Tag: תערוכה

ארבע אמניות וציירות ישראליות הפועלות באמסטלפיין מציגות בימים אלה את עבודותיהן בטריאנלה של מוזיאון “קוברה” באמסטלפיין. מלי קליין, ענבר חסון, תמר רוזנבלט ותמר שילו מילוא גדלו כולן בארץ ועברו להולנד מהסיבות שכולנו מכירים – אהבה, לימודים, קריירה ועבודה. נפגשתי איתן לשיחה מהלב על אמן אוניברסלי ועל אמנות כתבנית נוף מולדתה של האמנית ועל מה אפשר ללמוד מתוך התבוננות ביצירה.

>>> קורונה בהולנד: עדכון יומי
>>> הנורמלי החדש – ממשלת הולנד בחוקים חדשים למצב הקורונה

אמנית מארץ אקזוטית

בארץ עסקה ענבר חסון באומנות כתחביב לצד קריירה בעיצוב ואדריכלות פנים. את העיסוק המקצועי בציור החלה כשעברה להולנד. “החלטתי שזו ההזדמנות שלי להגשים חלום, לפתח את האמנות בכיוון מקצועי. לפני שלוש שנים סיימתי תוכנית חמש שנתית ב Wackers Academie תחת ההנחיה של הצייר Sam Drukker (הולנדי ממוצא יהודי), כיום אני ‘אמנית במשרה מלאה’. מעניינת אותי פעולת החיבור בין אלמנטים שונים שלא מתיישבים זה עם זה באופן טבעי ושגרתי, פעולה שמולידה דימויים שיש בהם מן הסוד והחידה. מצבים אשר נמצאים בתחום האפל, בין האסור למותר ובין הנורמטיבי לחריג. לעתים קרובות העבודות עוסקות בתחושה אל-ביתית, מאיימת, באופן המקשה עלינו לפרש את הסיטואציה, כטובה או כרעה, כמענגת או כמטרידה, כמצחיקה או כגרוטסקית”.

בתערוכה יוצגו שתי עבודות מתוך סדרה מורחבת של עבודות שנקראת planted. ענבר אומרת בחיוך כי שתי העבודות עוסקות במצב האישה ומקומה בחברה, נושא שחוזר אצלה בעבודות ובסדרות נוספות, “אני רואה את עצמי כאמנית “פמיניסטית שלא מבחירה”. ההשראה לדימויים מגיעה ממקורות שונים: חומרים יומיומיים, חוויות אישיות, נושאים שעל סדר היום, ובתוך כך עולות על פני השטח סוגיות חברתיות ופוליטיות. “אני רואה בפלטפורמה שמציע עולם האמנות, הזדמנות ייחודית להעלאת סוגיות ושאלות מטרידות מבלי להתיימר להציע תשובות”.

 

ענבר מתגוררת עם משפחתה בהולנד מזה תשע שנים וכשאני שואלת אותה לגבי תחושותיה כאמנית ישראלית בהולנד עולה קשת של רגשות. “יש לכך יתרונות לצד אתגרים. היתרון הוא שכאמנית שחיה בהולנד יש ניחוח של ‘חוצלארץ’ כשמציגים בישראל, ואילו בהולנד אני נהנית מסטטוס של אמן מארץ ‘אקזוטית’. האתגר מנגד הוא היעדר network ענף בהולנד לצד הקושי להיות פעילה ורלוונטית בקהילת האמנים בישראל”.

אמן מוערך: “Adrian Ghenie, רומני במקור, אחד מבין האמנים הכי מעניינים לטעמי שפועלים היום. אמן בעל יכולות טכניות מעולות בשילוב עם אמירה משמעותית ומעניינת. כמו כן, אמן שמשפיע ומלווה אותי מקצועית בשנים האחרונות הוא נחום טבת, ישראלי בעל שם עולמי, לו אני חבה חלק מהותי מההתפתחות המקצועית שלי”.

