בעת מבצע ‘שומר החומות’ חלה עלייה בגילויי אנטישמיות ובהתבטאויות אנטי ישראליות בהולנד, באופן הנוגע בחיי רובנו פה בהולנד. בשבועות האחרונים, שמענו סיפורים של ילדים שהציקו להם בבית הספר, ראינו את המדבקות האנטי-ישראליות על פחי האשפה, נתקלנו בפוסטים פרו-פלסטינים בפייסבוק וראינו כתבות מגמתיות באתרי החדשות. אך עבור רובינו לאחר סיום המבצע המצב נרגע והחיים חוזרים למסלולם.
לעומת זאת, עסקים ישראלים בהולנד מושכים אש מצד ארגונים כדוגמת ה- BDS גם בעיתות רגיעה. מעבר לאי הנעימות ועוגמת הנפש מהעמידה במוקד קמפיין שלילי, הדבר יכול לגרום הפסדים כלכליים ולאלץ את בעלי העסקים לצאת ולהילחם על פרנסתם.
לפי הדין האירופאי, המיושם גם בהולנד, אסור לסמן מוצרים שיוצרו מחוץ לגבולות 67 כמיוצרים בישראל, ויש לסמן עליהם שהם יוצרו בהתנחלות ישראלית. החנות הישראלית (https://www.israelwinkel.nl/) נקנסה על ידי הרשות לבטיחות מזון (NVMA) בשל סימון יינות שיוצרו ביהודה ושומרון, ״כאילו״ הם יוצרו בישראל. תיקון התווית לאחר מעשה לא הביא לביטול הקנס שהוטל עליהם.
בעקבות זאת, פנו חברי בית הנבחרים חרט יאן סייחרס ממפלגת CU ורולוף ביסחוף ממפלגת RPP והיפנו שאילתות אל שר הבריאות ואל השרה לסחר-חוץ, לגבי שוויון בסימון מוצרים מאזורים אחרים הידועים כשנויים במחלוקת בעולם, למשל מוצרים ממערב הסהרה המסומנים כמיוצרים במרוקו. שאילתות אלו טרם נענו, אולם שאילתות דומות שהופנו ב-2019 נענו בתשובה שאין לכך תמיכה באיחוד האירופי.
BDS בשטח
כבר בחורף האחרון, בחר בי.די.אס הולנד לתקוף את פסטיבל סרט שתוכנן להתקיים בנובמבר 2020 בבתי קולנוע באמסטרדם ואמסטלפיין. הם השיקו קמפיין בו הסבירו שהפסטיבל הוא כלי פרופגנדה של הממשל הישראלי ותכננו הפגנה מחוץ לעולם הקולנוע באמסטלפיין. בסופו של דבר הפסטיבל התבטל בשל מגבלות הקורונה ולכן גם הקמפיין בוטל.
כעת יוצא הבי.די.אס בקמפיין חדש בהולנד נגד יבואני תמרים מישראל.
ה- BDS מסביר שהולנד היא שוק חשוב לתמרים הישראלים וממנה כמחציתם משווקים לארצות אחרות כגון גרמניה וצרפת ומפרט רשימה ארוכה של מותגי תמרים ישראלים.במסגרת הקמפיין הוצבו כ-100 שלטים ברוטרדם הקוראים שלא לרכוש ״אפרטהייד״. כמו כן, פעילים יצאו לשוק ועודדו לרכוש תמרים תוצרת פלסטין לשבירת צום הרמאדן.
פגיעה בעסקים ישראלים
בנוסף, הם הציגו באתר את הלוגו של החברות השונות כדי להזהיר מפניהן את הצרכנים. אחד העסקים שהלוגו שלו הוצג באתר הבי.די.אסהוא ״חוות שלמה״, עסק משפחתי של מגדלי תמרים ישראלים המייצא את תוצרתו להולנד ולארצות נוספות במערב אירופה. שוחחתי על הקמפיין המתנהל נגדם עם בעל החברה יותם שלמה:
״שמו את הלוגו של החברה שלי וכתבו עליה באתר הבי.די.אס. הייתי בהלם כי אני חברה חדשה וקטנה יחסית לחברות אחרות המוכרות פה״, הוא מספר. ״מיד לאחר מכן פרופילים אנונימיים שונים פרסמו ביקורות שליליות של כוכב אחד בדף הגוגל העסקי של החברה ובכך הורידו את הדירוג של האתר שלי בגוגל. בתחילה הפרופילים פרסמו רק דירוג שלישי של כוכב אחד. בהמשך פרסם אחד הפרופילים קריאה לא לקנות מהחברה כי התמרים גדלים ב׳אדמה כבושה׳.״
באתר של גוגל מופיע שביקורת צריכה להיות רלוונטיות ומבוססת על הניסיון האישי של המשתמש:
״מפות Google איננו פורום לדיונים בנושאים כלליים, פוליטיים או חברתיים, ואינו מיועד לתלונות אישיות. תוכן שלא יעמוד בקריטריונים האלה יוסר.״
שאלתי את יותם האם הוא דיווח לגוגל על הביקורות הללו, על מנת שתוסרנה כפי שכתוב באתר,
״דיווחתי לגוגל על הביקורות הרלוונטיות כבר לפני למעלה משבועיים, אבל הם לא עשו כלום והביקורות עדיין בדף. למזלי אחרי כל הביקורות הגרועות הדף גם התמלא בביקורות חיוביות של חמישה כוכבים של חברי הקהילה שלנו שקנו תמרים והחליטו לתמוך. בכל זאת החלטתי לא לוותר. התמרים שלי גדלים בישראל ואני גאה בכך. לא ייתכן כי פרנסתי תיפגע בשל כך. הצוות המשפטי שלי מטפל כעת בעניין.״
״המדיניות הרשמית של גוגל והפסיקה ההולנדית בעניין ברורות. ביקורת בדף הגוגל העסקי של חברה צריכה להיות מבוססת על חווית משתמש מקורית של המוצר או השירות של החברה ולהינתן בתום לב. בתי המשפט ההולנדים פוסקים בשנים האחרונות פעם אחר פעם לטובת חברות שנפגעו ומחייבים את גוגל להסיר את הביקורות השליליות ולמסור את פרטי מפרסמי הביקורות לחברות בכדי שיוכלו לפעול נגדם בהליך משפטי נפרד. חברת חוות שלמה תפעל בעניין זה בפן המשפטי באופן דומה.״
פעילות ציבורית כפעולת נגד
בנוסף לדרך ההתמודדות המשפטית, התבררה גם דרך ההתמודדות הציבורית כיעילה. במקרה שאירע לפני כשנתיים, בו נעשה ניסיון להחרים את יינות הדר שנמכרו ב- HEMA על ידי פעילה בשם מיקה. קמפיין מכירות נגדי מוצלח תחת ההאשטאג #טיפממייקה (#tipvanMieke) דווקא הביא לעליה מסיבית במכירות היין.
סובלים מביקורות שליליות בגוגל ואין לכם רעיון איך להפוך אותן לקמפיין מכירות?
התחברו ללייב שלנו ביום חמישי, 27 במאי בשעה 20:30, לעוד עצות להתמודדות עם ביקורות שליליות.
היום (חמישי) אחר הצהרים התקיימה עצרת תמיכה בישראל במרכז העיר האג. העצרת אורגנה על ידי הארגונים CIDI, CIJO וארגון הנוצרים למען ישראל. זאת בהמשך לדיון שהתקיים היום בפרלמנט ההולנדי ביחס למצב הביטחוני בישראל. באירוע נכחו מאות אנשים והוא התנהל בצורה נעימה ורגועה ללא הפרעות או מחאות נגדיות. המשטרה שנכחה במקום פיקחה על המתרחש.
צילום: נופי ילוז
חברי פרלמנט הגיעו לתמוך
ראשונת הנואמים היתה הגבת חנה לודן יושבת ראש ארגון CIDI שהודתה לנוכחים על התמיכה והביעה דאגה רבה בנוגע למתרחש בישראל ובאירופה. בנאומה (אשר נערך בהולנדית לטובת מרבית הנוכחים) הצהירה לודן על דאגתה הרבה למתרחש סביבנו. ״אנחנו מודאגים ממה שקורה בישראל, אך גם ממה שקורה כאן באירופה. התמיכה הרבה בארגון הטרור חמאס והפצת השנאה״. היא ציינה עוד את החשש הרב מהתמיכה והשנאה העיוורת כנגד ישראל וכנגד יהודים בעולם כולו. ״אנשים לא מבינים את הסכנה שבעידוד ארגון טרור והאדרת מעשיו. זה מתחיל בהנפת דגלים ואמירת סיסמאות אבל אנחנו לא יודעים איפה זה יסתיים״/
עוד השתתפו במסכת הנאומים נציג ארגון הנוצרים למען ישראל, Frank van Oordt, רוני נפתיאל יו״ר CIJO, הרב בנימין יעקבס, ושגריר ישראל בהולנד, נאור גילון.
בעצרת נכחו גם חבר הפרלמנט גידי מרקוסהובר ממפלגת PVV אשר נולד בת״א וחברי פרלמנט נוספים התומכים בזכות של ישראל להגן על אזרחיה.
כל הרוג הוא אחד יותר מידיי
״התייחסות פרופורציונלית בכמות ההרוגים אינה רלוונטית. לישראל הזכות להגן על עצמה, וכל הרוג, משני הצדדים, הוא הרוג אחד יותר מידי״ אמר נפתיאל. דאגה רבה נשמעה ממנו לגבי המשך הלחימה העתידית. הוא ציין כי מגיע מימון רב לחמאס מקאטר ואירן, אשר באמצעותו הם מחדשים את מלאי הרקטות ובניית המנהרות במקום אלו שנהרסו על ידי צה״ל. ״לפלסטינים יש הנהגה שתמיד תבחר בהרס על פני בניה והקמה. זאת המטרה של חמאס. לכן אנחנו קוראים- עזרו לעזה להשתחרר מחמאס. הדרך היחידה היא למצוא פיתרון קבוע ומתמשך המושתת על שלום בין הצדדים״.
הרב בניימין יעקובס, בחר להדגיש את הקריאות בלונדון לאונס נשים, את השנאה ליהודים שהתגברה, ואת החשש הקיים ליהודים שנושאים סממנים חיצוניים בלבושם להסתובב ברחוב. ״בפרלמנט יודעים שהמנהיגים המוסלמים קוראים לאחיהם ברחבי העולם לפעול כנגד יהודים, כולל כאן בהולנד, והם לא עושים דבר. התפיסה האנטי ישראלית שלכם מבעירה את אש המלחמה במקום להרגיע אותה. אני רוצה להזכיר את העזרה שנתנו ערביי ישראל לניצולים באסון הר מירון עד לא מזמן. מדובר במשפחה. החופש לא יגיע כל עוד בספרי הלימוד, הממומנים גם מכספי המיסים שלנו, יופיעו טקסטים המעודדים שנאת יהודים״.
שגריר ישראל: תודה על התמיכה
שגריר ישראל בהולנד, נאור גילון ביקש להודות לראש ממשלת הולנד, מארק רוטה על תמיכתו בישראל. הוא ציין שקשה לו להבין כיצד בזמן שישראל מותקפת על ידי למעלה מ-4,000 טילים, שמשוגרים מעזה, עדין קיימים גורמים אשר רוצים להגביל את הזכות של ישראל להגן על עצמה. הוא הודה לפרלמנט ההולנדי על כך שדחה היום בקשות רבות לפעולות כנגד ישראל, והודה למשתתפים הרבים שהגיעו במיוחד לתמוך בישראל ולתושבי הכפר הנוצרי URK שתלו דגלי תמיכה.
