מרבית אמצעי התמיכה בעסקים במשבר הקורונה יופסקו ב-1 באוקטובר. הממשלה היוצאת סבורה שהתמיכה אינה הכרחית יותר מאחר ומרבית ההגבלות הוסרו.
מחסור בעובדים
בעלי העסקים מופתעים מהחלטת הממשלה וכועסים שהם ננטשים ממש לפני סיום המשבר באופן המעלה את הסיכויים לפיטורין רבים.
לעומתם, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמסר כי לראשונה יש יותר משרות ממחפשי עבודה, כלומר יש מחסור בעובדים.
לכן, קראו הכלכלנים לעצור את התמיכה מיד כדי למנוע מצב שבו העובדים בענפים הסגורים יישארו בבית ולעודדם לצאת לעבוד בסקטורים המשוועים לעובדים.
בנוסף, כפי שעולה משיעורי פשיטת הרגל הנמוכים, ישנן חברות הפועלות רק בזכות התמיכה ובלעדיה לא הייתה להן הצדקה כלכלית.
הקבינט שמע את קריאות הכלכלנים אך חשש לפעול בכיוון לפני כן.
האומץ הדרוש נמצא בעקבות הצפי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהכלכלה תצמח בכ-3.8% השנה.
לאחר כשנה וחצי של סיוע כלכלי, מאז מרץ 2020 ולאחר הזרמת יותר מ-80 מיליארד אירו לעסקים – נפסק הסיוע.
שר האוצר, וופקה הוקסטרה (Wopke Hoekstra) הסביר: ״עכשיו כשכבר אין כמעט מגבלות, והכלכלה צמחה בכמעט 4%, הסיוע לעסקים הוא לא רק מוגזם, אלא אפילו בעל השפעה שלילית.״
הממשלה בונה על כך שהכלכלה תשתנה באופן קבוע בעקבות הקורונה ולכן התמיכה בעסקים הייתה מיועדת לסייע בשינוי, לדברי השר הוקסטרה.
שר הכלכלה בלוק הרחיב, ״אם יש שינוי לטווח הארוך, לא ניתן לצפות ממשלם המיסים למימון ארוך טווח.
״כדי לקדם את השינוי וכדי לאפשר לאנשים מסקטורים אחרים לעבוד, הממשלה מעוניינת גם לקדם הכשרה מחדש של עובדים.”
התמיכה תמשך, ברבעון האחרון של השנה, רק לסקטורים שגם לאחר ה-1 באוקטובר לא יוכלו לפעול באופן מלא.
הקבינט עדיין עובד על תוכנית פיצוי למועדונים ולדיסקוטקים, מאחר והם היחידים שסגורים לגמרי בהוראת הממשלה ומזהיר כי ״יישום התוכנית מורכב מאד ודורש המון מהארגונים המיישמים את התוכנית.״
תגובת בעלי העסקים
בעלי העסקים בתעשיית האירועים מכנים את ההחלטה ״הפתעה מאד לא נעימה.״ רימר רייפקמה (Riemer Rijpkema), מארגון המסחר CLC-Vecta אמר, ״אנחנו אפילו לא יודעים מתי יוסרו לחלוטין המגבלות ובכל מקרה יעבור זמן עד שיהיו כנסים וירידים. לא יעלה על הדעת שהממשלה תנטוש אותנו באופן כזה ללא תמיכה בכלל.״
יו״ר ארגון האירוח ההולנדי (KHN), רובר וילסמן (Robèr Willemsen) קורא להחלטה ״כמעט פושעת״, ומביע חשש שבסוף השנה עסקים רבים יקרסו ומשרות רבות יהיו בסכנה.
לדבריו, ״אין לזה הסבר וזה לא מקובל שהמגבלות נמשכות אבל התמיכה מפסיקה. לעסקים כבר לא נשארו רזרבות והם צוברים חובות.״
הפסקת התמיכה היא מכה קשה גם לתעשיית התיירות. מרים דרסמה (Mirjam Dresmé) מארגון ANVR (ארגון בעלי עסקים בתעשיית התיירות) מספרת, ״יש עדיין מגבלות על נסיעות מחוץ לאיחוד האירופי, כך שחברות שזה השוק שלהן עדיין בבעיה. הן רואות את הסוף אך הן עדיין בסכנה של פשיטת רגל או שיאלצו לפטר עובדים נוספים.״ בעלי העסקים נאלצו לקחת משכנתאות או למשוך מכספי הפנסיה שלהם כדי לשרוד את המשבר. ביטול המגבלות בלבד לא יביא להתאוששותם כי זה לא יפצה על ההכנסות שהם פספסו בשנה וחצי האחרונות. הם היו חברות יציבות לפני הקורונה וזה ממש חבל שהם יקרסו אחרי כל התמיכה שכבר ניתנה.
בענף התיירות פוטרו כבר כ-30% מהעובדים בגלל הקורונה. הממשלה הציעה שעובדים שפוטרו מסקטורים שעדיין בקשיים יועסקו בסקטורים אחרים. ״התיירות תתאושש כשהגבולות יפתחו ואנו רואים שכולם מצפים לכך. אין טעם להכשיר את העובדים מחדש כי בקרוב תהיה שוב דרישת לחברות התיירות ולעובדיהן. פשיטות הרגל יגרמו לאובדן ידע.״
הפסקת התמיכה לא יכלה להגיע במועד גרוע יותר לתעשיית האירועים. ״השבוע הקמנו דוכן ליריד לראשונה מאז מרץ שעבר״, סיפר מנו דה האן, שותף בוינק דוכנים ואירועים. ״בירידים שמירת ריחוק חברתי או ישיבה במקומות קבועים אינם אפשריים.״ מבחינתו ברור שהממשלה לא תתמוך בחברות מסקטורים שרשאים לפעול. הוא מסביר את ההבדל בינם לבין סקטורים אחרים, ״כשעסק אירוח רשאי לחזור לפעול, הם יכולים לפתוח באופן מיידי. זה לא המצב בתעשיית האירועים בה נדרשת הכנה ארוכה מראש. אם הטיפול יהיה גרוע עדיין יתכן שלא נשרוד.״
דה האן היה תלוי לחלוטין בתמיכת הממשלה בשנה וחצי האחרונות וחושש שצפויה לו תקופה נוספת של חוסר וודאות. ״בדרך-כלל ספטמבר ואוקטובר הם חודשי השיא שלנו, אך עכשיו אין לנו מושג אם העסקים יחזרו לשגרה.
גם האפשרות לבקש דחיית מס תפסיק ב-1 באוקטובר. כ-369,000 עסקים ניצלו את האפשרות אם כי מרבית המסים הדחויים כבר שולמו. עדיין נותרו כ-270,000 עסקים עם חובות מס של מעל 19 מיליארד אירו ויש להם 5 שנים לביצוע התשלום.
לאחר 1 באוקטובר, עסקים שעדיין יזדקקו לסיוע כספי יוכלו לבקש תמיכה ממנגנוני השגרה בהם התנאים למתן תמיכה יוגמשו.
הקבינט טרם החליט האם התמיכה הכללית תוחזר באם תהיה שוב עליה בתחלואה. על כך אמר השר הוקסטרה, ״היו כאן כבר כל כך הרבה תפניות בעלילה שכבר לא ניתן לומר שום דבר בוודאות.״
אנחנו רגילים בתחילת כל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. נרוץ, בכל מזג אוויר, ויהי מה. או שנצא להליכה. אבל כל יום. או שנעשה מדיטציה, גם אם עייפים. האפליקציה עם התרגילים לחיזוק שרירי הבטן מחכה שנפעיל אותה יותר מפעמיים וכך גם גומיות הכושר שקנינו אונליין. אנחנו מתחייבים לעצמנו כל שנה מחדש כי זה אף-פעם לא מחזיק. עובדה.
זה אוניברסאלי כנראה. או שאולי בעצם לא. אני מנסה לדמיין את ההולנדית שחלפה על פני רצה בבגדים מנדפים בגשם שוטף מתלבטת אם לצאת לאימון הערב. מנסה לדמיין ולא מצליחה. איכשהו נדמה שזה קל לה. לא בהכרח הריצה עצמה, אלא החלק המאתגר נפשית, החלק הזה של ה-להתמיד, של ה-לא לוותר לעצמך.
איכשהו, להולנדים נראה שזה בא יותר בקלות. אולי זה המבט החביב על פניה של הרצה ההולנדית והרצים האחרים שחולפים על פני. אולי זו בִּרכת השלום שהם לרוב ממלמלים אלי תוך כדי ריצה. אולי זו העובדה שפשוט רואים הרבה מהם. בכל מקום: על שבילי האספלט, ביער, על הסוללה שמעל לנהר. לא פעם, עם משקולות לגופם. ובכל מזג אוויר, גם ברוח של מעל 50 קמ”ש או טמפרטורה שנושקת לאפס. נראה שהם פשוט עושים את זה וזהו. בלי עניינים.
אמנם אף אחד לא ייקח מאתנו, הישראלים, את קרב המגע ואת זה שרובנו עשינו טירונות וחלקנו גם שירות צבאי קרבי מלא, אבל פייר – נראה לי שההולנדים לוקחים אותנו בסיבוב, בכל מה שקשור להתמודדות עם מצבים לא נוחים. בעיניי, בהקשר הזה, ההולנדים נתפסים כקשוחים יותר.
אולי ההולנדים נתפסים בעיניי כקשוחים בגלל הקטע הזה של ה-להסתדר לבד. נדמה לי שהם מבקשים עזרה רק אם ממש צריך. בתור לא-הולנדית, אני נתקלת הרבה בצד השני של זה: הם יציעו עזרה רק אם נראה שהבן אדם ממש חייב אותה, אחרת זה עלול לפגוע בו. אז כמובן שאם מישהו ייפול מהאופניים ויישאר שרוע על הכביש, ההולנדי הטיפוסי מיד ייגש אליו. אבל אם מישהו “סתם” יתקשה לתמרן אופני קרגו עמוסות בילדים ו/או קניות כשהוא מוליך אותם בין הברזלים שעל שביל הולכי-הרגל – ספק גדול אם מישהו בכלל יחשוב על להציע לו עזרה.
אולי זה בגלל שנראה שהם מפדלים בכל מזג אוויר. זה לא מזיז להם אם יש רוח בעוצמה שגורמת לי לחשוב טוב-טוב לפני שאני יוצאת מהבית או גשם מהסוג שגורם לי לשלוח יד אוטומטית למפתחות המכונית. נכון, כישראלים גדלנו על זה שאנחנו “לא עשויים מסוכר”, אבל ההולנדים לקחו את זה כמה צעדים קדימה. אולי פשוט כי אין להם ברירה.
אולי הם נתפסים בעיניי כקשוחים בגלל הדימוי שיש לי בראש. אנשים שלא נותנים לנפש לנהל אותם יותר מידי. כמו מכונה שעובדת בלי לשאול שאלות, האימון שקבוע הערב בלו”ז יוצא לפועל. כך, מן הסתם, נוצרת התמדה: על-ידי ניטרול הקושי הנפשי שכרוך בהקניית הרגל חדש, בעיקר בהתחלה.
אנחנו רגילים בכל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. האם נוכל, בהולנד, לקבל השראה מהמקומיים? האם נצליח לאמץ את האלמנט באופי ההולנדי שמאפשר לנטרל את הקושי הנפשי, או לפחות להתגבר עליו בקלות? אני לא חושבת, והאמת, אני גם לא בטוחה שזה כדאי.
אבל כישראלים שלא חיים בישראל, כן יש לנו יתרון. בעוד ששריר התאומים שלנו אולי טיפה מנוון, שריר אחר, שאולי אנחנו בכלל לא מודעים לקיומו, דווקא מפותח. זה ה”שריר” שאחראי על להחליט החלטות. פה בהולנד, לעתים קרובות מאוד אנחנו תוהים מה מתאים לנו ומחליטים מחדש באיזו דרך לבחור. עם המעבר מישראל יצאנו ממצב של “טייס אוטומטי” ועברנו למצב כמעט קבוע של קבלת החלטות. על בסיס יומי אנחנו נדרשים להכריע האם לאמץ את המנהגים ההולנדים הרווחים במה שקשור באוכל, חינוך, טיפוח, חגים, סדר יום אינדיבידואלי ומשפחתי, תקשורת עם קולגות ועם חברים, סידור הבית והגינה, ובעצם, מה לא? הרשימה כמעט אינסופית. חלקנו אפילו מחליט בכל פעם מחדש באיזו מדינה הוא רוצה לחיות. לרוב חברינו שחיים בארץ זה לא קורה.
ייתכן שבגלל שההכרעות היומיומיות הללו קורות הרבה יחסית, אנחנו לא שמים לב אליהן, אבל הן מתרחשות, לפחות בשנים הראשונות לאחר המעבר. זה קורה כשאנחנו מחליטים בכל פעם מחדש שאנחנו עושים משהו כך ולא אחרת – גם אם זה לפעמים לא נוח וממש הולך נגד האוטומט שלנו. האוטומט הזה יכול להיות מה שהשכנים עושים או מה שעושים חברינו בארץ אבל בכל מקרה, אנחנו נדרשים להרהר בעניין ולהחליט.
