Category: 180 מעלות ראשון לציון פינת אמסטלווין

בעוד כמה ימים נחגוג לי יום הולדת.

על אף ניסיונותיי הרבים להתכחש לו, יום הולדת 34 מחכה לי מעבר לפינה. 

וזה באמת לא הוגן, שהרי את רוב השנה העברתי בבית או תחת הנחיות קורונה כאלה ואחרות. אני מוחה בתוקף ודורשת להיות שוב בת 33!

בתחילת הסגר, כשנשארנו כולנו בבית, ילידי אמצע מרץ ואפריל היו נורא מסכנים. הם היו הראשונים “לחגוג” יום הולדת בתקופת הקורונה, עוד כשחשבנו שהיא עתידה להסתיים ממש בקרוב. בהתחלה ניסינו להמציא את הגלגל מחדש. למאיה, ביתי, ארגנתי “חפש את המטמון” ברחבי הבית עם המון מתנות קטנות ורמזים למציאתם. העיקר שלא תרגיש לבד. אפילו לחברתי הילה ארגנו “יומולדת קורונה” (קרדיט אדיר ליולי שחשבה על הרעיון והפיקה אותו). הגענו לפתח ביתה, אחת אחרי השניה, רקדנו לה היום יום הולדת ונסענו הביתה.

בינתיים הקורונה עוד כאן ומסתמן שכולנו נחגוג לפחות יום הולדת ״קפסולה״ אחד. 

כשחושבים על זה, נראה לי שההולנדים המציאו את הקפסולה כבר מזמן. קחו לדוגמא את ימי ההולדת ההולנדיים (האמיתיים, כן?). שמים וארץ מימי ההולדת שהכרתי בישראל. לי אישית עוד לא הזדמן לחזות במופע באופן אישי, מאחר וחבריי כאן הם ישראלים, אבל השמועה אומרת שהאירוע שונה לחלוטין. 

כולנו מכירים את הנהוג בישראל. חוגגים בקבוצה גדולה, לפחות חצי יום אם לא יותר, אוכלים ארוחה מלאה או “מסתפקים” בשולחן עמוס של פירות, פיצוחים, סנדוויצ’ים ועוגות. כאן בהולנד כללי המשחק אחרים. 

• איך לשרוד מסיבת יום הולדת בהולנד 
• מסיבת יומולדת לילדים שאוהבים לגו 
• בקרוב על המסך: תכונית אקטואליה משפטית 
• קורונה בהולנד: עדכונים יומיים 

ההולנדים נוהגים להזמין את האורחים שלא בשעת הארוחות המסודרות (שכידוע הן 12 לצהרים ושש לערב). ישנו דגש רב על כך. ההזמנה שתתקבל תהיה תמיד לשעות מוגדרות. בדרך כלל בין 14:00-17:00. מפתיע, אה? כן, כן יש טווח שעות בדיוק כמו שעות פתיחה של סופר. כיאה להולנדים אף אחד גם לא יגיע לפני או ישאר אחרי. מאחר וכך, אין באמת צורך להגיש ארוחה. 

לרוב הכיבוד יוגש על ידי המארח עצמו. הוא ישאל מה תרצה לשתות (תה/קפה/לפעמים בירה), ויציע פרוסת עוגת תפוחים או עוגת קצפת (בדרך כלל מ Hema). יתכן וגם תכובד בחתיכת בגט עם גבינה צהובה. לרב המשפחה המורחבת תגיע ותשאר יותר, אך האורחים יגיעו לשעה וילכו. אז אם לא קבעת מראש עם חבר בשעה מסוימת יש סיכוי שאפילו תפספס אותו ״במסיבה״. קפסולה כזאת קשה לישראלים לבלוע. 

ימי הולדת בבית הספר כאן מוזרים לא פחות לישראלי המצוי שמגיע מתרבות ה”שופוני”. בשנים האחרונות בישראל הוחלפה לה עוגת יום ההולדת המוכרת (הלוא היא עוגת השוקולד עם סוכריות צבעוניות כמובן) בעוגות יום הולדת גבוהות, עשירות בקצפת צמחית, מזולפות לעילא ולעילא, ועם כמה שיותר אלמנטים. 

המסיבות הכיתתיות כוללות כמובן את כל הכיתה והפעלה מושקעת. מה זה הפעלה? הפקה! לסגור מקום מיוחד, להזמין  מפעיל ומאפרת, לדאוג לאוכל (וכשאני אומרת אוכל אני מתכוונת לארוחה) לילדים, אוכל להורים אם מגיעים, תלבושות, הפתעות בסוף האירוע. ממש מיני חתונה. 

בהולנד לעומת זאת, שומרים על אירוע מצומצם. בפועל הקיצוניות היא לצד השני. ימי ההולדת בעצם אינם מוגדרים כיתתים כמו בארץ. הם ימי הולדת לחברים וזהו. ובינינו, איזה ילד אנחנו מכירים שחבר של כל הילדים בכיתה? ולכן לא כל ילדי הכיתה מוזמנים. עם הגישה הזו קצת קשה לי להשלים מאחר ולתחושתי, לרוב יהיו אותם ילדים שלא מוזמנים. 

 

אז איך זה עובד כאן? מזמינים 8-10 ילדים, כאשר בבית הספר שלנו גם נפתחת קבוצת וואטסאפ, בה הורי הילד מעדכנים מראש מה הוא מבקש כמתנה ושאר ההורים אוספים יחד כסף וקונים במשותף. האירוע לוקח כשעתיים (כשזמני ההגעה והסיום כמובן ידועים ומעודכנים מראש, כבר נשמע מוכר?) ובדרך כלל בתחום הקולינריה תוכלו למצוא צ׳יפס או פנקייק.

כמו כל דבר בשתי התרבויות הכה שונות שלנו – הישראלית וההולנדית, אני בוחרת לי בפינצטה את מה שאני אוהבת פה ומה שאני אוהבת שם ומנסה לשלב. אז ליום ההולדת הכיתתי של מאיה (זוכרים שהיא לא חגגה בגלל הקורונה?) כן הכנתי עוגה מעוצבת לבקשתה, ואפילו הוספתי קישוטים אכילים. לא הזמנתי את כל הכיתה (כי קורונה ובבית אין מקום), אבל כן דאגתי להזמין את כל הבנות לפחות כדי לנסות שלא לבאס שום ילדה. למזלנו הכיתות בבית הספר שלנו קטנות יחסית, אז הצלחתי להכניס את כל הבנות אלינו הביתה. 

אני דאגתי להפעלה (יומולדת שכולו הכנת מתוקים) אך גם עדכנתי מראש לגבי מתנה ״מומלצת״ וההורים התאגדו וקנו לה בית בובות ענק כמו שרצתה. זהו, יום ההולדת נגמר בתחנונים ליום הולדת נוסף, אז כנראה שעשיתי משהו מוצלח.

ויום ההולדת שלי? ובכן, כנראה שנחגוג ממש בקטן, עם ניר והילדים ובהמשך גם חברה או שתיים, ואולי נסמן לנו בצד ביומן, לחגוג יחד ביום שאחרי.

מה שבטוח, עוגה תהיה 😊

אני משאירה אתכם דווקא עם בראוניז ולא עם עוגת יום הולדת, כי הם לא סתם בראוניז. הם פאדג’ים כאלה, לא אפויים עד הסוף בשביל מרקם לח שכזה בכל ביס, וכדי להפוך את הכל לעוד יותר מושחת וטעים – יש בהם שוקולד לבן. הרבה ממנו. נכון עוגיות ואן סטאפל? אז זה יותר טעים. בחיי. אה, ואפשר להכין את הכל בקערה אחת!

 

בראוניז מפנקים בקערה אחת (לתבנית בגודל של 25*25)

רכיבים:

250 גרם שוקולד מריר
250 גרם חמאה (ללא מלח)
4 ביצים גדולות או 5 בינוניות
250 סוכר (כוס+ 5 כפות)
60 גרם קקאו (6 כפות)
150 גרם קמח לבן
½ כפית מלח
200 גרם שוקולד לבן

הוראות הכנה:

• מחממים את התנור ל180 מעלות.
• בקערה המתאימה למיקרוגל ממיסים את השוקולד עם החמאה.
• מוסיפים את הסוכר והמלח ומערבבים לאיחוד התערובת.
• מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים.
• מוסיפים את הקקאו והקמח ומערבבים רק עד לאיחוד התערובת.
• מוסיפים את השוקולד הלבן ומערבבים קלות
• יוצקים לתבנית אפייה משומנת ומכניסים לתנור לכעשרים דקות*. 

*חשוב לזכור. לכל תנור זמן אפייה שונה ולכן יש להוציא את הבראוניז כשהשוליים נאפו והתייצבו אך המרכז עדיין רך יחסית. אם נכניס סכין הוא יצא עם פירורים לחים ולא יבש.

מצננים לחלוטין לפני החיתוך. 

למי שלא אוהב שוקולד לבן (למה??? איך אתם לא אוהבים שוקולד לבן????) ניתן להחליף בכל סוג של אגוזים שתרצו.

לכל הפוסטים בבלוג של נגה 

 

אחד הדברים הראשונים שהישראלים האקספטים בהולנד לומדים כשהם מגיעים לכאן, הוא שלרוב משתלם יותר לקנות בית מאשר לשכור אחד. השכירות בדרך כלל גבוהה מהמשכנתא החודשית, במיוחד לאור ההחזרים שניתן לקבל מהמדינה. 

באחד הפוסטים הראשונים שלי, קיטרתי לא מעט על המטבח שלי (והמקרר) בביתי השכור באמסטלפיין. המטבחים כאן קטנים יחסית. למען האמת הם קטנים גם לא יחסית. הם קטנים נקודה. צפוף, לא נוח, כיור בלתי נראה (או מחולק בתוכו לחלק גדול יותר לשטיפת הכלים וחלק קטנטן שככל הנראה אמור לאכלס בתוכו את ספוג הכלים). המקרר פיצפון והמקפיא קטן עוד יותר ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על  גודל משטח העבודה או שטחי האחסון. בקיצור, לא היה צריך לשכנע אותי להתחיל במסע חיפושים לעבור לבית חדש, עם מטבח גדול יותר.  

מי מכם שעבר את תהליך חיפוש בית ורכישתו כאן, מכיר את צורת ההתנהלות ההולנדית. חיפושים עצמאיים באתרי אינטרנט ייעודיים על פי קריטריונים החשובים לנו, עבודה מול מתווכים ובין מתווכים (‘ככה זה עובד כאן’), ביקורים בנכסים פוטנציאלים, הגשת הצעות מחיר במהירות (הצעות אשר במקרים רבים עולות על המחיר המקורי הנקוב בגלל השוק כיום), ומשך הזמן שאתה צריך להמתין בכדי להבין האם ההצעה שלך התקבלה ו״זכית״ בנכס. נוסף לכל ישנה התעסקות אינסופית במסמכים, טפסים ושאר ענייני לוגיסטיקה, כשכמובן הכל בהולנדית.

