Tag: ילדים דו-לשוניים

משימת פתיחה – צייר לי חייזר. לפני שאתם מתחילים לקרוא, קבלו משימה: קחו דף ניר ועט ובמשך שתי דקות בדיוק ציירו חייזר. נסו להיות כמה שיותר יצירתיים בציור שלכם. אחרי שתי דקות בדיוק, הניחו את העט וחיזרו לקרוא.

יתרונות הדו-לשוניות

דו-לשוניות, כלומר היכולת לדבר ולהבין שתי שפות, הפכה לפופולרית יותר ויותר ב-50 השנים האחרונות. חוקרי דו-לשוניות מדברים כיום על כך שיותר ממחצית מתושבי העולם הם דו-לשוניים. ילדים רבים גדלים בסביבה דו-לשונית אם מתוך בחירה מודעת של ההורים לחשוף את הילדים לשפה נוספת מגיל צעיר, ואם מכורח נסיבות כמו רילוקיישן או הגירה למדינה אחרת. דו-לשוניות נושאת איתה יתרון אחד ברור: היכולת להשתמש בשפה נוספת מעשירה את העולם התרבותי ויוצרת אפשרויות חדשות שאינן קיימות עבור מי שדובר שפה אחת בלבד. אך יש הטוענים כי דוברים דו-לשוניים נהנים מיתרונות נוספים שאינם קשורים בהכרח לדו-לשוניות עצמה וחלקם אף אינם קשורים לשפה בכלל.

בין השאר, חוקרים רבים טוענים כי לדו-לשוניים יש יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, בעיקר בתחומים של ניהול משימות קוגניטיביות, כמו מעבר מהיר בין משימות שונות או יכולת ריכוז טובה יותר במשימה אחת תוך התעלמות מאחרת. החוקרת הקנדית אלן ביאליסטוק טוענת כי דו-לשוניים נהנים מ’יתרון קוגניטיבי’ (Cognitive Advantage), אשר נובע לדעתה מכך ששימוש יומיומי בשתי שפות מאמן באופן אינטנסיבי חלקים מסוימים במוח. הדובר הדו-לשוני לומד ללהטט במיומנות בשתי השפות שלו, ומיומנות זו עוזרת לו גם במשימות שאינן כרוכות בשפה.

בנוסף ליתרון הקוגניטיבי, טוענת ביאליסטוק כי דו לשוניות אקטיבית משמשת הגנה מפני דמנציה ואלצהיימר. מחקריה מראים כי דו לשוניים מאובחנים במחלות אלה כארבע שנים בממוצע מאוחר יותר, בהשוואה לאנשים הדוברים שפה אחת בלבד.

חוקרים אחרים מדברים על יתרונות אחרים של הדו-לשוניות, כמו מודעות גבוהה יותר למרכיבי השפה ויכולת גבוהה יותר ללמוד שפה נוספת, יכולות אורייניות (קריאה וכתיבה) גבוהות יותר, פתיחות גדולה יותר לשונה וקבלה טובה יותר של ‘האחר’, ואפילו נטייה גבוהה יותר של נימוס ושל עזרה לזולת. אבל היום נדבר על תכונה נוספת ומפתיעה יותר אשר חוקרים מסויימים מייחסים לדו-לשוניים – יצירתיות.

אולי יעניין אותך גם:

יש על מי לסמוך בהולנד
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
דאצ’ניוז: דו-לשוניות בהולנד – מתי כדאי להתחיל?

יצירתיות – הגביע הקדוש של זמננו

יצירתיות (creativity) ואחותה הקרובה חדשנות (innovation), הן התכונות החמות של המאה העשרים ואחד. כל חברה אשר מגייסת עובדים חדשים מחפשת את התכונות האלה, כל תכנית לימודים טוענת שהיא מעניקה אותן, וכל משחק מחשב או משחק קופסה מתיימרים לחזק אותן. מובן מאליו לכן, שגם כל אם יהודייה רוצה אותן עבור ילדיה. האם אחת הדרכים להגיע ליצירתיות היא דו-לשוניות?

מהי יצירתיות, ואיך מודדים אותה?

כדי לענות על השאלה האם דו-לשוניים הם יצירתיים יותר, אנו צריכים קודם כל לענות על השאלה, איך מודדים יצירתיות? אם יהיו לנו מבחנים מהימנים למדידת יצירתיות נוכל לבדוק האם ילדים ומבוגרים דו לשוניים אכן מקבלים תוצאות טובות יותר במבחנים אלה. אך לפני שנוכל לפתח מבחנים כאלה, שכאמור חברות רבות, בתי ספר רבים, ואימהות יהודיות רבות ישמחו מאד לקבל אותם, עלינו להגדיר מהי יצירתיות. מבחינה אינטואיטיבית יכולה להיות לנו דעה די ברורה לגבי מיהו אדם יצירתי בעינינו – הסופר אתגר קרת, הצייר רנה מגריט, מייסד אפל סטיב ג’ובס, והשף איל שני, הן דוגמאות לאנשים שרבים יסכימו להעניק להם את התואר הנכסף. אבל אם אנו רוצים לגשת אל השאלה הזאת באופן מדעי ומסודר, עלינו לנסות ולהגדיר את התכונה הזאת ולפרק אותה למאפיינים.

