Tag: זוגיות

  • להתגרש: איך זה עובד

    חשבת שהשמיים יפלו. כבר הרבה זמן המחשבות על מה יהיה ואיך זה עובד בכלל, מנקרות בראש ומקפיאות לך את הלב. אז מה בעצם קורה שם, מעבר להרי הגירושים?

    שימי תבורי קרע אותנו מצחוק כששר שהבטחנו זה לזו שאם זה ייגמר נגמור את זה יפה. לא תמיד זה יפה, או אם לדייק, רגשות מורכבים, גם כששומרים על מסגרת התנהלות נאותה, זה דבר מטלטל ומפעיל, ולפעמים נתפס קצת לא מוכנים בגלל שהרגשות יטלטלו בנקודות לאו דווקא צפויות. 

    ברצותנו או שלא ברצותנו, בתהליך הפרידה יתקלפו שכבות הגנה שייצרנו במשך שנים. חרדות קיומיות סביב ביטחון כלכלי, קשר לילדים, ערך עצמי, יצופו על פני השטח. וכן, זה מפעיל, זה יצרי, זה אנושי. 

    כדי לברוא תהליך מיטיב שיפתח פרק חדש בחיינו וגם בחיי הילדים, יהיה הכרחי לדעת את פשר הלמה המפעיל אותנו, ולהיות מסוגלים להרגיע אותו מבלי ׳להתערבב׳ בנסיבות. כאשר פחד או נקמה או בדידות ינהלו את תהליך קבלת ההחלטות שלנו, החוויה תהיה חוויית שבי, שתנציח את הכאב ותשחזר את פצעי היחסים במתכונת אחרת. הבחירה בפרידה היתה לכתחילה בחירה בחופש, וגם אם לא היתה הבחירה שלך אלא של הצד השני, חופש הוא המפתח לברור על פיו את הבחירות שלך. 

    לכרטיסים שלחו מייל: activiteiten@joodswelzijn.nl

    ומהו חופש? חופש הוא הזכות שלך להיות אדם נפרד, ריבון, אותנטי, שנועד-ה לחיות את החיים האלה במלואם, בכפוף לצו ליבך, הייחודי, המדויק והטהור ביותר. חופש הוא מיצוי של חדוות החיים הקיימת בך, שגם אם כרגע נראה כאילו היא איננה, היא לגמרי חיה ונושמת בתוכך. מיצוי של חדוות חיים היא מה שמטה את הכף לעבר חיים שיש בהם טעם. כאשר נגמרו היחסים, הם נגמרו כי כנראה שחדוות חיים לא היתה בהם, או לא היתה במידה מספקת. 

    כתבות קודמות בנושא:

    ועכשיו, עכשיו הגיע זמנה של האמת. חופש הוא אמת, של רוח, של נפש, של נשמה. ההרגל שלנו לכרוך את האושר שלנו באחרים, זה ההיפך מחופש, והדפוס הזה אינו מסתיים כשהיחסים מסתיימים. ולכן קל כל כך ליפול בשבי של רגשות ומחשבות שיש בהן קולות זרים שאינם משקפים אותך. את הדפוס השגוי הזה נצטרך לסיים בעצמנו. 

    אז לגמור את זה יפה, איך עושים את זה?

    עוד לפני שמדברים על חלוקת רכוש והסדרי ראייה, הדבר הראשון לעשות הוא סדר פנימי. בשקט, ללא קולות ודעות ועצות של אחרים. ומדוע? כי הרוב המכריע של הטעויות בתהליך הגירושים ייעשו בשל סערת רגשות, היצמדות לאחר, התניית הריפוי בתנאים חיצוניים. 

    חיוני להגיע לשלב המשא ומתן מתוך היכרות עמוקה עם מה שמנהל אותנו ומשפיע על הלך הרוח, ולא כי אנחנו מנסים להתעלות על רגשות, אלא פשוט כדי להיות במקום מיטיב ולא הרסני- בשל אותן רגשות. 

