נפגשנו לשיחה מקוונת עם המשפטן רועי בנט, שהסביר את משמעויות החידוש שבחוק תרומת האיברים, וענה על שאלות הגולשים. המפגש, ששודר בשידור חי בעמוד שלנו בפייסבוק, נערך במסגרת “קפה משפטי“, סדרת מפגשים עם בנט, ממשרד עו”ד Eisenmann & Ravestijn Advocaten על סוגיות אקטואליות הנוגעות לחיינו בהולנד.
החל מהיום, ה– 1 ביולי 2020 נכנס לתוקף חוק תרומת האיברים.
החידוש בחוק: נקודת המוצא היא כי האיברים יתרמו, אלא אם כן הבעתם סירוב מסויים או רצון מעט שונה.
דאצ’ניוז: כולנו תרומים איברים – החוק החדש
כדי להבין את הדברים לעומק, סיכמנו את המפגש בצורה מדוייקת על כל היבטיו של החוק. ניתן גם לצפות בשידור שהתקיים בקישור זה
מועד תחולת החוק: החוק החדש יכנס לתוקפו בתאריך 1/7/2020.
מכתבים שישלחו לתושבים החל מחודש יולי: בחודש יולי ישלחו מכתבים לכל תושבי הולנד, בני 18 ומעלה, בו יינתנו מספר אפשרויות בחירה בנוגע לתרומת איברים. המכתב ישלח החל מ- 1/7/2020, ויהיה ניתן להגיב למכתב עד ליום 1/9/2020. עד אז אף אחד לא יכנס לתוך המאגר. בספטמבר תשלח תזכורות ראשונה, ולאחר 6 שבועות תשלח תזכורת שנייה. היה ולא הגבת לכל המכתבים הנ”ל, כלומר לא הגבת לשלושת המכתבים בפרק הזמן שנקצב בתוך המועדים הנ”ל, המשמעות היא שלא הבעת סירוב ולכן האיברים שלכם יתרמו. מהות המכתב היא שאתה צריך להביע סירוב לתרומת איברים. אם לא הבעת את סירובך בהתאם לפרק הזמן שניתן לך בחוק, אתה תיחשב כמי שמסכים לתרומת האיברים.
מי תושב הולנד לצורכי חוק זה? מה קורה עם מי שלא מחזיק באזרחות הולנדית? מה לגבי תיירים? כל מי שרשום בהולנד בצורה מסודרת מעל 3 שנים ומעלה, יקבל את המכתב שבו הוא יקבל מספר אפשרויות. אבל, מי שנמצא בהולנד, אפילו לתקופה קצרה, יכול לבקש להירשם כתורם איברים לאחר מותו, והבקשה נעשית באמצעות קוד DigiD.
מה הן האפשרויות שהמכתב יכלול?
-
אני מסכים לתרום את האיברים לאחר המוות. עם ציון ה”כן” לתרומה, תקבלו אפשרות לקבל רשימה קצרה של האיברים שניתן לתרום, כולל רקמות. לדוגמא: קרנית העין, לב וכיו”ב. ניתן להסכים לתרומה, וניתן להסכים לתרום חלק מהאיברים.
-
אני לא מסכים לתרום איברים.
-
אני מסכים לתרום, אבל בן או בת המשפחה מדרגה ראשונה יחליט זאת באופן סופי.
-
אדם שלישי יקבל את ההחלטה עבורכם על פי בחירתכם. אותו אדם הוא לא בן זוג או קרוב משפחה מדרגה ראשונה. אפשרות זו יכולה לכלול כל אדם מכל מקום בעולם.
לכן מומלץ לקבל עכשיו החלטה, ותמיד אפשר לשנות אותה בכל עת. אם לא תגיבו בכלל למכתבים שישלחו, תחשבו כמסכימים לתרומת איברים, ולכן מאוד חשוב לקבל החלטה, ובהמשך תמיד לשנות אותה. לא תקבלו החלטה, לא תגיבו למכתבים, האיברים שלכם יתרמו במותכם.
תפקיד בן המשפחה ייחלש או אפילו בלתי קיים בחוק החדש. מה זאת אומרת?