 

הפסיכולוג האמריקאי ג’וי פול גילפורד נחשב למי שהציע את ההגדרה הקולעת ביותר ליצירתיות. גילפורד הגדיר חשיבה יצירתית כשילוב של שתי צורות חשיבה שהן לכאורה מנוגדות. הראשונה היא ‘חשיבה רב כיוונית/מתרחבת או מסתעפת’ (divergent thinking) והשניה היא חשיבה חד-כוונית או מתכנסת (convergent thinking). חשיבה מתרחבת היא היכולת לחשוב על מושגים, רעיונות, או פתרונות שרק מעטים מעלים אותם בדעתם, כמו אלה שעונים “קירגיסטן” כשהם מתבקשים לתת ארץ באות ‘ק’. אם נתאר לעצמנו את כל המושגים והרעיונות שאנו מסוגלים לדמיין כשדה גדול שבו אנחנו מתחילים בנקודה מסוימת ומתקדמים לעבר נקודה אחרת שעדיין אינה ידועה לנו, אזי החשיבה המתרחבת לוקחת אותנו רחוק יותר בשדה הזה, ועושה שימוש במסלולים פחות מוכרים. גילפורד טען כי חשיבה מתרחבת, שהיא המרכיב העיקרי ביצירתיות, מתאפיינת בארבעה דברים: היכולת לחשוב על הרבה פתרונות שונים לאותה שאלה, היכולת לחשוב על רעיונות מקוריים שאחרים לא חושבים עליהם, היכולת לא ‘להיתקע’ על כיוון מסוים אלא לחשוב על רעיונות שבעצמם שונים מאד זה מזה, והיכולת לתאר את הרעיונות בצורה מפורטת ולא רק בצורה כללית.

חשיבה מתכנסת, לעומת זאת היא חשיבה אשר מובילה לרעיון או פתרון אחד ויחיד. זוהי החשיבה שמצפים מאיתנו בדרך כלל להפגין במבחני אינטיליגנציה שונים. לכאורה החשיבה המתכנסת היא ההיפך המוחלט מיצירתיות, אך גילפורד טען, ורבים בעקבותיו – כי השילוב בין החשיבה המתרחבת והמתכנסת, נותן את ההגדרה האמיתית ליצירתיות. אחרי הכל, אם הדרישה היחידה היא לחשוב על רעיון, לצייר ציור, או להמציא מתכון שאף אחד לא חשב עליו לפני כן, הרי שזה לא כל כך מסובך. אנחנו בכל זאת דורשים מהיצירה שתהיה יפה/בעלת משמעות/טעימה ולא אך ורק מקורית.

גילפורד הציע מבחנים רבים ליצירתיות, בניהם למשל מבחן השימושים המרובים. הנבחן מקבל אובייקט (מקל כביסה, לבנת בניין, סיכת ביטחון, וכדו’) וצריך להציע בתוך פרק זמן מוגבל כמה שיותר שימושים לאובייקט הזה. התשובות נמדדות על פי ארבעת המדדים לחשיבה מתרחבת: על כמה שימושים חשבתם, האם הצעתם שימושים שמעט נבדקים אחרים הציעו, האם השימושים שהצעתם מספיק שונים זה מזה, והאם ההצעות מפורטות. אך השימושים צריכים כמובן להיות אפשריים, ולא למשל לאכול את מקל הכביסה או להשתמש בסיכת הביטחון כמו משוט של סירה.

מבחן נוסף ליצירתיות הוא מבחן ציור החייזר, שעשיתם בעצמכם בתחילת הכתבה. כדי לתת לעצמכם ציון על היצירתיות שלכם – תנו לעצמכם קודם כל עשר נקודות, ולאחר מכן הפחיתו נקודה אם עניתם ב ‘כן’ לגבי כל אחת מהשאלות הבאות: האם החייזר שלכם דומה לאדם? האם הוא סימטרי? האם יש לו שתי עיניים? האם העיניים שלו גדולות? האם יש לו שתי רגליים? האם יש לו אף ופה (ורק אחד מכל אחד מהם)? האם הוא דומה לחיה הקיימת על כדור הארץ? האם הוא דומה לחייזרים מסרטים או סדרות טלוויזיה?

ואז תפחיתו נקודה נוספת אם התשובה היא ‘לא’ לכל אחת מהשאלות הבאות: האם הוא מפורט (כלומר לא סתם עיגול, ריבוע, או קו בודד), האם מי שיביט בתמונה יסכים שזהו חייזר?

צורת הניקוד הזו אמורה לשקף את רמת החשיבה המתרחבת והחשיבה המתכנסת של הנבדק.

 

כיום קיימים מבחנים רשמיים ליצירתיות, שהמפורסם בהם הוא מבחן טורנס לחשיבה יצירתית (TTCT), אשר כוללים מרכיבים שונים הדומים למבחן השימושים המרובים ומבחן ציור החייזר, יחד עם מבחנים רבים נוספים כמו השלמת ציורים, מציאת מכנה משותף, מילים נרדפות וכו’.

אז האם דו-לשוניים מצליחים יותר במבחני יצירתיות. התשובה אינה חד משמעית אולם חוקרים רבים טוענים שהדבר אכן כך. מחקרים הראו שילדים דו-לשוניים מצליחים יותר במבחנים אלה, או לפחות בחלקים מסויימים מהם, בהשוואה לילדים הדוברים שפה אחת בלבד. כמו כן נטען שדו-לשוניים השולטים היטב בשתי השפות מצליחים יותר במבחנים אלה מאשר דוברי שתי שפות שאצלם שפה אחת דומיננטית הרבה יותר מהשנייה, וגם שדו-לשוניים מגיל צעיר התגלו כיצירתיים יותר מאשר כאלה שלמדו את שפתם השנייה בגיל מאוחר. חשוב לציין עם זאת כי יש גם רבים החולקים על הטענה הזאת או טוענים  שהממצאים אינם ברורים לגמרי.

שאלה חשובה לא פחות, היא האם יש בכלל סיבה לחשוב שדו-לשוניות קשורה ליצירתיות ואפילו מחזקת אותה. יש הטוענים כי הקשר הוא עקיף – ילדים דו לשוניים מכירים יותר תרבויות ומנהגים, שומעים סיפורים ממקורות שונים ואולי גם מטיילים יותר בעולם. כלומר, זוהי אינה הדו-לשוניות עצמה אשר הופכת אותם ליצירתיים, אלא דברים הקשורים אליה או דברים שהיא מאפשרת.

אבל ייתכן שזוהי באמת החשיפה לשתי שפות שגורמת לילדינו לראות דברים שילדים אחרים לא רואים – ילד שמדבר רק עברית מקשר את הקשת בענן לצורתה הקשתית, אבל אם הוא יודע גם הולנדית (או אנגלית), הוא יקשר אותה גם לגשם! וילד שיודע רק הולנדית אולי אף פעם לא יחשוב על זה שבהונות הן בעצם האצבעות של הרגליים! ורק ילד שמדבר גם עברית וגם הולנדית יודע שכפפות הן בעצם הנעליים של הידיים, ושלמשולש יש לא רק שלוש צלעות אלא גם שלוש זוויות. הדוגמאות האלה יכולות להמחיש אולי כיצד דו-לשוניות באמת פותחת דלתות חדשות, באמצעות השפה, למקומות שדוברי שפה אחת בלבד יתקשו להגיע אליהם.

לכל הכתבות של שלום

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

 

ביידיש קוראים לה מַאמֵע-לוּשֵן: לשון האם, שפת-אם. כמו שכל מהגר כמונו יודע, שפת האם של אדם איננה סתם עוד שפה, ואיננה סתם אוסף של מילים, משפטים, חוקי תחביר וביטויים. היא לא בהכרח השפה שאנו משתמשים בה הכי הרבה, ואנחנו יודעים שיבוא יום ונגלה שחיינו יותר זמן בלעדיה מאשר איתה. אבל שפת-האם שלנו היא הבית, היא המרק-עוף, הגעגוע, הרחם, המאמעלושן שלנו, וכשאנחנו פוגשים אותה פתאום ברחוב, שומעים אותה בטלפון או ברדיו, אנחנו מרגישים בבית.

שלמה יידוב גילה לנו, שעד כמה שהוא אוהב את שפתו החדשה, העברית, הוא עדיין חולם בשפת-אמו, הספרדית (האמת היא שאהוד מנור כתב עבורו את השיר הזה), ביאליק אמר שקריאת שירה בשפה שאינה שפת-אמך זה כמו לנשק את אמך דרך מטפחת, וסמי מיכאל בשירו  ‘ערבית היא שפת אמי’ תאר כיצד מרגיש המיעוט, במדינה שבה הרוב דובר שפה אחרת:

 

אני כותב עברית אבל לעולם לא אשכח

כי ערבית היא השפה שינקתי עם חלב אמי,

כי ערבית היא שפת אהבתי הראשונה,

וכי בערבית דיברתי עם אמי עד אחרית ימיה,

שפת המולעקאת,

שפתו של סמאוואל היהודי בן ערב.

סופר עברי אני שבדמו זורמת גם הערבית

 

(השיר המלא פורסם בידיעות אחרונות 22.12.2019, כתגובה לחוק הלאום)

 

לפני כעשרים שנה, החליטו באו”ם להכריז על יום מיוחד, ה-21 לפברואר (היום!) לציין בו את חשיבותה של שפת-האם. מצד אחד זה נראה מוזר, הרי שפת-האם היא אחד הדברים היחידים כמעט שכלל אינם זקוקים לעזרה ולתמיכה. בניגוד לכל המיומנויות שאנו מנסים ללמוד בימי חיינו במאמץ ניכר ובהצלחה מוגבלת, ככל שמדובר בשפת-אם, כולנו תלמידים מצטיינים. בלי מאמץ, בלי תכנית לימודים מסודרת ובלי משמעת אימונים, כולנו רכשנו את שפת-אמנו בצורה מושלמת.

אבל מצד שני, בעולמנו החדש שמספר המהגרים בו גדל באופן קבוע, ואנשים רבים בו חיים כמיעוט במדינה שהשפה הרשמית בה אינה שפת-אימם, יש צורך אמיתי להדגיש ולחזק את חשיבותה של שפת-האם. מחקרים רבים מראים ששפת האם של אדם קשורה בקשר הדוק לביטחון העצמי שלו, בתחושת הגאווה האישית והקבוצתית שלו, ובאופן מפתיע, גם להצלחה שלו להשתלב בסביבה ובשפה חדשה.

אולי יעניין אותך גם:

סליחה, מה השפה?
נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
למה שהילדים שלנו בהולנד בכלל ירצו לדבר עברית?

אז מה אנחנו יודעים על שפת-אם? הנה שישה דברים שלא ידעתם עליה, או שידעתם אך לא שמתם לב עד כמה הם יוצאי דופן:

תינוקות מזהים את שפת-אמם כבר ברחם

בלשנים השמיעו לתינוקות בני יום (ממש בני יום, הגיל הממוצע היה 36 שעות!) צירופי תנועות אשר אופייניים לשפת-אמם, ולאחר מכן תנועות אשר אופייניות לשפה זרה. המחקר הזה נעשה עם תינוקות שוודיים ועם תינוקות אמריקאים. בפיהם של התינוקות היה מוצץ שמחובר למחשב, אשר מדד את קצב המציצה. בשתי השפות, התינוקות החלו למצוץ בקצב מהיר יותר, כאשר התנועות היו לא אופייניות לשפת-אמם. מכאן הסיקו החוקרים שכבר ברחם למדו התינוקות לזהות את ה ‘מנגינה’ האופיינית לשפה שלהם.

 

שפת-אם אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’

שפת-אמו של אדם היא מאותם הדברים שמרב שהם מובנים מאליהם, קל לפספס אותם. כמו אמא, כמו האוויר שאנו נושמים, או כמו המלך ווילם אלכסנדר. היא כל-כך נוכחת, כל-כך בסיסית, ומוטמעת בכל כך הרבה רבדים של חיינו, עד שרב האנשים לא שמים אליה כלל לב, גם חוקרי השפה לאורך זמן רב התמקדו בחוקי וכללי השפה של ארצם אך התעלמו משאלת עצם קיומה ומהקלות שבה ילדים לומדים אותה. הבלשן נועם חומסקי הוא האדם המזוהה ביותר עם הבאתה של עובדה זו אל מרכז הבמה, בשנות השישים של המאה הקודמת, והצגתה כשאלה מדעית. כיצד ייתכן, שאל חומסקי, שכל ילד בעולם, גם הילד העצלן ביותר, גם זה שחי בחוסר כל, וגם זה שלא בורך באינטליגנציה גבוהה או אפילו לא באינטליגנציה בינונית, מגיע תוך זמן קצר ביותר לתוצאה חסרת תקדים של מאה אחוז הצלחה בלמידת שפת-האם שלו? וכל זאת ללא שיעור מסודר, או פיקוח על כמות ואיכות ההוראה. השאלה הזאת עוד יותר מפתיעה, כאשר מבינים עד כמה שפות הן דבר מורכב. איך זה ייתכן שבעוד שמעטים מאיתנו יוכלו להסביר ללומד עברית מתי ואיך משתמשים במילה ‘אֶת’ בעברית, ודוברי הולנדית יתקשו להסביר לנו מתי ואיפה בדיוק שמים ‘er’ במשפט בהולנדית, כל ילד בן שלוש שזוהי שפת-אמו משתמש במילים אלו בצורה מושלמת וללא טעויות. חומסקי עצמו הציע גם תשובה לשאלה זו, אשר עומדת בבסיסו של תחום המדעים הקוגניטיביים. שפת-אם, הוא טען, אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’. כל תינוק נולד עם בסיס ידע מולד, שיחד עם ה’דוגמאות’ שהוא מקבל מן הסביבה (המשפטים שהוא שומע), מאפשר לשפת האם להתפתח. כמו שציפורים ‘לומדות’ לשיר, עכבישים ‘לומדים’ לטוות קורים, וזברות ‘לומדות’ להיזהר מטורפים, כך גם ילדים ‘לומדים’ את שפת-אימם.

עכביש טווה קורים. מי לימד אותו לעשות את זה?

 

ישנה ‘תקופה קריטית’ אשר בה נרכשת שפת-האם

הבלשן האמריקאי אריק לנברג, שטען עוד לפני חומסקי כי לשפה יש בסיס ביולוגי, העלה גם את השערת התקופה הקריטית. על פי טענה זו שאומצה על ידי בלשנים רבים, ילד שלא נחשף לכמות מספקת של דוגמאות משפת-האם שלו עד גיל מסוים (יש הטוענים שהגיל הקריטי הוא ארבע, שבע, או גיל ההתבגרות), לא יוכל יותר לרכוש שפת-אם בצורה מושלמת. אחד ההסברים לתופעה זו היא שהמוח של ילד בתקופה הקריטית הוא הרבה יותר ‘גמיש’ ממוח של מבוגר או אפילו של ילד מתבגר, ולכן כבר אינו יכול ללמוד מיומנויות מסוימות אחרי אותה תקופה. כל מי שראה אירופאים בני שלוש טסים באתרי סקי, או כל מי שניסה ללמוד לעשות שפגט בגיל 40, ישמח לאשר את הטענה הזו. לשמחתנו, קשה לאשש את הטענה הזאת באופן אמפירי מובהק ומספר הילדים שגדלו בנסיבות חמורות שלא אפשרו להם מגע עם שפת אמם הוא מועט ביותר (והם באמת לא הצליחו לפתח שפת-אם באופן נורמלי). אבל יש לצערנו דוגמאות מילדים שנולדו חרשים ולא נחשפו לשפת סימנים בילדותם המוקדמת. מחקרים עם ילדים אלה הראו שהם באמת לא הגיעו לרמה של שפת אם בשפת הסימנים, גם אם נחשפו אליה בצורה מספקת לאחר התקופה הקריטית. מחקר נוסף שנעשה בישראל התבסס על מקרה עצוב שרבים מאיתנו זוכרים – פרשת המזון לתינוקות רמדיה בשנת 2003. בשנה זו, בעקבות טעות ביצור, תינוקות רבים בישראל קיבלו מזון שחסר בו הויטמין תיאמין. הבלשנית הישראלית נעמה פרידמן, הראתה שויטמין זה הינו קריטי להתפתחות השפה, ושתינוקות רבים שלא קיבלו אותו בשל הטעות ביצור המזון, לא הצליחו מאוחר יותר להגיע לרמת שפת אם, גם אחרי שהטעות תוקנה.

חשוב להדגיש שהשערת התקופה הקריטית אינה מדברת על רכישת שפה שניה, אשר גם אם יש בה משמעות רבה ללמידה בגיל מוקדם, יש בה גם גורמים רבים אחרים אשר יכולים להשפיע על הלמידה.

 

שפת האם נמצאת במוח שלנו – במקום ספציפי

שפת האם שלנו נמצאת בתוך המוח שלנו. אצל 95% מהאנשים היא נמצאת בצד שמאל (אצל השאר היא לא בהכרח בצד ימין, אלה בשני הצדדים). פרוצדורה נוירולוגית שנקראת מבחן WADA, מראה שכאשר מזריקים לאדם חומר הרדמה להמיספרה השמאלית של המוח, הוא מפסיק לדבר פתאום, ממש באמצע המשפט, אך כאשר מזריקים את החומר להמיספרה הימנית, יכולת הדיבור לא נפגעת. כבר במאה ה19 גילו מדענים שיש שני אזורים ספציפיים בצד שמאל של המוח שאם הם נפגעים, אובדת השפה. אזורים אלה נקראים אזור ברוקה ואזור וורניקה על שם המדענים שגילו אותם. היום אפשר להראות בקלות רבה בעזרת מכשירי הדמיה מוחית כמו fMRI, שאזורים אלה פעילים כאשר אנשים מדברים בשפת-האם שלהם. בואו נעשה הפסקה קלה, ולכבוד יום שפת האם נעניק עיסוי קטן לאזורי ברוקה ווורניקה.

 

והיכן במוח נמצאת השפה השנייה? במשך שנים היו שטענו ששפה שניה (או שפות נוספות) נמצאת בצד ימין אך זה הוכח כלא נכון. מכשירי ההדמיה מראים שכאשר אדם מדבר בשפה שאינה שפת-אמו, אזורים רבים במוח, גם בצד שמאל וגם בצד ימין לוקחים חלק בפעילות, וחוקרים שיערו לכן שהשפה השנייה יותר מפוזרת. אבל בשנים האחרונות חוקרי מוח טוענים שככל שהשליטה בשפה השנייה הולכת וגוברת, הפעילות מתמקדת באותם אזורי שפה ידועים – ברוקה וורניקה. חוקרים אלה טענים אם כן שגם שפה שניה (ושלישית) נמצאת באותם מקומות, אך כאשר הדוברים עדיין אינם מיומנים, הרבה אזורים אחרים מופעלים שאינם קשורים ישירות לשפה אלא לפעילויות קוגניטיביות כלליות יותר, שדרושות רק למי ש’מתאמץ’ לדבר נכון ולא לעשות טעויות.

 

קשה לאבד שפת-אם, אבל זה אפשרי, ולכן צריך לשמור עליה

 

שפת-אם היא אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים והיציבים ביותר בחיינו. גם קשישים אשר מאבדים יכולות קוגניטיביות שונות כמו זיכרון, מהירות תגובה, מפתחות ומשקפיים, עדיין שולטים בכל חוקי השפה ולא מתחילים פתאום להגיד “בית גדולה”, “שמיים כחול”, ולדבר כמו עולים חדשים. גם אנשים שסובלים מאמנזיה ושוכחים היכן הם גרים ומהו שמם, עדיין זוכרים את חוקי התחביר של שפת-אמם. אבל למרות זאת, שפת-אם אינה חסינה לגמרי. ישנן שתי סכנות עיקריות שיכולות לפגוע בה. הראשונה היא כאשר בגיל צעיר מאד – ילד עובר למדינה אחרת ומנתק מגע עם שפת-אמו לחלוטין. חוקרים צרפתיים חקרו ילדים קוריאנים אשר אומצו בגיל צעיר (אך אחרי שהיו ללא ספק דוברים של השפה ברמת שפת-אם) על ידי משפחות צרפתיות, ולא באו במגע עם שפת-אמם בשום צורה אחרי האימוץ. החוקרים ערכו לילדים אלה (כאשר היו כבר בני עשרים) סדרה של מבחנים, ולהפתעתם הם לא מצאו כל זכר לשפת האם. אפילו מבחן של תגובת גלי מוח לגירויים שונים בקוראנית, לא הראה תוצאות שונות מתוצאות של צעירים צרפתים בני אותו גיל.

הסכנה השניה, וכאן זה מתחיל להיות רלוונטי עבורנו הישראלנדים, היא כאשר מהגרים לא באים במגע עם שפת האם שלהם למשך זמן רב. מחקר שערכה הבלשנית ההולנדית מרל קייזר על דוברי הולנדית שחיים בקנדה יותר מ30 שנה, הראה שההולנדית שלהם הידרדרה מאד. כאן לא מדובר על איבוד מוחלט של השפה, אבל כן על טעויות רבות שמאפיינות אנשים שלמדו הולנדית כשפה שניה. כמו טעויות של  het ו de, סדר מילים במשפט, וכל הטעויות שאנו מכירים מקרוב.

 

חשוב לשמור על שפת האם של מהגרים ומיעוטים, גם לטובת ההתאקלמות שלהם

כאן אנחנו חוזרים שוב לסיבה האמיתית והחשובה שבגללה אנו מציינים היום את יום שפת האם. במשך זמן רב טענו רשויות, מדינות, וגם חוקרים באקדמיה, ששימוש רב מדי בשפת האם, פוגע בלמידת השפה החדשה ובהתאקלמות החשובה כל-כל במדינה המארחת. לכן ביקשו מעולים חדשים בישראל שלא ידברו בבית מרוקאית, רוסית, אמהרית, וכו’. גם בהולנד דרשו מהמיעוטים המרוקאים, הטורקים והאנטליינים, שיזנחו את שפת אימם על מנת שילמדו הולנדית כמה שיותר מהר, ידברו בנימוס, יאכלו אוכל תפל, ירכבו על אופניים, ויהפכו לתושבים למופת. היום טוענים חוקרים רבים, ששמירה ושיפור של שפת-האם הם חשובים מאין כמותם. הם תורמים להרגשת גאווה ושייכות, לביטחון עצמי, ומשפרים ללא הכר את היכולת ללמוד ולהשתלב. שפת-האם של אדם היא חלק מהזהות שלו ולא ניתן לבטל אותה. אם מדכאים אותה ומנמיכים אותה – מדכאים ומנמיכים את האדם עצמו ואת היכולת שלו ללמוד ולהתפתח בכל התחומים, כולל למידת השפה החדשה. התגלית המפתיעה אם כן היא ששתי השפות, שפת האם והשפה החדשה אינן באות זו על חשבון זו, אלא דווקא מחזקות זו את זו!

 

נסיים אם כן בברכת יום שפת-אם שמח לכולם. אל תשכחו את המאמעלושן שלכם – אתם צריכים אותה כמו מרק עוף ביום סגריר.

 

תודה לחברי קבוצת הפייסבוק – ‘לא סופרים – מועדון הקריאה של “הארץ” ‘ , שעזרו לי למצוא שיר רלוונטי לכתבה

מניסיוני כאימא לילדים דו-לשוניים וכמי שעוסקת בתחום של שימור עברית, בבית החינוך של “קהילה” ובמסגרות אחרות, יש חשיבות עליונה לשאלה הבסיסית של נחיצות השפה. שאלו את עצמכם, למה לילדים שלי יש טעם בעברית. האם זה רק כדי לרצות אותי או את הוריי בארץ? אם כן, זה לא טוב, מכיוון שהמוטיבציה צריכה להיות אישית. שפה היא בראש ובראשונה עולם קסום להתעטף בו, להתקשט בו, להתחבא בו. השפה היא דרך ההתקשרות שלנו לא רק עם העולם החיצון. במקרה שלנו עולמנו הפנימי מפוסל בעברית, ולכן שימור השפה אצלנו הוא נועד קודם כל כדי שנוכל להתלטף עם משהו מוכר וטבעי, כשאנחנו משוחחים עם הנפש שלנו. אבל לילדים שלנו, שהנפש שלהם מפוסלת בשלל שפות, כשעברית היא לאו דווקא החזקה שבהן, השיח הפנימי אינו חייב להתקיים בעברית, שלא נדבר על הסביבה החיצונית שלהם שבה דוברי העברית הם מיעוט. אז מה אם כן  ייתן מוטיבציה פנימית משמעותית יותר לקיום שיח פנימי בעברית?

אימא ואבא הם מגדלור לילדים, ועד כמה שזה מובן מאליו, חשוב לפרום לרגע את משמעות המגדלור הזה. להיות מגדלור זה הרבה יותר מלנהל משק בית, להוציא לחוגים וללמד אותם להתנהג יפה. להיות מגדלור זה להאציל מהעולם הפנימי שלנו, זה המעורר השראה, החכם, המאמין בגדול מהיומיומי. זה שנעים להקשיב לו. וכאשר יש ברקע אזדרכת, גויאבה, שסק, מגדל מים, השפה היא לא רק אמצעי להעברת תמסורת. השפה היא המנגינה של מילות השיר. וזהו שיר שנעים ללמוד, ולזמזם.

עוד על דו-לשוניות בדאצ’טאון:

• לימונדה משובחת מלימון
• מאמי או schatje
• על מיתוסים ודו-לשוניים
• המילים המפתיעות שהגיעו להולנדית מעברית

אני אימא לשתי בנות ישראליות בצבע בלונדיני, בלי שום זכר לישראליוּת שלי. ובכל זאת, התשוקה שיש בהן לדעת מי אני, איך נראה השביל בו צעדתי לבית הספר (בלי שהסיעו אותי), התשוקה הזאת לדעת, לפענח, היא תשוקה לסיפור שלם. ושלם הוא יכול להיות רק כשיסופר בשפת אמי.

כל ההחלטות לגבי שימור העברית בבית ייגזרו ממשהו עמוק, עליון, שבו יש רק אמת פנימית, מנותקת מאילוצים וקשיים. הייתי פשוט חייבת להבטיח לעצמי, עוד לפני שנולדו, שלעולם לא יפריד בינם לבין השיר הפנימי שלי דבר. ולא שזה תמיד עבר חלק ופשוט. אבל זה היה לי ברור שאני מוכרחה למצוא כל דרך אפשרית, להיות עצמי במלוא איתני. ולא, זה לא רק בגללי ולמעני. זה בראש ובראשונה כיוון שהמגדלור האימהי, האבהי, הוא חיוני לילדים. זאת לא איזו פנטזיה נשגבת. זה משהו ארצי, נוגע לכל לב באשר הוא.

אז תגידו, זה קשה. לא משתפים פה פעולה, הם מתקשים, בעלי לא מבין מה אמרתי, הם מתביישים, אין לי זמן לשבת איתם, אני מפחד שזה ירחיק אותם ממני, לא רוצה ללחוץ, אפשר גם בהולנדית… את כל התחושות האלה חולקים כולם. כי זאת אכן מערכה מורכבת, עם רגעים מורכבים ומעמתים.

אבל באמת, זה לא נורא. זה מגיע לנו, התקשורת האותנטית הזאת. כמו שמגיע לנו ללטף אותם, לנשק אותם. אפילו אם הם מתביישים כי זה לא cool. לא מפסיקים להתחבק, כי לא מפסיקים להתחבר. ולא מפסיקים לדבר עברית, כמו שלא מפסיקים לנשק.

את ה”איך” תשימו רגע בצד. כי כדי שזה יצליח צריך באמת להאמין שזה הטוב ביותר עבורם. ואז פתאום יימצאו הכוחות לאפשר את השיח.

והנה כמה הצעות פרקטיות, שתמיד יעבדו:

מתגו את השפה כדרך המופלאה ביותר לתקשר עם אבא/אמא ועם אנשים נוספים, ולגלות דברים שבשום שפה אחרת לא אוכל לגלות. לצד המתודות והטכניקות השונות, חשוב לספק סיבה ממש טובה לרצות ללמוד ולהשתמש בשפה.

הקפידו על ריטואלים שמתקיימים אך ורק בעברית. בסופרמרקט, בפארק, במקלחת, למשל. בדקו מה מתאים לכם.

הקריאו סיפורים גם לילדים הגדולים שלכם, בסוד. זה כן מגניב, במיוחד אם תקריאו להם ספרים מותחים בהמשכים.

שבו איתם לראות סדרות בעברית. צחקו מכל הלב וראו מה יקרה.

ואם הילדים מגיבים ומשיבים לי בהולנדית כשאני פונה אליהם בעברית? לתשומת לבכם, לעולם, לעולם אל תשיבו בהולנדית אם זו אינה שפת אמכם. וגם, אל תשאירו את השיח ביניכם חצוי ומורכב משתי שפות. כיוון שאם הילד עונה בהולנדית ואתם ממשיכים הלאה בשיחה, ייתרתם את העברית. דהיינו העברית אינה נחוצה כדי לתקשר עם אימא ואבא. ולכן, מה כן לעשות? לחזור בעברית על כל מה שאמר הילד בהולנדית. אמנם זה מסרבל אבל קריטי. וכשסיימתם לומר בעברית את מה שהוא אמר בהולנדית, שאלו – אז לזה התכוונת? והוא יצטרך להשיב בכן או לא.

והכי חשוב, האמינו בכל לבכם, שלהיות הילדים שלכם, כמו שאתם, כמו שנוצרתם ופוסלתם, זאת המתנה המופלאה ביותר לתת לילדים שלכם.

*בתמונה הראשית: כריכות הספרים “לילדינו”, ספר-מקרא עברי, לייפציג, 1921; “עברי אנכי”, ספר אלף-בית לילדי העברים בציורים נאים ומהודרים, ללמדם שפתנו, שפה עברית ולהורותם דברי ספר הברית, וינה, 1931.

יותר ויותר בתי ספר מבקשים ללמד באנגלית מגיל צעיר, ומנפנפים ביתרונות הדו-לשוניות. אבל האם הכל חיובי? NRC בדקו 4 טיעונים רווחים והגיעו למסקנה – it’s complicated.

מעמדה של השפה האנגלית בבתי הספר בהולנד הולך ועולה. גם בבתי הספר היסודיים. מספר בתי הספר שבהם משקיעים שעה בשבוע ו”עושים משהו באנגלית” כבר מגיל ארבע (groep 1) הולך ועולה בהתמדה. הודות לחוק חדש שאושר לא מזמן, יוכלו בתי הספר והגנים להעלות את מספר שעות האנגלית השבועיות לשלוש.

בנוסף לכך, מזה כמעט שנתיים, מתקיים ניסוי לשוני ב-18 בתי ספר. בבתי הספר הללו ניתן החינוך בשתי שפות במקביל: חצי בהולנדית וחצי באנגלית, החל מ-groep 1.

תומכי הגישה להגברת החשיפה לשפה האנגלית כבר מגיל הגן ובית הספר היסודי מגבים את טיעוניהם במחקרים מדעיים. הם טוענים שהילדים ילמדו יותר מהר אנגלית. ההולנדית שבפיהם לא תסבול בשל כך, וידיעת מספר שפות מצוינת למוח. מספר תומכים ברעיון אף מציינים כי הנחלת השפה האנגלית מגיל צעיר יכולה להפחית את הסיכויים לפתח אלצהיימר בגיל המבוגר.

אולי יעניין אותך גם:

האם ילדים דו-לשוניים הם יצירתיים יותר? התשובה במהופך בכתב סתרים בעמוד ט”ג
שישה דברים שכדאי לדעת על שפת-אם, ואחד שחשוב לנו במיוחד
נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית

אולם נראה כי תומכי הרעיון מתלהבים קצת יותר מדי. ב-NRC הביאו בשבוע שעבר “תמונת מצב אמיתית” לאור ארבעה טיעונים עיקריים:

ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, כך יותר טוב

הטיעון העיקרי מאחורי המדיניות הנוכחית גורס שככל שהילדים יתחילו להיחשף לשפה נוספת בגיל מוקדם יותר, כך הם ילמדו אותה מהר יותר. זה נכון שילדים שכבר מלידתם נחשפים לשתי שפות, לומדים את השפה השנייה מהר יותר לעומת ילדים שמתחילים ללמוד שפה שנייה רק בגיל 12 (מאמר זה ואחרים בנושא, ניתן למצוא באתר הבית של פרופ’ כרמן מוניוס.

אולם, למידת שפה זרה בבית הספר שונה מאוד לעומת רכישתה בסביבתו הטבעית של הילד.

במחקר גדול שנערך בברצלונה קיבלו הילדים שיעורי אנגלית בבית הספר היסודי. מהמחקר עלה כי ילדים בני 11 רכשו את המיומנות בשפה מהר יותר בהשוואה לילדים בני שמונה. הסיבה לכך ברורה מאליה: ילדים בני 11 מפותחים יותר קוגניטיבית לעומת ילדים בני שמונה, ולכן הם מסוגלים לרכוש את השפה מהר יותר, כאשר היא מוקנית במסגרת הבית-ספרית.

להקניית שפה שנייה אין השלכות שליליות על השליטה בשפה הראשונה

כאשר ילדים לומדים אנגלית במשך שעה בשבוע, אין לכך השלכות מדידות על השליטה שלהם בהולנדית. הדבר נכון גם לגבי ילדים שמדברים בבית שפה שלישית.

ומה מגלה הניסוי ב-18 בתי הספר בהם מתקיים חינוך דו-לשוני מלא? קבוצת חוקרים הולנדים בחנה מספר ניסויים שנערכו בבתי ספר יסודיים בחו”ל שבהם התקיימו לימודים דו-לשוניים מלאים (עבודתם של אלן ואן דן ברוק ואחרים). המסקנה שהתקבלה הייתה כי כישורי שפת ההוראה הראשונה – הולנדית במקרה המקומי – אינם נפגעים בטווח הרחוק.

כמו כן הבחינו החוקרים כי בכמה בתי ספר בארצות אחרות שבהם התנהלו מיזמים כאלו קרה משהו מעניין: כישורי השפה בשפת ההוראה הראשונה נותרו באותה רמה ולא התפתחו, כלומר נוצר פיגור בהתפתחות השפה, בקרב ילדים שקיבלו חינוך בשפת האם בלבד. אולם לקראת סיום בית הספר היסודי נסגר פער זה. איך זה ייתכן? זו שאלה שפתוחה להשערות בלבד. ככל הנראה, הפרדת שתי שפות יוצרת בתחילת הדרך עיכוב מסוים. בשלב מאוחר יותר, שליטה בשפה אחת משפיעה באופן חיובי על השליטה בשפה האחרת.

אולם ייתכן שיש כאן גם השפעות עקיפות. חינוך בשתי שפות מאתגר את התלמידים, ואם התלמידים מתמודדים איתו בהצלחה, יכולה להיות לכך השפעה חיובית על הביצועים הלימודיים בתחומים נוספים.

 

ידיעת מספר שפות מעכבת אלצהיימר

קיימות אינדיקציות לכך כי סוגים מסוימים של דו-לשוניות בקרב אנשים שיש להם נטייה לאלצהיימר יכולה לעכב את תחילת התפתחות המחלה בכארבע שנים. אולם נמצא כי השפעה זו מתקיימת רק בקרב אנשים שהחלו להשתמש בשתי שפות מגיל מוקדם מאוד. בקרב אנשים שלמדו שפה שנייה בבית הספר ומשתמשים בה פה ושם מאוחר יותר בחייהם, לא נמצאה השפעה דומה. לכן לא ניתן להשתמש בטיעון זה כאשר באים לקבוע מדיניות להקניית חינוך רב-לשוני בבתי הספר.

למעשה, עדיין לא ברור לחלוטין איך משפיעה ידיעת שפות נוספות על התפתחות אלצהיימר. האפקט החיובי התגלה ב-2006 (מאמר זה ומאמרים נוספים ניתן למצוא באתר של ד”ר אלן ביאליסטוק). במחקר מפורסם שנערך בקרב מהגרים לקנדה שדיברו בנוסף לאנגלית את שפת המדינה שממנה היגרו (גרמנית, פולנית או הונגרית). ייתכן כי דו-לשוניות גורמת למוח להיות מסוגל לפצות במשך שנים מספר על כישורים שאובדים במחלת האלצהיימר ובכך לדחות את תחילת התפתחות המחלה. אולם מדובר כאן בלא יותר מהשערה.

במחקרים מאוחרים יותר שהתקיימו במדינות אחרות ובקרב קבוצות אוכלוסיה שונות, לא אוששו ממצאים אלה. ביניהם נמנה גם מחקר קנדי נוסף שהנסיינים בו דיברו אנגלית כשפה ראשונה וצרפתית כשפה שנייה. במחקר שנערך בארה”ב ובדק אמריקאים שדיברו ספרדית כשפה ראשונה ואנגלית כשפה שנייה, נמצא אפקט חיובי זה רק בקרב נסיינים שרמת החינוך שקיבלו הייתה נמוכה.

לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים

ביאליסטוק מצאה כי לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים, אולם גם כאן, זוהה אפקט זה רק בקרב אנשים שנחשפו לשפה נוספת עוד מינקותם והשתמשו בה כל חייהם.

ניתן לבחון כישורים קוגניטיביים אלו במספר דרכים: תנו להם להתבונן במסך ובקש מהם להגיב מיד על מה שמוצג לפניהם. במקביל הקשו עליהם על ידי הצגת פרטי מידע מסיחים. הדו-לשוניים יכולים להתמודד טוב יותר עם אתגר שכזה לעומת חד-לשוניים. הם מסוגלים להתרכז טוב יותר במידע הרלוונטי שלפניהם ולהתעלם בקלות רבה יותר מן המידע המסיח.

מחקרים רבים נוספים הראו כי כישורי השפה בקרב אנשים דו-לשוניים מגיל ינקות זהים בשתי השפות, אך נמוכים יותר בהשוואה לאנשים חד-לשוניים. אוצר המילים הפסיבי (מספר המילים שאנחנו מבינים) נמוך יותר בקרב דו-לשוניים. דו-לשוניים גם מגיבים לאט יותר כאשר הם מתבקשים לזהות תמונות וקצת יותר איטיים כאשר הם נדרשים לזהות או להגות מילים.

לפיכך, טיעוניהם של התומכים בחינוך דו-לשוני, כי לרב-לשוניות יש אך ורק יתרונות – אינם לגמרי נכונים. העניין הוא מעט יותר פרוזאי: יש לכך יתרונות, אך גם חסרונות.

——-

ועכשיו שאלה לקוראינו הנאמנים: האם אתם מרגישים שידיעה של לפחות שלוש שפות (עברית, אנגלית והולנדית, ואולי שפות נוספות ששמעתם בבית) עוזרת לכם או מעכבת אתכם? חשבו למשל האם כשאתם מגיעים לביקור בארץ, אתם מרגישים שאתם מעורים לחלוטין בחידושי השפה והסלנג בהשוואה לביקורכם הקודם? האם כשאתם חוזרים מהביקור קל לכם לחזור לדבר הולנדית (או אנגלית) – או אולי לוקח כמה ימים להתאפס? שתפו אותנו בתגובות!

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם