השגרה חוזרת – ואיתה מדור ההמלצות של דאצ’טאון! שבוע המסעדות ברחבי הולנד, תערוכת פסלים במרחב הציבורי באמסטרדם, פסטיבל פנטזיה באיזור האג, מרתון ברוטרדם וליל מוזיאונים במאסטריכט.
הנחיות הקורונה החדשות שנכנסו לתוקפן בסוף חודש ספטמבר, הן אות הפתיחה לאירועים שחוזרים לשגרה מבורכת. אספנו עבורכם אירועי תרבות, ספורט ואוכל ששווה לבדוק במהלך חודש אוקטובר. לפני שאתם יוצאים מהבית אנא בדקו את הנחיות הקורונה של האירוע/המקום בקישורים שצורפו.
שבוע המסעדות הלאומי
30 בספטמבר עד 31 באוקטובר
נכון, השם מטעה, שבוע המסעדות נמשך חודשיים שלמים. חודש אחד כבר מאחורינו, אבל בגזרת חצי הכוס המלאה ניתן למצות את החודש השני והמלא!
לא פחות מ-500 מסעדות לוקחות חלק באירוע הזה בכל רחבי הולנד. זה הזמן שלכם להתנסות בחוויות קולינריות מסעירות במחיר מיוחד. מסעדות רבות מציעות תפריט הפתעה של שלוש מנות במחירים מיוחדים, החל מ- 28.50€. ברשימת המסעדות תוכלו למצוא לא מעט מסעדות עם כוכבי מישלן שמציעות ארוחת שף במחיר מופחת.
באתרתוכלו למצוא את רשימת המסעדות וההצעות המיוחדות שלהן, כמו גם קישור להזמנה.
הזדמנות אחרונה לצפות בתערוכת הפסלים העירונית ARTZUID Amsterdam. זו הפעם השביעית ש- ARTZUID מציגה באמסטרדם תערוכת חוויות עם יותר מ-50 יצירות אמנות לאורך מסלול של חמישה ק”מ ברחבי zuid Amsterdam. המהדורה הנוכחית מתמקדת במעורבות, והאמנים נדרשו להתייחס ביצירותיהם לנושאים אקטואליים בוערים כמו: אקלים, שוויון, בריאות, טבע ורווחת בעלי חיים.
באתר של התערוכה ניתן למצוא מסלולים מומלצים ואף להצטרף לסיורים עם מדריכים (בתשלום).
פסטיבל פנטזיה – אזור האג
23-24 אוקטובר
אם ממש מתחשק לכם לברוח מעט מהמציאות, בואו לפסטיבל פנטזיה שמתקיים ב-De Broodfabriek in Rijswijk, ממש ליד האג. בפסטיבל תוכלו ליהנות מכל מה שקשור לפנטזיה: קוספליי, גותי, סטימפאנק, אנימה, מנגה וכו’. תוכנית האירוע מכילה מופעים מסוגים שונים, החל בנגינת נבל דרך מופעי מוזיקה ועד מלחמת אבירים. בין המופעים תוכלו לטייל לאורך דוכנים המציעים את מרכולתם: ביגוד, תכשיטים, אביזרים וחפצי נוי לבית. אם תהיו רעבים תוכלו לאכול במסעדות שמציע הפסטיבל בשטחו.
זו השנה ה-40 שמרתון רוטרדם יארח יותר מ-25,000 רצים במסלולים באורכים שונים, שאותם יעודדו מאות אלפי אנשים. בהיסטוריה של המרתון נרשמו כמה שיאי עולם! הרצים יכולים לבחור מבין מגוון מסלולים: מרתון, רבע מרתון, ריצת ילדים, מתחילים וגם מסלולים לקבוצות.. מהרו לשריין לכם מקום, ההרשמה אפשרית עד לתאריך 10 באוקטובר.
לאחר שבשנה שעברה האירוע נערך באופן מקוון, השנה חזרו למתכונת המלאה עם 13 מפעלים תרבותיים שיפתחו את שעריהם לביקור מיוחד במיקומים שונים בלב מאסטריכט למשך לילה מלא באמנות עכשווית ניסיונית, חפצי אמנות היסטוריים יקרים, ממצאים ארכיאולוגיים יוצאי דופן ואווירה מוזיקלית. האירוע משלב תערוכות סטנדרטיות עם תכנית בולטת של הופעות, סדנאות, שיחות, סיורים בלעדיים, תצוגות מקדימות, שתייה וטעימות.
רשימת האירועים והמיקומים המלאה, כרטיסים ועוד באתר.
אז מסתבר שביום שישי, ה-6 באוגוסט, נרים כוסית לציון יום הבירה הבינלאומי. אני מודה בבושת פנים שעד השנה לא ידעתי על קיומו של יום שלם בלוח השנה המוקדש למשקה האהוב. מבחינתי כל יום הוא יום טוב לשתות בירה. יום הבירה הבינלאומי הוא רק תירוץ לכתוב על בירה, ולדאצ’טאון כותבים על בירות הולנדיות.
80 ליטר בירה בשנה
במרחב בו אנו חיים הולנד אינה נתפסת כמעצמת בירה. לפחות ברמה התודעתית היא חוסה בצילה של השכנה מדרום. בבלגיה אכן פועלות למעלה מ-300 מבשלות שמייצרות אלפי סוגים של בירות, ואלו עשו לעצמן שם עולמי במגוון קטגוריות. אבל יש להביא בחשבון שההולנדי הממוצע שותה כמעט 80 ליטר בשנה, שזה כעשרים אחוז יותר מהבלגי הממוצע ופי ארבע (!!!) מהישראלי הממוצע. הולנד עצמה היא יצרנית ויצואנית בירה מהגדולות בעולם.
כולנו מכירים את הייניקן, אמסטל וגרולש. אין לי כוונה להרחיב עליהן, גם כי כולם מכירים אותן, ובעיקר כי מדובר בבירות לאגר חיוורות ונטולות עומק. לעולם לא הבנתי מדוע המקומיים שותים אותן בשרשרת בכוסות מיניאטוריות של 200 מיליליטר, כאילו היו צ’ייסרים של מים.
בטור זה נתמקד דווקא באותן בירות עם פחות יחסי ציבור אבל עם טעם וסיפור ייחודי.
להולנד יש שרשרת איים קסומה בשם Wadden, מעין שורה של כתמי צבע מתנועת מכחול לא רצונית של רמברנדט עמוק לתוך הים הצפוני. האי הדרומי והגדול בשרשרת נקרא Texel. בשנת 1999, במתחם ששימש מחלבה ישנה, הוקמה המבשלה עטורת הפרסים הנושאת בגאווה את שם האי: Texels. הסלוגן מבטיח Taste the Island, drink the beer. חומרי הגלם של הבירה, כולם טבעיים, נבחרים בקפידה ואת השעורה מגדלים על האי עצמו. המבשלה מתהדרת כיום ב-10 סוגי בירה שונים, אך אנו נתמקד היום ב- Texels Bock, הבירה המעוטרת ביותר של המבשלה שזכתה בפרסים בחמש תחרויות בינלאומיות.
Texels Bock היא בירת לאגר סתווית כהה ועוצמתית. הגוון האדום העמוק שלה מתובל בטעם מתקתק של קרמל שמייצר חוויה סמיכה ועשירה בתוך חלל הפה. ספטמבר מעבר לפינה, הזמינו לכם ארגז וחכו לערב סתווי קריר. התרווחו במרפסת פתחו בקבוק (רצוי שניים). המראה, הטעם, וניחוח הים שבבקבוק, לצד שבעת אחוזי האלכוהול ישלחו אתכם למיטה עם חיוך.
Jopen Koyt – טעם של פעם
בימי הביניים הייתה הארלם מוקד בישול בירה מרכזי בהולנד ובאירופה. את הבירה הובילו אז בחביות עץ גדולות גדולות שהכילו 112 ליטר שנקראו Jopen, ומכאן שם המבשלה המודרנית. מבשלת Jopen הוקמה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, במטרה להפיח חיים בשני מתכוני בירה עתיקים שנמצאו בארכיון העיר: האחד משנת 1407 והשני מ-1501.
ה-Jopen Koyt היא התוצר של אותו מתכון מיתולוגי מ-1407, בירה זהה במאת האחוזים לזו ששתו בהארלם וסביבתה לפני למעלה מ-600 שנה. אחד הרכיבים במתכון הוא ה-Gruit, תבלין עתיק ומסתורי מימי הביניים. האגדה מספרת שהצמח שממנו מופק ה-Gruit גורם להזיות, ועל מנת להמנע מאלה, הורשו ללקט אותו רק מכשפות עירומות בלילות ירח מלא.
התוצר הסופי הוא בירה בגוון אדום-חום בעלת ניחוח חריף של מנטול וטעם ראשוני רך ומתקתק. באפטרטייסט החריפות שבה לפתע אל קדמת הבמה. הבירה מכילה לא פחות מ-8.5 אחוזי אלכוהול, בקיצור בירה למטיבי לכת שרוצים לצאת למסע משכר בזמן.
De Molen #3000 – בירה מושחתת
מבשלת De Molen הממוקמת ב- Bodegraven, חצי שעה דרומית לאמסטרדם, דורגה בעבר כמבשלה הטובה בהולנד. היא מככבת באופן תדיר במגוון דירוגים של מאה המבשלות הטובות בעולם. המבשלה מייצרת עשרות סוגי בירה ואף מייצאת את חלקן לכ-30 מדינות.
בחרתי להתמקד בבירה הנושאת את השם חסר המעוף שמתאים יותר לפרשות שחיתות ממחוזותינו: De Molen #3000
מדובר בבירה בסגנון יין שעורה שישבה בחביות ששימשו בעבר לאחסון יין לבן. המרקם סמיך וקרמי, מתובל בגיזוז עדין. הטעם מזכיר קקאו, מתוק מאד, אבל לא מוגזם. את הנחיריים ימלא ניחוח סוכר חום. שעטנז אקזוטי במקצת בין יין לבירה, בין שוקולד לאלכוהול – שחיתות כבר אמרנו? מפתיע שהשילוב מחליק בגרון בצורה חלקה למדי בהתחשב ב-14.6 אחוזי האלכוהול.
La Trappe Puur – הגביע הקדוש
מאז המאה ה-17 נפוצו המנזרים הטראפיסטיים בעיקר בבלגיה, אך גם בהולנד, צרפת, גרמניה ומדינות נוספות. בתחילה בושלה הבירה לשימוש עצמי של יושבי המנזר ותושבי הסביבה. בהמשך הורחב הבישול במטרה לממן פעולות נוספות של המסדר הסגפני, בדגש על צדקה. המסדר הטראפיסטי הגדיר שלושה חוקים נוקשים לייצור בירה טראפיסטית:
הבירה תבושל אך ורק בתוך תחומי המנזר, על ידי הנזירים עצמם או בפיקוחם.
המבשלה פחותה בחשיבותה מהפעילות המהותית של המנזר – הפעילות הדתית.
המבשלה איננה מיזם למטרת רווח. ההכנסות ממנה נועדו לכלכל את צרכיהם הבסיסים של הנזירים, תחזוקת מבנה המנזר וסביבתו, והשאר מוקדש לתרומה לנזקקים.
בהולנד יש מבשלה טראטפיסטית אחת שהוקמה בשנת 1884 – De Koningshoeven. המבשלה שוכנת במנזר הנושא את אותו השם. הבירות של המבשלה מכונות La Trappe.
נתמקד הפעם ב- La Trappe Pure, העדינה יותר מבין שמונה הבירות של המנזר, עם 4.5 אחוזי אלכוהול. מדובר בבירה בגוון בלונד בהיר וזך, המתעטפת בשכבת קצף עבה ואוורירית. הארומה שלה פירותית והטעם מריר באופן מעודן ונעים. ללא ספק מלאכת קודש .
לופט עם 68 ברזי בירה
נסיים בהמלצה לחובבי הבירה במאסטריכט וסביבתה. בימים אלו ממש נערכות ההכנות האחרונות לפתיחתו של היכל בירה ססגוני בשם The Loft. בקומת הקרקע של הלופט יוצבו לא פחות מ-68 ברזי בירה מכל הסוגים והמינים. המזיגה היא בשירות עצמי. בקומה הראשונה תהיה מסעדה שמטרתה המרכזית לאפשר ספיגה מסוימת של האלכוהול לפני שיורדים חזרה למטה לבדוק ברז נוסף. לכל מנה בתפריט יש בירה מומלצת שתלווה אותה. במקום תקבלו הכוונה מאנשי מקצוע עם עשרות שנות ניסיון בבישול בירות. הלופט צפוי לפתוח שעריו במהלך חודש אוגוסט.
כשאנחנו חושבים על הבדלים בין ישראלים להולנדים, קופצות לראש מילות מפתח כמו גובה, תלתלים, בלונד וספונטניות. אולם מתחת לפני השטח מסתתרים הבדלי תפיסה ותרבות משמעותיים בהרבה. אז בואו נשים את הדברים על השולחן: אוכל.
אצלנו (בארץ וכנראה שאצל יהודים בכלל) אוכל הוא הדבק המשפחתי והחברתי: ממאכלי עדות אצל סבא וסבתא ועד מטבח הפיוז’ן הישראלי המפורסם של העשורים האחרונים. כל אירוע הוא סיבה לארוחה: חתונה, בר-מצווה, שבעה… סופשבוע? ארוחת שישי אצל ההורים. חג? אין בלי ארוחה. אפילו בחג שכולו צום הצלחנו לדחוף לא ארוחה אחת כי אם שתיים. מנה ממוצעת במסעדה מספיקה לשני אנשים, ארוחת בוקר ישראלית כוללת מספיק מזון לכל היום, העיקר שלא יחסר. בין אם יצאתם לבית קפה, מסעדה או בר – תמיד יהיה שם מה לאכול. אם אין מה לאכול, המלצרים ההיפסטרים יסבירו לכם שזה “הקונספט של המקום” עד שהוא ייסגר חודשיים אחר כך.
כמו שאמרה ז’אנה גור, עורכת מגזין “על השולחן”: “יהודי מגדיר את עצמו על פי מה שהוא מכניס לקיבה ועל פי מה שאסור לו להכניס”. עולמנו מתחלק לבשרי וחלבי, כשר ולא כשר, כשר לפסח וכשר למהדרין. גם מי שכשרות ממש לא בראש מעייניו לא נמלט מזה – חשבו על הבהלה לסופרים לפני פסח, שלא נאלץ חס וחלילה לחיות שבוע ללא לחם. גם החילונים עושים קניות מופרזות לחג, ואז כולנו יושבים יחד בפקקים כדי להגיע לארוחה המשפחתית. בקיצור, אוכל זה עניין, וזה עניין מרכזי.
ארוחת בוקר ישראלית
כישראלית זה היה לי מובן מאליו, כמו השמש, והשנים שבהן חייתי בצרפת רק חיזקו את התפיסה שככה זה בכל תרבות. אמנם המטבח וההרגלים הצרפתיים שונים מאוד מאלה הישראליים, אבל בבסיס עומדת הנחה משותפת: אוכל הוא דבר משמעותי.
ואז הגעתי להולנד. על פני השטח הדברים דומים: גם הם מדברים על אוכל בריא ועל ג’אנק, על המטבח ההולנדי המסורתי (מה?!) ועל שפע המסעדות המעולות של מטבחי כל העולם באמסטרדם. גם הילדים שלהם מחכים שהם יחזרו מהעבודה רק כדי לשאול: “מה נאכל הערב?” אבל לאט לאט חלחלה בי ההכרה שנחתי במדינה שלא מספיק שאין בה שמש, גם אוכל הוא לא עניין. כלומר, הם בהחלט מכירים בכך שצריך לאכול כדי לשרוד, וגם שעדיף שזה יהיה טעים, אבל זהו בערך. לקח לי די הרבה זמן לבלוע את הצפרדע הזו. תכלס עד היום יש בזה משהו מעליב בעיניי.
זה התחיל יום אחד, כשהילד התקשר וביקש שנבוא לקחת אותו כי הוא לא יכול להישאר אצל החברה לארוחת ערב. זו סיטואציה שלא הייתי יכולה אפילו לדמיין. שהורים ישלחו את הילד שלכם בחזרה הביתה ולא יתנו לו אוכל?! זה כמעט מצדיק קריאה לשירותי הרווחה! במהלך הערב החלו לעלות בי דמיונות של משפחת האימים הזו: ההורים קיבלו צורה של יצורים שטניים וחשוכים, הילדים מבוישים וכנועים, התחלתי לרחם על הבת שלהם, לדאוג אם זה בכלל בסדר שהילד ילך לבית מזעזע שכזה… ואז, בעוד אני נישאת על גבי פנטזיות רפאים, הילדים זרקו משפט שגרם לי להבין שזה נורמטיבי. כלומר, זה לגמרי מקובל לשלוח את החברים של הילד הביתה כי ארוחת ערב. הנה חלף לו עוד הלם תרבות.
מאז קרו עוד כמה דברים שגרמו לי להרים גבה: אח של דאטצ’י סירב להישאר לארוחה פעם אחר פעם, שמתי לב שכולם קובעים להיפגש “אחרי ארוחת הערב”, קטנים כאלה. אז כשדאטצ’י אמר שאחותו תבוא איזה ערב להתייעץ איתו על משהו, מייד וידאתי: “היא אוכלת איתנו?” הוא לא יודע. נעצתי בו מבט סתום. “אני חושב שלא, כי היא עוברת אצל הבן שלה קודם ובטח תאכל איתם”. היא הגיעה בדיוק כשהתיישבנו לאכול. שאלתי אותה, כבדרך אגב, אם היא גם רוצה צלחת או שהיא אכלה כבר. היא קצת התבלבלה, אמרה שאכלה, אבל שתטעם בכיף ממה שהכנתי. תרגמתי לעצמי: היא לא אכלה, אבל לא נעים לה להצטרף אלינו בהזמנה כזו ספונטנית. כל הערב היה לי לא נעים. ממש אכלתי את עצמי. לא ידעתי מה לעשות עם הסיטואציה ההולנדית הזו. נשבעתי שלעולם לא אסמוך יותר על דאטצ’י בענייני אוכל, שתמיד אשאל מראש בעצמי, שאמשיך להכין יותר מדי, כמו סבתא, כי מה יותר גרוע מאשר שאין מספיק אוכל לכולם?! מהי בעצם המורשת שלנו אם לא להביע באמצעות אוכל את כל קשת הרגשות שבין ערבות הדדית לרגשות אשם?
ההולנדים פחות אוכלים ויותר מזינים את עצמם. כמו שאנחנו ישנים כי צריך לצבור אנרגיה, ולא בונים את כל סדר היום שלנו סביב מה שאנחנו מכנים סיאסטה והוא חלק מהמורשת התרבותית שלנו, כך הם עם אוכל. הם לא מדברים על זה כל היום, זו לא הגאווה הלאומית שלהם, פשוט אוכלים, וממשיכים הלאה. אם האוכל לא משהו, גם לא נורא – נשפוך איזה רוטב שום-צ’ילי מתוק-סויה על הכל, מממ Lekker, וקדימה לפעילות הבאה. לאוכל יש מעמד גשמי, יומיומי, ענייני חולין, בעוד שאצלנו יש לו מעמד של קדושה.
קרדיט: Kapsalon_Amstelveen_Wikimedia
החטא ההולנדי הגדול: קפסלון
אני יודעת שאסור להגיד איכס על אוכל, אבל כיוון שכולנו פה אכלנו מאותו מסטינג, אני רוצה בכל זאת לדבר על חילול הקודש הגדול שנקרא קפסלון. מכירים את זה שבטיול השנתי יש תחרות כזו בין הילדים מי שם הכי הרבה דברים בסנדוויץ’? תמיד יש את הילד הזה שמצליח להיות הכי מגעיל, ולדחוף בין שוקולד למריחה וטחינה גם תירס, מלפפון חמוץ וזיתים. אז הוא לוקח ביס ענק, המלפפון משפריץ סילון לעבר אחד החבר’ה, וכולם צועקים “איכס” וצוחקים בקול. הטחינה עוד ניגרת במורד סנטרו, והילד הכי מגעיל לוקח עוד ביס, ומוכיח לכולם שהוא אשכרה מתכוון לאכול את זה עד הסוף.
זו כנראה הייתה ההשראה לקפסלון, המנה שלא מכבדת אף אחד ממרכיביה. מסתבר שזו מנה די חדשה, שהומצאה רק בשנת 2003 ברוטרדם.אבל בסדר, גם הכרובית המיתולוגית של אייל שני לא בדיוק איתנו מאז שנות הגלות (ומסתבר שהיא גם לא של אייל שני). הסיפור שמאחוריה הולך כך: נתניאל גומס, ספר במקצועו, נכנס לשווארמה ליד המספרה שלו וביקש לשלב במנה אחת את כל המרכיבים שהוא אוהב. כשזה הפך להרגל, החבר’ה מהשווארמה כבר ארגנו לו את “המנה הקבועה של המספרה” (קפסלון בהולנדית). עם הזמן, לקוחות נוספים שמעו והזמינו גם מנת קפסלון, ומשם הכל כבר היסטוריה.
הקפסלון אמור להיות מנת המולטי-קולטי של הולנד. לכאורה, כבת לעם שכל המטבח שלו מבוסס על ערבובי מטבחים, עדות, טעמים וסגנונות, עַם הפיוז’ן, זו הייתה יכולה להיות המנה האהובה עליי. אולם הקפסלון הוא הדוגמה האולטימטיבית לאיך לקחת את הרע מכל העולמות.
הבסיס הולנדי למהדרין: צ’יפס. מבחינתי היה אפשר לעצור כאן, אבל לצערי רק התחלנו. מעל הצ’יפס מפזרים בשר זול כלשהו מאזור הים התיכון, בעדיפות לטורקיה או יוון. מעל הבשר מפזרים גבינת גאודה. הנה עוד נקודת זמן שבה עוד ניתן היה לעצור ולאכול מנה זולה ולא בריאה, אך כזו שעדיין נופלת תחת קטגוריית הפאסט-פוד. אבל למה לפרוש בשיא? אחרי שהִתַּכְנוּ את כל הדבר הזה א-לה קפולסקי באייטיז (אחרת זו בכלל לא מנה, ובטח שלא הולנדית), נפזר עליה “סלט”, שזה בהולנדית חסה או חסה עם עוד כמה ירקות חתוכים בלי רוטב. ואם כבר מדברים על רוטב, באמת נהיה לנו יבש בפה, וכל הבלגן הזה טרם הפך למנה, עד שלא שפכנו בגסות מעל הכל רוטב שום וקורט סמבל בשביל הטוויסט הפוסט-קולוניאליסטי. עכשיו, כשסוף סוף יש לנו מנה, נקרא לה גם בשם סקסי, שיעורר בנו תחושה של שיערות בפה.
ועכשיו, גבירותיי ורבותיי, קורה הקסם הגדול: בסיוע כוח המשיכה, הסלט והרוטב עושים דרכם מטה ומרטיבים את הצ’יפס. במקביל, הצ’יפס, הבשר והגבינה המותכת פולטים יחד חום, שכידוע עולה למעלה, כדי לחמם את החסה. כך, חמש דקות אחרי שקיבלנו את המנה, נותרנו עם ערימה של סלט שמרגיש כאילו הוא מזיע בקיץ התל-אביבי וצ’יפס קריר ורטוב, שעדיין מחכה לשמש של ה”קיץ” ההולנדי.
ולמה לעזאזל כל זה לא בפיתה? ואם זה כבר בצלחת, כל היתרון הוא שאפשר לשים את הסלט ליד הצ’יפס, כך שכל אחד מהם ישמור על הטמפרטורה והמרקם שלו. חוץ מזה, כל ילדה יודעת שהצ’יפס הוא הדובדבן שבשווארמה, ולכן הוא יושב בראש הפיתה, ולא משתכשך שם למטה במיץ. בעצם, האם יכול להיות שמישהו הזמין מנה שווארמה עם גאודה ופשוט שפך את כל תכולתה מהפיתה לחמגשית?
למרות עוגמת הקפסלון, בואו נודה שיש כמה יתרונות לקלילות הזו כלפי אוכל: מפגשים משפחתיים לא חייבים להיות סביב שולחן ולא מצריכים הכנות של ימים מראש. רמת הפלצנות נותרת סבירה גם במסעדות עם אוכל טעים. האגו הלאומי לא תלוי בשאלה אם מאכל כזה או אחר הוא הולנדי “אותנטי” או שיש כזה בעוד מקומות. הם פתוחים לשינויים ולחדשנות באוכל, למרות שהולנד אינה מדינת מהגרים.
ברמה האישית, הטרנד הטבעוני מחלחל כאן יותר ויותר, יש אופציות ואת רוב האוכל אני ממילא מכינה בבית. כך שעם כל הכבוד לאוכל – ויש כבוד – השמש עדיין חסרה לי יותר.
מזל טוב לאקלייר השוקולד! היום הוא יום חגיגה בינלאומי ואנו כאן על מנת לחגוג אתכם בדרך המתוקה ביותר שאפשר. אז קדימה, מלאו פיכם קצפת, טבלו אצבעותיכם שוקולד, ובואו נצא לדרך.
אז מה שאנחנו מכירים בישראל כאחד הקינוחים היותר פופולריים, הפחזניות – סירופ אפיכול שנות השמונים מצלצל מוכר? – הוא האחות הקטנה של הקינוח המקורי האקלייר הצרפתי. כאן בהולנד לא הסתפקו בתרומה קטנה משלהם לוויראציה על אותו קינוח מפורסם, אלא החליטו ללכת בענק. ואני מתכוונת ממש וייקינג סטייל. הבוסה בול (bossche bol) היא בעצם פחזניה על סטרואידים. קינוח בגודל מפלצתי שממש לא מבייש מטבח אמריקאי בסגנון האקסטרה לאנג׳.
אז מה זה בעצם אקלייר?
פירוש השם מצרפתית הוא ברק. לא ידועה הסיבה לשם הזה, אך יש שתי השערות: האחת – המהירות בה המאפה ״נשאב״ על ידי האוכל שלו, השנייה – הברק שעושה הציפוי (שנקרא גלייז) בחלקו העליון של האקלייר.
האקלייר עשוי בצק רבוך, או בשמו הצרפתי – פאטה א שו (Pate a choux). מדובר בבלילה שעוברת בישול ומהווה את אחד מיסודות הקונדיטוריה הצרפתית. כמו במקרים אחרים, ניתן למצוא את הבצק גם באזורים אחרים באירופה ומחוצה לה, שהרי תרבויות קולינריות רבות מאמצות מתכון בסיס ונותנת לו פרשנות מקומית.
המלית במקרים הקלאסיים תהיה קרם פטיסייר וניל, אך כמובן יכולה להיות יצירתית יותר בהתאם למקום ולתקופה.
הציפוי? זאת כבר תורה שלמה. ישנן אופציות רבות כמו גלייז, גנאש וציפויים שונים ומיוחדים אחרים. הקלאסי יהיה פונדנט (לא בצק סוכר ולא העוגה החמה). הפונדנט הוא ציפוי סוכר קרמי המורכב מסוכר, מים, סירופ גלוקוזה וחומר משמר ובמקרה של האקלייר המקורי בתוספת שוקולד או קקאו.
מדובר בקינוח עגול וגדול מבוסס גם הוא בצק רבוך, אך על בסיס מים ולא חלב, ממולא קצפת אמיתית ומצופה בקרם שוקולד (סירופ סוכר עם שוקולד).
הבוס בולן – פחזניה על סטאורידים
לבוסה בול היסטוריה עתיקה שחוזרת עד לשנת 1845. למרות ששמו קשור לעיר דן בוס (Den Bosch), היסטוריונים של המזון טוענים שיתכן ומקורו לא שם אלא דווקא בעיר האג. כיום ניתן למצוא את הבוסה בול בסופרים וברוב המאפיות, אבל למה שלא תכינו לכם אחד משלכם? או לפחות גירסה שמתאימה לכם?
אז לפני שמתחילים מספר טיפים לעניין הבצק שליקטתי עבורכם מניסיון אישי ומהבלוג של נטלי לוין (עוגיו.נט):
את תערובת החלב, סוכר וחמאה חשוב להביא לרתיחה חזקה. אם אין רתיחה תהליך תפיחתם של המאפים (כיס אוויר בפנים), יפגע.
לפני הוספת הקמח לסיר יש להסיר את התערובת מהאש ולהוסיף את כל הקמח בבת אחת. לאחר שבוחשים את הקמח לתוך הנוזל הבצק נפרד מדפנות הסיר. מחזירים את הסיר אל האש למספר דקות בלהבה נמוכה כדי לאדות את הנוזלים. (חשוב ביותר לתפיחת המאפים בהמשך)
את הבצק חשוב לקרר מעט במיקסר לפני הוספת הביצים. זאת אומרת לאפשר לו להתערבל ולהתאוורר, בזמן שהאדים יוצאים החוצה. זה ימנע מהביצים להיקרש ולהפוך לחתיכות של חביתה בבצק. לאחר מספר דקות, מתחילים להוסיף את הביצים בהדרגה.
מוספים ביצה. הבצק מתפרק וזה לא נורא ממשיכים לעבד ורק אחרי הטמעות מלאה מוסיפים את הביצה הנוספת. אחרי 2 ביצים שלמות שהוספו, מתחילים לבדוק.
מבחן השביל – כיצד יודעים מתי יש מספיק ביצים בבלילה? מעבירים אצבע או ידית של כף עץ בתערובת. השביל שנוצר אמור להיסגר תוך שנייה, מה שמעיד על כך שהבצק מוכן לזילוף. אם השביל נותר “עומד” – יש להוסיף עוד קצת ביצים.
קצת ביצים? זה אומר לא ביצה שלמה. שימו לב- כמות גדולה מידי של ביצים לא ניתן יהיה לתקן, מאחר ומדובר בבצק מבושל אז נא לנהוג בזהירות בהוספה. אני מקשקשת ביצה ומוסיפה כל פעם כמות של חצי ביצה עד להגעה למרקם הנכון.
את הפחזניות או האקלרים מזלפים במרווחים גדולים כי הם מכפילים את נפחם בתנור.
המאפים מוכנים כאשר הם זהובים ותפוחים מאוד. מומלץ להוציא אותם ישר מהתנור ולהניח על רשת (אחרת הם יתרככו מהאדים שבפנים).
מאפים מבצק רבוך במיטבם ביום האפייה. אופים בבוקר נהנים בצהרים…
בסיר קטן שמים חלב, סוכר, חמאה ומלח ומביאים לרתיחה מלאה. חשוב לוודא שכל החמאה נמסה.
מסירים מהאש ומוסיפים פנימה את הקמח. מערבבים בעזרת כף עץ עד שנוצר גוש בצק שנפרד מדפנות הסיר.
מחזירים את הסיר אל האש לכ-5 דקות ומערבבים כדי לאדות את כל הנוזלים מהבצק (לייבש אותו). בשלב זה יצאו הרבה אדים. אידוי הנוזלים יאפשר איחוד טוב יותר של הבצק עם הביצים בהמשך ובכך תפיחה טובה יותר של הבצק בתנור.
מעבירים את גוש הבצק למיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במשך 3-4 דקות עד שהבצק מתקרר מעט. (אם נוגעים בקערת המקסר והיא לא רותחת אז זה בסדר)
מוסיפים את הביצים אחת אחרי השנייה. לאחר כל הוספה מגבירים את מהירות המיקסר. הבצק יראה כאילו הוא מתפרק, אבל ממשיכים לערבל וזה מסתדר.
לאחר הוספת הביצה השניה מתחילים לבדוק את מרקם התערובת – היא צריכה להיות רכה מאד וגמישה אבל לא נוזלית. כפי שכתבתי בדגשים, מעבירים אצבע בבצק ובודקים כמה זמן לוקח לבצק “לסגור” את השביל שיצרנו. (טיפ נוסף- אחרי הביצה השלישית קשקשו ביצה שלמה והוסיפו מעט כל פעם. יתכן ולא תצטרכו ביצה שלמה.)
מעבירים לשק זילוף עם צנטר חלק ומזלפים פחזניות/אקליירים במרווחים גדולים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. על מנת שהנייר אפיה לא יזוז ניתן ל״הדביק״ אותו לתבנית עם קצת תערובת.
אופים כ-25 דקות עד שהפחזניות זהובות. זמן האפיה משתנה גם בהתאם לגודל המאפה ולתנור שלכם. תוודאו שהפחזנייה שזופה מאד. (אבל לא שרופה)
קרם:
בקערת מיקסר מקציפים שמנת
מתוקה אבקת סוכר ואינסטנט פודינג לקבלת קצפת יציבה.
מעבירים לשקית זילוף.
גנאש שוקולד:
במיקרו מחממים את השמנת והשוקולד יחד עד שהשוקולד נמס (בערך דקה).
מערבבים עד לאיחוד הגנאש.
מוסיפים את החמאה ומצננים לטמפ’ החדר.
הרכבה:
בעזרת סכין – מחוררים חור קטן בתחתית של כל פחזניה או שני חורים בתחתית של כל אקלייר משני קצותיו וממלאים בתוך כל חור את הקצפת.
לאחר שכל הפחזניות / האקליירים מולאו, טובלים בגנאש שוקולד או מזלפים פסים של גנאש בצורה חופשית מעל.
מחכה לראות תמונות של פרצופים מאושרים מרוחים שוקולד, כי אין חגיגה בלי בלי קצפת ושוקולד!
בקליפת אגוז: החלטתי על יוזמה חדשה – מדי פעם אני אעשה זום-אין על מאכל הולנדי קלאסי ואתן לו גירסה עדכנית שתואמת את עקרונות המטבח הבריא. והפעם אתחיל, איך לא, עם אחד המאכלים הכי מזוהים עם הקולינריה המקומית. מרק אפונה (erwtensoep). פשוט, זול, מזין, משביע, הכל בסיר אחד. בקיצור עונה על כל הדרישות של הפרקטיקה ההולנדית. אצלי הוא קיבל שידרוג רציני. טבעוני, עשיר ומלא טעמים מפתיעים. הכי חורף הולנדי שיש.
בתרבות ההולנדית ארטנסופ קשור באופן ישיר לימים הקפואים של החורף. בזמנים עברו, כשהתעלות עדיין היו קופאות ואנשים יצאו להחליק על הקרח, צצו להם דוכני מזון לאורך התעלות כפטריות לאחר הגשם ומכרו למחליקים מרק אפונה חם עם רוקוורסט ( rookworst, נקניק מעושן) ופרוסת לחם שיפון. זה היה חלק חשוב מהחוויה החורפית.
בתחילת הבישול האפונים קשיםלאחר כחצי שעה האפונים מתחילים להתרכך ולאבד את צורתםבסוף הבישול האפונים התפוררו לגמריאלו מוצרי הטופו שאני מעדיפהמטגנים את קוביות הטופו במחבת נפרדת ומוסיפים למרקבסוף הבישול מוסיפים את פרוסות הנקניקיות המטוגנות והפטרוזיליה הקצוצה
טיפים חשובים:
מובן שבמקור לא היה ולא נשמע על נקניקיות טופו. אני טיבענתי את המתכון כי ככה זה במטבח שלי ואני מאמינה שמבחינה תזונתית המרק משתדרג מבלי להתפשר על הטעם (וזה גם פרווה- למי ששומר כשרות) אבל אני משאירה לכם את אפשרות הבחירה. למי שאינו טבעוני/ צמחוני ורוצה להכין את המתכון המקורי אני מייעצת לקנות את הנקניקיה ממקור איכותי ומהימן, מקצב אורגני או כזה שמכין את הנקניקים במקום ללא ניטריטים, חומרי שימור ושאר תוספים.
המתכוןהואלסירמרקגדולשמספיקלהאכילמשפחהאוחברים. אם אין צורך, ניתן להכין חצי כמות או להקפיא במנות. המרקמתאיםלהקפאהוטעמוומרקמואינםנפגעים.
תוספתקראנץ‘-קרוטוניםתוצרתביתמלחםמחמצתמלאהםתוספתשהופכתאתהמנההזולארוחהמלאהומשביעה. חותכיםלחםלאטרילקוביותגדולותומניחיםבקערה. מזלפיםמעטשמןזיתובוזקיםמלחופלפלשחור (אפשרגםאבקתשום), מערבביםהיטבומפזרים על תבנית תנור מרופדת בנייר אפיה, בצורה אחידה. אופיםבחוםבינוניכ 10 עד 15 דקות עדלהשחמהקלה.
המגזין השני במהדורה המודפסת של דאצ׳טאון, יצא לאור. המגזין שעוסק בחיבורים בין קהילות, בהולנד, וכתוב בעברית והולנדית, הופק בתמיכת מרור, במגזין כתבות מרתקות על הקהילה הישראלית והיהודית בהולנד והחיבורים בינהן. מעונינים בעותק? כתבו לנו: dutchtownmagazine@gmail.com או שלחו צרו קשר אזורי חלוקה: אמסטרדם | אמסטלפיין | אאודרקרק | אלסמיר | אוטרכט | ליידן | האג |איינדהובן | לאוברדן | מאסטריכט * במידה ואינכם נמצאים באזור החלוקה אפשר לקבל עותק בעלות דמי משלוח בדואר.
לא תיארתי לעצמי עד כמה במעבר להולנד אצטרך להסתגל לתרבות אחרת לגמרי. לקחתי בחשבון את הדברים הגדולים (כמו העובדה שהרבה יותר מנומסים אחד אל השני כאן ופחות צועקים, או שצריך להסתגל למלפפונים הארוכים חסרי הטעם האלה, וכן, זה נחשב בעיניי לדבר גדול בתור חובבת ירקות מושבעת), אבל יש עוד המון דברים קטנטנים שלא שיערתי ששונים מהותית מהתרבות הישראלית.
זה הקטע הזה שלא מצפצפים. כן אני יודעת שאסור. האם ידעתם שגם בארץ אסור? ובכל זאת, יש פה מישהו שלא ציפצף לרכב שלפניו שעמד יותר משלוש שניות אחרי שהרמזור התחלף לירוק? פשוט כי בישראל כולם עושים את זה ולכן גם אנחנו, כישראלים, רגילים לעשות זאת (בארץ כמובן). בהולנד לא דוחקים בך למהר. לא באוטו ולא אם אתה בעצמך חוסם את הדרך במרחב ציבורי. אפילו לא יבקשו ממך לזוז קצת הצידה. יעמדו ויחכו. הפשטות הזו של להזיז רגע את העגלה שחוסמת לך את הדרך בסופר? לא כאן.
זה הקטע הזה שכשאומרים לך “לא, אי אפשר”, זה באמת לא. לא משנה אם זו הפקידה במרפאת החיות שהודיעה לי שאני לא יכולה לעקר את החתולה היום כי אני לא בטוחה אם היא אכלה אחרי שמונה בערב או לא, או שאני לא יכולה להוציא את מאיה שלי יום קודם מבית הספר כי אנחנו רוצים לנסוע לחופש. למה? כי יש לה לימודים. אז לא. כי לא. ואני בטוחה שלכל אחד יש לפחות דוגמה אחת כזו. של “לא” מעצבן. אבל יש בזה גם משהו מנחם. כי אתה יודע שכמו שאתה שמעת את הלא הזה, גם הבא אחריך עם אותה שאלה ישמע את אותו הלא. וזה לא שאם תבקש מספיק יפה או תדפוק על מספיק שולחנות הלא הזה יהפוך לכן. הוא נשאר בשלו – לא.
זה המחזור – היוש פח אורגני
האמת ששמחתי לשתף פעולה עם המחזור. הפלסטיק, הזכוכית והנייר כבר נזרקים באוטומט לפחים הייעודיים. אני אפילו מקפידה לשטוף את הפלסטיקים ופחיות השימורים משאריות מזון לפני ההשלכה לפח הייעודי. רק אותו פח אורגני, מגדל הרימות בימים חמים, לא מתעכל לי טוב. זה מסריח מחוץ לבית, זה מסריח בשקית הקטנה שלו בתוך הבית כשהיא נערמת עד להגעה לפח שבחוץ, זה דוחה לרוקן את השקית לתוך הפח הגדול ולמען השם – זה מגדל רימות!!! אבל חוץ ממנו אני באמת זורמת בהנאה רבה עם רמת המחזור פה, עם כמה תלונות פה ושם (למה רק פעם בחודש יש מחזור של נייר? ולמה אני צריכה לנסוע עד למרכז מחזור בשביל כמה קרטונים? ואם כבר פחים ייעודיים, למה אין כזה של זכוכית? למה אני צריכה לצאת לחפש את הקרוב לביתי עם שקית מלאה צנצנות מלוכלכות בחמאת בוטנים ובקבוקי יין מטפטפים?).
וזה מעגל הקסמים הזה של סופר 🡨 קניה קטנה 🡨 מקרר קטן 🡨 ביקור חוזר בסופר תוך יום-יומיים, וחוזר חלילה. אני לא יודעת מי הביצה ומי התרנגולת. למה הכל באריזות קטנות כל כך? למה חבילת תירס מגיעה בזוג ולא יותר? ולמה גמבות או מלפפונים נארזים בבודדים בשקיות פלסטיק קשיחות כאלה? האם זה כי המקרר צר או שהמקרר צר כי גם ככה לא קונים הרבה? ובחיאת, אין להם ההולנדים מה לעשות עם הזמן שלהם שהם מבקרים בכל יום כמעט בסופר? ואיך זה, שלמרות שעכשיו, מתוקף מגוריי פה אני מבקרת כל יומיים בערך בסופר, אני עדיין יוצאת עם סכום של קנייה בינונית עד גדולה? הנושא הזה עדיין בחקירה ופענוח.
בינתיים אני עוד קצת מחפשת את עצמי במטבח
עדיין מנסה למצוא את סל הקניות המוכר והאהוב כדי להתאהב חזרה במטבח גם כאן. וזה אחרת. פתאום יש קיצורי תהליכים שלא הכרתי. יש בצל פרוס, ויש בטטה או גזר (או שניהם יחד) מקולפים וחתוכים לרצועות, או לקוביות אם אתם מעדיפים. יש סלק מבושל ומקולף ויש אותו רק מקולף. יש אותו מקולף מבושל וגם חתוך לקוביות, או לרצועות. יש ירקות חתוכים שמיועדים למרק, ויש ירקות חתוכים שמיועדים להיות רוטב. ועוד לא אמרתי מילה על תפוחי האדמה. בצורה של פירה, מגורדים, קלופים, חתוכים לפרוסות, חתוכים לקוביות, חתוכים לרצועות… זה דורש הסתגלות, בחיי. אני לא יודעת להסביר את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הקושי הזה, אבל לקח לי זמן להיות מסוגלת להכין מרק עם שקית של בצל חתוך ורצועות גזר. אבל למה לא בעצם? זה לא שהשתמשתי בשקית מרק מוכנה (השם ישמור). אז מה, דווקא עכשיו אני לא אשתמש בשקית הזו ואתעקש לחתוך ארבעה בצלים (ואז לבכות) ואז אקלף שקית שלמה של גזרים ואז אחתוך אחד אחד (ומספיק זמן מראש לפני טיגון הבצל כדי שלא יישרף עד שאסיים עם הגזר) רק כי משהו מונע ממני פסיכולוגית להשתמש בשקית? למה לא בעצם להשתמש בשקיות האלה? הן חוסכות המון המון זמן!
והמקרר. קיטרתי כבר על המקרר?
כחלק בלתי נפרד אך נפרד ביותר שמגיעה לו שורת קיטורים משלו – המקפיא!! גם לכם יש מקפיאון קטנצ’יק בתוך המקרר עצמו? כמו בבתי מלון של פעם כאלה, שפותחים את המקרר ואז יש מיני דלת קטנטנה ובתוכה איזה תאון, מפוצץ קרח מכל הצדדים עם מקום להכניס קוביית קרח אחת מסכנה? אה לא? זה רק אצלי? לשמחתי דאגתי להביא את המקפיא שלי מישראל אז מקום להקפאה יש, ובתור קונדיטורית זה מאוד חשוב.
ואם כבר הזכרתי את נושא הקונדיטורית שאני, אז גם בתחום הזה אני עוד מנסה להתוודע להיצע ההולנדי. וזה מורכב לי אפילו יותר. איפשהו בתחילת דרכי כאמא, עשיתי שינוי תזונתי בבית. עברתי לתזונה עם מעט מאוד גלוטן וסוכר. בהתחלה התנזרתי לחלוטין. היום אני כן צורכת אחת ל-, אך מחוץ לבית ומעט מאוד. במהלך הזמן הצטרף לתזונה הזו גם ניר, בעלי, ומאוחר יותר אפילו הוריי החלו ליישם. דווקא המקום הזה מאתגר אותי יותר מהקונדיטוריה “הרגילה” שבשתיהן אני עוסקת פה בהולנד. חמאה לא מסובך למצוא (רק יש לשים לב שיש ongezouten ויש gezouten. אל תתבאסו אם קניתם את החמאה המלוחה. במקרים רבים שימוש דווקא בחמאה המלוחה משדרג את הקינוח ולא הורס אותו). קמח לבן גם יש בכל מקום, ביצים, סוכר לבן…. הכל נגיש ובנמצא ולא צריך לדעת הולנדית במיוחד כדי למצוא אותם. יש קצת יותר בעיה כשאני רוצה להכין את הבריא יותר. בשביל זה צריך קצת יותר לחקור. איפה קמח הכוסמין? איך הוא נקרא בהולנדית? וקמחים ללא גלוטן כמו קינואה ועדשים למיניהם? איך מוצאים אותם? וצורת הטחינה של קמחים גם היא שונה כאן. יש קמח גס ויש דק. יש קמחים שאפשר להשיג אותם רק בצורת הטחינה הגסה ולא הדקה ובכללי נראה גם שהולנד עדיין פחות מפותחת מבחינת הגישה לבריאות מישראל, אבל נראה גם שהיא בתהליכים להגיע לזה. הרוב קיים, רק שצריך לפעמים קצת לכתת רגליים כדי למצוא. סוכר קוקוס למשל, שאני נוהגת להשתמש בו לא מעט כתחליף לסוכר הלבן, מצאתי די בקלות. גם מייפל. כדי למצוא סילאן (לא ממותק) הייתי צריכה להיעזר באחד העובדים אבל בסוף מצאנו יחד.
אגוזים זה סיפור בפני עצמו
קודם כל לא כולם נמצאים בכל סופר. בוטנים כן. בוטנים יש מן הסתם. ההולנדים אוהבים את חמאת הבוטנים שלהם. ואת הבוטנים עצמם. עם מלח. האמת שגם בלי מלח.
אבל מה בנוגע לכל השאר? קשיו ושקדים ואגוזי מלך ופקאן ולוז ופיסטוק? אני משתמשת המון באגוזים. הקשיו למשל, הוא תחליף נהדר להרבה מתכונים עם גבינות. את אגוזי הקשיו משרים במים ואז טוחנים אותם והם יכולים להפוך לממרח מדהים אם מוסיפים להם לימון ומלח ושום ושמן זית (ויש עוד אינסוף סגנונות ממרחים כאלה), או אם מוסיפים פירות יער והמתקה כלשהי וקצת לימון ואופים, יוצאת עוגה נימוחה כזו שמזכירה במעט עוגת גבינה. בפקאן אני אוהבת להשתמש כתחתית לעוגה. טוחנת אותם עם שבבי קוקוס ותמרים וחמאת שקדים שמוסיפה קרמיות ועושר לטעם ואז מדביקה את התערובת לתחתית תבנית ומכניסה לקירור לפני הוספת בלילת העוגה. גם מפקאנים אפשר להכין ממרחים מצוינים. אמא שלי מכינה ממרח פקאן בטעם כבד מקלייה של פקאנים וטחינתם עם בצל מטוגן ומלח פלפל. בחיי שזה מזכיר את הטעם של אותו ממרח כבד שהיו מגישים בראש השנה (או שזה פסח? לא זוכרת, אבל זה באמת טעים). ופיסטוק… הפיסטוק עולה פה בערך כמו זהב טהור. שישה יורו פחות או יותר לקופסא של 150 גרם. ומה כבר אפשר לעשות עם 150 גרם חוץ מלאכול as is? בעיה. פחות זמין וגם לא זול. אני התחלתי לקנות כמויות לאפיה ובישול ברשתות של הספקים Macro/Hanos שם הכמות גדולה יותר והמחיר ל-100 גרם זול יותר. ובאופן כללי, יש הרבה פעמים מבצעים על אגוזים בסופרים “הרגילים”. משיטוטיי בין סופרים עד היום, מצאתי שבלידל יש את המבחר הרחב ביותר של סוגי אגוזים והמחיר הזול מבין שאר הסופרים. שימו לב שאם אתם מעוניינים להכין איתם משהו ולא לנשנש סתם בערב מול הטלוויזיה, עדיף לקנות את אלו בלי המלח (ongezouten).
נפלתי עליכם קצת עם הרעיונות שלי לאגוזים? לא מבינים מה לכם ולממרח עשוי אגוזים כשאתם מסתדרים מצוין עם הפילדלפיה, החומוס והגווקאמולה של הסופר? גדול עליכם? זה בסדר. זרקתי פה הרבה רעיונות לאוויר ורובם נשמעים ברגע הראשון מסובכים או “צפונבונים” מדי, אז כדאי שתדעו שלא רק טבעונים ושוחרי בריאות צריכים להכניס אגוזים לתפריט שלהם. לרובם הגדול של האגוזים ערכים תזונתיים טובים ובריאים, למרות שבהחלט אינם דיאטטיים).
אז אולי כצעד ראשון, מה דעתכם להתחיל עם חמאת אגוזים כלשהי?
ההכנה סופר פשוטה – רק זורקים למעבד מזון כ-200 גרם אגוזים, לא משנה איזה, וטוחנים. אפשר לערבב סוגים שונים של אגוזים או סוג אחד בלבד. בהתחלה יהיו גושים קטנים של אגוזים, לאחר מכן הם יהפכו לאבקה ובהמשך השומן יתחיל לצאת החוצה והתערובת תהפוך לבצקית. בהמשך התהליך ניתן יהיה לראות את הנוזלים (השמן) יוצאים החוצה. יש לעצור מידי פעם את פעולת מעבד המזון כדי לנקות בעזרת לקקן את דפנות הכלי ולהמשיך בהפעלה. החמאה מוכנה כשהיא במרקם משחתי. ומה עושים עם החמאה הזו? טוב ששאלתם. כל כך הרבה דברים!!!!!
בהתחלה יהיו גושים קטנים של אגוזיםבהמשך השומן יתחיל לצאת והתערובת תהפוך בצקיתהחמאה מוכנה כשהיא במרקם משחתי
שימו בצנצנת ותאכלו כממרח על הלחם. אם תשתמשו באגוזי לוז, מייפל וקקאו, הרי לכם נוטלה ביתית.
הוסיפו כפית או שתיים ליוגורט עם קצת גרנולה ופירות.
גוונו קצת את המתכונים שלכם. כל מתכון שמשתמשים בו בחמאת בוטנים, תוכלו להחליף בחמאת אגוזים אחרת. יש לכם מתכון לעוגיות חמאת בוטנים? פשוט החליפו את חמאת הבוטנים במינון זהה בחמאה שהכנתם.
השתמשו בה להכנת מתוקים. רוצים מתכון מהיר? חממו במיקרו כ-200 גרם שוקולד מריר יחד עם כוס ממרח אגוזים ומעט סירופ מייפל. ערבבו לאיחוד התערובת והכניסו למנג’טים בתוך תבנית מאפינס. קררו עוד שהתערובת מתייצבת, והרי לכם פאדג’ מאפין מושלם.
נוטלה ביתית
ומה לגבי חלב אגוזים? אם אתם נמנעים או רוצים להפחית בצריכת חלב פרה, אפשר להכין חלב צמחי לעצלנים בעזרת חמאת האגוזים. הוסיפו כף גדושה של החמאה לתוך כוס מים וערבבו טוב טוב. טה – דה!! אפשר להמתיק אם רוצים.
זהו להפעם. עוד לא סיימתי לקטר, לא סיימתי להתמצא וגם לא להסתגל. אני עדיין בתהליך, משתדלת ליהנות גם מהדרך. עד הפעם הבאה, מוזמנים להעלות לכאן קיטורים נוספים, רעיונות לאפייה בריאה (או לא בריאה) וטיפים ועצות לי ולאחרים בנוגע למטבח ולסופר ההולנדי. מחכה לקרוא 😊
בשבועות הראשונים אחרי הנחיתה בהולנד, התחלתי לשוטט בכל מקום ולחפש לי מה חדש בזמן שזוגי היה בעבודה. אחד הדברים הראשונים שמשכו אותי היו כמובן המאפיות… תהיתי מה מסתתר שם, שהרי כאן זה לא צרפת או איטליה לבטח לא גרמניה או אוסטריה… אז מה בעצם יש להולנד להציע בתחום המתוק? חוץ מעוגות קצפת וסוג של קרמשניט עם ציפוי ורוד זרחני או כתום מחריד לא ראיתי דברים מעניינים, עד שצד את עיני בורקס משולש יפה וגדול. לשמחתי הרבה הוא נראה ממש טרי! כמה גדולה היתה ההפתעה שכאשר נגסתי בו התברר שזה בכלל אפל פלאפ! מאפה בצק עלים ממולא בתערובת מתוקה של תפוחים…
טרי מהגינה הפרטית שלי
מאז התמכרתי. כמה פשוט ככה טעים. לא צריך לטרוח ולהכין שטרודל, או טארט טאטן מפונפן, בצק עלים מלית תפוחים עם קינמון וקצת לימון ויש לכם תענוג מתוק חמוץ טרי ומתפצפץ.
מה שהופך את הכל לעוד יותר מרגש זה שאת המלית הכנתי בפעם האחרונה מתוצרת הגינה שלי! עץ התפוחים נתן פירות וכך גם שיח הפטל השחור ומהר מאד הכל הפך לתערובת טעימה שנחה לה בכיף בתוך בצק עלים חמאה (קנוי כמובן).
אז לכל מי שאוהב תפוחים, או לכל מי שאוהב מאפים, או לכל העצלנים שמחפשים משהו קל וטעים לאירוח, או סתם מי שרוצה משהו טעים חם וריחני ליד הקפה, אז קדימה, לעבודה!
אפל פלאפ – בצק עלים ממולא תפוחים
חבילת בצק עלים חמאה (ניתן לרכוש במקפיא בסופר חבילות מוכנות של ריבועי בצק עלים)
2-3 תפוחים חמוצים קלופים וחתוכים לקוביות
חופן פירות יער (אני השתמשתי בפטל שחור מהגינה, למי שאין ניתן להשמיט או להוסיף חופן של חמוציות מיובשות)
חצי לימון (מיץ וגרידת לימון)
2-3 כפות סוכר חום בהיר
מעט קינמון
1 שקית סוכר וניל
מעט הל (מי שלא אוהב יכול להשמיט)
2-3 כפות של עוגיות טחונות (פתיבר או ספקולס או פייפרנוטן שנשארו מתקופת החגים)
2-3 כפות אגוזים קצוצים גס ( רצוי פקאן)
ביצה להברשה
מעט סוכר גבישי/ דמררה לקישוט
אופן ההכנה:
את חבילת הבצק מוציאים מהמקפיא ומפשירים בטמפרטורת החדר כ-10 דקות.
מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור עם נייר אפיה.
מערבבים בקערה גדולה את קוביות התפוחים עם מיץ הלימון והגרידה, הסוכר והתבלינים. מערבבים. מוסיפים את פירות היער ומערבבים מעט, בעדינות שלא ימעכו. מוסיפים את פירורי העוגיות והאגוזים, מערבבים. פירורי העוגיות סופחים את הנוזלים על מנת שלא יחלחלו לבצק.
על גבי תבנית האפיה פורסים ריבוע בצק. ממלאים ככף מהמלית וסוגרים לצורת משולש כמו בורקס. יש להדק טוב את הקצוות על מנת שלא יפתחו באפייה. כך עושים עם יתרת הבצק והמלית. את כל המאפים מברישים בביצה ומפזרים מעל סוכר גבישי. וזהו!
אופים כ 20-25 דקות (עד שזהוב וריחני והתחתית של המאפה שחומה).
מוציאים, ממתינים כמה דקות (כי המלית חמה מאד) וזוללים בהנאה!
הגיע הזמן לכתוב קצת על האוניברסיטה, הרי לשם כך הגעתי, לא? האמת, נראה שלא ממש. לוח הזמנים שלי די פנוי, ואני מזגזגת לי בין שיעור אחד בליידן לשני שיעורים שמתקיימים בהאג, אחד מהם באולם תיאטרון ענק. לימודים באוניברסיטה אירופאית מכובדת הם גם ככה סוג של הלם תרבות אקדמאי לסטודנטים ישראלים, אז עוד לשבת באולם תיאטרון מפואר עם לפטופ על הברכיים? זאת בהחלט חוויה שלא אשכח.
בהתחלה הייתי אמורה ללמוד עוד פחות, כי לא הכניסו אותי לקורס שהיה מלא. אבל למה לא להשתמש בעקשנות הישראלית שלי? הישראלים אמרו לי ש”פה זה אירופה” ואין לי סיכוי, אבל אחרי שרשור מיילים אינסופי עם מזכירה בשם “מחשיד”, הגעתי לשיעור הראשון כשאני עדיין לא רשומה לקורס. החברים הזרים שלי לא הבינו איך בכלל חשבתי לעשות את זה. אבל למזלי (ולהפתעתם הרבה) יום אחרי השיעור קיבלתי מייל מהמזכירה (מחשיד כן) שהתפנה מקום בקורס. רצתי למשרד שלה לוודא שהיא רושמת אותי על המקום, ואז, כשראיתי שהיא חביבה וחייכנית, הרשיתי לעצמי לשאול אותה.. “תגידי, את ממוצא איראני?” ומהר מאוד (כי זה היה קצת מוזר) אמרתי שגם אני! מפה לשם הגעתי לבקש ממנה המלצות למסעדות שמגישות אוכל פרסי באזור, כי אין כמו האוכל הזה בעולם…
נקווה למסע רגוע כמו תעלות ליידן בעת שקיעהגם לאחר השקיעה הם יפים ורגועים
ואם כבר אוכל ודברים מחשידים, אז יצא לי גם לנסות קצת אוכל הולנדי. נתחיל מה- Bitterballen. אם מישהו יכול להסביר לי מה קורה שם בפנים אני אשמח. כל מי ששאלתי לא ידע להסביר לי, ורק אמר לי “פשוט אוכלים את זה בלי לחשוב יותר מידי”, תשובה שרק הגבירה את החשדות כלפי הכדורים המטוגנים הללו. אז בסוף ניסיתי, בכל זאת אני לא נוטה לסרב לאוכל, אבל האמת שלא ממש התלהבתי. קודם כל הגיעה כוויה בלשון מהממרח הלוהט שיש בפנים, ואז הגיע הטעם… מזכיר קצת מרק עוף לא? אני אוותר, מעדיפה לדבוק בצ’יפס כנשנוש מטוגן ושמן.
ביטרבולן. מזכיר קצת מרק עוף, לא? (אור אברהמי)
שלל המאכלים ההולנדים המטוגנים לא היו מאוד לטעמי, אבל מצד השני המאכלים המתוקים, שהם לא פחות לא בריאים, מעולים בעיני. התאהבתי בספקולאס וכל מה שקשור בו ממש מהרגע הראשון, כמובן שגם בסטרופוואפל (במיוחד כשהוא חם וטרי ונקנה באיזה שוק חמוד) ובנשנוני ה- pepernoten (בעדיפות לציפוי שוקולד) שכונו על ידי השותפים ההולנדים שלי “אוכל של סינטרקלאס” והופיעו אצלנו בדירה כבר מחודש אוקטובר. לפחות בתחום הזה ההולנדים מוצלחים, כי אוכל טוב אחר אני די מתקשה למצוא כאן…
כאמור אין לי הרבה שיעורים ולכן כמובן שאני מנצלת את הזמן לטיולים בסביבה. עיקר הביקורים שלי מסתכמים באמסטרדם ובהאג (למרות שגם היו גיחות להארלם, אוטרכט ורוטרדם). באופן כללי נראה לי שאני נוטה קצת יותר לאהוב את האג מאשר את אמסטרדם. אני לא כל כך מצליחה להסביר למה אני אוהבת את האג יותר, אבל יש בה משהו מאוד חמוד וקלאסי – בתים קטנים, שדרות רחבות, חוף ים ורחובות קניות נחמדים… וגם הסניף של פריימארק תורם לה נקודות. גם אמסטרדם היא עיר מרשימה ויפהפייה, אבל עדיין קשה לי עם כל העומס שמלווה בביקור בה.
אמסטרדם, עדיין באווירת קיץ. כבר היו לי כמה חוויות מתקנות
נסעתי לשם עם כמה חברים מהלימודים ובטעות רשמתי אותנו לסיור ה”אלטרנטיבי” של אמסטרדם, שכנראה עוסק בעיקר בהיסטוריה של הסקס והסמים בעיר. לא היה קשה להבחין בטעות כבר מההתחלה, כאשר העצירה הראשונה בסיור הייתה בחנות הקונדומים הראשונה בהולנד, וזמננו “הונעם” על ידי פירוט מאוד גרפי של המדריך על התועלת והיופי שבחנות הזאת. סביבנו התחלנו לראות קבוצות של ה-Walking Tour האמיתי שאליו התכוונו להירשם, ומהאזנה חלקית הבנתי ששם באמת מדברים על ההיסטוריה של העיר. וכך אחרי שעתיים וחצי מייגעות ברחנו מהקבוצה (השארנו טיפ!) והמשכנו לטייל בעצמנו בעיר הגדושה הזו.
כבר היו לי מספר חוויות מתקנות באמסטרדם ובכל ביקור אני אוהבת אותה יותר ויותר, במיוחד כי אני ממשיכה לגלות דברים חדשים מחוץ לאזור המרכזי והמאוד מתויר. ואני עדיין אשמח לעוד המלצות על מקומות נעימים ומעניינים בעיר התעלות! וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה לקישוטי החורף המקסימים שהופיעו בעיר בתקופה האחרונה. יריד החורף שצץ בכיכר דאם בסוף אוקטובר היה מדהים והציף אותי בתחושות שמחה והתרגשות. כמובן שגם שאר הערים בהולנד מקושטות בצורה מדהימה. אני חושבת שכל האווירה החגיגית הזאת מאוד תורמת להתמודדות עם האפרוריות של החורף כאן, השקיעה המוקדמת של השמש והקור.
ולסיום חגיגי ומקושט, אי אפשר שלא להתייחס לחג ניקולאס הקדוש, Sinterklaas, שמתקרב אלינו. על החג למדתי לראשונה מהחברים המקומיים כאן בערך חודש אחרי שהגעתי, עם הופעת ה- pepernoten. בהתחלה לא ממש הבנתי במה מדובר ומה ההבדל בינו לבין חג המולד עם סנטה קלאוס (וכשהם אומרים את השם הוא נשמע לי בדיוק אותו דבר) אבל בהמשך הבנתי שלא מומלץ להמשיך ולשאול אותם על סנטה קלאוס. ראשית כל כי זה מעצבן אותם, ושנית כי אז צריך להקשיב לנאומים לאומיים שמסבירים איך הסנטה קלאוס האמריקאי (שהוא “השפעה זרה”) בכלל נוצר על ידי הולנדים שהיגרו לארצות הברית. אז אחרי שהבנתי על מה כל הסיפור (כמובן שהיה צורך גם במחקר אינטרנטי) יצאתי לראות את סינטרקלאס בכבודו ובעצמו עם הגעתו לליידן. איזו חוויה מקסימה, יום שלם שכולו מוקדש לילדים ולפיטים השחורים, שאני יודעת שהם שנויים במחלוקת, אבל בכל זאת – כמה כיף להיות כאן ילד! ולא פחות, כמה כיף להיות כאן סטודנט… חג סינטרקלאס שמח!
בביתו של סינטרקלאס בליידן. כיף להיות כאן ילד – וסטודנט!
הסתיו כמעט נגמר, הלילות מתארכים והימים מתקצרים – החורף לא מגיע, הוא כבר כאן.
בלא מעט מן החגים בתקופה זו, אם זה הסינטרקלאס ההולנדי (מוזמנים לקרוא כתבה+מתכונים על חג זה), ליל כל הקדושים (ידוע כהאלווין) או אחרים, אחד הפירות שתופסים מקום חשוב בהעברת הטעמים והצבעים החזקים של התקופה הינו התפוח.
מכיוון שקטיף התפוחים נערך בתקופה זו (בחצי הכדור הצפוני), המגוון הרב שפרי זה מציע מהווה בסיס ללא מעט מאכלים מסורתיים בתרבויות שונות בעולם. קיימת מגמה שמדגישה את הטעם המתוק במרבית הארועים הללו (עוזר ב”מאבק נגד החושך העולה ומתחזק של החורף” וצורך קלורי עולה וגדל עם מזג האוויר שהולך ומתקרר).
אחת המנות שאנו רואים גרסאות רבות לה בתקופה זו ברחבי העולם היא עוגת התפוחים.
מרבית המתכונים יהיו עם בסיס זהה – מעטפת בצק עם מילוי של תפוחים (חתיכות שלמות או מרוסקות), סוכר ותבלינים שונים (המהווים את ההבדל בין מקומות/מטבחים שונים).
כל מי שמתגורר בהולנד מכיר את זה. החל מאמצע נובמבר ועד ל- 5 בדצמבר, המדינה מתמלאת באנשים שלבושים בתלבושות מוזרות, חלקם עם פנים צבועות בשחור וחלקם כאנשים זקנים, עם גלימה אדומה וזקן לבן המחלקים ממתקים לילדים טובים (ופחם לשובבים).
חג ניקולאס הקדוש (ידוע פשוט כ”סינטרקלאס”) נחגג במדינות רבות באירופה ואף מחוצה לה. יש לו מקורות עתיקים פאגאניים (כמו ללא מעט חגים נוספים בתקופת הסתיו והחורף) והוא בעצמו היווה השראה ישירה לדמותו של “סנטה קלאוס” (נוצר בניו-יורק דרך השפעת הקהילה ההולנדית המקומית).
כשאני נשאל לגבי דברי מאכל מסורתיים של חג הסינטרקלאס, חיוך נמרח על פניי באופן טבעי (החיוך הוא תוצר של סיפור ישן נושן על רבי יהודי שמשוחח עם ידידו הכומר הנוצרי: “זה לא הוגן, לכם יש את חג המולד עם מתוקים, סילבסטר עם מתוקים, פסחא עם מתוקים, ליל כל הקדושים עם מתוקים ועוד, לנו יש את יום כיפור בלי אוכל, פסח בלי לחם ושבועות רק עם גבינה!”).
אז כן, גם בחג הסינטרקלאס, מרבית המאכלים המסורתיים מתמקדים במתוקים, יש אמנם גיוונים מאוד נחמדים, אולם בסופו של דבר – מדובר על חג לרופאי השיניים ☺
3 דוגמאות למאכלי חג מקומיים (בליווי מתכונים)
לחםDuivekater
מנה מעניינת מאזור צפון-הולנד, המהווה גשר ישיר למקורות הפאגאניים. לחם זה הינו עתיק במיוחד, שמו מתורגם מגרמנית עתיקה ל-“לחם השטן” וצורתו היא כעצם שוקה (זכר לזבחים ששבטים פאגאניים העלו במהלך החורף למען חזרתה של השמש ובוא האביב).
מדובר במאכל פחות ידוע מה-Peppernoten וה-Kruidnoten, אולם כזה שכשמכינים אותו כמו שצריך – יכול לשמש גם כמאכל וגם כסיפור אגדות לילדים ומבוגרים כאחד.
הנה מתכון שימושי ונוח. מספר דגשים לגביו – אל תוותרו על גרידת הלימון, אגוז המוסקט וההל – הם הופכים את הלחם הזה למשהו מיוחד ולציפוי של הביצה בסוף ניתן להוסיף קורט מלח וקורט סוכר חום – מוסיף לטעם ולצבע.
ספקולאס ביתי
אין הרבה דברים יותר הולנדיים מספקולאס (למרות שהבלגים יתעלפו למשמע הידיעה) – תערובת התיבול המיוחדת הזו עם גוון עצי-אדמתי חזק, מהווה כור היתוך של מתיקות, חמיצות ואפילו קצת חריפות – שילוב נהדר למגוון שלם של מנות ומאכלים.
מקור השם הוא כנראה מלטינית, speculum – משמעות המילה היא “מראה” (הכוונה היא לעוגיות הספקולאס הרגילות אשר מוטבעות מתבנית, כמו דמות-מראה).
מכיוון שרוב מרכיבי הספקולאס היו זמינים רק החל מהמאה ה-17 (תור הזהב ההולנדי), אפשר לומר שרק אז החלה התערובת לתפוס את מקומה בחג הסינטרקלאס. באופן מסורתי אוכלים עוגיות ודברי מאפה עם ספקולאס ב-5-6 בדצמבר כשסינטרקלאס חוזר לספרד.
ניתן כמובן לרכוש את התערובת בכל מכולת הולנדית, אולם למי שמעוניין להרהיב עוז ולהכין גרסה ביתית מדהימה, להלן מתכון פשוט להכנה.
אופן הכנה:
לערבב הכל, עד לקבלת תערובת אחידה, לאחסן בצנצנת זכוכית אטומה ויבשה.
ניתן כמובן לשנות יחסים ו/או להוריד מרכיבים מסויימים, אולם אני מציע להכין את התערובת המקורית, לטעום ורק אז להחליט. ניתן להשתמש בתערובת זו עם דברי מאפה שונים, היא משובחת במיוחד עם מאפי גבינה, לחמים, דייסות, פירות ומשחת שקדים (ראו מתכון הבא).
משחת שקדים ביתית (כמו מרציפן, אבל לא באמת)
בלא מעט ממאכלי החג משתמשים במשחת שקדים.
ההולנדים קוראים לזה Spijs וממלאים עם זה דברי מאפה רבים בתקופת החגים הנוכחית (גם לחם חג המולד – Kerststol – לא יכול להתקיים בלי המילוי המיוחד הזה).
ההבדלים העיקריים בין משחת שקדים למרציפן הם בחומרים (מרציפן משתמש במי ורדים, משחת שקדים ובביצים), בדחיסות (מרציפן הרבה יותר קשה ממשחת שקדים) ובשימוש (מרציפן משמש כדבר מתיקה בפני עצמו או כמרכיב עיקרי להכנת עוגיות, בזמן שמשחת שקדים מיועדת כציפוי/מילוי לדברי מאפה.
חומרים:
250 גרם שקדים מולבנים (חשוב שיהיו שלמים ולא טחונים)
100 גרם אבקת סוכר
3-4 כפות מים
חצי לימון – מיץ+גרידה
1-2 כפיות ספקולאס מהמתכון הקודם (תלוי בחוזק ואם אתם אוהבים)
1 חלבון של ביצה
אופן הכנה:
ראשית יש לטחון את השקדים במעבד מזון עד לקבלת אבקה (לא שברים ולא חתיכות קטנות – לטחון עד לקבלת אבקה), זה יכול לקחת מספר דקות עם לא מעט פולסים. מוסיפים את שאר החומרים ולהמשיך לעבד עד לקבלת עיסה יציבה.
אם מעוניינים במילוי לעוגיות קטנות, ניתן לעצב את המשחה לגלילים בעובי 1 ס”מ ולחתוך לחתיכות באורך 4-5 ס”מ. אם מעוניינים במילוי גדול (ללחם חג מולד למשל), אז ניתן לעצב לגליל בעובי 4 ס”מ, לאחסן במיכל אטום או לעטוף בניילון ולהכניס לקירור של לפחות שעתיים-שלוש.
על מנת להשתמש במשחת השקדים לאחר הקירור, יש להוציא אותה החוצה ולתת לה להגיע לטמפרטורת חדר (ניתן לשמור במקרר עד חודש ובמקפיא עד חצי שנה).
שיהיה חג סינטרקלאס, חנוכה, חג מולד וכל ארוע מחמם ומקרב לבבות שמח לכולם!