Category: תרבות ופנאי

בקליפת אגוז: הנה הנה אפשר להרגיש קצת יותר בבית. מכנסיים קצרים, כפכפים, שמלה מתנפנפת, אבטיח קר ונוטף, דשא, חברים, מזיעים, מנפנפים, מקטרים… הכל כמו שצריך. השווקים הם חגיגה של צבעים וטעמים. בלי לעמוד שעות במטבח, נפנק את עצמנו במעדנים קלילים, בריאים וטעימים.

הקיץ כאן בכל יופיו

בקיץ, כשמזג האוויר יפה והשמש זורחת ומחממת, הולנד היא ה-מקום להיות בו. כולם בחוץ. על המרפסות, במדרכות צרות בכניסה לבתים, שם נשלפים כסאות ושולחנות מתקפלים, בקבוקי יין ובירה נפתחים וכמה נשנושים (HAPJES) פרוסים על השולחן וכולם שמחים. גם על המים, בכל כלי שיט אפשרי מסירות מתנפחות ועד יאכטות מתוקתקות, וגם בבתי הקפה והמסעדות המתמלאים עד אפס מקום, כולם בתזוזה על גלגלים בכל צורה ופורמט.

זה תמיד מדהים אותי מחדש, הנוכחות המסיבית הזו של אנשים בחוץ. אני שואלת את עצמי איפה הם היו כולם כל החורף? איפה הם התחבאו? מאילו חורים הגיחו? השנה במיוחד אחרי שבועות ארוכים של הסגר, נראה שאף אחד לא מוכן להישאר בבית יותר. הפארקים, שבילי אופניים בין השדות, שבילי הליכה, גני שעשועים, כולם הומים מילדים ומבוגרים.

את המעילים והצעיפים מחליפות שמלות מתנפנפות, חולצות אווריריות, מכנסיים קצרים וסנדלים (איך כולם, בעיתוי מתואם ומושלם, שולפים בבת אחת את הבגדים הקצרים מהבוידעם?). העור משווע לליטוף קרני השמש והשיער מבקש להתבדר ברוח, חופשי מכובעים וצעיפים.

אולי יעניין אותך גם:

אומנות או למות – סיפורה של הקהילה השחורה מסביב לעולם
הכל על חוק תרומת האיברים החדש

התחברו לערוץ האינסטגרם של דאצ׳טאון

ואנחנו, אנחנו הישראלים למודי החמסינים צרובי השמש, אנחנו יכולים סוף סוף להרגיש קצת יותר בבית. להזיע, לצעוק ברחוב, לנפנף על המנגל, לזלול אבטיח עסיסי וקר וכן, סוף סוף אפשר לקטר כמה חם! (ואז לקטר שוב כשמגיע הגשם הבלתי נמנע).

דוכני ירקות בשוק ובסופר עמוסים בחצילים, פלפלים (שלא צריך לשבור תוכנית חיסכון בשבילם), עגבניות עם ריח, מלפפונים עם טעם, קישואים, משמשים, אפרסקים ונקטרינות. אני נושמת לרווחה. חזרתי הביתה ולו לכמה שבועות. איני יודעת את נפשי, אחוזת אמוק אני מפדלת לי חזרה מהשוק כששקיות עמוסות כל טוב תלויות על אופניי מכל עבר בעודי רוכבת. מתנשפת, מזיעה וכמובן מקטרת, אני מגיעה הביתה ומתנפלת על המטבח, פורקת, שוטפת, קולה, שורפת, קוצצת ומתבלת. אני באלמנט שלי.

אני ‘מתה’ כמעט על כל מטבח ומסורת קולינרית, אבל במטבח ים/מזרח תיכוני אני בבית. אוכל של בית, של חברים, של נדיבות ושפע, של שחרור כפתור, של ניגוב, של שיתוף צלחות ובקיצור- של כיף.

חגיגה במטבח

חגיגת הקיץ הזו היא גם חגיגת בריאות מבחינתי. זה הזמן וזו העונה להעמיס את גופנו בויטמינים ומינרלים, לחיות מאוכל טרי וקליל, לרקוד על שתי החתונות- גם טעים וגם בריא. קיץ זה זמן לסלטים, למיצים סחוטים טריים, למגשי פירות ססגוניים, לקרטיבים וגלידות תוצרת בית ממרכיבים  טבעיים, טריים ובריאים. 

הפעם אני אציג בפניכם מתכונים שהם בעיקר ’מתכוני בסיס‘, כלומר דברים שטוב שיהיו במקרר, לאכול ככה כמו שהם או כבסיס למנה נוספת. העיקרון הוא ירקות טריים, עונתיים, מלאי טעם ואופן הכנה פשוט, בלי הרבה חוכמות.

קרם חצילים סוף הדרך

טוב, סלט חצילים שרופים על האש כולם מכירים היטב, אבל אני רוצה להציע לכם שיטה קצת אחרת שממש מקפיצה את חומר הגלם המשובח הזה, קרי חצילים, למקום אחר, מעודן יותר.

כל טבחית ובשלן יודעים כי יש שני אלמנטים קריטיים לטעם המנה: האחד- איכות חומרי הגלם והשני- טכניקת ההכנה. אז לגבי איכות הרכיבים כתבתי די הרבה, העצה של אכילת כל פרי וירק בעונתו, עד כמה שניתן מגידול מקומי והקפדה על טריות הן תמיד עצות טובות. ולגבי אופן ההכנה, הפעם במקום לקצוץ את בשר החצילים או למעוך במזלג, נכניס את כל המרכיבים למעבד מזון ונעבד לקרם חלק ונימוח. תקשיבו, זה קסם! זה לא רק משנה את המרקם, אלא גם את הטעם. כל המרכיבים הופכים להומוגנים ובמקום קקופוניה של צלילים, עולה לו אקורד הרמוני. ממש ככה. לא תאמינו כמה פשוט. 

ועוד מילה לגבי קליית החצילים. מובן שאפשר לקלות בתנור במצב גריל על חום גבוה, אבל אם רוצים באמת את הטעם המעושן והעשיר, אין מנוס- חייבים לקלות על אש גלויה. אפשר בהחלט על מתקן ברביקיו בחצר או על רשת מיועדת לכך על הגז. מי שאין לו כיריים גז ומנגל, יכול ‘לפצות’ על היעדר האש ע“י שימוש במלח מעושן במתכון זה.

חומרים

• 3-4 חצילים בינוניים, טריים ומוצקים
• 2-3 שיני שום
• ¼ כוס שמן זית משובח
• 2 כפות מיץ לימון סחוט טרי
• מלח בפלפל לפי הטעם

אופן ההכנה:

1. קולים/ שורפים את החצילים על האש עד שהקליפה מפויחת והתוכן רך לגמרי.
2. מניחים את החצילים במסננת, חותכים מעט בחלק התחתון כדי להגיר את הנוזלים ונותנים להם להתקרר.
3. כשהחצילים התקררו, חוצים כל חציל לאורכו ובעזרת כף מוציאים את תוכן החציל-בשר החציל למסננת נקיה. ככל שהחצילים יהיו מנוקזים יותר כך הקרם יהיה עשיר ולא מיימי.
4. מעבירים את בשר חצילים ושאר חומרי המתכון למיכל מעבד מזון ובעזרת להב המתכת מעבדים לקרם חלק וקטיפתי.

עכשיו, מה אפשר לעשות עם זה? להגיש כמתבל בתוספת מגש עשיר של ירקות חתוכים וקרקרים (זוכרים את עניין המדרכות וה- BORREL וה- HAPJES?), כממרח לסנדוויצ’ים מושקעים. אפשר גם להגיש כמנה ראשונה בתוספת ירקות צלויים מהתנור, כצלחת ’ניגוב‘ עם לחם מלא או פיתות משובחות. כבסיס למילוי של קישים ומאפים, בתוספת ביצים ומעט גבינת פטה או עיזים .

פלפלים צבעוניים על הגריל

גם כאן שם המשחק הוא אש. על הכיריים או על המנגל בחוץ, הטעם המעושן והשרוף עושה את טרנספורמציה מ’סתם‘ פלפל (שזה אחלה לגמרי), למעדן ברמה אחרת. מה לעשות, הקסם של האש עובד. אז נכון שזה מוסיף עבודה, אבל לדעתי משתלם לגמרי ואם כבר טורחים בכיוון הזה אז כדאי להכין כמות גדולה ולשמור במקרר במשך שבוע ויותר. הם נפלאים כתוספת לכריך, טופינג לסלט (שדרוג רציני לכל סלט), אפשר לטחון במעבד מזון עם קצת שמן זית לממרח מיוחד מאוד (בתוספת אגוזי מלך או צנוברים) ואגב בהמשך יש גם מתכון אליפות למאפה פלפלים וגבינת עיזים. 

חומרים

• פלפלים בשלל צבעים, ירוק, צהוב, כתום ואדום
• שמן זית משובח
• חומץ בלסמי משובח (אפשר מיץ לימון למי שלא אוהב בלסמי)
• שיני שום פרוסות (כמה שיותר יותר טוב, אם תשאלו אותי)
• מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. שורפים את הפלפלים על אש חמה. הסוד הוא לצרוב את הקליפה אבל שבשר הפלפל ישאר עדיין עסיסי ובשרני. שימו לב כי אש נמוכה לאורך זמן צליה ארוך יותר, תניב פלפלים ’נבולים‘ לגמרי.
2. כשכל הקליפה כבר שרופה ונפרדת, מעבירים את הפלפלים לסיר או קערה עם מכסה. מכסים ונותנים להם ’להזיע‘ בסאונה. אני לא אוהבת את השיטה של להכניס אותם לשקית ניילון כי לדעתי מזון חם לא צריך לבוא במגע עם פלסטיק.
3. כשהפלפלים התקררו לטמפרטורת החדר, קולפים אותם בעזרת סכין קטנה וחדה ומרחיקים את הגרעינים. אל תתפתו לשטוף את הפלפלים תחת זרם מים כי אז אתם שוטפים גם חלק גדול מהטעם. מניחים את הפלפלים המנוקים במסננת לניגור הנוזלים.
4. חותכים את הפלפלים לרצועות (או משאירים בחצאים/ רבעים, עניין של העדפה אישית) ומעבירים לקערה. מוסיפים שמן זית, בלסמי או לימון, פרוסות שום ומתבלים במלח ופלפל. מערבבים.
5. מעבירים בכלי אטום להמשך אחסון במקרר. לוקח כמה שעות לטעמים להיספג ולהתייצב, לכן כדאי להכין מראש אם מתכננים ארוחה. לאחר אחסון של מספר שעות במקרר, אנא טעמו ותתקנו תיבול.

טארט טאטין של פלפלים קלויים בשלל צבעים וגבינת עיזים

משתמשים במתכון בסיס של הפלפלים הצלויים. למאפה הזה צריך בערך 4-5 פלפלים, תלוי בגודל. משמנים תבנית פאי עגולה מפיירקס או קרמיקה, בשמן זית. אפשר לפזר כמה ענפי טימין. מרפדים את התבנים בחצאי פלפלים הצלויים בשלל צבעים  כשהחלק החיצוני(שעליו הייתה הקליפה) כלפי מטה, כך שהפלפלים חופפים אחד את השני מעט ומכסים את כל התבנית ואף גולשים מעט החוצה.  

למילוי:

• 250 גר‘ גבינת עיזים טריה ורכה או פטה אם לא אוהבים את הטעם של ג. עיזים, מפוררת
• 3 ביצים אורגניות
• 2 כפות קמח טפיוקה
• מלח ופלפל טחון טרי לפי הטעם

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את כל מרכיבי המלית לעיסה אחידה. שופכים על הפלפלים המסודרים בתבנית ומקפלים את קצוות הפלפלים שנותרו מסביב פנימה, על המלית. אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כ20 דקות או עד שהמלית יציבה ושחומה. מוציאים מהתנור ומצננים כ 10 דקות. מניחים צלחת גדולה מעל התבנית בזהירות אך בנחישות (עם כפפות תנור, התבנית עדיין חמה) הופכים את התבנית יחד עם הצלחת כך שהמאפה גולש אל הצלחת. אפשר להגיש חם, בטמפרטורת החדר ואף קר (מה שמאפשר להכין מראש אם מדובר באירוח). 

עגבניות בצליה איטית בתנור

רב השנה לעגבניות פה אין טעם וריח ואני מעדיפה בכלל להימנע מהן, אבל בקיץ הסיפור שונה. זה הזמן וזו העונה! גם בטעם וגם במחיר. וזה הזמן לצלות עגבניות צליה איטית בתנור ולאחסן צנצנת מלאה מהן במקרר. הצליה האיטית מוציאה מהן ומדגישה את הטעם ומקרמלת את הסוכר הטבעי שיש בהן. 

איזה סוג עגבניות כדאי לצלות? הסוג הטעים! לא חשוב מאיזו עדה ובאיזה צבע, רומא, טרוץ, טייסטי טום, ואפילו שרי. אם יש טעם, אז זה יהיה נהדר. חשוב שיהיו בשלות!!!

חותכים את העגבניות לרבעים או שישיות, תלוי בגודלן (עגבניות שרי לחצאים בלבד) ומסדרים על תבנית רחבה מרופדת בנייר אפיה. אפשר לזלף מעט שמן זית, לבזוק מלח ופלפל שחור , אבל אני מעדיפה לאחרונה להכניס אותן ככה, נטורל, ואת התיבול להוסיף אחר כך. בניגוד לחצילים ופלפלים, כאן שם המשחק הוא חום נמוך וזמן ארוך. תהיו סבלניים ותשכחו אותן בתנור לכמה שעות טובות עד לקירמול נאה וחצי ייבוש. חום נמוך, בערך 100 מעלות.

כשהן מוכנות, להעביר לכלי סגור, בתוספת מלח, פלפל, ושמן זית. אפשר כמובן להוסיף גם שום ועשבי תיבול טריים כגון טימין או אורנו.

שימושים: כריכים, טופינג לסלטים, פסטות, ממרח טפנד עגבניות בתוספת שום וצנוברים.

גלידה הכי טובה

מי לא אוהב גלידה (באמת מי?). היא בהחלט ה-פינוק ליום חם. אבל מה, גלידה באה עם המון קלוריות, שומן רווי, סוכר ולעיתים צבעי מאכל, מייצבים ושאר מירעין ובישין. ומה אם אפשר בשתי דקות …. טוב נו, חמש! להכין גלידה בבית מחומרים פשוטים, זמינים, טריים ובריאים? לא צריך מכונת גלידה ולא מתכונים רבי שלבים, רק פריזר ומעבד מזון (או בלנדר מתאים). אין ספור אפשרויות לגוונים וטעמים לכל גיל וחיך. אז קדימה למטבח ומלאו את הפריזר בכל טוב קייצי ומרענן בלי להתפשר על תזונה ברמה הכי גבוהה שיש. 

הבסיס: בננות!

אופן ההכנה:

אז ככה, מחכים שבננות יבשילו ממש, כך שיש להן נקודות שחורות על הקליפה. קולפים אותן, פורסים לפרוסות ומקפיאים. אני מקפיאה לפחות שש בננות או בכל פעם שנשארת בננה מיותמת ובשלה מדי למאכל, אני מוסיפה אותה למיכל גדול במקפיא.

כשרוצים להכין גלידה, מוציאים מהמקפיא ומפשירים כחמש דקות רק עד שהפרוסות משתחררות בקלות מהמיכל. מעבירים למעבד מזון עם להב מתכת ומתחילים לעבד. בהתחלה הבננות הקפואות יהפכו לשבבי קרח אבל אחרי עוד דקה או שתיים תתחיל להיווצר גלידה קרמית. יתכן ובשלב הזה תצטרכו להפסיק את פעולת מעבד המזון ולגרד בעזרת מרית את הדפנות. המשיכו עוד קצת למרקם חלק וקרמי. זהו, הגלידה שלכם מוכנה! אפשר לאכול מיד כמו שזה או לאחסן במקפיא במיכל סגור. כדאי להוציא כמה דקות לריכוך לפני שמגישים.

אם הבננות שהקפאתם, היו מאד בשלות, אין צורך להמתיק את הגלידה, אחרת אפשר להוסיף מעט מייפל, דבש או סילאן.

עכשיו גיוונים וטעמים:

• שוקולד – כף או שתיים (או יותר, תלוי כמה אינטנסיבי אתם אוהבים את השוקולד שלכם) של אבקת קקאו ומעט סילאן או מייפל
• קינמון, מייפל ואגוזי מלך שמוסיפים ברגע האחרון בלי לטחון (רק פולס אחד או שניים לערבוב)
• פירות אדומים קפואים, מעט דבש
• מנגו קפוא, קרם קוקוס, מיץ ליים ומייפל
• אבקת מאצ‘ה
• טחינה גולמית וסילאן בטעם חלווה

צ’ירס! מלון מנטה על הקרח

יום חם, יושבים בגינה או במרפסת, אין מזגן (למי בהולנד יש מזגן?) ומתחשק איזה משקה קפוא, מרענן ומפנק. קבלו!

חומרים

• חצי מלון מזן גליה, זה הירוק מבפנים, קלוף, נקי מגרעינים וחתוך לקוביות
• חופן נדיב עלי נענע או מנטה טריים
• 1-2 כפות דבש, לפי המתיקות הרצויה לכם
• מיץ מליים אחד
• כוס גדושה של קוביות קרח

אופן ההכנה:

מכניסים את כל החומרים למיכל בלנדר ומערבלים במהירות גבוהה עד למירקם חלק

מוזגים לכוסות, מקשטים עם כמה עלי נענע ומתפנקים.

יאללה חגיגת  קיץ כייפית לכם!

שלכם,

גלית

חמישים גוונים של ירוק

בקליפת אגוז: מתי ולמה נוצר הקשר בין חג תחילת הקציר ומתן התורה לאכילת מוצרי חלב, ובכלל האם חלב טוב לנו או לא? מוזמנים לקרוא קצת חומר למחשבה וכמובן מתכונים מדליקים לחג השבועות.

לכל הבלוגים של גלית
קורונה בהולנד: כל העדכונים
לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון

חג השבועות הוא קודם כל חג חקלאי של אנשים העובדים את אדמתם וחיים ממנה. לאחר הזריעה, הציפייה לגשם וההמתנה בת שבעת השבועות מחג הפסח, מתחילים לקצור את  החיטה. כהודיה לטבע, לאדמה ולאלוהים, היו מביאים את הקציר הראשון, הביכורים, לבית המקדש. אני גדלתי בקיבוץ וזה החג שתנועת ההתיישבות העובדת אהבה הכי הרבה, ואימצה לחיקה. בכל שנה היינו מקשטים עגלות, לכל ענף במשק, ויוצאים בתהלוכה מרשימה וחגיגית. בכל העולם וכמעט לכל תרבות ישנם מנהגים החוגגים אירועים בלוח השנה החקלאית את תחילת הקציר והאסיף. חגיגה של אדם ואדמה. כשאנו כה תלויים בפרי האדמה, אנו חוגגים ומודים לה על כי היא מאכילה אותנו ומרעיפה עלינו כל טוב. 

זהו גם החג השני משלושת הרגלים ובתקופת המשנה מתוארת תהלוכה קהילתית שמחה של העולים לרגל לבית המקדש. שור שקרניו מצופות זהב וכתר פרחים לראשו, הוביל את התהלוכה וכל אנשי ירושלים יצאו לרחובות להריע בשירה ובמחולות, לעולי הרגל הנושאים עמם את סלי הביכורים. התהלוכות הקיבוציות הן הגרסה המודרנית לתהלוכות אלו. חג שבועות הוא גם חג מתן תורה. לפי המסורת ביום זה ירד משה לאחר שהות בת 40 יום מהר סיני ובידיו לוחות הברית. 

לדעתי החג הזה מאד מיוחד כי הוא מייצג שני אספקטים מאד חשובים של עם ישראל: הרוחניות ועבודת האדמה, ולי זה נראה ממש לא במקרה, כי השניים קשורים ונחגגים יחד, שהרי לתבואת השדה יש קשר ישיר ליחסים בין האדם לאל. שלא במפתיע, הפך ההקשר החקלאי של חג השבועות לפופולארי במיוחד דווקא במעוז הקיבוצים של ראשית ימי המדינה, הקיבוצניקים השתוקקו לזהוּת יהודית שתעצים את ‘היהודי החדש‘ ואימצו את החג הזה כסמל לקשר החדש שלנו עם אמא אדמה לאחר 2,000 שנות גלות.

כיצד הפך שבועות לחג החלב?

באיזשהו שלב, החג הזה שינה כיוון ובמקום לחגוג את פרי האדמה ותחילה הקציר, הוא הפך לחג של חלב ומוצריו. ישנם שני אזכורים לקשר זה: האחד הוא שהתורה שניתנה לנו משולה לחלב: “דבש וחלב תחת לשונך” (שיר השירים, ד, יא) והשני הוא כי בני ישראל קיבלו את התורה בשבועות ובה נכללו כל חוקי הכשרות. מכיוון שלא היה בידי בני ישראל מספיק זמן להכשיר את הכלים על מנת לבשל בשר לפי החוקים החדשים, הם אכלו מאכלים חלביים. בכל מקרה זוהי לא הלכה אלא רק מנהג, והמנהג הזה הוא חדש יחסית. נראה שהיום שני הערכים הללו נשכחו ומה שנשאר זה עוגת גבינה ובורקס. כמו בהרבה מקרים של מחשבה שיווקית, במקרה הזה הצורך של תנובה לקדם מכירת חלב ומוצריו, יצא משליטה והפכה לתמצית החג. ממש כשם שחברת קוקה קולה המציאה את דמותו של סנטה קלאוס שהיום מהווה את מרכז חג המולד שהפך לחג קניות וצרכנות.

חלב כן או לא? עובדות ואמיתות

אז עכשיו אני רוצה לדבר קצת על חלב ומוצרי החלב, האם זה טוב לנו לבריאותנו או לא כי בתחום הזה אני מקבלת המון שאלות. ואני כבר אומרת שזה נושא טעון מאוד ושנוי במחלוקת. אני אניח כאן כמה נקודות למחשבה ואשאיר לכם להסיק את המסקנות בעצמכם.

ראשית, מבחינת הסיווג הביולוגי אנחנו שייכים למשפחת היונקים, את זה כולם יודעים. יונקים, בהגדרתם, ניזונים מחלב אימם בתקופה הראשונה לחייהם, תקופת הינקות, עד שהם ומערכת העיכול שלהם בשלים לאכול ולעכל את המזון המתאים להם. אנחנו, בני האדם, הם היונקים היחידים בטבע ששותים חלב של חיות אחרות. לא שמעתם על גור אריות ששותה חלב פילות או חתלתול שיונק מג‘ירפה, נכון? זה נשמע מאוד מוזר. אבל אדם ששותה חלב של פרה נשמע הגיוני. אנחנו גם היונקים היחידים שממשיכים לשתות חלב גם לאחר תקופת הינקות. כל שאר היונקים אינם עושים זאת לאחר שנגמלו. 

מקובל לחשוב שרגישות לחלב היא רגישות ללקטוז שהוא הסוכר שבחלב. גם בחלב אם אנושית יש לקטוז וזה נדיר מאד שלתינוק אין את האנזים שיוכל לפרק אותו. זה לא נדיר שאחרי תקופת היניקה יש ירידה חדה בנוכחות של האנזים הזה כי כאמור, יונק לא אמור לינוק חלב אחרי הגמילה. מרכיב בעייתי לא פחות אשר נמצא בחלב הוא הקזאין, חלבון החלב. זהו חלבון מאוד קשה לעיכול ופירוק וברוב המקרים שיש קושי בעיכול חלב, קיים קושי בפירוק אותו  הקזאין, ולאו דווקא הלקטוז כפי שנהוג לחשוב.

חלב ניגר הוא מזון (כן, מזון, לא משקה) מאוד קשה לעיכול, מוצרי חלב שעברו התססה (FERMENTATION LACTO) בעזרת בקטריה, כמו יוגורט וגבינה לדוגמא, קלים יותר לעיכול כי הבקטריה כבר פירקה את רוב הלקטוז ,אך הם עדיין מכילים מעט ממנו, וכן את חלבון החלב קזאין. 

נקודה נוספת למחשבה היא איכות החלב מפרות שגודלו באופן תעשייתי. כל הערכים התזונתיים מגיעים לחלב מהמזון שהפרה אוכלת. פרה שנמצאת כל היום בחוץ, אוכלת עשב, חשופה לשמש והיא תניב חלב עשיר במינרלים ובויטמין D, לעומת פרה שחיה ברפת וניזונה על סויה ותירס מעובדים. כמובן לזה מתווספים הורמונים סינטטים, תרופות ואנטיביוטיקה שנמצאים בשימוש נרחב בחקלאות תעשייתית וכל זה כמובן מגיע גם לחלב ובסופו של דבר, אל שולחנו של הצרכן.

את כל זה אני כותבת לכם כבת של רפתן. כאמור כפי שכבר ציינתי, גדלתי בקיבוץ וחלק נכבד מילדותי ביליתי ברפת. אני אוהבת פרות, ליבי היה נחמץ כשלקחו את העגלים שזה עתה נולדו הרחק מאימם, השקו אותם בחלב מאבקה שהגיעה מאמריקה, במקום זה של אמא שלהם שנמצאת כמה מטרים מהם ואילו את האם הרחיקו למכון החליבה, כדי לשווק את החלב שלה לבני האדם. 

אבל מה עם הסידן? מה עם הסידן?

אני אוהבת את השאלה הזו! נושא זה הוא הרצאה שלמה, אבל אנסה לתמצת במספר משפטים. 

חשבתם איך זה שכולם מוטרדים ממחסור בסידן, אבל אף אחד לא מוטרד ממחסור במגנזיום, קליום, נחושת או מנגן? יש כל כך הרבה מינרלים בגוף (מעל מאה!) אבל כולם מוטרדים רק מסידן. זה בגלל שתעשיית החלב שוטפת לנו את המוח במשך עשרות שנים בנושא הסידן ועל זה שחייבים לצרוך חלב כדי לספק את המינרל החשוב הזה לגוף.

הנה עובדה מעניינת על מינרלים: כל המינרלים מקורם באדמה. נקודה. רק הצמחים יכולים לינוק את המינרלים האנאורגניים מהאדמה, ובעזרת הפוטוסינתזה להפוך אותם לחומרים אורגניים הניתנים לעיכול וספיגה על-ידי בעלי החיים ובני האדם. הפרה אוכלת עשב המכיל סידן (כמו גם שפע של מינרלים אחרים), וכך הוא מגיע לחלב. רוצים להגיע למקור? תעקפו את הפרה ותאכלו הרבה ירקות עליים ירוקים, כך תקבלו הרבה סידן זמין. ישנם צמחים עשירים במיוחד בסידן כמו למשל שומשום מלא– טחינה!!!

סידן, כידוע לכולם הוא חומר בניה לעצמות (יחד עם מגנזיום אך שוב, אף אחד לא חושב על מגנזיום), אך יש לו עוד תפקיד חשוב בגוף. הוא מווסת חומציות בדם. כאשר ערך ה PH בדם יורד, העצמות (שהן מחסן של סידן) משחררות סידן לדם כדי לאזן. אכילת מוצרי חלב רבה יוצרת גוף חומצי וכך, למרות שחלב מכיל סידן הוא גורם לנו באופן עקיף לאבד סידן מהעצמות. הראיה היא שבהולנד, בה צריכת החלב עצומה, מחלת האוסטאופורוזיס מאוד שכיחה לעומת מדינות באסיה שאינן צורכות חלב כלל. אבל הקמפיינים של קמפינה ושות’, מעבירים מסר הפוך לגמרי, נכון?

אני זוכרת כשהגעתי להולנד הייתי המומה מזה שאנשים מבוגרים שותים כוסות חלב כאילו זה מים. אף זכורה לי פגישה עסקית בה נכחתי אשר כללה ארוחת צהרים. לחדר הישיבות הכניסו מגשים עמוסים בכריכים ומגש מלא בכוסות חלב. אנשי עסקים מבוגרים בחליפות מחויטות גמעו את החלב בשקיקה ואני חשבתי לעצמי, מה אתם תינוקות? מה אתם שותים חלב ככה? 

משאירה לכם את המידע ואתם תעשו איתו מה שתרצו.

מתכונים טעימים וחג שמח! 

אז למרות שאנחנו חיים פה במדינת החלב והגבינה, אני רוצה להציע שני מתכונים מטריפים באמת שקל להכין מחומרי גלם זמינים, כולם על טהרת הצומח, גם טעים, גם בריא, גם מקורי, מה עוד נבקש?

מאפה בורק בלקני

את בצק הפילו נחליף בדפי אורז דקיקים, עדינים ונטולי גלוטן , המילוי יהיה על בסיס אגוזים וטופו במקום גבינת הפטה המסורתית. התוצאה של ציפוי מתפצפץ ומילוי קרמי היא לא פחות מפנקת.

מצרכים:

• כוס אחת של אגוזי קאשיו, מקדמיה או שילוב של שניהם, מושרים במים לפחות שעה
• 3 כפות שמרי בירה
• 1/2 כפית מלח הימלאיה
• פלפל שחור טחון טרי
• 150 גר‘ טופו, אם אתם יכולים להשיג טופו מעושן זה שדרוג רציני
• 1 כף חומץ תפוחים
• 1/2 בצל
• 1 שן שום (או יותר אם אתם אוהבים)
• 2 כפות מיץ לימון
• 2 כפות שמן זית
• 1/4 כוס מים (או קצת יותר לפי הצורך)
• 1 חבילה של דפי אורז לגלגול
• מעט שמן זית להברשה
• קצח או שומשום לזריה

אופן ההכנה:

1. מסננים את האגוזים ממי ההשריה ומעבירים למיכל הבלנדר. מוסיפים את שאר החומרים מלבד דפי האורז, וטוחנים לעיסה חלקה. אם יש צורך מוסיפים מעט מים, כף בכל פעם. 
2. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. פורסים נייר אפיה על תבנית שטוחה. 
   

   

3. ממלאים קערה רחבה במים חמימים. טובלים שני דפי אורז במים וכשהם מתחילים להתרכך מוציאים אותם ומניחים על משטח עבודה כשהם חופפים מעט. אין צורך להקפיד שלא יהיו קפלים, להיפך, הקפלים יכניסו כיסי אוויר למאפה והוא יהפוך אוורירי יותר .
4. מניחים כף גדושה מתערובת המילוי לאורך דפי האורז הפרוסים, מהצד הקרוב אליכם. 
5. מתחילים לגלגל את דפי האורז ולעטוף את המילוי, ממש כמו שמגלגלים סושי. מתקבלת מעין צורת נקניקיה ואז מגלגלים אותה סביב עצמה כמו שבלול. את הקצה מקפלים מטה, מתחת לשבלול ומניחים על נייר אפיה. 
   

   

6. חוזרים על הפעולה ליצירת 12 מאפים. שוב, הקפידו שיהיו הרבה קפלים.
7. מברישים את המאפים המגולגלים במעט שמן זית ,בוזקים בקצח או שומשום.
8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהמאפים פריכים ושחומים, כ- 25 דקות.

הצעות לגיוון: להוסיף למילוי

• עשבי תיבול טריים קצוצים כמו בזיליקום או אורגנו
• תרד מאודה קלות, סחוט היטב וקצוץ
• זיתים מגולענים וקצוצים
• בשר חציל קלוי, מסונן היטב מנוזלים (להוסיף לבלנדר)
• עגבניות מיובשות קצוצות

’חלב’ שקדים ביתי

לא תאמינו כמה קל להכין ’חלב‘ אגוזים בבית ואת הטעם אין בכלל מה להשוות עם זה התעשייתי. בעוד שהקנוי מכיל רק 2-5% שקדים ,זה הביתי מכיל 20%-30%.

חומרים:

• 1 כוס שקדים לא קלויים, מושרים במים ללילה 
• 1/2 ליטר מים
• 1 תמר קטן, מגולען
• 1/2 כפית תמצית וניל טבעית
• קורט מלח

אופן ההכנה:

1. מסננים את השקדים ממי ההשרייה ושוטפים היטב תחת זרם מים.
2. שמים את כל החומרים בבלנדר ומערבלים על מהירות גבוהה כמה דקות על שלא רואים יותר חתיכות של קליפות והנוזל נראה אחיד
3. פורסים בד חיתול או מגבת מטבח נקייה במסננת שמונחת מעל קערה ושופכים לתוכו את ה‘חלב‘. אוספים את קצות הבד וסוחטים היטב. בקערה מצטבר ’חלב‘ השקדים המסונן, ובתוך הבד נשאר הפאלפ. 
   

   

4. מעבירים לצנצנות או בקבוקים מעוקרים ושומרים במקרר. ה‘חלב‘ נשמר כשלושה עד ארבעה ימים.

ב‘חלב‘ הזה אפשר להשתמש:

• עם גרנולה או דגני בוקר
• בקפה או כבסיס לשוקו חם או גולדן לטה
• כבסיס לשייקים
• בקינוחים
• בתוספת זרעי צ‘יה להכנת פודינג

*את השקדים ניתן להחליף באגוזי לוז, קאשיו או מקדמיה לקבלת ’חלבים‘ שונים.

מספר מילים לסיכום

אני מאמינה גדולה בבחירה אישית, מושכלת ומודעת. אני הנחתי פה מעט אינפורמציה ונקודות למחשבה וכל אחת ואחד יעשו את הבחירות שלהם מתוך הקשבה פנימית לצרכי הגוף, העקרונות והאמונות. באופן אישי, למרות שאני מאוד אוהבת גבינות, אני משתדלת להימנע ולהמעיט בצריכת מוצרי חלב ככל האפשר. את המעט מאד שאני כן אוכלת פה ושם (מעט יוגורט וגבינת פטה על סלט, בחלב ניגר איני נוגעת כלל. אני מאוד אוהבת וממליצה על ’חלב‘ שיבולת שועל או ’חלב‘ אגוזים לקפה ומשקאות חמים), אני מקפידה שיהיו ממקור ביו–דינמי/ אורגני מהימן שכן אז אני יודעת שהחיות טופלו והאכלו היטב. אני מרגישה שזו האחריות שלי וכך על ידי בחירות המזון שלי אני יכולה להשפיע כל הסביבה. 

חג שבועות שמח לכולם

שלכם,

גלית