם וטרי ונקנה באיזה שוק חמוד) ובנשנוני ה- pepernoten (בעדיפות לציפוי שוקולד) שכונו על ידי השותפים ההולנדים שלי “אוכל של סינטרקלאס” והופיעו אצלנו בדירה כבר מחודש אוקטובר. לפחות בתחום הזה ההולנדים מוצלחים, כי אוכל טוב אחר אני די מתקשה למצוא כאן…

כאמור אין לי הרבה שיעורים ולכן כמובן שאני מנצלת את הזמן לטיולים בסביבה. עיקר הביקורים שלי מסתכמים באמסטרדם ובהאג (למרות שגם היו גיחות להארלם, אוטרכט ורוטרדם). באופן כללי נראה לי שאני נוטה קצת יותר לאהוב את האג מאשר את אמסטרדם. אני לא כל כך מצליחה להסביר למה אני אוהבת את האג יותר, אבל יש בה משהו מאוד חמוד וקלאסי – בתים קטנים, שדרות רחבות, חוף ים ורחובות קניות נחמדים… וגם הסניף של פריימארק תורם לה נקודות. גם אמסטרדם היא עיר מרשימה ויפהפייה, אבל עדיין קשה לי עם כל העומס שמלווה בביקור בה.

נסעתי לשם עם כמה חברים מהלימודים ובטעות רשמתי אותנו לסיור ה”אלטרנטיבי” של אמסטרדם, שכנראה עוסק בעיקר בהיסטוריה של הסקס והסמים בעיר. לא היה קשה להבחין בטעות כבר מההתחלה, כאשר העצירה הראשונה בסיור הייתה בחנות הקונדומים הראשונה בהולנד, וזמננו “הונעם” על ידי פירוט מאוד גרפי של המדריך על התועלת והיופי שבחנות הזאת. סביבנו התחלנו לראות קבוצות של ה-Walking Tour האמיתי שאליו התכוונו להירשם, ומהאזנה חלקית הבנתי ששם באמת מדברים על ההיסטוריה של העיר. וכך אחרי שעתיים וחצי מייגעות ברחנו מהקבוצה (השארנו טיפ!) והמשכנו לטייל בעצמנו בעיר הגדושה הזו. 

כבר היו לי מספר חוויות מתקנות באמסטרדם ובכל ביקור אני אוהבת אותה יותר ויותר, במיוחד כי אני ממשיכה לגלות דברים חדשים מחוץ לאזור המרכזי והמאוד מתויר. ואני עדיין אשמח לעוד המלצות על מקומות נעימים ומעניינים בעיר התעלות! וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה לקישוטי החורף המקסימים שהופיעו בעיר בתקופה האחרונה. יריד החורף שצץ בכיכר דאם בסוף אוקטובר היה מדהים והציף אותי בתחושות שמחה והתרגשות. כמובן שגם שאר הערים בהולנד מקושטות בצורה מדהימה. אני חושבת שכל האווירה החגיגית הזאת מאוד תורמת להתמודדות עם האפרוריות של החורף כאן, השקיעה המוקדמת של השמש והקור.

ולסיום חגיגי ומקושט, אי אפשר שלא להתייחס לחג ניקולאס הקדוש, Sinterklaas, שמתקרב אלינו. על החג למדתי לראשונה מהחברים המקומיים כאן בערך חודש אחרי שהגעתי, עם הופעת ה- pepernoten. בהתחלה לא ממש הבנתי במה מדובר ומה ההבדל בינו לבין חג המולד עם סנטה קלאוס (וכשהם אומרים את השם הוא נשמע לי בדיוק אותו דבר) אבל בהמשך הבנתי שלא מומלץ להמשיך ולשאול אותם על סנטה קלאוס. ראשית כל כי זה מעצבן אותם, ושנית כי אז צריך להקשיב לנאומים לאומיים שמסבירים איך הסנטה קלאוס האמריקאי (שהוא “השפעה זרה”) בכלל נוצר על ידי הולנדים שהיגרו לארצות הברית. אז אחרי שהבנתי על מה כל הסיפור (כמובן שהיה צורך גם במחקר אינטרנטי) יצאתי לראות את סינטרקלאס בכבודו ובעצמו עם הגעתו לליידן. איזו חוויה מקסימה, יום שלם שכולו מוקדש לילדים ולפיטים השחורים, שאני יודעת שהם שנויים במחלוקת, אבל בכל זאת – כמה כיף להיות כאן ילד! ולא פחות, כמה כיף להיות כאן סטודנט… חג סינטרקלאס שמח!

