Tag: מוזיקה בהולנד

אבישי דרש גדל בירושלים והתחיל בכלל עם מוזיקה פסיכדלית. היום הוא פסנתרן והמנהל האמנותי של קולקטיב נגנים ממזרח ומערב. “מנסים ליצור פיוז’ן ולא אפליה”

כשאבישי דרש מדבר על מוזיקה מרוקאית אפשר כמעט לשמוע את הלב שלו מתרחב: “מרוקו מיוחדת מאוד מבחינה מוזיקלית. בגלל הקרבה לספרד, אנדלוסיה, יש שם צליל שונה מזה שמגיע מהשכנות טוניס ואלג’יר”. מסלול החיים של הפסנתרן הישראלי הוביל אותו מירושלים לאמסטרדם דרך ניו-יורק, ומטראנס למוזיקה מרוקאית ואנדלוסית דרך מוזיקה קלאסית וג’אז. היום, בגיל 34, הוא המנהל האמנותי, פסנתרן, מלחין ומעבד של “קולקטיב מרמושה” (Marmoucha Collective), תזמורת של 35 נגנים הפועלת בהולנד, ומאגדת כלים, סגנונות, מסורות וכמובן אנשים ממזרח וממערב. 

להצטרף לרשימת הדיוור של דאצ’טאון

איך נולד הקולקטיב?

“בשנות ה-70 חיפשו בהולנד כוח עבודה זול. התחילו לבנות פה עיירות פועלים במטרה להביא עובדים זרים. כך הגיע לכאן הדור הראשון של המרוקאים, שחווה כמובן גזענות ואפליה. הילדים שלהם כבר מרוקאים-הולנדים. אלה אנשים שנולדו והתחנכו בהולנד, ובמובן הזה הם הולנדים, אבל גם הביאו איתם תרבות אחרת מהבית. גם הילדים חוו גזענות, אבל שונה מזו שחווה הדור הראשון. סעיד [סלחי, דירקטור עמותת מרמושה] הוא חלק מהדור הזה, הוא היגר עם הוריו מהכפר מרמושה שבמרוקו כילד (היום בן 53). את העמותה הוא הקים כדי לקדם את המוזיקה המרוקאית בהולנד, וכנראה שהמאמץ הזה השתלם. כיום מגיעים להופעות שלנו בעיקר הולנדים.”

 

אולי יעניין אותך גם:

השגריר החדש: הקשר עם הקהילה הישראלית חשוב
מאי בהולנד: פסטיבלים, מרתון, אוכל ותחנות רוח
״המוזיקה משפרת אותנו״, בני נוער לומדים מוזיקה באמסטרדם

מקצבים אמריקאים בהשפעה אנדלוסית

ומה הקשר שלך למוזיקה הזו?

“בשנת 2012 יצרו איתי קשר מהרביעייה של נגן העוד המרוקאי מוחמד אהדף. הם הזמינו אותי להצטרף אליהם כפסנתרן. הייתי סקפטי, אבל ביקשתי מהם לשלוח לי מוזיקה, והתאהבתי. התחלנו לנגן יחד את המוזיקה שלו. מבחינה טכנית מוחמד וירטואוז. הוא בא מתוך המוזיקה האנדלוסית וגדל עליה, זה שורשי, אמיתי. הוא פתח לי את עולם המוזיקה האנדלוסית, והכיר לי מאסטרים נוספים, כמו הזמרת המרוקאית אביר אל-עבד, מוחמד אמין אל-אקרמי ומוחמד ל’ערבי תמסמני. התחלתי לחקור את המוזיקה האנדלוסית העתיקה. גיליתי שמקצבים שאנחנו תופסים כדרום-אמריקאיים או צפון-אמריקאיים הגיעו בעצם ממערב ומצפון אפריקה, שמוזיקת הבארוק התפתחה מהמוזיקה האנדלוסית. במקור זו היתה מוזיקה טקסית שעסקה בפולחן רוחני ולא בעצמי, כפי שאנו מורגלים היום. הרגשתי שיש שם חיבור שבין אדם למקום ולא רק ‘בואו תראו מה אני יכול לעשות’ וזה נגע בי במקום עמוק.”

