השגרה חוזרת – ואיתה מדור ההמלצות של דאצ’טאון! שבוע המסעדות ברחבי הולנד, תערוכת פסלים במרחב הציבורי באמסטרדם, פסטיבל פנטזיה באיזור האג, מרתון ברוטרדם וליל מוזיאונים במאסטריכט.
הנחיות הקורונה החדשות שנכנסו לתוקפן בסוף חודש ספטמבר, הן אות הפתיחה לאירועים שחוזרים לשגרה מבורכת. אספנו עבורכם אירועי תרבות, ספורט ואוכל ששווה לבדוק במהלך חודש אוקטובר. לפני שאתם יוצאים מהבית אנא בדקו את הנחיות הקורונה של האירוע/המקום בקישורים שצורפו.
שבוע המסעדות הלאומי
30 בספטמבר עד 31 באוקטובר
נכון, השם מטעה, שבוע המסעדות נמשך חודשיים שלמים. חודש אחד כבר מאחורינו, אבל בגזרת חצי הכוס המלאה ניתן למצות את החודש השני והמלא!
לא פחות מ-500 מסעדות לוקחות חלק באירוע הזה בכל רחבי הולנד. זה הזמן שלכם להתנסות בחוויות קולינריות מסעירות במחיר מיוחד. מסעדות רבות מציעות תפריט הפתעה של שלוש מנות במחירים מיוחדים, החל מ- 28.50€. ברשימת המסעדות תוכלו למצוא לא מעט מסעדות עם כוכבי מישלן שמציעות ארוחת שף במחיר מופחת.
באתרתוכלו למצוא את רשימת המסעדות וההצעות המיוחדות שלהן, כמו גם קישור להזמנה.
הזדמנות אחרונה לצפות בתערוכת הפסלים העירונית ARTZUID Amsterdam. זו הפעם השביעית ש- ARTZUID מציגה באמסטרדם תערוכת חוויות עם יותר מ-50 יצירות אמנות לאורך מסלול של חמישה ק”מ ברחבי zuid Amsterdam. המהדורה הנוכחית מתמקדת במעורבות, והאמנים נדרשו להתייחס ביצירותיהם לנושאים אקטואליים בוערים כמו: אקלים, שוויון, בריאות, טבע ורווחת בעלי חיים.
באתר של התערוכה ניתן למצוא מסלולים מומלצים ואף להצטרף לסיורים עם מדריכים (בתשלום).
פסטיבל פנטזיה – אזור האג
23-24 אוקטובר
אם ממש מתחשק לכם לברוח מעט מהמציאות, בואו לפסטיבל פנטזיה שמתקיים ב-De Broodfabriek in Rijswijk, ממש ליד האג. בפסטיבל תוכלו ליהנות מכל מה שקשור לפנטזיה: קוספליי, גותי, סטימפאנק, אנימה, מנגה וכו’. תוכנית האירוע מכילה מופעים מסוגים שונים, החל בנגינת נבל דרך מופעי מוזיקה ועד מלחמת אבירים. בין המופעים תוכלו לטייל לאורך דוכנים המציעים את מרכולתם: ביגוד, תכשיטים, אביזרים וחפצי נוי לבית. אם תהיו רעבים תוכלו לאכול במסעדות שמציע הפסטיבל בשטחו.
זו השנה ה-40 שמרתון רוטרדם יארח יותר מ-25,000 רצים במסלולים באורכים שונים, שאותם יעודדו מאות אלפי אנשים. בהיסטוריה של המרתון נרשמו כמה שיאי עולם! הרצים יכולים לבחור מבין מגוון מסלולים: מרתון, רבע מרתון, ריצת ילדים, מתחילים וגם מסלולים לקבוצות.. מהרו לשריין לכם מקום, ההרשמה אפשרית עד לתאריך 10 באוקטובר.
לאחר שבשנה שעברה האירוע נערך באופן מקוון, השנה חזרו למתכונת המלאה עם 13 מפעלים תרבותיים שיפתחו את שעריהם לביקור מיוחד במיקומים שונים בלב מאסטריכט למשך לילה מלא באמנות עכשווית ניסיונית, חפצי אמנות היסטוריים יקרים, ממצאים ארכיאולוגיים יוצאי דופן ואווירה מוזיקלית. האירוע משלב תערוכות סטנדרטיות עם תכנית בולטת של הופעות, סדנאות, שיחות, סיורים בלעדיים, תצוגות מקדימות, שתייה וטעימות.
רשימת האירועים והמיקומים המלאה, כרטיסים ועוד באתר.
אל תתנו לגשם להטעות אתכם – הקיץ הגיע להולנד, גם אם באיחור אופנתי. אנחנו מקדמים אותו בברכה ושמחים על כל יום שבו מציצה אלינו השמש. בהולנד זו מסורת קבועה: יום שמש מחייב יציאה החוצה להתאווררות ואם נוסיף לזה את חופשת הקיץ של הילדים מתקבלים ימי אור ארוכים שמאפשרים פעילות חוץ מהנה לכל המשפחה. לא צריך להזכיר לנו שגם ימי הקיץ אינם חפים מגשם ולכן יש לנצל עד תום כל שעת שמש. למי שחדש בהולנד, ולמי ששכח בגלל הקורונה, קבלו את ההמלצות שלנו לפעילויות ילדים במהלך החופשה, בחוץ ובפנים!
פארקי שעשועים
אפטלינג תמונה: Nicola since 1972 is licensed under CC BY 2.0
הולנד משופעת בפארקי שעשועים המותאמים לכל גיל! Walibi, אפטלינג, דאונרל ועוד רבים וטובים! בפארקים ניתן למצוא גם מתחמי מזון, חנויות מזכרות ואפילו כפר נופש. מומלץ להצטייד בנעליים נוחות ואם הפארק גדול מאוד אולי אפילו לשקול לינה באזור על מנת להספיק להנות ממתקנים רבים ככל האפשר.
בחודשי הקיץ בפארק אפטלינג, למשל, תוכלו לבלות עד השעות המאוחרות של הלילה או לחלופין לקנות כרטיס לשעות הערב בלבד: 18:00-22:00 מה שיכול להתאים במיוחד לבני הנוער.
לאלה ממכם שכבר מכירים את הפארקים האלה, ואפילו היטב, נספר שיש חדש תחת השמש ההולנדית:
באפטלינג נפתח לפני כחודשיים יער משחקים חדש בשם Speelbos Nest הכולל משחקים לילדים קטנים (אך אמיצים) ולבעלי מוגבלויות. חובבי רכבות ההרים ימצאו בוואליבי רכבת הרים חדשה יחסית העונה לשם untamed. זוהי אטרקציה בנויה מעץ ומברזל ומגיעה למהירות של 92 קמ”ש. בפארק דאונרל שכולל גם את פארק מים טיקיבד יש מהקיץ הזה גם בריכות פתוחות, ולא רק מקורות.
עמותת vSKBN מפעילה חוות עירוניות במספר רב של מיקומים ברחבי הולנד. בחוות חיות משק, פינות ליטוף, כיתות לימוד, גינות ירק וסדנאות בהתאם לעונה. הכניסה לרוב החוות היא חינם אך חלק מהסדנאות מחוייבות בתשלום. יש מגוון מאוד גדול של חוות- כדי למצוא את החווה הקרובה אליכם היכנסו לקישור.
עוד אפשרות לבילוי בסגנון חווה היא חוות fruittuin van west. במקום תמצאו: קטיף עונתי, בית קפה, סופר אורגני, לול התרנגולות רחב ידיים בו תוכלו לאסוף ביצים (בתשלום) ואפילו סדנאות לחביצת גבינה.
[adrotate banner=”55″]
גן חיות וספארי
פארק Safaripark Beekse Bergen צילום: Arend is licensed under CC BY 2.0
גם בתחום הזה יש מגוון לא קטן: גן החיות ב Amersfoort ,Artis באמסטרדם, ספאריפארק Beekse Bergen, פארק הקופים Apenheul ועוד.בכולם מפגש עם חיות בר מרתקות. במרבית האתרים גם פעילויות נוספות לכבוד חודשי הקיץ. אם ביצורי המים חשקה נפשכם, יש גם מספר אתרים כדוגמת הדולפינריום הממוקם ב-Harderwijk וגם Burgers’ Zoo שממוקם ליד ארנהיים. שם בחודשי הקיץ תוכלו להנות מפעילות מיוחדת לכל המשפחה: למשקימי הקום מביניכם, תוכלו לבחון את הרגלי היקיצה של החיות (לסיורים מתלווה מדריך והעלות היא 2 אירו לאדם. הכסף נתרם להרחבת הפעילות במקום). למידע נוסף.
צאו לטיול בטבע!
בהולנד יש אינסוף מסלולי טיול מהנים, צאו לפגוש את הטבע עוצר הנשימה ברגל או באופניים.
פנינו לגילי ואן אמן-גנור שהקימה את עמוד הפייסבוק- קהילה מטיילת בהולנד Kehila walking. בעמוד תוכלו למצוא סיורים עצמאיים וטיולי משפחות שמארגנת גילי או להצטרף לחברים אחרים בקהילת המטיילים.
הנה מסלול אחד שעליו ממליצה גילי בחום:
“טיול ביער מקסים עם מרכז מבקרים מעניין, מסעדה נהדרת ואזור משחקים מיוחד מאחור (תשלום סמלי, חינם למנויי Oerrrrr לילדים). ביער ניתן למצוא לפי העונה גם פטריות יפיפיות, ערמונים ופטל.
היער שייך לארגון Natuurmonumenten אשר אחראית על התחזוקה של עוד מגוון של יערות ברחבי הולנד. ניתן לעשות דרכם מנוי שנתי לילדים, כל חודש יש המלצה למשהו אחר והפתעה, חוץ מזה יש להם הרבה פעילויות במהלך השנה (עם הנחה למנויים). אנחנו תורמים להם כל חודש סכום קטן ונהנים מהידיעה שאנחנו עוזרים לטבע ההולנדי.בערך שעה מאמסטרדם בתחבורה ציבורית”.
אין לכם עדיין כרטיס מוזיאונים? מהרו להזמין לכל המשפחה! ברשימת המזויאונים לילדים תמצאו מגוון גדול לכל תחום: מדע, אומנות, צעצועים ואפילו ממתקים. בנוסף, מציעים חלק גדול מהמוזיאונים סדנאות והפעלות לילדים. גם המוזאונים הגדולים מציעים פעילויות לילדים ושווה לבדוק באתר כרטיס המוזיאונים אילו פעילויות מוצעות לילדים.
מוזיאון Museon שבהאג, הוא מוזיאון לתרבות ומדע, במקום תערוכות קבועות ומתחלפות בנושאים שונים. בקיץ הזה מציג המוזיאון תערוכה מתחלפת בנושא מוזיקה לכל המשפחה: מבטהובן ועד לביונסה. התערוכה אינטרקטיבית ובה 5 פסלי סאונד אינטרקטיביים ו-25 תחנות עבודה המאפשרות לילדים להתנסות. גם הורים שמתעניינים במוזיקה קלאסית ימצאו עניין בביתן בטהובן שהוקם לציון שנת ה-250 להיולדו.
ועוד המלצה קטנה: ביקורים במוזיאונים מרוחקים יניבו לכם גם ביקור בעיירות קטנות וציוריות, אחרי הביקור שוטטו במרכזי הערים ותרוויחו טיול ליום שלם.
היי לכם. החופש הגדול כבר בשיאו; והפעם, במדור העיצוב בחרתי להמליץ על ביקור במוזיאון, ובעצם לסגור לכם את הפינה של אחלה יום כיף להורים ולילדים בחופש הגדול. בית מונדיראן הוא מוזיאון קטן ומקסים שמספר את סיפורו של האיש שצייר בקווים שחורים וריבועים צבעוניים את דרכו האומנותית. אתם בטח מזהים את ציוריו, המודפסים על כל פריט אפשרי: החל מגרביים ועד למגבות לים. אפילו מעצב האופנה איב סאן לורן, שכבר בגיל 5 התאהב בציוריו של מונדריאן, החליט להקדיש לו מיני קולקציה של שמלות קוקטייל, כמחווה לרעיונות היצירתיים, והעקרונות האומנותיים שעימם הזדהה.
להרשמה: Activiteiten@joodswelzijn.nl
כדי להפוך את הביקור במוזיאון למהנה, כתבתי הקדמה קלה ושימושית, ובה אפרוש את סיפורו של האומן, מלווה בהסברים ופרשנויות למושגי יסוד באומנות. מזמינה אתכם לעשות קפה, לקרוא, ולגזור לשימוש בעת הצורך…
המשקפיים של מונדריאן הפכו ברבות השנים גם הן לאייקון
פיט מונדריאן, האומן ההולנדי המפורסם, נולד בעיר Amersfoort לפני כ- 150 שנה. בניין המוזיאון הוא למעשה הבית בו גדל. כיף להסתובב במוזיאון, ולהביט דרך החלונות הגדולים בתעלה ממול, בעצים המשתנים עם עונות השנה, בעננים המשתנים עם חלוף השעה, ולדמיין איך הילד פיט היה חולם בהקיץ. איך מתוך העיירה הקטנה גדל מנהיג של מהפכה, שהתחוללה בעולם הציור, העיצוב והאדריכלות. פיט נולד למשפחה קלוויניסטית, ונוקשות היוותה בסיס משמעותי באומנות אותה ייצר. בתחילת דרכו למד ציור קלאסי באקדמיה, והרבה לצייר תמונות נוף, טבע דומם ופורטרטים בהזמנה. זוהי התקופה שבה צייר למעשה ציורים פיגורטיביים, כלומר ציורים המתארים דבר הקיים בטבע, כמו אגס, אישה או שדה פרחים; figure = דמות.
בשנת 1905 ביקר מונדריאן בתערוכת ציורים של ואן גוך ההולנדי, והושפע ממנה מאד. ואן גוך השתייך לזרם האימפרסיוניסטיהמאוחר. אימפרסיוניסטי מלשון Impression = התרשמות. ואן גוך צייר את התרשמותו מהטבע, והמציא טכניקה חדשה בכדי לבטא את הרשמים שלו בציור. כשאנו מביטים בשדה פתוח, גם אם נדמה שאף ציפור לא עפה, ושום מכונית לא עוברת, עדיין מתרחשת תנועה עדינה: החיטה שזזה ברוח, העלים של העצים מרשרשים קלות, השמש מרצדת על התבואה, העננים שבשמיים. הכל למעשה נמצא סביבנו בתנועה מתמדת. את התנועה הזאת הצליח ואן גוך לתאר במשיכות מכחול קצרות ומרובות על גבי הקנבס. הריצוד שנוצר מצליח לייצר סוג של תנועה בעיניים, ולהמחיש את התנועה במציאות. למעשה טכניקת הרישום הזו היתה אבן הפינה בתהליך של פירוק הדימוי המוכר, ה- figure, והפיכתו לציור צורני, גאומטרי.
עונת הריבועים
1910: מונדריאן מצייר שדה
הביקור בבית מונדריאן מתחיל בסרט משגע: ציורים של מונדריאן מוקרנים על מספר מסכים, כמו מרכיבים ציור אחד ענק. התמונות מתחלפות במהירות, מלוות במוזיקה וכובשות אותנו הצופים במחול של צבעים, צורות וקווים, מבוגרים וילדים כאחד. זהו רעיון מבריק של המוזיאון לדבר אלינו את שפת המוזאון, ולספר את כל מה שתיארתי כאן למעלה במילים, באופן אחר. בעצם, להפעיל עלינו את הקסם הזה שקוראים לו: אומנות.
אנו זורמים בתוך מסע בזמן ללא מילים, וחווים את השינויים הגרפיים שעוברים על מונדריאן. כמו ואן גוך, גם הוא ניגש לצייר טבע. אנו מביטים בציוריו, ומאד ברור לנו שאנו מביטים כעת בשדה פרחים צבעוני ושמיים תכולים. והדבר המעניין הוא שאין בציור ולו פרח אחד.
1919: מונדריאן מצייר שדה
כעשור אחרי, מצייר מונדיראן שדה נוסף, צבעוני ומרהיב לא פחות. גם כאן לא מופיע אפילו פרח אחד. בעשור הזה שחלף בין 2 ציורי השדות הללו, הספיק מונדיראן לנסוע לפריז ולהיחשף לגדולי האמנים המודרניים שפעלו בשדה האומנות דאז (פיקסו, למשל). גם הם ניסו להתמודד עם הרעיון של כיצד להביע, לתאר ולצייר שינויים בזמן ובמרחב, דרך ציור דומם (קוביזם, למשל). מלחמת העולם הראשונה החזירה את מונדריאן הביתה, להולנד. בשנים אלה עסק פחות בציור. מונדריאן חבר לקבוצה של אמנים הולנדים, ויחד בילו ימים רבים בהעלה על הכתב, וניסוח של התאוריות שלהם ל”ציור החדש”. בשנת 1917 הם מחליטים להקים מגזין, בו יפרסמו את המסקנות המהפכניות שלהם, שיהפוך עם השנים לזרם חדש באומנות, הנקרא: DeStijl, ה-סטייל.
העולם החדש שהמציא כבש את מונדריאן בכל אספקט של חייו. במוזיאון טיילנו בתוך שחזור מדוייק של הסטודיו של מונדריאן בפריז. החלל מינימליסטי: קירות לבנים, והרהיטים ההכרחיים בשביל לחיות. נדמה שמונדריאן השתמש בקירות ביתו כקנבס ענקי לבן ותלת מימדי, עליו צייר ריבועים בצהוב, אדום ואפור. כאילו כך איפשר לעצמו לטייל בתוך הציורים שלו, ולבחון את המושגים החדשים אליהם שאף: איזון דרך צמצום. יש לזכור שבאותה תקופה “הבית” ברחבי העולם התקלף מקישוטים: באנגליה נפטרו מטפטים, והחלו לסייד את הקירות בלבן. גם בהולנד זנחו את המורשת של העיטורים הכחולים מבית היוצר של דלפט Delfts Blauw, שהיו פופולרים במיוחד כאריחים מסביב לאח, או צלחות המקשטות את קירות המטבח. מדהים לגלות איך התאוריה הקיומית הזאת שהתחילה את דרכה לפני כ- 100 שנה, כה רלוונטית לימינו. למשל, תאוריות אקולוגיות בנות זמננו המעודדות צמצום של צריכה על מנת להגיע לאיזון בחיי אדם לצד טבע.
ניכר שמונדריאן העריך את הצמצום בחפצים, כמו גם הצמצום באמצעים בעזרתם צייר. בנוקשות האופיינית לו הוא החליט לצייר רק קווים ישרים, רק על רקע לבן, ובין לבין הוא פיזר ריבועים או מלבנים צבועים רק בכחול, אדום או צהוב. גם כאן נדמה שמדובר בניצנים של עוד רעיון מהפכני, בניסיון הראשון לקודד: הרעיון שעולם שלם מיוצג באמצעות כמה פרמטרים בודדים: היום זה 1/ 0; אז זו היתה זווית של 90 מעלות…
ניו יורק, ניו יורק
לרוץ בתוך ציור
שנתיים אחרי הקמת De Stijl, הצטרף אל התנועה Rietveld ההולנדי, שבהמשך תכנן על פי עקרונות התנועה את כסא ריטוולד המפורסם ובית שרודר. ביקור בבית שרודר שבאוטרכט מספק הצצה מעניינת לרעיונות התנועה, כמו טיול בתוך ציור.
באותה תקופה במקביל, הוקמה בגרמניה תנועה המזוהה עם אותם העקרונות, אותה אתם מכירים בשם באוהאוס (Bauhaus). התנועה נוסדה בעידודה של ממשלת גרמניה, שביקשה לעודד בסיום מלחמת העולם הראשונה את אזרחי המדינה המיואשים, ולהעניק להם תחושה של התעוררות, תקווה וחדשנות בתחום החברתי, התרבותי והתעשייתי. על רקע התמודדות ממשלות ברחבי העולם כיום עם משבר הקורונה, מיזם כזה נשמע כמעט אוטופי; שלא נאמר עתידני: הקמת מוסד אקדמי, שיקנה השכלה ומקצוע בפועל לתלמידיו, תוך דגש על שימוש בטכנולוגיות חדשניות.
באופן אירוני, בשנת 1933 סגרה ממשלת גרמניה את בית הספר, תחת שילטונו של היטלר, בטענה שהוא חותר להיות מהפכני מדי. גם מונדריאן הפך לנרדף על ידי השלטונות הנאצים, ומצא את עצמו במנוסה עד שבשנת 1940 הגיע לניו יורק.
כשמונדריאן הגיע לניו-יורק הוא הרגיש בשמיים! הגריד של מנהטן היה מימוש פיסי של רעיונותיו האומנותיים: רחובות ארוכים מסודרים במאונך לשדרות, מנוקדים בקוביות של בניינים, ובינהן מסתובבות המוניות הצהובות. או אז מקבל סיגנונו האישי שינוי: מתוך המסגרות הנוקשות והגאומטריה הקפדנית, מצליח מונדריאן להפתיע עם קומפוזיציה תוססת, שכמעט מאיימת לפרוץ את מרחב הציור, כזו שמצליחה לעורר בנו שמחה והתרגשות.
יום כיף, לסיכום
Amersfoort ביום שמש
הביקור בבית מונדריאן מותאם מאד לילדים, מלווה בהמון חוויות אינטרקטיביות. בסוף המסלול מחכה הפתעה חמודה: קיר גדול לילדים, ובלוקים של לגו בצבעי “מונדריאן”, המאפשרים לכל ילד לגלות את המונדיראן הקטן שבו. כמובן שאי אפשר לוותר על שיטוט בחנות המוזיאון, והכי חשוב שיטוט באמרספורט הציורית. ממליצה במיוחד לרדת מרחובות הקניות הראשיים, ולשוטט גם בין הרחובות הקטנים, ולהציץ לתוך הבתים היפים.
הכל התחיל בביקור שלי במוזיאון התיקים באמסטרדם (ז”ל). החלטה של רגע לעלות על רכבת לאמסטרדם, שהיתה אחת ההחלטות הטובות שלי בשנתיים שאני גרה בהולנד. היא היתה כזו גם בשל היותו של הביקור הזה, הביקור האחרון שלי במקום הקסום הזה שנקרא “מוזיאון התיקים והארנקים” וגם כי הביקור הזה גרם לי להתחיל “לחטט” בתיקים של נשים.
מוזיאון התיקים הוא (היה…) בית תעלה הולנדי, האוצר בתוכו אוסף של אלפי תיקים, שמספרים את סיפורה של התקופה, של האופנה, ואת סיפורם של בעליהם. לצד תיקים של מדונה, מרגרט תאצ’ר והילארי קלינטון, הוצגו תיקי שאנל, לואי ויטון, איב סאן לורן ושאר מעצבים. כולם מציגים באופן ויזואלי את הפונקציה הרגשית, שמילאו עבור האדם שנשא אותם והתקופה בהיסטוריה שבה עוצבו.
מוזיאון התיקים והארנקים באמסטרדם
הרעיון המקורי שלי היה לשלב את הביקור במוזיאון עם “ביקור” של כל אחת מהמשתתפות בתיק שהיא סוחבת. נכון שהיא מכירה אותו והוא התיק שלה, אבל היא לא תמיד חושבת עליו כעל אביזר לבוש משמעותי, כזה שנושא את הזהות שלה על הכתף או על הגב וכזה, שמספר את הסיפור שלה עם כסף (שהרי הוא נושא בתוכו את הארנק שלה).
תיק הוא כבר מזמן לא רק כלי כיבול, שקית משודרגת. תיק, כפי שהוכיח למבקריו מוזיאון התיקים, הוא סמל לתקופה, הוא חלק ממסע בזמן ומהזהות של אדונו או גבירתו.
כבר בשבועות הראשונים של הקורונה באירופה, הודיע המוזיאון על סגירת דלתותיו והביא לסיומם של סיפורי התיקים שאצורים בו.
תיקים מהתצוגה
על אף סגירת הדלתות הפיזיות, החלטתי לפתוח דלתות וירטואליות באמצעות הזום לתיקיהן של נשים ישראליות בארץ ובעולם. הזום מאפשר לנשים באשר הן להיפגש יחד לערב שכולו “חיטוט” בתיק שלהן ובתיקים של נשים אחרות, אבל לא חיטוט לשם חיטוט, אלא לשם העמקה וחיפוש זהות במעמקי התיק….
תיקים מהתצוגה
לאורך החודשים האחרונים אני מקשיבה לסיפורי תיקים נשיים ונפעמת בכל פעם מחדש מהעושר הנמצא בכל אחד מהתיקים האלה, מכמות המידע שהם מכילים, הזכרונות, ומהיותם מיכל עבור האישה שלה הם שייכים.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפורה של חברתי טל, שחשבתי שאני מכירה, עד שהכירה לי את התיק שלה…
מוזיאון התיקים: גרם המדרגות הפנימי
אני מכירה את טל מגיל 17. התחלנו את מסע ההיכרות והקניות שלנו במשלחת ישראלית – פלסטינאית – אמריקאית של משרד החוץ לדנוור – קולורדו. בזמן שהיינו אמורות לסייע למשרד החוץ הישראלי לגשר על הפערים בדרך לשלום, סייענו בעיקר למשרד המסחר האמריקאי לגשר על שער המטבע…
מאז אנחנו מתרגלות ריחוק חברתי – היא גרה בדרום הארץ, אחות אחראית בחדר ניתוח בבי”ח, ואני באזור השרון ובעוד אזורי זמן בעולם. כבר שנים שאנחנו מגשרות באמצעות הטכנולגיה על פערי הזמן והמרחק.
בתחילת מרץ היתה אמורה להגיע לקוויקי באמסטרדם. תיכננו לבדוק כמה מהר אפשר לבזבז משכורת של אחות במערכת הבריאות בחזקת משכורת של עובדת סוציאלית. ביורו. אבל אז הגיעה הקורונה….
מאז אנחנו חולמות בזום. כל פעם עושות זום אין על מקום אחר – מתלבטות אולי עדיף לנו להמיר את ה”הון המשותף” שלנו דווקא לזלוטי….
לפני מספר שבועות השתתפה טל, כאמור, באחת מסדנאות התיקים שלי. זו היתה עוד דרך “להיפגש” ולפזר על הקבוצה הנשית קצת “טל”. היא הצליחה לזכות בליבן בגדול, כמו שהיא תמיד מצליחה. סיפרה להן סיפורי מלתחה וסיפורי חדר ניתוח, שכבר הוכחו כיעילים בלהחזיק צופים מכל העולם גם 16 עונות אם צריך….
אבל התיק שלה, איך לומר, לא היה זוהר כמו הג’לי בארוחת הערב של החולים ב”סורוקה”. תיק שעיקר התפקיד שלו היה ,לדבריה, להסתיר את הבטן. תיק שהגאווה המרכזית של גבירתו היתה, שהוא “מקבל את הצורה של הגוף”. תיק שמייד כשסיים למלא את תפקיד ההסתרה המרכזי שלו נכנס לארונית בחדר ההלבשה וממתין לסיום המשמרת, המתנה שיכולה להתארך מאוד לפעמים. בקיצור, תיק בהמתנה כזה.
אז אחרי עוד מספר סיפורים עלא ‘גרייס אנטומי’, וכשנדמה שהוילון כבר עומד להיסגר על המיטה שלה, טל פתאום הוציאה את אזמל המנתחים מהשק – מהתיק….
נכון שזה התיק היומיומי שלה, תיק הזהות שלה, הנאמן, שממתין שתסיים את המשמרת כדי שהוא יוכל להסתיר את מה שהיא חושבת שצריך להסתיר, אבל יש בבית, שלא לומר בויטרינה בסלון, עוד תיק. פראדה.
חשבנו שהיא צוחקת, אבל בתקופה שבה את קובייה על מסך הזום, את בקלות יכולה לקחת את המחשב לסלון ולהוכיח את טענתך. היינו כחולמות (חלום בלהות כמובן).
בתוך הויטרינה בסלון, כאילו היה סרוויס לפסח, עמד תיק פראדה יפייפה. תיק שנקנה לטל כמתנת יומולדת 40 לפני מספר שנים. תיק שמאז ראה אור יום, או יותר נכון, אור לילה, רק פעם אחת ויחידה כשליווה את טל לאירוע רשמי, שבו היא הרגישה מאוד מחופשת הן בבגדים שלבשה והן בתיק שנשאה.
בויטרינה, מאחורי זכוכית, תיק הפראדה של טל
תיק שניצב דווקא בסלון כדי להזכיר לטל מידי יום, כאילו היתה דיירת בבית האח הגדול – “להתלבש בהתאם”.
תיק שמזכיר בנוכחותו, שגם אם היא לא נושאת אותו, את הבושה שהיא יכולה להמיט על עצמה אם תמשיך לרכוש בגדים בחנות “להיט באופנה” הבאר שבעית, שבה היא רוכשת את “מיטב” מחלצותיה.
וב”מיטב” אני מתכוונת למכנסיים, חולצות ארוכות וקצרות ולכל פריט שמחירו לא עולה על 5 שקלים (תרגום לזלוטי ישלח בהודעה פרטית לנרשמות) לא משנה מה כמות הבד שהוא מכיל.
הרגשה של חו”ל ב”להיט האופנה”
כי ב”להיט באופנה” שמעדיפים אגב למתג את התוויות שלהם באנגלית (Lahit Baofna – ראו תמונה מצורפת להוכחת דבריי), נותנים ללקוחה הרגשה של חו”ל, בואך מילאנו, בואך פראדה.
אחרי עצירת שירותים בשל צחוק מתמשך לצד שתיית ליטר מים וגיל שמעל 40, טל המשיכה לנסות ולהסביר לכל משתתפות הסדנא, ביניהן נשות טיפול המומות, שהתלבטו לגבי חובת הדיווח שלהן במקרה שכזה, את הבחירה במיקום של התיק.
התיק בהיותו סמל ליוקרה ומעמד בעצם מהווה עבורה סטנדרט בנוגע לאופן שבו היא מתלבשת. טל חשה שאם היה יכול לדבר “פולנית”, היה ודאי שואל אותה שאלה אחת ויחידה: “ככה את יוצאת מהבית?”