אז אם כבר עברנו ממצב של תנועה במסלול ידוע מראש לתנועה במסלול בהתהוות, יש סיכוי גדול יותר שנצליח להתמיד ולהקנות לעצמנו הרגלים חדשים. למה? כי כשרוצים להפוך את ריצת הערב להרגל, מה שצריך לעשות זה להחליט בכל פעם מחדש שהיום, למרות שהכי נוח ואוטומטי לנו כרגע זה לצפות בטלוויזיה או לגלול את הפיד של הפייסבוק ברביצה על הספה – נשנה את המסלול הקבוע שהערב שלנו הולך בו ונצא לרוץ.
אנחנו רגילים להתחייב לעצמנו בכל שנה – לעתים קרובות בראש-השנה – שהפעם נתמיד. אולי דווקא בהולנד, יש סיכוי לא רע שזה יצליח. כי להתמיד במשהו עד שיהפוך להרגל זה לרתום לא רק את שרירי הגוף הרלוונטיים אלא גם את ה”שריר” שמקבל החלטות ושאצלנו, כך נראה, הוא מפותח בהשוואה לאחרים.
תחשבו על זה כשאתם מחליטים לצאת לריצה, למרות שסערה בחוץ. בהצלחה. ושנה טובה.
לפני כמה ימים חזרנו מביקור מולדת ארוך בישראל שכלל לא מעט מפגשים עם חברים וקולגות שאני מאוד אוהבת ומעריכה. חזרתי משם לדלפט עם אנרגייה ותשוקה להכיר יותר מהמתרחש כאן בעולם התרבות והאמנות. היצירה שלי נובעת לרוב מהמציאות והמקומות בהם אני חיה. אחרי שנתיים כאן הגיע הזמן שלי לעשות עוד צעד לתוך חריץ הגבינה ולגלות איך ומה ואיפה עושים כאן קונצים. מזל שיש את המדור החודשי הזה שהוא דרך נפלאה עבורי לשוטט ולפגוש יוצרים וזירות אמנות מקומיות. כל פעם אני פוגשת אמן.ית מתחומי אמנות שונים והפעם הזרקור על תמר שילו מילוא.
אגרונומית מציירת
המסע שלי אל הסטודיו של תמר באמסטלפיין החל בחמישי בצהריים. במקום שעה ורבע של נסיעה רגועה ברכבת ואז טראם מספר 25, מצאתי את עצמי נוסעת שלש שעות ברכבות. המסע כלל פספוס תחנות, חזרה על עקבות, וניהול שיחות בראש עם עצמי שנעות בין הלקאה עצמית לעידוד וחמלה.
המסע הזה לעבר הסטודיו של תמר הבהיר לי שהשנתיים האחרונות שהתאפיינו בהשתבללות ביתית כנראה ניוונו קצת את שריר הניווט והתמצאות שלי במרחב. מקווה שבכתבה הבאה בסדרה התחושות שלי תהיינה אחרות (תזכירו לי ?).
הכל נרגע ונשכח ברגע שתמר יצאה לקראתי ואספה אותי בחום לסטודיו שצמוד לביתה. ברקע התנגן אלבום של מתי כספי, על השולחן היה תה ירוק, מגדיר צמחים ישראלי, פטל שנקטף מהגינה ועוגיות מיוחדות שהגיעו כל הדרך מהחופשה באיטליה. בתפאורה המרגיעה הזאת יכולתי להתרווח ולהנות משיחה מעניינת והתבוננות ביצירות של תמר.
שמי תמר שילו מילוא אמא לארבעה (21,19,16,13) אמנית וציירת משלבת ציור אבסטרקט, פיגורטיבי וקולאז׳. אני אוהבת לעבוד במגוון חומרים ולצייר סיפור, זכרון או רעיון שבתקווה יעוררו מחשבה.
מתי ולמה הגעת להולנד?
הגעתי לפני 17 שנים בעקבות רילוקיישן מעבודתו של בעלי. הגענו להולנד והתמקמנו באמסטלפיין בה מצאתי מקום שליו ליצור בו.
האם פעלת בישראל כאמנית?
כשחיינו בישראל, בימים עבדתי במשרה מלאה כאגרונומית בחברת בינלאומית לטיפוח פרחים ובערבים, אחרי שכולם הלכו לישון, ציירתי באקוורל על שולחן האוכל הגדול.
העבודה כאגרונומית גרמה ליצירת קשר ואהבה גדולה לטבע ולצמחים שבאים לידי ביטוי בצורות שונות ביצירה שלי.
Flora Reacrylica
האם הזהות הישראלית ו/או היהודית היא חלק מהיצירה שלך? באיזה אופן?
הזהות הישראלית טבועה ביצירה שלי ומתבטאת בבחירת הצבעים ונושאי הציור. תבנית הנוף והצמחייה הארץ ישראלית נכנסים לתוך הציורים שלי. גדלתי וחייתי בכפר סבא וסדרת ציורי הברושים שלי הם בהשראת הברושים מהשדרה הצמודה לבית ילדותי.
לא פעם ישראלים שמתבוננים בעבודות שלי נזכרים בנוף ילדותם , בקיבוץ של הסבים או בחוויות שונות מהארץ.
The way home
איך והאם החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך?
השקט והשלווה של הולנד מאפשרים לי ליצור ברוגע ולפתח רעיונות לעבודות. לצד השקט המאפשר מרחב למחשבות, אני אוהבת גם לחקור את גבולות היצירה האמנותית ולצאת מאיזורי הנוחות שהחיים כאן מזמנים. כלומר, לא לצייר רק הרמוניה ושלווה אלא גם לחשוב ולהביא לעבודות שלי נושאים בוערים, שהם אמנות בר קיימא – Sustainability art. יצרתי מספר סדרות העוסקות בתרבות הצריכה ושמירה על הטבע. לפני כמה שנים התחלתי לעשות שימוש בשקיות נייר מחנויות – Shopping bags. חיברתי את השקיות ויצרתי משטח עבודה לציור במקום נייר או קנבס. בנוסף ציירתי רק בחומרים טבעיים כמו דיו שמופק משורשים, גירים שיצרתי מאדמה וגם צבעי מים. העבודה הראשונה שיצרתי ‘BAGosphere’ זכתה להצלחה גדולה, היא נבחרה והוצגה בתערוכות בהאג, באמסטרדם ובאוניברסיטה הטכנולוגית בדלפט. בסדרה אחרת השתמשתי במגדיר הצמחים (ששימש אותי בתיכון במגמת ביולוגיה) ועל גבי הדפים הישנים יצרתי פרחים חדשים משאריות צבעים שקילפתי מפלטות הציור. עבודות מהסדרה הזו נבחרו והוצגו בטריאנלה ה- 8 של מוזיאון Cobra באמסטלפיין.
‘BAGoLife’ Tamar Shilo 2019
מה חסר לך / למה את מתגעגעת בעולם האמנות והתרבות הישראלית? מהם לדעתך ההבדלים בין עולם התרבות הישראלי לזה ההולנדי?
אני מתגעגעת למוסיקה הישראלית עליה גדלתי וכמעט תמיד נמצאת ברקע כשאני מציירת. שירים בעברית תמיד מרגשים אותי ומחברים אותי לשורשים שלי. מפגשי הציור שאני מעבירה לישראליות באמסטלפיין מתקיימים כשברקע מתנגנת מוזיקה ישראלית. המוזיקה הפכה להיות חלק מהחוויה של המפגש. הגעגוע לשירים ישראלים של פעם גרם לי לחזור לאחרונה לנגן בפסנתר אחרי שלא ניגנתי מאז נערותי.
מקום בהולנד שמעורר בך השראה?
טבע, טבע ושוב הטבע.הפארקים היפיפיים על כל מגוון הצומח המיוחד בהם המתחלף לפי עונות השנה. הצבעוניות המשתנה בטבע משפיעה על השימוש שלי בפלטת צבעים יחודית לכל עונה ומזג אויר. כל עונה משמשת כזרז והשראה ליצירה עבורי.
מקום שתקחי אליו חבר.ה אמנים או חובבי אמנות שיבואו לביקור?
תערוכות קבועות או מתחלפות במוזיאונים לאומנות מודרנית כמו Stedelijk museum; Museum JAN, מספקות הצצה ליוצרים מעולים ולעבודות מלאות השראה. גם מוזיאונים מובילים כמו Rijksmuseum, Van Gogh museum. לרוב מביקור בתערוכות אני יוצאת עם דחף ליצור ולשכלל את השפה האמנותית שלי. באופן אישי אני מקפידה לבקר בתערוכות בכל חופשה שלי, גם מחוץ להולנד ולאסוף עוד ועוד השראה וידע לתוך הסטודיו.
BAGosphere
אמן.ית מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה?
אני חברה באירגון האומנים ההולנדי Amstelland Kunst מזה שמונה שנים. עצם הבחירה שלי להשתייך לאירגון מאפשרת לי שיתוף פעולה עם אמנים מקומיים על בסיס קבוע. בארגונים חברים כחמישים אמנים ואנחנו עובדים על תערוכות משותפות ופרוייקטים שונים ומגוונים ביחד. ההשתייכות לארגון פותחת דלתות והזדמנויות ובמקביל גם דורשת מחויבות ואחריות מצד כל אמן שותף.
אם לא היית עוסקת באמנות, מה היית עושה?
עוסקת בתחום יצירתי שקשור בטבע. עצם היצירה מספקת ומשמחת אותי, אבל החיבור לטבע הולך איתי שנים רבות אחורה. לפני שהגעתי להולנד עבדתי כאגרונומית ומטפחת פרחים. תואר שני עשיתי במכון הוולקני בנושא ריבוי בתרביות רקמה של אדמונית – Peony. לא תיארתי לעצמי שהפרח היפיפה הזה (שגדל בישראל רק באיזורים עם קרה כמו רמת הגולן ואיזור חברון) ילווה אותי גם בעתיד ויפרח בגינה ההולנדית שלי מדי שנה. לאחר סיום התואר עבדתי כאגרונומית במשתלת הדרים וצמחי נוי במרכז הארץ ולאחר מכן כמטפחת בחברת פרחים בינלאומית. יצרתי וטיפחתי זני פרחים חדשים וכחלק מעבודתי נסעתי להולנד, לביקורי עבודה אצל מגדלים וחברות שייצרו את הזנים שטיפחנו. כך הכרתי את הולנד עוד לפני המעבר לכאן, זו היתה עבודה בשדות פורחים וחממות מלאות צבעים וריחות. פריחה בשני המקומות במקביל, בישראל ובהולנד.
Inside outside 16 Tamar Shilo
כאמא לארבעה, איך העולמות של אימהות,אמנות ורילוקיישן משתלבים ומתקיימים במקביל בחייך?
למעשה תחום האמנות בחיי קיבל דחיפה כבר בתחילת הרילוקשיין. באנו עם שני ילדים הקטנים ומהרגע שהם נכנסו למסגרת זה איפשר לי ליצור ולהתפתח בעולם האמנות שסקרן אותי. בתחילת הרילוקיישן יצרתי בסלון הבית כשהילדים מסביבי, כיום יש לי סטודיו שמאפשר מרחב יצירה פרטי. לפני ארבע שנים פתחתי את הסטודיו לסדנאות ציור לנשים ישראליות. המטרה במפגשים האילו היא לתת מקום מחבק ומכיל, בית יצירתי גם למי שלא יצרו לפני וסקרניות לעולם היצירה והחומר. לקבוצות שאני מנחה באות נשים מכל קשת הגילאיים. לכולנו יש מכנה משותף והוא המעבר לארץ זרה. יחד עם פעולת הציור והאמנות נוצר מרחב נעים בו נרקמות חברויות ונולדות יוצרות חדשות. המפגש עם עוד נשים בסטודיו מהווה עבורי סיפוק ואושר.
אם לא בהולנד, איפה היית גרה ולמה?
ישראל אליה אני מחוברת מאד. שם הבית, היה ונשאר עבורי.
איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
מאמינה שבישראל ובהולנד ממש כמו היום…
טיפ לאמנים שרק נחתו?
לנצל את המומנטום ללמוד כמה שאפשר, להתנסות, להתפתח ולחוות. לבקר בכל תערוכה רצינית ויש פה לא מעט. לחבור לאמנים מקומיים ולהשתתף בפרויקטים משותפים.
איפה אפשר לראות יצירות/עבודות שלך?
ציורים שלי נמצאים כרגע בתערוכת ’Toekomst’ שמוצגת עד סוף ספטמבר בגלריית Oude Raadhuis בימי שישי- ראשון 14-17 Dorpsstraat 9 Aalsmeer. ב- 2-3 באוקטובר אציג בעיריית אמסטלפיין כחלק ממסלול אומנות שנערך בעיר מדי שנה.
על מנת להתרשם מתערוכות קודמות ניתן לבקר באתר שלי. הסטודיו שלי באמסטלפיין פתוח לביקורים מתואמים מראש.
אז למה בעצם את עושה קונצים?
האומנות מהווה מקום מרכזי בחיי. אני יוצרת בשל ההנאה שפעולת יצירה והציור מיסבים לי, אבל גם בשל הצורך לעורר מודעות לשמירה על הטבע. אני אוהבת לצייר רעיונות, סיפורים וזכרונות שמקשרים אותי ואת הצופים לרגעים טובים מצד אחד ומצד שני יש עבודות עם ביקורת על תרבות הצריכה והפגיעה בטבע, במטרה לעורר את הצופים לפעולה בנושא.
בסוף השבוע משטרת הולנד הייתה עסוקה מאד בהתמודדות עם מעשי אלימות רבים. ביום שישי בלילה הוצתה דירה באמסטרדם, אזור west והמשטרה חושדת שההצתה קשורה לדגל הגאווה המתנוסס מהדירה. זהו אינו ניסיון ההצתה הראשון בבתים בהם תלוי דגל הגאווה. הדירה פונתה כמשנה זהירות. אחד הדיירים סיפר, ״העשן נכנס לחדר שלי, שמעתי אנשים צועקים הצילו, יש שריפה וברחתי החוצה.״ הדיירים ואורחיהם פונו למסגד הסמוך.
המבנה בו נמצאת הדירה מאכלס ברובו סטודנטים. בעלי המבנה, ארגון DUWO היו המומים. בעבר הם כבר הפיצו מכתבים בבניין בהם נכתב: ״היו פה מספר אירועי חוסר סובלנות מביכים. אנחנו מדגישים שנטיל סנקציות על דיירים האחראים לביטויי חוסר הסובלנות הללו.״
במקביל הם אסרו על תליית דגלי הגאווה במסדרונות, בלובי ובמעליות המבנה, לדבריהם משיקולי בטיחות אש. מכתבם לדיירים התייחס לדגלי הגאווה בלבד אך דובר מטעמם מסר לNOS שההחלטה אינה קשורה לדגלי הגאווה בלבד ונוגעת לכל דגל שיוצג במבנה. ״זה באמת בגלל בטיחות אש. אי אפשר לתלות דפים במעלית כי ניתן להצית אותם. אנחנו תומכים בפעילות לטובת הקהילה הגאה ומי שתומך יכול לתלות דגל גאווה בחלון חדרו. אנחנו בבעיה כי אנחנו רוצים לתמוך בביטוי עצמי אך גם להיות אחראים על הבטיחות.״
ארגון COC (ארגון תמיכה בקהילה הגאה) גינה את האלימות ודרש שיינקטו צעדים הולמים, ״החשד הוא שההצתה קשורה לתליית דגל הגאווה כמובן. הגיע הזמן שיטפלו באיומים ובאלימות נגד חברי הקהילה. המשטרה חייבת לרדת לחקר האמת כדי לאתר את האשמים.״ כך מסרה יו״ר הארגון אסטריד אוסנברוך.
הצתה: חשד לביצוע של אוהדי קבוצת אוהדי פיינורד
ביום שבת אירע פשע שנאה נוסף נגד חברי הקהילה הגאה. חדר כושר השייך לפול ואן דורסט הוצת (יו״ר של ארגון הלהט״ב ‘החברים הורודים’, אוהדי קבוצת הכדורגל פיינורד – De Roze Kameraden).
מחוץ למבנה רוססו כתובות שנאה וסיסמאות נגד הקהילה הגאה ונשמע פיצוץ.
בעלי חדר הכושר היה המום וסיפר, ״זה מצער שחברינו נאלצים להתמודד גם עם זה.״
אסטריד אאוסנברוך, יו״ר COC הולנד ואוהדת של פיינורד בעצמה, קראה לפיינורד לגנות את ההצתה והגרפיטי ואמרה, ״מה לעשות עם הטיפוסים הללו ששינאתם כל כך קיצונית עד שהם פוגעים בתומכי המועדון שלהם? אם המעשה הפחדני הזה אכן בוצע על ידי אוהדי פיינורד, על פיינורד להעביר מסר ברור, על ידי הרחקה מהאצטדיון, שאין במועדון שלהם מקום להומופוביה.״
פיינורד אכן מרחיקים עצמם מאלימות ומאיומים. דובר המועדון הצהיר, ״ראשית, זה אירוע עצוב ומצער ואני מניח שכל אדם שפוי חושב כך. עמדתינו ברורה, פיינורד פה בשביל כולם. יש לנו 2 מיליון אוהדים, אי אפשר להיות יותר מכילים מזה. אנחנו כוללים את כולם וכולם רצויים פה.״
במועדון מדגישים שהם ממתינים לתוצאות חקירת המשטרה כדי להבין מי המעורבים באירוע.
דקירות ונשיכות באמסטרדם
בנוסף לאירועים האלה הייתה משטרת הולנד עסוקה מאד בסוף השבוע גם בתקריות אלימות רבות נוספות. בהאג נדקר אדם בויכוח ברחוב ושני בני אדם נעצרו. במרכז ונלו נפגעו מספר אנשים בקטטה המונית במרכז העיר, אחד מהם, בן 32, נפצע קשה ואושפז בבית החולים. בכפר הדייגים קאטוייק נפגע אדם מבעיטה בפניו ואושפז בבית החולים. לפי העדויות הוא הלך במרכז הכפר עם חבריו כשהוא הופל לרצפה ונבעט בפניו על ידי אדם שנמלט מיד מהמקום. המשטרה עדיין מחפשת אחר החשוד. גם באמסטרדם לא היה שקט בסוף השבוע ובקטטה המונית בכיכר ביילמר היו פצועים מדקירות ונשיכות. במקרה הזה נעצרו שלושה חשודים.
כשאבי (53) עבר להולנד לפני יותר מ-20 שנה, עוד לא היו רשתות חברתיות, מרק צוקרברג חגג בר מצווה, ואפילו האימייל עוד היה בחיתוליו. “גרתי בעיר שלא היו בה כמעט ישראלים וחיפשתי ליצור קשרים חדשים”, הוא מספר, “די מהר הגעתי אל הקהילה היהודית. נוצרו קצת קשרים נחמדים, לימדתי עברית, ואפילו הצטרפתי לקבוצת הכדורגל שלהם שנקראה ‘דה מאצה-באלן’ (כדורי המצה, כלומר קניידלעך) והשתתפה כל שנה ב’יום הפוטבאל’ – תחרות הכדורגל הידועה של הקבוצות היהודיות בהולנד, אבל קשה להגיד שנוצרו שם קשרי חברות, השונה היה רב על המשותף. כעבור כמה שנים נולדו לי ילדים, גרנו כבר בעיר אחרת וגם שם יצרתי קשר עם הקהילה היהודית הרפורמית. הלכנו למסיבת פורים והיה להם גם חוג ללימוד עברית. כולם היו נחמדים מאד ומכניסי אורחים והיה ברור שהם שמחים מאוד על כל מי שמגיע ומתעניין. אבל בכל זאת אחרי מספר ביקורים לא המשכנו עם העניין. הילדים שלי לא מתו על זה ולא הרגיש לי נכון להכריח אותם, סביר מאד שהם חשו שגם אני לא ממש מרגיש בבית שם. כשביקרנו בחדר שבו מתקיים החוג לעברית, היה על הקיר לוח עם אותיות הא”ב, כל אות עם ציור מתאים: אל”ף אתרוג, מ”ם מצה… הכל בהקשרים דתיים. זה לא ממש התאים לי ובאותו רגע פחות או יותר החלטתי שאמשיך לבדי בינתיים בעניין העברית, ואעשה כמיטב יכולתי”.
אצל קריסטינה טלי סלמאן (41) חווית הקשר עם הקהילה היהודית הייתה שונה. “המפגש הראשוני שלי עם הקהילה היהודית היה בבית הכנסת הרפורמי בטילבורג”, היא מספרת, “זהו בית הכנסת שבן זוגי ומשפחתו הולכים אליו. הקבלה הייתה מאוד טובה, חמה ונעימה. לקח לי קצת זמן להתאקלם אבל בסופו של דבר, הצלחתי לא רק ליצור קשר עם הקהילה, אלא אני גם משמשת בה כחזנית ושליחת ציבור. במסגרת קורס שאני מעבירה לבעלי תפילה פגשתי אנשים נפלאים ועם כמה מהם אני בקשר והם מדהימים.”
סביר להניח שמשהו מהסיפורים האלה נשמע לכם מוכר, בין אם מהצד היהודי-ישראלי, החילוני לרוב, המבקש למצוא מחדש איזו תחושת שייכות שאבדה עם ההגירה; או מהצד היהודי-הולנדי, שמרגיש קרוב לישראל, אבל גדל עם תפיסה שונה של יהדות מזו המאפיינת יהודים חילונים בארץ הקודש. שוחחנו עם ישראלים יהודים ועם יהודים הולנדים כדי לנסות להבין האם נוצר קשר אמיתי בין שתי הקבוצות האלה, או שאולי, למרות הקרבה הגיאוגרפית והשייכות הדתית והלאומית, הן מתקיימות כשני קווים מקבילים המנופפים זה לזה לשלום, אך אינם נפגשים?
קריסטינה הגיעה להולנד לפני כעשר שנים בעקבות האהבה, והיא חיה בדרום הולנד עם בן זוגה היהודי-הולנדי.
איך את רואה את היהודים ההולנדים? ואת הקשר בין הקהילות?
“כמו שאני רואה את ההולנדים הלא-יהודים. עם אחר, תפיסות אחרות, הם הרבה יותר רגועים ממני, מקובעים קצת. אלו שאני מכירה מאוד קשורים למסורת היהודית וישראל מאוד מעניינת אותם אבל אני לא רואה שיש להם חברים ישראלים”.
“הקשר בין הקהילות מאוד מאוד חשוב, אבל אין קשר. זו תעלומה שלדעתי קשה לפצח. אני חושבת שהישראלים פחות מעיזים כי איפה הם יפגשו את הקהילה היהודית ההולנדית? בבתי הכנסת, ולרוב הישראלים שאני מכירה יש מן אלרגיה לבתי כנסת וליהדות, פה גם טמונה חלק מהסיבה לכך שאין מפגש. אני חושבת שכדאי לקיים פעילויות משותפות כמו טיולים, משהו שמחבר אנשים, לקהילה היהודית בהולנד יש הרבה מה לספר, ואני חושבת שיש גם לנו הרבה מה לספר להם”.
הבעיה שקריסטינה מצביעה עליה, אותה “אלרגיה” ישראלית חילונית לדת, מורגשת גם בצד ההולנדי. סטפני (39) היא בת למשפחה יהודית מסורתית מאמסטרדם-זאוד. “הייתי בישראל כמה פעמים כשעבדתי בחברה בין-לאומית לפני כמה שנים. יותר מפעם אחת אנשים הופתעו שאני אוכלת כשר, והעירו על כך. הרי אני לא נראית דתייה במושגים שלהם”, סיפרה, “קשה לי עם זה שאני צריכה להצדיק את האופן שבו אני חווה את היהדות שלי. אני מבינה שלישראלים קשה להבין שמשפחות יהודיות-הולנדיות כמו שלי רואות חשיבות רבה במסורות דתיות. גם אם הם עצמם לא סופר-דתיים, יהודים הולנדים מקפידים קצת יותר על סמלים דתיים”.
הפער הדתי-תרבותי הזה עולה גם ממחקר שנעשה ב-2017 בקרב ישראלים החיים באירופה, ובו נבחן בין היתר הקשר בינם לבין הקהילות היהודיות במקומות מושבם. המחקר נערך על ידי מכון המחקר של ארגון הג’וינט JDC, בשיתוף מכון ‘קהילות’, שנולד באמסטרדם. המחקר כלל 890 ישראלים שחיים ב-27 מדינות באירופה, רובם בגרמניה ובהולנד.
ממצאי המחקר מאששים במידה מסוימת את התפיסה הרווחת: ישראלים באירופה נוטים להתחבר זה עם זה, ליצור רשתות ישראליות ולהעדיף פעילות בשפה העברית. עם זאת, רבים מהישראלים דווקא יוצרים קשרים ומשתתפים גם בפעילויות של הקהילה היהודית.
כמחצית מהנשאלים השיבו שהם לוקחים לעתים חלק בפעילויות של הקהילה היהודית המקומית. “אך הנתון הזה מטעה”, טוען ניר גבע (45) מאמסטרדם, יו”ר הועד המנהל של מכון ‘קהילות’, שהיה שותף לעריכת המחקר. “המספר הזה כולל בתוכו ישראלים שמגיעים פעם בשנה למסיבה של חב”ד בחנוכה, או שמשתתפים לעתים רחוקות באירוע כלשהו, באופן שאינו רציף ואינו מחייב. רוב-רובם של הישראלים באירופה, וזה גם המצב כאן בהולנד, לוקח חלק מועט בלבד בפעילויות של קהילות יהודיות”.
מדוע זה כך? כ-62% ענו שהסיבה למיעוט ההשתתפות היא שהפעילויות מבוססות ברובן על מסורת מן הפן הדתי-אמוני, בעוד שהם עצמם מזהים עצמם כחילונים, ולכן פעילויות אלה רחוקות מעולמם התרבותי. בתשובה לשאלה מה יעודד אותם להשתתף, ענו כ-68%: “פעילויות המיועדות לחילונים”.
