Tag: אהבה

לכבוד ט”ו באב, כמה זוגות ישראלים-הולנדים נותנים לנו הצצה לחייהם הזוגיים הרב-תרבותיים ומגלים שהיעדר שפת אם משותפת הוא לפעמים דווקא יתרון. ואיך קשורים עומר אדם ואנדרה האזס.

“לא צריך לצעוק, אני יושב מולך”, הוא מסמן לי עם היד בעדינות להוריד את הווליום.

“אבל אני בכלל לא צועקת, מה אתה רוצה”, אני עונה ותוהה אם לכל ההולנדים יש בעיות שמיעה מוזרות כאלה, שגורמות להם לשמוע צלילים רמים, או רק ההולנדי שלי רגיש כל כך. ולמה הוא חושב שאני עצבנית כשאני בסך הכל מנסה להסביר משהו שחשוב לי, ולמה הטון שלי מלחיץ אותו, ולמה הוא חושב שאני חסרת סבלנות, ולמה הוא מחמיץ פנים כשאני מסננת כוסססאומו, ובכלל – זה בגלל שהוא הולנדי ואני ישראלית, או פשוט מפני שהוא זה הוא ואני זו אני?

מכיוון שכולנו תבנית נוף מולדתנו, כנראה שלעולם לא נוכל לעשות לחלוטין את ההפרדה בין האופי שלנו לתרבות שלנו. בני זוג רב-לאומיים/תרבותיים/לשוניים נדרשים, כמו כל זוג אחר, להתמודד עם החצי השני, על משוגותיו האישיות, ובו זמנית גם עם שפתו השונה, עם הרגליו התרבותיים המוזרים, ועם העובדה שהוא חושב שגבינת גאודה היא אב מזון ומחית תפוחי אדמה היא ארוחת ערב לגיטימית.

        עוד על אהבה בדאצ’טאון:

• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים וקרקרים)
• בדרך לחתונה (ההולנדית) עוצרים בטייק-אוויי 
• אהבה ישראלנדית

אצלי או אצלך?

שני זוגות הולנדים-ישראלים הסכימו לחלוק איתנו כמה תובנות וסיפורים מחייהם הרב-תרבותיים. שירה גור-זאב, מהנדסת בניין בת 28, ודניס דה קונינג, בן 29 מנהל לקוחות בחברת IT, הכירו לפני שנתיים בנופש במקסיקו, והיום הם מאורסים. לפני שנה עברה שירה להולנד וכיום הם מתגוררים בווייכן שליד ניימכן. אבן הנגף הפוטנציאלית הראשונה היא כמובן סוגיית ה”אצלך או אצלי?”, כלומר, איפה לגור. באופן נוח למדי, שירה התעניינה עוד לפני ההיכרות עם דניס לגבי רילוקיישן ורואה רק בעתיד הרחוק שלה מגורים בישראל. דניס בדיוק להיפך – תמיד דמיין את העתיד הרחוק שלו במדינה חמה על שפת הים, אך כרגע מעוניין להישאר בהולנד. עם זאת, הם מציינים שהמעבר של שירה היה תלוי בכך שדניס יישאר פתוח לאפשרות העתידית שיום אחד הם יגורו ביחד בישראל.

במקרה של אביעד פז, 32, ומריין רנזיק-פז, 31, העניין היה פשוט אף יותר. אביעד חי כבר שמונה שנים בהולנד כשמריין הבנקאית נכנסה לבית הדפוס שאותו הוא מנהל באמסטרדם. אחרי המפגש הראשון הם מצאו זה את זה בטינדר, ולדבריהם, “מאותו יום הכל הלך כמו קסם”. לפני שלושה חודשים התחתנו.

לא דיברנו עוד על אהבה

הסוגייה האקוטית השנייה היא בדרך כלל השפה. שירה ודניס מדברים ביניהם הולנדית, “או לפחות משתדלים”. שירה למדה בשנה האחרונה הולנדית באוניברסיטה ודניס למד עברית באופן עצמאי ולא מזמן אף התחיל ללמוד אצל מורה פרטית. גם אביעד ומריין עושים מאמצים הדדיים בתחום הלשוני. “אנחנו מדברים בעיקר אנגלית בינינו, אבל אנחנו מנסים לשלב זאת עם מילים בהולנדית ובעברית”, הם אומרים. ומהן שיטות הלימוד המובילות? “אביעד מתאמן בהולנדית בהאזנה למוזיקה של אנדרה האזס, ומריין לקחה כמה שיעורים בעברית וחייבת להקשיב לעומר אדם…”.

