Category: תרבות ופנאי

  • שוקולד! מזון האלים

    בקליפת אגוז: אין ספק שדצמבר הוא חודש השוקולד. החל מבובות שוקולד בדמותו של סינטרקלאס, המשך במטבעות השוקולד לחנוכה וכלה במארזי בונבונירות מהודרים לכריסמס, שוקולד ניתך על ראשנו מכל עבר. מהו קסם הקקאו המהלך על כולנו? כיצד כבש הקקאו את לבבות (וחיך) תושבי כל העולם? מהי תרומתם של ההולנדים לסיפור האהבה זה, ובכלל, האם שוקולד טוב לנו?

    סיפור הקקאו הוא למעשה סיפור תיעוש המזון בעידן המודרני. 

    הקקאו הוא שיח הגדל באקלים טרופי סביב קו המשווה. מקורו במרכז/ דרום אמריקה (באגן האמזונס) אבל כיום ניתן למצוא מטעי קקאו סביב כל קו המשווה גם באפריקה ומזרח אסיה.

    שיח הקקאו מניב פרי כל השנה (אין לו עונה). לפרי יש צורת תרמיל אליפטי אשר בתוכו מסתתרים אותם פולים נחשקים, עטופים במעטפת צמיגית לבנבנה. 

    >>> שכחו אותי בבית, לפחות אלמד הולנדית – המלצות לחופשה ביתית
    >>> קורונה בהולנד: כל העדכונים
    >>> כשנגיע לגשר – גשרים מיוחדים בהולנד

    הראשונים שהכירו בתכונותיו ובסגולותיו של הקקאו היו האצטקים במרכז אמריקה. הצמח, שהפך למקודש בתרבותם, ונחשב לבעל תכונות מרפאות, היווה חלק חשוב בטקסים ספיריטואלים ואף שימש כמטבע עובר לסוחר. בשלהי המאה ה-15, הכובשים הספרדים בראשות קולומבוס נחשפו אל המשקה המריר והתלהבו. במאה השש עשרה החל סחר קקאו ע“י מיסיונרים שהגיעו להפיץ את דבר האל בקרב הילידים. הם גילו במהרה שלרפד את כיסם בכסף רב משיעבודם, ויצוא הקקאו הוא פעולה משתלמת יותר. הם החלו לסחור וליבא אותו אל ספרד, שם צבר המשקה המר מתוק פופולריות בקרב מעמד וחצרות האצולה. הספרדים קיוו להשאיר את את תעשיית הקקאו המתפתחת אצלם, אבל הטעם החדש מצא את דרכו לשאר מדינות אירופה והפך לבון טון של בתי האצולה והמעמד הגבוה. בינתיים, בחזרה למרכז אמריקה, הביקוש עולה ועולה אבל, אבוי, רב האוכלוסיה המקומית נכחדה, ואין מי שיעבוד בגידול קקאו. מה עושים? מייבאים עבדים מאפריקה. כך אפשר להמשיך עם כח עבודה חינמי, להגדיל את הייצור ו… הכי חשוב, לעשות עוד הרבה כסף. זהו הצד האפל של אותו מאכל מתוק אליו אחזור בהמשך.

    וכך במשך כמאתיים שנה הלך והתפתח גידול וסחר הקקאו. במאה ה-18 היו אלו הסוחרים ההולנדים ששלטו באופן כמעט מוחלט בסחר הקקאו העולמי.

     

    ההולנדי ששינה את את הכל

    קונרד ואן האוטן (Coenraad Van Houten)

    והנה אני מגיעה להמצאה ששינתה לתמיד את האופן שבו אנו צורכים קקאו, וסללה את הדרך לתעשיית השוקולד המודרנית. היה זה כימאי הולנדי בשם קונרד ואן האוטן (Coenraad Van Houten) שהמציא ופיתח בשנת  1825 את כבישת הקקאו (cocoa press). עד אז תהליך עיבוד הקקאו כלל ביקוע התרמיל והוצאת הפולים, התססה טבעית של הפולים יחד עם המעטפת הצמיגית, לאחר מכן יבוש בשמש וריסוק הפולים לקקאו ניבס (תוכן הפולים) והסרת הקליפה הדקה של הפולים. את שבבי הפולים היו טוחנים לעיסה הנקראית ליקור שהיתה הבסיס להכנת משקה הקקאו. 

