Tag: תרומת איברים בהולנד

  • חדש: חוק תרומת האיברים בהולנד

    נפגשנו לשיחה מקוונת עם המשפטן רועי בנט, שהסביר את משמעויות החידוש שבחוק תרומת האיברים, וענה על שאלות הגולשים. המפגש, ששודר בשידור חי בעמוד שלנו בפייסבוק, נערך במסגרת “קפה משפטי“, סדרת מפגשים עם בנט, ממשרד עו”ד Eisenmann & Ravestijn Advocaten על סוגיות אקטואליות הנוגעות לחיינו בהולנד. 

    החל מהיום, ה– 1 ביולי 2020 נכנס לתוקף חוק תרומת האיברים.

    החידוש בחוק: נקודת המוצא היא כי האיברים יתרמו, אלא אם כן הבעתם סירוב מסויים או רצון מעט שונה. 

    דאצ’ניוז: כולנו תרומים איברים – החוק החדש

    כדי להבין את הדברים לעומק, סיכמנו את המפגש בצורה מדוייקת על כל היבטיו של החוק. ניתן גם לצפות בשידור שהתקיים בקישור זה 

    מועד תחולת החוק: החוק החדש יכנס לתוקפו בתאריך 1/7/2020. 

    מכתבים שישלחו לתושבים החל מחודש יולי: בחודש יולי ישלחו מכתבים לכל תושבי הולנד, בני 18 ומעלה, בו יינתנו מספר אפשרויות בחירה בנוגע לתרומת איברים. המכתב ישלח החל מ-  1/7/2020, ויהיה ניתן להגיב למכתב עד ליום 1/9/2020. עד אז אף אחד לא יכנס לתוך המאגר. בספטמבר תשלח תזכורות ראשונה, ולאחר 6 שבועות תשלח תזכורת שנייה. היה ולא הגבת לכל המכתבים הנ”ל, כלומר לא הגבת לשלושת המכתבים בפרק הזמן שנקצב בתוך המועדים הנ”ל, המשמעות היא שלא הבעת סירוב ולכן האיברים שלכם יתרמו. מהות המכתב היא שאתה צריך להביע סירוב לתרומת איברים. אם לא הבעת את סירובך בהתאם לפרק הזמן שניתן לך בחוק, אתה תיחשב כמי שמסכים לתרומת האיברים. 

    מי תושב הולנד לצורכי חוק זה? מה קורה עם מי שלא מחזיק באזרחות הולנדית? מה לגבי תיירים? כל מי שרשום בהולנד בצורה מסודרת מעל 3 שנים ומעלה, יקבל את המכתב שבו הוא יקבל מספר אפשרויות. אבל, מי שנמצא בהולנד, אפילו לתקופה קצרה, יכול לבקש להירשם כתורם איברים לאחר מותו, והבקשה נעשית באמצעות קוד DigiD. 

    מה הן האפשרויות שהמכתב יכלול

    1. אני מסכים לתרום את האיברים לאחר המוות. עם ציון ה”כן” לתרומה, תקבלו אפשרות לקבל רשימה קצרה של האיברים שניתן לתרום, כולל רקמות. לדוגמא: קרנית העין, לב וכיו”ב. ניתן להסכים לתרומה, וניתן להסכים לתרום חלק מהאיברים. 

    2. אני לא מסכים לתרום איברים. 

    3. אני מסכים לתרום, אבל בן או בת המשפחה מדרגה ראשונה יחליט זאת באופן סופי. 

    4. אדם שלישי יקבל את ההחלטה עבורכם על פי בחירתכם. אותו אדם הוא לא בן זוג או קרוב משפחה מדרגה ראשונה. אפשרות זו יכולה לכלול כל אדם מכל מקום בעולם. 

    לכן מומלץ לקבל עכשיו החלטה, ותמיד אפשר לשנות אותה בכל עת. אם לא תגיבו בכלל למכתבים שישלחו, תחשבו כמסכימים לתרומת איברים, ולכן מאוד חשוב לקבל החלטה, ובהמשך תמיד לשנות אותה. לא תקבלו החלטה, לא תגיבו למכתבים, האיברים שלכם יתרמו במותכם. 

    תפקיד בן המשפחה ייחלש או אפילו בלתי קיים בחוק החדש. מה זאת אומרת?
    אם אדם לא הביע התנגדות ולא הגיב למכתבים שנשלחו אליו, בני המשפחה של אותו אדם לא יקבלו החלטה שונה, אלא אם כן הם יוכיחו שכוונתו של המת שלא לתרום את האיברים. אי קבלת החלטה על ידי המת פירושה שהאיברים יתרמו, אלא אם בני המשפחה יוכיחו בצורה טובה שהמת לא הסכים לתרומה. אם אדם הביע את רצונו שהוא רוצה לתרום, הרי שבמקרה שכזה בני המשפחה אינם רלוונטיים כלל, אבל,עדיין ישנו פתח קטן של מקרים קיצוניים וחריגים- בני המשפחה יצליחו לשכנע שהחלטת המת שונתה וביהמ”ש שוכנע בכך. 

    גם אם הסכמת לתרומה, לא בכל מקרה תתרחש התרומה: אף אם ציינתם שהנכם מסכימים לתרומה לאחר המוות, תמיד צריך לקחת בחשבון שלא בטוח תהיה תרומה. בסופו של דבר צריך התאמה, והתאמה לא תמיד קוראת, ולכן גם יש מעט מאוד השתלות השנה. לכן, מי שתורם, לא בטוח שזה יתרחש במציאות, כי לא בטוח שיהיה צורך בתרומה. 

    לא ניתן יהיה לבחור את זהות מקבל התרומה והתרומה עשויה לשמש מקבלי תרומה שונים באירופה: חד משמעית לא ניתן לבחור את זהות התורם, וזאת על מנת לשמור על שוויון מלא של מקבלי התרומות, והשיקול היחיד שיהיה רלוונטי יהיה השיקול הרפואי. האיברים שיתרמו ישמשו את כלל מקבלי התרומות באירופה, ולכן ייתכן שתרומה שתינתן בהולנד תגיע בסופו של דבר למקבל תרומה שנמצא במדינה אחרת באירופה. 

    לא ניתן להעביר איברים לישראל, בגלל שישנן הגבלות משפטיות מאוד קפדניות ויש צורך בשיתוף פעולה בין מדינות, ומדינה לא תשחרר איברים שהיו בשטחה, ולא תקבל תרומה מכל מדינה. לכן, מדינות אירופה קיבלו החלטה משותפת בינן לבין עצמן, ולא בכל המדינות האיכות שווה לאיכות במדינות האחרות, ועדיין יש הסכם משותף שעובד על פי הכלל של “תן וקח”. אולי בהמשך מדינות נוספות יצטרפו להסכם זה, אבל כרגע, עם ישראל אין הסכמים, וההסכם כרגע הוא בין מדינות אירופה בלבד. 

    החוק הוא חוק הולנדי: החוק כרגע מתייחס לתרומה בהולנד, ולא לחילוף של האיברים. החוק חל לגבי תושבי הולנד כאמור. אחרי שהחוק מומש, כלומר אחרי שהאיברים נתרמו, יכול להיות שהאיברים ישותפו בעתיד במסגרת הסכמים בין המדינות השונות באירופה. 

    פרטיות וסודיות: תהיה פרטיות מוחלטת של התורם והמקבל של התרומה, כלומר התרומה תהיה חסויה לחלוטין. ברגע שברור שאדם הולך למות מבחינת הרפואה ההולנדית, לרופא ההולנדי יש רשות לפנות למערכת לבדוק האם אותו אדם רשום במערכת הלאומית של התורמים. 

    הגבלת גיל: אין הגבלת גיל ברורה בחוק, יחד עם זאת, כאמור, רק תושבים בני 18 ומעלה יתקבל המכתב הזה. לכן, ילדים מתחת לגיל 18 לא יקבלו החלטה בשלב זה. גם קרנית של מת בן 80 יכולה להיתרם, אין הגבלה של גיל תרומה. 

    אפוטרופסות: במקרים של ילדים או תושבים שלא יכולים לקבל החלטה בעצמם, כגון אוטיסטים או דמנציה למשל, בני המשפחה יקבלו עבורם את ההחלטה. 

    התרומה במובן הפרקטי: לא בקלות מגיעים לתרומה במובן הפרקטי. המוות צריך להיות מוות שאירע בבי”ח בסביבה מדויקת. הסיבה החשובה היא לשמור על איכות התרומה. לכן, אם מגיעים לביה”ח במקרים של תאונות למשל, או מקרים של מוות בבית או בית אבות, עדיין נקודת המוצא היא שהתרומה תתרחש אם המוות התרחש בביה”ח. במקרה שהמוות לא התרחש בביה”ח בסביבה מסוימת, לא תתרחש תרומת איברים. 

    ילדים: ילדים הם לא תורמים. ילדים הם לא חלק מהחוק. רק בגירים (מעל גיל 18) יכולים ומסוגלים לקבל החלטה בעניין תרומה. 

    איברים שלא השתמשו בהם בסופו של יום לתרומה, יכולים להיות משומשים לצורכי מחקר: במידה וציינתם שאתם מסכימים לתרום איברים, ומסתבר לאחר בדיקה שהאיברים לא מתאימים לתרומה מכל סיבה שהיא, הרופאים יוכלו להשתמש באיברים לצורכי מחקר. לא מדובר בתרומה למדע, תרומה למדע זו תרומה אחרת ונושא אחר שאינו קשור. תרומת איברים שחשבתם שאתם תורמים לאדם אחר, אם יתברר שהאיברים לא מתאימים לתרומה וכן הסכמתם לתרום לאחר מותכם, יכול להיות שהגוף יוחזר לקבורה/שריפה, אבל אותם איברים יכולים להיות גם משומשים למחקר. 

    מה קורה במקרה שאדם בוחר לסיים את חייו בביתו? במקרה כזה לא ישתמשו באיבריו, כי כאמור נקודת המוצא שתרומה תתרחש בבית חולים בתנאים מסוימים. אדם שרוצה לתרום את איבריו, עדיף להסכים, ואם המוות יתרחש בבית חולים, ייתכן ויתרמו את אבריו. 

    למדינה יש אחריות לעדכן אותנו בחוק: למדינה יש אחריות גדולה לעדכן אותנו בדבר החוק, וזה כאמור יחול ב-1 ביולי 2020. 

    אפשר גם להודיע על הרצונות שלנו עצמאית דיגיטלית באמצעות ה- DigiD. 

    מי שלא תורם איברים זכאי לתרומת איברים: מי שלא תורם עדיין זכאי לתרומה. לכן גם אם סירבתם לתרום איברים, עדיין תוכלו לקבל תרומת איברים. 

    נקודת המוצא של החוק החדש, לעומת החוק הישן:לפי החוק הקודם הבעלות על הגוף היא מוחלטת ולכן אדם לא תורם עד שהוא הביע רצון או כוונה אחרת. לפי החוק החדש נקודת המוצא מתהפכת, והיום נקודת המוצא היא שאדם רוצה לתרום, אלא אם הוא או בן משפחה או אדם שלישי אחר מטעמו הביע עמדה אחרת. 

    מספרים ועובדות בנוגע לתרומת איברים:

    • בהולנד מחכים בשנה למעלה מ- 1,000 אנשים לתרומת איברים.
    • בערך 150 אנשים מתים בשנה בזמן שהם ממתינים לתרומה.
    • תורם ממוצע תורם 3 חלקים או רקמות מגופו. 
    • בהולנד ניצלים חייהם של כ- 800 איש בשנה. 

    אלו הנתונים הרשמיים, והמספרים יחסית מועטים. לא כל כך מהר נתרמים איברים (כאמור, דרוש מוות בבית חולים וצריכה להיות התאמה רפואית). 

