Tag: יום האישה הבינלאומי

לציון יום האישה הבינלאומי 2021, פנינו לארבע נשים שהקימו עסק עצמאי בהולנד. הן שמחו לחלוק מניסיונן ולתת עצות לעצמאיות המתחילות.
מה הסוד שלהן? כישרון, ניסיון ותשוקה למקצוע. כולן מביאות את הרגש בבניית העסק ובסוף גם מסכימות: ״פשוט צריך להעיז.״

 

“הרכבתי צוות מנצח של אנשי מקצוע, ונהנתי מכל רגע”

שרלי פאם לב, מעצבת פנים עצמאית

שם העסק: Fam Studios
מקום פעילות: אמסטרדם והסביבה
השירות המוצע: עיצוב פנים, השבחת נכסים, ייעוץ, הום סטיילינג

---

למה עיצוב פנים, מה משך אותך לתחום הזה?

״עיצוב מלווה אותנו בכל היבט בחיינו, גם אם לעיתים איננו מודעים לכך. כמעצבת רב תחומית, אני עוסקת באמנות פלסטית מילדות, בתיכון התמקדתי בפסיכולוגיה ואמנות חזותית. התקבלתי ללימודי אדריכלות באוניברסיטה וברגע האחרון החלטתי ללמוד תקשורת חזותית. במסגרת הלימודים התמחיתי בלימודי טלוויזיה וקולנוע (שגם כאן, האהבה לאדריכלות בערה בי ולכן בחרתי קורסים העוסקים בתאורה, חללים, תלת מימד, טקסטיל ותולדות האדריכלות). בתום לימודי עבדתי כ’ארט דיירקטור’ במשרדי פרסום מובילים. בהמשך דרכי עבדתי כמעצבת ממשק וחוויית משתמש בכירה בחברות הייטק מהבולטות בתחום.
כשבן זוגי ואני החלטנו לעבור להולנד, נחשפתי מחדש לאהבה הישנה שלי, האדריכלות. האסתטיקה והפונקציונאליות ההולנדית הקסימו ובו בעת אתגרו אותי:  החללים הקטנים ואופי הבנייה המקומי. מרגע שנחתנו, התחלתי לעסוק בבנייה, שיפוץ, תכנון ולמידת חומרים. הרכבתי צוות מנצח של אנשי מקצוע, ונהינתי מכל רגע. אחרי כ-6 שנים בתחום ואחרי לימודים מתקדמים בעיצוב פנים, הבנתי שזה הרגע הנכון לפתוח את הסטודיו שלי.״

נקודת המפנה/נקודת הפריצה בעסק

״נקודת המפנה קרתה השנה, אחרי דחיפה של הקרובים אליי. נתפסתי יותר מדי פעמים בוהה בבתים סביבי ומדמיינת איך הייתי משפרת ומשנה את החלל שלהם.  אחרי שנים של התעסקות בבנייה ועיצוב למכרים בלבד בהולנד, ארה”ב וישראל, כל סובבי ראו את התשוקה והיכולות שלי בתחום. זה היה ברור מאליו שהעסק יוקם – זה היה עניין של זמן. השנה ההחלטה הבשילה וזה קרה.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אני מאמינה שכל אישה עצמאית היא מודל לחיקוי. האתגרים הינם אינסופיים ולפעמים קשה מאוד למצוא את האיזון בין קריירה, משפחה וזמן פרטי.״

כיצד השפיעה הקורונה על התפתחות העסק, ומה תוכניותייך לשנה הקרובה?

״הקורונה לא פגעה בהיקף העבודה, להיפך, הביקוש ונפח העבודה עלו. בעקבות הסגרים, הבית הפך להיות מרכז חיינו. אנשים מחפשים פתרונות נוחים ויעילים לעבוד מהבית וכן ליצור סביבה יותר נעימה ופונקציונאלית למשפחה. בעיניי לקוחות זוהי הזדמנות להרחבת/החלפת/שיפוץ הבית. אני נרגשת מכל פרויקט שיוצא לדרך ומצפה לאתגרים שיעמדו בפניי בשנה הקרובה.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״אני מאמינה שכאישה, הראייה שלי מאוד רחבה ומכילה. אני רגישה לצרכי הלקוחות שלי וכאמא יש לי נסיון ותובנות שתורמים ומעשירים את הפרויקטים שלי. הרקע שלי בפסיכולוגיה עוזר לי להבין את צרכיו של הלקוח ובצורה זו לתכנן  את הפרויקט. התפקיד שלי הוא לענות על הצרכים, הרצונות והחלומות שלו.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״תאמינו בעצמכן ולכו על זה!״

 

לאתר Fam Studios

לדף הפייסבוק של הסטודיו

שרלי יצרה מחשבון חינמי שעוזר ללקוחותיה לחדד את הטעם וההעדפות שלהם, אולי יעורר בכם השראה לפרויקט הבא

 

אולי יעניין אותך גם:

קהילות ישראליות נשיות בהולנד – יום האישה 2020
5 נשים ישראליות שהמציאו את עצמן מחדש בהולנד
באות מאהבה – אמניות ישראליות יוצרות בהולנד

 

״כשיש לך חלום – את מוצאת את הדרכים להגשים אותו״

נועה ברום המקימה ובעלת בית הספר לאימון אישי ICCI

שם העסק: ICCI – The International Coaching & Counselling Institute
בית ספר / מכון ללימודי מקצועות האימון והטיפול
מקום פעילות: כרגע אונליין מכל מקום בעולם, בית הספר נמצא בהאג
השירות המוצע: קורסים לאימון אישי, בקבוצות קטנות, להכשרת מאמנים חדשים שיהיו מאמנים עובדים בקהילה שלהם

---

ספרי לנו על העסק שלך

״את בית הספר הנוכחי הקמתי בשנת 2018. המטרה בסוג האימון שאנחנו מלמדים (אימון אישי / Life coaching), היא להביא את התלמיד לעסוק בסיום הקורס באימון המתמקד בכל אתגרי החיים. למשל: הסתגלות למקום חדש, אובדן, גירושין, רצון לשינוי, או כל חוויה שאנו חווים ומרגישים בה תקיעות מסוימת וצריכים עוד מישהו שילך איתנו, יחשוב איתנו וישאל שאלות מכוונות ומעצימות. המאמן הופך לאדם נוסף שיעזור לנו לטפל במחסומים שיש לנו, ולברר למה לא קורה לנו משהו בצורה טבעית. המטרה היא למעשה להבין את המצב כפי שהוא באמת (ולא רק כפי שאנו מספרים לעצמנו), לחפש יחד פתרונות מגוונים, להחליט על דרכי פעולה ולקבל כלים וכוחות להתיר את הקשרים, לפעול, ולהגיע לתוצאות הרצויות לנו. את כל זה אנחנו מלמדים את הסטודנטים לעשות עם המתאמנים בדרך מקבלת, חומלת וללא ביקורת, בשילוב עם דרכי פעולה בהן הם יכולים לקחת את המתאמן שלהם הרבה מאד צעדים קדימה ואף להגיע למטרות.״

מה הביא אותך לצאת לדרך עצמאית?

״עד שהגעתי להולנד הייתי שכירה, לימדתי בבתי ספר בלונדון ובאוניברסיטת אוקספורד. במקביל עברתי הסבה מקצועית והתחלתי לעבוד כמטפלת ומאמנת, בהולנד. זה מאוד הצליח, כי זה משהו שנמצא בתוכי, אני מאוד אוהבת את התחום הזה. החלום שלי תמיד היה לעבוד בארגונים בינלאומיים, לשם חתרתי והגעתי אני מאמינה, (וזה הוכח!). כשיש לך חלום – אתה מוצא את הדרכים להגשים אותו. לאט, עם המון עבודה עצמית ותודעתית. במקביל המשכתי ללמד באקדמיה בה למדתי בעצמי טיפול ואימון. בשלב מסוים החזקתי ברשיון לנהל את השלוחה הבינלאומית שלהם והשלוחה פרחה. לאחר תקופה הבנתי שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולפתוח בית ספר כזה בעצמי: להקים משהו שידעתי שאני טובה בו, שאני מומחית בו, ושיהיה מקום להגשמת הרבה רעיונות שהיו לי לגבי איך דברים צריכים להראות ולהעשות מבחינה מקצועית.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אני עוקבת ונעזרת כבר הרבה שנים באשת שיווק ועסקים בשם מיטל צ׳סנר, המעבירה קורסים בשיווק. אני תמיד נמצאת באיזו שהיא תכנית שלה. היא מבחינתי השראה לאישה המקימה עסק לבד, אישה מחזקת אנשים ומעצימה הרבה נשים אחרות. מבחינתי היא ממש המודל לאישה שפתחה עסק, מריצה אותו כמעט לבד בצורה מעוררת השראה – היא התחילה מכלום ממש.״

איך הקורונה השפיעה על הפעילות של העסק?

״האמת? נפלא. ככה החלטתי שיהיה מהרגע הראשון וככה זה הפך להיות בפועל. וזו לא קלישאה. זו הייתה החלטה.
העסק פעל מעל חצי שנה לפני הקורונה ויצא שבקורונה היו 2 קורסים שרצו במקביל והיה לי ברור שהקורסים לא מפסיקים אלא מוצאים פתרון אחר. במקור הקורסים התקיימו פיזית בהאג. החיבור לזום לא היה לי קשה כי עבדתי בזום שנים קודם לכן, עם זאת היה צורך להתאים ולהעביר את הכל לאונליין, אז ישבתי והשקעתי במערכים חדשים ומותאמים, למדתי ונהייתי ‘ספצית’ בללמד אונליין (הדרכה שלי על זום קיבלה מעל 2000 שיתופים ונתתי יעוץ למכללות אחרות). הדינמיקה אחרת בזום. זה מחייב ההתבוננות על אדם במסך. נוצרו קשרים טובים והיה גם צורך של אנשים להתקרב בתקופה הזו של הריחוק הפיזי וזה עבד ממש טוב.״

מהן תכניות לשנה הקרובה?

״ממש השבוע נפתח כבר המחזור הרביעי בקורס הבסיס במתכונתו החדשה, והפעם לגמרי אונליין (ניתן עדיין להצטרף, נעשה לכם השלמה של היום הראשון). במקביל נפתח גם קורס ההמשך בו משולבת גם התמחות שנעשית יחד איתנו. מדובר ב- 100 שעות שבהן אנחנו הולכים עם התלמיד יד ביד עד שהוא מרגיש מסוגל לפרוץ אל העולם כמאמן עובד בקהילה. זה מדהים לראות כשזה קורה. בשביל לתמוך בתלמידים הטובים, פתחנו לוח מאמנים באתר שלנו, שבו מתמחים ותלמידים לשעבר, יכולים להציע שעות אימון ללא עלות, וזה מצב מנצח לכל הצדדים. הם מתנסים, הלקוח מקבל מאמן ברמה גבוהה ובכך מקבל תמורה, ואנחנו עוזרים לכולם בבניית קהילה של מאמנים איכותיים שאנחנו יודעים מי הם ומה טיבם (חשוב כל כך בעולם בו מקצוע האימון עדיין די פרוץ).
הפרויקט הבא שלנו הוא כניסה לארגונים. אנו מציעים השנה תכנית חדשה, קורסים המיועדים לארגונים, אשר יתמקדו יותר בכישורי חיים המגיעים מתחום האימון. אלו קורסים יותר קצרים שמעבירים כלי האימון לצוות או ארגון כישורים חשובים.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״רכות, קבלה והקשבה. החלק הנשי שבי נכנס לעסק ולכן מתחברות אלי יותר נשים (אך יש בהחלט גם גברים…).
וגם את האישה שאני אחרי האובדן של בנינו הבכור. הבנתי דרכו איזה כוחות מטורפים יש לי כבן אדם להתמודד ולגדול מתוך שבר אישי עמוק. אני יכולה לתרגם את זה לעסק: הנחישות, הידיעה של מה שאני רוצה אך גם היכולת לגמישות וקבלה שלא הכל בידיים שלי. היכולת להתמודד. זה משהו פנימי. התודעה הזאת שאני יכולה ומסוגלת וככה יהיה. תמיד יש סביבי נשים אחרות, קהילה כזו או אחרת וזה עוזר לי בעסק. אני אוספת איתי נשים שכפי שאני מאמינה בהן, הן מאמינות במה שאני עושה ובי. ככה מורכב הצוות שלי וכל נותנ/ת שירותים לעסק. התמיכה הזו היא פשוט מדהימה.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״להוות דוגמא אישית ולהנהיג את העסק שלך. להיות המנהיגה של העסק שלך וגם של הלקוחות שלך. להראות ללקוחות שאת אנושית וגם לך יש קשיים, לשתף את זה למשל במדיה החברתית, ומאידך לדעת מה את רוצה, לחתור לשם ולהראות שיש גם פתרונות. כמו כן לדבוק ב”אני מאמינה” שלך, בטוב שאת יודעת שאת מביאה לעולם. להנגיש את עצמך, את הידע שלך ואת כל היכולות הנפלאות שקיימות בתוכך דרך העסק שלך. כשאת מראה את זה בגלוי ובאופן פתוח, העולם רואה ומתחבר אליך ואל מה שהעסק עושה.״

 

www.TheICCI.com
לדף הפייסבוק של המכון לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המכון בה עולות לדיון שאלות הקשורות לאימון ודרך חיים מיטיבה לחצו כאן.
למכון בלינקדין לחצו כאן

 

 

״המשפחה שלי, כולם היו יזמים ועצמאים. זה אצלי בדם״

חנה זוואף, מעצבת אירועים עצמאית

שם העסק: Accents
מקום פעילות: אמסטרדם והסביבה
השירות שאת מציעה: ייעוץ, תכנון ועיצוב אירועים

---

ספרי לנו על העסק שלך, איך התחלת ולמה עיצוב אירועים?

״תמיד הייתה בי תשוקה לאופנה. החלום שלי היה לפתוח עסק משל עצמי. את לימודי סיימתי כשהייתי בת 19, והתחלתי לעבוד עבור חברות גדולות בתחום האופנה. עבדתי במשך 10 שנים כסטייליסטית. העסק הראשון שלי שהקמתי יחד עם אימי, היה בתחום עיצוב ירידים. כשקיבלתי תגובות מפרגנות המשכתי לעבוד באופן עצמאי כסטייליסטית, ובמקביל עבדתי בעיצוב אירועים ללא תמורה בשביל חברים ואנשים שביקשו את עצתי. בהמשך התמקדתי יותר בתכנון אירועים. שהובילו אותי לפתיחת העסק הנוכחי. 

אני מתמחה בעיצוב ותכנון אירועים גם בתקציבים קטנים. אני מאמינה שאפשר להיות יצירתי ולתכנן אירועים בכל תקציב. נקודת המוצא בתכנון האירוע צריכה להיות בחשיבה חיובית מה אני רוצה לעשות ולמה אני שואפת, ולא- מה שאני לא יכולה. לקוחות מרוצים ואירועים מוצלחים נותנים לי את הדרייב להמשיך ולהצליח בעבודתי. התקשורת והמפגש עם האנשים הוא העיקר כאן. וזה סיפוק גדול. החיים מפתיעים אותנו, לדוגמא נגיף הקורונה. כולנו מושפעים ומוגבלים בשל המצב. אנחנו מוכרחים להמשיך לחשוב חיובי.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״המשפחה שלי. כולם היו יזמים ועצמאים. לאבי ודודי היה עסק משלהם, זה היה עסק משפחתי של סבי עוד משנת 1880. זה משהו בדם שלי. פשוט גדלתי איתו. כילדה גדלתי באזור כפרי ליד רוטרדם, אמא שלי רצתה שתהיה לנו סביבה ירוקה ושקטה. כשאחי ואני סיימנו תיכון עברנו לאמסטרדם כדי ללמוד. את חיי הבוגרים ביליתי בעיר.
כמי שגדלה ב״מדינה״ (מחוץ לאמסטרדם) אני מרגישה שיש בי פרספקטיבה רחבה יותר לחיים. אבי נסע הרבה בעולם לצרכי עבודתו, וזה השפיע גם עלינו, למדנו הרבה ממנו על תרבויות שונות. יחד עם הקושי של לגדול מחוץ לבועה של אמסטרדם, ללא יהודים בסביבתי, יכולתי ללמוד איך להסתכל על דברים מחוץ לקופסא. לא הייתה לנו קהילה יהודית חזקה כילדים. תמיד היו פה ושם יהודים וחברים יהודים בסביבתנו אבל זו אף פעם לא הייתה קהילה גדולה שמקיימת חיי קהילה חזקים. ההורים שלי התאמצו להנגיש לנו חוסרים כמו למשל, שיעורי יהדות מדי יום ראשון.״

זיכרון שהשאיר בך חותם בעבודתך במהלך השנים:

״עבדתי ביריד ארוטי פעם, הייתה זו ארוחת ערב מיוחדת walk in dinner. את המלצריות החלטתי להלביש רק בפרחים עם נורות לד, זה היה לפני הרבה שנים כשהסטייל של נורות הלד רק נכנס. משימה זו זכורה לי כאחת המאתגרות.״

איך הקורונה משפיעה על העסק שלך?

״השנתיים האחרונות דווקא היו טובות בעסק ואז הגיעה הקורונה, וזה מקשה על העבודה כמובן. לא היו אירועים יותר, הכל פסק. עכשיו זה קצת חוזר, אירועים בבתי כנסת למשל מותר לערוך ל- 30 איש וזו הזדמנות לחגיגה, גם אם היא קטנה. ניסיתי להציע ללקוחות לקיים אירועים בזום אבל זה לא תפס. אנשים אוהבים את הקשר האישי ואת החיבור שבמפגש פיזי. הם רוצים להרגיש מיוחדים שזה הרגע שלהם, וזה קשה להעביר באונליין.״

מהן התוכניות לעתיד?

״אני עסוקה בימים אלו בפרויקט גדול של עיצוב  שישה בתי ספר זה פרויקט שונה ומעניין, וגם אותו אני מעצבת באופן אישי ומיוחד לו. כל פרויקט אצלי הוא אחר, אני לא עובדת לפי שבלונות או נושאים. אני חושבת על כל לקוח על הרצונות שלו ומגשימה לו את החלום להצלחה.״

מה את מביאה לעסק כאישה?

״אמפטיה. אירוע זה משהו מלא ברגשות. כולם רוצים שהאירוע שלהם יהיה מוצלח. כאישה אני מרגישה שיש בי את היכולת הרגשית הזו, להבין ולהרגיש מה שהלקוח רוצה. חשיבה מחוץ לקופסא ואני עושה זאת עם הלב.״

את מתנדבת ב״מוקום סושיאל קלאב״, ספרי לנו על זה

״כמי שלא גדלה באמסטרדם, תמיד הרגשתי ‘אאוטסיידרית’. לא רציתי בזה אבל זו ההרגשה שקיבלתי. עד היום אני יכולה להרגיש את העקבות של התחושה הזו. כש’מוקום סושיאל קלאב’ הוקם, זה היה פתוח לכולם. ליהודים או לבעלי זיקה ליהדות. המוטו היה – שלא משנה מאיפה אתה מגיע גיאוגרפית או מה המין שלך, אתה מקובל. כמובן שזה על בסיס של זיקה ליהדות. סביב זה חיברו בין אנשים. זה עיקרון שאהבתי. כולנו בסופו של יום רוצים להיות יחד ולהכיר אנשים. ההרגשה הזו של להיות ‘אאוטסיידר’, מקננת בילדים ועלינו כהורים, כמבוגרים אחראים להוקיע זאת. אם אנחנו כמבוגרים לא נעשה משהו לא נוכל ללמד זאת את הילדים שלנו. לכן הצטרפתי ל’סושיאל קלאב’, הרגשתי ששם העיקרון הזה ברור.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״אל תחשבי אף פעם שאת לא יכולה לעשות משהו, פשוט תעשי. אישה מסוגלת להרבה. עשי מה שאת חושבת ומה שאת רוצה ולמדי מהטעויות שלך.״

 

למידע נוסף תוכלו לבקר באתר Accents

דף הפייסבוק

אינסטגרם

channahzwaaf@gmail.com

מספר טלפון: 310650292979+

 

״אנחנו הנשים חדורות מטרה, ויכולות לעזור זו לזו״

נופר ואן פרנק, פסיכולוגית עצמאית

שם העסק: Van Frank Coaching
מקום פעילות: הארלם והסביבה, אמסטלפיין, אמסטרדם
השירות המוצע: פסיכולוגית ומטפלת רגשית בילדים, מדריכה הורית, ומלווה משפחות ברילוקיישן
הטיפול זמין בעברית, הולנדית ואנגלית.

---

ספרי לנו על המקצוע והעסק שלך

״אני מלווה ומדריכה ילדים והוריהם בנושאים משמעותיים כגון ביטחון עצמי, פחדים, שינויי התנהגות, הפרעות קשב וריכוז, חינוך, גירושין, רגישות יתר, בעיית שינה ועוד. מילת המפתח שלי היא הקשבה, הקשבה פעילה וללא שיפוט. המטרה שלי מושגת ברגע שהילד מרגיש בטוח בעצמו, ויכולת להמשיך בכוחות עצמו ולהורים יש את הכלים לעזור לו בכך. שיטת הטיפול שלי התנהגותית-קוגניטיבית. ואני מזהה את החוזקות של הילד והמקום שבו הוא מרגיש חזק ונוח כדי להגיע לתהליך פנימי משמעותי. כחלק מליווי משפחות ברילוקיישן, אנו מזהים יחד היכן הצורך בייעוץ והכוונה פסיכולוגי בתהליך הפרידה והתאקלמות במדינת היעד, כגון התאמת מסגרת חינוכית, מציאת איזור המגורים התואם את צרכי המשפחה וכדומה.״

למה פסיכולוגיה, מה משך אותך לתחום הזה?

״כבר כילדה הייתי מוצאת את עצמי אוזן קשבת לחברותיי. בכל שנות עבודתי נמשכתי לעבודה עם ילדים שהם יותר אמיתיים ונטולי מסכות. אני מאמינה בגישה המונעת לפני המתקנת: כדאי לכוון ולעזור לילד יש למצוא את החוזקות שלו, את המקומות בהן הוא מלא בטחון, ולתת לו (ולהוריו) כלים כיצד לזהותם ולהשתמש בהם, לפני שהוא נכנס למערבולת שיותר קשה לצאת ממנה. ההכוונה וטיפול רגשי זו מתנה שאני מייחלת לכל הורה וילד.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אמא שלי שהייתה עובדת סוציאלית, היא ההשראה עבורי. היא תרמה ועזרה ודאגה להתנדב כל חייה כדי לעזור לאנשים חלשים. אימי אישה חזקה מלאת חן, הומור, נתינה ואהבה. שהאמינה בעבודה קשה, אהבת חינם ועזרה לזולת. גם אני מתנדבת מידי פעם, תורמת לעמותות ומציעה את שירותיי המקצועיים בעירייה למשפחות מעוטי  יכולת. אני מאמינה שכמה שאתה נותן יותר, כך הרגשת הסיפוק גדלה.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״כאישה חזקה, שגדלה בבית המורכב משתי תרבויות (הולנדית וישראלית), וכן עברה  רילוקיישן כילדה וכאמא, אני יכולה להשתמש כמטפלת  בפן הנשי והרגשי מעבר לפן המקצועי. אני מכירה היטב את השפעות התרבות השונות על התפתחות הילד, ואת הדיסוננס שיכול להיווצר כתוצאה מכך.״

כיצד השפיעה הקורונה על התכניות, האם יש תכניות שתרצי לשתף לשנה הקרובה?

״הקורונה השפיעה ושינתה תוכניות גם אצלי. הרבה מהפעילות שלי עברה לטיפול באונליין בהורים, משפחות וילדים. זה היה בהחלט מאתגר אך גם גילה אפשרויות נוספות ויעילות בטיפול מרחוק. השנה אני מתכננת להרחיב את הפעילות בקליניקה לאמסטרדם (מעבר לזו בהארלם) כך שמטופלים מהאזור יוכלו לקבל זמינות נוספת.״ 

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״לכל הנשים הנמצאות פה בהולנד וחושבות ומתלבטות כיצד ואיך להתחיל במשהו הזה שמדגדג אצלם, שתמיד עניין ומשך אותם – לכו על זה! לכו עם הלב והשתמשו בראש. אנחנו הנשים חדורות מטרה, עינייניות, רגישות וחזקות ויכולות גם כן לעזור אחת לשנייה.
Who run the world… Girls!״

 

למידע נוסף תוכלו לבקר באתר Van Frank Coaching, בעמוד הפייסבוק או בבלוג. 

לקבוצת הפייסבוק לחצו כאן

כתובת: Klein Heiligland 84, Haarlem

 

לפני 15 שנה כשעברתי לגור במאסטריכט, אחד הדברים שממש הטרידו אותי הוא הפרידה מהחברות שלי בארץ. לרבות מאיתנו יש את החברות האלה שתמיד שם כשאת צריכה עיצה טובה, כתף לבכות עליה או שותפות לבילוי משוגע עם צחוק עד דמעות, כל מה שאת צריכה זה להתקשר או היום לשלוח וואטסאפ, והן מתייצבות. עם חברות את יכולה לדבר על הכל בלי לעשות חשבון: לקטר על בן-הזוג והילדים, על כאבי המחזור, על הרעיון החדש שלך לעסק או על הסדרה הזו בטלוויזיה שהיא ניקוי ראש אמיתי בסוף היום. מעגל נשי הוא גם מקום לשאול שאלות בלי להתבייש, תמיד יושיטו לך יד, יכוונו, יסייעו במידע שימושי ופרקטי, ובמעבר לארץ חדשה כל כך צריך מעגל כזה. הפתרון שלי לבעיה היה מאוד פרקטי, מספר שבועות אחרי שהגעתי, הזמנתי אליי את כל הבנות הישראליות לערב בנות אצלי בבית. כל אחת התבקשה להביא משהו לאכול. היה נעים וטעים, ומאז זה כבר הפך לדרך קבע. הפורמט משתנה – בבית או בחוץ, עם סיבה (יום הולדת, Baby Shower) או סתם כי צריכות להתאוורר. הקבוצה הזו מלווה אותי כל הזמן, והקשרים שנוצרים הופכים הרבה פעמים לחברויות קרובות. 

5 נשים הולנדיות שכדאי לכם להכיר

בשנתיים האחרונות, בעיקר בפייסבוק, אבל לא רק ישנה התארגנות נשית של קהילות נשיות שמתארגנות לא רק בעולם הוירטואלי, אלא יוצאות ממנו למיפגשים ומשם נוצרות חברויות. לקראת יום האישה הבינלאומי 2020 רצינו לספר על הקהילות הנשיות הישראליות בהולנד:

קהילת ישראליות בהולנד – בית חם לישראליות שגרות בהולנד

קבוצת הפייסבוק ישראליות בהולנד נפתחה בחודש נובמבר 2017, “בעקבות פוסט שובינסטי בקבוצה אחרת שהכעיס נשים רבות, ויצר את הצורך במרחב ייחודי עבור נשים ישראליות בהולנד בתוך הקבוצה הגדולה הזאת של ישראלים בהולנד.” מאיה יערי התקשרה לאיילת ון קמפן-ארבל אחרי שקראה את הפוסט, וביקשה ממנה עזרה בפתיחת הקבוצה, לאחר מכן הצטרפה אליהן גם גילי ואן-אמן-גנור. כשמאיה עזבה את הולנד הצטרפה לצוות הגר שפיר. כיום מונה הקבוצה כמעט 800 נשים, והיא פעילה באופן יומיומי כאשר הצוות, דואג לשמור על שיח מכבד ואווירה חיובית, ומוודא שיש מקום הבעה בטוח לכולן. רוב החברות הן ישראליות שגרות בהולנד ומנהלות בתים, לימודים, משפחה, קריירה וחיים, שעומדים בפני אתגרים די ייחודיים להן. בקבוצה מגוון רחב של גילאים, מצבים משפחתיים, עיסוקים, השכלה ותחומי עניין. “אנחנו פרוסות על פני כל הפרובינציות בהולנד. כל אחת היא עולם מלא ושונה, אבל השפה העברית ועצם היותנו ישראליות (עם או בלי דרכון כחול) זה דבק נהדר ובסיס לשיתופי פעולה, חוויות ורשת תמיכה חברתית במקום זאת המשפחתית שברוב המקרים חסרה לנו.” מספרת איילת.

מי יכולה להצטרף? איך זה עובד?

“נשים ישראליות שחיות בהולנד, או לקראת מעבר וודאי. הקבוצה שלנו עובדת כמו כל קבוצת פייסבוק סגורה, יש תקנון וכל מי שמבקשת להצטרף מקבלת שאלון, שם היא מתבקשת לאשר שתקרא אותו.

שלושתנו, גילי הגר ואני בשיתוף פעולה כמעט יומיומי ובהתייעצות והעברת מידע רלוונטי בכל פעם שיש בכך צורך.”

האם פעילות הקהילה יוצאת מחוץ למדיה הדיגיטלית?

“יש חברויות שנוצרות אבל גם התארגנויות התארגנות לסייע לחברות קבוצה שפנו לעזרה. זה שהכי ריגש אותי היה איסוף שקיות חלב אם בשביל תינוק שלא קיבל מספיק ממנו וניזקק לתוספת. נשים שאבו ותרמו באהבה ומילאו צידנית בשקיות ובשותפות מדהימה. היתה גם ההתארגנות המדהימה כשבחורה שהגיעה לבדה מהארץ גלשה למצב חירום נפשי והיתה בסיכון ממשי לשלומה. הכנסנו את חדר המצב של משרד החוץ לתמונה, והקבוצה תמכה במידע והיתה בקשר עם אותה בחורה ועם המשפחה בישראל.”

5 נשים ישראליות שהמציאו את עצמן מחדש בהולנד
שש נשים ישראליות מעוררות השראה בהולנד

 

ניפגשות בסלון – הרצאות וסדנאות בסלונים בייתים

כשמורן ששון פרוכטר סיפרה לנעה ברום שהיא מאוד רוצה להעביר הרצאה אבל אין לה מקום, והיא אוטוטו חוזרת לארץ, היא הזמינה אותה אליה להרצות אצלה בסלון. נשלחה הזמנה לכל נשות האזור ולסלון של נעה הגיעו כעשרים נשים שלא כולן הכירו אחת את השנייה. בסוף ההרצאה בזמן שסיכמו נשאלה השאלה למה לא לעשות את זה שוב? באותו לילה נעה כתבה לקהילה הודעה והזמינה אותם לעוד פגישה, ומכך נולד הקונספט של מפגשים בסלון. המיפגש הראשון היה פתוח לכולם, אך לאחר שגם הגבר היחיד שהגיע עזב, נוצרה קהילת נפגשות בסלון. מתוך המשתתפות במיפגש הראשון שלוש נשים התנדבו לארח מיפגש, וזה התחיל להתגלגל.

מאז הקהילה נפגשת אחת לחודש, בכל פעם בסלון אחר, כאשר המארחת אמונה על התוכנית, הרישום והשתייה. כל משתתפת מביאה משהו טעים לנשנש וככה זה קורה, בכל פעם בנושא אחר. היו מפגשים על חשיבותה של הקשבה, סטיילינג טיפולי, איך הצבעים משפיעים עלינו, ועוד. מספר המשתתפות נקבע ע”י המארחת, לפי גודל הסלון שלה. את כל זה מנהל צוות של ארבע נשים: נעה ברום, אדווה מולר, ענת רצאבי, ופז ארבל אשר מאתרות את המארחות ובונות את התוכנית. התקשורת עם חברות הקהילה מתבצעת דרך הוואטס אפ, יש כבר הרצאות מתוכננות עד לחודש ספטמבר. הדגש הוא על מרחב של נתינה ללא ביקורת, כל אחת עושה כפי יכולתה ועם הרבה פרגון. נעה מציינת: “המיפגשים הם ללא עלות, מתקיימים מפגשים בנושאים שמעניינים את המרצה, בין אם זה על התחביב שלה או שהיא בעלת מקצוע ומדברת מנסיונה המקצועי בתחומים שונים. אנחנו לומדות מכל אחת”.

כמה נשים חברות בקהילה? ואיך אפשר להצטרף?

“בקהילה חברות כ-60 נשים, בד”כ חברה מביאה חברה, שרוח הדברים מדברת אליה. אנו מזמינות נשים נוספות, מכל מקום בהולנד. כל אחת שחושבת שזה מקום שמתאים לה, הן כמשתתפת והן כמארחת-מרצה, מוזמנת לצור קשר. למי שרוצה להרצות, אנחנו ממליצות להשתתף בפעילות אחת או שתיים, כדי להבין את רוח הדברים, לפני שאת מארחת להרצאה. אנחנו נגיע לכל מקום בהולנד אליו תזמינו אותנו”.

“זזה” – קבוצת תמיכה לאורח חיים בריא

במאי האחרון הרוכסן של השמלה האפורה המדהימה של קריסטינה סלמן לא נסגר, היא שיתפה את החברות בקבוצת הפייסבוק ישראליות בהולנד בתסכול שחשה, וביקשה עזרה וטיפים אורח חיים בריא, העזה והורדה במשקל שיתנו לה דחיפה להתחיל בשינוי ולהתקדם. תוך כדי כתיבת הפוסט עלה לה רעיון של פתיחת קבוצת תמיכה בדיוק למטרות אלה, וכך נוצרה הקבוצה “זזה”. בעקבות הפוסט פנו אליה נשים רבות, וכך קמה הקבוצה בסוף מאי 2019  שכללה בהתחלה כ-20 נשים. כיום הקבוצה מלכודת מגרעין של שמונה נשים, אשר נפגשות פעם בשבוע לשיחת סקייפ, ביום קבוע. קריסטינה מנהלת את הקבוצה, אליה הצטרפה יעל גולן אשר מספקת מידע מקצועי בנושאים שונים הקשורים לאורח חיים בריא. לזזה יש קבוצת וואטסאפ, המשמשת לקשר יומיומי בו חברות הקבוצה מעודדות אחת את השנייה ומסייעות גם ברגעי משבר. 

ספרי לנו קצת איך מתנהלות הפגישות שלכן

“אנחנו מתחילות בסבב עדכונים שכל אחת מספרת במספר דקות  איך עבר עליה השבוע : השיחות הן לא רק על מה אכלנו, אלה על קשיים שאנו נתקלות בהם, על הצלחות וכישלונות, על החיים שלנו. אחרי סבב עדכונים אנו עוברות לשיחה בנושא שלשמו התכנסנו .בסוף המפגש נבחרת תורנית מים שמזכירה לשתות מים במשך היום לאורח השבוע, ובכל מיפגש נקבעים יעדים לשבוע הקרוב. הקבוצה הפכה לחלק מהיומיום שלה, לחלק מהבנות יש תוצאות מדהימות של שינוי אורח החיים וירידה במשקל. אנו עוברות משברים אישיים וקבוצתיים ומתגברות עליהם יחד.”

קריסטינה מוסיפה: “במסגרת הפגישות אירחנו נשות מקצוע ישראליות שמתגוררות בהולנד, אשר הרצו לנו על נושאים שונים שקשורים לאורח חיים בריא, הנפש והרוח והכל בהתנדבות ובאהבה: גלית האן, רותי שלו, ספי ספיר-בן-דרור ועוד. 

אורח החיים שלי הפך לבריא יותר, אני שותה יותר מים, אני שמה לב למה שאני מכניסה לפה, אני בתזוזה כי אני זזה, למרות שעדיין לא הורדתי את עשרה הקילוגרמים המיוחלים, והרוכסן של השמלה המהממת שלי נסגר בקושי אני בדרך הנכונה. אנחנו ״זזות״ בדרך הנכונה ! כיף לחכות לערב המפגש עם הנשים המדהימות שבקבוצה שהפכו חלק מהחיים אחת של השניה !” 

אם ברצונך להיצטרף לקבוצה , אנא פני לקריסטינה סלמן

חזלך- בית לנשים ישראליות בהולנד

אחרי ששירה ריכטר עברה לגור בהולנד, ולא מצאה עבודה כמעצבת פנים, היא התחילה ללמוד את הנושא של הקמת עסק עצמאי בהולנד. אחרי שנתיים, אחרי שצברה ידע רב והיתה בקשר עם אנשים נוספים באותה סיטואציה, היא חלקה איתם מהידע שלה, וזיהתה שיש עוד נשים ישראליות כמוה, שמנסות להקים עסק. עם הזמן ראתה את צורך של רבות לתחושת שייכות ומעגל תמיכה רחב יותר. כאן נולד הרעיון של חזלך, יצירת מעטפת חמה, מלווה, יוצרת, משותפת לנשות הקהילה שתיתן את תחושת שייכות ועזרה הדדית, שתעשה טוב על הנשמה  צעד אחד קדימה ואז אפשר לדבר על העסק… 

גם שירה פנתה לפייסבוק, וסיפרה שהיא רוצה להקים מיזם לנשים, כחמישים נשים הגיבו לפוסט, נערכו שיחות ומיפגשים, היה חשוב לה לשתף ולשמוע. דניאל בנסקי ואיילת קליין הצטרפו אליה, ממש מהאירוע הראשון ויחד הן סללו את הדרך. לאחרונה הצטרפה רותם שניידר, ויחד ארבעתן מניעות את חזלך.

נכון להיום חברות בקהילה מעל 400 נשים, כל אישה ישראלית שמתגוררת בהולנד, אשר מעוניינת ביצירת קשרים חברתיים או מקצועיים מחוץ למסכים מוזמנת להצטרף. דף הפייסבוק משמש כלי להעברת מידע על האירועים כמו לוח מודעות וירטואלי לפעילויות המתקיימות, ומקום לבניית הקהילה עצמה. בקבוצה לא מתקיימים דיונים או התייעצויות, אלא רק מידע על אירועים בקהילה ואיך ליצור חיבורים אחת עם השנייה. הן מספרות:

“סוגי המפגשים משתנים על פי התכנים הכוללים מפגשי תרבות, אירוע נטוורקינג – נוגע בכל מה שקשור לאורך החיים בהולנד ולשיפור איכות החיים שלנו פה, עזרה במציאת הכיוון האישי שלי וליווי עיסקי בהמשך, אנחנו ממש בונות תוכניות שונות שיכולות ללוות כל אישה בכל שלב שלה בחיים פה בהולנד, החזון הוא להקים מרכז קהילתי פיזי שאפשר פשוט לבוא אליו. אנו קוראות לכולן לצאת מהמסכים ולפגוש אחת את השנייה באופן מציאותי. חשיבות של קהילתיות ולחזור למקורות של תמיכה הדדית בכל צורך שיש.”

 

הריוניות ואמהות לקטנטנים בהולנד

גם קהילת הריוניות ואמהות לקטנטנים בהולנד נוצרה בעקבות פוסט בפייסבוק, רוני בראל וליאת שושן מספרות: 

“הגענו אחת לשנייה לגמרי במקרה דרך פוסט בפייסבוק שעסק בהריון. שתינו היינו אז בהריון – לא מכירות אחת את השנייה כלל. באחת הקבוצות של הישראלים בהולנד מישהי שאלה הקשורה להריון, לאור ריבוי התגובות וההבנה שיש עוד לא מעט ישראליות בהריון פה בהולנד, רוני כתבה כתגובה “תאמינו לי, צריך לפתוח פה קבוצת תמיכה לישראליות הריוניות”. ליאת שראתה את התגובה ישר קפצה על ההזדמנות, פתחה קבוצת וואטסאפ צרפה את רוני ועוד שתי ישראליות שידעה שהן בהריון ומשם כל השאר זה היסטוריה.”

השמועה פרסה כנפיים ועוד נשים ביקשו להצטרף ולצרף חברות. הקבוצה היא דינאמית מצטרפות אליה נשים בהריון ויוצאות נשים שכבר ילדו. עם הזמן ואחרי שהקבוצה הראשונית ילדה נפתחה קבוצה נוספת לאימהות לקטנטנים בהולנד, כאשר קבוצת ההריוניות ממשיכה להתקיים במקביל. בכל קבוצה יש כ-50 נשים כאשר ישנה תחלופה לפי הרלוונטיות של הקבוצה בשלבי החיים של כל אחת. ההצטרפות פתוחה לכל ישראלית שגרה בהולנד שנמצאת בהריון או אחרי לידה שמחפשת קהילה, וקבוצת השתייכות שיכולה לתמוך בה בתקופה כל כך מאתגרת במיוחד במדינה זרה.

רוני וליאת מנהלות את הקבוצות בפועל, אך כולן חופשיות ליזום אירועים ומפגשים ולהעלות תכנים ושאלות לדיון. הן מספרות:“רוב התקשורת בין החברות מתקיימת דרך קבוצות הוואטצאפ (המאוד פעילות) שלנו. אנחנו בעיקר מהוות רשת תמיכה ומקור מידע לנושאים רבים ומגוונים שקשורים בהריון, לידה, הורות והורות בהולנד. הקבוצות הן מתחם בטוח ומקבל, נשים מתייעצות בנושאים רבים ומגוונים וכולן תורמות מהניסיון והידע שלהן.” 

האם יש פעילות מחוץ לקבוצות הוואטסאפ?

“בתקופת ההריון ובחופשת הלידה נפגשנו המון, כמובן שעם הזמן תדירות המפגשים ירדה כי רובנו חזרנו לעבוד, אך עדיין מתקיימים מפגשים, גם במהלך היום עם הילדים וגם בלילה רק האימהות. אנחנו קבוצה גדולה ובתוכה  נוצרו חברויות לפי מיקום מגורים, תחומי עניין, גילאי הילדים וכו.. המפגשים נעשים גם באופן עצמאי ולא רק כמשהו מאורגן.” “אחד המפגשים המרגשים והיעלים היה ערב מידע בו נפגשו נשים שילדו לא מזמן בהולנד עם נשים בהריון וסיפרו על החוויה, שיתפו טיפים ומידע על המערכת המקומית ותהליך הלידה בהולנד. בנוסף האמהות הטריות ענו על שאלות רבות, והיו אוזן קשבת ומקור הרגעה לחששות של ההריוניות. הדבר הכי מדהים היה שאותה קבוצה של הריוניות עשתה מפגש דומה כעבור כמה חודשים אחרי שכבר ילדו עם הריוניות חדשות!! אנו מקוות שמפגשים מסוג זה יהפכו למסורת!” 

יש עוד משהו שתרצו לספר?

“שתינו מגיעות מתחום החברה והקהילות: רוני היא בעלת תואר שני בלימודי נשים ומגדר, עסקה בעברה בהעצמת וקידום נשים ממגזרים שונים, וליאת בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית קהילתית ועסקה בעברה בהקמה והנחייה של קבוצות קהילתיות. כנראה שהשידוך לא קרה במקרה. שתינו מודות על הקבוצות הללו ומרגישות שההריון והלידה לא היו אותו הדבר בלעדיהן. מעבר למידע והתמיכה שנתנו לנו, הן נתנו לנו תחושת שייכות, רשת בטחון וחברות שכל כך היו חסרים  לנו פה רחוק מהבית.”

יום האישה הבינלאומי הוא לא סתם יום, לפרחים ומתנות. מאחלת לכל הנשים באשר הן, שתמצאו את הקהילה שתעניק לכן את התמיכה שאתן זקוקות לה, ולא פחות חשוב שתמצאו את הדרך להעניק את אותו הדבר לסובבות אתכן. כל אחת מהקהילות עליהן כתבתי תשמח לצרף חברות חדשות! מכירות עוד קהילות כאלה – ספרו לנו עליהן.

לפני כמה חודשים לכד את תשומת לבי פוסט נוגע ללב באחת מקבוצות הפייסבוק המיועדות לישראלים בהולנד:

“אני נמצאת כבר תקופה ארוכה ומתישה בחיפוש אחר עבודה ומנסה נואשות כבר להתחיל את הקריירה שלי. הגעתי להולנד בדיוק בשלב הקריטי בו הייתי אמורה להשתלב בשוק העבודה. כמובן שהדברים זזים קצת בקצב אחר כשמהגרים למדינה חדשה, וכשיש צורך ללמוד שפה חדשה (ומעיקה). על מנת להתקדם פה המשכתי מיד ללימודי תואר שני, מה שניתן דחיפה קלה בהתקדמות אבל לא באמת. אני מוצאת את עצמי קוראת את הפוסטים שלכן ומקבלת את הרושם שרבות מכן נאלצו ‘להמציא’ את עצמן מחדש מבחינה מקצועית כשהגיעו להולנד. יש אמת בזה? או שאני סתם מניחה הנחות? שמתי לב שלא מעט נשים כאן עובדות כעצמאיות בכל מיני תחומים שונים ויצירתיים. ואני תוהה – האם זאת הדרך להתקדם? איך מישהי שהייתה בעברה עורכת דין/ עיתונאית/ מנהלת יח”צ הופכת להיות מורה ליוגה או מדריכת טיולים? האם באמת מציאות ההגירה מאלצת אותנו לבחור כיוונים חדשים ומשונים שעליהם לא חשבנו מעולם בעבר? אני חווה תסכול קשה מהמצב הזה, אני מרגישה כמו איזה פוטנציאל מבוזבז. מרגישה שהשנים עוברות ואני לא מצליחה להתרומם מקצועית ושוקלת האם באמת שווה לחפש כיוון אחר לגמרי??”

עשרות תגובות הביעו הזדהות וביקשו לעודד ולהביע תמיכה. הרי רבות כל כך מאיתנו נמצאות במצב הזה או במצב דומה. עזבנו קריירה מצליחה בארץ, או לפחות אפשרות לעבודה מספקת, ואנו נאלצות להתמודד עם מחסומי שפה ותרבות. חמש נשים ישראליות שעברו להולנד חולקות איתנו את ההתמודדות שלהן עם האתגר המקצועי והשינוי שהביא עמו. יש מי שנאלצו להתפשר כדי להתפרנס, ואחרות יכלו להישען על המשכורת של בן הזוג, חלקן יכלו להמשיך במקצוע (בערך) ויש מי ששינו כיוון לחלוטין. אבל לכולן הרילוקיישן/מעבר/הגירה היווה זרז למסע של חיפוש עצמי, מתסכל, מהנה, מאכזב, מעשיר.

עוד בנושא בדאצ’טאון:

• שש נשים ישראליות מעוררות השראה בהולנד
• נשים הולנדיות שאתן חייבות להכיר
• אלימות נגד נשים בהולנד: נתונים וארגוני הסיוע

“מוּכנוּת נפשית לנסות כיוון אחר”

הגר שפריר, בת 42, מתגוררת באוטרכט. במערכת יחסים. הגיעה להולנד בעקבות מערכת יחסים קודמת עם הולנדי. חיה בהולנד 12 שנים.

“בארץ הייתי מזכירה רפואית בבית החולים רמב”ם. כיום אני Safety Specialist בחברה בינלאומית גדולה לייצור מערכות רפואיות מושתלות כגון משאבות אינסולין, קוצבי לב, מסתמי לב וכו’. אני אחראית לנושא האיסוף, המעקב והדיווח של תופעות לוואי במוצרי החברה ומייעצת לצוותי מחקר קליני בתחום בטיחות המוצר. קורות החיים שלי רצופים מעברים חדים, רובם לא ממש מתוכננים. סיימתי לימודים במגמת אדריכלות בבי”ס תיכון לאמנויות, ואז תואר ראשון במדעי המדינה וקרימינולוגיה. במהלך הלימודים באוניברסיטה עבדתי בתמלול טקסטים רפואיים. הניסיון הלא שגרתי הזה עזר לי להתקבל למשרת מזכירה רפואית שכללה תמלול טקסטים רפואיים באנגלית ברמב”ם.

המעבר להולנד וניסיוני כמזכירה רפואית פתחו בפניי דלת לקריירה מרתקת בתחום שהיה אז חדש ומתפתח, תחום המעקב אחר תופעות לוואי בתרופות, אליו הגעתי דרך חברים במקומות הנכונים. לפני כחמש שנים האיר לי המזל פנים שנית, וכשהטלפון ההולנדי שלי צלצל בזמן ביקור בארץ, ובצד השני הציע לי מגייס כוח אדם עבודה במאסטריכט, שעתיים וחצי לכל כיוון ברכבת, קצת נבהלתי, אבל משהו בפנים אמר לי שזו תהיה טעות לסרב. אני עובדת בחברה הזו כיום.

אני חושבת שאילולא הייתי הולכת בעקבות הלב, הנתיב המקצועי שלי כנראה לא היה מגיע למקומות שאליהם הגיע. כנראה שלא הייתי זוכה כלל להכיר את התחום שבו אני עוסקת כעת. ואולי השינוי המקצועי לא קשור כל כך למעבר להולנד; הוא חלק ממכלול שלם של שינויים בחיים האישיים שהייתי מוכנה אליהם נפשית. רציתי מאוד להתנסות בחוויה של חיים בארץ אחרת. מערכת היחסים שהביאה אותי להולנד דווקא, יחד עם המוכנות הנפשית לנסות כיוון אחר, היא שאפשרה לי להיפתח ולקבל את מה שנקרה בדרכי ולמצוא בתוך כך את הכיוון שלי”.

שתפי אותנו בכמה מהתסכולים והאכזבות שחווית, וגם במה שעזר לך להתגבר על המכשולים

זמן קצר מאוד אחרי שעברתי להתגורר עם בן הזוג ההולנדי, הבנתי שזו לא הולכת להיות מערכת היחסים לה קיוויתי. אחד הפערים התרבותיים הגדולים ביותר בין הולנד לישראל הוא בכך שבישראל אנחנו גדלים בנתיב מאוד מוגדר: תיכון, צבא, טיול ארוך בחו”ל, אוניברסיטה, מערכת יחסים של שנה, שאחריה ברור לכולם שאם היא עדיין פועמת, אז היא חייבת להוביל לחתונה. בהולנד, אין דבר כזה. זוגות יכולים לחיות שנים על גבי שנים זה לצד זה מבלי למסד את הקשר בטבעת. זה לא מה שחיפשתי. ולמרות זאת, נשארתי שנים במערכת היחסים. מחד, בגלל החשש מהלבד במדינה זרה ומאידך, מתוך תקווה שאם אתמקד בהתפתחות האישית שלי, שותפי דאז לחיים יבחין וילך בדרכי. תקוות לחוד ומציאות לחוד – השינוי המיוחל לא קרה. בנקודת הזמן הזו, כשהבנתי שתהליך ההתאקלמות במדינה, שכולל את ידיעת השפה, יצירת מעגלים חברתיים והתפתחות מקצועית מתנהל בהצלחה, ואילו מערכת היחסים עדיין באותו מקום, נמצאתי בצומת החלטות: לחזור ארצה או להישאר בהולנד. להתחיל שוב מכלום בארץ לא הייתה מבחינתי אפשרות ריאלית, אז נשארתי והשתקעתי.

שתפי אותנו בכמה הצלחות לאורך הדרך

ההחלטה האמיצה השתלמה: בתוך שבוע מהיום שבו הגיעה מערכת היחסים שלי לסופה, אנשים מופלאים באמצע הדרך, הולנדים וישראלים, התייצבו לצדי. בתוך שבוע מצאתי דירה יפהפייה בשכונה צעירה באוטרכט ואושרה לי משכנתא שיכולתי לממן בכוחות עצמי ועוד להשאיר קצת כסף בצד. וכשהדירה הייתה מוכנה לקבל את פניי, האנשים המתאימים והכלבה המשותפת שעברה יחד איתי, היו שם כדי לסייע לי במעבר ובהתאקלמות.

מה הצעד הבא?

זה לקח הרבה זמן, וקרה לגמרי במקרה, אבל האביר על הסוס נמצא בסוף 🙂 And it’s looking good so far

טיפים לנשים אחרות ברילוקיישן?

ידיעת השפה והיטמעות בתרבות המקומית היא אחד הדברים החשובים ביותר. אחריה פתיחות מתמדת לנסות ולהתנסות בחוויות חדשות. אני מאמינה באמת ובתמים שלכל מכשול טכני יש פתרון טכני ושאם ניסינו וראינו שהדרך שבחרנו לא עובדת, לא לחשוש לבחור דרך חדשה ושונה לחלוטין. הניסיון האישי שלי הפך אותי לאישה עצמאית ולימד אותי להציב גבולות ברורים על מה אני מוכנה להתפשר ומהם הדברים שעליהם לא אסכים בשום אופן לוותר.

“ההתנדבות השתלטה על לוח הזמנים”

ריקי נודלר, בת 46, מתגוררת במאסטריכט. נשואה לאורי ואמא לאלון (19), יערה (16), שירה (12) ואמיר (8). הגיעה להולנד בעקבות העבודה של בן הזוג, “לשנתיים, גג שלוש”. חיה בהולנד כמעט 14 שנים.

“בארץ עבדתי בחברת הייטק שעוסקת בניהול מסמכים ותהליכים בארגונים, בתפקיד מנהלת לקוחות. ניהלתי כעשרה לקוחות בתחום הביטוח והבנקאות. היום אני בעלת עסק להפקת אירועים (PartycoolR) פעילה בקהילה הבינלאומית בעיר ושליחה של “השומר הצעיר” במאסטריכט”.

המעבר והשינוי

לפני המעבר להולנד הגעתי לרוויה ושמחתי על פסק הזמן שניתן לי מהלחץ והאינטנסיביות שבהם עבדתי. הייתי בתחום מעל עשר שנים, ורוב הזמן העבודה הייתה תובענית מאוד. היו אפשרויות להצטרף לחברה ישראלית פה, אך אפילו לא שקלתי אותן, רצית הפסקה וחשבתי שעם הזמן אמצא את דרכי. אחרי מספר חודשי התארגנות מצאתי את עצמי חסרת מנוחה וזקוקה לתעסוקה. התחלתי לארגן פעילות בחגים ישראלים, ולהתנדב בבית הספר הבינלאומי שבו לומדים ילדיי. עם הזמן הפעילות ההתנדבותית השתלטה על לוח הזמנים, הייתי מעורבת בהפקת אירועים קטנים וגדולים, ופעילויות שונות בקהילה הישראלית והבינלאומית. אחרי עשר שנים של עשייה, ובעקבות משובים שקיבלתי, החלטתי להפוך את העיסוק הזה למקצוע. פתחתי עסק והיום אני מארגנת אירועים מכל סוג ומעבירה סדנאות, בעיקר מגשימה לאנשים חלומות. קשה לי לדעת אם השינוי היה מתרחש גם ללא המעבר. בארץ סגנון החיים ויוקר המחייה היה מחייב שתי משכורות ולא בטוחה שהיו לי האפשרות או היכולת לבצע את השינוי. אהבתי את העבודה שלי והייתי מאוד טובה בה, אז באמת שקשה לדעת.

שתפי אותנו בכמה מהתסכולים והאכזבות שחווית, וגם במה שעזר לך להתגבר על המכשולים

כמו בכל מסע גם פה היו עליות וירידות, לא תמיד הקהילה שבה פועלים היא תומכת ומשתפת פעולה, מכשול שעדיין לא הצלחתי לפצח. מה שעזר לי להתגבר הוא האמונה שאני עושה את מה שאני יכולה בצורה הטובה ביותר, וזה מה שחשוב. עם הזמן אנשים מצטרפים ועוזבים וזה בסדר. דבר נוסף הוא לפעול עם אנשים שמעוניינים בעשייה כמוני, היחד הזה הוא כוח.

מכשול נוסף הוא השיווק העצמי שלי כעסק, לא קל לי לבצע אותו, ואני לומדת כל יום לשחרר את המחסומים והמעצורים ולהתקדם קדימה.

מה שבטוח שבכל מכשול ואכזבה עזרו לי האנשים הקרובים אליי (בבית אבל גם מעבר לים) שתמיד יש להם אוזן קשבת ועצה טובה, ויכולים להסתכל על הדברים מרחוק ולתת לי שיקוף אובייקטיבי של המצב.  

שתפי אותנו בכמה הצלחות לאורך הדרך

אחת ההצלחות הגדולות ביותר שלי הוא האירוע הבינלאומי בבית הספר הבינלאומי. זה פסטיבל של תרבות, אוכל, צבע ומוזיקה. הפקתי את האירוע לראשונה לפני 11 שנה, כשעוד היה קטן וחמוד. עכשיו זה אירוע ענק בהשתתפות של כאלפיים מבקרים, עם דוכנים מכל העולם. המדהים הוא שהכל נעשה בהתנדבות של כל הצוות שמונה עשרות אנשים. נתינה עצומה של קהילה עבור הקהילה. השנה דרך אגב לקחתי שנת שבתון והאירוע יופק על ידי מישהי אחרת. אני מתכוונת לבוא כאורחת וליהנות מכל הטוב שיהיה שם.

מה הצעד הבא?

הרחבת הפעילות של העסק שלי, לעוד אירועים מכל הסוגים שרק אפשר. הרחבת פעילות קן מאסטריכט של השומר הצעיר, ופעילות הקהילה הישראלית במאסטריכט, שמונה כ-40 משפחות.

טיפים לנשים אחרות ברילוקיישן?

בהתחלה לקחת כל יום ביומו. המעבר הוא לא קל אבל צריך לדעת ליהנות מהדברים הקטנים. בימים הראשונים שלי פה, צלצול פעמוני הכנסייה וכוס קפה עם חברה ליד הנהר היו הדבר הקטנים ששימחו אותי גם בימים קשים. אם את רוצה לנסות דברים חדשים לכי על זה, מקסימום תצליחי. זה בסדר גם אם לא הכל מצליח מיד, הרי גם ללכת לקח לנו זמן ללמוד.

וגם – תשמרו את העברית בבית שלכן. זו לא רק שפה, זה הרבה מעבר לזה, לא סתם קוראים לזה שפת אם, וגם אם הילדים מעדיפים שפה אחרת, תתמידו. בסוף זה ישתלם.

“בישראל סביר שהייתי נשאבת לשגרה בתור שכירה”

לירון סנדלר, בת 37, מתגוררת באמסטלפיין. נשואה לליאור ואמא לעומר (6 וחצי), רומי (4 וחצי) ועלמה (שנתיים). הגיעה בעקבות עבודה של בן הזוג. חיה בהולנד שנה ושמונה חודשים.

“בארץ עבדתי כעורכת דין ובמשך כעשר שנים הייתי שכירה בחברת ביטוח בתחום נזיקין וביטוח. לפני כחודשיים הקמתי עסק חדש, Fruitfeest. אני מכינה מגשי פירות מעוצבים, זרי פירות ופרושי (סושי פירות) לכל אירוע. בהמשך אני מתכננת גם סדנאות לילדים”.

המעבר והשינוי

כשהחלטנו לעבור הייתי בחופשת לידה. בתחום שלי לא קיימת אפשרות לעבוד מרחוק ולכן היה ברור שלא אוכל לחזור למקום העבודה. היה ברור לי גם שעל מנת להמשיך לעסוק במקצוע בהולנד תחילה יהיה עליי ללמוד את השפה על בוריה ולעשות את ההשלמות המתאימות. לאחר שנים של עבודה ועשייה מצאתי את עצמי רוב הזמן בבית עם תינוקת כמעט בת שנה, כאשר בישראל סביר להניח שהיא כבר הייתה הולכת לגן.

חוסר העשייה בתחום המקצועי הביא אותי להחלטה לצאת לדרך חדשה. חיפשתי מה עושה לי טוב, במה אני סבורה שאני טובה ויכולה לתרום. לאור העובדה שקיימת כיום מודעות הולכת וגוברת למזון בריא, ראיתי הזדמנות להנגיש זאת באמצעות מגשי וזרי הפירות כתחליף לממתקים ושוקולדים באירועים. כמו כן גיליתי שבניגוד לישראל, יש מחסור בעסקים מסוג זה בהולנד. אם הייתי נשארת בישראל סביר להניח שהייתי חוזרת לחברת הביטוח לאחר חופשת הלידה ונשאבת לתוך השגרה היומיומית.

שתפי אותנו בכמה מהתסכולים והאכזבות שחווית, וגם במה שעזר לך להתגבר על המכשולים

העסק עדיין בחיתוליו. כמובן שיש צפי כבר לראות הזמנות רבות שזורמות וכרגע זה עדיין לא קורה ולכן קצת מאכזב אבל ברור לי שזה עניין של זמן. כרגע אני עוסקת יותר בפן הפרסומי ובניסיון להגיע למודעות של האנשים. אני מאמינה שיש לעסק שלי חשיבות רבה ופוטנציאל להתפתח.

שתפי אותנו בכמה הצלחות לאורך הדרך

אני נהנית מהפידבקים של לקוחות שהזמינו מוצרים והיו מרוצים וכמו כן מתגובות של אנשים שעוקבים אחר עמוד הפייסבוק ואוהבים את המוצרים והרעיונות. זה נותן לי הרבה אנרגיה חיובית ורצון רב לעשייה.

מה הצעד הבא?

פנייה לבתי עסק כגון חברות הייטק להציע את מוצריי לאירועי חברה, ישיבות, מתנות לעובדים בחגים, ובמקרי מחלה, לידה וכדומה. אני סבורה שחשוב שמעסיק ידאג לאורח חיים בריא לעובדים בזמן העבודה. כמו כן אני מתכננת לערוך סדנאות לילדים להכנת סושי פירות, שיפודי פירות וכו’.

טיפים לנשים אחרות ברילוקיישן?

עצה באנגלית – follow your dreams. אל תהססי לבצע את השינוי כי הרבה פעמים הוא נדרש והוא יביא איתו רק טוב. תעשי מה שאת אוהבת ואם זה תורם בצורה כלשהי לקהילה, מה טוב.

“להמשיך בעשייה ולא לשקוע בגלל נוחות”

סיון וינשטיין, בת 44, מתגוררת בהאג. נשואה ואם לשלושה (16, 13, 9). הגיעה להולנד לאחר 15 שנים באסיה, מתוכן 13 בסינגפור, לשם הגיעה בעקבות עבודה של בן הזוג. החיים בסינגפור קלים יותר אבל אפשרויות ההתפתחות האישית מוגבלות, גם לילדים. חיה בהולנד חצי שנה.

“הרילוקיישן הראשון שלנו היה להודו, בעקבות עבודה של בעלי. יצאנו מהארץ עם תינוקת בת שמונה חודשים. לא היה קל להסתגל לתנאים שם. לכן כשהבן השני היה בן חודשיים עברנו לסינגפור. שם יכולתי להיות במשך שנה אמא טוטלית כמו שרציתי, ואז ללמוד ולעבוד. בסינגפור סיימתי תואר שני בתרפיה באומנות ועבדתי בבתי חולים, בתי ספר ובקליניקה פרטית מצליחה. עבדתי עם ילדים, משפחות, זוגות ומבוגרים עם משברי זהות. משמעות המעבר היא לוותר על הכל ולהתחיל מחדש. בתואר חקרתי השלכות של רילוקיישן על ילדים. עבדתי עם בני ארבע עד 18 שהתקשו בהשתלבות, חוו חרדות ואבל בעקבות מעבר ועוד. משם הגעתי למחקר על זוגיות ברילוקיישן. כשבני השלישי היה בן שש התחלתי את הדוקטורט שעוסק בזוגות ברילוקיישן. רילוקיישן מצריך זוגיות חזקה, פתיחות רגשית, הבנה וסבלנות ועל זה תמיד אפשר לעבוד. כיום, שישה חודשים אחרי המעבר הגדול שלנו, פתחתי את הקליניקה בהאג. אני עדיין מטפלת במטופלים מסינגפור, ישראל ואוסטרליה דרך הסקייפ וזה עובד מצוין.

ההחלטה לסגור את הקליניקה המצליחה בסינגפור לא הייתה קלה. אבל זו הייתה החלטה בשביל הילדים וגם לי לא היה שם מספיק מקום להתפתחות. עבורי, ההסתגלות לחיים פה כרוכה גם בהסתגלות לעבודות בית. בסינגפור יש עזרה זמינה בבית כל הזמן, ופתאום אני צריכה שוב לבשל, לעשות כביסה ואפילו להוציא את הכלבה. לא חשבתי שכל כך מהר אפתח כאן קליניקה אבל היה לי חשוב להמשיך לעשות משהו מעבר לילדים ולבית. ידעתי שזה יהיה לי יותר בריא. בשבילי המעבר לכאן הוא קצת הליכה אחורה. אבל יש פה המון פוטנציאל לשינוי וגדילה”.

שתפי אותנו בכמה מהתסכולים והאכזבות שחווית, וגם במה שעזר לך להתגבר על המכשולים

התסכול הגדול הוא השפה. אני לא דוברת הולנדית. במוסדות הציבוריים לא תמיד יש להם סבלנות. לכן אני נעזרת בחברים הולנדים שהכרנו פה לתרגום. כמו כן חשובה להולנדים ההכרה מבחינה מקצועית. בהולנד יש המון בירוקרטיה בתחום הפסיכולוגיה וצריך הרבה סבלנות. תרפיה באומנות נלמדת פה בצורה אחרת והיא לא ברמה של מאסטר. בסינגפור כשיצאתי לעבוד היו מי ששאלו אותי למה אני עושה את זה, הרי בעלי מרוויח מספיק והחיים נוחים. אבל אני רוצה להמשיך לגדול. בכל המעברים היה לי חשוב לשמור על הזהות שלי כאמא, כאשת איש וכאשת מקצוע וזה דחף אותי באמת להמשיך בעשייה, בלמידה ובהתפתחות אישית ולא לשקוע בגלל נוחות.

מה הצעד הבא?

ממחקר ראשוני תחום התרפיה באומנות עדיין לא מפותח פה כמו בארץ ולכן אני מקווה לקדם, להסביר ולהרחיב את התחום פה.

טיפים לנשים אחרות ברילוקיישן?

סבלנות! לא לשכוח שאת אמא ואשת איש אבל גם אישה עצמאית שחשובה לעצמה. לא לוותר על עצמך. בתור אמא את המודל לחיקוי של ילדייך. האתגרים שאת מציבה לעצמך ואופן ההתמודדות שלך חשובים לילדך כדי לגדול ולשאוף. חשוב ללמוד, להקשיב, לגדול ולהתפתח. לפעמיים זה נוח להיות בתפקיד האמא בלבד (שזה תפקיד מאוד חשוב, מאתגר ועבודה במשרה מלאה) אבל כדאי להמשיך לאתגר את עצמך כאישה עצמאית, לחפש ולפרוח.

“רחלי של עכשיו מאתגרת את עצמה ונהנית מכל רגע”

רחלי לביא דגן, בת 47, מתגוררת בניימכן. נשואה לעדי ואמא לגל (21) ויניב (17). הגיעה להולנד בעקבות עבודה של בן הזוג, “לאחר שתקופת העבודה הסתיימה החלטנו להישאר”. חיה בהולנד 12 שנים

“בישראל סיימתי תואר ראשון בכלכלה ועבדתי מספר שנים בבנק. לאחר שתי לידות החלטתי לפנות לתחום החינוך המיוחד ועשיתי הסבה במכללת הקיבוצים. עבדתי במקצוע רק כשנה לפני המעבר להולנד. כיום אני בעלת עסק פרטי, “רק-עתיק”, Raqatiq, מארגנת ומלווה טיולי וינטג’ בעברית באזורים הכפריים בהולנד (אינסטגרם)”.

המעבר והשינוי

המעבר גרם לי לנתק מחיי המקצועיים בישראל. הייתי למעשה בתחילתה של קריירה שניה במקצוע קרוב מאוד ללבי שעליו חלמתי שנים רבות. הקריירה הזו נגדעה באיבה וכך מצאתי את עצמי בתהליך של חיפוש זהות עצמית חדשה. מערכת החינוך בהולנד שונה מאד מזו בארץ והדבר חייב לימודים גבוהים מן היסוד. לאחר התלבטויות התחלתי בלימודי תואר בעבודה סוציאלית. לאחר שנה הפסקתי את הלימודים מסיבות שונות ונאלצתי להתפשר על עבודה שאינה תואמת את כישוריי ויכולותיי. כבר כחמש שנים שאני עובדת בחברה סיעודית, מבקרת אצל קשישים בבתיהם ועוזרת להם במטלות הבית.

היכולת להתפשר ולקבל את המציאות כמות שהיא, הוויתור על חלומות ועל חלק מ”רחלי של פעם”, הקשר המתמשך עם אנשים והערכתם לרחלי “החדשה”, הצורך במציאת אתגר חדש – כל אלה הביאו אותי לדרכי החדשה, שכמו הרבה דברים בחיים, נפתחה לגמרי במקרה. אפשר לומר שהדרך בחרה אותי ולאחר שהבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה וצריכה, הלכתי על זה כל כולי. העסק החדש גורם לי להרחיב את גבולות הזהות שלי ונותן מענה על הרבה מאד צרכים. אין לי ספק שהשינוי קשור למעבר, לקשיים, לאתגרים שהוא הציב ולצורך לעצב לעצמי זהות חדשה שמתאימה לכאן ולעכשיו. נפתחתי לעולם, אני מעזה יותר מאי פעם וששה אלי כל אתגר.

שתפי אותנו בכמה מהתסכולים והאכזבות שחווית, וגם במה שעזר לך להתגבר על המכשולים

התסכול הגדול הוא שלא יכולתי לעסוק במקצוע שאהבתי ושנאלצתי לעבוד בעבודה שאינה תואמת את כישוריי. בהתגברות על הקשיים בדרך עזרו לי חשיבה חיובית ואופטימיות זהירה. בכל דבר אני מוצאת את הטוב, משתדלת לראות את חצי הכוס המלאה. גם האוזן הקשבת של בן הזוג והתמיכה שלו בכל מה שאני עושה עוזרות מאד. למדנו לתמוך זה בזה ולחזק זה את זה בבחירותיו.

עשיתי כמה ניסיונות שלא צלחו להפוך תחביבים למקור הכנסה. במבט לאחור אני חושבת שהמכשול הגדול היה אני. רחלי של פעם הסתתרה. רחלי של היום מאתגרת את עצמה ונהנית מכל רגע.

שתפי אותנו בכמה הצלחות לאורך הדרך

כרגע ההצלחות קטנות. אני עובדת באינטנסיביות על יצירת מוכּרוּת בקרב קהל היעד שלי והגדלת החשיפה של העסק ברשתות החברתיות. כל פנייה היא הישג, כל טיול מוצלח הוא הצלחה.

מה הצעד הבא?

שמתי לב שאם אני דבקה בדרך שלי ועושה דברים בקצב שלי ולא מקשיבה לעצות של אנשים טובים, המון דלתות נפתחות, הרבה דברים ששמתי לי כמטרה פשוט מתרחשים. יש לי תוכניות רבות אבל הדבר הכי מרגש הוא פתיחת הבלוג שלי (שנמצא בתוך האתר שלי) והפיכתי לבלוגרית. עולם הבלוגינג הוא עולם נרחב ומעניין ואני כבלוגרית מתחילה עדיין לומדת איך לרתום את הבלוג לטובת קידום העסק שלי.

טיפים לנשים אחרות ברילוקיישן?

אני כאן כדי להישאר ולכן הטיפים שלי הם לנשים שרואות את עתידן מחוץ לישראל. הכי חשוב – ללמוד את השפה וליצור קשרים עם נשים מקומיות, להתערות בתרבות המקומית ולאמץ את הדברים שמתאימים לך. זה מרחיב את האופקים, מעשיר ושומר עלייך צעירה.

היהודיה שהייתה לרופאה הראשונה בהולנד, חסידת אומות העולם הנוצריה, הסופרת שכולם מכירים, מגלת הארצות הנשכחת, הרופאה המפליגה. לכבוד יום האישה, חמש נשים הולנדיות מעוררות השראה 

ועוד: שש נשים ישראליות מעוררות השראה בהולנד

אלטה יאקובס

אם תשאלי הולנדי על נשים חשובות בהיסטוריה של ארצו, ככל הנראה השם הראשון שיעלה הוא שמה של אלטה יאקובס (Aletta Jacobs). יאקובס אכן הייתה פורצת דרך בכל דרכיה: היא הייתה האישה הראשונה בהולנד שלמדה באוניברסיטה, הראשונה שקיבלה דוקטורט, והראשונה שהוסמכה להיות רופאה. היא הייתה פעילה פמיניסטית וחברתית בינלאומית, שכללה את הדיאפרגמה והביאה אותה להולנד, ועמדה בראש ארגון הסופרג’יסטיות בהולנד – הארגון למען זכות הצבעה לנשים. 

יאקובס נולדה ב-1854, למשפחה יהודית בספרמיר שבצפון הולנד, בת שמינית מתוך 11. מילדותה שאפה להיות לרופאה, כמו אביה, ולא אמרה נואש על אף שדלתות האוניברסיטה היו נעולות אז בפני נשים. יאקובס השיגה אישור מיוחד ללמוד משר החינוך דאז, וב-1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטת חרונינגן והייתה לרופאה הראשונה בהולנד. היא חיה תקופה בלונדון, שם הושפעה מפעילות פמיניסטיות. כשחזרה להולנד היא פתחה מרפאה באמסטרדם, העניקה טיפול חינם לנשים עניות ועסקה רבות במתן אמצעי מניעה לנשים. אך בסופו של דבר הקדישה עצמה למאבק למען זכות הצבעה לנשים – היא ערכה כנס בינלאומי בהאג, תרגמה כתבים פמיניסטיים להולנדית, וניסתה לנצל פרצה בחוק כדי להירשם להצביע. הצעד הזה גרם לעניין רב, במיוחד מכיוון שאחריו הוסיפו המחוקקים ההולנדים את המילה “גבר” לתיאור בעלי זכות ההצבעה. 

יאקובס יצאה למסע חובק עולם, מאפריקה ועד יפן, כדי לבחון את תנאי החיים של נשים ולעודד אותן להיטיב את מצבן. מלחמת העולם הראשונה הפכה אותה גם לפעילה אנטי-מלחמתית והיא נסעה עם נשים נוספות ברחבי אירופה ואף לארה”ב בניסיון לנצל את קשריה ולקדם משא ומתן שיביא לקץ שפיכות הדמים.

יאקובס נישאה לסוחר והפוליטיקאי קרל ויקטור חריטסן. בני הזוג ערכו את טקס הנישואין תחת מחאה, שכן החוק חייב את יאקובס להישבע שתציית לבעלה, דבר שכמובן לא עלה בקנה אחד עם השקפת עולמם השוויונית. הם נותרו חשוכי ילדים לאחר שתינוקם היחיד מת בינקותו. יאקובס זכתה לראות ניצחון במאבקה העיקרי כאשר ב-1919 ניתנה זכות הצבעה לנשים בהולנד. היא הלכה לעולמה עשר שנים לאחר מכן.

 

אנני שמידט

אין ילד הולנדי שלא מכיר את אנני שמידט (Annie M.G. Schmidt) – סופרת, משוררת, פזמונאית, תסריטאית וכותבת תסכיתים, העיתון Trouw הכתיר אותה כ”מלכה של ספרות הילדים ההולנדית” והיסטוריונים כללו אותה ברשימת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של הולנד, לצד דמויות כגון וינסנט ואן גוך ואנה פרנק. היא כתבה מחזות למבוגרים ומחזות זמר, את סדרת תסכיתי הרדיו הפופולרית De Familie Doorsnee ששודרה במשך שש שנים, ואת סדרת הטלוויזיה Ja Zuster, Nee Zuster, בין הסדרות ההולנדיות המצליחות ביותר, שאף עובדה למחזמר. אבל כנראה יותר מכל זכורה שמידט בזכות ספרי הילדים שלה, ובראשם ספרי “ייפ ויינקה” (Jip en Jenneke) שאוירו על ידי פיפ וסטנדורפ. ייפ ויינקה הקטנים גרים בשכנות ועוברים ביחד הרפתקאות של יום יום, עם כלבם והחתול. עלילותיהם פורסמו בשמונה קבצי סיפורים, כתובים בפשטות, בחוכמה ובחן שנוגע ללבם של ילדים ומבוגרים כאחד. אחד מהספרים תורגם לעברית אך לא נחל הצלחה.

שמידט לא נישאה אך הביאה לעולם ילד, פליפ, שיש הטוענים כי הרפתקאותיו עם בת השכנים היוו את ההשראה לייפ וינקה. ספרה האחרון, מזיכרונות הילדות שלה, התפרסם ב-1992. שלוש שנים לאחר מכן, למחרת יום הולדתה ה-84, הלכה שמידט לעולמה בהליך המתת חסד שבו בחרה.

 

קורי טן בום

כשיהודים נרדפים דפקו בדלת, משפחת טן בום לא היססה, ופתחה אותה לרווחה. קורי טן בום (Corrie ten Boom) נולדה באמסטרדם ב-1892, וגדלה בהארלם, הבת הרביעית והצעירה ביותר במשפחתה הנוצרית האדוקה. בני המשפחה נהגו להתפלל באופן קבוע למען שלום העם היהודי, וכשהגיעה השעה תרגמו את תפילותיהם למעשים. במלחמת העולם השנייה הפכו את ביתם למחבוא שבו הסתתרו לפחות שבעה בני אדם, ואנשים נוספים, יהודים וחברים במחתרת ההולנדית, מצאו בו מקלט זמני. קורי הפכה למנהיגה במחתרת בהארלם, מצאה משפחות שהיו מוכנות להעניק מקלט ליהודים, השיגה וחילקה תלושי מזון ליהודים ודאגה לכל מחסורם במחבוא, כולל לאשפוז בטוח לנשים שכרעו ללדת. היא הצילה כך עשרות יהודים, בהם ילדים רבים.

בפברואר 1944 מלשין הולנדי הביא למעצרם של בני המשפחה עם עוד כמה עשרות משותפיהם למעשה ההצלה. אנשי הגסטפו שפשטו על הבית לא הצליחו למצוא את ארבעת היהודים ושני חברי המחתרת שהסתתרו בו באותה עת, והם הוברחו משם מאוחר יותר. אביה של קורי, קספר, שהיה בן 84, מת כעבור עשרה ימים בכלא בסכוונינגן. קורי ואחותה בטסי הועברו ממחנה למחנה ובסופו של דבר נשלחו למחנה ראוונסברוק בגרמניה, שם מתה בטסי. בסך הכל ארבעה מבני המשפחתה שילמו בחייהם על התנגדותם לנאצים. 

https://www.youtube.com/watch?v=KA3i71G-A1g

קורי שרדה וכשהשתחררה הקדישה את חייה להפצת סיפורה המשפחתי ולעבודה מיסיונרית ברחבי העולם, ונודעה כדוברת מעוררת השראה. היא כתבה רב-מכר בשם “המסתור” שעובד לסרט שתיעד את פעילות ההצלה, ועסקה רבות בדרשותיה בניסיונה לסלוח לאלו שחוללו סבל רב כל כך. בבית המשפחה פועל עד היום “מוזיאון טן בום” ונערכות בו תפילות לשלום ירושלים, כפי שנהגו בני המשפחה לערוך. ב-1967 הכיר “יד ושם” בקורי טן בום כחסידת אומות העולם, ומאוחר יותר הוכרו גם אביה ואחותה. היא הלכה לעולמה בקליפורניה ב-1983.  

רבקה גומפרטס

במדינות בהן הפסקת הריון אסורה על פי חוק, מתות מדי שנה עשרות אלפי נשים כתוצאה מסיבוך בהפסקת הריון. גורלן העגום של נשים אלה הוא שהניע את הרופאה ההולנדית רבקה גומפרטס (Rebecca Gomperts) לפעולה. גומפרטס נולדה בווליסינגן ב-1966 ולמדה רפואה ואמנות באמסטרדם. ב-1999 היא הקימה את ארגון Women on Waves ששם לו למטרה לסייע לנשים לעבור הפלה בטוחה ובריאה, באמצעות מרפאת הפלות שהוקמה על סיפון ספינת הארגון. הנשים מפליגות למדינות שבהן הפלה אינה חוקית, מעלות לסיפון נשים שמעוניינות בהפלה ומפליגות איתן מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינתן. מאחר שהספינה רשומה בהולנד, במים בינלאומיים חל עליה החוק ההולנדי, שמאפשר לבצע הפלה. הנשים, וגומפרטס בראשן, הפליגו בעבר לאירלנד, לפולין ולפורטוגל, שם מנעו מהן ספינות מלחמה לעגון בטענה שהן מסכנות את ביטחון המדינה. ב-2014 יצא לאקרנים סרט תיעודי, Vessel, העוסק בפעילות הארגון.

ב-2006 הקימה גומפרטס את ארגון Women on Web. נשות הארגון מפעילות מוקד מקוון שבאמצעותו הן מנחות נשים כיצד להפסיק הריון באופן לא פולשני ובטוח, באמצעות התרופה מיזופרוסטול, שאותה ניתן בדרך כלל להשיג באופן חוקי. במקרה הצורך הן שולחות את התרופה לנשים הנזקקות.

בראיון לעיתון “הארץ” לפני שנתיים נשאלה גומפרטס לגבי הצידוק המוסרי למעשיה וענתה: “לעובר יש ערך רב אם האישה הנושאת אותו מעניקה לו ערך. אם הוא לא רצוי מבחינתה, אני מאמינה שאין לו ערך. הערך של הריון הוא זה שהאישה ההרה מעניקה לו. אם מסתכלים על המציאות האנושית, ערך חיי אדם הוא תלוי קונטקסט, הוא לא אבסולוטי. במצב מלחמה, למשל, ערך חיי החיילים שונה מערך חייהם של אותם האנשים כשהם לא לובשים מדים ובמצב של שלום. מנהיגים בכל העולם מוכנים להקריב את החיים של הרבה מאוד אנשים רק בשביל להשיג מטרה אבסטרקטית. במקרה של הפסקת הריון מדובר במטרה קונקרטית מאוד – שלומה של האישה”.

 

אלכסנדרינה טינה

בימינו הפוסט-קולוניאליים נהוג לראות את ב”גילוי” של אפריקה על ידי אירופאים במאה ה-19 אפיזודה גזענית וחשוכה, אולם בכל זאת קשה שלא להתפעל מהתעוזה והנחישות שהפגינה אז הולנדית צעירה שיצאה בחברת נשים נוספות לחקור את מקורות הנילוס ולחצות את הסהרה. אלכסנדרינה טינה (Alexandrine Tinne) נולדה ב-1835 וזכתה לחינוך ביתי מעולה. אביה מת כשהייתה בת עשר והפך אותה בירושתו לאישה העשירה בהולנד. בנעוריה טיילה וחיה ברחבי אירופה, אולם הייתה זו מצרים שבה נשבתה בקסמי חקר הארצות. יחד עם אמה ודודתה היא הפליגה במעלה הנילוס הלבן בסודן בניסיון לגלות את מקורותיו. השלוש היו לנשים האירופאיות הראשונות להגיע לאזור דרום סודן. היא יצאה עם אמה למסע נוסף בנילוס, על גבי סירת קיטור. אמה מתה במהלך ההפלגה והיא שבה לחרטום שבסודן, שם מתה עליה גם דודתה. אכולת צער ואשמה, היא שלחה את גופת אמה לקבורה בהאג אך סירבה לשוב לאירופה. היא התגוררה בקהיר, באלג’יריה ובטוניסיה, שם דיברה בגלוי נגד העבדות, ואף בנתה בית לעבדים משוחררים ליד ביתה.

לאוסף האתנוגרפי והבוטני העצום שלה נודעה חשיבות רבה בחקר הסודן, ומכתביה והתמונות שצילמה שמורים בארכיון הלאומי בהאג. שמה אינו ידוע כיום כמעט, אך בשעתו כתב מגלה הארצות דיוויד ליווינגסטון כי אין ראוי להערכה יותר מ”הגברת ההולנדית, מיס טינה”, בשל דבקותה במטרה לנוכח קשיים אישיים.

ב-1869 יצאה למסע נוסף, הפעם ביבשה, במטרה לחצות את מדבר הסהרה העצום ולחבור לשבטי הטוארג. היא יצאה לדרך בחברת מלחים הולנדים ומשרתים ערבים, מצוידת במכלי מים רתומים לגמלים. השיירה נעה באיטיות, ואלכסנדרינה סבלה מזיהומי עיניים. בשעות הבוקר המוקדמות של 1 באוגוסט, השיירה הותקפה ואלכסנדרינה נרצחה במכת חרב. המניע לתקיפה ולרצח לא התברר, אך ייתכן שהיה קשור לסכסוכים פנימיים בקרב הטוארג. גופתה לא נמצאה מעולם.