כבן להורים ממוצא עירקי-טוניסאי, אבישי שמע בבית מוזיקה ערבית, אבל בארץ התעניין יותר במוזיקה מערבית. “בגיל 11 בן-דוד שלי השמיע לי טראנס פסיכדלי ונשביתי. חסכתי כסף, קניתי מחשב ועמדת עריכה והתחלתי להפיק טראנס. כילד עדיין לא חיברתי בין המוזיקה הזו לבין סמים. בפעם הראשונה שהגעתי למסיבה הייתי קצת בשוק. באיזשהו שלב שמתי לב שיש לי רעיונות בראש שאני לא מצליח להביא לידי ביטוי, כי חסרים לי כלים. הבנתי שאני צריך ללמוד תיאוריה של המוזיקה. בגיל 17, גם בעידודה של אמא שלי ז”ל, התחלתי ללמוד פסנתר, והלכתי לכיוון מוזיקה קלאסית.” 

מניו-יורק לאמסטרדם

אבישי הגיע להולנד בגיל 23 לאחר ניסיון קצר לכבוש את העיר הגדולה ניו יורק. במועדוני הג’אז המפורסמים הוא למד שהמוזיקה המיוחדת של כור ההיתוך הניו-יורקי נוצרת בחיבור בין תרבויות שונות, כשכל אחד מביא מעצמו. אבל בה בעת הוא חווה על בשרו את קשיי ההגירה באחת הערים המנוכרות בעולם, ללא מסגרת או חברים. לכן, כשהוא עבר לאמסטרדם זה כבר היה במסגרת של לימודים בקונסרבטוריון ודרך חברים מוזיקאים שלמדו פה. כך הוא יצר רשת חברתית ומקצועית שאפשרה לו להתחיל להיטמע בחברה ההולנדית ולעבוד כפסנתרן בסצנת הג’אז של אמסטרדם. לפני כארבע שנים הוא הכיר את מי שהיא היום ארוסתו ההולנדית, ולפני עשרה חודשים – שבוע לפני הסגר הראשון – הם הפכו להורים של אהרון דרש.

עבודת הקולקטיב התחילה גם היא זמן לא רב לפני שהגיעה הקורונה. איך זה השפיע עליכם?

“בספטמבר 2019 השקנו את הפרויקט ויצאנו לסיבוב הופעות שנקטע לאחר שש הופעות בעקבות הקורונה. די מהר סעיד הבין שזו תהיה תקופה ארוכה, שהקורונה תישאר. החלטנו שאנחנו חייבים להישאר אקטיביים, וכך נוצרו ה-Marmoucha Collective Sessions. כתבתי עיבודים, אנשים הקליטו בבית, ואז חיברנו – אולפן, מיקס, מאסטרינג, וידאו… הכול בעזרת הטכנולוגיה. החלטנו לתעד כל מה שאנחנו עושים באיכות גבוהה כדי שנוכל להשתמש בחומרים האלה אחר כך. קיבלנו סבסוד להופעת ענק של כל הקולקטיב במסגרת המאמץ של הולנד to keep people working, וזה מה שאנחנו עושים עכשיו עם Modes of MaQamat.

ההופעה התקיימה ב-31.12 למרות קשיים רבים. בעקבות הסגר נוצרה מגבלה על מספר האנשים שיכולים לעבוד על הבמה. אז מצאנו אולפן בגודל 180 מ”ר והחלטנו לצלם שם את כל ההופעה בלייב, להקליט אותה לאלבום ולשדר אותה במקביל בפרדיסו. זה פתר חלק מהבעיות, אבל בתקופה הזו כל יום יש הפתעה חדשה: אנשים חטפו קורונה, פתאום מישהו תקוע בבידוד וצריך להחליף אותו. בזמן הקורונה כולם מוציאים אלבומים, אבל בעצם כולם רוצים לנגן לייב, זה חסר לכולם, גם לקהל וגם לנו הנגנים. אני מאמין שהפרויקטים שיצאו אחרי הקורונה יהיו הכי מדהימים, לא רק שלנו.”

כל נגן צריך לדבר בשפתו

מה החזון שלך כמנהל האמנותי של הקולקטיב?

“במשך שנתיים עבדתי בתזמורת האנדלוסית של אמסטרדם. זו היתה טירונות בעיבוד מוזיקה ערבית, אך שם גם הבנתי שאני רוצה לנהל תזמורת כדי לעשות דברים אחרת. החזון שלי עבור הקולקטיב הוא להקים תזמורת שלא הייתה כמוה באירופה. בדרך כלל גם בתזמורות שמשלבות או אפילו מתמקדות בז’אנרים מזרחיים, הלב הוא מערבי. אני חושב שעם כל נגן צריך לדבר בשפתו, עם אוצר המילים של הסגנון המוזיקלי שלו. מבחינת ניהול יש היררכיה מאוד נוקשה. אני כותב עם מריפפה [קונטררס, חבר מרמושה] את כל העיבודים המקצועיים, ברור מי הם מקבלי ההחלטות ומי המבצעים. מצד שני, יש כבוד לכל המסורות. אני עובד באופן שונה עם הנגנים השונים: עבור הנגנים המזרחיים אני יוצר במחשב את העיבוד כולו והם מקבלים הקלטות של מה שהם צריכים לנגן, כי הם לא קוראים תווים. למערביים אני שולח תווים, לנגן ג’אז אני אומר: פה הסולו ואז נגן מה שאתה רוצה. כך כולם מרגישים בבית – כל אחד עובד לפי המסורת שלו במקום שכולם יתיישרו לפי המסורת של המערב. אנחנו מנסים ליצור פיוז’ן ולא אפליה. כשכל אחד מנגן את שלו, ביחד עם חזון והנהגה, השילוב הוא שיוצר חיבורים חדשים ומעניינים.”

 

הרמוניה קלאסית עם מקצבים מזרחיים

מה אתה מביא לקולקטיב כישראלי?

“ישראל היא מקום מיוחד מאוד, כור היתוך מטורף, יש בה שורשיות מוזרה וחיבור בין מודרני וישן. מוזיקה ישראלית היא בעיניי הרמוניה קלאסית עם מקצבים מזרחיים. הגדולה של יוני רכטר, מתי כספי, שלמה יידוב ואחרים מגיעה בזכות החיבורים של כל המדינות האלה יחד. את זה אני מביא איתי לקולקטיב, אני רואה את הדבש שבכל אחד ומוציא אותו החוצה. הייתה לי שיחה עם ישי גליק [גיטריסט בקולקטיב והישראלי הנוסף בו] על מה זה הכבש ה-16 – ג’אז, ברזילאי, מרוקאי? זה בדיוק כמו האוכל בארץ, הוא כל כך טוב כי הוא פיוז’ן של כל המקומות האלה. מבחינתי הצד ה’חשוך’ בזהות הישראלית, שאין זהות אחת, זו בדיוק הזהות – הפיוז’ן הזה.”

לו יכולת לנגן עם כל אחד בעולם, עם מי היית רוצה לנגן?

“עם אום כולתום או עם פיירוז, הייתי מת לנגן איתן או לעבד להן. יש גם מוזיקאים עכשוויים שהייתי רוצה לנגן איתם, כמו איברהים מעלוף או אבישי כהן, אבל איתם אני מאמין שזה עוד יקרה, זה רק עניין של זמן.”

אם מדברים על עניין של זמן, מתי נוכל לראות אתכם בלייב?

“ההופעה הקרובה שלנו בפרדיסו תתקיים ב-22.2 ללא קהל, וכשבוע לאחר מכן ניתן יהיה לצפות בהופעה המצולמת, בחינם או בתרומה.”

 

קרדיט תמונת כותרת: Said Salhi

רוצים לקבל את כל העדכונים שלנו? לחצו ״לייק״ בעמוד של דאצ׳טאון וסמנו לקבלת התראות.

אני מתה על מוזיקה אלקטרונית על כל סגנונותיה ורוב גווניה. ולכן אני מאוד מסוקרנת להבין איך ולמה דווקא הולנד הפכה לארץ הכוכבים בתחום זה, שבו היא מצטיינת בשני העשורים האחרונים. עכשיו, רגע לפני רגיעת עונת הפסטיבלים והמסיבות אנסה לברר את הנקודה החשובה הזו.

מחפשים אירוע ישראלי בהולנד? היכנסו ללוח האירועים שלנו

אבל קודם כל מעט טרמינולוגיה והיסטוריה על קצה המזלג: מוזיקה אלקטרונית היא כל מוזיקה המנוגנת באמצעות כלים אלקטרוניים. כאשר מתייחסים למוזיקה אלקטרונית כסגנון מוזיקלי נפרד, הכוונה היא למוזיקה שהכלים הדומיננטיים בה הם כלים אלקטרוניים כגון סינטיסייזר, מחשב, מכונת תופים, סמפלר ולופר (מסובב הצלילים…כמו של נטע ברזילי).

הזרם החלוץ במוזיקה האלקטרונית התפתח כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת בצרפת ובמצרים ונקרא “מוזיק קונקרט” (Musique Concrète) והוא התאפיין בשימוש ברשמקול (tape recorder) ובטכניקות של עריכת הקלטות לשם יצירה מוזיקלית. כיום ישנם סגנונות , זרמים ותתי-זרמים רבים במוזיקה האלקטרונית, והמובילים הם דאנס, האוס, אלקטרופופ, טראנס, טכנו ופופ אלקטרוני.

הקשיבו לפרי יצירתו של אבי סגנון ה Musique Concrète פייר שייפר… מעט הזוי לטעמי:

https://www.youtube.com/watch?v=q2o9VyuJSD4

סצינת המוזיקה האלקטרונית היא מזמן לא נישה, אלא מעצמה עולמית מצליחה. הסגנונות השונים של מוזיקה אלקטרונית כובשים מועדונים, פסטיבלים, סרטים וגם את מסך הטלוויזיה. אבל אין ספק שהולנד היא מעצמה בפני עצמה והיא הולידה וממשיכה לייצר את הכוכבים ואת השמות הגדולים ביותר כמו: TIESTO, ARMIN VAN BUUREN Don Diablo, Hardwell, Martin Garrix, Afrojack, Nicky Romero ועוד רבים וטובים.

מוזיקת הדאנס האלקטרונית פופולרית מזה זמן רב באירופה בהשוואה לשוקי צפון אמריקה, דרום אמריקה ואסיה, והדיג’יים ההולנדים פופולריים הרבה יותר מאשר עמיתיהם במדינות האירופאיות השכנות כמו גרמניה, אנגליה, בלגיה ודנמרק. רק שבדיה משתווה להולנד בייצור הכוכבים המאסיבי. אם נבדוק את הנתונים של מגזין המוזיקה האלקטרונית הנחשב DJ Mag, נמצא שברשימת מאה הדיג’יים החשובים בעולם נמצאים 29 הולנדים!

שנת 2013 הופעותו של ארמין ואן ביורן עם האורקסטרה ההולנדית לכבוד המלך החדש… איך שההולנדים יודעים לחגוג:

המוזיקה האלקטרונית בהולנד התחילה עוד בשנות ה-80 עם התפתחות תנועה של מוזיקת הארדקור (מוזיקה מהירה ואינטנסיבית מאוד) הנקראת “חאברס”. ואם המילה נשמעת לכם מוכרת אז כן, gabber/gappie היא המילה העברית “חבר” שהתגלגלה להולנדית דרך היידיש (ומי שרוצה לדעת על כך ועל עוד מילים שנכנסו להולנדית מהעברית מוזמן לקרוא כאן). בשנות ה-90 נכנסו לזירה חלוצים כמו טייסטו, ארמין ואן ביורן ודיג’יי ז’אן ונתנו השראה לדיג’יים צעירים לנגן. גם לתחנות הרדיו המושמעות ביותר כמו “רדיו 538 “היתה השפעה גדולה על הנישה ואף התוכנית השבועית “dance smash of the week” הגישה את הז’אנר למאזינים.

שמונה מילים מפתיעות שהגיעו להולנדית מעברית

גם הביטלס חברים, כן, כן, גם הם השתמשו באלקטרוניקה בשיריהם (טוב לפחות בשניים מוכרים), הנה אחד מהם:

אחת הדוגמאות המרכזיות למוזיקה אלקטרונית שנוצרה בעידן המודרני, היא להקת רדיוהד באלבומה KID A שכולו על טהרת האלקטרו:

מוזיקת דאנס אלקטרונית הפכה לפופולרית מאוד בהולנד סביב שנות ה-2000. כיום, גם כאשר אנו עורכים את הקניות שלנו בסופרמרקט למשל, נוכל לשמוע ברקע מוזיקת דאנס. אפילו המלך ההולנדי מאזין לה והסגנון החביב עליו אגב הוא האוס טרופי (tropical house). לעיתים המלך בכבודו ובעצמו נוכח במסיבות טראנס והאוס שונות, כמו במופע של ארמין ואן ביורן מ-2013, ואפשר למצוא אותו אפילו על עמדת הדיג’יי!

כדי לנסות ולמצוא תשובה לשאלה שלי, מדוע ישנם כל כך הרבה כוכבים הולנדים בתעשיית המוזיקה האלקטרונית העולמית, פניתי לעדי לב, הידועה בשם הבמה Adi-j,  דיג’יי דראם אנד בייס (המקצב השבור) שחיה ועובדת בהולנד 20 שנה. עדי מוכרת לא רק בסצנות ההולנדית והישראלית, אלא בעלת שם עולמי. את ההחלטה להיות דיג’יי קיבלה עדי כבר בצבא. היא נולדה למשפחה מוזיקלית וכך גם חייה האישיים והמקצועיים תמיד סבבו סביב המוזיקה. בנוסף עוסקת עדי בסטיילינג חללים, מנהלת עם בן זוגה עסק משגשג בתחום ויש להם שני בנים מקסימים. בסופי שבוע הופכת עדי לדיג’יי שמקפיצה אלפים בהולנד ובעולם. שאלתי אותה מה סוד הקסם האלקטרוני ההולנדי.

לא רק מוזיקה, חוויה

משהו שאי אפשר לקחת מההולנדים הוא שהם טובים במיתוג ושיווק מוצר, ותחשבו למשל על גבינת גאודה, היינקן, מוצרי יוניליוור ועוד. כך גם בעולם מוזיקת הדאנס. בהולנד ראו את תעשיית מוזיקת הדאנס עוד מהימים הראשונים שלה כעסק רציני עם פוטנציאל רווח ענק. ולכן קמו מספר חברות שהפכו לגדולות כמו ארגון הפסטיבל ID&T ודאנס לייבל בשם Spinnin Records שעושות הון מטורף מהעסק הזה. הקמת חברות אלו בתעשייה ההולנדית פתחה דלתות למינוף בינלאומי עבור הדיג’יים המקומיים. בעיקר בעבר העדיפו חברות אלה לשווק אמנים מארצם ולכן ההולנדים זכו די מהר להכרה בינלאומית. לדברי אחד המקימים והבעלים לשעבר של Spinnin Records, אלקו ואן קואוטן, להיות טוב במיקסוס (mixing) או בהפקת טראקים זה לא מספיק כדי להיות דיג’יי גדול. יש צורך בשילוב מחייב של מוזיקה טובה ושיווק מאורגן היטב.

עדי עם קולגה. הבנות שורפות את המקצב:

ויש את אירועי המוזיקה, המסיבות והפסטיבלים. עדי מסבירה שהחוויה מתחילה מהזמנות מגניבות ומהפקת סרטונים המזמינים את הבליינים. הפסטיבלים עצמם נערכים בלוקיישנים מדהימים, שבהם יש בתי שימוש רבים, לעיתים גם מקלחות, מיקום לקמפינג (לעיתים גם השכרת הציוד לקמפינג), סוגים שונים של אוכל, שתייה, המון אלכוהול, תפאורה משגעת, תאורה מקצועית, במות ענק לצד במות קטנות ומוזיקה בלתי נגמרת. הכל מכוון לתת הרגשה של להיות במקום הנכון, לשתות את המשקה הנכון ולהקשיב למוזיקה הנכונה!

 

לוקיישן לוקיישן ועוד פעם לוקיישן

הסצינה ההולנדית עמוסה בפסטיבלים כבר יותר מ-20 שנה. יש מקומות רבים בהולנד בהם המוזיקאים יכולים לתרגל את כישורי התקלוט שלהם ולחלוק מניסיונם וכמובן שכל הפעילויות האלה מרוכזות על פיסת אדמה קטנה מאוד (יחסית) , כך שכולם יכולים להתחבר וללמוד אחד מהשני בקצב הרבה יותר מהיר מאשר עמיתיהם המרוחקים זה מזה.

כאן עדי מקפיצה את הקהל בסגנון בדראם אנד בייס, המקצב השבור הייחודי, בכישרון ענק (לא לבעלי לב חלש):

עונת הפסטיבלים החמה בהולנד מתחילה מחודש אפריל ומסתיימת בחודש ספטמבר, אך כמובן שהמסיבות נמשכות כל השנה. עדי מספרת שהמיקום הגאוגרפי של הולנד במערב אירופה מאפשר למבקרים בה להגיע אליה ברכב, דרך הים או בטיסות מהירות וזולות. גם ההתניידות הקלה בתוך הולנד אודות לתחבורה הציבורית המפותחת הופכת אותה לאטרקטיבית. פסטיבלים גם מארגנים הסעות מנקודות מרכזיות בערים הגדולות לשערי הכניסה לפסטיבל. התניידות יעילה היא אחת הסיבות המכריעות שאנשים מוכנים לנסוע לפסטיבלים, לרייבים ולמסיבות בהולנד.

אטיטיוד

המיינדסט (והחשיבה) של הדיג’יים ההולנדים היא שעושה אותם לכל כך מוצלחים. כך לפחות סבור אחד מראשי A&R (גיוס טאלנטים ופיתוחם) ב-Spinnin Records, ג’ון הרינגה. כשהם מצליחים, הוא אומר, הם אוהבים לחגוג את החיים, אך לא כמו חבריהם ממדינות אחרות. במילים אחרות: השתן לא עולה להם לראש. ואפשר להוסיף שלפחות על פי השמועות, בתעשיית המוזיקה ההולנדית יש אווירה ידידותית שבה כולם עוזרים זה לזה.

אפרופו פרגון ותמיכה, הארדוול וטיאסטו ההולנדים בהופעה משותפת (והיא לא היחידה):

סמים

את המדיניות הטולרנטית של הולנד כלפי סמים מסוימים אנחנו מכירים, והיא באה לידי ביטוי בצורה מעניינת במסיבות. כמעט בכל המסיבות אנשי הביטחון בכניסה בודקים בין היתר הימצאותם של סמים בחפציך. אם לא הצליחו למצוא דבר, ברגע שאתה בפנים – זה כבר שלך. במתחמים של חלק מהמסיבות יש אפילו עמדות בדיקה המיועדות לבדוק אם הסמים שרכשת בטוחים לשימוש. זה קורה מכיוון שמארגני המסיבות מכירים בכך שחלק מהבליינים יצרכו סמים בכל מקרה, ומעדיפים לעזור להם ולבדוק את הבטיחות של הסם מאשר להתמודד עם אנשים הסובלים מתופעות לוואי קשות מסמים שמעורבבים בהם חומרים מסוכנים. חשוב להדגיש כי תעשיית הסמים היא לא הסיבה לכך שמוזיקת הדאנס הפכה לפופולרית בהולנד, אבל לדעתי היא סיבה משמעותית לכך שהיא ממשיכה להיות פופולרית.

לסיכום, מצאתי תשובות לשאלה שסקרנה אותי ואני די מרוצה. האם גם בעתיד תמשיך הולנד להיות ממוקמת גבוה בעולם האלקטרו? אני מאמינה שכן, ומגיע לה כל הכבוד על כך שהיא מרימה לכל העולם. 

וכמה המלצות לסיום:

רוצים להיות בלי ולהרגיש עם?! אז האתר הזה הוא הכתובת. שבו בבית והעבירו את עצמכם בעזרת שלט למסיבות ולטראקים הטובים ביותר .זו פלטפורמה בלעדית (הולנדית כמובן) להעלאת מוזיקה אלקטרונית ממסיבות ופסטיבלים הטובים ביותר ברחבי העולם. אז אם קצת משעמם לכם מאותה מוזיקה שוב שוב ואתם מחפשים לגוון קצת ולהעשיר את הטעם שלכם, כוונו ל- DanceTelevision.

*תודה מיוחדת לעדי לב שהפנתה זמן בלוז הצפוף שלה ,נכנסה איתי לעובי הקורה ,עזרה לי להבין, ניווטה ומיקדה אותי במציאת התשובות לשאלה שלי. בהמלצת עדי, ספר היסטוריה חובה לאוהבי הז’אנר האלקטרוני: ”Mary Go Wild”

ואם עדיין לא שכנעתי אתכם למה דווקא ההולנדים השתלטו על עולם המוזיקה האלקטרונית, אז הנה סרטון משעשע שיסכם: