Tag: עיצוב בהולנד

החיים לצד הקורונה הזכירו לנו את הטבע מחדש. חלקנו הבאנו את הטבע הביתה: גידלנו אבוקדואים, הפכנו לטבעוניים, התאהבנו בתמנונה של נטפליקס, הנבטנו, שתלנו, קצרנו, תיעדנו, שיתפנו, גילינו קהילות, הרגשנו שייכים. מהבית. אבל גם יצאנו החוצה. עשינו הליכות. גילינו את הריצה. את האוזניות. ספסלים. עצרנו להינות מהשמש. חגגנו טבע באופן הכי ספונטני שאפשר. טבע קל”ב. טבע לא מתאמץ. כזה של שרפרף מחוץ לדלת, קפה, שמש, חברה, עציץ. את הרנדומליות החביבה הזאת שחילחלה לחיינו בחן גילו כבר מזמן האדריכלים ליאור שטיינברג ואהוד נדל, והפכו אותה לנדל”ן ממשי.

צוות ההוגים

הרשו לי להציג את צוות המוחות שפועל מאחורי הרעיון המבריק הזה. ליאור, מתגורר ברוטרדם, בעלים של המשרד Humankind. כפי שניתן ללמוד במרומז משם המשרד, המשרד עוסק בעיצוב המרחב הציבורי מתוך מחשבה על המשתמשים במרחב הזה –  אנשים. השותף שלו לעשייה הוא אהוד, בעלים של המשרד נדל-רויזין אדריכלים (אהוד ונטלי, הם זוג בחיים וגם שותפים למשרד), חיים ועובדים בישראל. גם הם עוסקים במגוון רחב של פרויקטים במרחב הציבורי. יחד הם חוצים אוקיינוסים ומנגישים לנו עיצוב בקטנה על הדרך. תרתי משמע.

את ליאור ואוהד הכרתי בהרצאת זום מרתקת, והחלטתי ששווה לשתף. מעצבים שחושבים בגובה העיניים ומצליחים לעשות קסמים קטנים. יומיומיים. כאלה שנאמר עליהם: איך לא חשבו על זה קודם…

אולי יעניין אותך גם:

Prinsjesdag 2021 – תקציב חדש בצל הקורונה והמשבר הפוליטי
הגיגי סתיו ישראלנדי
איך להפ(ר)יח חיים בבית – סדרת כתבות

אז מהי בעצם עירוניות טקטית

עירוניות טקטית היא למעשה יצירה של מיני פרויקט זריז של עיצוב עירוני: כמו פינת ישיבה נהדרת, או שביל אופניים חדש שעושה את ההבדל. כל פרויקט כזה משמש אחר כך כדוגמא טובה להמשך פיתוח האזור. כאילו מדובר בטעימה, השראה, התחלה אמיתית לרעיון טוב, שיצא מגבולות המצגת – לחיים האמיתיים.

לפרויקטים מהסוג הזה יש כמה יתרונות: יישום הפרויקט זריז בעיקר כי הוא לא מצריך רישוי, עלותו מופתחתת, בעיקר כי הוא נקודתי, ללא שינוי תשתיות מקיף. בנוסף, מדובר בעיצוב שמח, מרגש, מזמין לגשת ונעים בעין.

אז איך עושים את זה בעצם?

פרקלטים Parklets

פרקלטים הם כמו פארקים קטנטנים. כאלה שנקרים לדרכנו, מאפשרים לנו לשבת לרגע אחד עם הקפה, לבהות בעוברים ובשבים, לסדר את התיק, לסדר את הראש. איים של שקט.

הפרקלט בתמונה עוצב בשיתוף עריית רוטרדם, ובית קפה וחנות הצמודים אליו. למעשה על שטח של 4 מקומות חנייה, עוצב מקום לשהייה. במקום רחוב עם מדרכה צרה, שמציע הליכה מהירה לאורך חלונות הראווה, כמו נפתח לרגע חלון הזדמנויות לעצור, לחנות את האופניים (ולא לקשור אותם לעץ, ולחסום את המעבר), להזמין קפה, ולנוח.

 

בשנת 2018 השיקו יוזמה של עירוניות טקטית, המשפרת את המרחב הציבורי סביב בתי הספר. החניון המודולרי החדש שעיצבו, ה- PRKLT, מוסיף ישיבה וירוק ליד בתי ספר. ילדים מטפסים, הורים יושבים לפטפט. פינת המתנה, מגרש משחקים, פסל סביבתי, פינה ירוקה; כל זאת ועוד בארבעה מטרים רבועים.

ברוטרדם ילדים רבים אינם רוכבים או הולכים לבית הספר אלא נלקחים ברכב. אז נוצרים סביב בית הספר מצבים מסוכנים של חניות כפולות בזמן ההורדה והאיסוף. לכן ביקשה העירייה לעודד הליכה או רכיבה על אופניים. העירייה השקיעה בתשתית אופניים טובה יותר, אבל גם בשידרוג הרחוב עצמו, בין השאר החלפה של חניות לרכבים במיני פארקים.