הוא אמנם לא יוצא איתה, אבל ממגדל השן שלו בויטרינה שבסלון, הוא משקיף עליה ומאשר את הופעתה בכל יציאה שלה. הוא סוג של שוטר אופנה שחי בויטרינה (לציין שטל נשואה לשוטר אמיתי שחולק איתה את יתר הבית…), ושללא מילים אומר לה מידי יום: “חייל – שפר הופעתך”.
אם הייתי צריכה להמר, הייתי אומרת שהיא אפילו מצדיעה לו טרם צאתה מהבית, אחרי שפקד עליה לעבור לעמידת “נוח”.
כשהתבוננתי בתיק הפראדה הקטן והמנצנץ של טל חשבתי בהתחלה שהוא הכי לא מייצג את מי שהיא – בחורה שלא אכפת לה אם היא להיט באופנה, שמתלבשת בלי להתחשב באופנה עצמה, אישה גדולה מהחיים, שהתכשיט הכי רציני שלה זה כפכפי הוויאנס, הכי אמיתית ומצחיקה, הכי בגובה העיניים והכי צנועה.
אבל אחרי שנגמרה הסדנא, ונשארתי עם עצמי ועם התמונה של הפראדה, שלה ושלנו, פתאום הבנתי משהו.
הבנתי את הדמיון – כמה התיק קטן ונוצץ כמוה וכמה הוא נוכח למרות גודלו, כמה הוא והיא הם תכשיטים אמיתיים שמעטרים כל מפגש חברתי שהם משתתפים בו, כמה בלתי אפשרי להתעלם מהם, וכמה שניהם הם “ישר ולפנים”, לא מתנצלים על מי שהם – וכמה שניהם הכי להיט באופנה.
בעודי כותבת שורות אלה, הבנתי שהפראדה מייצג אולי את האישה שהיא בפנים, ואולי בגלל זה הוא בויטרינה.
אבל האישה שהיא בפנים, היא האישה שאני רואה מולי יומיום, בכל שיחה, בכל תגובה בפייסבוק, זו שאיתה אני חולמת, האישה שתמיד תהיה באופנה בשבילי – האישה שלובשת פראדה. מבפנים.
מאז שנת 2002 בה סיימתי את חוק לימודי בעבודה סוציאלית, אני פוקדת מתנסים, אולמות המוארים בתאורת ניאון ואודיטוריומים עייפים, שמוצפים במטפלים כמוני, שבאו כדי לשמוע עוד תיאור מקרה מצמרר, לקחת חלק בעוד יום עיון על בעיה בוערת, או להיות חלק מפאנל למידה בנושא (מדכא) כזה או אחר.
בשנתיים האחרונות מאז ששיטת סטיילינג תרפי נכנסה לארון הבגדים שלי הממשי והמטאפורי, אני פוקדת אולמות אחרים – אולמות מוארים, במוזיאונים בעיקר, שמציגים מפעלי חיים של מעצבים, או קונספט חדשני הקשור באופנה. באולמות האלה עיני מבריקות, אבל כבר לא מעצב, אלא מהתרגשות. יש פעמים בהן אני עומדת נפעמת מול היצירתיות, יכולת המשחק, והחיבור שנעשה בין עולם האופנה לעולמות נוספים. אלה הרגעים שבהם אני מבינה מהי התרוממות רוח וסיפוק שמקורו באושר טהור ולא בקטסטרופה שטופלה או נמנעה….
שתי התערוכות בהן ביקרתי בחודש ינואר עונות בדיוק על ההגדרה ומסבירות מהי אופנה, ממה היא שואבת השראה וכיצד היא נראית באופן הטהור שלה, לפני שהיא הופכת לטרנד שאנחנו קונות בחנויות.
Let’s dance FASHION IN DANCE, FROM TUTUS TO SNEAKERS
התערוכה Let’s dance התקיימה במוזיאון האומנות העירוני של האג מתארת את הקשר שבין ריקוד לאופנה, או במילים אחרות על רחבת הריקודים כעל מסלול דוגמנות – a dance floor as a catwalk.
היא מציגה את האופן בו עולם הריקוד משמש מקור השראה לעולם האופנה ונפתחת בתצוגת נעלי עקב, שעוצבו בהשראת נעלי הבלרינה וממשיכה לשמלות, שהתפתחו מחצאית הטוטו (ע”ע קארי ברדשו בפרסומת ל”סקס והעיר הגדולה”).
באולם המרכזי מתנגנת מוזיקת רקע של “אגם הברבורים” וספק רקדנית – ספק דוגמנית, מסתובבת בתיבת נגינה ענקית כשהיא עוטה על גופה שמלה שהיא ספק חצאית טוטו, ספק שמלת מעצבים. חדר אחר מתאר את האופן בו הפכו בגדי היפ הופ והסניקרס ללבוש יומיומי וכיצד ריקוד הדיסקו הכתיב לבוש ובחדר לידו כבר שולטות שמלות הערב שעוצבו עבור נשפים.
מעצבים ידועי שם כמו דיור מציגים שמלות שמוטיב הטול שולט בהן, כדורי דיסקו מרצדים על בובות ראווה בבגדי מועדונים. כך שסגנונות הריקוד כבר מזמן לא משפיעים רק על מה שנשמע, אלא על מה שנלבש. היות וביקרתי בתערוכה ביום ראשון, החדר האחרון הפך הלכה למעשה לאולם ריקודים בו פיזזו רקדנים מקצועיים לצד רקדנים חובבים מקהל המבקרים לצלילי הג’ייב והצ’רלסטון. האווירה במקום משמחת, קלילה ובעיקר עושה חשק לעלות על שמלת גדילים ולפצוח במחול (אם לא לצלילי הדיסקו, אז לכל הפחות לצלילו של “צדיק כתמר”….). כי כמו אופנה גם ריקוד הוא עניין של תנועה, חופש ויופי. אז שימו עליכם סניקרס, בגד גוף או חותלות, בואו להאג וצאו במחולות!
אמנם התערוכה כבר הסתיימה, אבל כאן תוכלו להמשיך ולהתרשם כאן
Thierry Mugler: Couturissime
התערוכה השנייה שברצוני להפציר בכם לראות היא זו של המעצב הצרפתי טיירי מוגלר, שמתקיימת במוזיאון האומנות ברוטרדם.
מוגלר (שמוכר גם בזכות הבשמים היקרים שלו, שלא יורדים מהגוף גם אחרי רחצה עם ליפה) מציג בתערוכה Couturissime – 150 דגמים נועזים כל אחד בגזרתו, צבעיו, החומרים מהם עשוי והרעיון שמאחורי, שנוצרו בין השנים 1977 ל– 2014.
המעבר בין החללים השונים במוזיאון כמו עוקב אחר דרכו של יוצר יוצא דופן, שחולל מהפכה בעולם האופנה עם גזרות מורפולוגיות ועתידניות, צלליות נוצצות, פיסוליות ואלגנטיות, קווים קפדניים, כריות בכתפיים ומחוכים, שמלבישים אישה נשגבת, חושנית ועוצמתית, המצויה במטמורפוזה מתמדת. התערוכה מציעה צלילה לדמיונו הייחודי, מפגש פנים מול פנים עם הפרפקציוניזם שלו, סגנונו ההוליוודי – הדרמטי, חלומותיו המלאים ביצורים אקזוטיים, ארוטיקה ומדע בדיוני. כל אלו מסבירים את בחירותיו הנועזות בצבעים, מרקמים ובחומרים חדשניים באופנה עילית כמו מתכת, פרווה מזויפת, ויניל ולטקס.
טיירי מוגלר נותן ,בעיני, ביטוי ויזואלי למושג “בגדי תעוזה” ולוקח אותו לאקסטרים. האופן שבו הוא מתרגם רעיון לכדי מראה, היכולת לשחק והיצירתיות המתפרצת הופכים את התערוכה לאטרקטיבית עבור המשפחה כולה. ביקרתי במקום עם בעל ושני ילדים וכולם יצאו נפעמים מהמחזה המרהיב. אך עבור אלו ש”גן האופנה” הוא דומיננטי ב DNA שלהם, זו ממש חגיגה. ממליצה בחום (בעיקר כשבחוץ קפוא) לתת לטיירי מוגלר להפשיר לכם את הגוף ולהמיס לכם את הלב!
״בואי נצטלם בסלפי״ ״לא יצא טוב, בואי נעשה עוד אחד״ ״שניה, רק מעלה לסטורי״
נתקלתי במודעה בפייסבוק באותו בוקר, מוזיאון YOU! והיו אפילו כמה תמונות מצורפות שנראו ממש מגניבות. בצבעים בוהקים ושמחים, כאלו שמשכו אותי ובטוח ימשכו את הילדים. הייתה שם בריכה מלאה בכדורים כחולים, נראתה ענקית, ובמרכזה בר ורוד. נראה מושלם. קניתם אותי, יאללה הולכים. הגענו ונכנסנו לאולם כחול ואת המעילים לקחה מאיתנו דיילת עם סרבל בצבע תואם.
הכניסה הייתה מרשימה. ירדנו במדרגות מפוספסות באדום ושחור (כן גם הקירות באותם הצבעים והפסים), והתחלנו את הסיור.
המדריכה, מספרת לנו באנגלית נלהבת שהגענו למוזיאון אחר היום. בעודנו עומדים בתוך חדר קטן, מול תמונת ‘מונה ליזה’ נטולת פנים, במקומה הניחו מראה כדי שנוכל לראות את עצמנו. כמה יפים ונרגשים, עוד שנייה יוצא לנו סלפי חדש! ״זה לא יהיה עוד מוזיאון סטנדרטי כמו שאתם מכירים. אצלנו במוזיאון מותר ואף רצוי לגעת ולצלם, וכמה שיותר”, מדגישה המדריכה.
אני משגרת מבט אל הילדים, הם קצרי רוח להתחיל.
״אז בואו נתחיל בסיור״, היא אומרת.
עשירים ומפורסמים
אנחנו ממשיכים לחדר הבא, שם על הקיר בכניסה אי אפשר לפספס את הכתובת הראשונה: You Are Rich
החדר מלא בשטרות של כסף, גבוה על הקיר תלויה מצלמה כשלחיצה קטנה יוצרת אימג׳ משולב אפקטים שווים ואגלה לכם שבסוף התמונות האלו יעמדו למכירה גם בצורה של כובעים, חולצות ואפילו ספלים. ״וואו, אמא זה לא כסף אמיתי!״
לא, הכסף הזה לא אמיתי. הם הבחינו בזה. וזה עדיין ריגש אותם וגרם להם לצחוק ופליאה יחד.
אנחנו בחרנו באופציה השנייה. להצטלם לבד, באמצעות האייפון, ככה אמרה המדריכה שאפשר. אז אנחנו מצטלמים, ומעיפים את השטרות גבוה, אבל הם לא עפים מספיק גבוה ואנחנו לא מצליחים לתפוס את הרגע. אנחנו מנסים לייצר עוד תמונה בה השטרות עפים, אבל זה לא יוצא ואחרי 5 ניסיונות בלבד החלטנו לעבור לחדר הבא.
שם מקדמת את פנינו כתובת נוספת, You Are Famous
איזה כיף!
אף פעם לא אמרו לי אני מפורסמת. מכירים אותי בקהילה, מאחורי המקלדת קצת פחות. בבית ספר הצלחתי גם ליצור הכרויות עם ההולנדיות, איזה הישג. הן אפילו התחילו לעשות לי לייקים באינסטוש. אבל מפורסמת ממש?
ממשיכים לצעוד. מטיילים בין חדר לחדר. בכל אחד מהחדרים יש כתובת אחרת ואטרקציה משגעת משלה. הילדים עפים. הפעם בלי השטרות.
You Are Gold
You Are a Movie Star
You Are 100% Likes
YOU… YOU… YOU
נכנסנו לחדר עם מסכי פלזמה, כשעומדים מאחוריהם רואים את הפרצופים שלנו בענק, זה הזמן להוציא את הלשון… מן הצד השני, מצאתי קיר מכוסה במסכי טלויזיה של פעם. מרובעים. אני תוהה מאיפה הצליחו להשיג אותם? הילדים לא התעכבו ליד הטלויזיות. מגושם מדי? עתיק מדי?
אני נפעמת וקולטת שנותרתי לבדי, כדי להוריד את רמת החרדה אני רצה קדימה, מאחורי הוילון הבא נגלה עולם ומלואו…
וואו. זה בשבילי. בדיוק הסטייל שאני אוהבת. ספת עור מגניבה מאחוריה קיר עם טפט ירוק מלא בפרחים ודובי קוואלה (אני חושבת) קקטוסים, לא אמיתיים, אבל זה מוסיף לאוירה! והכי מדליק שלט ניאון שזהר מלמעלה – We’ve Been ExpectingYou
אדייק ואומר שהשלט אומנם התחלף ברוטינה קבועה, אבל זה המשפט שקידם את פני ואותו נצרתי בליבי.
אני לא רוצה להרוס לכם את הפאן ולגלות את שאר האטרציות אז חותכת אל הסוף… שהוא ההתחלה…
התמונה הראשונה שבזכותה הגענו הלום. הבריכה! עם הכדורים הכחולים והבר הורוד. תהיתי לאן נעלמה, ומחדר לחדר הציפייה הלכה וגברה. אחרי תותח הנייר שדורש רמת איי-קיו סבירה פלוס כדי לתפעלו, הגענו אל היעד הנכסף.
הילדים עטו לעבר המטרה, קפצו שוב ושוב, התנדנדו, שיחקו באולינג עם כוסות הקוקטיילים המדומים שעל הבר, הצטלמו בעוד פוזה מטריפה ולמדו לבקש ממני לשלוח להם את זה לנייד של האח הגדול, שדווקא הוא, הפסיד את החגיגה.
מביטה בשעון, עברו שעתיים בדיוק מרגע שנכנסנו.מרגישה שזמני אוזל. מעלה מהר לסטורי כמה תמונות, מתעדת, מתייגת. מקבלת לבבות ותגובות: ״איפה המקום המגניב הזה??״
מבטיחה לספר. אז סיפרתי.
היה שווה?
את הכרטיסים המוזלים מצאתי באתר “טריפר”, אז כן, היה שווה. שני מבוגרים ושלושה ילדים בחצי ממחיר הכניסה הרגיל.
(פתוח כל יום בין השעות 12:00-18:00)
יצאה להם כאן שואה עדינה מדי. לא ראיתי צילומים בשחור לבן של שלדי אדם וגם לא את המילים ׳תאי גזים׳. לא מצאתי צילומים של מספרים מקועקעים על העור, ערימות נעליים, בורות ירי או את סופה של מסילת הרכבת לאושוויץ.
הנרי המתנדב גם לא שמע על הכפר ניולנדה בצפון מזרח הולנד, כפר שכל תושביו, 117 במספר, הוכרו כחסידי אומות העולם. כל אחד שם הציל משפחה, או לפחות יהודי אחד. זה היה מאמץ קולקטיבי. אולי מכאן מגיעה התדמית של ההולנדים מצילי היהודים? כי ההיסטוריה, בניגוד לתדמית שנפוצה בעבר, מספרת סיפור מורכב – יותר מ-75 אחוזים מיהודי הולנד הושמדו. ומנגד, מספר גבוה ביותר, מהגבוהים באירופה, של חסידי אומות עולם הולנדים. אבל אפילו עליהם לא מספרים במוזיאון השואה באמסטרדם, שבו ביקרתי לרגל יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, המצוין היום.
המוזיאון, שנפתח לפני שנים בודדות, ממוקם ב-Plantage Middenlaan, מרחק הליכה מבית הכנסת הפורטוגזי ומהמוזיאון היהודי ההיסטורי והוא חלק מה-Jewish Cultural Quarter שבמרכז העיר. יש בו תערוכות קבועות ומתחלפות, והוא נמצא כעת בעיצומו של תהליך התחדשות. אז יד ושם זה לא, אבל לכו לבקר, זה חשוב.
חזית המוזיאון. הישראלים הביעו אכזבה, ההולנדים התעניינו
“תשמור את זה בשבילי בבקשה? שיהיה לי משהו כשאני אחזור…” כך ביקשה הנערה סינצ׳ה, מג׳ורג׳, הילד של השכנים. בחדר הזה מוצגים סיפוריהם של ילדים דרך החפצים האישיים שלהם. כינור, שולחן כדורגל, ספר, שרשרת, כפפה. סינצ׳ה ואן סטראטן בת ה-16, הוריה ג׳ונתן וברטה, ואחיה לואיס, נשלחו מרוטרדם לאושוויץ ב-21 בספטמבר 1942. סיינצ׳ה והוריה נרצחו מיד, אחיה לואיס עבד בעבודות כפייה ונפטר שלושה חודשים לאחר מכן. ג׳ורג׳, הילד של השכנים, תרם את השרשרת, הספרים והטבעת של סיינצ׳ה למוזיאון ההיסטורי היהודי בשנת 2015.
בקומת הכניסה תערוכה זמנית קצרה שמדברת על ׳אבני נגף׳, stumbling stones, אותם אריחי מתכת קטנים המשובצים בתוך מדרכות בערי אירופה, לפני כניסות לבתים בהם חיו יהודים. על כל אבן מופיע שם, תאריך לידה, תאריך ומקום המוות. עדויות אילמות תחת רגלי העוברים והשבים וקל לא לשים לב ולהמשיך ללכת. אבל אם שמת לב לאחת מהן, ל׳נגף׳ כזה, הוא תופס אותך ולא עוזב. בעבר כתבנו על כמה אבני נגף בהולנד, כאןוכאן למשל.
ערב לפני הגירוש למחנה וסטרבורק , נתן ניקו קרוסה את שולחן הכדורגל המושקע שקיבל מהוריו לחבר שלו, קור ספארחארן, כדי שישמור עליו עד שיחזור. קור קיבל מניקו גם כמה ספרים וזוג גלגיליות שעליו נהג להחליק לבית הספר. קור השתמש בגלגיליות של ניקו ורכב עליהם לבית הספר אחרי שניקו עזב. הגלגיליות לא שרדו אך שולחן הכדורגל השתמר. ניקו והוריו נרצחו בסוביבור ממש סמוך להגעתם למחנה, ביולי 1943. ניקו היה בן 11 במותו. החבר קור תרם את שולחן העץ למוזיאון בשנת 2014.
מזוודות. 172 מזוודות, על כל מזוודה שם, גיל, תאריך ומקום. Memorium הוא מיצג של האמן וילם וולקרץ לזכר תלמידי בית הספר מונטסורי באמסטרדם. מתוך 172 תלמידי בית הספר שנרצחו, 169 היו יהודים ושלושת הנותרים היו חברים במחתרת. כיום תלמידים הולנדים מגיעים לבקר במקום בסיורים לימודיים, משאירים פרחים ומילות זיכרון.
הסיפורים והחפצים המעטים המוצגים בחדר הזה, סיפורים בודדים מתוך יותר ממאה אלף, סיפוריהם של יהודי הולנד.
על הקיר בכניסה לחדר, שלט פרגמטי ועליו מספרים בלבד, “טרנספורטים מהולנד” כותרתו.
תאריך, מספר המשולחים, מהיכן יצא הטרנספורט ולאיזה מחנה מוות הגיע. מרבית המשלוחים יצאו מווסטרבורק והגיעו לאושוויץ. המשלוח הראשון יצא ב-22 בפברואר 1941, מאמסטרדם למאוטהאוזן, והאחרון יצא ב-13 בספטמבר 1944, מווסטרבורק לברגן בלזן. כמה ימים לפני כן יצא המשלוח האחרון מווסטרבורק לאושוויץ, ועליו אנה פרנק ובני משפחתה. אדית פרנק נפטרה באושוויץ בינואר 1945, אנה ומרגוט פרנק הועברו לברגן בלזן ונפטרו שם בפברואר או מרץ 1945.
וכך, שורה שורה, מספר מספר. מאה וארבעה אלף שלוש מאות ותשעים יהודים.
ציר זמן היסטורי מוצג על הקיר בחצר המרכזית. שלוש שורות מקבילות: שורה של קורות אירופה במלחמה, שורה של קורות הולנד במלחמה, ושורה של תולדות הבניין הזה, ששימש כסמינר למורים פרוטסטנטים ובשנות המלחמה פעל בו מעון לילדים יהודים שהופרדו מהוריהם שהמתינו למשלוח בבניין שמעבר לכביש, ה- Hollandsche Schouwburg, לשעבר אולם תיאטרון עליו נספר בהמשך. ומתוך הבניין הזה, הודות לשיתוף פעולה עם העובדים ותושיה של המנהל יוהן ואן הולסט, הוברחו כ-600 ילדים יהודים, וכך ניצלו חייהם. ואן הולסט, שהוכר כחסיד אומות העולם, הלך לעולמו בשנה שעברה והוא בן 107. כתבנו עליו כאן.
זוהי החצר המרכזית של הבניין, ששימשה את המעון שהתקיים כאן בזמן המלחמה. באפריל 1943 כ-600 ילדים יהודים הוברחו החוצה דרך חצר זו והכניסה הצדדית לבניין, וכך ניצלים.
מטפלת ופעוטהצוות המעון הבריח כ-600 ילדים יהודים החוצה למחתרת Foto collectie JHM, F00861
החדר הבא במוזיאון הפתיע אותי. ציפיתי לתערוכה העוסקת במנגנון הרצח וההשמדה ממש, אך במקום זה פתחתי את הדלת היישר אל ההעפלה, או ׳הנוסעים הבלתי לגאליים לפלסטינה׳, כפי שנכתב בשלט. מסתבר שהגעתי ממש ביום נעילת התערוכה. המשפט הראשון שקראתי שם היה אמירתו של ראש ממשלת אנגליה נוויל צ׳מברלין, “אם נגזר עלינו לפגוע בצד אחד על פני הצד השני, עדיף שנפגע ביהודים מאשר בערבים”.
ציפיתי להשמדה, קיבלתי העפלה בתצוגה מיושנת
התערוכה מציגה עדויות מצולמות של מעפילים, חפצים ששימשו אותם, ידיעות בעיתונות על ספינות מעפילים שמוחזרות לקפריסין, הווי קבוצות הנוער, מפות מסלולי הספינות, עוד ידיעות עיתונאיות. העיצוב מיושן והמוצגים בחלקם בלתי משומרים, מזכיר את מוזיאון המעפילים הישן בעתלית, לא אופייני למוזיאונים ההולנדיים המושקעים.
פרק עצום ובלתי מתקבל על הדעת בקורות העם היהודי, נפקד מקומו במוזיאון השואה באמסטרדם, בתערוכה קבועה או מתחלפת, או בכל צורה שהיא. אף לא מילה על מה שקרה בתוך המשלוחים, על החיים במחנות המעבר, על תאי הגזים, על המוות, על ההשמדה השיטתית. ׳נסיעה בלתי לגאלית׳, כי אין באמת מילה כזו באנגלית, העפלה.
המילים שהדהדו בראשי לאורך הביקור במוזיאון ואחריו הן ׳רך׳, ׳מסונן׳. שואה מהולה שכזו, בלי תיאורי זוועה. שעה וחצי מקסימום, ועוד התעכבתי וצילמתי. משום מה חיפשתי את המוזיאון ה׳תאום׳ של יד ושם, ואותו לא מצאתי. כנראה אנחנו הישראלים, אם לא נותנים לנו את כל האושוויץ ישר לפנים, בשבילנו זה לא זה. וכאן לא רגילים לראות את כל הזוועות לא מעוכלות, כאן צריך את זה ביותר עדין.
חשוב לציין שנכון לזמן כתיבת שורות אלה טרם התקבלה תגובה ממנהלת המוזיאון, ותגובה זו חשובה, שהרי המוזיאון הנוכחי נמצא כעת בתהליך של השתדרגות ועיצוב מחודש ואולי בעתיד ייראה אחרת. אנו מקווים לחזור לכך בהמשך.
מיקי וגלית, זוג תיירים מישראל שפגשתי שם, הגדירו את הביקור במוזיאון כ”חלש”, תגובות נוספות בעברית בספר המבקרים אמרו “אכזבה”. ואילו אלי והס, זוג הולנדים לא יהודים שבחרו להקדיש את בקרו של יום ראשון שלהם לביקור כאן, דווקא התרשמו מאוד. אלי לא ידעה שלבריטים היה חלק משמעותי כל כך בעיצוב גורל היהודים אחרי המלחמה. אלי סיפרה גם שלאמא שלה היו שכנים יהודים באמסטרדם, שהם היו משכילים והתלבשו בהידור. ואולי אפילו – נזכרה בסיפורי ילדות – אולי אפילו אמה הייתה מאוהבת בנער יהודי. וכשלקחו אותם, הוא זרק לה פתק מחלון הרכבת והיא לא ראתה אותו יותר. אלי והס לא רוצים לבוא לטייל בארץ, מתוח שם וקשה, בהולנד נעים ורגוע.
ההולנדסה סכאובורך. ממרכז תרבות לאתר ריכוז לאתר הנצחה
בצד השני של הכביש, בניין ה- Hollandsche Schouwburg, לשעבר אולם תיאטרון ואחר כך מקום הריכוז של יהודי אמסטרדם לפני שילוחם אל מותם. בספטמבר 1941 נאסר על יהודים לקחת חלק בפעילות תרבותית וציבורית, למעט פעילות שהתקיימה באולם הזה, כיוצא מן הכלל. ביוני 1941 המקום הפך למרכז תרבותי ליהודי אמסטרדם, ולכן אין טבעי מלהפוך דווקא אותו כעבור שנה, למקום ריכוז של יהודים לפני המשלוח אל מחנות המוות.
אחרי המלחמה מבקשים להחזיר את הבניין לתפקידו המקורי כאולם תיאטרון. התנגדות מצד תושבי אמסטרדם וראש העיר דאז עוצרת את המהלך. ההחלטה המתקבלת היא להרוס את תקרת האולם, על מנת שלא יוכל לשמש בעתיד כתיאטרון, ולהפוך אותו לאתר הנצחה. ב-1962 ההולנדסה סכאובורך הופך לאתר הנצחה רשמי ליהודי הולנד שנספו בשואה.
בכניסה לאתר אני פוגשת את המתנדב הנרי הוס, שבמאור פנים וברצון רב לוקח אותי לסיור קצר. הוא מראה לי תצלום של התיאטרון אז, כששימש כנקודת ריכוז של אלפי יהודים לפני שנשלחו אל מותם. הדלת המרכזית של היום עדיין עומדת באותו מקום בו עמדה אז. התקרה והקירות אינם. בכניסה לוחות זיכרון עם שמות המשפחות שנרצחו.
הנרי מצביע על תצלום בחצר ובו נראים יהודים עם טלאי צהוב, יושבים בניחותא בחצר, זו החצר הזו ממש, שותים תה מכוסות חרסינה ומתחממים בשמש ההולנדית הקרירה, לא מודעים לעתידם. במרכז התצלום נערה מנופפת בידה לשכנה בבניין ליד, מעבר לגדר, בניין שקיים עד היום. כאילו מבקשת לומר לה ׳נתראה בקרוב׳. וכמו השכנים של הילדים היהודים שקיבלו מהם פיקדון ׳עד שנחזור׳, של צעצוע, של שרשרת, של ספר, והפיקדון מעולם לא נדרש על ידי בעליו, כך גם כאן. הנערה נופפה לשלום ולא שבה. והשכנים המשיכו בחייהם, חיים לצד הבניין והחצר שהיו, יום יום ולאורך תקופה ארוכה, מקום של סבל וחשכה, כאן במרכז אמסטרדם. וגם כשחזרו הניצולים, אודים מוצלים מהתופת, נתבקשו להשלים את חובות המסים והחשבונות שלהם לעירייה שהצטברו בתקופת ׳היעדרותם׳.
הבניין ב-1925
“החברה שלנו לא שלמה כשיותר ממאה אלף איש ממנה חסרים”, אומר לי הנרי. את עבודתו כאן באתר ההנצחה הוא עושה בהתנדבות, וכשאני שואלת אותו למה, ולמה דווקא כאן, הוא עונה שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, helpers, ו- watchers, ושחשוב לו לחנך את שלושת ילדיו להשתייך לסוג הראשון. להיות מאלה שבוחרים להושיט יד לעזרה, ולא לעמוד מנגד. לסייע, ולא להתעלם. ההולנדים, במלחמה בחרו באפשרות השנייה הוא אומר. תושבי יולנדה הם מיעוט, מיעוט. הוא לא הכיר את הסיפור ולא זכר את שם הכפר, ניולנדה.
“ומה את תבחרי להיות אם תראי ברחוב מישהו שזקוק לעזרה?” הוא מפנה אליי מבט נוקב, “האם תהיי helper, או watcher?”
מה אני אהיה? מה נהיה כולנו? ומה אנחנו עכשיו?
זה לא יד ושם, כי זה משהו אחר. אתרי הזיכרון לשואה באמסטרדם נמצאים בבניינים היסטוריים בהם התרחשו האירועים, מקומות ׳אותנטיים׳ עם קשר היסטורי ישיר. בית אנה פרנק, חצר הקולג׳ למורים – המוזיאון, חצר התיאטרון היהודי – אתר ההנצחה. להיות שם ולראות את התמונות שצולמו מאותה נקודה ממנה צילמתי בעצמי, לדמיין את הילדים במעון, את ההורים שהופרדו מהם. ילדים קטנים, בלי הורים, במקום זר ורחוק, ורק מעבר לכביש, ולנצח.
את ביקורי אני חותמת באנדרטה קטנה ומוזנחת “לא עוד אושוויץ” בפארק עירוני מהמאה ה-17, בין מוזיאון השואה לבית הכנסת הפורטוגזי. ליד האנדרטה עוצרות קבוצות תיירים, מקשיבות להסברי המדריך, מצלמות מעט וממשיכות הלאה. וגם אני ממשיכה, חולפת על פני בית הכנסת המפואר שהוא עדות לעבר אחר, מתעכבת לרגע בכניסה למוזיאון היהודי הומה המבקרים, קונה קפה, עולה על הטראם, חוזרת אל הבועה שלי.
1 בספטמבר עד 3 בדצמבר, Liberaal Joodse Gemeente Amsterdam
סופי כהן סקלי (Sophie Cohen Scali) היא אומנית ירושלמית במקור. היא עזבה את ישראל לפני כ-32 שנה כדי לטייל, ומזה שנים רבות היא חיה ועובדת בדרום-מערב צרפת. התערוכה ״מרחבים נוודים״ מציגה את עבודתה הנוכחית.
כהן סקלי שואבת השראה מטיוליה והילכותיה התכופות בטבע. בזמן ההליכות היא טווה קווים דמיוניים במרחב ומתבוננת בפרטי פרטים. מרחבים גדולים ופרטים קטנטנים מתערבבים ויוצרים בדמיונה עולמות חדשים. מלבד ההשראה החזותית ההיבט הפיזי של ההליכה גם כן משפיע על צורת עבודתה ומימדי יצירתה – תנועת הגוף במרחב, תחושת האוויר, תנועת העין… בציוריה אין דמויות אנושיות, אבל הנוכחות האנושית מורגשת.
התערוכה נוודית הן מבחינת התוכן והן משום שהיצירות מתקפלות ומתגלגלות, החומר ממנו הן עשויות גמיש וקל ונשיאתן קלה. הרעיון הוא שהיצירה תצא מהמסגרת המסורתית, כדי לנוד בקלות ולמצוא מרחבים אחרים – ״לחיות את חייה״.
תחומי היצירה של סופי הם ציור ומיצבים. היא מרבה ליצור בחומרים ממוחזרים.
ערב פתיחת התערוכה ייערך ב-1 בספטמבר בשעה 21:00. במקום סידורי אבטחה. ב-26 בספטמבר יתקיים דיון עם האומנית בתערוכה (עקבו אחר לוח האירועים של דאצ’טאון לשעת אירוע סופית).
15 ביוני עד 22 באוקטובר, nederlands fotomuseum Rotterdam
ג’נסיס (בראשית) היא יצירת המופת של הצלם הברזילאי סבסטיאו סלגאדו, בעל המוניטין הבין-לאומיים. זהו שיר הלל לעולמנו השברירי, וכדי ליצור אותו הרחיק סלגאדו למקומות כמו איי גלפגוס, מדגסקר ואנטרקטיקה וראה כיצד בני אדם וחיות עדיין חיים בהרמוניה אלה עם אלה ועם הטבע. דרך התצלומים מראה לנו סלגאדו את יופיו של עולם הטבע ומעורר בנו מודעות לצורך לשמור על עולמנו.
התערוכה משכה קהלים גדולים בניו יורק, לונדון ופריז לפני הגיעה לרוטרדם. יותר מ-200 תמונות בשחור-לבן כוללות מגוון של בני אדם מעמים שונים, בעלי חיים ונופים מגוונים, מלוויתנים ועד צבים, ומקרחונים ועד מדבריות.
סלגאדו נולד בחווה בברזיל ב-1944, שם רכש אהבה וכבוד לטבע. מגיל צעיר התעניין בהשפעה של גורמים סוציו-אקונומיים על חייהם של בני אדם. הוא נודע בזכות התצלומים המרהיבים בשחור-לבן שמתבססים על קומפוזיציות קלאסיות. הוא ידוע גם כמי שמעלה סוגיות חברתיות נוקבות בפרויקטים שיצירתם נמשכת שנים לעתים. כך בעבודה (Workers (2013 שבה תיעד את אובדן מלאכות היד בחברה המערבית, ובעבודה (Migrations (2000 שבמרכזה הגירות המוניות בשל רעב ואסונות טבע.
נשים בכפר Zo’e בפרה, ברזיל, משתמשות בפרי אדום כדי לכסות את גופן. הפרי משמש גם בבישול
Zanele Muholi, תערוכת יחיד
8 ביולי עד 15 באוקטובר, Stedelijk Museum Amsterdam
זאנלה מוהולי היא צלמת ו”אקיביסטית ויזאולית” שמתעדת את הקהילה הגאה השחורה בדרום אפריקה מנקודת המבט של “אינסיידרית”. התצלומים העוצמתיים והלעתים שנונים שלה עוסקים בקהילה שאמנם מוגנת על ידי חוקת המדינה, אך חבריה עדיין נופלים לעתים קרובות קורבן לאפליה, התעללות קשה ואף אונס “מתקן”. מוהולי: “איבדנו כל כך הרבה אנשים בגלל פשעי שנאה… לעולם אינך יודעת אם תראי מישהו שוב מחר”.
התערוכה במוזיאון הסטדליק היא תערוכת הסולו הראשונה של מוהולי בהולנד ומוצגות בה עבודות ממספר פרויקטים. הפרויקט האחרון, Somnyama Ngonyama (Hail the Dark Lioness) הוא סדרה של דיוקנאות עצמיים שלוכדת את התפקידים הרבים שלה כאישה לסבית שחורה. מוהולי משתמשת בניגוד שחור-לבן מוגזם כדי להדגיש את עורה ואת השחורוּת שלה, ובחפצים יומיומיים כדי ליצור תסרוקות יוצאות דופן, המזכירות את עיצובי השיער האפריקאים המורכבים הקשורים לרוב לתרבות ולזהות מקומיות. זוהי עבודה בהתהוות ובסופה היא תכלול 365 דיוקנאות-עצמיים, אחד לכל יום בשנה.
בפרויקט Faces and Phases מוהולי מציגה דיוקנאות נוקבים של לסביות בדרום אפריקה. בסדרת התמונות Brave Beauties היא מראה תיעוד צבעוני ונוצץ של טרנסג’נדריות במדינה, בסגנון של הפקות אופנה וצילומי גלאמור. כמו כן מוצגים בתערוכה שני סרטים דוקומנטריים קצרים שמוהולי הפיקה על חיי הקהילה הגאה בדרום אפריקה.
מוהולי חיה ויוצרת ביוהנסבורג. לפני קריירת הצילום שלה הייתה מעצבת שיער. משימתה כפי שהיא מנסחת אותה היא “לכתוב מחדש את ההיסטוריה הוויזואלית השחורה הקווירית והטרנסית של דרום אפריקה כדי שהעולם יראה את הקיום וההתנגדות שלנו בשיאם של פשעי שנאה בדרום אפריקה ומעבר לה”.
לסיום, משהו עם הילדים. מאז 1965 עורך ה- Natural History Museumבלונדון תחרות שנתית של צילומי טבע. אלפי משתתפים מכל העולם ובכל הגילאים שולחים את תמונותיהם לתחרות, מתיעוד של טבע אורבני, שבמקומות שונים בעולם כולל גם שועלים וטיגריסים, ועד לצילומי טבע מקצועיים של לנגורים זהובים וחיות תת-מימיות. בתערוכה מוצגות 100 התמונות הזוכות והפיינליסטיות בקטגוריות השונות. כל תמונה מלווה בהסבר ובמפה המבהירים היכן צולמה ובאילו נסיבות. למרבה הצער, ההסברים בהולנדית בלבד.
תערוכת הצילומים, שמבוגרים וילדים כאחד יכולים ליהנות ממנה, היא חלק מתערוכה חוויתית המיועדת לילדים ונקראת On Expedition with Naturalis. במרכז המחקר נאטורליס בליידן עובדים כמאתיים חוקרים שיוצאים לעתים קרובות למשלחות מחקר. הילדים ומלוויהם מוזמנים לצאת גם הם למשלחת, מצוידים בחוברת פעילות, תיק, כובע, זכוכית מגדלת ועוד ציוד הכרחי לחוקר הטבע. בתערוכה פעילויות שונות הקשורות לחיות ולצמחים המדמות את עבודת החוקר. למעט שתי התערוכות הללו, שאר המוזיאון סגור לרגל שיפוצים.
טיפ: לרגל השבועיים האחרונים להצגת התערוכה ניתן לקנות כרטיס ב-50% הנחה.
כשחברתי סיפרה לי על התערוכה שמעצב העל ז’בנשי מקדיש לאודרי הפבורן המוצגת פה בהאג שמעבר לפינה ושאלה אם בא לי ללכת, היה זה ברור לי ולה שהשאלה היא לא אם אלא מתי!
בכדי להגיע מוכנה החלטתי לקרוא לפני יותר לעומק מה הסיפור בכלל של ז’יבנשי עם אודרי. הרי כולנו יודעים שז’יבנשי הוא בעל בית האופנה מהיוקרתיים בעולם, כולנו גם יודעים שאודרי הפבורן הייתה כוכבת קולנוע הוליוודית קלאסית (ואייקון אופנה) שלא יהיו עוד הרבה כמוה בימינו.
מה שכן, גיליתי להפתעתי שאודרי היא חצי הולנדית וחצי אירית (זה הסביר את בחירת המקום לתערוכה) בנוסף, גם עם היא נולדה עם כפית של כסף בפה (אב בנקאי ואם ברונית הולנדית עם קשרי משפחה לבית המלוכה הבריטי), בפועל, ילדות לא פשוטה עברה עליה, הפרידה של הוריה כשהיתה בת 6 שהשפיעה עליה רבות ועל בחירת הגברים בחייה לאחר מכן, מלחמת העולם השנייה אותה היא חוותה בכפר קטן באזור ארנהם הביא אותה למצב בו היתה רעבה ללחם לאורך חודשים, על-כן את השנים האחרונות של חייה הקדישה לשיפור חייהם של ילדים רעבים בארצות עניות ומונתה כשגרירה מיוחדת של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניסף).
הפגישה הראשונה בין ז’יבנשי ואודרי היתה בשנת 53 כאשר ז’יבנשי היה עוד מעצב בתחילת דרכו ואודרי שחקנית בתחילת דרכה, במהרה היא הפכה למוזה שלו וכך שיתוף הפעולה הראשוני הפך לקשר חברות מיוחד אשר המשיך לאורך 40 שנה עד למותה של אודרי.
התערוכה מוצגת במוזיאון של עיריית האג ותימשך עד ל-26 במרץ 2017.
נכנסנו למוזיאון, הכניסה לא מרשימה במיוחד, אריחים של מלתחות בבריכה מכל עבר, מודה, אכזבה קלה אבל אנחנו חדורות מטרה, התערוכה!
לו רק ידענו למצוא אותה.
הולכות ימינה, שמאלה, ממשיכות ישר, אין שילוט, הולכות קצת לאיבוד ומוצאות 4 קירות צבעוניים, מכורי אינסטגרם וסלפי למיניהם יחגגו פה.
החיפושים והצילומים מול הקיר הצבעוני התישו אותנו, מחליטות על הפסקת קפה בקפיטריה הממוקמת התוך חצר פנימית מקורה עם ספסלים מעוצבים.
מילאנו מצברים, קמות, עוקבות אחרי קבוצה של אנשים וסוף כל סוף מצאנו…
וואו, בוהה במעיל הראשון שמתגלה לעיניי, מנסה לדמיין ולראות את אודרי מסתובבת בינינו לבושה במעיל זה. משתהה על איכות המעיל שנשמר לאורך כל כך הרבה שנים ומספר בעצם סיפור חיים שלמים. הרגשה זאת הולכת ומתחזקת עם כניסתי לאולם הראשי, בכדי להעצים את החוויה ולהקל על הדמיון, לצד כל בגד ממוקם מסך המציג קטע מסרט בו היא לבשה את הבגד הנדון, כבר לא הייתי צריכה לדמיין, נותר לי רק להרגיש.
העבר מרתק ולראות בצורה כל כך מוחשית את הבגד המקורי, האישה וקטעי הוידאו משולבים יחדיו הותירו אותי נפעמת. כל הסיפורים שקראתי מראש פתאום מקבלים חיות, הבובות עליהן מולבשות שמלות קטנות המידה הותאמו למבנה הגוף הצנום של אודרי, וואו, היא באמת היתה כל-כך כל-כך דקיקה, האם זה נבע מהפרעות אכילה בעקבות המלחמה?
ממשיכות להסתובב ולהביט בהשתאות מסביב, כמה שיק, כמה סטייל, כמה אלגנטיות ועדינות.
ו…. עם כל זאת אני נאלצת לפוצץ את בועת השיק שבניתי עבורכן עד כה. כניסה לאחד החדרים הותיר אותי פעורת פה, ולא מובן החיובי, לרגע תחושת דז’ה וו קלה, הנה אני, עומדת באחת התערוכות היותר מרשימות ומרגישה כי אני באמצע חנות שמלות באלנבי, הייתכן?
לסיכום, מאוד מאוד מומלץ לבקר בתערוכה ולאבד את עצמינו לרגע, להרגיש את סיפור חייה יוצא הדופן של אודרי אשר בא לידי ביטוי דרך הבגדים שלבשה שעוצבו והותאמו עבורה על ידי המעצב ז’בנשי לאורך 40 שנה.
יצאתן מהמוזיאון עם צורך עז לשופינג, לא רחוק משם, במרחק של כ 5-10 דקות הליכה תוכלנה למצוא את רחוב פרדריק הנדריקלאן, רחוב ארוך עם מבחר רחב של בוטיקים ורשתות. כתבתי על הרחוב הזה בהרחבה בכתבה פה שהכנתי עבור אתר ‘למטייל’ על שופינג בהאג.
צריכה עזרה ביצירת שילובים חדשים מתוך הארון שלך?
מעדיפה ללכת לסיבוב קניות וללמוד איך לקנות נכון בכדי לחסוך כסף על קניות מיותרות?
מחפשת מתנה מקורית לחברה?
לקראת יום ההולדת שלי שחל בסוף פברואר החלטתי שזה זמן לא רק לקבל אלא גם לתת, על-כן, אני מעוניינת לתת לך 10% הנחה לאורך כל החודש בהזמנת כל אחד משירותי הסטיילינג שליפה!!
רוצה לשמוע עוד? התקשרי אלי: 06-42123504
או שלחי אימייל: lilach@stylil.com
הללויה, סופ”ש, הילדים אצל הסבא והסבתא ואנחנו מדרימים אל עבר עיר הנקראת הלמונד, לילה אחד של שינה רצופה ויקיצה טבעית עומד לפנינו אחרית הימים! הגענו למלון, ראינו טירה אחת, ראינו טירה שנייה, למחרת המבול הגיע כך שטיול בטבע ירד מהפרק, חיפשנו אלטרנטיבה.
מוזיאון! הגיע הזמן לנצל את כרטיס המוזיאונים שקניתי מזמן בהתלהבות של רגע ולצערי כמעט ולא השתמשתי, משום מה ריצה בדאגה אחרי קטנצ’יק בן שנתיים וחצי שלא ינפץ בטעות (או שלא בטעות) איזה חפץ עתיק יומין תמיד היוותה סוג של היסוס אם לקפוץ למוזיאון.
אז מה בעצם פתוח ביום ראשון בבוקר באיזו עיר קטנה בדרום? כלום. זאת גילינו כבר כשחיפשנו מקום לאכול בו ארוחת בוקר, משום מה הפעם החלטנו לוותר על ארוחת בוקר במלון (לא עוד) בכדי למצוא (בשאיפה) איזו פינת חמד עם מטעמים מקומיים. השיטוט היה מפתיע. גילינו שהלמונד ביום ראשון בבוקר לחבר’ה בפנסיה היא בעצם כמו ת”א של הצעירים ביום חמישי בלילה.
כל בתי הקפה (חמישה במספר) מאוכלסים בקבוצות קבוצות של משחקי ברידג’ למיניהם, אנחנו, בהיותנו גיל שעדיין כשירים לעבודה לא הורשנו להכנס. מצאנו את עצמנו לבסוף אוכלים ארוחת בוקר דווקא במלון אחר, וכן, גם שם היה אזור סגור למשחקי הברידג’, כנראה ראו עד כמה אנחנו נואשים ואפשרו לנו להכנס פנימה לכוס קפה. הטבח הגיע לעבודה לאחר כחצי שעה ופינק אותנו באיזו חביתה על פרוסת לחם.
אז כמו שבוודאי הבנתן, החלטנו לזוז אל העיר הגדולה, איינדהובן, לשמחתי הצלחנו יחסית בקלות למצוא מוזיאון שיענה על תחומי העניין של בן זוגי ושלי כאחד.
van Abbe Museum, לא כל כך ידענו למה לצפות מראש אך גילינו מוזיאון עם מבחר רחב של תערוכות, מודרניות, היסטוריות, אישיות ועוד. כבר בכניסה קידמו את פנינו עובדות המקום בחיוך רחב והודיעו לנו כי היום המוזיאון פתוח לקהל הרחב ב…חינם!! בכל סיטואציה אחרת המילה חינם היתה מעוררת בי צמרמורת של התרגשות, הפעם הרגשתי אכזבה קלה, כל כך רציתי לנופף בכרטיס המוזיאונים שלי ולהוציא אותו מהארנק, הרגשתי שהגיע הזמן שהוא יוכל לשאוף קצת מאוויר המוזיאונים, אבל לא, הוא יצטרך להמתין עוד קצת.
אז למה אני בעצם משתפת אתכן בכל הסיפור הזה, מכיוון שתמונה אחת במוזיאון משכה את עיני, הינה היא:
מעבר לכך שאני אוהבת את השימוש בכלים והוצעתם מחוץ למסגרת אהבתי את שילוב הצבעים! ירוק ואדום. אם היו אומרים לי לפני שנה שעליי לבחור מתוך המלתחה שלי את השילוב הנ”ל בהלה קלה היתה מחלחלת ומתפשטת בגופי, הרי אלו הם שני צבעים כל כך שונים במהותם ובתור אחת שמחפשת הרמוניה עם טוויסט בלבוש לא נראה היה לי ששילוב זה עומד תחת קטגוריה זו.
כשבהיתי בתמונה חשבתי עליכן, אלו שנרתעות משילובים שלא כוללים שחור או אפור.
לכן ולכולן אני ממליצה לפתוח את העיניים, להסתכל מסביב ולקבל השראה, ההשראה לשילובי צבעים הרמוניים נמצאת בכל מקום, בטבע, במגזינים, בחפצים וכן, גם במוזיאון! פשוט כשאתן מסתכלות על שילוב חדש הנמצא מולכן ומרגיש לכן הרמוני פשוט תנסו להעביר את השילוב גם למלתחה שלכן. תנסו ותשחקו, מבטיחה לכן שתגלו עולם חדש מלא בצבעים ואפשרויות חדשות.
השראה: אומנות במוזיאון
וכך זה בא לידי בטוי בבגדים:
במידה והשילוב נועז מדיי עבורכן, בתור התחלה אתן מוזמנות לשלב זאת בקטנה באמצעות אקססוריס, צעיף, שרשרת, חגורה, תיק וכו’…
צריכה עזרה בשילובי צבעים וגזרות מתוך הארון שלך?
מעדיפה ללכת לסיבוב קניות וללמוד איך לקנות נכון בכדי לחסוך כסף על קניות מיותרות?
או בכלל מחפשת מתנה מקורית לחברה?
תפנקי את עצמך או חברה לקראת השנה החדשה שתתחיל בסטייל ועם הרבה אהבה עצמית.
תוכלילבחור פהמבין שירותי הסטיילינג השונים שלי,לכלתקציב– החל מ €39 בלבד.
רוצה לשמוע עוד? התקשרי אלי: 06-42123504
או שלחי אימייל: lilach@stylil.com
זו השנה ה-40 שמרתון רוטרדם יארח יותר מ-25,000 רצים במסלולים באורכים שונים, שאותם יעודדו מאות אלפי אנשים. בהיסטוריה של המרתון נרשמו כמה שיאי עולם! הרצים יכולים לבחור מבין מגוון מסלולים: מרתון, רבע מרתון, ריצת ילדים, מתחילים וגם מסלולים לקבוצות.. מהרו לשריין לכם מקום, ההרשמה אפשרית עד לתאריך 10 באוקטובר.
לאחר שבשנה שעברה האירוע נערך באופן מקוון, השנה חזרו למתכונת המלאה עם 13 מפעלים תרבותיים שיפתחו את שעריהם לביקור מיוחד במיקומים שונים בלב מאסטריכט למשך לילה מלא באמנות עכשווית ניסיונית, חפצי אמנות היסטוריים יקרים, ממצאים ארכיאולוגיים יוצאי דופן ואווירה מוזיקלית. האירוע משלב תערוכות סטנדרטיות עם תכנית בולטת של הופעות, סדנאות, שיחות, סיורים בלעדיים, תצוגות מקדימות, שתייה וטעימות.
.jpg){kind=link}