אוהב להיות בבית – המדריך למציאת בית בהולנד 
טיפים גדולים למטבח הולנדי קטן 
דאצ’ניוז ביוזמה חדשה: הפורום למובילי קהילות ישראליות בהולנד 

אחד הקריטריונים החשובים ביותר שעמדו לנגד עיני היה כאמור המטבח. המטבח הוא, הלכה למעשה, המשרד שלי, ואני חייבת משטח עבודה נרחב דיו, תנור מתפקד כמו שצריך ומספיק מקומות אחסון לאינסוף התבניות וכמויות חומרי הגלם (ברגע הנתון הזה, יש לי במזווה כ-15 קג’ שוקולד). מציאת מטבח שכזה היה אתגר לא פשוט, אבל עם מעט מזל ועקשנות, האתגר הוכתר בהצלחה ונמצא מטבח נפלא העומד בכל הדרישות (אפילו תנור רחב ומקרר גדול!). 

מכאן זה כבר היה קל… 

רצה הגורל ותהליך רכישת הבית החל בדיוק עם תחילת השפעות הקורונה בעולם כולו. יום החתימה אצל הנוטריון נקבע ליום בו הודיעו הרשויות כי בשני לא תהיה חזרה למסגרות החינוך ומעתה יש לעבוד מהבית. כך יצא ולפתע ההתלהבות וההתרגשות מרכישת הבית הודחקו, והכניסה עצמה נדחתה. התקופה הארוכה שבין החתימה על חוזה הרכישה ועד הכניסה בפועל אל הבית הייתה מהולה בהמון לחץ של סגר עם הילדים בבית, געגועים לבני המשפחה שנמצאים בארץ ותחושת אי וודאות כללית שכזו. 

אבל הרגע הגיע! בדיוק לאחר ראש השנה נכנסנו לביתנו החדש. את ראש השנה חגגנו בביתם של חברים, שכן ביתנו השכור היה כל כולו עמוס בארגזים. את יום כיפור כבר העברנו בביתנו החדש.

תוכניות לחוד ומציאות לחוד. היינו אמורים להיכנס לביתנו בתחילת אוגוסט. מצד אחד זה היה פותר לנו את בעיית השרב שפקד את הולנד (בבית החדש השכילו להתקין מזגן), מצד שני- בזכות הדחייה, הצלחנו  אני והילדים, לבקר בישראל את הוריי והמשפחה.

אז עם קצת רוחניות,משמעויות נסתרות וענייני גורל- meant to be -החלטתי שלא סתם עברנו באמצע חגי תשרי לביתינו החדש. החיבור של שנה עברית חדשה להתחלה חדשה פרטית שלנו-  בבית חדש, של סוכות ואושפיזין לגג שמעל ראשנו והכמיהה לאירוח ומשפחתיות, הכל נועד להיות פשוט כך. 

אני רוצה לאחל לכולנו שנה נטולת קורונה סוף סוף. שנזכה לראות את משפחותינו שבישראל, שנה שנדע להתמודד בה ולצמוח ממצבים בלתי צפויים, שנצליח להכיל את הקשיים שלנו של בני זוגנו וילדינו ולהיות מוכלים על ידם ושנוכל למצוא ולהתמקד בטוב, גם בזמנים הקשים. 

ובהתאמה, אני מאחלת גם למשפחה שלי- ניר, בעלי, ילדיי מאיה ותום, וגם לי, שנדע להתמודד ולהתגבר על הקשיים הכרוכים בכניסה לבית חדש, ושנהנה ונצליח ונשגשג בבית שהוא רק שלנו (ושל הבנק) כאן בהולנד. 

בימים טרופים אלו של קורונה והגבלות, בימים של חג סוכות שבו כל כך אהבנו לארח, הדבר נמנע מאיתנו. האפשרויות מצטמצמות. עדין חשוב להישאר עם טעם מתוק בפה ואופטימיות בלב. אז אם האושפיזין רק וירטואלים, או אם תצליחו לארח (נכון לרגעים אלה עד 3 מבוגרים מעל גיל 12) המתכון הבא לגמרי עונה על הצורך המתוק של האורחים (והמארחים). אפשר להנות ביחד, אבל אפשר גם לחסל לבד – רק אתם ובני המשפחה.

טראפלס שוקולד ודבש

חומרים:
200 גרם שוקולד מריר
30 גרם דבש (2 כפות שטוחות)
150 גרם שמנת מתוקה/קרם קוקוס לגרסת פרווה
חצי כפית מלח
מעט קקאו לציפוי הטראפלס

הוראות הכנה:
– במיקרו ממיסים את השוקולד המריר, השמנת והדבש
– מערבבים בעדינות בעזרת לקקן עד שהתערובת אחידה לחלוטין.
– מוסיפים מלח ומערבבים שוב
– עוטפים בניילון נצמד את הקערה ומכניסים לקירור של לילה
– למחרת מכדררים לכדורים קטנים ומכניסים לקירור עד לשלב הבא
– שופכים לתוך קערה מעט אבקת קקאו וזורקים לקערה את הכדורים, מגלגלים אותם במהירות בקקאו ומחזירים לקירור.

 

משאירה אתכם עם ברכות לכל חגי תשרי – שנה טובה חברים ומועדים לשמחה.

לכל הפוסטים בבלוג של נגה

 

נכון חג השבועות היה לפני כשבועיים, אך ניחוחות החג עדיין נוכחים איתי, והקונדיטורית שבי לא יכולה להתעלם מהעוגות ומטוב המטעמים, אני מזמינה אתכם לצלול איתי יחד לאווירת החגים…שלוש ארבע ו…

>>> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
>>> לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון

איזה הוא החג האהוב עליכם?

כשאני חושבת על זה, על זכרונותי מהילדות בתקופות החגים, על אווירת החג אשר עטפה אותי בתור ילדה, חג הפסח בדרך כלל מגיע ראשון כחג המועדף עליי… למה? נו ברור, בגלל החופשה הארוכה מבית הספר ומכל מסגרות החינוך, ואז סוכות, החג הבא אחריו בתור. יש גם המעדיפים את חנוכה בגלל הסופגניות, ולמרות אהבתי למתוק, סופגניות מעולם לא היו כוס התה שלי. (או הקינוח האהוב שליד התה).

מה לגביי החג הכי משפחתי? גם כאן פסח מקבל מקום של כבוד אצלי בגלל הסדר, כמובן ועל אף כאב הראש המוכר, והויכוחים הלא נעימים שמגיעים לעיתים עם בוא החג, של ‘באיזה צד חוגגים השנה’, המפגש המשפחתי סביב השולחן תמיד היה חוויתי ונעים עבורי. הריטואלים הקבועים של הסדר: ההתעקשות של סבי (שכיום בן 89), לקרוא את כל ההגדה ולדון בכובד ראש, יחד עם דודתי ,על המשמעות של מכות מצרים או של ארבעת הבנים שבתורה, הבקשות של סבתי שיפסיק כבר לדבר ויתן לילדים המסכנים לאכול, השירים בצוותא בקולי קולות, שתמיד כוללים ריבים קבועים, אשר מתייחסים לשאלה לאיזה צד במשפחה יש מנגינה מוצלחת יותר – ויכוח שבעיקר עולה לטונים רמים כשמבצעים את השיר האלמותי “כי לו נאה כי לו יאה”, ומעבר לכל, תחושת השמחה השוררת בחדר אשר מלא בבני משפחה (למרות היותנו משפחה אשכנזית ממוצעת הכוללת במקסימום 30 אנשים משני הצדדים).

אבל אם תשאלו אותי מה הוא החג הכי טעים, חג שבועות לוקח את כולם בהליכה. אין על מה לדבר בכלל: ארוחה חלבית כהלכתה (ובהלכתה אני מתכוונת כזו שגם לא נרתעת מאחוזי השומן המתחבאים בין הגבינות והבצקים), היא ‘הארוחה’ מבחינתי: קישים, סלטים מיוחדים, בצקים, לחמים, גבינות קשות וכמובן – מקום של כבוד לעוגות, בדגש גדול על עוגות גבינה. בנוסף, חג השבועות הוא גם יום הולדתה של אימי מה שהופך את החג עצמו לאירוע כפול ומשמח עבורי, בדרך כלל (זאת, כשאין קורונה שמונעת ממני לפגוש אותה ולחגוג יחד איתה).

השנה שמתי לב שחג השבועות היה אף יותר מדויק ומשמעותי עבורי. הוא סימל לי את סיומה של תקופת הקורונה, לפחות עד לשלב זה. תחושת אנחת הרווחה שהתחילה איפשהו בשבועות האחרונים עם שחרור חלק מהמגבלות, הגיעה לשיאה בשבועות: האפשרות לפגוש חברים ניתנה קצת קודם לכן והחג היווה עבורי הזדמנות נהדרת להיפגש בהרכב מלא שוב. 

אז בחג שבועות האחרון, התארחנו וגם אירחנו, גיליתי כמה חסרה הייתה לי חברת אנשים נוספים בחיי, אנשים שאינם המעגל המצומצם והפרטי שלי אשר כולל את בן זוגי והילדים. מאיה ביתי בת ה 6 ניסחה זאת היטב: “ראיתי שאתם המבוגרים, לא משחקים כמונו הילדים, אתם מדברים, ועכשיו דיברתם ממש הרבה. זה בגלל שהתגעגעתם?”

כן. ממש ממש התגעגעתי.

אז, מאחלת לנו שנוכל מתקופה זו, מחג שבועות זה, הוא חג הביכורים, להתחיל מחדש, ‘ביכורי בריאות’, נקיים מקורונה ככל האפשר ושנוכל במהירות האפשרית “לעלות לרגל” אל בני משפחותינו שם בארץ (או שהם יעלו לרגל אלינו, גם טוב).

• המדריך לגבינות ומוצרי חלב בהולנד
  
• לכל הטורים של נגה שרון

ולסיום סיומת, כי זה לא חג ללא עוגת גבינה טובה (וכאן אזכיר לכם שוב שלצורך כתבה זו החג עוד לא נגמר), מצרפת לכם את עוגת הגבינה הטעימה והנמכרת ביותר שלי. בארץ הכנתי אותה עם גבינת שמנת כמו נפוליאון או גבינה אחרת עם אחוזי שומן גבוהים, אך מאחר ובהולנד גבינות כמו מסקרפונה זולות יחסית ואיכותיות כל כך, אני מכינה אותה כאן עם מסקרפונה. השילוב שלה עם שוקולד לבן יוצר מרקם קרם כל כך נעים בלשון, שלא תצליחו להחזיק אותה במקרר ליותר מיומיים. טובה במיוחד בשבועות אך כמובן שאפשר להנות ממנה בכל תקופה. 

עוגת גבינה

רכיבים לתבנית בקוטר 20 ס”מ:

חצי עד שלושת רבעי חבילת עוגיות פשוטות בסגנון פתי בר

50 גרם חמאה מומסת (חותכים חתיכת חמאה וממיסים בקערה במיקרו)

500 גרם גבינת מסקרפונה

200 גרם שמנת חמוצה/ קרם פרש

100 גרם סוכר 

200 גרם שוקולד לבן

100 גרם שמנת מתוקה

4 ביצים M/L

כף גדושה ביותר של קורנפלור

תמצית וניל

לציפוי:

125 גרם שמנת חמוצה

כף אבקת סוכר גדושה

אופן ההכנה:

1. מחממים את התנור ל- 180 מעלות

2. מתחילים בתחתית. טוחנים במג’ימיקס עוגיות פשוטות בסגנון פתי בר יחד עם חמאה מומסת עד להיווצרות פירורים לחים. סוג העוגיות אינו קריטי. העיקר שיהיה סוג שתאהבו. עדיף פשוטות בשביל הנייטרליות בטעם אל מול קרם הגבינה, אבל גם עוגיות אוריאו למשל יעבדו כאן. אני אוהבת להכין עם הסוג הזה.

    

3. מרפדים את תבנית העוגה ו”מדביקים” את פירורי העוגיות על תחתית התבנית. מומלץ להשתמש בתחתית של כוס כדי להדביק את הפירורים בצורה טובה יותר 

4. מכניסים לתנור לכ- 10 דקות פחות או יותר, עד שהתחתית משחימה קלות. מוציאים ומניחים להתקרר

   

    

5. מורידים את חום התנור ל- 150 מעלות, מניחים תבנית אפייה בתחתית התנור וממלאים אותה מים
6. לעוגה עצמה – לתוך קערה שוברים את קוביות השוקולד ושופכים מעל שמנת מתוקה. מחממים במיקרו כדקה, מוציאים ומערבבים. אם נשארו גושי שוקולד קטנים, מחזירים לעוד זמן קצר במיקרו ומערבבים עד לאיחוד השמנת והשוקולד. אם נשארו מעט יחסית, זה יתאחד באפייה, לא לדאוג.

7. לקערה מכניסים את הגבינות (מסקרפונה ושמנת חמוצה), סוכר, תמצית ווניל וקורנפלור ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים 2 ביצים, מערבבים ומוסיפים את 2 הביצים הנותרות.

   

8. לבסוף מוסיפים את תערובת השוקולד והשמנת (אשר נקראת גנאש שוקולד לבן) ומערבבים לתערובת אחידה
9. מעבירים לתבנית עם תחתית העוגיות ומכניסים לתנור. 
10. אופים כ40 דקות עד שהעוגה קיבלה מעט צבע, רוטטת קלות במרכזה אך יציבה. את התבנית משאירים בתנור פתוח להתקרר ולאחר מכן מעבירים ללילה במקרר. עוגת גבינה טעימה יותר לאחר לילה במקרר להתייצבות
11. לאחר שהתקררה או למחרת אפילו, מערבבים חבילת שמנת חמוצה עם כף גדושה של אבקת סוכר ומורחים מעל העוגה. מחזירים למקרר לשעה לפחות

זהות זו העוגה בגירסתה הנקייה ובגירסה קצת יותר הולנדית (נראה לי זה פתרון מוצלח להאחסלך לא?)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החיים כמשל – איתמר גלבוע מפסל את מרכיבי חייו

גם אתם כבר מרגישים את זה? תחושת הקלה כזו שאנחנו מתקרבים לסוף, או לכל הפחות למצב שניתן לשהות בו ולחיות בו, במשך תקופה. ולא חשוב אם התחושה הזו נובעת מכך שהמצב החמור מאחורינו, או שהיתה זו הגזמה ותגובה לא פרופורציונלית, בכל מקרה, אפשר ממש להריח את תחושת השחרור השוררת בחוץ, באוויר. וזה לא רק אני וזו לא רק הגישה ההולנדית הקלילה שדיברנו עליה כל כך הרבה לאחרונה בהשוואה לעוצר וללחץ הקיימים בישראל. 

מכבסת תולה

במהלך החודשיים האלו, של שהייה בבית עם שני ילדים (ובעל בקומה השלישית, שעובד ומוציא את ראשו רק להכנת קפה וארוחות משותפות), הותשתי. כמו רוב ההורים אני מניחה, הותשתי מלבשל, לטפל, לחתל, לשחק, לתכנן פעילויות יצירתיות, להדליק טלוויזיה, לכבות טלוויזיה, לעזור בשיעורים דרך המחשב, לנסוע לסופר, לחזור מהסופר, לנחם, לחבק, לגשר, לחייך, להצחיק, לקלח, להשכיב, לקרוא סיפור, ועוד אחד, ועוד….

הותשתי מהניסיון להישאר חיובית ולא להתעצבן כל כך מהר. 

בשיחות עם חברים אחרים, התמונה די זהה. כולנו (או רובנו לכל הפחות) מותשים מהמצב הזה ומחכים שיסתיים. אבל הנה, אמרנו כבר, זה כאן זה באוויר. לאחרונה אפשר אפילו למצוא סרטונים ובדיחות העוסקים בחזרה לשגרה, שצוחקים על הרעיון של מפגש אנשים שלא בזום, של ללבוש מכנסים עם כפתורים, להתאפר, לנסוע ולא רק לסופר…

מותר גם לי

איפשהו שם, די בהתחלה, עם הניסיון להכיל את הכל ולחייך ולחבק כי בסופו של דבר, זה מה שהילדודס יזכרו מהתקופה הזו, נעלמה הקונדיטורית שבי. בהתחלה עוד אפיתי קצת עם הילדים, אבל מצאתי שהאוכל והאפיה בעיקר, הופכים לנחמה וזה לא סוג הנחמה שעם השלכותיה ארצה להתמודד בעתיד הקרוב או בכלל.

בעודי צופה בסרטונים של קולגות, קונדיטורים שמלמדים צופים להכין עוגות ומקנים סודות וטיפים לאפייה נכונה, הבנתי שאין לי מקום בראש כרגע להיות נגה הקונדיטורית, כנראה שזה יצטרך לחכות. בדיוק כמו שאני לא האמא שכותבת לוחות זמנים בכל יום, והכל מחולק לפי שעות, ויש שעת יצירה, ושעת הכנת אוכל, ושעת שיעורים, ושעת מנוחה לאמא, ושעת עצבים ותסכול… 

אני לא מאלה, וגם זה בסדר.

התקופה הזו פגשה אותנו, כל אחד ואחת, בדרכי התמודדות שונות. חלק השתבללו, חלק נכנסו לעשייה אינטנסיבית, חלק נתמלאו במרץ ואחרים פשוט בהו. חלק מהעניין זה ללמוד לקבל את המחשבה שזה בסדר, גם זה, וגם זה וגם זה וגם זה. הכל לגיטימי – מותר לי גם לוותר קצת, לשקוע, כי זה מה שיוצא ממני כרגע, כמו שגם בגישה השניה, הפעלתנית והנמרצת, לגיטימית ולעיתים אף מעוררת קנאה, בי לפחות.

אני משאירה אתכם עם מתכון לגלידה או שייק שאני והילדים אוהבים להכין מאז שהתחילו הימים החמימים וכן ירבו! 

הכי פשוט להכנה וניתן לגוון ולשנות. הבסיס הוא בננה.

כאשר טוחנים בננה קפואה, המרקם שלה הופך לקרמי גלידתי ולכן אותה לא מומלץ להחליף. מעבר לזה, הכניסו כל פרי שחשקה נפשכם. 

הנוזל שתוסיפו, גם הוא נתון לשינוי (חלב/חלב קוקוס/חלב סויה או אפילו מים). ככל שתוסיפו יותר חלב, התוצאה תהיה יותר שייקית מימית מאשר גלידה. 

רוצים לגוון? תוסיפו מחיות אגוזים אם יש לכם (אם אין, אפשר גם להכין).

אם חסרה לכם מתיקות, הוסיפו דבש או סירופ מייפל (או תמרים). 

לנו יש שתי ווריאציות שאנחנו אוהבים וחוזרים עליהן.  

גלידת בננות ותותים 

• 3 בננות קפואות
• 10- 15 תותים קפואים
• קצת פחות מרבע כוס חלב (למרקם של גלידה) 

שייק בננות, תמרים וטחינה

• 3 בננות קפואות
• 2 כפות טחינה גולמית
• 2/3 כוס חלב (או יותר לקבל מרקם נוזלי יותר)
• 4 תמרים מקולפים (אני משרה אותם דקות בודדות במים רותחים כדי להקל על הקילוף) 
  

  

מוציאים את הפירות מהמקפיא וחותכים את הבננות לחתיכות גדולות כדי להקל על פעולת הבלנדר

טוחנים את כל המרכיבים יחד בבלנדר עד שמגיעים למרקם הרצוי. 

תהנו !

נראה שלכולם יש משהו להגיד על הקורונה ,נכון?

כן צריך הסגר, לא צריך הסגר. זה מוגזם. זה הכרחי. ולכולם יש מה לשתף. בין אם זה אמיתי ובין אם fake. ואתה קורא וקורא וקורא, כי מה עוד יש כבר לעשות? אתה גם ככה בבית. איזו תקופה הזויה שאנחנו חיים בה היום. מי היה מאמין שנחיה פרק מתח שכזה מתוך סדרה עתידנית? והכל קורה כל כך מהר. הנחיות משתנות תוך יום, הן משפיעות על סדרי עולם שמשתנים ומשפיעים על כולנו. 

קורונה בהולנד: כל העדכונים
אהבה בימי קורונה – חיזוק מערכת החיסון באמצעות תזונה
לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון

חתונת הקורונה

אחי היה אמור להתחתן ערב לפני ליל הסדר. בהתחלה עוד האמנו שנסתדר, שינינו תאריכי טיסה כדי להספיק להיות בבידוד שבועיים לפני החתונה, אפילו הצלחתי לקבל אישור יציאה מבי”ס למאיה, בתי. יומיים לאחר מכן כבר נאסרה התקהלות של מעל ל- 100 איש ובוטלה החתונה. יום למחרת ניתנו ההנחיות על שמירת המרחק ואיסור התקהלות גם בהולנד, ויום אחרי כבר נסגרו מסעדות וחדרי כושר. בום. בתחילת השבוע עוד הייתי בטוחה שאטוס בסוף השבוע לישראל ובסוף השבוע כבר נסגרו גם בתי הספר והגנים בהולנד. הכל קרה תוך ימים ספורים. 

 קשה להאמין שמה שנראה כל כך כאן, מאז ומתמיד,  התחיל בפועל רק לפני חודש וחצי-חודשיים. ואנחנו? מסתגלים. 

הורים לילדים  במיוחד צעירים, מוצפים בהצעות וברעיונות במה להעסיק את הילדים בתקופה הזו. לא קל להיות ביחד בחוסר שגרה, אבל אין ברירה, חייבים הרבה אורך רוח וטונות של סבלנות. בסך הכל זה עובד לי יחסית טוב. גיליתי שכשאני פשוט שוהה במחיצת הילדים, זה לרוב מספיק. הם משחקים ביניהם, משתפים אותי פה ושם ובעיקר נהנים מהנוכחות שלי. אז אני לא חייבת להשתגע בהפעלות מסביב לשעון. אפשר גם להיות יצירתיים ולהפעיל את הילדים, ואפשר גם להמשיך בשלנו, כשהם בקרבתנו.

אל דאגה, אני לא הולכת להטיף על היתרונות שבקורונה ומה היא מנסה להגיד לנו. האמת שקצת מתחשק לי להעיף סטירה (או לפחות להסיר מרשימת החברים שלי) את אותם האנשים שמשתפים הודעות ניו אייג’יות בסגנון הזה. מה הקורונה מנסה לספר לנו? כלום. זה וירוס. ואנחנו בעיצומה של מגפה עולמית. אני כן דואגת להישאר חיובית ככל האפשר וסבלנית עד כמה שניתן. להנות מהזמן שלי עם הילדים ולקבל את השהות המרוכזת של בני הבית כעובדה מוגמרת כדי לא להתבאס ממנה (או להתבאס פחות). מה שעוזר לי בחשיבה הזו, פשוט ההסתכלות על המצב באור חיובי. זה מה יש ועם זה ננצח. 

בילוי במטבח שלוש פעמים ביום 

מה שכן, דבר אחד מאוד משמעותי שלא לקחתי בחשבון כשהכנתי את עצמי נפשית להתמודדות בבידוד המשפחתי, הוא כמות האוכל. כולם דיברו על ההיסטריה סביב הסופרים. איך רוקנו כמעט כל מדף אפשרי מהפחד של ההסגר, אבל לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, לא נראה שאיסור הגעה לסופרים עומד על הפרק. ובכל זאת הקניות “הרגילות” הפכו להרבה יותר גדולות, כי כולם אוכלים בבית, כל היום, ואת כל הארוחות.. והתוצאה, עבורי – שעות מרובות במטבח. 

כידוע אני אוהבת את המטבח, אבל להכין יום יום צהריים וערב, לגוון במאכלים, לבשל בריא (עד כמה שניתן) וטעים לבררני הבית… זה לא פשוט. במיוחד כי אני וילדיי צמחוניים ואני צריכה למצוא רעיונות לתחליפים שיתנו להם בעיקר את מה שהגוף צריך. על כל זה תוסיפו כמובן את העובדה שמדובר במטבח הולנדי. על כל חסרונותיו. המטבח ההולנדי הפיזי, כלומר המטבח שלי קטן מאד, כדרכם של רוב המטבחים ההולנדים. וגם הטעמים של המטבח ההולנדי, אפעס, לא משהו: התבלינים שלהם עדינים יותר, אין את אותו היצע הישראלי הטעים והוא פשוט לוקה בחסר מבחינתי. ואני מתנצלת מראש בפני מי שמחובר כבר לגישה, אבל קשה לי לקבל סנדוויצ’ים כארוחת צהריים. גם אם זה אומר השקעה מרובה יותר במטבח. 

טיפים גדולים למטבח הולנדי קטן

כניסיון להקל על עצמי, התחלתי להקפיא קטניות. זה מגוון ומזרז לי מאכלים שונים. יש לי שקיות של עדשים ירוקות שהנבטתי (השריתי לילה במים, למחרת העברתי למסננת ליומיים ושטפתי מידי פעם) ואז חילקתי למספר שקיות ושלחתי אותן למקפיא. גם את חומוס השריתי לילה ולמחרת בישלתי כשעה וחצי ולאחר שהתקרר הקפאתי בשקיות כמו את העדשים. ניתן לעשות כך עם רוב סוגי הקטניות כמובן. 

כך, כשאני רוצה להכין אורז עם עדשים למשל, או קציצות עם חומוס, אני פשוט שולפת מהמקפיא שקית ונותנת לה להפשיר מעט. 

בנוסף אני גם קונה ירקות קפואים סטייל סנפרוסט של הארץ (שעועית ירוקה, אפונה, אדממה) ומוסיפה לארוחה. הרבה ירקות טריים שמתווספים לארוחה, מגדילים אותה ומוסיפים עוד ויטמינים שכל כך נחוצים בשל  היעדר השמש והגבלות היציאה מהבית.

ומה לגביי אפייה? אפייה מבחינתי, לפחות נכון לרגע זה, היא עוד עיסוק שאפשר להפעיל בו את הילדים. מאחר שהזמנות האפייה לא ממהרות להגיע וסדנאות האפיה שלי אינן רלוונטיות כרגע, אני מנצלת את האהבה שלי לאפייה, להפעלות הילדים. אני מוצאת זמן וסבלנות (כבר הזכרתי ?) ואז עושה הסבה של המטבח לאזור מלחמה – אפייה עם הילדים! אני מכינה  איתם מאפים די פשוטים, עוגיות בעיקר, גם מאפינס. מאפים שכל מה שצריך זה להכניס הכל למיקסר, עם סדר מסוים או בלי, לערבב ולהכניס לתנור.

לומדת לשחרר

ודבר אחרון וחשוב שאני ממש משתדלת לעשות – זה לשחרר. מה זה לשחרר? זה המון.

אני משתדלת כמה שיותר לשחרר – מביקורת עצמית בין היתר. אז מה אם החברה פרסמה בוואטסאפ סרטון שלה עם ילדיה בפזצט”א בתוך אוהל מעשה ידיה, ואני רק בניתי איתם מגדל קוביות הבוקר?! אז מה אם נתתי לילדים קצת יותר זמן מסך היום? אז מה אם היא לא אהבה את המנה שרציתי כל כך שתאכל כי יש בה מלא חלבון? שבכל זאת התרגזתי עליהם הערב למרות שממש השתדלתי שלא. אני אמא טובה דיה. גם אם הם יסיימו את התקופה הזו עם קצת יותר סוכר במדדים, קצת יותר זמן מסכים ברקורד שלהם, אבל התקופה הזו גדושה בהרבה יותר זמן איכות איכותי עם אמאבא.

אני משאירה אתכם עם רעיון נוסף מבין שלל הרעיונות שיש לכם כבר בוודאי בארסנל “הפעלות עם ילדים” – קישוט עוגיות. 

בשביל המתכון תצטרכו להכין עוגיות עם חותכנים בצורות שונות ורויאל אייסינג.  

הרויאל אייסינג הוא בעצם חלבונים מוקצפים עם אבקת סוכר. למי שפוחד מחלבונים טריים, ניתן למצוא בסופר חלבונים מפוסטרים במקררים, במדפי היוגורטים. 

הכינו עם הילדים את העוגיות עצמן, רדדו בעצמכם ותנו להם לקרוץ עוגיות עם החותכנים. 

את הרויאל אייסינג הכינו ערב קודם והכניסו לקירור. 

 

לעוגיות:

רכיב	כמות	כמות בכוסות/כפות
קמח	250 גרם	2 כוסות פחות 3 כפות
מלח	3 גרם	חצי כפית
חמאה קרה	125 גרם
אבקת סוכר	100 גרם	כוס פחות 2 כפות
ביצים	60 גרם	ביצה L או ביצה וחצי M
אבקת שקדים	50 גרם	חצי כוס

הוראות הכנה:

1. משתמשים במיקסר עם וו גיטרה. מכניסים למיקסר קמח, אבקת שקדים, אבקת סוכר ומלח ומערבבים כחצי דקה. 
2. מוסיפים את החמאה ומערבבים על מהירות בינונית, עד להיווצרות פירורים, בערך שתיים שלוש דקות. החמאה צריכה עדיין להישאר קרה יחסית. 
3. שוברים את הביצה לתוך כלי קטן ומערבבים. מכניסים ב- 2 פעמים אל המיקסר ומערבבים רק עד לאיחוד התערובת לבצק.
4. מוציאים את הבצק מהמיקסר, מאחדים מעט בעזרת הידיים לבצק מגובש, מחלקים אותו ל- 2 חתיכות, מעצבים לצורת ריבוע, מניילנים, ומכניסים לקירור של כמה שעות טובות.
5. לאחר שהבצק קר לחלוטין, מוציאים את אחת החתיכות ומרדדים לעובי בינוני. לא עבה מידי כי יותר מידי בצק בפה, זה לא טעים, אך גם לא דק מדי כדי שיהיה קל לעבוד איתן ולקשט אותן מבלי שישברו.
6. קורצים עוגיות חותכנים שיש בבית. את שאריות הבצק עוטפים ומקררים מחדש. בזמן שהוא מתקרר, עוברים לעבוד עם חתיכת הבצק השניה שניילנו. יש לעבוד אך ורק עם בצק קר.
7. מניחים על תבנית אפיה במרחק מה אחת מהשניה. את העוגיות ואופים ב- 180 מעלות לכ- 15-10 דקות.

רוייאל אייסינג

רכיב	כמות
חלבונים	160 גרם
אבקת סוכר	460 גרם

הוראות הכנה:

1. מקציפים במיקסר את החלבונים.
   

   

2. מוסיפים בהדרגה את אבקת הסוכר וממשיכים להקציף לקצף יציב כ- 5 דקות (או קצת יותר)
3. מחלקים ל- 4-6 קערות (תלוי בכמות הצבעים שאתם רוצים להכין), מטפטפים טיפה-שתיים של צבע מאכל לכל קערה, מערבבים ומעבירים לשקיות זילוף או אפילו שקיות סנדוויץ’. מכניסים למקרר עד שהעוגיות יתקררו ויהיו מוכנות לקישוט. 

זהו. אחרי שהעוגיות התקררו, חותכים את קצה כל אחת משקיות האייסינג (לא לפני שהצטיידנו בסינרים ומפות שולחן) ומציירים על העוגיות. קחו בחשבון שככל שמורחים יותר אייסינג על העוגיות, ייקח להן יותר זמן להתייבש. 

אז יאללה. שיעבור בקלות. בתקווה שהבלוג הבא כבר יהיה אחרי הבלאגן הגדול. 

ביי, נגה

 

אני לא יודעת אם זה עניין ישראלי, פולני, או אולי רק אצלי במשפחה, אבל בתקופת החורף, לפני כל תכנון נסיעה לחו”ל, יש איזשהו פחד לא רציונלי אצלי בנושא הקור. בעיקר בכל הקשור בילדים. אי אפשר בינואר לטוס לצפון אירופה. קר מידי. בטח לא לפני סוף מרץ או אפריל, אחרת זה ממש מסובך והילדים יסבלו וחבל. כאילו במהלך החודשים האלה כל מי שגר באותן מדינות, כמו הציפורים, נודד גם הוא דרומה. אולי אני מרגישה כך כיוון שבאנו ממדינה כל כך חמה? 

“השם ישמור, יש עכשיו 0 מעלות שם, את לא נורמלית. ככה תסעי עם הילדים?” ואני בכלל תמיד אהבתי את החורף, הישראלי כמובן. אפילו ייחלתי ליותר…יותר גשם, יותר קר ובאופן כללי שיהיה יותר זמן חורף במדינה החמה שלנו. אבל הפחד הלא רציונלי הזה לגבי הקור, הושרש עמוק בשורשיי האמהיים היהודיים הפולניים, וכך יצא, כשתכננו את הנסיעה המשפחתית הראשונה שלנו כשמאיה בתנו הייתה בת 9 חודשים, טסנו לאתונה בינואר. נכון ינואר, אך קרוב לישראל ומזג אוויר דומה לשלנו חשבתי. כמובן מה שקרה, כי כזה הוא מרפי, הייתה שם מכת קור באותה שנה ורוב הזמן הטמפרטורה הייתה 0 מעלות. שרדנו כדי לספר על החוויה.  

כשהחלטנו לעבור להולנד, ניר ואני, כבר התחילו לדבר איתנו בסגנון סיפורי האימה, כמה קר יהיה לנו וכמה נצטרך להלביש את הילדים וזה שונה לגמרי ממה שאנו מכירים ומה יהיה ומה נעשה.

 הגענו במרץ להולנד. איזה מזל היה לכם להגיע בדיוק אחרי הקור הרציני. עכשיו אתם ב”שאריות”.  אכן זה לא היה נורא (מה נסגר עם הרוחות אבל?). ממוצע הטמפרטורות היה בערך 8-10 מעלות רוב הזמן, הימים כבר החלו להתארך לאט לאט ואותנו העסיקה יותר העובדה שהרגע עשינו רילוקיישן ויש להתארגן ופחות חשבנו האם קר או לא קר. מה גם שבאמת מתרגלים והתרגלנו לקור הזה יחסית מהר. בינתיים שמענו רק את האזהרות העתידיות – חכו לחורף האמיתי. אתם לא יודעים איך זה פה בחורף. 

בפועל, הקור פה בהולנד ממש לא נורא (וכן, שמעתי שזה חורף מיוחד יחסית והוא נחשב החם ביותר מזה הרבה זמן). והיה לי מצחיק לקרוא ולראות תמונות ותיאורים של החברים והמשפחה בישראל של החורף שם, מכוסים בחרמוניות כשבסך הכל בחוץ 12-14 מעלות (ביום קר במיוחד) או לשמוע אמהות שמתלבטות אם זה תקין שצוות הגן הוציא את הילדים לגינה ביום קר שכזה. קול פנימי אמר – לא. הקור הזה לגמרי נסבל. גם בערבים כשמדובר כבר ב 3-4 מעלות, אפשר לשרוד. לא צריך לנדוד דרומה. 

אך מה כן קשה? החושך והאפור הזה. וכשלא חשוך, כשהשמש כבר הואילה בטובה לזרוח באמצע היום, היא לא באמת בשמיים. כלומר היא כן, אבל לא רואים אותה. אז גם כשלא חשוך זה אפור. עם גשם, בלי גשם, בתכלס פה זה לא ממש משנה. שחור ואז אפור, יוצאת השמש לדקה שתיים, ונדמה לרגע שכולם עוצרים פתאום את כל מלאכתם כדי לספוג קרן UV אחת, או שתיים אם התמזל מזלם. וזהו. העננים חוזרים להסתיר אותה ושוב אפור. 

בהתחלה לא הרגשתי שזה כזה נורא. ממשיכים עסקים כרגיל. קמים להתארגן לבית הספר ולגן, רק במקום שיהיה אור דרך החלון, יש את מנורות הרחוב. כשנוסעים באוטו, נוסעים בחושך. ואז יש גשם ואז לא. הכל כרגיל. 

אבל זה לא באמת נכון. בחודש האחרון הבנתי, הדכדוך הזה שנפל עליי, זה שגורם לי לרצות להתבטט על הספה (מלשון בטטה, יעני couch potato) ורק לראות טלוויזיה, זה שגורם לי לעמוד מול רשימת המטלות האינסופית שלי ולהתעלם ממנה, קשור לחושך ולאפור הזה. ואז מאיה הגאונה הזו שלי, שעוד אין לה 6, הודיעה לי היום, שלדעתה הסיבה שהיא בוכה בבוקר כשאני נפרדת ממנה בבית הספר (למרות שהיא נהנית מאוד שם), היא בגלל “שיש הרבה עננים אפורים וכמעט לא רואים שמש”. וואללה, נראה לי שהיא צודקת. אז זה כן משפיע, וזה מדכדך טיפה ויש פחות חשק ופחות אנרגיה ופחות רצון. כל כך קל לשקוע בעצבות הזו או סתם בחוסר החשק. 

ינואר היה באמת ברובו קצת כזה. קצת חוסר חשק, חוסר תזוזה וחוסר. פשוט חוסר. כשהבנתי שאני שם (גם להכיר בעובדה הזו לוקח זמן) החלטתי שאני יוצאת מזה, כי בתכלס, זו הדרך היחידה לצאת מדכדוך – להכיר בו ופשוט להחליט. קשה, קצת מכאני ומזוייף, אבל אחרי שמתחילים להניע ואז ממשיכים בתנועה, היא ממשיכה מאליה, כמו כוח האינרציה. 

 הכנת הדברים הפשוטים

אז חזרתי למטבח. אני אוהבת את המטבח. אני הכי אוהבת לאפות מן הסתם, אבל גם לבשל אני אוהבת. אני רק צריכה את המוזה הזו שתגיע כדי לתת לי את המוטיבציה להיכנס למסכת הבישולים. להכין כמה קופסאות למקרר שיהיה אוכל חם בבית. אז זהו, זוכרים כמה קיטרתי על המקרר הקטן והמטבח הפיצי עם ס”מ על ס”מ בערך של מקום לעבוד בו? אז נכון שכבר קיטרתי, אבל הרשו לי רגע לקטר שוב. באמת רואים שההולנדים לא אנשים של סירים גדולים ובישולים ומזווה ופתיחת שולחן. וזה לא קל לבשל ככה ועל אחת כמה וכמה לאפות. אני צריכה שטח שאוכל לרדד עליו, שאוכל להניח את כל הרכיבים ולשפוך לפי הסדר למיקסר. אבל כרגע, זה מה שיש וכדי לאושש את עצמי התחלתי בחיפוש אחר דברים שקל לעשות. דברים שלא דורשים הרבה עבודה במטבח, שלא “יברח” לי החשק. 

איך להכניס אור גם בימי החורף החשוכים

בתחום הבישול, קניתי שקית של עדשים והנבטתי את כולה. (ההנבטה מעלה את הערכים התזונתיים של העדשים, גורמת לספיגה טובה יותר שלהם בגוף, מקלה על העיכול ומזרזת את זמן הבישול). לאחר יומיים חילקתי את כל הכמות לשקיות סנדוויץ’ והכנסתי להקפאה. עכשיו יש לי עדשים מונבטים לשליפה אם אני רוצה להכין מג’דרה למשל שהילדים אוהבים. שולפת מהמקפיא, מטגנת קלות, מוסיפה את האורז והתיבול, מים וזהו. זו כל ההכנה הפיזית שיש לי לעשות.  

גם בעולם האפייה יש את הדברים הפשוטים שאפשר לעשות. מאפינס חמאת בוטנים למשל. קליל להכנה, טעים למבוגרים ולילדים ואפילו בריא יחסית. אין בו קמח, יש בו שומן בריא, יש בו סוכר טבעי ומעט ממנו, בננות בשלות במיוחד וביצים. אחרי שתכינו אותו, תוכלו לשנות את הטעם. את חמאת הבוטנים תוכלו להחליף בטחינה או בחמאת אגוזים אחרת שתרצו והתוצאה תהיה אחרת לגמרי. 

אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, אסיים את הבלוג במתכון המפורט.

מאפינס בננות וחמאת בוטנים (12 יחידות)

מצרכים:

2 בננות “עייפות” (לעולם אל תזרקו בננות בשלות מידי. אם אין לכם רעיון מה לעשות איתן, קלפו והקפיאו)

6 כפות גדושות של חמאת בוטנים ללא תוספות (או טחינה גולמית או חמאת אגוזים אחרת)

3 כפות סירופ מייפל

2 ביצים L או 3 ביצים M

כפית גדושה אבקת אפייה

 

אופן ההכנה:

– מחממים תנור ל180 מעלות

– מועכים בעזרת מזלג את הבננות בקערה

– מוסיפים אליהן 2 ביצים ומערבבים

– מוסיפים את חמאת הבוטנים והמייפל, מערבבים. מוסיפים את אבקת האפייה ומערבבים לאיחוד של כל התערובת יחד.

– בתבנית מאפינס, מניחים מאנג’טים (כדי שלא נצטרך לשפשף את התבנית למוות אח”כ כדי להוריד את הפירורים שנדבקו) ושמים כף גלידה גדושה בכל מאנג’ט. כדאי לא למלא עד הסוף כי התערובת תופחת.

– אופים בערך כרבע שעה. זכרו, כל תנור עובד אחרת. זה יכול גם לקחת 20 דקות או יותר, תלוי בתנור. דאגו להציץ בתנור מידי פעם. המאפינס מוכנים אחרי שתפחו קלות, כשהם עדיין רכים אבל פיתחו קרום זהוב מלמעלה. זהירות, הם נשרפים מהר. 

– זה הכל. מוציאים ומחכים שהמאפינס יתקררו מעט כדי שיתייצבו כמו שצריך ואז משתדלים לא לטרוף הכל

יש לכם רעיונות משלכם למתכונים מהירים? או רעיונות להתמודדות עם הבלוז של החושך? אשמח לשמוע. 

אם אהבתם את מתכון המאפינס, והייתם רוצים לקבל מתכונים ורעיונות נוספים לאפייה מהירה,  ביום רביעי ה 05.03 תתקיים סדנה שלי שכולה בדיוק בנושא אפייה והכנת קינוחים מהירה (ומרשימה לא פחות). 

כנסו לעמוד שלי Noga Pastries להתעדכן.

בארץ קיים הביטוי הזה – אחרי החגים. התקופה הזו של ספטמבר/אוקטובר שיש בה בבת אחת המון חגים, אירועים, ארוחות משפחתיות, טיסות לחו”ל וחופשים בבתי הספר והגנים. זו תקופה לא קלה. זו תקופה מאוד משפחתית וחמה וביחד כזו מצד אחד, ומצד שני מביאה איתה המון משימות ומטלות ולחץ נפשי ופיזי. אז מחכים ל”אחרי החגים”: נדבר אחרי החגים, ניפגש אחרי החגים, אני אתחיל דיאטה אחרי החגים…

כשהכל נגמר, והשגרה חוזרת, יש אנחת רווחה שכזו. פיו, איזה כיף שהגעת שגרה מבורכת שכמוך, כשמאחור נשארת איזושהי תחושת נוסטלגיה קלה ואהבה לשירים, לאוכל, לביחד (למה חיכיתי לאחרי החגים בכלל?).

ואני חשבתי לתומי, שכשאעבור למדינה אחרת, לא אעבור את התקופה הזו. לא אצטרך להשתמש בביטוי הכל כך שגור בפי כל ישראלי מצוי. 

אבל כאן בהולנד יש קהילה ישראלית חיה ובועטת. אפשר לקרוא לה ישראל טאון (על תקן צ’יינה טאון כן?). היא פחות מוגבלת לאזור ספציפי, למרות שיש בסיס מאוד חזק באמסטרדם, ויש מצב שדיי השתלטנו על העיר אמסטלפיין, אבל הקהילה הזו חולשת על כל הולנד. ולכן, אחרי החגים עוד קיים. 

מי טס ארצה בחגים? מי בא לבקר אתכם? אתם מתארחים אצל מישהו בחג? רוצים להתארח אצלנו? ופתאום, למרות שאין חדשות ערוץ 12, 13 או כאן11, מרגישים את החג באוויר. לא כמו בארץ כמובן, אבל מרגישים. ומרגישים גם את אחרי החגים, את השגרה החוזרת מחד ואת ירידת המתח מאידך. המשפחה שחזרה ארצה, או אנחנו שחזרנו לכאן, היעדר החגיגות וכו’. העצבות שנשארת קצת אחרי החגים. 