 

ליאור ואהוד שוב עשו קסם, והצליחו לייצר תחושה של מקום, גם אם מדובר למעשה במרחב מאד קטן.  הדיאגרמה בתמונה ממחישה את סוד הקסם: משחק בקוביות! הקוביות כמו עשו סטראצ’ לשטח שהוקצה לשיפוץ, ובמקום דו מימד קיבלנו חוויה מעניינת בתלת מימד. ה-PRKLT שפיתחו הוא חניון מודולרי: בכל מיקום ניתן לעצב אותו בהתאם לצרכים ולרצונות השכונה.

צמד המעצבים עיצב למעשה סדרה של פרקלטים, והציבור מוזמן לזהות מקומות בעיר שיכולים להינות מ”מתקן” שכזה, וליצור קשר עם Humankind. הנדסת האנוש של המוצר, יחד עם הוראות המצורפות הופכות את ה”מוצר” לזמין ונוח להרכבה. רוטרדם, אמסטרדם האג ועוד ערים הולנדיות כבר נישבו בקסם.

אמנות רחוב

 

בשנים האחרונות אנו חווים פריחה מחודשת של גרפיטי. סיורים ברחבי העיר חושפים קירות צבעוניים עם אמירה בועטת המייצרים עניין, ואפילו תיירות גרפיטי של ממש. בשנת 2017 התבקשו ליאור ואהוד להתערבות עירונית באחד הצמתים העמוסים ביותר בעיר. הם החליטו להפוך את הצומת ליצירת אמנות. בשיתוף פעולה עם Opperclaes, קולקטיב אמנות מקומי, הותקנה יצירת אמנות גדולה על פני הכביש. התוצאה היא יצירה צבעונית המחברת בין חלקי הצומת השונים, באמצעות אלמנטים גרפיים. שימוש משעשע בסימנים ואותיות המשמשים בדרך כלל עובדי כביש, הופכו לאלמנטים שמכוונים את הולכי הרגל להליכה בטוחה, מאפשרים תפיסה טובה יותר של המרחב העמוס תחבורתית, ובעיקר חוגג את הולכי הרגל בעיר!

שיתוף ציבור

 

פרויקט נוסף שהצליח לשנות את פני העיר, הוא יצירה של תווי חדש של שבילי אופניים. בשיתוף הציבור זוהו כבישים המיועדים לכלי רכב בלבד, כנתיבים שמשמשים בפועל גם רוכבי אופניים. בפעולה מהירה, האופיינית לעירוניות טקטית, סומנו נתיבי אפניים בעזרת נקודות גרפיות לאורך הנתיב, בגודל כזה שניתן לזהות מרחוק. הציבור בחר דרך הגלגלים. נתיבים שנמצאו בשימוש גבוה על ידי רוכבי האפניים, הפכו לנתיבים קבועים. בכך הפך הציבור למעשה לשותף פעיל בתכנון המרחב, ועזר במתן מענה מיידי לצרכים אמיתיים.

פלייסמייקינג placemaking

מושג אחרון שמסכם את כל הוויב המגניב הזה, נקרא פלייסמייקינג. כלומר, הפעילות העיצובית ליצירת חוויות המחברות בין אנשים למקום. הבחנה של מקום או מרחב באמצעות אלמנטים גרפיים כגון צבע, דפוס, וחומר. פלייסמקינג מאפשרת שינוי ושיפור מרחבים עירוניים בעזרתם של בעלי האינטרסים: בעלי עסקים בקרבת מקום, הורים לילדים שמחפשים מרחב בטוח, הולכי רגל שישמחו בפינה מוצלת לנוח בה, רוכבי אופניים שהיו שמחים לעוד נתיבים של תחבורה ירוקה, העירייה, והמעצבים.

מקווה שהכתבה פתחה לכם את הראש, עודדה אתכם לקחת אחריות על המרחב של חיינו, כי לנו יש את הכוח לחולל שינוי! אני מזמינה אתכם לצאת החוצה, לטיול רגלי, להרהר במרחב סביבכם… ולגלות מה אתם אוהבים, מה הייתם משנים, ואיך.

לכל הכתבות של מיקי

 

כל שנה באמצע אוקטובר העולם מחכה בהתרגשות לבשורות הכי חדשניות, הכי עדכניות, וגם הכי טכנולוגיות שיש להולנדים להציע בתחום העיצוב. בניגוד לשבוע העיצוב האיטלקי, מדובר פחות בפריטים סקסיים של עיצוב הבית, רהיטים, אקססוריז או דקורציות כאלה ואחרות. שבוע העיצוב ההולנדי עסוק במתן פיתרונות לבעיות עולמיות בוערות, בעיקר בנושאים כמו: אקלים, מחזור, טכנולוגיית חומרים, תכנון מגורים ותכנון עירוני, פיצוץ אוכלוסין, פוליטיקה וכלכלה. התערוכה מקיפה ומסקרת תחומים רבים: מעיצוב מוצר, דרך אמנות ועד אדריכלות, ואוספת מבקרים מכל העולם שפוקדים את הולנד בעונה זו, במיוחד כדי לבקר בתערוכה. 