הזמן עובר מהר ואני כבר כמעט חודשיים כאן. החודש האחרון, שכלל את תקופת החגים, היה קצת מוזר ולא מאוד קל. קודם כל התחלתי אותו בביקור בארץ לכבוד ראש השנה. כשתכננתי את הביקור הזה, לפני שהגעתי להולנד, לא חשבתי שזה יהיה קצת מוזר או “תלוש” לחזור לארץ פתאום באמצע הלימודים ותהליך ההתאקלמות. אבל כך היה, ומיד אחרי הביקור בפריז מצאתי את עצמי על מטוס, נרגשת לקראת הביקור בארץ. כמובן שהיה נהדר, החבר המקסים שלי קיבל את פניי בשדה התעופה, אמא בישלה בשבילי את האוכל האהוב עלי, וכמובן זכיתי להיות עם כל המשפחה בערב החג. אבל גם מאוד שמחתי לחזור לכאן, ועכשיו השבוע הזה בארץ מרגיש קצת כמו חלום, כאילו הוא התקיים בעולם מקביל ולא מאוד קשור לשגרה שיצרתי לי כאן. בין אם זה קשור לביקור שלי ובין אם לאו, בסביבות יום כיפור התחלתי להרגיש קצת געגועים הביתה. באותם ימים ביקרה אותי חברה גרמניה שטיילתי איתה בעבר (גם בארץ) אז הנחתי מראש שאני לא אצום, כפי שאני עושה בדרך כלל, ושזה בסך הכל די יעבור לידי והכל בסדר. ובכל זאת, לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבות על הבית, על כל המשפחה ביחד ביום כיפור, הריטואלים המשפחתיים, הדלקת הנרות לפני הצום, אבי ואחי הולכים לבית הכנסת, ובצאת הצום אמא מגישה עוגת דבש. הבנתי פתאום שלמרות שטיילתי די הרבה, זוהי הפעם הראשונה שאני לא בבית ביום כיפור. אפילו בצבא הצלחתי תמיד לצאת בכיפור. האמת, לא חשבתי שכל כך אתגעגע ליום הזה, אבל ממרחק הוא קיבל משמעות רבה יותר שהיא מעבר למסורת דתית בלבד.

לפוסט הראשון של אור: נחיתה רכה והלם תרבות

כמו שכתבתי, באותו זמן ביקרה אותי חברה גרמניה שאני מכירה כבר בערך ארבע שנים, טיילנו יחד בדרום אמריקה ונפגשנו כמה פעמים ברחבי העולם, ככה שאנחנו חברות די קרובות. אחד הדברים הראשונים שהיא ביקשה שנעשה היה לבקר בבית אנה פרנק. אני הופתעתי קצת אבל שמחתי על ההזדמנות לבקר במוזיאון. אז נסענו לאמסטרדם לתור את העיר, ובזכות טיפ מזוג תיירים ישראלים הצלחנו להשיג כרטיסים למוזיאון כבר לאותו הערב, דרך העמדה של Iamsterdam בתחנה המרכזית (זה באמת עובד ומאוד מומלץ לנסות). המוזיאון היה מרשים מאוד. בעיניי הוא היה מינימליסטי במידה הנכונה, ועדיין לא מחסיר בפרטים. כשיצאנו משם ודיברנו על החוויה בהססנות מסוימת, הבנו שתינו שהמוזיאון לא חידש לנו הרבה כי אנחנו מגיעות משתי המדינות שמלמדות את נושא השואה בצורה המקיפה ביותר. כמה אבסורדי אבל הגיוני, שני צידי המתרס. אין ספק שזה היה שונה ומאוד מעניין ללכת למוזיאון שעוסק בשואה עם חברה טובה שהיא בו בזמן גם נכדה לסב נאצי (גם על זה דיברנו). ניסיתי לחשוב אילו תחושות מתעוררות בה כשהיא מסתכלת על המיצגים והתמונות הקשות, מה היא מרגישה כשהיא צופה בסרטונים של אביה של אנה פרנק, אוטו פרנק, מדבר בגרמנית מפרנפורקט, שנמצאת לא רחוק מעיר הולדתה. הייתה לי תחושה שאולי לה יש איתו יותר במשותף מאשר לי.  

לאחר מספר ימים מהנים ביחד חברתי עזבה, ומיום כיפור הגענו לסוכות. שוב עלו הגעגועים הביתה, לארוחות המשפחתיות ולאווירת החג המורגשת בארץ. כן, כנראה שתקופת החגים עשתה אותי קצת רגשנית. הפעם שמחתי לחגוג את ערב החג אצל שתי חברות יהודיות, אחיות אוסטרליות שעושות כאן חילופי סטודנטים. הבנות המקסימות האלה גרות באזור קצת יותר שקט של ליידן (גם אני תוהה כמה יותר שקט זה עוד יכול להיות) ויש להן גינה קטנה שהן קישטו בקישוטי סוכה. הערב לא ממש עסק בחג, אבל היה מעניין לדבר איתן על החיים שלהן כיהודיות בגולה וכיף במיוחד לשיר איתן את שירי החג במבטא כבד. הדבר היחיד שהיה קשה היה לשבת בגינה הקרה.