איך השפיעה הקורונה עלייך ועל עולם האמנות: התבטלו ירידי אמנות שעבדתי לקראתם חודשים רבים. אני מאמינה שעולם האמנות יעבור שינויים. כיום ירידי האמנות הם הזירה העיקרית שבה מתרחשות המכירות. זה מודל שעובד על השקעה כספית משמעותית מצד הגלריות, בתמורה לחשיפה לכמות מבקרים גדולה. אני מניחה שגלריות יתפתחו לכיוון של “סלון אמנות” במתכונת של “private viewing” ומכירות באינטרנט בהיעדר יכולת לקיים תערוכות וירידים רבי משתתפים”.

כתובת המייל של ענבר hassoninbar@gmail.com

אתר האינטרנט של ענבר

 

כאשר אנחנו נוגעים באדמה

תמר רוזנבלט יוצרת ומציירת כ-30 שנים בהולנד ומציגה בתערוכות ברחבי העולם. היא אמנם הייתה אלופת הארץ בשייט קיאקים אולימפיים, וייצגה את ישראל בתחרויות בין-לאומיות, אך לדבריה החיבור לציור ולאמנות היה עמה עוד בילדות. בביקורים עם אמה במוזיאון בתל-אביב היא הרגישה כאילו הציורים והפסלים מדברים אליה ומספרים סיפור. “זה תמיד משך אותי ועניין אותי, לעשות אמנות זה הכרח לחיים עבורי, דברים נוגעים בי ועולמות נולדים. זה משהו שלא מתחיל ולא נגמר”. בעבודותיה יש משהו אימפרסיוניסטי ואקספרסיוניסטי.

“הציורים שלי אשר נבחרו להיות מוצגים בתערוכה השנה הם מהסדרה שאני קוראת לה ‘כאשר אנחנו נוגעים באדמה’. הכוונה היא למשמעות שמלווה את צעדינו על פני האדמה. אני רוצה להיות יותר מודעת במעשיי, יותר מודעת לכוונותיי ולהשפעות שיש להן על העולם ועל אנשים אחרים. אני מקווה לעורר את המודעות הזו גם בקרב הצופים ובאי התערוכה”. 

ציירים שמעריכה ומתעניינת בעבודותיהם: גויה, הילמה אף קלינט, ביל ויולה ואדוארד מונש.

ובנושא ההשפעה של הארץ על הציורים “מעניין אותי התהליך שעוברים, כשעוברים מהארץ לארץ אחרת, הרגשות משתנים ומתפתחים כמו גלים שעוברים דרכם. מעניין אותי לגלות איזה חלק קשור בהשפעה של החיים בארץ ואיזה חלק קשור בחיים כאן והיכן החלק שזה אתה נקי יותר, ללא השפעות”.

אתר האינטרנט של תמר

פרופיל הפייסבוק של תמר

מכניסה את הישראלית שבי לציורים

החיבור של תמר שילו מילוא לציור נבע מהצורך למצוא קצת זמן ושקט לעצמה, בין האימהות, לבין קריירה. “מצאתי את הרוגע שהציור נוסך בי יחד עם חדוות היצירה. את הרוגע הזה אשר עטף אותי אז בזמן הציור, מצאתי גם ביומיום של הולנד, שאליה עברנו בשל עבודתו של בעלי. האווירה פה בהולנד איפשרה לי להתמסר לציור, יחד עם גידול ארבעת ילדינו. מספר שנים של לימודי ציור במסגרות שונות גרמו לי להבין שהיצירה שלי לוקחת אותי לכיוון חדש ואני עוברת מטיפוח פרחים לציור”.

אבל הפרחים נשארו חלק ממנה ומהיצירה. “החיבור שלי לטבע חזק ומתבטא בציורים. הוא נובע מלימודי התואר הראשון והשני שלי במדעי הצמח ועבודתי כאגרונומית ומטפחת פרחים, כך שהקשר מוטבע בציורים”. 

ציוריה של תמר אשר נבחרו לתערוכה מביעים את ההמשכיות והקשר שלה בין לימודיה בישראל ויצירותיה בהולנד,”שלוש העבודות אשר נבחרו לתערוכה הן חלק מסדרה של 27 עבודות שנקראת Flora Reacrylica. העבודות הן על דפי מגדיר הצמחים שלי מהתיכון בארץ, שהתגלגל והגיע איתי להולנד. הצבעים שהשתמשתי בהם הם שאריות הצבעים מחוגי הציור שאני מעבירה, צבעי אקריליק שהתייבשו על פלטות הציור, שגירדתי ויצרתי איתם פרחים חדשים, אבל לא כאלו שאנחנו מוצאים בטבע. הבחירה בצבעי אקריליק יבשים היתה מושכלת, היות וזהו צבע פלסטי והאמירה שלי בסדרה היא לעורר מודעות לשימוש המופרז בפלסטיק ואיך הוא משפיע על צמחי הבר. בנוסף השימוש בדפים ממוחזרים ובשאריות הצבעים מאפשר גם הוא להראות שניתן ליצור אומנות מחומרים ממוחזרים”.

“להיות ציירת ישראלית בהולנד מאפשר לי להכניס את הישראליות שבי לציורים, אם זה בצבעים, בחום, בזכרונות הילדות וצמחיית הארץ. ב-2016 נבחר ציור שלי לתערוכה שנושאה ׳שינוי׳ במוזיאון Opsterland. בציור ששמו ׳הדרך הביתה׳ רואים את מכונית הסוסיתא, כמו זו שהייתה לאבי, עם שדרת הברושים הצמודה לבית הוריי והחום של הארץ עולה מהצבעים. כתבתי טקסט קצר על השינוי שעברתי עם המעבר למדינה חדשה. להפתעתי הרבה, הטקסט, שנכתב בהולנדית בסיסית, הוקרא בפתיחה החגיגית לתערוכה. זה היה רגע מרגש ומחבק מאוד מבחינתי”. תמר חברה בארגון אמני האמסטל לנד (Vereniging Amstelland Kunst) מזה שש שנים. יחד מציגים בתערוכות משותפות ובפרויקטים אומנותיים, כמו פרוייקט Sustainability art תערוכה שנדדה ברחבי הולנד ותגיע בשנה הבאה לרוסיה.

אמן מוערך? “הצייר שהשפיע עליי בתחילת הדרך הוא מאטיס. פשטות הקו, הצבעים העזים והשמחים בהם צייר, אוריינטליות (שנבעה מהבדים ששימשו לו רקע) גרמו לי לחיבור מיידי”.

איך השפיעה עלייך הקורונה? “לא יכולתי להמשיך בהעברת חוגי הציור בסטודיו, ועל מנת לשמור על שגרת הציור של המשתתפות בחוגים יזמתי מפגשי זום עם הרצאות בנושא ציירים ותנועות, יחד עם תרגילי ציור. עם ההקלות חזרנו להיפגש לשיעורי ציור בטבע, עם שמירה על מרחק. שמחתי לגלות שהמשתתפות מצאו חיבור ומעט רוגע בתרגילי הציור השבועיים וההרצאות. כך למדתי שאפשר ליצור גם במצבי לחץ ואי ודאות והיצירות משפיעות ומושפעות. כמו כן ציירתי ציור ששמו ׳מחוץ לכוורת׳ שעוסק בתקופת הסגר, לתערוכת אונליין בנושא, שנקראת ׳In or Out of the Box׳. בתחילת הסגר השתתפתי במיזם אומנותי של ציירת הולנדית, שבו אלפי אומנים מרחבי הולנד, הציגו עבודה שלהם בחלון ביתם עם ההאשטג KUNSTVOORJERAAM#. המטרה הייתה להקל על האנשים שעוברים ברחוב ולתת לאמנות מקום גם בימים קשים. ראיתי אנשים פוסעים בשביל ליד ביתי, נעצרים, מתבוננים בציור ומדי שבוע החלפתי ציור. במקביל נפתחה קבוצה בפייסבוק של האמנים המשתתפים. הם צילמו את חלון ביתם עם היצירה שהציגו. זו היתה דרך יפה להכיר אמנים ועבודות שלהם בכל הולנד”. 

אתר האינטרנט של תמר

אמנים הם בני מזל

מלי קליין מתגוררת באמסטלפיין ויוצרת בהולנד מעל 30 שנים, “הגעתי לכאן בעקבות האהבה ומזה שנים רבות אני מתעסקת באומנות ויזואלית אשר מושפעת מהסובב אותי. עיקר עבודתי מתמקדת בחומר – הנייר. הנייר הינו  סיפור בפני עצמו כי גם הוא עובר תהליך עוד לפני שיש לי אפשרות לבטא את הרצונות שלי. מתנהל לכאורה מן דו-שיח עם הנייר ותכונותיו, שהן שונות ומגוונות. 

העבודות שמלי מציגה הן חלק מפרויקט שנקרא “Unconditional Nature”. מטרת הפרויקט היא ליצור מודעות, כיצד אנו יכולים להשתמש בחומרים טבעיים ואורגניים. אוסף הטפטים הידידותיים לסביבה שיצרתי זו דוגמה, כיצד ניתן להשיג מטרה זו, על ידי שימוש בחומר פשוט, קל ונגיש כמו דשא. “Green Green Grass of Home” הינו שילוב נוסטלגי בין אוסף הרשמים בזמן עבר, הבית, הגינה, הירוק, ריח הגשם הראשון, שהיה כה אהוב עליי, לבין ההסתכלות שלי ‘כאן ועכשיו’ כלפי הטבע. המפגש הזה בן שני הזמנים, עבר והווה, ותרגומם לפרויקט, משרת אלמנטים רגשיים ופרקטיים כאחד”.  

מלי חברה באיגוד הבין-לאומי לאומני נייר. בשנים האחרונות השתתפתה בתערוכות בינלאומיות ותצוגות אופנה במדינות שונות באירופה, אוסטרליה, קוריאה, וסין. מלבד השימוש בנייר הקיים היא גם מייצרת נייר מקליפות עץ  ומצמחים אורגניים. “חשוב לי לא להפריע לתהליך הטבעי של היצירה ולכן אני משתדלת להשתמש בפיגמנטים טבעיים במקרה הצורך. החלק שלי בכל התהליך הוא יותר במגע והבנתו של החומר על מנת ליצור את הטקסטורה שתשרת את הרעיונות שלי, אך אני עדיין נשארת נאמנה לשינוים הטבעייים של הנייר (כי כל חומר גלם מתנהג אחרת) כמו לדוגמא שלבי התייבשות שהוא תהליך מרתק, לראות איך הנייר משנה את צורתו ואופיו”. 

בנושא השפעת תקופת הקורונה, משיבה מלי בישירות: “זה אתגר לא פשוט, לא אומר שלא חלפו בי מחשבות בנושא, אך הן היו מחשבות של הרגע שהן חולפות וחוזרות כיוון שיש מציאות חדשה. לא פשוט להיות סגור ולנהל שיחות ומחשבות אישיות עם עצמך ולא משנה במה אתה עוסק. תמיד אמרתי שאמנים הם בני מזל, יש להם את היכולת לחיות בתוך חלום ולתרגם אותו ביצירה, שזה לוקסוס”. 

אתר האינטרנט של מלי

כתובת סטודיו:  Max Havelaarlaan 87 1183 LM Amstelveen

טלפון: 14937039 06

הטריאנלה נערכת השנה בפעם השמינית. היא נפתחה ב-19 ביוני ותוצג למשך חודש ימים עד ה-19 ביולי 2020. תמר, מלי, תמר וענבר ישמחו להיות בקשר עם המבקרים והמבקרות בתערוכה. ניתן ליצור עימן קשר ולתאם פגישות במוזיאון, לשוחח, להכיר וליהנות מהחוויה של מפגש עם האמניות במוזיאון לצד עבודותיהן ועבודות רבות נוספות. 

אתר התערוכה

אתר המוזיאון

 

 

החיים כמשל – איתמר גלבוע מפסל את מרכיבי חייו

יו”ר הכנסת לשעבר, שהביע לאחרונה תמיכה בחד”ש, נשא דברים בפתיחת התערוכה הישראלית “מצב משפחתי”, המוצגת בימים אלה באמסטרדם. אל מול פסיפס התצלומים המשקפים חברה מגוונת עד שסועה, תהה בורג מה בכלל מחזיק את הישראלים יחד

מאת: גילי גוראל

“מהי ישראליוּת?” שאל אברום בורג את הקהל במוזיאון הקטן באמסטרדם. השאלה הדהדה מפיו של האיש שמגלם בעצמו גלגולים שונים, יש שיאמרו סותרים, של המושג “ישראלי”. האולם הקטן של Castrum Peregrini היה מלא עד אפס מקום וחלק מהמבקרים הצטופפו סביב דלת החדר הסמוך כדי לשמוע את הרצאת הפתיחה לתערוכה הישראלית “מצב משפחתי”. לבוש חליפה, חבוש משקפיים אדומי מסגרת, ללא כיפה, הצהיר בורג: “מה שיש לנו במשותף הוא שאולי כבר אין לנו דבר במשותף”.

אותה כיפה, נעדרת הפעם, הרעישה בנוכחותה את האתרים הדתיים בארץ בתחילת החודש, אז הגיע בורג לכינוס ועידת מפלגת חד”ש בנצרת בעיצומה של השבת. הוא הסביר אז כי “התחושה שלי ושל רבים היא שיש פיקוח נפש לשמירת החיים הקולקטיביים בישראל, ופיקוח נפש כזה מצדיק להגיע בשבת”. את אתרי החדשות החילוניים עניינו יותר תמיכתו הפומבית של יו”ר הכנסת לשעבר בחד”ש והאפשרות שיתמודד על מקום ברשימתה (בינתיים החליטה חד”ש להתמודד ברשימה משותפת עם המפלגות הערביות, ג”ג).

בדברים שנשא ביום חמישי שעבר נזהר בורג מלעסוק ישירות בפוליטיקה, אבל שטח את משנתו בנוגע לחברה הישראלית, וקשר אותה לתערוכה המוצגת בימים אלה באמסטרדם. הצלמת רלי אברהמי ובן זוגה העיתונאי אבנר אברהמי תיעדו במשך כעשר שנים משפחות שונות ברחבי ישראל, והתוצאה מוכרת היטב לכל קורא “הארץ”. מדי שבוע התפרסמה בעיתון תמונה של משפחה ישראלית ולצדה שאלון משפחתי שכלל עיסוקים של בני הבית, סדר יום, המפגש הרומנטי בין בני הזוג ולבסוף גם שאיפות, חלומות, ריבים ו”מדד האושר” של הנפשות הפועלות (מ-1 עד 10). עם הזמן הורחב העיסוק במשפחות לאנשים החיים תחת קורת גג אחת וכך ניתן למצוא בין המסוקרים גם שותפים, קומונות, עובדים זרים וחיילים. ב-2010 יצא לאור ספר אלבום הכולל כ-90 משפחות שהופיעו במדור הפופולרי, ושנתיים לאחר מכן הוצגה לראשונה התערוכה “מצב משפחתי” במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

האברהמים העידו כי נמנעו מלערוך תחקיר מקדים על המשפחות, אך גילו מהר מאוד שלכל אחד יש סיפור. כך, מאחורי תמונות משפחתיות רגילות לכאורה, כאילו בנאליות, מסתתרים סיפורים מפתיעים שתובעים מהמבקר לשוב ולהתבונן בתצלומים. הם מעמתים את המתבונן עם הדעות הקדומות שלו ועם הרבגוניות הישראלית, על שלל שסעיה.  

לשסעים האלה התייחס בורג בהרחבה בדברי הפתיחה. “ישראל כבר איננה כור היתוך, אנשים אמרו ‘חם לנו בכור, תפסיקו להתיך אותנו, אנחנו רוצים לשמר את הזהות שלנו’. ישראל היום היא פדרציה של זהויות”.

אמנם בכל חברה קיימים שסעים, הודה בורג, אבל בישראל כמה שסעים מרכזיים התמזגו ולפיכך העמיקו את הפילוג. למשל, בורג טען כי ניתן כיום לנחש כמעט בוודאות לאיזו מפלגה תצביע צעירה אשכנזית משכילה וחילונית המתגוררת בתל אביב ומשתכרת מעל הממוצע, ולחלופין איזה פתק ישים בקלפי גבר מזרחי מבוגר מעיירת פיתוח.

“ישראל שסועה לארבעה משולשי פיצה שקשה לאחד לפיצה משפחתית אחת”, הצהיר בורג והסביר מהן לדעתו הקבוצות המרכיבות כיום את החברה הישראלית: “אנשי האל”, יהודים או מוסלמים, שעבורם האל הוא הסמכות העליונה; “אנשי הארץ”, שרואים את קדושת הארץ כרעיון המכונן של קיומנו; “אנשי המדינה”, שהעיקרון המנחה אותם הוא רעיון המדינה ותפארתה. הקבוצה האחרונה היא “אנשי האינדיבידואל”, קבוצה “ההולכת ומתמעטת” הרואים את הפרט כעומד במרכז הקיום האנושי. לקבוצה זו משייך בורג את עצמו ומדגיש – “והקבוצות האלה לא מדברות זו עם זו”.

ומה מחזיק את הישראלים יחד? האם זהו כוחו של האיום החיצוני בלבד? את השאלה הזו בחר בורג להשאיר פתוחה, ואולי המבקר בתערוכה ימצא בה פתרונים.

בורג תיאר את ישראל כמרחב שבו מתנגשים ללא הרף חלומותיהם של האנשים שנאספו אליה ממקומות שונים, תיאור שמתאים במידת מה למה שנשקף אלינו מקירות המוזיאון. “הצפייה בתערוכה מותירה את הרושם שהאנשים האלה נמצאים על רפסודות, רפסודות שכבר עזבו את נמלי המוצא שלהן, אבל עדיין לא הגיעו למזרח התיכון”, אמר בורג.

אך ייתכן שהמשקיף מן הצד רואה דווקא דברים אחרים. פרנס דמאן, ממנהלי המוזיאון, הסביר כי הוא וחבריו בחרו בתערוכה מפני שהיא עוסקת בהכללה (inclusion) ובמורכבות של החברה הישראלית המכילה בתוכה את השפע האנושי. רעיון ההכללה עולה גם בקנה אחד עם רוחו של המקום שבו מוצגת התערוכה. המוזיאון שוכן בבית שבו חיה האמנית Gisèle d’Ailly van Waterschoot ובו הסתירה יהודים בימי מלחמת העולם השנייה, פעולה שבזכותה הוכרה כחסידת אומות העולם.  

גם בורג סיים את דבריו באופטימיות שהייתה מתאימה בוודאי לבעלת הבית. חרף הישראליות המובהקת של התערוכה, בורג מוצא בה אמירה עולמית כלל-אנושית. לדבריו, הפסיפס המגוון המוצג בה מבהיר כי איש איננו המודל ה”נכון”, כולנו ה’אחר’. “כשאנו מתבוננים בכל ‘האחרים’ בתערוכה, אנחנו נאלצים להגדיר את עצמנו, ומגלים שגם אנחנו אחרים. זה גם מרשם טוב נגד הפוביות המודרניות מפני ‘האחר’ כי קל לחבב את האחר שמוצג כאן”. בסופו של דבר, הרי כולנו, כמו משפחה, צריכים לחיות ביחד.

 

Family Affair מוצגת במוזיאון Castrum Peregrini. האוצרת: גליה גור זאב

התערוכה מוצגת עד 28 בפברואר, בימים חמישי עד ראשון, משעה 14:00 עד 18:00. הכניסה ללא תשלום.

כתובת: Herengracht 401

http://castrumperegrini.org/

 

 

 

על גדות נהר האמסטל, עליו יושבת אמסטרדם יש הרבה בתים מרשימים, אבל את אחד מהם לא תפספסו. זהו האמסטלהוף, מבנה בעל סגנון קלאסי ואופי צפוני חמור סבר, שהוקם בסוף המאה השבע-עשרה בתור בית אבות לנשות העיר. נשים חיו בו יותר משלוש מאות שנה עד שבתחילת המאה הנוכחית בית האבות נסגר והאמסטלהוף התחיל בקריירה חדשה בתור אחד המוזאונים המיוחדים של העיר – ארמיטאז’ אמסטרדם (Hermitage Amsterdam), שהינו שלוחה של מוזאון הארמיטאז’ שבסנט פטרבורג ברוסיה.

 

השלוחה נפתחה בשנת 2009 על-ידי המלכה ביאטריקס, נצר לשושלת רומנוב, שושלת צארים רוסיים, וראש ממשלת רוסיה דאז (והיום) מדבדב. הפתיחה עמדה בסימן הסיבוב האחרון של נאו-אימפריאליזם רוסי, בו רוסיה מנסה להחזיר לעצמה את התהילה של מעצמה צבאית, פוליטית וכמובן תרבותית. מוזאון הארמיטאז’, שהוא אחד המוזאונים לאומנות החשובים ברוסיה ובעולם כולו, ביקש לפתוח שלוחה באירופה ובחר באמסטרדם לא במקרה. אמסטרדם הייתה מקור השראה של הצאר פטר הגדול, מייסד האימפריה הרוסית. דריסת רגל תרבותית בעיר הזאת, אחת מהחשובות באירופה, ועוד במבנה עתיק בעל ערך היסטורי הצופה על אמסטל וכיכר ווטרלו המרכזית הייתה הצהרת כוונות ששימשה את תכנית האב היטב. (אגב, איך לא אבל המוזאון ממוקם גם ברובע היהודי לשעבר. חפשו את השלט הקטן על הגשר משמאל לכניסה למוזאון…)

 

מאז, השתלב המוזאון לחיי התרבות של אמסטרדאם כאשר לצד התערוכות הקבועות על יחסיה החמים בין רוסיה להולנד וההיסטוריה של המבנה, הוא מציג תערוכות מתחלפות בשלל נושאים באומנות אירופית, היסטוריה רוסית ומה שביניהן. הרבה כסף יש לאוצרי המוזאון, זה בטוח. כשרון לאוצרות מקורית ויצירתית יש קצת פחות והתוצאה היא שבעיקר כדאי להגיע לתערוכות בשביל המצגים ולא בשביל הסיפור. יחסים חמים בין רוסיה להולנד גם ספגו הרבה מכות לאחרונה, כאשר בעיצומה של 2013 שהוכרזה כשנת שיתוף פעולה בין המדינות, קרו ביניהן מספר תקריות דיפלומטיות מביכות: תחילה שוטרים הולנדים עצרו דיפלומט רוסי בגילופין ובכך הפרו את הפרוטוקול, אחרי זה ציר הולנדי הותקף על-ידי בריונים מסתוריים במוסקבה, לאחר מכן הסתבר שמוצרי חלב מהולנד הנצרכים בחדווה בכל העולם לא עומדים בתקן התקן הרוסי המחמיר, ולבסוף עצרו הרוסים את פעילי גרינפיס ששטו באוקיינוס הצפוני תחת דגל הולנדי ומחו נגד קידוחי נפט במקום. בקיצור, את שנת שיתוף הפעולה חתמו בקול ענות חלושה אבל לנו נותר ליהנות מהמוזאון.

 

עד מרץ אפשר ליהנות מהעושר הרוסי בתערוכה “סועדים עם מלכים” (לא, זה לא שם של ריאליטי) שמציגה בפעם הראשונה מחוץ לגבולות רוסיה את כלי האוכל המפוארים בהם השתמשו הצארים הרוסיים לדורותיהם בנשפים וקבלות פנים רשמיות. מערכות האוכל המרשימות מוצגות בסביבה הטבעית שלהן על שולחנות ערוכים עניין המאפשר למבקר להתבונן בהן לא כמצגים מוזאוניים אלה כחלק מאורך החיים של בעליהם. צארים רוסים היו לקוחות קבועים של מיטב בתי ייצור לחרסינה בגרמניה, אנגליה וצרפת. מאחורי כל מערכת כלים בתערוכה יש היסטוריה שלמה והרבה מאוד כסף. הן נוצרו מבעוד מועד לרגל אירוע מסוים ועוצבו במיוחד לפי הזמנת הצאר. לכל מערכת היה נושא או אף עלילה משלה. לדוגמה, במערכת הכלים Green Frog שהוזמנה על-ידי הצאריצה יקטרינה הגדולה, שהעריצה את התרבות הבריטית: על כל אחד ממאות החלקים יש ציור, שהוא יצירת אומנות בפני עצמו, של נוף או בניין ידוע בממלכה המאוחדת.. כמו כן, הכלים מעוטרים בעושר רב בסמלים מלכותיים ומחרוזות זהב וכסף.

 

לזכות מעצבי התערוכה יש לומר שהם הבינו היטב כי פאר בא במנות מדודות, בלי המולה מיותרת ורק כשהצרכן באמת מוכן. חלל התערוכה שמדמה נשף מלכותי מעוצב באלגנטיות מינימליסטית וגם מכתיב מסלול התקדמות מסודר. תחילה אנו מציצים בשולחנות ערוכים מבעד למעקה המסתיר את רוב החלל. אחרי זה יש כמה חדרי הכנה קפדנית כי לא כל עובר אורח מורשה כניסה לנשף. נשפים מלכותיים היו הפקות ענק שמטרתן היה להראות את העושר והעצמה של האימפריה הרוסית והעומד בראשה. סביב כל נשף היה פולחן שלם של חוקי התנהגות, כללי ליבוש, גינונים, סידורי ישיבה, נאומים ועוד. אוכל היה שם בעיקר בשביל להרשים. התפריטים כללו מנות שונות ומשונות מחלקים שונים ומשונים של חיות שונות ומשונות. להרגיש את מהות הנשפים המלכותיים עוזר הסרט “התיבה הרוסית” שמוקרן בתערוכה. הסרט צולם בשוט אחד בארמיטאז עצמו ומראה נשף מתמשך כמטאפורה לתולדות רוסיה במשך שלוש מאוד שנה. רק אחרי הכנה נאותה המבקר מורשה לצעוד את תוך חלל הנשף.

 

היום, כאשר לכאורה המונים יכולים לצרוך ממוצרי פאר שנמכרים בשפע, שווה לבוא לארמיטאז’ אמסטרדם וללגום מהפאר האנין של צארי רוסיה. הוא נעשה בעבודת יד, לא מצריך קידום מכירות ומחזיק מאות שנה.