אלא, שאז באה הקורונה. בזריזות ומקצועיות השתנה כל פורמט התערוכה לדיגיטלי. הביקור בתערוכה השנה לא עולה כסף, והוא פתוח לכולם. אמנם חבל לפספס את התחושה שמשהו חשוב קורה באיינדהובן, ההתרחשות, העיר המלאה באנשים, המוניות שמסיעות חינם מבקרים מלוקיישן ללוקשיין, הבניינים הנטושים שעוברים הסבה לחללים סופר מגניבים, בתי הקפה שצצים בכל פינה בעיר, האנשים היפים והנכונים, ובאופן כללי הבאז. ובכל זאת, התכנסנו כאן כדי להרגיש שאנו חלק ממשהו גדול יותר, גם אם החוויה שלנו היא אינטימית; ובעיקר ללמוד, להשכיל ולהבין שהעולם כבר לא על סף של עידן חדש, העידן החדש כבר כאן.

בקרוב בדאצ׳טאון: תוכנית אקטואליה משפטית חדשה
אטרקציות חודש אוקטובר 
מילון התפוחים ההולנדי 

הכירו את השגרירים

בכל שנה נבחרים שגרירים לייצג את שבוע העיצוב – (Dutch Design Week (DDW, השגרירים הינם אושיות חשובות מאד מהתחום, הממוקמים בחזית סצינת העיצוב העולמית. שגרירי DDW לשנת 2020 הם:

סבין מרסליס – Sabine Marcelis: מעצבת הולנדית צעירה, כוכבת עולה בשמי העיצוב. ברוח שבוע העיצוב גרסת 2020, סבין מציעה מבט מפוכח על העולם, וחוקרת את המצב אליו נקלענו, לפיו מעצבים צריכים להנגיש מוצר ואת כל התחושות הסנסוריות שנילוות במגע איתו, אלא שהפעם – באופן דיגיטלי. בשיתוף עם עורך מגזין העיצוב FRAME אתם מוזמנים לשעה של שיחה מעניינת של השניים בנושא, שתשודר ביום ראשון 18 באוקטובר בשעה 17:00. בשיחה יסקרו שניהם את התערוכה שיצרה סבין, וישוחחו על החשיבות של אינטרקטיביות ביחסים בין הצופה/המשתמש לאובייקט, כפי שהיא בחנה בתערוכה שלה, וכשם שאנו מורגלים מחיי היום יום שלנו…טלפונים, רמקולים מדברים, סירי ואלכסה..

שון קרני – Sean Carney: קרני ההולנדי עומד בראש מחלקת עיצוב בתחום הבריאות של חברת פיליפס. בימים טרופים אלה, בהם העולם במירוץ לייצור מספיק מכונות הנשמה, סופר מרתק לשמוע בהרצאה את דבריו  של האיש שתחתיו עובדים 600 מעצבי מוצר מרחבי העולם שעובדים בפיתוח מוצרים של פיליפס, בתחום הבריאות.

לי אדלקורט – Lidewij Edelkoort: האישה שמספרת לעולם איך יראה העתיד שלנו, כהנת הטרדנים הגדולה. לי אדלקורט ההולנדית היא שם דבר בתעשיית העיצוב. סיפור ההצלחה שלה התחיל כשעבדה כאחראית מחלקת האופנה של Bijenkorf – סניף אמסטרדם. בסיום לימודי אמנות עברה לצרפת, ושם פתחה את סוכנות הייעוץ שלה בנושא טרדנים ותחזיות. בעקבות ההצלחה המטאורית נפתחו סניפים של משרדה גם בניו יורק ובטוקיו. פעמיים בשנה היא מוציאה קטלוג תחזיות מקיף, לוק אנד פיל רווי תמונות שמדברות בעד עצמן, החל מסבונים אקולוגיים, דרך הריצפה שעשויה בייצור מקומי, טקסטיל, צבע, ספריית חומרים, חיפויים, ובאופן כללי לייף סטייל. היא מייעצת לחברות ברחבי העולם, כמו קוקה-קולה או אבן קיסר. הפעם, במיוחד עבור שבוע העיצוב, ניגשה לי לבחון את סגנון החיים העכשווי, תוך שהיא נותנת משקל רב למציאות החדשה בה אנו חיים: ריחוק חברתי, סגר, בדידות, מפגשים דרך מסכים. התערוכה שלי אצרה New Melancholy = מלנכוליה חדשה, ברוח התקופה, מתקיימת בשני לוקיישנים צמודים זה לזה באיינדהובן, בהרשמה מראש. 

