Tag: נשים בהולנד

לציון יום האישה הבינלאומי 2021, פנינו לארבע נשים שהקימו עסק עצמאי בהולנד. הן שמחו לחלוק מניסיונן ולתת עצות לעצמאיות המתחילות.
מה הסוד שלהן? כישרון, ניסיון ותשוקה למקצוע. כולן מביאות את הרגש בבניית העסק ובסוף גם מסכימות: ״פשוט צריך להעיז.״

 

“הרכבתי צוות מנצח של אנשי מקצוע, ונהנתי מכל רגע”

שרלי פאם לב, מעצבת פנים עצמאית

שם העסק: Fam Studios
מקום פעילות: אמסטרדם והסביבה
השירות המוצע: עיצוב פנים, השבחת נכסים, ייעוץ, הום סטיילינג

---

למה עיצוב פנים, מה משך אותך לתחום הזה?

״עיצוב מלווה אותנו בכל היבט בחיינו, גם אם לעיתים איננו מודעים לכך. כמעצבת רב תחומית, אני עוסקת באמנות פלסטית מילדות, בתיכון התמקדתי בפסיכולוגיה ואמנות חזותית. התקבלתי ללימודי אדריכלות באוניברסיטה וברגע האחרון החלטתי ללמוד תקשורת חזותית. במסגרת הלימודים התמחיתי בלימודי טלוויזיה וקולנוע (שגם כאן, האהבה לאדריכלות בערה בי ולכן בחרתי קורסים העוסקים בתאורה, חללים, תלת מימד, טקסטיל ותולדות האדריכלות). בתום לימודי עבדתי כ’ארט דיירקטור’ במשרדי פרסום מובילים. בהמשך דרכי עבדתי כמעצבת ממשק וחוויית משתמש בכירה בחברות הייטק מהבולטות בתחום.
כשבן זוגי ואני החלטנו לעבור להולנד, נחשפתי מחדש לאהבה הישנה שלי, האדריכלות. האסתטיקה והפונקציונאליות ההולנדית הקסימו ובו בעת אתגרו אותי:  החללים הקטנים ואופי הבנייה המקומי. מרגע שנחתנו, התחלתי לעסוק בבנייה, שיפוץ, תכנון ולמידת חומרים. הרכבתי צוות מנצח של אנשי מקצוע, ונהינתי מכל רגע. אחרי כ-6 שנים בתחום ואחרי לימודים מתקדמים בעיצוב פנים, הבנתי שזה הרגע הנכון לפתוח את הסטודיו שלי.״

נקודת המפנה/נקודת הפריצה בעסק

״נקודת המפנה קרתה השנה, אחרי דחיפה של הקרובים אליי. נתפסתי יותר מדי פעמים בוהה בבתים סביבי ומדמיינת איך הייתי משפרת ומשנה את החלל שלהם.  אחרי שנים של התעסקות בבנייה ועיצוב למכרים בלבד בהולנד, ארה”ב וישראל, כל סובבי ראו את התשוקה והיכולות שלי בתחום. זה היה ברור מאליו שהעסק יוקם – זה היה עניין של זמן. השנה ההחלטה הבשילה וזה קרה.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אני מאמינה שכל אישה עצמאית היא מודל לחיקוי. האתגרים הינם אינסופיים ולפעמים קשה מאוד למצוא את האיזון בין קריירה, משפחה וזמן פרטי.״

כיצד השפיעה הקורונה על התפתחות העסק, ומה תוכניותייך לשנה הקרובה?

״הקורונה לא פגעה בהיקף העבודה, להיפך, הביקוש ונפח העבודה עלו. בעקבות הסגרים, הבית הפך להיות מרכז חיינו. אנשים מחפשים פתרונות נוחים ויעילים לעבוד מהבית וכן ליצור סביבה יותר נעימה ופונקציונאלית למשפחה. בעיניי לקוחות זוהי הזדמנות להרחבת/החלפת/שיפוץ הבית. אני נרגשת מכל פרויקט שיוצא לדרך ומצפה לאתגרים שיעמדו בפניי בשנה הקרובה.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״אני מאמינה שכאישה, הראייה שלי מאוד רחבה ומכילה. אני רגישה לצרכי הלקוחות שלי וכאמא יש לי נסיון ותובנות שתורמים ומעשירים את הפרויקטים שלי. הרקע שלי בפסיכולוגיה עוזר לי להבין את צרכיו של הלקוח ובצורה זו לתכנן  את הפרויקט. התפקיד שלי הוא לענות על הצרכים, הרצונות והחלומות שלו.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״תאמינו בעצמכן ולכו על זה!״

 

לאתר Fam Studios

לדף הפייסבוק של הסטודיו

שרלי יצרה מחשבון חינמי שעוזר ללקוחותיה לחדד את הטעם וההעדפות שלהם, אולי יעורר בכם השראה לפרויקט הבא

 

אולי יעניין אותך גם:

קהילות ישראליות נשיות בהולנד – יום האישה 2020
5 נשים ישראליות שהמציאו את עצמן מחדש בהולנד
באות מאהבה – אמניות ישראליות יוצרות בהולנד

 

״כשיש לך חלום – את מוצאת את הדרכים להגשים אותו״

נועה ברום המקימה ובעלת בית הספר לאימון אישי ICCI

שם העסק: ICCI – The International Coaching & Counselling Institute
בית ספר / מכון ללימודי מקצועות האימון והטיפול
מקום פעילות: כרגע אונליין מכל מקום בעולם, בית הספר נמצא בהאג
השירות המוצע: קורסים לאימון אישי, בקבוצות קטנות, להכשרת מאמנים חדשים שיהיו מאמנים עובדים בקהילה שלהם

---

ספרי לנו על העסק שלך

״את בית הספר הנוכחי הקמתי בשנת 2018. המטרה בסוג האימון שאנחנו מלמדים (אימון אישי / Life coaching), היא להביא את התלמיד לעסוק בסיום הקורס באימון המתמקד בכל אתגרי החיים. למשל: הסתגלות למקום חדש, אובדן, גירושין, רצון לשינוי, או כל חוויה שאנו חווים ומרגישים בה תקיעות מסוימת וצריכים עוד מישהו שילך איתנו, יחשוב איתנו וישאל שאלות מכוונות ומעצימות. המאמן הופך לאדם נוסף שיעזור לנו לטפל במחסומים שיש לנו, ולברר למה לא קורה לנו משהו בצורה טבעית. המטרה היא למעשה להבין את המצב כפי שהוא באמת (ולא רק כפי שאנו מספרים לעצמנו), לחפש יחד פתרונות מגוונים, להחליט על דרכי פעולה ולקבל כלים וכוחות להתיר את הקשרים, לפעול, ולהגיע לתוצאות הרצויות לנו. את כל זה אנחנו מלמדים את הסטודנטים לעשות עם המתאמנים בדרך מקבלת, חומלת וללא ביקורת, בשילוב עם דרכי פעולה בהן הם יכולים לקחת את המתאמן שלהם הרבה מאד צעדים קדימה ואף להגיע למטרות.״

מה הביא אותך לצאת לדרך עצמאית?

״עד שהגעתי להולנד הייתי שכירה, לימדתי בבתי ספר בלונדון ובאוניברסיטת אוקספורד. במקביל עברתי הסבה מקצועית והתחלתי לעבוד כמטפלת ומאמנת, בהולנד. זה מאוד הצליח, כי זה משהו שנמצא בתוכי, אני מאוד אוהבת את התחום הזה. החלום שלי תמיד היה לעבוד בארגונים בינלאומיים, לשם חתרתי והגעתי אני מאמינה, (וזה הוכח!). כשיש לך חלום – אתה מוצא את הדרכים להגשים אותו. לאט, עם המון עבודה עצמית ותודעתית. במקביל המשכתי ללמד באקדמיה בה למדתי בעצמי טיפול ואימון. בשלב מסוים החזקתי ברשיון לנהל את השלוחה הבינלאומית שלהם והשלוחה פרחה. לאחר תקופה הבנתי שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולפתוח בית ספר כזה בעצמי: להקים משהו שידעתי שאני טובה בו, שאני מומחית בו, ושיהיה מקום להגשמת הרבה רעיונות שהיו לי לגבי איך דברים צריכים להראות ולהעשות מבחינה מקצועית.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אני עוקבת ונעזרת כבר הרבה שנים באשת שיווק ועסקים בשם מיטל צ׳סנר, המעבירה קורסים בשיווק. אני תמיד נמצאת באיזו שהיא תכנית שלה. היא מבחינתי השראה לאישה המקימה עסק לבד, אישה מחזקת אנשים ומעצימה הרבה נשים אחרות. מבחינתי היא ממש המודל לאישה שפתחה עסק, מריצה אותו כמעט לבד בצורה מעוררת השראה – היא התחילה מכלום ממש.״

איך הקורונה השפיעה על הפעילות של העסק?

״האמת? נפלא. ככה החלטתי שיהיה מהרגע הראשון וככה זה הפך להיות בפועל. וזו לא קלישאה. זו הייתה החלטה.
העסק פעל מעל חצי שנה לפני הקורונה ויצא שבקורונה היו 2 קורסים שרצו במקביל והיה לי ברור שהקורסים לא מפסיקים אלא מוצאים פתרון אחר. במקור הקורסים התקיימו פיזית בהאג. החיבור לזום לא היה לי קשה כי עבדתי בזום שנים קודם לכן, עם זאת היה צורך להתאים ולהעביר את הכל לאונליין, אז ישבתי והשקעתי במערכים חדשים ומותאמים, למדתי ונהייתי ‘ספצית’ בללמד אונליין (הדרכה שלי על זום קיבלה מעל 2000 שיתופים ונתתי יעוץ למכללות אחרות). הדינמיקה אחרת בזום. זה מחייב ההתבוננות על אדם במסך. נוצרו קשרים טובים והיה גם צורך של אנשים להתקרב בתקופה הזו של הריחוק הפיזי וזה עבד ממש טוב.״

מהן תכניות לשנה הקרובה?

״ממש השבוע נפתח כבר המחזור הרביעי בקורס הבסיס במתכונתו החדשה, והפעם לגמרי אונליין (ניתן עדיין להצטרף, נעשה לכם השלמה של היום הראשון). במקביל נפתח גם קורס ההמשך בו משולבת גם התמחות שנעשית יחד איתנו. מדובר ב- 100 שעות שבהן אנחנו הולכים עם התלמיד יד ביד עד שהוא מרגיש מסוגל לפרוץ אל העולם כמאמן עובד בקהילה. זה מדהים לראות כשזה קורה. בשביל לתמוך בתלמידים הטובים, פתחנו לוח מאמנים באתר שלנו, שבו מתמחים ותלמידים לשעבר, יכולים להציע שעות אימון ללא עלות, וזה מצב מנצח לכל הצדדים. הם מתנסים, הלקוח מקבל מאמן ברמה גבוהה ובכך מקבל תמורה, ואנחנו עוזרים לכולם בבניית קהילה של מאמנים איכותיים שאנחנו יודעים מי הם ומה טיבם (חשוב כל כך בעולם בו מקצוע האימון עדיין די פרוץ).
הפרויקט הבא שלנו הוא כניסה לארגונים. אנו מציעים השנה תכנית חדשה, קורסים המיועדים לארגונים, אשר יתמקדו יותר בכישורי חיים המגיעים מתחום האימון. אלו קורסים יותר קצרים שמעבירים כלי האימון לצוות או ארגון כישורים חשובים.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״רכות, קבלה והקשבה. החלק הנשי שבי נכנס לעסק ולכן מתחברות אלי יותר נשים (אך יש בהחלט גם גברים…).
וגם את האישה שאני אחרי האובדן של בנינו הבכור. הבנתי דרכו איזה כוחות מטורפים יש לי כבן אדם להתמודד ולגדול מתוך שבר אישי עמוק. אני יכולה לתרגם את זה לעסק: הנחישות, הידיעה של מה שאני רוצה אך גם היכולת לגמישות וקבלה שלא הכל בידיים שלי. היכולת להתמודד. זה משהו פנימי. התודעה הזאת שאני יכולה ומסוגלת וככה יהיה. תמיד יש סביבי נשים אחרות, קהילה כזו או אחרת וזה עוזר לי בעסק. אני אוספת איתי נשים שכפי שאני מאמינה בהן, הן מאמינות במה שאני עושה ובי. ככה מורכב הצוות שלי וכל נותנ/ת שירותים לעסק. התמיכה הזו היא פשוט מדהימה.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״להוות דוגמא אישית ולהנהיג את העסק שלך. להיות המנהיגה של העסק שלך וגם של הלקוחות שלך. להראות ללקוחות שאת אנושית וגם לך יש קשיים, לשתף את זה למשל במדיה החברתית, ומאידך לדעת מה את רוצה, לחתור לשם ולהראות שיש גם פתרונות. כמו כן לדבוק ב”אני מאמינה” שלך, בטוב שאת יודעת שאת מביאה לעולם. להנגיש את עצמך, את הידע שלך ואת כל היכולות הנפלאות שקיימות בתוכך דרך העסק שלך. כשאת מראה את זה בגלוי ובאופן פתוח, העולם רואה ומתחבר אליך ואל מה שהעסק עושה.״

 

www.TheICCI.com
לדף הפייסבוק של המכון לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המכון בה עולות לדיון שאלות הקשורות לאימון ודרך חיים מיטיבה לחצו כאן.
למכון בלינקדין לחצו כאן

 

 

״המשפחה שלי, כולם היו יזמים ועצמאים. זה אצלי בדם״

חנה זוואף, מעצבת אירועים עצמאית

שם העסק: Accents
מקום פעילות: אמסטרדם והסביבה
השירות שאת מציעה: ייעוץ, תכנון ועיצוב אירועים

---

ספרי לנו על העסק שלך, איך התחלת ולמה עיצוב אירועים?

״תמיד הייתה בי תשוקה לאופנה. החלום שלי היה לפתוח עסק משל עצמי. את לימודי סיימתי כשהייתי בת 19, והתחלתי לעבוד עבור חברות גדולות בתחום האופנה. עבדתי במשך 10 שנים כסטייליסטית. העסק הראשון שלי שהקמתי יחד עם אימי, היה בתחום עיצוב ירידים. כשקיבלתי תגובות מפרגנות המשכתי לעבוד באופן עצמאי כסטייליסטית, ובמקביל עבדתי בעיצוב אירועים ללא תמורה בשביל חברים ואנשים שביקשו את עצתי. בהמשך התמקדתי יותר בתכנון אירועים. שהובילו אותי לפתיחת העסק הנוכחי. 

אני מתמחה בעיצוב ותכנון אירועים גם בתקציבים קטנים. אני מאמינה שאפשר להיות יצירתי ולתכנן אירועים בכל תקציב. נקודת המוצא בתכנון האירוע צריכה להיות בחשיבה חיובית מה אני רוצה לעשות ולמה אני שואפת, ולא- מה שאני לא יכולה. לקוחות מרוצים ואירועים מוצלחים נותנים לי את הדרייב להמשיך ולהצליח בעבודתי. התקשורת והמפגש עם האנשים הוא העיקר כאן. וזה סיפוק גדול. החיים מפתיעים אותנו, לדוגמא נגיף הקורונה. כולנו מושפעים ומוגבלים בשל המצב. אנחנו מוכרחים להמשיך לחשוב חיובי.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״המשפחה שלי. כולם היו יזמים ועצמאים. לאבי ודודי היה עסק משלהם, זה היה עסק משפחתי של סבי עוד משנת 1880. זה משהו בדם שלי. פשוט גדלתי איתו. כילדה גדלתי באזור כפרי ליד רוטרדם, אמא שלי רצתה שתהיה לנו סביבה ירוקה ושקטה. כשאחי ואני סיימנו תיכון עברנו לאמסטרדם כדי ללמוד. את חיי הבוגרים ביליתי בעיר.
כמי שגדלה ב״מדינה״ (מחוץ לאמסטרדם) אני מרגישה שיש בי פרספקטיבה רחבה יותר לחיים. אבי נסע הרבה בעולם לצרכי עבודתו, וזה השפיע גם עלינו, למדנו הרבה ממנו על תרבויות שונות. יחד עם הקושי של לגדול מחוץ לבועה של אמסטרדם, ללא יהודים בסביבתי, יכולתי ללמוד איך להסתכל על דברים מחוץ לקופסא. לא הייתה לנו קהילה יהודית חזקה כילדים. תמיד היו פה ושם יהודים וחברים יהודים בסביבתנו אבל זו אף פעם לא הייתה קהילה גדולה שמקיימת חיי קהילה חזקים. ההורים שלי התאמצו להנגיש לנו חוסרים כמו למשל, שיעורי יהדות מדי יום ראשון.״

זיכרון שהשאיר בך חותם בעבודתך במהלך השנים:

״עבדתי ביריד ארוטי פעם, הייתה זו ארוחת ערב מיוחדת walk in dinner. את המלצריות החלטתי להלביש רק בפרחים עם נורות לד, זה היה לפני הרבה שנים כשהסטייל של נורות הלד רק נכנס. משימה זו זכורה לי כאחת המאתגרות.״

איך הקורונה משפיעה על העסק שלך?

״השנתיים האחרונות דווקא היו טובות בעסק ואז הגיעה הקורונה, וזה מקשה על העבודה כמובן. לא היו אירועים יותר, הכל פסק. עכשיו זה קצת חוזר, אירועים בבתי כנסת למשל מותר לערוך ל- 30 איש וזו הזדמנות לחגיגה, גם אם היא קטנה. ניסיתי להציע ללקוחות לקיים אירועים בזום אבל זה לא תפס. אנשים אוהבים את הקשר האישי ואת החיבור שבמפגש פיזי. הם רוצים להרגיש מיוחדים שזה הרגע שלהם, וזה קשה להעביר באונליין.״

מהן התוכניות לעתיד?

״אני עסוקה בימים אלו בפרויקט גדול של עיצוב  שישה בתי ספר זה פרויקט שונה ומעניין, וגם אותו אני מעצבת באופן אישי ומיוחד לו. כל פרויקט אצלי הוא אחר, אני לא עובדת לפי שבלונות או נושאים. אני חושבת על כל לקוח על הרצונות שלו ומגשימה לו את החלום להצלחה.״

מה את מביאה לעסק כאישה?

״אמפטיה. אירוע זה משהו מלא ברגשות. כולם רוצים שהאירוע שלהם יהיה מוצלח. כאישה אני מרגישה שיש בי את היכולת הרגשית הזו, להבין ולהרגיש מה שהלקוח רוצה. חשיבה מחוץ לקופסא ואני עושה זאת עם הלב.״

את מתנדבת ב״מוקום סושיאל קלאב״, ספרי לנו על זה

״כמי שלא גדלה באמסטרדם, תמיד הרגשתי ‘אאוטסיידרית’. לא רציתי בזה אבל זו ההרגשה שקיבלתי. עד היום אני יכולה להרגיש את העקבות של התחושה הזו. כש’מוקום סושיאל קלאב’ הוקם, זה היה פתוח לכולם. ליהודים או לבעלי זיקה ליהדות. המוטו היה – שלא משנה מאיפה אתה מגיע גיאוגרפית או מה המין שלך, אתה מקובל. כמובן שזה על בסיס של זיקה ליהדות. סביב זה חיברו בין אנשים. זה עיקרון שאהבתי. כולנו בסופו של יום רוצים להיות יחד ולהכיר אנשים. ההרגשה הזו של להיות ‘אאוטסיידר’, מקננת בילדים ועלינו כהורים, כמבוגרים אחראים להוקיע זאת. אם אנחנו כמבוגרים לא נעשה משהו לא נוכל ללמד זאת את הילדים שלנו. לכן הצטרפתי ל’סושיאל קלאב’, הרגשתי ששם העיקרון הזה ברור.״

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״אל תחשבי אף פעם שאת לא יכולה לעשות משהו, פשוט תעשי. אישה מסוגלת להרבה. עשי מה שאת חושבת ומה שאת רוצה ולמדי מהטעויות שלך.״

 

למידע נוסף תוכלו לבקר באתר Accents

דף הפייסבוק

אינסטגרם

channahzwaaf@gmail.com

מספר טלפון: 310650292979+

 

״אנחנו הנשים חדורות מטרה, ויכולות לעזור זו לזו״

נופר ואן פרנק, פסיכולוגית עצמאית

שם העסק: Van Frank Coaching
מקום פעילות: הארלם והסביבה, אמסטלפיין, אמסטרדם
השירות המוצע: פסיכולוגית ומטפלת רגשית בילדים, מדריכה הורית, ומלווה משפחות ברילוקיישן
הטיפול זמין בעברית, הולנדית ואנגלית.

---

ספרי לנו על המקצוע והעסק שלך

״אני מלווה ומדריכה ילדים והוריהם בנושאים משמעותיים כגון ביטחון עצמי, פחדים, שינויי התנהגות, הפרעות קשב וריכוז, חינוך, גירושין, רגישות יתר, בעיית שינה ועוד. מילת המפתח שלי היא הקשבה, הקשבה פעילה וללא שיפוט. המטרה שלי מושגת ברגע שהילד מרגיש בטוח בעצמו, ויכולת להמשיך בכוחות עצמו ולהורים יש את הכלים לעזור לו בכך. שיטת הטיפול שלי התנהגותית-קוגניטיבית. ואני מזהה את החוזקות של הילד והמקום שבו הוא מרגיש חזק ונוח כדי להגיע לתהליך פנימי משמעותי. כחלק מליווי משפחות ברילוקיישן, אנו מזהים יחד היכן הצורך בייעוץ והכוונה פסיכולוגי בתהליך הפרידה והתאקלמות במדינת היעד, כגון התאמת מסגרת חינוכית, מציאת איזור המגורים התואם את צרכי המשפחה וכדומה.״

למה פסיכולוגיה, מה משך אותך לתחום הזה?

״כבר כילדה הייתי מוצאת את עצמי אוזן קשבת לחברותיי. בכל שנות עבודתי נמשכתי לעבודה עם ילדים שהם יותר אמיתיים ונטולי מסכות. אני מאמינה בגישה המונעת לפני המתקנת: כדאי לכוון ולעזור לילד יש למצוא את החוזקות שלו, את המקומות בהן הוא מלא בטחון, ולתת לו (ולהוריו) כלים כיצד לזהותם ולהשתמש בהם, לפני שהוא נכנס למערבולת שיותר קשה לצאת ממנה. ההכוונה וטיפול רגשי זו מתנה שאני מייחלת לכל הורה וילד.״

האם היה לך מודל להשראה בהקמת העסק?

״אמא שלי שהייתה עובדת סוציאלית, היא ההשראה עבורי. היא תרמה ועזרה ודאגה להתנדב כל חייה כדי לעזור לאנשים חלשים. אימי אישה חזקה מלאת חן, הומור, נתינה ואהבה. שהאמינה בעבודה קשה, אהבת חינם ועזרה לזולת. גם אני מתנדבת מידי פעם, תורמת לעמותות ומציעה את שירותיי המקצועיים בעירייה למשפחות מעוטי  יכולת. אני מאמינה שכמה שאתה נותן יותר, כך הרגשת הסיפוק גדלה.״

מה את מביאה כאישה לעסק שלך?

״כאישה חזקה, שגדלה בבית המורכב משתי תרבויות (הולנדית וישראלית), וכן עברה  רילוקיישן כילדה וכאמא, אני יכולה להשתמש כמטפלת  בפן הנשי והרגשי מעבר לפן המקצועי. אני מכירה היטב את השפעות התרבות השונות על התפתחות הילד, ואת הדיסוננס שיכול להיווצר כתוצאה מכך.״

כיצד השפיעה הקורונה על התכניות, האם יש תכניות שתרצי לשתף לשנה הקרובה?

״הקורונה השפיעה ושינתה תוכניות גם אצלי. הרבה מהפעילות שלי עברה לטיפול באונליין בהורים, משפחות וילדים. זה היה בהחלט מאתגר אך גם גילה אפשרויות נוספות ויעילות בטיפול מרחוק. השנה אני מתכננת להרחיב את הפעילות בקליניקה לאמסטרדם (מעבר לזו בהארלם) כך שמטופלים מהאזור יוכלו לקבל זמינות נוספת.״ 

האם יש לך עצה לנשים שרוצות לפתוח עסק משלהן?

״לכל הנשים הנמצאות פה בהולנד וחושבות ומתלבטות כיצד ואיך להתחיל במשהו הזה שמדגדג אצלם, שתמיד עניין ומשך אותם – לכו על זה! לכו עם הלב והשתמשו בראש. אנחנו הנשים חדורות מטרה, עינייניות, רגישות וחזקות ויכולות גם כן לעזור אחת לשנייה.
Who run the world… Girls!״

 

למידע נוסף תוכלו לבקר באתר Van Frank Coaching, בעמוד הפייסבוק או בבלוג. 

לקבוצת הפייסבוק לחצו כאן

כתובת: Klein Heiligland 84, Haarlem

 

בחודש שעבר הגיעה לביקור באמסטרדם אישה שהרשימה אותי רבות. רונית לב ארי היא קרימינולוגית, מחלוצות המחקר על אלימות כלפי נשים. היא הקימה את המרכז הראשון בישראל לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה ועמדה בראש הרשות לקידום מעמד האישה. כיום היא מקדישה את עצמה לנערות בסיכון והקימה את “בית רות” – בית חם לנערות בסיכון בעפולה. להולנד הגיעה רונית לביקור משפחתי פרטי, אך גם כאן היא לא נחה וניצלה את ההזדמנות לספר על הנושא המורכב הזה, שקשה לעתים לגעת בו, אך הוא נוגע בכולנו כנשים, כאנשים וכחברה. ב-25 בנובמבר, היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים, רציתי להעלות כמה נקודות ממה שחלקה איתנו בהרצאה שנערכה בבית חב”ד בארגון נשים מהקהילה הישראלנדית שלנו (תודות בסוף). בנוסף לדברים החשובים שהעלתה רונית, אספתי חומרים מכמה מקורות כדי לתת תמונה מלאה יותר של הנושא.

ארגוני סיוע וייעוץ שאליהם ניתן לפנות בהולנד 
ארגוני סיוע וייעוץ שאליהם ניתן לפנות בארץ 

זה אף פעם לא בסדר

אלימות במשפחה לא צריכה לקרות לאף אחד. לעולם. אבל היא מתרחשת. הן נשים והן גברים עלולים להימצא במערכת יחסים שבה הם חווים התעללות ואלימות. אך הרוב הגדול הן נפגעות (90 אחוזים). הנושא מורכב ביותר וארגונים רבים עוסקים בו בהיבטים שונים, כיוון שהוא קשור בחברה ומוסדותיה: בבתי המשפט, ברשויות הרווחה והבריאות, בארגוני זכויות אדם ועוד. אך מעל הכל זה קשור במשפחה, בזוגיות, בקשר הקרוב שיש לך בביתך. הכל מתחיל בבניית הקשר הכי חשוב שיש לך בחיים – הקשר שלך עם עצמך. הכרה בצרכים שלך כאדם, צרכים שווים לצרכים של כל אדם. 

סימני אזהרה

לרוב הקשר עם בן הזוג האלים מתחיל בצורה שנראית רומנטית, אולם קיימים סימנים רבים שמרמזים על בעייתיות שניתן לזהות עוד בתחילת הקשר הזוגי. להלן סימני אזהרה שבמקרים רבים מעידים על פוטנציאל לאלימות: 

• חשדנות רבה של בן הזוג כלפייך.
• קנאה מופרזת המובילה להתנהגות אובססיבית כגון מעקב אחרייך, שיחות טלפון מרובות שנועדו לבדוק איפה את, מה את עושה, עם מי את נמצאת. 
• ניסיונות להטיל עלייך מגבלות שונות.
• מצבי רוח קיצוניים.
• ניסיונות לבודד אותך ולהרחיק אותך מבני המשפחה שלך, מחברות וחברים, ממעגלי התמיכה והחברה שלך.
• ביקורת מתמדת ואי הערכה של רגשותייך ומחשבותייך, הקטנה של הישגייך ותחושותייך. 
• התקפות מילוליות כלפייך וכלפי אנשים אחרים בחברתך.
• האשמתך בכל דבר שלא מסתדר בזוגיות ובחיים המשותפים.
• איומים באלימות ובפגיעה עצמית.

יש לזכור שהתעללות היא לעולם לא חד פעמית – יש רצף. האלימות הפיזית הקשה שלעיתים מסתיימת ברצח, היא קצה קצהו של הרצף, אך ההתעללות התחילה הרבה לפני כן.
בן הזוג עלול לנסות לגרום לבלבול בין אהבה להתעללות, למשל להסביר את האלימות שהוא משתמש בה כנגד בני המשפחה האחרים כאילו היו ביטוי לאהבה עמוקה.

מאפייני הקשר ובן הזוג המתעלל*

אנשים רבים שעוברים התעללות לא רואים בעצמם כקורבנות. מתעללים לא רואים את עצמם כמתעללים. אין מאפיין קטגורי לקשר אלים. כלומר, בני הזוג יכולים להיות מכל גיל, גזע, תרבות, דת, השכלה, תעסוקה, מעמד או מצב משפחתי. 

עם זאת, לרוב בן הזוג האלים חווה בעבר אלימות ישירה כלפיו או שהיה עד לאלימות קשה בביתו במהלך שנות ילדותו. לעתים קרובות הוא חווה הזנחה רגשית קשה ונטישה. הוא סובל מחרדת נטישה ומדימוי עצמי נמוך. הוא נוטה להתחבר בזוגיות לאישה “גבוהה” ממנו (בסטטוס, השכלה, מעמד וכו’). בת הזוג לרוב מרגישה עמוק בפנים ובצורה לא מודעת שהיא לא שווה, שהצרכים שלה כאדם שווים פחות, ושיש אמת מסוימת בדברי בן הזוג כלפיה. הדבר קשור כמובן בדימוי עצמי נמוך, ובכך שהיא ראתה או חוותה בעצמה התעללות ואלימות בשנות ילדותה. מחקרים מראים שכ-80% מהגברים האלימים היו עדים לאלימות בביתם או חוו אלימות. כ-60% מהנשים שחוות אלימות גדלו בבתים שבהם הייתה אלימות. 

הקשר האלים מושתת על שליטה וכוח. אלימות במשפחה והתעללות פסיכולוגית הן התנהגויות המשמשות אדם אחד בתוך מערכת היחסים כדי לשלוט באדם אחר. ההתעללות אינה תאונה. היא אינה מתרחשת כי מישהו היה מתוח, או בהשפעת סמים ואלכוהול. התעללות ואלימות הינן פעולות מודעות, שאדם אחד מבצע בתוך מערכת היחסים כדי להגיע לשליטה.

המתעלל מתאפיין לרוב באנוכיות וממוקד בעצמו. מחזיק בגישת “מגיע לי” ומתייחס לאחרים כאל מי שאמורים לספק את צרכיו. הוא מאמין שיש לו זכויות יתר ושחיי המשפחה צריכים לסוב סביבו וסביב צרכיו. הוא ירגיש שנעשה לו עוול אם צרכיו לא מתמלאים וכי מצב זה מצדיק שימוש באלימות נגד בת הזוג שלא עמדה בציפיות הלא סבירות הללו. 

הוא חש עליונות על פני בת הזוג ותופש אותה כטיפשה, כנחותה ממנו, כאובייקט לסיפוק צרכיו המיניים או הכספיים, או לביצוע עבודות בית. הוא רואה אותה ואת הילדים כרכושו הפרטי.  

הוא מניפולטיבי ונוקט טקטיקה של בלבול, עיוותי דברים ושקרים. לעתים הוא מסוגל אפילו להפוך את היוצרות ולהציג את עצמו כמושלם ואת בת הזוג כמטורפת או מתעללת. הוא עלול להגיד דבר אחד ולעשות משהו אחר, כמו למשל לגנות אלימות בפני אחרים, בנסיבות חברתיות או בשיחות בתוך המשפחה, ובמקביל לנקוט אלימות כלפי בת זוגו.

הוא מתנער מאחריות, מטיל את האשמה למעשיו על אחרים, בעיקר על בת הזוג, ולא רואה בעצמו אחראי להתפרצויות האלימות שלו עצמו. הוא מסרב להכיר בהתנהגות המתעללת, מנסה להפחית בחומרתה או להאשים את הקורבן (היא גרמה לזה, היא המציאה את זה כדי לקבל תשומת לב ואמפתיה).

*מאפיינים אלה נכונים גם לגבי בת זוג מתעללת.

האלימות ומאפייניה 

אנשים חושבים על אלימות במשפחה במונחים של אלימות פיזית, כגון הכאה. אולם לאלימות במשפחה צורות רבות, כמו התעללות פסיכולוגית, רגשית, כלכלית ומינית, וכיום גם אלימות והתעללות אלקטרונית. לעיתים, אנשים רבים שעוברים התעללות לא רואים בעצמם כקורבנות. מתעלים לא רואים את עצמם כמתעללים.

אלימות פיזית כוללת הכאה, דחיפה, הדיפה, השלכת חפצים. היא לרוב רק חלק ממערך ההתנהגויות המתעללות. אלימות מינית היא כל אקט מיני שנכפה עליך בידי בן הזוג שלך. התעללות פסיכולוגית, רגשית ונפשית כוללת עלבונות, איומים, מניפולציות כלפייך וניסיונות לשלוט בך. התעללות כלכלית משמעה שבן הזוג מחזיק בכל המשאבים הכלכליים של המשפחה או הזוג וכל שימוש בהם מצריך את אישורו. אלימות אלקטרונית היא שימוש לרעה בכלים טכנולוגיים, באופן שמפקיע את פרטיותך ואת זכותך הבסיסית לחופש. 

אפשר לצאת מזה

המסר הברור מהמפגש הוא שאפשר לצאת ממערכת יחסים מתעללת. גם בהולנד וגם בארץ יש ארגונים שניתן לפנות אליהם לסיוע. צריך לדבר, לספר למישהי או למישהו. גם אנחנו, הנשים הישראליות שחיות כאן, יכולות לסייע זו לזו ולמי שרוצה לפנות ולשוחח. הרגשנו זאת היטב במפגש. מי שרוצה וצריכה לשוחח, להתייעץ, מוזמנת לפנות גם אליי, את לא לבד. 

 

תודות

תודה לרונית לב ארי על פועלה הרב, על ההרצאה והעלאת המודעות לנושא. לעדה קוייר-הררי, ידידתה של רונית, אשר יזמה את ההרצאה במסגרת פעילותה למען נשים באמסטרדם והסביבה. לאיילת ואן קאמפן על פרסום וקידום הנושא בדף הפייסבוק “ישראליות בהולנד”, ועל הירתמותה למען גיוס תרומות ל”בית רות”, בית לנערות בסיכון. לטייבי קמיסר המקסימה על האפשרות להתארח בהרצאה בבית חב”ד. לויקי מולה שהקדימה וסידרה לפני כולן שיהיה נעים. לתמר בורגר-סטאר עבור השיחה המשותפת והרעיונות בתקווה שישאו פרי. תודה רבה לכל הנשים אשר השתתפו במפגש שהיתה בו אווירה של אכפתיות, רצון ועשיית טוב. 

אני מזמינה אתכן לקרוא עוד על “בית רות” שהקימה רונית לב ארי ולתרום לו בקישור הזה. 

היום, בחרנו להפנות את הזרקור אל גילי גוראל, האחת והיחידה.
כותבת, מתרגמת, יוצרת, עורכת ובעיקר – לא מתעייפת.
מערכת דאצ’טאון המורכבת מזה 5 שנים מצוות של כוח נשי מוביל בקהילה הישראלית בהולנד התברכה לפני 3 שנים בפנינה ייחודית, והיא –
גילי גוראל.

גילי שהגיעה להולנד בעקבות האהבה ומצאה את עצמה מתגוררת אי שם בליידן – הרחק מהקיבוץ ומההמולה הישראלית, הצליחה למצוא אותנו, או אנחנו אותה וליהנות יחד מפרק משמעותי בחיים הישראהולנדים שלנו. לנו כצוות המגזין ולקהילה כולה זו הייתה ברכה.

אין ספק גילי, שאת מעוררת השראה. בעלת שפה רהוטה, רעיונות שופעים, סדר מופתי, שיטת עבודה מצויינת, יחסי אנוש וחברות, נגעת בכל אחת ואחד מאיתנו עזרת וייעצת, הענקת מהידע שלך, לפעמים קצת קיצצת לפעמים הארכת ותמיד עשית זאת בדרכך הנעימה והחכמה.
הובלת את העיתון לגבהים חדשים, פרצת את גבולות הטראפיק והיבשה.

תמיד מצאת סיפורים מרתקים עבור אייטמים מיוחדים ליום השואה,
דאגת להסביר לקוראים שלנו על ההבדלים שבין חתונה ישראלית להולנדית בהומור ושמחה,
ערכת את כתבות האקטואליה שהרקיעו שחקים, וגם את אירועי התרבות שלנו ושל השכנים.
ולא נשכח את המעורבות הקהילתית בפוסט נפלא על נשים שהמציאו עצמן מחדש בהולנד,
ואפילו שני מפגשים במעמד השגריר אותם ליווית ועליהם כתבת.
ועוד ועוד אייטמים רבים מכדי שהדף יכיל…

והיום אנו מציינים נקודת ציון נוספת בדרך יחד, והפעם נקרא לה – מפגש פרידה.
כמה שבועות לפני המפגש הזה הצלחנו לגבש חברות חדשות לצוות שהצטרפו למלאכת ההיגוי והכתיבה יחד עם אודליה, איילת ולימור, והן-
ריקי וכריסטינה היקרות שעובדות איתנו ברצינות רבה.
הצטרפו לאחרונה גם מיכל, אלה, פז וענת לשורת הכותבים המופלאים שלנו: דני, גיא, רוני, מיטל ורחלי.
כולנו רוצות ורוצים לאחל לך המון הצלחה ונחיתה רכה בארץ הקודש.
התאקלמות מהירה והמון ויטמין סי משובח.

גם מרחוק נמשיך לעבוד יחד ולשמור על הקשר,
החברות והחברים בדאצ’טאון.