ואז הגיע דצמבר, האורות, השווקים והאווירה, מריחים את הכריסמס בכל פינה. בכל אירופה. כולם דרוכים. כולם נערכים לקניות, קניות, קניות, קניות. מתנה לזה ומתנה להוא. תקופה של בזבוזים. מה זה בזבוזים?!  מלא כסף! מרגיש קצת כמו בהלת החגים של ישראל. עגלות הקניות בסופר מפוצצות כאילו לא יפתחו את הסופר בעוד יומיים. מסתבר שגם ההולנדים יודעים למלא עגלות… ופתאום אני שומעת גם מהם את אותן השאלות של איפה אתם בחג? אתם מתארחים אצל מישהו? מגיעים אליכם? ואני, אני מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב על הביטוי “אחרי החגים”.

הנה הוא הגיע גם הפעם, אחרי החגים. שוב אני בתחושה של מצד אחד – הילדים שוב במסגרות, אני יכולה לחזור לשגרה, לעבודה, לעצמי. מצד שני, חזרה לשגרה גם אומרת פרידה מההורים שלי שאני כל כך קשורה אליהם. אנשים מתחילים להוריד את הנורות הצבעוניות שמקשטות את כניסת בתיהם, וירידי החורף נסגרים אט אט. וקצת שקט, וקצת עצוב, והרבה חושך, שאמנם היה גם בתקופת החגים עצמה, אבל אני לא צריכה לצרף לכם לינקים למאמרים כדי להוכיח לכם  שהחושך הזה תורם לא מעט לתחושת הדכדוך שמסתובבת פה. שמעתי שגם ההולנדים “לוקים” בדכדוך הזה. שבינואר ההולנדים נוטים יותר לדיכאונות. אולי גם אצלם יש את העצבות הזו של אחרי החגים. נגמר סנט מרטין, נגמר הסינטר קלאס, נגמרה תקופת הכריסמס. נגמרו החגיגות, האורות, המשפחתיות לכרגע. נשאר החושך. 

ויהי אור – איך מכניסים יותר אור הביתה

במהלך תקופת העומס הזו של “לפני החגים”, העברתי מספר סדנאות אפיה, שתיים מהן היו לעוגות שמרים. יש משהו בריח הזה של עוגת שמרים הנאפית בתנור שעושה לנו, הישראלים, תחושה של בית. שמעתי שמתווכים דואגים להכניס עוגת שמרים לתנור במעמד “בית פתוח” כדי שריח העוגה ימלא את הבית ובכך ישכנע את הקונים הפוטנציאלים לקנות את הבית. נכון לעכשיו לא צפויה לנו תקופת חגים גדולה כזו נוספת, אז כדי להרגיש קצת בית, קצת חגיגה, אני מצרפת לכם כאן מתכון לבצק שמרים שאיתו תוכלו להכין עוגת שמרים נהדרת שתמלא את המטבח בריחות נעימים של בית ומשפחה, עד לפעם הבאה שתפגשו את המשפחה המורחבת או שתשבו סביב שולחן לארוחה חגיגית.

המתכון כתוב גם בגרמים וגם בכוסות/כפות. המלצה שלי: להשקיע באופן חד פעמי במשקל פשוט שאפשר למצוא בפחות מ- 20 יורו ולהכין מתכונים בצורה מדויקת יותר. קונדיטוריה היא לא בישול ויש לדייק כמה שניתן בכמויות.

בצק קראנץ’ ודניש 

2 עוגות אינגליש “ישראליות” / 3 עוגות אינגליש “הולנדיות”
(גם אתם שמתם לב שאין להשיג תבניות אינגליש קייק הפשוטות הישראליות ופה הן רחבות וקטנות יותר?)  

לבצק (מכינים ערב לפני האפייה):

375 ג’ קמח לבן  | 2.5 כוסות + 2 כפות

19 ג’ שמרים טריים/ 6 ג’ יבשים  | שקית שמרים יבשים

75 ג’ ביצים | ביצה וחצי 

כפית תמצית ווניל 

גרידת לימון מלימון שלם

113 ג’ חלב  | חצי כוס

58 ג’ סוכר | 6 כפות

6 ג’ מלח  | כפית

150 ג’ חמאה רכה

אופן ההכנה

• בקערת המיקסר מערבבים את השמרים, החלב והסוכר בעזרת מטרפה ידנית עד לקבלת נוזל אחיד. 
• מוסיפים את הקמח, המלח, הביצים, תמצית הווניל וגרידת הלימון ולשים בעזרת וו לישה עד קבלת בצק הומוגני ואלסטי (בערך 5-8 דקות). מוסיפים את החמאה ולשים עד שכל החמאה נטמעת בבצק ומתקבלת מסה הומוגנית (עוד כ5-10 דקות). ככל שהמיקסר יעבוד יותר, הבצק יהיה אלסטי ונוח יותר לעבודה למחרת. מכניסים למקרר להתפחה למשך הלילה, את הבצק ניתן לשמור עד יומיים במקרר.

• מחלקים את הבצק ל- 2 חלקים, מרדדים כל חתיכה למלבן, ומורחים עליו ממרח שאוהבים. לא, לא חייבים להשתגע ולהכין ממרח בעצמנו. מבטיחה לכם שאם תמרחו כ- 200 גרם (חצי צנצנת) נוטלה או לוטוס ותעצבו לעוגה, בני המשפחה שלכם ילקקו את השפתיים. 

  

• מגלגלים את הבצק לגליל. מניחים את הגליל לאורך (שהקיפול כלפי מטה) וחותכים במרכז הגליל לכל אורכו. בשלב הזה נוצרו לנו שני חצאי עוגות. מניחים אותם אחד ליד השני כשהצד הפתוח כלפי מעלה. מניחים צד אחד מעל השני (כמו תחילתה של צמה) ולאחר מכן את הצד השני מעל הצד הראשון וחוזר חלילה עד שמגיעים לסוף העוגה. נוצרת לנו צמה יפה. מניחים בתבנית מתאימה. מתפיחים עוד כ- 40 דקות. מברישים בביצה ומכניסים לתנור שחומם מראש ל- 170-180 מעלות. אופים עד שהבצק מזהיב, ככחצי שעה. יש לבדוק את הבצק ולא להסתמך על זמנים. שהעוגה יוצאת מהתנור, שופכים מעט סירופ סוכר מעל. הסירופ מרטיב את העוגה קצת ומבריק אותה
  
  

  

• אם לא סיימתם את העוגה באותו היום ואתם אוהבים את עוגת השמרים שלכם לחה וחמה כמו ביום האפייה שלה, כדי להחזיר לה את הלחות והחום, פשוט החזירו אותה לעשר דקות לתנור ושפכו שוב מעט סירופ. 

לסירופ סוכר:

כוס סוכר

כוס מים

מרתיחים בסיר את הסוכר והמים עד שהתערובת רותחת. מכבים. ניתן לשמור את הסירופ במקרר כחודש (הסוכר משמש כחומר משמר)

זהו. תהנו!

 יש מאכל אחר שנותן לכם תחושה של בית ומשפחה וחגיגיות? אני אשמח לשמוע. 

שאלות לגביי המתכון? מעניין אתכם להגיע לאחת הסדנאות שלי?

מוזמנים לכתוב לי כאן או בקבוצת הפייסבוק שלי  

ורק כדי לסיים בנימה אופטימית יותר, עברנו את ה- 21 בדצמבר, הימים מתארכים. לאט, אבל מתארכים. תיכף תזרח קצת השמש ואיתה האור. אנחנו חיים בעידן טכנולוגי שבו שיחה עם המשפחה בישראל מתרחשת בלחיצת כפתור ולא עולה יותר מחיבור הגלישה של הנייד שלכם, ויש כאן קהילה! קהילה גדולה, מנחמת ומחזקת שזמינה בכל רגע שצריך. יאללה, חייכו קצת.

לא תיארתי לעצמי עד כמה במעבר להולנד אצטרך להסתגל לתרבות אחרת לגמרי. לקחתי בחשבון את הדברים הגדולים (כמו העובדה שהרבה יותר מנומסים אחד אל השני כאן ופחות צועקים, או שצריך להסתגל למלפפונים הארוכים חסרי הטעם האלה, וכן, זה נחשב בעיניי לדבר גדול בתור חובבת ירקות מושבעת), אבל יש עוד המון דברים קטנטנים שלא שיערתי ששונים מהותית מהתרבות הישראלית. 

זה הקטע הזה שלא מצפצפים. כן אני יודעת שאסור. האם ידעתם שגם בארץ אסור? ובכל זאת, יש פה מישהו שלא ציפצף לרכב שלפניו שעמד יותר משלוש שניות אחרי שהרמזור התחלף לירוק? פשוט כי בישראל כולם עושים את זה ולכן גם אנחנו, כישראלים, רגילים לעשות זאת (בארץ כמובן). בהולנד לא דוחקים בך למהר. לא באוטו ולא אם אתה בעצמך חוסם את הדרך במרחב ציבורי. אפילו לא יבקשו ממך לזוז קצת הצידה. יעמדו ויחכו. הפשטות הזו של להזיז רגע את העגלה שחוסמת לך את הדרך בסופר? לא כאן.

זה הקטע הזה שכשאומרים לך “לא, אי אפשר”, זה באמת לא. לא משנה אם זו הפקידה במרפאת החיות שהודיעה לי שאני לא יכולה לעקר את החתולה היום כי אני לא בטוחה אם היא אכלה אחרי שמונה בערב או לא, או שאני לא יכולה להוציא את מאיה שלי יום קודם מבית הספר כי אנחנו רוצים לנסוע לחופש. למה? כי יש לה לימודים. אז לא. כי לא. ואני בטוחה שלכל אחד יש לפחות דוגמה אחת כזו. של “לא” מעצבן. אבל יש בזה גם משהו מנחם. כי אתה יודע שכמו שאתה שמעת את הלא הזה, גם הבא אחריך עם אותה שאלה ישמע את אותו הלא. וזה לא שאם תבקש מספיק יפה או תדפוק על מספיק שולחנות הלא הזה יהפוך לכן. הוא נשאר בשלו – לא. 

זה המחזור – היוש פח אורגני

 האמת ששמחתי לשתף פעולה עם המחזור. הפלסטיק, הזכוכית והנייר כבר נזרקים באוטומט לפחים הייעודיים. אני אפילו מקפידה לשטוף את הפלסטיקים ופחיות השימורים משאריות מזון לפני ההשלכה לפח הייעודי. רק אותו פח אורגני, מגדל הרימות בימים חמים, לא מתעכל לי טוב. זה מסריח מחוץ לבית, זה מסריח בשקית הקטנה שלו בתוך הבית כשהיא נערמת עד להגעה לפח שבחוץ, זה דוחה לרוקן את השקית לתוך הפח הגדול ולמען השם – זה מגדל רימות!!! אבל חוץ ממנו אני באמת זורמת בהנאה רבה עם רמת המחזור פה, עם כמה תלונות פה ושם (למה רק פעם בחודש יש מחזור של נייר? ולמה אני צריכה לנסוע עד למרכז מחזור בשביל כמה קרטונים? ואם כבר פחים ייעודיים, למה אין כזה של זכוכית? למה אני צריכה לצאת לחפש את הקרוב לביתי עם שקית מלאה צנצנות מלוכלכות בחמאת בוטנים ובקבוקי יין מטפטפים?).

וזה מעגל הקסמים הזה של סופר 🡨 קניה קטנה 🡨 מקרר קטן 🡨 ביקור חוזר בסופר תוך יום-יומיים, וחוזר חלילה. אני לא יודעת מי הביצה ומי התרנגולת. למה הכל באריזות קטנות כל כך? למה חבילת תירס מגיעה בזוג ולא יותר? ולמה גמבות או מלפפונים נארזים בבודדים בשקיות פלסטיק קשיחות כאלה? האם זה כי המקרר צר או שהמקרר צר כי גם ככה לא קונים הרבה? ובחיאת, אין להם ההולנדים מה לעשות עם הזמן שלהם שהם מבקרים בכל יום כמעט בסופר? ואיך זה, שלמרות שעכשיו, מתוקף מגוריי פה אני מבקרת כל יומיים בערך בסופר, אני עדיין יוצאת עם סכום של קנייה בינונית עד גדולה? הנושא הזה עדיין בחקירה ופענוח.

בינתיים אני עוד קצת מחפשת את עצמי במטבח

עדיין מנסה למצוא את סל הקניות המוכר והאהוב כדי להתאהב חזרה במטבח גם כאן. וזה אחרת. פתאום יש קיצורי תהליכים שלא הכרתי. יש בצל פרוס, ויש בטטה או גזר (או שניהם יחד) מקולפים וחתוכים לרצועות, או לקוביות אם אתם מעדיפים. יש סלק מבושל ומקולף ויש אותו רק מקולף. יש אותו מקולף מבושל וגם חתוך לקוביות, או לרצועות. יש ירקות חתוכים שמיועדים למרק, ויש ירקות חתוכים שמיועדים להיות רוטב. ועוד לא אמרתי מילה על תפוחי האדמה. בצורה של פירה, מגורדים, קלופים, חתוכים לפרוסות, חתוכים לקוביות, חתוכים לרצועות… זה דורש הסתגלות, בחיי. אני לא יודעת להסביר את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הקושי הזה, אבל לקח לי זמן להיות מסוגלת להכין מרק עם שקית של בצל חתוך ורצועות גזר. אבל למה לא בעצם? זה לא שהשתמשתי בשקית מרק מוכנה (השם ישמור). אז מה, דווקא עכשיו אני לא אשתמש בשקית הזו ואתעקש לחתוך ארבעה בצלים (ואז לבכות) ואז אקלף שקית שלמה של גזרים ואז אחתוך אחד אחד (ומספיק זמן מראש לפני טיגון הבצל כדי שלא יישרף עד שאסיים עם הגזר) רק כי משהו מונע ממני פסיכולוגית להשתמש בשקית? למה לא בעצם להשתמש בשקיות האלה? הן חוסכות המון המון זמן! 

והמקרר. קיטרתי כבר על המקרר?

כחלק בלתי נפרד אך נפרד ביותר שמגיעה לו שורת קיטורים משלו – המקפיא!! גם לכם יש מקפיאון קטנצ’יק בתוך המקרר עצמו? כמו בבתי מלון של פעם כאלה, שפותחים את המקרר ואז יש מיני דלת קטנטנה ובתוכה איזה תאון, מפוצץ קרח מכל הצדדים עם מקום להכניס קוביית קרח אחת מסכנה? אה לא? זה רק אצלי? לשמחתי דאגתי להביא את המקפיא שלי מישראל אז מקום להקפאה יש, ובתור קונדיטורית זה מאוד חשוב. 

ואם כבר הזכרתי את נושא הקונדיטורית שאני, אז גם בתחום הזה אני עוד מנסה להתוודע להיצע ההולנדי. וזה מורכב לי אפילו יותר. איפשהו בתחילת דרכי כאמא, עשיתי שינוי תזונתי בבית.
עברתי לתזונה עם מעט מאוד גלוטן וסוכר.
בהתחלה התנזרתי לחלוטין. היום אני כן צורכת אחת ל-, אך מחוץ לבית ומעט מאוד. במהלך הזמן הצטרף לתזונה הזו גם ניר, בעלי, ומאוחר יותר אפילו הוריי החלו ליישם. דווקא המקום הזה מאתגר אותי יותר מהקונדיטוריה “הרגילה” שבשתיהן אני עוסקת פה בהולנד. חמאה לא מסובך למצוא (רק יש לשים לב שיש ongezouten ויש gezouten. אל תתבאסו אם קניתם את החמאה המלוחה. במקרים רבים שימוש דווקא בחמאה המלוחה משדרג את הקינוח ולא הורס אותו). קמח לבן גם יש בכל מקום, ביצים, סוכר לבן…. הכל נגיש ובנמצא ולא צריך לדעת הולנדית במיוחד כדי למצוא אותם. יש קצת יותר בעיה כשאני רוצה להכין את הבריא יותר. בשביל זה צריך קצת יותר לחקור. איפה קמח הכוסמין? איך הוא נקרא בהולנדית? וקמחים ללא גלוטן כמו קינואה ועדשים למיניהם? איך מוצאים אותם? וצורת הטחינה של קמחים גם היא שונה כאן. יש קמח גס ויש דק. יש קמחים שאפשר להשיג אותם רק בצורת הטחינה הגסה ולא הדקה ובכללי נראה גם שהולנד עדיין פחות מפותחת מבחינת הגישה לבריאות מישראל, אבל נראה גם שהיא בתהליכים להגיע לזה. הרוב קיים, רק שצריך לפעמים קצת לכתת רגליים כדי למצוא. סוכר קוקוס למשל, שאני נוהגת להשתמש בו לא מעט כתחליף לסוכר הלבן, מצאתי די בקלות. גם מייפל. כדי למצוא סילאן (לא ממותק) הייתי צריכה להיעזר באחד העובדים אבל בסוף מצאנו יחד. 

אגוזים זה סיפור בפני עצמו

קודם כל לא כולם נמצאים בכל סופר. בוטנים כן. בוטנים יש מן הסתם. ההולנדים אוהבים את חמאת הבוטנים שלהם. ואת הבוטנים עצמם. עם מלח. האמת שגם בלי מלח.

אבל מה בנוגע לכל השאר? קשיו ושקדים ואגוזי מלך ופקאן ולוז ופיסטוק? אני משתמשת המון באגוזים. הקשיו למשל, הוא תחליף נהדר להרבה מתכונים עם גבינות. את אגוזי הקשיו משרים במים ואז טוחנים אותם והם יכולים להפוך לממרח מדהים אם מוסיפים להם לימון ומלח ושום ושמן זית (ויש עוד אינסוף סגנונות ממרחים כאלה), או אם מוסיפים פירות יער והמתקה כלשהי וקצת לימון ואופים, יוצאת עוגה נימוחה כזו שמזכירה במעט עוגת גבינה.
בפקאן אני אוהבת להשתמש כתחתית לעוגה. טוחנת אותם עם שבבי קוקוס ותמרים וחמאת שקדים שמוסיפה קרמיות ועושר לטעם ואז מדביקה את התערובת לתחתית תבנית ומכניסה לקירור לפני הוספת בלילת העוגה. גם מפקאנים אפשר להכין ממרחים מצוינים. אמא שלי מכינה ממרח פקאן בטעם כבד מקלייה של פקאנים וטחינתם עם בצל מטוגן ומלח פלפל. בחיי שזה מזכיר את הטעם של אותו ממרח כבד שהיו מגישים בראש השנה (או שזה פסח? לא זוכרת, אבל זה באמת טעים).
ופיסטוק… הפיסטוק עולה פה בערך כמו זהב טהור. שישה יורו פחות או יותר לקופסא של 150 גרם. ומה כבר אפשר לעשות עם 150 גרם חוץ מלאכול as is?
בעיה. פחות זמין וגם לא זול. אני התחלתי לקנות כמויות לאפיה ובישול ברשתות של הספקים Macro/Hanos שם הכמות גדולה יותר והמחיר ל-100 גרם זול יותר. ובאופן כללי, יש הרבה פעמים מבצעים על אגוזים בסופרים “הרגילים”. משיטוטיי בין סופרים עד היום, מצאתי שבלידל יש את המבחר הרחב ביותר של סוגי אגוזים והמחיר הזול מבין שאר הסופרים. שימו לב שאם אתם מעוניינים להכין איתם משהו ולא לנשנש סתם בערב מול הטלוויזיה, עדיף לקנות את אלו בלי המלח (ongezouten).

נפלתי עליכם קצת עם הרעיונות שלי לאגוזים? לא מבינים מה לכם ולממרח עשוי אגוזים כשאתם מסתדרים מצוין עם הפילדלפיה, החומוס והגווקאמולה של הסופר? גדול עליכם? זה בסדר. זרקתי פה הרבה רעיונות לאוויר ורובם נשמעים ברגע הראשון מסובכים או “צפונבונים” מדי, אז כדאי שתדעו שלא רק טבעונים ושוחרי בריאות צריכים להכניס אגוזים לתפריט שלהם. לרובם הגדול של האגוזים ערכים תזונתיים טובים ובריאים, למרות שבהחלט אינם דיאטטיים).

אז אולי כצעד ראשון, מה דעתכם להתחיל עם חמאת אגוזים כלשהי?
ההכנה סופר פשוטה – רק זורקים למעבד מזון כ-200 גרם אגוזים, לא משנה איזה, וטוחנים. אפשר לערבב סוגים שונים של אגוזים או סוג אחד בלבד. בהתחלה יהיו גושים קטנים של אגוזים, לאחר מכן הם יהפכו לאבקה ובהמשך השומן יתחיל לצאת החוצה והתערובת תהפוך לבצקית. בהמשך התהליך ניתן יהיה לראות את הנוזלים (השמן) יוצאים החוצה. יש לעצור מידי פעם את פעולת מעבד המזון כדי לנקות בעזרת לקקן את דפנות הכלי ולהמשיך בהפעלה. החמאה מוכנה כשהיא במרקם משחתי. ומה עושים עם החמאה הזו? טוב ששאלתם. כל כך הרבה דברים!!!!!

• שימו בצנצנת ותאכלו כממרח על הלחם. אם תשתמשו באגוזי לוז, מייפל וקקאו, הרי לכם נוטלה ביתית.
• הוסיפו כפית או שתיים ליוגורט עם קצת גרנולה ופירות.
• גוונו קצת את המתכונים שלכם. כל מתכון שמשתמשים בו בחמאת בוטנים, תוכלו להחליף בחמאת אגוזים אחרת. יש לכם מתכון לעוגיות חמאת בוטנים? פשוט החליפו את חמאת הבוטנים במינון זהה בחמאה שהכנתם.
• השתמשו בה להכנת מתוקים. רוצים מתכון מהיר? חממו במיקרו כ-200 גרם שוקולד מריר יחד עם כוס ממרח אגוזים ומעט סירופ מייפל. ערבבו לאיחוד התערובת והכניסו למנג’טים בתוך תבנית מאפינס. קררו עוד שהתערובת מתייצבת, והרי לכם פאדג’ מאפין מושלם. 

• ומה לגבי חלב אגוזים? אם אתם נמנעים או רוצים להפחית בצריכת חלב פרה, אפשר להכין חלב צמחי לעצלנים בעזרת חמאת האגוזים. הוסיפו כף גדושה של החמאה לתוך כוס מים וערבבו טוב טוב. טה – דה!! אפשר להמתיק אם רוצים.

זהו להפעם. עוד לא סיימתי לקטר, לא סיימתי להתמצא וגם לא להסתגל. אני עדיין בתהליך, משתדלת ליהנות גם מהדרך. עד הפעם הבאה, מוזמנים להעלות לכאן קיטורים נוספים, רעיונות לאפייה בריאה (או לא בריאה) וטיפים ועצות לי ולאחרים בנוגע למטבח ולסופר ההולנדי. מחכה לקרוא 😊

היי חברים, שמי נגה, בת 33 עוד מעט, אמא למאיה (5.5) ותום (1.5), אשתו של ניר, וקונדיטורית. אנחנו חדשים בנוף ההולנדי. הגענו לפני כחצי שנה בעקבות הצעת עבודה של ניר לבוקינג. כן, שמעתי שהרבה ישראלים עובדים בבוקינג. כן, סביר להניח שניר יכיר את השם של הישראלי ההוא שאתם מכירים מבוקינג.

אז איך בהולנד תשאלו? וואלה, טוב, תודה. אפשר לומר שבהרבה מובנים כבר הסתגלנו. מצאנו בית די מהר (באמסטלפיין כמובן), הילדים מרוצים מהמסגרת שלהם, ואנחנו מאוד נהנים מהזמן המשפחתי הרב שיש לנו כאן. ממש חששתי מיום נוסף של סוף שבוע עם הילדים. מה אני אעשה איתם כל כך הרבה זמן? חשבתי שנמצה תוך חודשיים שלושה את האטרקציות בסביבה ונתחיל למחזר או ניתקע בבית שעות (שזה אומר להרכיב פאזל 100 חלקים, לאסוף, לצייר יחד, שוב לאסוף, להרכיב מגדל גבוה, לאסוף, לגלות שעברו בסך הכל חמש דקות מאז שהתחלנו עם הפאזל, להתייאש ולהדליק טלוויזיה).

למזלנו, זה ממש לא ככה. יש כל כך הרבה מה לעשות, ומלבד חוות העיזים שמסביבנו (אחת באמסטרדם בוס והשניה במזרח אמסטלפיין, על יד האמסטל), וטיולי הליכה באמסטרדם, עוד לא ביקרנו בשום אטרקציה פעמיים.

בכל שבוע, בשישי בערב, ניר ואני מתיישבים מול המחשב ומחפשים רעיונות, קוראים המלצות ויחד עם תחזית מזג האוויר הפתוחה במקביל במסכים (עדיין קשה לי להתרגל לעובדה שהיום יכולות להיות 18 מעלות ומחר פתאום 10 מעלות פחות או יותר), אנחנו מחליטים מה נעשה בשבת ובראשון. 

<< לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון – כתבות ייחודיות והטבות בלעדיות
<< כך תהיו “חזלך” סביב שולחן החג  

לפני כשבועיים היינו בקטיף תפוחים עם הילדים. זו הייתה המלצה (נהדרת) של אחת האמהות הישראליות באמסטלפיין. הקטיף הספציפי הזה נמצא כ-20 דקות נסיעה מהבית (לינק  בסוף הכתבה). אל תשאלו אותי איזה סוג תפוחים קוטפים שם כי אני לא אזכור. האישה ששוקלת את התפוחים ציינה בפנינו את סוג התפוחים במעמד הכניסה למטע, אבל היא הולנדית ובחצי שנה שאני כאן הגעתי למסקנה שההולנדים מדברים מהר. או אולי זו אני שמבינה לאט? בכל מקרה היא אמרה את השם מהר ולי זה לא באמת שינה. נכנסנו למטע רחב עם שק סופר רב פעמי כזה של אלברט היין שהיה לנו בבגאז’ (ומזל שכך, כי הם לא מספקים כאן כלי קיבול כלשהו לתפוחים, אבל מצד שני – זה לא כזה מזל. יש מישהו שגר כאן בהולנד ואין לו שקית סופר רב פעמית אחת לפחות בבגאז’?), והתחלנו לקטוף. אמנם המטרה העיקרית בקטיף הייתה החוויה ולא התפוחים, אבל כצפוי קטפנו הרבה תפוחים. מה זה הרבה? המון. מה זה המון?  פשוט יותר מידי, ואם להודות באמת – אנחנו לא אכלני פירות כל כך גדולים בבית.

מאיה, הגדולה שלי, לא מוכנה לאכול כמעט שום פרי. מלבד תפוח. למה? ככה. כי “לבננה יש שיערות” והמנגו “טעים אבל לא בא לי עכשיו” והתות “חמצמץ לי מידי” (לכו תבינו איך זה מסתדר עם אהבתה לתפוחי גראני סמית שהם נורא חמצמצים) ופירות רבים אחרים היא בכלל מסרבת לטעום. אני מחכה שהתקופה הזו תעבור ובינתיים שמחה שלפחות ירקות היא אוהבת.

תום, הקטן שלי וניר, יאכלו בשמחה את רוב הפירות שיוגשו להם, אבל בתנאי סף של פירות חתוכים ומסודרים  יפה בצלחת שתונח לפניהם .

אז חזרנו הביתה עם שקית מלאה בתפוחים, ואני התחלתי לחשוב על רעיונות מה לעשות עם אותם התפוחים, כי עד שנגיע לכולם הם יתרככו וחלק ייזרק לפח עוד לפני שנספיק לאכול אותם.

העדפתי שלא להכין טארט תפוחים או עוגה כזו עתירת קלוריות וסוכרים. לא כדאי. אמנם אני קונדיטורית, אבל  אני שומרת על הקלוריות לאירועים מיוחדים. תחשבו מה זה כשיש בבית עוגות ומתוקים כל יום כל היום. זה קצת מטריף. במיוחד למי שיש sweet tooth כמוני.

וגם בריאותית, בכל זאת. פאי/טארט כהלכתו זה חמאה וסוכר וקמח לבן ואת המוצרים האלה לא כדאי לצרוך על בסיס יומיומי או בתדירות גבוהה.

אבל מה עושים כשהתפוחים הרבים מהקטיף המונחים בשקית מאלברט היין מבקשים שאעשה בהם שימוש? וכשבני הבית מבקשים עוגת תפוחים?

אז נזכרתי בפתרון הזה שהיה לי עוד בארץ כשפירות התחילו להתרכך לי ולא רציתי לזרוק – קראמבל!

קראמבל עם קצת התאמות כדי להפוך אותו לבריא יחסית.

הקראמבל, למי שלא מכיר, מכיל פירות חתוכים לקוביות ומעליהם פירורים המורכבים מקמח, סוכר וחמאה בדרך כלל. אפיית הקראמבל מרככת את התפוחים ומגירה מהם נוזלים ככה שבסוף מקבלים מאפה חם עם קראסט בצקי מלמעלה ובפנים ביס נימוח חלק ורך של תפוחים אפויים בתנור.

אז אחרי כל ההקדמה הזו, אני בטוחה שאתם מוכנים כבר להכין קראמבל כזה משלכם.

לפניכם שני מתכונים – האחד של קראמבל אולד סקול עם קמח לבן וחמאה וסוכר. השני בגירסתו הבריאה יותר (והטעימה אף היא) עם קמח בריא יותר, עם סוכר קוקוס טבעי שערכיו התזונתיים בריאים הרבה יותר מהסוכר המזוקק הלבן שכולנו מכירים ועם שמן קוקוס במקום החמאה.

קראמבל תפוחים (4 קעריות אישיות או תבנית בינונית בקוטר 20 ס”מ)

4-5 תפוחים, עדיף תפוחים חמצמצים כגון גראני סמית

כף-שתיים סוכר

מומלץ: כפית תמצית וניל איכותית (אם אין לכם איכותית, אל תשתמשו בכלל)

מעט קינמון למי שאוהב

100 גרם חמאה קרה וחתוכה לקוביות

חצי כוס סוכר. מומלץ סוכר חום שנותן מעט יותר קראנצ’יות לבצק בסוף האפיה, אך אפשר גם עם סוכר לבן

¾ כוס קמח

חצי כפית מלח

קראמבל בגירסא הבריאה יותר  

4-5 תפוחים, עדיף תפוחים חמצמצים כגון גראני סמית (אלה התפוחים הירוקים למי שלא מכיר)

כף – שתיים סוכר קוקוס /מייפל/סילאן. את סוכר הקוקוס ראיתי גם באלברט וגם בלידל.

מומלץ: כפית תמצית וניל איכותית (האמת שלא נתקלתי כאן עדיין בתמצית לא איכותית כמו האלה של הארץ שעולות 5 שקלים שכל קשר בינן לבין וניל מקרי בהחלט. אני מדברת על תמצית שרואים בה את הנקודות השחורות שהן זרעי הוניל) את שלי קניתי באלברט היין ב-7 יורו אם אני לא טועה. כן, זה יקר. הוניל נורא יקר לאחרונה. אפשר לוותר אבל אני ממליצה בכל אופן להחזיק אחד כזה בבית. 

 

מעט קינמון למי שאוהב

80 גרם שמן קוקוס קר (כשהטמפרטורה מעל 25 מעלות, שמן הקוקוס הופך נוזלי. במקרה הזה אנחנו מעדיפים אותו מוצק יחסית)

שליש כוס סוכר קוקוס. לסוכר קוקוס טעם קרמלי שמזכיר במעט את הסוכר החום

¾ כוס קמח. אפשר להשתמש בקמח כוסמין (Spelt) שהוא בריא יותר מהקמח המלא גם וטעים יותר, טעמו פחות כבד. אני ערבבתי שקדים טחונים ושיבולת שועל כי בני תום רגיש לגלוטן, עוד בנושא הזה בבלוג נפרד.

חצי כפית מלח

הוראות הכנה הזהות לשני סוגי הקראמבל:

1. קולפים את התפוחים וחותכים לקוביות בינוניות (התפוחים מגירים הרבה נוזלים ומאבדים מגודלם)
2. מערבבים בקערה עם הסוכר (כף-שתיים), הוניל והקינמון
3. דוחסים לקעריות/לתבנית. לא לשכוח שהם מאבדים מגודלם לאחר האפייה ולכן כדאי להעמיס ולדחוס אותם.
4. בקערה נפרדת מכינים את הקראמבל: מכניסים את חומרי הקראמבל (קמח, סוכר, חמאה/שמן ומלח) ומפוררים באמצעות הידיים עד להיווצרות מרקם פירורי.
5. מפזרים מעל התפוחים את פירורי הקראמבל ומכניסים לתנור שחומם מראש על 180-190 מעלות עד שהקראמבל זהוב ושכבת התפוחים הצטמצמה במעט. בסביבות 15-20 דקות
6. אוכלים חם! בתאבון!!

ניתן לשמור במקרר ולחמם לפני ההגשה. הקראמבל נשמר כיומיים שלושה במקרר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכנתם קראמבל? יש לכם שאלות? עוד רעיונות למאפי תפוחים? מקומות שקטפתם בהם ורוצים להמליץ גם כן? אני רוצה לשמוע הכל! הגיבו לי כאן בתגובות למטה.

מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שלי בפייסבוק.

 ולמי שמתעניין בקטיף התפוחים שהיינו בו – https://www.olmenhorst.nl/, ממליצה בחום. מלבד קטיף התפוחים יש גם קטיף אגסים שאנחנו עוד לא הגענו אליו, דוכנים וגן שעשועים גדול. ואוכל, יש גם אוכל. לא המון אבל יש.

 

<< לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון – כתבות ייחודיות והטבות בלעדיות