    בהירות היא הכלי המרכזי למטרה הזאת ולכן זה הזמן לשבת ולכתוב:

    • מה הכי כואב לי עכשיו? ומדוע בעצם. זה הזמן לפרט עד כמה שניתן. חיוני לכתוב בגוף ראשון, ולציין רגשות ומחשבות, ולהשתדל להימנע מלהסביר את הרגשות שלך באמצעות מה שהוא-היא עשו או לא עשו. נגדיל לעשות ונשמיט אזכורים של אנשים אחרים. 
      ׳׳אני מרגישה מוקטנת וזה עושה לי רע׳׳, זה ניסוח מועיל, כי הוא עוסק ברגשות שלך ולא בנסיבות. 
      ״איך היא עשתה לי את זה״. זה ניסוח מגביל, כיוון שאין בו התבוננות בעולם הפנימי שלך, אלא במישהו אחר.
    • מה השאיפה העמוקה ביותר שלי, עבורי? שאיפה היא מנוע. ואת המנוע המיטיב הכרחי לגייס כרגע, כי קל יותר לעבור לחשיבה לעומתית, קנטרנית, מתגוננת- כאשר אותו אדם שכבר לא יחיה איתנו יותר, הוא היסטוריה, ואת-ה העתיד. לכן, יש צורך בגיוס קול אותנטי שיניע אותך לעבר משהו שהלב שלך משתוקק אליו. וזה יכול להיות כל דבר, ובלבד שיהיה שלך ורק שלך.
      ״הרבה שנים קיוויתי לממש את עצמי מקצועית״. זאת עדיין לא השאיפה שלך אלא התמקדות בהחמצה. ״חשוב לי השנה להיות נאמנה לגוף שלי״. כאן המקום לתאר את השאיפה. מה חשוב לי ואיך ארגיש כשאממש את השאיפה. 
    • רשימת האיכויות שלי, שיעמדו לרשותי תמיד. ממה אני עשוי-ה? מהם החלקים שחיזקו אותי לאורך השנים? זה חשוב להיות מסוגל-ת לשרטט את קווי המתאר שלך מבלי להוסיף אף אחד לסיפור. את רעידת האדמה הזאת נצלח אך ורק בזכות הברית הפנימית שלנו, ההכרה באיכויות העמוקות ביותר שלנו, והנאמנות לצו הלב ללא כחל וסרק. 
      כאן המקום לתאר כל מה שניחנת בו. כישורים, ניסיון, קווי אישיות, תובנות ואמונות, תעצומות נפש, גוף ורוח. למנות, לפרט, להביא דוגמאות. זה יעזור מאוד אם הרשימה תכנס לטלפון או תתלה במקום בולט.
    • מה אני מבטיח-ה לעצמי? מה יהיה הקוד שלפי אנהג בי, אפילו כשיהיה מעייף ועצוב. על מה אתחייב בפני, זאת רשימה שצריך לעמוד בה.
      ״אני מבטיח-ה לי לא לנזוף בי כשאכשל״
      ״אני מבטיח-ה לקלח אותי באהבה ערב ערב.״

    תהליך פרידה וגישור פורה והחלמה מגירושים תתחיל בהבנה, והתחייבות, שלא להפר יותר את הנאמנות שלך לעצמך. ולשם צריכות להיות העיניים נשואות. כאשר התחייבת לנאמנות לעצמך, את יכול-ה לדעת שלמעשה כבר יש לך מענה לכל החרדות שצפות ועולות, כי הברית שלך איתך, היא תרפא, תפצה, תגונן ותנחם אותך. וכשתתמסר-י לתובנה הזאת תרד מועקה אדירה מהלב. 

    בהצלחה בדרך.

    לרשותך תמיד, 

    רותי

    לכל הכתבות של רותי

    אולי יעניין אותך לצפות ב:

     

    https://dutchtown.nl/the-forum-for-israeli-leaders-in-the-netherlands/

  • הכנה לפרידה

    בואו נדבר על זה רגע, מהו מפלס האושר הזוגי שלך כרגע?

    אפילו שצעדנו צעד גדול בעשורים האחרונים וגירושין הם כבר לא משהו להתבייש בו, עדיין רבים יעידו שייסורי הנפש הקודמים להחלטה הם קשים מנשוא. מה יש שם שמקשה כל כך על קבלת ההחלטה?

    לכל הכתבות של רותי 

    האמת העצובה היא שרק חלק מהאנשים המיוסרים בחיים זוגיים ללא אהבה ולפעמים גם ללא ביטחון, יבחרו לסיים את הקשר ולהתקדם הלאה. 

    שאלת השאלות היא איך אדע *בוודאות* שהחלטתי נכון? 

    אז הנה מדריך קצר למתלבטים ולמתלבטות:

    1. זה הזמן לבדוק עם עצמך כמה כבוד את-ה נותנ-ת לרגשות שלך. היכן מאוחסן העלבון? היכן מאוחסנת בדידות? צער? הבסיס לבחור לסיים את הקשר או להישאר בו הוא הקרדיט שלך לאינטואיציה, לרגשות, לצרכים, לאכזבות שלך. שם נמצא המצפן המשמעותי והאמין ביותר שלך. כשמקשיבים לו מתבהרת התמונה.
    2. משבר הוא הזדמנות טובה לבדק בית, אבל לא מהמקום המוסרני והמצליף. בדק בית היא תחנת התרעננות. זה הזמן לעצור בצד ולבדוק: מה שלום החלומות שלך? מתי שוחחת איתם? מתי התגפפת עם הרצונות העמוקים ביותר שלך? האם המרחב הזוגי שלך מקפיא או מצמיח את משאלות לבך? זהו רגע יחיד ומיוחד, לשבת ולהתפנות לשאול את עצמך, מה החלום, הקריאה העמוקה שלי בחיים? אולי יש לך חלום על מגע עמוק נפש בנפש? אולי חלום על כנות ופתיחות? זה הזמן לתת להם פתחון פה מבלי לנטרל ולפלטר.
    3. מהי מידת האותנטיות שלך בקשר? כמה קליפות מצפות אותך? כמה מקום יש לנפש שלך להופיע במלואה בתוך היחסים? כמה דברים שרצית לומר בסופו של דבר התכווצו או נגנזו?
    4. האם הרגשת איום כלשהו על ביטחונך? האם חווית השפלה, הקטנה, סחיטה, בוגדנות, עורמה? האם אלימות רגשית, פיזית, מינית, כלכלית היא חלק מהשיח בקשר?

                                               

    אלה הן אכן שאלות נוקבות, ולפעמים יציפו מצוקה ותסכול גדול. אבל לצד הכאב, יש במענה על השאלות הללו שירות גבוה לעצמך. ומדוע? הרי אם להתבונן בדורות הקודמים, שם המסר הוא ברור- הישרדות בכל מחיר, גם ללא אהבה. כי יש תלות כלכלית, כי הבדידות מאיימת, כי הילדים יסבלו. אבל משהו השתנה מאז. צמחנו, למדנו משהו על ההבדל בין חיי אמת, עם תשוקה עזה לשמחה ואהבה, לבין חיים נוקשים, יבשים, מנוכרים מהלב שבו התברכנו. וההבדל הזה, הוא ההבדל בין להיות או לחדול.

    אם השבת על השאלות האלה ביושר, יש לך התחלה טובה יותר לדעת האם ההחלטה שלך נכונה או לא.

    כופר נפש הוא לא אופציה, גם כאשר ישנן חרדות אמיתיות מבדידות, ממחסור כלכלי, מפוגענות. 

    בכדי לצאת מתוך קשר, חיוני להתעורר לתוך הקשר שלך איתך. 

    בליווי זוגות בתהליך הפרידה ובקבוצת התמיכה במתגרשות בחרתי לשים את הדגש על תהליך ההתחברות, לאמת, לקול פנימי, לאמונה שלך בעצמך. כשהחיבור הזה הוא הנושא, הדרך מתבהרת והקושי הופך לאנושי יותר והכוח צף למעלה ומתגייס למענך. 

  • חיסון קורונה זוגי

    אחת החזיתות של משבר הקורונה, שפחות נוח לדבר עליה ברבים (וחבל) היא החזית הזוגית.

    ברור שהזוגיות היתה גם לפני משבר הקורונה, שדה שחלקו מעובד בעקביות, ובחלקו יש קצת קוצים בשוליים. הזוגיות היא מראה תלת מימדית שצועדת איתנו בכל אשר נלך, ככה זה. ולכן ברור שמצבי קיצון כמו סגר או חרדה כלכלית, דאגות בריאותיות וריחוק מהמשפחה המורחבת, יעצימו קשיים קיימים. אבל, זהו רק חלק מהתמונה. כי המצב המיוחד הזה, יכול לשמש גם כהזדמנות נפלאה למנף חברות ולהעמיק אינטימיות.

    האתגרים הזוגיים בסצינה הביתית הרועשת והתזזיתית הם רבים ומגוונים, ורגע לפני שעושים טעויות חפוזות ומצטערים עליהן, הנה כמה כללי אצבע לעת חירום, ששווה להעלות לדיון ולגבש סביבן הסכמות. 

    >>> קורונה בהולנד – כל העדכונים 
    >>> לערוץ יוטיוב של דאצ׳טאון 

    פרטיות ושקט

    ראשית כל נחדד, ונקדש: נפש האדם זקוקה לשקט. כמו שינה, כמו פעילות גופנית. שקט, צורך קיומי אמיתי. בשקט נוצרת בהירות, נוצר מגע בין חלקים פנימיים, סירקולציה חיונית שהנפש שלנו מקיימת מראשית ועד סוף חיינו, כדי לייצר את הגרסה המדויקת שלנו וכדי לדעת מה נכון לעשות. בלי שקט, אין מצפן לדרך. וכן, זה מתאפשר גם בתוך המולה ולחץ אבל באופן חלקי ולזמן מדוד. ואכן, מי שמתרגל מדיטציה כבר שנים, יצליח בקלות רבה יותר לייצר שקט פנימי גם בעתות סערה. אבל רובנו ממש לא שם. וזה, בסדר גמור. 

    הרצון הטבעי והבריא להיות לעזר, לאוזן קשבת, לתמוך, להתקרב ברגעי משבר, הוא רצון מבורך. הוא מעיד על האמון של בני הזוג בקשר והתפקיד המרכזי של היחסים בחיי השותפים.

    אבל, אם נרצה לגונן על הנכס היקר הזה, מומלץ להקדיש מחשבה לצורך נוסף, שכביכול עומד בסתירה.

    הצורך הבסיסי בשקט ופרטיות, הגובר בימים אלה, נועד להגן על המשאב הגדול ביותר של הזוגיות – העצמיות. עצמיות היא היכולת של הפרטי להגדיר את גבולות הנפש, לדעת להגדיר צרכים ותחושות, לנתב רגשות ולעבד אותם. עצמיות היא המסד לזוגיות בריאה ויציבה, ולכן חיוני לגונן עליה. אמנם הביחד שנכפה מבחוץ מעודד עשייה משותפת ופעילות אינטנסיבית במרחב המשפחתי, אבל שיחה משותפת ועבודת כתיבה פרטית ששני בני הזוג יעשו, תוכל לרומם את הביחד לפסגות חדשות, כיוון שתכיר בצורך בזמן שבו כל אחד הוא אדם נפרד, שייך לעצמו בלבד. זמן שיש בו אפשרות לצאת לבד החוצה או להסתגר בחדר בשקט. זמן שניתן להקדיש לאוורור והדהוד פנימי, שקשה כל כך לייצר כשילדים מטפסים עליך ובמקביל צריך לטגן, לקפל, להקריא ולקלח.

    מה עושים: קובעים פגישה זוגית. המהדרין יתכבדו בדרינק, פינה נעימה לישיבה, אווירה מתאימה. לכבוד הפגישה לוקחים דף ועט ועונים לבד על השאלות הבאות:

    1. למה אני הכי מתגעגע/ת עכשיו כשאני מדמיינ/ת את הלבד שלי?
    2. מה המתנה שהייתי הכי רוצה להעניק לך?
    3. מה האתגר הגדול ביותר שלי בסגר?

    את התשובות על השאלות האלה, בכתב יד, מקריאים בפגישה המשותפת. רק משתפים. לא דיון, לא חיווי דעה, לא הערות שוליים. מבלי לגעת בטלפון או להציץ בטלוויזיה, פשוט הקשבה כנה, אוהדת. 

    הצעד הבא הוא תיאום לוח זמנים קבוע שעליו מתחייבים. מדי יום, חצי שעה לכל אחד. לבד, בלי דין וחשבון. בשקט, בדרך המתאימה לך ביותר. התיאום מראש מבהיר שאין צורך לבקש או לקבל שחרור. זו אינה מחווה של רצון טוב, זאת לקיחת אחריות עליונה על היחסים ובעיקר על הבריאות האישית, שעליה אנחנו נלחמים עכשיו. 

    כשיגיע הרגע לצאת, לא יהיו שום לחצים או מניפולציות, אך ורק פרגון. וגם אם לא יהיה, יוצאים ודי. חיוני לשמור מכל משמר על ההבטחה ההדדית הזאת. היא תשמור עליכם כפליים.

    הסכמות ומחלוקות

    אולי בימים כתיקונם המרחב שאינכם חולקים מאפשר לחמוק ממחלוקות, פשוט כי אתם לא עדים לפערים וסתירות בסגנון ההתנהלות. שעות מועטות יחד חוסכות חיכוכים. והנה עכשיו כשכולם בבית, הכל בפנים. סגנונות שונים, תפיסות אחרות, התמודדות אחרת עם מצוקה. הוא מרדים אחרת ממך, כמה מעצבן. היא מתדיינת איתם כשאתה כבר היית קובע עובדות, מתסכל אותך מאוד. 

    ותכלס יש הרבה על מה לריב, וזה בראש ובראשונה סובב סביב אתגר ההורות לילדים הכלואים בבית ויוצאים (טיפה) מאיזון. יש גם ויכוחים על התנהלות כלכלית, וכמובן על חלוקת נטל במשק הבית. יש ביקורת על אורח חיים שמצליח להצית את הצד השני, פשוט כי ככה זה עכשיו. 
    הבקשה כאן היא לעשות משהו שנראה כביכול כמו פשיטת רגל ערכית, אבל בפועל יכול להציל את המצב. 

    אתם סגורים בבית עם מישהי-מישהו, שאולי את האחיזה המעטה שעוד יש להם בתוך חוסר הוודאות הכללית, ינסו לתבוע באמצעות הכתבת כללים לאחרים, ביקורת, שיפוט, או לחילופין התנתקות מהמתרחש וצלילה לתוך טלפון או ספר. זה, אפילו אם מעצבן, מובן וטבעי. אין טעם לצפות מאנשים (במיוחד מי שאתם אוהבים) להיות משהו שהם לא. זה זמן לעשות הפוך. זה זמן להגיד בקול רם, אני רואה אותך. אני לא בז/ה לך. אני לא מתפלא/ה שקשה לך. לא מוזר לי שאת/ה צועק/ת ומאבד/ת סבלנות. 

    במקום לחנך אותך ולנזוף בך שיצאת לא משהו, אני אגיד לך, ברור לי שקשה לך. בוא ניתן לזה מקום. ניקח את הקושי וניתן לו שם. למשל, “כשהם לא מקשיבים לי זה מעליב אותי”, או “כשמשאירים כאן בלגן אני מרגיש זלזול”. 

    במקום להטיף מוסר, נושיט יד ונגיד, זה אנושי, ואנושיות היא כרגע כל מה שיש לנו. יתר הכיסויים ושכבות ההגנה נלקחו מאיתנו. רק אנושיות, ולכן רק חסד אנושי, יהיו איתנו ברגעים המורכבים האלה. וזה, די והותר. 

    מפתיע עד כמה מחווה כזאת שולפת את הקוצים גם ממי שיוצא לו עשן מהאוזניים. אין צורך להסכים כדי לוותר על קרב. זה אומר- אין צורך לנסות להתגבר על מחלוקות. זה לא הזמן לגבש עמדה אחידה לגבי גידול הילדים וניהול משק הבית. זה הזמן לשחרר אחיזה ולהשלים עם היכולות המוגבלות שלנו. זה, יותר מהכל, ילמד את הזוגיות שיעור חשוב בקבלת העצמי, המוגבל, העייף. קבלה היא תנאי לחברות אמת. 

    מה עושים: 
    מגדירים גבולות גזרה. ארוחת ערב, אתה תעשה (כמו שאתה מבין). את תכניסי למקלחת (בדרך שאת מוצאת לנכון). ושם, מתחייבים מראש, לא להיכנס לדיונים. שום דיון תוך כדי קציצות וכלים לא יוביל לשיח אמיתי עם תובנות מצמיחות. אז שם מחליטים מראש:

    אין דיון, פועלים רק מתוך תכנית מוסכמת. לא מנסחים עכשיו מניפסטים לטווח ארוך, רק מסכימים שהדברים לא יקרו לשביעות רצוננו המלאה, ומגנים על זה בדיוק. מכילים את העובדה שזה יעזור לדברים להתנהל בחסד ולא במגננה, שזה רווח עצום, במיוחד עכשיו.

    קרבה וחברות

    בתוך זרם האפשרויות האינסופי לדרכי מילוט מתחושת המחנק ומגבלות התנועה, יש לנו את הזכות לבקש רגע של הפוגה מהדחף האסקפיסטי, ולבקש עזרה בלראות בתוך האין, את היש. בדיוק בשביל זה יש חברים. זוגיות מיטיבה המבוססת על חברות, אמורה לתת לשניכם מקום שממנו אין צורך לברוח או להתחמק. פשוט כי הוא אותנטי, בטוח ומצודד.

    אבל הזמן הלוחץ הזה יכול לייצר גם תחושה לא נוחה במרחב הזוגי, פשוט כי הכל מרגיש יותר מדי. אבל הזכות לצאת מחוזקים מתקופת המשבר הזאת היא זכות שצריך להילחם למענה. כשיש מולך מי שרק מנסה למסמס אינטימיות וקרבה, זה כנראה כיוון שמשהו שם לא מרגיש נעים ומעודן מספיק. זה הזמן לקחת אחריות ולנשוף בגחלים הללו, בכדי לתת את התחושה שיש מישהו בצד השני שמתעקש על החברות גם כשנדמה שאין חשק והכל נראה אפרורי וחסר ברק. התעקשות על חברות היא לא לנדנד להיכנס למיטה יחד, לגעת כשלא נעים, לבקר את הצד השני שנסגר ומשתבלל. התעקשות יכולה להיות שקטה וסולידית, ובעיקר מעודנת ולא שיפוטית. 

    מה עושים: זה הזמן לבדוק את עצמך:

    • האם יש משהו תלותי או נזקק מדי בהתנהגות שלך שמרחיק את הצד השני?
    • האם יש בך מידה מספקת של קשב וסקרנות אמיתית? האם את/ה שואל/ת מספיק שאלות המעידות על עניין אמיתי?
    • האם יש בך מספיק אמפטיה וחמלה מול קושי ומוגבלות?
    • האם ביקשתי סליחה לאחרונה? אולי יש טעם לבדוק את עצמך ולבקש קצת סליחה?

    אלה הן שאלות בסיס בקשר זוגי, שחשוב להקדיש להן זמן ותשומת לב, בעיקר עכשיו.

    אינטימיות, פיזיות, מיניות, הומור, תמיכה, יהיו המרכיבים החיוניים שיזינו יחסים בריאים. ולא, זה לא תמיד שם. ואין ממה להיבהל. התקופה המוזרה הזאת היא הזדמנות להיות בשיח פנימי עם עצמך, ושיח משותף בדיוק על המימדים האלה. כי אולי היחסים האלה אינם מצדיקים המשך, ושעת המבחן הזאת מאירה זאת באור בהיר. אבל, אולי דווקא השעה הזאת מבהירה עד כמה מי שאיתך דווקא כן ראוי לאהבתך, מושך אותך, מעורר בך התרגשות,והנה קיבלת הזדמנות פז לומר לה/לו את הדברים ולשרטט מחדש את מסגרת התשוקה והאמונה באהבה. 

    בהצלחה, 
    שלכם ולרשותכם, רותי שלו
     ruti.shalev@gmail.com

    רותי שלו האתר

    זוגיות ישראלנדית – איך עושים את זה?