    לאחר המוות הגופה נחשפת בפני המשפחה (בכנסיה או במקום אחר), וכמעט ולא ניתן לראות את האיברים שנלקחו, ואם ישנם חתכים בגוף, הכל נעשה בצורה כזו שזה ייתפר, והגוף יראה לכל היותר כאילו ועבר ניתוח, לא מעבר לכך. 

    מי משלם על ההליך הרפואי שבית החולים מבצע? אין עלויות על התורם. מי שמשלם זה הביטוח, וזה הוסדר מול המדינה. 

    האם ניתן לתרום במקרה שבו התורם סובל ממחלות רקע? יש הרבה מאוד מחלות רקע של תורמים, גם מחלות קשות, ועדיין אפשר לתרום איברים חרף אותן מחלות. 

    • למילוי טופס תרומת האיברים עכשיו לחצו כאן (אם לא תמלאו, תקבלו את המכתבים הביתה)
    • רוצים לדעת באיזה חודש תקבלו את המכתב הביתה? לחצו כאן לטבלה מפורטת לפי אזור מגורים

    הפן ההלכתי, פילוסופיה ואתיקה

    ישנה אי הבנה גדולה בנושא ההלכתי. ישנה מחשבה שמבחינת היהדות ישנו חוסר רצון לתרומת איברים לאחר המוות. אבל ההיפך הוא הנכון, נקודת המוצא ביהדות, וגדולי הפרשנים אומרים זאת, היהדות מעודדת תרומת איברים, וזו מצווה. היהדות ברורה מאוד בסוגיה. 

    המקור העיקרי למצווה זו היא הגמרא, מסכת סנהדרין, פרק ד’, משנה ה’: “כל המקים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”. זו נקודת המוצא, זו מצווה גדולה לתרום איברים לאחר המוות. ישנם מקורות נוספים לקיומה של מצוות תרומת איברים לאחר המוות: פיקוח נפש: הנפש של אדם, שיכול לקבל את התרומה, נפשו וחייו יוצלו בזכות התרומה. מקור נוסף: לא תעמוד על דם רעיך, אם אפשר להציל חיים של אדם אחר, אז צריך לעשות זאת. יתרה מכך, אם לא הצלת, זה מעשה פסול ויש לכך השלכות משפטיות הלכתיות. 

    היכן יכולה להיות הסתייגות בסוגיה ההלכתית? כל עוד אדם חי, והאיברים שיילקחו ממנו פוגעים בחיותו, כלומר גורמים או מזרזים את מותו, נוצר מצב שבו מי שמקבל את התרומה “גובר” על חייו של מי שנותן את התרומה. 

    רגע המוות מבחינה רפואית ומבחינה הלכתית: הרגע שהוחלט על ידי הרופאים כרגע המוות מבחינה רפואית, ייתכן שלפי ראיה מסוימות, עדיין זה לא רגע המוות, והיהדות תראה באותו כאדם כחי. לכן, יוצא למעשה שקוצרו חייו של התורם, ולכן מבחינת היהדות, החיים של מקבל התרומה לא חשובים יותר מאלו של נותן את התרומה, גם אם מדובר בעניין של שניות בלבד. ביהדות נקודת המוצא היא “אל תרצח”. רצח, המתה או הריגה, יכולה להתרחש גם אם מדובר בשניות עד רגע המוות. הגמרא אומרת- דמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במילים אחרות, מקבל תרומה מאדם שלפי פרשנות מסוימת הוא עדיין בחיים, ולכן ברגע שהתרומה היא על חשבון החיים של נותן התרומה, גם אם מדובר באלפיות השנייה, אסור לקיים את התרומה. 

    לכן, מצד אחד זה “כיעור” לא להציל חיים, אבל מצד שני יש ערך שהוא לא פחות חשוב, ערך החיים, ולכן גם אדם שהוא “כמעט מת” נחשב לפי היהדות כאדם חי, במקרה שכזה, חייו של מקבל התרומה לא חשובים יותר מחייו של נותן התרומה.

    מתעוררת השאלה מה רגע המוות לפי היהדות? מתי נפסקים החיים של התורם, בכדי שנדע שזה לא יהיה על חשבון המוות? כאמור, אין מחלוקת לגבי עצם עשיית מצוות התרומה, המחלוקת יכולה לעלות לגבי השאלה של רגע המוות. האם רגע המוות זה הפסקה כללית של גוף, כלומר הפסקת נשימה ופעימות הלב, או שמדברים על מוות מוחי? המצב ברפואה המערבית, והיהדות מתאימה את עצמה וקובעת שהמוות הוא מוות של גזע המוח. היהדות מעודדת תרומת איברים, אבל לא חשבון החיים. לכן, גם היהדות והרפואה קבעו שמוות הוא מוות של גזע המוח. אבל, יכול להיות מצב שלפי הרפואה ההולנדית הגיע רגע המוות, אבל לפי היהדות הרגע לא הגיע עדיין. יתכן שרופא הולנדי יקבל החלטה מסוימת, שהגיע רגע המוות ויסביר את זה, אבל עדיין יכול להיות שיש אלמנטים בגוף שמסמנים חיים מוחלטים, והיהדות רואה בכך כחיים מוחלטים, ולכן מבחינת היהדות אסורה תרומת האיברים. 

    מכיוון שהראיה ההלכתית היא לא נקודת המוצא בחוק ההולנדי, הרבנות למעשה אומרת שהיא רוצה לתרום, אבל אין לה יכולת לתרום מבחינה הלכתית. לכן, הרבנות אומרת שההחלטה היא אינטימית ואינדיבידואלית, ומאחר ולא ברור רגע המוות בהולנד ואין כלי אובייקטיבי לקבוע את רגע המוות בהולנד, אז ההלכה אומרת שצריך לסרב לתרומה, או לחילופין לתת לגוף שלישי, למשל רב בקהילה היהודית שהוא זה שיקבל את ההחלטה. יש מאות אנשים בקהילה היהודית בהולנד שציינו שמו של צד שלישי, שייתן את החלטתו האם לתרום, ושהתרומה תעשה לפי הוראות ההלכה. 

    דוגמא למקרה שהיה: אדם ציין שמו של רב שיהיה גורם מוסמך להחלטה לגבי התרומה, אותו רב ביקש מבית החולים לבצע בדיקה רפואית ספציפית בכדי לדעת שמדובר במוות מוחלט, ונעשתה בדיקה נוספת שלא נעשית בדרך כלל, ובדרך זו קבעו מוות. בנוסף, אותו הרב היה במקום וראה בעיניו, מעין עדות, שדבר זה קרה. הרב למעשה ציין את רגע המוות והשגיח שהפעולות בוצעו לפי בקשתו. בדרך זו הוא קבע שיש פה מוות מלא וניתן האישור לביצוע תרומת איברים לאחר המוות. הרופא יכול להגיד משהו לרופא ובפועל לעשות משהו אחר בפועל, הרב דאג והשגיח אובייקטיבית שהפעולות שביקש בוצעה. 

    שלמות הגופה: אם קרנית של עין נלקחת, והיא למעשה התרומה, ונגיד שבית החולים לא תמיד מחזיק במומחים שיעשו את הניתוק של העין, ניתן לראות מצב שלוקחים את העין במלואה לקירור ואז פעם ביום הרקמות מופרדות מהעין במשך אותו יום. העין נלקחת למקום אחר, והגוף מוחזר למשפחה, השאלה היא מה קורה עם אותה העין? אדם שחשוב לו להיקבר בשלמותו, בהתאם להוראות ביהדות, ישנם מקרים שבהם לא כל החלקים של הגוף יבואו לקבורה. חשוב לדעת זאת, שאולי חלק מהאיבר לא יגיע לקבורה, אלא יובא להשמדה. מאחר וביהדות חשוב שכלל הגוף ייקבר, אפילו הדם במידת האפשר, חלקים של הגוף עלולים לא להגיע לקבורה. 

    לסיכום הבעיות הטכניות בפן ההלכתי: חשוב לשמור על מצב של חיים, לקבוע את רגע המוות, לוודא שזה יעשה בצורה אובייקטיבית, ושהתרומה תעשה בצורה מושלמת מבלי שיישארו שארים של הגופה, שלא יובאו לקבורה וחלילה יושמדו. 

    בימים אלו ישנם דיונים ושיחות עם המדינה בנושא (לא בטוח שיהיו מקרים חריגים עבור הקהילה היהודית), אבל בסופו של דבר, נכון לעכשיו הפסיקה האורתודוכסית של הולנד קבעה קביעה לפיה, אנחנו רוצים לתרום, אבל כרגע לא יכולים, או לחילופין שהפעולה בפועל תבוצע על ידי גורם הלכתי מוסמך, רב או גוף בקהילה היהודית. 

    לידיעה כללית, בישראל עמדו בפני אתגרים דומים. כתוצאה מכך בישראל נחקק חוק בשנת 2008 (שיזם ח”כ עתניאל שנלר), וחוק זה קבע מפורשות מה רגע המוות ובאיזה כלים אובייקטיבים ניתן לקבוע את רגע המוות, כך שלמעשה לרופא אין שיקול דעת והולכים לפי קביעה ברורה שנקבעה בחוק ותואמת את ההלכה. קביעות אלו לא נקבעו בחקיקה ההולנדית וצריך לדעת זאת. 

     

  • מה המוח שלך יעשה אחרי שתמות?

    כשהתיישבתי לראשונה לכתוב מאמר לדאצ’טאון חשבתי על איך אוכל לשלב את הרקע האישי שלי במאמר שיהיה אקטואלי ורלוונטי לישראלים החיים בהולנד, ושיכול לתרום לקשר בינינו כמו גם לקשר עם הסביבה המקומית. כחוקר העוסק בפיזיולוגיה של תאי המוח המשימה לא הייתה פשוטה, אך החלטתי לדבוק בנושא בו אני מרגיש שאני יכול לתרום וייתכן ויהיה רלוונטי לכולנו: מדע, וספציפית, מדעי המוח. בסופו של דבר הקשר לחיינו בהולנד עלה מעצמו, עם העברתו של החוק החדש לתרומת איברים לפני שבועיים ועם הגעתה של מעטפה חשובה לפתח ביתי. אבל על כך בהמשך.

    אז היינו במוח. ביולוגית, לכולנו יש אחד. האמת שאני מסתכל על אחד עכשיו, או נכון יותר על פיסה ממנו. הוא לא שלי כמובן, אבל הוא כן היה שייך בעבר הלא רחוק למטופל שהגיע לחדר הניתוח של המחלקה הנוירוכירורגית (למטופל שלום אגב, לאחר ניתוח ארוך ומורכב להסרת גידול מעומק האונה הרקתית). מאחר שבמהלך הניתוח היה צורך להסיר חלק קטן מהחלק החיצוני של המוח שנקרא קורטקס (קליפת המוח) על מנת להגיע אל הגידול, ומאחר שהחולה הבין שממילא אותו חלק קטן לא יוכל לחזור למקומו, הוא ניאות לאפשר לנו להשתמש בפיסה זו לצורך מחקר מדעי רפואי (אפשר לומר שהחולה הוא אדם בעל ראש פתוח, אבל ייתכן שהיכולת להעריך את ההומור הזה היא עניין של תזמון).

    תוצאת תמונה עבור ‪human brain‬‏

    אני פוסט-דוקטורנט במעבדה לפסיכיאטריה ביולוגית, במחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי ארסמוס ברוטרדם (Erasmus MC). עיקר המחקר שלי הוא איפיון פיזיולוגי של הפרעות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה, אלצהיימר וכו’ באמצעות תרביות מוח אנושיות. בקצרה, אנחנו מכינים רקמת מוח חיה ופעילה של חולים מתאי עור שהם תרמו לטובת קידום המדע.

    התבוננות בפיסת הרקמה הוורדרדה לא חושפת ולו במעט את המורכבות העצומה שהיא מכילה. רמז ראשון למורכבות הזו מתקבל מבעד לעדשת המיקרוסקופ, כשנגלים לעין עשרות סוגי תאים שונים המשתלבים זה בזה, ומתקשרים אחד עם השני בחיבוריות שנבנתה ועוצבה במשך עשרות שנות חיי אדם. ההתרגשות מגיע לשיא כשאלקטרודה דקה נוגעת בתא עצב בודד, נוירון אחד שקוטר גופו הוא כ-50 אלפיות המילימטר, ומקליטה את הפעילות החשמלית שלו. מי יודע מה הפעילות הזו מקודדת, אולי רסיסי זיכרון.

    עוד בדאצ’טאון:

    הצורך בהיכרות טובה יותר עם המוח הוא ברור. זהו האיבר השולט על כל הווייתנו, הפיזית, הקוגניטיבית, הרגשית ועוד, אך בו בזמן זהו האיבר שהבנתנו לגביו היא המועטה ביותר. מאחר שהזמינות של רקמה אנושית כפי שתואר מעלה היא נדירה מאד, בשנים האחרונות התפתחה טכנולוגיה המאפשרת לגדל רקמת מוח אנושי בצלחת. את הרקמה מייצרים לרוב מתאי עור שעוברים תהליך המרה לתאי גזע ומשם התמיינות לתאי עצב. היכולת להשתמש בתאים של אדם ספציפי פותחת את הדלת לשלב הבא בעולם הרפואה, והוא הרפואה המותאמת אישית. כיום יש באפשרותנו לגדל את התאים עד לבשלות פיזיולוגית, ואף לערוך ולשנות את החומר הגנטי בתאים אלו. מבלי להיכנס למשמעויות הטכניות של השיטה, היכולת לבנות מוח פותחת דלת למציאת פתרונות למגוון עצום של מצבים, מטיפול בשבץ, דרך אפילפסיה ועד למחלות כגון פרקינסון וסכיזופרניה. השימוש בגישות הללו כבר נושא פירות, ועוד ועוד מחקרים מתפרסמים ומקדמים את ההבנה שלנו על מנגנוני הפעולה של תרופות פסיכיאטריות, הגנטיקה של הפרעות בתפקוד המוח עוד.

    בחודש יוני האחרון התפרסם בעיתון המדעי Science מאמר המתאר ממצאים של מחקר שעשה שימוש בטכנולוגיות הללו, ושהייתה לי הזכות להיות חלק ממנו*. המאמר הסביר כשל שאירע במהלך הניסויים הקליניים בתרופה המיועדת לטפל בכאב נוירופטי, כשל שגבה את חייו של אדם וגרם לפגיעות נוירולוגיות בלתי הפיכות בארבעה אחרים. מעבר לחשיבות המאמר בהסבר הנוגע לאופן פעולת התרופה הספציפית, נקודה אחת עקרונית וחשובה מאוד עלתה ממנו, והיא הצורך בעריכת ניסויים על רקמה אנושית. לתרופה זו, והיא לא המקרה היחיד, לא הייתה השפעה בעייתית על בעלי חיים אחרים שעליהם היא נוסתה טרם הניסויים בבני אדם ולכן לא הייתה סיבה למנוע את המעבר לשלב הניסויים בבני אדם (החלטה שבדיעבד התבררה כטרגית). מספר חודשים לאחר פרסום אותו מאמר עדכנה הסוכנות האירופית לתרופות (EMA – European Medicines agency) את ההנחיות הנוגעות לניסויים קליניים בבני אדם, ניסויים הכרחיים בדרך לאישור תרופות. בסוכנות האירופית הוחלט, בין היתר, להציג שלב נוסף בדרך לאישור תרופות, והוא השימוש ברקמות אנושיות טרם הניסוי בבני אדם. ייתכן שהטרגדיה היוותה זרז לשינוי בנהלים, אך האפשרות לבצע את השינוי טמונה ביכולת להשתמש ברקמה אנושית. בזכות המודעות של חולים ובני משפחה, ובזכות היכולת להשתמש ברקמה האנושית, ייתכן שנוכל לשפר את חייהם של אנשים רבים ולקדם את הידע האנושי צעד נוסף לעבר הבנה טובה יותר של המוח. חשוב לזכור שהיכולת לחקור רקמות אנושיות מעלה שאלות בנושאים רבים, החל מהאתיקה והפרקטיקה של תרומת איברים או רקמות ועד לנושא הניסויים בבעלי חיים, שאלות שראוי לדון בהן מוקדם ככל האפשר. הבנה עמוקה של המשמעויות המחקריות ומעורבות ציבורית המבוססת על הבנה זו חשובות לאין ערוך.

    “האם באמצעות המכתב הזה אתה הולך להציל חיים?”

    לפני מספר חודשים נחה על מפתן הבית מעטפה הנושאת את סמל משרד הבריאות והספורט ובתוכה בקשה לתרומת איברים מה-Donorregister. נשמתי לרווחה – הפעם לא מבקשים כסף, אלא רק חלקי גוף – ושמחתי שהתמזל מזלנו לחיות במדינה שבה בקשה כזו מגיעה במעטפה ולא מלווה בדפיקות בדלת. מילאתי את הטופס הנחוץ ואישרתי את השימוש בכל חלק מגופי שיהיה בר שימוש ביום שהיקום יחליט שקצה נפשו בי, גם לצורך תרומה לאדם נזקק וגם לצורכי מחקר מדעי.

    וכך הגענו  לנושא אקטואלי, רלוונטי ומועיל לחיינו כישראלים בהולנד. תרומת איברים באמת יכולה להציל חיים, גם כשלא מדובר בתרומת איבר להשתלה. כמדען אני יכול להעיד שכאשר אנחנו מנסים ללמוד על הגוף האנושי שלנו, קשה מאד למצוא תחליף לרקמה אנושית. הדלאי למה אמר שהמשמעות האמיתית של חיינו היא לעשות את המירב שניתן על מנת לעזור ולקדם את האושר של הסובבים אותנו. הידיעה שבבוא היום משהו מאיתנו יישאר ויוכל לעזור לחיי האנשים שסביבנו צריכה לרומם את הנפש. בריאות וחיים ארוכים לכולנו!

    תמונה ראשית: Brain Caps Paul van der Werf, CCLicense
  • דאצ’ניוז: החוק החדש – כולנו תורמי איברים

    הולנד משנה באופן עקרוני את שיטת תרומת האיברים במדינה כך שבקרוב נהפוך כולנו לתורמי איברים אלא אם כן נתנגד לכך מפורשות. ברוב דחוק אישר היום (שלישי) הסנאט ההולנדי את חוק תרומת האיברים החדש, donorwet, שעל פיו כל נפטר ייחשב לתורם איברים, אלא אם הצהיר מפורשות שאינו מוכן לתרום את איבריו לאחר מותו. 38 מחברי הסנאט (Eerste Kamer) הצביעו בעד החוק ו-36 הצביעו נגדו. החוק ייכנס לתוקף ביולי 2020.

    עוד בדאצ’טאון:

    על פי המערכת הקיימת כיום, אנשים בוחרים אם הם מעוניינים לתרום את איבריהם לאחר מותם (בשיטת Opt-in, בדומה לכרטיס אד”י הנהוג בישראל). ניתן לעשות זאת בקלות באתר donorregister.nl, שם ניתן לקבל מידע, להשלים את התהליך באופן מקוון או דרך הדואר. כך יכול כל אחד להירשם כתורם איברים ב-donorregister. כלומר, ברירת המחדל היא הימנעות מתרומת איבריו של המת. אולם רק 40% מהאוכלוסייה הצהירו מה ברצונם שייעשה בגופם לאחר מותם ונרשמו. החוק החדש משנה את ברירת המחדל ומכונן שיטה של Opt-out.

    https://eenvandaag.avrotros.nl/fileadmin/user_upload/migration/items/pia.png
    דייקסטרה. החוק שיזמה עורר דיון סוער בזירה הפוליטית ובתקשורת

    את החוק יזמה חברת הפרלמנט פיה דייקסטרה (Dijkstra) ממפלגת D66 ותהליך אישורו ארך זמן ממושך. לפני כשנה וחצי אושר החוק בבית התחתון של הפרלמנט על חודו של קול והדיון על אודותיו נמשך בזירה הפוליטית ובתקשורת ההולנדית. המתנגדים טענו כי החוק פוגע בזכות חוקתית טבעית – זכות ההגדרה העצמית וכי אין למדינה זכות להתערב בתהליך הרגיש. התומכים מקווים כי השיטה חדשה תגדיל באופן משמעותי את תרומת האיברים וגם תביא להגדלת חלקה של הולנד כתורמת איברים בקרב מדינות אירופה המעבירות ביניהן איברים שנתרמו. בין היתר עסק הדיון בתפקידם של בני משפחה וביכולתם לומר את המילה האחרונה בנושא לאחר מות יקירם ולסרב לתרום את איבריו.

    אז מעכשיו כולנו תורמי איברים?

    בינתיים לא. החוק ייכנס לתוקף עוד שנתיים, לאחר קמפיין תקשורתי שיסביר לציבור את המצב החדש. עד אז נשמר המצב הקיים. בקיץ 2020 כל תושבי הולנד בני 18 ומעלה שלא נרשמו כתורמים יקבלו מכתב ובו הם נקראים להצהיר מהי החלטתם. אם לא תתקבל תשובה, לאחר שישה שבועות יישלח מכתב תזכורת. אם לא תתקבל תשובה לשני המכתבים יירשם התושב כמי ש”אין לו התנגדות לתרומת איברים”.

    מהן הברירות העומדות בפניי?

    באתר donorregister.nl (וכאן באנגלית) ניתן למלא טופס ובו ארבע אפשרויות: כן, אני מתיר לתרום את איבריי; לא, אינני מתיר לתרום את איבריי; אני מותיר את ההחלטה בידי בן/בת הזוג או קרוב משפחה אחר; אני מותיר את ההחלטה בידי אדם ספציפי. אפשר גם להסכים לתרום איברים מסוימים ולא לתרום אחרים.

    אם כבר נרשמתי כתורם/לא תורם האם עליי להירשם מחדש?

    לא, כל המידע נשמר ב-donorregister ונשאר בתוקף.

    ומה לגבי קרובי המשפחה?

    מעמדם אכן משתנה אך נשאר מכריע. מכיוון שכל תושב יהיה רשום ברישום התורמים הם אינם מחויבים להחליט בנושא (אלא אם כן הנפטר הטיל זאת על אחד מהם מפורשות). עם זאת, הם יכולים להביע התנגדות לתרומת איברים גם אם הנפטר הצהיר שהוא מעוניין בכך (ja) או שהוא נרשם כמי שאין לו התנגדות לכך (geen bezwaar) אך עליהם יהיה להראות שחרף כך לא היה הנפטר מעוניין בתרומת איבריו.  

  • הרשות הפלסטינית זועמת על ביקור פוליטיקאי הולנדי

    יו”ר המפלגה הנוצרית-רפורמיסטית ביקר בחברון ועורר את זעם הפלסטינים. וגם: עשרות אלפי הולנדים הצהירו כי לא יתרמו את איבריהם, ואל תפספסו את התמונה הזוכה בתחרות צילומי הטבע

     

    אש”ף שיגר בשבוע שעבר מכתב נזעם ליו”ר הבית השני בפרלמנט מטעם מפלגת העבודה, חדיג’ה אריב, בעקבות ביקורו של יו”ר המפלגה הנוצרית רפורמיסטית, קייס ואן דר סטאיי, ביהודה ושומרון. ואן דר סטאיי הגיע לישראל יחד עם 22 חברי פרלמנט נוצרים נוספים, ביניהם חבר הפרלמנט האירופי באס בלדר. הקבוצה ביקרה בין היתר בהר הבית. ביום רביעי ביקר ואן דר סטאיי בהתנחלויות בגדה המערבית. הקבוצה ביקרה בנוסף גם בחברון ונפגשה עם יו”ר מועצת אפרת.

