Tag: חג האהבה

אהבה היא דבר מסובך.

ומה יותר מסובך מאהבה? אהבה בין תרבותית כמובן. 

ומה מסובך יותר מאהבה בין תרבותית? אהבה בין תרבותית שבה אחד מבני הזוג הוא ישראלי.

אם אתם רוצים לדעת איך מתחילים, תרתי משמע, אם בן או בת זוג הולנדים. קיראו את הכתבה הזו, ואם אתם רוצים לדעת איך ממשיכים, קיראו את זו. אבל היום, לכבוד החג העברי לאוהבים, נדבר על השאלה החשובה מכולן: איך מחזיקים מעמד?

לצורך העניין, התייעצנו עם שלושה זוגות ישראלנדים שכבר עברו קילומטראז’ מכובד ביחד, וביקשנו מהם עצות עבור הזוגות הצעירים. למה לצפות, איפה להתפשר, ואיך להצליח להבין את הצד השני.

דייט ראשון בקיבוץ, עם פק”ל קפה באוגנדה, או באפטלינג – אז איך הם נפגשו?

 

יריב וויויאן ביחד כבר 31 שנים. הם נפגשו בקיבוץ דגניה ב’ בקיץ של שנת 1990. יריב היה אז כמה שנים אחרי השחרור, וריכז את ענף התמרים בקיבוץ. ויויאן הגיעה לקיבוץ בתור מתנדבת, והיתה שם כמה חודשים. היא חזרה להולנד להשלים את לימודיה ולאחר מכן חזרה לארץ, הפכה לחברת קיבוץ, ועבדה בתור אחות בבית חולים ולאחר מכן בבית-הילדים בקיבוץ. שלושת ילדיהם נולדו בישראל ורק בשנת 2003, כאשר הקיבוץ החל לעבור תהליכי הפרטה, הם עברו לגור בהולנד, בכפר הולדתה של ויויאן, ליד מאסטריכט. יריב מצא עבודה כמנהל בתחום המוצרים הרפואיים – תחום שבו עסק גם בישראל, וויויאן עובדת בפינת חי טיפולית עם בעלי מוגבליות.

גילי והנס נפגשו באוגנדה בשנת 2007. גילי הייתה בטיול של אחרי התואר והגיעה מטנזניה. הנס היה אחרי ביקור שני בישראל ועשה את דרכו ביבשה מישראל לדרום אפריקה. גילי נכנסה לחדר בהוסטל והציגה את עצמה בפני המטיילים האחרים. פתאום בחור גבוה ובלונדיני שאל אותה בשקט בעברית “מאיפה את בישראל?”. אז היא עוד לא ידעה שזה בערך המשפט היחיד שהוא ידע בעברית… אבל זה היה מספיק כדי לעשות עליה רושם. גילי אמרה מראש שהיא רוצה לגור בישראל, והנס אמר בסדר, אבל קודם כמה שנים בהולנד. הם התחילו אם כך בהולנד באזור ליידן, שם נולדו שתי בנותיהם, ולפני מספר שנים עברו לגור בהרי ירושלים (וכעת הם מצפים לעוד שתי בנות).

גילי ומאטס נפגשו בהולנד. גילי הגיעה לבדוק אופציה ללימודים לתואר שני. חברים לקחו אותה למסיבה, ושם פגשה את מאטס, היא סיפרה לו שהיא רוצה לבקר בלונה פארק, והוא לקח אותה לאפטלינג, אבל רק לאיזורים הרומנטיים – שנים אחרי היא גילתה שיש שם גם רכבות הרים. אחרי שחזרה לארץ הם המשיכו להתכתב והתאהבו, אחרי שנה של הלוך ושוב גילי עברה להולנד ללימודים והם עברו לגור ביחד. ומאז הם ביחד, כבר 19 שנים. במשך השנים הם עברו לגור בכפר, ילדים הגיעו ובזכות מאטס גילי פיתחה גם אהבה לטיולי טבע וקמפינג.

אולי יעניין אותך גם:

עושים קונצים: קרן אור על הילה הוטמכר
טסים לישראל? מגיעים להולנד? המדריך לכל מה שצריך לדעת
להצטרף לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

מה היו הקשיים העיקריים בזוגיות שקשורים להבדלי התרבות?

 

גילי והנס הסכימו לא להסכים בתחומים רבים:

גילי: הנס כל הזמן חושב שאני צועקת, בעוד שברור שאני פשוט מדברת כמו בנאדם נורמלי שאכפת לו ממה שהוא מדבר עליו.

הנס: את כל הזמן צועקת. בכלל צועקים פה כל הזמן.

גילי: אבל למה אתה שואל רק על קשיים? יש גם יתרונות לפערים הבין-תרבותיים. למשל, כל מה שאני אבשל מוצא חן בעיני הנס, הוא לא משווה לאוכל המסורתי מבית אמא/סבתא. אם אני מארחת את המשפחה שלו ליום הולדת אז כל דבר שאני אכין מעבר למרק עם לחם ועוגה מ-Hema, כבר נחשב לדליקטס…

הנס: באמת האוכל שלך טוב מאוד.

גילי: באופן כללי יש גם הבדלים באופן שבו מגדלים ילדים בהולנד ובישראל. יש כאן פוטנציאל לקושי. אני לא חוויתי את זה כקושי אלא כיתרון, אולי מכיוון שהתנסיתי בגידול ילדים קודם כל בהולנד ואולי מפני שאני מעריכה ואף מעדיפה לעתים קרובות את הגישה ההולנדית.

הנס: אני לא יודע אם זה קשור לעניין תרבותי, אבל אחד הדברים שמצאו חן בעיניי אצלך מהתחלה זה שאת אומרת את דעתך בכל דבר.

גילי: וגם שהיה לי פק”ל קפה, כמו כל התרמילאים הישראלים, והזמנתי אותך. וזה כן עניין תרבותי!

גילי: אבל הרבה פעמים קשה מאוד לדעת אם קושי מסוים נובע משוני תרבותי או פשוט מאופי אישי. אני חושבת שחשוב לא ליפול למלכודת של לתלות הכל בשוני תרבותי (וגם לא כדאי להתעלם מההשפעה הזאת).

גילי: יש גם שוני באיך שנתפסת ההתערבות של המשפחה המורחבת. בישראל יותר מקובל שהמשפחה המורחבת “מתערבת”, או מבקשת להשפיע על החיים של הזוג הצעיר ומשפחתו. זו לא נחשבת התערבות אלא דבר טבעי ומקובל. למרבה המזל הנס לא חווה את זה כקושי.

הנס: את אולי חווה את זה כקושי…

גילי: אבל גם חוסר ההתערבות מהצד השני יכול להרגיש מעצבן. צריך לזכור שזה (כנראה) לא נובע מחוסר אכפתיות או מאדישות, אלא מגבולות שמתוחים במקומות אחרים. ועובדה היא שהמשפחה של הנס תמיד קיבלה אותי בחום והוכיחה את עצמה ברגעי המבחן כתומכת.

בהולנד אוהבים קווים ברורים

יריב וויויאן: אין ספק ששפה ודקויות בהבדלי תרבויות הם הגורמים הראשוניים לקשיים, על זה נוסף כמובן הפער בין המנטליות הישראלית והולנדית – תרבות של לזרום לעומת תכנון לפרטי פרטים. למשל.

כשעברנו להולנד, יריב פתח משרד יעוץ למוצרים רפואיים, ונתקל בכמות אין סופית של חוקים, שהישראלי הסביר יתקשה להבין את ההיגיון שבהם. כשהתעניין מדוע נדרש לרדת לרזולוציות כאלו התשובה שקיבל הייתה – “היכן עובר הקו?” – בהולנד אוהבים קוים ברורים.

שמרנו  על קשר עם המשפחה בארץ דרך סקייפ שעלתה לאוויר, ולתקופה ממושכת נהנינו מטיסות צ’רטר שיצאו מליאז’ שבבלגיה.

בסופו של יום,יריב הסתגל. “בסה”כ מגלים שהרוב לא כצעקתה ואולי מוטב לישראל לייבא כמה מהתובנות”.

לבקש עזרה אבל גם להתנצל כמו שצריך

גילי ומאטס: אחד ההבדלים הברורים עבור גילי היה נושא בקשת העזרה או טובה מאחרים. גילי: כאשר נטיתי לבקש למשל שיבואו לקחת אותנו מתחנת הרכבת, במקום ללכת עשרים דקות ברגל, זה היה משהו שהפריע למאטס. לא צריך לבקש עזרה עבור דברים שאפשר לעשות לבד. לא להתעצל וגם לא לקטר אלא לקחת אחריות על החיים שלך.

דבר נוסף שגילי חושבת שהיא למדה ממאטס, ומהולנדים בכלל, זה להתנצל כמו שצריך, ולא, “אני מתנצל/ת אבל…” הנהוג בישראל.

ואיזה מנהגים ישראליים מאטס נאלץ לבלוע? באופן מילולי, שום ותבלינים, הם צוחקים. לקח לו קצת זמן להחליף את התפריט הקבוע שלו של תפוחי אדמה ומטוגנים למיניהם, בתפריט שכולל יותר ירקות, ולאכול בריא יותר באופן כללי, אבל מהר מאד הוא התרגל. הוא גם למד להיות יותר פתוח ולדבר על רגשות, דבר שהתרבות ההולנדית לא מצטיינת בו במיוחד. היה לו גם מאוד חשוב לעזור לגילי לגדל את הילדים עם המסורות של שני העמים.

לא מתווכחים על איך שוטפים כלים

 

מהן העצות העיקריות שלכם עבור זוגות ישראלנדים צעירים אשר עושים את צעדיהם הראשונים ומתלבטים לגבי כל השאלות הגדולות?

גילי ומאטס:

• לזכור תמיד שאתם אוהבים אחד את השני, לשמור ולגדל את האהבה, ולהיות פתוחים אחד עם השני
• ללמוד להבליג. לא תמיד צריך להיות צודקים. אנחנו למשל לא הגענו לעמק השווה בנושא שטיפת הכלים – אז כל אחד עושה את זה בדרכו כשמגיע תורו, והשני מבליג בשקט.
• תמיד לזכור שיש כמה נקודות מבט, טוב להבין מה חשוב לצד השני ולעזור לו להגיע לשם. ולא ללכת לישון כועסים אלא מחובקים.
• ללמוד לגשר על הבדלי התרבויות, וליצור לעצמכם מסורות חדשות משלכם.

גילי והנס:

• עד כמה שניתן, להתנסות במגורים בשתי המדינות לתקופה ממושכת, כדי להכיר את התרבות והמשפחה. וגם כדי שההחלטה איפה לגור תהיה יותר מבוססת.
• באופן כללי, אם אתם לא חשים סקרנות כלפי התרבות והשפה של בן/בת הזוג, כלפי המקום שבו הוא גדל, זה אומר דרשני.
• ללמוד האחד את שפתו של האחר, אבל לא להפוך את בן/בת הזוג למורה שלכם להולנדית/עברית! זה יכול להיות מאוד מתסכל. אבל כן אפשר ורצוי לעזור זה לזה בתרגול, לקרוא ביחד, לשוחח שיחה קלה, ללמד שיר קצר.
• הכל מצריך קצת יותר מאמץ בזוגיות בין-תרבותית. תקשורת טובה, כנה ופתוחה היא הכרחית וחשובה בכל זוגיות, אבל כאן צריך גם להיות מאוד מודעים להנחות יסוד שאנחנו באים איתן מנוף מולדתנו ולדבר גם עליהן.
• חשוב לדבר מראש מהרגע שברור שזה רציני על דברים כמו איזה אורח חיים מקיימים בבית, איך מגדלים את הילדים, איך חוגגים את החגים, ברית מילה לילדים וכו’. כדאי לדעת שיש בסיס של הבנה והסכמה בנושאים האלה.

יריב וויויאן:

• ללמוד להכיל, לנשום לאט, למלא את הריאות ואז לנשוף לאט החוצה – במילים אחרות לספור עד עשר.
• ממליצים בחום ללמוד את השפה, גם אם לא חייבים, עצם זה שאתה מראה מאמץ פותח דלת בצד השני.
• לא לחשוש מקבלת החלטות, להימנע ממצב של ישיבה על הגדר או על מזוודות.

לסיכום, אוהבים ישראלנדים צעירים יקרים. זה אפשרי! אבל ראו הוזהרתם – גזרו ושימרו את עצות הזהב האלה, ואל תגידו שלא ידעתם. בעוד 20 שנה, נשמח לשמוע בדאצ’טאון את סיפור הצלחתכם.

 

לכל הכתבות של שלום

 

[adrotate banner=”55″]

 

לכבוד ט”ו באב, כמה זוגות ישראלים-הולנדים נותנים לנו הצצה לחייהם הזוגיים הרב-תרבותיים ומגלים שהיעדר שפת אם משותפת הוא לפעמים דווקא יתרון. ואיך קשורים עומר אדם ואנדרה האזס.

“לא צריך לצעוק, אני יושב מולך”, הוא מסמן לי עם היד בעדינות להוריד את הווליום.

“אבל אני בכלל לא צועקת, מה אתה רוצה”, אני עונה ותוהה אם לכל ההולנדים יש בעיות שמיעה מוזרות כאלה, שגורמות להם לשמוע צלילים רמים, או רק ההולנדי שלי רגיש כל כך. ולמה הוא חושב שאני עצבנית כשאני בסך הכל מנסה להסביר משהו שחשוב לי, ולמה הטון שלי מלחיץ אותו, ולמה הוא חושב שאני חסרת סבלנות, ולמה הוא מחמיץ פנים כשאני מסננת כוסססאומו, ובכלל – זה בגלל שהוא הולנדי ואני ישראלית, או פשוט מפני שהוא זה הוא ואני זו אני?

מכיוון שכולנו תבנית נוף מולדתנו, כנראה שלעולם לא נוכל לעשות לחלוטין את ההפרדה בין האופי שלנו לתרבות שלנו. בני זוג רב-לאומיים/תרבותיים/לשוניים נדרשים, כמו כל זוג אחר, להתמודד עם החצי השני, על משוגותיו האישיות, ובו זמנית גם עם שפתו השונה, עם הרגליו התרבותיים המוזרים, ועם העובדה שהוא חושב שגבינת גאודה היא אב מזון ומחית תפוחי אדמה היא ארוחת ערב לגיטימית.

        עוד על אהבה בדאצ’טאון:

• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים וקרקרים)
• בדרך לחתונה (ההולנדית) עוצרים בטייק-אוויי 
• אהבה ישראלנדית

אצלי או אצלך?

שני זוגות הולנדים-ישראלים הסכימו לחלוק איתנו כמה תובנות וסיפורים מחייהם הרב-תרבותיים. שירה גור-זאב, מהנדסת בניין בת 28, ודניס דה קונינג, בן 29 מנהל לקוחות בחברת IT, הכירו לפני שנתיים בנופש במקסיקו, והיום הם מאורסים. לפני שנה עברה שירה להולנד וכיום הם מתגוררים בווייכן שליד ניימכן. אבן הנגף הפוטנציאלית הראשונה היא כמובן סוגיית ה”אצלך או אצלי?”, כלומר, איפה לגור. באופן נוח למדי, שירה התעניינה עוד לפני ההיכרות עם דניס לגבי רילוקיישן ורואה רק בעתיד הרחוק שלה מגורים בישראל. דניס בדיוק להיפך – תמיד דמיין את העתיד הרחוק שלו במדינה חמה על שפת הים, אך כרגע מעוניין להישאר בהולנד. עם זאת, הם מציינים שהמעבר של שירה היה תלוי בכך שדניס יישאר פתוח לאפשרות העתידית שיום אחד הם יגורו ביחד בישראל.

במקרה של אביעד פז, 32, ומריין רנזיק-פז, 31, העניין היה פשוט אף יותר. אביעד חי כבר שמונה שנים בהולנד כשמריין הבנקאית נכנסה לבית הדפוס שאותו הוא מנהל באמסטרדם. אחרי המפגש הראשון הם מצאו זה את זה בטינדר, ולדבריהם, “מאותו יום הכל הלך כמו קסם”. לפני שלושה חודשים התחתנו.

 

לא דיברנו עוד על אהבה

הסוגייה האקוטית השנייה היא בדרך כלל השפה. שירה ודניס מדברים ביניהם הולנדית, “או לפחות משתדלים”. שירה למדה בשנה האחרונה הולנדית באוניברסיטה ודניס למד עברית באופן עצמאי ולא מזמן אף התחיל ללמוד אצל מורה פרטית. גם אביעד ומריין עושים מאמצים הדדיים בתחום הלשוני. “אנחנו מדברים בעיקר אנגלית בינינו, אבל אנחנו מנסים לשלב זאת עם מילים בהולנדית ובעברית”, הם אומרים. ומהן שיטות הלימוד המובילות? “אביעד מתאמן בהולנדית בהאזנה למוזיקה של אנדרה האזס, ומריין לקחה כמה שיעורים בעברית וחייבת להקשיב לעומר אדם…”.

למי שאיכשהו לא יודע, אנדרה האזס (Andre Hazes) היה זמר הולנדי פופולרי ביותר בשנות ה-70, שהתמחה בעיקר בז’אנר levenslied, “שירים מהחיים”, כלומר בלדות פולק קורעות לב על אהבה, געגועים וקשיי היומיום. בקיצור, מעין שלמה ארצי. הנה שיר אהבה מפורסם מאוד שכתב האזס לאשתו, “היא מאמינה בי”:

ולא נקפח גם את עומר אדם שלנו, שנוסע עד דימונה לאהובתו (שהרי יש ישראלים שדימונה עבורם רחוקה עוד יותר מהולנד…):

יש מי שחושבים שהיעדר שפת אם משותפת הוא מכשול בדרך להבנה הדדית תקינה וזורמת. אבל שירה מאירה זאת באור אחר וחושבת שהבדלי השפה דווקא עשויים לקרב בין בני הזוג: “אם אנחנו רבים או סתם עצובים אנחנו מדברים באנגלית ואז מסננת המילים צפופה יותר מאשר בשפות האם. מה שגורם למה שאומרים להיות יותר ענייני ומחושב”. כלומר, הצורך להשתמש בשפה זרה יוצר השהיה שיכולה לתרום להרגעת הרוחות ולברירת המילים. ולא רק בעידנא דריתחא. מנגנון ההשהיה הזה פועל גם כשרוצים להסביר זה לזה רעיונות ומנהגים שהתרגלנו אליהם מילדות. פתאום הדברים אינם כה מובנים מאליהם. מדוע בעצם לצום ביום כיפור אם בשאר השנה אפילו לא שומרים כשרות? אולי ברית מילה היא באמת מנהג שאבד עליו הכלח? האמנם הולנדים סובלנים כל כך? והאם יכול להיות שפפרנוטן (pepernoten) זה בעצם ממש מגעיל?

בקיצור, הצורך להסביר לאחר את שפתך ותרבותך מביא אותך עצמך לבחון מחדש את הידע והנחות היסוד שלך. וכאן נוצרת הזדמנות ליצירת תרבות זוגית ומשפחתית משותפת שלא נסמכת על הרגלים אוטומטיים. נוספת לכך העובדה שלפחות אחד מבני הזוג רחוק מהמשפחה ומהחברים, ומהמסורות שלהם. כך שביום שישי בערב לא הולכים לארוחה אצל ההורים ובשבת לא הולכים לים עם החבר’ה. צריך להחליט ביחד מה עושים.

שוק ב”על האש”

הבדלי הרקע והתרבות הם כמובן לא רק הזדמנות ליצירה אלא גם מקור לקשיים. האם השוני מפריע לפעמים לזוגיות או דווקא מקרב?

שירה ודניס: “דניס טוען שהאופי של שירה חזק מאוד, עצמאי ומושפע מהשירות הצבאי, מה שגרם לו להתחבר אליה יותר מלהולנדית הממוצעת. אבל לפעמים הוא חושב שזו גם הסיבה שהיא עקשנית. שירה חושבת שדניס לפעמים יותר מדי פוליטקלי קורקט וצריך לדבר קצת יותר בחופשיות עם אחרים, לרבות עם המשפחה שלו”.

אביעד ומריין: “אנחנו שונים מאוד ובו זמנית דומים מאוד. אולי זה מה שגורם לנו לאהוב. אנחנו לומדים זה על זה כל יום – ויש הרבה מה ללמוד. אנחנו מאמינים שהאתגר שמציבה התרבות השונה הופך את הכל למעניין הרבה יותר”.

 

יש כמובן גם מצבים משעשעים או מביכים. בפעם הראשונה שמריין באה לבקר בארץ חבריו של אביעד הכינו לשניים הפתעה ישראלית וערכו לכבודם “על האש” חגיגי, כולל מוזיקה רועשת וודקה בשפע. מריין הייתה בשוק. ואילו אביעד זכה לחוויה ברבנטית אמיתית – חגיגות הקרנבל. שירה התנסתה בשוני בשפת הגוף. היא הייתה מסמנת לדניס “חכה רגע” בתנועת היד המקובלת עם הצמדת האצבעות לאגודל, עד שהבינה שזה לא אומר כלום. דניס חווה אינטימיות ישראלית מהי כשהתקשה להבין מדוע המוכרת בחנות הבגדים בנתניה שואלת אותו שאלות על טיב מערכת היחסים שלו ואיך הוא מתמודד איתה.

ותמיד יהיו דברים שקשה להסביר. לשירה קשה להסביר לדניס מהי פטריוטיות ואהבת המדינה. לדניס קשה להסביר לשירה איך להיות אובייקטיבית בנושאים שקשורים לישראל או בסוגיות דומות. מריין מנסה להסביר לאביעד איך לצאת לפאב ולשתות עשר בירות כמו הולנדי אמיתי. אביעד מנסה להסביר למריין שאם ישראלים עונים בצעקות זה לא מפני שהם כועסים, אלא מפני שבישראל כולם צועקים…

אז כנראה זה לא רק ההולנדי שלי שרגיש לצעקות. מוזרים ההולנדים האלה. בכל זאת אני מחבבת אותו, בכל השפות.

ט”ו באב שמח, בעברית ובהולנדית, ואם יש לכם טיפים לזוגיות רב-תרבותית/לאומית/לשונית, כתבו לנו בתגובות.

לכבוד valentijnsdag, “יום האהבה”, כדאי להצטייד לא רק בפרחים, אלא גם בכמה מילים וביטויים. מהדרכים לומר “אני אוהב/ת אותך” ועד לכינויי חיבה ביזאריים. ומה הקשר לאכילת צנימים?

כמו רבים מקוראינו, גם אני הגעתי להולנד בעקבות האהבה. מה רבה הייתה תדהמתי כשפגשתי אותו לראשונה בהוסטל באוגנדה, בחור הולנדי צהבהב, שפנה אליי בעברית צחה ושאל “מאיפה את בישראל?”. עוד לא ידעתי שזה בערך המשפט היחיד שהוא ידע אז. אבל זה עשה את העבודה. לשמחתי, ההולנדי המעופף שלי התאהב בעברית עוד לפני שהתאהב בי (ולפעמים אני חושדת שהוא אוהב אותה יותר). לי נותר לנסות להתאהב בהולנדית, כי “אני אוהבת אותך” לעולם נשמע אמיתי יותר, אמין יותר ומרגש יותר בשפת האם. לקראת ה- valentijnsdag, יומו של הקדוש ולנטיין שהפך ל”יום האהבה”, אני מזמינה אתכן להתפנק לא (רק) בשוקולדים ובפרחים, אלא גם בכמה מילים נעימות. או ביזאריות. או פשוט שימושיות לענייני אהבה ואהבהבים.

אולי יעניין אותך גם:

כל מה שצריך לדעת על חתונות הולנדיות 
זוגיות ישראלינדית – איך עושים את זה?
המלצות רומנטיות לט”ו באב

פרפרים רומנטיים

ונתחיל עם התחושה המוכרת לכל אוהב ומתאהב: Ik heb vlinders in mijn buik – יש לי פרפרים בבטן. שימו לב, כאן נחוצה זהירות מסוימת. בעוד שבעברית “פרפרים בבטן” מעידים על התרגשות מכל סוג שהוא, בהולנדית התחושה הזו שמורה לתיאור התאהבות רומנטית. אז עדיף שלא תספרו לגיסתכם ש Ik heb vlinders in mijn buik כי אתן הולכות השבוע למקום העבודה החדש, זה עלול לעורר חשד לגבי טיב היחסים עם הקולגות…

אז פגשתן מישהו, ואתן מרגישות פרפרים בבטן, מה עכשיו?

כדאי לבדוק אם הרגשות הללו הן wederzijds, כלומר הדדיים. קרוב לוודאי שזה גם מה שישאלו אתכן החברים מסביב כשתספרו להם על תחושותיכן: is het wederzijds? – האם זה הדדי?

יש רק דרך אחת לברר זאת:

?wil je met me uit – האם את/ה רוצה לצאת איתי? זו הצורה הישירה והברורה, כלומר, ההולנדית למדי, לבקש ממישהו לצאת. אבל אם אתן מעדיפות גישה מתוחכמת יותר, תוכלו לפתוח ב- versieren, חיזור. וכאן אנו עדים לאופטימיות ההולנדית, שכן בניגוד ל”חיזור” העברי, שתוצאותיו אינן ידועות, ה-versieren ההולנדי טומן בחובו את הצלחת החיזור. כלומר, אם אני אומרת ik heb die jongen versierd, מעין “חיזרתי אחרי הבחור הזה”, משתמע מכך שגם הצלחתי כבר להעלות אותו ברשתי.

אז ברוח חיובית זו נניח שהחיזור צלח וקבעתם afspraakje – דייט.

במעבר לזוגיות

אם הדייט מתקדם יפה (טיפ: אל תצפו שהגבר ישלם, כן? כאן מאמינים בשוויון, בעיקר כלכלי) ומגיעים בעקבותיו דייטים נוספים, הרי אפשר לומר שאתן ב-verkering – מערכת יחסים, ותוכלו לומר ik heb verkering, או שיש לכן vriend, חבר, או vriendin, חברה. בדומה לעברית, המונחים הללו מתארים הן חבר אפלטוני והן חבר רומנטי. איך מבדילים? dat is mijn vriend משמעו “זה החבר (הרומנטי) שלי”, ואילו dat is een vriend van mij משמעו “זה חבר (אחד מני רבים) שלי”.

אז עכשיו אתן כבר מאוהבות, ובהולנדית: …ik ben verliefd op. כלומר, אם את מאוהבת בהנס, אזי אמרי ik ben verliefd op Hans. וזה בדיוק הזמן ללמוד כמה מילות אהבה ללחוש באוזני אותו הנס (או הנקה):

Ik vind je leuk – אני מחבבת אותך (מילולית: אני מוצאת אותך נחמד).

Ik vind je lief – אתה מתוק בעיניי (מילולית: אני מוצאת אותך מתוק/אהוב).

וגולת הכותרת – איך לומר אני אוהב/ת אותך?

Ik hou van jou הוא המשפט המקובל ביותר. הפועל houden בצורותיו השונות עניינו אחיזה ושמירה (במובן של keeping). מי שמעדיפה ניסוח רכושני פחות יכולה להשתמש ב-ik heb je lief המיושן קמעה אבל עדיין רומנטי. אם רגשות האהבה חזקים במיוחד, אפשר להשתמש ב- ik hou zielsveel van je , שמשמעותו היפה היא “אני אוהב/ת אותך בכל לבי ונשמתי”. ובמקרה שהאהוב דובר פלמית אמרי לו את המשפט הנעים הבא ik zie je graag, מילולית – “אני אוהב/ת לראות אותך”.

כעת, משמצב הדברים המתקתק ברור, יש צורך בכינויי חיבה מתקתקים:

המתבקשים הם lief, אהוב או מתוק, ו-lieverd, אהוב. schat, אוצר, או על דרך ההולנדית – schatje, אוצרון קטן וחמוד. ועכשיו אנחנו מגיעים לשמות המעניינים באמת: scheetje ו-poepie, פלוץ קטן וחמודון וקקי קטן וחמדמד, בהתאמה. לא ברור לי מה זה אומר על הרומנטיקה ההולנדית האנאלית משהו.

ומה עם תאוות הבשרים?

ולסיום, מהי אהבה רומנטית ללא קצת תאוות בשרים. מתחילים עם  המילה שמעלה גיחוך על שפתיו של כל דובר עברית – kus, נשיקה, ועם knuffel, חיבוק (באופן חמוד למדי כך גם נקראות בובות פרווה רכות של ילדים). מדלגים על שלב ההתמזמזות, כי אין לכך מילה ממש (אם מישהו מכיר שישאיר תגובה) ואם כולם מרוצים ורוצים מגיעים למעשה האהבה. כמו בכל תחום שנחשב לסוג של טאבו, גם כאן מונחים רבים לתיאור המעשה, ולעתים ההבדלים ביניהם דקים. אם אתם רוצים ללכת על בטוח השתמשו במושג vrijen הנייטרלי למדי, או met iemand naar bed gaan, “ללכת עם מישהו למיטה”, הדומים משהו ל”לשכב” העברי. המונח הוולגרי יותר הוא neuken, הקרוב יותר ל”להזדיין” העברי אך גס ממנו, משהו כמו “לדפוק”. בקיצור, עדיף להימנע ממנו בפרהסיה.

המושג הרומנטי יותר הוא de liefde bedrijven, “לעשות אהבה”. אך היופמיזם האהוב עליי לקוח מתחום הקולינריה ההולנדית (המהוללת): נניח שאת מעוניינת לבלות את הלילה עם מישהו, תוכלי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול איתך איזה קרקר קטן – wil je met mij een beschuitje eten?. לא שההולנדים משווים חלילה את ההתעלסות לאכילת צנימים יבשים, אלא שהדבר בא לרמז על ארוחת בוקר משותפת, שתתרחש כמובן לאחר בילוי לילי יחדיו.

ולקינוח, טיפ לוולנטיינז דיי עצמו – Valentijnskaartje. גם בחג הזה, כמו בכל אירוע משמח או מצער בחייהם, ניכרת החיבה העצומה שרוחשים ההולנדים לכרטיסי ברכה למיניהם. בניגוד לאמריקאים, שמעניקים זה לזה סוכריות ושוקולדים (מגעילים), מעדיפים ההולנדים לשלוח זה לזה כרטיסי ולנטיינז אנונימיים. זה טוב במיוחד לביישנים שבינינו, וכמובן מועיל לשירות הדואר.

חג שמח!