“אחת המסקנות הברורות מן המחקר”, אומר ניר, “שגם תואמת את חוויותיי שלי בהולנד, היא שאם יש יחסים עם הקהילות היהודיות, הם במטרה לצרוך שירותים או להיות נוכח באירועים מסוימים, אך ברוב המקרים לא מתקיים שיתוף פעולה אמיתי”.
“החזרנו את תחושת השייכות והמשמעות”
אחד האירועים המכוננים עבור ניר התרחש ביום כיפור הראשון שלו באמסטרדם, כשהלך לתפילת “כל נדרי” באחד מבתי הכנסת בעיר. “הרגשתי לא קשור, לא שייך, לא מחובר. באופן פרדוקסלי, המקום שבו הרגשתי הכי פחות שייך בהולנד באותן שנים, היה בבית הכנסת בערב יום כיפור. כל מה שראיתי ומה שחשתי שם, לא היה קשור בכלל לעולם שממנו באתי”.
נקודת המפנה עבור ניר ומשפחתו, הייתה ב-2012. “חברתנו רותי שלו מהארלם כינסה אותנו ואמרה, או יותר נכון הזהירה, שאם לא ניקח את גורלנו בידינו אז הילדים שלנו לא יכירו אותנו באמת ולא נוכל לחיות את חיינו באופן שנותן ביטוי לזהות שלנו. רותי קראה להקמתה של קהילה תומכת ומאורגנת שבאמצעותה ניטע ונטפח בילדינו את הזהות היהודית-ישראלית-חילונית שלנו”.
כך קמה ‘קהילה’ באמסטרדם. עמוד התווך שלה הוא בית החינוך, המתכנס בימי ראשון אחת לשבועיים, ומטרתו היא להעצים את הזיקה של הילדים לשפה העברית ולשורשיהם היהודיים. פעילויות הקהילה למשפחות ולמבוגרים כוללות אירועים בחגי ישראל, טיולים, ערבי שיח, ומפגשים נוספים המספקים לחברים תחושת שייכות תוך עיסוק בתכנים היקרים ללבם – וכל זאת בעברית.
בעצם יצרתם בעצמכם את מה שחיפשתם ולא מצאתם אצל הקהילות היהודיות.
“בדיוק, וזה עבד מעולה. הקהילה שלנו באמסטרדם קיימת כבר כמעט תשע שנים, וכולנו מרגישים שתחושת השייכות ותחושת המשמעות חזרו אלינו. ההצלחה של הקהילה שלנו הייתה כל כך גדולה, שהבנו שאת נוסחת הקסם שלה אסור לנו לשמור רק לעצמנו. וכך הקמנו לפני כשש שנים את מכון ‘קהילות’, שמטרתו היא לסייע להקמתן ולביסוסן של קהילות חילוניות בקרב ישראלים בתפוצות. בינתיים הוקמו קהילות דומות ב-12 ערים באירופה, ובכללן ‘קהילה רוטרדם-האג-ברדה’ ו’קהילה לימבורג’ לישראלים החיים במאסטריכט, ליאז’ והסביבה”.
האם לא מדובר ביצירת בועה שעלולה דווקא להעמיק את הפער בין הקהילות, ואולי למשל לפגוע במוטיבציה ללמוד הולנדית ולהכיר את המסורות של יהודי הולנד?
“חשוב להבהיר שהקהילה שלנו כלל אינה בועה סגורה, ושעריה פתוחים באהבה לכל המעוניינים להצטרף אליה. מטבע הדברים, פעילותנו בשפה העברית מייחדת אותנו וגורמת לכך שישראלים חילונים ירצו להצטרף אלינו וירגישו איתנו בבית, וזאת בשונה ממה שחלקם הרגישו כשניסו להתחבר לארגונים אחרים של יהודים בהולנד. העברית היא שפת האם וגם שפת העם שלנו, ואנחנו לא מתנצלים על השימוש בה, שמגדיר אותנו ושהוא חלק מהווייתנו. אנחנו לא מוכנים לוותר על החיבור שלנו לתרבות היהודית-ישראלית-חילונית החיה והמתחדשת, וגם לא מרגישים צורך לאמץ תרבות יהודית אחרת, של קהילה הולנדית כלשהי.
רוב-רובם של החברים אצלנו לא היו משתייכים לאף קהילה יהודית אילו הקהילה שלנו לא הייתה קיימת. ולכן אנחנו לא יוצרים שום פער, אלא להיפך: אנחנו מחברים את הבלתי-מחוברים, והופכים אותם לחלק מקהילה, שהיא חלק מיהדות התפוצות המגוונת ורבת הפנים. בזכות הקהילה מתאפשר לנו לטפח את מרכיבי הזהות היהודית בפסיפס הזהותי המורכב שלנו ושל ילדינו, ולהנחיל להם ערכים חשובים, יהודיים ואוניברסליים, שגדלנו עליהם. וכך אנחנו גורמים לילדים שלנו לאהוב את מי שהם, וכתוצאה הם גם יותר גאים בנו, הוריהם, ובמוצאם היהודי-ישראלי”.
להתחבר, לא להיטמע
ניר גבע. ניתוק דווקא ביום כיפור
ניר, איך אתה רואה את שיתוף הפעולה הרצוי ביניכם לבין הקהילות היהודיות?
“לפני כשנתיים התקיים בפראג כנס של מועצת הקהילות היהודיות באירופה (ECJC) ונציגי ‘קהילות’ הישראלים הוזמנו להשתתף בו. זה היה אירוע משמעותי מאוד עבורנו משום שלראשונה ניתנה לקהילות של הישראלים הכרה רשמית מצד אחד המוסדות היהודיים החשובים ביבשת, והם הביעו הערכה עצומה למפעל שהקמנו. הם רואים בנו זרם ביהדות לכל דבר”.
אז האוטונומיה היא חלק מהפתרון?
“נכון, במקום שהקהילות היהודיות יגידו ‘הצטרפו אלינו והיו כמונו’, הייתי רוצה שהם יבינו שאנחנו לא רוצים להיות כמוהם, אלא לשמר ולטפח את מה שאנחנו. אנחנו מעוניינים לשתף פעולה ולמצוא חיבורים, אבל לא להיטמע”.
לדעתו של ניר, קיים בהולנד צורך בקהילות ישראליות, חילוניות ודוברות עברית, לצד הקהילות היהודיות הוותיקות. הוא צופה שהקהילות הללו יהפכו בהמשך דרכן לעמודי תווך ביהדות הולנד, ויפעלו לצדן תוך שיתוף של רעיונות ותפיסות. “בסך הכל לכולנו, בכל הקהילות, יש עניין שהיהדות תמשיך להתקיים, בזרמים השונים, ושהסיפור שלנו כעם יהודי ימשיך להיות מסופר מדור לדור”.
“חבר’ה, איפה התחבאתם עד עכשיו?”
שרון (53) נולדה וגדלה באמסטרדם. היא עברה את מה שהיא מכנה “המסלול של ילדה-טובה-הולנדית-יהודיה”: ילדות בשכונת באוטנפלדרט, “גן שמחה” היהודי, בית הספר היסודי ראש פינה ובית הספר התיכון מיימונידס. “היו ילדים ישראלים גם בגן”, היא נזכרת, “אבל המפגש הראשון שאני זוכרת היה עם המורה הישראלי בראש פינה, טיפוס כאוטי ומלא חיים יחסית למורים ההולנדים שהכרתי. דיבר הרבה עם הידיים וצחק הרבה”. היום יש לשרון קשרים חברתיים רבים עם ישראלים, גם בהולנד וגם בישראל. “דינה הייתה הישראלית הראשונה שהיו לי איתה ממש קשרי חברות. היא נשואה ליהודי הולנדי שהוא חבר טוב שלי ואחרי תקופה בישראל הם עברו לגור בהולנד. לא קשה לאהוב את דינה – יש לה צחוק מדבק ומנטליות ישראלית שמשדרת ‘אני נותנת את עצמי ב-100 אחוז’. אבל זה לא אומר שלא היינו צריכות להתרגל אחת לשנייה. דינה הייתה הרבה יותר ישירה מחברים אחרים, לא רק בדעתנות ובנחרצות שבהן ייעצה לי איך כדאי לי לחיות את חיי, אלא גם למשל באופן שבו ביקשה לשתות: ‘תני לי מים!’, ואני באופן קבוע הגבתי-תיקנתי בחיוך – ‘בבקשה’. גם היום בביקורים בישראל כשאני מברכת באופן אוטומטי נהג אוטובוס בבוקר טוב, או אומרת תודה, אני צוחקת לעצמי, כי אני יודעת שזה קצת מגוחך, אבל צריך להודות על האמת – את הצד המנומס של ההולנדיות אני אוהבת ומעדיפה”.
ביקורה הראשון של שרון בישראל היה בטיול בת-המצווה. “כבר בהכנות לנסיעה הייתה התרגשות גדולה, כאילו מדובר באיזה מסע עולמי”, היא נזכרת. ישראל שאותה ראו הייתה בעיניה מדהימה ואקזוטית, שונה מכל מה שהכירה כאן. רבים מהאנשים ברחוב נראו לה מוכרים ודומים יותר לה ולמשפחתה, בהשוואה להולנדים שהכירה.
בשנים שעברו מאז הביקור ההוא, שרון מתארת את ישראל כמקום שהפך להיות חלק ממנה וממי שהיא. היא הקפידה לבקר באופן קבוע ולשמור על קשר עם חברים ומשפחה, למדה קצת עברית. יש לה חברים ישראלים רבים שאיתם היא מדברת על הכל, “רק עם פוליטיקה אני נזהרת קצת יותר. מובן לי שלחלק מהאנשים זה מפריע כשאני מביעה את דעתי כמישהי מבחוץ”.
אחד ההבדלים שהפתיעו את שרון היה שרבים מהישראלים שהכירה הם חילונים והיא מרגישה שהיא מחוברת לסמלי היהדות יותר מהם. “אני חושבת שעבור היהודים בהולנד לסמלים יש חשיבות מסוג אחר, כי בלעדיהם אין הרגשה של שבת למשל. אני לא דתייה, אבל שומרת כשרות מסוימת ומדליקה נרות שבת. עם הזמן גם זה נראה לי קצת תלוש, אבל זה כבר חלק ממני ולא הייתי רוצה לשנות את זה”.
לגבי היחסים בין יהודים וישראלים בהולנד, שרון חושבת שיש מקום לשיפור: “אני מרגישה שיש פער גדול. ההרגשה שלי היא שישראלים בהולנד לא מעורים ולא מעוניינים כל כך להכיר או להיות חלק מהפעילות המאורגנת של יהודים בהולנד. וזה מצער כי מבחינתי זה יכול להוסיף הרבה חיות, צבעוניות ועכשוויות לקהילה היהודית. כשאני הולכת להופעה של עידן רייכל או יוני רכטר, פתאום אני רואה את כל הישראלים וחושבת – ‘חבר’ה, איפה התחבאתם עד עכשיו?’”.
יהדות שצריך ליצור
אשר ואטרמן. קשר מיוחד עם ישראל
אשר ואטרמן (28) מאמסטרדם מצייר תמונה חיובית יותר של היחסים בין שתי קבוצות היהודים. הוא עובד סוציאלי בארגון JMW העוסק בעזרה סוציאלית ופעילויות רווחה ותרבות ליהודים בהולנד. “אני מעורב למדי בחיי הקהילה היהודית בהולנד” הוא אומר”, בעיקר בעבודתי, אך גם כחבר ב- LJG אמסטרדם (הקהילה הליברלית היהודית באמסטרדם) וכחבר הנהלת קרן הנוער היהודית. בנוסף לכך, התחלתי לאחרונה הכשרה לרבנות במכון לויסון. הרבה ממה שאני עושה מתרחש בתוך הקהילה היהודית”.
האם יש לך קשר אישי עם ישראלים בהולנד?
“בהחלט. בעבודה ובבית הכנסת, ובעבר כשהייתי פעיל בתנועת הבונים ובפדרציה של ציוני הולנד. אנחנו גם נפגשים בכל מיני אירועים שלעתים מכוונים לקהילה היהודית, ולעיתים בפעילויות בעלות אופי תרבותי ישראלי, כמו פסטיבל הקולנוע הישראלי. ככלל, הקשרים שחוויתי בישראל ועם ישראלים בהולנד היו טובים ומהנים, ואני מרגיש בבית בחברתם. גרתי תקופה מסוימת בישראל ואני מדבר עברית, ומכיר את התרבות. יש לי חברים ישראלים, ולרוב החברים היהודים הלא ישראלים שלי יש קשר מיוחד עם ישראל”.
“נראה שיש קהילה ישראלית תוססת בהולנד, שלרוב נפרדת מהקהילה היהודית ההולנדית. אני חושב שהשפה משחקת כאן תפקיד מאוד חשוב. ישראלים נהנים מטבע הדברים לדבר עברית במהלך מפגשים, וזה יכול להוות בעיה עבור יהודים רבים. אבל אני חושב שלנסות להפגיש את שתי הקבוצות האלה מדי פעם זה בהחלט רעיון לא רע”.
