מתי מתחיל אצלכם הקיץ? אצלנו במרץ. זה לא שנלך פה בהולנד עם חולצה קצרה במרץ. גם לא נפסיק לחמם את הבית החל מהחודש הבא. פשוט סממן אחד של קיץ, מרכזי למדי ובלתי מעורער, מופיע אצלנו במרץ. מדובר בגלידה.
גלידריה בהולנד, כמו ברוב המקומות בעולם, היא מקום מלבב. אבל פה הלבביות לובשת צורה קצת שונה. אני רגילה לראות ילדים יוצאים מגדרם כשהם חושבים על גלידה, מדברים על גלידה, וכמובן – טועמים גלידה! אבל אצלנו, המבוגרים, גם אם גלידה היא עדיין הקינוח המנצח, יכול להיות שנשמור על ריסון בקשר אליה. לתחושתי, בהולנד המציאות הזאת לובשת צורה קצת שונה.
רק פה, בהולנד, אני רואה אנשים – בכל הגילאים – יוצאים מהגלידריה בנון-שלנטיות עם מנה של שלושה-כדורים-בוואפל-עם-קצפת-וסוכריות-צבעוניות. מה שמושך את עיניי הוא לא המנה, מנקרת עיניים ככל שתהיה, אלא המבט על פניהם. המבט הזה הוא פשוט… רגיל. לא מבט מתנצל, לא מבט של “מותר לי לחגוג מידי פעם”. גם לא של “באופן חד-פעמי מתחשק לי להרגיש כמו ילד”. פשוט מבט תמים של הנאה, נטולת עכבות.
אפשר לצקצק למראה זוג בני שבעים פלוס שעומד להכניס לקרבו כמות סוכר שלא היתה מביישת סטלן תל-אביבי במאנצ’יז. אפשר לתהות על הקורלציה, אם קיימת, בין מקרי סכרת או בעיות שיניים לבין מיקום גיאוגרפי. אבל אפשר גם לבחור לראות את זה כגישה בריאה לחיים. גישה בה אתוס ההישרדות, שכל-כך דומיננטי בישראל, לא מורגש, וסיפורים על מחסור ועל צמצום אינם נרטיב שמסרב להיעלם. גישה שנשענת על מציאות עכשווית יותר מאשר על היסטוריה כואבת שמנהלת את חיינו גם היום.
לפי הגישה הישראלית לחיים, דברים נעימים מגיעים רק כשכר על עבודה קשה או כתוצאה של מאבק מפרך, ואם זה לא כך – משהו פה לא בסדר. זה משתקף בפתגמים שאנחנו מלמדים את ילדינו (“מי שעובד בערב שבת…”), במשלים שאנחנו מספרים להם (“השועל והכרם”) ובברכות שאנחנו נוהגים לאחל, כמו הברכה האלמותית ‘רק בריאות’. למה לעזאזל רק בריאות? אפשר לחשוב שכל מה שאינו בריאות הוא מותרות.
[adrotate banner=”4″]
ההולנדים, לעומת זאת, אם לאמץ ז’רגון מעט רוחניקי, חיים בהווה. ואם בהווה של מישהו או מישהי מתעורר חשק לאכול משהו מתוק, הוא או היא פשוט יאכלו משהו מתוק. כשחיים בהולנד עשויה לחלחל ההבנה שההנאות של החיים הן חלק מהם ולא דבר שצריך לעשות משהו מיוחד כדי להיות ראויים לו. זה אומר שאין צורך לדבר בנימה מתנצלת כאשר אתם מספרים שאתם יוצאים לחופשה בת שלושה שבועות – כי מילוי מצברים הוא תנאי הכרחי להמשך החיים, ושאפשר להתייחס להנאה ממין בלי להתחכם – כי מיניות היא חלק אינטגרלי מהבריאות, כמו שכתבה פה לאחרונה רותי שלו. וזה אומר שאפשר לאחוז במנה גדולה של גלידה בלי להיראות אשמים – כי הנאה ממתוק היא חוויה שגרתית של אנשים רגילים.
הישראלי שמנהל תזמורת מרוקאית בהולנד
גיים אובר: מתי הילד שלנו מכור לגיימינג?
ריקוד משותף: ליאת ואנט מתחברות על הבמה
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
כשאנחנו נותנים להנאה מקום מרכזי בחיינו, אנחנו כנראה מאושרים יותר וטובים יותר. כשמדברים היום על אושר, כבר לא צריך בהכרח להרגיש שעוסקים בדברים ערטילאיים וחמקמקים. אושר, נכון להיום, הוא דבר מדעי ומדיד. דוחות על אושר מספקים אינפורמציה שמקבלי החלטות במדינות מסוימות מתחשבים בה. ההנחה, באותן מדינות (הולנד ביניהן), היא שאם מסתכלים בצורה הוליסטית על החברה, הטבע, והסביבה ולוקחים בחשבון את רווחתם הנפשית של התושבים, בעתיד זה משתלם. כך לפי ענת פנטי, חוקרת מדיניות אושר.
אז עד כמה מאושרים ההולנדים, אתם שואלים? אז ככה, הולנד ממוקמת במקום השישי והמכובד בדו”ח האושר העולמי של ה-Sustainable Development Solutions Network. ואם מעניינת אותנו לא רק תחושת התושבים אלא גם איך הולנד תורמת לאנושות באופן כללי, אפשר להסתכל על מדד “המדינות הטובות”, קרי מדינות שתורמות לעולם, לאנושות, ולכדוה”א, שם הולנד מככבת בחמישייה הפותחת. נכון, עוד לא הוכח קשר בין כמות הקצפת שאתם שמים על הגלידה לבין רמת האושר שלכם והטוב שאתם מפיצים. אבל נסו לחשוב, מתי לאחרונה הרגשתם שאתם שבעי רצון ותורמים לסביבה? האם זה היה כשנאבקתם על משאבים במחסור או כשנהניתם מהשפע שיש לעולם להציע?
אני תוהה האם לעד ירגיש העם הנבחר, זה שבישראל וזה שבגולה, חובה לכרוך הצדקה (“יש לי היום יום-הולדת!”) בדיווח על פינוק או חוויה מענגת. מדובר בדיווח לסובבים אותנו אבל לא פחות – בדיווח לעצמנו. אני תוהה האם באמת חייבים לעבור כברת דרך כדי לסגל את היכולת להתפנן בלי להתנצל. גורי חתולים וכלבים, וגם גורי אדם, עושים זאת בטבעיות. מדוע אנחנו לא?
אולי זה פשוט עניין של זמן. אולי מתישהו – בעוד כמה שנים או כמה עשורים – נשתחרר גם אנחנו מהסיפור המיותר שאנחנו מספרים לעצמנו, על כך שמגיע לנו ליהנות – אבל במידה ורק עם סיבה טובה; אולי גם אנחנו נתייחס בכבוד לכמיהות שיש לנו, נשתחרר מדעות קדומות וממטענים, ופשוט נתענג על סיפוקן; אולי גם אנחנו נלמד להנות מהחיים. יכול להיות שזה תהליך שאין לדחוק בו. אבל אם בכל זאת תרצו לנסות לזרז אותו קצת, נסו בתור צעד ראשון לבלות בגלידריה ההולנדית הקרובה למקום מגוריכם. יתכן שתבחינו שאתם לא “מתפרעים” עם מנה “מושחתת” כמו זו של העומדים לפניכם בתור. יתכן שתיווכחו שמַשהו עומד ביניכם לבין היכולת לא לדפוק חשבון, בעיקר לעצמכם. יתכן שתשימו לב שהמשהו הזה, או שרידים שלו, הולך איתכם לכל מקום, לא רק לקנות גלידה. ויתכן גם שתצליחו לפרום קצת את המַשהו הזה וככה, בפשטות, לחוות עונג. תהנו.
להצטרפות לרשימת הדיוור של דאצ’טאון
רוצים לקבל את כל העדכונים שלנו? לחצו ״לייק״ בעמוד של דאצ׳טאון וסמנו לקבלת התראות
מעונינים בעותק? כתבו לנו: dutchtownmagazine@gmail.com או שלחו צרו קשר
אזורי חלוקה:
אמסטרדם | אמסטלפיין | אאודרקרק | אלסמיר | אוטרכט | ליידן | האג |איינדהובן | לאוברדן | מאסטריכט
* במידה ואינכם נמצאים באזור החלוקה אפשר לקבל עותק בעלות דמי משלוח בדואר.
