Category: תרבות ופנאי

  • ” שעת הזאב” של לוטה בלוקר

    הסיכוי שהעיר זוולה (Zwolle) תוזכר בדפים ראשונים של מדריך תיירות בהולנד הוא לא רב. למרות זאת, אם יש לכם כמה שעות להקדיש לביקור בזוולה הממוקמת כשעה וחצי נסיעה בכיוון צפון מזרח מאמסטרדאם, אז תוכלו לגלות את הולנד פחות ממורקת ומדושנת וגם לבקר בתערוכה הבוחנת את נבכי נפשו של האדם של יוצרת הולנדית מרתקת, פסלת לוטה בלוקר (Lotta Blokker).

    indexמבקר ארעי בזוולה, בירת מחוז אוברייסל (Overijssel), יבחין מיד שאופייה של העיר קצת שונה מערים הולנדיות טיפוסיות של מחוזות צפון ודרום הולנד. הרחובות של העיר לא יוצרים מבנה סדור ומתוכנן בקפידה ומרכז העיר, אותו ניתן לחצות בעשר דקות, הוא בצורת כוכב משונה המוקף תעלה ששימשה להגנת העיר בימי הביניים. לאורך התעלה – מדשאות רחבות ידיים ובתים מרשימים של סוחרים עוד מתקופת ימי הביניים, כאשר זוולה הייתה עיר מסחר חשובה, חברה בברית ערי הנזה. בתוך מרכז העיר אולי תרגישו יותר כמו בעיר גרמנית או אף דרום אירופאית מאשר בהולנד – עצי אלון וערמון מרהיבים שמסתירים את השמיים ומשליכים את מרכולתם ארצה ללא בושה, בתי עשירים מפוזרים לרווחה בין גינות וכיכרות – לא בדיוק מופת של אדריכלות פרוטסטנטית הולנדית טיפוסית – והעדר של רשת תעלות מפותחת, מאפיין חובה של ערים הולנדיות.

    אנשי זוולה הם אנשים מחוספסים ולא מתרגשים מאפנות בקלות. את אחד מהם לא תוכלו לפספס: העתק של אדם, יצירתו של אוגוסט רודן, עומד כבר חמישים שנה בכיכר המרכזית של העיר,Grote Kerkplein. ליד הפסל תמצאו את מספר הטלפון של אדם ואם תתקשרו אליו אז תשמעו אותו מגולל את מסכת חייו העסיסית, מרכל על אנשי ממסד התרבות של הולנד ובעיקר מלין על גורלו המר של הפֶּסֶל. האיבר המרשים של אדם הוא אצבעו המורה הימנית שמופנית בחוזקה כלפי מטה – כנראה כמחווה של רודן לאדם של מיכלאנג’לו בפרסקו המפורסם.

    photo
    Museum de Fundatie בעיר זוולה

    אילו רודן היה יוצר את האדם היום, הוא לבטח היה מניף את אצבעו המרשימה בכיוון של Museum de Fundatie, הנמצא במרחק חמש דקות הליכה, בו מוצגת היום תערוכה The Hour of the Wolf של פסלת הולנדית לוטה בלוקר (Lotta Blokker), ממשיכת דרכו מובהקת של רודן. המוזאון עצמו הוא מוזאון אומנות אקלקטי, פרי דמיונו של דירק האנמה (Dirk Hannema), אספן אמנות מושבע ודמות ציורית אך שנויה במחלוקת בהולנד בשל יחסיו החמים עם השלטון הנאצי בשנות הכיבוש. למבנה המוזאון בעל סגנון ניאו-קלאסי מפואר היסטוריה עשירה משלו: הוא הוקם באמצע המאה התשע-עשרה עבור בית משפט מחוזי אך ננטש כעבור כמה עשרות שנים ומאז עבר מיד ליד ושימש לצרכים שונים. רק בתחילת שנות האלפיים לאחר שיפוץ יסודי הוא הפך למשכן של המוזאון החדש. לא מזמן התווספו אליו שתי קומות נוספות בצורה של בועה ענקית היושבת מעל למבנה הקלאסי המקורי. הבועה נראית כחללית מסרט מדע בדיוני: היא מכוסה במרצפות בצבע שמימי ומשקיפה על העיר מהמעמד הרם דרך עין ענקית הלא היא חלון בגובה שתי קומות מזכוכית כחולה. אקלקטיקה, כבר אמרנו? בתוך חלל התערוכות הפוסט-מודרני הזה נמצאת התערוכה בשבילה באנו לזוולה.

    photo 1
    לוטה לא חוששת מלעסוק בנושא שיצא מהאופנה – נפש האדם צילום : ג’ני גרשקוביץ

    לוטה בלוקר לא חוששת מלעסוק בנושא שייצא מהאפנה די מזמן – נפש האדם. זה מתחיל מהשם של התערוכה, The Hour of the Wolf, שהוא הפנייה לסרט אימה קלאסי של אינגמר ברגמן על אדם הנרדף על-ידי הזיות מהעבר. בשביל לוטה בלוקר השעות הקטנות של הלילה זה הזמן שבו מתגלים המאוויים של הנפש, זה הזמן שהיא מתחילה לעבוד. הפסלים של בלוקר הם אנשים במצבים נפשיים שונים – געגוע, פחד, חיבה, אבדן דרך, כמיהה. טכניקת הפיסול שלה הוא ריאליסטית להחריד עד כדי תחושה פיזית ממש כי אלה אנשים אמתיים ששרויים בחלל התערוכה. כל פסל הוא דרמה שאפשר להתבונן בה ארוכות. בלוקר מנצלת את סוגת הפיסול עד תום וכל מגע של האזמל שלה הוא אמירה. לכל חריץ ולכל רגב יש תפקיד.

    photo 2
    פסלים בתערוכה צילום: ג’ני גרשקוביץ

    אם העיניים הם הראי של הנפש אז לעיניים מקדישה לוטה בלוקר תשומת לב מיוחדת. דרך העיניים העמוקות מביטים בנו אנשי בלוקר בחזרה ובוחנים אותנו בקפידה כאילו אלה הם שבאו לתערוכה לבהות בנו ולא להפך. כל מפגש עיניים כזה מרטיט משהו בפנים וזה ממשיך לרטוט עוד זמן רב. אצל לוטה בלוקר העיניים הם הדבר הראשון והאחרון שאתה פוגש וזה בניגוד מעניין למקורותיה הקלאסיים שלה. ביוון ורומה העתיקה ואף אצל מיכלאנג’לו העיניים הם לעולם מרכז הכובד של יצירה. הם משלימים אבל ולא מובילים אותה. לוטה בלוקר מגיעה לנקודת שווי משקל נדירה בין עמידה בטוחה על כתפיהם של הנפילים לבין קריאתם הביקורתית שמאפשרת יצירת שפה אמנותית אישית חדשה.

    האקספרסיה של בלוקר והטכניקה העצמתית לא משאירות ספק לגבי מקור ההשראה העיקרי שלה – אוגוסט רודן. היא נשבתה בקסמו לאחר ביקור במוזאון רודן בפריז ומאז הולכת בעקבותיו בבטחה. היא למדה פיסול בעיר ממנה רודן עצמו שאב השראה, פלורנס. מרחב הדימויים שלה מתחיל בפיסול הקלאסי אך ממשיך הרבה מעבר: מונוס ממילו ומדונה של מיכאלאנג’לו בפייטה ועד ל”סטאלקר” של אנדריי טרקובסקי ודיוקן עצמי של לוסיאן פרוייד.

    יש משהו מרענן להפליא באמנית הולנדית צעירה שבוחרת במדיום קלאסי וכל-כך פיזי שהוא בדרך כלל נשלט על-ידי גברים בשביל לעבוד על נושא שתמיד נשאר עכשווי. וכשהיא עושה את זה במיומנות עילאית ובכישרון כביר אז יש סיכוי שהרענון יישאר לזמן ארוך. לכו תבקרו את לוטה בלוקר ומה שאתם חושבים על פיסול מודרני כבר לא יהיה אותו דבר.

    כתובת המוזיאון: Blijmarkt 20, 8011 NE, Zwolle,

    התערוכה פתוחה בתאריכים:  30/08/2014-05/01/2015

    צילומים בכתבה באדיבותג’ני גרשקוביץ

  • ה”Mekka ” של האוכל

    אחת המילים הראשונות שלומד “עולה חדש” בהולנד היא המילה “לקר” (Lekker) שמשמעותה היא “טעים!”. באמסטרדם, עיר הולנדית עם הרבה “לקר” שמסתתר בסמטאותיה, מאד קל למצוא אוכל טוב וסוגי מטבחים שונים ומגוונים. פעמיים בשנה מציינים בכל רחבי הולנד את “שבוע המסעדות” ואמסטרדם במיוחד הופכת ל”Mekka” של האוכל. האירוע התקיים, בסבב הנוכחי, בסוף חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר. למזלינו, היינו באיזור כדי לטעום, לדווח ולהעלות כמה קילוגרמים.

    במהלך שבוע המסעדות ניתנת לכל גרגרן מצוי האפשרות לבלוס במסעדות גורמה, מסעדות טרנדיות וגם כאלה המתהדרות בכוכבי ומצנפות מישלן, במחירים שווים לכל נפש. כמו כן ישנם שווקים ואירועי אוכל מיוחדים, סדנאות בישול, הרצאות ואפילו רשתות המזון הגדולות מתגייסות למשימה ומציעות הנחות או התנסויות קולינאריות ושיתופי פעולה חד-פעמיים עם עסקים שונים בכל המדינה.

    אנחנו בחרנו לנסות את אחת מההמלצות שניתנו באתר עיריית אמסטרדם לרגל המאורע. מסעדה צרפתית בשם “A la ferme”. שמחנו לגלות, שאכן ניתן להתנסות בארוחת ערב גורמה בת שלוש מנות במחיר המצחיק (יחסית לעיר ולמסעדה בעלת שם) של 27.50 יורו לאדם. תפריט צהרים אגב, זול יותר בחמישה יורו לאדם.
    למנה ראשונה הזמנו שנינו את מנת נתח ה’האם’ המשובח לצד סלט סלק ונגיעות מיונז. ביחד עם המנה הוגש לחם הבית, חם ומנחם. כמנה עיקרית הזמנתי חזה מולארד ביין לצד פירה, שעועית ירוקה וזיתים שחורים. המולארד היה עשוי במידה הנכונה ונעלם במהירות. ההולנדי שלצידי בחר בדג בקלה עם פונדנט תפוחי אדמה וקרם מבצל ירוק. צלחתו נותרה גם היא ריקה לחלוטין והוא אמר, כי התענג על כל ביס. לקינוח בחרנו שנינו בפונדנט מוס שוקולד עם קרם שמנת ואגסים מקורמלים. הכל היה מאד טעים כיאה להמלצות. מה חבל שתפריט היינות לא כלול גם הוא בעסקה והקפיץ את ההוצאה המשותפת בתום הארוחה לקרוב למאה יורו. נו שווין.

    מי שלא חשקה נפשו בארוחה כבדה ורצה לטעום מאכלים יותר “עממיים” יכל לנסות את מזלו באחד משווקי הלילה המיוחדים שהציעה העיר באותו השבוע. אנחנו ביקרנו בשוק לילה ברחוב יאווה (Java straat), הממוקם במזרח העיר ונחשב לאיזור טרנדי בתנופה אדירה ושינוי תדמית. במשך היום גדוש הרחוב במרכולים תורכים, ירקנים, חנויות לממכר דגים, מאפיות תורכיות וקצביות.

    בשנתיים האחרונה נסגרו חנויות רבות ונפתחו במקומן בתי קפה, חנויות בגדי מעצבים, פאב- מסעדה לסטודנטים ומסעדות. על כן, נבחר הרחוב העמוס הזה לשנות את פניו ולילה אחד להפוך לסינדרלה של מזרח העיר, לשוק אוכל תוסס שמציע דוכני טעימות במחירים הנעים בין יורו אחד ל 6 יורו לפריט. את מרבית בעלי הדוכנים זיהינו כאותם יזמים צעירים שפתחו בתי עסק ברחוב.
    המנה הראשונה שטעמנו היתה “פופרטשייס”, אותם מיני פנקייקים הולנדים קטנים, עגולים וחמימים המעוטרים באבקת סוכר וגוש גדול של חמאה. המנה ה”גדולה” שמכילה כ15 מיני פנקייקים עלתה 5 יורו. בדוכן אחר קנינו עוגות “טאארט” תוצרת בית לקחת הביתה. המקום שקק חיים עד 11 בלילה ולווה בעשן ברביקיו, צלילים של להקה דרום אמריקאית ובליל שפות מכל העולם.

    בסיכומו של השבוע שוקק החיים הזה הבטחנו לעצמנו שני דברים: האחד, שבעוד חצי שנה בסבב הבא נצא מגבולות הטריטוריה המוכרת ונחקור מסעדות במקומות אחרים במדינה.

    השני, ממחר משטר דיאטה קפדני. עד שזה יקרה נתענג על התמונות.

    צילומים:  באס דה – וריס

  • רועה אוסטרלי בהולנד

    המעבר למגורים באירופה מצריך הסתגלות לשינויים והרגלים חדשים. אחד החשובים שבהם הוא הסתגלות חושי הטעם למקום חדש, אוכל אחר ומאכלים חדשים שבתום שנים של שניצל ופירה ישראלי מתגלים מוצלחים יותר או פחות.

    בהולנד מגלים מהר מאד שאת הפלאפל המאכל הלאומי הישראלי, מחליפים בכדורי “ביטר באלן”, כדורים מטוגנים ממולאים בעיסת ראגו, את החומוס כמאכל דגל ים תיכוני יחליף ה”הארינג” עם הבצל והחמוצים, ואת הגרעינים והפיסטוקים יחליפו, אולי, ה”פאטאט” שם קוד לצ’יפס עם רוטב מיונז או חמאת בוטנים. אבל למרות כל הטוב הזה, לפעמים יש געגוע לאיזה טעם אחר, לטעם של בית.

    לכן, מה רבה היתה שמחתנו כשגילינו בית קפה ומסעדה אוסטרלית בעיר אמסטרדם “דרובר’ס דוג”, שיש בו מאכלים שחלקם מזכירים את הגיוון של המטבח הישראלי האיכותי, כזה שאפשר למצוא בשיטוט בתל אביב על השדרה ביום קיץ נעים. בסך הכל, אולי קווי הדמיון אינם מפתיעים כל כך, יש לא מעט משותף לאוסטרלים ולישראלים, האקלים החם שמאפשר גידול ירקות ופירות טריים בשפע, הים והדגה שבו, חיבה יתרה לקיילי מינוג, אופי זורם וקליל בחיי היום יום ובמטבח השימוש הנדיב בירקות טריים, כארוחה בפני עצמה ולא כתוספת קטנה וביישנית לצד המנה העיקרית כנהוג במחוזותינו.

    Rovers dog logoשמו של המקום “דרובר’ס דוג”  (Drover’s Dog) מרמז על חיבתו של אחד משלושת בעלי המקום, סיימון אוקונור האוסטרלי לכלבים. הדרובר’ס דוג הוא למעשה שמו של הרועה צאן אוסטרלי וגם סיימון הוא בעליו של כלכלב מחמד. לפני 7 שנים הוא עבר להתגורר בהולנד, כאמן המתמחה בקרמיקה ועוסק גם בציור ופיסול שהבין לאחר תקופה קצרה  שהוא מתגעגע לאוכל האוסטרלי. לכן,  חבר במהרה לגוורדיה אוסטרלית ושותף הולנדי ויחד הם פתחו את המקום הזה לפני שנתיים שהשפה הרווחת בו היא אנגלית אוסטרלית ולא הולנדית. צוות המלצרים ועובדי המטבח רובם ככולם אוסטרלים.

    הפריט הראשון שהזכיר לנו את הייחודיות של המטבח הישראלי הוא השימוש בסלק. בישראל, גילו השפים לפני שנים את המרכיב האדמדם מתקתק הזה ועושים בו שימוש במסעדות שף רבות וגם במטבחים ותיקים יותר ועממיים כמו המטבח הרוסי והעיראקי. באירופה, הוא קצת פחות בנמצא, אם כי נראה שלאט לאט הוא מתגנב פנימה. בדרובר’ס האמסטרדמי הופתענו למצוא סלק בהמון וריאציות, למשל, בהמבורגר שלהם. מדובר בהמבורגר איכותי מבשר אנגוס שמוגש עם ריבת בצל בייקון וצ’דר אבל יחסית יקר (15 יורו) ומגיע גם בגירסא צמחונית (14.5 יורו). לצידו של ההמבורגר, אחד הטעימים שנגסנו בהם בהולנד, מוגשים תפוחי אדמה “פאטאט” מתובלנים. לדעתינו, הם היו שמנוניים מדי אפילו לצ’יפס הולנדי. הסלק מככב גם ברול עוף והרול הצמחוני (7 יורו), שהוא המנה האהובה על ההולנדי שלצידי, שף הולנדי לשעבר וטועם צללים בהווה. מדובר במנה טעימה וטרייה שמוגשת, בין היתר, עם ריבת עגבניות מתוקה, מתכון תוצרת בית שמועבר בדורות אוסטרלים מסבתא לבן ונמכר במקום גם בנפרד (4.80 יורו). חובבי הפירות והירקות יגלו שוב שהסלק נמצא גם בשייקים. אני חיבבתי במיוחד את השייק סלק, תפוח, גזר וג’ינג’ר (4 יורו).

    droversdog-oost
    המנות בדרוברס דוג – אפילו בהמבורג יש תוספת סלק. (צילום יחצ”נות)

    אחד המדדים החשובים מבחינתנו לקביעת איכותו של מקום הוא מדד הקפה. שיטוטים ברחבי הולנד הביאו למסקנה שלא בכל מקום ניתן למצוא קפה שיענה על שביעות רצונם של “coffee snobs” כמונו. מעבר לחוזק ולטעם ישנו את עניין החלב והקצף. לעיתים הוא מיימי מדי, לעיתים חסר טעם או סתם בועתי. בדרובר’ס ישנו קפה מצוין שנטחן על ידי אדם ופול מקליית קפה בשם Lot Sixty One. חלב סויה גם הוא בנמצא ובקרוב ימכר במקום גם קפה נטול קפאין.

    במחלקת המתוקים ישנן עוגות טעימות עליהן אחראי דווקא שף צרפתי. מחירי העוגות משתנים נעים בין שלושה יורו לחמישה יורו. קינוח מעניין הוא ה”רוקי רוד” גוש שוקולד עם מרשמלו, אוכמניות ומקדמיה.

    קנגורו צלוי

    שיטוט בתפריט מגלה שבערב החל מהשעה 18:00, המקום משנה את צורתו מבית קפה למסעדה. הרפתקנים מוזמנים לנסות נתח בשר פופולארי מאוסטרליה, בשר קנגורו פרא צלוי (18 יורו) בתוספת בטטות ברוטב יין אדום. באוסטרליה הממשלה מעודדת אנשים לצרוך במיוחד בשר זה שהוא זול יותר מבשר בקר. באירופה, מאכל שכזה ייחשב לאקזוטי. התפריט מכיל גם מנות צמחוניות כמו ריזוטו ירקות (15 יורו), וסלט תאנים, תפוחי עץ, עלי וויטלוף ואגוזי פיסטשיו (9 יורו). לצד הארוחה מוכרים במקום גם יינות אוסטרלים ובירות אוסטרליות, כמו בירת ג’ינג’ר “בונדברג” (3.8 יורו).

    הדרובר’ס ממוקדם במזרח אמסטרדם בחלק של העיר שבעבר היה מעט מיושן ובשנתיים האחרונות מסומן כ”האיזור המגניב הבא” –  Coming up area. תוכנית לשינוי פני האיזור הביאה לכך שבתי קפה ומסעדות חדשות צצים כמו פטריות אחרי הגשם, וחנויות לממכר כלי בית מיושנות או ירקנים הממלאים את הרחוב בכל פינה נסגרים.

    2-21-2013_029
    נא להצטייד בסבלנות…

    נקודה חלשה של המקום היא שלדרובר’ס צריך להגיע עם אורך רוח. השירות איטי, לאוכל לוקח זמן להגיע אבל המלצרים תמיד ידידותיים ועם חיוך. נקודה אחרת, היא התימחור, מעט גבוה מדי לעיתים, למשל 15 יורו להמבורגר. שנשאל סיימון הבעלים על פשר המחיר הוא אומר כי “זה אחד ההמבוגרים הטובים באמסטרדם. אני בטוח בכך”.

    למי שרוצה להתרשם – הנה קישור לבלוג מצולם של המקום

    פרטים:

    Drovers dog

    Flavours of Australia

    כתובת: eerste atjehstraat 62

    טלפון: 0203703784

    קישור לאתר

    שעות פתיחה:

    בימי שני ושלישי המקום סגור.

    רביעי-שבת 10:00- עד 22:00.

    ראשון 10:00 עד 18:00.

    Drover's map

  • הדרך לברלין עוברת באמסטרדם

    בעוד כשנה, בקיץ 2015 יתקיימו משחקי מכבי אירופה.

    למי שלא יודע, מדובר במהדורה אירופאית של משחקי המכביה המתנהלים בכל 4 שנים בישראל.

    ענפי ספורט רבים מתחרים באירוע הגדול הזה בארץ ובאירופה מקבל האירוע שמתנהל כל 4 שנים גם כן בין מכביות, נפח לא פחות גדול .

    המשחקים הראשונה תחת המסגרת של מכבי אירופה התקיימו לראשונה  בשנת 1929 בפראג ולאחר מכן באנטוורפן. אחרי הפסקה של 30 שנה, חזרו המשחקים להתקיים שוב על אדמת אירופה בשנת 1959 בקופנהאגן.

    במשחקי אירופה האחרונים, התארחו 40 מדינות וכ- 2,100 ספורטאים בעיר המארחת – וינה.

    לאחר הצלחת המשחקים הללו נבחרה ברלין להיות העיר המארחת של המשחקים המנציחים את רוח הספורט ואחוות העם היהודי ביבשת. אין ספק כי למשחקים הללו ישנה משמעות מיוחדת וגדולה במיוחד הפעם. להיות יהודי בברלין!

    1003713_201589883336868_104627995_n

    מרטי המבורגר, היא עורכת דין הולנדית יהודייה, קטנת מימדים  שחיה כל חייה בהולנד והיא רוכבת סוסים חובבנית אך נחושה מאוד.  בקיץ האחרון  היא גילתה כי במסגרת משחקי המכביה ה – 19 שהתקיימה בישראל נפתחו לראשונה גם תחרויות רכיבה על סוסים  בשני ענפים שהם גם ענפי ספורט אולימפיים – קפיצות ראווה ודרסאז’ (רכיבה אומנותית שבה נראים הרוכב והסוס רוקדים לצלילי מוזיקה , בין היתר).

    436
    ישראל מקיימת לראושנה משחקי רכיבה במסגרת המכביה. רוכיבם אולימפים מהשורה הראשונה הגיעו ביולי 2013 לקחת חלק במשחקי הרכיבה הראשונים .
    צילום: יפעת זהר

    למי שלא יודע, ספורטאי, גם אם אינו אזרח המדינה בה הוא מתגורר, אך נמצא בה מעל חצי שנה, יכול לבקש לייצג את אותה מדינה במשחקי מכבי. לדוגמא – ישראלי שחי בהולנד יכול לבקש להיות חלק מנבחרת הולנד בענף הספורט שבו הוא מתחרה גם אם הינו עדיין אזרח ישראל . כמו כן, ישראל נחשבת למדינה המתחרה באירופה ולכן גם לה תהיה משלחת למשחקים בברלין!

    “מיד התחלתי להתעניין מי מארגן את התחרויות ואמרו לי שזה ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה הישראלית. באותה זמן התאמנתי אצל “ואן לירן” (Laurens van Lieren – Stal Hexagon) ושם הייתה רוכבת ישראלית שרכבה הרבה שנים שעזבה חזרה לישראל על מנת להתחתן, (שמה רז ניצני – י.ז.) שמעתי עליה הרבה ועל הסיוע שלה ביוזמה לקיום תחרויות דרסאז’ במכביה וחשבתי לעצמי – וואוו, מה שהיא עשתה, זה מה שתמיד רציתי לעשות. למה אנחנו לא עושים כזה דבר בהולנד? עכשיו שהבנתי שישראלים באים אלינו להתאמן ולרכב ויש משחקים כאלו בישראל למה שלא נבוא לישראל בפעם הבאה אבל בינתיים, נעשה את זה גם באירופה?” סיפרה מרטי לאתר “אקווסטריאן IL  ( אתר ידיעות מעולם ספורט הסוסים בעברית ).

    064
    משחקי הרכיבה במכביה – קפיצות ראווה
    קיץ 2013
    צילום: יפעת זהר

    מרטי הנלהבת החליטה להפשיל שרוולים ולנסות ליזום בעצמה תחרויות רכיבהשל יהודים ,כמו במשחקי המכביה, אבל באירופה. היא כותבת מכתב  ליו”ר מכבי בהולנד ומציעה לו להקים 2 נבחרות – בקפיצות ובדרסאז’. במקביל היא שולחת מייל להתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה בישראל ומתחילה לברר פרטים על התחרויות שהתקיימו בארץ על מנת ללמוד מה היה במכביה ומה כדאי לעשות באירופה. 

    לאחר עבודה לא פשוטה, היא רתמה אליה מספר אנשי מקצוע מעולם ספורט הסוסים ההולנדי ,שכידוע  נחשבת לאחת מהמדינות החזקות ביותר בעולם בענפי ספורט אלו,  ובונה בעזרתם תכנית לתחרויות.לאחר מכן היא חוזרת לאנשי מכבי הולנד ואומרת להם  “הגיע הזמן להוציא את הרעיון מגבולות הולנד ! עכשיו, צריך לספר לגרמנים מה אנחנו עושים על מנת לקבל את ההסכמה להוספת המשחקים ברכיבה” היא אומר ליו”ר. יחד הם בונים את מבנה המשחקים ואת הבקשה להציג מול הועדה המארגנת בברלין והוא פונה אל הועדה. 

    הפגישה בין הצדדים מסתיימת ברוח חיובית ולאחר תקופת המתנה מגיעה התשובה חיובית. אל ענפי הספורט במשחקי מכבי אירופה מצטרפים מעתה, בזכות יהודה קטנה אך נחושה מהולנד, גם משחקי רכיבה – כמו באולימפיאדה.

    לעזרתה של מרטי באו גם אנשי ההתאחדות הלאומית לספורט הרכביה בהולנד ה – KNHS  שלמרות שמדובר באירוע ליהודים בלבד, החליטו לעמוד בראש ולדחוף את רעיון קיום המשחקים הללו . ראשי אירגון הספורט של ה – KNHS  אף הוציאו איגרת לכל המדינות וההתאחדויות לספורט הרכיבה באירופה על מנת לסייע בלאתר את ספורטאים היהודים המחרים בענף בכל מדינה על מנת להביא לתשומת ליבם את האפשרות להגיע ולהתחרות בקיץ הבא .

    2770
    ריקי בכר- אלופת משחקי המכביה ה- 19 בענף הדרסאז’ עם הסוס “וודי”
    צילום: יפעת זהר

     ” לא מספיק שרק ההתאחדויות רואות את הפניה ששלחנו כי הם רואים ומתעלמים או שזה נשאר במיילים שלהם. מה חשוב לנו כרגע זה להגיע אל הרוכבים עצמם שיפנו לסניפי מכבי אצלם במדינה ויגידו שהם רוצים להשתתף על מנת שיהיו לנו מספיק נבחרות ורוכבים לפתוח את המשחקים” מציינת מרטי את המטרה הכי חשובה עכשיו. ” אנחנו מנסים להגיע לשופטים בכל מיני מדינות שבגלל שהם בתוך מערכת הספורט במדינה שלהם הם יכולים להצביע על הרוכבים שאנחנו מחפשים ולפנות אליהם או להפנות את תשומת הלב שלהם לעניין על מנת להקים נבחרות ולהגיש את זה לוועדה בברלין. אנחנו מחפשים רוכבים לרמת ה”גראנד פרי” בדרסאז’ כרגע, ובהולנד כבר יש לנו מספר רוכבים שנבחנים ברמה הזו לנבחרת, ובקפיצות זה כנראה יהיה לפחות 1.35מ’. אם נראה שיש בעיה אולי נוריד קצת את הרמה בדראסז’ . ” היא מפרטת.

    “כתבתי פניה בפייסבוק בעמוד של המשחקים לרוכבים לפנות ולבוא להתחרות כדי שכולם ידעו. אנחנו מכל כיוון שולחים עכשיו מכתבים ופניות לאנשים על מנת שידעו שיש תחרויות “. מרטי מגלה כי גם ארה”ב,למרות שאינה חלק מהיבשת יוכלו באם יפנו וירצו להביא נבחרת, לקחת  גם כן חלק במשחקים בענפי הרכיבה.

    מרטי הקימה בימים אלו עמוד פייסבוק לרוכבים היהודים ההולנדים על מנת לשמש להם במקום מפגש בו יוכלו לדעת מה קורה ולהתחבר למטרה שעדיין רחוקה.

    המטרה שלה, היא הרבה יותר רחבה מרק משחקים בברלין ” אחרי כן, אני רוצה להביא את כל זה, כולל ספונסרים וארגון וספורטאים מהשורה הראשונה, גם למכיבה הבאה בישראל. אני רוצה ששם יהיו המשחקים האמתיים. כי שם הכול קורה” היא אומרת לי מלאת אנרגיה ועם עיניים נוצצות כמו של ילדה קטנה ונלהבת.

    ואת? אני שואלת לסיום, “את תבואי ?” “כן. אבל לא להתחרות” היא צוחקת. “זה מעל הרמה שלי. אבל זה נפלא לראות משהו גדל ככה מול העיניים. משהו שאתה אוהב והתחיל כרעיון והופך למציאות”.

    הנה הקישור לאתר משחקי מכבי ברלין 2015  .

    לכל מי שרוצה לקחת חלק בכל ענף ספורט שמתחרה הנה הקישור לאתר מכבי הולנד.

    הנה הקישור לעמוד הפייסבוק של ענף הדרסאז’ של הולנד למשחקים הקרובים. (העמוד בהולנדית)- למי שמעוניין לסייע למרטי .

    הנה הקישור לכתבה והריאיון המלא עם מרטי באתר “אקווסטריאן IL.

    041
    מרטי המבורגר – עורכת דין יהודיה – הכוח המניע מאחורי משחקי מכבי אירופה בענפי הרכיבה, לראשונה בהיסטורית המשחקים באירופה.
    צילום: יפעת זהר

  • עוגת בצנצנת – ישראלית אופה בעיירה בהולנד

    ישראלים נמצאים בכל מקום בהולנד, כך מסתבר. אבל לא כולם אוזרים אומץ ועושים את מה שעשתה דאפי פישביין עם בן זוגה, אריק ואן קמפן. היא פתחה מאפיה. משלה. ולא סתם פתחה אלא בחרה לעשות את זה במקום לא שגרתי כמו רובינו- היא דווקא עשתה את זה בעיירה בשם Gorinchem לא רחוק מהעיר אוטרכט. הזמנתי את עצמי אליה על מנת לראות במו עיניי את ה”פלא” – מאפיה במרכז עיירה הולנדית של בחורה ישראלית בשם דאפי שלא ניתן לטעות במוצאה הלא הולנדי.

    דאפי – Sweet ima בפעולה – צילום: יפעת זהר

    כשנכנסתי הרגשתי שנזרקתי ישר במנהרת הזמן, אל המאפיה מתחת לבית שגרתי בו בפריז לפני קצת יותר מעשור. העיצוב, האווירה והדקורציה היו כאילו לקוחים משם. זה לא במקרה מסתבר לי אחר כך, כשאני מספרת לדאפי את התחושה שלי. דאפי, כך מסתבר התגוררה גם היא בפריז, שם הכירה את אריק. הזיכרונות והאהבה לעיר הם ההשראה שלה למקום. (וגם לשם של הבת הבכורה של – אמילי על שם דמות הגיבורה בסרט הצרפתי אמילי פולן). מצד שני, יש טוויסט עכשיווי וייחודי של המקום, שגם להולנדים עדיין קשה לפעמים להבין אבל הם “מתרגלים לזה” היא צוחקת. שולחן מרכזי גדול עם כסאות על מנת לשבת בצוותא ולהינות יחד מקפה טוב (לא הולנדי טיפוסי יש לציין) ומאפה טרי ומענג של דאפי.

    ממאפים מלוחים, למתוקים ועד עוגות – הכל תמצאו שם. את המאפים עם בצק העלים, היא מגלה לי, היא עושה בעצמה מאפס. כן, כולל הבצק  עצמו. “לא מהחנות” היא מציינת בגאווה לא מוסתרת.

    הכל ב- Sweet ima הוא פרי יצירתה של דאפי , מלבד הלחמים אותם היא מקבלת מהאופה מהכפר ליד בעוד היא, מוכרת לו חזרה עוגות שלה. שיתוף פעולה מקומי זה חלק מסוד ההצלחה אני מגלה לאחר שיחה איתה.

    על הקיר אגב, תלויות תמונות של אימהות – כשעלה רעיון Sweet ima, הזמינה דאפי אמהות לשלוח לה תמונות. הן שלחו דאפי, תלתה אותן על הקיר של הקונדיטוריה. “לפעמים, נכנסת לפה אישה ומצביעה על הקיר ואומרת “אה, הנה אני”, זה כיף ענק”.

    קיר האימהות של Sweet ima – צילום: יפעת זהר

     

    לאחר שיחת ה”קפה ומאפה” שלנו אני מעיזה לשאול את דאפי, למה יש לה כל כך הרבה צנצנות חמודות ממולאות באבקה ועוד כמה דברים (שלא הצלחתי ממש לזהות) בחנות. “זה מוצר הבית הכי פופולארי שלנו” היא מספרת בחיוך ומספרת, “באירוע הראשון שעשיתי, ממש יממה לפני שהוא קרה, עלה לי בראש לקחת כמה חומרים לעוגה, ללא צורך במתכון , לארוז בצנצנת ולהציע את זה לקניה כמתנה. לא האמנתי אבל כל מה שהכנתי באותו אירוע נקנה! מאז, אנשים לא מפסיקים להיכנס על מנת לקנות את הצנצנת שפשוט נקראת “עוגה בזכוכית” או אם תרצו  “Cake in Glas”. הכי פשוט הכי הולך”, היא צוחקת.

    עוגה בזכוכית / Cake in Glas” – הכי פשוט הכי הולך” – צילום יפעת זהר

     

    אז מה עושים עם זה? מאוד פשוט – התכולה מספיקה לשתי תבניות, כך מסבירה לי המוכרת של דאפי. מוסיפים חלב קר, ביצים מערבבים ושמים בתבניות. משם לתנור ב – 180 מעלות חום  לחצי שעה  והנה לכם שתי עוגות מהצנצנת של דאפי. לא מאמינים? פשוט תקפצו לביקור. יש עוד המון דברים טעימים.  בדוק!

     

    והנה קישור לתמונות נוספות למי שרוצה להתרשם: Sweet ima Photo album by Ifat Zohar Photography & more

    אוירה צרפתית עם טוויסט “לא הולנדי”, צילום: יפעת זהר