Tag: אומנות פלסטית

ארבע אמניות וציירות ישראליות הפועלות באמסטלפיין מציגות בימים אלה את עבודותיהן בטריאנלה של מוזיאון “קוברה” באמסטלפיין. מלי קליין, ענבר חסון, תמר רוזנבלט ותמר שילו מילוא גדלו כולן בארץ ועברו להולנד מהסיבות שכולנו מכירים – אהבה, לימודים, קריירה ועבודה. נפגשתי איתן לשיחה מהלב על אמן אוניברסלי ועל אמנות כתבנית נוף מולדתה של האמנית ועל מה אפשר ללמוד מתוך התבוננות ביצירה.

>>> קורונה בהולנד: עדכון יומי
>>> הנורמלי החדש – ממשלת הולנד בחוקים חדשים למצב הקורונה

אמנית מארץ אקזוטית

בארץ עסקה ענבר חסון באומנות כתחביב לצד קריירה בעיצוב ואדריכלות פנים. את העיסוק המקצועי בציור החלה כשעברה להולנד. “החלטתי שזו ההזדמנות שלי להגשים חלום, לפתח את האמנות בכיוון מקצועי. לפני שלוש שנים סיימתי תוכנית חמש שנתית ב Wackers Academie תחת ההנחיה של הצייר Sam Drukker (הולנדי ממוצא יהודי), כיום אני ‘אמנית במשרה מלאה’. מעניינת אותי פעולת החיבור בין אלמנטים שונים שלא מתיישבים זה עם זה באופן טבעי ושגרתי, פעולה שמולידה דימויים שיש בהם מן הסוד והחידה. מצבים אשר נמצאים בתחום האפל, בין האסור למותר ובין הנורמטיבי לחריג. לעתים קרובות העבודות עוסקות בתחושה אל-ביתית, מאיימת, באופן המקשה עלינו לפרש את הסיטואציה, כטובה או כרעה, כמענגת או כמטרידה, כמצחיקה או כגרוטסקית”.

בתערוכה יוצגו שתי עבודות מתוך סדרה מורחבת של עבודות שנקראת planted. ענבר אומרת בחיוך כי שתי העבודות עוסקות במצב האישה ומקומה בחברה, נושא שחוזר אצלה בעבודות ובסדרות נוספות, “אני רואה את עצמי כאמנית “פמיניסטית שלא מבחירה”. ההשראה לדימויים מגיעה ממקורות שונים: חומרים יומיומיים, חוויות אישיות, נושאים שעל סדר היום, ובתוך כך עולות על פני השטח סוגיות חברתיות ופוליטיות. “אני רואה בפלטפורמה שמציע עולם האמנות, הזדמנות ייחודית להעלאת סוגיות ושאלות מטרידות מבלי להתיימר להציע תשובות”.

 

ענבר מתגוררת עם משפחתה בהולנד מזה תשע שנים וכשאני שואלת אותה לגבי תחושותיה כאמנית ישראלית בהולנד עולה קשת של רגשות. “יש לכך יתרונות לצד אתגרים. היתרון הוא שכאמנית שחיה בהולנד יש ניחוח של ‘חוצלארץ’ כשמציגים בישראל, ואילו בהולנד אני נהנית מסטטוס של אמן מארץ ‘אקזוטית’. האתגר מנגד הוא היעדר network ענף בהולנד לצד הקושי להיות פעילה ורלוונטית בקהילת האמנים בישראל”.

אמן מוערך: “Adrian Ghenie, רומני במקור, אחד מבין האמנים הכי מעניינים לטעמי שפועלים היום. אמן בעל יכולות טכניות מעולות בשילוב עם אמירה משמעותית ומעניינת. כמו כן, אמן שמשפיע ומלווה אותי מקצועית בשנים האחרונות הוא נחום טבת, ישראלי בעל שם עולמי, לו אני חבה חלק מהותי מההתפתחות המקצועית שלי”.

איך השפיעה הקורונה עלייך ועל עולם האמנות: התבטלו ירידי אמנות שעבדתי לקראתם חודשים רבים. אני מאמינה שעולם האמנות יעבור שינויים. כיום ירידי האמנות הם הזירה העיקרית שבה מתרחשות המכירות. זה מודל שעובד על השקעה כספית משמעותית מצד הגלריות, בתמורה לחשיפה לכמות מבקרים גדולה. אני מניחה שגלריות יתפתחו לכיוון של “סלון אמנות” במתכונת של “private viewing” ומכירות באינטרנט בהיעדר יכולת לקיים תערוכות וירידים רבי משתתפים”.

כתובת המייל של ענבר hassoninbar@gmail.com

אתר האינטרנט של ענבר

 

כאשר אנחנו נוגעים באדמה

תמר רוזנבלט יוצרת ומציירת כ-30 שנים בהולנד ומציגה בתערוכות ברחבי העולם. היא אמנם הייתה אלופת הארץ בשייט קיאקים אולימפיים, וייצגה את ישראל בתחרויות בין-לאומיות, אך לדבריה החיבור לציור ולאמנות היה עמה עוד בילדות. בביקורים עם אמה במוזיאון בתל-אביב היא הרגישה כאילו הציורים והפסלים מדברים אליה ומספרים סיפור. “זה תמיד משך אותי ועניין אותי, לעשות אמנות זה הכרח לחיים עבורי, דברים נוגעים בי ועולמות נולדים. זה משהו שלא מתחיל ולא נגמר”. בעבודותיה יש משהו אימפרסיוניסטי ואקספרסיוניסטי.

“הציורים שלי אשר נבחרו להיות מוצגים בתערוכה השנה הם מהסדרה שאני קוראת לה ‘כאשר אנחנו נוגעים באדמה’. הכוונה היא למשמעות שמלווה את צעדינו על פני האדמה. אני רוצה להיות יותר מודעת במעשיי, יותר מודעת לכוונותיי ולהשפעות שיש להן על העולם ועל אנשים אחרים. אני מקווה לעורר את המודעות הזו גם בקרב הצופים ובאי התערוכה”. 

ציירים שמעריכה ומתעניינת בעבודותיהם: גויה, הילמה אף קלינט, ביל ויולה ואדוארד מונש.

ובנושא ההשפעה של הארץ על הציורים “מעניין אותי התהליך שעוברים, כשעוברים מהארץ לארץ אחרת, הרגשות משתנים ומתפתחים כמו גלים שעוברים דרכם. מעניין אותי לגלות איזה חלק קשור בהשפעה של החיים בארץ ואיזה חלק קשור בחיים כאן והיכן החלק שזה אתה נקי יותר, ללא השפעות”.

אתר האינטרנט של תמר

פרופיל הפייסבוק של תמר

מכניסה את הישראלית שבי לציורים

החיבור של תמר שילו מילוא לציור נבע מהצורך למצוא קצת זמן ושקט לעצמה, בין האימהות, לבין קריירה. “מצאתי את הרוגע שהציור נוסך בי יחד עם חדוות היצירה. את הרוגע הזה אשר עטף אותי אז בזמן הציור, מצאתי גם ביומיום של הולנד, שאליה עברנו בשל עבודתו של בעלי. האווירה פה בהולנד איפשרה לי להתמסר לציור, יחד עם גידול ארבעת ילדינו. מספר שנים של לימודי ציור במסגרות שונות גרמו לי להבין שהיצירה שלי לוקחת אותי לכיוון חדש ואני עוברת מטיפוח פרחים לציור”.

אבל הפרחים נשארו חלק ממנה ומהיצירה. “החיבור שלי לטבע חזק ומתבטא בציורים. הוא נובע מלימודי התואר הראשון והשני שלי במדעי הצמח ועבודתי כאגרונומית ומטפחת פרחים, כך שהקשר מוטבע בציורים”. 

ציוריה של תמר אשר נבחרו לתערוכה מביעים את ההמשכיות והקשר שלה בין לימודיה בישראל ויצירותיה בהולנד,”שלוש העבודות אשר נבחרו לתערוכה הן חלק מסדרה של 27 עבודות שנקראת Flora Reacrylica. העבודות הן על דפי מגדיר הצמחים שלי מהתיכון בארץ, שהתגלגל והגיע איתי להולנד. הצבעים שהשתמשתי בהם הם שאריות הצבעים מחוגי הציור שאני מעבירה, צבעי אקריליק שהתייבשו על פלטות הציור, שגירדתי ויצרתי איתם פרחים חדשים, אבל לא כאלו שאנחנו מוצאים בטבע. הבחירה בצבעי אקריליק יבשים היתה מושכלת, היות וזהו צבע פלסטי והאמירה שלי בסדרה היא לעורר מודעות לשימוש המופרז בפלסטיק ואיך הוא משפיע על צמחי הבר. בנוסף השימוש בדפים ממוחזרים ובשאריות הצבעים מאפשר גם הוא להראות שניתן ליצור אומנות מחומרים ממוחזרים”.

“להיות ציירת ישראלית בהולנד מאפשר לי להכניס את הישראליות שבי לציורים, אם זה בצבעים, בחום, בזכרונות הילדות וצמחיית הארץ. ב-2016 נבחר ציור שלי לתערוכה שנושאה ׳שינוי׳ במוזיאון Opsterland. בציור ששמו ׳הדרך הביתה׳ רואים את מכונית הסוסיתא, כמו זו שהייתה לאבי, עם שדרת הברושים הצמודה לבית הוריי והחום של הארץ עולה מהצבעים. כתבתי טקסט קצר על השינוי שעברתי עם המעבר למדינה חדשה. להפתעתי הרבה, הטקסט, שנכתב בהולנדית בסיסית, הוקרא בפתיחה החגיגית לתערוכה. זה היה רגע מרגש ומחבק מאוד מבחינתי”. תמר חברה בארגון אמני האמסטל לנד (Vereniging Amstelland Kunst) מזה שש שנים. יחד מציגים בתערוכות משותפות ובפרויקטים אומנותיים, כמו פרוייקט Sustainability art תערוכה שנדדה ברחבי הולנד ותגיע בשנה הבאה לרוסיה.

אמן מוערך? “הצייר שהשפיע עליי בתחילת הדרך הוא מאטיס. פשטות הקו, הצבעים העזים והשמחים בהם צייר, אוריינטליות (שנבעה מהבדים ששימשו לו רקע) גרמו לי לחיבור מיידי”.

איך השפיעה עלייך הקורונה? “לא יכולתי להמשיך בהעברת חוגי הציור בסטודיו, ועל מנת לשמור על שגרת הציור של המשתתפות בחוגים יזמתי מפגשי זום עם הרצאות בנושא ציירים ותנועות, יחד עם תרגילי ציור. עם ההקלות חזרנו להיפגש לשיעורי ציור בטבע, עם שמירה על מרחק. שמחתי לגלות שהמשתתפות מצאו חיבור ומעט רוגע בתרגילי הציור השבועיים וההרצאות. כך למדתי שאפשר ליצור גם במצבי לחץ ואי ודאות והיצירות משפיעות ומושפעות. כמו כן ציירתי ציור ששמו ׳מחוץ לכוורת׳ שעוסק בתקופת הסגר, לתערוכת אונליין בנושא, שנקראת ׳In or Out of the Box׳. בתחילת הסגר השתתפתי במיזם אומנותי של ציירת הולנדית, שבו אלפי אומנים מרחבי הולנד, הציגו עבודה שלהם בחלון ביתם עם ההאשטג KUNSTVOORJERAAM#. המטרה הייתה להקל על האנשים שעוברים ברחוב ולתת לאמנות מקום גם בימים קשים. ראיתי אנשים פוסעים בשביל ליד ביתי, נעצרים, מתבוננים בציור ומדי שבוע החלפתי ציור. במקביל נפתחה קבוצה בפייסבוק של האמנים המשתתפים. הם צילמו את חלון ביתם עם היצירה שהציגו. זו היתה דרך יפה להכיר אמנים ועבודות שלהם בכל הולנד”. 

אתר האינטרנט של תמר

אמנים הם בני מזל

מלי קליין מתגוררת באמסטלפיין ויוצרת בהולנד מעל 30 שנים, “הגעתי לכאן בעקבות האהבה ומזה שנים רבות אני מתעסקת באומנות ויזואלית אשר מושפעת מהסובב אותי. עיקר עבודתי מתמקדת בחומר – הנייר. הנייר הינו  סיפור בפני עצמו כי גם הוא עובר תהליך עוד לפני שיש לי אפשרות לבטא את הרצונות שלי. מתנהל לכאורה מן דו-שיח עם הנייר ותכונותיו, שהן שונות ומגוונות. 

העבודות שמלי מציגה הן חלק מפרויקט שנקרא “Unconditional Nature”. מטרת הפרויקט היא ליצור מודעות, כיצד אנו יכולים להשתמש בחומרים טבעיים ואורגניים. אוסף הטפטים הידידותיים לסביבה שיצרתי זו דוגמה, כיצד ניתן להשיג מטרה זו, על ידי שימוש בחומר פשוט, קל ונגיש כמו דשא. “Green Green Grass of Home” הינו שילוב נוסטלגי בין אוסף הרשמים בזמן עבר, הבית, הגינה, הירוק, ריח הגשם הראשון, שהיה כה אהוב עליי, לבין ההסתכלות שלי ‘כאן ועכשיו’ כלפי הטבע. המפגש הזה בן שני הזמנים, עבר והווה, ותרגומם לפרויקט, משרת אלמנטים רגשיים ופרקטיים כאחד”.  

מלי חברה באיגוד הבין-לאומי לאומני נייר. בשנים האחרונות השתתפתה בתערוכות בינלאומיות ותצוגות אופנה במדינות שונות באירופה, אוסטרליה, קוריאה, וסין. מלבד השימוש בנייר הקיים היא גם מייצרת נייר מקליפות עץ  ומצמחים אורגניים. “חשוב לי לא להפריע לתהליך הטבעי של היצירה ולכן אני משתדלת להשתמש בפיגמנטים טבעיים במקרה הצורך. החלק שלי בכל התהליך הוא יותר במגע והבנתו של החומר על מנת ליצור את הטקסטורה שתשרת את הרעיונות שלי, אך אני עדיין נשארת נאמנה לשינוים הטבעייים של הנייר (כי כל חומר גלם מתנהג אחרת) כמו לדוגמא שלבי התייבשות שהוא תהליך מרתק, לראות איך הנייר משנה את צורתו ואופיו”. 

בנושא השפעת תקופת הקורונה, משיבה מלי בישירות: “זה אתגר לא פשוט, לא אומר שלא חלפו בי מחשבות בנושא, אך הן היו מחשבות של הרגע שהן חולפות וחוזרות כיוון שיש מציאות חדשה. לא פשוט להיות סגור ולנהל שיחות ומחשבות אישיות עם עצמך ולא משנה במה אתה עוסק. תמיד אמרתי שאמנים הם בני מזל, יש להם את היכולת לחיות בתוך חלום ולתרגם אותו ביצירה, שזה לוקסוס”. 

אתר האינטרנט של מלי

כתובת סטודיו:  Max Havelaarlaan 87 1183 LM Amstelveen

טלפון: 14937039 06

הטריאנלה נערכת השנה בפעם השמינית. היא נפתחה ב-19 ביוני ותוצג למשך חודש ימים עד ה-19 ביולי 2020. תמר, מלי, תמר וענבר ישמחו להיות בקשר עם המבקרים והמבקרות בתערוכה. ניתן ליצור עימן קשר ולתאם פגישות במוזיאון, לשוחח, להכיר וליהנות מהחוויה של מפגש עם האמניות במוזיאון לצד עבודותיהן ועבודות רבות נוספות. 

אתר התערוכה

אתר המוזיאון

 

 

החיים כמשל – איתמר גלבוע מפסל את מרכיבי חייו

כשנכנסים לסטודיו של איתמר גלבוע קשה שלא להבחין בסדר ובארגון המופתי של סך כל חלקיו של האומן, פרוסים לפני, סדורים על מדפים, מדפים. כרוביות שאכל במשך שנה מחייו, מונחות לצד חלקים של מוחו הפורה. מדובר כמובן ביציקות עשויות פורצלן, או פסלי כרום כסופים ומנצנצים שהודפסו בתלת מימד, וצופו בטכניקות מורכבות. שנים של רישום, איסוף, תיעוד ומחקר נאספו לכדי מספר לא מבוטל של פרוייקטים, שמכל אחד מהם נולדו תערוכות בישראל, בהולנד ובעולם. בימים אלו בהם תערוכות, גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם סגורים, זכיתי לבלות בוקר אחד שימשי במיוחד במחיצת האומן בשיחה מרתקת על סיפור חייו, בשנים שעברו מאז סיים את התואר באמנות, ועד היום. אשמח לשתף אתכם בסיפור ההצלחה, דרכו האומנותית, וחיים ויצירה כאן בהולנד.

איתמר גלבוע, בכמה מילים 

איתמר בן 46, נולד וגדל בתל אביב למשפחה של אנשי רוח וספר. אימו, הסופרת שולמית גלבוע, אביו, אלי גלבוע, היה ראש החוג לפילוסופיה של החינוך במכללת לוינסקי, ואחיו, ניב גלבוע, עיתונאי, ומגיש טלוויזיה. ולמרות כל זאת את חייו הבוגרים החל בכלל בלימודי מנהל עסקים, וב-7 שנים לאחריהם הקים וניהל חברות סטארט-אפ בתחום ההייטק. תוך כדי החל לצייר. נדמה שכבר אז האינטנסיביות בה צייר, היתה רמז עבה לבאות. בשנת 2001 קריסת שוק ההון הייתה הנקודה בזמן בו עשה חשב מסלול מחדש, ובגיל 28 החליט איתמר לקחת את עצמו-האומן ברצינות, ארז מזוודות ועזב ללימודי אומנות באמסטרדם, שם נשאר עד עצם היום הזה.

הקוד הגנטי של העיצוב ההולנדי 

קורונה בהולנד: כל העדכונים
לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון

דיאגרמות של החיים

ובכל זאת נדמה שמשהו נשאר מהתקופה האנליטית, בגלגול הבא של חייו. למשל, את הפרויקט הכה מדובר  The Food Chain Project התחיל גלבוע שנים לפני שהציג אותו. במהלך שנה תמימה רשם ביומן את כל מה שאכל ושתה. באופן גורף החליט בינו לבינו לא לחזור אל הרשימות עד שתסתיים שנת הרישום, בכדי לא לבקר את הרגלי התזונה שלו, ולמעשה לשמור על האותנטיות של המחקר. כעבור שנה העלה את הממצאים לטבלת אקסל. 16 ליטרים של בקבוקי ויסקי לעומת 3 תאנים שאכל באותה השנה היו בין הממצאים שהצחיקו אותי ממש. הררים של ביטר-בולן, בשר טחון וגבינות קשות הדיחו הצידה את התזונה הים תיכונית של חומוס ושאר ירקות, אליה היה מורגל מישראל. בזכות המחקר שניהל במשך שנה זו, וללא כל התכווננות מיוחדת, גילה עוד צד לזהות ההולנדית שלו.  

“ואז חשבתי לעצמי מה אני רוצה לעשות עם זה, והחלטתי לנסות לעשות מזה פסלים… וסופרמרקט. בחרתי לעבוד עם פיסול, מדיום שלא נגעתי בו קודם, והתחלתי תהליך ארוך של כמה שנים של מחקר ופיתוח… המזל הכי גדול שהיה לי אז, שתוך כדי שאני מתעסק בזה,  פנתה אלי במקביל משפחת Van den Broek, בעלים של רשת הסופרמקים Dirk שביקשו באותם הימים לפתוח מוזיאון שיתעסק במזון וצרכנות, והם שמעו על העבודה שלי. מהון להון תוך כדי שאני עובד על הפרויקט הם קנו ממני את כל התערוכה, וזה למעשה נתן לי את הפוש לסיים את כל העבודה על סך 8,000 חלקיה, פרויקט שלקח 5 שנים והציב אותי במקום אחר” .

התוצאה מרהיבה. פסלים בגודל אמיתי, יציקות פורצלן המתארות בעדינות ובפואטיות את כל אותם אבות המזון שהרכיבו את התפריט באותה שנה. עם סיום הקורונה אתם מוזמנים לביקור מרתק בספורמרקט שיצר איתמר במיוחד לתערוכת הקבע של מוזיאון LAM, שנמצא בסמוך לגני קוקנהוף.

זהות וזרות

את איתמר הכרתי למעשה לפני 15 שנה, בסיבוב הראשון שלי בהולנד, כששניינו היינו כאן סטודנטים, ואף לקחתי חלק בפרויקט הגמר שלו. I Want To Be Green הוא פרויקט מרתק שסלל את הדרך אותה עבר מאז שוב ושוב בקונסטלציה זו או אחרת: העיסוק, הבדיקה והנסיון להגדיר את זהותו והייצוג שלה. בזמנו, הרעיון היה להביא למרכז הבמה האומנותית את השיח סביב זהותו של זר במדינה חדשה. בעבודת הוידאו אפשר היה להקשיב לאסופה של הרהורים, תחושות ומחשבות של ישראלים שעברו להתגורר זה מכבר בהולנד. איך זה להיות זר בהולנד? מה מרגיש פה בבית? איך אנחנו חושבים שההולנדים רואים אותנו? בדקות הראשונות לצפייה בוידאו לוקח לצופה זמן להבין שהגבר והאישה בעלי החזות ההולנדית המובהקת, מדברים למעשה בסינק מופלא את קולותיהם של אותם הישראלים. תחושת הבלבול שמלווה את הצופה בוידאו, מייצרת רגע מדויק בו סחף גלבוע גם את הצופה לתוך תחושת הבילבול שמרגיש זר במקום חדש, בעודו מנסה להבין את השפה המקומית. 

מרגש ומעניין לצפות בעבודה הזאת כל כך הרבה שנים אחרי, ובעיקר לגלות את הרלוונטיות שלה היום. הולנד, המדינה הצפופה ביותר באירופה, מונה 16 מיליון תושבים, מתוכם כ-3 מיליון מהם בעלי רקע לא הולנדי, ומתוך אלו קרוב ל- 2 מיליון איש, הם ממוצא לא מערבי.  

 “לא תמיד הזדהיתי עם הדברים שנאמרו, וחלקם היו קיצוניים מאד. אבל רציתי כן להראות להולנדים מה זרים חושבים… ובעיקר ההבנה הזאת שאנחנו מחפשים בית כל הזמן, שזה לא פה ולא שם, היה למעשה המסר העיקרי. התלישות של הישראלים, והאי שקט של לחפש כל הזמן משהו. וזה גרם לי להבחין שבכל הראיונות יש הרבה ביקורת על הארץ, אבל גם הרבה ביקורת על הולנד, ושכולם עדיין מחפשים את הבית”.

 

בית

העבודה הבאה עסקה למעשה בשיקוף של המצב ההפוך. הייאנג של היין. הפעם אסף גלבוע כ- 20 משפחות הולנדיות, שעברו להתגורר בישראל. יש לציין שלמשפחות לא היתה שום זיקה קודמת לישראל ו/או ליהדות, כלומר מדובר בזרים של ממש. הללו נתבקשו להגיב מנקודת מבטם לאותה רשימה של שאלות שהוצגה לישראלים בעבודת האומנות הקודמת, שנה קודם לכן. סיפורה של כל משפחה הוקרן על מסך טלוויזיה בתוך סלון קטן שהותקן בתוך בית קטן, מיניאטורי. כך עבר הצופה בין הבתים הקטנים, והציץ פנימה ללב ליבה של המשפחה ההולנדית. בקסם רב שוב גייס האומן את הצופה להיות חלק מעבודת האומנות, משחזר את יצר המציצנות של כולנו, בעודנו עוברים על פני החלונות ההולנדיים החשופים. Rijtjeshuizen Rijtjeshuizen – בתי שורות, היתה עבודת האמנות שהצליחה להפתיע הפעם גם את האומן.   

“הסיבה שבחרתי להציג את העבודה ככה, נובעת למעשה מהעובדה שכמעט כולם ללא יוצאים מן הכלל ברגע שהצליחו למצוא בית עם גינה קטנה וזה שלהם, הם הרגישו בבית… כל הדיסונאנס הזה שהיה קיים אצל הישראלים לא היה קיים אצל ההולנדים”.

הדבר הבא

במהלך חודש מרץ היתה אמורה להיפתח התערוכה Body of Work, בגלריית אלון שגב התל אביבית. שנה קודם, במאי 2019 נחשפה התערוכה לראשונה במוזיאון הפסלים Museum Beelden aan zee חלל גדול מוקף במראות, ובמרכזו מוצגים פסלי כרום כסופים המתארים בדיוק רב חלקים מגופו של איתמר: מוחו, ליבו, הריאות, הצלעות… כאילו שפך בפני הצופים את ה- GUTS שלו, תרתי משמע. 

הפסלים יפים כל כך, עשויים ללא רבב, תוצאה של שנים של מחקר, פיתוח ושיתוף פעולה עם חברות מהתחום הרפואי, אותן גייס לפרויקט וחיבר ל- Stratasys, חברה ישראלית שעוסקת בהדפסות בתלת מימד. לצורך כך, בילה 70 שעות בתוך מכשיר MRI. העבודה על המוח היתה מרגשת במיוחד, בעיקר משום שזה האיבר שמשקף באופן הפעיל ביותר את התהליכים הפנימיים בראשו הקודח של האומן. ניכר כי איתמר הצליח להרכיב פורטרט עצמי מבריק, תוך כדי יצירה של שפה ויזואלית חדשה. 

בימים אלה, כשכולם היו בבית, בישלנו, שתלנו, קראנו, ישנו, חלמנו, ובעיקר מצאנו דרכים לבטא את עצמנו כמו שלא הצלחנו שנים, סתם כי לא תמיד היה לנו את הזמן והפניות. להתבונן ביצירות של איתמר, נידמה כי לפעמים הוא עושה זאת בשבילנו, במקומנו. מקדיש לנו זמן כדי שנכיר את עצמנו, נבין את עצמנו טוב יותר. 

לכל הכתבות של מיקי

המהגר היהודי שהפך להיות "מלך הקולנוע מרוטרדם"