Tag: השכלה גבוהה

ארבעה חודשים חלפו להם מהר והגיע זמני להיפרד מהולנד, לפחות לעת עתה.

איזו מדינה… אני מרגישה שפיתחתי סוג של מערכת יחסים עם הולנד, על נופיה, עריה, תעלותיה ואנשיה. האמת היא שבהתחלה לא כל כך ידעתי לאן אני מגיעה. לא שמעתי הרבה על הולנד לפני כן, אולי ידעתי מה שהישראלי הממוצע יודע – אנה פרנק, לגליזציה, טחנות רוח, צ’יפס ואופניים. אבל כבר מהיום הראשון גיליתי שיש בה הרבה יותר, בהולנד, או בעצם בליידן כנציגת הולנד. ראשית כבשו אותי השקט והרוגע. הרגשתי איך לאט לאט אני מדברת יותר בשקט, מתנהלת יותר ברוגע, הרבה בזכות הסביבה הירוקה, התעלות וההתנהגות של האנשים המקומיים. מהר מאוד גם גיליתי שהולנד היא מקום מעולה לסטודנטים ובפרט לכאלה שמגיעים ממקומות אחרים. כל ההולנדים דוברים אנגלית, קל להתמצא ולהיעזר בסביבה או בצוות האוניברסיטה וקל להכיר אנשים שונים ומעניינים. שלא לדבר על ההתניידות באופניים, שהיא חסכונית, פשוטה ועצמאית – מושלמת לסטודנטים.

לאורך התקופה לא היה כמעט יום שבו לא תהיתי איך באמת נראים החיים כאן. אין ספק שהרגשתי מקומית במידה מסוימת ולכן חשתי את אורח החיים המקומי, אבל בכל זאת חשבתי הרבה על מי שגדל במדינה הזאת, איזו ילדות הייתה לו, מהם הזכרונות שלו, מה מסמל בשבילו בית. איך נראים חיי ההורים ההולנדים, חיי המשפחה, הערכים והחינוך. אולי זה לא יחדש לכם שמהצד, ובמיוחד מעיניים ישראליות שרגילות לסביבה שונה מכל כך הרבה בחינות, החיים בהולנד נראו לא רעים בכלל. הנושא הזה עלה פעמים רבות בשיחות בין סטודנטים ישראלים שלמדו איתי בליידן. הרבה מהם לא פסלו את האפשרות להישאר או לחזור ללמוד, לעבוד ולפתח חיים אישיים בהולנד או במדינות אירופאיות דומות. כמובן שהאופציה הזאת פתוחה יותר לבעלי דרכון אירופי (ואני לא נמנית עמם) אבל בעולם הגלובלי שלנו כמעט הכל אפשרי. השיחות האלה גם גרמו לי לתהות, האם החיים במדינת ישראל הם האידיאליים עבורי? אין ספק שאני מאוד מתגעגעת ורוצה בשלב זה לחזור לארץ, אבל האם מדינת ישראל יפה יותר מרחוק, כשמתגעגעים אליה ואל כל הטוב שבה, אבל לא באמת חווים את הקשיים שמלווים בטוב הזה? מצד שני, האם אני מוכנה להיות רחוקה מהמשפחה, החברים, השפה, המוזיקה, האוכל, רחובותיה של תל אביב או נופיה של הכנרת?

לפוסטים הקודמים של אור:

• התעקשות ישראלית ואוכל הולנדי
• חגים בלי בית וקור בלי סוף
• נחיתה רכה והלם תרבות

רבים מהקוראים של הבלוג הזה עשו את הבחירה הזאת ומיקמו את מרכז חייהם בהולנד. לכן, וגם למען סיכום של מספר מסקנות שהגעתי אליהן במהלך החודשים האחרונים, הייתי רוצה להקדיש את הפוסט האחרון ל”מה זה להיות ישראלי (טרי) בהולנד”. אלו הרשמים שאספתי במהלך ארבעת החודשים האחרונים, אשמח אם יש לקוראים אנקדוטות נוספות לחלוק. אז נתחיל. קודם כל, אולי הדבר הראשון שישראלי שמגיע להולנד צריך להתמודד איתו זה השימוש הכמעט מוחלט באופניים. להיות ישראלי בהולנד זה להשיג אופניים מחבר של חבר שמכיר מישהו, לרכוב ולהיזכר בכבישים הריקים ביום כיפור, להתלהב כשמתחילים לרכוב עם יד אחת ואז גם בלי ידיים בכלל (אני לא הגעתי לזה).

להיות ישראלי טרי בהולנד זה להתלהב מהמחירים בסופר, לקנות המון דברים לא מאוד חיוניים (לדוגא שלל רטבים אסיאתים שאין בארץ או מגוון תיונים) ועדיין לסיים עם חשבון של 30 יורו. להיות ישראלי בהולנד זה להיות הבן אדם היחיד שקונה בסופר גבינת פטה יוונית.  

להיות ישראלי בהולנד זה לשמוח שהרכבת מתעכבת כי הגעת לתחנה דקה לפני הזמן המקורי שלה, ללכת לקנות קפה ברוגע, לעלות לרציף ולראות שהרכבת לא באמת איחרה בעשר דקות כמו שכתבו, אלא בחמש דקות והיא כבר יצאה לדרכה (אז למה אתם לא מחכים את כל העשר דקות או כותבים פחות זמן?!).

אולי החוויות התרבותיות המעניינות ביותר היו במעונות בהם גרתי עם עוד תשעה הולנדים. אז, להיות ישראלי שגר בדירה של הולנדים זה קודם כל להיות היחיד שלא מנגב כלים אלא מניח אותם לייבוש (מה שגם קצת מעצבן את ההולנדים). זה להיות השותפה היחידה שמכינה ארוחת צהריים גדולה (אורז, קציצות, שניצלים ועוד אוכל שהתגעגעתי אליו) ולספוג את מבטי הפליאה של השותפים, שהולכים וחוזרים מהמטבח עם טוסטים או סנדוויצ’ים משעממים בצלחת. הסקרנים ביניהם גם מידי פעם שאלו מה אני מכינה וביקשו לטעום. להיות שותפה ישראלית של הולנדים זה גם להיות בחדר אחר הצהריים ולשמוע רשרושי סירים ומחבתות במטבח בשעה חמש או שש כי כולם מכינים ארוחת ערב, ואז להגיע בשעה שמונה למטבח וליהנות מארוחת ערב שקטה בשעה הגיונית.

להיות ישראלי בהולנד זה להתלונן על מזג האוויר (אבל זה בעצם גם כל ההולנדים), לשים לב איך כל כמה שבועות נוסף אלמנט חורף נוסף, ולחשוב כל פעם שכבר הגעת לשיא.

להיות ישראלי בהולנד זה לקום בחורף בשמונה בבוקר ולגלות (ובפעם הראשונה זה נורא) שחשוך בחוץ כמו אמצע הלילה, להתארגן עם אור דולק בחדר ולצאת בחושך ובקור, ולהודות לאורות הכריסמס ולעצים המקושטים שמאירים ומשמחים קצת את הדרך.

 

להיות ישראלי בהולנד זה לשמוע גלגל”צ באינטרנט וליהנות קצת מהשפה ומהשירים, ואז להיבהל מהמוזיקה שגלגל”צ משמיעים ולהעביר לפלייליסט ישראלי ביוטיוב.

להיות ישראלי בהולנד זה להתלהב וליהנות מהרבה מאוד דברים, אבל בו בזמן גם להשוות הכל לארץ ולרוב (זה דועך בהדרגה) לקבוע שבארץ יותר טוב – השירות במסעדות, הטכנולוגיה, האוכל, יחסי החברה ועוד. בכל זאת תהליך התרגלות טבעי.

כמו שציינתי, אשמח לשמוע מכם על רעיונות או רשמים נוספים. ובנימה אופטימית זו, אפרד מכם ומהולנד המקסימה לשלום, עד הפעם הבאה…

עכשיו אפשר להתחיל. אני מציינת כבר שלושה שבועות בעיר ליידן, מקום שבאמת הפתיע אותי ביופיו ובקסמיו. ואיך אפשר שלא? אחרי שלל סידורים, הכנות, בירוקרטיה והתרוצצויות לרוב, הייתה לי נחיתה רכה למזג אוויר חם יותר מבירושלים שממנה אני מגיעה, תעלות נוצצות בכל פינה ומגוון סטודנטים שמחים וחברותיים.

נחיתה רכה, ובכל זאת הלם תרבות קל, כפי שחזה השלט של בנק ING שקידם את פניי בשדה התעופה: Culture shock, here I come. ובכן, הדבר הראשון שתפס את עיני בעיר הזאת הוא ריבוי חלונות הבתים חסרי הווילונות, שמהם נשקפות דירות קטנות וחמודות, רובן מעוצבות בצורה חמימה וביתית למדי. מפתיע עד כמה החשיפה הזו מקובלת, אפילו בשעות הלילה ניתן לראות דירות ריקות, זוג מחובק שרואה טלוויזיה או אנשים מבוגרים קוראים לצד מנורה. הדירות האלה עוררו בי תערובת של תחושות אי נוחות לצד תחושות של חום וגעגועים למשפחה, לחבר ולחברים שהשארתי בבית. מה שלא ממש הקל על ההתמודדות עם השינוי הזה שבחרתי לעשות בחיי, לצאת לחילופי סטודנטים בהולנד.

ואיך אפשר שלא לכתוב על ההתרשמות מההולנדים. לפחות מנקודת המבט שלי אפשר לחלק אותם לסטודנטים וללא-סטודנטים. מבחינת הלא-סטודנטים, עד כה רוב האנשים שפגשתי היו מקסימים, מאוד אדיבים ומסבירי פנים. בנוגע לסטודנטים ההולנדים, נדמה לי לפעמים שהם יותר ישראלים מאשר אירופאים. הם התברכו בלא מעט Hutzpa – מפריעים בשיעורים, מתארגנים לפני שהמרצה מסיים לדבר ומאוד ישירים בדיבורם. יש להם גם סרקזם קצת מוזר, לדוגמא, כשאמרתי לאחת השותפות שלי שאשמח לבלות איתה היא אמרה “טוב, עכשיו כשביקשת אין לי ממש ברירה..”. השאירה אותי קצת חסרת מילים. הרבה מהסטודנטים הבין-לאומיים חושבים שהסטודנטים ההולנדים לא נחמדים (או להגדרתם Rude), אבל אני חושבת שיהיה אפשר להסתדר איתם. הנה, עוד אופטימיות להמשך.

ואם כבר עסקתי בסטודנטים בין לאומיים, אז כמובן שפגשתי לא מעט מהם. במסגרת שבוע האוריינטציה שארגנה הרשת לסטודנטים בין-לאומיים התמזגנו לחבורה שכוללת שני אוסטרלים, גרמניה, הולנדית-סקוטית, איטלקיה, יווניה וישראלית (אנוכי). האמת שקצת הופתעתי לגלות שהבין-לאומיות היא בעצם “בין-מערביות”, ורוב הסטודנטים שמגיעים לכאן הם מאירופה או אוסטרליה (באופן מפתיע עוד לא פגשתי אמריקאים). כך שההבדלים בינינו לא מאוד גדולים, לטוב ולרע. בכל זאת אני תמיד שמחה להכיר אנשים מרחבי העולם, לשמוע על אורח החיים שלהם ולהבין שבסוף כולנו אותו הדבר. לא אשקר אם אגיד ששמחתי שלא הפנו כלפיי ביקורת בנוגע ישראל, לפחות לא בהתחלה (והאמת שעדיין לא). לא שיש לי בעיה עם ביקורת, נהפוך הוא, אבל מניסיון עבר זה לא כל כך נעים כשהמילה הראשונה שבן אדם אומר לך זה “ג’נוסייד” (אכן קרה).

זהו בינתיים. בפוסט הבא – רשמים ראשונים מהקולינריה ההולנדית, מפגשים לא צפויים באוניברסיטה, ו… אמסטרדם.

קצת לפני שהתחלתי את הלימודים פה (בהולנד), חבר שלי (ההולנדי) תפס אותי לשיחה קצרה אך חשובה. “דניאל,” הוא אמר בטון מעט דרמטי, “יש משהו שאת צריכה לדעת על שיטת הציונים ההולנדית.” הוא מכיר אותי ויודע שאני מעט, איך נאמר את זה בעדינות, חנונית כשזה מגיע לציונים והישגים בלימודים.
אני אוהבת לקבל ציונים טובים. הנה אמרתי את זה. פשש… איזו הקלה.
כשלמדתי בארה”ב התרגלתי לקבל ציון מספק אם השקעתי קצת בקורס ואף פעם לא הרגשתי שה – 90 או אפילו ה- 100 הוא בלתי ניתן להשגה .אבל אז, הגעתי לארץ השטוחה.
“אז פה בהולנד”, כך הוא הסביר לי בעדינות, “פשוט לא מקבלים 100”. תחילה קצת צחקתי. היה לי נראה מגוחך שהוא קבע את זה כעובדה. הרי למה שיהיה ציון כזה אם פשוט לא נותנים אותו לאף אחד?

האם הוא שם רק כדי ללעוג לנו ?!

לא בדיוק, אבל ה – 100 (שהוא בעצם 10 פה) הוא לא לנו. אולי לאלוהים, אולי למחליקי קרח באולימפיאדה, אבל לא לנו.
הציונים בהולנד הם בין 1-10 כשציון עובר הוא בדרך כלל 5.5. מאד נהוג גם לתת ציונים שהם לא מספרים שלמים או אפילו מעוגלים לחצי (קיבלתי בעבר 8.2 למשל ואין לי מושג איך מורה מחליטה שהמבחן הוא ברמה של 8.2 ולא 8.1 או 8.3. נגדיר את זה כתעלומה). אבל למדתי לשמוח עם ה – 8.2 שלי כי 8 הוא ציון מעולה בהולנד. ממוצע הציונים הוא בין 6-8 ומעטים הסטודנטים שזוכים ל9 המיוחל. סתם כדי שתדעו שאני לא מגזימה, מסמך שפרסם אתר ההשכלה נאפיק (הלינק בסוף הכתבה) ציין במפורש:  10 should only be awarded in cases of absolute perfection
וכפי שאמא לימדה אותנו, אף אחד לא מושלם.

מסתבר שכששיטת הציונים נכנסה לתוקף אי שם במאה ה-19 הרגישו ההולנדים שבני תמותה פשוטים אינם ראויים להחליט מי מושלם ומי לא ולכן ציונים של 10 (וגם 9) פשוט לא ניתנו. משהו מצורת החשיבה הזאת נשאר בתרבות ההולנדית ובשנת 2012 למשל רק 2.4% מהסטונדים קיבלו ציון של 9 ו0.1% קיבלו 10.

אז כדאי שתדעו מראש שכל ציון בין 8-10 יכול להיחשב ל – 100 אם משווים אותו לציונים בארץ ובכלל, מההיכרות שלי עם הולנדים, למדתי שציונים לא חשובים להם כמו לחברי האמריקאי לספסל הלימודים.
ההולנדים פחות תחרותיים ופחות פרפקציוניסטיים. הלימודים חשובים להם כמובן אבל הם יעדיפו להנות בסוף שבוע ולקבל 7 מאשר ל”חרוש” בספרייה בשביל ה – 8 . 7 בדרך כלל, מאד ישמח אותם.
אז לא להיבהל, לא להילחץ, לא לחשוב שאולי פעילויות חדשות שאימצתם בהולנד משפיעים על הציונים שלכם. פשוט להפנים שתרבות הציונים פה אולי שונה ממה שאתם מכירים ולהיערך בהתאם.

עוד אינפורמציה במסמך הבא : שיטת הציונים בהולנד, ארה”ב ואנגליה

Tot de volgende keer,

דניאל

 

תמיד ששואלים אותי בארץ “איפה את לומדת?” אני אומרת “בעיר של PSV” כי כנראה בישראל אוהבת הכדורגל, הקבוצה ידועה ומוכרת יותר מהעיר בה היא ממוקמת.
אבל לאנשים שיש להם קשר לעולם העיצוב, איינדהובן מוכרת מאוד ובעיקר בגלל האקדמיה לעיצוב שנמצאת בה (ואולי גם בגלל פיליפס) ואז, התשובה ל”איפה את לומדת” מתלווה ב”וואו”, “אני מקנא” ו”איזה כיף לך” (בחוגים מסויימים…).

האקדמיה לעיצוב באיינדהובן היא מהנחשבות במוסדות הלימודים לעיצוב מוצר באירופה כשעולה עליה בימים אלו רק בית הספר “סיינט מרטינס” בלונדון.
היא אומנם עיר גדולה על המפה וזאת בשל פרברי המגורים הרחבים שלה אבל באותה מידה יכול להתקבל הרושם שהיא קטנה אם מגיעים אליה ברכבת ישירות למרכז העיר….

בניגוד לתל אביב, העיר בה נולדתי וגדלתי ההיצע לצעירים אינו גדול אז די משעמם פה למען האמת, ומצד שני –זה כנראה יתרון כי זה מעולה ללימודים!

בשנתיים ומשהו מאז עברתי לגור מחוץ לבית ההורים והתחלתי את לימודי התואר במדינה זרה, למדתי על בשרי הרבה מאוד דברים, בין היתר מצאתי את עצמי לומדת על התרבות ההולנדית או ליתר דיוק, עד כמה היא שונה מהתרבות הישראלית.
אבל, מסתבר רבותיי שאיינדהובן היא בירת העיצוב ההולנדית וזה יתרון עצום לסטודנטית כמוני ללימודי עיצוב, בעיקר שכבירת עיצוב היא מארחת אירועים שונים וייחודיים במהלך השנה שמושכים קהל לא רק מבית הספר אלא מרחבי המדינה כולה ומדינות הסביבה.

ככזו, מארחת איינדהובן כמו בכל שנה את” שבוע העיצוב” היוקרתי! אירוע שמושך תשומת לב עצום בקרב קהילת המעצבים והסטודנטים ועל כך אספר בהמשך, בפוסט נפרד.
על מה כן אני רוצה לספר הפעם?
ובכן, איינדהובן היא מן הסתם, גם משכנם של אמנים ומעצבים צעירים שיוזמים אירועים, בתי עסק וגלריות מיוחדות במקומות מקוריים ברחבי העיר. אחת מקבוצות הצעירים הללו היא חבורה ששמה “we make carpets” אשר באוקטובר (ובצירוף מקרים לא מפתיע במקביל לשבוע העיצוב ההולנדי!) תחגוג 5 שנים להיווסדה.

הקבוצה מציגה, כפי שניתן להבין משמה, שטיחים. אבל מדובר לא סתם בשטיחים שכן שלושת המייסדים הצעירים של הקבוצה משלבים דרכי ייצור מסורתיות ונקודת מבט ביקורתית על החברה הצרכנית וכל זאת דרך מדיום בלתי שיגרתי: מרבדים מחומרים שונים ומשונים .

התערוכה החינמית שנפתחה לא מזמן באזור התעשייתי לשעבר של איינדהובן תמשך עד ה- 26 לאוקטובר, ומציגה בחלל תעשייתי לא גדול במיוחד חדר המרוצף בשטיחים (שניתן לכנותם יותר כפסיפסים) שהכנתם הייתה כרוכה ביצירתיות, יד יציבה וסבלנות אין קץ. מה שמייחד את הפסיפסים האלו הם החומרים הייחודיים מהן הם עשויים, כגון גפרורים, סכו”ם פלסטיק צבעוני, חיילי צעצוע ועוד ועוד. מרהיב ומעורר השראה כך שאפילו רק בגלל זה שווה לקפוץ לאיינדהובן לאחה”צ של השראה וגילויים.

הגלריה בה מוצגת התערוכה, ממוקמת ב- strijp S ששימש כאזור מפעלים המוסב לאט לאט לאזור בילויים אלטרנטיבי ואזור מגורים, שמושך מעצבים ואמנים וממוקם ליד תחנת הרכבת Eindhoven bukalan, כך שגם מאפשר גישה נוחה למקום שכבר בחודש הבא יתמלא בעוד אירועים ותערוכות שבהחלט כדאי לסמן ביומן.

למי שמתעניין, הנה הקישור לאתר התערוכה והקבוצה : We make Carpets

בפוסט הבא: חוויות נוספות מלימודי התואר ואירועי שבוע העיצוב ששווה לבקר בהם.

שחר ליבנה

תגובתם הראשונית של אנשים לכך שאני לומדת באמסטרדם תמיד וכמעט זהה, ומאד משעשעת אותי.
“נו באמת,” הם שואלים עם חצי חיוך וקריצה, “את לא באמת לומדת באמסטרדם?” דווקא כן!
אז נכון שהאסוציאציה הראשונה שהולנד מעלה היא לאוו דווקא לימודים (רחוק מכך…) אבל יש המון סיבות לבחור ללמוד בארץ השטוחה! מחרוניגן בצפון ועד מאסטריכט בדרום, הולנד מציעה מבחר ענק של תוכניות לימוד באנגלית והיא ביתה של יותר מ90,000 סטודנטים זרים מכל העולם.

בנוסף, הולנד מככבת בדירוגיים עולמיים של האוניברסיטאות הטובות בעולם. ואם זה לא מספיק, אציין גם את ה”מארחים” שלנו ההולנדים שהם אנשים מקסימים ונעימים, התעלות הציוריות, האופניים ככלי תחבורה, המוזיאונים, השופינג ו….עוד דברים שאני בטוחה שתצליחו לחשוב עליהם לבד.
אז בין אם כבר החלטתם להגיש בקשה או אם אתם רק בשלב המחקר הראשוני, סיכמתי פה את כל מה שצריך לדעת על תהליך הקבלה ללימודים.

מה ואיפה ללמוד?

בניגוד לארה”ב או אנגליה, בהולנד לא מדרגים בשום צורה פורמלית את האוניברסיטאות. מה שכן, בשיחותיי עם הולנדים הבנתי שאוניברסיטאות מסויומות “ידועות יותר” כמצטיינות בתחום כזה או אחר. רוטרדם למשל, הכי טובה למנהל עסקים, דלפט להנדסה ומחשבים, ליידן למשפטים, אמסטרדם לתקשרות. אבל ככלל כל האוניבסיטאות באותה רמה. שווה להיכנס לאתרים של האוניברסיטאות השונות ולברר מה הן מציעות באגלית. אפשר גם להשתמש במנוע החיפוש הנחמד הזה.

אז מה צריך בעצם?

*תעודות ומסמכים: תצטרכו להוכיח שיש לכם תואר מהארץ או בחלק מהמקרים גם תעודת בגרות, מה שמצריך תרגום נוטריוני של המסמכים. בנוסף, הכינו מראש תצלום של הדרכון שלכם וקורות חיים באנגלית. אוניברסיטאות מסוימות אף יבקשו מכתבי המלצה מפרופסורים אז שווה להתחיל לחשוב על מישהו מתאים ואולי להביא לו תפוח שיעור הבא.
יתכן ותתבקשו לכתוב מכתב קצר (עמוד או עמוד וחצי גג) בו תצטרכו להסביר למה ברצונכם ללמוד באוניברסיטה והתוכנית הספציפית שבחרתם. מוטיבציה מוטיבציה מוטיבציה! זה מה שהם רוצים לשמוע. ושזאת האוניברסיטה הטובה בעולם ושתתמוגגו מאושר אם תתקבלו, כמובן.

מבחנים

מבחן אנגלית– אלא אם כן אתם מעוניינם ללמוד בהולנדית (וייל סאקסס!), הלימודים יהיו באנגלית בלבד ולכן אוניברסיטאות מבקשות ציונים מסוימים בבחינות אנגלית בינלאומיות. הציון הספציפי אותו תצטרכו תלוי באוניברסיטה ובתואר אליו אתם מגישים מועמדות. תהיו פתורים מהמבחן הארור הזה (4 ש-ע-ו-ת!) אם עשיתם תואר ראשון או אפילו רק סמסטר אחד במדינה דוברת אנגלית. אם זה לא המצב, תצטרכו לעשות את הטופל גם אם האנגלית שלכם מעולה וראיתם את כל העונות של ‘משחקי הכס’ בלי תרגום. עלות המבחן 160$.

ג’ימאט– לתארים מסוימים תצטרכו להגיש גם ציון ממבחן הג’ימאט. אחת התגליות המשמחות בחיי היתה שאני למשל לא הייתי צריכה אותו כלל. אם בכל זאת תצטרכו לעשות אותו (תנחומיי) קחו בחשבון שזוהי בחינה לא קלה שמצריכה הכנה של חודשיים-שלושה לפחות. מכונים מסויימים בארץ, כמו קידום לדוגמא, מציעים קורסי הכנה למבחן. אפשר לגשת למבחן בתל אביב בימי שני ורביעי במהלך השנה. עוד מידע באתר. הבחינה לוקחת כ- 3.5 שעות ועולה 250$.

אלו הם מהדברים שעדיף לעשות כמה שיותר מוקדם משום שהבחינות מתקיימת רק במועדים מסוימים ולפעמים אין מקום. עדיף גם “להשאיר זמן” למועד נוסף על מנת לשפר ציונים. האתר הישראלי של בחינת הטופל ממליץ להירשם חודשיים מראש.

ויזה

כדי ללמוד בהולנד ללא אזרחות אירופאית תצטרכו ויזת סטונט והיתר שהייה. ברוב המקרים האוניברסיטה תגיש עבורכם בקשה לשניהם בעלות של כ300 יורו. תצטרכו להוכיח בעזרת תצהירי בנק שיש ביכולתכם לממן את עצמכם בזמן שהותכם בהולנד. עוד אינפורמציה כאן.

ביטוח רפואי

כדי לקבל היתר שהייה תצטרכו להוכיח שיש לכם ביטוח רפואי שמכסה את התקופה שלהם בהולנד או לחלופין להוציא ביטוח רפואי הולנדי. הם בדרך כלל יתעקשו על האופציה השנייה. אם לא בא לכם להתווכח איתם, אלו חברות שמציעות ביטוח לסטונדים (אני משלמת 38 יורו לחודש):
AON
IPS

תשלום

הגשת המועמדות עצמה בדרך כלל כרוכה בתשלום של כ75-100 יורו. חלק מהאוניברסיטאות (כמו חרוניגן למשל) יחזירו את הסכום שההרשמה הסתיימה. כמה נחמד מצידם.
רוב התהליך מתבצע אונליין למעט מספר מסמכים שצריך לשלוח בדואר. כל החומרים צריכים להישלח לאוניברסיטה לפני המועד האחרון להגשה. לסמסטר סתיו (שמתחיל בספטמבר) המועד האחרון ברוב האוניברסיטאות הוא ה1 באפריל ולסמסטר אביב (שמתחיל בפברואר) הוא באמצע אוקטובר. בהתחשב בכל מה שכרוך בהגשת המועמדות הייתי ממליצה להתחיל את התהליך 4-6 חודשים לפני. ברור שאפשר לתקתק את זה בפחות זמן, אבל למה להיות בלחץ? חבל, זה עושה קמטים.

שכר לימוד

יש הבדל משמעותי בין שכר לימוד אותו משלמים אזרחי האיחוד (בסביבות ה1800 יורו) לבין השכר שתצטרכו לשלם אם אין לכם את האזרחות הנחשקת (קרוב יותר ל12,000 יורו). אם יש איזשהו סיכוי להוציא אזרחות דרך דודה של אחות של סבא שלכם, לא שווה לעשות בירור שיכול לחסוך לכם 10,000 יורו? אם אין אופציה כזאת, תמיד אפשר לחפש מלגה.

אתר לבדיקת שכ”ל מעודכן

עבודה בזמן הלימודים

אם בידכם דרכון אירופאי (גשו לחבק את שוב את סבא/סבתא), אתם יכולים לעבוד בהולנד ללא הגבלה. יתכן אבל שתצטרכו לשנות את הביטוח הרפואי שלכם.
אם אתם לא אזרחי אירופה תוכלו להחליט אם לעבוד 10 שעות שבועיות בהמלך השנה האקדמאית או לעבוד משרה מלאה בחודשי קיץ. אין אפשרות לעשות את שניהם, בדקתי.

מגורים

אם חלמתם על מעונות משותפים, חדרי אוכל וקמפוס מאוחד אולי הולנד היא לא בדיוק המקום בשבילכם. רוב הסטודנטים לא גרים במעונות (אם יש בכלל מעונות) ופקולטות בדרך כלל מפוזרות ומשתלבות בעיר. אני אישית חושבת שזה דווקא ממש מגניב שהפקולטה שלי ממוקמת פחות או יותר בתוך איזור החלונות האדומים. קחו בחשבון שלא קל למצוא דירה/חדר במיוחד בערים הגדולות ולכן חשוב להתחיל לחפש מוקדם. אם האוניברסיטה מציעה מגורים הייתי ממליצה ללכת על זה ואחר כך לשקול לעבור. אם בכל זאת תרצו לחפש דירה, תוכלו להתחיל עם האתרים האלו:
kamernet
easykamer
pararius

אתם עוד איתי? יופי! התהליך אולי נשמע מאיים אבל אם תיתנו לעצמכם מספיק זמן זה קטן עליכם. אנחנו עשינו את זה לפניכם ויהיו עוד שיעשו אחריכם. איטז דואבל! ותאמינו לי, שווה כל שקל וכל דקה! תוכלו למצוא עוד המון מידע כאן.
המון בהצלחה! ואולי נתראה בקרוב 🙂

Tot de volgende keer,
דניאל