פרט לשפה, אשר מציין גורמים נוספים שמקשים על חיבור בין שתי הקבוצות: “אני חושב שתפיסת הזהות היהודית גם היא שונה מאוד. עבור הישראלים החיים היהודיים מובנים מאליהם. החגים הלאומיים בישראל הם יהודיים ואתה חי על פי לוח השנה היהודי. היהדות קיימת בכל מקום. בהולנד זה לא כך. היהדות אינה מובנת מאליה, אתה צריך לצאת ולחפש אותה – וליצור אותה. עבור ישראלים רבים היהדות שלהם היא חלק בלתי נפרד מהישראליות. שמעתי גם ישראלים שמגדירים את עצמם לא כיהודים אלא רק כישראלים. אני חושב שזה אומר הכל על ההבדל. ויש כמובן גם הבדלים תרבותיים, כמו למשל ההבדל במנטליות. כשחזרתי לאמסטרדם אחרי שנה של לימודים בירושלים, ואנשים סוף סוף חיכו שתרד מהאוטובוס לפני שנדחפו פנימה, זה הרגיש כמו לחזור הביתה”.
האם לדעתך חשוב שיהיה קשר בין יהודים ישראלים להולנדים בהולנד?
“זה תמיד כיף וגם חשוב, בעיקר כשמדובר בקהילות קטנות כמו בהולנד. חשוב שהקשר יישמר. הישראלים בהולנד הם קבוצה חשובה, ואולי הקבוצה הצומחת ביותר של יהודי הולנד. אני שם לב שישראל הופכת מרכיב חשוב יותר ויותר בזהות של יהודים הולנדים. וזה לא מפתיע לדעתי – ישראל היא המדינה היהודית היחידה בעולם, מדינה שבה היהדות היא דבר מובן מאליו ושבה התרבות היהודית מתפתחת ופורחת. זה המקום שבו התפתחה העברית, שם נוצרת מוזיקה ישראלית ויהודית חדשה, נכתבת ספרות ישראלית ויהודית חדשה. התפתחויות אלה יכולות להוות מקור השראה לחיים יהודיים במדינות אחרות. לכן, מגע בין הקהילות מעשיר את הקהילה היהודית בהולנד. אך גם עבור הישראלים בהולנד, מפגש כזה יכול להיות מעשיר. למרות ההבדלים, הם ימצאו הכרה בקרב יהודים בהולנד בגלל ההיכרות עם החגים, שמירת השבת וכו’. עבור ישראלים שהגיעו זה עתה להולנד, למשל, הקהילה היהודית יכולה להיות קצת בית, ואולי לעזור בהתאקלמות, למרות ההבדלים”.
איך נסכם את כל העמדות השונות והחוויות השונות ששמענו מישראלים ויהודים החיים בהולנד? מבחינת הקהילות, נראה שמתגבשת תופעה חדשה של קהילות ישראליות מאורגנות. ייתכן שהכרה בישראלים כקבוצה בעלת זהות מגובשת אך נפרדת יכולה לעזור ליצור יחסים של שיתוף פעולה תוך מודעות לשוני.
במקביל, נראה שיש קבוצה הולכת וגדלה בהולנד גם של ישראלים וגם של הולנדים המגדירים עצמם כחילונים, שמרגישים שהם מפספסים אלה את אלה, והיו רוצים להכיר זה את זה יותר. האם יש מקום לקהילה חדשה נוספת, של ישראלים והולנדים, אשר מבוססת על תרבות משותפת שאינה דתית גרידא?
בחדר האמבטיה יש שימוש נרחב בחומרי ניקוי וקוסמטיקה. לכן בכתבה זו, הרביעית בסדרה, אתמקד בצמחים בצמחים המטהרים את האוויר מגזים הנפלטים מחומרים אלה.
כשבחרתי את הצמחים לסדרת הכתבות הזו התמקדתי באלה שהטיפול בהם פשוט וקל. יש כמובן רשימה ארוכה של צמחים מטהרי אוויר אך לא כולם מתאימים לאנשים עסוקים. הצמחים בכתבה זו דורשים טיפול מינימלי. הלחות בחדר האמבטיה דואגת שלצמח יהיה מספיק מים גם אם שוכחים להשקותו באופן סדיר.
ליידי פאלם (כף היד של הגברת), מכונה לפעמים bamboo palm (דקל במבוק) או miniature fan palm בגלל צורת המניפה של העלים.
Rhapis excelsa גדל בדרום סין וטייוואן, ויכול לנקות את האוויר בחדר האמבטיה ממולקולות אמוניה.
דקל במבוק מסתדר טוב יותר באור חלש מכל אחד מעצי הדקל המקורה האחרים. הוא גם אוהב את הלחות הנוספת שנמצאת ברוב חדרי הרחצה. לחות נוספת זו תסייע גם בשמירה על קצות העלים מפני השחמה!
החיסרון היחיד שיכול להיות לו זה הגודל, כשמו כן הוא, עץ דקל ולכן הוא דיי גדול ומתאים לחדר אמבטיה מרווח.
Aglaonema
Aglaonema
צמח Aglaonema מגיע אלינו מאסיה וגינאה החדשה. הוא יכול לעזור בניקוי האוויר ממולקולות פורמלדהיד, הנוצרות על ידי מוצרים קוסמטיים.
צמח האגלונמה אולי נראה עדין אך למעשה הוא צמח עמיד במיוחד שגם לשכחניים במיוחד מבינכם יהיה קשה להרוג. הוא זקוק להשקייה רק כשהאדמה יבשה לגמרי ואינו דורש אור רב. האגלונמה ישגשג גם במקומות בבית שצמחים אחרים יתקשו לשרוד אך הוא לא ישרוד בחדר ללא חלונות. האגלונמה מגיע בסוגים ובצבעים שונים, לחלל עם מעט מאוד אור מומלץ לבחור בסוג עם העלים הירוקים כהים.
נכון למקורותיו הטרופיים, צמחים אלה אוהבים חום. בהינתן הבחירה האגלונמות מעדיפים גם לחות גבוהה, אך עדיין יתמודדו בצורה סבירה עם תנאי לחות נמוכים. הם לא יסתדרו אם האוויר יבש מאוד או קר מאוד, כדאי לזכור זאת למקרה שתבחרו לו מקום מחוץ לחדר האמבטיה.
אבק יכול להוות בעיה עבור צמחים אלה ומומלץ לשטוף אותם מפעם לפעם כדי לשמור על החיות של העלים.
Hedera helix (English ivy) קיסוס
English ivy
הקיסוס גדל ברוב אירופה ומערב אסיה, יש לו מאפיין ייחודי שגורם לו לספוג פחמן דו חמצני מהאוויר ולפרק אותו. בנוסף, הוא עוזר בהפחתת עובש בבית, ומסיר פורמלדהיד, קסילן, בנזן וטריכלוראתילן מהאוויר הפנימי שחשוב בחדר המקלחת הלח.
בשעת בחירת הקיסוס לחדר אמבטיה ללא תאורה טבעית, כדאי להקפיד לבחור אחד עם עלים ירוקים מלאים ולא עם ססגוניות לבנה או צהובה. הזנים הירוקים מצליחים הרבה יותר טוב בתנאי תאורה נמוכים.
הקיסוס הוא צמח טרופי וגדל בצורה הטובה ביותר באקלים לח ולכן חדר האמבטיה הוא המקום האופטימלי בשבילו.
הצמח הינו בעל תושייה רבה מכפי שניתן היה לחשוב. לא רק שהוא יכול לעזור לנקות את האוויר ממזהמים הנמצאים במוצרי ניקוי, אלא יש לו מערכת פשוטה המציינת אם כמות הכימיקלים המזיקים באוויר הופכת מוגזמת: כתמים חומים מופיעים בעלים.
לי יש צמח אלוורה ענקי ויפיפה (בחדר המגורים :-)) ולפני כמה שנים שמתי על ידו מכשיר חשמלי מדיף ריח משמנים שחשבתי שהם טהורים. האולוורה שלי קיבלה כתמים מנומרים חומים ולתומי חשבתי שזה קרה בגלל עודף מים, לאחר מכן למדתי שזה מגיע מהשמנים האתריים. כך שאם ברצונכם להפיץ ריח בבית בידקו שהשמנים 100% טהורים ואם אתם לא בטוחים אז דרך טובה לבדוק אותם זה בעזרת אלוורה.
ככלל צמח האלוורה יכול להסתגל לכל תנאי תאורה וקשה לטעות איתו. הצמח אוהב שמש, אך ישרוד גם במקום עם פחות אור. הצמיחה תהיה איטית יותר וצריך לסובב את העציץ כל חודש כדי להבטיח מראה אחיד.
כשחם האלוורה צריכה דיי הרבה מים. כאשר מציבים אותה בחדר האמבטיה, צריך להשקות פחות כי הצמח מקבל את המים גם מהאוויר. מניסיון רב שנים עם הצמח, הוא ישרוד באמת בכל תנאי גם אם שוכחים להשקותו.
השרך מאוד קל לגידול אך הוא מאוד רגיש לכימיקלים, עשן ורוח.
הוא מדורג כאחד הצמחים הטובים ביותר לסילוק מזהמי אוויר מהאוויר ובגלל התיאבון כמעט שאינו יודע שובע למים, הוא מזרים כמויות גדולות של אדי מים לאוויר הסמוך, ובכך מגביר את הלחות. טיפ: לאור האמור, הצמח מומלץ לחדרי אמבטיה מאווררים, ולא כאלה הסובלים מלחות יתר.
הוספתי את שרך בוסטון לרשימה זו מכיוון שהוא זקוק לרמת לחות גבוהה כדי לשגשג באמת. הוא ממש אוהב אוויר לח ויסבול אם הלחות נמוכה לכן זהו הצמח לחדר הרחצה בתנאי שיש לו אור טבעי. עבור צמח שמח ובריא למראה כדאי להעמיד את השרך בנקודה מוארת למדי אך שאינה זוכה לאור שמש חזקה.
האדמה צריכה להיות כמעט תמיד לחה בכל עונות השנה למעט בחורף, במהלכו צריך להשקות רק כששטח הקרקע יבש. זה אומר שבמזג אוויר חם אפשר להשקות בקלות את הצמח הזה מספר פעמים בשבוע.
במידה ותבחרו למקם אותו מחוץ לחדר האמבטיה, כדאי להימנע ממיקום ליד רדיאטורים או פתחי אוורור חמים המייבשים את האוויר במידה ניכרת.
מכיוון שהוא רגיש לכימיקלים, כדאי להימנע ממוצרים המשמשים להברקת עלים. אם רוצים לנקותו מאבק, פשוט לקלח אותו עם מים מספר דקות.
ביום ראשון בבוקר, נורו יריות במהלך ניסיון שוד מוזיאון זאנסה סכאנס הידוע שבזאנדם. איש לא נפצע ושני החשודים במעשה נמלטו על קטנוע ללא שלל.
מהמשטרה נמסר שהשודדים ניסו לשדוד ציור של הצייר הצרפתי, קלוד מונה.
הם יצאו מהמוזיאון עם הציור אבל הציור חזר לידי המוזיאון. הקטנוע ששימש את החשודים למילוט נמצא לא רחוק מזאנדם.
הציור המדובר, De Voorzaan en de Westerhem , אינו מיצירותיו הידועות של מונה אך יש לו ערך מיוחד למוזיאון היות והוא צוייר בעת שהצייר שהה בזאנדם למשך מספר חודשים.
הציור נרכש על ידי המוזיאון בשנת 2015 תמורת 1.2 מיליון אירו.
הבלש החוקר את המקרה סבור שמטרת השוד הייתה להשתמש בציור כקלף מיקוח במשא ומתן עם הרשויות,
״בעיני זה מקרה ברור של עבריין המעוניין למכור את היצירה לעבריין אחר שרוצה להשתמש בה כקלף מיקוח בעיסקה להפחתת עונש.
כך היה גם עם יצירות של ואן גוך ופרנס האלס.״ לדבריו אין הגיון להשתמש ביצירות אומנות גנובות כקלף מיקוח, ״בעבר אכן הופחתו עונשים, אבל כיום השופטים כבר אינם מפחיתים עונשים כי זה מעודד מעשי שוד כאלה.״
הציור אינו בתצוגה מאז ניסיון השוד וההשערה היא שהוא ניזוק במהלכו ונזקק לתיקון.
ביום חמישי לפני שבועיים נחטף גבר בן 56 מהופדורפ לאחר שהוצא בכוח מרכב בעיר Cruquius. למחרת נמצא הרכב ששימש את החוטפים בחאודה ונעצרו חשודים במעשה.
במהלך החקירה התברר כי החוטפים חטפו את האדם הלא נכון ולאיש שנחטף אין שום קשר לגורמים פלילים. ביום רביעי שעבר, אותר האיש, כשהוא פצוע, בעיר דלפט.
המשטרה חושדת שהחטיפה קשורה למשלוח קוקאין של 1,899 ק״ג שנתפסו ב-28 ביולי בנמל אנטוורפן. במשטרה עצורים 6 חשודים במעורבות בחטיפה.
בנוסף, חושדת המשטרה שישנו קשר בין החטיפה לבין שריפה שהתרחשה בשבת בערב בזוויינדרכט לאחר שרכב התנגש במבנה.
היות ואדם הקשור לחברה המצויה במבנה שהוצת הוא זה, כפי הנראה, שהיה מטרתם האמיתית של החוטפים. אדם זה הסגיר את עצמו למשטרה.