ההזדמנות בכל זאת לראות תערוכה, אחרי שרוב המייזמים הפיזיים בעיר בוטלו, הוציאה אותי מהבית. הגעתי לאיינדהובן, והרחובות היו שוממים מן הרגיל. נכנסתי לקומפלקס Kazerne בו מוצגת התערוכה, ואפילו ניתקלתי בלי האגדית. התערוכה נותנת במה למעצבים צעירים ובוגרים, והזכירה לי פעם נוספת כמה ש Design Matters, במיוחד בתקופה לא פשוטה זאת שתרבות ועיצוב נדחקים הצידה. מלנכוליה חדשה הצטיירה בעדינות מונו-כרומטית, דלות החומר, איטיות. כמו שיקוף של זמן שעוצר מלכת, שנותן לכולנו הזדמנות להתכנס, לבחון מחדש, לתקן, לשנות. הנה כמה מהתמונות, הרגעים והתובנות מהסיבוב שלי:

 

התמה: אינטימיות חדשה

מגיפת הקורונה שהתפרצה לחיינו רק הדגישה את דחיפות הטיפול באתגרים החברתיים הגדולים שהיינו מודעים אליהם די הרבה זמן, ולא תמיד טופלו כראוי: שינויי אקלים, אי שוויון ועוני, יחסים בין חברה לממשל, ניהול מדיניות פנים ומערכות בריאות. בתוך כל זה מתנהל אדם בסביבתו המשתנה באופן מואץ, מחפש איזון. לפעמים מדובר בערכים בסיסיים וחשובים כמו אינטימיות, למרות המרחק אליו אנחנו מוכרחים. כאן נכנס תפקידו של מעצב, ובזכות ידע, דמיון וכושר המצאה, תוך שימוש באופטימיות ויצירתיות יכול להציע חיבורים חדשים ומעניינים ולספק לנו כלים להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עלינו. ביום שבת 17 לאוקטובר בשעה 17:00, אתם מוזמנים לשעה של שיחה והרהורים בנושא אינטימיות חדשה, בהגשת הקרן לעיצוב הולנדי.

בהקשר הזה אשמח להסב את תשומת לבכם ללוגו המלווה את אתר התערוכה השנה. הלוגו נראה כאובייקט שנמצא בתנועה מתמדת. כמו ייצור כלאיים שבין האמיתי לווירטואלי. אובייקט שנדמה שכל הזמן מתעצב  מחדש, כאילו הוא מגיב לשינויים בסביבתו, ומשתנה בהתאם. זה קצת מזכיר ממשק של מציאות ווירטואלית (VR) לפיה אדם מסתובב בסביבה דיגיטלית שנראית מציאותית לחלוטין, והסביבה מצליחה להגיב בזמן אמת לשינויים שקורים בין האדם לסביבתו, גם אם החיבור בינהם למעשה כלל אינו ממשי. 

למעצבים בתחום הדיגיטלי או חובבי הז’אנר אני ממליצה על הרצאה מרתקת בתחום מציאות מדומה (VR), שתתקיים ביום רביעי 21 לאוקטובר בין השעות 10:00-12:30.

התמצאות באתר

אתר שבוע העיצוב מציע שפע של חומרי קריאה, שיחות והרצאות (בשעות מסויימות), תערוכות וסיורים ווירטואליים וגם מעט מאד סיורים באיינדהובן, העיר המארחת. כדי להקל עליכם את השיטוט אני מציעה לפנות לאינדקס ולחפש את הנושאים שמעניינים אתכם. תחת התגיות השונות, כל אחד יכול להעמיק ולהכיר מעצבים חדשים (למשל זוכי פרס העיצוב לשנת 2020), טכנולוגיות וחומרים חדשים (למשל גידול פטריות לבנייה אקולוגית), עיצוב ביולוגי, עיצוב חללי מגורים בשנת 2040, איך נשמע סיעור מוחות של יוצרים בעידן החדש ועוד. התערוכה היא סופר אינטיליגנטית, מעמיקה וחוקרת גישות סופר חדשניות לעיצוב הסביבות שאנחנו חיים בהם, המוצרים אותם אנו צורכים והזבל אותו אנו מייצרים. 

ואם במקרה קראתם / חקרתם / גיליתם אייטם מעניין ששווה שיתוף עם קוראים ומבקרים אחרים בתערוכה, אתם מוזמנים להוסיף לינק בתגובות לכתבה.  

בדרך חזרה עצרתי לקנות לי קפה לנסיעה הביתה. ואז נתקלתי סוף סוף ב- future שאליו חיכיתי זה זמן רב, והיה כל כך פואטי לסיים כך את הביקור בשבוע העיצוב. קפה שארוז בתוך קפסולות שמתפרקות מעצמן, ואפילו אפשר לזרוק אותן לפח של הקומפוסט! הקפה מיוצר על ידי Vascobelo הבלגית, היה טעים, לא חמוץ בכלל… קניתי 25 קפסולות ב10 יורו. אפשר להזמין אותן און ליין. 

שוב התרגשתי מהנוכחות של עיצוב בחיינו. איך בזכות עיצוב טוב ניתנת לנו האפשרות להיות צרכנים שקולים, טובים לעצמינו וטובים לסביבה שלנו.

בילוי נעים!

לכל הכתבות של מיקי מן

 

בפעם הבאה שתכנסו לרכב ותסעו דרומה לכיוון גרמניה, שוויץ, צרפת או איטליה, אל תשכחו לעצור בחנות הכי יפה בעולם, או לפחות באירופה…! לנו זה קרה באמצע הדרך ליער השחור, בין גבעות ירוקות ושמיים כחולים, מצאנו את מתחם Vitra כמו חנות של ממתקים צבעונית, באריזה מהודרת. למי מכם שאוהבים מוזיאונים, יודע שחנות המוזיאון היא חלק בלתי נפרד מהביקור במוזיאון, ויש כאלה (גמאני!) שלא יתאפקו ויגשו תחילה לחנות, ורק אחר כך ימשיכו לסיור עצמו. ויטרה לקחו את הרעיון המשגע הזה, והגדילו את חנות המוזיאון לבניין, בגודל של מוזיאון! היה כיף לבלות אחר הצהריים שימשי עם הילדים, להסתובב בתוך סביבה שכל פינה בה מעוצבת בשנינות, תחכום וצבעוניות, ומעלה חיוך על השפתיים.

Vitra – שם נרדף לעיצוב

נדמה ש Playfulness היא ה-מילה שמתארת את מותג הרהיטים השוויצרי, שקיים כעסק משפחתי כבר מאז שנות ה-60, ואחראי על התפיסה העיצובית של הרבה מהרהיטים שאתם מכירים ואוהבים. מאז היווסדה, החברה קידמה עיצוב, ונתנה במה למיטב המעצבים בעולם, בתכנון קולקציות של ריהוט לבית ולמשרד. וכמו שמצופה מחברה יצרנית שוויצרית, איכות הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. אפשר לסכם ולומר, שכל פריט שהחברה יצרה, נחשב כאמנות = ART, ואומנות = CRAFT. בימנו אפשר כמובן לרכוש את הרהיטים היפים כחיקוי זול דרך חנויות באינטרנט תוצרת סין; אבל שלא תטעו, אין סיכוי שמדובר באותה האיכות, אל תתפתו, חבל על הניסיון… לחברה ניסיון של שנים של מחקר ועשייה בתחום. 

למשל הכיסא האייקוני שכולם מכירים, יוצר בשנת 1956 ועדיין נחשב פריט ריהוט מאד פופולרי.  הכיסא Eames’ Lounge Chair נמכר זה שנים דרך ויטרה. הכיסא נחשב סמל סטטוס של תחכום ונוחות, וחביב במיוחד על אדריכלים ופסיכולוגים כריהוט משלים למשרדם. הכיסא נוצר בעיצומו של העידן התעשייתי, בעולם יצרני של פוסט מלחמת העולם השנייה. כל האלמנטים בכיסא נוצרו באופן מתועש, והוא באמת חגיגה של טכנולוגיה: למשל טכניקה של ערגול של לוחות העץ, המחבקים את המושב והמשענת;  או יציקת המתכת של הרגל המסתובבת שנוצרה בשיטת “הסרט הנע”. במתחם ויטרה הבינו את החשיבות של חשיפת הלקוח לתהליך היצירה המעניין, ופתחו סדנת מכירה של הכיסא המפורסם. הלקוח מוזמן לבחור את צבע העץ והריפוד מתוך קטלוג החומרים, ואז  הכיסא מורכב שלב אחרי שלב, מלווה בהסברים של נציג החברה על ההגיון של ההתקנה, המנגנון והארגונומיה.

Vitra – בית לעיצוב

העיצוב בויטרה לא מסתיים ברהיטים. הם מאמינים גדולים גם בארכיטקטורה. במתחם ויטרה, הנקרא “קמפוס ויטרה” אפשר להיחשף לכמה מבנים מרגשים ואייקונים של מיטב האדריכלים. את חנות המוזיאון עיצבו צמד אדריכלים שוויצרים Herzog & de Meuron. הבניין נראה כאילו גם הם לקחו את העיצוב צעד אחורה לתקופת המשחקים, לילדות, לנאיביות, והערימו בווירטואוזיות מעין מגדל של  קוביות. אם אתם נוסעים לטייל ברחבי אירופה ממליצה לכם לחפש ביניינים נוספים של הצמד השוויצרי, לטייל בעקבות הארכיטקטורה שלהם. היא מרהיבה, ולרוב אפשר למצוא אותם במקומות ציבוריים, ברחבות עירוניות גדולות, או איצטדיונים. הם גם אחראים על השיפוץ הגאוני של טייט מודרן בלונדון, והפיכתה של תחנת הכוח למבנה עכשווי משגע. 

בנוסף אפשר להנות במתחם מהאדריכלות של פראנק גרי, שמוכר לציבור הרחב בזכות צמד הבניינים האייקוניים: פרד אסטר וג’ינגר רוג’רס, שנבנו בשנות ה90 בעיר פראג, ונראים כמו זוג בניינים שרוקד. משרדו של גרי היה בין משרדי האדריכלים הראשונים שתכננו עם תוכנות מחשב מורכבות, והתוצאה היתה תפרחת מרהיבה של בניינים אמורפיים. בגלל הצורה המורכבת, המשתנה, אין בבניין אף “לבנה” שחוזרת על עצמה, וכל פרט בבניין הוא custom made, מחיפויים ועד חלונות. אחרי ההצלחה של הבניין האייקוני בפראג, התחילו להזמין את גרי לתכנן בניינים מרהיבים ברחבי העולם. כמו למשל הסיפור על עיר הנמל והתעשייה הספרדית, בילבאו, שהזמינה את גרי לתכנן עבורה מוזיאון. בילבאו, שלפני הקמת המוזיאון היתה שקועה במשבר, והמוזיאון שנבנה ב1997 שינה את מצבה הסוציו-אקונומי של העיר, הוריד את האבטלה לשיעור נמוך, והביא לפיתוח של ענף התיירות בעיר ולביקורם של כמיליון תיירים בשנה. ועוד אנקדוטה נחמדה על גרי, מדובר באדריכל קנדי ממוצא יהודי, שנולד בשם: פרנק אפרים גולדברג 🙂

גם תחנת הכיבוי שעיצבה האדריכלית זאהה חדיד במתחם ויטרה ראויה לציון. כמו גרי, גם זאהה אימצה את המחשב ככלי עיצובי, המאפשר ליצור בניינים שעולים על כל דמיון. אם סימן ההיכר של גרי הוא הבניינים שנראים כמו תפרחת אמורפית, הבניינים של חדיד נראים כאילו הם במרדף, שועטים קדימה בקצב המסחרר של החיים. בשנת 1981 נשרפו כמעט כליל מפעלי הייצור של ויטרה, ובעקבות זאת הוחלט שכדאי לבנות תחנת כיבוי במתחם. כמובן שגם תחנת כיבוי יכולה להפוך לבניין אייקוני מרשים, ובמה לעיצוב שמקדים את זמנו. חדיד נבחרה לבצע את המשימה. הבניין עשוי לוחות ענקיים של בטון חשוף, המזכירים לי תזוזה רבת עוצמה של לוחות טקטוניים. התחנה עבדה כמה שנים, עד שהוחלט לבנות תחנת כיבוי אש גדולה במחוז השוויצרי, והבניין הפך חלל תצוגה לפרויקטים מרהיבים. עוד אנקדוטה על חדיד: היא אדריכלית בריטית ממוצא עירקי (אביה גדל בנצרת), ובשנת 2004 הייתה לאשה הראשונה בעולם שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות והוענק לה תואר אבירות על תרומתה לאדריכלות. לצערינו היא נפטרה לפני 4 שנים, אבל המשרד שלה ממשיך להוציא לפועל את החזון האדריכלי פורץ הדרך שלה.

עיצוב, השראה ומה שבינהם

להיכנס לראש של מעצב, זה כמו לשוטט בתוך מרחב של אסוטציאציות חופשיות שמתרוצצות לכל עבר, ומדי פעם נפגשות לתוך רעיון חדש. אומרים שאת הגלגל כבר המציאו, זה נכון. ובכל זאת, העניין בעיצוב טוב הוא להפתיע, לחדש, ולהצליח לסחוף לתוך עולם של יצירה שעדיין לא נראה כמוהו; גם אם לכאורה שום דבר לא השתנה. קחו למשל את המעצב Verner Panton שמציג בויטרה את הכורסא שהיא פסל, שהיא תמונה, שהיא פרוסת לחם שמישהו בצע ממנה את האמצע. אפשר לסובב אותה ובכל פעם היא תראה קצת אחרת. אפשר לטפס עליה ופשוט לבלות ביחד ולחוד. אפשר אפילו לקחת כמה “פרוסות” כאלה ולהצמיד אותם יחד לכיכר לחם שלמה. וזה בדיוק מה שוורנר עשה כשהזמינו אותו לויטרה לעצב את ה- Fantasy Landscape! (כפי שאפשר לראות בתמונת הראשת של הכתבה // באדיבות טלי והמשפחה). וורנר צבע כל פרוסה כזאת בצבע אחר, והופ נוצרה פרספקטיבה. כך למעשה יצר תלת מימד ועומק תוך שימוש באמצעים של דו-מימד, שטוחים. כל כך פשוט לכאורה, שמיד נגיד: איך לא חשבו על זה קודם ?

לסיכום

אם מתחשק לכם לתת לילד שבכם לצאת החוצה, זה המקום. ואם ממש בא לכם לטעום מכל המתוק הזה, אפשר בינתיים גם לבקר בחנות המבריקה של ויטרה באמסטלפיין. 

לכל הכתבות של מיקי מן

אולי יעניין אותך לצפות ב:

דאצ׳טאון ביוזמה חדשה: הפורום למובילי קהילות ישראליות בהולנד 

היי. שמי מיקי מן, כתבת העיצוב החדשה של דאצ’טאון, נעים מאד! הסיבוב הראשון שלי בהולנד התחיל לפני 20 שנה. הייתי אז סטודנטית לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב, והחלטתי להגביר הילוך, ולהעתיק את הלימודים לאוניברסיטת TU Delft, שנחשבת בין שלושת האוניברסיטאות הטובות בעולם ללימודי ארכיטקטורה. בחרתי את מקום מושבי ברוטרדם, שבדיוק חגגה את גשר המייתרים הראשון מסוגו בעולם. העיר שבמלחמת העולם השנייה הופצצה ברובה, איבדה את המרכז ההיסטורי הקסום שלה, שנמחק כמעט כליל. Rem Koolhaas, MVRDV, KAAN הם רק חלק משורה ארוכה של משרדי אדריכלות הולנדים שנפתחו בתקופה זו ברוטרדם, מנצלים את האינפלציה בקרקעות לצורך ניסויים בארכיטקטורה חדשנית ומרהיבה. 

לפני שנתיים וחצי חזרתי לסיבוב נוסף בהולנד, הפעם כמעצבת. מאז נחתתי באוטרכט אני עוקבת בדביקות אחר עיצוב הולנדי, מנסה לפענח את ה- DNA שלו, ואין  דרך טובה יותר לבדוק את העיניין מביקור וסקירה של תערוכת העיצוב OBJECT ROTTERDAM. התערוכה התקיימה על פני סוף שבוע אחד בתחילת פברואר, טרם ההחמרות שקיבלנו בעניין הקורונה, והיתה סיכום נהדר לכל מה שחדש ומעניין בסצינת העיצוב ההולנדית. אני הייתי שם לספר לכם… 

אולי יעניין אותך גם:

קורונה בהולנד: כל העידוכונים
מה הקשר בין נענע לעיצוב הבית?
ערוץ היוטיוב של דאצ’טאון

היומיומי

לעיתים נדמה לי שאין משהו שההולנדים מעריכים יותר משגרה. הידיעה שהצליחו לדייק את היום יום שלהם משמחת מאד. זמן של עבודה, זמן של סופר, זמן של ארוחת ערב, זמן של פנאי. בתוך קיום כזה יש יכולת לחדד את היומיומי, להבחין בפרטים הקטנים, ולחגוג את המובן מאליו. קולקציית “הקראף של מי הברז“, בעיצובה של Lotte De Raadt היא דוגמא נהדרת ליופי של היומיומי. מסוג הדברים שאומרים עליהם: “איך לא חשבו על זה קודם”. הרעיון של פקק לבקבוק בצורת ברז, על שום ההבחנה הפשוטה שכדי למזוג מים מבקבוק או מהברז, מתקיימת פעולה של סיבוב. בנוסף, הקולקצייה מעודדת שתיה של מי ברז, שכמובן אפשרית בהולנד, על פני קנייה של שתייה מבקבוקי פלסטיק.

הפרחים

WANDSCHAPPEN – מותג של זוג מעצבים הולנדים, הפועלים יחד בשדה שבין עיצוב ואמנות. קולקציית העציצים והפרחים שלהם, שפוזרה ברחבי היריד שפכה הרבה צבע וקסם. העציצים שזורים מצמר, עשויים עבודת יד, העניקו את התחושה שאני מסתובבת בתוך טבע דומם. מההולנדים למדתי להכניס את הטבע הביתה. יש את אלה שנהנים לשוטט בשווקי הפרחים, להתחדש בזר פרחים מדי שבוע. אני הפכתי לגרופית של עציצים. מעכשיו אפשר בגרסה קצת אחרת. ממליצה לכם להיכנס לאתר, לשוטט בחנות המקוונת ולחלום על עציץ כזה לבית. 

חוש הומור

לאורך השנים גיליתי שעיצוב הולנדי מתובל בהרבה חוש הומור. הסארקזם הוא כלי נהדר במיוחד כשניגשים לביקורת. Lucas Maassen & Alexandre Humbert החליטו שהכי טוב היה, אילו אנשים היו הופכים לרהיטים. איש מתכופף הופך לכסא, זה חסכוני, אקולוגי, משעשע ויוגיסטי משהו. כשניגשתי לביתן שלהם פנה אליי בחור, לחץ את ידי ונישק אותי 3 נשיקות הולנדיות על הלחי. מיד כשסיימנו הוא חזר על הפעולה פעם נוספת ועוד פעם נוספת… וכך עברו כמה דקות של נישוקים ולחיצות ידיים. עד שפשוט הבנתי שהוא “הרהיט של קבלת הפנים”. למעשה זוהי יצירת המשך ליצירה האנושית – The Object is Absent, שהציגו צמד המעצבים בשבוע העיצוב ההולנדי שהתקיים באיינדהובן, באוקטובר 2019. כעת לא רק מדובר באנשים דמויי רהיט כפראפראזה להרגלי הצריכה שלנו, עכשיו גם רהיטים שמנציחים קבעון אנושי של טקסים, כללי התנהגות ונימוס. פוחלצים אנושיים. 

האמת

באופן כללי,להולנדים יש ראייה מפוכחת על החיים. המציאות היא פשוטה, ואין טעם לסבך אותה. עד שהגיע Bas Kosters וחושף באומץ רב את האמת שלו. היא צבעונית, רב גונית, גרוטסקית, מצחיקה, מרגשת ומורכבת. Bas הוא מעצב אופנה בהכשרתו, שנודד למחוזות אחרים של טקסטיל. יצורים פרי דמיונו ממלאים את החלל, כובשים את מבטי. רקמות עשויות שאריות של בדים מעוררות בי פסיפס של רגשות תחת הכותרת: דמעות הם הנצנצים של החיים. ממליצה להציץ לאתר שלו, כי יש עוד עולם ומלואו לגלות. 

צבע

יש להם את זה להולנדים. יש להם את היכולת לקחת אסופה של פריטים, חפצים, רהיטים, אמנות, ודקור, ולחבר אותם יחד לכדי פיוז’ן הרמוני. צבע זה משהו שמבקר אצלהם בסלון לעיתים תכופות, בעוד שבסלון ישראלי הוא מגיע רק ב”נגיעות”. אם מתחשק לכם להתחיל לאסוף נקודות צבעוניות לסלון שלכם, אפשר להתחיל כאן

גם וגם

את הסיבוב בתערוכה פתח סטודיו ROEX במשב רוח רענן. הסטודיו הציג ביריד נדנדה. ספק רהיט, ספק תכשיט הנדסי. אובייקט יפהיפה, משעשע. כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות, אבל עוצב ויוצר ללא רבב. הסלוגן שלהם מדייק את הקונספט העיצובי שלהם: We work hard, but we play harder. האובייקט נוצר לכאורה ללא מאמץ, מציג עיצוב בהיר, נקי, חף ממניירות. אך למעשה הושקעה מחשבה רבה בפיתוח. כך שהיופי שלו הוא תולדה של הרבה תחכום טכנוקרטי מאחורי הקלעים.

>>>בלוג העיצוב של דאצ’טאון

המלצה 1 

לחובבי הז’אנר של coffee table book ממליצה על מדריך מקסים, שכיף לדפדף בו שעות. הספר מספר את סיפורם של שלל אומנים, מעצבים ויוצרים שגרים ועובדים ברוטרדם. מלווה בראיונות וצילומים נפלאים, הספר מאפשר הצצה לתוך הסטודיו שלהם, חושף תהליכי עבודה, ממחיש את החיבור לעיר, ובכלל נותן השראה לצאת ולעצב… הספר יצא בשתי מהדורות: בהולנדית ובאנגלית. מתנה נהדרת ליום הולדת!

המלצה 2 

סטודיו TOIMII כאילו סיכם את הDNA של עיצוב הולנדי בספל קפה אחד: שובה בפשטותו. הרעיון של לזהות את הפעולה הפשוטה של השלוק של הקפה, ולחגוג אותה דרך עיצוב: המגרעת שמסמנת את מיקום השפתיים, היא שמייצרת את הקו העיצובי של הספל. תרתי משמע. משיחה קצרה עם המעצב והבעלים- Peet de Vris – ניכר כי ככה הוא ניגש לעיצוב: ניסוח הזהות של המשתמש, ויצירה של צורה דרך פונקציה. אני משערת שזה נשען על מסורות שצמחו כאן בהולנד לפני כמאה שנה, כחלק מתנועת De Stijl. התנועה, אליה חברו אמנים ואדריכלים יחד, חרטה על דיגלה את רעיון ההפשטה: ביטוי צורני מינימליסטי לאובייקטים, שהוא תולדה של צמצום להכרח הפונקציונלי. בהקשר הזה, פירוש שם הסטודיו TOIMII = it works. תרתי משמע.  

אם מתחשק לכם לרכוש כזה ספל, יש מבחר נהדר של צבעים

לסיכום

כשהכל יחזור לשגרה נורמלית (שחלקנו כבר שכחנו מהי), ממליצה לכם במידה ותראו את הפוסטר של התערוכה מתנוסס ברחובות, תפנקו את עצמכם בכמה שעות כייפיות, של שיטוט בינות עיצוב מונגש, מפתיע, כובש, ובאופן כללי מהמם 🙂 מקווה שעשיתי לכם חשק לעקוב מקרוב אחר מעצבים הולנדים, ולפקוד את היריד בשנה הבאה! 

לכל הכתבות של מיקי