עורך הדין רוני אייזנמן, המכהן כיו״ר בארגון CIDI אמר כי זה לא פופולרי לעמוד היום לצד ישראל, ״אבל הנה חברים אתם כאן ואנחנו כאן אחד לצד השני לטובת ישראל! לטובת מדינה דמוקרטית מוקפת אויבים, שמאז ומתמיד נמצאת במלחמה. ישראל צריכה את התמיכה שלו עכשיו יותר מתמיד, בעיקר כשברקע אנו שומעים, מוות ליהודים, מוות לציונים. כל יהודי הוא ציוני, כל חבר של מדינת ישראל הוא ציוני. בקריאותיהם הם מדברים עלינו!״
שליח ארגון בני עקיבא, פדיה הלפרין, שהשתתף בעצרת מסר לדאצ׳טאון שהוא שמח מאוד שנכח במקום. ״העצרת הייתה עצרת של שלום באווירה טובה. שרנו שירים ביחד, זה נתן לי כוח.״
העצרת הסתיימה בשירה משותפת של התקווה ושירת ״עם ישראל חי״.
בני נוער וצעירים בשנות העשרים לחייהם כבר כמעט שאינם קוראים עיתונים או צופים בחדשות. את האינפורמציה שלהם הם מקבלים באמצעות הרשתות החברתיות. סרטונים וכתבות מועברים באינסטגרם ובטיקטוק, ואתרי חדשות רבים מפרסמים בעצמם כתבות קצרות ומפיצים אותם לעוקבים שלהם ברשתות. סרטונים אלה זוכים לחשיפה עצומה וגם לשיתופים ותגובות רבות. מה לומדים הצעירים ההולנדים ממקורות אלה על המצב בישראל בימים האחרונים? בהמשך לכתבת הסקירה שלנו של אתרי חדשות בהולנד – בדקנו עבורכם גם את המקורות המיועדים לצעירים.
NOS-Stories
אתר זה, השייך לרשת NOS הוא הפופולרי ביותר בקרב צעירים ויש לו עוקבים רבים באינסטגרם (890,000), יוטיוב, ועוד. מאז תחילת האירועים האחרונים בישראל, פרסם האתר ארבעה סרטונים, וכל אחד מהם זכה לתגובות רבות.
NOS Jeugdjournaal
חדשות הנוער של רשת NOS הן מוסד מיתולוגי בהולנד שכל הולנדי צפה בו בטלוויזיה כשהיה צעיר. אלה הן חדשות יומיות המיועדות לצעירים. כיום מופצות חדשות אלה גם דרך הרשתות החברתיות באמצעות סרטונים קצרים. מאחר שגם אתר זה שייך ל-NOS, יש חפיפה בין הסרטונים.
הכתבות באתר קצרות מאוד ומסקרות את העניינים באופן מאוזן ועובדתי מבחינת תוכן הטקסט, אולם יש משמעות רבה גם לתמונות אשר נראות ברקע. באחת הכתבות לדוגמה, הקריינית אמנם מקריאה את תוכן הכתבה כפי שהוא מופיע באתר, אבל התמונות הסרטון מציג את האוכלוסיה הפלסטינית כקורבן; אמהות פלסטיניות מתארות את מצוקת ילדיהן ומוקרנות תמונות של מטופלים בבית החולים הפלסטיני מול טקסט על נפגעים משני הצדדים. הצד הישראלי מתואר בתמונות של צבא וטנקים, ולפיכך מצייר את הצד הישראלי כצד התוקפני. מן התגובות לכתבה ניתן לראות שרוב התגובות מתייחסות לסרטונים, ולא לטקסט.
ביום כתיבת המאמר ירד סיקור הנושא לחלק התחתון של האתר. הנושא הראשי היה כתבה על נמר שנמלט לתוך שכונת מגורים בארה”ב וסוף סוף נתפס.
לכל אתרי החדשות שסקרנו בכתבה הקודמת (Telegraaf, NRC, NU.nl, RTL 4 ועוד) יש גם דפי אינסטגרם, פייסבוק, ואחרים, אשר בהם מופצים סרטונים קצרים שגם הם נצפים על ידי צעירים רבים וגם זוכים לשיתופים ולתגובות.
גם בסרטונים המצורפים למטה, מתאר הטקסט המצורף לסרטון עמדה יחסית מאוזנת. לדוגמה לצד התמונות של הפצצת הבניין בו שכנו משרדי אל ג’זירה, נאמר כי ישראל הזהירה את בעל הבניין מבעוד מועד, וכי ישראל טוענת שההפצצה מוצדקת כיוון שהחמאס פעל מן הבניין. אולם תגובות הגולשים הצעירים לצד הסרטון הן כמעט באופן מוחלט פרו פלסטיניות.
לצד האתרים ודפי המדיה הרשמיים, הצעירים בעיקר ניזונים מסרטים שחבריהם שולחים להם ברשתות השונות. מקורם של סרטונים אלה הוא לכן לא בהכרח באתר אחריו הצעיר ‘עוקב’, ויכול להגיע ממקורות רבים ושונים.
“תגובות הגולשים 90% נגד ישראל”
נועה (23) היא סטודנטית בעיר ליידן. היא נולדה וגדלה בהולנד לאב ישראלי ואם הולנדית ויש לה משפחה ענפה בישראל, בה היא מבקרת לעיתים תכופות. שאלנו את נועה מאין היא וחבריה ההולנדים מקבלים את האינפורמציה שלהם לגבי המצב, וכיצד היא חווה את האירועים האחרונים:
“אני עוקבת אחרי NOS Stories, NOS app, Nu.nl, ו-NOS op 3, הכל דרך האינסטגרם. רוב הסרטונים הרשמיים הם בעיני פחות או יותר מאוזנים, או לפחות עושים כמיטב יכולתם להציג את המצב מכל הזוויות. אבל התגובות של הגולשים לכל התמונות והסרטונים הן 90% נגד ישראל ומאד בוטות בדרך כלל. הרבה מהתגובות מופנות גם נגד הסרטונים עצמם שהם כאילו לא אובייקטיביים. זה מרגיז ולא נעים לראות את זה כי אנשים מתלהמים ו’צועקים’ דברים לא נכונים ושקריים. אם מישהו מנסה להתווכח או להציג דעה מנוגדת, הוא מיד חוטף מבול של עלבונות. אפשר אולי להסביר את הכמות של התגובות האנטי ישראליות בכך שתמיד אלה שלא מסכימים מגיבים הכי הרבה, ולכן נוצר מצב של 90% תגובות נגד. וגם אני חושבת שמוסלמים בהולנד, שמרגישים מופלים כאן, מזדהים מאד ולכן מגיבים בצורה אמוציונלית כזו”
איך את מרגישה כמישהי שקשורה לישראל לגבי כל הדיווחים והוויכוחים האלה?
“זה מאד קשה ולא נעים. אני מבינה את התגובות והזעזוע של האנשים לתמונות והדיווחים מעזה, אבל הם אומרים וצועקים בלי שהם יודעים את העובדות ומכירים את כל הסיפור. לפני כמה ימים חברה טובה שלי שיתפה פוסט של בלה חדיד שאומר – ‘איך אנשים יכולים להילחם עבור זכויות של נשים ולהט”ב, ולא עבור הפלסטינים’, ואני מאד פעילה בענייני זכויות נשים ולהט”ב. בחרתי לא להגיב לפוסט הזה.
אבל כשאני נתקלת בזה אצל אנשים בסביבה שלי, לא ברשת, אז אני בדרך כלל כן אומרת משהו. במסעדה שבה אני עובדת, היינו בהפסקה ואחת המלצריות הראתה סרטון מעזה ואמרה תראו כמה נורא, ויש שם גם מישהו שהחברה שלו חיה בעזה. אמרתי להם שזה באמת נורא ואיום מה שקורה ושאני גם לא תמיד מסכימה עם מה שישראל עושה, אבל הראתי להם סרטון שקיבלתי מחברים בישראל שרואים מתל אביב את השמים מלאים טילים שמיורטים על ידי כיפת ברזל. וגם סיפרתי להם שהפלסטינים כבר ירו יותר מ-1,400 טילים אל ישראל. הם לא ידעו את זה והזדעזעו לשמוע – ונראה לי שהם מבינים יותר טוב עכשיו. אז ברשת אני לא מגיבה, אבל אם זה בסביבה שלי אז אני אומרת משהו ומנסה להסביר.”
משפיענים (influencers) מתערבים גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני
כוכבים הוליוודים, ספורטאים, אומנים וסלבריטאים נוספים מתייחסים, בימים האחרונים, ברשתות החברתיות למצב בישראל וברשות הפלסטינית. כאן בהולנד, משפיענים רבים שיתפו סרטונים, הצהרות תמיכה, והודעות המסבירות את הקונפליקט עם מיליוני עוקביהם שהם לעיתים מאד צעירים. גם התגובות סוערות. נשאלת השאלה מדוע הקונפליקט הזה מעורר כל כך הרבה תגובות בקרב צעירים הולנדיים?
הראפר ההולנדי פרסקו, המגישים דפנו (Defano) הולויין וטים הופמן, השחקנית ג׳ורג׳ינה ורבאן ורבים אחרים פירסמו פוסטים על הסכסוך. משפיענים רבים תומכים בפלסטינים, אבל יש כמה חשבונות אינסטגרם פופולארים, כמו של ערן זהבי, המשתפים תוכן פרו-ישראלי בסטורי.
המשפיענים הפרו-פלסטינים לא רק מעבירים ביקורת על ישראל, אלא גם על הפוליטיקאים המערביים ועל המדיה. למשל, לדעתם המדיה מדווחת יותר מהזווית הישראלית ולא נותנת מספיק דגש לזווית הפלסטינית. הם משתפים דיווחים של ארגוני זכויות אדם כדוגמת אמנסטי, הביקורתיים כלפי ממשלת ישראל, ומאשימים את ארגוני החדשות שלא מעבירים את המסר הזה מספיק.
עמדת הצעירים כלפי הסכסוך משתנה
ההיסטוריון פטר מלקונטנט, שחקר את גישת הולנד וההולנדים לסכסוך אומר ש״בהחלט רואים שינוי בעמדת הדור הצעיר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. באופן מסורתי הולנד הייתה אחת הארצות הכי פרו-ישראליות באירופה. זה נבע בעיקר מרגשות אשמה סביב השואה ומספרם הגבוה של היהודים ההולנדים שנרצחו במהלכה. אבל הדור הצעיר פחות שותף לתחושת האשמה הזו״. לדבריו ניכר שהחברה נוטה יותר לכיוון פרו-פלסטיני, ״ההולנדי הממוצע לא מחבב במיוחד את הפלסטינים, אך סבור שהאלימות כלפיהם אינה מוצדקת. ניתן לראות בסקרים שיש, בקרב ההולנדים, עליה בביקורת כלפי ישראל. על אף שהגרעין הקשה של פרו-פלסטינים הוא קטן״.
צעירים עם רקע מוסלמי, חשים את הקונפליקט אחרת מאשר פוליטיקאים הולנדים. לדוגמא, היוטיובר איסמעיל אילגון, סיפר ל- NOS Stories שהעובדה שהוא גם מוסלמי היא אחת הסיבות שהוא חש חיבור לפלסטינים. הוא משתף בכל יום סרטוני יוטיוב עם מאות אלפי עוקביו. ״האנשים אשר מופיעים שם הם גם מוסלמים, אז אני יכול להזדהות איתם ולדמיין שזה היה קורה לי או למשפחתי״.
העובדה שהאלימות ניצתה במהלך הרמדאן, הקדוש למוסלמים, ושמסגד אל-אקצא, אחד המקומות הכי קדושים למוסלמים קשור אליה, גם משמעותית.
ההיסטוריון מאלקונטנט סבור שהרבה צעירים עם רקע מוסלמי רואים בפלסטינים גיבורים, שכמו דוד נלחמים בגוליית. ״זה קשור גם לזה שהצעירים האלה מרגישים כמו אזרחים סוג ב׳ בהולנד, ומאמינים שהפלסטינים גם מקבלים יחס של אזרחים סוג ב׳״.