    הפלסטינים לא רואים את הביקור הזה בעין יפה. “במקום לתמוך בישראל, תומך הביקור בהתנחלויות ובזרוע הקיצונית ביותר בחברה הישראלית”, כתב שר החוץ הפלסטיני סאיב עריקאת. עוד אומר עריקאת כי “בעצם הביקור הזה מבקשים חברי הפרלמנט ההולנדי לתת לגיטימציה לארגונים פונדמנטליסטיים”. הוא מבקש כי הפרלמנט ההולנדי יביע את את סלידתו מן הביקור ורומז כי אם לא כן, ייפגעו המוניטין של ממשלת הולנד.

    בראיון שנתן ואן דר סטאיי לעיתון הנוצרי Reformatorisch Dagblad כי “למרבה המזל מדובר בביקור שאנחנו ערכנו ולא ביקור של אש”ף”. לדבריו, המפלגה הנוצרית רפורמיסטית,SGP , מביע הבנה כלפי פוליטיקת הביטחון וההגנה העצמית של ישראל ומכתב מאש”ף לא יצליח לשנות את נקודת המבט הזו. המפלגה רואה את חברון כמקום שליהודים זכות היסטורית להימצא בו.

    אריב הודיעה כי אין לה כוונה לגנות את הביקור. אין מדובר בביקור ממלכתי רשמי ולכן רשאים ואן דר סטאיי וחברי פרלמנט נוספים, ביניהם קבוצה נוספת מטעם ה-VVD, שלא ביקרה בהתנחלויות, להחליט בעצמם באלו מקומות יבקרו.

    (מקור: NRC, Elsevier)

     

    ההולנדים אומרים “לא” לתרומת איברים

    המשרד לבריאות הציבור פנה באוקטובר לתושבי המדינה בבקשה שיצהירו אם הם מאפשרים או מתנגדים לתרום את אבריהם לאחר מותם. מנתוני המשרד, במהלך שבוע תרומת האיברים שנערך בין 10 ל-17 באוקטובר, בחרו 26,000 איש להצהיר כי הם מתנגדים לתרום את איבריהם. 11,000 איש נוספים שינו את בחירתם מ”כן” ל”לא”. זו הפעם הראשונה בתולדות שבוע תרומת האיברים שבה עלה מספר המסרבים על מספר המסכימים.

    כאלף בני אדם נמצאים עתה ברשימת ההמתנה לתרומת איברים מצילת חיים. בשנת 2015 הצילו 265 תורמי איברים את חייהם של 759 אנשים. יוזמת החוק של D66 שעליה כתבנו כאן עדיין לא נידונה בבית הראשון של הפרלמנט. על פי החוק הקיים היום, לא ניתן להשתמש באיבריו של נפטר לתרומה, אלא אם נתן לכך את הסכמתו המפורשת בחייו. הצעת החוק החדשה מבקשת לשנות את ברירת המחדל כך שניתן יהיה לתרום את האיברים, אלא אם כן הצהיר המת במפורש על התנגדותו לכך.  

    (מקור: NRC, ואתר העמותה לתרומת איברים)

    חדשות החיות: התמונה הזוכה

    הצלם טים ליימן הוא הזוכה בתחרות צילומי הטבע השנתית של המוזיאון הלאומי להיסטוריה בלונדון השנה. צילום טוב הוא תמיד עניין של מצלמה במקום הנכון ובזמן הנכון – וגם קצת ידע והבנה של הנושא והיכולת לחזות את ההתנהגות של האובייקט המצולם. טים ליימן ידע שגיבור התמונה שלו, קוף-אדם מסוג אורנגאוטן, לא יוכל לעמוד בפני התאנים שהדרך היחידה להגיע אליהן, היה לטפס על העץ בפארק הלאומי בבורניאו. התוצאה היפהפיה לפניכם.

    tim-laman-wildlife-photographer-of-the-year-grand-title-winner

    בין הפיינליסטים נמנו גם הצלמים ההולנדים יאספר דוסט (Jasper Doest) בקטגוריית היונקים, יוריס ואן אלפר בקטגוריית צילום מתחת למים ודירק הוגנסטיין (Dirk Hoogestein) בקטגוריית הצלם הצעיר ביותר המיועדת לצלמים בני 10 ומטה.

    התערוכה המונה 100 צילומים נפתחה השבוע במוזיאון בלונדון. בחודש יוני תגיע התערוכה למוזיאון Naturalis בליידן. פתחו יומנים ורשמו!

  • דאצ’ניוז: חוק חדש לתרומת איברים – מה חשוב לדעת

    אם תעבור הצעת החוק באופן סופי, כולנו נהיה תורמי איברים כברירת מחדל. איך זה יתבצע, האם המהלך צפוי לקצר את התורים להשתלות ומי בכל זאת יגיד את המילה האחרונה. הגר שפריר עושה סדר

    השבוע נפל דבר בהולנד: חברת הפרלמנט פיה דייקסטרה, יחד עם חבריה לסיעת D66, הצליחו להעביר בבית השני הצעת חוק שאם תאושר באופן סופי, תהפוך את מערכת תרומת האיברים על פיה. על פי הצעת החוק, כל נפטר ייחשב לתורם איברים, אלא אם הצהיר מפורשות שאינו מוכן לתרום את איבריו לאחר מותו (Opt-out). הצעת החוק אושרה על חודו של קול: 75 חברי פרלמנט הצביעו בעד, 74 הצביעו נגד (אחד מחברי המפלגה למען החיות, שמתנגד להצעת החוק, התעכב ברכבת ולא הגיע בזמן להצבעה).  

    עוד בעניין: מה קורה לדם שלנו אחרי שאנחנו תורמים בהולנד?

    חשוב לציין כי עדיין אין ודאות כי הצעת החוק תהפוך לחוק של ממש, שכן הבית הראשון של הפרלמנט (Eerste Kamer) הוא שיכריע באופן סופי אם החוק יעבור. על מנת שהדבר אכן יקרה, דרושים 38 סנאטורים שיתמכו בחוק בבית הראשון. נכון לעכשיו, ידוע רק על 33 סנאטורים שיצביעו בעד החוק בבית הראשון.

    על פי המערכת הקיימת כיום, אנשים בוחרים אם הם מעוניינים לתרום את איבריהם לאחר מותם (בשיטת Opt-in, בדומה לכרטיס אד”י הנהוג בישראל). ניתן לעשות זאת בקלות באתר orgaandonatie.nu, שם ניתן לקבל מידע, להשלים את התהליך באופן מקוון או דרך הדואר. כלומר, ברירת המחדל היא הימנעות מתרומת איבריו של המת. תומכי החוק מבקשים לשנות את ברירת המחדל. 

    המתנגדים טוענים כי הצעת החוק פוגעת בזכות חוקתית טבעית – זכות ההגדרה העצמית. לפי זכות זו, רשאי כל אדם להחליט באופן חופשי ובלא התערבות חיצונית על האופן שבו הוא מעוניין לחיות את חייו. בראיון שהעניקה חברת הפרלמנט דייקסטרה, אמרה: “אם אינני בחיים עוד, הרי שזה עניין גמור וסופי. באופן אישי, אני סבורה כי אין לי יותר יכולת להחליט על שלמות גופי”.

    מחסור חמור בהולנד

    סעיף 11 בחוקת הולנד קובע כי כל אדם רשאי להחליט מה ייעשה בגופו, אילו טיפולים רפואיים ותרופות יינתנו לו, ועוד. אין לממשלה אפשרות ליטול זכות זו ממנו, אלא אם נקבעו בחוק יוצאים מן הכלל. משמעות הדבר היא, שאם יאושר החוק בבית הראשון, הרי שהממשלה תהיה רשאית לקבוע כי תרומת איברים היא בבחינת יוצא מן הכלל.

    אבל למה בכלל נחוץ חוק כזה? הסיבה המרכזית היא שבהולנד, בהשוואה למדינות אחרות באירופה, קיים מחסור חמור באיברים להשתלה. הנה כמה נתונים מעניינים משנת 2015:

    • בשנת 2015 נערכו בהולנד 938 השתלות כליה, 148 השתלות כבד, 78 השתלות ריאה, 54 השתלות לב ו-35 השתלות לבלב.
    • כ-60% מהאזרחים טרם נתנו את הסכמתם לתרום את איבריהם לאחר מותם. משמעות הדבר שהם מותירים את ההחלטה על כך בידי בני משפחתם שייוותרו מאחור.
    • על פי הדו”ח השנתי של מרשם האיברים להשתלה, אחד מכל שלושה בני משפחה נתן רשות לתרום את איבריו של בן משפחתו שנפטר.
    • ב-8% מהמקרים החליטו בני משפחת הנפטר שלא לאפשר את תרומת איבריו, אף על פי שהנפטר, בעודו בחיים, נתן את הסכמתו לכך.
    • יותר ממחצית מהאיברים הנתרמים מגיעים מאנשים חיים, התורמים לבן משפחה חולה כליה או חלק מהכבד על מנת להצילם.

    העניין מסובך מכפי שנדמה. יש הסבורים כי שינוי השיטה הקיימת בהולנד עלול להפחית תרומת איברים מצד אנשים בעודם בחיים, ולהביא למצב של עודף באיברים מסוימים. מגמה יחסית כזו ניכרת במדינות אחרות עם מערכת בה ברירת המחדל היא תרומת איברים (Opt-out).כמובן שקשה לדעת מה תהיינה ההשלכות בהולנד, עד שלא יאושר החוק. מאידך, הצעת החוק החדשה טומנת בחובה תקווה כי התנאים המחמירים שבהם נדרשים חולים לעמוד כדי להיות מועמדים להשתלה – תנאים הנובעים בין היתר ממחסור באיברים – ירוככו בעקבות החוק החדש, וכי הסיכוי שלהם לזכות באיבר מתאים יגדל. זאת, מאחר שהחוק יביא להגדלת חלקה של הולנד כתורמת איברים בקרב מדינות אירופה המשתתפות בתכנית Eurotransplant לפיה מדינה הזקוקה לכך מקבלת איברים לתרומה ממדינות אחרות בשווה למספר האיברים אותם תרמה למדינות אחרות.

    למה עלינו לצפות אם החוק יאושר? למכתב שיישלח אלינו בדואר, שבו נידרש לבחור מה יקרה עם איברינו לאחר מותנו. אם לא נגיב, יישלח אלינו מכתב תזכורת. אם לא נמסור את תשובתנו כעבור שישה שבועות, ניחשב אוטומטית לתורמים. בכל מקרה, גם אם אישרנו והצהרנו על רצוננו לתרום את איברינו, זכות ההחלטה הסופית נתונה לבני משפחתנו. אז למה זה חשוב? בני המשפחה נדרשים לקבל את ההחלטה בשעה קשה ביותר, למעשה עם קבלת הבשורה המרה. הצהרה שלנו עשויה להקל עליהם להחליט.

    לחומרים נוספים:

    • כתבה ששודרה בתוכנית Een Vandaag ביום שישי האחרון סקרה את התגובות השונות להצעת החוק. הכתבה מצאה שאזרחים רבים שבעבר נתנו את הסכמתם, חתמו על סירוב עם היוודע אישור הצעת החוק…
    • ומכיוון שמדובר בנושא שלרובנו הוא לא קל, אני ממליצה לכם לצפות בהרצאת ה-TED המרתקת של פרופ’ דן אריאלי שתאיר לכם כמה נקודות חשובות על רציונליות וקבלת החלטות ותשפוך אור על ההבדל הדק שבין Opt-in ל-Opt-out (דקה 5:00 עד דקה 9:20 נוגעת בדיוק בנושא הזה):
    •  

       

       

    •  (מקורות: NRC, חוקת הולנד, Eurotransplant, Een Vandaag)