אם אדם לא הביע התנגדות ולא הגיב למכתבים שנשלחו אליו, בני המשפחה של אותו אדם לא יקבלו החלטה שונה, אלא אם כן הם יוכיחו שכוונתו של המת שלא לתרום את האיברים. אי קבלת החלטה על ידי המת פירושה שהאיברים יתרמו, אלא אם בני המשפחה יוכיחו בצורה טובה שהמת לא הסכים לתרומה. אם אדם הביע את רצונו שהוא רוצה לתרום, הרי שבמקרה שכזה בני המשפחה אינם רלוונטיים כלל, אבל,עדיין ישנו פתח קטן של מקרים קיצוניים וחריגים- בני המשפחה יצליחו לשכנע שהחלטת המת שונתה וביהמ”ש שוכנע בכך.
גם אם הסכמת לתרומה, לא בכל מקרה תתרחש התרומה: אף אם ציינתם שהנכם מסכימים לתרומה לאחר המוות, תמיד צריך לקחת בחשבון שלא בטוח תהיה תרומה. בסופו של דבר צריך התאמה, והתאמה לא תמיד קוראת, ולכן גם יש מעט מאוד השתלות השנה. לכן, מי שתורם, לא בטוח שזה יתרחש במציאות, כי לא בטוח שיהיה צורך בתרומה.
לא ניתן יהיה לבחור את זהות מקבל התרומה והתרומה עשויה לשמש מקבלי תרומה שונים באירופה: חד משמעית לא ניתן לבחור את זהות התורם, וזאת על מנת לשמור על שוויון מלא של מקבלי התרומות, והשיקול היחיד שיהיה רלוונטי יהיה השיקול הרפואי. האיברים שיתרמו ישמשו את כלל מקבלי התרומות באירופה, ולכן ייתכן שתרומה שתינתן בהולנד תגיע בסופו של דבר למקבל תרומה שנמצא במדינה אחרת באירופה.
לא ניתן להעביר איברים לישראל, בגלל שישנן הגבלות משפטיות מאוד קפדניות ויש צורך בשיתוף פעולה בין מדינות, ומדינה לא תשחרר איברים שהיו בשטחה, ולא תקבל תרומה מכל מדינה. לכן, מדינות אירופה קיבלו החלטה משותפת בינן לבין עצמן, ולא בכל המדינות האיכות שווה לאיכות במדינות האחרות, ועדיין יש הסכם משותף שעובד על פי הכלל של “תן וקח”. אולי בהמשך מדינות נוספות יצטרפו להסכם זה, אבל כרגע, עם ישראל אין הסכמים, וההסכם כרגע הוא בין מדינות אירופה בלבד.
החוק הוא חוק הולנדי: החוק כרגע מתייחס לתרומה בהולנד, ולא לחילוף של האיברים. החוק חל לגבי תושבי הולנד כאמור. אחרי שהחוק מומש, כלומר אחרי שהאיברים נתרמו, יכול להיות שהאיברים ישותפו בעתיד במסגרת הסכמים בין המדינות השונות באירופה.
פרטיות וסודיות: תהיה פרטיות מוחלטת של התורם והמקבל של התרומה, כלומר התרומה תהיה חסויה לחלוטין. ברגע שברור שאדם הולך למות מבחינת הרפואה ההולנדית, לרופא ההולנדי יש רשות לפנות למערכת לבדוק האם אותו אדם רשום במערכת הלאומית של התורמים.
הגבלת גיל: אין הגבלת גיל ברורה בחוק, יחד עם זאת, כאמור, רק תושבים בני 18 ומעלה יתקבל המכתב הזה. לכן, ילדים מתחת לגיל 18 לא יקבלו החלטה בשלב זה. גם קרנית של מת בן 80 יכולה להיתרם, אין הגבלה של גיל תרומה.
אפוטרופסות: במקרים של ילדים או תושבים שלא יכולים לקבל החלטה בעצמם, כגון אוטיסטים או דמנציה למשל, בני המשפחה יקבלו עבורם את ההחלטה.
התרומה במובן הפרקטי: לא בקלות מגיעים לתרומה במובן הפרקטי. המוות צריך להיות מוות שאירע בבי”ח בסביבה מדויקת. הסיבה החשובה היא לשמור על איכות התרומה. לכן, אם מגיעים לביה”ח במקרים של תאונות למשל, או מקרים של מוות בבית או בית אבות, עדיין נקודת המוצא היא שהתרומה תתרחש אם המוות התרחש בביה”ח. במקרה שהמוות לא התרחש בביה”ח בסביבה מסוימת, לא תתרחש תרומת איברים.
ילדים: ילדים הם לא תורמים. ילדים הם לא חלק מהחוק. רק בגירים (מעל גיל 18) יכולים ומסוגלים לקבל החלטה בעניין תרומה.
איברים שלא השתמשו בהם בסופו של יום לתרומה, יכולים להיות משומשים לצורכי מחקר: במידה וציינתם שאתם מסכימים לתרום איברים, ומסתבר לאחר בדיקה שהאיברים לא מתאימים לתרומה מכל סיבה שהיא, הרופאים יוכלו להשתמש באיברים לצורכי מחקר. לא מדובר בתרומה למדע, תרומה למדע זו תרומה אחרת ונושא אחר שאינו קשור. תרומת איברים שחשבתם שאתם תורמים לאדם אחר, אם יתברר שהאיברים לא מתאימים לתרומה וכן הסכמתם לתרום לאחר מותכם, יכול להיות שהגוף יוחזר לקבורה/שריפה, אבל אותם איברים יכולים להיות גם משומשים למחקר.
מה קורה במקרה שאדם בוחר לסיים את חייו בביתו? במקרה כזה לא ישתמשו באיבריו, כי כאמור נקודת המוצא שתרומה תתרחש בבית חולים בתנאים מסוימים. אדם שרוצה לתרום את איבריו, עדיף להסכים, ואם המוות יתרחש בבית חולים, ייתכן ויתרמו את אבריו.
למדינה יש אחריות לעדכן אותנו בחוק: למדינה יש אחריות גדולה לעדכן אותנו בדבר החוק, וזה כאמור יחול ב-1 ביולי 2020.
אפשר גם להודיע על הרצונות שלנו עצמאית דיגיטלית באמצעות ה- DigiD.
מי שלא תורם איברים זכאי לתרומת איברים: מי שלא תורם עדיין זכאי לתרומה. לכן גם אם סירבתם לתרום איברים, עדיין תוכלו לקבל תרומת איברים.
נקודת המוצא של החוק החדש, לעומת החוק הישן:לפי החוק הקודם הבעלות על הגוף היא מוחלטת ולכן אדם לא תורם עד שהוא הביע רצון או כוונה אחרת. לפי החוק החדש נקודת המוצא מתהפכת, והיום נקודת המוצא היא שאדם רוצה לתרום, אלא אם הוא או בן משפחה או אדם שלישי אחר מטעמו הביע עמדה אחרת.
מספרים ועובדות בנוגע לתרומת איברים:
- בהולנד מחכים בשנה למעלה מ- 1,000 אנשים לתרומת איברים.
- בערך 150 אנשים מתים בשנה בזמן שהם ממתינים לתרומה.
- תורם ממוצע תורם 3 חלקים או רקמות מגופו.
- בהולנד ניצלים חייהם של כ- 800 איש בשנה.
אלו הנתונים הרשמיים, והמספרים יחסית מועטים. לא כל כך מהר נתרמים איברים (כאמור, דרוש מוות בבית חולים וצריכה להיות התאמה רפואית).
לאחר המוות הגופה נחשפת בפני המשפחה (בכנסיה או במקום אחר), וכמעט ולא ניתן לראות את האיברים שנלקחו, ואם ישנם חתכים בגוף, הכל נעשה בצורה כזו שזה ייתפר, והגוף יראה לכל היותר כאילו ועבר ניתוח, לא מעבר לכך.
מי משלם על ההליך הרפואי שבית החולים מבצע? אין עלויות על התורם. מי שמשלם זה הביטוח, וזה הוסדר מול המדינה.
האם ניתן לתרום במקרה שבו התורם סובל ממחלות רקע? יש הרבה מאוד מחלות רקע של תורמים, גם מחלות קשות, ועדיין אפשר לתרום איברים חרף אותן מחלות.
- למילוי טופס תרומת האיברים עכשיו לחצו כאן (אם לא תמלאו, תקבלו את המכתבים הביתה)
- רוצים לדעת באיזה חודש תקבלו את המכתב הביתה? לחצו כאן לטבלה מפורטת לפי אזור מגורים
הפן ההלכתי, פילוסופיה ואתיקה
ישנה אי הבנה גדולה בנושא ההלכתי. ישנה מחשבה שמבחינת היהדות ישנו חוסר רצון לתרומת איברים לאחר המוות. אבל ההיפך הוא הנכון, נקודת המוצא ביהדות, וגדולי הפרשנים אומרים זאת, היהדות מעודדת תרומת איברים, וזו מצווה. היהדות ברורה מאוד בסוגיה.
המקור העיקרי למצווה זו היא הגמרא, מסכת סנהדרין, פרק ד’, משנה ה’: “כל המקים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”. זו נקודת המוצא, זו מצווה גדולה לתרום איברים לאחר המוות. ישנם מקורות נוספים לקיומה של מצוות תרומת איברים לאחר המוות: פיקוח נפש: הנפש של אדם, שיכול לקבל את התרומה, נפשו וחייו יוצלו בזכות התרומה. מקור נוסף: לא תעמוד על דם רעיך, אם אפשר להציל חיים של אדם אחר, אז צריך לעשות זאת. יתרה מכך, אם לא הצלת, זה מעשה פסול ויש לכך השלכות משפטיות הלכתיות.
היכן יכולה להיות הסתייגות בסוגיה ההלכתית? כל עוד אדם חי, והאיברים שיילקחו ממנו פוגעים בחיותו, כלומר גורמים או מזרזים את מותו, נוצר מצב שבו מי שמקבל את התרומה “גובר” על חייו של מי שנותן את התרומה.
רגע המוות מבחינה רפואית ומבחינה הלכתית: הרגע שהוחלט על ידי הרופאים כרגע המוות מבחינה רפואית, ייתכן שלפי ראיה מסוימות, עדיין זה לא רגע המוות, והיהדות תראה באותו כאדם כחי. לכן, יוצא למעשה שקוצרו חייו של התורם, ולכן מבחינת היהדות, החיים של מקבל התרומה לא חשובים יותר מאלו של נותן את התרומה, גם אם מדובר בעניין של שניות בלבד. ביהדות נקודת המוצא היא “אל תרצח”. רצח, המתה או הריגה, יכולה להתרחש גם אם מדובר בשניות עד רגע המוות. הגמרא אומרת- דמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במילים אחרות, מקבל תרומה מאדם שלפי פרשנות מסוימת הוא עדיין בחיים, ולכן ברגע שהתרומה היא על חשבון החיים של נותן התרומה, גם אם מדובר באלפיות השנייה, אסור לקיים את התרומה.
לכן, מצד אחד זה “כיעור” לא להציל חיים, אבל מצד שני יש ערך שהוא לא פחות חשוב, ערך החיים, ולכן גם אדם שהוא “כמעט מת” נחשב לפי היהדות כאדם חי, במקרה שכזה, חייו של מקבל התרומה לא חשובים יותר מחייו של נותן התרומה.
מתעוררת השאלה מה רגע המוות לפי היהדות? מתי נפסקים החיים של התורם, בכדי שנדע שזה לא יהיה על חשבון המוות? כאמור, אין מחלוקת לגבי עצם עשיית מצוות התרומה, המחלוקת יכולה לעלות לגבי השאלה של רגע המוות. האם רגע המוות זה הפסקה כללית של גוף, כלומר הפסקת נשימה ופעימות הלב, או שמדברים על מוות מוחי? המצב ברפואה המערבית, והיהדות מתאימה את עצמה וקובעת שהמוות הוא מוות של גזע המוח. היהדות מעודדת תרומת איברים, אבל לא חשבון החיים. לכן, גם היהדות והרפואה קבעו שמוות הוא מוות של גזע המוח. אבל, יכול להיות מצב שלפי הרפואה ההולנדית הגיע רגע המוות, אבל לפי היהדות הרגע לא הגיע עדיין. יתכן שרופא הולנדי יקבל החלטה מסוימת, שהגיע רגע המוות ויסביר את זה, אבל עדיין יכול להיות שיש אלמנטים בגוף שמסמנים חיים מוחלטים, והיהדות רואה בכך כחיים מוחלטים, ולכן מבחינת היהדות אסורה תרומת האיברים.