רגישות לזכויות אדם
אבל זה רק חלק מההסבר. המשפיענית סלמה עומארי, סיפרה ל- NOS Stories שעבורה האמונה אינה החלק העיקרי בסכסוך, ״אצלי זה נוגע לזכויות אדם, אני רואה ילדים קטנים בעזה שנורו בראשם, בתים ובתי ספר מופצצים. זה כואב״. מסיבה זו היא משתפת מסרים חדשים מדי יום בחשבון האינסטגרם שלה לכמעט חצי מיליון עוקביה.
הפוסט של המשפיענית סלמה עומארי
העיתונאית והסופרת נטשה ואן וייזל גם נחשפה לסרטוני וידאו רבים. למרות שהיא בעצמה יהודיה ויש לה משפחה ליד תל-אביב, הפיד שלה מלא בתוכן פרו-פלסטיני ופרו-ישראלי בשל פעילותה, ארוכת השנים, לקדם שיח בין מוסלמים ליהודים ובין פלסטינים לישראלים. ״אלו כמובן תמונות קשות. מהזווית הפרו-פלסטינית, נגע לליבי סרטון של פלסטיני שהוצא ממכוניתו בלוד, על ידי קבוצה גדולה של ישראלים. בסרטון נאמר, ׳ככה זה ישראלים׳. אני רואה תמונות של מקלטים וטילים מעל תל-אביב״. תמונות אלו שותפו גם על ידי שחקן הכדורגל ערן זהבי שיש לו מעל 300,000 עוקבים, רבים מהם צעירים הולנדים.
ואן וייזל מוטרדת לגבי שטף הסרטונים. ״אם רואים למשל תמונות של ילדים מתים או פצועים, או של טיל בבית, אז חושבים שהצד השני הוא מפלצת. אני חוששת שכך אנשים יתייחסו אחד לשני״.
ואן וייזל סבורה שצעירים רבים, יהודים ונוצרים קונסרבטיבים חשים קשר חזק לסכסוך. ״יהודים רבים תומכים בישראל, ללא קשר למה שקורה. מאחר והם רואים בישראל כמקלט לאנשים ללא מולדת. יהודים, מניסיוני האישי, תמיד חוששים שאף אחד לא יתמוך בהם ולכן רבים ממשיכים לתמוך בישראל״.
ואן וייזל חוששת ממה שיקרה אם תהיה התלהטות נוספת על ידי כניסת כוחות קרקעיים לעזה, למשל וגם מההפגנות בהולנד שמובילות ליותר קיטוב. ״אני לא מרגישה במקום באף הפגנה. בזמן מלחמת עזה ב-2014, הראפר אפא צעק ‘Fuck the Talmud’ זה ממש כאב. אבל גם בהפגנות הפרו-ישראליות נאמרים דברים לא נעימים כמו שהפלסטינים לא קיימים״. היא עצמה מנסה להמשיך ולשתף תכנים למשל היא שיתפה תמונות שלה עם חברים פלסטינים או את המסר ״Stop the war״. ״אני דואגת לכולם, לחברי הפלסטינים ולישראלים שמהם אני מקבלת סרטונים מהמקלט״.
הציוץ של רוטה
ביום שישי זכתה ישראל לרוח גבית מצידו של ראש הממשלה מארק רוטה שצייץ בטוויטר בתמיכה לזכותה של ישראל להגן על עצמה.
תרגום הציוץ: ״ אני מאד מודאג מהאלימות המתמשכת בישראל ובעזה. לא מקובל שהחמאס יורה רקטות על אוכלוסייה אזרחית. הולנד תומכת בזכותה של ישראל להגן על עצמה באופן פרופורציונלי ובמסגרת החוק הבינלאומי״.
הציוץ הזה זכה לתגובות זועמות רבות. אחת מהן של השחקן והמשורר ההולנדי רמזי נאצר (שמוצאו בין היתר פלסטיני) שכתב בחשבון הפייסבוק שלו: ״הי מארק! רק הודעה קצרה כדי לומר לך שאתה ׳בן ז…ה׳ – אם זה כל מה שיש לך לומר על ההרס והטבח שמתרחשים בעזה. זכותך להיות חבר של ישראל אבל אין לך זכות לתמוך בטיהור אתני: זה נקרא שיתוף פעולה. בברכה, רמזי״.
ראש הממשלה מרק רוטה פירסם הערב, יום ראשון, הצהרה בנושא העימותים בין ישראל לפלשתינאים. ראש הממשלה קיים שיחות עם מנהגי שני הצדדים, ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא עבאס.
כך כתב ראש הממשלה:
דיברתי זה עתה עם ראש הממשלה נתניהו והנשיא עבאס. בשיחותי דחפתי להפסיק את הלחימה בהקדם, ולהביע את תמיכתי להביא להפסקת אש בתיווך מצרים והאו”ם.
הולנד מוכנה לסייע, תוך שימוש ביחסים הטובים שלנו עם ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים ומדינות שכנות אחרות וארצות הברית. בהמשך לשיחות אלה ובעקבות מגעיו באזור, השר בלוק (שר החוץ ההולנדי) ייצור קשר עם שר החוץ המצרי שוקרי, ואולי גם עם שרים נוספים באזור. הולנד תמשיך להיות בקשר גם עם ארה”ב. יש למנוע הסלמה נוספת ועוד נפגעים אזרחיים פלסטינים וישראלים. אני מודאג מכך שיותר ויותר אזרחים, ביניהם ילדים רבים, הופכים לקורבנות האלימות. הבעתי את תנחומי על הקורבנות בשני הצדדים. גיניתי את ירי הרקטות על ישראל. לישראל הזכות להגן על עצמה מפני כך, אך כמדינה חזקה עליה לקחת גם את אחריותה ולפעול באופן פרופורציונלי בהגנה העצמית שלה בגבולות החוק הבינלאומי.
בשיחותי הבעתי חשש למצב בגדה המערבית וביקשתי משני המנהיגים לעשות כמיטב יכולתם כדי למנוע עימותים נוספים שם. שוחחתי גם עם ראש הממשלה נתניהו והנשיא עבאס על האירועים שהובילו ללחימה, כמו המצב בירושלים. קראתי לאפשר למשפחות הפלסטיניות בשייח ג’ראח להישאר לצמיתות בבתיהן, וקראתי לכבד את הסטטוס קוו באתרים המקודשים, כולל ירדן. שוחחתי עם ראש הממשלה נתניהו כיצד להקל על המתיחות בין הקבוצות בישראל. ראש הממשלה נתניהו, הנשיא עבאס ואני הדגשנו את החשיבות בה כל המנהיגים הפוליטיים והאזרחיים יימנעו מהצהרות שעשויות להגביר את המתיחות.
אני מודאג מאוד מהאלימות המתמשכת בישראל ובעזה. אין זה מקובל שחמאס יורה רקטות לעבר האוכלוסייה האזרחית. הולנד תומכת בזכותה של ישראל להגנה עצמית, בגבולות החוק הבינלאומי והמידתיות.
Ik ben zeer bezorgd over het aanhoudende geweld in Israël en Gaza. Het is onacceptabel dat Hamas willekeurig raketten op de burgerbevolking afvuurt. Nederland steunt het recht van Israël op zelfverdediging, binnen de grenzen van het internationaal recht en proportionaliteit.
תמיד מעניין לראות כיצד עיתוני העולם מסקרים התרחשויות בישראל כמו אלה להם אנו עדים בימים האחרונים. עבורנו כמובן, האתרים ההולנדים הם המעניינים ביותר. בכתבה זו הכנו עבורכם סקירה קצרה של אתרי החדשות ההולנדים, ונתנו להם ציונים.
באתר הפופולרי NU.nl הופיעה בין השאר הכותרת הבאה: “בעקבות האלימות (geweld) בין ישראל לפלסטינים נהרגו 33 בני אדם… הפצצות ישראליות על מטרות פלסטיניות הובילו למותם של שלושים פלסטינים, ביניהם עשרה ילדים. במתקפת תגובה ירו הפלסטינים טילים שהובילו למותם של שלושה ישראלים” .
בכתבה מאוחרת יותר נעשה הדיווח מאוזן יותר ונאמר: “חברי ארגון הטרור חמאס שיגרו מאות רקטות מעזה למטרות בדרומה ובמרכזה של ישראל, וביניהם ירושלים תל אביב, ולוד… הצבא הישראלי מדווח שמאז יום שני בערב שוגרו יותר מאלף טילים לכיוון ישראל… ישראל מכה בחוזקה בתגובה להפצצות הפלסטיניות. עד כה נפגעו בוודאות כארבעים פלסטינים ביניהם עשרה ילדים”
האתר מדווח גם על המהומות בלוד ועל אובדן השליטה שם, ומצטט את ראש העיריה שאומר: “כל ישראל צריכה לדעת שיש כאן אובדן שליטה מוחלט… זוהי מלחמת אזרחים”
באופן כללי האתר נראה מאוזן למדי תוך שהוא משתדל להציג את טענות שני הצדדים והכתבות על ישראל אינן בעדיפות גבוהה. אתמול (שלישי) דווח בעמוד הראשי על ההתפתחויות, אך היום הדיווחים נדחקו אחורה.
האתר NRC פרסם ביום שלישי בערב את הכותרת הבאה: “חמאס שיגר 130 טילים לעבר תל אביב כנקמה על תקיפה אווירית הישראלית”. גם בגוף הכתבה מוצגים האירועים כאילו ישראל היתה הראשונה לשגר טילים: “התנועה הפלסטינית המיליטנטית חמאס פתחה ביום שלישי בערב בהתקפת טילים על תל אביב כנקמה על התקפה אווירית ישראלית על רצועת עזה. לפי סוכנות הידיעות רויטרס, עשרות בני אדם נהרגו בהתקפות: לפחות 28 בעזה ושלושה בישראל.
המתקפה הישראלית מוקדם יותר שלשום ברצועת עזה כללה שמונים מטוסים, ומוטטה מגדל שבו שכן משרד חמאס. חמאס אומר כי ירה בתגובה 130 טילים”
העיתון Algemene Dagblad מציין בכותרת “שליח האו”ם: ישראל וחמאס בדרך למלחמה מסיבית”. המאמר מציג תמונה מאוזנת למדי המתארת את המצב באופן שקול בשני הצדדים:
“בלילה שבין שלישי לרביעי, תושבי עזה הרגישו את בתיהם רועדים והשמיים נדלקים מטילים מעופפים וירי נגד מטוסים. יחד עם זאת, ישראלים נאלצו לברוח למקומות בטוחים כדי להסתתר מפני התקפות.על פי הדיווחים נשמעו פיצוצים בתל אביב לאחר שהעיר הייתה מטרה להתקפות טילים ביום שלישי.
בהתקפת הרקטות ביום שלישי בין ישראל לעזה מתו 40 בני אדם, בהם 35 פלסטינים. על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, 12 מהם ילדים. לפחות שלושה אנשים מתו בצד הישראלי.
כמה עיתונים דיווחו כי גבר בן 52 ובתו בת ה-16 נהרגו בפיגוע רקטה אמש. אמש שלוש נשים מתו.”
העיתון מציין ממקורות ישראלים כי נורו כ-1,050 רקטות.
עפ”י העיתון, הסיבה לפרוץ האירועים הייתה “בעקבות ימים של פרעות בירושלים. היה חשש מגירוש מתוכנן של משפחות פלסטיניות במזרח העיר. עליהם היה לפנות את מקומם למתנחלים יהודים. מאות בני אדם נפצעו כאשר מפגינים פלסטינים התעמתו עם משטרת ישראל במסגד אל-אקצה”.
הכתבה מסתיימת בציון התגובה של נתניהו לאירועים ואיומו להגביר את תדירות ההתקפות, ומאידך, קריאה מצד האו”ם לשני הצדדים להפסיק את ההסלמה.
יום לאחר האירועים, הכתבה ממוקמת במקום לא בולט במיוחד בדף האינטרנט הראשי של העיתון. האירוויזיון יותר חשוב!
הטלחראף מציג את האירוע כולו מהזווית הישראלית’ ומתאר את אימת התושבים במקומות שונים במדינה: תל אביב, “הבירה המסחרית של ישראל”, ראשון לציון, לוד וחולון.
בפער ניכר לעומת AD, מציין הטלחראף 130 רקטות בלבד. הוידאו במרכז הכתבה מציג תמונה מאוזנת, אך אין לעומת זאת כל התייחסות לתגובה הבינלאומית.
הכתבה מסתיימת בשני סיפורים אישיים, האחד על שתי נשים שלא הצליחו להינצל מהתופת באשקלון משום שבבינייני המגורים שלהן לא היו מקלטים. השני בתיאור מקלט ציבורי שלמרות מצבו העלוב, סיפק לאישה בכיסא גלגלים ולמטפלת שלה מחסה שבזכותו ניצלו חייהן. לבסוף מתוארת התגובה הישראלית.
באתר החדשות של NOS, בדומה ל-AD, מוצגת תמונה עניינית ומאוזנת לגבי הפגיעות בשני צידי המתרס. האתר אף מציין כי ישראל הזהירה את יושבי הבניין שאותו עמדה להפציץ שעליהם לעזוב, ורק אז ירתה עליו.
בשונה מהטלחראף, אין כלל התייחסות לזווית האישית של ההתרחשויות. אם כי כאן מצטיירת תמונה מדאיגה של מלחמת אזרחים, שהתפשטה אף לחיפה. “לדברי הכתבת אנקי רכס, חמאס חוגג את שבעת הטילים הפלסטינים שפגעו בישראל כניצחון. בינתיים, האלימות התפשטה גם למקומות בישראל שבהם מתגוררים פלסטינים רבים. ערים כמו חיפה, נצרת, יפו ולוד, עם אוכלוסייה מעורבת של יהודים ופלסטינים, הוצתו”. רכסמוסיפה יש גם הפגנות ופציעות: “זה למעשה חסר תקדים ואולי אפילו מדאיג יותר מההפגזה עצמה”.
הידיעה באתר מרחיבה מעט יותר באשר לגורם להתרחשויות, אך הגורם מוצנע בסוף הכתבה. אחרי תיאור תגובת האו”ם, שאינה מזכירה כל קריאה לצדדים להרגיע את הרוחות: “העימותים התעוררו תחילה בגלל מגבלות חופש של פלסטינים במהלך הרמדאן בעיר העתיקה, ואז על פינוי משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים.”
הנושא כולו מסוקר בראש העמוד הראשי של האתר.
מסקנות
לסיכום, כל מקור מדווח תמונה שונה מעט של ההתרחשויות, ושם דגשים על אספקטים שונים של הקונפליקט. חלק מציירים את זה כמלחמה בין ישראל לחמאס, וחלק משרטטים תמונה של מלחמת אזרחים.
בסך הכל לא ניתן לדבר כאן על סיקור מוטה מצד רוב האתרים, מלבד ה-NRC הפרו פלסטיני, והטלחראף שפרסם כתבה יותר מוטית לטובת הצד הישראלי. כל אחד מאיתנו (ומההולנדים) רשאי להחליט בעצמו כמובן מי מהאתרים מייצג עבורו את התמונה המהימנה ביותר, אולם בינתיים לא ניתן לומר שההולנדים כולם נגדנו.
ראיתם דיווחים אשר נטו מאוד לטובת אחד הצדדים? כתבו לנו בתגובות (וצרפו לינק לכתבה).
בטח פגשתם אותם כבר, ההולנדים שיודעים לזהות שאתם מדברים Ivriet, שמתרגשים לשמוע שאתם ישראלים, שלוחצים לכם יד ואומרים שהיהודים לא לבד, אולי אפילו מתנצלים על השואה. רבבות הולנדים תומכים בציונות על בסיס דתי, ורבים מהם משתייכים ל”נוצרים למען ישראל”. שוחחנו עם מנהל הארגון ועם פעילה צעירה על מה שמניע אותם, איך הם מרגישים בארץ, ומה דעתם על נתניהו וההתנחלויות
יום אחד בא אליי לביקור אדם לא מוכר ואמר לי: ‘יש המון נוצרים שאוהבים יהודים מתים’. שאלתי אותו, ‘למה אתה מתכוון ביהודים מתים?’ והוא אמר “כן – משה, ישעיהו, פאולוס, לוקאס. היהודים מהתנ”ך שכבר מתו מזמן. אבל מי יראה את לבו של ישוע לאחינו ואחיותינו היהודים בימים אלו? מי יעמוד לצדם?
כך מתאר הכומר וילם גלסהאוור את פגישתו הראשונה עם קרל ואן אורדט, איש העסקים ההולנדי שהקים את ארגון “נוצרים למען ישראל”, Christenen voor Israel ב-1980. ואן אורדט נולד למשפחה נוצרית אדוקה מאמרספורט שנמנתה בעבר עם האצולה ההולנדית. הוא ירש מאביו חברת כמיקלים מצליחה, ובשנות ה-60 המאוחרות החל לייצג חברות ישראליות באירופה. אבל ב-1979 מכר ואן אורדט את העסק המשפחתי והקדיש את חייו למטרה רוחנית יותר. “אבי רצה לדבר בכנסיות על כך שאלוהי ישראל משיב את עמו לארץ כפי שהוא אמר ב-tenach, ועל כך שאנחנו כנוצרים לא יכולים לעמוד מנגד”, מספר רוג’ר ואן אורדט, בנו של קרל ומי שעומד זה כמה עשורים בראש “נוצרים למען ישראל” (להלן CvI).
ואן אורדט האב. “להראות קצת מהאהבה שאלוהים נתן בלבך”
הארגון, שמרכזו בנייקרק ורשום כעמותה ציבורית בהולנד, מעסיק כ-30 עובדים במשרה מלאה, מפעיל עשרות מתנדבים קבועים ועוד רבים זמניים, ובאמצעות הענף הבין-לאומי שלו, Christians for Israel International, שבראשו עומד הכומר גלסהאוור, הוא פעיל ב-32 מדינות, מרוסיה ועד ברזיל.
“המשימה שלנו לא מכוונת כלפי העם היהודי אלא כלפי הכנסייה”, מסביר ואן אורדט (הכוונה היא לכלל המאמינים הנוצרים ולא לכנסייה ספציפית. ג”ג). “הייעוד שלנו הוא לומר לכנסייה שהיא חייבת לעמוד לצד ישראל כי אלוהים מחזיר את עמו לארץ מכיוון שהמשיח עתיד לבוא. זה המסר שלנו”.
בהתאם לכך עורך CvI הרצאות, ימי לימוד, קורסים בעברית תנ”כית, מארגן טיולים והפגנות, ומוציא לאור כמה עיתונים וכתבי עת שמפיצים מידע על אודות ישראל ויהדות, ברוח ערכי הארגון. לדברי ואן אורדט, כ-65 אלף איש מנויים לעיתון המרכזי של הארגון, Israel aktueel, המחולק חינם, והם המהווים את בסיס התמיכה של הארגון, הנסמך על תרומות. התמיכה מורגשת בכיס – מדי שנה מגייס הארגון 5.5 מיליון יורו בהולנד.
ואן אורדט הבן. “13 ילדים, כמו רבי טוב”
תנ”ך או Tenach?
הבסיס לתמיכה היוקדת במדינת ישראל נעוץ בפרשנות מסוימת מאוד לכתבי הקודש, בעיקר לתנ”ך העברי. יהודים רבים נוטים להתעלם מהעובדה הפשוטה שכל הזרמים הנוצריים מתייחסים לתנ”ך “שלנו” כאל חלק אינטגרלי מכתבי הקודש “שלהם”. הם אמנם מסדרים את ספריו בסדר שונה, וכוללים לעתים ספרים נוספים, אבל סיפוריו ונבואותיו מהוות את הבסיס לאמונה ולתיאולוגיה הנוצריות. עם זאת, הפרשנות הנוצרית המרכזית רואה בו נדבך ראשון מתוך מכלול שכולל כמובן גם את “הברית החדשה” ומפרשת אותו בהתאם לכך.
הנוצרים שאיתם דיברתי אינם משתמשים במונח “הברית הישנה” ומעדיפים במקומו את המילה העברית Tenach. זו איננה העדפה אסתטית או סמנטית, אלא כזו שנוגעת באחת הסוגיות התיאולוגיות המהותיות מבחינת יחסה של הכנסייה כלפי העם היהודי ובמחלוקת דתית בין זרמים שונים בנצרות. במשך דורות, ובמידה רבה גם בימינו אנו, שלטה בכיפה תיאולוגיית החילופין (Replacement Theology) שלפיה הנוצרים החליפו את היהודים כעמו הנבחר של אלוהים. התומכים בהשקפה זו מאמינים שהברית “החדשה” שהביא אלוהים לעולם דרך ישוע החליפה את הברית “הישנה” שכרת אלוהים עם עם ישראל ושמתוארת בתנ”ך. מנגד ניצבת גישה נוצרית שרואה ביהודים עם נבחר שבריתו התנ”כית עם האל נצחית, שרירה וקיימת. עמדה זו צברה תאוצה לאחר השואה, והמחזיקים בה מאמינים שהברית החדשה רלבנטית לנוצרים בעוד תורתו של משה תקפה לגבי היהודים.
סרטון ההסברה של CvI (אנגלית):
אבל מדוע המחלוקת הזו חשובה בכלל לענייננו? פשוט מאוד, אם “הברית הישנה” בטלה, אזי הנבואות התנ”כיות לגבי עתידו של עם ישראל יכולות להתפרש בצורה אלגורית, למשל כנבואות שעתידות להתגשם לגבי הכנסייה הנוצרית, היורשת של עם ישראל לשיטתם. אבל אם הברית בין ישראל לאלוהים עדיין תקפה, הרי שגם הבטחות האל לעמו, כפי שהן באות לידי ביטוי בנבואה, תקפות ומחייבות, והוא עתיד להביא להגשמתן. למעשה, על פי תפישה זו, הוא כבר מממש אותן בימינו אלה:
בישראל קם לתחייה ספר התנ”ך שלך. כך מעידים אנשים רבים שביקרו בישראל. לנגד עיניך אתה רואה את סיפורי התנ”ך, אתה הולך במקומות שישוע הלך בהם, ומרגיש את האווירה מימי התנ”ך. אתה רואה את נבואות התנ”ך מתגשמות. את מה שהנביאים ישעיהו, ירמיהו וזכריה כתבו לפני אלפי שנים, אנחנו רואים מתממש בדורנו. דוגמה לכך היא הנבואה מזכריה פרק ח’. לאחר אלפיים שנים שבהן גר ברחבי העולם, העם היהודי חוזר לירושלים. כיכרות העיר שוב מלאות בזקנים וזקנות ובילדים וילדות משחקים*.
בפסוק ח’ אומר אלוהים שהוא בעצמו יחזיר את העם היהודי לירושלים: ‘וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה’.
בימינו, לראשונה מאז שזכריה כתב את המילים הללו, חוזר העם היהודי בהמוניו לישראל. אין זה אלא שהנבואה הזו מתגשמת. ואנחנו בדורנו עדים לכך. אלוהים מוכיח את נאמנותו למה שהבטיח לעם היהודי לפני אלפי שנים. כך הוא מראה לנו בצורה ממשית שהוא אל נאמן! אבל זה לא הכל. אנחנו מצפים לחזרתו של ישוע. רגליו יעמדו ביום ההוא על הר הזיתים שליד ירושלים, כותב זכריה. עוד הבטחה שאין ספק שאלוהים יקיים.
הקטע הזה לקוח מתוך מגזין הצעירים של הארגון, Isreality, והוא משקף היטב את הקשר בין האמונה בתקפוּתה של הברית התנ”כית לבין ציונות נוצרית בת זמננו. נוצרים ציונים, כלומר כאלה שמבססים את תמיכתם בציונות על אמונתם הדתית הנוצרית, רואים בשיבת העם היהודי לארץ ישראל ובהקמת מדינת ישראל מימוש הבטחה אלוהית. אבל זה לא הכל כמובן. בדומה לרעיון ה”אתחלתא דגאולה” שחלקים מהציונות הדתית היהודית דוגלים בו, הצעד הבא לאחר כינון הריבונות היהודית הוא ביאתו של המשיח. מבחינתם זו תהיה ביאתו השנייה של ישוע, ותחילת מלכותו עלי אדמות, שתכלול גם הכרה של היהודים באלוהותו. אבל זהו קץ שלשיטתם אין לחשב ואין לדחוק, ומועדו ידוע רק לאל עצמו.
כתבה של מגזין Isreality שבה צעירים מתוודעים לסיפוריהם האישיים הדומים של קורבנות שואה בהולנד.כתבת השער מספקת טיפים לטיול דל תקציב בארץ, בין הכתבות האחרות – “האם ירושלים מוכנה לבואו של המשיח?”
ויש היבט נוסף ליחס המיוחד לעם ישראל – ההיסטוריה הכואבת של יחס הכנסייה ליהודים וההיסטוריה האכזרית של היהודים באירופה. “עלינו לא לשכוח את כל המאות שבהן גרמנו כל כך הרבה סבל”, אמר ואן אורדט האב בסרטון ההסברה לארגון, “מלחמת העולם השנייה, השואה, שישה מיליונים שהושמדו. אי אפשר לכפר על זה. אפשר רק להראות קצת מהאהבה שאלוהים נתן בלבך”.
mara esch
“כשאני בישראל אני מתביישת להגיד שאני נוצריה כי לרוב היו אלה נוצרים שרדפו יהודים והשמידו אותם. לכן אני מנסה להראות שזה יכול להיות אחרת”. כך מעידה מארה אש (Esch) בת 21, סטודנטית ליהדות ועברית באוניברסיטת ליידן, ונוצריה תומכת ישראל. אש גדלה במשפחה נוצרית אוהבת ישראל בכפר קטן ליד חאודה. לפני שש שנים הצטרפה למשלחת של CvI לסיוע ליהודים באוקראינה והיא כותבת בלוג במגזין הצעירים של הארגון. ב-2013 התנדבה בצה”ל במסגרת עמותת שר-אל, המאפשרת למתנדבים יהודים ולא-יהודים לחוות מעט מהצבא הישראלי. שנה לאחר מכן חזרה לארץ והתנדבה עם קשישים ניצולי שואה בבית אבות בחולון. “הייתה לי הזכות להיות חודש עם האנשים המקסימים האלה – וכמה שאני נהניתי איתם!” מספרת אש. “מצד שני היה גם קשה. הייתי בחולון בדיוק כשהמלחמה עם עזה (מבצע צוק איתן, ג”ג) הגיעה לשיאה. כל יום רצנו בגלל ה-azaka ולא יכולתי לחלוק את הפחד שלי עם איש. הזקנים דיברו בתקופה הזו רק על אושוויץ ולכן חשבתי, ‘אני לא אתחיל להתלונן עכשיו על הכמה רקטות האלה’. מאז אותו קיץ שמתי לב שאני סובלת יותר מסטרס ושהתחלתי לשנוא רעשים חזקים וזיקוקים. בחודשים הראשונים אחרי הקיץ כל אימון צופרים בהולנד גרם לי ממש לבכי. אני מבינה שלמדתי הרבה בקיץ הזה ולא הייתי מוותרת עליו, עכשיו אני מבינה טוב יותר את המשמעות של לגור בישראל”.
מה משך אותך לישראל וליהדות מלכתחילה?
“את האהבה לישראל קיבלתי מהוריי. בגיל 11 קיבלתי החלטה מודעת משלי להאמין במשיח והתחלתי לקרוא יותר במקרא. שם קראתי שישראל היא אהבתו הגדולה של אלוהים, שהמשיח הוא יהודי, ושבסופו של העולם הזה היהודים יוכלו להתגורר בבטחה בארצם ושלום יבוא מציון. אני חושבת שזה פנטסטי ואני מרגישה שזה כבוד גדול עבורי לקחת חלק בתוכנית האלוהית הזאת דרך האמונה שלי. בגלל האהבה שלי לישראל ולעם היהודי שנובעת מהתנ”ך היה בי רצון להראות לעם היהודי שהוא לא לבד ושיש הרבה אנשים שתומכים בו!”.
“התרחקנו מהתרבות היהודית”
ואן אורדט בן ה-58, מספר לי שהוא אב ללא פחות מ-13 ילדים. אני מבקשת לוודא ששמעתי נכון את המספר והוא צוחק: “13 ילדים, כמו רבי טוב”.
הבחירה ברב אינה מקרית. נוצרים רבים, גם כאלה שאינם ציונים, רואים ביהדות את המקור לאמונתם שלהם, והמסורות היהודיות מעוררות בהם התרגשות וסקרנות. “אני יודעת שכנוצרים איבדנו הרבה היבטים חשובים של השורשים שלנו משום שהתרחקנו מהתרבות היהודית”, מעידה אש, “אני מאוד מודעת לזה וזה קשה מאוד להתקרב לתרבות הזו בסביבה שבה היהדות לא כל כך נוכחת”. הפתרון טמון בנסיעות ארצה כמובן, אבל גם בלימוד על אודות המסורת היהודית. כך ניתן למצוא באתר של CvI מאמרים מאת רבנים, רשימת קריאה שבועית בתנ”ך על פי סדר קריאת פרשות השבוע, ובחנות המקוונת ניתן לקנות חפצי יודאיקה כמו טליתות, מזוזות ושופרים. במגזין הילדים של הארגון, !Tov, אפשר למצוא מידע צבעוני ומושך על חגי ישראל.
מדוע חשוב לכם ללמד ילדים על המנהגים היהודיים הללו כבר מגיל צעיר?
“אנחנו לא מעודדים אנשים לחגוג את החגים היהודיים אבל אנחנו מסבירים לילדים למה אלוהים כונן את החגים הללו וכיצד מקיימים אותם כיום. זה מיוחד מאוד. לאחר 2,000 שנים של ניתוק מיהודים יש גם המון בורות, כך שאנחנו רוצים להקנות לילדים הבנה של מהי יהדות, ושהיהודים הם עדיין עמו הנבחר של אלוהים שמקיימים את הכתוב בתנ”ך”.
שמן זית ושיחה על ישראל
CvI פועל בכמה תחומים, בהולנד ומחוצה לה. בראש ובראשונה מדגיש ואן אורדט את הפעילות הישירה בקהילה הנוצרית – “כ-400 מפגשים בשנה בכנסיות” – שמטרתם לקרוא לנוצרים מכל הזרמים לעמוד לצדה של ישראל.
פעילות חשובה נוספת היא זו של החנות Israel Producten Centrum (מרכז המוצרים מישראל) שהקים ואן אורדט האב מתוך רצון לתת מענה לחרם הערבי על ישראל ובמטרה לתמוך בחברות ישראליות. המרכז מנוהל היום על ידי בן אחר של ואן אורדט, פיטר. החנות מציעה יינות, מוצרי מזון, קוסמטיקה, מזכרות, תכשיטים ויודאיקה, המיוצרים בדרך כלל בקיבוצים או על ידי חברות קטנות. בנוסף לחנות המרכזית בנייקרק ולחנות המקוונת, המוצרים נמכרים גם על ידי מתנדבים נוצרים ברחבי הולנד שעורכים ימי מכירה בבתיהם ומנצלים את ההזדמנות לדבר על ישראל. ב-2009 CvI אף קיבל פרס מטעם איגוד התעשיינים הישראלי על תמיכתו המתמשכת בכלכלה הישראלית באמצעות מרכז המוצרים.
Israel Producten Centrum בנייקרק. עשרות מתנדבים ברחבי הולנד
תחת הכותרת “הביאו את היהודים הביתה” מעודד הארגון עלייה מאוקראינה, מסייע לעליית בני המנשה מהודו וליהודי צרפת המבקשים לעלות ארצה. הפעילות של הארגון באוקראינה עלתה לכותרות בהולנד באפריל האחרון, עם פרסום סרט תיעודי על מסע השכנועים והלחצים שמפעילים אנשיו על יהודים במדינה, ולנוכח ההתנגדות שהביע הרב הראשי לאוקראינה לפעילות זו (לכתבה בדאצ’טאון). אך אנשי הארגון נחושים לעזור ליהודים שם, על פי דרכם. השנה למשל הם מתכננים להוציא שמונה משלחות מתנדבים מהולנד לאוקראינה, שיעסקו בחלוקת חבילות מזון ליהודים עניים, בביקור באתרי השמדה ממלחמת העולם השנייה, ובעידוד יהודים לעלות ארצה, דרך הסוכנות היהודית.
“מתנגדים לכך שיהודה ושומרון יהיו יודנריין“
CvI מארגן כמה “מסעות סולידריות” לישראל. אלה הם טיולים מאורגנים במגוון נושאים, מסיורים שמרכזם התנ”ך או ירושלים, ועד לטיולי פריחה וצפרות. בתחילת דרכו לא פעל CvI כלל בישראל עצמה, אך כיום הוא תומך כספית במספר מיזמים בארץ, כגון בתי תמחוי, מוסדות לימוד תורניים, בתי אבות לניצולי שואה נזקקים, וגם – סיוע להתנחלויות ביהודה ושומרון. מדובר בתמיכה כספית כמובן, אבל גם מוראלית. למשל, החנות מוכרת גם מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק, וביקורים בהתנחלויות הם חלק שגרתי מהסיורים שעורך הארגון בארץ. כשוואן אורדט נשאל על כך, הוא משתדל בתחילה לשמור על דיפלומטיות מסוימת, אך הנושא מצליח להוציא ממנו ביטויים קשים.
אתם תומכים באופן נחרץ בהתנחלויות, שהן נושא שנוי במחלוקת בישראל עצמה, איך אתה מסביר את זה? מה תהיה עמדתכם אם תקום בישראל ממשלה שתחליט לסגת מהשטחים?
“אנחנו לעולם לא מבקרים או משבחים את ההחלטות של ממשלת ישראל. לישראל יש פרלמנט וממשלה וזוהי החלטה שלה. אנחנו רק אומרים שזהו לבה של ארץ ישראל התנ”כית ושיהודה ושומרון ניתנו גם הם ליהודים לחיות שם. אנחנו מתנגדים מאוד לכך שיהודים לא יורשו לחיות בארצם שלהם ושיהודה ושומרון יהיו יודנריין כי העולם רוצה בכך. אנחנו לא נוקטים עמדה פוליטית, אנחנו לא אומרים שהפתרון צריך להיות שתי מדינות או מדינה אחת, אבל אנחנו כן תומכים ביהודים שרוצים לחיות שם”.
ומה לגבי הפלסטינים?
“יש ערבים שחיים בישראל בגבולות 67′ לצד יהודים, כך שזה אפשרי. אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה הפתרון אלא רק שיהודים צריכים להיות מסוגלים לגור שם. בסופו של דבר, הפתרון יגיע כשהמשיח יגיע ויביא שלום מירושלים. הזמן הזה מתקרב, היהודים שבים הביתה ולא ייעקרו שוב. בינתיים השלום לא תלוי בנו, למרות שאנחנו מקווים לו ומתפללים להגעתו”.
הספר “יהודה ושומרון” שנמכר בחנות המקוונת. “מי שפותח את הספר הזה יוצא למסע גילויים לא צפוי בארץ התנ”ך”
אין זה מפליא שהעמדה הנחרצת הזו, המקובלת בקרב נוצרים ציונים בכלל, מעוררת התנגדות מצד קבוצות נוצריות מסוימות, בהן כנסיות במזרח התיכון, בארה”ב ובבריטניה. אלה רואות בה ביטוי להערצה עיוורת של ישראל, לחוסר ביקורתיות כלפי מדיניותה, או לפחות מכשול לקידום הבנה בין ישראלים לפלסטינים.
ואילו ישראל הרשמית משתדלת לטפח את יחסיה עם הלובי הנוצרי הבין-לאומי הזה. רק בחודש שעבר ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו ב”שגרירות הנוצרית הבין-לאומית בירושלים”, ארגון נוצרי ציוני שמרכזו בארץ, ושיגר משם את ברכתו לחג המולד. נתניהו אמנם לא הספיק להיפגש עם פעילי CvI בביקורו האחרון בהולנד, אך הוא הקפיד להתקשר לוואן אורדט ולהודות לו באופן אישי על פועלו. “אתם החברים הטובים ביותר של ישראל בעולם… חברותכם המתמשכת נוגעת ללבנו ומשמחת אותנו”, אמר נתניהו, וואן אורדט השיב: “יחד עם חיים דיבון (השגריר דאז) אנחנו השגרירים של ישראל, ונמשיך לשמש ככאלה עד שהמשיח יבוא”.
שגריר ישראל החדש קיים בשבוע שעבר פגישה עם נציגי ארגונים ישראליים הפועלים בהולנד ועם הקהל (הישראלי) הרחב. הוא שבר את הקרח בהולנדית, דיבר על התפקיד שהולנד רוצה למלא במזה”ת, על הסברה, על BDS, ועל איך הישראלים שחיים כאן יכולים לסייע
בתחילת אוקטובר נכנס לתפקידו שגריר ישראל החדש בהולנד, אביב שיר-און, ששימש בעבר כסמנכ”ל אירופה במשרד החוץ, וכשגריר באוסטריה ובשווייץ. ביום ראשון שעבר נפגש באמסטרדם עם פעילים בקהילה הישראלית המקומית, ולאחר מכן עם הקהל הישראלי הרחב.
רוב נשי מוחץ
השגריר שבר את הקרח והרשים את הקהל כשפתח במשפט בהולנדית, כולל gezellig ו-lekker כמובן. הוא אינו דובר הולנדית, אבל הגרמנית שבפיו בוודאי תעזור לו להבין את הנאמר סביבו. אגב גרמנית, שיר-און סיפר על גיחותיו להולנד בעת ששימש בשגרירות ישראל בגרמניה בשנות ה-80, כשהוא נוהג במכונית בעלת לוחית רישוי גרמנית. למרבה האירוניה, הוא זכה לקריאות “תחזירו לי את האופניים” מצד ההולנדים, והיו גם מי שגרמו נזק למכונית.
שיר-און נדרש לסוגיית מספר הישראלים החיים בהולנד והודה כי לשגרירות אין מידע חד-משמעי בנושא וכי למעשה איש אינו יודע לבטח. לדבריו, ההערכות הלא רשמיות נעות בין 5,000 ל-15,000. לשגרירות אסור למסור כמה ישראלים רשומים אצלה וממילא לא כולם נרשמים.
בפגישה המצומצמת, שהתקיימה ביוזמת ציפי הרסמן-ספי מארגון “צוותא”, נכחו מיכאל הס, שליח הסוכנות ותנועת הבונים דרור; אביחי מאיר מתנועת בני עקיבא; אמיר אביטל, אדמין קבוצת הפייסבוק “ישראלים בהולנד”; אילנה לנג-שומרוני, מקימת הספרייה העברית בהאג; רותי שלו וניר גבע, ממקימי “קהילה”; נציגות הצופים הילית סקוט-שני (ממקימות העמותה), שיר אייסמן השי”נשינית וליאת שושן, מרכזת השבט; וכמובן נציגות דאצ’טאון לימור לוי וגילי גוראל. כבר בתחילת הפגישה הבהיר השגריר כי “לשגרירות אין אמצעים מיוחדים לטפח את קשר עם הקהילה הישראלית המקומית, למרות שהמדינה אומרת שזה חשוב. לא הקשר עם הישראלים הוא שניצב בראש סדר העדיפויות של השגרירות, אלא הקשר עם ההולנדים. הקשר עם הישראלים הוא ‘על הדרך’ אבל הוא חשוב גם לנו”. הוא סיפר כי בחודשיים האחרונים התחלף כל צוות השגרירות, כולל הציר, הקונסול, והדיפלומטית הציבורית. בפגישה דנו בשיתוף פעולה אפשרי בין הארגונים לשגרירות, אולם אחת מתוצאותיה המיידיות היא דווקא הגברת שיתוף הפעולה וחיזוק הקשרים בין הארגונים עצמם. הדבר כבר בא לידי ביטוי ביוזמה לעריכת טקס משותף ביום הזיכרון ובהקמת מאגר מידע זמין על הארגונים הפועלים בהולנד.
בפגישה הפתוחה לקהל הרחב נכחו כ-30 אישה ואיש, בנוסף לנציגי הארגונים. מעניין לציין שרוב הנוכחים היו נשים (יותר מ-20). כמו כן, נראה שרובם מעל גיל 40 לפחות.
בפגישה הכללית. “אם שמעתם מישהו שאומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם הגיבו מיד”
קשר מורכב ומתוח
השגריר שב והדגיש כי הקשר עם הקהילה הישראלית אינו בראש סדר העדיפויות של השגרירות, “אבל גם בהחלט לא בתחתית הרשימה”. הוא המשיך והתייחס למשימות העומדות בפני השגרירות: בראש ובראשונה השגרירות פועלת לקדם את האינטרסים המדיניים-כלכליים-ביטחוניים של מדינת ישראל בהולנד. השגרירות גם שואפת לחזק את תמיכת הולנד בעמדות ישראל בכל תחום, למשל בארגונים בינלאומיים. בהקשר זה ציין שיר-און כי הולנד תמכה בעמדת ישראל כשהצביעה נגד קבלת הרשות הפלסטינית לאינטרפול בחודש שעבר.
“היחסים שלנו עם אירופה היום הם אמביוולנטיים”, הסביר שיר-און. מצד אחד הוא הזכיר את הקשר ההיסטורי-מדיני-תרבותי ההדוק בין ישראל לאירופה, אך ציין כי “כיום הקשר מורכב ויש מתח מתמיד בנושאים המדיניים”. לדבריו, הולנד אינה יוצאת דופן מבחינה זו, ולמעשה היא שואפת למלא תפקיד משמעותי במזרח התיכון וביחסים בין ישראל לפלסטינים. ואמנם, הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוכח בכל סוגיה. שיר-און סיפר למשל כי באותו שבוע היה דיון שגרתי בפרלמנט על תקציב משרד החוץ ההולנדי. כחצי מהשאילתות בנושא היו קשורות למזרח התיכון, ומתוכן כחצי עסקו בישראל. בנוסף הזכיר השגריר כי לאחר החלטת האיחוד האירופי על סימון מוצרי התנחלויות היו ההולנדים הראשונים להצהיר כי יכבדו החלטה זו (וכאן הואיל מישהו מהקהל להסביר בקול כי “ההולנדים ממושמעים ואוהבים בירוקרטיה”). שיר-און אמר כי הולנד גם הייתה גם הראשונה להביע דרישה לפיצויים פוטנציאליים על הרס מבנים בשטחי C בגדה (דרישה שהוסרה מאז). השגריר התייחס גם לביקורו של בנימין נתניהו בהולנד בספטמבר ואמר, כפי שפורסם גם בתקשורת, כי נתניהו ומרק רוטה הגיעו להסכמה על פרויקטים לשיפור מצב הפלסטינים (הנחת צינור גז, ניהול מים, שיפור מעברי הגבול).
הסברה, ביקורת ופרופורציות
נראה שהנושא הבוער ביותר בקרב הנוכחים היה סוגיית ההסברה הישראלית. ניכר היה כי יש ציפייה בקרב הקהל שהשגרירות, כנציגת מדינת ישראל, תספק כלים זמינים ואפקטיביים שיאפשרו לאנשים החיים כאן להתמודד עם טענות אנטי ישראליות. בקרב הנוכחים הורגשה נכונות כללית להתגייס למטרה זו אולם לא לגמרי ברור מדוע דווקא על השגרירות לספק מענה לכך. ואמנם, אמיר אביטל קרא לנוכחים לפעול עצמאית – למשל לבדוק את ספרי הלימוד של הילדים, להתעדכן לגבי חוקי ההפגנות ולפנות למשטרה כאשר מפגינים נגד ישראל עוברים עליהם, לכתוב מכתבי מחאה וכו’. השגריר הדגיש אף הוא את החשיבות של פעולה פרטית: “כל דבר שאתם תעשו בתחום ההסברה הוא חשוב מאוד. אם שמעתם מישהו שאומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם הגיבו מיד”. הוא הסביר כי לשגרירות נדרש זמן לבדוק את הדברים ולהגיב בצינורות המקובלים. לפיכך, התגובה המיידית והכנה של אנשים מן השורה יכולה להיות חשובה ומשפיעה.
שיר-און מגיש את כתב ההאמנה למלך וילם-אלכסנדר (Rotapool, Remko de Waal)
“צריך גם לשמור על פרופורציות”, אמר שיר-און כשעלתה סוגיית ההפגנה הדי קבועה נגד ישראל בכיכר דאם באמסטרדם. “יש דברים שקשורים לחופש הביטוי. אני יכול לחיות עם הפגנה של כמה אנשים מחוץ לתיאטרון שבו מועלית הצגה מישראל. אבל אם יש פעילות של האנשים האלה בניסיון למנוע את ההצגה כי היא מישראל, זה כבר לא חופש הביטוי. כאן יש לנו ויכוח עם ממשלת הולנד שרואה כל פעילות של BDS (תנועת החרם על ישראל) כקשורה לחופש הביטוי. זו פעילות פוליטית ולעתים גם גובלת באנטישמיות”. השגריר גם הדגיש את ההבדל, לפחות כפי שישראל רואה אותו, בין ביקורת לגיטימית על עמדותיה של ישראל לבין אנטישמיות. “לנו כיהודים וכישראלים יש נטייה לזרוק את כולם לסיר אחד כי זה נוח לנו, כי אז לא צריך להתמודד עם הביקורת”, אמר שיר-און, “אבל לצערנו הקו היטשטש ויש אנטישמים שמסתתרים מאחורי הביקורת. הדחייה של קיום מדינה יהודית היא אנטישמיות”.
יום הזיכרון
נושא שעלה שוב ושוב, הן בפגישה המצומצמת של נציגי הארגונים והן בפגישה הפתוחה לקהל, הוא הצורך בציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל באופן משותף ורחב. כמה מהנוכחים קבלו על כך שבעבר ערכה השגרירות טקס שאליו הוזמנו ישראלים רבים אולם הטקס נערך כיום במתכונת מצומצמת. השגריר אמר כי יבדוק את הנושא. בינתיים החלו הארגונים הישראליים לשתף פעולה מתוך כוונה לקיים טקס זיכרון שיהיה פתוח לקהל הרחב. דאצ’טאון יעדכן בפרטים בהמשך.
דרושים: מידע וקשרים
לסיום, התבקש השגריר מהקהל להגיד חמישה תחומים שבהם יכולים הישראלים החיים כאן לסייע לשגרירות בפעילותה (חמישה דברים שחשוב לך לקבל מאיתנו”, כפי שניסחה זאת השואלת). שיר-און השיב:
מידע על פעילות שקשורה לישראל, הן חיובית והן שלילית.
מידע על אנשים שכדאי לשגרירות להיות בקשר איתם או שחשוב לדעת לעמוד מולם.
מידע על פעילות BDS בהולנד, בעיקר פעילות שקטה, מאחורי הקלעים.
קשרים שימושיים לקידום האינטרסים של מדינת ישראל, כגון אנשי קשר בתקשורת ובכלכלה.
הזמנות לפעילויות (אף ששיר-און הבהיר מראש כי אנשיו לא יוכלו להגיע לכל פעילות).
אביב שיר-און נולד ב-1952 בישראל, גדל והתחנך באשקלון. שירת כמ”מ שריון במלחמת יום כיפור. בעל תואר ראשון ביחסים בין-לאומיים מהאוניברסיטה העברית. ב-1978 הצטרף למשרד החוץ ושירת מאז במגוון תפקידים. בין היתר היה יועץ, דובר וראש מחלקת תקשורת בשגרירות ישראל בגרמניה, ראש מערך המידע במשרד החוץ, חבר בצוות הדוברות בשיחות השלום במדריד, דובר המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם ירדן, דובר המשלחת הישראלית לשיחות עם הרשות הפלסטינית (1997-1996), יועץ מדיני לשר יוסי ביילין (במשרד הכלכלה והתכנון), דובר משרד החוץ וראש מערך התקשורת במשרד, הממונה על ענייני הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, שגריר ישראל בשווייץ ושגריר ישראל באוסטריה. בתפקידו האחרון שימש כסמנכ”ל אירופה במשרד החוץ. דובר גרמנית וצרפתית. נשוי לארנונה ואב לשלושה.
כתובות שבהן נכתב “דאעש” ו”יהודים למוות” רוססו בוורבורג. בהאג, משפטנית שעובדת עבור ארגון פלסטיני מקבלת איומים על חייה. היא חושדת כי ישראל היא האחראית. וגם: אילו אוניברסיטאות הולנדיות וישראליות הן המובילות בעולם?
תושבים בוורבורג (Voorburg) גילו אתמול בבוקר כתובות נאצה ג’יהאדיסטיות מרוססות על קירות מבנים ומכוניות. 20 בתים, בניין בית ספר וחמש מכוניות רוססו בעיר הסמוכה להאג. “יהודים סרטן למוות”, נכתב באחת הכתובות (kanker Joden dood). מעליה התנוססו ראשי התיבות דאעש (ISIS). לצדה צוירה האות הערבית נו”ן בתוך עיגול, סימן שאנשי המדינה האיסלאמית השתמשו בו בעבר כדי לסמן בתי נוצרים. כתובות אחרות רוססו בגנות מנהיג מפלגת הימין חירט וילדרס ונכתב בהן “וילדרס סרטן הולך למות” (kanker Wilders gaat dood). במקומות אחרים נכתב שמו של מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי.
כתוכות בוורבורג. “וילדרס סרטן הולך למות”, “להרוג את כל היהודים”, “התקפה”
בכתבה שפורסמה ב-NOS הביעו תושבים בשכונה זעזוע וחשש. אין זו הפעם הראשונה שבה הדבר קורה בוורבורג. לפני שנתיים גם כן רוססו כתובות אנטישמיות בעיר. באחת מהן נכתב “דאעש. כל היהודים הולכים למות”. המשטרה פתחה בחקירה וקראה לעדים למעשה למסור פרטים.
“מותק, את בסכנה”
ובהאג הסמוכה נשמעים איומים מסוג אחר. בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר ב-NRC מתוארים איומים על חייה של נאדה קיסוונסון, משפטנית שמועסקת על ידי ארגון זכויות אדם פלסטיני ועוסקת בהגשת חומרים לבית הדין הבינלאומי בהאג. קיסוונסון, בת 31, היא בוגרת אוניברסיטת ליידן ומחזיקה באזרחות ירדנית ובאזרחות שבדית. היא חיה ליד האג עם בעלה ההולנדי ובתה הפעוטה. היא מועסקת על ידי ארגון “אל-חאק” שמושבו ברמאללה, ומגישה בשמו עדויות המצביעות על פשעים לכאורה והפרות זכויות אדם שמבצעת ישראל בשטחים. ב-2009 זכה הארגון בפרס Geuzenpenning ההולנדי המוענק לארגונים או אישים העוסקים בקידום הדמוקרטיה. הוא זוכה לתמיכה מממשלת הולנד. באתר האינטרנט של הארגון נכתב כי הוא פועל לתיעוד הפרת זכויות אדם בשטחים, “ללא תלות בזהות המפרים”. בערך הוויקיפדיה המוקדש לו נכתב כי הוא מתעד גם הפרות של הרשות הפלסטינית.
בכתבה מתארת קיסוונסון שיחת טלפון לבית משפחתה בשבדיה. מן העבר השני של הקו נשמע גבר דובר ערבית “במבטא זר” שהזדהה כ”רמי”. הוא איים שאם קיסוונסון לא תחדל ממלאכתה “הם ימחקו אותה מעל פני האדמה”. שיחה דומה התקבלה בביתה בהאג מגבר שהזדהה כ”אבו-רמי”. “מותק, את בסכנה גדולה, את צריכה להפסיק את מה שאת עושה”, אמר האיש. לאחר השיחה יעצה המשטרה לקיסוונסון לעזוב את דירתה לזמן מה. היא עזבה אז את הולנד.
קיסוונסון ב-NRC. חושדת בישראל
המשטרה ניסתה לאתר את מקור השיחות אך נראה שהמידע נמחק. קיסוונסון חושדת שישראל עומדת מאחורי האיומים ולטענתה אנשי משטרה שונים אמרו לה שהדבר אפשרי ושנראה כי הפעולה מתוחכמת מדי לביצוע על ידי אזרח פשוט ולכן ייתכן שמאחוריה עומד ארגון כלשהו.
דובר מטעם משרד החוץ הישראלי אמר ל-NRC כי ההאשמות הללו “אבסורדיות”.
במקרה אחר מצאה קיסוונסון זר פרחים ורוד על מפתן דלת ביתה. בפתק המודפס שהוצמד אליו נכתב בהולנדית “נאדה היקרה, אנחנו מעריכים את עבודתך ונשמור עלייך היטב, אבו-רמי”.
משרד הביטחון והמשפטים ומשרד החוץ מעורבים כעת בנושא והחל מאפריל זוכה קיסוונסון לאבטחה. אך האיומים ממשיכים ואף מחמירים והופכים מתוחכמים יותר. שיחות טלפון והודעות טקסט למספר חדש וסודי, פריצות למייל ולמחשב, וחלוקת עלונים בשכונתה שעליהם נכתבו כתובתה ומספר הטלפון החשאי ונאמר כי היא מבקשת “לחזק את בסיס הכוח המוסלמי” ולכן אוספת בגדים לפליטים.
על פי הכתבה, זו הפעם הראשונה שמשפטן שעובד עם בית הדין הבינלאומי מקבל איומים על אדמת הולנד.
אוניברסיטת אוטרכט בירידה, הטכניון זינק
ומשהו חיובי לסיום. אתמול התפרסם מדד שנגחאי, אחד המדדים המובילים בעולם לדירוג אוניברסיטאות. אוניברסיטת אוטרכט היא שוב האוניברסיטה ההולנדית המובילה, וממוקמת במקום 65, אך בשנה שעברה מוקמה במקום 56. אוניברסיטת חרונינגן במקום 72, לעומת מקום 75 בשנה שעברה. אוניברסיטת ליידן נמצאת במקום 92, ירידה של עשרה מקומות לעומת השנה שעברה.
למוסדות במקומות 101 עד 500 לא ניתן דירוג אישי והן ממוקמות בגושים, כדי לתת אינדיקציה כללית למיקומן. אוניברסיטת ארסמוס מוקמה בגוש 150-101, כמו גם אוניברסיטת רדבוד בניימכן, אוניברסיטת אמסטרדם, אוניברסיטת וחנינגן וה-VU.
אוניברסיטת אוטרכט (מתוך אתר האוניברסיטה)
שני מוסדות ישראליים מוקמו ב-100 המקומות הראשונים. הטכניון זינק שמונה מקומות והגיע למקום 69. ואולם האוניברסיטה העברית, שהיתה בשנה שעברה בדירוג במקום 67, צנחה למקום 87. מכון וייצמן נמצא במקומות 101-150; אוניברסיטת תל אביב ממוקמת במקומות 151-200; אוניברסיטת בן גוריון הגיעה למקום 401-500 בדירוג – דירוג דומה לזה בשנה שעברה. ואילו אוניברסיטת בר אילן נפלטה השנה מדירוג 500 המוסדות האקדמיים הטובים בעולם.
דירוג שנגחאי מתפרסם מאז 2003. ונחשב לאחד האמינים, אם כי איננו חף מביקורת. על פי עורכי הדירוג, הם מסתמכים על שישה משתנים אובייקטיביים, הכוללים את מספר זוכי פרס נובל ומדליית פילדס, מספר החוקרים המצוטטים ביותר, מספר המאמרים המתפרסמים בכתבי העת Nature ו-Science, ועוד. המבקרים טוענים כי הדירוג מדגיש את המדעים המדויקים ומדעי הטבע והוא מוטה נגד מקצועות מדעי הרוח והחברה.
מרכז פרס לשלום פועל לאור חזונו של מייסדו, האופטימיסט חסר התקנה, ומפגיש בין רופאים, בני נוער ואנשי עסקים ישראלים ופלסטינים. “למדתי להסתכל על מצבים משתי נקודות מבט”.
“אצלנו בקבוצה אין עניין של מי בא מאיפה, אנחנו בסופו של דבר, אותו הדבר. צוחקים ואוהבים את אותם הדברים, חיים באותה מדינה, לומדים את אותם הנושאים ויוצאים יחד לאותו עולם.” במציאות הישראלית המורכבת, מוכת הטרור והאלימות ההדדית, קצת קשה להאמין שדברים אלה, שנכתבו לפני כחודש על ידי נערה ישראלית, עוסקים ביחסי ערבים-יהודים ובחברויות שנרקמו ביניהם במהלך מיזם מיוחד במינו. אך כנראה שכאשר מדובר במרכז פרס לשלום גם הבלתי ייאמן הופך לאפשרי.
דורין מיליאבסקי, בת 16 מחולון, הנערה שכתבה את הדברים, משתתפת מזה כשנתיים בפרויקט שגרירים צעירים שמפעיל מרכז פרס לשלום. מטרת הפרויקט, שבו לוקחים חלק מאות בני נוער מרחבי הארץ, היא ליצור מפגש בלתי-אמצעי בין בני נוער יהודים וערבים ישראלים, תוך כדי עידוד שיח סובלני ותרבותי וקבלת האחר, לצד הכשרתם ברזי הדיפלומטיה וההסברה. מיליאבסקי מאמינה כי “קיום הפגישות במסגרת קבוצה מעורבת של בני נוער יהודים וערבים, בעיקר במהלך תקופת לחוצה כמו זו, הינה קריטית להמשך החיים שלנו פה יחד. בתוכנית אנו הופכים שגרירים לא רק כלפי העולם, אלא גם ובעיקר, כלפי סביבתנו הקרובה” כתבה מיליאבסקי בטור אישי. “נאלצתי לא פעם, במסגרת הקבוצות, לחשוב פעמיים על מה שיש לי להגיד לפני שאמרתי, כדי לא לפגוע בחבריי הערבים”, מגלה מיליאבסקי בכנות. “הכרתי תרבות חדשה ומאוד מעניינת. למדתי להסתכל על הרבה מצבים משתי נקודות מבט – שלי וגם של חבריי לפרויקט. למדתי שהאחר הוא לא כל כך שונה ממני ומצאתי דברים משותפים עם אנשים שבחיים לא חשבתי שאני אכיר”.
מדובר במיזם אחד מתוך עשרות פרויקטים מבורכים שיוזם מרכז פרס לשלום כבר קרוב לעשרים שנה. מרכז פרס לשלום הוקם בשנת 1996, על ידי נשיאה התשיעי של מדינת ישראל וזוכה פרס נובל לשלום, שמעון פרס. זהו מוסד המתפקד כעמותה עצמאית, א-פוליטית וללא מטרות רווח, שתכליתו לגשר בין האוכלוסיות והמגזרים באזור ולתמרץ אותן לקחת חלק פעיל בקידום שלום אזורי ובהגשמת חלומו של מייסד המרכז על “מזרח תיכון חדש”. קהל היעד של המרכז רחב מאוד וכולל יהודים, ערבים, ישראלים ופלסטינים מכל הגילאים והמינים.
ספורט מקרב לבבות, תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של מרכז פרס לשלום
המיזמים של מרכז פרס לשלום מתמקדים בשלושה תחומים עיקריים: רפואה, עסקים וסביבה, וחינוך לשלום. בתחום הרפואה מתמקד המרכז במתן סיוע למערכת הבריאות הפלסטינית המתפתחת, באמצעות מתן הכשרות מקצועיות לרופאים בבתי חולים ישראליים, פיתוח שירותי בריאות שונים ושיתוף מידע בין אנשי מקצוע. בנוסף, המרכז מתווך בין מערכת הרפואה הישראלית לבין ילדים ותינוקות פלסטינים הזקוקים לניתוחים מורכבים ומצילי חיים, שברשות הפלסטינית אין יכולת לבצעם.
בתחום החינוך לשלום ישנו מגוון רחב של מיזמים שמפגישים בין ילדים ובני נוער יהודים וערבים דרך פעילויות המערבות ספורט, שימוש בטכנולוגיה, תרבות או אומנות. מיזם אחד מתוכם, המנצל את הפוטנציאל של האינטרנט והרשתות החברתיות ליצירת קשרי חברות בין מגזרים הוא פרויקט “גשרים לשלום”. הפרויקט קיים ארבע שנים ומתבסס על שיתוף פעולה משולש של מרכז פרס לשלום עם רשת אורט וגוגל ישראל. במסגרתו, כ-500 בני נוער בכיתות ט’-י’ מבתי ספר ממלכתיים, יהודים וערבים, דרוזים ובדואים, עורכים פגישות וירטואליות דרך פלטפורמת גוגל האנגאוטס. בהמשך הפרויקט מתקיימות גם פגישות פנים מול פנים, ומפגש השיא מתקיים במרכז פרס לשלום בפברואר בכל שנה. במקביל לפגישות אלה, מתקיימת גם תוכנית הכשרה למורים המלווים את הפרויקט והדואגים לתפקודו התקין, תוך יצירת קבוצות דיאלוג על ידי שני מנחים מקצועיים – ערבי ויהודייה.
צילום מתוך אתר מרכז פרס לשלום
עוד מיזם ראוי לציון הוא “בתי ספר תאומים לספורט ולשלום”, פרויקט הדגל בתחום הספורט. הפרויקט, שהחל בשנת 2002, מפגיש בין ילדים וילדות בגילאי שמונה עד 18, ישראלים (יהודים וערבים) ופלסטינים, במסגרת ספורטיבית תחרותית. מדי שנה משתתפים כ-1500 ילדים בפעילות המתבצעת ב”בתי ספר” מיוחדים, שהוקמו בקהילות פריפריאליות ישראליות ופלסטיניות לצורך הפרויקט. הפעילות מתקיימת פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים, וכוללת חינוך לשלום, לימוד שפתו של האחר, כללי משחק הוגן וכמובן אימוני ספורט בענפים שונים – כדורגל, כדורסל, קריקט, טניס שולחן וכדורסל לילדים נכים בכיסאות גלגלים. אחת לחודש נפגשים הילדים עם בית הספר התאום בצד השני, המלווה אותם לאורך כל שנת הלימודים, משחקים יחדיו בקבוצה מעורבת, משוחחים ולומדים זה על זה. מלבד היתרונות הטמונים בכל פעילות ספורטיבית, ייחודו של הפרויקט הוא ביכולתו להנחיל לבנות ולבנים ערכים של עבודת צוות, הכרת השונה ודו קיום. כך בכוחו של משחק כדורגל פשוט בין ילדות ערביות ליהודיות לשבור סטראוטיפים ישנים, להוריד מחסומים, לסייע במציאת שפה משותפת בין הצדדים ובעיקר להראות שאפשר לחיות זו לצד זו בשלום.
כאמור, ישנם גם מיזמים המקדמים שיתוף פעולה במגזר העסקי. אחד מהמיזמים הבולטים של המרכז הוא פרויקט “שותפים לעסקים שותפים לשלום”, שקיים כבר מעל לשבע שנים ומטרתו להגביר את הייצוא הפלסטיני מהגדה המערבית לישראל. הפרויקט מתמקד בשלושה ענפי ייצור עיקריים, מזון, טקסטיל ועבודות יד, ובמסגרתו מוסדות וארגונים ישראלים מובילים מעבירים קורסי הכשרה מקצועיים לאנשי עסקים פלסטינים הזקוקים לידע נוסף בתחום עיסוקם. כך למשל, במהלך יוני ויולי 2013, השתתפו כ-41 אנשי ונשות עסקים פלסטינים בקורס שיווק בשיתוף מכללת שנקר, שכלל הדרכות מקצועיות ופיתוח תכנית שיווק ייעודית לעסק הפרטי שלהם. בנוסף, כחלק מהפרויקט מתקיימות פגישות B2B (business to business) בין אנשי עסקים פלסטינים וישראלים ממגוון סקטורים. יש לציין, כי בעתיד הפרויקט צפוי להפוך לייעוץ עסקי אישי, במהלכו היועצים הישראלים יגיעו לגדה וילוו בצורה צמודה את הפלסטינים. המיזם גם מארגן ביקורים של משלחות פלסטיניות בתערוכות מקצועיות הנערכות בישראל ואף מאפשר לחברות פלסטיניות להציג את מוצריהן לצד חברות ישראליות. תערוכה כזו של מוצרים פלסטינים וישראלים צפויה ביוני 2016.
פרס נחשב לאופטימי חסר תקנה, אדם שמעולם לא פסק להאמין באפשרות לבנות עתיד טוב יותר לשני העמים הגרים זה לצד זה. מרכז פרס לשלום הוקם בדמותו ופועל לאור חזונו של פרס: “על אף ההבדלים השוררים בינינו נוכל לבנות שלום ולא רק לשאת ולתת על שלום. אנו יכולים ליצור את הסביבה המתאימה ולא רק להיות קורבנות של הסביבה הקיימת”. מרכז פרס לשלום לא מחכה, לא לנתניהו ולא לאבו מאזן. הוא דוגל בדו קיום שצומח מהשטח: ממפגש על כוס קפה בין אנשי עסקים מתל אביב ומהגדה, מקירוב לבבות בין ילדים ערבים וישראלים שמשחקים יחד כדורגל, ומעידוד דיאלוג אמיתי תוך גילוי אנושיות ואמפתיה. הוא פועל וימשיך לפעול מתוך אמונה שישנה דרך אחרת ויש אנשים טובים משני הצדדים שרק רוצים לחיות בשלום.
כמו מדי שנה, מתקיים בימים אלה הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע תיעודי באמסטרדם, IDFA. מלבד היותו פסטיבל גדול וידוע שמציג מדי שנה כמאתיים סרטים ומושך אלפים רבים של צופים, הפסטיבל מעניין בזכות הגישה שלו כלפי הז׳אנר (סוגה) של קולנוע תיעודי. היום, כאשר בזכות ההתפתחות הטכנולוגית קל יותר לצלם סרטים ובזכות האינטרנט ישנם ערוצים רבים להפצתם, מטשטשים הרבה גבולות בעולם המדיה, בפרט בין עיתונות לקולנוע תיעודי. ובכן הוגי הפסטיבל חושבים שקולנוע תיעודי שונה בתכלית מעיתונות. בדומה לעבודה עיתונאית, מדבר סרט תיעודי לרוב על ענייני דיומא ומרחיב את הידיעה שלנו על המתרחש סביב. אבל בשונה ממנה, סרט תיעודי הוא יצירת אמנות שכמו כל יצירת אמנות הוא ראשית כל פרי דמינו של היוצר שנכתב, בוים וצולם בסגנון ייחודי שלו.
מתוך הסרט Art and Craft. תמונה באדיבות IDFA
מאז הקמתו יש בפסטיבל נוכחות ישראלית קבועה. כמה סרטים ישראלים אף זכו בפרסים במהלך השנים. סרטים ישראלים שמשתתפים וזוכים בפסטיבל מדברים על צדדים עגומים של מציאות ישראלית, לעתים קרובות כתוצאה מהסכסוך. כצופים ישראלים אנו נידונים ליחס אמביוולנטי כלפי סרטי כחול-לבן. מחד, אנו מזדהים בקלות עם הנושאים. מאידך, אנו גם ערים יותר מצופה אירופאי ממוצע למורכבות של התופעות המוצגות, המורכבות שלרוב לא מועברת במלואה דרך עדשת המצלמה. בכלל, נראה כי הגישה האמנותית של הפסטיבל לקולנוע תיעודי מחדדת את המתח הטמון בז׳אנר עצמו בין תיעוד אובייקטיבי של המציאות לאמירה אישית של היוצר. השנה יש ארבעה סרטים ישראלים בתכנית הפסטיבל.
הפסטיבל מתקיים בין 19 ל-30 בנובמבר ואת התכנית אפשר למצוא באתר. הסרטים מוקרנים באולמות שונים ברחבי אמסטרדם.
הצצה לסרט ישראלי שיוקרן במסגרת הפסטיבל: הנסיך הירוק
גם בסרטונים המצורפים למטה, מתאר הטקסט המצורף לסרטון עמדה יחסית מאוזנת. לדוגמה לצד התמונות של הפצצת הבניין בו שכנו משרדי אל ג’זירה, נאמר כי ישראל הזהירה את בעל הבניין מבעוד מועד, וכי ישראל טוענת שההפצצה מוצדקת כיוון שהחמאס פעל מן הבניין. אולם תגובות הגולשים הצעירים לצד הסרטון הן כמעט באופן מוחלט פרו פלסטיניות.
כוכבים הוליוודים, ספורטאים, אומנים וסלבריטאים נוספים מתייחסים, בימים האחרונים, ברשתות החברתיות למצב בישראל וברשות הפלסטינית. כאן בהולנד, משפיענים רבים שיתפו סרטונים, הצהרות תמיכה, והודעות המסבירות את הקונפליקט עם מיליוני עוקביהם שהם לעיתים מאד צעירים. גם התגובות סוערות. נשאלת השאלה מדוע הקונפליקט הזה מעורר כל כך הרבה תגובות בקרב צעירים הולנדיים?
ואן וייזל מוטרדת לגבי שטף הסרטונים. ״אם רואים למשל תמונות של ילדים מתים או פצועים, או של טיל בבית, אז חושבים שהצד השני הוא מפלצת. אני חוששת שכך אנשים יתייחסו אחד לשני״.
הציוץ הזה זכה לתגובות זועמות רבות. אחת מהן של השחקן והמשורר ההולנדי רמזי נאצר (שמוצאו בין היתר פלסטיני) שכתב בחשבון הפייסבוק שלו: ״הי מארק! רק הודעה קצרה כדי לומר לך שאתה ׳בן ז…ה׳ – אם זה כל מה שיש לך לומר על ההרס והטבח שמתרחשים בעזה. זכותך להיות חבר של ישראל אבל אין לך זכות לתמוך בטיהור אתני: זה נקרא שיתוף פעולה. בברכה, רמזי״.