היהודיה שהייתה לרופאה הראשונה בהולנד, חסידת אומות העולם הנוצריה, הסופרת שכולם מכירים, מגלת הארצות הנשכחת, הרופאה המפליגה. לכבוד יום האישה, חמש נשים הולנדיות מעוררות השראה 

ועוד: שש נשים ישראליות מעוררות השראה בהולנד

אלטה יאקובס

אם תשאלי הולנדי על נשים חשובות בהיסטוריה של ארצו, ככל הנראה השם הראשון שיעלה הוא שמה של אלטה יאקובס (Aletta Jacobs). יאקובס אכן הייתה פורצת דרך בכל דרכיה: היא הייתה האישה הראשונה בהולנד שלמדה באוניברסיטה, הראשונה שקיבלה דוקטורט, והראשונה שהוסמכה להיות רופאה. היא הייתה פעילה פמיניסטית וחברתית בינלאומית, שכללה את הדיאפרגמה והביאה אותה להולנד, ועמדה בראש ארגון הסופרג’יסטיות בהולנד – הארגון למען זכות הצבעה לנשים. 

יאקובס נולדה ב-1854, למשפחה יהודית בספרמיר שבצפון הולנד, בת שמינית מתוך 11. מילדותה שאפה להיות לרופאה, כמו אביה, ולא אמרה נואש על אף שדלתות האוניברסיטה היו נעולות אז בפני נשים. יאקובס השיגה אישור מיוחד ללמוד משר החינוך דאז, וב-1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטת חרונינגן והייתה לרופאה הראשונה בהולנד. היא חיה תקופה בלונדון, שם הושפעה מפעילות פמיניסטיות. כשחזרה להולנד היא פתחה מרפאה באמסטרדם, העניקה טיפול חינם לנשים עניות ועסקה רבות במתן אמצעי מניעה לנשים. אך בסופו של דבר הקדישה עצמה למאבק למען זכות הצבעה לנשים – היא ערכה כנס בינלאומי בהאג, תרגמה כתבים פמיניסטיים להולנדית, וניסתה לנצל פרצה בחוק כדי להירשם להצביע. הצעד הזה גרם לעניין רב, במיוחד מכיוון שאחריו הוסיפו המחוקקים ההולנדים את המילה “גבר” לתיאור בעלי זכות ההצבעה. 

יאקובס יצאה למסע חובק עולם, מאפריקה ועד יפן, כדי לבחון את תנאי החיים של נשים ולעודד אותן להיטיב את מצבן. מלחמת העולם הראשונה הפכה אותה גם לפעילה אנטי-מלחמתית והיא נסעה עם נשים נוספות ברחבי אירופה ואף לארה”ב בניסיון לנצל את קשריה ולקדם משא ומתן שיביא לקץ שפיכות הדמים.

יאקובס נישאה לסוחר והפוליטיקאי קרל ויקטור חריטסן. בני הזוג ערכו את טקס הנישואין תחת מחאה, שכן החוק חייב את יאקובס להישבע שתציית לבעלה, דבר שכמובן לא עלה בקנה אחד עם השקפת עולמם השוויונית. הם נותרו חשוכי ילדים לאחר שתינוקם היחיד מת בינקותו. יאקובס זכתה לראות ניצחון במאבקה העיקרי כאשר ב-1919 ניתנה זכות הצבעה לנשים בהולנד. היא הלכה לעולמה עשר שנים לאחר מכן.

 

אנני שמידט

אין ילד הולנדי שלא מכיר את אנני שמידט (Annie M.G. Schmidt) – סופרת, משוררת, פזמונאית, תסריטאית וכותבת תסכיתים, העיתון Trouw הכתיר אותה כ”מלכה של ספרות הילדים ההולנדית” והיסטוריונים כללו אותה ברשימת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של הולנד, לצד דמויות כגון וינסנט ואן גוך ואנה פרנק. היא כתבה מחזות למבוגרים ומחזות זמר, את סדרת תסכיתי הרדיו הפופולרית De Familie Doorsnee ששודרה במשך שש שנים, ואת סדרת הטלוויזיה Ja Zuster, Nee Zuster, בין הסדרות ההולנדיות המצליחות ביותר, שאף עובדה למחזמר. אבל כנראה יותר מכל זכורה שמידט בזכות ספרי הילדים שלה, ובראשם ספרי “ייפ ויינקה” (Jip en Jenneke) שאוירו על ידי פיפ וסטנדורפ. ייפ ויינקה הקטנים גרים בשכנות ועוברים ביחד הרפתקאות של יום יום, עם כלבם והחתול. עלילותיהם פורסמו בשמונה קבצי סיפורים, כתובים בפשטות, בחוכמה ובחן שנוגע ללבם של ילדים ומבוגרים כאחד. אחד מהספרים תורגם לעברית אך לא נחל הצלחה.

שמידט לא נישאה אך הביאה לעולם ילד, פליפ, שיש הטוענים כי הרפתקאותיו עם בת השכנים היוו את ההשראה לייפ וינקה. ספרה האחרון, מזיכרונות הילדות שלה, התפרסם ב-1992. שלוש שנים לאחר מכן, למחרת יום הולדתה ה-84, הלכה שמידט לעולמה בהליך המתת חסד שבו בחרה.

 

קורי טן בום

כשיהודים נרדפים דפקו בדלת, משפחת טן בום לא היססה, ופתחה אותה לרווחה. קורי טן בום (Corrie ten Boom) נולדה באמסטרדם ב-1892, וגדלה בהארלם, הבת הרביעית והצעירה ביותר במשפחתה הנוצרית האדוקה. בני המשפחה נהגו להתפלל באופן קבוע למען שלום העם היהודי, וכשהגיעה השעה תרגמו את תפילותיהם למעשים. במלחמת העולם השנייה הפכו את ביתם למחבוא שבו הסתתרו לפחות שבעה בני אדם, ואנשים נוספים, יהודים וחברים במחתרת ההולנדית, מצאו בו מקלט זמני. קורי הפכה למנהיגה במחתרת בהארלם, מצאה משפחות שהיו מוכנות להעניק מקלט ליהודים, השיגה וחילקה תלושי מזון ליהודים ודאגה לכל מחסורם במחבוא, כולל לאשפוז בטוח לנשים שכרעו ללדת. היא הצילה כך עשרות יהודים, בהם ילדים רבים.

בפברואר 1944 מלשין הולנדי הביא למעצרם של בני המשפחה עם עוד כמה עשרות משותפיהם למעשה ההצלה. אנשי הגסטפו שפשטו על הבית לא הצליחו למצוא את ארבעת היהודים ושני חברי המחתרת שהסתתרו בו באותה עת, והם הוברחו משם מאוחר יותר. אביה של קורי, קספר, שהיה בן 84, מת כעבור עשרה ימים בכלא בסכוונינגן. קורי ואחותה בטסי הועברו ממחנה למחנה ובסופו של דבר נשלחו למחנה ראוונסברוק בגרמניה, שם מתה בטסי. בסך הכל ארבעה מבני המשפחתה שילמו בחייהם על התנגדותם לנאצים. 

https://www.youtube.com/watch?v=KA3i71G-A1g

קורי שרדה וכשהשתחררה הקדישה את חייה להפצת סיפורה המשפחתי ולעבודה מיסיונרית ברחבי העולם, ונודעה כדוברת מעוררת השראה. היא כתבה רב-מכר בשם “המסתור” שעובד לסרט שתיעד את פעילות ההצלה, ועסקה רבות בדרשותיה בניסיונה לסלוח לאלו שחוללו סבל רב כל כך. בבית המשפחה פועל עד היום “מוזיאון טן בום” ונערכות בו תפילות לשלום ירושלים, כפי שנהגו בני המשפחה לערוך. ב-1967 הכיר “יד ושם” בקורי טן בום כחסידת אומות העולם, ומאוחר יותר הוכרו גם אביה ואחותה. היא הלכה לעולמה בקליפורניה ב-1983.  

