שנים חשבנו על הרגע הזה שבו נפתח איתם בשיחה פתוחה ונאורה על מיניות, על סקס, על עצמנו כשהיינו בגילם. ואז זה קרה, מוקדם משחשבנו, אחרת לגמרי ממה שדמיינו לעצמנו. עכשיו כשאנחנו הורים, מגדלים את ילדינו רחוק מהמקום בו גדלנו, הפער בין מה שציפינו שיקרה למה שמתרחש במציאות, מקבל משמעות מורכבת אף יותר, פשוט כי גם לתרבות ולנורמות החברתיות הסובבות אותנו יש משקל רב בעיצוב תודעת המיניות הבריאה, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים.
ולמה בעצם הפער הזה?
הנה כמה נקודות למחשבה:
- אז הנה מסתבר שאנחנו בעצם בני אדם מורכבים, שכוללים לא רק את מה שאנחנו חושבים ומרגישים, אלא גם את מה שאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחשוב ולהרגיש. יש בנו גם מבוכה, סימני שאלה, זכרונות ופחדים שלא נמצאים בקדמת חיינו, אלא מאוחסנים מאחור, וצפים כך פתאום דווקא כשאנחנו לא מוכנים. ואז פתאום הוא שואל אותך, אימא, מה זה דילדו? ואת נבהלת מההפתעה, מסמיקה קלות, ושואלת אותו ברוגע – איפה שמעת את המילה הזאת? אתה הרי רק בן 7. את רוצה להיות רגועה מול ההפתעה הזאת, כי כך את מעדיפה אותך. אבל, וכאן מגיע האבל: בכדי ללמד את הילדים נינוחות, פתיחות וקבלה, השלב הראשון יהיה לעבור דרך הנקודות האלה בדיוק עם עצמנו.
אם את *נינוחה* מול המחשבה שבן ה7 שלך עסוק בדילדו? תחשבי על זה רגע. מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליו? תקין? איפה טעינו?… אלה הקולות המוכרים שיצופו אצל רבים מאיתנו, וכן, הם ראויים להתבוננות יסודית. - המקום בו גדלנו, מייצג קונפליקט גדול בין מתירנות ים תיכונית קלילה לבין שמרנות מינית. עד לא כל כך מזמן, הומוסקסאליות למשל היתה עבירה על החוק בישראל, הנקה בציבור היא עדיין לא דבר מובן מאליו, ומאידך שלטי חוצות עם פרסומות סקסיסטיות מחפיצות הן עניין שגרתי לגמרי. שמרנות מינית היא אחד מיסודות הצניעות היהודית, שגם היא מסד תרבותי משפיע, אם נרצה או לא. וכך קורה שגם בקרב מי שהשקיעו מחשבה בפיתוח תודעת מיניות בריאה וחפה ממתחים פנימיים, קיים קומפלקס הדורש התייחסות מעמיקה: האם נותרה בי פינה שמרגישה שמין הוא מלוכלך, זול, מסוכן? התשובה היא שהמורכבות הזאת קיימת בכולנו, ולכן זה תמיד גם וגם, דהיינו’ מין הוא מושך, מרגש, בריא, חשוב וגם מביך או מפחיד או מלוכלך או חסוי. ולכן השאלה היא עד כמה השיח הפנימי שלנו מודע ומודה במורכבות הזאת. עד כמה אנחנו מכירים בירושות התרבותיות וההיסטוריות שלנו כחלק מהעיצוב התודעתי סביב גוף, סקס, מיניות, זהות מינית וכו. כשעולה המחשבה שבקרוב ממש באותה מיטה בה ישן הילד שלנו יתקיים מפגש מיני סוער, שיהפוך להיות חלק משגרת חיי המשפחה, היא מחשבה לא קלה לעיכול לרבים מאיתנו. וזה, לגמרי בסדר.
- וכמובן, יש את ההכרה המורכבת בהתבגרות הילדים, באובדן התמימות שלהם, בהיותם אנשים נפרדים, עם צרכים ורצונות, שלאו דווקא מתיישבים בנועם אם אלה שלנו. ואז פתאום עולה הקול- אני לא הייתי כזאת! כשאני הייתי בגילו לא התנהגנו ככה וכו. לא פשוט לעכל את השונות הזה, את ההיפרדות, שרק תלך ותתעצם ככל שיגדלו. אבל אנחנו מסוגלים להכיל אותה, לומדים תוך כדי תנועה.
אולי יעניין אותך גם:
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
שכחו אותי בבית, לפחות אלמד הולנדית – המלצות לבילוי בחופשה ביתית
מה ילמדו על הומוסקסואליות בבית הספר?
והנה, כשכבר הגענו לשיחה המורכבת הזאת, נוסף הפקטור המהותי של פערי התרבות בין המוכר לנו מחיינו כילדים בישראל, לסביבה ההולנדית שהיא איך נאמר, אחרת לגמרי בכל מה שקשור להתמודדות עם מיניות בריאה.
הולנד עשתה קפיצה תודעתית משמעותית בשנות השבעים כשהומוסקסואליות דוברה בגלוי בפה מלא בטלוויזיה והוכרה גם על ידי הממסד, אפילו הממסד הדתי. דהיינו התייחסות למיניות בכלל ולנטייה הזאת בפרט, מעידה על בשלות מחשבתית וצורך בביסוס נורמות מכבדות ומכילות לכולם. אבל כל זה לא היה מתאפשר אילו לכתחילה מיניות לא היתה נתפסת כחלק אינטגרלי מבריאות האדם. עירום מלא בסאונה למשל, מקלחות משותפות בבית הספר, כמה מעמת בשבילנו וכמה טבעי בשבילם. וכך גם לגבי הסברה מינית במערכת החינוך.
חינוך מיני מוגש בדרך כלל כחלק מלימודי ביולוגיה, דהיינו משהו ׳טבעי׳, שאינו נתון לדיון בכפוף להשקפת עולם, פרשנות או מחלוקת. כלומר המסר המרכזי הוא שפשטות וטבעיות הם משהו שיש לכבד, ומה שגוף האדם מכתיב הוא למעשה צו שיש לו מקום בעיצוב מדיניות חינוכית וציבורית.
מזווית מבטנו כהורים השואפים להעניק לילדים מסד יציב של שיקול דעת וביטחון עצמי, הפער בין אז והיום, בין כאן ושם, הוא בהחלט הזדמנות משמעותית לאתגר את עצמנו ולייצר פתח לדיון פנימי משמעותי, שהוא השלב המקדים לשיח עם הילדים.
כמה פתיחות יש בי באמת? מה כן מביך אותי שם? מה נתפס בעיני כ׳מחוץ לתחום׳ ומדוע? האם יש בי עניין לאתגר את תפיסת המיניות שלי? האם חלו שינויים בחלוף השנים בהתבוננות שלי במיניות בכלל ושל עצמי בפרט? מה תרמה ההורות למיניות שלי? כמה שחרור וחופשיות אני חווה עם הגוף שלי?
השאלות הללו הן שאלות יסוד, שמבלי להשיב עליהן לא נוכל לקיים שיח מעמיק עם הילדים בנושא. כי לילדים כידוע, חושים חדים והם קוראים אותנו מעבר למילים. כך שמוסר כפול, מבוכה, אשמה, סודות, חשש, טראומות מיניות, ישחקו תפקיד מכריע ביכולת לתווך להם את הנושא מתוך חופש, ויפגעו ביכולת להעניק להם תמיכה והשראה בדרך לעיצוב מיניות בריאה. גם גבולות לא ניתן ללמד כשאין אחידות פנימית בנושא. אפשר לומר עד מחר- אתה יפה כמו שאתה ואתה צריך לשמור על הגוף שלך. הוא לא ישתכנע אם את לא מסוגלת לומר ולעשות את אותו דבר בדיוק לעצמך. כמה פשוט ומאתגר בו זמנית.
אז מה לעשות?
קודם כל לפתוח עם עצמך את הנושא. לפתוח ביניכם ההורים את הדברים. לשתף בתשובות שלכם לשאלות הנ״ל, להקשיב ולאתגר. ואז להציב את השאלה הבאה ביניכם לדיון:
מה אני מאחלת לילד-ה שלי בתחום המיני? מה התפקיד שהייתי רוצה לקחת בתהליך ההתבגרות המינית שלה-שלו? תשובה כנה צריכה להיות מפורטת, מעמיקה ואישית.
ההשקעה הזאת היא יקרה מפז ותשתלם לכולם. כי בסופו של יום, הקשר ביניכם הוא בראש ובראשונה סיפור אהבה, סיפור על אמון. נושא כה טעון וכה משובב הוא מנוף לשדרוג היחסים והזדמנות לעבור בו למקום חדש.
בברכת מיניות שמחה ומרגשת לכולנו,
לרשותכם בקליניקה,
רותי שלו
לכל הכתבות של רותי