למי שאיכשהו לא יודע, אנדרה האזס (Andre Hazes) היה זמר הולנדי פופולרי ביותר בשנות ה-70, שהתמחה בעיקר בז’אנר levenslied, “שירים מהחיים”, כלומר בלדות פולק קורעות לב על אהבה, געגועים וקשיי היומיום. בקיצור, מעין שלמה ארצי. הנה שיר אהבה מפורסם מאוד שכתב האזס לאשתו, “היא מאמינה בי”:

ולא נקפח גם את עומר אדם שלנו, שנוסע עד דימונה לאהובתו (שהרי יש ישראלים שדימונה עבורם רחוקה עוד יותר מהולנד…):

יש מי שחושבים שהיעדר שפת אם משותפת הוא מכשול בדרך להבנה הדדית תקינה וזורמת. אבל שירה מאירה זאת באור אחר וחושבת שהבדלי השפה דווקא עשויים לקרב בין בני הזוג: “אם אנחנו רבים או סתם עצובים אנחנו מדברים באנגלית ואז מסננת המילים צפופה יותר מאשר בשפות האם. מה שגורם למה שאומרים להיות יותר ענייני ומחושב”. כלומר, הצורך להשתמש בשפה זרה יוצר השהיה שיכולה לתרום להרגעת הרוחות ולברירת המילים. ולא רק בעידנא דריתחא. מנגנון ההשהיה הזה פועל גם כשרוצים להסביר זה לזה רעיונות ומנהגים שהתרגלנו אליהם מילדות. פתאום הדברים אינם כה מובנים מאליהם. מדוע בעצם לצום ביום כיפור אם בשאר השנה אפילו לא שומרים כשרות? אולי ברית מילה היא באמת מנהג שאבד עליו הכלח? האמנם הולנדים סובלנים כל כך? והאם יכול להיות שפפרנוטן (pepernoten) זה בעצם ממש מגעיל?

בקיצור, הצורך להסביר לאחר את שפתך ותרבותך מביא אותך עצמך לבחון מחדש את הידע והנחות היסוד שלך. וכאן נוצרת הזדמנות ליצירת תרבות זוגית ומשפחתית משותפת שלא נסמכת על הרגלים אוטומטיים. נוספת לכך העובדה שלפחות אחד מבני הזוג רחוק מהמשפחה ומהחברים, ומהמסורות שלהם. כך שביום שישי בערב לא הולכים לארוחה אצל ההורים ובשבת לא הולכים לים עם החבר’ה. צריך להחליט ביחד מה עושים.

שוק ב”על האש”

הבדלי הרקע והתרבות הם כמובן לא רק הזדמנות ליצירה אלא גם מקור לקשיים. האם השוני מפריע לפעמים לזוגיות או דווקא מקרב?

שירה ודניס: “דניס טוען שהאופי של שירה חזק מאוד, עצמאי ומושפע מהשירות הצבאי, מה שגרם לו להתחבר אליה יותר מלהולנדית הממוצעת. אבל לפעמים הוא חושב שזו גם הסיבה שהיא עקשנית. שירה חושבת שדניס לפעמים יותר מדי פוליטקלי קורקט וצריך לדבר קצת יותר בחופשיות עם אחרים, לרבות עם המשפחה שלו”.

אביעד ומריין: “אנחנו שונים מאוד ובו זמנית דומים מאוד. אולי זה מה שגורם לנו לאהוב. אנחנו לומדים זה על זה כל יום – ויש הרבה מה ללמוד. אנחנו מאמינים שהאתגר שמציבה התרבות השונה הופך את הכל למעניין הרבה יותר”.

יש כמובן גם מצבים משעשעים או מביכים. בפעם הראשונה שמריין באה לבקר בארץ חבריו של אביעד הכינו לשניים הפתעה ישראלית וערכו לכבודם “על האש” חגיגי, כולל מוזיקה רועשת וודקה בשפע. מריין הייתה בשוק. ואילו אביעד זכה לחוויה ברבנטית אמיתית – חגיגות הקרנבל. שירה התנסתה בשוני בשפת הגוף. היא הייתה מסמנת לדניס “חכה רגע” בתנועת היד המקובלת עם הצמדת האצבעות לאגודל, עד שהבינה שזה לא אומר כלום. דניס חווה אינטימיות ישראלית מהי כשהתקשה להבין מדוע המוכרת בחנות הבגדים בנתניה שואלת אותו שאלות על טיב מערכת היחסים שלו ואיך הוא מתמודד איתה.

ותמיד יהיו דברים שקשה להסביר. לשירה קשה להסביר לדניס מהי פטריוטיות ואהבת המדינה. לדניס קשה להסביר לשירה איך להיות אובייקטיבית בנושאים שקשורים לישראל או בסוגיות דומות. מריין מנסה להסביר לאביעד איך לצאת לפאב ולשתות עשר בירות כמו הולנדי אמיתי. אביעד מנסה להסביר למריין שאם ישראלים עונים בצעקות זה לא מפני שהם כועסים, אלא מפני שבישראל כולם צועקים…

אז כנראה זה לא רק ההולנדי שלי שרגיש לצעקות. מוזרים ההולנדים האלה. בכל זאת אני מחבבת אותו, בכל השפות.

ט”ו באב שמח, בעברית ובהולנדית, ואם יש לכם טיפים לזוגיות רב-תרבותית/לאומית/לשונית, כתבו לנו בתגובות.

עם פרוץ עונת החתונות גילי גוראל מכינה אותנו לחתונה הולנדית, על אורחי היום והערב שלה, ההזמנות המפורטות והמתנות היצירתיות. והאוכל, כמובן.

אני לא מאמינה שעשיתי זאת שוב. זאת כבר החתונה הרביעית שלי בהולנד, ועדיין, שכחתי להביא איתי סנדביצ’ים. אז עכשיו, בין הטקס בכנסייה להרמת הכוסית, אנחנו משרכים רגלינו בין השווארמיה למסעדה הסינית החשודה, בניסיון לקושש מזון. אבל אם אתם חדשים כאן, אולי עדיף שאתחיל בהתחלה. כלומר בהזמנה, כלומר אם הוזמנתם. כי הדבר הראשון שכדאי לדעת בנוגע לחתונות בהולנד הוא שלא כולם מוזמנים. החתונה היא בדרך כלל אירוע צנוע בגודלו מכפי שאנחנו רגילים בארץ, ויש לכך בין היתר סיבות כלכליות שנדון בהן בהמשך. אז אם הקולגה שלכם התחתן ולא הזמין אתכם – זה נורמלי. גם אם בת הדודה של האישה/הבעל התחתנה ולא שלחה הזמנה זה בסדר. בתורכם, גם אתם לא מחויבים בשום צורה להזמין את כל העמיתים, ההורים של הגיסים ובני הדודים של החברים מהמחתרת. בחתונה המעורבת שלנו בהולנד היו 88 אורחים, כולל ילדים, וכולם מיהרו להתפעל מ”החתונה הגדולה”. התקשיתי להסביר שבארץ מדובר באירוע אינטימי ממש. ההולנדים, מצדם, התקשו להבין מדוע ואיך האכלנו את כולם.

מדריך נבוכים להזמנה

הבה נבחן הזמנה שקיבלנו לאחרונה, מבן משפחה שבארץ היה נחשב לקרבה קרובה למדי:

טקס בכנסייה, הרמת כוסית וריקודים, הכל טוב ויפה. אבל הקורא הישראלי חד החיך יבחין במהרה בהיעדרה של ארוחת הערב מתוכנית האירוע, שמתחיל בשש ונמשך לתוך הלילה. זאת מפני שפשוט לא הוזמנו לארוחת הערב. בחתונה הולנדית יש כמה סוגי אורחים – “אורחי יום” (daggasten) ו”אורחי ערב” (avondgasten). אורחי היום הם בדרך כלל המשפחה והחברים הקרובים מאוד. הם מתלווים לזוג לאורך היום ולפיכך זוכים גם לארוחת ערב או צהריים בחברתו. אורחי הערב מוזמנים רק למסיבה בערב ו/או לחלק מהטקסים. פיתול אפשרי נוסף בעלילה הוא ההפרדה בין סוגים שונים של אורחי ערב – אלו שמגיעים רק לקבלת הפנים, מקבלים כוס קפה ועוגה, לוחצים יד, משאירים מתנה והולכים לדרכם (נקראים גם receptiegasten), ואלו שנשארים לרקוד במסיבה ויקבלו בתורם גם כמה חטיפים. נחזור לכך בהמשך, אך ראשית כל יש להבין דבר מה על תהליך החיתון ועל המתרחש ביום החתונה.

בטח יעניין אותך גם: המילון ההולנדי לאהבה (כולל פלוצים)

בהולנד, שבה קיימת הפרדה בין דת למדינה, טקס הנישואין היחיד שבו המדינה מכירה הוא זה הנערך על ידה. זהו טקס אזרחי וחילוני למהדרין שאותו מנהל/ת נציג/ה מוסמכ/ת של הרשות המקומית (gementee). הזוג יכול לבחור לערוך גם טקס בכנסייה, מתחת לחופה או בברכת מפלצת הספגטי המעופפת, אבל זה עניינו הפרטי ואין לכך כל חשיבות מבחינת המדינה ומנגנוניה. למעשה, בטקס האזרחי אסור כלל לשלב אלמנטים דתיים, אם כי ניתן לכלול בו הענקת טבעות.

הטקס האזרחי כולל חתימה של שני הצדדים על חוזה, חתימת עדים מטעם שני הצדדים, וכמובן אמירת ה”הן” בקול רם וברור לשאלה האם את/ה מוכן/ה לשאת את בחיר/ת לבך על פי החוק ההולנדי. למרות ההליך הבירוקרטי משהו, הטקס לאו דווקא נטול רגש ומגע אישי. המחתנת שההולנדי שלי ואני בחרנו נפגשה איתנו מבעוד מועד כדי לדון בכל פרט ופרט בטקס. במשך שעתיים היא שאלה אותנו על חיינו, משפחותינו והיכרותנו, ואפילו נתנה לנו “שיעורי בית” – לכתוב לה (בנפרד ומבלי לחלוק זה עם זה) מה אנחנו אוהבים בבן/בת הזוג ומה חשוב לנו בחיי הנישואין. התשובות, על הדמיון הקלישאתי משהו ביניהן, נחשפו בטקס עצמו, למרבה השעשוע של האורחים ושלי, שעשוע שעליו ניתן ללמוד מכמה תמונות פרצוף מביכות ביותר.

כך גם סופר על מסע הניג’וסים שערכה אימי בדרכה לחופה. כלומר, בדרכה להביא אותי אל מתחת לחופה, גם אם מטפורית. חברות הולנדיות שאלו אותי בזהירות לאחר מכן אם כצעקתה ואם חשיפת המידע “הרגיש” הזה נעשתה על דעתי. הו, נפשות ענוגות שלא יודעות מורא אם יהודיה שבתה בת ה-32 טרם נישאה, אני מקנאה בכן. תנוח דעתכן, הטקס עוצב בדיוק על פי רצוננו והמחתנת הקפידה לוודא מה אפשר לחלוק עם הקהל ומהי האווירה שאותה אנחנו מעוניינים ליצור. מכיוון שעבורנו היה זה הטקס המרכזי באותה עת, בחרנו בטקס ממושך יחסית בנימה אישית שבמהלכו גם התקדשנו בטבעות. אבל אחרים יכולים לבחור בהליך בירוקרטי קצר וקולע ולהשאיר את ההתרגשות לטקס דתי על פי ראות עיניהם. הם יכולים להגיע לבית העירייה בג’ינס וטי שירט, ולעשות זאת בכל יום שיבחרו. אך רבים בוחרים לרכז את כל אירועי החתונה ביום אחד ארוך (עבור כלות רבות משמעות הדבר היא אחת – התייצבות במספרה בשעה שבע או שמונה לפנות בוקר, דבר המנוגד בכל מקרה לדתה של שפחתכם הנאמנה). הטקס האזרחי מתקיים לפיכך לרוב בשעות הצהריים, בנוכחות אורחי היום, ובהמשך הם מוזמנים לארוחה. טקס דתי, אם ישנו כזה, נערך מאוחר יותר, ואחר כך מוזמן מי שמוזמן לקבלת פנים ולמסיבה.

אגב, את אורחי היום ניתן לזהות על נקלה – הם מסומנים בקורסאז’ים שבדרך כלל תואמים את זה של החתן ואת זר הכלה. זה יפה ואני מניחה שגם שימושי מאוד לצלם.

כיצד תדעו לאילו מהאירועים מצופה מכם להגיע? ההזמנה תבהיר זאת. הביטו למשל בהזמנה הזו:

אלו שני סוגי ההזמנות שמציע בית דפוס מסוים לחתונתם של סטלה ויוריס. ההזמנה משמאל מיועדת לאורחי היום, ומציגה לפיכך לו”ז ליום שלם של פעילות, שמתחיל ב-14:30 וכולל ארוחת ערב ב-17:30. קרואים אחרים יזכו להזמנה מימין, המזמינה אותם רק למסיבה, החל מ-20:30.

אך האהובה עליי ביותר היא ההזמנה הבאה, שבה מסומן בבירור וללא מילים איזה סוג של אורחים אתם, ומתי אתם בדיוק רצויים (או לא):

ואני רק חושבת לאילו תקריות דיפלומטיות-משפחתיות עלול לגרום וי שנשכח או הוצב בטעות במקום הלא נכון.

ומה עושים כשמקבלים הזמנה כזאת?

אל דאגה, זה עדיין לא אומר שאתם אורחי יום שצריכים לקחת יום חופש מהעבודה. אורחי היום קיבלו תוספת להזמנה שבה מצוינות שעות הארוחות. במקרה דנן צורף מכתב נפרד ובו הסביר מארגן האירוע, ה-ceremoniemeester, כי למעשה לא מצופה מכם להגיע לטקס האזרחי בעירייה ואינכם חייבים גם להגיע לטקס בכנסייה ולקבלת הפנים שלאחריו, אם כי הדבר אפשרי. אגב, המייסטר או המייסטרית הם בדרך כלל חברים קרובים של בני הזוג שלוקחים על עצמם לארגן ולהפיק היבטים נרחבים של יום החתונה. לעתים קרובות הם מנהלים את רשימת המוזמנים, מארגנים הפתעות ומסבירים לקהל מה עליו לעשות בכל שלב.

רבע עוף לא כאן

העניינים מסתבכים כשבפרוצדורה מעורב גם טקס דתי, ואתם מוצאים עצמכם מוזמנים לכנסייה בשעה שש וחצי או שבע. אל תתנו לתזמון לבלבל אתכם. גם אם הוזמנתם לשעה שנהוג לאכול בה ארוחת ערב או נאלצתם לצאת מהבית בחמש, תצטרכו לדאוג לעצמכם למזון. איני אומרת זאת לגנאי, אלא רק חשה חובה להציל את רעיי לגרגרנות הישראלית מגורל דומה לשלי בחתונה ההולנדית הראשונה שאליה הוזמנתי. לאחר כשעתיים של השתרכות ברכבות ו-45 דקות של טקס יפה ומרגש בכנסייה, הגענו למסעדה הצנועה שבה התקיימה קבלת הפנים. מיד הרגשתי שמשהו אינו כשורה – באולם הצדדי שבו היינו לא היו די מקומות ישיבה לכולם. איש לא נראה מודאג וכולם אכלו בנחת את עוגות הקרם שהוגשו והערו לגרונם ספלי קפה וכוסות בירה, כמנהג ההולנדים. על הרחבה הקטנה ערכו בני משפחה וחברים הופעות קטנות לכבוד בני הזוג, ועדיין לא נראה רבע עוף באופק. שמתי לב לכמה שולחנות בצד שסביבם ישבו אורחים שנראו כמו משפחה, וניכר כי היו ערוכים בעבר הלא רחוק. רק אז נזכר ההולנדי להסביר לי שאלו הם בני המשפחה הקרובים, אורחי היום, שבוודאי סעדו קודם לכן בצוותא, לפני הטקס.

אך לא הכל אבוד. מי ששורד במסיבה מעבר לשעה עשר יתוגמל בחטיפים הולנדיים מסורתיים, הלא הם ה-hapjes: קוביות גבינה ונקניק בחרדל, חצאי ביצים ממולאים מיונז, מלפפונים “חמוצים” קטנים, וכמובן, ביטרבולן. בחתונה אחת קיבלנו גם צ’יפס בשקיות נייר מרשרשות.

ובחזרה רגע לכנסייה. עם סיום הטקס כבשתי את הדחף לפצוח בצהלולים (קולולולולולו) אבל רציתי לפחות לרוץ ולברך בהתרגשות את בני הזוג. כללי הטקס התחוורו לי עד מהרה. זכות הקדימה נשמרה לאותם מכרים שהגיעו רק לטקס בכנסייה ולא המשיכו איתנו לקבלת הפנים. הם יצרו תור מסודר ובירכו את הזוג שזה הרגע קיבל את ברכת האל, בעוד אנחנו נמנענו מיצירת קשר עין בשלב זה והמשכנו בדרכנו למסעדה. עם הגיענו למקום נכנסנו מיד לתור הארוך שבסופו עמדו החתן והכלה והוריהם, באופן שהזכיר בר מצווה של פעם. זה היה הזמן ללחיצות ידיים, אמירת gefeliciteerd מסורתית (אין צורך בברכות מקוריות) ושלוש נשיקות לכלה באוויר כדי לא להרוס את האיפור.

צ’ק או מתנה

וכמובן שזה גם הזמן להענקת המתנות.

וכאן המקום לציין הבדל ניכר נוסף בין החתונה הישראלית לזו ההולנדית. אמנם זוגות רבים מצייינים בהזמנה כי הם ישמחו לקבל כסף (ועושים זאת בצורה מעודנת כשהם כותבים cadeautip וליד ציור של מעטפה קטנה) אולם נראה שרבים מהאורחים לא מרגישים מחויבים לכך. רבים מביאים מתנה או סכום צנוע. לעתים קרובות אותו ceremoniemeester שהזכרתי קודם יארגן מתנה “קיבוצית”. מבלי שהזוג יידע במה מדובר הוא יצרף להזמנה דף ובו הסבר לגבי המתנה. למשל, בחתונה אחת התבקשו האורחים לשלוח למארגנים מתכון אהוב עליהם ולהביא איתם סלסלה ובה המצרכים להכנתו. המארגנים יצרו כך ספר מתכונים אישי לבני הזוג, שיכלו לגשת מיד לעבודה. בחתונה אחרת, של חובבי בירה, קנו המארגנים כוננית נאה והמוזמנים התבקשו להביא עמם בקבוקי בירה מיוחדים. ויש מי שמביא זר פרחים, עציץ, ספר או קופסת ממתקים.

אני בטוחה שבין הקוראים יהיו מי שיראו בכך עוד עדות ל”חסכנות” ההולנדית הידועה, אך אין לי כל כוונה להשמיץ את התרבות שלתוכה התחתנתי. לצערי בשנים האחרונות בישראל העלות של מצוות שימוח חתן וכלה האמירה והאורחים חשים לעתים שנדרש מהם “לכסות” את ההוצאות של בני הזוג. בחתונה הולנדית אולי לא תקבלו ארוחה מפוארת (או ארוחה בכלל) אך גם לא תרגישו  שעליכם לשלם “קנס”. מה עדיף? אולי כדאי לחתן מסורות מכאן ומכאן, וכמו תמיד ללכת עם הלב, אבל גם עם החיך והארנק.

שיהיה בהנאה לכל המוזמנים לחגוג הקיץ, ביום או בערב, ומזל טוב לאלו העולים על סיפונה של ה-huwelijksbootje, סירת הנישואים ההולנדית.  

לכבוד valentijnsdag, “יום האהבה”, כדאי להצטייד לא רק בפרחים, אלא גם בכמה מילים וביטויים. מהדרכים לומר “אני אוהב/ת אותך” ועד לכינויי חיבה ביזאריים. ומה הקשר לאכילת צנימים?

כמו רבים מקוראינו, גם אני הגעתי להולנד בעקבות האהבה. מה רבה הייתה תדהמתי כשפגשתי אותו לראשונה בהוסטל באוגנדה, בחור הולנדי צהבהב, שפנה אליי בעברית צחה ושאל “מאיפה את בישראל?”. עוד לא ידעתי שזה בערך המשפט היחיד שהוא ידע אז. אבל זה עשה את העבודה. לשמחתי, ההולנדי המעופף שלי התאהב בעברית עוד לפני שהתאהב בי (ולפעמים אני חושדת שהוא אוהב אותה יותר). לי נותר לנסות להתאהב בהולנדית, כי “אני אוהבת אותך” לעולם נשמע אמיתי יותר, אמין יותר ומרגש יותר בשפת האם. לקראת ה- valentijnsdag, יומו של הקדוש ולנטיין שהפך ל”יום האהבה”, אני מזמינה אתכן להתפנק לא (רק) בשוקולדים ובפרחים, אלא גם בכמה מילים נעימות. או ביזאריות. או פשוט שימושיות לענייני אהבה ואהבהבים.

אולי יעניין אותך גם:

כל מה שצריך לדעת על חתונות הולנדיות 
זוגיות ישראלינדית – איך עושים את זה?
המלצות רומנטיות לט”ו באב

פרפרים רומנטיים

ונתחיל עם התחושה המוכרת לכל אוהב ומתאהב: Ik heb vlinders in mijn buik – יש לי פרפרים בבטן. שימו לב, כאן נחוצה זהירות מסוימת. בעוד שבעברית “פרפרים בבטן” מעידים על התרגשות מכל סוג שהוא, בהולנדית התחושה הזו שמורה לתיאור התאהבות רומנטית. אז עדיף שלא תספרו לגיסתכם ש Ik heb vlinders in mijn buik כי אתן הולכות השבוע למקום העבודה החדש, זה עלול לעורר חשד לגבי טיב היחסים עם הקולגות…

אז פגשתן מישהו, ואתן מרגישות פרפרים בבטן, מה עכשיו?

כדאי לבדוק אם הרגשות הללו הן wederzijds, כלומר הדדיים. קרוב לוודאי שזה גם מה שישאלו אתכן החברים מסביב כשתספרו להם על תחושותיכן: is het wederzijds? – האם זה הדדי?

יש רק דרך אחת לברר זאת:

?wil je met me uit – האם את/ה רוצה לצאת איתי? זו הצורה הישירה והברורה, כלומר, ההולנדית למדי, לבקש ממישהו לצאת. אבל אם אתן מעדיפות גישה מתוחכמת יותר, תוכלו לפתוח ב- versieren, חיזור. וכאן אנו עדים לאופטימיות ההולנדית, שכן בניגוד ל”חיזור” העברי, שתוצאותיו אינן ידועות, ה-versieren ההולנדי טומן בחובו את הצלחת החיזור. כלומר, אם אני אומרת ik heb die jongen versierd, מעין “חיזרתי אחרי הבחור הזה”, משתמע מכך שגם הצלחתי כבר להעלות אותו ברשתי.

אז ברוח חיובית זו נניח שהחיזור צלח וקבעתם afspraakje – דייט.

במעבר לזוגיות

אם הדייט מתקדם יפה (טיפ: אל תצפו שהגבר ישלם, כן? כאן מאמינים בשוויון, בעיקר כלכלי) ומגיעים בעקבותיו דייטים נוספים, הרי אפשר לומר שאתן ב-verkering – מערכת יחסים, ותוכלו לומר ik heb verkering, או שיש לכן vriend, חבר, או vriendin, חברה. בדומה לעברית, המונחים הללו מתארים הן חבר אפלטוני והן חבר רומנטי. איך מבדילים? dat is mijn vriend משמעו “זה החבר (הרומנטי) שלי”, ואילו dat is een vriend van mij משמעו “זה חבר (אחד מני רבים) שלי”.

אז עכשיו אתן כבר מאוהבות, ובהולנדית: …ik ben verliefd op. כלומר, אם את מאוהבת בהנס, אזי אמרי ik ben verliefd op Hans. וזה בדיוק הזמן ללמוד כמה מילות אהבה ללחוש באוזני אותו הנס (או הנקה):

Ik vind je leuk – אני מחבבת אותך (מילולית: אני מוצאת אותך נחמד).

Ik vind je lief – אתה מתוק בעיניי (מילולית: אני מוצאת אותך מתוק/אהוב).

וגולת הכותרת – איך לומר אני אוהב/ת אותך?

Ik hou van jou הוא המשפט המקובל ביותר. הפועל houden בצורותיו השונות עניינו אחיזה ושמירה (במובן של keeping). מי שמעדיפה ניסוח רכושני פחות יכולה להשתמש ב-ik heb je lief המיושן קמעה אבל עדיין רומנטי. אם רגשות האהבה חזקים במיוחד, אפשר להשתמש ב- ik hou zielsveel van je , שמשמעותו היפה היא “אני אוהב/ת אותך בכל לבי ונשמתי”. ובמקרה שהאהוב דובר פלמית אמרי לו את המשפט הנעים הבא ik zie je graag, מילולית – “אני אוהב/ת לראות אותך”.

כעת, משמצב הדברים המתקתק ברור, יש צורך בכינויי חיבה מתקתקים:

המתבקשים הם lief, אהוב או מתוק, ו-lieverd, אהוב. schat, אוצר, או על דרך ההולנדית – schatje, אוצרון קטן וחמוד. ועכשיו אנחנו מגיעים לשמות המעניינים באמת: scheetje ו-poepie, פלוץ קטן וחמודון וקקי קטן וחמדמד, בהתאמה. לא ברור לי מה זה אומר על הרומנטיקה ההולנדית האנאלית משהו.

ומה עם תאוות הבשרים?

ולסיום, מהי אהבה רומנטית ללא קצת תאוות בשרים. מתחילים עם  המילה שמעלה גיחוך על שפתיו של כל דובר עברית – kus, נשיקה, ועם knuffel, חיבוק (באופן חמוד למדי כך גם נקראות בובות פרווה רכות של ילדים). מדלגים על שלב ההתמזמזות, כי אין לכך מילה ממש (אם מישהו מכיר שישאיר תגובה) ואם כולם מרוצים ורוצים מגיעים למעשה האהבה. כמו בכל תחום שנחשב לסוג של טאבו, גם כאן מונחים רבים לתיאור המעשה, ולעתים ההבדלים ביניהם דקים. אם אתם רוצים ללכת על בטוח השתמשו במושג vrijen הנייטרלי למדי, או met iemand naar bed gaan, “ללכת עם מישהו למיטה”, הדומים משהו ל”לשכב” העברי. המונח הוולגרי יותר הוא neuken, הקרוב יותר ל”להזדיין” העברי אך גס ממנו, משהו כמו “לדפוק”. בקיצור, עדיף להימנע ממנו בפרהסיה.

המושג הרומנטי יותר הוא de liefde bedrijven, “לעשות אהבה”. אך היופמיזם האהוב עליי לקוח מתחום הקולינריה ההולנדית (המהוללת): נניח שאת מעוניינת לבלות את הלילה עם מישהו, תוכלי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול איתך איזה קרקר קטן – wil je met mij een beschuitje eten?. לא שההולנדים משווים חלילה את ההתעלסות לאכילת צנימים יבשים, אלא שהדבר בא לרמז על ארוחת בוקר משותפת, שתתרחש כמובן לאחר בילוי לילי יחדיו.

ולקינוח, טיפ לוולנטיינז דיי עצמו – Valentijnskaartje. גם בחג הזה, כמו בכל אירוע משמח או מצער בחייהם, ניכרת החיבה העצומה שרוחשים ההולנדים לכרטיסי ברכה למיניהם. בניגוד לאמריקאים, שמעניקים זה לזה סוכריות ושוקולדים (מגעילים), מעדיפים ההולנדים לשלוח זה לזה כרטיסי ולנטיינז אנונימיים. זה טוב במיוחד לביישנים שבינינו, וכמובן מועיל לשירות הדואר.

חג שמח!