מכיוון שהראיה ההלכתית היא לא נקודת המוצא בחוק ההולנדי, הרבנות למעשה אומרת שהיא רוצה לתרום, אבל אין לה יכולת לתרום מבחינה הלכתית. לכן, הרבנות אומרת שההחלטה היא אינטימית ואינדיבידואלית, ומאחר ולא ברור רגע המוות בהולנד ואין כלי אובייקטיבי לקבוע את רגע המוות בהולנד, אז ההלכה אומרת שצריך לסרב לתרומה, או לחילופין לתת לגוף שלישי, למשל רב בקהילה היהודית שהוא זה שיקבל את ההחלטה. יש מאות אנשים בקהילה היהודית בהולנד שציינו שמו של צד שלישי, שייתן את החלטתו האם לתרום, ושהתרומה תעשה לפי הוראות ההלכה.
דוגמא למקרה שהיה: אדם ציין שמו של רב שיהיה גורם מוסמך להחלטה לגבי התרומה, אותו רב ביקש מבית החולים לבצע בדיקה רפואית ספציפית בכדי לדעת שמדובר במוות מוחלט, ונעשתה בדיקה נוספת שלא נעשית בדרך כלל, ובדרך זו קבעו מוות. בנוסף, אותו הרב היה במקום וראה בעיניו, מעין עדות, שדבר זה קרה. הרב למעשה ציין את רגע המוות והשגיח שהפעולות בוצעו לפי בקשתו. בדרך זו הוא קבע שיש פה מוות מלא וניתן האישור לביצוע תרומת איברים לאחר המוות. הרופא יכול להגיד משהו לרופא ובפועל לעשות משהו אחר בפועל, הרב דאג והשגיח אובייקטיבית שהפעולות שביקש בוצעה.
שלמות הגופה: אם קרנית של עין נלקחת, והיא למעשה התרומה, ונגיד שבית החולים לא תמיד מחזיק במומחים שיעשו את הניתוק של העין, ניתן לראות מצב שלוקחים את העין במלואה לקירור ואז פעם ביום הרקמות מופרדות מהעין במשך אותו יום. העין נלקחת למקום אחר, והגוף מוחזר למשפחה, השאלה היא מה קורה עם אותה העין? אדם שחשוב לו להיקבר בשלמותו, בהתאם להוראות ביהדות, ישנם מקרים שבהם לא כל החלקים של הגוף יבואו לקבורה. חשוב לדעת זאת, שאולי חלק מהאיבר לא יגיע לקבורה, אלא יובא להשמדה. מאחר וביהדות חשוב שכלל הגוף ייקבר, אפילו הדם במידת האפשר, חלקים של הגוף עלולים לא להגיע לקבורה.
לסיכום הבעיות הטכניות בפן ההלכתי: חשוב לשמור על מצב של חיים, לקבוע את רגע המוות, לוודא שזה יעשה בצורה אובייקטיבית, ושהתרומה תעשה בצורה מושלמת מבלי שיישארו שארים של הגופה, שלא יובאו לקבורה וחלילה יושמדו.
בימים אלו ישנם דיונים ושיחות עם המדינה בנושא (לא בטוח שיהיו מקרים חריגים עבור הקהילה היהודית), אבל בסופו של דבר, נכון לעכשיו הפסיקה האורתודוכסית של הולנד קבעה קביעה לפיה, אנחנו רוצים לתרום, אבל כרגע לא יכולים, או לחילופין שהפעולה בפועל תבוצע על ידי גורם הלכתי מוסמך, רב או גוף בקהילה היהודית.
לידיעה כללית, בישראל עמדו בפני אתגרים דומים. כתוצאה מכך בישראל נחקק חוק בשנת 2008 (שיזם ח”כ עתניאל שנלר), וחוק זה קבע מפורשות מה רגע המוות ובאיזה כלים אובייקטיבים ניתן לקבוע את רגע המוות, כך שלמעשה לרופא אין שיקול דעת והולכים לפי קביעה ברורה שנקבעה בחוק ותואמת את ההלכה. קביעות אלו לא נקבעו בחקיקה ההולנדית וצריך לדעת זאת.
