Category: הולנדיה

מיכל וולף צבי לא ידעה כמעט כלום על תפקידה של סבתא רוזה, הגננת המסורה, בתנועת ההתנגדות הקומוניסטית לכיבוש הנאצי של הולנד. יחד עם התלמידים בבית הספר הקרוי על שמה באמסטרדם, היא לומדת להכיר אותה מחדש, גם בזכות הפרויקט “בשכונה שלי”, שאותו מנהלת שירלי. עכשיו היא לומדת איך להיות החוט המקשר בין העבר לעתיד ובין ישראל להולנד.

לכתבה מתורגמת להולנדית: Oma Rosa, mijn persoonlijke held

הווה – בין החללים

נקישה עדינה בדלת, חיוך חם וסקרן ועיניים קורנות וכן, יש לה גם ספר ביד, ספר שנראה כמו עבודת מחקר על ארכיטקטורה אבל בעצם מספר עליה, על כולנו. כך נפגשתי לראשונה עם מיכל וולף צבי ולא ידענו שתינו עד כמה היריעה רחבה, ועד כמה הסיפור שלה ושל משפחתה נוגע כמעט בכל אחד ואחת מאיתנו, קשור באירועי העבר המשפיעים ומשתלבים באירועי ההווה ברגישות ובעוצמה גם יחד.

“סבתא שלי גיבורה”, סיפרה לי מיכל, 38, ואין זו אמירה סובייקטיבית, של נכדה מעריצה, אלא כזו שקיבלה גושפנקא רשמית מממלכת הולנד, שהונצחה באופן מיוחד, כזו שמאות תלמידים רואים לנגד עיניהם מדי יום, בבית הספר הקרוי על שמה, בית הספר OBS Rosa Boekdrukker פה באמסטרדם.

“בשבוע שעבר היה יום הולדת לסבתא שלי”, ממשיכה מיכל, “היה טקס מאוד מרגש בבית הספר. היינו כולנו, אני, בעלי ושלוש הבנות שלנו. כשאני רואה את בית הספר עולות בי מחשבות רבות ויש לי צמרמורת. כל הילדים והילדות בבית הספר על שם סבתי, הם חופשיים ואין צורך בשמירה והגנה עליהם, והילדות שלי לומדות בבית ספר יהודי, בחיידר. לפני 80 שנה סבתא שלי הייתה גיבורה בהולנד, ואנחנו עכשיו, עדיין צריכים להגן על עצמנו כאן. זו תחושה שמלווה אותי”.

ילדותה ושנות נעוריה של מיכל, בת 38, עברו במושב בבית שומר מסורת, פתוח ומאפשר, בת רביעית מתוך ארבעה ילדים, במשפחה חמה ואוהבת. כמו במשפחות רבות שהקימו ניצולי שואה, גם אצל מיכל לא דיברו הרבה על מה שקרה באירופה, על קורות סבתה מצד אביה. “ידענו שאבא מטפל בעניינים שקשורים בסבתא בהולנד. סבתא לא סיפרה הרבה, ידעתי מעט פרטים”.

אני שואלת היכן מתחילים. מבטה נותן את התשובה, כדאי שנתחיל עם מה שאיתנו עכשיו, עם הספר. “זו עבודת הגמר שלי בלימודי ארכיטקטורה בהולנד ושמה In between spaces. זאת אני, אני אין ביטווין ספייסס. גדלתי בבית מסורתי, להורים יקים, במושב בית יצחק שבעמק חפר, וכיום אני דתייה, גרה באמסטלפיין עם בעלי ובנותינו. אני מרגישה בהמון מקומות. כל הנקודות שלי מתחברות יחד”.

“העבודה עוסקת בחללים אבודים בעיר, שהם בעצם הכי חשובים לדעתי, מכיוון שהם החומר המקשר בין הדברים, הם הדבק המחבר בין מקום למקום בעיר. הם החשובים. לא הבניינים, אלא מה שביניהם. אם ניתן הארה במקומות הללו ואת הדגש הנכון כולנו נהנה מהם. מאד חשוב לדעתי לתת משמעות לחללים שבין הבניינים, כדי שהם לא יהיו אבודים. חללים בין בניינים נוצרו במקור עבור האנשים שמשתמשים בהם, הם המעברים שאנו הולכים בהם והם מחברים אותנו ממקום למקום. המקומות הללו מחברים אותנו”.

מיכל מרגישה שמשהו בה הוא גם החלל שמקשר בין מקום למקום, היא נוטלת על עצמה את תפקיד המקשרת, בין חילונים לדתיים, בין הולנד לישראל, בין עבר להווה ועתיד בסיפור המשפחתי שלה.

אולי יעניין אותך גם:

״היהודים לא האמינו שהגרמנים יכבשו את הולנד״, עדותו של אברהם רות
העשיר היהודי והחייל הגרמני שהצילו יהודים בהולנד  
הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר

עבר – “האופוזיציה הגדולה ביותר”

רוזה נולדה ב-1908 באוסטרובה שעל גבול פולין-גרמניה. בת יחידה אחרי שני בנים. כשהאנטישמיות בפולין גברה, עברה המשפחה לברלין. האבא, ישראל הרמן הירש, פתח מאפייה כשרה. רוזה השלימה את לימודיה התיכוניים בליסאום, למדה הוראה לגיל הרך והייתה לגננת. אבל את עתידה ראתה מעבר לים, בפלשתינה. בתחילת 1930 עלתה רוזה ארצה, כחלוצה בקבוצת חלוצים. הוריה עלו מספר שנים אחריה. דווקא בארץ ישראל מתחיל הקשר ההולנדי של רוזה. היא הכירה בחור הולנדי, ניקו בוקדרוקר, והתחתנה איתו ביפו. אבל, כמו חלוצים רבים, ניקו חלה במלריה ובריאותו הלכה והידרדרה. בשל מצבו החליטו השניים לשוב לאירופה. הם חיו באמסטרדם והצטרפו למפלגה הקומוניסטית ההולנדית, CPN. אך נישואיהם לא צלחו, והשניים נפרדו ב-1939. רוזה שמרה על שם נישואיה, בוקדרוקר.

 

לאחר כיבושה של הולנד על ידי גרמניה, הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ופעלה כתנועת התנגדות. ההתנגדות הגיעה לשיאה הפומבי בארגון שביתת פברואר (februari staking) ב-1941, שביתה שהוכרזה בתגובה למעצר המוני של יהודים באמסטרדם ושבה לקחו חלק מאות אלפי פועלים ברחבי הולנד. ביומה השלישי של השביתה דיכאו אותה הנאצים ביד קשה ומנהיגיה נאסרו וחלקם הוצאו להורג. רוזה הייתה אז פעילה בתנועה הקומוניסטית, בביתה נערכו פגישות חשאיות והיא שימשה כאשת קשר בין המחתרת באמסטרדם למנהיגי מחתרת מחוץ לעיר. חודש וחצי לאחר דיכוי השביתה, היא נעצרה. כך כתבה במכתב להוריה לאחר המלחמה, מכתב שנמצא רק אחרי מותה:

“נתתי את כל כוחותיי לשירות במפלגה הקומוניסטית, מכיוון שרציתי לעשות משהו לטובת שיפור החברה שלנו. כשהגרמנים פלשו להולנד הקטנה, הם מנעו מכולנו את החופש ושדדו את חירותנו, וכך הם גם מצאו את האופוזיציה הגדולה ביותר מולם, כאן באמסטרדם… חברות רבות ושירותים ציבוריים רבים בעיר אמסטרדם מחו וניסו לעצור את הרדיפה אחר היהודים וערכו שביתה… המפלגה שלנו ארגנה והכינה את השביתה הזו ולקחנו אחריות מלאה לגביה. חברים רבים מהמפלגה נאסרו, 22 במספר – 20 גברים ושתי נשים, כולל אותי”.

תחילה הושמה רוזה בבית המאסר באמסטרדם ואחר כך נלקחה לכלא סכוונינגן הידוע לשמצה. היא וחבריה הובאו לבית המשפט בהאג, שם נערך משפטם בדלתיים סגורות, בסודיות מוחלטת. רוזה סירבה למסור פרטים לגבי ארגון המחתרת, ולבסוף נגזרו עליה עשר שנות מאסר בגרמניה.

רוזה הועברה למקום שהתברר כיוצא דופן. בכלא הנשים באנראט שליד קרפלד אמנם סבלה רעב, אך קיבלה יחס הוגן וזהה לשאר האסירות. עד כדי כך שכאשר בדצמבר 1942 ניתנה הוראה לשלוח את כל היהודים בבתי הכלא בגרמניה למחנות ההשמדה, הסוהרים בכלא החליטו לא לבצע את הפקודה והשאירו את רוזה בכלא יחד עם אסירות יהודיות נוספות. לנוכח התקדמות בעלות הברית ב-1944, פינו הגרמנים את בית הכלא באנראט והעבירו את כל האסירות לדיסלדורף ומשם לזיגנהיים שליד קאסל, שם עבדה רוזה כשנה במפעל. ב-29 במרץ, 1945, ממש מספר שעות לפני שכוחות הצבא האמריקאי הגיעו לזיגנהיים, פונו האסירות במשאיות בקר למחנה הריכוז ברגן בלזן. באפריל נכנס הצבא הבריטי למחנה מוכה הטיפוס, ורוזה שוחררה עם כל שאר האסירות.

חלשה ומותשת, חזרה רוזה לאמסטרדם. חבריה מהמפלגה הקומוניסטית טיפלו בה עד שהחלימה, ולאחר המלחמה עבדה בבית ילדים יהודי בבילטהובן.

שנתיים לאחר סוף המלחמה חזרה רוזה לארץ ישראל ופגשה את הוריה, שאותם לא ראתה במשך 10 שנים. היא החלה לעבוד כמורה גננת בחיפה והכירה את וולף בנימין וולפס ונישאה לו. כעבור שנה, ב-1951, נולד בנם היחיד אברהם אריה, אביה של מיכל.

המשפחה עברה למושב בית יצחק, שם עבדה רוזה כגננת עד ליציאתה לגמלאות. בשנותיה האחרונות התגוררה ב”בית יוליאנה”, בית האבות ההולנדי בהרצליה. היא הלכה לעולמה ב-11 בספטמבר 1982. במפלגה הקומוניסטית רוזה זכורה כגיבורה, בשל התנהגותה הבלתי מתפשרת במהלך המשפט והעובדה שלא חשפה פרטים אודות הארגון וחבריו. יש המכנים אותה ז’אן ד’ארק ההולנדית.

עתיד – “סבא וסבתא לא היו מאמינים”

לא רחוק מהבית שבו התגוררה רוזה באמסטרדם, עומד בית הספר על שמה. לא בכדי החליטו משרד החינוך ההולנדי ועיריית אמסטרדם להנציח את האישה האמיצה הזו במוסד חינוכי. העבודה בחינוך ילדים הייתה חוט מקשר במהלך חייה, בפולין, בישראל, בגרמניה ובהולנד. בבית הספר “רוזה ברוקדרוקר” לומדים ילדים יהודים, נוצרים ומוסלמים, בני ובנות עשרות תרבויות שונות. האווירה בבית הספר נעימה, וכשאני מגיעה לביקור ממתינות נשים רבות בחדר המורים, רובם עם כיסויי ראש איסלאמיים, אימהות לתלמידים ולתלמידות, שהגיעו לשמש כמשגיחות בהפסקת הצהריים.

 

אני פוגשת כאן את שירלי ברנדייס מעמותת In Mijn Buurt (“בשכונה שלי”) שעוסקת בהכרת הסביבה שבה אנו גרים, ובחיבור בין תושבים נוכחיים של שכונה מסוימת לבין ההיסטוריה של המקום. שירלי האנרגטית ומלאת המוטיבציה, בעלת חיוך שובה לב, היא אימא לשתי תלמידות בבית הספר, ומורגש שהיא מוכרת ואהובה בבית הספר. “אנחנו מאוד מרוצים מהמקום”, היא מספרת, “חיפשנו בית ספר קטן יחסית, עם אווירה נעימה ומאפשרת, וכך הגענו לכאן ב-2009”. שירלי היא דור שלישי לניצולי שואה, וכמו במקרה של מיכל, גם הסבים והסבתות שלה מיעטו לדבר על מה שקרה בזמן המלחמה. כיום, שירלי היא זו שמבקשת להנחיל את הנושא לתלמידים ולתלמידות, במסגרת העמותה, שעוסקת לא רק במלחמה ההיא, אלא גם בהיסטוריה של הקולוניאליזם ההולנדי, ובהגירה להולנד בשנות ה-60 וה-70.

שירלי, ילידת אמסטרדם, מעבירה שיעורים בנושא מלחמת העולם השנייה וההיסטוריה של תושבים בשכונה. היא מפגישה בין התושבים הקשישים, אלה שהיו ילדים במלחמה, לילדים שלומדים כאן היום. התלמידים מגיעים לבתיהם ושומעים את סיפוריהם. לאחרונה למשל נפגשו התלמידים במסגרת הפרויקט עם אישה בת 90, שהייתה נערה במחנה וסטרבורק ונשלחה על הרכבת האחרונה לאושוויץ. הרעיון הוא ללמוד היסטוריה לא מתוך ספרים, אלה מהחיים עצמם, מהאנשים.

השלב האהוב על שירלי בעבודתה הוא איתור הקשישים. היא נפגשת עם כל אחד מהם ומשוחחת איתם כאילו היו הסבא וסבתא שלה, אלא ששרדו ולא דיברו. כמובן שלא ניתן היה להתעלם מסיפורה של רוזה, שעל שמה נקרא בית הספר, ולכן יצרה שירלי קשר עם מיכל ורתמה אותה גם כן לפרויקט.

ביוזמתה של שירלי, נערך מדי שנה טקס ביום ההולדת של רוזה, בהשתתפות כל התלמידים. גם מנהל המקום, ורנר טילמה, מברך על המיזם ומעודד אותו. בטקס האחרון השתתפו גם מיכל ובני משפחתה. הילדים עצמם לומדים על רוזה וקורותיה לפני יום ההולדת. למשל, הם הכינו עיתון קיר אודותיה. ליסה, תלמידת כיתה ג’, ידעה לספר שרוזה “אמיצה וטובה עבור העולם”. חברתה אסמה הוסיפה: “אני חושבת שהיא חזקה ולא נכנעת”. ואילו ידה בטוחה שהצבע האהוב על רוזה היה צהוב, הצבע שבו צבוע בית הספר.

“בזכות שירלי והעבודה שלה עם הילדים, כולם מכירים את הסיפור של רוזה”, מציינת מיכל, שכמו שירלי, מרגישה בבית בבית הספר. המפגש עם שירלי והשהות בבית הספר מרגשים אותה. היא רק מצטערת שאביה, שאליו הייתה כה קרובה ושנפטר לפני שנתיים, לא זכה לראות זאת. “אני בטוחה שסבתא שלי הייתה מאוד גאה”, אומרת מיכל.

“אם הסבא הסבתא שלי היו חיים היום והייתי מספרת להם על עבודתי ומה שאני עושה, הם לא היו מאמינים”, אומרת שירלי בהתרגשות, “הם היו אומרים לי – אנו רואים שמה שקרה לעולם לא יישכח ושלעולם לא יישכחו האנשים”.

הווה – “אני שייכת להרבה מקומות”

הקשר של מיכל לבית הספר, לשירלי, לחיים בהולנד על רקע העבר המשפחתי, גודש אותה ברגשות ותהיות. לפני כ-16 שנים עברו היא ובן זוגה להולנד. “בהתחלה הרגשתי די בודדה, בהשוואה לקשרים המלאים שהיו לי בארץ. עם המעבר לכאן הרגשתי את החוסר. היום כמובן בנינו קשרים טובים עם חברים ומשפחות, אך עדיין אנו צריכים להמשיך וליצור חיי חברה. אני אדם אקטיבי, אוהבת מאד קשר עם אנשים, אוהבת לטייל, לחוות, להיות באינטראקציה עם הסביבה שלי. אנחנו בקשר עם הרבה משפחות מכל המגזרים. זה מאוד חשוב לי”. לאחר כמה שנים החלו לחזור בתשובה כהגדרתה, ועברו ממרכז אמסטרדם לאמסטלפיין. “רצינו שהילדות שלנו יגדלו בסביבה פחות עירונית. הבנות שלנו לומדות בחיידר ואנו בית מאד פתוח, חשוב לי הקשר גם עם אנשים לא דתיים, זה גם אני, זה גם חלק בי”.

היא חוזרת לעבודת התזה שלה, in between spaces, למקומה שבין החללים, בין החלל שהותירה סבתה לזה שהותיר אביה, שאליו הייתה קשורה מאוד, לחלל בין ישראל והולנד. “אני רואה את החיבור של התיזה שלי לחיים עצמם, לחיים שלי. אני צריכה להאיר את הדברים המקשרים ומחברים. בהכל אני מרגישה את עצמי באמצע. באמצע של משהו. אני שייכת להרבה מקומות, אני יכולה להאיר דברים, לחבר ולקשר. זה אמנם מצריך הרבה כוחות, אך אני אוהבת זאת, אני אוהבת לערוך את החיבור, חיבורים מקשרים. עם כל הנושא של בית הספר על שם סבתא שלי ועם האובדן של אבא שלי. אני החוט המקשר ואני חייבת לשמור על זה ולצקת בתוך זה משמעות. אני חיה כיום בהולנד עם משפחתי ואני אהיה החוט המקשר ושומר”.

צילומים: מיכל מדר-פורת, מיכל וולפס-צבי

לכל הכתבות של מיכל

 

כמו בישראל, גם בהולנד מציינים את יום הזיכרון בסמיכות לחגיגות העצמאות. ב-4 במאי מציינים ההולנדים את יום הזיכרון שעל פי הגדרתו מצויין לזכר “כל הקורבנות, אזרחים כחיילים, שנפלו או נרצחו בממלכת הולנד או ברחבי העולם מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה, במצבי מלחמה או במשימות לשמירת השלום“. מידע נוסף על אירועי הימים האלה ניתן למצוא באתר הוועדה המארגנת, באנגלית ובהולנדית. השנה הנושא שנבחר הינו לאחר 75 שנות חירות. גם השנה יערכו האירועים הללו ללא קהל בגלל מגבלות הקורונה.

אולי יעניין אותך גם:

על זכרון ועצמאות אמיתיים
מה שקרה אז בקופישופ, מה שקרה בחנות הספרים
הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר

יום הזיכרון – 4 מאי

ביום הזיכרון הדגל יורד לחצי התורן בשעה 18:00 והאירוע הממלכתי יחל בשעה 18:05 בכנסיה החדשה (Nieuwe Kerk) שבכיכר דאם. 

הסופרת רוקסאן ואן איפרן (roxane van iperen) תישא את נאום ה-4 למאי השנה (4 mei-voordracht). איפרן, עו״ד בעברה שכתבה את הספר “הקן הגבוה”, המספר את סיפורן של האחיות היהודיות ג׳ני ולין ברילסלייפר שניהלו מבצע הסתרת אנשים במהלך מלחמת העולם השניה, מבית מגוריה של הסופרת בנארדן. 

הסופרת הייתה הבחירה השניה לנאום לאחר שהסופר עבדאלקאדר בנאלי שנבחר לפניה וויתר על הכבוד. הרקע לוויתור הייתה הסערה שנוצרה סביב בחירתו לאחר שפורסמו דברים שאמר בשנת 2006, שכהולנדי-מרוקאי הוא לא מרגיש בנוח באמסטרדאם-זאוד, מקום מגוריו דאז, בגלל ״כל היהודים שם. זה נראה כמו ישראל. מאד מעצבן. כל-כך הרבה יהודים, זה מטורף״. לאחר ההודעה על הבחירה הסביר הסופר שהדברים נאמרו בעת שהיה שיכור, ושמדובר היה בהומור שחור שהוצא מהקשרו. בגלל הסערה סביבו החליט לוותר על הכבוד. הוא אמר ״ב-4 במאי אנחנו נאספים כדי לזכור והדיון סביבי לא אמור לפגוע באנשים״. 

בשעה שמונה בערב בדיוק מציינים ברחבי המדינה שתי דקות דומייה. בימים רגילים מחרישים מקומות הבילוי את המוזיקה, התחבורה הציבורית עומדת מלכת ומטוסים מנועים מלטוס מעל לכיכר דאם. בהיעדרה של צפירה נקרא הציבור לזכור בעצמו את שתי דקות הדומיה ולכבד אותן.

יום השחרור – 5 מאי

מסורת נוספת היא “נאום 5 במאי” (mei Lezing). מדי שנה מוזמן דובר מעורר השראה, הולנדי או זר, לשאת דברים בנושא “חירות” במעמד הזוג המלכותי. הדוברת השנה תהיה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל שתישא דברים בשידור מברלין. 

ראש  הממשלה, מארק רוטה, ידליק את אש החירות בשעה 13:00, אות הפתיחה לתחילת החגיגות (אונליין).

 

החגיגות מסתיימות ב”קונצרט 5 במאי” שמתקיים בשנים כתיקונן על נהר האמסטל באמסטרדם לפני תאטרון קאררה. השנה בגלל מגבלות הקורונה יתקיים הקונצרט בתוך התאטרון וישודר ב- NPO1. בהופעה ישתתפו אמנים רבים  את המופע יוביל הזמר Stef Bos. 

 

לכל הכתבות של לילך

 

קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

להצטרפות לרשימת התפוצה של דאצ’טאון

זהירות: הקריאה מגיל 18 בלבד, או בלי שההורים יראו.

מתי נוכל לטפוח לעצמנו על השכם ולסמן הצלחה במשימת ההשתלבות בארצות השפלה? ניהול שיחה שוטפת עם השכנים זוכה ללא ספק לציון לשבח. גם צפייה בחדשות (כל עוד גם הבנו משהו) ראויה למחמאות. אם תפסתם את עצמכם עושים רשימה לסופר בהולנדית או עושים חישובים חשבוניים בהולנדית, אז אתם בהחלט בדרך הנכונה, וכמו שכתבנו כאן כבר פעם, הבנה ושימוש במטבעות-לשון מקרבים אותנו קרוב מאד לדרגת רב-אמן.

אולי יעניין אותך גם:

סליחה, מה השפה?
ספרי הילדים שמלמדים אותי הולנדית
איך אומרים “אש ידידותית” בהולנדית?

אבל האמת היא שרק אחרי שנתפוס את עצמנו צועקים ‘חוטפרדומה’ כשגילינו שהשארנו את הטלפון בבית, או קוראים ‘אייקל’ לנהג שחתך אותנו בכביש, נוכל באמת ובתמים להישען לאחור ולומר – השתלבנו!

למרות שההולנדים הם אשכנזים מעצם הגדרתם, וידועים כלפלפים אפילו בהשוואה למדינות אירופה השכנות להם, בנושא הקללות והגידופים הם לא נשארים מאחור. במחקר שנערך על ידי הארגון ‘Onze Taal’ התבקשו סטודנטים מעשר מדינות אירופיות ומארצות הברית לנקוב בחמש מילים בהם היו מגיבים לאדם שהפיל אותם בגסות בלי להתנצל. הולנד, גרמניה וצרפת הובילו את הטבלה בכמות הקללות שבהם השתמשו המשתתפים. יתכן שזה קשור למדיניות הצנזורה של קללות במרחב הציבורי במדינות אלה, שהיא ליברלית יותר. בהולנד כידוע מותר לומר הכל בטלוויזיה, בלי צפצופים ובלי עריכה.

הקללות הפופולריות בהולנד

אז מהן הקללות הנפוצות ביותר כאן? כמו מצוות, גם את הקללות ניתן לחלק לשתי קבוצות: בין האדם למקום (או לעצמו), ובין האדם לחברו. בתוך הקבוצה השנייה ניתן לעשות חלוקה נוספת של קללות כלפי גברים וקללות כלפי נשים. במחקר שצוין למעלה נמצאו התגובות הבאות כפופולריות ביותר בהולנד כלפי גברים:

קלואטזאק (klootzak) – שפרושו המילולי הוא שק-אשכים, אייקל  (eikel) – שפרושו המילולי הוא בלוט, או הכובע של איבר המין הגברי, לול(lul)- שהוא האיבר עצמו, סוקל (sukkel) – שמשמעותו המקורית היא איטי או חסר קואורדינציה, אידיוט (idioot), מונגול (mongool), הומו, פליקר (flikker) – שגם היא כינוי בוטה להומו, ו-אסו (aso) – שהוא קיצור ל א-סוציאלי.

כלפי נשים נרשמו הפנינים הבאות:

הור (hoer), סלט (slet) – שתיהן מילים המתארות את המקצוע העתיק, טרוט (trut), דוס (doos) – שהן כינויים לאיבר המין הנשי, קוטווייף (kutwijf) – קללה בוטה למדי שפירושה המילולי הוא שילוב של נקבה ואיבר המין הנשי. אידיוט, מונגול, וסוקל נאמרים גם לנשים וגם לגברים.

 

קללות כלפי עצמנו

כאשר מדובר בקללות כלפי עצמנו או כלפי העולם באופן כללי, ההולנדים צועקים (או מקלידים): קוט (kut) – איבר המין הנשי, והרבה שיט ופאק הבינלאומיים. אך ההולנדים גם נוטים חיבה מיוחדת לקללות הבאות: פרדומה (או בשלמותה – חוטפרדומה), טרינג (שחפת), פלאוריס (דלקת ריאות), טיפוס (קדחת), קולרה (כולרה), וכמובן קנקר (סרטן). ובשפת המקור: godverdomme, tering, pleuris, tyfus, kolere, kanker

כאשר ההולנדי שונא מישהו או משהו הוא יאמר: Ik heb een pleuris hekel aan dit/hem.

וכשהוא כועס על מישהו – הוא יאחל לו: krijg de klere כלומר – שתחטוף כולרה. זוהי קללה חמורה למדי.

הפירוש של חוטפרדומה – הקללה ההולנדית המפורסמת ביותר, הוא (כנראה) “אלוהים קלל אותי” (god verdoem me), ויש לה גם גרסה מרוככת יותר – חאטפרדארי (gatverdarrie), ועוד אחת עוד יותר מרוככת – פוטפרדיקי (potverdikkie), אותן תוכלו לשמוע גם מאנשים מכובדים יותר או ילדים.

אז מה הקטע של ההולנדים עם מחלות

הולנד היא אחת המדינות היחידות בהם עושים שימוש נרחב במחלות כקללות. אמנם גם ביידיש ובגרמנית ניתן לשמוע איחולים כמו ‘קדחת’ – אבל אין ספק שבהולנד לקחו את המנהג הזה מספר צעדים קדימה. בכל שפה, המילים בהם משתמשים לקללות הן מילים שנחשבות אסורות או אשר נושאות מטען רגשי גבוה. מילים הקשורות למין למשל נפוצות כקללות בכל השפות. ייתכן שדווקא בגלל המתירנות ההולנדית, מילים הקשורות למין נחשבות כאן פחות אסורות או פחות נוראיות מאשר בתרבויות אחרות, ולכן ההולנדים עברו למילים טעונות יותר עבורם – המחלות. גם במגרשי הכדורגל ההולנדיים ניתן לשמוע מגוון רחב של מחלות ותסמינים, אשר לא נופל מן הידע של סטודנט ממוצע לרפואה.

 

 

למה אנשים מקללים

כמו שהוסבר למעלה – ישנם שני סוגים של קללות, ולכל סוג יש פונקציה שונה – אך ייתכן שמבחינה פסיכולוגית שתי הפונקציות קשורות זו לזו. כאשר אנחנו מגדפים מישהו בפניו – אנחנו שואפים לפגוע בו ולהקטין אותו – ועל ידי כך להגדיל ולחזק את עצמנו. מסיבה זו, גם כאשר אנו עושים טעות בעצמנו, אנו מייד מחפשים מישהו בסביבה כדי לצעוק עליו, לקלל אותו, ובכך להוריד את הכאב והלחץ מעצמנו. כאשר אין בסביבה מישהו שניתן להתחרע עליו, אנו נותרים לבד עם הלחץ ועם הכאב והאשמה – ולא נותר לנו אלא לשחרר את הקללה אל העולם כולו ובכך להקל על עצמנו. מחקרים הראו שלקללות יש למעשה תפקיד חשוב מאד בשחרור לחצים, ויש כאלה שאף ממליצים על כמות מדודה של קללות יומיות.

ניסוי מפורסם, שתוכלו לערוך בעצמכם בבית, הראה שאנשים שהורשו לקלל הצליחו להשאיר את כף היד שלהם לזמן רב יותר במי-קרח מאשר אנשים שלא הורשו לקלל. שחרור קללה לאוויר מקל עלינו את הכאב (בין עם כאב פיזי או נפשי) ועוזר לנו להתמודד.

קללות בשפה אחרת

ומה לגבי קללות בשפה שניה? מחקרים מראים שקללות בשפה שאינה שפת האם שלנו, נתפסות כפחות חמורות (זה תקף גם למילים אחרות אשר נושאות מטען רגשי, אשר נתפסות כפחות טעונות בשפה שניה). בשפות רבות הקללות הנפוצות ביותר הם בשפה אחרת – כך זה ללא ספק בעברית שבה קללות רבות מבוססות על ערבית, רוסית ושפות אחרות, וגם בארה”ב קללות רבות הן בספרדית. הקללה האנגלית שיט נפוצה בכל העולם, וכנראה קל לנו יותר להשתמש בה מאשר בתרגום המילולי שלה בעברית. כאשר אנחנו מקללים בשפה הראשונה שלנו, אנו מודעים יותר למשמעות האמיתית של המילה וקשה לנו להתנתק ממנה לחלוטין. מסיבה זו, אנחנו, כדוברי שפה שניה צריכים להיות זהירים יותר כאשר אנו משתמשים בקללות בהולנדית, ולהיות בטוחים שאנו מודעים לאפקט האמיתי שלהם על בני המקום.

אם אתם מנסים בבית את ניסוי מי-הקרח, נסו אותו גם פעם נוספת כאשר אתם מרשים לעצמכם לקלל אך ורק בהולנדית. מעניין לראות אם אפקט ההקלה על הכאב יהיה קטן יותר במקרה כזה.

קללות מקוריות – והמלצה למשחק ילדים

גם ילדים אוהבים לקלל, או לפחות להגיד מילים שהם יודעים שאסור להם להגיד, או אשר מעוררות תגובה מבוהלת אצל הוריהם. ידוע שלאסור על ילדים לקלל באופן מוחלט מביא לתוצאה מוגבלת ולפעמים אף לתוצאה הפוכה. הורים רבים נכשלים גם, למרות הכוונות הטובות, באגף הדוגמא האישית בנושא. ואם אכן יש לקללות גם אפקט חיובי של שחרור לחץ, אז אולי כדאי לשקול לאפשר איזו קללה פה ושם, בצורה מבוקרת ומדודה?

בן המילים שילדים בהולנד משתמשים כאלטרנטיבה מותרת לקללות ניתן למצוא את: Chips! ,Tuk! ,Potjandikkie! , Fuchsia! ,Godfried Bomans! ,Pannekoek! (מקור).

אחת האופציות לעשות זאת היא בצורת משחק הקללות המקוריות. מי שמתקשה לראות את עצמו עושה זאת, יכול להעביר את המשימה לדודה המגניבה – שללא ספק תשמח לעשות זאת כאשר היא שומרת על הילדים שלכם.  המשחק הוא פשוט – כל אחד בתורו ממציא קללה שאותה מותר להגיד ומקבל ציון משאר המשתתפים על מקוריות. אפשר גם להמציא קללות באות מסוימת בכל פעם כמו במשחק ארץ-עיר. יש להתאים את הקללות המומצאות של הילדים.

יש לכם קללות מקוריות? שילחו לנו!

 

לכל הכתבות של שלום

 

ב-27 באפריל יחול בהולנד יום המלך (Koningsdag). זו השנה השניה בה נדרשים ההולנדים ליצירתיות, ומחשבה כיצד לציין את היום החשוב הזה ״בתצורת קורונה״.

מה חוגגים?

לטובת החדשים בממלכה, יום המלך הוא יום חג רשמי (יום חופש) בו חוגג העם ההולנדי את אהבתו למוסד המלוכה בפסטיבל מתמשך. אמנם יש מונרכיות אחרות ברחבי אירופה, אך מעטות עורכות חגיגות מהוללות כמו ההולנדים שמטרתן אחת – לשמוח עם המלך המכהן ולהדגיש עד כמה הוא חשוב להולנד. בהיותו החג הכי נחגג בהולנד, תופס יום המלך מקום מיוחד בלב האנשים. אהבה זו נחגגת לא רק בכל רחבי הולנד אלא אף בשלוחותיה שמעבר לים: ארובה, קורסאו וסן מרטין. בכל רחבי הממלכה מתקיימת מסורת שנתית של חגיגות מלכותיות אשר נחגגות מאז שנת 1885. מאז שנת 2014 הן נחגגות ביום הולדתו של מלך הולנד, וילם-אלכסנדר. למעשה זוהי מסיבת יום ההולדת הגדולה בעולם!

אולי יעניין אותך גם:

מתכוננים ליום הכתום
היום הכי כתום בשנה – יום המלך באמסטרדם
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

כיצד חוגגים?

עד פרוץ הקורונה לחיינו חגגו ההולנדים את היום הכתום בעיקר בחוץ. במהלך החג מציף הצבע הכתום, צבעו הרשמי של בית אוראניה-נאסאו, בית המלוכה ההולנדי, את הרחובות. תושבים רבים תולים דגלים כתומים, לובשים בגדים כתומים, מתקשטים באביזרים כתומים כמו פיאות, משקפי שמש, צעיפים כובעים מצחיקים ועוד, כיד הדמיון הטובה עליהם.

בשנים ״רגילות״ הופכים רחובות הערים לשוק פשפשים ענקי, בו יכול כל אחד למכור ולקנות במחירים אטרקטיביים כל מה שחשקה נפשו. הרחובות מתמלאים בדוכני מזון ושתיה. ביום המלך חוגגים תושבי הממלכה יחד עם אורחים רבים אשר מגיעים מרחבי העולם במסיבות, הופעות מופעי מוזיקה ומיצגים שונים בפארקים ובערים ברחבי הולנד.

מסורת נוספת היא שביום המלך נוהגת משפחת המלוכה לבקר באזור נבחר בהולנד ולחגוג שם יחד עם המוני העם. את המסורת התחילה המלכה האהובה ביאטריקס ובנה המלך ממשיך אותה על אף מגבלות הקורונה. השנה נבחרה העיר איינדהובן לארח את הביקור המלכותי אשר יתקיים במיקום סודי. הבידור ישודר לציבור, ועל כן התבקשו התושבים לא להגיע לאיינדהובן אלא לחגוג בביטחה מבתיהם. פרטי התכנית מופיעים כאן.

 

כיצד ניתן לחגוג בתקופת הקורונה?

גם השנה הוחלט כי עקב מגיפת הקורונה יבוטלו כל החגיגות, האירועים והמסיבות אשר תוכננו ליום המלך 2021. אמנם לאחרונה החליטה הממשלה כי בקרוב יחולו הקלות מסוימות על מגבלות הקורונה איתן אנו מתמודדים בתקופה האחרונה, אולם, הקלות אלו יכנסו לתוקף רק ב-28 לאפריל, דהיינו לאחר חגיגות יום המלך. נשאלת השאלה כיצד נוכל בכל זאת לחגוג את יום המלך השנה? אספתי עבורכם מספר רעיונות:

קישוטים ברחובות

בכל רחוב בכל עיר ניתן לטייל ולראות דגלים לאומיים הולנדיים בכחול, לבן ואדום תלויים מחלונות ומרפסות, כמו גם דגלים כתומים המתגאים ומכבדים את מוסד המלוכה ההולנדית. אפשר לטייל עם הילדים ולנסות לאתר כמה שיותר אזכורים ליום המלך ברחוב ואף לנסות ולמצוא את הרחוב המקושט ביותר בשכונה!

ביגוד כתום

דרך נהדרת להיכנס לרוח החג היא למצוא את כל הפריטים הכתומים שמסתתרים לנו בארונות, כאמור לא חייבים רק כתום, ניתן גם בצבעי הדגל ההולנדי, ולא חייבים דווקא בגדים ניתן לבחור בפיאות או אביזרים אחרים. מי שרוצה עדיין יכול למצוא מבחר של פריטים מתאימים בחנויות אונליין ואף לקבוע ביקור באחת החנויות שיוצאות בקולקציות יעודיות, ולהצטייד בפריטים מתאימים. מסתבר שלצורך העניין מוציא הולנדי ממוצע כ- 26 יורו בהצטיידות הולמת!

הרמת כוסית

יום המלך הוא, אחרי הכל, חגיגה לרגל יום הולדתו של המלך וילם אלכסנדר, ועל כן בשעה 16:30 ביום המלך, תתקיים הרמת כוסית לאומית בה כולם מרימים כוסית לכבוד המלך! המשקאות הנפוצים להרמת כוסית ביום המלך הם  oranjebitter ו-oranjelikeur האורנג’ ביטר ואורנג’ ליקר – ליקרים בצבע כתום בוהק אשר מופקים מקליפות של תפוז מריר בתוספת ברנדי וסוכר. הליקר נוצר בשנת 1620 לשם חגיגת מספר נצחונות של הנסיך פרדריק הנרי. בתחילה לא היה המשקה נפוץ אך לאחר שוויליאם מאורנייה הוכתר למלך הראשון הוא הופק שוב, הפך להיות מקושר למשפחת המלוכה ההולנדית והפך לפופולרי ביותר. השנה ניתן יהיה לחגוג בהרמת כוסית עם חברים אונליין!

טעימת Tompouce

יחד עם הרמת כוסית משקה כתום אין מתאים יותר מאשר ליהנות ממאפה מתוק כתום! הטומפוס מבוסס על המאפה הצרפתי הידוע המילפיי (ומוכר בארץ כ”קרם שניט”) המורכב מקרם וניל מתקתק בין שכבות של בצק עלים אפוי. במהלך השנה ניתן לקנות את המאפה עם ציפוי ורוד או לבן ובסמיכות ליום המלך הוא מופיע בכל המאפיות והסופרמרקטים כשהציפוי משנה את צבעו לכתום עז, לא בכדי עולות מכירות הטומפוס ב-600% ביום המלך!

מכירת בגדים אונליין

אומנם אי אפשר יהיה לקיים מכירות בדוכנים ברחוב אך עדיין ניתן להשתמש בפלטפורמות אחרות לשם מכירת בגדים יד שניה כמו למשל האפליקציה vinted.nl.

מופע כשרונות אונליין

בדרך כלל פארק וונדל הופך ביום המלך לבימה אחת גדולה בה הילדים מפגינים את כישרונותיהם המוזיקליים ואחרים. הילדים המופיעים זוכים להכרה בדמות איסוף מטבעות מהעוברים והשבים אשר מצידם זוכים בהופעה, ובזכות לעודד את הכישרונות הצעירים. עקב הקורונה בוטלה האפשרות לקיום הופעות בפארק ועל כן פותחה חלופה מתאימה. במה דיגיטלית באמצעותה יכולים הילדים להעלות סרטונים ובתמורה יכולים הצופים להעביר את תרומתם באמצעות Tikkie. בשנה שעברה לקחו חלק ביוזמה כ-15,000 איש אשר נכנסו לאתר ביום המלך וצפו בכ-150 ילדים. לדברי המארגנים גייסו הילדים בממוצע כ-100 אירו!

 

היכרות עם ההמנון ההולנדי

ההמנון ההולנדי הוא שירו של הנסיך וויליאם מאורנג’, שמסביר לבני עמו מדוע החליט לצאת למלחמה באומה הספרדית שחונקת את ארצו. ההמנון שנכתב במקור בשנת 1568, ושונה בהתאם עם אימוצו כהמנון רשמי בשנת 1934. הוא נחשב להימנון המולחן העתיק בעולם. הוא כולל 15 בתים, בדרך כלל שרים רק את הבית הראשון, ולפעמים את הבית השישי. נקודה מעניינת: הנסיך וויליאם שאב השראה מהעם היהודי וסיפורו של דוד, שנלחם בחזקים ממנו בדרך לגדולה. “כמו שדוד חיפש מקלט מהרודנות של המלך שאול, כך גם אני נמלטתי מהמהומה הזאת, ורבים אחרים איתי. אבל אלוהים הציל אותו (דוד) מהגלות והגיהינום שלה ובחסדיו נתן לו את ממלכת ישראל”. יום המלך יכולה להיות הזדמנות מצוינת להיכרות עם ההימנון ואת מילותיו ניתן למצוא כאן.

לימוד שיר יום המלך השנתי

מדי שנה לקראת יום המלך מתפרסם שיר ילדים רשמי, בהרבה בתי ספר מלמדים את השיר במסגרת יום משחקי המלך אשר נחגג בבתי הספר ביום השישי האחרון שלפני יום המלך. מוזמנים ללמוד את השיר של שנת 2021. פה תמצאו רשימת שירים מיוחדת ביום המלך 2021.

צפייה בשידורי טלוויזיה

בימים שלפני יום המלך משדרת רשת NOS צילומי רטרוספקטיבה של ימי המלך והמלכה של השנים הקודמות. החל משעה 16.15 אחר הצהריים למשך חצי שעה לפחות, תשודר תוכנית על ידי ANBO ו- Omroep Max מארמון Soestdijk וסיקור מסוים של הביקור המלכותי באיינדהובן.

 

נקווה שביום המלך 2022 החיים יחזרו למסלולם וניתן יהיה לחזור ולחגוג כמיטב המסורת,

ונסיים בברכת יום כתום לכל החוגגים!

לכל הכתבות של שירית

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

 

[adrotate banner=”6″]

 

אופניים הם כלי התחבורה הנפוץ ביותר בהולנד. הרבה בזכות הטופוגרפיה השטוחה, אך גם בגלל התרבות הספורטיבית וסיבות נוספות. מסתבר שאפילו לישראל יש קשר עקיף לחיזוק מעמד האופניים ככלי התחבורה הפופולרי ביותר בהולנד.

את או אתה, כן אתם, סביר להניח שאם אתם קוראים את הכתבה הזאת וגרים בהולנד, יש לכם לפחות זוג אופניים אחד בבית. הולנד היא אלופת העולם במספר זוגות אופניים לנפש, לייתר דיוק 1.3 זוגות לאדם. כלומר יותר אופניים מתושבים! לשם השוואה יש בהולנד פחות מ0.5 רכבים לתושב. בישראל רק כ-0.3 זוגות אופניים לנפש.

היסטוריה על קצה המזלג

אז איך הכל התחיל? בשנת 1817, הברון הגרמני קארל פון דרייס,  “אבי האופניים”, המציא את הדגם הראשון של האופניים. דגם זה נע על ידי דחיפת הרגליים את הקרקע וההיגוי בוצע מהגלגל הקדמי.

בשנות ה-60 של המאה התשע עשרה הומצאו בצרפת האופניים הראשונים בעלי דוושות שהיו מחוברות לגלגל הקדמי. הרכיבה היתה כל כך נוראית שהם כונו בשם “מטלטלי העצמות”.

בשנות ה-70 של המאה התשע עשרה, המציא האנגלי ג’יימס סטארלי אופניים עם גלגל קדמי גדול יותר מאשר הגלגל האחורי וזאת מתוך תקווה לשפר את בטיחות הרכיבה, בפועל בטיחות הנהיגה לא שופרה בצורה משמעותית, אולם האופניים האלה נמכרו היטב, דבר אשר הוביל להקמת  מועדוני רכיבה ולאחר מכן לעריכת  תחרויות האופניים הראשונות.

ב-1885, ג’ון קמפ סטארלי, שהיה האחיין של ג’יימס סטאלי, המציא אופניים עם שני גלגלים בגודל זהה ושרשרת, כפי שאנחנו מכירים היום, זמן קצר לאחר מכן הומצאו הבלמים לאופניים, צמיגים שמותאמים לאופניים (מלאים באוויר) והילוכים. כל אלה הובילו  לתצורת האופניים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום.

עם השנים נוצרו סוגי אופניים שונים לדוגמא: אופני מירוץ, אופני שטח, אופני פעלולים וכו.

אולי יעניין אותך גם:

יש על מי לסמוך בהולנד
קפיצה לבלגיה: אמנות באוויר הפתוח
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

דו גלגלי בארץ השטוחה

האופניים הגיעו להולנד זמן קצר אחרי הפיכתן לפופלריות בארה”ב ובבריטניה, בשנות ה-80 של המאה התשע עשרה, וכבר משנת 1890 התחילו ההולנדים לבנות מסלולים ייעודיים לאופניים. הטופוגרפיה השטוחה של הולנד על נופיה הירוקים, שבילי אופניים ייעודיים שמתפרשים על פני 35,000 ק”מ ועוד 55,000 קילומטרים של כבישים שמיועדים לנהיגה משותפת של מכוניות ואופניים, מסבירים מדוע האופניים הם כלי התחבורה הנפוץ ביותר בהולנד, ומדוע הם הפכו להיות כלי התחבורה הכי מזוהה עם הולנד. כמו כן ההולנדים ידועים כעם ספורטיבי, וכאנשים שאינם נרתעים בקלות ממאמץ פיזי ומפגעי מזג האוויר.

החל משנות ה-60 של המאה העשרים הוזל מחיר המכוניות בהולנד באופן משמעותי, וכתוצאה מכך החלו להופיע בכבישים יותר מכוניות. אולם לכך התלוותה גם עליה דרסטית במספר תאונות הדרכים, ובשנות ה70 נרשמו שנים שבהם נהרגו מעל 500 ילדים בתאונות דרכים. הדבר גרם לתסיסה ציבורית, וברחבי הולנד החלו להתקיים הפגנות שכונו “Stop de kindermoord”  (עצרו את רצח הילדים). ההפגנות כללו רכיבות המוניות באופניים, וסגירת רחובות ספונטניות על מנת לאפשר לילדים לשחק בבטחה ברחובות.

בשלב מסוים מארגני המחאה קיבלו סבסוד מהממשלה והם הגישו לממשלה הצעות להגברת הבטיחות של רוכבי האופניים שישתלבו בתכנון העירוני. הרבה מהצעות אלה התקבלו ויושמו בשנים שלאחר מכן.

הקשר הישראלי

בשנת 1973 הכריזו מדינות המפרץ הפרסי חרם על הולנד בעקבות תמיכתה בישראל במלחמת יום כיפור. כתוצאה מהחרם מחיר הנפט עלה ב-400%. ראש הממשלה ההולנדי דן אוייל (Den Uyl) פנה לאזרחים ההולנדים בבקשה לאמץ דרך חיים שצורכת פחות דלק. הממשלה הכריזה על סידרה של ימי ראשון ללא מכוניות בכבישים. התוצאה של המיזם הזה היתה מפתיעה: האזרחים ההולנדים נזכרו כמה רגוע היה לפני בוא המכוניות, ילדים רכבו בכבישים הריקים (ממש כמו ביום כיפור בארץ) והמבוגרים נהנו מהשקט.

החל משנות ה-80 ועד היום, הממשלה ההולנדית משקיעה רבות ביצירת מרחבים בטוחים עבור רוכבי האופניים. ארגוני רוכבי האופניים שפעלו באופן לא מאורגן בשנות ה-70 ומחו על חוסר הבטיחות בכבישים, פועלים היום באופן מסודר למען בטיחות רוכבי האופניים.

חינוך לרכיבה מגיל צעיר

בהולנד כמעט כל ילד לומד לרכב על אופניים בגיל צעיר, ולא מעט ילדים בגילאי בית ספר יסודי רוכבים לבית הספר, ובחינוך העל יסודי רוב הילדים מגיעים לבית הספר בעזרת האופניים, מבוגרים רבים רוכבים למקומות העבודה בעזרת האופניים, אולם להבדיל מארצות אחרות, חבישת קסדה אינה קבועה בחוק, ואכן הרוב המוחלט של הרוכבים לא חובשים קסדות להגנה (ההערכה היא שפחות מחצי אחוז מהרוכבים חובשים קסדה).
ואכן מספר ההרוגים מתאונות האופניים בהולנד הוא גבוה ביחס לשאר מדינות אירופה, (רק באירלנד המספר יותר גבוה) כ-30% מההרוגים בתאונות דרכים הם רוכבי אופניים. נשאלת השאלה מדוע למרות המספר הגבוה יחסית של תאונות ותמותה אין חוקים בנושא בדומה למדינות אחרות בעולם.

התשובה היא שהולנד נוקטת בגישה אחרת לבטיחות רוכבי האופניים, הבטיחות נעוצה בתשתיות ובחינוך ולא בחבישת קסדה, כבישי ושבילי אופניים, רבים, תוך הגבלת מהירות המכוניות בכבישים משותפים ישפרו את בטיחות רוכבי האופניים. בנוסף בשנים האחרונות יותר ויותר בתי ספר יסודיים לקראת סיום הלימודים מציעים קורסים מאורגנים לרכיבה על אופניים (ההערכות הן שמעל 200 אלף ילדים כל שנה עוברים קורסים כאלה).

 

טיפים לרכישת אופניים

למי מהקוראים שעדיין אין אופניים או מחפש לקנות אופניים להלן מדריך קצר:

• ניתן לקנות אופניים חדשים מחנויות האופניים השונות (מקוונת או פיזיות).
• אופניים יד שניה ניתן לקנות במרקטפלטס, בקבוצות הפייסבוק השונות או מחנויות האופניים שמוכרים אופניים יד שניה. במידה וקונים יד שניה, והמוכר לא יכול להציג קבל מקורית עבור הרכישה של האופניים שהוא רוצה למכור, מומלץ לבדוק במאגר המשטרתי של גנבות האופניים.
• כשמחנים את האופניים (גם אם זה לרגע), בעיקר בערים הגדולות יש לנעול אותם גם במנעול וגם בשרשרת, בכל שנה יש מעל 1,000 גניבות של אופניים ברחבי הולנד.
• יש לזכור: רכישת אופניים גנובות היא לא חוקית, אז מאוד רצוי לשמור על הכללים.

רכיבה נעימה!

 

משימת פתיחה – צייר לי חייזר. לפני שאתם מתחילים לקרוא, קבלו משימה: קחו דף ניר ועט ובמשך שתי דקות בדיוק ציירו חייזר. נסו להיות כמה שיותר יצירתיים בציור שלכם. אחרי שתי דקות בדיוק, הניחו את העט וחיזרו לקרוא.

יתרונות הדו-לשוניות

דו-לשוניות, כלומר היכולת לדבר ולהבין שתי שפות, הפכה לפופולרית יותר ויותר ב-50 השנים האחרונות. חוקרי דו-לשוניות מדברים כיום על כך שיותר ממחצית מתושבי העולם הם דו-לשוניים. ילדים רבים גדלים בסביבה דו-לשונית אם מתוך בחירה מודעת של ההורים לחשוף את הילדים לשפה נוספת מגיל צעיר, ואם מכורח נסיבות כמו רילוקיישן או הגירה למדינה אחרת. דו-לשוניות נושאת איתה יתרון אחד ברור: היכולת להשתמש בשפה נוספת מעשירה את העולם התרבותי ויוצרת אפשרויות חדשות שאינן קיימות עבור מי שדובר שפה אחת בלבד. אך יש הטוענים כי דוברים דו-לשוניים נהנים מיתרונות נוספים שאינם קשורים בהכרח לדו-לשוניות עצמה וחלקם אף אינם קשורים לשפה בכלל.

בין השאר, חוקרים רבים טוענים כי לדו-לשוניים יש יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, בעיקר בתחומים של ניהול משימות קוגניטיביות, כמו מעבר מהיר בין משימות שונות או יכולת ריכוז טובה יותר במשימה אחת תוך התעלמות מאחרת. החוקרת הקנדית אלן ביאליסטוק טוענת כי דו-לשוניים נהנים מ’יתרון קוגניטיבי’ (Cognitive Advantage), אשר נובע לדעתה מכך ששימוש יומיומי בשתי שפות מאמן באופן אינטנסיבי חלקים מסוימים במוח. הדובר הדו-לשוני לומד ללהטט במיומנות בשתי השפות שלו, ומיומנות זו עוזרת לו גם במשימות שאינן כרוכות בשפה.

בנוסף ליתרון הקוגניטיבי, טוענת ביאליסטוק כי דו לשוניות אקטיבית משמשת הגנה מפני דמנציה ואלצהיימר. מחקריה מראים כי דו לשוניים מאובחנים במחלות אלה כארבע שנים בממוצע מאוחר יותר, בהשוואה לאנשים הדוברים שפה אחת בלבד.

חוקרים אחרים מדברים על יתרונות אחרים של הדו-לשוניות, כמו מודעות גבוהה יותר למרכיבי השפה ויכולת גבוהה יותר ללמוד שפה נוספת, יכולות אורייניות (קריאה וכתיבה) גבוהות יותר, פתיחות גדולה יותר לשונה וקבלה טובה יותר של ‘האחר’, ואפילו נטייה גבוהה יותר של נימוס ושל עזרה לזולת. אבל היום נדבר על תכונה נוספת ומפתיעה יותר אשר חוקרים מסויימים מייחסים לדו-לשוניים – יצירתיות.

אולי יעניין אותך גם:

יש על מי לסמוך בהולנד
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
דאצ’ניוז: דו-לשוניות בהולנד – מתי כדאי להתחיל?

יצירתיות – הגביע הקדוש של זמננו

יצירתיות (creativity) ואחותה הקרובה חדשנות (innovation), הן התכונות החמות של המאה העשרים ואחד. כל חברה אשר מגייסת עובדים חדשים מחפשת את התכונות האלה, כל תכנית לימודים טוענת שהיא מעניקה אותן, וכל משחק מחשב או משחק קופסה מתיימרים לחזק אותן. מובן מאליו לכן, שגם כל אם יהודייה רוצה אותן עבור ילדיה. האם אחת הדרכים להגיע ליצירתיות היא דו-לשוניות?

מהי יצירתיות, ואיך מודדים אותה?

כדי לענות על השאלה האם דו-לשוניים הם יצירתיים יותר, אנו צריכים קודם כל לענות על השאלה, איך מודדים יצירתיות? אם יהיו לנו מבחנים מהימנים למדידת יצירתיות נוכל לבדוק האם ילדים ומבוגרים דו לשוניים אכן מקבלים תוצאות טובות יותר במבחנים אלה. אך לפני שנוכל לפתח מבחנים כאלה, שכאמור חברות רבות, בתי ספר רבים, ואימהות יהודיות רבות ישמחו מאד לקבל אותם, עלינו להגדיר מהי יצירתיות. מבחינה אינטואיטיבית יכולה להיות לנו דעה די ברורה לגבי מיהו אדם יצירתי בעינינו – הסופר אתגר קרת, הצייר רנה מגריט, מייסד אפל סטיב ג’ובס, והשף איל שני, הן דוגמאות לאנשים שרבים יסכימו להעניק להם את התואר הנכסף. אבל אם אנו רוצים לגשת אל השאלה הזאת באופן מדעי ומסודר, עלינו לנסות ולהגדיר את התכונה הזאת ולפרק אותה למאפיינים.

 

הפסיכולוג האמריקאי ג’וי פול גילפורד נחשב למי שהציע את ההגדרה הקולעת ביותר ליצירתיות. גילפורד הגדיר חשיבה יצירתית כשילוב של שתי צורות חשיבה שהן לכאורה מנוגדות. הראשונה היא ‘חשיבה רב כיוונית/מתרחבת או מסתעפת’ (divergent thinking) והשניה היא חשיבה חד-כוונית או מתכנסת (convergent thinking). חשיבה מתרחבת היא היכולת לחשוב על מושגים, רעיונות, או פתרונות שרק מעטים מעלים אותם בדעתם, כמו אלה שעונים “קירגיסטן” כשהם מתבקשים לתת ארץ באות ‘ק’. אם נתאר לעצמנו את כל המושגים והרעיונות שאנו מסוגלים לדמיין כשדה גדול שבו אנחנו מתחילים בנקודה מסוימת ומתקדמים לעבר נקודה אחרת שעדיין אינה ידועה לנו, אזי החשיבה המתרחבת לוקחת אותנו רחוק יותר בשדה הזה, ועושה שימוש במסלולים פחות מוכרים. גילפורד טען כי חשיבה מתרחבת, שהיא המרכיב העיקרי ביצירתיות, מתאפיינת בארבעה דברים: היכולת לחשוב על הרבה פתרונות שונים לאותה שאלה, היכולת לחשוב על רעיונות מקוריים שאחרים לא חושבים עליהם, היכולת לא ‘להיתקע’ על כיוון מסוים אלא לחשוב על רעיונות שבעצמם שונים מאד זה מזה, והיכולת לתאר את הרעיונות בצורה מפורטת ולא רק בצורה כללית.

חשיבה מתכנסת, לעומת זאת היא חשיבה אשר מובילה לרעיון או פתרון אחד ויחיד. זוהי החשיבה שמצפים מאיתנו בדרך כלל להפגין במבחני אינטיליגנציה שונים. לכאורה החשיבה המתכנסת היא ההיפך המוחלט מיצירתיות, אך גילפורד טען, ורבים בעקבותיו – כי השילוב בין החשיבה המתרחבת והמתכנסת, נותן את ההגדרה האמיתית ליצירתיות. אחרי הכל, אם הדרישה היחידה היא לחשוב על רעיון, לצייר ציור, או להמציא מתכון שאף אחד לא חשב עליו לפני כן, הרי שזה לא כל כך מסובך. אנחנו בכל זאת דורשים מהיצירה שתהיה יפה/בעלת משמעות/טעימה ולא אך ורק מקורית.

גילפורד הציע מבחנים רבים ליצירתיות, בניהם למשל מבחן השימושים המרובים. הנבחן מקבל אובייקט (מקל כביסה, לבנת בניין, סיכת ביטחון, וכדו’) וצריך להציע בתוך פרק זמן מוגבל כמה שיותר שימושים לאובייקט הזה. התשובות נמדדות על פי ארבעת המדדים לחשיבה מתרחבת: על כמה שימושים חשבתם, האם הצעתם שימושים שמעט נבדקים אחרים הציעו, האם השימושים שהצעתם מספיק שונים זה מזה, והאם ההצעות מפורטות. אך השימושים צריכים כמובן להיות אפשריים, ולא למשל לאכול את מקל הכביסה או להשתמש בסיכת הביטחון כמו משוט של סירה.

מבחן נוסף ליצירתיות הוא מבחן ציור החייזר, שעשיתם בעצמכם בתחילת הכתבה. כדי לתת לעצמכם ציון על היצירתיות שלכם – תנו לעצמכם קודם כל עשר נקודות, ולאחר מכן הפחיתו נקודה אם עניתם ב ‘כן’ לגבי כל אחת מהשאלות הבאות: האם החייזר שלכם דומה לאדם? האם הוא סימטרי? האם יש לו שתי עיניים? האם העיניים שלו גדולות? האם יש לו שתי רגליים? האם יש לו אף ופה (ורק אחד מכל אחד מהם)? האם הוא דומה לחיה הקיימת על כדור הארץ? האם הוא דומה לחייזרים מסרטים או סדרות טלוויזיה?

ואז תפחיתו נקודה נוספת אם התשובה היא ‘לא’ לכל אחת מהשאלות הבאות: האם הוא מפורט (כלומר לא סתם עיגול, ריבוע, או קו בודד), האם מי שיביט בתמונה יסכים שזהו חייזר?

צורת הניקוד הזו אמורה לשקף את רמת החשיבה המתרחבת והחשיבה המתכנסת של הנבדק.

 

כיום קיימים מבחנים רשמיים ליצירתיות, שהמפורסם בהם הוא מבחן טורנס לחשיבה יצירתית (TTCT), אשר כוללים מרכיבים שונים הדומים למבחן השימושים המרובים ומבחן ציור החייזר, יחד עם מבחנים רבים נוספים כמו השלמת ציורים, מציאת מכנה משותף, מילים נרדפות וכו’.

אז האם דו-לשוניים מצליחים יותר במבחני יצירתיות. התשובה אינה חד משמעית אולם חוקרים רבים טוענים שהדבר אכן כך. מחקרים הראו שילדים דו-לשוניים מצליחים יותר במבחנים אלה, או לפחות בחלקים מסויימים מהם, בהשוואה לילדים הדוברים שפה אחת בלבד. כמו כן נטען שדו-לשוניים השולטים היטב בשתי השפות מצליחים יותר במבחנים אלה מאשר דוברי שתי שפות שאצלם שפה אחת דומיננטית הרבה יותר מהשנייה, וגם שדו-לשוניים מגיל צעיר התגלו כיצירתיים יותר מאשר כאלה שלמדו את שפתם השנייה בגיל מאוחר. חשוב לציין עם זאת כי יש גם רבים החולקים על הטענה הזאת או טוענים  שהממצאים אינם ברורים לגמרי.

שאלה חשובה לא פחות, היא האם יש בכלל סיבה לחשוב שדו-לשוניות קשורה ליצירתיות ואפילו מחזקת אותה. יש הטוענים כי הקשר הוא עקיף – ילדים דו לשוניים מכירים יותר תרבויות ומנהגים, שומעים סיפורים ממקורות שונים ואולי גם מטיילים יותר בעולם. כלומר, זוהי אינה הדו-לשוניות עצמה אשר הופכת אותם ליצירתיים, אלא דברים הקשורים אליה או דברים שהיא מאפשרת.

אבל ייתכן שזוהי באמת החשיפה לשתי שפות שגורמת לילדינו לראות דברים שילדים אחרים לא רואים – ילד שמדבר רק עברית מקשר את הקשת בענן לצורתה הקשתית, אבל אם הוא יודע גם הולנדית (או אנגלית), הוא יקשר אותה גם לגשם! וילד שיודע רק הולנדית אולי אף פעם לא יחשוב על זה שבהונות הן בעצם האצבעות של הרגליים! ורק ילד שמדבר גם עברית וגם הולנדית יודע שכפפות הן בעצם הנעליים של הידיים, ושלמשולש יש לא רק שלוש צלעות אלא גם שלוש זוויות. הדוגמאות האלה יכולות להמחיש אולי כיצד דו-לשוניות באמת פותחת דלתות חדשות, באמצעות השפה, למקומות שדוברי שפה אחת בלבד יתקשו להגיע אליהם.

לכל הכתבות של שלום

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

 

תמונה הראשית: שמואל “סאם” ואן פרלסטין ונכדתו ניקי, שנת 1951

פגישה מקרית בחנות ספרים, איש עסקים יהודי “ארי”, וגרפיקאי צעיר, חייל גרמני בהולנד הכבושה, שהיה לאחד המאיירים הגרמנים האהובים ביותר. כל אלה שיחקו תפקיד בסיפור הצלתם של מאות יהודים בעיירה בוסום (Bussum) בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפור שהתגלה לגמרי במקרה. 

אנט בצלאל היא בימאית סרטים, תושבת בוסום שממזרח לאמסטרדם, ופעילה בהנהגת הקהילה היהודית בעיירה. לפני כמה שנים ביקשה לעיין בארכיון הנשכח של הקהילה היהודית בעירה, ויצאה עם גילוי מפתיע. ״גיליתי אוצר בארכיון בית הכנסת של בוסום”, סיפרה לנו בצלאל, “היו שם מסמכים רבים שהתייחסו לתפקידם המשמעותי של שני חיילים גרמנים במבצע הצלת יהודי בוסום. להפתעתי הגדולה אחד מהם, ורנר קלמקה, הפך לאחר המלחמה לאחד המאיירים הידועים בגרמניה המזרחית. לא היה ספק בלבי שיש לספר את סיפורו בסרט תיעודי״.

אולי יעניין אותך גם:

מה שקרה אז בקופישופ, מה שקרה בחנות הספרים
הבית ברחוב שפינוזה שלוש, אמסטרדם
התמונה שצולמה מחלון הבית שלי באמסטרדם, אז
הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר

הקהילה היהודית בבוסום היא קהילה צעירה יחסית לקהילה הוותיקה באמסטרדם השכנה. היא הוקמה ב-1911, בעיקר על ידי צעירים יזמים ועצמאיים שמאסו בממסד היהודי הוותיק באמסטרדם. הקהילה הייתה מאד ציונית ועצמאית וחבריה למדו עברית. בסוף שנות ה-30 קהילת בוסום קלטה פליטים רבים מגרמניה שברחו מהדיכוי הנאצי. מהקמתה שמרה הקהילה על קשרים טובים עם השכנים הלא-יהודים בסביבה, כמו אנשי הכנסיות ונציגי העירייה. למשל, היה מקובל שכל שנה בתפילת כל נדרי בבית הכנסת ישבו כמרים בשורה הראשונה.

הולנד נכבשה ב-1940, וב-1941 גבר דיכוי היהודים. הילדים גורשו מבתי הספר, עובדים יהודיים פוטרו ונאסר על יהודים להשתתף באירועים ציבוריים כגון הצגות תיאטרון, אירועי ספורט או אפילו להיכנס לבתי קפה – הם מודרו לחלוטין מהמרחב הציבורי. הד לאותה הדרה ולמשמעותה ניתן למצוא בדברי המלך וילם-אלכסנדר בטקס יום הזיכרון ההולנדי בשנה שעברה: “סוביבור התחיל בוונדלפארק, עם שלט שעליו נכתב ‘אסור ליהודים’”.

 

הוראות קשות החלו להגיע למועצת הקהילה בבוסום: כל היהודים חייבים לעבור לאזורים מסוימים  באמסטרדם, לנטוש את בתיהם ולשלם בעצמם על כרטיסי הרכבת לבירה. הנהגת הקהילה הבינה שגורלם של תושבי בוסום יהיה מר אם יצייתו, בין היתר בזכות הפליטים הרבים מגרמניה שגרו בעיירה. הם הבינו שעליהם לעשות משהו. בזכות הקשרים הטובים והענפים שהיו להם עם אנשי האזור הם יכלו ליצור רשת תמיכה נרחבת להסתרת יהודים ואנשים נוספים שהיו בסכנה. כ-500 בני אדם “צללו” – המונח ההולנדי המתאר כניסה למחבוא בזמן המלחמה (onderduiken). גם לבית הכנסת דאגו: הכומר הפרוטסטנטי בעיר לקח אליו את ספר התורה, הנגר שמר על חפצי היודאיקה.

כדי לתאם את מבצע ההצלה הנרחב היה צורך באיש קשר בין כל הגורמים המשתתפים. שמואל “סאם” ואן פרלסטין היה גזבר הקהילה ובעל חברה גדולה אשר הוחרמה על ידי הגרמנים, אדם מוכר ועשיר. כדי להיות מסוגל להסתובב חופשי, ללא טלאי צהוב ולתאם את מבצע ההצלה, היה לו צורך במסמכים. העובדה שאמו של סאם היגרה מגרמניה להולנד היוותה הזדמנות. אך נדרש מישהו שיוכל לזייף מסמכים גרמניים שיוכיחו שהוא “ארי”. הזייפן הגיע מכיוון בלתי צפוי.

נקודת המפגש ארסמוס

חנות הספרים “ארסמוס” באמסטרדם הייתה ידועה כמקום שבו ניתן למצוא ספרים “אסורים”, כאלה שהנאצים ביקשו להעלים. חייל גרמני צעיר בשם יוהנס גרהארט (Johannes Gerhardt) ביקר בחנות וככל הנראה שקע כל כך בספרים עד שיצא ממנה ושכח את נשקו האישי מאחור. איש צעיר רדף אחריו והזכיר לו. היה זה מלס דה יונג (Mels de Jong) חתנו של סאם. יוהנס אסיר התודה אמר למלס שישמח לעזור לו בתמורה וכך נוצרה השותפות שהצילה חיים רבים.

גרהארט, שהיה צלם מקצועי, הגיע לבוסום עם ציוד צילום והדפסת תמונות והביא עמו את חברו הגרפיקאי, ורנר קלמקה (Werner Klemke), גם הוא חייל גרמני. השניים נסעו לגרמניה והנפיקו לסאם את המסמכים הנדרשים. בזכות המסמכים קיבל סאם בחזרה את הבעלות על חברתו והלך לבנק ליפמן רוזנטל (LIRO) באמסטרדם כדי לקבל בחזרה את כספו, מיליון גילדן במזומן. כשנשאל על ידי הפקיד בבנק מדוע הוא לוקח את כל הכסף במזומן הוא ענה: ״זה בשביל המחתרת, אבל זה לא עניינך״. הבנק נאלץ לתת לו את הכסף.

הכסף שימש לבניית מקומות מסתור ליהודים ולאנשים נוספים שהיו בסכנה מהנאצים (קומוניסטים למשל). סאם וחתנו מלס היו חברים משמעותיים במחתרת וביתו של סאם שימש כמרכז פעילות למחתרת וכמקום מעבר לאנשים במסתור. המחתרת לא עסקה רק בהצלת אנשים אלא גם הדפיסה עיתון מחתרתי מקומי שמטרתו הייתה לעודד את רוחם של המסתתרים וגם להזהיר אותם לא לצאת ממחבואם לפני שהכיבוש הגרמני יסתיים.

קלמקה לא הסתפק בזיוף המסמכים של סאם בלבד. הוא היתל בממונים עליו והביא לכך שיקימו עבורו משרד קטן. שם זייף תעודות לידה, תלושי מזון, תעודות טבילה לנצרות ואפילו מסמכי זיהוי. לו היה נתפס רב הסיכוי שהיה מוצא להורג.

אנט קראה לסרטה “מפגש בארסמוס” (Treffpunkt Erasmus) על שם חנות הספרים האמסטרדמית.

אולי יעניין אותך גם:

הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר
בגיל חודש מהלידה נמסר ושרד, סיפור ההצלה של לוקי טימנס
“אחרי המלחמה” – נותנים עדות בבתי ספר בהולנד

 

“לא ישן בלילה בגלל אלו שלא הצלתי”

ערב הכיבוש היו רשומים בבוסום 1,400 יהודים. האתר ההיסטורי של יהודי בוסום ובית הכנסת מציין כי כי ככל הנראה 400 מהם נספו. קשה לדעת כמה בדיוק ניצלו מכיוון שרבים לא שבו להתיישב בבוסום, אולם ככל הנראה מאות ניצלו בזכות מבצע ההצלה הנרחב. גרהארט וקלמקה החיילים היו שותפים פעילים בכך. גרהארט הצלם נהרג בקרב נגד האמריקאים בדרום הולנד. קלמקה הגרפיקאי שרד את המלחמה ואחריה התגורר בברלין המזרחית, שם הפך למאייר מפורסם ואהוב שנודע בין היתר באיוריו לאגדות וסיפורי ילדים. את סיפורו האישי שמר לעצמו.

הוא נשאר בקשר עם חברי המחתרת בבוסום כל חייו למרות הקושי לתקשר מעבר למסך הברזל. חבריו ההולנדים שלחו לו כסף וחומרי ציור. בתו הציירת, סבינה כהנא-נול, בן זוגה הכותב חיים נול וילדיהם מתגוררים כיום בישראל.

גם סאם התעקש שלא יינתן לו שום כבוד מיוחד בגין מבצע ההצלה. הוא נהג לומר כי אמנם ״הצלתי כמה אנשים, אבל אני עדיין לא ישן בלילה בגלל אלו שלא הצלתי״.

מתוך כ-140,000 היהודים שחיו בהולנד בתחילת הכיבוש הנאצי, כ-102,000 נספו. מדובר בשיעור השמדה גבוה במיוחד. לצד זאת, בהולנד הוכר מספר גבוה במיוחד של חסידי אומות העולם, 5,851, והיא ניצבת במקום השני אחרי פולין (7,112). אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהולנד היא מדוע דווקא במדינה ללא מסורת של אנטישמיות היה שיעור ההשמדה גבוה כל כך? היסטוריונים מספקים הסברים שונים למה שנראה כסתירה. חלקם מסבירים זאת בשילוב בין אופי המשטר הכובש, יעילותה של הבירוקרטיה ההולנדית ומאפיינים גיאוגרפיים. לאחר הכיבוש הגרמני הממשלה ההולנדית ומשפחת המלוכה גלו לאנגליה ובמקומם השליטו הנאצים משטר כיבוש אזרחי שהורכב מפקידים אוסטרים אנטישמים מנוסים ונלהבים, שפעלו יחדיו לביצוע המשימה. הרשויות ההולנדיות, שהחזיקו עוד לפני המלחמה במידע רב על האזרחים, המשיכו לתפקד ביעילות ובצייתנות. מבחינה גיאוגרפית הקשו הצפיפות, מיעוט היערות והיעדרם של גבולות “ידידותיים” על הסתתרות ומילוט. אחרים תולים את האשם בהתארגנות מאוחרת יחסית של תנועת התנגדות ורשתות הצלה. מחקר חדש יותר מותח ביקורת על חלק מהתיאוריות הקודמות ומדגיש יותר מכול את חשיבותה של המשטרה ההולנדית ברדיפה פעילה ומאורגנת אחר יהודים. הסיפור של הצלת יהודי בוסום שופך אור על פרק מוכר פחות של ההתנגדות לנאצים – התארגנות יהודית להצלה עצמית ולהתנגדות.

מותר לזייף מסמכים?!

בנוסף לפועלה כבימאית, אנט פעילה מאוד בתחום החינוך. ילדים מבתי ספר בהולנד מגיעים לבית הכנסת בבוסום ולומדים על שאירע במקום. הפעילויות שהיא עורכת מגוונות ויצירתיות. למשל, הילדים משתתפים בסדנאות להכנת עיתון מחתרתי, מתנסים בשידור רדיו מחתרתי (“רדיו אורניה” כשמם של השידורים האנטי-נאציים מבריטניה) והם גם מזייפים מסמכים. היא מספרת שבמהלך הפעילות שואלים אותה הילדים בהפתעה האם מותר לזייף מסמכים. ואנט עונה: ״לא, זה בניגוד לחוק, אבל לפעמים חייבים״. המסר שאותו אנט מבקשת להעביר לילדים הוא ״תהיו חזקים! אם המצפון אומר לכם להתנגד למשהו – תגידו לא!״.

לאחרונה הוסיפה אנט פעילות חדשה. היא פיתחה מסלול אופניים שעובר בנקודות מפתח לסיפור ההצלה וההתנגדות המיוחד של בוסום. המסלול מתחיל בתחנת הרכבת של בוסום ועובר דרך 20 תחנות ובהן מידע על דברים שהתרחשו במקום וקוד QR לסריקה כדי לצפות בסרטונים המתארים את ההתרחשויות. בזכות המסלול הזה זכתה אנט בפרס “תושבת השנה של בוסום לשנת 2020”.

 

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

[adrotate banner=”11″]

 

בהולנד לוקחים את האחד באפריל, חג הבדיחות והמתיחות הבין-לאומי, די ברצינות. בבתי הספר, במקומות העבודה, וגם בעיתונים ובאתרי החדשות הרשמיים, מנסים בדחנים להפיל את חבריהם בפח ולפתות אותם להאמין לחדשות שלא ממש ייתכנו, אבל בכל זאת, אולי לרגע קצר, נשמעות הגיוניות. העיתון Algemene dagblad דיווח על כמה מהמתיחות המוצלחות יותר שפורסמו היום: משלוח ויברטורים עד הבית עם מיניבוס ורוד וצעקני, סושי מיוחד לתינוקות, זאב שנצפה בפארק השעשועים הלנדורן, פרות הנושאות מכשירי ווי-פיי יאפשרו גלישה חופשית באינטרנט בכל הולנד, שליחים של קול-בלו ייקחו לקוחות לסיבוב בעגלה של האופניים שלהם, ועוד ועוד.

ילדי בית הספר חוזרים הביתה בצהלות, ומספרים שקיבלו 10 במבחן. כשההורה המופתע אומר – “באמת? כל הכבוד!”, הצהלות גוברות והופכות לשיר הידוע – אחד באפריל, צפרדע בטוסיק שלך (een april, kikker in je bil). בבית הספר התיכון ילדים רבים משקיעים יותר זמן ומחשבה כדי לתכנן מתיחה שתיזכר לזמן רב

אולי יעניין אותך גם:.

נצפו בקהילה – פורים, דיזינגוף וקרניבורים בפרונט
צבעונים בכל מיני צבעים
הקשר ההולנדי בין חשיבה עיצובית לאבקת סוכר

Nieuw: Coolblue Buiten! Vandaag besteld, morgen van huis. Meld je nu aan voor een testrit op https://t.co/RKNqHXb2f4. #CoolblueBuiten #Überhandig #buitendienst pic.twitter.com/oqMbJDDTNe

— Coolblue (@Coolblue_NL) April 1, 2021

מתי הכל התחיל?

מתי התחיל המנהג הזה של לעבוד על אנשים באחד באפריל? גם כאן כל ההסברים נשמעים בלתי הגיוניים בעליל: מקורות אחדים מדווחים כי התופעה נוצרה עם שינוי לוח השנה הגרגוריאני בשנת 1582. לפני כן, השנה החדשה נחגגה בין 25 במרץ ל -1 באפריל, וכך אנשים שהוזמנו למסיבת ראש השנה באחד באפריל, גילו להפתעתם שאף אחד לא הגיע כי מעכשיו השנה החדשה מתחילה באחד בינואר. אבל הסיפור הזה אינו סביר מכיוון שהבדיחה הידועה הראשונה  בראשון לאפריל כבר מוזכרת במקור צרפתי משנת 1508, בשיר מאת אלוי ד’אמרבל. ובשנת 1539 התפרסם שיר על משרת שב -1 באפריל הבין שהוא נשלח על ידי אדונו עם מסר בלתי אפשרי. בהולנד, יש המייחסים את הראשון באפריל לאירוע היסטורי שהתרחש בתאריך זה בשנת 1572 בזמן מלחמת 80 השנים – כאשר שודדי ים השתלטו על העיר דן-בריל (Den-Briel) שליד רוטרדם. אבל גם זה לא ממש סביר כיוון שזהו כאמור ‘חג’ בין-לאומי. 

ב’יוחדז’ורנל’ חדשות הילדים המפורסמות בהולנד, נוהגים מדי שנה לפרסם חדשות מפוברקות המתאימות לתאריך, אשר נחשבות בשרך כלל למוצלחות במיוחד. הולנדים רבים מחכים לראות מה תהיה המתיחה השנה. כך פירסמו למשל פעם כי הממשלה תטיל מיסים על דמי כיס, שלא יופיעו יותר נשים כמגישות של החדשות (דבר שהביא לתגובות נזעמות), שמעכשיו בעלי כלבים מתבקשים לשלוח את הקקי של הכלבים בדואר, רשיון נהיגה מיוחד לילדים מגיל 13, קעקועים לילדים בשידור חי, איסור ממשלתי על שימוש בווטסאפ מתחת לגיל 14, ילד שייבחר יטוס לחלל עם האסטרונאוט ההולנדי אנדרה קאויפרס, ועוד ועוד, פה תוכלו לראות את המתיחות המוצלחות מהשנים האחרונות.

המתיחה של פארק השעשועים אפטלינג היום: מחקר חדש למניעת הקאות ברכבות הרים

 

 

לא רק בהולנד

מתיחות מוצלחות במיוחד מן העולם היו למשל בשנת 1976 כאשר BBC דיווח כי בעקבות מיקום נדיר של הכוכבים פלוטו ויופיטר, כח הכבידה ייפחת משמעותית בשעה 9:47 בדיוק, ואנשים יוכלו לכן לקפוץ גבוה יותר מבדרך כלל. רבים ניסו את כוחם. בשנת 1981 דיווח עיתון בריטי כי בעקבות טעות בתרגום, משתתף יפני במרתון של לונדון המשיך לרוץ ברחבי העיר במשך 26 ימים (במקום 26 מייל) והתושבים התבקשו לאתר אותו – העיתון אף הרחיק לכת ושכר את שירותיו של ספורטאי יפני שרץ ברחובות העיר ולא שעה לתחנוני התושבים שקראו לו לעצור. ובאמריקה פורסם ב1998 כי מדינת אלבמה החליטה לעגל את המספר פאי מ3.14 ל 3.0.

גם בדאצ’טאון הצטרפנו השנה למסורת המתיחות ההולנדית  ופרסמנו כי ישראל תחסן את אזרחיה החיים בחו”ל. אנא סילחו לנו אם לרגע האמנתם. אחד באפריל – צפרדע בטוסיק שלכם.

 לכל הכבתות של שלום

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

״איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים המון ידים חרוצות
נושאות סלים כבדים עם יין ומצות
ואם שרים “שמחה רבה” –
“אביב הגיע, פסח בא”
אז יודעים (אז יודעים)
שבא אביב (שבא אביב)״

האביב כבר כאן, הלוח כבר הודיע (עברנו את 20 במרץ), אבל אם אתם חיים בהולנד הפסח הוא רק אצלכם בבית, אצל היתר זהו פסחא, או איסטר או החג של הארנב והשוקולדים בצורת ביצה, תקראו לזה איך שתרצו. אז לכל מי שהגיע  לאחרונה להולנד וסוף סוף הצליח לשלוח את הילדים למסגרות בתצורה נורמלית, היינו, הם באמת נמצאים בכיתה עם ילדים ומורה, היכונו היכונו!

כמה מילים כלליות לפני שיתחילו הפדיחות. לכל מקום יש את המסורות שלו, כמו יום נטיעת עצים או קרנבל פורים בבתי ספר בישראל. כאן בהולנד הדברים נראים קצת אחרת, ולכן החלטתי לסכם עבורכם מספר מסורות הולנדיות חשובות שהורה ישראלי לא יכול לשרוד את המעבר לכאן מבלי להכיר. ידע זה כח! ולא רק. גם שפיות ובעיקר הוא מונע מצבים הזויים לכם וגם לילדים, מניסיון עגום שלי (כן, כן הכל עלה לי בדם, יזע והרבה אילתורים). אז נתחיל. 

אולי יעניין אותך גם:

אביב בהולנד: פסטיבלים וקולינריה
צבעונים בכל מיני צבעים
נצפו בקהילה – פורים, דיזינגוף וקרניבורים בפרונט

כמו שאמרתי פסחא מתקרב וגם את זה מציינים במערכת החינוך ההולנדית. שלא כמו ישראל שאת הפסח מציינים בחופשה של שלושה שבועות, כאן מציינים את האירוע ב- ארוחה! מפתיע, לא? אז מי שילדיו נמצאים בבית ספר הולנדי למהדרין, יתקל עכשיו או בהמשך בתופעה שנקראת – Paasontbijt op school!

 

אז מה זה בעצם? מדובר באירוע ארוחת בוקר שמתקיים בבית הספר. לכאורה קטן וסימלי אבל בתכלס דורש קצת יותר השקעה. 

אצלנו בבית הספר (בפריזלנד) נהגו לערוך מידי שנה, כשבוע לפני החג, הגרלה בין הילדים. כל ילד קיבל/ הגריל שם של חבר או חברה לכיתה. בדף ההגרלה צוין שם התלמיד/ה, סוג השתיה שהוא אוהב, סוג הלחם המועדף עליו וכמובן האם הוא חובב נקניק/גבנ״צ/ ביצה/החלסלך. ביום האירוע הונחה ״קופסת ארוחה״ מול שולחנו של כל ילד בהתאם לשם שעל הקופסא (שם מקבל הקופסא). כמו בכל משחק מסוג זה, ראו ערך ״הגמד והענק״ הישראלי בפורים, יהיו כאלה שיקבלו קופסת נעלים מעט ריחנית עם מגבת מטבח מנייר ומרכיבים שנזנחו במקרר (המקבילה למשלוח מנות שבו אוזן המן נצמדת לבייגלה ופרורי במבה), לעומת מי שיקבלו בנוסף לאריזה המושקעת גם ארוחה צבעונית, ביצים קשות צבועות או מצוירות, וביצי שוקולד בתוך קן עם תרנגולת, שפן או ציפור מפלסטיק או נייר. כמו שאמרתי, עניין של מזל…מה שחשוב הוא שלכם כהורים יהיה ברור – הארוחה חשובה, אבל לחלוטין לא כמו הקנקן עצמו.

מרבית הארוחות יגיעו ארוזות בקופסא מקושטת במיטב קישוטי החג, היינו, דשא סינטטי תרנגולות וביצים, ארנבים והרבה ״קש״ עשוי מגזירי נייר. בימים כתיקונם הייתי פושטת על חנות אקשן (Action) הקרובה שבוע מראש ומתאבזרת בהתאם. השנה צריך להיות יצירתיים אבל שחלילה לא תפול רוחכם, אני מוכנה למשימה. מפיות נייר מקראודואט (kruidvat) עם ארנבים, מפת שולחן מנייר שתהפוך לנייר עטיפה וביצי שוקולד שניתן למצוא בכל סופר, יעשו עבודה נפלאה בשדרוג קופסת הנעלים. אפשר למצוא גם סרטוני הדרכה לצביעה של ביצים או לקחת טוש ולצייר על הקליפה פרצוף חמוד. כל השקעה ולו הקטנה ביותר תעביר אתכם מן הצד השוקע למשקיע ותזכה את הילד שלכם בחיוך מצד מקבל הארוחה, וזה שווה הכל. 

 

למי שנמצא כאן מספר שנים, שימו לב! לשמור את הקופסאות השוות (לנקות משאריות מזון, לעטוף בשקית ניילון ולעליית הגג). לפני שלוש שנים קיבלנו יופי של קופסא שנשמרה בקפידה ועברה כלאחר כבוד בשנה הבאה בין האחים. אז נכון שאנחנו ממש מנסים לשמור על איכות הסביבה, אבל בעיקר היה ממש חבל לבזבז את יצירת האומנות שאמא אחרת השקיעה בה כל כך הרבה שעות (תודה אמא של איסה)

 

חברים יקרים, ערב פסח עבר, יעבור לו גם חג הפסחא ולאחריו תגיע חופשת מאי (שבעצם כבר מתחילה באפריל), יום המלך  ואז Hemelvaart ו- Pinksterdag…בקיצור – מאי במערכת החינוך ההולנדית קצת דומה לחופשת פסח של 3 שבועות בישראל, רק בסגנון של גבינה שווצרית (עם הרבה חורים).  ראו הוזהרתם!

בנתיים תהנו מבוא האביב, מהימים שמתארכים ומהפריחה הכה אופיינית לעונה (אם אתם לא סובלים מקדחת השחת😉ֿ)

טוט סטרקס (tot straks),

מיטל.

גם אתם התרשמתם מהמסורות בבית הספר ההולנדי? אשמח לשמוע בתגובות.

לכל הכתבות של מיטל

ב-16 בפברואר מצויין יום ההמצאות או יום החדשנות הבינלאומי. יום זה בא לציין יום של מחשבה מקורית, יציאה מהקופסא, תעוזה, יצירתיות וחוכמה. יום שנותן במה לאותם אנשים שמזהים בעיה, חושבים על פיתרון והופכים אותו למציאות. עולמנו מלא בהמצאות בהן אנחנו משתמשים יום-יום ולוקחים אותם כמובן מאליו. יום ההמצאות או החדשנות נועד להזכיר לנו עד כמה חשובה החשיבה היצירתית, ולעודד גם אותנו לצאת מהקופסא ולמצוא פתרונות חדשים לבעיות ישנות.

הנה מספר המצאות עליהן אנו יכולים להודות להולנדים, חלקן למרות שהומצאו לפני שנים רבות מאוד, תרמו תרומה מכרעת להתפתחות תחומים רבים בעולמנו והשפעתן ניכרת עד ימינו אנו.

 

הצוללת

האנגלי William Bourne היה הראשון שתכנן, כבר בשנת 1578, אבטיפוס של צוללת. באותה מאה שרטט גם לאונרדו דה וינצ’י תכניות של צוללת. אולם, בנייה של צוללת אמיתית המתינה לשנת 1620, כשהממציא ההולנדי Cornelis Drebbel, פיתח את הצוללת הראשונה. דרבל, אשר נחשב לאדיסון של תקופתו, עיצב ובנה את הצוללת הראשונה אשר ניתנה לניווט בעת שירותו בצי הבריטי. הפיתוח נעשה במימונו של המלך האנגלי ג’יימס הראשון, שהזמין את הצוללת הראשונה עבור הצי.

הצוללת של דרבל התבססה על העיצוב של בורן האנגלי, והתמודדה ופתרה היטב את הקשיים שעלו בתכניות המוקדמות. הצוללת היתה עשוי עור משומן שנמתח מעל מסגרת עץ והמלך ג’יימס הראשון היה אחד הראשונים לנסותה. בהמשך הפיתוח של קורנליוס פותחו דגמים מתקדמים של הצוללת והם נוסו בין השנים 1620-1624 בנהר התמזה שבלונדון. הצוללות היו אז מעין סירות גדולות מעץ, שהונעו על ידי משוטים וצופו בעור, כדי שישמור על איטום למים. לצוללות הללו היה מחובר צינור שעלה אל פני המים, כדי שהיושבים בצוללת יוכלו לקבל אוויר לנשימה. 

נקודה מעניינת – הצוללות הראשונות צללו לעומק של ארבעה מטרים בלבד… 

ונקודת זכות נוספת – בזכות דרבל כולנו יכולים כיום ליהנות גם מהשיר הידוע של להקת החיפושיות – Yellow submarine!

אולי יעניין אותך גם: 

מזיעה בעברית בסאונה הולנדית 
הולנדים נהנים יותר 
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

 

המיקרוסקופ

בשנת 1590 בנה צמד האופטיקאים ההולנדי Zaccharias  ו- Hans Jansen (אב ובנו) מן העיר Middelburg את המיקרוסקופ הראשון, וזאת ככל הנראה כהתפתחות ישירה מהתעסקותם עם עדשות ששימשו להכנת משקפי ראיה. אב הטיפוס המקורי שנבנה משתי עדשות בתוך גליל, הגדיל בתחילה פי שלוש ואחר כך פי תשע ואף פי עשרים את גודל האובייקט, ולמעשה כך גילה הצמד את העיקרון שאיפשר מאוחר יותר גם את המצאת הטלסקופ. 

נקודה מעניינת נוספת, Antoni van Leeuwenhoek, אף הוא הולנדי מדלפט, היה הראשון שהשתמש במיקרוסקופ בשנת 1660 לחקר חיידקים ולמעשה נודע כאדם הראשון בהסטוריה שראה חיידקים!

 

צינור כיבוי אש

בסביבות 1673, מפקח כיבוי האש האמסטרדמי, שהיה ידוע גם בתור צייר, ממציא ואמן הדפס, Jan van der Heyden יצר יחד עם בנו ניקולאס את מה שהם שכינו “צינור אש“. הם תפרו צינורות עור, כמו מגף, באורך של 50 רגל (15 מטרים), ועד היום אורך זה נחשב לאורך צינור כיבוי סטנדרטי! על אף המגבלה של לחץ המים, איפשר הצינור לכוחות הכיבוי להתקרב לאש והקל עליהם לכוון את זרם המים בדיוק לכיוון שרצו. יאן ואן דר היידן כתב גם את המדריך הראשון לכיבוי אש: Brandspuiten-boek וכן פיתח גרסה מוקדמת של צינור כיבוי מסוג צינור יניקה.

 

בדיקת ראייה

כמעט כל מי שהרכיב או מרכיב משקפיים עבר בדיקת עיניים באמצעות בדיקה שהיא גרסה מודרנית של בדיקת עיניים שפותחה כבר בשנת 1862. Herman Snellen, רופא עיניים הולנדי פיתח את התרשים בו ניתן להשתמש לשם מדידת חדות הראייה או עד כמה מטופל יכול לראות ללא משקפיים או מגעים, והבדיקה נקראת על שמו – תרשימי סנלן. 

מדיה פיזית

יש מאיתנו אשר עדיין זוכרים את העידן שלפני iTunes או Spotify, כשלהקשיב למוזיקה באמצעות קלטת עדיין נחשב cool… 

ענקית הגאדג’טים ההולנדית Philips מילאה, ועדיין ממלאת, תפקיד חשוב בהתפתחויות הטכנולוגיות של המאה העשרים. המדיה הפיזית נולדה בהולנד כאשר בשנת 1963 החלה פיליפס את עידן המיקסטייפס עם המצאת הקלטת. כמעט עשרים שנה לאחר מכן, החליפה פיליפס את הקלטת בתקליטור. פיליפס היתה אחראית גם לחידושים בתחום הוידאו – בשנת 1997 כשהגיע הזמן להחליף את ה-VHS החליפה אותו פיליפס ב-DVD. מאוחר יותר עדכנה החברה את הפורמט לדיסק ה-Blu-ray המשמש כיום.

מצלמת מהירות

והנה המצאה שרובנו היינו שמחים לוותר עליה.

Maurice Gatsonides אשר נודע בכינוי “Maus”, היה נהג מרוצים וממציא הולנדי ממוצא אינדונזי, אשר התגורר ב-Heemstede. גטסונידס נודע כאשף במדידת מהירות ובמהלך אימוניו ובניסיון לשפר את נהיגתו המציא מצלמה אשר תמדוד את מהירות הפנייה שלו. כיום, כוחות משטרה רבים משתמשים במצלמת המהירות אותה פיתח בשנת 1964 ואשר נקראת על שמו – “Gatso” כמכשיר למדידת מהירות לשם תפיסת נהגים הנוהגים במהירות מופרזת. 

גטסונידס נודע כמי שאמר – “לעתים קרובות אני נתפס על ידי מצלמות המהירות של עצמי ומוצא קנסות כבדים על מפתן דלתי. אפילו אני לא יכול לברוח מההמצאה שלי, כי אני אוהב לנסוע במהירות מופרזת “.

 

תווית סחר הוגן

בעבר סחורות שנרכשו באמצעות סחר הוגן קיבלו אישור על כך מארגוני סחר הוגן אשר עסקו בעצמם במכירת הסחורות. בשנת 1988, כומר שעבד עם חקלאי קפה קטנים במקסיקו ושיתף פעולה עם ארגון כנסייתי לא ממשלתי הולנדי, הגה את הרעיון של תווית הסחר ההוגן הראשונה בעולם. בשנת 1988 הוצגה בהולנד תווית “Max Havelaar”. קפה שנרכש, נסחר או נמכר בהתאם לתנאי הסחר ההוגן היה זכאי לתווית אשר הבליטה אותו על מדפי החנויות ביחס לקפה רגיל. הרעיון תפס תאוצה, ובתוך שנה קפה עם תווית של סחר הוגן זכה בנתח שוק של כמעט שלושה אחוזים. התווית אפשרה למעשה לכל חברה, ולא רק לארגוני סחר הוגן, למכור מוצרי סחר הוגן ולקבל אישור ותווית על כך באמצעות ארגון אמין ומהימן. בכך שינתה התווית את האופן שבו חברות קנו והפיצו סחורות.

ברנדי

המצאה הולנדית זו הייתה ככל הנראה תוצאה של ניסוי של רב חובל הולנדי מהמאה ה-16 אשר סחר ביין ברחבי העולם. בניסיונו להקל על הובלת היין ועל מנת למקסם את הרווח במהלך סיוריו, החליט רב החובל לזקק את היין וכך להוריד מנפחו ולהעלות את אחוזי האלכוהול. הוא חימם את היין במטרה ליצור תרכיז ואחר כך, כאשר הגיעה ספינתו לנמלים, נהג לדלל את היין המזוקק במים, ובכך חשב שהחזיר את היין למצבו הקודם. הסתבר שבמהלך התהליך נוצר ליין טעם שרוף מעט והמשקה החדש שלו הפך כל כך פופולרי, שהוא הכריז שהוא משקה המכונה יין שרוף ומכאן מקור השם – ברנדי, שהוא קיצור של המילה ההולנדית   “Brandewijn” שמשמעותה המילולית היא יין שרוף. ומי שנתקל בספרות היהודית המזרח אירופאית במילה יי”ש יודע עכשיו מה מקורה – קיצור של יין שרוף! 

 

 

לסיכום, ניתן לראות שעל אף שההולנדים נחשבים שמרנים ואולי אף מקובעים מחשבתית, המצאותיהם וחשיבתם המקורית השפיעו לא מעט על התפתחויות בתחומים שונים ועל העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום.