במסגרת המדור שירים מכאן, בני זוג של ישראלים בהולנד מוזמנים לבחור שיר הולנדי שהם אוהבים, ולספר לנו מדוע כדאי לישראלים בהולנד להכיר אותו. זה יכול להיות שיר עַם, שיר פופ, שיר ילדים או שיר משוררים, מה שבא לכם. אנחנו נתרגם את השיר לעברית ונפרסם אותו כאן עם דברי פתיחה קצרים.
הפעם מתארחת במדורינו הנריקה אשר בחרה עבורנו את השיר הנוסטלגי ‘הכפר’ – het dorp של וים סונפלד (Wim Sonneveld). זהו שיר הולנדי קלאסי שמעלה דמעה בכל מי שהיה כאן בהולנד בתקופה של הקוקו והסרפן שבה חבר היה חבר. אולי הגירסה ההולנדית להיו זמנים משולבת בזכרון יעקב שלי.
‘הכפר’ יצא לראשונה בשנת 1974, אך הוא נכתב כבר בשנת 1965, ומבוסס בעצם על שיר צרפתי משנת 1930. כך שמדובר פה למעשה על הנוסטלגיה של הנוסטלגיה. שימו לב שהוא ‘מתלונן’ על ‘הנוער של היום’ עם תסרוקות הביטלס שלו המפזז לצלילי מוזיקת הקצב… אבל המילים האלמותיות נוגעות בכל אחד אשר מתגעגע לימי ילדותו ולעולם הולך ונעלם.
הנריקה וגל נפגשו בתור סטודנטים בפאב אירי בברמינגהם, אנגליה. זה היה מתישהו בשנת 1997-8. לאחר מכן הם גרו בקיבוץ ליד ים המלח, טיילו באפריקה, במרכז אמריקה ובאירופה, ולבסוף השתקעו בוייספ (Weesp) בשנת 2001. מאז הם פה, עובדים שניהם בחברת הטיולים שלהם איזי ריידר אמסטרדם. יש להם שלושה ילדים. תם 13, מאיה 9 ואילן בן 4.
בחרתי את שירו של וים סוננפלד, אומרת הנריקה כי זהו שיר אשר מחזיר אותי לילדות, לחווה ולכפר בה גדלתי. הרגשת נוסטלגיה לילדות כפרית פשוטה ומאושרת.
אנחנו ממשיכים בפינה החדשה שלנו: שירים מכאן. במסגרת הפינה, בני זוג של ישראלים בהולנד מוזמנים לבחור שיר הולנדי שהם אוהבים, ולספר לנו מדוע כדאי לישראלים בהולנד להכיר אותו. זה יכול להיות שיר עַם, שיר פופ, שיר ילדים או שיר משוררים, מה שבא לכם. אנחנו נתרגם את השיר לעברית ונפרסם אותו כאן עם דברי פתיחה קצרים.
היום מתארח בפינתנו רפי, שבחר את אחד השירים האייקונים של הולנד של המאה ה21 – Het land van של פרנס הגבוה ובאס ב (Lange Frans en Baas B). אין הולנדי בשנות העשרים, שלושים ואפילו ארבעים לחייו שלא מכיר את השיר הזה ולרוב גם יודע את המילים. סוג של המנון צעירים מודרני, שיש המזילים אפילו דמעה כאשר הם שואגים אותו באחד הפסטיבלים. לאיזה שיר ישראלי נשווה אותו? אולי לשירת הסטיקר של הדג נחש שפוגש את שבט אחים ואחיות.
שימו לב שגם הזמר אנדרה האזס מהפעם הקודמת מוזכר בשיר הזה.
רפי (46) הכיר את קריסטינה בישראל כשהגיע לביקור לפני 11 שנה. אחרי שחזר להולנד, הם המשיכו בשיחות סקייפ יומיות, “מהרגע שנכנסנו כל אחד לביתו ועד שהלכנו לישון”. במשך השנה הזו טסו אחד אל השניה כמעט כל חודש. הם בעיקר נהנו להשמיע אחד לשניה את המוזיקה האהובה עליהם. “מבחינת שנינו מוזיקה היא מצרך חשוב ביותר לנפש האדם! היא תופסת מקום נכבד בחיי המשפחה שלנו!”
יחד עם בנם ריי, הם שרים ורוקדים לעיתים קרובות, ובעיקר מקשיבים המון למוזיקה מכל הסוגים.
רפי בחר בשיר זה, למען קוראי דאצ׳טאון, כי הוא מתאר, לדבריו, את הולנד בצורה הטובה ביותר. “השיר מדבר על נושאים חברתיים ופוליטיים בעבר ובהווה של הולנד, ומספר גם על היופי וגם על הכיעור של הולנד, בנימה חיובית ומיד גם שלילית. השיר סוקר מאורעות חשובים, אבל בסופו של דבר, אם תקשיבו טוב למילים, הוא מרגש ומלכד!”
בשנת 2019 Lange Frans & Baas B התאחדו וחידשו את השיר, ושינו מעט את שם השיר ל “Het Land Van Vriendschap”, והוסיפו מספר בתים בנושאים אקטואלים, כולל רצח אנה פאבר ונפילת המטוס המלזי.
ארצם של / Het land van – Lange Frans en Baas B. (2005)
אני בא מארצם של פים פורטוין ופולקרט ואן דה ח.
ארצם של תיאו ואן גוך ומוחמד ב.
ארצם של הקרוקטים והפריקנדלים
שגם על החוף בספרד אפשר להזמין אותם
אני בא מהארץ שבא אייר-מקס אף פעם לא יוצאים מהאופנה
היום אנחנו מתחילים בפינה חדשה – שירים מכאן: שירם של בני הזוג. במסגרת הפינה הזו, בני זוג של ישראלים בהולנד מוזמנים לבחור שיר הולנדי שהם אוהבים, ולספר לנו מדוע כדאי לישראלים בהולנד להכיר אותו. זה יכול להיות שיר עם, שיר פופ, שיר ילדים או שיר משוררים. אנחנו נתרגם את השיר לעברית ונפרסם אותו כאן עם דברי פתיחה קצרים.
את הפינה מתכבד לפתוח מארק, אשר בחר עבורנו את שיר הפאבים ההולנדי האולטימטיבי – היא מאמינה בי, של הזמר אנדרה האזס, שהוא אולי זוהר ארגוב ההולנדי.
מארק (48) בן-זוגה של דנה (43). הוא הולנדי, היא ישראלית לשעבר. הם נפגשו לפני ארבע וחצי שנים בישראל, ובמשך שלוש שנים היתה להם מערכת יחסים long distance, והם טסו כל חודש זה לזו. בדצמבר הילדים (שלושה), דנה, (ואפילו בעלה לשעבר!) עברו סופית להולנד, לאזור מאסטריכט. למארק חברת סחר לאספקת צנרת מתכת ודנה בדיוק עומלת על פתיחת עסק לייצוא פריטי וינטג’. מאושרים מכל רגע!
מארק בחר בשירZe gelooft in mij. של הזמר Andre Hazes. הוא מסביר שקודם כל אנדרה האזס הוא זמר הפולקלור מספר אחד בהולנד, ונראה לו חשוב שנכיר אותו. הוא בחר את השיר, כי זה השיר שלו שהוא הכי אוהב. ככה פשוט.
אנדרה האזס – היא מאמינה בי / Andre Hazes – Ze gelooft in mij
כל מי שגר בהולנד כבר כמה שנים, להוציא אולי את האמסטרדמים שלא יצאו מעולם מגבולות ה-A10 , בוודאי שם לב לתופעה המוזרה של הכמות הבלתי נתפסת של דיאלקטים בהולנד. כלומר, שפה אשר נשמעת באופן כללי כמו הולנדית, אך בכל זאת שונה ממנה באופן ברור ומהותי. הדבר בולט בעיקר בפרובינציות הדרומיות כמו לימבורח, זיילנד ובראבנט, ולפעמים נראה שבכל כפר ובכל אוסף בתים הצמוד לתחנת רוח, מדברים דיאלקט שונה מעט. כישראלים, התופעה הזאת נראית לנו מוזרה ביותר – אנחנו מקסימום מכירים את זה שמי שאומר עג’ואים (במקום גוגואים) ומא-אתיים (במקום מאתיים) כנראה גדל בירושלים. אבל האפשרות שאדם שגדל בחדרה ידבר צורה שונה של עברית מאשר אדם שגדל בשדרות, תישמע לנו בלתי הגיונית, לא כל שכן אדם שגדל בשדרות לעומת אדם שגדל בדימונה השכנה. אבל זהו בדיוק המצב בהולנד. כך למשל הדיאלקט של הכפר בארלו בלימבורח שונה למדי מהדיאלקט של היישוב טייחלן שנמצא ממש מעבר לנהר המאס, במרחק אווירי של פחות מקילומטר אחד. גם בין הכפרים וולווייק ודרוטן שנמצאים ליד פארק האפטלינג בבראבנט מפריד רק קילומטר אחד, אך הדיאלקטים שלהם שונים מאד. בכפרים רבים בהולנד וגם בערים רבות, נעשה שימוש ממש יומיומי בדיאלקט בתור השפה המדוברת, גם על ידי ילדים. כך למשל בכפר אורק (Urk) שבפלבולנד, המונה 21,000 תושבים, מדברים אורקס (Urks) ובכפר שכבר הזכרנו – טייחלן (Tegelen) שבלימבורח, המונה 15,000 תושבים, מדברים טייחלס (Tegels). עם זאת, כל דוברי הדיאלקטים מדברים גם הולנדית “תקנית” וזוהי גם השפה שבה נערכים הלימודים בבתי הספר. על פי ההערכות, כ-18% מההולנדים מדברים כיום דיאלקט באופן יומיומי, אך באיזורים מסויימים כמו לימבורח וזיילנד, המספר הזה מגיע לכ-70% מהתושבים.
ניתן להבדיל בין דיאלקט למבטא, ובין דיאלקט לשפה. גם האמסטרדמים שביננו (שמדברים הולנדית) מכירים את המבטא הכבד של בני המקום הותיקים, שמתאפיין למשל בהגייה של האות ס במקום ז, כמו במשפט הידוע “Ik sag de son in de see saken” במקום “Ik zag de zon in de zee zaken” (ראיתי את השמש שוקעת בים). ההגייה של f במקום v כמו באמסטלפיין במקום אמסטלויין. כך גם לאזורים רבים בהולנד יש מבטאים המאפיינים אותם, כולם מכירים למשל את ה-ח’ הרכה (zachte G) אשר מאפיינת את פרובינציות בראבנט ולימבורח.
ניתן להקביל הבדלי הגייה שכאלה לח’ וע’ ‘מזרחית’ בעברית, או ל ר’ גרונית או מתגלגלת, וכדומה. אלה הם הבדלי מבטא שבהן אות מסויימת, או הברה מסויימת נהגית בצורה שונה, אך המילה עצמה, וחשוב מכך, המשמעות של המילה לא משתנה. בישראל, מבטאים שונים יסגירו בעיקר את ארץ המוצא של הדובר (או של הוריו) ולא את אזור המגורים בארץ. אך בהולנד כמעט לכל עיר, ובוודאי לכל פרובינציה יש מבטא והגייה המאפיינים אותה. הדיאלקט לעומת זאת כולל הבדלים ממשיים לא רק בהגייה אלא באוצר המילים ממש, ולעיתים גם במבנים התחביריים – כלומר בסדר המילים, או בדרך שבה משפט מסוים נאמר. מתי נאמר שהדיאלקט הוא ממש שפה שונה? הרי גם בין גרמנית להולנדית יש דמיון במילים רבות וגם במבנים תחביריים מסויימים. ההבדל בין דיאלקט לשפה הוא פחות ברור ונקבע לעיתים מסיבות שרירותיות או פוליטיות. כאשר מספר ההבדלים באוצר המילים ובחוקי התחביר עובר סף מסויים, נאמר שזוהי ממש שפה שונה. כך למשל השפה של אזור פריסלנד הצפוני, שנקראת פריס (Fries), נחשבת שפה שונה ולא עוד דיאלקט מני רבים. זה כך גם כיוון שההבדלים בינה לבין הולנדית רבים יותר מאשר בין ההולנדית לדיאלקטים אחרים וגם כיוון שלתושבי פריסלנד חשוב מאד להגדיר את שפתם כשפה שונה. גם הפלמית, אותה מדברים בחלק הצפוני של בלגיה, נחשבת לשפה שונה, למרות שההבדלים בינה לבין ההולנדית קטנים למדי ומבחינה לשונית גרידא היה ראוי יותר לראות בה דיאלקט.
כמה דיאלקטים יש בהולנד?
אז כמה דיאלקטים שונים יש בהולנד? מכון מיירטנס (Meertens Instituut) מתמחה בחקר השפה ההולנדית באופן כללי, ובפרט בנושא הדיאלקטים המדוברים במדינה. בשנת 2008 פורסמו שני אטלסים שונים של הדיאלקטים בהולנד. אחד מהם מוקדש למבנים תחביריים ועל פיו יש בהולנד כ-267 דיאלקטים שונים, והשני מוקדש לשוני באוצר המילים, ועל פיו יש לא פחות מ-613 דיאלקטים שונים במדינה.
כיצד נוצרו הדיאלקטים?
הדיאלקטים השונים הם למעשה עתיקים יותר מן ההולנדית המודרנית. נראה שכבר בימי הביניים דוברו באיזור (כמו גם באירופה כולה) דיאלקטים רבים ושונים. דווקא השפה הרשמית אשר מאחדת אותם לשפה אחת ואשר מזוהה עם המדינה כולה היא תופעה מודרנית יותר. בעבר, ניתן היה בהחלט להבין את התופעה הזאת מאחר ורוב האנשים נולדו וגדלו באותו כפר שבו נולדו הוריהם והורי-הוריהם ובאופן כזה ניתן להבין ששינויים בשפה כמו הגיה מסויימת, שימוש במילים מקוריות ואופייניות לאזור, ושימוש בביטויים מסויימים, נשמר לדורי דורות עד שהוא מתקבע והופך לדיאלקט אשר מזוהה עם כפר או עיר מסוימת. אולם בימינו, לפחות כיהודים וכישראלים, אנחנו מופתעים לגלות שבמקומות רבים עדיין אנשים נשארים לגור באותו אזור שבו גדלו אבות-אבותיהם.
איך זה שהדיאלקטים לא נעלמים?
כדי שדיאלקט מסוים יישמר, ולא יעלם עם השנים והדורות, צריך שיתקיימו שני תנאים. הראשון הוא כאמור שלא תהיה הגירה רבה מתוך האיזור לאיזורים אחרים. כלומר שכמות נכבדת מספיק של הילדים, הנכדים, והנינים בני המקום ימשיכו לגור באיזור. התנאי השני הוא שהשפה תמשיך להיות מדוברת באופן יחסית יומיומי גם עם הילדים. שפה שלא נעשה בה שימוש טבעי – בעיקר כלפי ילדים, סופה להיעלם עם הזמן. האם זה המצב בהולנד? האם כולם כל כך אוהבים את המקום בו נולדו ומעדיפים להישאר בו ולגדל בו את ילדיהם, ולא לעבור לעיר אחרת בשם הסקרנות, העבודה או האהבה? נראה שבמקומות רבים בהולנד זה אכן כך. רוב ההולנדים כנראה מרוצים ממה שהאיזור שלהם נותן להם, ואינם מרגישים צורך לנדוד יותר מדי. המפה באה, גם היא תוצאה של מחקר של מכון מיירטנס, מראה זאת בבירור:
במפה זו ניתן לראות את אחוז התושבים באיזור מסוים, בקבוצת הגיל 30-50, אשר גם ההורים של סבא וסבתא שלהם גרו באותו יישוב עצמו! ניתן לראות שבאיזורים רבים בהולנד האחוז הזה גבוה למדי, ובכפרים מסוימים, כמו אורק למשל, שהזכרנו קודם, כ54% מהתושבים בני 30-50 הם בני דור רביעי ויותר במקום! אין לנו אלא להסיק שההולנדים אוהבים להישאר במקום שבו נולדו, ובמקרה הטוב הם ‘מהגרים’ אל הכפר השכן.
שפה וזהות
הדיאלקט מזוהה לעיתים עם מעמד נמוך, ובמקרים מסוימים ההורים יבקשו מילדיהם לא לדבר ביניהם דיאלקט כאשר הם מבקרים בעיר הגדולה, או כאשר הם מתארחים אצל חברים באיזור אחר, אולם במקרים רבים הדיאלקט הוא גם מקור לגאווה ולהרגשת שייכות. כך למשל שר הזמר חוס מייוויס, בשיר המפורסם שלו – בראבנט:
אני מתגעגע לחום / של הקפה השכונתי / ולדבר עם אנשים / ב-ח’ רכה.
ייתכן שהדיאלקט עצמו הוא לכן לא רק תוצאה של הישארות של דורות צעירים באיזור בו נולדו, אלא גם הסיבה לדבקות הזו – כמו הישראלים אשר מתגעגעים לשמוע עברית כבר אחרי מספר שבועות בחו”ל, כך גם דוברי הדיאלקט מרגישים בבית רק בין אלה אשר מבינים אותם ומדברים כמוהם. אילו רק הקיבוצים היו משכילים לפתח דיאלקט משלהם – אולי גם אצלהם הדורות הצעירים היו נוטים יותר להישאר במקום בו נולדו ואותו הקימו הסבים שלהם. אבל בשביל זה צריך שיעברו כנראה כמה מאות שנים.
יש לכם עוד שאלות או סיפורים על הדיאלקט באיזור שלכם? כתבו לנו.
לוחות הברית החקוקים בחזית מבנה בית הכנסת הישן בניימכן
השפה היא אחד הדברים הראשונים המשפיעים על תיירים בארץ זרה. את מסתובבת כמו אליס בארץ הפלאות. הכל זר, שונה, לא תמיד מובן ולעיתים מוזר. כתיירת זה יכול להיות מהנה ואף משעשע, אך כמהגרת בארץ זרה החוויה מקבלת מימד שונה. התחושה של עליסה בארץ הפלאות מתפוגגת כעבור מספר חודשים, ארץ הפלאות הופכת לארץ היום-יום ואת צריכה ללמוד להסתדר.
אני זוכרת את עצמי מתהלכת ברחובות העיר, שומעת סביב אנשים מדברים ולא מבינה דבר. שלטי החנויות זועקים לעברי מילים ארוכות בלתי ניתנות לפענוח, שמות הרחובות לא מעוררים בי שום קונוטציה והאנגלית לא מספקת כדי ליצור קשרים אמיתיים. תחושת זרות, ניכור ואי שייכות היו המוטיבציה להחלטה שלי ללמוד הולנדית ברמה גבוהה.
ככל שההולנדית שלי הלכה והשתפרה וככל שתחושת הזרות הלכה ופחתה, הלכה וצמחה לה תופעה חדשה: כל זיהוי של סממן יהודי/ישראלי במרחב הציבורי ובנוף העירוני עורר בי שמחה עולצת. לשמע עברית בפארק המקומי בניימכן נעצרתי ובהיתי בפליאה במשפחה שישבה על הדשא לפיקניק. לוחות הברית החקוקים בחזית מבנה בית הכנסת הישן בעיר מושכים את עיני גם בפעם האלף כשאני חולפת לידם . שלט בהולנדית עליו השם “פתח-תקווה’” מיד תופס את עיני ומעורר סקרנות.
אם תרימו את הראש ותפקחו את העיניים כשאתם הולכים ברחוב בעיר הולנדית גדולה, יש סיכוי טוב שתיתקלו באותיות עבריות ובסמלים יהודיים. בואו נצא למסע בהולנד ונזהה את הסממנים היהודיים במרחב בהשראת הספר “עברית ברחוב” (‘Hebreeuws op Straat’). את הספר ערך פרופסור אמריטוס אלברט ואן דר היידה, פרופסור ליהדות ושפות שמיות באוניברסיטאות ליידן ואמסטרדם. במשך שנים ארוכות עסק פרופסור ואן דר היידה בהקניית השפה העברית העתיקה והמקראית לסטודנטים, וכיום כשהוא בפנסיה הוא עוסק בתרגום ספרות קלאסית מודרנית מעברית להולנדית. בין השאר, הוא מתרגם את סיפורי ש”י עגנון, מנדלי מוכר ספרים ואורי ניסן גנסין.
פרופסור אמריטוס אלברט ואן דר היידה, פרופסור ליהדות ושפות שמיות באוניברסיטאות ליידן ואמסטרדם
פרופסור ואן דר היידה שמח לשוחח עמי על הספר, על עבודתו, ועל הסיבה למשיכתו לשפות שמיות ובכלל זה עברית.
“כבר מילדות נמשכתי לשפות שונות. כילד טיילתי הרבה עם הוריי במקומות שונים בעולם. אני זוכר שביקרנו באפריקה ושם ראיתי לראשונה כתובת בשפה הערבית שמשכה את תשומת לבי. העתקתי את המילים על פיסת נייר ואחר כך ניסיתי לפענח את משמעותן. בתיכון (גימנזיום) היתה אפשרות ללמוד שפות עתיקות וגם עברית וכך נחשפתי לשפה. ההתעניינות שלי בשפות הלכה וגדלה ונרשמתי ללימודי שפות שמיות באוניברסיטה. על הקהילה היהודית ועל תולדות העם היהודי לא ידעתי אז כמעט דבר. רק כסטודנט התחלתי ללמוד על ההיסטוריה של היהודים ועל היהדות.
את צודקת בכך שאני שונה בנוף האקדמי בתחום הזה. רוב הקולגות שלי הגיעו משני עולמות תוכן – התיאולוגי או היהודי. הסטודנטים רובם (אם כי יש יחסית מעט) באים או מרקע כנסייתי, או מרקע יהודי גם אם בעברם הרחוק, או כאלה שפשוט רוצים ללמוד שפה”.
ומדוע נמשכת אתה לעברית?
“השפה העברית מכילה בתוכה את כל ההיסטוריה של העם היהודי וניזונה מהשפעות שונות כמו התלמוד והיידיש. מרתק אותי ללמוד על הדינמיות של השפה, על איך היא נשמרה לאורך אלפי שנים ועל כך שהוחייתה בארץ ישראל. לצערי השליטה שלי בשפה המדוברת לוקה בחסר ואת שפת הרחוב אינני מכיר כלל. העובדה שהעברית היא שפה חיה ודינמית משמחת אותי”.
פרופסור ואן דר היידה שימש גם כעורך כתב העת א”ב (Alef Beet) של האגודה לקידום העברית בהולנד (Vereneging Hebreeuws). כן, יש דבר כזה. האגודה מוציאה לאור את כתב העת פעמיים בשנה, והוא מיועד לחובבי השפה העברית, מהאקדמיה ומחוצה לה. בחגיגות עשרים שנה לארגון הם הוציאו לאור ספרון שעסק במופעיה הכתובים של השפה העברית ברחוב ההולנדי. צוות של שבעה גמלאים שיתף את כל חברי הארגון במציאה ותיעוד של כתובות עבריות בהולנד וכך נולד הספרון הזה שיצא לאור בשנת 2010.
בואו נצלול את תוך הספרון ואל הדוגמאות המעניינות שבו.
ניתן לחלק את הכיתוב בשפה העברית בהולנד למספר סוגים, רובם קשורים לעבר של הקהילה היהודית. נתייחס לכתובות עבריות על גבי חזיתות בתי כנסת ושערי בתי קברות, אנדרטאות, וקבוצה קטנה של מופעים אחרים ויוצאי דופן.
בית הקברות Vierlingsbeek
השער האחרון
גם בכניסה לבתי קברות יהודיים יהיה לעתים קרובות כיתוב בעברית משולב בשער. בבתי קברות בהם יש גם מבנה, יופיע כיתוב בעברית גם על חזית המבנה (בית טהרה). הכיתוב יהיה גם הוא ציטוט מתאים מהתנ”ך.
בית הקברות בכפר פירלינגסבייק שבצפון ברבנט Molenweg Vierlingsbeek
בשער דוגמת מגן דוד ולצדו כתובת בעברית: “עיני עיני ירדה מים על אלה שנסחבו מביתם וימותו מזנאים ומשדדים”.
כתובת מבית הקברות בזאלטבומל Zaltbommel שהוסרה ממקומה והוטבעה בקיר מיוחד
עוד מופע שאינו מופיע בספר (ואליו הגעתי בזכות חברתי נורית סמפסון) הוא אבן חזית של בית הקברות בזאלטבומל Zaltbommel שהוסרה ממקומה והוטבעה בקיר מיוחד בחצר הטירה במקום. בקיר הוטבעו אבני חזית בעלiת משמעות היסטורית מקומית. פרופסור ואן דר היידה שמח לשמוע על כך וקיבל ממני את המידע כדי להוסיפו באתר כהשלמה לספר.
הכתובת: אני אמית ואחיה
עברית ממעוף הציפור
יד זיכרון ליהודי דורדרכט שנספו בשואה – רק מי שירים את הראש יראה
בהולנד ניצבות אנדרטאות זיכרון רבות הקשורות לקהילה היהודית ולחבריה, החל מאבן זיכרון קטנה ועד לאנדרטה גדולה ומרשימה. לא כולן מכילות כיתוב בעברית אך יש לא מעט שכן. יש אנדרטאות שנבנו מיד לאחר המלחמה ובהן כאלה עם שמות תושבי המקום שנספו. רוב האנדרטאות נבנו בשלושים השנים האחרונות ומכילות מעט אם בכלל מילים בעברית.
מופע מעניין שנתקלתי בו בעיר דורדרכט ואינו מופיע בספרון (מופיע בהשלמות לספרון באתר האגודה) הוא למעשה חלק מיד זיכרון ל-221 יהודים תושבי העיר אשר נרצחו בשואה. בתוך מבנה בית העירייה הישן הוקמה מצבה ועליה שמות כל הנספים וטקסט בהולנדית ובעברית. המעניין הוא דווקא החלק החיצוני של האנדרטה. מעין קוביה כחולה אשר צמודה לקרן חזית הבניין כך שרק שלוש פאות שלה חשופות. על אחת מהן חרוט מגן דוד, על השנייה המילים “והגדת לבנך” ועל השלישית התרגום להולנדית. רק מי שירים ראשו למעלה יבחין בקוביה המיוחדת הזאת.
בבית הכנסת בעיר המבצר בורטנייה (Bourtange) בפרובינציית חרונינגן על הגבול עם גרמניה, ישנה כתובת מעניינת נוספת. בשנת 1989 הוצבה שם אבן זיכרון לזכר 46 יהודי המקום שנשלחו למותם בגרמניה, הכוללת שני פסוקים מספר דברים (כה, פסוקים יז,יט):
לוח זיכרון ל-46 יהודי העיר שנספו בשואה, בבית הכנסת בעיר המבצר בורטנייה (Bourtange)
שיר ישראלי על הקיר
שיר של יוסף שריד על קיר בליידן
נדירים יותר הם מופעים אחרים של עברית במרחב הציבורי בהולנד, כאלה שאינם קשורים בהיסטוריה היהודית המפוארת או העגומה של הולנד. פעם או פעמיים נמצאו כתובות גרפיטי בעברית. בליידן ריסס פעם סטודנט תמהוני לשפות שמיות את הכתובת “ישוע מלך ישראל”.
עם זאת, יש כמובן מילים רבות מן העברית אשר מופיעות בכיתוב הולנדי. למשל, שמות תנכיים המופיעים על גבי מבנים פרוטסטנטיים: Rehoboth, Eben Haëzer, Pniël of Elim. ויש גם חנויות עם שמות בעברית: Sjofar, Sjaloom of Chananja.
מופעים נוספים הם של מילים בודדות כמו המילה “כשר”, אולי המילה הכי שכיחה במרחב הציבורי. היא מופיעה על דלתות מסעדות וחנויות ומייצגת שתי פונקציות: גם פונקציה אינפורמטיבית (למי שרוצה לאכול או לרכוש מוצרים כשרים) וגם פונקציה בידולית (כאן יש אוכל מיוחד, אוכל יהודי).
ואולי המופע המיוחד ביותר הוא במסגרת מיזם “שיר על הקיר” בעיר ליידן, שם מוצג שיר בעברית על חזית בית ברחוב Herengracht 47. השיר נכתב על ידי המשורר והמלחין הישראלי יוסף שריג אשר נהרג במלחמת יום כיפור. הוא היה חבר קיבוץ בית השיטה, נשוי ואב לשניים. לישראלים הוא מוכר בזכות שירו “אור וירושלים” (“ראיתי עיר עוטפת אור…”). השיר “מאזניים” נכלל בספר שירים קטן אשר יצא לאור בהולנד בשנת 1983 וקיבל חיים מחודשים במסגרת המיזם 101 שירים על בתים, שבו נכתבו שירים בשפות שונות ובאופנים שונים על קירות מבנים בעיר.
להמשיך לחפש דרישת שלום מהבית
לסיום, שאלתי את פרופסור ואן דר היידה מהי הדוגמה המיוחדת ביותר עבורו מתוך הספר. הוא התקשה לבחור דוגמא אחת, אך לבסוף בחר כתובת שאותה הוא עוד זוכר מימי מגוריו באמסטרדם.
“דוגמה מעניינת עבורי היא ברחוב Rapenburgerstraat 171 באמסטרדם. הכתובת נמצאת על בית היתומות היהודי, במקום בולט לעין וניתן לראותה מהרחוב. הכתובת קשורה להיסטוריה היהודית באמסטרדם, ושופצה בשנת 2003 ביוזמת דרי המקום. עבור חדי עין והבנה מעניין לציין שהיא מכילה כנראה טעות. במקום המילה ‘הגיעו’ נכתבה המילה ‘הניעו’ וכך נוצר משפט לא כל כך מובן: “והניעו בית בבית”. המשפט המקורי מופיע ביהושע ה’ ח’”.
אין זה מפתיע שהרוב המכריע של מופעי העברית במרחב הציבורי בהולנד קשור קשר ישיר למסורת היהודית ולעבר המפואר והטרגי של יהדות הולנד. מעניין שגם השיר המודרני, הישראלי, שהשתרבב לליידן, הוא שיר בעל נופך טרגי.
יש משהו מנחם בידיעה שכתובות רבות נשמרו ושהן מקבלות יחס של כבוד גם בימים כאלה בהם נשמעים קולות קיצוניים אפילו בחברה ההולנדית הפתוחה והפלורליסטית. כישראלית החיה בהולנד, אמשיך להביט סביבי ולחפש כתובות עבריות, גם מתוך כבוד למשמעות הטמונה בהן, וגם כ”דרישת שלום” מהבית או מקרובים רחוקים.
מתי נוכל לטפוח לעצמנו על השכם ולסמן הצלחה במשימת ההשתלבות בארצות השפלה? ניהול שיחה שוטפת עם השכנים זוכה ללא ספק לציון לשבח. גם צפייה בחדשות (כל עוד גם הבנו משהו) ראויה למחמאות. אם תפסתם את עצמכם עושים רשימה לסופר בהולנדית או עושים חישובים חשבוניים בהולנדית, אז אתם בהחלט בדרך הנכונה, וכמו שכתבנו כאן כבר פעם, הבנה ושימוש במטבעות-לשון מקרבים אותנו קרוב מאד לדרגת רב-אמן.
אבל האמת היא שרק אחרי שנתפוס את עצמנו צועקים ‘חוטפרדומה’ כשגילינו שהשארנו את הטלפון בבית, או קוראים ‘אייקל’ לנהג שחתך אותנו בכביש, נוכל באמת ובתמים להישען לאחור ולומר – השתלבנו!
למרות שההולנדים הם אשכנזים מעצם הגדרתם, וידועים כלפלפים אפילו בהשוואה למדינות אירופה השכנות להם, בנושא הקללות והגידופים הם לא נשארים מאחור. במחקר שנערך על ידי הארגון ‘Onze Taal’ התבקשו סטודנטים מעשר מדינות אירופיות ומארצות הברית לנקוב בחמש מילים בהם היו מגיבים לאדם שהפיל אותם בגסות בלי להתנצל. הולנד, גרמניה וצרפת הובילו את הטבלה בכמות הקללות שבהם השתמשו המשתתפים. יתכן שזה קשור למדיניות הצנזורה של קללות במרחב הציבורי במדינות אלה, שהיא ליברלית יותר. בהולנד כידוע מותר לומר הכל בטלוויזיה, בלי צפצופים ובלי עריכה.
הקללות הפופולריות בהולנד
אז מהן הקללות הנפוצות ביותר כאן? כמו מצוות, גם את הקללות ניתן לחלק לשתי קבוצות: בין האדם למקום (או לעצמו), ובין האדם לחברו. בתוך הקבוצה השנייה ניתן לעשות חלוקה נוספת של קללות כלפי גברים וקללות כלפי נשים. במחקר שצוין למעלה נמצאו התגובות הבאות כפופולריות ביותר בהולנד כלפי גברים:
קלואטזאק (klootzak) – שפרושו המילולי הוא שק-אשכים, אייקל (eikel) – שפרושו המילולי הוא בלוט, או הכובע של איבר המין הגברי, לול(lul)- שהוא האיבר עצמו, סוקל (sukkel) – שמשמעותו המקורית היא איטי או חסר קואורדינציה, אידיוט (idioot), מונגול (mongool), הומו, פליקר (flikker) – שגם היא כינוי בוטה להומו, ו-אסו (aso) – שהוא קיצור ל א-סוציאלי.
כלפי נשים נרשמו הפנינים הבאות:
הור (hoer), סלט (slet) – שתיהן מילים המתארות את המקצוע העתיק, טרוט (trut), דוס (doos) – שהן כינויים לאיבר המין הנשי, קוטווייף (kutwijf) – קללה בוטה למדי שפירושה המילולי הוא שילוב של נקבה ואיבר המין הנשי. אידיוט, מונגול, וסוקל נאמרים גם לנשים וגם לגברים.
קללות כלפי עצמנו
כאשר מדובר בקללות כלפי עצמנו או כלפי העולם באופן כללי, ההולנדים צועקים (או מקלידים): קוט (kut) – איבר המין הנשי, והרבה שיט ופאק הבינלאומיים. אך ההולנדים גם נוטים חיבה מיוחדת לקללות הבאות: פרדומה (או בשלמותה – חוטפרדומה), טרינג (שחפת), פלאוריס (דלקת ריאות), טיפוס (קדחת), קולרה (כולרה), וכמובן קנקר (סרטן). ובשפת המקור: godverdomme, tering, pleuris, tyfus, kolere, kanker
כאשר ההולנדי שונא מישהו או משהו הוא יאמר: Ik heb een pleuris hekel aan dit/hem.
וכשהוא כועס על מישהו – הוא יאחל לו: krijg de klere כלומר – שתחטוף כולרה. זוהי קללה חמורה למדי.
הפירוש של חוטפרדומה – הקללה ההולנדית המפורסמת ביותר, הוא (כנראה) “אלוהים קלל אותי” (god verdoem me), ויש לה גם גרסה מרוככת יותר – חאטפרדארי (gatverdarrie), ועוד אחת עוד יותר מרוככת – פוטפרדיקי (potverdikkie), אותן תוכלו לשמוע גם מאנשים מכובדים יותר או ילדים.
אז מה הקטע של ההולנדים עם מחלות
הולנד היא אחת המדינות היחידות בהם עושים שימוש נרחב במחלות כקללות. אמנם גם ביידיש ובגרמנית ניתן לשמוע איחולים כמו ‘קדחת’ – אבל אין ספק שבהולנד לקחו את המנהג הזה מספר צעדים קדימה. בכל שפה, המילים בהם משתמשים לקללות הן מילים שנחשבות אסורות או אשר נושאות מטען רגשי גבוה. מילים הקשורות למין למשל נפוצות כקללות בכל השפות. ייתכן שדווקא בגלל המתירנות ההולנדית, מילים הקשורות למין נחשבות כאן פחות אסורות או פחות נוראיות מאשר בתרבויות אחרות, ולכן ההולנדים עברו למילים טעונות יותר עבורם – המחלות. גם במגרשי הכדורגל ההולנדיים ניתן לשמוע מגוון רחב של מחלות ותסמינים, אשר לא נופל מן הידע של סטודנט ממוצע לרפואה.
למה אנשים מקללים
כמו שהוסבר למעלה – ישנם שני סוגים של קללות, ולכל סוג יש פונקציה שונה – אך ייתכן שמבחינה פסיכולוגית שתי הפונקציות קשורות זו לזו. כאשר אנחנו מגדפים מישהו בפניו – אנחנו שואפים לפגוע בו ולהקטין אותו – ועל ידי כך להגדיל ולחזק את עצמנו. מסיבה זו, גם כאשר אנו עושים טעות בעצמנו, אנו מייד מחפשים מישהו בסביבה כדי לצעוק עליו, לקלל אותו, ובכך להוריד את הכאב והלחץ מעצמנו. כאשר אין בסביבה מישהו שניתן להתחרע עליו, אנו נותרים לבד עם הלחץ ועם הכאב והאשמה – ולא נותר לנו אלא לשחרר את הקללה אל העולם כולו ובכך להקל על עצמנו. מחקרים הראו שלקללות יש למעשה תפקיד חשוב מאד בשחרור לחצים, ויש כאלה שאף ממליצים על כמות מדודה של קללות יומיות.
ניסוי מפורסם, שתוכלו לערוך בעצמכם בבית, הראה שאנשים שהורשו לקלל הצליחו להשאיר את כף היד שלהם לזמן רב יותר במי-קרח מאשר אנשים שלא הורשו לקלל. שחרור קללה לאוויר מקל עלינו את הכאב (בין עם כאב פיזי או נפשי) ועוזר לנו להתמודד.
קללות בשפה אחרת
ומה לגבי קללות בשפה שניה? מחקרים מראים שקללות בשפה שאינה שפת האם שלנו, נתפסות כפחות חמורות (זה תקף גם למילים אחרות אשר נושאות מטען רגשי, אשר נתפסות כפחות טעונות בשפה שניה). בשפות רבות הקללות הנפוצות ביותר הם בשפה אחרת – כך זה ללא ספק בעברית שבה קללות רבות מבוססות על ערבית, רוסית ושפות אחרות, וגם בארה”ב קללות רבות הן בספרדית. הקללה האנגלית שיט נפוצה בכל העולם, וכנראה קל לנו יותר להשתמש בה מאשר בתרגום המילולי שלה בעברית. כאשר אנחנו מקללים בשפה הראשונה שלנו, אנו מודעים יותר למשמעות האמיתית של המילה וקשה לנו להתנתק ממנה לחלוטין. מסיבה זו, אנחנו, כדוברי שפה שניה צריכים להיות זהירים יותר כאשר אנו משתמשים בקללות בהולנדית, ולהיות בטוחים שאנו מודעים לאפקט האמיתי שלהם על בני המקום.
אם אתם מנסים בבית את ניסוי מי-הקרח, נסו אותו גם פעם נוספת כאשר אתם מרשים לעצמכם לקלל אך ורק בהולנדית. מעניין לראות אם אפקט ההקלה על הכאב יהיה קטן יותר במקרה כזה.
קללות מקוריות – והמלצה למשחק ילדים
גם ילדים אוהבים לקלל, או לפחות להגיד מילים שהם יודעים שאסור להם להגיד, או אשר מעוררות תגובה מבוהלת אצל הוריהם. ידוע שלאסור על ילדים לקלל באופן מוחלט מביא לתוצאה מוגבלת ולפעמים אף לתוצאה הפוכה. הורים רבים נכשלים גם, למרות הכוונות הטובות, באגף הדוגמא האישית בנושא. ואם אכן יש לקללות גם אפקט חיובי של שחרור לחץ, אז אולי כדאי לשקול לאפשר איזו קללה פה ושם, בצורה מבוקרת ומדודה?
בן המילים שילדים בהולנד משתמשים כאלטרנטיבה מותרת לקללות ניתן למצוא את: Chips! ,Tuk! ,Potjandikkie! , Fuchsia! ,Godfried Bomans! ,Pannekoek! (מקור).
אחת האופציות לעשות זאת היא בצורת משחק הקללות המקוריות. מי שמתקשה לראות את עצמו עושה זאת, יכול להעביר את המשימה לדודה המגניבה – שללא ספק תשמח לעשות זאת כאשר היא שומרת על הילדים שלכם. המשחק הוא פשוט – כל אחד בתורו ממציא קללה שאותה מותר להגיד ומקבל ציון משאר המשתתפים על מקוריות. אפשר גם להמציא קללות באות מסוימת בכל פעם כמו במשחק ארץ-עיר. יש להתאים את הקללות המומצאות של הילדים.
משימת פתיחה – צייר לי חייזר. לפני שאתם מתחילים לקרוא, קבלו משימה: קחו דף ניר ועט ובמשך שתי דקות בדיוק ציירו חייזר. נסו להיות כמה שיותר יצירתיים בציור שלכם. אחרי שתי דקות בדיוק, הניחו את העט וחיזרו לקרוא.
יתרונות הדו-לשוניות
דו-לשוניות, כלומר היכולת לדבר ולהבין שתי שפות, הפכה לפופולרית יותר ויותר ב-50 השנים האחרונות. חוקרי דו-לשוניות מדברים כיום על כך שיותר ממחצית מתושבי העולם הם דו-לשוניים. ילדים רבים גדלים בסביבה דו-לשונית אם מתוך בחירה מודעת של ההורים לחשוף את הילדים לשפה נוספת מגיל צעיר, ואם מכורח נסיבות כמו רילוקיישן או הגירה למדינה אחרת. דו-לשוניות נושאת איתה יתרון אחד ברור: היכולת להשתמש בשפה נוספת מעשירה את העולם התרבותי ויוצרת אפשרויות חדשות שאינן קיימות עבור מי שדובר שפה אחת בלבד. אך יש הטוענים כי דוברים דו-לשוניים נהנים מיתרונות נוספים שאינם קשורים בהכרח לדו-לשוניות עצמה וחלקם אף אינם קשורים לשפה בכלל.
בין השאר, חוקרים רבים טוענים כי לדו-לשוניים יש יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, בעיקר בתחומים של ניהול משימות קוגניטיביות, כמו מעבר מהיר בין משימות שונות או יכולת ריכוז טובה יותר במשימה אחת תוך התעלמות מאחרת. החוקרת הקנדית אלן ביאליסטוק טוענת כי דו-לשוניים נהנים מ’יתרון קוגניטיבי’ (Cognitive Advantage), אשר נובע לדעתה מכך ששימוש יומיומי בשתי שפות מאמן באופן אינטנסיבי חלקים מסוימים במוח. הדובר הדו-לשוני לומד ללהטט במיומנות בשתי השפות שלו, ומיומנות זו עוזרת לו גם במשימות שאינן כרוכות בשפה.
בנוסף ליתרון הקוגניטיבי, טוענת ביאליסטוק כי דו לשוניות אקטיבית משמשת הגנה מפני דמנציה ואלצהיימר. מחקריה מראים כי דו לשוניים מאובחנים במחלות אלה כארבע שנים בממוצע מאוחר יותר, בהשוואה לאנשים הדוברים שפה אחת בלבד.
חוקרים אחרים מדברים על יתרונות אחרים של הדו-לשוניות, כמו מודעות גבוהה יותר למרכיבי השפה ויכולת גבוהה יותר ללמוד שפה נוספת, יכולות אורייניות (קריאה וכתיבה) גבוהות יותר, פתיחות גדולה יותר לשונה וקבלה טובה יותר של ‘האחר’, ואפילו נטייה גבוהה יותר של נימוס ושל עזרה לזולת. אבל היום נדבר על תכונה נוספת ומפתיעה יותר אשר חוקרים מסויימים מייחסים לדו-לשוניים – יצירתיות.
יצירתיות (creativity) ואחותה הקרובה חדשנות (innovation), הן התכונות החמות של המאה העשרים ואחד. כל חברה אשר מגייסת עובדים חדשים מחפשת את התכונות האלה, כל תכנית לימודים טוענת שהיא מעניקה אותן, וכל משחק מחשב או משחק קופסה מתיימרים לחזק אותן. מובן מאליו לכן, שגם כל אם יהודייה רוצה אותן עבור ילדיה. האם אחת הדרכים להגיע ליצירתיות היא דו-לשוניות?
מהי יצירתיות, ואיך מודדים אותה?
כדי לענות על השאלה האם דו-לשוניים הם יצירתיים יותר, אנו צריכים קודם כל לענות על השאלה, איך מודדים יצירתיות? אם יהיו לנו מבחנים מהימנים למדידת יצירתיות נוכל לבדוק האם ילדים ומבוגרים דו לשוניים אכן מקבלים תוצאות טובות יותר במבחנים אלה. אך לפני שנוכל לפתח מבחנים כאלה, שכאמור חברות רבות, בתי ספר רבים, ואימהות יהודיות רבות ישמחו מאד לקבל אותם, עלינו להגדיר מהי יצירתיות. מבחינה אינטואיטיבית יכולה להיות לנו דעה די ברורה לגבי מיהו אדם יצירתי בעינינו – הסופר אתגר קרת, הצייר רנה מגריט, מייסד אפל סטיב ג’ובס, והשף איל שני, הן דוגמאות לאנשים שרבים יסכימו להעניק להם את התואר הנכסף. אבל אם אנו רוצים לגשת אל השאלה הזאת באופן מדעי ומסודר, עלינו לנסות ולהגדיר את התכונה הזאת ולפרק אותה למאפיינים.
מיהו יצירתי?
הפסיכולוג האמריקאי ג’וי פול גילפורד נחשב למי שהציע את ההגדרה הקולעת ביותר ליצירתיות. גילפורד הגדיר חשיבה יצירתית כשילוב של שתי צורות חשיבה שהן לכאורה מנוגדות. הראשונה היא ‘חשיבה רב כיוונית/מתרחבת או מסתעפת’ (divergent thinking) והשניה היא חשיבה חד-כוונית או מתכנסת (convergent thinking). חשיבה מתרחבת היא היכולת לחשוב על מושגים, רעיונות, או פתרונות שרק מעטים מעלים אותם בדעתם, כמו אלה שעונים “קירגיסטן” כשהם מתבקשים לתת ארץ באות ‘ק’. אם נתאר לעצמנו את כל המושגים והרעיונות שאנו מסוגלים לדמיין כשדה גדול שבו אנחנו מתחילים בנקודה מסוימת ומתקדמים לעבר נקודה אחרת שעדיין אינה ידועה לנו, אזי החשיבה המתרחבת לוקחת אותנו רחוק יותר בשדה הזה, ועושה שימוש במסלולים פחות מוכרים. גילפורד טען כי חשיבה מתרחבת, שהיא המרכיב העיקרי ביצירתיות, מתאפיינת בארבעה דברים: היכולת לחשוב על הרבה פתרונות שונים לאותה שאלה, היכולת לחשוב על רעיונות מקוריים שאחרים לא חושבים עליהם, היכולת לא ‘להיתקע’ על כיוון מסוים אלא לחשוב על רעיונות שבעצמם שונים מאד זה מזה, והיכולת לתאר את הרעיונות בצורה מפורטת ולא רק בצורה כללית.
חשיבה מתכנסת, לעומת זאת היא חשיבה אשר מובילה לרעיון או פתרון אחד ויחיד. זוהי החשיבה שמצפים מאיתנו בדרך כלל להפגין במבחני אינטיליגנציה שונים. לכאורה החשיבה המתכנסת היא ההיפך המוחלט מיצירתיות, אך גילפורד טען, ורבים בעקבותיו – כי השילוב בין החשיבה המתרחבת והמתכנסת, נותן את ההגדרה האמיתית ליצירתיות. אחרי הכל, אם הדרישה היחידה היא לחשוב על רעיון, לצייר ציור, או להמציא מתכון שאף אחד לא חשב עליו לפני כן, הרי שזה לא כל כך מסובך. אנחנו בכל זאת דורשים מהיצירה שתהיה יפה/בעלת משמעות/טעימה ולא אך ורק מקורית.
גילפורד הציע מבחנים רבים ליצירתיות, בניהם למשל מבחן השימושים המרובים. הנבחן מקבל אובייקט (מקל כביסה, לבנת בניין, סיכת ביטחון, וכדו’) וצריך להציע בתוך פרק זמן מוגבל כמה שיותר שימושים לאובייקט הזה. התשובות נמדדות על פי ארבעת המדדים לחשיבה מתרחבת: על כמה שימושים חשבתם, האם הצעתם שימושים שמעט נבדקים אחרים הציעו, האם השימושים שהצעתם מספיק שונים זה מזה, והאם ההצעות מפורטות. אך השימושים צריכים כמובן להיות אפשריים, ולא למשל לאכול את מקל הכביסה או להשתמש בסיכת הביטחון כמו משוט של סירה.
מבחן נוסף ליצירתיות הוא מבחן ציור החייזר, שעשיתם בעצמכם בתחילת הכתבה. כדי לתת לעצמכם ציון על היצירתיות שלכם – תנו לעצמכם קודם כל עשר נקודות, ולאחר מכן הפחיתו נקודה אם עניתם ב ‘כן’ לגבי כל אחת מהשאלות הבאות: האם החייזר שלכם דומה לאדם? האם הוא סימטרי? האם יש לו שתי עיניים? האם העיניים שלו גדולות? האם יש לו שתי רגליים? האם יש לו אף ופה (ורק אחד מכל אחד מהם)? האם הוא דומה לחיה הקיימת על כדור הארץ? האם הוא דומה לחייזרים מסרטים או סדרות טלוויזיה?
ואז תפחיתו נקודה נוספת אם התשובה היא ‘לא’ לכל אחת מהשאלות הבאות: האם הוא מפורט (כלומר לא סתם עיגול, ריבוע, או קו בודד), האם מי שיביט בתמונה יסכים שזהו חייזר?
צורת הניקוד הזו אמורה לשקף את רמת החשיבה המתרחבת והחשיבה המתכנסת של הנבדק.
חייזרים יצירתיים מן הסרט ‘המפגש’
כיום קיימים מבחנים רשמיים ליצירתיות, שהמפורסם בהם הוא מבחן טורנס לחשיבה יצירתית (TTCT), אשר כוללים מרכיבים שונים הדומים למבחן השימושים המרובים ומבחן ציור החייזר, יחד עם מבחנים רבים נוספים כמו השלמת ציורים, מציאת מכנה משותף, מילים נרדפות וכו’.
אז האם דו-לשוניים מצליחים יותר במבחני יצירתיות. התשובה אינה חד משמעית אולם חוקרים רבים טוענים שהדבר אכן כך. מחקרים הראו שילדים דו-לשוניים מצליחים יותר במבחנים אלה, או לפחות בחלקים מסויימים מהם, בהשוואה לילדים הדוברים שפה אחת בלבד. כמו כן נטען שדו-לשוניים השולטים היטב בשתי השפות מצליחים יותר במבחנים אלה מאשר דוברי שתי שפות שאצלם שפה אחת דומיננטית הרבה יותר מהשנייה, וגם שדו-לשוניים מגיל צעיר התגלו כיצירתיים יותר מאשר כאלה שלמדו את שפתם השנייה בגיל מאוחר. חשוב לציין עם זאת כי יש גם רבים החולקים על הטענה הזאת או טוענים שהממצאים אינם ברורים לגמרי.
שאלה חשובה לא פחות, היא האם יש בכלל סיבה לחשוב שדו-לשוניות קשורה ליצירתיות ואפילו מחזקת אותה. יש הטוענים כי הקשר הוא עקיף – ילדים דו לשוניים מכירים יותר תרבויות ומנהגים, שומעים סיפורים ממקורות שונים ואולי גם מטיילים יותר בעולם. כלומר, זוהי אינה הדו-לשוניות עצמה אשר הופכת אותם ליצירתיים, אלא דברים הקשורים אליה או דברים שהיא מאפשרת.
אבל ייתכן שזוהי באמת החשיפה לשתי שפות שגורמת לילדינו לראות דברים שילדים אחרים לא רואים – ילד שמדבר רק עברית מקשר את הקשת בענן לצורתה הקשתית, אבל אם הוא יודע גם הולנדית (או אנגלית), הוא יקשר אותה גם לגשם! וילד שיודע רק הולנדית אולי אף פעם לא יחשוב על זה שבהונות הן בעצם האצבעות של הרגליים! ורק ילד שמדבר גם עברית וגם הולנדית יודע שכפפות הן בעצם הנעליים של הידיים, ושלמשולש יש לא רק שלוש צלעות אלא גם שלוש זוויות. הדוגמאות האלה יכולות להמחיש אולי כיצד דו-לשוניות באמת פותחת דלתות חדשות, באמצעות השפה, למקומות שדוברי שפה אחת בלבד יתקשו להגיע אליהם.
בהולנד לוקחים את האחד באפריל, חג הבדיחות והמתיחות הבין-לאומי, די ברצינות. בבתי הספר, במקומות העבודה, וגם בעיתונים ובאתרי החדשות הרשמיים, מנסים בדחנים להפיל את חבריהם בפח ולפתות אותם להאמין לחדשות שלא ממש ייתכנו, אבל בכל זאת, אולי לרגע קצר, נשמעות הגיוניות. העיתון Algemene dagblad דיווח על כמה מהמתיחות המוצלחות יותר שפורסמו היום: משלוח ויברטורים עד הבית עם מיניבוס ורוד וצעקני, סושי מיוחד לתינוקות, זאב שנצפה בפארק השעשועים הלנדורן, פרות הנושאות מכשירי ווי-פיי יאפשרו גלישה חופשית באינטרנט בכל הולנד, שליחים של קול-בלו ייקחו לקוחות לסיבוב בעגלה של האופניים שלהם, ועוד ועוד.
ילדי בית הספר חוזרים הביתה בצהלות, ומספרים שקיבלו 10 במבחן. כשההורה המופתע אומר – “באמת? כל הכבוד!”, הצהלות גוברות והופכות לשיר הידוע – אחד באפריל, צפרדע בטוסיק שלך (een april, kikker in je bil). בבית הספר התיכון ילדים רבים משקיעים יותר זמן ומחשבה כדי לתכנן מתיחה שתיזכר לזמן רב
מתי התחיל המנהג הזה של לעבוד על אנשים באחד באפריל? גם כאן כל ההסברים נשמעים בלתי הגיוניים בעליל: מקורות אחדים מדווחים כי התופעה נוצרה עם שינוי לוח השנה הגרגוריאני בשנת 1582. לפני כן, השנה החדשה נחגגה בין 25 במרץ ל -1 באפריל, וכך אנשים שהוזמנו למסיבת ראש השנה באחד באפריל, גילו להפתעתם שאף אחד לא הגיע כי מעכשיו השנה החדשה מתחילה באחד בינואר. אבל הסיפור הזה אינו סביר מכיוון שהבדיחה הידועה הראשונה בראשון לאפריל כבר מוזכרת במקור צרפתי משנת 1508, בשיר מאת אלוי ד’אמרבל. ובשנת 1539 התפרסם שיר על משרת שב -1 באפריל הבין שהוא נשלח על ידי אדונו עם מסר בלתי אפשרי. בהולנד, יש המייחסים את הראשון באפריל לאירוע היסטורי שהתרחש בתאריך זה בשנת 1572 בזמן מלחמת 80 השנים – כאשר שודדי ים השתלטו על העיר דן-בריל (Den-Briel) שליד רוטרדם. אבל גם זה לא ממש סביר כיוון שזהו כאמור ‘חג’ בין-לאומי.
ב’יוחדז’ורנל’ חדשות הילדים המפורסמות בהולנד, נוהגים מדי שנה לפרסם חדשות מפוברקות המתאימות לתאריך, אשר נחשבות בשרך כלל למוצלחות במיוחד. הולנדים רבים מחכים לראות מה תהיה המתיחה השנה. כך פירסמו למשל פעם כי הממשלה תטיל מיסים על דמי כיס, שלא יופיעו יותר נשים כמגישות של החדשות (דבר שהביא לתגובות נזעמות), שמעכשיו בעלי כלבים מתבקשים לשלוח את הקקי של הכלבים בדואר, רשיון נהיגה מיוחד לילדים מגיל 13, קעקועים לילדים בשידור חי, איסור ממשלתי על שימוש בווטסאפ מתחת לגיל 14, ילד שייבחר יטוס לחלל עם האסטרונאוט ההולנדי אנדרה קאויפרס, ועוד ועוד, פה תוכלו לראות את המתיחות המוצלחות מהשנים האחרונות.
המתיחה של פארק השעשועים אפטלינג היום: מחקר חדש למניעת הקאות ברכבות הרים
לא רק בהולנד
מתיחות מוצלחות במיוחד מן העולם היו למשל בשנת 1976 כאשר BBC דיווח כי בעקבות מיקום נדיר של הכוכבים פלוטו ויופיטר, כח הכבידה ייפחת משמעותית בשעה 9:47 בדיוק, ואנשים יוכלו לכן לקפוץ גבוה יותר מבדרך כלל. רבים ניסו את כוחם. בשנת 1981 דיווח עיתון בריטי כי בעקבות טעות בתרגום, משתתף יפני במרתון של לונדון המשיך לרוץ ברחבי העיר במשך 26 ימים (במקום 26 מייל) והתושבים התבקשו לאתר אותו – העיתון אף הרחיק לכת ושכר את שירותיו של ספורטאי יפני שרץ ברחובות העיר ולא שעה לתחנוני התושבים שקראו לו לעצור. ובאמריקה פורסם ב1998 כי מדינת אלבמה החליטה לעגל את המספר פאי מ3.14 ל 3.0.
גם בדאצ’טאון הצטרפנו השנה למסורת המתיחות ההולנדית ופרסמנו כי ישראל תחסן את אזרחיה החיים בחו”ל. אנא סילחו לנו אם לרגע האמנתם. אחד באפריל – צפרדע בטוסיק שלכם.
ביידיש קוראים לה מַאמֵע-לוּשֵן: לשון האם, שפת-אם. כמו שכל מהגר כמונו יודע, שפת האם של אדם איננה סתם עוד שפה, ואיננה סתם אוסף של מילים, משפטים, חוקי תחביר וביטויים. היא לא בהכרח השפה שאנו משתמשים בה הכי הרבה, ואנחנו יודעים שיבוא יום ונגלה שחיינו יותר זמן בלעדיה מאשר איתה. אבל שפת-האם שלנו היא הבית, היא המרק-עוף, הגעגוע, הרחם, המאמעלושן שלנו, וכשאנחנו פוגשים אותה פתאום ברחוב, שומעים אותה בטלפון או ברדיו, אנחנו מרגישים בבית.
שלמה יידוב גילה לנו, שעד כמה שהוא אוהב את שפתו החדשה, העברית, הוא עדיין חולם בשפת-אמו, הספרדית (האמת היא שאהוד מנור כתב עבורו את השיר הזה), ביאליק אמר שקריאת שירה בשפה שאינה שפת-אמך זה כמו לנשק את אמך דרך מטפחת, וסמי מיכאל בשירו ‘ערבית היא שפת אמי’ תאר כיצד מרגיש המיעוט, במדינה שבה הרוב דובר שפה אחרת:
אני כותב עברית אבל לעולם לא אשכח
כי ערבית היא השפה שינקתי עם חלב אמי,
כי ערבית היא שפת אהבתי הראשונה,
וכי בערבית דיברתי עם אמי עד אחרית ימיה,
שפת המולעקאת,
שפתו של סמאוואל היהודי בן ערב.
סופר עברי אני שבדמו זורמת גם הערבית
(השיר המלא פורסם בידיעות אחרונות 22.12.2019, כתגובה לחוק הלאום)
לפני כעשרים שנה, החליטו באו”ם להכריז על יום מיוחד, ה-21 לפברואר (היום!) לציין בו את חשיבותה של שפת-האם. מצד אחד זה נראה מוזר, הרי שפת-האם היא אחד הדברים היחידים כמעט שכלל אינם זקוקים לעזרה ולתמיכה. בניגוד לכל המיומנויות שאנו מנסים ללמוד בימי חיינו במאמץ ניכר ובהצלחה מוגבלת, ככל שמדובר בשפת-אם, כולנו תלמידים מצטיינים. בלי מאמץ, בלי תכנית לימודים מסודרת ובלי משמעת אימונים, כולנו רכשנו את שפת-אמנו בצורה מושלמת.
אבל מצד שני, בעולמנו החדש שמספר המהגרים בו גדל באופן קבוע, ואנשים רבים בו חיים כמיעוט במדינה שהשפה הרשמית בה אינה שפת-אימם, יש צורך אמיתי להדגיש ולחזק את חשיבותה של שפת-האם. מחקרים רבים מראים ששפת האם של אדם קשורה בקשר הדוק לביטחון העצמי שלו, בתחושת הגאווה האישית והקבוצתית שלו, ובאופן מפתיע, גם להצלחה שלו להשתלב בסביבה ובשפה חדשה.
אז מה אנחנו יודעים על שפת-אם? הנה שישה דברים שלא ידעתם עליה, או שידעתם אך לא שמתם לב עד כמה הם יוצאי דופן:
תינוקות מזהים את שפת-אמם כבר ברחם
הוא כבר מכיר את המאמעלושן שלו
בלשנים השמיעו לתינוקות בני יום (ממש בני יום, הגיל הממוצע היה 36 שעות!) צירופי תנועות אשר אופייניים לשפת-אמם, ולאחר מכן תנועות אשר אופייניות לשפה זרה. המחקר הזה נעשה עם תינוקות שוודיים ועם תינוקות אמריקאים. בפיהם של התינוקות היה מוצץ שמחובר למחשב, אשר מדד את קצב המציצה. בשתי השפות, התינוקות החלו למצוץ בקצב מהיר יותר, כאשר התנועות היו לא אופייניות לשפת-אמם. מכאן הסיקו החוקרים שכבר ברחם למדו התינוקות לזהות את ה ‘מנגינה’ האופיינית לשפה שלהם.
שפת-אם אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’
הבלשן נועם חומסקי
שפת-אמו של אדם היא מאותם הדברים שמרב שהם מובנים מאליהם, קל לפספס אותם. כמו אמא, כמו האוויר שאנו נושמים, או כמו המלך ווילם אלכסנדר. היא כל-כך נוכחת, כל-כך בסיסית, ומוטמעת בכל כך הרבה רבדים של חיינו, עד שרב האנשים לא שמים אליה כלל לב, גם חוקרי השפה לאורך זמן רב התמקדו בחוקי וכללי השפה של ארצם אך התעלמו משאלת עצם קיומה ומהקלות שבה ילדים לומדים אותה. הבלשן נועם חומסקי הוא האדם המזוהה ביותר עם הבאתה של עובדה זו אל מרכז הבמה, בשנות השישים של המאה הקודמת, והצגתה כשאלה מדעית. כיצד ייתכן, שאל חומסקי, שכל ילד בעולם, גם הילד העצלן ביותר, גם זה שחי בחוסר כל, וגם זה שלא בורך באינטליגנציה גבוהה או אפילו לא באינטליגנציה בינונית, מגיע תוך זמן קצר ביותר לתוצאה חסרת תקדים של מאה אחוז הצלחה בלמידת שפת-האם שלו? וכל זאת ללא שיעור מסודר, או פיקוח על כמות ואיכות ההוראה. השאלה הזאת עוד יותר מפתיעה, כאשר מבינים עד כמה שפות הן דבר מורכב. איך זה ייתכן שבעוד שמעטים מאיתנו יוכלו להסביר ללומד עברית מתי ואיך משתמשים במילה ‘אֶת’ בעברית, ודוברי הולנדית יתקשו להסביר לנו מתי ואיפה בדיוק שמים ‘er’ במשפט בהולנדית, כל ילד בן שלוש שזוהי שפת-אמו משתמש במילים אלו בצורה מושלמת וללא טעויות. חומסקי עצמו הציע גם תשובה לשאלה זו, אשר עומדת בבסיסו של תחום המדעים הקוגניטיביים. שפת-אם, הוא טען, אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’. כל תינוק נולד עם בסיס ידע מולד, שיחד עם ה’דוגמאות’ שהוא מקבל מן הסביבה (המשפטים שהוא שומע), מאפשר לשפת האם להתפתח. כמו שציפורים ‘לומדות’ לשיר, עכבישים ‘לומדים’ לטוות קורים, וזברות ‘לומדות’ להיזהר מטורפים, כך גם ילדים ‘לומדים’ את שפת-אימם.
עכביש טווה קורים. מי לימד אותו לעשות את זה?
ישנה ‘תקופה קריטית’ אשר בה נרכשת שפת-האם
אריק לנברג
הבלשן האמריקאי אריק לנברג, שטען עוד לפני חומסקי כי לשפה יש בסיס ביולוגי, העלה גם את השערת התקופה הקריטית. על פי טענה זו שאומצה על ידי בלשנים רבים, ילד שלא נחשף לכמות מספקת של דוגמאות משפת-האם שלו עד גיל מסוים (יש הטוענים שהגיל הקריטי הוא ארבע, שבע, או גיל ההתבגרות), לא יוכל יותר לרכוש שפת-אם בצורה מושלמת. אחד ההסברים לתופעה זו היא שהמוח של ילד בתקופה הקריטית הוא הרבה יותר ‘גמיש’ ממוח של מבוגר או אפילו של ילד מתבגר, ולכן כבר אינו יכול ללמוד מיומנויות מסוימות אחרי אותה תקופה. כל מי שראה אירופאים בני שלוש טסים באתרי סקי, או כל מי שניסה ללמוד לעשות שפגט בגיל 40, ישמח לאשר את הטענה הזו. לשמחתנו, קשה לאשש את הטענה הזאת באופן אמפירי מובהק ומספר הילדים שגדלו בנסיבות חמורות שלא אפשרו להם מגע עם שפת אמם הוא מועט ביותר (והם באמת לא הצליחו לפתח שפת-אם באופן נורמלי). אבל יש לצערנו דוגמאות מילדים שנולדו חרשים ולא נחשפו לשפת סימנים בילדותם המוקדמת. מחקרים עם ילדים אלה הראו שהם באמת לא הגיעו לרמה של שפת אם בשפת הסימנים, גם אם נחשפו אליה בצורה מספקת לאחר התקופה הקריטית. מחקר נוסף שנעשה בישראל התבסס על מקרה עצוב שרבים מאיתנו זוכרים – פרשת המזון לתינוקות רמדיה בשנת 2003. בשנה זו, בעקבות טעות ביצור, תינוקות רבים בישראל קיבלו מזון שחסר בו הויטמין תיאמין. הבלשנית הישראלית נעמה פרידמן, הראתה שויטמין זה הינו קריטי להתפתחות השפה, ושתינוקות רבים שלא קיבלו אותו בשל הטעות ביצור המזון, לא הצליחו מאוחר יותר להגיע לרמת שפת אם, גם אחרי שהטעות תוקנה.
חשוב ללמד ילדים חרשים את שפת הסימנים כבר בשנה הראשונה
חשוב להדגיש שהשערת התקופה הקריטית אינה מדברת על רכישת שפה שניה, אשר גם אם יש בה משמעות רבה ללמידה בגיל מוקדם, יש בה גם גורמים רבים אחרים אשר יכולים להשפיע על הלמידה.
שפת האם נמצאת במוח שלנו – במקום ספציפי
שפת האם שלנו נמצאת בתוך המוח שלנו. אצל 95% מהאנשים היא נמצאת בצד שמאל (אצל השאר היא לא בהכרח בצד ימין, אלה בשני הצדדים). פרוצדורה נוירולוגית שנקראת מבחן WADA, מראה שכאשר מזריקים לאדם חומר הרדמה להמיספרה השמאלית של המוח, הוא מפסיק לדבר פתאום, ממש באמצע המשפט, אך כאשר מזריקים את החומר להמיספרה הימנית, יכולת הדיבור לא נפגעת. כבר במאה ה19 גילו מדענים שיש שני אזורים ספציפיים בצד שמאל של המוח שאם הם נפגעים, אובדת השפה. אזורים אלה נקראים אזור ברוקה ואזור וורניקה על שם המדענים שגילו אותם. היום אפשר להראות בקלות רבה בעזרת מכשירי הדמיה מוחית כמו fMRI, שאזורים אלה פעילים כאשר אנשים מדברים בשפת-האם שלהם. בואו נעשה הפסקה קלה, ולכבוד יום שפת האם נעניק עיסוי קטן לאזורי ברוקה ווורניקה.
והיכן במוח נמצאת השפה השנייה? במשך שנים היו שטענו ששפה שניה (או שפות נוספות) נמצאת בצד ימין אך זה הוכח כלא נכון. מכשירי ההדמיה מראים שכאשר אדם מדבר בשפה שאינה שפת-אמו, אזורים רבים במוח, גם בצד שמאל וגם בצד ימין לוקחים חלק בפעילות, וחוקרים שיערו לכן שהשפה השנייה יותר מפוזרת. אבל בשנים האחרונות חוקרי מוח טוענים שככל שהשליטה בשפה השנייה הולכת וגוברת, הפעילות מתמקדת באותם אזורי שפה ידועים – ברוקה וורניקה. חוקרים אלה טענים אם כן שגם שפה שניה (ושלישית) נמצאת באותם מקומות, אך כאשר הדוברים עדיין אינם מיומנים, הרבה אזורים אחרים מופעלים שאינם קשורים ישירות לשפה אלא לפעילויות קוגניטיביות כלליות יותר, שדרושות רק למי ש’מתאמץ’ לדבר נכון ולא לעשות טעויות.
קשה לאבד שפת-אם, אבל זה אפשרי, ולכן צריך לשמור עליה
האם ילדים מאומצים זוכרים את שפת-אימם
שפת-אם היא אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים והיציבים ביותר בחיינו. גם קשישים אשר מאבדים יכולות קוגניטיביות שונות כמו זיכרון, מהירות תגובה, מפתחות ומשקפיים, עדיין שולטים בכל חוקי השפה ולא מתחילים פתאום להגיד “בית גדולה”, “שמיים כחול”, ולדבר כמו עולים חדשים. גם אנשים שסובלים מאמנזיה ושוכחים היכן הם גרים ומהו שמם, עדיין זוכרים את חוקי התחביר של שפת-אמם. אבל למרות זאת, שפת-אם אינה חסינה לגמרי. ישנן שתי סכנות עיקריות שיכולות לפגוע בה. הראשונה היא כאשר בגיל צעיר מאד – ילד עובר למדינה אחרת ומנתק מגע עם שפת-אמו לחלוטין. חוקרים צרפתיים חקרו ילדים קוריאנים אשר אומצו בגיל צעיר (אך אחרי שהיו ללא ספק דוברים של השפה ברמת שפת-אם) על ידי משפחות צרפתיות, ולא באו במגע עם שפת-אמם בשום צורה אחרי האימוץ. החוקרים ערכו לילדים אלה (כאשר היו כבר בני עשרים) סדרה של מבחנים, ולהפתעתם הם לא מצאו כל זכר לשפת האם. אפילו מבחן של תגובת גלי מוח לגירויים שונים בקוראנית, לא הראה תוצאות שונות מתוצאות של צעירים צרפתים בני אותו גיל.
הסכנה השניה, וכאן זה מתחיל להיות רלוונטי עבורנו הישראלנדים, היא כאשר מהגרים לא באים במגע עם שפת האם שלהם למשך זמן רב. מחקר שערכה הבלשנית ההולנדית מרל קייזר על דוברי הולנדית שחיים בקנדה יותר מ30 שנה, הראה שההולנדית שלהם הידרדרה מאד. כאן לא מדובר על איבוד מוחלט של השפה, אבל כן על טעויות רבות שמאפיינות אנשים שלמדו הולנדית כשפה שניה. כמו טעויות של het ו de, סדר מילים במשפט, וכל הטעויות שאנו מכירים מקרוב.
חשוב לשמור על שפת האם של מהגרים ומיעוטים, גם לטובת ההתאקלמות שלהם
כאן אנחנו חוזרים שוב לסיבה האמיתית והחשובה שבגללה אנו מציינים היום את יום שפת האם. במשך זמן רב טענו רשויות, מדינות, וגם חוקרים באקדמיה, ששימוש רב מדי בשפת האם, פוגע בלמידת השפה החדשה ובהתאקלמות החשובה כל-כל במדינה המארחת. לכן ביקשו מעולים חדשים בישראל שלא ידברו בבית מרוקאית, רוסית, אמהרית, וכו’. גם בהולנד דרשו מהמיעוטים המרוקאים, הטורקים והאנטליינים, שיזנחו את שפת אימם על מנת שילמדו הולנדית כמה שיותר מהר, ידברו בנימוס, יאכלו אוכל תפל, ירכבו על אופניים, ויהפכו לתושבים למופת. היום טוענים חוקרים רבים, ששמירה ושיפור של שפת-האם הם חשובים מאין כמותם. הם תורמים להרגשת גאווה ושייכות, לביטחון עצמי, ומשפרים ללא הכר את היכולת ללמוד ולהשתלב. שפת-האם של אדם היא חלק מהזהות שלו ולא ניתן לבטל אותה. אם מדכאים אותה ומנמיכים אותה – מדכאים ומנמיכים את האדם עצמו ואת היכולת שלו ללמוד ולהתפתח בכל התחומים, כולל למידת השפה החדשה. התגלית המפתיעה אם כן היא ששתי השפות, שפת האם והשפה החדשה אינן באות זו על חשבון זו, אלא דווקא מחזקות זו את זו!
נסיים אם כן בברכת יום שפת-אם שמח לכולם. אל תשכחו את המאמעלושן שלכם – אתם צריכים אותה כמו מרק עוף ביום סגריר.
היום, כ”א בטבת, שנופל השנה בחמישי בינואר, הוא יום השפה העברית. זהו תאריך הולדתו של אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית (אחד התארים היחודיים ביותר, שקול רק לחוני המעגל והרצל חוזה המדינה). האקדמיה ללשון מציינת את האירוע בכל שנה על ידי פעילויות שונות כמו בחירת מילת השנה, המילה האהובה, המילה המצחיקה, מילת העגה, ועוד (כאן תוכלו למצוא את המועמדים והמילים הנבחרות)
מזל טוב אליעזר! אתה בן 163
אך עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, לאליעזר בן-יהודה ולאקדמיה ללשון, עבודת ההחייאה, החידוש, והשימור של השפה העברית מוטלת עלינו – הדוברים והמשתמשים בה. כמו כל שפה, גם העברית היא שפה חיה, נושמת, בועטת ומשתנה. גם אליעזר וגם האקדמיה יכולים להציע חידושים ולהפריח אותם אל האוויר כבלוני ניסוי, אבל במבחן התוצאה, רק אנחנו, דוברי העברית נקבע איזה חידוש יישאר ואיזה יעלם. ויותר מכך, רובם המכריע של החידושים אינם תוצאה של תכנון או יוזמה ואינם נוצרים על ידי גורם מוסמך כלשהו, אלא נולדים באקראי במקומות שונים ומשונים, ומסיבות שלרוב קשה להבין, מתפוגגים או נשארים איתנו ונכנסים ללקסיקון. דרך חדשה ונחמדה לבדוק מתי מילה או ביטוי מסוים נכנסו לחיינו, היא הפלטפורמה גוגל N-גרם, שהיא חלק מגוגל-ספרים. אם תכוונו את השפה לעברית ותחפשו מילה או צירוף מילים מסוים תוכלו לראות מתי לראשונה נעשה בהם שימוש ואת רמת הפופולריות שלהם בספרים וטקסטים כתובים אשר נמצאים במאגר הענק של גוגל. כך למשל אפשר לראות כאן שהצירוף בלון-ניסוי נכנס לחיינו בשנת 1975 והיה בשיא הפופולריות שלו בין השנים 2004-2006.
את רוב החידושים והשינויים בשפה נמצא באגף צירופי המילים והביטויים, שבעברית יפה קוראים להם מטבעות לשון. שם נמצאים הניואנסים, המסר שמאחורי המילים, הרגש והחוויה האישית – ושם נמצאות גם המקוריות, הצבעוניות והערך המוסף שהופכים את השפה ליותר מסתם כלי להעברת אינפורמציה. אין הכוונה כאן לפתגמים ואמרות חז”ל שכבר צמח להן זקן, אלא לביטויים עכשוויים שנעשה בהם שימוש בשפה היומיומית והמדוברת. אם ניקח למשל את הביטוי “עם כל הכבוד” נוכל לראות את השכבות השונות של המסרים שמועברים בו: מילולית אנחנו אומרים שיש לנו כבוד למישהו, אבל כל דובר עברית יודע שזוהי רק הכנה למכה מתת לחגורה שעומדת להגיע מיד אחר כך. יחד עם זאת הביטוי ממתן את הביקורת ועדיף להשתמש בו כאשר אנחנו רוצים לשמור על יחסים תקינים עם זה שהביקורת מכוונת אליו. הביטוי הזה זהה בשפות רבות וכך גם בהולנדית (Met alle respect). על פי העיתון NRC זהו הביטוי שראש הממשלה הנוכחי עושה בו הכי הרבה שימוש. בעברית, התחלנו להשתמש לאחרונה בתוספת “ויש כבוד” אחרי הביטוי ‘עם כל הכבוד’ כדי לרכך עוד יותר את התוספת הביקורתית.
מי כמונו, ישראלים החיים בחו”ל, יודע עד כמה קשה להבין ולהשתמש במטבעות לשון בשפה זרה, ועד כמה השליטה בהם חשובה לא רק לידיעת השפה אלא גם להשתלבות בתרבות והרגשת הביתיות. מטבעות לשון הם הסיירת של השפה (בהולנדית נאמר שהם הספורט המקצועני, ה- topsport של השפה) – גם מהגר ותיק שכבר דובר את שפתו החדשה ברמה שמזכה אותו במחמאות על ימין ועל שמאל, צריך לעבוד כמו חמור כדי ללקט את מטבעות הלשון אשר מופיעים במשורה, לרגע קצר, וללא הודעה מוקדמת. וגם אז, ידע כללי של מטבעות הלשון רחוק מלהספיק, צריך להבין את הניואנסים שיכולים להפוך ביטוי מחיובי לשלילי וממחמאה לעלבון, להשתמש בהם במקום הנכון ובזריזות האפשרית, והכי חשוב – לא לטעות אפילו בקוצו של יוד. טעות קטנה תהפוך את הקערה על פיה ותזכה את הדובר בגיחוכים במקום במחמאות הנכספות, כמו אלה שיקבל עולה ותיק שיגיד “חייך אכלת אותו” (מה בדיוק אכלת? למה זה “אותה” ולא “אותו”? אפילו את יהודה ברקן כבר אי אפשר לשאול).
גם עבור מכונות התרגום ותוכנות אינטלגנציה מלאכותית, מטבעות לשון נחשבות לגביע הקדוש וליעד האולטימטיבי. ואכן למרות שתוכנות כמו גוגל טרנסלייט הולכות ומשתכללות בקצב מרשים, בכל הקשור לביטויים הן עדיין לא מגיעות לקרסוליים של ילד בן עשר שעוקף אותן בסיבוב ומשאיר להן אבק.
ביטויים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות, והתרבות גם משתקפת בהם. אם בעברית ביטויים רבים מגיעים מהתנ”ך, הצבא, תנועות הנוער, ה’קומדי סטור’ וארץ נהדרת, הרי שבהולנדית נמצא הרבה ביטויים עם פרות, טחנות רוח, תעלות, מדרגותפנקייק, גשם ויצאניות קשישות.
אי לכך ובהתאם לזאת, וללא עיכובים נוספים, לרגל יום השפה העברית תשפ”א, אנו מגישים לכם מקבץ בלתי מייצג של מטבעות לשון בעברית והמקבילות שלהן בהולנדית – במידה ומצאנו כאלה. בתור בונוס, כללנו כמה ביטויים הולנדיים על פירושיהם ומקבילותיהם העבריות.
לא נולדנו אתמול
נפלת על הראש האחורי? או חטפת מכה מטחנת הרוח?
הישראלים הם הם כידוע לא פראיירים, הם לא נולדו אתמול וגם לא עשו אותם באצבע. אבל מסתבר שגם ההולנדים משתמשים בביטויים דומים למדי כשמישהו מנסה לעבוד עליהם:
Ik ben niet van gisteren מילולית: אני לא מאתמול.
Ik ben niet op mijn achterhoofd gevallen מילולית: לא נפלתי על הראש (האחורי).
וכמו שבישראל נשלח את מי שמגזים בבקשותיו שילך לחפש את החברים שלו, כך גם הצעירים ההולנדים יגיבו ב:
Zoek vrienden מילולית: חפש חברים. אותה המשמעות כמו בעברית, אבל אל תשתמשו בזה אם אתם מעל גיל 16.
אל הוארייציה של: “פתח ספר טלפונים באות ‘ח’ וחפש את החברים שלך” ההולנדים עדיין לא הגיעו, וכנראה שגם הגירסה הגסה יותר – “חפש מי שינענע אותך” לא נקלטה עדיין בהולנד.
אם בכל זאת נתקלנו במישהו שעושה או מדבר שטויות, נפל על הראש או מתנהג כאילו חסר לו בורג, נוכל לשאול אותו:
?Ben je van de trap gevallen מילולית: נפלת מהמדרגות?
או להגיד עליו:
Hij heeft een slag van de molen gekregen מילולית: הוא חטף מכה מטחנת הרוח.
Niet goed bij zijn hoofd מילולית: לא בסדר בראש שלו.
Hij is de kluts kwijt מילולית: איבד את ה’הקצפה’. הביטוי הזה מגיע כנראה מעולם הבישול – כשמקציפים ביצים (לפנקייק!) צריך להישאר בפוקוס, אחרת מאבדים פתאום את ההקצפה וצריך להתחיל מחדש.
Het busje komt zo מילולית: המיניבוס כבר מגיע. מי שגר בהולנד מספיק זמן מכיר את המיניבוסים שמובילים קבוצות חביבות של בעלי מוגבלויות, ומשנעים אותם מן המוסד אל הפעילויות השונות ברחבי העיר ובפרקי השעשועים. הביטוי הזה אומר למעשה – תיכף המיניבוס בא לאסוף אותך בחזרה למוסד אליו אתה שייך.
אוהו, מה שאני אעשה לו
מישהו ניגב איתו את הרצפה והראה לו את כל פינות החדר
כאשר ישראלי מביס מישהו (או לפחות כאשר הוא בטוח שהוא ינצח אם יטרח להשתתף בתחרות) הוא שם אותו בכיס הקטן, אוכל אותו בלי מלח, עוקף אותו בסיבוב, מראה לו מאיפה משתין הדג, או משאיר לו אבק. ההולנדי לעומת זאת ינגב איתו את הריצפה, יעטוף אותו בנקניק וגבינה, יצפה אותו בחמאה וסוכר, יקצוץ אותו במחבת, ואז יראה לו את כל פינות החדר. רק תזכרו להאבק לפי החוקים, בלי מכות מתחת לחגורה.
Inmaken met ham en kaas / met boter en suiker מילולית: להכין עם נקניק האם וגבינה / עם חמאה וסוכר
De vloer aanvegen met hem מילולית: לנגב איתו את הרצפה
In de pan hakken מילולית: לקצוץ במחבת
Alle hoeken van de kamer laten zien מילולית: להראות את כל פינות החדר. כאן מדובר בעיקר במאבק פיזי אבל מושאל לעיתים גם לויכוחים מילוליים ותחרויות באופן כללי. מקורו כנראה באגרוף כאשר המובס זוכה לראות את כל פינות הזירה, אך הוא מעורר גם אסוציאציה של באגס באני חוטף מכות ובכל רגע פרצופו מוטח אל פינה אחרת של החדר. אבל שימו לב!! לעיתים קרובות הביטוי הזה נאמר גם בקונוטציה מינית, אז תעשו בו שימוש מושכל, שלא יבינו אתכם לא נכון.
Een stoot onder de gordel מילולית: מכה מתחת לחגורה. כמו בעברית – מכה לא חוקית, וכואבת במיוחד.
אחרי שניצחת בקרב, תזכה בישראל למחמאות על ימין ועל שמאל, ואילו בהולנד לתשבחות מכאן ועד טוקיו.
Van hier tot Tokio מילולית: מכאן ועד טוקיו. כשהכוונה היא לכמות גדולה מאד, ולא דווקא למרחק – אפשר לדבר על מחמאות, מוטיבציה, כסף, סבלנות, כולם מכאן ועד טוקיו.
עובד כמו שעון? או כמו חמור?
כשמכשיר בישראל עובד כמו שצריך, נאמר שהוא עובד כמו שעון, ואולי אפילו כמו שעון שווצרי. בהולנד הוא עובד כמו רכבת או אפילו כמו ציץ (כן כן, זו לא טעות דפוס).
Loopt als een trein מילולית: עובד/הולך/נוסע כמו רכבת. משהו שעובד כמו שצריך או פרוייקט שמתקדם בקצב טוב.
Werkt als een tiet מילולית: עובד כמו ציץ. למרות שהולנדים רבים חושבים שמדובר כאן אכן על שד האישה שהוא אולי דוגמא לאיבר שעובד תמיד כמו שצריך, יש הטוענים שמדובר על מילה עתיקה לתרנגול (שאכן הולך לפעמים מאד מהר).
מי שמשקיע שוקע ומי שעובד כמו סוס של טחנת רוח יאכל תבן
בניגוד לחפצים או תהליכים שעובדים כמו שעון, הישראלי עצמו עובד כמו חמור וההולנדי כמו סוס או אפילו כמו סוס של טחנת רוח. הישראלי יודע שקשה באימונים קל בקרב ועבור ההולנדי אימונים מולידים אמנות. הצד הפסימי של אותה מטבע לשון צבאית – מי שמשקיע שוקע, מתבטאת אצל ההולנדים בטענה שמי שעובד כמו סוס גם יאכל קש.
Werkt als een paard מילולית: עובד כמו סוס. כלומר עובד קשה.
Werkt als een molenpaard מילולית: עובד כמו סוס של טחנת רוח. כלומר עובד קשה מאד, אפילו בשביל סוס.
Oefening baart kunst מילולית: אימונים מולידים אמנות. אמנות כאן היא במובן של מלאכה, מומחיות או רמה גבוהה.
Die werkt als een paard zal haver eten מילולית: זה שעובד כמו סוס יאכל שיבולת שועל. כלומר עבודה קשה לא תבטיח הצלחה, אושר, או משכורת גבוהה ואולי אפילו להיפך.
גם מזג האוויר משפיע כמובן על הביטויים: בישראל השימשית כשמישהו נותן לנו לחכות הרבה זמן ננזוף בו “ייבשת אותנו!“, אבל בהולנד הגשומה נאמר לו ש”כבר הצמחנו שורשים!“. הגשם ההולנדי חודר לא רק מבעד לבגדים ולחלונות אלא גם אל תוך מטבעות הלשון, וכך יורד לפעמים גשם של לבנים ולפעמים של מקטרות, ויורד יותר גשם לידך מאשר עליך. אבל נשמור את כל שאר אמרות וביטויי הגשם הרבים לפעם הבאה.
Ik sta hier wortel te schieten מילולית: אני (עומד פה ו- ) מצמיח שורשים. כלומר כל כך הרבה זמן עבר עד שהצמחתי שורשים.
Het regent bakstenenמילולית: יורד גשם של לבנים. כלומר יורד ברד או גשם חזק עם טיפות כבדות.
Het regent pijpenstelenמילולית: יורד גשם של מקלות של מקטרות. כלומר גשם עם טיפות מאורכותוחותכות.
Er valt meer regen naast je dan op jeמילולית: יורד יותר גשם לידך מאשר עליך. פירוש – אל תתלונן, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע.
סוף הוא תמיד התחלה
מה אתה מתחיל עכשיו להעלות לי פרות מהתעלה. חשבתי שכבר גמרנו עם זה
ולסיום, אמנם התחלנו עם יום השפה העברית – אבל נסיים עם כמה ביטויים הולנדיים חביבים שכדאי להכיר:
Oude koeien uit de sloot halen מילולית: למשות פרות זקנות מן התעלה. כלומר – להעלות נושאים ישנים (וכאובים) שכבר דשנו בהם מספיק.
Van de wal in de sloot helpen מילולית: לעזור למישהו מן הגדה אל התעלה. להגיש עזרה שבסופו של דבר רק גורמת יותר צרות. תערובת של חיבוק דוב ו- מן הפח אל הפחת, בתוספת של ‘עם חברים כאלה מי צריך אויבים’.
In twee sloten tegelijk lopen מילולית: ללכת בשתי תעלות. הגרסה ההולנדית של לרקוד בשתי חתונות.
Zo gek als een deur מילולית: משוגע כמו דלת. מטאפורה אשר כבר כוללת בתוכה את רמת הטרלול.
Klopt als een bus מילולית: נכון כמו אוטובוס. כלומר נכון מאד בהחלט וללא עוררין. למה אוטובוס? האמת היא שכנראה מדובר פה בקופסה ולא באוטובוס (פירוש נוסף של המילה bus) והכוונה שהיא שהנושא סגור ברור חתום ונצור.
Hij is niet op zijn mondje gevallen מילולית: לא נפל על הפה שלו. הכוונה כאן היא לתכונת אופי – אדם שהוא אסרטיבי מילולית, יודע לפתוח את הפה שלו כשצריך, ולא נותן שידרכו עליו.
Nu komt de aap uit de mouw מילולית: עכשיו הקוף יוצא מן השרוול. כלומר התגלתה הכוונה האמיתית. האמת – הרבה יותר הגיוני מאשר יצא המרצע מן השק.
Een mop met een baard מילולית: בדיחה עם זקן. כלומר שמענו אותה כבר אלף פעם, מימי מתושלח.
Ouwehoerenמילולית: פעל הכולל את המילה זונות קשישות (כלומר משהו כמו לזנזן). הפירוש הוא לקשקש או לרכל ללא הפסקה וללא תכלית. מה שעשו כנראה היצאניות הקשישות ברחובות אמסטרדם כשאין להן עבודה.
Het is dun gezaaid מילולית: זרוע (זרעו אותו) רזה. משהו שמופיע לעיתים רחוקות או מצוי בכמות קטנה מאד.
Het einde kroont het werk מילולית: הסוף מכתיר את העבודה. כלומר איכות העבודה נקבעת על פי התוצאה הסופית. אולי זו המקבילה ההולנדית למבחן התוצאה של אהוד ברק.
יש לכם עוד ביטויים בעברית שתמיד תהיתם איך לומר אותם בהולנדית, או שמעתם ביטויים יפים בהולנדית שרציתם לחלוק, או כאלה שלא הבנתם ורציתם לשאול? כתבו לנו בתגובות ונוסיף אותם למילון דאצ’טאון השלם לביטויים בעברית ובהולנדית.