וזה הזמן לדבר על מזג האוויר. אני יודעת שאני לא אמורה להיות מופתעת, אבל מה קורה פה? הגעתי כבר לרמות הקור שאני מכירה בארץ, הפעלתי כבר את החימום בחדר על 4 מתוך 6 (!) הוצאתי את המעילים הכי חמים שלי.. לאן זה יידרדר מכאן? אני לא רוצה לדמיין… וכמובן שאני היחידה שזה בכלל מפריע לה. השותפים ההולנדים שלי מסתובבים בדירה עם חולצות קצרות ושמלות, כשאני עטופה בסווטשרים ונועלת נעלי בית חמימות (ותודה לפרימארק), והם כל פעם שואלים אותי “מה, קר לך?? החורף בכלל עוד לא התחיל!”. גם רוב החברים הזרים שלי כאן לא מתרגשים עוד מהקור. רק יום אחד כשהייתי בקפיטריה וצפיתי בתחזית בטלויזיה, נעמד לידי בחור הודי שאמר במבטא כבד “אני מתגעגע למזג אוויר של הבית, איזה מזג אוויר טוב!”. רק שנינו בהינו בטלויזיה וחייכנו אחד לשניה, חיוך של שותפים לצרה. כמובן שההתמודדות עם הקור קשה עוד יותר כשרוכבים על אופניים, אבל כאמור אין ממש ברירה אחרת. כבר ניסיתי להתחמק מרכיבה בגשם אבל הוא ניצח אותי, והבנתי שאין מה לעשות, צריך להתלבש טוב (לכסות הכל ולהשאיר רק את העיניים, בכל זאת לא כדאי ליפול, שוב) ולהתמודד. אני גם מוצאת את עצמי מתלהבת מכל פיסת שמש אפשרית, כמו אירופאים בחוף הים בתל אביב בינואר. בשבוע האחרון הייתי יותר בדירה כי למדתי למבחן, ובכל פעם שהגיחה השמש נעמדתי ליד החלון או העברתי את המחשב איתי לאזור השמשי בחדר, רק כדי לספוג קצת ויטמין D.

טוב, אני מרגישה שהפוסט הזה כלל בעיקר קיטורים, אז זו ממש לא התחושה. אני מאוד נהנית מהעיר הזאת ומהחיים כאן, לפעמים כשאני רוכבת ממקום למקום (ולא יורד גשם) אני מסתכלת מסביב ועדיין לא ממש מאמינה שאני גרה, לומדת ומבלה בעיר הולנדית עתיקה שמרושתת בתעלות מקסימות שבהן שטים אווזים וברבורים חמודים (אני לעולם לא אפסיק להתלהב מהם). להוסיף לזה את העצים בשלכת המרהיבה. טוב פה, אבל רק אם אוכל לייבא כמה אנשים, מאכלים ואת השמש מהארץ, הכל יהיה מושלם.

עכשיו אפשר להתחיל. אני מציינת כבר שלושה שבועות בעיר ליידן, מקום שבאמת הפתיע אותי ביופיו ובקסמיו. ואיך אפשר שלא? אחרי שלל סידורים, הכנות, בירוקרטיה והתרוצצויות לרוב, הייתה לי נחיתה רכה למזג אוויר חם יותר מבירושלים שממנה אני מגיעה, תעלות נוצצות בכל פינה ומגוון סטודנטים שמחים וחברותיים.

נחיתה רכה, ובכל זאת הלם תרבות קל, כפי שחזה השלט של בנק ING שקידם את פניי בשדה התעופה: Culture shock, here I come. ובכן, הדבר הראשון שתפס את עיני בעיר הזאת הוא ריבוי חלונות הבתים חסרי הווילונות, שמהם נשקפות דירות קטנות וחמודות, רובן מעוצבות בצורה חמימה וביתית למדי. מפתיע עד כמה החשיפה הזו מקובלת, אפילו בשעות הלילה ניתן לראות דירות ריקות, זוג מחובק שרואה טלוויזיה או אנשים מבוגרים קוראים לצד מנורה. הדירות האלה עוררו בי תערובת של תחושות אי נוחות לצד תחושות של חום וגעגועים למשפחה, לחבר ולחברים שהשארתי בבית. מה שלא ממש הקל על ההתמודדות עם השינוי הזה שבחרתי לעשות בחיי, לצאת לחילופי סטודנטים בהולנד.

ואיך אפשר שלא לכתוב על ההתרשמות מההולנדים. לפחות מנקודת המבט שלי אפשר לחלק אותם לסטודנטים וללא-סטודנטים. מבחינת הלא-סטודנטים, עד כה רוב האנשים שפגשתי היו מקסימים, מאוד אדיבים ומסבירי פנים. בנוגע לסטודנטים ההולנדים, נדמה לי לפעמים שהם יותר ישראלים מאשר אירופאים. הם התברכו בלא מעט Hutzpa – מפריעים בשיעורים, מתארגנים לפני שהמרצה מסיים לדבר ומאוד ישירים בדיבורם. יש להם גם סרקזם קצת מוזר, לדוגמא, כשאמרתי לאחת השותפות שלי שאשמח לבלות איתה היא אמרה “טוב, עכשיו כשביקשת אין לי ממש ברירה..”. השאירה אותי קצת חסרת מילים. הרבה מהסטודנטים הבין-לאומיים חושבים שהסטודנטים ההולנדים לא נחמדים (או להגדרתם Rude), אבל אני חושבת שיהיה אפשר להסתדר איתם. הנה, עוד אופטימיות להמשך.

ואם כבר עסקתי בסטודנטים בין לאומיים, אז כמובן שפגשתי לא מעט מהם. במסגרת שבוע האוריינטציה שארגנה הרשת לסטודנטים בין-לאומיים התמזגנו לחבורה שכוללת שני אוסטרלים, גרמניה, הולנדית-סקוטית, איטלקיה, יווניה וישראלית (אנוכי). האמת שקצת הופתעתי לגלות שהבין-לאומיות היא בעצם “בין-מערביות”, ורוב הסטודנטים שמגיעים לכאן הם מאירופה או אוסטרליה (באופן מפתיע עוד לא פגשתי אמריקאים). כך שההבדלים בינינו לא מאוד גדולים, לטוב ולרע. בכל זאת אני תמיד שמחה להכיר אנשים מרחבי העולם, לשמוע על אורח החיים שלהם ולהבין שבסוף כולנו אותו הדבר. לא אשקר אם אגיד ששמחתי שלא הפנו כלפיי ביקורת בנוגע ישראל, לפחות לא בהתחלה (והאמת שעדיין לא). לא שיש לי בעיה עם ביקורת, נהפוך הוא, אבל מניסיון עבר זה לא כל כך נעים כשהמילה הראשונה שבן אדם אומר לך זה “ג’נוסייד” (אכן קרה).

זהו בינתיים. בפוסט הבא – רשמים ראשונים מהקולינריה ההולנדית, מפגשים לא צפויים באוניברסיטה, ו… אמסטרדם.

עכשיו, כשאבק שבוע העיצוב שוקע לו לאיטו וכפות הרגליים והעיניים מתאוששות מהמגוון העצום שאותו שבוע חושף אליו את מבקריו, אמליץ על מספר תערוכות שעוד נשארו איתנו.

כפי שסיפרתי בטור הקודם, שבוע העיצוב ההולנדי נערך בכל שנה בעיר מגוריי, איינדהובן, היא בירת העיצוב של הולנד.

אחד האירועים המרכזיים באותו שבוע היא תערוכת הבוגרים בתואר ראשון ושני באקדמיה לעיצוב (בה אני לומדת), בשנים האחרונות כמות הבוגרים גדלה ואכן היה מאוד מורגש העניין, לא רק שהתערוכה פוצלה לשני לוקיישנים שונים שכל אחד מהם הוא תערוכה ענקית וצפופה בפני עצמו, גם עומס האינפורמציה נהיה קשה מנשוא לעיתים וזאת יגידו רוב מבקרי שבוע העיצוב המכתתים רגליהם בין אירוע לאירוע ועדיין לא יספיקו לראות הכל אפילו בתשעת הימים הרשמיים.

אז לאלו מקוראיי שמתעניינים בעיצוב ואומנות וקצת איחרו את המועד יש לי שתי המלצות קלילות שעוד רצות ויביאו אתכם לסיפוקכם במידה הרצויה.

Kazerne 1/10/2014-4/1/2015

קאזרנה היא פרוייקט מעניין בפיתוח.

מבנה עצום הנחבא אל הכלים במרכזה של העיר , בשנה שעברה נפתח המקום רק לשבוע העיצוב אבל מעכשיו המקום יישאר פתוח למבקרים כמסעדה וגלריה עם אירועים שונים ובהמשך ישלב מלון בוטיק.

החלל העצום והמעוצב לעילא מאכלס מסעדה בסגנון איטלקי עכשווי ונפתח למבוך של חללים בהם מוצגים פריטי עיצוב הולנדי הנעים על גבול העיצוב-אומנות.

כרגע מוצגת תערוכה הנקראת “OPEN MIND” המדברת על השימוש הפתוח והיצירתי שמעצבים עושים בתחומי היצירה הבלתי מוגבלים כמעט.

להזמנות למסעדה ומידע נוסף לחצו כאן

לזריזים!

DDW: SENSE NONSENSE

עד ה9/11 !!!!!!!

חלק מתערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב מתארחת במוזיאון ואן הבבה.

הנושא השנה עסק בגבולות בין שפיות לאי שפיות בחידושים ובתפקידם של האבסורד והמגוחך בשחרור החברה והתעשייה מהקונבנציונליות.

מוזיאון ואן הבבה מומלץ תמיד, הוא משמש פלטפורמה לעיצוב ואומנות מודרניים וקלאסיים ועל אף גודלו הצנוע הוא טומן בחובו אוצרות, שווה להתעדכן בתערוכות גם אם לא הספקתם להמלצה שלמעלה.

למידע נוסף לחצו כאן

אז אם חשקה נפשכם לנצל את מעט השמש שעוד יש לנו ולקפוץ לכמה שעות של עיצוב ובילוי בנעימים זה הזמן!

 

קצת לפני שהתחלתי את הלימודים פה (בהולנד), חבר שלי (ההולנדי) תפס אותי לשיחה קצרה אך חשובה. “דניאל,” הוא אמר בטון מעט דרמטי, “יש משהו שאת צריכה לדעת על שיטת הציונים ההולנדית.” הוא מכיר אותי ויודע שאני מעט, איך נאמר את זה בעדינות, חנונית כשזה מגיע לציונים והישגים בלימודים.
אני אוהבת לקבל ציונים טובים. הנה אמרתי את זה. פשש… איזו הקלה.
כשלמדתי בארה”ב התרגלתי לקבל ציון מספק אם השקעתי קצת בקורס ואף פעם לא הרגשתי שה – 90 או אפילו ה- 100 הוא בלתי ניתן להשגה .אבל אז, הגעתי לארץ השטוחה.
“אז פה בהולנד”, כך הוא הסביר לי בעדינות, “פשוט לא מקבלים 100”. תחילה קצת צחקתי. היה לי נראה מגוחך שהוא קבע את זה כעובדה. הרי למה שיהיה ציון כזה אם פשוט לא נותנים אותו לאף אחד?

האם הוא שם רק כדי ללעוג לנו ?!

לא בדיוק, אבל ה – 100 (שהוא בעצם 10 פה) הוא לא לנו. אולי לאלוהים, אולי למחליקי קרח באולימפיאדה, אבל לא לנו.
הציונים בהולנד הם בין 1-10 כשציון עובר הוא בדרך כלל 5.5. מאד נהוג גם לתת ציונים שהם לא מספרים שלמים או אפילו מעוגלים לחצי (קיבלתי בעבר 8.2 למשל ואין לי מושג איך מורה מחליטה שהמבחן הוא ברמה של 8.2 ולא 8.1 או 8.3. נגדיר את זה כתעלומה). אבל למדתי לשמוח עם ה – 8.2 שלי כי 8 הוא ציון מעולה בהולנד. ממוצע הציונים הוא בין 6-8 ומעטים הסטודנטים שזוכים ל9 המיוחל. סתם כדי שתדעו שאני לא מגזימה, מסמך שפרסם אתר ההשכלה נאפיק (הלינק בסוף הכתבה) ציין במפורש:  10 should only be awarded in cases of absolute perfection
וכפי שאמא לימדה אותנו, אף אחד לא מושלם.

מסתבר שכששיטת הציונים נכנסה לתוקף אי שם במאה ה-19 הרגישו ההולנדים שבני תמותה פשוטים אינם ראויים להחליט מי מושלם ומי לא ולכן ציונים של 10 (וגם 9) פשוט לא ניתנו. משהו מצורת החשיבה הזאת נשאר בתרבות ההולנדית ובשנת 2012 למשל רק 2.4% מהסטונדים קיבלו ציון של 9 ו0.1% קיבלו 10.

אז כדאי שתדעו מראש שכל ציון בין 8-10 יכול להיחשב ל – 100 אם משווים אותו לציונים בארץ ובכלל, מההיכרות שלי עם הולנדים, למדתי שציונים לא חשובים להם כמו לחברי האמריקאי לספסל הלימודים.
ההולנדים פחות תחרותיים ופחות פרפקציוניסטיים. הלימודים חשובים להם כמובן אבל הם יעדיפו להנות בסוף שבוע ולקבל 7 מאשר ל”חרוש” בספרייה בשביל ה – 8 . 7 בדרך כלל, מאד ישמח אותם.
אז לא להיבהל, לא להילחץ, לא לחשוב שאולי פעילויות חדשות שאימצתם בהולנד משפיעים על הציונים שלכם. פשוט להפנים שתרבות הציונים פה אולי שונה ממה שאתם מכירים ולהיערך בהתאם.

עוד אינפורמציה במסמך הבא : שיטת הציונים בהולנד, ארה”ב ואנגליה

Tot de volgende keer,

דניאל

 

תמיד ששואלים אותי בארץ “איפה את לומדת?” אני אומרת “בעיר של PSV” כי כנראה בישראל אוהבת הכדורגל, הקבוצה ידועה ומוכרת יותר מהעיר בה היא ממוקמת.
אבל לאנשים שיש להם קשר לעולם העיצוב, איינדהובן מוכרת מאוד ובעיקר בגלל האקדמיה לעיצוב שנמצאת בה (ואולי גם בגלל פיליפס) ואז, התשובה ל”איפה את לומדת” מתלווה ב”וואו”, “אני מקנא” ו”איזה כיף לך” (בחוגים מסויימים…).

האקדמיה לעיצוב באיינדהובן היא מהנחשבות במוסדות הלימודים לעיצוב מוצר באירופה כשעולה עליה בימים אלו רק בית הספר “סיינט מרטינס” בלונדון.
היא אומנם עיר גדולה על המפה וזאת בשל פרברי המגורים הרחבים שלה אבל באותה מידה יכול להתקבל הרושם שהיא קטנה אם מגיעים אליה ברכבת ישירות למרכז העיר….

בניגוד לתל אביב, העיר בה נולדתי וגדלתי ההיצע לצעירים אינו גדול אז די משעמם פה למען האמת, ומצד שני –זה כנראה יתרון כי זה מעולה ללימודים!

בשנתיים ומשהו מאז עברתי לגור מחוץ לבית ההורים והתחלתי את לימודי התואר במדינה זרה, למדתי על בשרי הרבה מאוד דברים, בין היתר מצאתי את עצמי לומדת על התרבות ההולנדית או ליתר דיוק, עד כמה היא שונה מהתרבות הישראלית.
אבל, מסתבר רבותיי שאיינדהובן היא בירת העיצוב ההולנדית וזה יתרון עצום לסטודנטית כמוני ללימודי עיצוב, בעיקר שכבירת עיצוב היא מארחת אירועים שונים וייחודיים במהלך השנה שמושכים קהל לא רק מבית הספר אלא מרחבי המדינה כולה ומדינות הסביבה.

ככזו, מארחת איינדהובן כמו בכל שנה את” שבוע העיצוב” היוקרתי! אירוע שמושך תשומת לב עצום בקרב קהילת המעצבים והסטודנטים ועל כך אספר בהמשך, בפוסט נפרד.
על מה כן אני רוצה לספר הפעם?
ובכן, איינדהובן היא מן הסתם, גם משכנם של אמנים ומעצבים צעירים שיוזמים אירועים, בתי עסק וגלריות מיוחדות במקומות מקוריים ברחבי העיר. אחת מקבוצות הצעירים הללו היא חבורה ששמה “we make carpets” אשר באוקטובר (ובצירוף מקרים לא מפתיע במקביל לשבוע העיצוב ההולנדי!) תחגוג 5 שנים להיווסדה.

הקבוצה מציגה, כפי שניתן להבין משמה, שטיחים. אבל מדובר לא סתם בשטיחים שכן שלושת המייסדים הצעירים של הקבוצה משלבים דרכי ייצור מסורתיות ונקודת מבט ביקורתית על החברה הצרכנית וכל זאת דרך מדיום בלתי שיגרתי: מרבדים מחומרים שונים ומשונים .

התערוכה החינמית שנפתחה לא מזמן באזור התעשייתי לשעבר של איינדהובן תמשך עד ה- 26 לאוקטובר, ומציגה בחלל תעשייתי לא גדול במיוחד חדר המרוצף בשטיחים (שניתן לכנותם יותר כפסיפסים) שהכנתם הייתה כרוכה ביצירתיות, יד יציבה וסבלנות אין קץ. מה שמייחד את הפסיפסים האלו הם החומרים הייחודיים מהן הם עשויים, כגון גפרורים, סכו”ם פלסטיק צבעוני, חיילי צעצוע ועוד ועוד. מרהיב ומעורר השראה כך שאפילו רק בגלל זה שווה לקפוץ לאיינדהובן לאחה”צ של השראה וגילויים.

הגלריה בה מוצגת התערוכה, ממוקמת ב- strijp S ששימש כאזור מפעלים המוסב לאט לאט לאזור בילויים אלטרנטיבי ואזור מגורים, שמושך מעצבים ואמנים וממוקם ליד תחנת הרכבת Eindhoven bukalan, כך שגם מאפשר גישה נוחה למקום שכבר בחודש הבא יתמלא בעוד אירועים ותערוכות שבהחלט כדאי לסמן ביומן.

למי שמתעניין, הנה הקישור לאתר התערוכה והקבוצה : We make Carpets

בפוסט הבא: חוויות נוספות מלימודי התואר ואירועי שבוע העיצוב ששווה לבקר בהם.

שחר ליבנה

תגובתם הראשונית של אנשים לכך שאני לומדת באמסטרדם תמיד וכמעט זהה, ומאד משעשעת אותי.
“נו באמת,” הם שואלים עם חצי חיוך וקריצה, “את לא באמת לומדת באמסטרדם?” דווקא כן!
אז נכון שהאסוציאציה הראשונה שהולנד מעלה היא לאוו דווקא לימודים (רחוק מכך…) אבל יש המון סיבות לבחור ללמוד בארץ השטוחה! מחרוניגן בצפון ועד מאסטריכט בדרום, הולנד מציעה מבחר ענק של תוכניות לימוד באנגלית והיא ביתה של יותר מ90,000 סטודנטים זרים מכל העולם.

בנוסף, הולנד מככבת בדירוגיים עולמיים של האוניברסיטאות הטובות בעולם. ואם זה לא מספיק, אציין גם את ה”מארחים” שלנו ההולנדים שהם אנשים מקסימים ונעימים, התעלות הציוריות, האופניים ככלי תחבורה, המוזיאונים, השופינג ו….עוד דברים שאני בטוחה שתצליחו לחשוב עליהם לבד.
אז בין אם כבר החלטתם להגיש בקשה או אם אתם רק בשלב המחקר הראשוני, סיכמתי פה את כל מה שצריך לדעת על תהליך הקבלה ללימודים.

מה ואיפה ללמוד?

בניגוד לארה”ב או אנגליה, בהולנד לא מדרגים בשום צורה פורמלית את האוניברסיטאות. מה שכן, בשיחותיי עם הולנדים הבנתי שאוניברסיטאות מסויומות “ידועות יותר” כמצטיינות בתחום כזה או אחר. רוטרדם למשל, הכי טובה למנהל עסקים, דלפט להנדסה ומחשבים, ליידן למשפטים, אמסטרדם לתקשרות. אבל ככלל כל האוניבסיטאות באותה רמה. שווה להיכנס לאתרים של האוניברסיטאות השונות ולברר מה הן מציעות באגלית. אפשר גם להשתמש במנוע החיפוש הנחמד הזה.

אז מה צריך בעצם?

*תעודות ומסמכים: תצטרכו להוכיח שיש לכם תואר מהארץ או בחלק מהמקרים גם תעודת בגרות, מה שמצריך תרגום נוטריוני של המסמכים. בנוסף, הכינו מראש תצלום של הדרכון שלכם וקורות חיים באנגלית. אוניברסיטאות מסוימות אף יבקשו מכתבי המלצה מפרופסורים אז שווה להתחיל לחשוב על מישהו מתאים ואולי להביא לו תפוח שיעור הבא.
יתכן ותתבקשו לכתוב מכתב קצר (עמוד או עמוד וחצי גג) בו תצטרכו להסביר למה ברצונכם ללמוד באוניברסיטה והתוכנית הספציפית שבחרתם. מוטיבציה מוטיבציה מוטיבציה! זה מה שהם רוצים לשמוע. ושזאת האוניברסיטה הטובה בעולם ושתתמוגגו מאושר אם תתקבלו, כמובן.

מבחנים

מבחן אנגלית– אלא אם כן אתם מעוניינם ללמוד בהולנדית (וייל סאקסס!), הלימודים יהיו באנגלית בלבד ולכן אוניברסיטאות מבקשות ציונים מסוימים בבחינות אנגלית בינלאומיות. הציון הספציפי אותו תצטרכו תלוי באוניברסיטה ובתואר אליו אתם מגישים מועמדות. תהיו פתורים מהמבחן הארור הזה (4 ש-ע-ו-ת!) אם עשיתם תואר ראשון או אפילו רק סמסטר אחד במדינה דוברת אנגלית. אם זה לא המצב, תצטרכו לעשות את הטופל גם אם האנגלית שלכם מעולה וראיתם את כל העונות של ‘משחקי הכס’ בלי תרגום. עלות המבחן 160$.

ג’ימאט– לתארים מסוימים תצטרכו להגיש גם ציון ממבחן הג’ימאט. אחת התגליות המשמחות בחיי היתה שאני למשל לא הייתי צריכה אותו כלל. אם בכל זאת תצטרכו לעשות אותו (תנחומיי) קחו בחשבון שזוהי בחינה לא קלה שמצריכה הכנה של חודשיים-שלושה לפחות. מכונים מסויימים בארץ, כמו קידום לדוגמא, מציעים קורסי הכנה למבחן. אפשר לגשת למבחן בתל אביב בימי שני ורביעי במהלך השנה. עוד מידע באתר. הבחינה לוקחת כ- 3.5 שעות ועולה 250$.