רבקה גומפרטס

במדינות בהן הפסקת הריון אסורה על פי חוק, מתות מדי שנה עשרות אלפי נשים כתוצאה מסיבוך בהפסקת הריון. גורלן העגום של נשים אלה הוא שהניע את הרופאה ההולנדית רבקה גומפרטס (Rebecca Gomperts) לפעולה. גומפרטס נולדה בווליסינגן ב-1966 ולמדה רפואה ואמנות באמסטרדם. ב-1999 היא הקימה את ארגון Women on Waves ששם לו למטרה לסייע לנשים לעבור הפלה בטוחה ובריאה, באמצעות מרפאת הפלות שהוקמה על סיפון ספינת הארגון. הנשים מפליגות למדינות שבהן הפלה אינה חוקית, מעלות לסיפון נשים שמעוניינות בהפלה ומפליגות איתן מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינתן. מאחר שהספינה רשומה בהולנד, במים בינלאומיים חל עליה החוק ההולנדי, שמאפשר לבצע הפלה. הנשים, וגומפרטס בראשן, הפליגו בעבר לאירלנד, לפולין ולפורטוגל, שם מנעו מהן ספינות מלחמה לעגון בטענה שהן מסכנות את ביטחון המדינה. ב-2014 יצא לאקרנים סרט תיעודי, Vessel, העוסק בפעילות הארגון.

ב-2006 הקימה גומפרטס את ארגון Women on Web. נשות הארגון מפעילות מוקד מקוון שבאמצעותו הן מנחות נשים כיצד להפסיק הריון באופן לא פולשני ובטוח, באמצעות התרופה מיזופרוסטול, שאותה ניתן בדרך כלל להשיג באופן חוקי. במקרה הצורך הן שולחות את התרופה לנשים הנזקקות.

בראיון לעיתון “הארץ” לפני שנתיים נשאלה גומפרטס לגבי הצידוק המוסרי למעשיה וענתה: “לעובר יש ערך רב אם האישה הנושאת אותו מעניקה לו ערך. אם הוא לא רצוי מבחינתה, אני מאמינה שאין לו ערך. הערך של הריון הוא זה שהאישה ההרה מעניקה לו. אם מסתכלים על המציאות האנושית, ערך חיי אדם הוא תלוי קונטקסט, הוא לא אבסולוטי. במצב מלחמה, למשל, ערך חיי החיילים שונה מערך חייהם של אותם האנשים כשהם לא לובשים מדים ובמצב של שלום. מנהיגים בכל העולם מוכנים להקריב את החיים של הרבה מאוד אנשים רק בשביל להשיג מטרה אבסטרקטית. במקרה של הפסקת הריון מדובר במטרה קונקרטית מאוד – שלומה של האישה”.

 

אלכסנדרינה טינה

בימינו הפוסט-קולוניאליים נהוג לראות את ב”גילוי” של אפריקה על ידי אירופאים במאה ה-19 אפיזודה גזענית וחשוכה, אולם בכל זאת קשה שלא להתפעל מהתעוזה והנחישות שהפגינה אז הולנדית צעירה שיצאה בחברת נשים נוספות לחקור את מקורות הנילוס ולחצות את הסהרה. אלכסנדרינה טינה (Alexandrine Tinne) נולדה ב-1835 וזכתה לחינוך ביתי מעולה. אביה מת כשהייתה בת עשר והפך אותה בירושתו לאישה העשירה בהולנד. בנעוריה טיילה וחיה ברחבי אירופה, אולם הייתה זו מצרים שבה נשבתה בקסמי חקר הארצות. יחד עם אמה ודודתה היא הפליגה במעלה הנילוס הלבן בסודן בניסיון לגלות את מקורותיו. השלוש היו לנשים האירופאיות הראשונות להגיע לאזור דרום סודן. היא יצאה עם אמה למסע נוסף בנילוס, על גבי סירת קיטור. אמה מתה במהלך ההפלגה והיא שבה לחרטום שבסודן, שם מתה עליה גם דודתה. אכולת צער ואשמה, היא שלחה את גופת אמה לקבורה בהאג אך סירבה לשוב לאירופה. היא התגוררה בקהיר, באלג’יריה ובטוניסיה, שם דיברה בגלוי נגד העבדות, ואף בנתה בית לעבדים משוחררים ליד ביתה.

לאוסף האתנוגרפי והבוטני העצום שלה נודעה חשיבות רבה בחקר הסודן, ומכתביה והתמונות שצילמה שמורים בארכיון הלאומי בהאג. שמה אינו ידוע כיום כמעט, אך בשעתו כתב מגלה הארצות דיוויד ליווינגסטון כי אין ראוי להערכה יותר מ”הגברת ההולנדית, מיס טינה”, בשל דבקותה במטרה לנוכח קשיים אישיים.

ב-1869 יצאה למסע נוסף, הפעם ביבשה, במטרה לחצות את מדבר הסהרה העצום ולחבור לשבטי הטוארג. היא יצאה לדרך בחברת מלחים הולנדים ומשרתים ערבים, מצוידת במכלי מים רתומים לגמלים. השיירה נעה באיטיות, ואלכסנדרינה סבלה מזיהומי עיניים. בשעות הבוקר המוקדמות של 1 באוגוסט, השיירה הותקפה ואלכסנדרינה נרצחה במכת חרב. המניע לתקיפה ולרצח לא התברר, אך ייתכן שהיה קשור לסכסוכים פנימיים בקרב הטוארג. גופתה לא נמצאה מעולם.

נעה ברום מעולם לא תיארה לעצמה שתיתן הרצאה בטד. אבל בזכות מנואלה אחת היא עלתה על הבמה באירוע טד מקומי בדלפט, ואפילו גייסה את אייזק ניוטון כדי להסביר למה הסיפור האישי שלה הוא תופעת טבע

כשאכתוב את ספרי אפתח אותו במשפט: “כל אחד זקוק למנואלה”.

במקרה שלי מנואלה היא קולגה שהפכה לחברה, אבל שמה, מנואלה, דווקא מתאים בהקשר של משמעותו המעוברתת: ממש כמו מנואלה ידנית, מנואלה ידידתי היא ה”מפעילה” שלי, ה”מאפשרת” שלי. באנגלית אנחנו קוראים לאדם כזה enabler, מאפשר.

בסופו של המאמר הזה תבינו איך זה קשור אליכם ממש, אבל ראשית תנו לי לספר לכם את הסיפור.

זהו סיפור ההרצאה הראשונה שנתתי באירוע של טד, אירוע טד מקומי המכונה Tedx שנערך בעיר דלפט היפה ב-29 במאי האחרון.

אבל איך הגעתי לזה? או, הנה מגיעה מנואלה.
כמאמנת ומדריכה עם רקע בהוראה, ובעיקר הוראת מבוגרים באוניברסיטאות, אני אוהבת מאוד לעמוד מול קהל במסגרת העבודה. מנואלה ראתה אותי במספר הרצאות וסדנאות ומאז אנחנו תמיד נעזרות זו בזו בבניית אירועים מן הסוג הזה. בפברואר השנה הגיעה ממנה הפתעה ענקית: “אני מגישה את שמך לתת הרצאה באירוע של TEDx בדלפט”, הודיעה, ולי לא נותר אלא להסכים.

עברו מספר ימים והנה אימייל מהמארגנים: אנחנו מעוניינים לראיין אותך ולראות מה הרעיון שלך ש”שווה הפצה”, בהתאם למוטו של טד.

אופס, אז צריך רעיון כבר עכשיו, ונושא הכנס הוא “אותנטיות בהקשר הנשי”.
אותנטיות.
איזו מילה גדולה ומפוצצת. מסוג המילים שדווקא איני מחבבת. גלגלתי אותה במחשבותיי כמה ימים ושאלתי את עצמי מה זה בשבילי אותנטיות? ועוד בהקשר הנשי?
אפילו שאלתי בקבוצת נשים בפייסבוק, אבל ככל שעלו התשובות (כמה מהן בסגנון אימהות, הנקה, שילוב בין קריירה ואימהות ואף זוגיות) הבנתי שלא. זה ממש לא מה שזה אומר לי. זה לא מתחבר אליי בכלל. זה אפילו מרגיז אותי כמה שזה לא מתחבר לי.
וכשאני כועסת זה בבטן ועולה למעלה.
וכשאני רגועה זה גם בבטן אבל יושב טוב ו”חם” כזה.
ואז ידעתי – כשזה אותנטי זה החום הזה. ומתי אני מרגישה אותו הכי טוב? כשאני מתחברת אל האני האמיתי שלי, בלי לפחד, ובלי לעצום עיניים. למשל כשאני מספרת לעצמי שוב את הסיפור הטרגי שלי ומזכירה לעצמי כמה צמחתי מתוך החיבור העמוק אל הכאב. בדיוק מהמקום הזה שבו לא פחדתי להסתכל לאמת בפרצוף, משם ורק משם צמחתי.

ומכאן התשובה לא איחרה לבוא. וכמה שאינני אוהבת לנופף כל היום בטראומה שלי ובשיקום ממנה, הבנתי שלמען האותנטיות אין מנוס וגם הפעם אספר את סיפור המוות המיותר של אילון שלנו, בננו התינוק, שהגיע אל העולם הזה לזמן קצר. קצר מדי.

אבל בהרצאות טד צריך להביא אל המרחב רעיון שלא רק ששווה להפיצו קבל עם ועולם, אלא שהוא גם מקורי דיו, ואם אפשר גם סוחף לפעולה! ועם כל הכבוד לסיפור הזה שלי, איך אני לוקחת אותו ועושה ממנו רעיון כזה: An idea worth spreading כפי שהם אומרים שם בטד?

ולשם כך חזרתי במחשבותיי שוב אל האותנטיות, זו שיושבת חם בבטן, ושאלתי את עצמי: מה באמת הסיפור שלך נעה? איך באמת יצאת מתוך הכאב הגדול ואת נמצאת כיום במקום שבו לא רק שאת עוזרת לאחרים, אלא שהשבוע מישהו הגדיר אותך “Motivational Speaker” (זה היה מסוג הדברים שאת מגלה על עצמך רק מתוך התבוננות של אחרים בך).
והסיפור שלי הוא לא רק שלי. הסיפור שלי הוא סיפור של תופעה חברתית שהיא בעיניי גם תופעת טבע.
עד כדי כך היא תופעת טבע שהבאתי את אייזיק ניוטון בכבודו ובעצמו אל ההרצאה כדי להסביר אותה.

בראיון בסקייפ דיברתי על החשיבות הרבה שיש בעזרה לאחרים, שמסייעת לעוזר ולא רק לנעזר, על האמונה שלי שזו צריכה להיות עזרה דווקא לאדם שנמצא במקום הכואב שלך, ועל חשיבותם של מנטורים בחיינו, אנשים שהיו שם ויכולים להאיר לנו את הדרך.

באותו הערב, בשיחה מתלהבת עם חברה, היא חידדה לי את מה שחיפשתי: “זה החוק השלישי של ניוטון”, היא צהלה מעברו השני של הקו, ואז ידעתי: זה שלי.

ביום אחרי שחזרנו מביקור בארץ, קיבלתי את שיחת הטלפון מהמארגנת הראשית של האירוע בדלפט: אנחנו רוצים אותך.

התלהבתי? ברור.
ידעתי למה אני נכנסת? לא ולא.
למשל, הידעתם ש:
* מרגע שהתחלת את התהליך עם טד חלה עליך חובת סודיות מוחלטת ויש לך דובר והוראות מגבוה במה מותר לשתף ובמה אסור?
* עליך לכתוב את ההרצאה הבסיסית לבד?
* כל דובר מקבל מאמן שיאמן אותו בהופעה מול קהל?

*כל דובר מקבל סטייליסט אישי שמלווה אותו בבחירת הבגדים, עיצוב השיער והאיפור?
* כל דובר חייב לדעת את ההרצאה שלו בעל פה? (ותאמינו לי, 12 דקות באנגלית זה חתיכת אתגר).
* לכל אירוע ואירוע של טד בעולם יש אדם המחזיק ברישיון מטעם טד ויש כללים ברורים ומסודרים לגבי ניהול האירוע?
ועוד ועוד…

כך מצאתי את עצמי בחודשיים וחצי אינטנסיביים שהוקדשו לטד: משכתבת גרסאות, מתראיינת בעל פה ובכתב, נפגשת עם המאמנת, עם מורה לאנגלית, עם מעצבת גרפית (ותודה ללימור לוי הנפלאה והמקצועית), עם הסטייליסטית, חזרות, חזרות, חזרות…

היום הגדול הגיע, ונתתי את ההרצאה “חבלים של תקווה” שתוכלו לראות עוד כמה שבועות, לאחר שתיערך. ואני מקווה שתראו כמה נהניתי על הבמה הזו, שבעצמי לא חשבתי להגיע אליה.

הרעיון הוא הקבלה בין תהליך של החלמה נפשית ובין בניין בעל קומות. טענתי היא שלא משנה היכן אתה עומד בבניין, בין אם בתחתיתו (תחילת התהליך) או בקומה העליונה (תחושת עיבוד והחלמה), אתה עדיין מסוגל לעזור למישהו אחר, הסובל מאותו קושי שלך, אך נמצא בקומה אחרת של הבניין. ולמה חבלים אתם שואלים? החבלים הם חבלי ההצלה שאנחנו מושיטים לאותם אנשים אחרים בקומות השונות. הטענה שלי היא שכמו בחוק “תגובה ופעולה” של ניוטון, כאשר גוף אחד מושך גוף שני, הגוף השני מושך את הגוף הראשון באותה העוצמה. כך גם בדחיפה.

על כן, אם אדם אחד מעצים אדם אחר בכך שהוא זורק לו חבל להצלה ולתקווה, במקביל מתרחש תהליך שבו האדם הנעזר מעצים את אותו אדם שהגיש לו את החבל.

וכאן אתם נכנסים לתמונה. כי גם אתם יכולים להיות “מנואלה”. גם אתם יכולים למצוא מישהו שאתם יודעים שיש לו כישרון כלשהו, או שמסוגל למשהו, אבל הוא לא מעז לעשות את הצעד הבא, ולעזור לו להתקדם בדיוק לשם.

כה רבים מאיתנו סובלים מהחרדה הזאת של “האם אני באמת טוב בזה?” ומעטים מדי מאיתנו מקבלים את ההזדמנות שיאמינו בנו. שיאמינו בנו באמת. עד כדי כך שיעשו את הצעד הראשון בשבילנו. וכשזה יקרה, סביר שלא רק נלך בתלם אלא נרוץ בו.

אתם מסוגלים לחשוב על מישהו כזה שזקוק לכם שתתנו לו יד כשהוא מפחד להתקדם ממש עוד צעד אבל אתם יודעים שהוא יכול? כל אחד יכול למצוא מישהו כזה.

לתת למישהו אחר את הדחיפה הזו, מבלי לשאול את עצמנו מה יצא לנו מזה (כרגע), זה רעיון שקשור קשר הדוק לנושא עליו דיברתי. איך בדיוק? תצטרכו להמתין ולשמוע. יש לי שאיפות גדולות לרעיון הזה, כי הוא יכול לעשות טוב לכל כך הרבה אנשים.

אז אם לא אכפת לכם, שתפו אותי פה בתגובות, או בפייסבוק: האם קרה לכם שמישהו האמין בכם והוציא אתכם מאזור הנוחות? כי אם כן, זה המקום לתייג אותו ולהודות לו.
האם כבר יש לכם רעיון את מי אתם עומדים לדחוף אל מחוץ לאותו אזור נוחות? שתפו ודברו. השיח הזה הוא בעל פוטנציאל אדיר להביא רבים להגשים חלום.

אז קדימה, תהיו “מנואלה”: אתם עשויים לחולל מהפך לא רק בחייהם של אחרים אלא גם בחייכם.
להרצאה המלאה

צילום תמונה ראשית: Karin Van Paassen