כתבו: משה ברעם ומיטל בויום למל
התאהבתם בתעלות, באופניים ובצבעונים? אתם מסוגלים להתמודד עם גשם וקור? נפלא! מה עכשיו?
בשנים האחרונות חלה החמרה במדיניות ההגירה להולנד, אולם ישנם מהגרים שתמיד מתקבלים בזרועות פתוחות. אלו הם מהגרי הידע, ביניהם עובדים מתחום ההייטק (IT-Information Technology) ובעיקר מתכנתים.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהולנד, נכון לשנת 2019 חיים בהולנד כעשרת אלפים ישראלים. השערתנו כי כעשרה אחוזים מהם עובדים בתחום ההייטק.
על פי דיווח של אתר לינקדאין (לשנת 2020) התעשיות הצומחות בהולנד כיום הן IT, תכנות מחשבים ואינטרנט. התפקידים הצומחים בביקוש בשנת 2020 הם:
אולי יעניין אותך גם:
“יהודים צריכים להיות גאים ללכת עם כיפה באמסטרדם”
להשאיר את השחור מאחור – פיטים בכל הצבעים
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
בכתבה הבאה ניתן כלים וטיפים לעובדים בתעשיית ההייטק הישראלית, המעוניינים לקפוץ אל התעלה ולהגר להולנד.
בהנחה כי לא מדובר בהליך רילוקיישן מטעם החברה בה אתם מועסקים, תהליך חיפוש ומציאת משרה מתאימה מתחיל כבר ממקומכם מאחורי המקלדת בישראל. משרות פנויות מתפרסמות באופן תדיר ברשת החברתית המקצועית לינקדאין, אתר אשר מהווה כלי משמעותי בעולם ההשמה ההולנדי. האתר הפופולרי indeed יכול גם הוא להוביל למציאת משרת החלומות, ואם חשקה נפשכם במשרה בסטארט אפ אז Angel הוא המקום החדש לחפש בו.
טיפ לחיפוש בלינקדאין: שנו את המדינה להולנד ואת העיר לאמסטרדם. מרבית המשרות באנגלית יגיעו מאמסטרדם או אוטרכט.
בשנים האחרונות הרשתות החברתיות לוקחות חלק חשוב בחיבור בין מחפשי משרות ומעסיקים פוטנציאלים וזאת באמצעות קבוצות ייעודיות לאנשי הייטק, כמו למשל קבוצת מפתחי תוכנה ישראלים בהולנד, המונה כ450 חברים.
שיטה נוספת לגיוס עובדים הינה שיטת ״חבר מביא חבר״ (referral) המקובלת גם בישראל, לכן אם יש לכם חברים שעברו כבר את תהליך ההגירה ונמצאים בהולנד, צרו קשר ובררו מולם האם בחברה בה הם מועסקים ישנן משרות פנויות רלוונטיות (לעיתים זה משתלם לשני הצדדים :-)).
טיפ: היכנסו לקבוצות ייעודיות ברשתות החברתיות, לאירועי נטוורקינג והפעילו את הקשרים הקיימים. הדרך היעילה ביותר היא הפניה. לעיתים הקשר האישי והישיר הקיים בחברה הוא זה שיעלה את קורות החיים שלכם לראש הערימה.
שימו לב: מאחר ומדובר במשרה במשרדים אירופאים, ישנה חובה לשהות בהולנד בצורה חוקית. יש לכם דרכון של האיחוד האירופי? אם כן אז החיפוש פשוט יותר, מאחר ואינכם זקוקים לאישורים מיוחדים לשהייה ועבודה בהולנד. במידה ולא כך הדבר, יש לבחון האם המשרה פתוחה גם לאזרחי מדינות זרות והאם החברה מוכנה לממן את המעבר ולדאוג לשהייה חוקית במסגרת המדינה (ספונסורשיפ). טיפ: לרב, משרות המוצעות בשפה האנגלית יאפשרו גם הסדר של אישור שהייה על ידי המעסיק.
קיימים מספר סוגי משרות בהולנד. בבחינת המשרות הפנויות בכל אחת מן הפלטפורמות יש להבין מהו סוג המשרה, ואת הרלוונטיות עבורכם.
כמו כן – חשוב להבין שבהולנד יצפו מפרילאנסר לתפקד ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, שכן הגישה היא שמדובר ב״שחקן חיזוק״ מקצועי וזמני, שעוזר למלא חוסרים בתפקיד מסוים. חוזה פרילאנס יכול להחתם לתקופה של חודשיים עד שנה ולהיות מוארך מזמן לזמן.
את קורות החיים יש להגיש בשפה האנגלית ואין צורך בתרגום להולנדית. אולם יש לציין כי לכל מדינה נורמות שונות בנוגע לאופי ניסוח קורות חיים. בהולנד נהוג לצרף לקורות החיים מכתב מקדים (cover letter), אשר מאפשר למועמד להתבלט מעל המועמדים האחרים. במכתב זה רצוי לציין בקצרה למה בחרת לפנות לחברה, מה מחבר אותך אליה ואל העשיה שלה ומה עניין אותך במשרה. בגדול – מטרתכם להבהיר לקורא שהוא נבחר במיוחד ולא בצורה אוטומטית. הוספת תמונת פספורט בראשית העמוד גם היא מקובלת.
ההמלצה הכללית היא להישאר במסגרת של עד שני עמודים, לכתוב בנקודות ולהדגיש את האינפורמציה הרלוונטית למשרה.
ניסיון תעסוקתי- חשוב לציין תחומי אחריות וטכנולוגיות איתן עבדתם. גודל הצוות, תפקידכם, מטרת הפרויקט, משך זמן וסוג הטכנולוגיה.
חשוב לציין שניסיון תעסוקתי הוא תנאי משמעותי למציאת משרה. למתכנת בתפקיד ג׳וניור עם ניסיון של שנתיים יהיה קשה יותר (אך לא בלתי אפשרי) למצוא במהירות תפקיד משתלם, לעומת מתכנת עם ניסיון של חמש שנים, שסיכוייו גבוהים בהרבה.
השכלה – לא כל המגייסים מכירים את המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כך שלימודים במכללה או בטכניון יהנו ממשקל זהה בראיון עבודה. יחד עם זאת חשוב לציין את סוג ההשכלה/תעודה, מקום הלימוד וקורסים מקצועיים רלוונטיים.
שירות צבאי כן או לא?
בישראל נהוג לציין את השירות הצבאי כחלק מקורות החיים. בהולנד, כל עוד השירות שלכם אינו מהווה ניסיון רלוונטי לעבודה, אין בו יתרון, לכן אין צורך לציינו.
תחביבים- ניתן לציין בקצרה. מידע זה יכול לשמש כ״שובר קרח״ בשיחה.
שימו לב לפרטי התקשרות מדויקים, כמו כתובת אימייל ומספר טלפון מלא. חבל שלא תהיו ברי השגה רק בגלל פרט טכני כמו קוד מדינה.
חזרו אליך? הוזמנת לראיון? מזל טוב, התחיל תהליך.
שפה- לרב הראיון יתנהל באנגלית. אם אתם לא מורגלים לנהל שיחה מקצועית באנגלית או לא עברתם ראיון עבודה באנגלית, מומלץ להתאמן ולערוך סימולציה טרם הפגישה. אין סיכוי שני לרושם ראשוני.
הערה: בחברות בינלאומיות ידברו ויתנהלו באנגלית, אך בחברות הולנדיות יש לוודא מראש מהי הגישה הרווחת. כמובן ששפה היא תמיד יתרון, לכן אם הנכם דוברי הולנדית, ציינו זאת בקורות החיים ובראיון.
לבוש- בימים טרופים אלו של קורונה ופגישות דרך המחשב יש צורך להקפיד על סביבה שקטה, נוחה ומכבדת לזמן הראיון. לא מומלץ להתראיין לבושים בפיג׳מה או סלון הומה ילדים, גם אם אתם עובדים מהבית.
הבדלי תרבות- ראיון עבודה שונה ממדינה למדינה ותלוי הבדלים תרבותיים. מה שיתפרש כמקובל בישראל או בארצות הברית, לא תמיד יראה בעין יפה אצל מעסיק פוטנציאלי בהולנד. דוגמא ברורה לכך היא שמירה על גבולות וריחוק מסוים מן המראיין, היינו – שאלות אישיות מחוץ לתחום.
חברות בהולנד מעריכות התעניינות בתחום בו הן עוסקות. אם יש לך ידע או ניסיון בתחום – חשוב לציין זאת, זה בהחלט מוסיף נקודות.
ההולנדים מעריכים פתיחות, והגישה הישראלית עוזרת בנושא. טיפ: היו חיוביים ואמיתיים, לא מזויפים. במידה וישנם חששות ממשהו, הביעו אותם. מניסיון, ההולנדים מתחברים לאישיות שאינה מבוססת אגו. החיפוש הוא לא אחר האינדיבידואל המוקצן אלא אחר שחקן צוות. ביטחון עצמי הוא טוב מאוד, אבל ביטחון עצמי מופרז עלול להוות נורה אדומה. דברו יותר על ״אנחנו״, ״עשינו״, והחמיאו לחברי הצוות שעבדו איתכם על פרוייקטים מסוימים ובעבודות מסוימות. זה עוזר לצייר אתכם כחברים אידיאלים בצוות. תנו למראיינים להבין מי ומה אתם באמצעות הכישורים והידע. אם שואלים ספציפית על התפקיד שלכם בפרויקט, לא להתבייש ולדבר על הדברים שעשיתם, אבל שוב – לשים לב לקו שבין פתיחות לשחצנות.
במידה ואתם נשאלים על בעייתיות בפרויקטים בעבר, ניתן להעביר ביקורת, אבל יש לעשות זאת בצורה מכובדת.
אזכור תואר אוניברסיטאי בראיון- נראה שאין חובה להשכלה פורמלית, ומסתמן כי בהולנד מעריכים מאוד מועמדים שלמדו בעצמם. לרב המשקל המכריע להעסקתכם לא יהיה התואר, אלא הידע שלכם, ההתאמה שלכם והחיבור התרבותי לצוות ולאנשים בחברה.
תהליכים אלו משתנים מחברה לחברה. אולם לרב בתפקידי תכנות יכלול התהליך שני חלקים: ראיון של מחלקת כח אדם, ולפחות ראיון טכני אחד.
לעיתים יהיו ארבעה שלבים שונים, כשבין השלבים יתכן ותאלצו להמתין מספר שבועות (לפעמים פחות). חשוב להיות סבלניים ולא ללחוץ או להילחץ. בהולנד ברוב המקרים יודיעו לכם אם התשובה חיובית וגם אם היא שלילית.
שכר- השכר בהולנד בתחום התכנות נמוך מזה שבישראל. בשיחות ישאלו לרוב אודות ציפיות שכר שנתיות או חודשיות. חשוב לשים לב להבדל: שכר חודשי מבוקש, משמעותו זהה לישראל- שכר חודשי ברוטו. בדיון על שכר שנתי, מדובר על חישוב כולל של שכר הבסיס פלוס דמי הבראה ובונוסים שונים במידה וישנם. זה אומר שאם דורשים את שכר הבסיס כפול 12 כשנתי, השכר שיתקבל בפועל יהיה נמוך בהרבה מהשכר הצפוי (לכן אין לבצע חישוב של שכר חודשי כפול 12).
טווח המשכורות יכול לנוע בין 40-58 אלף יורו לשנה בתפקיד ג׳וניור, כשמתכנתים בעלי יותר שנות ניסיון עשויים להרוויח 58-80 אלף ומעבר לכך (במקרים מיוחדים), ועד 100 אלף יורו בשנה לתפקידי ניהול בכירים. כמובן שהכל תלוי חברה ותפקיד.
טיפ: אומנם השכר בהולנד נמוך יותר, אבל ממשלת הולנד מעוניינת לעודד הגירה בתחום מסוימים ובהתאם לכך מציעה הטבת מס נדיבה (לתקופה מוגבלת). מקבלי האישור להטבה יהנו במשך שנות קבלתה (כיום עד חמש שנים) מ30 אחוז שכר שאינו ממוסה. מס ההכנסה ושאר התשלומים יחושבו לפי שארית 70 האחוזים. הפער בשכר עם או בלי ההטבה, משמעותי. יש לוודא במסגרת הדיונים על חוזה העבודה והתנאים האם החברה תומכת בהטבה זו.
בימים כתיקונם (טרום קורונה), חברות הולנדיות רבות יבקשו לפגוש אתכם אישית לפני חתימה על החוזה. לעיתים ישלמו על לינה וטיסה, וזאת על מנת שיוכלו לבחון את האינטראקציה האמיתית שלכם עם הצוות במשרד.
הגעתם ליום כזה? חשוב להתעניין בחברה, בהרכב הצוות ובתהליכי העבודה.
יש לכם שאלות או הערות? נשמח לשמוע בתגובות.
סייעה בהכנת הכתבה: בל אלוש, יועצת גיוס בכירה בפרואקטיב-טק, מתמחה בגיוס מתכנתים ומפתחי תוכנה, אמסטרדם.
לפני הפגישה הראשונה שלי עם קולגה ממקום העבודה המיועד שלי פה בהולנד, הייתי במתח. לא, לא בגלל שעמדתי לפגוש דמות משמעותית לקריירה שלי, וגם לא בגלל תוכן הפגישה. פשוט, לא ידעתי אם הפגישה מתקיימת או לא.
את הפגישה יזמה אותה קולגה, כמחווה של קבלת פנים, כמה ימים לפני שנחתתי בהולנד, כשעוד הייתי בישראל. היא הציעה להגיע עם מכוניתה, בבוקר הראשון שלי פה – ציינה בדיוק את השעה שמתאימה לה – ולקפוץ איתי לסופר לקנות דברים (כמו אוכל…) שבוודאי אצטרך על ההתחלה. נחמד מצידה! חשבתי, והשבתי במייל שכן, אשמח, והנה הכתובת שאהיה בה, מצוין, תודה.
ואז – שתיקה. לכאורה מוצדקת. הרי קבענו יום, מיקום, ושעה. שני הצדדים אישרו הגעתם. ובכל זאת, היה חסר לי ה-‘אוקי, אגיע. להתראות’ שהתרגלתי לקבל בחזרה. “יש מישהי שתבוא לאסוף אותי לסופר”, אמרתי לאיש שלי, “אני חושבת…”, הוספתי, נבוכה.
מאז קבעתי אין-ספור מפגשים שבאינטראקציה שקדמה להם היה חסר לי סוג של אישור סופי לקיומם. הדפוס קבוע: צד אחד מזמין למשהו ספציפי, הצד השני נענה, אולי משלים את הפרט הלוגיסטי החסר להשלמת התמונה, ו… זהו. ראבאק, כל-כך קשה לעשות ריפליי עם ‘יופי, נתראה’? או לסמס חזרה איזה סמיילי לרפואה? זה לא באמת נחוץ, אבל, בחייאת, זה יעשה אותי רגועה.
לא באמת. העניין פה הוא לא מפלס הרוגע שלי. האינטראקציות האלו ודומות להן, כשמבחינתי היה חסר בהן ‘סיבוב נוסף’, הן כנראה ביטוי להבדל ביחס. יחס אל מה?
אולי אל הטכנולוגיה. נראה שההולנדים פשוט סומכים עליה יותר. הרי אם הזמנת אותי, ועניתי שאגיע, רוב הסיכויים הם שקיבלת את ההודעה ששלחתי חזרה, לא? גם אם היא לא נשלחה באמצעים טכנולוגיים שנותנים חווי על שליחה, הגעה וקריאה. הרי הגיוני יותר ש’סיבוב נוסף’ כמו זה שחסר לי יתקיים רק אם לא התקבלה תשובה, נכון?
אולי יש פה יחס שונה אל פרטיות. הרי בכל אימייל, וואטסאפ, טלפון, או טקסט, יש חדירה למרחב פרטי של הצד השני. בצורה עדינה, מקובלת, ומאושרת על-ידי שני הצדדים, אבל בכל זאת, חדירה. כל הודעה שאני שולחת מוסיפה עוד רעש לאחד מערוצי התקשורת של הצד השני, שגם ככה עמוסים לעייפה. אז אם הרעש הזה לא באמת נחוץ – כך אולי חושבים ההולנדים – בואו נוותר עליו. תחושה דומה היתה לי גם בסיטואציות-תקשורת אחרות, שלפעמים הפתיעו אותי באופיין. למשל, אני מודה, היה לי מעניין להכיר בעובדה שאפשר לתאם ולקיים אירוע של יותר משלושה משתתפים, גם בלי לפתוח לכך קבוצת וואטסאפ ייעודית. ושאם כבר נפתחה קבוצה אז (תחזיקו חזק, כי זה כבר ממש מרחיק לכת) היא יכולה לשמש רק למטרה שלשמה היא נפתחה. בלי ממים, ברכות סופשבוע מעולה, והודעות על שידה למסירה.
השמירה על הפרטיות מתקשרת לנושא הגבולות. הם נשמרים פה ביותר קנאות. זו הסיבה שלאירועים חברתיים יש שעת התחלה – אבל גם שעת סיום; זו הסיבה שצמחיה, גדר, או קו דמיוני מסמנים בברור איפה נגמרת החצר שלי ומתחילה החצר של השכן; זו גם הסיבה שהשעון קובע בבירור איזה חלק מהיום הוא זמן ‘עבודה’, מתי זה ‘פנאי’ ומתי ‘משפחה’. מעניין שדווקא במקום ללא גבולות מדיניים, לפחות לא במובן שאנחנו רגילים אליו, כישראלים, יש שמירה קפדנית על גבולות אחרים.
ובחזרה לפגישה שנקבעה. גם בלי אותו אישור נוסף מיוחל, שאחרי הכל הוא עוד הזדמנות לאינטראקציה לא חיונית אבל כזו שמוסיפה צבע לחיים, הפגישה תתקיים, אל דאגה. אולי בארץ, אם לא אקבל ממך את ה-‘אוקי, נתראה’, מלווה באימוג’י הזה שאתה בדרך-כלל משתמש בו, זה שהפך ל”שלך” – יש מקום לתהות האם מה שסיכמנו עוד בתוקף. אבל בהולנד, זה לא משנה כמה זמן מראש קבענו, אין צורך לתזכר את הצד השני או לבדוק אם הוא זוכר. במועד המפגש, באורח פלאי כלשהו, הצדדים פשוט מגיעים למקום שנקבע! קסם. זה לא שבישראל לא קובעים דברים מראש. קובעים, אבל יש איזו הנחת עבודה סמויה של חוסר וודאות שמרחפת מעל כולם – לא רק בעיתות משבר קיצוני – ושגורמת לתכנונים בכלל ולתכנונים לטווח ארוך בפרט (קרי, של יותר מ-, נגיד, שבועיים-שלושה) להיתפס כאירעיים עד אשר יוכח אחרת. וההוכחה מתקבלת, בבוא היום, באמצעות… ניחשתם נכון, עוד מנה קטנה של אינטראקציה.
בעוד אני תוהה מה אני מעדיפה, תקשורת עניינית, מינימליסטית ויעילה, שנותנת כבוד למרחב הפרטי שלי, או בליל מתמשך של אינפורמציה, לרוב מרחיבת לב וחיננית, ברמה לא אחידה של רלוונטיות – נשמע צליל של רטט מכיוון הטלפון הנייד שלי. זמן לצאת מהבית, מודיע המכשיר שיודע עלי קצת יותר מידי. יש לך בעוד עשר דקות – פגישה.
ביום שלישי בערב המתנו כולנו בנשימה עצורה לראש הממשלה ושר הבריאות שהכריזו על המגבלות החדשות שישתלטו על חיינו. כאמא לילדים נשמתי לרווחה כשראש הממשלה הצהיר שהחינוך חשוב מדי מכדי להגבילו ושמחתי עוד יותר כששמעתי שפעילויות הספורט לילדים נמשכות. אבל כאדם מבוגר וכחובבת ספורט הצטערתי ששוב אאלץ לוותר על שיעורי היוגה האהובים עלי ולמען האמת חשתי שלא הכל ברור לגבי מה מותר ומה אסור לעשות. כצעד ראשון בררתי מהן ההגבלות החלות על פעילויות הספורט, הינה הן:
וכדי להבין טוב יותר את המצב, שוחחתי גם עם לאורה רנברג-דנקלחרון, מנהלת האירועים והקהילה של מכבי הולנד ממנה שמעתי כיצד הם הבינו את המגבלות החדשות ואיך הם נערכים למצב החדש. לאורה שיתפה שהם גם חשים שיש חוסר בהירות לגבי חלק מהפעילויות. כרגע הם ממתינים להכרעת האיגודים המקצועיים בהולנד לגבי פעילויות כמו מועדון הקליעה. פעילויות אחרות למבוגרים, כגון: הוקי וקטרגל מבוטלות היות וההנחיות לגביהן ברורות. בכל מקרה של ספק, אין מבחינתם ספק, כפי שאמרה לאורה: ״את טורניר הפדאל שהיה קבוע ליום ראשון אנחנו דוחים לתאריך שבו הממשלה תחליט שזה בטוח. אנחנו לא לוקחים סיכונים בריאותיים״.
למרות הביטולים הרבים, יש פעילויות שעדיין מתקיימות, בהתאם למגבלות, גם למבוגרים המעוניינים להישאר בכושר. מי שמעוניין לצאת לפעילות ספורטיבית מחוץ לבית מוזמן לנסות את מועדון הרכיבה על אופניים שבהתאם להנחיות יצא לרכיבה בקבוצות של עד 4 אנשים. למי שעדיין אין אופניים, מכבי יכולה לעזור לשכור אופניים כדי להתרשם מהפעילות. למי שמעדיפים להתאמן בפנים, מציעה מכבי בימי רביעי וראשון בבוקר אימון Bootcamp בזום, האימון מתקיים עם מצלמה פועלת כדי שהמאמן יוכל לתקן את המתאמנים במקרה הצורך. היות ושני המאמנים מדברים גם אנגלית, ניתן להצטרף לאימון גם ללא שליטה בהולנדית.
בהתאם להחלטת הממשלה פעילויות הספורט לילדים נמשכות כרגע ללא שינוי וביום ראשון הקרוב יתקיים אימון ג׳ודו לילדים בגילאי 6 עד 12. אימוני הג׳ודו לילדים מתקיימים אחת לחודש וילדים שמתעניינים יכולים להרשם לשיעור ניסיון חינם.
למידע לגבי הפעילויות ולהרשמה ניתן לפנות במייל ל info@maccabi.nl
בנוסף, ניתן להתרשם מהפעילויות השונות של מכבי בפייסבוק ובאינסטגרם
| חברות צוות דאצ׳טאון עובדות בהתנדבות מלאה עם חזון ומשמעות, להביא את הנושאים והסיפורים המעניינים עבור כולנו. אם גם את/ה מרגיש/ה שיש להמשיך ולצקת משמעות לחיינו תוכל/י לתמוך בפרויקטים של המגזין. תמיכתך ותרומתך תעניק לנו אפשרות להמשיך לייצר תוכן איכותי. ניתן לתרום באמצעות העברה בנקאית לחשבון מספר: NL95TRIO0198546270 ע”ש Stichting Mokum Ivri. לפניות נוספות אנא צרו איתנו קשר במייל: dutchtownmagazine@gmail.com; או בטלפון: 06526528 |
המעבר לאירופה הוא חוויה מרגשת ומאתגרת. חוויה של ‘פעם בחיים’. אך יש בה גם רובד עמוק יותר, שקט, שלא מדובר מספיק. מתחת לפני השטח מתרחשת רעידת אדמה, שמטלטלת את כל מה שידעת על עצמך עד כה. הגיע הזמן להוציא את השדים מהארון.
“בהתחלה הכל היה “וואו!” הרגשתי כמו בחופשה ארוכה. כמו חלום שהתגשם… אבל כבר כמה זמן שלא מתחשק לי לקום בבוקר, אני מרגישה שאני ‘על אוטומט’. ועוד עכשיו עם הקורונה, אין לי מושג איך אני הולכת למצוא עבודה בזמנים שכאלו” (יעל, שם בדוי, הולנד).
הקורונה, במקרה של יעל, הצליחה להסיט את הזרקור מהבעיה האמיתית: תקופת “ירח הדבש” שלה – הסתיימה. עם קורונה, בלי קורונה, היא הייתה עתידה להסתיים.
> חצי ישראלית, חצי הולנדית: “הייתי עוף מוזר“
>> אדם העקבות גורלו – טיולים בהולנד עם איזי ריידר
>> בקרוב בדאצ׳טאון: תוכנית אקטואליה משפטית חדשה
“תקופת ירח הדבש” היא ביטוי שמתייחס לפרק זמן הראשוני לאחר המעבר לארץ זרה. החוויה העיקרית היא בעיקר של התפעלות, התרגשות, הרגשה ש”הכל טוב יותר” לעומת ארץ המוצא. למעשה, זו תקופה מקבילה ל’התאהבות’; לשלב בקשר בו יש פרפרים בבטן, והכל מתנהל כבמאין חלום.
אבל אט אט, מתחת לפני השטח, מתחילה לבעבע סדרת תהליכים נפשיים, כשמשימתה העיקרית: הסתגלות. הסתגלות, במובן הפרקטי, היא היכולת להתארגן ולתפקד ביעילות בסביבה החדשה: להכיר את התרבות והמנהגים, להתמודד עם השפה, הבירוקרטיה, מקום מגורים, מסגרות חברתיות, ועוד. אבל התהליך המעניין יותר, הוא דווקא ההסתגלות הפנימית.
“לפחות תצאי, תרגישי יותר טוב… לכי למכון כושר או להיפגש עם חברות“. אומר רועי, בן זוגה של יעל. אבל את יעל זה רק מכעיס עוד יותר. “אני לא רוצה לעשות ספורט! מה זה קשור??”
יעל לא מתחרטת על המעבר לחו”ל. ההצעה שקיבל רועי הייתה מאוד משתלמת כלכלית, והיא התלהבה מהרעיון שהם יחיו אורך חיים קצת יותר רגוע, עם איזון טוב יותר של חיי עבודה ומשפחה. אבל משהו חסר לה. “אולי נתחלף?” היא עונה. “אני אלך לעבודה במקומך ואתה תיקח את גיא מהגן”.
חוויה של אובדן הזהות המקצועית, היא אחד מהקשיים המשמעותיים שרילוקיישן מביא עימו. במיוחד אצל נשים שעברו לחו”ל בעקבות בני\ות זוגן¹. מדובר בחתיכת פאזל משמעותית בתמונת הזהות הכללית, והיעלמותה משאירה חלל. פיסות פאזל נוספות הן שלל הדמויות, המקומות, הריחות, הטעמים; התרבות, שפת האם, הקרבה המשפחתית, מערכות התמיכה; כל אלו מהווים חלק מהסביבה שעיצבה אותנו במשך שנים. הסביבה בה למדנו לחוות את העולם, לחשוב, להרגיש, ולהיות מי שאנחנו. המעבר הוא מטלטל, קוטע, ובתוך המזוודה יהיו חלקי זהות שינזקו או ילכו לאיבוד.
כשעוקרים עץ ושותלים מחדש, בתקופה הראשונה הוא ישקיע את כל האנרגיה בבניה וחיזוק מערכת השורשים. רק לאחר מכן הוא יתחיל לגדל עלים ולצמוח כלפי מעלה. אבל יש מצבים בהם השורשים לא מצליחים להיאחז כראוי בקרקע, או שהזעזוע מהעקירה וההובלה היה גדול מידי. במצב זה אנחנו מדברים על “הלם שתילה”.
תהליך ההתבססות באדמה וההכרה באובדן הוא תהליך שלוקח זמן. לא תמיד תעלה מצוקה בולטת, אבל לעיתים, פתאום הכל ירגיש קשה מידי, עד כדי פגיעה בתפקוד. קונפליקטים ומטענים מהעבר גם הם נוטים להתעורר ולצוף; למשל סביב מערכת היחסים עם ההורים, הילדים, או עם בן/ת הזוג. במילים אחרות, עקירת העץ עלולה לחשוף גם שורשים כואבים, שבמשך שנים היו קבורים עמוק באדמה. דיכאון, תחושה של “ריקנות”, מריבות בלתי פוסקות, שינויים במצבי הרוח, חרדה, כאבים גופניים ללא מקור רפואי – מצביעים על כך שמשהו קורה שם בפנים. במקרים אלו מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי.
רילוקיישן הוא לא רק מעבר פיזי, אלא מסע. מסע שבו תצא מאיזור הנוחות שלך, מאותם עוגנים וחיבורים שהחזיקו אותך עד כה – אל עבר מקום חדש ולא מוכר. לא משנה אם המעבר מוגבל בזמן או לא – תמיד יעלו שאלות: כמה כדאי להטמע בתרבות? כמה אנרגיה להשקיע ביצירת מערכות יחסים חדשות לעומת ישנות? האם להיכנס לדיונים על פוליטיקה? כמה פעמים בשנה לבקר בארץ? באיזו שפה לשמוע חדשות?
סלמן אקטר (Akhtar) פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי הודי-אמריקאי, מפורסם בכתביו על הגירה והשלכותיה. הוא זה שטבע את הטענה כי “כל הגירה היא טראומה”, וגם קישר אותה לתהליכים נפשיים שמתרחשים בשלבים מוקדמים יותר בחיינו. למשל, בגיל ההתבגרות²:
הנער, בתקופת ההתבגרות, יוצא למסע אל עבר גיבוש זהותו כאדם נפרד ובוגר. לשם כך – הוא קודם כל מתרחק. מתרחק פיזית, מנטאלית, לעיתים “מורד” באותם ערכים, עקרונות, שפה, מטלות, ציפיות (שמיוצגים על ידי ההורים). אבל הוא לא רק מתרחק מהוריו, אלא גם מעצמו כ”ילד”.
ובתוך התהליך הזה מתרחש כל הזמן מו”מ בין ההורים לנער לגבי ‘המרחק האופטימלי הנדרש’: כמה רחוק הוא רשאי ללכת כדי להרגיש נפרד? כמה ההורים שם כדי להוות לו עוגן ולדאוג שלא ילך לאיבוד? איפה עובר הגבול בין הבית לחוץ; בין מותר לאסור; בין “הם” ו”הוא”?
והמו”מ הפנימי הזה מתרחש שוב בתהליך הרילוקיישן. לאורך הדרך עולות שאלות סביב התמקמות מחדש, תלות ואוטונומיה, מרחק, נפרדות, וזהות. למעשה, גם מסע ההסתגלות מתחיל בנסיעה בשוליים: בחוויה של פיצול בין שני עולמות. למשל; עולם ישראלי, חם, נגיש, מיידי, אימפולסיבי, בו הקונספקט של גבולות הוא בגדר המלצה בלבד – אל מול עולם הולנדי קר, מרוחק, מאופק, שמאופיין בגבולות וחוקים נוקשים ביותר.
אבל אט אט, אם התהליך עובר כמו שצריך, תתחיל עם הזמן תנועה הדרגתית כלפי האמצע. המציאות כבר לא תחווה כל כך קיצונית, והמקום יתחיל להרגיש יותר נוח. אקטר מתאר ארבעה נתיבים למסע הנפשי:
מסע שמתחיל בחוויה ש”הכל רע” בתרבות אחת, ו”הכל טוב” בתרבות אחרת. למשל, “ההולנדים הם אנשים קרים, אין לי מה לחפש איתם” \ “אני שונא את התרבות הישראלית, כולם צועקים ומתנהגים כמו חיות”
⇓
אל עבר היכולת לראות מורכבות, להחזיק בייצוגים שונים של שתי התרבויות (למשל: “אפשר ליצור פה קשרי חברות עמוקים אולם זה לוקח מעט יותר זמן”)
מסע שמתחיל בקצוות: למשל, “אני רוצה להיות רחוק כמה שאפשר מהמשפחה, ולהתנתק מכל דבר שמזכיר לי את אורח החיים הקודם” / “אני מרגישה כל כך רחוקה מהחברים ומהבית שזה בלתי נסבל”
⇓
אל עבר ניסיון לבנות גשרים; יצירה הדרגתית של מרחב אמצע, בו ניתן לשמר קשרים גם ממרחק, להרגיש נפרד ומחובר בו בעת.
מעבר דרך קפסולה של זמן: יצירת בועה בה יש רק עבר (“אני כל הזמן מדמיינת איפה הייתי היום אם היינו נשארים בארץ”) / רק הווה (“אני בפסק זמן מהחיים המקצועיים ואמשיך אותם כשאחזור לארץ”) \ או רק עתיד (“אני לא מפסיקה לתכנן תכניות למתי שנחזור ארצה”)
⇓
יציאה משלב זה מאופיינת בניפוץ הבועה; הכרה הדרגתית בחווית אובדן, התמקמות מחודשת בהווה, וניסיון ליצירת חוויה חדשה ומשמעותית.
התחלת המסע בחוויה של ניכור ותחושת זרות אל מול התרבות, השפה והמנהגים
⇓
אל יצירה של אינטגרציה בתחושת השייכות, היכולת להיות “אני” גם בשפה אחרת, אפשרות להרגיש גם “חלק מהם” **רלוונטי למי שנמצא פה תקופה ארוכה יותר.
לסיכום חלק זה: רילוקיישן, עם כל המורכבות שבו, הוא גם תהליך יצירה על כל שלביו. ודווקא במפגש בין שני צבעים מנוגדים, נפתחת הזדמנות ליצירת תמונה חדשה של זהות, עם אינסוף אפשרויות לגוונים. עכשיו כל שנותר הוא להתבונן פנימה.
לחלק הבא בסדרה: “על הקיפאון”: מסע נפשי ברילוקיישן להולנד
¹ Slobodin, O. (2018). ‘‘Out of time’’: A temporal view on identity change in trailing spouses. Time & Society, Vol. 28(4) 1489–1508
² Akhtar, S. (1995). A third individuation: Immigration. Identity and the psychoanalytic process. Journal of the American Psychoanalytic Association, 43, 1051–1084.
דניאלה בן יוסף, שנולדה בהופדורפ (Hoofddorp) לאב ישראלי ולאם הולנדית, מרגישה שהזהות שלה חצויה. “הילדים בבית ספר לא הבינו את המנהגים שלי, למה אני לא יכולה לאכול כל דבר, למה בכיפור אני לא מגיעה לבית ספר”
>> זרימה טובה בביתנו לקראת ראש השנה
>> יום הנסיך 2020 בהולנד
>> קולינריה, אומנות וסרטים: חמשת המומלצים של ספטמבר
דניאלה בן יוסף (44), משתפת אותנו בסיפור ילדותה מתוך הסלון הפרטי שבדירתה המוארת באמסטלפיין. שעת בוקר, הילדים בבית הספר, לצידה המחשב. ״זה היום שבו אני עובדת מהבית, פעם בשבוע, מסדרת את כל עניני האדמיניסטרציה של העסק״.
בן יוסף היא בעלת עסק לקייטרינג בשם Daan’s Kitchen ובימים אלו גם מציעה מכירת מוצרי מזון בחנות שלה באסמטלפיין. בזהותה המורכבת של דניאלה לא ניתן להבחין בקלות. בחברת ישראלים היא מרגישה הכי ישראלית, מדברת את השפה, מבינה את הסלנג ומאוהבת באוכל הישראלי ובחוף הים התל אביבי. כשהחברות ההולנדיות מזמינות ל’בורל’, היא תגיע ותשתה איתן כוס פרוסקו לצד ביטרבל מסורתי. כי בעצם היא מכאן ומשם. כהגדרתה: ״אני חצי ישראלית חצי הולנדית״.
ילדותה ושנות נעוריה עברו עליה בעיר הופדורפ. אביה ישראלי שהכיר את אמה ההולנדית בבר אמסטרדמי בשם ״תל אביב״. דניאלה היא הצעירה בבית, ויש לה אח בכור. זכרונות הילדות שלה מתובלים בתערובת הזו של ישראליות והולנדיות.
״בגיל ארבע, ההורים שלי שלחו אותי לבית ספר קתולי כי הוא נחשב לטוב. לנסוע מדי יום לאמסטרדם ללמוד בבית הספר היהודי לא היה מעשי, למרות שזה מה שאבא שלי היה רוצה בשבילנו. אבא שומר מסורת, עם השנים הקשר שלו אל הדת אפילו התחזק. הוא מבקר מדי שבת בבית הכנסת. בהופדורפ לא היו כמעט ישראליים בזמנו. היינו בין הראשונים, ולגדול כך כאשר המנהגים שלנו היו שונים זה גרם לאנשים להסתכל עלי גם בצורה אחרת. בכל שישי היינו עושים קידוש, ארוחת ערב חגיגית וזה היה טקס שלא ויתרנו עליו. אבא אף פעם לא נתן לי לקבוע תוכניות אחרות ליום שישי. ואמא שגם לה חשוב לשמור על המסורת עד היום ככה, לא מתכננת תוכניות בילוי אחרות בשישי. וזה הרגע המשפחתי שלנו ביחד, שאני אוהבת.״
ניכר כי דניאלה היא ״הילדה של אבא״. אביה שזור לכל אורך השיחה במשפטים, בסיטואציות שהיא מספרת. החיבור הישראלי של אבא למקום בו היא גדלה כילדה מעורבת מאוד דומיננטי. כשהיא מדברת על ישראל היא קורנת, מבלי לשים לב הכל נאמר בחיוך ונראה שיש שם אהבה גדולה. אביה דאג במהלך השנים שהם יטוסו לפחות שלוש פעמים בשנה לחופשות משפחתיות בישראל וזה מה שחיבר אותה מאוד לשורשים הישראלים, ולמשפחה בארץ. הקרבה לתקופת החגים מובילה אותנו לשוחח לא מעט על עברה. אני מסוקרנת לשמוע איך היא גדלה במקום בו היא בעצם מרגישה זרה. משהו מחבר אותנו כאן ועכשיו לאותו המקום. ואני מוצאת את עצמי דרוכה ומקשיבה.
״רק בבית הרגשתי את החג. אבא שלי דאג לזה שכל חג יתנהל לפי הספר, הוא דאג לכל הפרטים הקטנים. אני חושבת שמשמעותו של החג זה להיות עם משפחה או חברים טובים. אני מאוד אוהבת שהשולחן מלא באוכל והבית מלא באנשים. זה היה הרבה פעמים קשה שאנחנו לבד בהולנד וכל המשפחה הייתה בארץ. בתקופה של התיכון לא יכולנו לטוס הרבה, בית הספר הגביל אותנו. היו חגים שדודה שלי הייתה באה לכאן, אני זוכרת את זה ממש כרגעים משמעותיים. היה לנו ממש כיף.״
סבא וסבתא של דניאלה מצד אימה (ההולנדים) לא חגגו איתם אף פעם את החגים. הם לא הבינו מה זה ולא ניסו להתחבר לזה, מספרת דניאלה, ״אחרי שסבתי נפטרה, סבא שלי היה מבלה הרבה אצלנו בארוחות שישי. הצלחנו ליהנות ממנו מאוד לפחות 10 שנים עד שנפטר. הייתי מביאה אותו לארוחות שישי, הוא אהב את זה מאוד, וגם אנחנו נהננו ממנו״
היו לך חברים יהודים במשך הילדות/בגרות?
״תמיד הייתי ילדה מוזרה״, לא הייתי אף פעם חלק מהקהילה היהודית, עד שגדלתי והייתה לי חברה שלקחה אותי למסיבות של חבר׳ה יהודים באמסטרדם. שם הכרתי פתאום הרבה נערות ונערים כמוני. עוד יהודים. ההרגשה של הילדה המוזרה, זו שצריכה להפסיד בית ספר ביום כיפור, זו שלא אוכלת נקניק עם גבינה בימי הולדת, נעלמה. שם הרגשתי שווה בין שווים. אני מרגישה שאני בין שתי מדינות, שתי זהויות. אני מתרחקת מהדת כיום, אבל אני אף פעם לא אתרחק מהמסורת. מהמשפחה, החגיגה של חגים בבית היהודי כמו שגדלתי הוטמעה בי, זה חלק ממני.״
את הילדים שלה, שלחה דניאלה למוסד החינוכי היהודי; בית הספר ״ראש פינה״ שבאמסטרדם. היא התלבטה אם לבחור במוסד חינוך יהודי, ואולי אם לא הייתה נשואה לבחור ישראלי, הייתה בוחרת אחרת. אך היא שמחה עם ההחלטה, ונראה שזה טבעי ונכון לבית בו גדלה. בזכות הילדים היא הכירה עוד הורים אחרים, מכל הגוונים ונפתחה בפניה קהילה נוספת. ״כשהילדים למדו ב״ראש פינה״, היה לי קשר טוב עם ההורים האחרים. הרגשתי שם בנוח, קיבלו אותי שם. עם חלק נשארתי בקשר. הילדים היום לומדים בבית ספר תיכון שאינו יהודי, הם מאושרים וגם אני. בראש פינה הסתדרתי עם ההולנדים היהודים וגם עם הישראלים. אני זוכרת שהייתה תקופה בה היו ממש שני מחנות, שתי קהילות נפרדות וחיבור חברתי ביניהן לא היה מקובל. חברה אמרה לי פעם ״כן, את מסתדרת עם כולם, אין לך בעיה״. אני תמיד באמצע, ממש חצויה. מצד שני זה הטוב שבשני העולמות, אני מחוברת לשתי התרבויות. אני מכירה מבפנים את המנטליות ההולנדית וגם את הישראלית, וכנראה שזה כבר כל כך טבעי אצלי שאני יודעת בדיוק עם מי להתנהג באיזו דרך. אני זוכרת שהייתי נכנסת כאמא לבית הספר של הילדים בסמוך לזמן חגי תשרי והייתי מרגישה את האווירה המיוחדת של החגים בבקרים היה נהוג לתקוע בשופר בחצר הכניסה, הייתה טקסיות מיוחדת, שהבנתי עד כמה לי הייתה חסרה כילדה. אני למדתי הכל מהבית, אם ההורים שלי לא היו מלמדים, אם אבא שלי לא היה מספר לי היסטוריה ומדבר איתי עברית פשוט לא הייתי יודעת. למשל, כשהחברים ההולנדים (לא יהודים) שלי שמעו איך אני מתכוונת להתחתן ברבנות הם לא הבינו, הייתי ממש עוף מוזר עבורם. ״
דניאלה, בטוחה בעצמה ובזהותה, לא מתביישת ותמיד מספרת מי היא, מאיפה באה ולמה היא עושה את מה שהיא עושה. ״אני מעדיפה תמיד לומר את האמת מי אני ומה אני.״
לילדים שלך קל יותר היום ממה שלך היה?
“כן, הילדים שלי מאוד פתוחים, יש להם הרבה חברים ועצם זה שהם התחנכו בבסיס עם עוד ילדים כמוהם זה מאוד עזר לגיבוש הזהות שלהם ולביטחון שלהם. כיום, בבית הספר התיכון, הם רכשו חברים הולנדים נוספים ועם זאת שמרו על קשר עם חברים יהודים. המגוון שלהם גדול ויש להם אפשרות בחירה, שלי לא הייתה. כשמישהו פעם התבטא בצורה שלילית כלפי הבת שלי, היא פשוט פתחה את הפה והסבירה מה זה להיות יהודי.”
“אמא שלי אוהבת לבשל והייתה מכינה אוכל מסורתי לחגים, כמו אורז פרסי למשל. אנחנו גדלנו על עדת הספרדים ואלו ההשפעות שלי, אוכל מזרח תיכוני.”
בשמונה שנים האחרונות דניאלה הפכה את אהבתה לבישול למקצוע ממש. היא הקימה את העסק שלה שמציע שירותי קייטרינג לכל אירוע, חברות וגם לפרטיים. בשנה האחרונה לפני הקורונה, היא אף עברה למקום משלה עם מטבח גדול ששם גם היא מקיימת אירועים קטנים. בעקבות הגבלות הקורונה לעסקים מסוגה, דניאלה חושבת בצורה יצירתית על מנת למצוא רעיונות נוספים לתחזוק העסק. כיום אפשר למצוא בחנות מוצרי מזון מגוונים למכירה, שלה ושל בעלי עסקים דומים שהיא מקדמת.
מאיפה כישרון הבישול שלך?
“קצת מאמא שלי כנראה, כילדה הייתי מסתכלת על איך אמא מבשלת, רציתי לעזור תמיד. הייתה לנו גם שכנה עיראקית שלימדה אותי להכין קובה. בימי הולדת תמיד חיפשתי להוסיף משהו מיוחד, שיהיה משהו ממני. אני יודעת להכין הכל, מסטמפוט עד סושי, אבל החתימה האישית שלי היא מזרח תיכונית. זה מה שאני הכי אוהבת ולזה אני מתחברת. אני תמיד מכניסה את הטוויסט האישי שלי למתכונים. אני מחפשת את הטעם המדויק שיהפוך את המנה למשהו קצת יותר ישראלי.”
אז מה זה אוכל ישראלי בעיניך?
“אוכל פיקנטי עם תבלינים, כמו למשל: כמון. בניגוד להולנדים שמכירים בעיקר את תבלין הקרי, מלח ופלפל, לישראלים יש המון תבלינים, מגוון רחב. היום בהולנד זה באמת כבר שונה, אוהבים לנסות יותר טעמים חדשים, ועדיין אני לא רואה את המטבח ההולנדי מתקרב ולו במעט למטבח הישראלי.”
לכבוד החג, ביקשתי מדניאלה לבחור במתכון הולנדי שהיא אוהבת עם החותם האישי שלה ולשתף את קהל הקוראים של דאצ׳טאון. המתכון שדניאלה בחרה הוא טאג׳ין מרוקאי. היא מסבירה שהטאג׳ין שהיא מכינה מבוסס על מתכון הולנדי המורכב מבשר טלה שמתבשל במשך שעות ארוכות על הגז, והוא נקרא: סטופפוט (Stoofpot). מבשלים אותו עם בירה יחד עם התבלינים: זנגוייל וציפורן. בסיום הבישול מגישים את המנה על מצע של פירה. צורת ההגשה הולנדית מאוד.
״זה תבשיל נהדר, הבשר יוצא רך וטעים. אני לקחתי את הסטופפוט ושילבתי תבלינים אחרים המזוהים עם הטאג׳ין המרוקאי. בישול של טאג׳ין הוא בישול ארוך בכלי חרס מיוחד. אני לא משתמשת בטאג׳ין המקורי, אני משתמשת בסיר עם תחתית מאוד עבה שנועד לבישול הסטופפוט. אבל תהליך הבישול דומה. אני נוהגת להשאיר את התבשיל על הגז כ- 5 או 6 שעות.
מצרכים ל 4-5 מנות:
1 קילו כתף טלה, חתוך לקוביות
3 בצלים אדומים חתוכים גס
1 קישוא חתוך לקוביות
4 שיני שום קצוצות גס
כף אבקת כוסברה
מעט ג’ינג’ר, מגורר
10 תמרים ״מגה’ול״, ללא גרעין
2 מקלות הקינמון
כוסברה טרייה (לפיזור וקישוט)
זרעי רימון
אופן ההכנה:
בסיר רחב עם תחתית עבה מחממים שמן זית, מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים על אש גבוהה כדקה, עד שכל הקוביות משחימות. חשוב שלא לחרוך את הבשר. מעבירים את הבשר לצלחת ומניחים בצד. מחממים עוד קצת שמן ומטגנים בצל, שום, אבקת כוסברה וג’ינג’ר. מוסיפים את הבשר ומקלות הקינמון. ממלאים שכבה של מים בסיר ונותנים לזה להתבשל על אש נמוכה. מערבבים לחיבור כל הטעמים. במחבת, מטגנים את קוביות הקישואים. בודקים מדי פעם אם יש צורך להוסיף מים. הבישול אורך בין 4-5 שעות. לאחר 4 שעות מוסיפים את קוביות הקישואים המטוגנים ואת התמרים, ומרתיחים כ- 30 דקות. מתבלים את הטאג׳ין במעט מלח, לפי הטעם. הבשר מוכן כשהוא רך מאוד ומתפרק.
מגישים על מצע אורז או קוסקוס. אני מגישה את התבשיל על פירה, כנראה שזו ההשפעה של הצד ההולנדי שבי. מפזרים מלמעלה קצת כוסברה טרייה וזרעי רימון.
טיפים:
בזמן שניחוחות מטעמי החג באויר נאחל לכולנו ברכת שנה טובה ומתוקה, מלאה במטעמים שנותנים תחושה טובה של בית.
לפייסבוק של Daan’s Kitchen Catering
לפייסבוק של Daan’s Deli
אולי יעניין אותך לצפות בסרטון הבא מסמינר דאצ׳טאון:
״צוות דאצטאון בחר השנה לעבוד תחת הקונספט של חיבורים בין קהילות חיבורים בין אנשים. במסגרת זו חשוב לנו ליצור מרחב פתוח ומכיל לגוונים השונים שקיימים בקהילות של כולנו. כל אחד ואחת כאן היום מייצגים קהילה או שייכים לקהילה, כל אחד ואחת לפי ההגדרה שלו ושלה למהי קהילה בעיניו.״
כך פתחה לימור לוי, מנהלת המגזין את יום הסמינר למובילי קהילות ישראליות בהולנד.
״זו הפעם הראשונה שדאצ׳טאון מאחד בין כלל נציגי הקהילות בנוף הישראהולנדי באמצעות סמינר יחיד מסוגו עבור מתנדבי המגזין, חברי המערכת, כותבים פעילים ומובילים בקהילות וקבוצות ישראליות בהולנד.״ הדגישה קריסטינה סלמן, חברה בצוות המנהל של דאצ׳טאון.
באולם גדול במלון באמסטלפיין, נכחו כ- 40 איש תחת הקפדה על שמירת כללי הריחוק החברתי בהתאם למצב הקורונה. ביניהם כותבים וכותבות במערכת המגזין, נציגים של ארגון צוותא, תנועת הצופים, בני עקיבא, מכבי, חב״ד, מנהלי קבוצות דיגיטליות ישראליות שונות בהולנד ואמסטרדם, נציגות של קבוצות נשים ייחודיות ועוד.
היום החל עם סדנא של מיכל מדר פורת, מנחת פוקוסינג וחברת המערכת, והרצאה מקצועית של גילי גוראל, עורכת המגזין, עבור כותבים וכותבות. לאחר מכן המשיכו לארוחת צהריים שהכינה דניאלה בן יוסף, מ Dann’s Kitchen – אליה הוזמנו אורחים נוספים, פעילים ומובילי קהילות וקבוצות ישראליות בהולנד. מצ׳אט לצ׳אט אנשים הכירו, התחברו מחדש, התעדכנו, החליפו חוויות ורקמו קשרים. ״המפגש הפיזי עם האנשים מאוד חשוב. זה חסר לנו במיוחד בתקופה האחרונה״, ״ההרצאה הייתה מאוד טובה, קיבלתי ממש כלים מקצועיים שלא הכרתי ואני מתכוונת להשתמש בהם״, ניכר כי המפגש השאיר חוויה חיובית בצד הנוכחים.
בחלק השני של היום הוצגה סקירה קצרה על פעילות דאצ׳טאון כאשר שתי מטרות מרכזיות עמדו על הפרק:
חיבור הישראלים בין הקבוצות השונות בהולנד, וחיבור הקהילה הישראלית עם הקהילה היהודית-הולנדית.
דאצ׳טאון הציג את שיתופי הפעולה בשנה האחרונה, והם:
חיה מאייר, נציגת מכבי שיתפה את הקהל הישראלי שאינו מכיר את הארגון, ״במכבי אנו מחברים בין אנשים באמצעות ספורט, משחקים וחינוך. יש לנו קבוצות ספורט רבות מענפים שונים, כמו למשל: כדורגל, ג’ודו, קבוצת רכיבה על אופניים, קרב מגע ואפילו מאמנט – הקבוצה המוכרת מישראל הצטרפה למכבי בשנה האחרונה, תפסה תאוצה ויש כבר 4 קבוצות משחק באזור אמסטרדם. הרוב הגדול הן נשים ישראליות שלוקחות חלק בספורט זה. חשוב לי לציין, שאם יש מישהו או מישהי בקהל שמעוניינים להציע לנו לפתוח קבוצת ספורט חדשה שעוד אין לנו, פנו אלינו ונשמח לבדוק את הרעיונות שלכם ולעזור בהקמה. אירוע גדול שאני רוצה להזכיר הוא משחקי המכביה. אני נבחרתי לכהן כראש הנבחרת ההולנדית למכביה הבאה שתערך בישראל ב-2022. זה נשמע רחוק אבל ההכנות כבר החלו. אם יש לכם ילדים או שאולי אתם בעצמכם לוקחים חלק בספורט מסוים ותרצו לנסות להצטרף לנבחרת ההולנדית נשמח לשמוע מכם. המכביה היא חוויה יוצאת דופן ומאוד מעצימה״.
רועי בנט סיפר על פינת האקטואליה והמשפט החדשה ״הקפה המשפטי״.
״הרעיון הוא יוזמה שדרכה יונגש לציבור ולקהילה כל מה שקשור באקטואליה משפטית שרלוונטית עבור הקהילה באופן ספציפי ובאופן רחב יותר לכולנו, כחברה, יונגש בצורה רהוטה והמודרנית ביותר.״
ההרצאה הבאה אחר כך הייתה של רות עדן מנכ״לית ושותפה בארגון הקהילות של ישראל community forward. רות חידדה את ההבחנה שבין קהילות מסורתיות לחדשות, את סוגי הקהילות שיש הן במימד הפיזי (און לייף), והן במימד הדיגיטלי (און ליין), נתנה כלים לבניית וניהול קהילה והדגישה כיצד הקורונה מהווה למעשה הזדמנות לחיזוק הקהילה.
בסיום הרצאתה של עדן, דאצ׳טאון הציגו את היוזמה החדשה והייחודית:
הפורום למנהלי קהילות ישראליות בהולנד
״כולנו שואפים להיות חלק מקבוצה. אנחנו בדאצ׳טאון עברנו תהליך בשנים האחרונות, כצוות של מתנדבים וכקבוצה עם בסיס דיגיטלי חזק, של בנייה ושל הבנה איפה אנו פועלות במרחב הגיאוגרפי שלנו. אנו בעצמנו מרגישות את הצורך בתחושת שייכות, הרצון שלנו בנתינה באפשרות לקדם לשפר ולהשפיע בתוך הקהילה שלנו. מתוך זה חשוב לנו שיהיה מקום בו נוכל לתקשר באופן ישיר אתכם, עם מי שמוביל קבוצות וקהילות בנוף הישראהולנדי, מי שפעיל קהילתית, חשוב לנו שיהיה מקום בו אפשר להקשיב ולתת ביטוי מעשי לרעיונות. אם נעשה זאת יחד נוכל כולנו למצוא מרחב פתוח ומפרה להכרות ולשיתופי פעולה. כי קידום כל קהילה, מקדם את כולנו יחד כקהילה. ולשם כך בדיוק אנו מקימות את ״הפורום למובילי קהילות בהולנד.״
דאצ׳טאון מזמינים את מובילי הקבוצות והקהילות השונות ברחבי הולנד לקחת חלק ביוזמת הפורום. כאשר מטרתו היא להוות ערוץ שיסייע ביצירת מרחבים משותפים, שיח ויוזמות.
בסיום היום, נשמעו תגובות אוהדות מצד הקהל. ״הייתה לי אפשרות להכיר אנשים חדשים, גם בעלי דמויות מפתח פה בקהילה הישראלית, אירגונים ואינדיבידואלים.
שירלי אנסל, נציגת ארגון צוותא
פגשתי פה המון אנשים מאוד מענינים, מכל מיני קהילות וכל מיני מינים. למדנו פה הרבה אחד על השני ועל המטרות המשותפות שנוכל דרכם לשתף פעולה ולהעשיר אחד את השני. ההרצאות היו מאוד מענינות. זה פתח להרבה מאוד דברים שאנחנו לא חושבים עליהם. כמי שהקים קבוצה – אף פעם לא הייתה לי תכנית ומטרה ועכשיו – אני בהחלט אחשוב שוב כיצד אני מנהל את הקבוצה שלי.
עמרי פיין, מנהל קבוצת פליידייט להורים
היה מקסים, נהנתי מאוד גם מהמפגש עם אנשים שלא הכרתי, אפשר פתאום לחבר שמות לפרצופים. זו הייתה פעילות מפרה ומעשירה, נתנה לי כלים מסויימים שרשמתי לי ואני לוקחת איתי מהיום הזה.
שרון הרשקוביץ, קבוצת ביפ
בהתרגשות וכמיהה למפגשים הבאים נראה כי מטרת הסמינר הושגה. נציגי הקהילות השונות, לאחר דיונים בהם נשאלו שאלות וכן שיתפו באתגרים שבשטח נראה שנוצר הבסיס להמשך פעילות עתידית שמטרתה להניב שיתופי פעולה הדדיים.
תודות:
| צוות דאצ׳טאון עובדות בהתנדבות מלאה עם חזון ומשמעות, להביא את הנושאים והסיפורים המענינים עבור כולנו. אם גם את/ה מרגיש/ה שיש להמשיך ולצקת משמעות לחיינו תוכל/י לתמוך בפרויקטים של המגזין. תמיכתך ותרומתך תעניק לנו אפשרות להמשיך לייצר תוכן איכותי. ניתן לתרום באמצעות העברה בנקאית לחשבון מספר: NL95TRIO0198546270 Stichting Mokum Ivri לפניות נוספות אנא צרו איתנו קשר במייל: dutchtownmagazine@gmail.com |
לפני כמה שבועות, בצהרי יום שישי תמים פרצה סערה באחת מקבוצות הנשים הישראליות המקומיות שבה אני חברה. הסערה סבבה סביב שערה. ולא סתם שערה, אלא שערות חזיר אשר על פי השמועה מוספות ללחם ההולנדי לשיפור המרקם והשגת נפח כיכר גבוהה יותר. האם כך?
אתחיל בצפירת הרגעה: אין לנו בלחם שערות מחזיר או מכל בעל חיים אחר ואפשר לנשום לרווחה. כדי להגיע לחקר הנושא בואו נדבר על תוספי מזון.
>>> לחלק הראשון: סופרמרקט הולנדי – גן עדן למהנדסת מזון
>>> לעמוד האינסטגרם של דאצ׳טאון
>>> ״שוער נולד שוער״, ישראלי בליגה ההולנדית
מהם אותם תוספי מזון, הידועים גם בשמם מעורר האימה מספרי ה-E ולמה מוסיפים לנו אותם לאוכל?
תוספי מזון הם חומרים שהוסיפו למזון להשגת מטרה טכנולוגית כלשהי שלא ניתן להשיג בדרכים אחרות, לשיפור המרקם, הטעם, חיי המדף ועוד. כדי להקל על זיהוי התוסף הם קיבלו קוד מוסכם. האות E היא קיצור של European והמספר מתייחס לרכיב מסוים. כך נוצרה רשימה של תוספי מזון מאושרים לשימוש המיוצגים באופן אחיד וקל לזיהוי. כך למשל אפשר לדעת גם בסופר ההולנדי שאם מופיע לי E300 על גבי תווית המזון, מדובר בסך הכל בחומצה אסקורבית, הלוא היא ויטמין C ואין צורך הפעם בגוגל טרנסלייט.
אמרנו שהסיבה העיקרית לשימוש בתוספי מזון תהיה השגת מטרה טכנולוגית, ויש להוסיף שזו צריכה להיות מטרה שמובילה לתועלת כלשהי לצרכן! זהו דגש חשוב, מפני שהוספת תוסף מזון כלשהו שלא לתועלת הצרכן או לשם הטעייתו אסורה על פי חוק וקיימים תקנים ותקנות נוקשים מאוד בנוגע לכמות המותרת לשימוש, רמת הניקיון, אופן ההפקה וכו’, של כל תוסף מזון אשר מאושר לשימוש.
ברשימת הרכיבים על גבי התווית, נוכל לראות את כל תוספי המזון שהוסיפו למוצר. תוסף המזון יצוין ראשית לפי תפקידו הטכנולוגי במזון (למשל, מווסת חומציות, Antioxidant) ואז בשמו המלא או במספר ה-E שלו. עבור תוספי מזון מסוימים, ברשימה המפוקחת על ידי שירות המזון הארצי (Nederlandse Voedsel en Warenautoriteit – NVWA) ומעודכנת מידי שנה, חלה חובה לציין את מספר ה-E הסידורי של תוסף המזון ולא די בשמו. רשימת תוספי התזונה המאושרים לשימוש זמינה לציבור (ראו בקישור הבא) ומחולקת לפי התפקיד הטכנולוגי (צבעי מאכל, מתחלבים, מסמיכים ועוד) וכוללת בתוכה חומרים טבעיים רבים המשמשים גם במטבח הביתי כמו תבלינים או צבעי מאכל, לדוגמא כורכום (E100), ויטמין C, ג’לטין (E441), סודה לשתייה (E500) ועוד. קיימים גם תוספי מזון שרמת בטיחותם נמוכה יותר והם הוצאו משימוש בחלק ממדינות העולם (בעיקר במערב) כמו צבע מאכל צהוב טרטרזין (E102) או צבע מאכל אדום אזורובין (E122).
כמובן שלא מצופה מאף צרכן לזכור בעל פה מה מייצג כל מספר E אך ניתן להפיג את החשש בעזרת שני כלים פשוטים:
בשנים האחרונות גוברת דרישת הצרכנים לתווית מזון “נקייה” ממספרי E. בעוד ש”הבראת” המזון מבורכת ומובילה לחידושים ויצירתיות בתחום, יהיו שהיצירתיות תוביל אותם לקרקע לא נודעת ולשימוש ברכיבים שאינם בפיקוח ותוכנם לא לגמרי ידוע.
כך למשל, מוצרים רבים שמכריזים על “רכיבים טבעיים בלבד” כוללים בכל זאת תמציות שונות שבעצמן כוללות חומרי שימור, אך אינן חייבות בדיווח. למשל תמצית סלרי המכילה 3% ניטריטים (שבצורתם המקורית היו מופיעים כתוסף E249-E252), תמצית שמרים, תמצית סויה או אצות אשר מכילים מונוסודיום גלוטומט אך אינם חייבים בדיווח או בקרת כמות.
רב הנסתר על הגלוי, ובעיניי עדיף וחשוב לדעת בדיוק מה וכמה הכניסו תוך הקפדה על הרגולציה הקיימת. במקרים רבים, עדיפים תוספים מוכרים ומבוקרים על פני רכיבים “טבעיים” שאינם מפוקחים.
כדי להכיר ולראות שהשד לא תמיד כזה נורא, נסקור כמה ממספרי ה-E שיצא להם שם רע על לא עוול בכפם:
מונוסודיום גלוטמט (הידוע גם כ-MSG או E621) הוא מלח של חומצה גלוטמית. חומצה גלוטמית היא אחת מעשרים חומצות האמינו, אבני הבניין של החלבונים. היא משמשת כמעצימת טעם ומאופיינת בטעם “אומאמי” (הטעם החמישי, “טעים” ביפנית).
גופנו אינו מבחין בין גלוטמט שנוצר בגוף לבין גלוטמט שנצרך דרך המזון והוא מעכל באותו אופן גלוטמט מעגבניות וגלוטמט שהוסף לאוכל כתבלין. הגלוטמט חיוני לנו עד כדי כך שגופנו מייצר ארבעים גרם ממנו ביום. כמויות גבוהות של מונוסודיום גלוטמט נמצאו אף בחלב אם וסברת החוקרים היא שתפקידו לעודד יניקה על ידי הגברת הטעם והמתיקות הנובעת מסוכר החלב.
מונוסודיום גלוטמט זכה לאזכורים שליליים בספרות מדעית החל מ-1969, אז פורסם מחקר שהראה שהזרקת כמות גבוהה של MSG למוח של תינוקות הוביל לבעיות נוירולוגיות בתינוקות. ספקות רבים הוטלו מאז לגבי אמינות המחקר וודאי לגבי מוסריותו.
ואי אפשר לדבר על MSG בלי לומר מילה על סינדרום המסעדה הסינית: תסמינים כגון כאבי ראש, חולשה ועייפות שדווחו על ידי צרכנים מערביים לאחר שאכלו במסעדה אסייתית ונקשרו לצריכת מונוסודיום גלוטמט מוגברת.
על אף המחקר התוסס לגבי בטיחות החומר, לא הוכחה בספרות המדעית הטענה כנגד מונוסודיום גלוטמאט ואושר כי בכמויות הנצרכות (כחצי גרם צריכה יומית בדיאטה מערבית ועד 1.5 גרם ביום בדיאטה אסייתית) אין לה כל השפעה מזיקה והיא בטוחה לשימוש.
ומה לגבי השמועה שהסעירה את חברותיי על שערות החזיר בלחם? ציסטאין (L-cysteine או E920) גם היא אחת מעשרים חומצות האמינו המרכיבות את כל החלבונים. היא מופקת ממקור צמחי, מנוצות ברווז, או – משערות חזיר! מאחר שמדובר בחומצת אמינו נקייה, אבן בניין טהורה שנראית זהה בין אם מקורה בברווז, חזיר או צמח, אין באמת חשש מהימצאות “שערות” במנה. הבעייתיות בשימוש בתוסף זה נעוצה בכשרות או בהעדפה תזונתית טבעונית ואז יש לבדוק שמצוין vegetarisch E920 או כלל לא.
תפקיד הציסטאין בהכנת לחם הוא לסייע בפירוק חלבון החיטה (גלוטן) ובכך להוביל לשיפור במרקם הבצק שהופך רך ונוח יותר לעיבוד, מה שמוביל בסופו של דבר להורדת עלויות אנרגטיות בעיבוד וכן לכיכר גבוהה יותר.
המולקולה מתפרקת בגוף ובטוחה לשימוש, למעט חולי ציסטינוריה שהיא מחלה תורשתית אוטואימונית המובילה לאבנים בכליות.
מסקנות: לא צריך לפחד ממספרי ה-E. רשימת רכיבים ארוכה הכוללת תוספי מזון מעידה אמנם על מזון מעובד יותר אך מבטיחה גם כי מדובר במוצר שעבר פיקוח ואושר לשימוש בכל היבטיו.
בקנייה הבאה בסופרמרקט המקומי, השקיעו כמה דקות בהכרת רכיבי המזון שלכם. אל תפחדו מרשימת רכיבים ארוכה ונסו לפשט אותה במידת האפשר בעזרת כמה כלי עזר חיצוניים. זה יידרש מכם פעם אחת בלבד וכך תוכלו לבנות סל קניות בטוח ונכון עבורכם. זכרו שמוצר ארוז ורשימת רכיבים מדויקת פירושה שהמוצר בטוח לשימוש וכל רכיביו תחת פיקוח וביקורת וזה כבר מספיק כדי להפיג את החשש, לקנות ולאכול נכון ומאוזן עבורנו.
[vc_row css=”.vc_custom_1658987810851{margin-top: 0px !important;border-top-width: 0px !important;padding-top: 0px !important;}”][vc_column css=”.vc_custom_1658987820617{margin-top: 0px !important;border-top-width: 0px !important;padding-top: 0px !important;}”][vc_column_text]
בסתיו האחרון כתבנו במהדורה המיוחדת של המגזין המודפס, על חברת התיירות איזי ריידר אמסטרדם, הצוות, הפעילויות ועל סיפורו המרתק של מירון המייסד. עברו מספר חדשים, הגיעה הקורונה, וחזרנו לשוחח עם בעלי החברה, גל עפרון. שאלנו כיצד עסק ישראלי בתחום התיירות מתמודד עם מצב הקורונה. את העדכון לכתבה זו והתשובה, תוכלו לקרוא בהמשך.
כשנכנסים למשרדי איזי ריידר בכפר הציורי Weesp שליד אמסטרדם מיד מרגישים משהו חם ומוכר. הגעתי בדיוק לשעת הצהריים, הבעלים גל עפרון וצוות המשרד קיבלו אותי ומיד הניחו לפניי סלטים, לחמים, בורקסים וכל טוב, במהירות שרק ישראלים יודעים לעשות. ״כל זה שבילי?״ התפלאתי, ״לא״ ענו בחיוך, ״זה ככה כל יום שלישי, כשכולנו ביחד אנחנו מקפידים לעשות הפסקת צהריים משותפת״. פאני כהן, חברתו לצוות, מתבדחת ואומרת ש”העובדים ההולנדים במשרד ממול מופתעים כל פעם מחדש מהארוחות שאנחנו מתקתקים פה”… ואני בהחלט מאמינה לה.
סביב השולחן הערוך אני יושבת עם כל הצוות, מקשקשים, מסתלבטים ומדברים קצת על ענייני תיירות ואמסטרדם וכמובן גם על מירון טן-ברינק האגדי, שהתחיל הכל, ורוחו עדיין שורה על המקום.
אולי יעניין אותך גם:
על טיול משפחתי ושינוי עצמי
נצפו בקהילה: המסיבה, יום הפוטבול, הצגה ושבוע הספר
דני ג. וולדמן – האישה מאחורי הנוצות
מירון נולד בכלל כמקס, במזרח הולנד, ב-1949. מקס, נער נחוש ודעתן, החל את דרכו בעולם התיירות כבר בגיל 16 כאשר עזב את לימודיו ויצא אל הים. חלומו היה ללמוד תיירות בשוויץ אך מכיוון שהדבר לא התאפשר כלכלית הוא הלך לעבוד על אוניות בקו הולנד-אמריקה וכך לדבריו התמזל מזלו לתור את העולם בגיל כה צעיר. בזמן מלחמת ששת הימים הגיע מקס בן ה-18 לבדו לישראל כדי להתנדב לצה”ל. הוא התגורר בבית דודיו בקיבוץ נען. את השם מירון בחר לעצמו.
מירון שובץ לשרת בסיירת צנחנים. כנער הולנדי שלא גדל על מורשת הקרב לא היה מוכן כלל למה שעתיד היה לבוא – המסעות המפרכים, העומס הפיזי, אבל נחישותו ואמונתו בכוח הרוח סייעו לו להשתלב ולהצליח.
את בתיה פגש בבית הספר לתיירות כשלמד להיות מורה דרך. היא בכלל לא חשבה שמירון הוא הטיפוס שלה. היא מספרת שנראה לה אירופאי עדין מדי, לעומת המאצ׳ואים הישראלים שהכירה עד אז. אבל משהו קרה בכל זאת, השניים התאהבו, נישאו, חיו יחד 42 שנה והביאו לעולם את שלושת ילדיהם: ירון, ארז ושירי.
פרוץ האינתיפאדה הראשונה בישראל פגע בתיירות, וב-1991, בעקבות מצבו הכלכלי, החליט מירון לחפש עבודה בהולנד. בני המשפחה נשארו בארץ ומירון חי תקופה ארוכה וקשה “על הקו”. לבסוף לא יכלה עוד בתיה לראות את הקושי של בעלה ואת בדידותו בהולנד, וכך, בגיל 50 פלוס ועל אף הקושי לעזוב את בני משפחתה בארץ, החליטה לעבור ולחיות איתו בארץ השפלה.
כאן הצטלבו דרכיהם של מירון וגל, שהגיע להולנד ב-2001 בעקבות האהבה. בישראל היה גל מדריך טיולים ובאמסטרדם עבד במלונות. מירון הגיע למלון שבו עבד כדי לתלות מודעות המציעות טיולים לישראלים. גל התחיל לעבוד כמדריך עבור מירון והשניים צמחו יחד והפכו לשותפים. כיום מעסיק גל מעל 20 עובדים, כמעט כולם ישראלים שחיים בהולנד. חברת ‘איזי ריידר’ מציעה שירותי תיירות, חבילות לשוק הפרטי ולקבוצות מאורגנות וכן שירותי הסעות. יש טיולים ברכב וברגל, באופניים, בסירה, סיורים עם תחומי עניין מיוחדים כמו אמנות ומוזיאונים, ארכיטקטורה, צילום, סיורי טעימות ואוכל, היסטוריה יהודית וכמובן טיולים בהתאמה אישית. בשנים האחרונות עובדים ב”איזי ריידר” יותר ויותר עם חברות וארגונים על תוכניות השתלמות סביב נושאים מיוחדים, הפקות אירועי חברה וטיולי תמריץ.
בזמן שאנחנו מדברים מקבל גל שיחת טלפון שמסיחה את דעתו לחלוטין. אחת המדריכות מדווחת לו על מקרה פעוט שקרה. ברוב החברות אירועים מסוג זה לא היו מגיעים אפילו לידיעת המנהל, אבל לגל חשוב להיות זמין ומעורב. “איזי ריידר” גדלה בשנים האחרונות וגל קצת התרחק מהעבודה בשטח. נראה שהוא מתגעגע לנגיעה האישית ולאינטראקציה עם הלקוחות. לאחר השיחה הוא מסביר: “חשוב לנו מאוד שהמדריכים בשטח תמיד ידעו שאנחנו זמינים להם. מה שקורה בשטח זה הדבר הכי חשוב. יותר ממכירות ויותר מאדמיניסטרציה. אנחנו בסופו של דבר נשפטים על איכות המוצר שלנו והמדריך הוא חלק חשוב אבל ממש לא לבד. הלקוחות שלנו אוהבים שאנחנו תמיד שם לענות על שאלות ולתת מענה”.
״מירון היה אומר תמיד שזמן החופשה של הלקוחות יקר מפז, וזה שהם מפקידים אותו בידינו זו אחריות גדולה״, מספר גל כשהוא חוזר לשיחה ומוסיף שהמשפט הזה מלווה אותו בכל מחשבה ופעולה בעסק.
אבל הלקוחות הישראלים לא מאוד תובעניים?
״ישראלים הם באמת קהל עם הרבה דרישות אבל זה גם קהל חם, ויש לנו הרבה ניסיון איתם״, אומר גל ומסביר שאנשים מתנהגים אחרת כשהם בחופשה, הם פשוט רגועים ונחמדים יותר. “נכון שיש חלק מינורי שגם עושה יותר רעש ובעיות אבל באמת שזה חלק מזערי״.
גל מדגיש את החשיבות של המדריכים. ״אנחנו משקיעים המון במדריכים שלנו כדי שהלקוח יקבל את החוויה הכי טובה שהוא יכול לקבל בחופשה״. המדריכים נהנים מסדנאות, ימי כיף וארוחות משותפות. לגל ולצוות הניהול חשוב לשמור על אווירה משפחתית וקהילתית, שמחלחלת לשטח. חשוב לנו שהמדריכים יקבלו מאיזי ריידר כמה שאפשר. זו עבודה קשה ומאוד תובענית כי המדריך צריך לתת את הנשמה לכל אורח. גם קשה להתפרנס מהדרכה, בחורף יש חדשים ארוכים שבהם יש מעט מאוד עבודה. בקיץ לא רואים את הבית ימים ארוכים. זו באמת עבודה למשוגעים לדבר, אבל יש גם הרבה עניין וגיוון ולומדים באמת להכיר את הולנד”.
“יש אצלנו מדריכים שחרשו את שבילי הולנד עוד לפני שאני עברתי לגור פה. יש לנו מדריכה בת 84 ועוד כמה מעל גיל 70 שעושים את עבודתם במקצועיות ובתשוקה של מתחילים. במקביל יש לנו חבר’ה צעירים ונהדרים, סטודנטים, מהגרים חדשים. השילוב הזה והיכולת להציע את המדריך המתאים לכל אחד הוא אחת החוזקות שלנו”.
״עבודה בתיירות אפשרית רק אם ממש חשוב לך שלאנשים יהיה כיף”, הוא מדגיש. “הדבר שמשמח אותי ביותר הוא פידבק חיובי מלקוחות, והדבר שחשוב לנו ביותר הוא לשמור על שמחה והתרגשות בעבודה, לא להפוך לסרט נע, כי כל לקוח ירגיש שהטיול שלו הוא חוויה חד פעמית”.
על הקיר במשרד תלויה תמונתו של מירון על האופנוע שאהב. את שם החברה, “איזי ריידר”, לקח מירון משמו של הסרט האמריקאי “אדם בעקבות גורלו” משנות ה-60, שבמרכזו זוג אופנוענים צעירים שיוצא למסע בארה”ב. מירון חש שגם הוא הולך בעקבות גורלו (וגם אהב לרכוב על אופנוע).
כשמירון חלה בסרטן לפני ארבע שנים היה ברור שגל ייכנס לנעליו. מירון ראה בגל, יד ימינו, את ממשיך דרכו. בזמן שהתמודד עם המחלה החליף אותו גל בתחום הניהולי ופאני בתחום הלוגיסטי. לאחר חצי שנה מהיוודע דבר מחלתו הוא נפטר.
אישיותו המיוחדת ואהבת האדם של מירון משכו אליו אנשים רבים ומגוונים. בשיחה שמו עולה שוב ושוב ונראה שאפילו המדריכים והעובדים שלא הכירו אותו מושפעים מהסיפורים עליו. “בכל פעם שאני נתקלת בסוגייה כלשהי אני נזכרת במשפטים של מירון”, מספרת פאני, “הוא מהדהד לי תמיד בראש, אני תמיד חושבת מה מירון היה עושה במקרה הזה״.
אשתו בתיה כתבה על מירון ספר מרתק ונוגע ללב, “מקס-מירון, סיפור חיים”, על דברים רבים שלא הספיקו להיאמר. כתיבתה כל כך אישית וחודרת, חושפת פרטים קטנים על איש גדול. ולי נדמה שהוא היה אולי גדול מהחיים עצמם.
| [adrotate banner=”55″] |
[/vc_column_text][vc_column_text css=”.vc_custom_1658988165750{margin-top: 0px !important;border-top-width: 0px !important;padding-top: 30px !important;padding-right: 30px !important;padding-bottom: 30px !important;padding-left: 30px !important;background-color: #f7931e !important;}”]
ההתמודדות עם ימי קורונהאז איך מתמודדים עם מצב הקורונה החדש?״אנחנו נמצאים בעולם אחר, עולם חדש, בהרבה תחומים ובטוח בתחום שלנו. נכנסנו לחורף מלאי אופטימיות ועמוסים בהכנות לקראת העונה שעמדה בפתח, והסתמנה כעונה העמוסה בתולדות החברה, ואז כמובן השתנו כל התכניות ובפתאומיות די גדולה הכל קרס. מה שמגביר את הקושי היא העובדה שלא ניתן לראות כרגע שום אור בקצה מנהרת הקורונה. כבר מחודש פברואר ירדה רמת הפעילות לזרזיף ובמרץ הכל פסק. הטלפונים דוממים, האימייל ריק העיר ריקה מתיירים ועובדי איזי ריידר יושבים בבית״ איך מממשיכים הלאה גם בזמנים קשים?״קל לזחול לתוך מרה שחורה ולבכות על הדברים שאיבדנו, אבל אחת התכונות החשובות של תיירנים היא חיוביות, ותכונה זו עומדת לצידינו בימים מוזרים אלה. משברים כאלה מראים כמה חשובה התמיכה של כולם, ההבנה והאמונה שאם נעבור את המשבר ביחד, נצא מחוזקים״ האם יש פעילות כלשהי אחרת בימים לו?״על מנת להישאר בקשר עם הלקוחות שלנו, התחלנו באפריל בתכנית קבועה של טיולי לייב בזום ובפייסבוק. זה הצליח מעל לכל הציפיות. גם נותן לנו משהו חיובי ו”תיירותי” להתעסק איתו וגם צובר פופולריות רבה בקרב הקהל שלנו, אלפי צפיות ושיתופים ואפילו זרם יציב וצנוע של תרומות מאנשים טובים ותומכים. ישנם גם ארגונים, ועדים, חברות שמזמינים בתשלום טיולים/ הרצאות און ליין בנושאים שונים. כל אלו מייצרים המון חיוביות ונותנים רוח במפרשים. פנינו גם לכל סוכני הנסיעות בארץ, ואנחנו מאפשרים להם השתלמויות על הולנד חינם און ליין. אנחנו מאמינים שיש בזה ערך שיווקי גדול. ״פיתחנו גם מוצרים חדשים עבור קהל מקומי, בעיקר עבור אקספטים שחיים פה, ואנו משקיעים מאמצים לפתח את השוק הזה. למשל, יזמנו שיתוף פעולה עם שלוש מבשלות בירות נהדרות שיושבות בעיירות משגעות בסביבת אמסטרדם ואנחנו מציעים טיול עם ביקור וטעימות במבשלות האלה. התוצאה היא גם טיול עם תוכן ועניין, גם בילוי נהדר וגם מסע גילוי של פן מעניין בתרבות ההולנדית. אנחנו נהנים גם לעזור עם הרכבים שלנו בהובלות והסעות ושמחים לכל הזדמנות להתגלגל על הכבישים שוב. גם נכנסנו לתחום ארגון ימי כיף וגיבוש לחברות. יצאנו גם מהקופסה ואנחנו משתפים פעולה עם חברה שמייבאת להולנד מוצרי היגיינה שמתאימים לתקופה (דיספנסרים של ג’ל אלכוהול, מסכות וכו’) ואנחנו מוכרים את המוצרים לחברות וארגונים. על חיוביות צריך לעבוד וזה מה שאנחנו עושים כל יום. מלאים בתקווה שהמשבר העולמי הזה יסתיים מתישהו בקרוב ושנורמליות יחסית תחזור לחיינו. סקרנים לגלות את העולם החדש שמחכה לנו אחרי הקורנה. ובינתיים עד שנהיה שם, אנחנו מזמינים אתכם קוראי דאצ׳טאון לנצל את התקופה השקטה הזו ולגלות איתנו מקומות בהולנד שאולי לא יצא לכם להכיר בעצמכם.״ |
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
רבות נאמר כבר על הסופרמרקט ההולנדי, אבל מה שלא אמרו הוא שהוא גן עדן למהנדסת מזון. בביקוריי הראשונים הייתי מסתובבת בין המקררים עמוסי מארזי הירקות החתוכים, הלקטים המוכנים לסלט, מרק או תבשיל, הארוחות המוכנות ששומרות על ערכן התזונתי ולא פחות חשוב, על המראה האסתטי והמגרה שלהן ונדהמת. יש פה עושר רב של מזון מעובד שמטרתו היא להקל על אורח החיים, לקצר את תהליך הליקוט, הקילוף, החיתוך ולעיתים אף הבישול. עשינו הכל בשבילך, עכשיו רק תקני. אין תירוצים יותר לא לצרוך מזון טרי, כי הכל זמין, נגיש ואפילו זול.
>> הכל על חוק תרומת האיברים החדש
>> באות מאהבה – אומניות ישראליות יוצרות בהולנד
>> לעמוד האינסטגרם של דאצ׳טאון
אבל איפה נמתח הגבול? כאשר מדובר בפירות וירקות האם זה עדיין בקטגוריה של מזון מעובד? האם נשמר הערך התזונתי? זה בריא? זה כדאי?
בכתבה הבאה נכיר מהו למעשה מזון מעובד ומתי החל האדם לעבד את מזונו. נעבד את ההגדרות ונעמוד על החלוקה לקטגוריות. בסיום הקריאה תוכלו, כל אחד לעצמו ולמשפחתו, לעשות את הבחירה נכונה עבורכם מתוך ידע, שיקול דעת ואיזון לגבי מה טעים ובריא לכם אך גם נוח וזמין.
נתחיל בהגדרה: על פי מועצת המזון הבינלאומית (1), עיבוד מזון הוא “כל שינוי הנעשה במכוון במזון, המתבצע טרם הפיכתו זמין לאכילה”, על מנת ליצור מגוון רחב של מוצרים הזמינים לאכילה. עיבוד יכול להוות שינוי מינימלי לאחד מרכיבי המזון כדוגמת בישול או הקפאה, אך המושג משמש גם לתיאור הכנת ארוחה מוכנה קפואה, הכוללת מספר רכיבים שונים בעלת הרכב תזונתי אופטימלי, וגם שינויים המבוצעים במעבדה לשיפור חומרי הגלם או הכנת חומר גלם חדש.
מזון מעובד קיים כבר מיליוני שנים, לפחות מימי המצאת האש. ניצול האש לטובת בישול מזון ושחרור הפוטנציאל הגלום בו ושיפור התזונה בצריכת חלבונים שלא היו זמינים קודם לכן הובילה לקפיצה התפתחותית משמעותית באבולוציה. האדם הוא היצור היחיד שהחל לעבד את מזונו כדי שלא לאבד את מזונו: בישול, ייבוש, תסיסה ושימור במלח הובילו לשינוי הרגלי צריכה, יצירת טעמים ומרקמים חדשים תוך שמירה מוגברת על בטיחות במזון.
הזינוק בהתפתחות תעשיית המזון התרחש במהלך המהפכה התעשייתית (המאה השמונה עשרה), שהוציאה אנשים מהבית ומהשדה ובמקביל לגידול בהון ומסחור החקלאות והצאן, הובילה לצורך של הנגשת מזון בריא ובטוח עם חיי מדף ארוכים יותר.
בעידן המודרני, אנשים כבר לא צריכים להיות איכרים, מלקטים או ציידים והם יכולים להתפנות להמצאת טכנולוגיות משפרות חיים, לחקר העולם, ולפיתוח חיסון כנגד הקורונה ושאר חולות רעות. בזכות עיבוד המזון, אנחנו כבר יכולים להנגיש מוצרים לאוכלוסיה חלשה או רחוקה גיאוגרפית, לחיילים בשדה קרב או אסטרונאוטים בחלל וגם לצרכנים הביתיים העסוקים, באופן בטיחותי, ידידותי למשתמש ולכיס.
בביקור קצר בכל סופרמרקט מקומי תמצאו כי מרבית המוצרים הנמכרים היום עברו “עיבוד” כזה או אחר לשם שימור והארכת חיי מדף, זאת עקב השינוי בקצב החיים ואופן הצריכה. אפשר לעמוד על החלוקה לשלוש קטגוריות עיקריות:
עם העמידה על חלוקה סכמטית זו, נזכור כי תעשיית המזון היא ענף מחקר דינמי, השינוי מהיר ורציף ובכל רגע נתון יוצאים לשוק מאות מוצרי מזון חדשים. דרישת צרכנים גוברת למזונות בעלי ערך תזונתי גבוה יותר או מזונות שמקורם ברכיבים צמחיים בלבד (מסיבות בריאותיות, אידיאולוגיות, סביבתיות ועוד), הובילה לשינוי בתעשיית המזון, ולפיתוח מגוון רב מאוד של מוצרי מזון מעובדי-על, המהווים פתרון בריא וזמין למגמה החדשה וקצב החיים הקדחתני של רבים מאיתנו. משום כך חשוב לזכור שגם מוצרים הנחשבים מעובדי-על יכולים לעיתים להציג אלטרנטיבה טובה ובריאה, המנסה להציג פתרון לבעייה אידיאולוגית או סביבתית בצריכת מזון (כך תעשיית תחליפי הבשר והחלב למשל, המציעה מגוון מוצרי מזון מעובדים שמטרתם לחקות בהרכב, בטעם ובמרקם מוצרי מזון מן החי).
נחזור לביקור בסופר המקומי, איך נדע מה להכניס ומה לא להכניס לעגלה? רשימת הרכיבים המוצהרת על גבי התווית מסודרת לפי הרכיב הרב ביותר ועד זה המועט ביותר, שכמותו עדיין מחוייבת בדיווח על פי התקן. כך נוכל לבדוק אם חמאת הבוטנים שלנו מכילה תוספת סוכר כלשהי ומהי, וגם לוודא שהשוקולד המריר שקנינו מכיל יותר מוצקי קקאו וחמאת קקאו ורק אחר כך סוכר בכדי לדעת על איכותו.
הישארו בנחת עם שתי הקטגוריות הראשונות שהזכרנו והכירו את רכיבי המזון העיקריים ברשימת הקניות הקבועה שלכם. חפשו מהם מוצרי החובה שמקלים עליכם במטבח ומובילים לצריכה רבה יותר של מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה.