על גדות נהר האמסטל, עליו יושבת אמסטרדם יש הרבה בתים מרשימים, אבל את אחד מהם לא תפספסו. זהו האמסטלהוף, מבנה בעל סגנון קלאסי ואופי צפוני חמור סבר, שהוקם בסוף המאה השבע-עשרה בתור בית אבות לנשות העיר. נשים חיו בו יותר משלוש מאות שנה עד שבתחילת המאה הנוכחית בית האבות נסגר והאמסטלהוף התחיל בקריירה חדשה בתור אחד המוזאונים המיוחדים של העיר – ארמיטאז’ אמסטרדם (Hermitage Amsterdam), שהינו שלוחה של מוזאון הארמיטאז’ שבסנט פטרבורג ברוסיה.
השלוחה נפתחה בשנת 2009 על-ידי המלכה ביאטריקס, נצר לשושלת רומנוב, שושלת צארים רוסיים, וראש ממשלת רוסיה דאז (והיום) מדבדב. הפתיחה עמדה בסימן הסיבוב האחרון של נאו-אימפריאליזם רוסי, בו רוסיה מנסה להחזיר לעצמה את התהילה של מעצמה צבאית, פוליטית וכמובן תרבותית. מוזאון הארמיטאז’, שהוא אחד המוזאונים לאומנות החשובים ברוסיה ובעולם כולו, ביקש לפתוח שלוחה באירופה ובחר באמסטרדם לא במקרה. אמסטרדם הייתה מקור השראה של הצאר פטר הגדול, מייסד האימפריה הרוסית. דריסת רגל תרבותית בעיר הזאת, אחת מהחשובות באירופה, ועוד במבנה עתיק בעל ערך היסטורי הצופה על אמסטל וכיכר ווטרלו המרכזית הייתה הצהרת כוונות ששימשה את תכנית האב היטב. (אגב, איך לא אבל המוזאון ממוקם גם ברובע היהודי לשעבר. חפשו את השלט הקטן על הגשר משמאל לכניסה למוזאון…)
מאז, השתלב המוזאון לחיי התרבות של אמסטרדאם כאשר לצד התערוכות הקבועות על יחסיה החמים בין רוסיה להולנד וההיסטוריה של המבנה, הוא מציג תערוכות מתחלפות בשלל נושאים באומנות אירופית, היסטוריה רוסית ומה שביניהן. הרבה כסף יש לאוצרי המוזאון, זה בטוח. כשרון לאוצרות מקורית ויצירתית יש קצת פחות והתוצאה היא שבעיקר כדאי להגיע לתערוכות בשביל המצגים ולא בשביל הסיפור. יחסים חמים בין רוסיה להולנד גם ספגו הרבה מכות לאחרונה, כאשר בעיצומה של 2013 שהוכרזה כשנת שיתוף פעולה בין המדינות, קרו ביניהן מספר תקריות דיפלומטיות מביכות: תחילה שוטרים הולנדים עצרו דיפלומט רוסי בגילופין ובכך הפרו את הפרוטוקול, אחרי זה ציר הולנדי הותקף על-ידי בריונים מסתוריים במוסקבה, לאחר מכן הסתבר שמוצרי חלב מהולנד הנצרכים בחדווה בכל העולם לא עומדים בתקן התקן הרוסי המחמיר, ולבסוף עצרו הרוסים את פעילי גרינפיס ששטו באוקיינוס הצפוני תחת דגל הולנדי ומחו נגד קידוחי נפט במקום. בקיצור, את שנת שיתוף הפעולה חתמו בקול ענות חלושה אבל לנו נותר ליהנות מהמוזאון.
עד מרץ אפשר ליהנות מהעושר הרוסי בתערוכה “סועדים עם מלכים” (לא, זה לא שם של ריאליטי) שמציגה בפעם הראשונה מחוץ לגבולות רוסיה את כלי האוכל המפוארים בהם השתמשו הצארים הרוסיים לדורותיהם בנשפים וקבלות פנים רשמיות. מערכות האוכל המרשימות מוצגות בסביבה הטבעית שלהן על שולחנות ערוכים עניין המאפשר למבקר להתבונן בהן לא כמצגים מוזאוניים אלה כחלק מאורך החיים של בעליהם. צארים רוסים היו לקוחות קבועים של מיטב בתי ייצור לחרסינה בגרמניה, אנגליה וצרפת. מאחורי כל מערכת כלים בתערוכה יש היסטוריה שלמה והרבה מאוד כסף. הן נוצרו מבעוד מועד לרגל אירוע מסוים ועוצבו במיוחד לפי הזמנת הצאר. לכל מערכת היה נושא או אף עלילה משלה. לדוגמה, במערכת הכלים Green Frog שהוזמנה על-ידי הצאריצה יקטרינה הגדולה, שהעריצה את התרבות הבריטית: על כל אחד ממאות החלקים יש ציור, שהוא יצירת אומנות בפני עצמו, של נוף או בניין ידוע בממלכה המאוחדת.. כמו כן, הכלים מעוטרים בעושר רב בסמלים מלכותיים ומחרוזות זהב וכסף.
לזכות מעצבי התערוכה יש לומר שהם הבינו היטב כי פאר בא במנות מדודות, בלי המולה מיותרת ורק כשהצרכן באמת מוכן. חלל התערוכה שמדמה נשף מלכותי מעוצב באלגנטיות מינימליסטית וגם מכתיב מסלול התקדמות מסודר. תחילה אנו מציצים בשולחנות ערוכים מבעד למעקה המסתיר את רוב החלל. אחרי זה יש כמה חדרי הכנה קפדנית כי לא כל עובר אורח מורשה כניסה לנשף. נשפים מלכותיים היו הפקות ענק שמטרתן היה להראות את העושר והעצמה של האימפריה הרוסית והעומד בראשה. סביב כל נשף היה פולחן שלם של חוקי התנהגות, כללי ליבוש, גינונים, סידורי ישיבה, נאומים ועוד. אוכל היה שם בעיקר בשביל להרשים. התפריטים כללו מנות שונות ומשונות מחלקים שונים ומשונים של חיות שונות ומשונות. להרגיש את מהות הנשפים המלכותיים עוזר הסרט “התיבה הרוסית” שמוקרן בתערוכה. הסרט צולם בשוט אחד בארמיטאז עצמו ומראה נשף מתמשך כמטאפורה לתולדות רוסיה במשך שלוש מאוד שנה. רק אחרי הכנה נאותה המבקר מורשה לצעוד את תוך חלל הנשף.
היום, כאשר לכאורה המונים יכולים לצרוך ממוצרי פאר שנמכרים בשפע, שווה לבוא לארמיטאז’ אמסטרדם וללגום מהפאר האנין של צארי רוסיה. הוא נעשה בעבודת יד, לא מצריך קידום מכירות ומחזיק מאות שנה.