מקור: Nos
המשטרה מזהירה מפני גניבות בעת מכירות דברי ערך באמסטרדם
משטרת אמסטרדם קוראת לתושבים לנקוט במשנה זהירות כאשר הם מוכרים מחשבים ניידים ודברי ערך דרך האינטרנט.
בשבוע שעבר מכירות שכאלה הובילו לארבעה מעשי שוד בבתי המוכרים.
ביום שלישי בערב מחשב נייד נלקח באיומי סכין ב- Douwes Dekkerstraat וב- Jan Evertsenstraat.
בשבת בערב היה ניסיון לשדוד כך מחשב נייד ב- Marnixstraat, אך השודד נטש את המחשב לאחר מרדף.
גם ב- Rijswijkstraat התנגד הקורבן למעשה השוד וכתוצאה מכך נעצרו נער בן 16 וגבר בן 19.
דובר מטעם המשטרה הזהיר, ״זה יכול להיות מסוכן היות ובשניים מהמקרים התושבים נדקרו במהלך השוד.״
הוא אומר שזה מושך תשומת לב שארבעה מקרי שוד אירעו בשבוע שעבר בפגישות שנקבעו למכירת מחשבים ניידים, ״כמובן שזה נמצא בחקירה ואנחנו בודקים האם יש קשר בין המקרים.
אבל זה יוצא דופן וגם העובדה שהם מוכנים לבצע עבירה כה חמורה בשביל מחשב נייד חריגה.״
המשטרה ממליצה למוכרים לקבוע עם הקונים במקום ציבורי הומה, רצוי מקום שיש בו מצלמות בטיחות וגם מומלץ לבדוק מראש את פרטי הקונה.״
אם קובעים בכל זאת בבית, מומלץ קודם לוודא שהקונה אכן נראה כמו בתמונת בפרויל שלו, ״אם בודקים מראש עם מי יש לכם עסק, לא צריכה להיות בעיה.
אבל תעשו שיעורי בית מראש ותראו את מי אתם מכניסים הביתה.״
כל מי שגר בהולנד כבר כמה שנים, להוציא אולי את האמסטרדמים שלא יצאו מעולם מגבולות ה-A10 , בוודאי שם לב לתופעה המוזרה של הכמות הבלתי נתפסת של דיאלקטים בהולנד. כלומר, שפה אשר נשמעת באופן כללי כמו הולנדית, אך בכל זאת שונה ממנה באופן ברור ומהותי. הדבר בולט בעיקר בפרובינציות הדרומיות כמו לימבורח, זיילנד ובראבנט, ולפעמים נראה שבכל כפר ובכל אוסף בתים הצמוד לתחנת רוח, מדברים דיאלקט שונה מעט. כישראלים, התופעה הזאת נראית לנו מוזרה ביותר – אנחנו מקסימום מכירים את זה שמי שאומר עג’ואים (במקום גוגואים) ומא-אתיים (במקום מאתיים) כנראה גדל בירושלים. אבל האפשרות שאדם שגדל בחדרה ידבר צורה שונה של עברית מאשר אדם שגדל בשדרות, תישמע לנו בלתי הגיונית, לא כל שכן אדם שגדל בשדרות לעומת אדם שגדל בדימונה השכנה. אבל זהו בדיוק המצב בהולנד. כך למשל הדיאלקט של הכפר בארלו בלימבורח שונה למדי מהדיאלקט של היישוב טייחלן שנמצא ממש מעבר לנהר המאס, במרחק אווירי של פחות מקילומטר אחד. גם בין הכפרים וולווייק ודרוטן שנמצאים ליד פארק האפטלינג בבראבנט מפריד רק קילומטר אחד, אך הדיאלקטים שלהם שונים מאד. בכפרים רבים בהולנד וגם בערים רבות, נעשה שימוש ממש יומיומי בדיאלקט בתור השפה המדוברת, גם על ידי ילדים. כך למשל בכפר אורק (Urk) שבפלבולנד, המונה 21,000 תושבים, מדברים אורקס (Urks) ובכפר שכבר הזכרנו – טייחלן (Tegelen) שבלימבורח, המונה 15,000 תושבים, מדברים טייחלס (Tegels). עם זאת, כל דוברי הדיאלקטים מדברים גם הולנדית “תקנית” וזוהי גם השפה שבה נערכים הלימודים בבתי הספר. על פי ההערכות, כ-18% מההולנדים מדברים כיום דיאלקט באופן יומיומי, אך באיזורים מסויימים כמו לימבורח וזיילנד, המספר הזה מגיע לכ-70% מהתושבים.
ניתן להבדיל בין דיאלקט למבטא, ובין דיאלקט לשפה. גם האמסטרדמים שביננו (שמדברים הולנדית) מכירים את המבטא הכבד של בני המקום הותיקים, שמתאפיין למשל בהגייה של האות ס במקום ז, כמו במשפט הידוע “Ik sag de son in de see saken” במקום “Ik zag de zon in de zee zaken” (ראיתי את השמש שוקעת בים). ההגייה של f במקום v כמו באמסטלפיין במקום אמסטלויין. כך גם לאזורים רבים בהולנד יש מבטאים המאפיינים אותם, כולם מכירים למשל את ה-ח’ הרכה (zachte G) אשר מאפיינת את פרובינציות בראבנט ולימבורח.
ניתן להקביל הבדלי הגייה שכאלה לח’ וע’ ‘מזרחית’ בעברית, או ל ר’ גרונית או מתגלגלת, וכדומה. אלה הם הבדלי מבטא שבהן אות מסויימת, או הברה מסויימת נהגית בצורה שונה, אך המילה עצמה, וחשוב מכך, המשמעות של המילה לא משתנה. בישראל, מבטאים שונים יסגירו בעיקר את ארץ המוצא של הדובר (או של הוריו) ולא את אזור המגורים בארץ. אך בהולנד כמעט לכל עיר, ובוודאי לכל פרובינציה יש מבטא והגייה המאפיינים אותה. הדיאלקט לעומת זאת כולל הבדלים ממשיים לא רק בהגייה אלא באוצר המילים ממש, ולעיתים גם במבנים התחביריים – כלומר בסדר המילים, או בדרך שבה משפט מסוים נאמר. מתי נאמר שהדיאלקט הוא ממש שפה שונה? הרי גם בין גרמנית להולנדית יש דמיון במילים רבות וגם במבנים תחביריים מסויימים. ההבדל בין דיאלקט לשפה הוא פחות ברור ונקבע לעיתים מסיבות שרירותיות או פוליטיות. כאשר מספר ההבדלים באוצר המילים ובחוקי התחביר עובר סף מסויים, נאמר שזוהי ממש שפה שונה. כך למשל השפה של אזור פריסלנד הצפוני, שנקראת פריס (Fries), נחשבת שפה שונה ולא עוד דיאלקט מני רבים. זה כך גם כיוון שההבדלים בינה לבין הולנדית רבים יותר מאשר בין ההולנדית לדיאלקטים אחרים וגם כיוון שלתושבי פריסלנד חשוב מאד להגדיר את שפתם כשפה שונה. גם הפלמית, אותה מדברים בחלק הצפוני של בלגיה, נחשבת לשפה שונה, למרות שההבדלים בינה לבין ההולנדית קטנים למדי ומבחינה לשונית גרידא היה ראוי יותר לראות בה דיאלקט.
כמה דיאלקטים יש בהולנד?
אז כמה דיאלקטים שונים יש בהולנד? מכון מיירטנס (Meertens Instituut) מתמחה בחקר השפה ההולנדית באופן כללי, ובפרט בנושא הדיאלקטים המדוברים במדינה. בשנת 2008 פורסמו שני אטלסים שונים של הדיאלקטים בהולנד. אחד מהם מוקדש למבנים תחביריים ועל פיו יש בהולנד כ-267 דיאלקטים שונים, והשני מוקדש לשוני באוצר המילים, ועל פיו יש לא פחות מ-613 דיאלקטים שונים במדינה.
כיצד נוצרו הדיאלקטים?
הדיאלקטים השונים הם למעשה עתיקים יותר מן ההולנדית המודרנית. נראה שכבר בימי הביניים דוברו באיזור (כמו גם באירופה כולה) דיאלקטים רבים ושונים. דווקא השפה הרשמית אשר מאחדת אותם לשפה אחת ואשר מזוהה עם המדינה כולה היא תופעה מודרנית יותר. בעבר, ניתן היה בהחלט להבין את התופעה הזאת מאחר ורוב האנשים נולדו וגדלו באותו כפר שבו נולדו הוריהם והורי-הוריהם ובאופן כזה ניתן להבין ששינויים בשפה כמו הגיה מסויימת, שימוש במילים מקוריות ואופייניות לאזור, ושימוש בביטויים מסויימים, נשמר לדורי דורות עד שהוא מתקבע והופך לדיאלקט אשר מזוהה עם כפר או עיר מסוימת. אולם בימינו, לפחות כיהודים וכישראלים, אנחנו מופתעים לגלות שבמקומות רבים עדיין אנשים נשארים לגור באותו אזור שבו גדלו אבות-אבותיהם.
איך זה שהדיאלקטים לא נעלמים?
כדי שדיאלקט מסוים יישמר, ולא יעלם עם השנים והדורות, צריך שיתקיימו שני תנאים. הראשון הוא כאמור שלא תהיה הגירה רבה מתוך האיזור לאיזורים אחרים. כלומר שכמות נכבדת מספיק של הילדים, הנכדים, והנינים בני המקום ימשיכו לגור באיזור. התנאי השני הוא שהשפה תמשיך להיות מדוברת באופן יחסית יומיומי גם עם הילדים. שפה שלא נעשה בה שימוש טבעי – בעיקר כלפי ילדים, סופה להיעלם עם הזמן. האם זה המצב בהולנד? האם כולם כל כך אוהבים את המקום בו נולדו ומעדיפים להישאר בו ולגדל בו את ילדיהם, ולא לעבור לעיר אחרת בשם הסקרנות, העבודה או האהבה? נראה שבמקומות רבים בהולנד זה אכן כך. רוב ההולנדים כנראה מרוצים ממה שהאיזור שלהם נותן להם, ואינם מרגישים צורך לנדוד יותר מדי. המפה באה, גם היא תוצאה של מחקר של מכון מיירטנס, מראה זאת בבירור:
במפה זו ניתן לראות את אחוז התושבים באיזור מסוים, בקבוצת הגיל 30-50, אשר גם ההורים של סבא וסבתא שלהם גרו באותו יישוב עצמו! ניתן לראות שבאיזורים רבים בהולנד האחוז הזה גבוה למדי, ובכפרים מסוימים, כמו אורק למשל, שהזכרנו קודם, כ54% מהתושבים בני 30-50 הם בני דור רביעי ויותר במקום! אין לנו אלא להסיק שההולנדים אוהבים להישאר במקום שבו נולדו, ובמקרה הטוב הם ‘מהגרים’ אל הכפר השכן.
שפה וזהות
הדיאלקט מזוהה לעיתים עם מעמד נמוך, ובמקרים מסוימים ההורים יבקשו מילדיהם לא לדבר ביניהם דיאלקט כאשר הם מבקרים בעיר הגדולה, או כאשר הם מתארחים אצל חברים באיזור אחר, אולם במקרים רבים הדיאלקט הוא גם מקור לגאווה ולהרגשת שייכות. כך למשל שר הזמר חוס מייוויס, בשיר המפורסם שלו – בראבנט:
אני מתגעגע לחום / של הקפה השכונתי / ולדבר עם אנשים / ב-ח’ רכה.
ייתכן שהדיאלקט עצמו הוא לכן לא רק תוצאה של הישארות של דורות צעירים באיזור בו נולדו, אלא גם הסיבה לדבקות הזו – כמו הישראלים אשר מתגעגעים לשמוע עברית כבר אחרי מספר שבועות בחו”ל, כך גם דוברי הדיאלקט מרגישים בבית רק בין אלה אשר מבינים אותם ומדברים כמוהם. אילו רק הקיבוצים היו משכילים לפתח דיאלקט משלהם – אולי גם אצלהם הדורות הצעירים היו נוטים יותר להישאר במקום בו נולדו ואותו הקימו הסבים שלהם. אבל בשביל זה צריך שיעברו כנראה כמה מאות שנים.
יש לכם עוד שאלות או סיפורים על הדיאלקט באיזור שלכם? כתבו לנו.
המעבר מבית הספר היסודי לבית הספר התיכון הוא אירוע מכונן בחייו של כל הולנדי, וגם של הוריו. צריך לקבל החלטות שיכולות להיות להן השפעה על המשך החיים. כזרים שאינם מכירים את מערכת החינוך, מתעוררות אצלנו שאלות רבות:
כיצד מתבצעת החלוקה לשלושת סוגי העל יסודי? האם ניתן לעבור מסוג אחד לשני במהלך התיכון? באיזה שנה מסתיים חוק חינוך חובה? איך למצוא את סוג העל-יסודי המתאים ביותר עבור הילדים שלכם?
אם עד כה חשבתם שבתי הספר היסודיים שונים בין ישראל להולנד, חכו עד שתקראו את הכתבה הזו!
בכתבה הקודמת דיברנו על הגנים ובתי הספר היסודיים בהולנד. הפעם, נדבר על המעבר לעל-יסודי והלימודים לפי שלושת סוגי התיכון בהולנד. אולי שמעתם כבר על כל מיני ראשי תיבות מבלבלים, על חלוקה לפי סוגי תיכון שמתרחשת כבר בגיל 12, או על סוגי המכללות והאוניברסיטאות השונים. זה נכון, מערכת החינוך העל יסודית בהולנד היא יחסית מסובכת. החדשות הטובות הן שאחרי שתסיימו לקרוא את הכתבה הזו, הכל יהיה ברור (יותר)!
פופולריות: 50% מהתלמידים בהולנד לומדים בתיכון המקצועי.
התמחויות: התלמידים לומדים מספר קטן של מקצועות ליבה ברמה בסיסית, ומתמחים במקצוע אחד ספציפי כגון כלכלה, חקלאות, טכנולוגיית מזון, אופנה, ספורט, מוזיקה וכו’.
רמת זכאות להשכלה גבוהה: מכללה מקצועית (MBO- middelbaar beroepsonderwijs).
אופציות מעבר לסוג תיכון הבא:
תלמידים שסיימו תיכון מקצועי (VMBO), יכולים לבחור להמשיך לשנה החמישית של התיכון הכללי (HAVO).
תלמידים שסיימו תיכון מקצועי (VMBO) ולאחר מכן קיבלו דיפלומה מהמכללה (MBO), יכולים להתקבל למכללה אקדמית יישומית (HBO).
אופציות תעסוקה עתידיות (באופן כללי):
ספרות, סיעוד, אבטחה, מזכירות, שירה, ניהול אדמינסטרטיבי וכו’.
סוג הלימודים: לימודים תיאורטיים הקשורים לתחומים יישומיים רחבים.
פופולריות: 24% מהתלמידים בהולנד לומדים בתיכון הכללי.
התמחויות: בשנתיים האחרונות ללימודים התלמידים צריכים לבחור את המגמה בה הם מעוניינים להשלים את לימודיהם. האפשרויות הן: מדע וטכנולוגיה, מדע ובריאות, כלכלה וחברה, או תרבות וחברה.
רמת זכאות להשכלה גבוהה: מכללה אקדמית יישומית (HBO- Hogeschool/University of Applied Sciences).
אופציות מעבר לסוג תיכון הבא:
תלמידים שלומדים בתיכון הכללי (HAVO), יכולים לעיתים לעבור בשנה החמישית לתיכון הקדם אוניברסיטאי (VWO).
תלמידים שסיימו תיכון כללי (HAVO) לעיתים יכולים לעבור לאחר השנה הראשונה במכללה אקדמית יישומית (HBO), לאוניברסיטה מחקרית (WO).
תלמידים שסיימו תיכון כללי (HAVO) ולאחר מכן קיבלו תעודת תואר ראשון במכללה (HBO), יכולים להתקבל לתואר שני באוניברסיטה מחקרית (WO).
מידע חשוב נוסף:
בשנה החמישית התלמידים נדרשים לעבור מבחן מסכם עבור שבעה מקצועות לפחות.
תעודת גמר מתיכון זה מקנה קבלה לרוב האוניברסיטאות בעולם, אך ייתכן שחלקן יבקשו שליטה בשפה המקומית או רף ציונים גבוה מהתיכון.
סוג הלימודים: אנליטי, מדעי ומחקרי.
תיכון זה מתחלק לשני מוסדות (שניהם מובילים לאותה רמת השכלה גבוהה): Atheneum ו-Gymnasium. ההבדל היחידי בין שניהם הוא שבגימנסיום צריך ללמוד לטינית ויוונית עתיקה. המבחן הסופי ביגמנסיום חייב להיות באחת השפות האלו.
פופולריות: 22% מהתלמידים בהולנד.
התמחויות: בשלושת השנים האחרונות ללימודים התלמידים צריכים לבחור את הדיסציפלינה בה הם מעוניינים להשלים את לימודיהם. האפשרויות הן: מדע וטכנולוגיה, מדע ובריאות, כלכלה וחברה, או תרבות וחברה.
רמת זכאות להשכלה גבוהה: אוניברסיטה מחקרית (WO- wetenschappelijk onderwijs).
מידע חשוב נוסף:
בשנה החמישית התלמידים נדרשים לעבור מבחן מסכם עבור שמונה מקצועות לפחות.
תעודת גמר מתיכון זה מקנה קבלה לרוב האוניברסיטאות בעולם, אך ייתכן שחלקן יבקשו שליטה בשפה המקומית או רף ציונים גבוה מהתיכון.
רגע, אז הילד שלי צריך להחליט מה הוא רוצה לעשות בחיים בגיל 12?? נכון, זה מבהיל בהתחלה. אבל מערכת החינוך ההולנדי מצאה לכך פתרון: שנת מעבר (Brugklas).
הרבה מבתי הספר מציעים שנת מעבר בשנה הראשונה, המשלבת סוגי תיכונים שונים. כך, תיכון מסוים יכול להציע שנה משולבת של התיכון המקצועי (VMBO) יחד עם התיכון הכללי (HAVO), או לחילופין שילוב של התיכון הכללי (HAVO) והתיכון המחקרי (VWO). השנה הזו מקנה לתלמידים שנה נוספת בה הם יכולים להראות את היכולות שלהם וגם להחליט לאיזה סוג תיכון הם רוצים להירשם. חלק מבתי הספר מאפשרים שנתיים של “שנת מעבר” וכך ההחלטה לאיזה סוג תיכון מתקבלת רק לאחר שנתיים מסיום בית הספר היסודי. בכל מקרה, לאחר קבלת תעודה מתיכון אחד, התלמידים רשאים לעבור לרמה הבאה.
מהם השלבים לקבלה לתיכון?
המלצת בית הספר (voorlopige schooladvies): בכיתה 8 (המקבילה לכיתה ו’ בארץ, גיל 11-12), המורה נותנת המלצה לאילו מבין בתי הספר היא חושבת שהילדים שלכם מתאימים. ההמלצה מבוססת על תוצאות המבחנים בשנתיים הקודמות, תחומי העניין, אינטליגנציה, מוטיבציה, תשוקה ללמוד, שאפתנות, בגרות וכו’. ההמלצה מגיעה בפברואר ולעיתים היא תהיה משולבת ותכלול שני סוגי תיכון כמו למשל HAVO/VMBO ולא רק סוג תיכון אחד. לרוב תדעו כבר בכיתה 7 מהי ההמלצה המוקדמת של בית הספר ולא תהיו מופתעים מכך בכיתה 8.
מבחן מסכם בית ספר יסודי: מבחן חובה זה קורה באפריל (בכיתה 8) בנושאי מתמטיקה, איות, והבנת הנקרא. חלק מבתי הספר מכלילים במבחן גם היסטוריה, גיאוגרפיה וביולוגיה. ישנם חמישה תאגידים המספקים את המבחן הזה, מבחן סיטו (cito) הוא העיקרי שבהם. חשוב לדעת: אם ציון המבחן גבוה יותר מהמלצת המורה, ההמלצה של סוג התיכון יכולה “להשתדרג” לסוג תיכון אחד מעל. במקרה הזה, התלמיד יכול לבקש להכנס לתיכון “המשודרג” בחודש יוני. אבל, אם התוצאה נמוכה יותר מההמלצה, המלצת המורה לא משתנה. שימו לב, תלמידים שגרו בהולנד פחות מ4 שנים מלקיחת המבחן, לא מחוייבים לעבור את המבחן.
ימים פתוחים (Lesjesmiddag, Meeloopmiddag, Open les): לאחר שנודע לכם סוג התיכון אליו ילדכם מיועד/ת, ילדכם ואתם יכולים להתרשם מבתי הספר התיכוניים השונים בימים הפתוחים. חלק מבתי הספר היסודיים מארגנים מפגשי מידע וימים פתוחים, חלקם אף עושים זאת בכיתה 7. צ’ק ליסט של מה כדאי לשאול בימים פתוחים נמצא בסוף הכתבה!
בחירת בית ספר תיכון (middelbare), מילוי טפסים, רשימת העדפות, הגרלה: לאחר שקיבלתם רושם ממספר בתי ספר, באזור חודש מרץ (יכול להשתנות בין ערים), אתם נדרשים לבחור את מספר בתי הספר המועדפים ביותר (בין 12-3 בתי ספר, תלוי בעיר ובביקוש). בסוף חודש מרץ, מתבצעת הגרלה שעובדת כך: התלמידים ממוספרים בצורה רנדומלית במחשב תחת השגחת נוטריון. המחשב מגדיר את התלמיד הראשון במערכת בתוך התיכון שבחר במקום הראשון, לאחר מכן את התלמיד השני לתיכון שבחר במקום הראשון, השלי-שי וכך הלאה. כאשר המקומות מתמלאים, התלמיד הבא יקבל את התיכון שבחר במקום השני. אם אין מקום בתיכון שבחר במקום השני, הוא יעבור לשלישי, וכך הלאה. אל תדאגו, הילד שלכם לא ישאר ללא בית ספר, פשוט יכול להיות שהוא לא יקבל את בית הספר הפופולרי ביותר. באופן עקרוני, בערך 80% מהתלמידים יקבלו את ההעדפה הראשונה שלהם.
בתי ספר בינלאומיים
לאחר שהתלמידים סיימו את בית הספר היסודי הבינלאומי, הם יכולים ישירות להמשיך לתיכון הבינלאומי (רוב בתי הספר הבינלאומיים בהולנד מציעים חינוך לגילאים 18-4). בית הספר העל-יסודי הבינלאומי מתחלק לשניים:
חטיבת ביניים (IBMYP= Middle School) – מגיל 12 עד 16.
תיכון (IBDP-International Baccalaureate ® Diploma) – מגיל 16 עד 18, התלמידים לומדים לקבלת תעודה מוכרת ברמה עולמית והיא מקבילה לרמה של תלמיד הולנדי שסיים ברמת VWO (קדם-אוניברסיטאי). קחו בחשבון שהרמה האקדמאית של הIBDP גבוהה מאוד ודורשת השקעה לא מעטה. מעט בתי ספר בינלאומיים בהולנד מציעים חלופה לתעודה הזו. תלמידים בינלאומיים שסיימו את תוכנית הIBDP, רשאים להתקבל למרבית האוניברסיטאות בהולנד ובעולם, אך חלק מהאוניברסיטאות יכולות לבקש בנוסף גם רמה גבוהה בשפה ההולנדית. ישנן לא מעט אפשרויות לתארים באנגלית באוניברסיטאות בהולנד, אך למשל תואר ברפואה או בעריכת דין הם בשפה ההולנדית בלבד.
חשוב לדעת: לא כל בית ספר בינלאומי מוכר על ידי IB (ייתכן שחלקם עדיין בתהליך קבלת הכרה אך עדיין לא סיימו) ולכן כדאי מאוד לבדוק את זה לפני ההרשמה לבית הספר.
שיטות החינוך בבתי הספר העל-יסודיים
בדומה לשיטות החינוך השונות בבתי הספר היסודיים (עליהם דיברתי בכתבה הקודמת), ישנם גם תיכונים בעלי פילוסופיה ספציפית. ניתן למצוא כאן תיכונים דתיים (יהודיים, קתוליים, מוסלמיים וכו’) או תיכונים עם שיטה חינוכית מיוחדת כגון מונטסורי, וולדורף או דלתון. במקרים מסוימים, ניתן תעדוף בקבלה לתיכון מונטסורי לתלמידים שלמדו קודם לכן בבית ספר יסודי מונטסורי.
לחלק מבתי הספר התיכונים (הנקראים Profile Schools) יש דגש מיוחד על תרבות, ספורט, אומנות, מדע, יזמות, שפות וכו’. ישנם גם תיכונים דו-לשוניים (נקראים גם TTO Schools) בהם התלמידים לומדים 50% מהשיעורים באנגלית בשלוש השנים הראשונות. בשנתיים או שלוש האחרונות (תלוי בסוג התיכון), רוב הלימודים מתקיימים בהולנדית כיוון שהמבחנים המסכמים הם בהולנדית. לכן חשוב לשים לב שתיכון מסוג זה עלול להיות לא מתאים עבור תלמידים שלא שולטים לחלוטין בשפה ההולנדית.
חשוב שוב להבהיר כי מכל בית ספר יסודי ניתן להגיע לכל סוג תיכון, ואין בבחירה ספציפית בבית הספר משיטה מסוימת בכדי “לעצור״ או למנוע מילדכם המשך לימודים תיכוניים בכל תחום (בהתאם לרמתו כמובן).
עוד כמה דברים שכדאי לכם לדעת:
לאחר שהתלמידים סיימו את אחד מסוגי התיכון וקיבלו תעודה, חוק חינוך חובה מסתיים. למשל, תלמיד שסיים בתיכון VMBO, סיים את חוק חינוך חובה בגיל 16 (אך במידה ותלמידים לא קיבלו תעודת גמר בגיל 16, הם מחוייבים להשאר עד גיל 18).
בנוסף לשפה האנגלית וההולנדית, התלמידים נדרשים ללמוד בתיכון שפה אחת נוספת, לרוב גרמנית או צרפתית.
בדומה לבתי הספר היסודיים בהולנד, רוב התיכונים מסובסדים על ידי הממשלה. כדאי לדעת שרוב בתי הספר יגבו מכם ההורים בערך 550 יורו בשנה עבור תשלום לטיולים, תכניות העשרה, גינת ירק וכו’ (התרומה השנתית נקראת ouderbijdrage). הורים שלא יכולים לממן את התשלום יכולים להגיש בקשה לסבסוד מהעירייה.
בשנים האחרונות בתי ספר רבים מציעים תכניות מורחבות של ספורט או אמנות כדי למשוך תלמידים. תכניות אלו כוללות בדרך כלל 6 שעות שבועיות בתחום הנבחר.
אם בבית הספר היסודי התלמידים נסעו לטיול קצר בהולנד, בבית הספר העל-יסודי נהוג לסוע לטיול שנתי למדינות אחרות, לטיולי סקי או טיול שטח מסוג אחר. מגניב, אה?
ישנן אפשרויות בכל שלושת סוגי העל-יסודי לתמוך בילדים מחוננים, אך חשוב להגיע עם כל המסמכים הדרושים (סוגי המסמכים משתנים בין ביה”ס לביה”ס). בדרך כלל התיכונים מציעים לילדים אלו בחירה של מקצוע הרחבה נוסף (כולל מבחן מסכם נוסף). חלק מהתיכונים גם מאפשרים תכניות “האצה” בהן התלמידים יכולים להיבחן מוקדם יותר מהמועד המתוכנן. ניתן גם למצוא תיכון מיוחד המיועד לילדים מחוננים שמטרתו לאתגר אותם לפי היכולות שלהם (נקרא begaafdheidsprofielschool).
הידעתם? בכיתה 8 (מקביל לכיתה ו’) יש מבחן תאוריה ומבחן מעשי לרכיבה על אופניים וזהירות בדרכים. זהו מבחן חובה לכל הילדים בהולנד הכולל בתוכו בין היתר שליטה על האופניים (כגון עצירות ופניות) והתנהגות חברתית נאותה.
איך למצוא את סוג העל-יסודי המתאים ביותר עבור הילדים שלי?
כדי לנסות ולהבין מהו בית הספר המתאים ביותר עבור ילדכם, כדאי לקחת בחשבון את השיקולים הבאים:
מה החוזקות של הילדים שלכם? מה מלהיב אותם? אם הם עדיין לא בטוחים, כדאי לחקור ולנסות תחומי עניין שונים. כפי שציינתי, יש בתי ספר שמציעים שנות מעבר שבהם הילדים יכולים להתנסות עם סוגים שונים של תיכונים ולדחות את רגע ההחלטה לשלב מאוחר יותר.
מה המלצת המורה? לפי המלצת בית הספר, תוכלו להתמקד בין שני סוגי על-יסודי במקום שלושה.
באיזה דרך ילדכם לומד בצורה היעילה ביותר? האם זה בקבוצות קטנות או דווקא בכיתה גדולה? למידה דרך ספרים או למידה יותר מעשית? הרבה מבתי הספר מציעים שיטות חינוך שונות (כפי שצויין למעלה) ולעיתים גם שילוב של טכניקות לימוד שונות.
אילו תכניות העשרה חשוב לכם שיהיה בבית הספר? בהרבה מבתי הספר ניתן למצוא תכניות העשרה מעבר לתכנית החינוך הבסיסית כגון ריקוד, אומנות, בישול, יזמות, ספורט וכו’. הרבה פעמים תכנים כאלו הופכים את חוויית הלמידה להרבה יותר מהנה, גורם משמעותי חשוב לא פחות כדי להצליח בלימודים.
והכי חשוב: להקשיב מה הילד רוצה ואומר. לעיתים יש לנו את הנטייה לעשות “מניפולציות חינוכיות” מסויימות כדי לגרום לילד לבחור את מה שאנחנו בסתר לבנו רוצים. כשהילדים מחליטים את בית הספר בעצמם מתוך בחירה חופשית ועניין, הוא יפרחו וישקיעו בלימודים כי הם במקום המתאים להם. השקיעו זמן לדבר עם ילדכם על הנושא מדי פעם בשנתיים שלפני רגע הבחירה כך שההחלטה תהיה שקולה ובשיח פתוח וכנה.
ובנימה אישית…
כששמעתי לראשונה על החלוקה לרמות בשלב כל כך מוקדם במערכת החינוך, נחרדתי. חשבתי לעצמי: “מה אני ידעתי בגיל 12?”. לא היה לי מושג במה אני טובה ומה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. מעבר לזה, הלחץ החברתי בגיל הזה יכול להשפיע רבות על הבחירה בסוג תיכון מסויים. אבל (ויש פה אבל!), בתור אחת שעובדת עם ילדים מחוננים, אני מאוד מאמינה שכאשר אנחנו נמצאים בסביבה של אנשים שדומים לנו, אנחנו פורחים. ילדים בעלי תחומי עניין משותפים יכולים בקלות רבה יותר לאתגר ולהרגיש בנוח להציע רעיונות מאשר קבוצה אקראית של תלמידי תיכון עם תחומי עניין רבים ומגוונים.
לא מזמן סיפרתי לבעלי כמה כיף לי ללמוד עכשיו בקורס הולנדית, בגלל שאני מרגישה בנוח לנסות לדבר ולטעות מול תלמידים האחרים (בשונה מקבוצה הטרוגנית קודמת שהייתי בה עם תלמידים מרמות שונות לחלוטין). בנוסף, הסיכוי לסיים תוכנית המותאמת לחוזקות של התלמידים מעלות את הסיכוי שהם יסיימו תיכון בהצלחה. החלוקה של התיכונים פה לא מותאמת לחשיבה הישראלית בה כל ילד צריך לנסות הכי “רחוק” שהוא יכול. אבל בראייה ההולנדית, ללמוד בתיכון מקצועי לא נחשב פחות מללמוד בתיכון מחקרי. יותר מכך, בעיניהם עדיף לסיים עם השכלה של מכללה מקצועית (MBO) מאשר לנסות ללמוד באוניברסיטה מבלי לסיים. מעבר לזה, נראה שישנן הרבה אפשרויות מעבר בין סוגי התיכונים השונים, ככה שזה לגמרי אפשרי לשנות את המסלול אותו הילד בחר. מקווה שעזרתי לעשות קצת סדר בבלאגן, המון הצלחה בהמשך הדרך!
הערב (יום שישי) התקיימה מסיבת עיתונאים נוספת במעמד ראש ממשלת הולנד היוצא, מארק רוטה ושר הבריאות היוצא הוגו דה יונג. בהודעה לציבור ערכו השניים סקירה מחודשת של מצב התחלואה בקורונה בהולנד. הקבינט שואף לבטל את הגבלות הקורונה באופן הדרגתי עד ה-1 בנובמבר.
השבוע הגיעו מספר מנות החיסון שניתנו בהולנד ל-22 מיליון. נכון להיום כיסוי החיסונים גבוה והוא ממשיך לעלות מדי יום. עם זאת, עדיין יש צורך להגדיל את מספר המחוסנים. יש עדיין כ-1.8 מיליון בני אדם שעדיין לא פתחו חיסון. מגמת הגל הרביעי של הקורונה התהפכה והוא יורד. מספר האשפוזים בבתי החולים ובמחלקות טיפול נמרץ לא צפוי לגדול. נתונים אלה משקפים את יעילות החיסונים. עם זאת, התחזית החיובית הנוכחית אינה ערובה לשיעורי תחלואה נמוכים בסתיו ובחורף.
לכן החליטה הממשלה לנקוט בגישה זהירה, צעד אחר צעד, לביטול ההנחייה לשמירת מרחק של 1.5 מטר. החל מה-30 באוגוסט לא תידרש עוד שמירת מרחק בבתי ספר מקצועיים תיכוניים (MBO), מוסדות להשכלה גבוהה (HBO) ואוניברסיטאות. תוקף שאר ההנחיות הנוכחיות יוארך עד ה-19 בספטמבר כולל. ב-17 בספטמבר, הממשלה תעריך האם ניתן לעשות את הצעד הבא.
30 באוגוסט: כלל שמירת 1.5 מטר יוסר במסגרות תיכוניות ובהשכלה גבוהה
בשנת הלימודים החדשה יכולים התלמידים להשתתף בשיעורים ב- MBOs, HBOs ואוניברסיטאות. כלל שמירת המרחק של 1.5 מטר כבר לא יחול. עם זאת, יהיו מספר תנאים נוספים שיבטיחו כי למידה במוסדות יכולה להתבצע בצורה אחראית. ההנחיות הן: גודל קבוצתי מקסימלי של עד 75 איש ושימוש במסכות מחוץ לשיעורים והרצאות. בדיקה עצמית מונעת עדיין מומלצת בחום.
האינטרס של התלמידים הוא ללמוד במוסדות החינוך. ביטול הצורך בשמירת מרחק תעזור להבטיח ששנת הלימודים החדשה תתחיל בצורה הטובה ביותר.
תוקף הגבלות נוספות יוארך
תוקף כל שאר ההגבלות יוארך עד ה-19 בספטמבר כולל. מסעדות, ברים ובתי קפה יכולים לפעול עד חצות, על האורחים לשבת במקום קבוע. חל איסור על הופעות חיות. מועדוני לילה ומקומות דומים יישארו סגורים. תוקף ההגבלות על אירועים יוארך גם הוא. מערך ערבות האשראי לאירועים ותכנית הפיצויים המשלימים לאירועים יורחבו אפוא עד ה-19 בספטמבר כולל. ההמלצה לעבוד מהבית כמה שיותר ולהימנע מנסיעות בשעות השיא יישארו בתוקף.
בדיקות ללא תשלום לאנשים הנוסעים לחו”ל יוארך עד ה-30 בספטמבר כולל.
צפוי כי מה-20 בספטמבר: צורך בשמירת מרחק 1.5 מטר יבוטל
הממשלה מתכננת לבטל את ההנחייה על שמירת מרחק של מטר וחצי החל מה-20 בספטמבר. רוב ההגבלות האחרות יוסרו במקביל. עם זאת, מועדוני לילה ומקומות דומים עדיין יישארו סגורים בשלב זה.
החל מה-20 בספטמבר יש להציג כרטיס אישור קורונה במסעדות, בתי קפה, ברים, אירועים (כגון פסטיבלים ואירועי ספורט עם צופים) ובמקומות תרבות (כגון בתי קולנוע ותיאטראות) שבהם נמצאים יותר מ-75 אנשים. האישור נדרש במקומות בילוי בפנים ובחוץ, ללא קשר אם יש לאורחים מושב קבוע. אנשים יכולים לקבל כרטיס אישור קורונה אם הם חוסנו במלואם, יש להם הוכחה תקפה להחלמה או אם יש להם תוצאת בדיקה שלילית עבור בדיקה שנערכה פחות מ-24 שעות לפני הכניסה למקום. אנשים הזקוקים לתוצאת בדיקה שלילית כדי ליצור אישור קורונה יכולים להיבדק כרגע בחינם. ממועד שטרם נקבע הם יצטרכו לשלם תשלום סימלי עבור עלות הבדיקה שלהם.
לפני שקיבלה את ההחלטה לבטל את חוק שמירת המרחק במסגרות MBO, HBO ואוניברסיטאות, ביקשה הממשלה מצוות ניהול ההתפרצות (OMT) לתת חוות דעת בנושא. היא תעשה את אותו הדבר לפני שתחליט אם לעשות את הצעד הבא בספטמבר. כיסוי החיסונים ושיעור ההדבקות יהיו גורמים מכריעים להחלטה זו.
הממשלה מקווה שניתן יהיה להפסיק להשתמש במערכת כרטיס אישור קורונה בתוך הולנד ולהסיר את המגבלות הנותרות החל מה-1 בנובמבר.
להתחסן ללא תור
הממשלה עושה כמיטב יכולתה להפוך את החיסון נגד נגיף הקורונה לפשוט ככל האפשר. במספר מוקדי חיסון של שירותי הבריאות העירונית (GGD) ניתן כעת לקבל מנה ראשונה ללא תור. סקירה כללית של מרכזי החיסונים הללו זמינה ב- Prikkenzonderafspraak.nl.
עדיין חשוב לשמור על הכללים הבסיסיים
שמירה על הכללים הבסיסיים נשארת חשובה גם אם חוסנת. שמירת מרחק של 1.5 מטר מאחרים (עד שתסתיים ההמלצה), שטיפת ידיים, להשתעל ולהתעטש למרפק, להישאר בבית ולהיבדק אם יש תסמינים ולהבטיח זרימה טובה של אוויר בתוך הבית.
כיסוי חיסונים גבוה אינו אומר שנגיף הקורונה נעלם. הוא ימשיך להסתובב בהולנד ובמקומות אחרים, וייתכן שיתפתחו גרסאות חדשות. לכן חשוב שכל מי שיש לו סימפטומים ייבדק בהקדם, גם אם הוא כבר התחסן. זה יאפשר מעקב אחר התפשטות הנגיף ושמירה על ערנות במקרה של עלייה פתאומית בקצב ההדבקה.