אלו הם מהדברים שעדיף לעשות כמה שיותר מוקדם משום שהבחינות מתקיימת רק במועדים מסוימים ולפעמים אין מקום. עדיף גם “להשאיר זמן” למועד נוסף על מנת לשפר ציונים. האתר הישראלי של בחינת הטופל ממליץ להירשם חודשיים מראש.

ויזה

כדי ללמוד בהולנד ללא אזרחות אירופאית תצטרכו ויזת סטונט והיתר שהייה. ברוב המקרים האוניברסיטה תגיש עבורכם בקשה לשניהם בעלות של כ300 יורו. תצטרכו להוכיח בעזרת תצהירי בנק שיש ביכולתכם לממן את עצמכם בזמן שהותכם בהולנד. עוד אינפורמציה כאן.

ביטוח רפואי

כדי לקבל היתר שהייה תצטרכו להוכיח שיש לכם ביטוח רפואי שמכסה את התקופה שלהם בהולנד או לחלופין להוציא ביטוח רפואי הולנדי. הם בדרך כלל יתעקשו על האופציה השנייה. אם לא בא לכם להתווכח איתם, אלו חברות שמציעות ביטוח לסטונדים (אני משלמת 38 יורו לחודש):
AON
IPS

תשלום

הגשת המועמדות עצמה בדרך כלל כרוכה בתשלום של כ75-100 יורו. חלק מהאוניברסיטאות (כמו חרוניגן למשל) יחזירו את הסכום שההרשמה הסתיימה. כמה נחמד מצידם.
רוב התהליך מתבצע אונליין למעט מספר מסמכים שצריך לשלוח בדואר. כל החומרים צריכים להישלח לאוניברסיטה לפני המועד האחרון להגשה. לסמסטר סתיו (שמתחיל בספטמבר) המועד האחרון ברוב האוניברסיטאות הוא ה1 באפריל ולסמסטר אביב (שמתחיל בפברואר) הוא באמצע אוקטובר. בהתחשב בכל מה שכרוך בהגשת המועמדות הייתי ממליצה להתחיל את התהליך 4-6 חודשים לפני. ברור שאפשר לתקתק את זה בפחות זמן, אבל למה להיות בלחץ? חבל, זה עושה קמטים.

שכר לימוד

יש הבדל משמעותי בין שכר לימוד אותו משלמים אזרחי האיחוד (בסביבות ה1800 יורו) לבין השכר שתצטרכו לשלם אם אין לכם את האזרחות הנחשקת (קרוב יותר ל12,000 יורו). אם יש איזשהו סיכוי להוציא אזרחות דרך דודה של אחות של סבא שלכם, לא שווה לעשות בירור שיכול לחסוך לכם 10,000 יורו? אם אין אופציה כזאת, תמיד אפשר לחפש מלגה.

אתר לבדיקת שכ”ל מעודכן

עבודה בזמן הלימודים

אם בידכם דרכון אירופאי (גשו לחבק את שוב את סבא/סבתא), אתם יכולים לעבוד בהולנד ללא הגבלה. יתכן אבל שתצטרכו לשנות את הביטוח הרפואי שלכם.
אם אתם לא אזרחי אירופה תוכלו להחליט אם לעבוד 10 שעות שבועיות בהמלך השנה האקדמאית או לעבוד משרה מלאה בחודשי קיץ. אין אפשרות לעשות את שניהם, בדקתי.

מגורים

אם חלמתם על מעונות משותפים, חדרי אוכל וקמפוס מאוחד אולי הולנד היא לא בדיוק המקום בשבילכם. רוב הסטודנטים לא גרים במעונות (אם יש בכלל מעונות) ופקולטות בדרך כלל מפוזרות ומשתלבות בעיר. אני אישית חושבת שזה דווקא ממש מגניב שהפקולטה שלי ממוקמת פחות או יותר בתוך איזור החלונות האדומים. קחו בחשבון שלא קל למצוא דירה/חדר במיוחד בערים הגדולות ולכן חשוב להתחיל לחפש מוקדם. אם האוניברסיטה מציעה מגורים הייתי ממליצה ללכת על זה ואחר כך לשקול לעבור. אם בכל זאת תרצו לחפש דירה, תוכלו להתחיל עם האתרים האלו:
kamernet
easykamer
pararius

אתם עוד איתי? יופי! התהליך אולי נשמע מאיים אבל אם תיתנו לעצמכם מספיק זמן זה קטן עליכם. אנחנו עשינו את זה לפניכם ויהיו עוד שיעשו אחריכם. איטז דואבל! ותאמינו לי, שווה כל שקל וכל דקה! תוכלו למצוא עוד המון מידע כאן.
המון בהצלחה! ואולי נתראה בקרוב 🙂

Tot de volgende keer,
דניאל