    אז מה ואן האוטן עשה? הוא הפעיל לחץ על הפולים ובתהליך כבישה הוציא את השומן האגור בהם והנה לנו חמאת הקקאו! את מה שנשאר, תוכן יבש נטול שומן הוא קלה וטחן לאבקה והנה היא אבקת הקקאו ההולנדית בעלת השם העולמי. הוא גם הוסיף תהליך כימי של אלקליזציה בעזרת מלחים על מנת לנטרל את המרירות הטבעית של הקקאו. את האבקה הזו קל יותר היה להמיס במים או חלב ליצירת המשקה. התגלית המהפכנית הבאה היתה שאם ממיסים את חמאת הקקאו (היא מוצקה בטמפרטורת החדר) ומערבבים לתוכה שוב את אבקת הקקאו מתקבל שוקולד! פיתוחים נוספים היו כמובן הוספת המתקה, סוכר, ואבקת חלב ליצירת שוקולד חלב (ע“י שוקולטייר שווצרי), ושיפור הטכניקה בה מצננים את השוקולד החם למצב מוצק, הנקראת טמפרינג. טכניקה זו שוכללה מאד והביאה לתוצאה של מירקם שהוא גם נוקשה ( צליל ה‘סנאפ‘ שנשמע עם שבירת קובית שוקולד מהטבלה), וגם מתאפיין בנמסות קרמית בפה. חברות מזון המייצרות מזון זול במסות אדירות החלו ,על מנת להוזיל עלויות, להוסיף עוד חומרים זולים שתופסים נפח וכך אחוז הקקאו היקר ירד וירד.

    ראינו, אם כן, שהקקאו עבר דרך ארוכה מאד מיער הגשם האמזוני לאותה טבלת שוקולד עטופה בנייר כסף שכולם יודעים שאין לצרוך ממנה יותר מדי כי היא מכילה המון סוכר, שומנים נחותים, מוצקי חלב, ועוד כהנה וכהנה ממיטב תעשיית המזון המודרנית.

     

    קקאו – אוצר בריאותי אדיר

    אבל אם נלך אחורה אחורה בקו הזמן והגיאוגרפיה, נעמוד מול עץ קקאו ונקטוף תרמיל אחד, אני רוצה לספר לכם שאתם תחזיקו ביד את אחד הצמחים הכי הכי מזינים ומועילים לאדם. לא בכדי הוא קיבל את השם Theobroma cacao – קקאו מזון האלים. פולי הקקאו אוצרים בתוכם אוצר אדיר של רכיבי תזונה, אולי יותר מכל צמח אכיל אחר הידוע לנו. אני אסכם פה בקצרה כמה מערכים אלו, אך אפשר לכתוב ספרים שלמים על הקקאו וסגולותיו (ואכן יש הרבה כאלה).

    מרכיבי קקאו שכדאי להכיר

    • ויטמין C: קקאו מכיל כמות מאד גבוהה של הויטמין החשוב הזה, 44מ“ג ל-100 גרם. לצערנו הוא נהרס בתהליך הקליה והבישול
    • מגנזיום: מינרל חשוב ביותר לבריאות המוח, בניית עצמות ושיניים, הרפיית שרירים, רגולציה של קצב הלב ואיזון לחץ הדם. מחסור במגנזיום קשור להמון סימפטומים כמו דיכאון, חרדה, סטרס, אפתיה ואף הפרעות פסיכיאטריות. לרוב האוכלוסיה יש מחסור במגנזיום. בקקאו יש את תכולת המגנזיום הגבוהה ביותר במזון כלשהו. 
    • גופרית הוא מינרל היופי: אבן בנין חשובה לשיער וציפורניים חזקים, מראה זוהר לעור, חשוב לרקמות החיבור וניקוי רעלים מהכבד. 
    • עוד שפע מינרלים חשובים כמו סידן, ברזל, אבץ, נחושת, אשלגן, כרום ומנגן 
    • תיאוברומין הוא ה‘קפאין’ של הקקאו, נותן בוסט של אנרגיה אבל בלי תופעות הלוואי ובלי התמכרות. חומר זה גם מרחיב כלי דם ומסייע לפעולת הלב. 
    • אנטיאוקסידנטים הם חומרים נוגדי חימצון המנטרלים את פעולתם המזיקה של רדיקלים חופשיים בגוף. קקאו מכיל יותר פלבנואידים אנטיאוקסידנטים מכל מזון אחר.
    • ויטמין B קומפלקס: קקאו עשיר במיוחד בקבוצת ויטמינים אלו החשובים במיוחד לאיזון סטרס ולייצור סרוטונין.
    • חומצת אמינו טריפטופאן: אחת מאבני הבניין של הנוירוטראנסמיטר סרוטונין, בעזרת ויטמין B6 וB3. סרוטונין הוא הכימיקל שגורם לנו להרגיש טוב ומאושרים. מחסור בכימיקל הזה במוח גורם לדיכאון. הרבה מהתרופות הפסיכיאטריות לדיכאון עובדות על המרצת ייצור הסרוטונין במוח. קקאו הוא מעין תחליף הטבעי לחומרים ממריצים שכאלה, הוא מספק את אבני הבניין ואת הקו-פקטור לייצור הסרוטונין. טריפטופאן היא חומצת אמינו חיונית, כלומר כזו שהגוף איננו מייצר בעצמו ולכן אנו חייבים לקבל אותה מהמזון, אך היא גם רגישה לחום, כלומר נהרסת בבישול. קקאו הוא מקור מעולה לחומצת אמינו זו, אך רק קקאו שלא עבר קליה ובישול יכיל אותה. 
    • אננדמין: הוא כימיקל האושר, מייצר תחושת אופוריה, משפר זיכרון ותפקוד קוגניטיבי. קקאו מכיל שפע ממנו.
    • קקאו ממריץ את ייצור הדופמין והסרוטונין.
    • אומגה 6– לבריאות הלב והמוח.
    • חמאת הקקאו היא מקור מצוין לחומצות שומן חיוניות.

    טיפול מונע באמצעות קקאו

    אחר שקקאו הוא לא רק תרופה למניעת מחלות לב אלא גם מזכיר בצורתו את הלב האנושי חיברתי את שניהם ברישום לב הקקאו

    הרשימה כאמור עוד ארוכה אבל בשורה התחתונה קקאו הוא לא רק מזון עשיר הוא ממש בגדר תרופה המסייעת להרבה מערכות בגוף עם דגש על בריאות המוח והלב. אבל, וכאן יש אבל גדול מאד, רוב הערכים התזונתיים המועילים הללו נהרסים ואובדים בתהליך העיבוד של הקקאו (קליה ובישול ממושך של השוקולד). בנוסף לכך לשוקולד המסחרי מוסיפים המון מרכיבים מזיקים כמו סוכר, חלב ושמנים נחותים והתוצאה היא מזון רעיל במקום מזון מרפא. וכאן אני חוזרת לתחילת הכתבה ומציינת שהקקאו מסמל היטב  את תמונת תיעוש המזון המודרני. לקחנו צמח מקודש ומרפא והפכנו אותו למזון מעובד, נטול ערכים תזונתיים ומזיק לבריאות. 

    למזלינו, בשנים האחרונות יש יותר ויותר מודעות וחזרה לצריכה של קקאו בצורתו הטבעית והלא מעובדת. כיום ניתן להשיג בקלות קקאו נא ( raw cacao ), בכל המרכולים וחנויות הטבע. 

    מה ההבדל בין raw cacao לשוקולד המעובד? פולי הקקאו עוברים תסיסה טבעית, ייבוש בשמש ואז סחיטה בלחץ ללא חימום על מנת להפיק את החמאה. את מה שנשאר טוחנים לאבקת קקאו. כל זה ללא חימום וקליה כך שחומרים הרגישים לחום כמו ויטמין C וטריפטופאן נשארים בקקאו וזה עושה את כל ההבדל בערכים התזונתיים של הקקאו. אפשר לקנות שוקולד מ-raw cacao אבל הוא בדרך כלל מאד יקר ואפשר בקלות גם להכין בבית באינספור וריאציות לכל טעם וחיך. 

     

    משקה קקאו חם א-לה אצטק בבלנדר

    מבחינתי, קקאו חם הוא המשקה המנחם האולטימטיבי. הוא ההגדרה ל- pick me up, במיוחד בימים הקרים כשצריך חימום מבפנים ובוסט של אנרגיה. ואם על הדרך מקבלים גם שפע ערכים תזונתיים אז יש לנו פה נוסחה מנצחת. 

    המצרכים (למנה אחת)

    • 1 כוס חלב צמחי  (או מים)
    • 2-3 תמרים קטנים, מגולענים (או כף אחת של מייפל או דבש, לפי הטעם)
    • 1-2 כפות אבקת קקאו טהורה, רצוי raw cacao , הכמות היא לפי הטעם, תלוי כמה חזק אתם אוהבים את השוקו שלכם. 
    • תבלינים לפי הטעם: קינמון, ציפורן, הל או צ‘ילי

    מחממים את החלב הצמחי או המים, שמים את כל שאר החומרים במיכל הבלנדר, יוצקים את הנוזל החם ומערבלים למשקה חלק וקיצפי. 

     

     

    מתכון בסיסי לשוקולד רואו Raw chocolate 

    חמאת הקקאו ואבקת הקקאו עוברות איחוד משפחתי בתהליך עדין שאינו פוגע בערכים התזונתיים. אפשר לשלוט על המתיקות ולבחור בממתיק טבעי ובריא (נקטר קוקוס, מייפל, דבש, סטיוויה וכו‘) והתוספות, כיד הדימיון!

    המצרכים:

    • 200 גרם חמאת קקאו, אפשר לשלב עם שמן קוקוס
    • 100 גרם אבקת קקאו טהורה raw cacao
    • ¼ כוס סירופ אגבה, מייפל, דבש או נקטר קוקוס. אפשר גם 2-3 כפיות אבקת סטיוויה למי שלא צורך סוכר כלל
    • תבלינים לבחירה כמו וניל טבעי או צ‘ילי להרפתקנים
    • תוספות: שקדים, אגוזי לוז, גוג‘י, צימוקים, חמוציות, גרידת תפוז, שבבי קוקוס, קקאו ניבס וכו‘ 

    אופן ההכנה:

    1. מניחים את חמאת הקקאו בקערה קטנה מעל סיר עם מים ומתחילים לחמם. אנחנו רוצים להמיס את חמאת הקקאו, אך לא לעלות מעל 42 מעלות. כדאי מאד להשתמש במד-חום של מזון. אם במקרה הטמפרטורה עלתה מדי, מיד להסיר את הקערה מעל המים החמים ולחכות שהטמפרטורה תרד לפני שמוסיפים את אבקת הקקאו. 
    2. מוסיפים את אבקת הקקאו ובוחשים בנמרצות, עירבוב מוחלט עד לקבלת מרקם חלק וללא גושים. השלב הזה חשוב למרקם השוקולד. ככל שתבחשו יותר כך המרקם יהיה חלק וקרמי יותר ולא אבקתי. 
    3. עכשיו אפשר להוסיף את הממתיק ואם משתמשים אז גם תבלינים.
    4. לפני שמוזגים את השוקולד כדאי לתת לו להתקרר ולהסמיך, תוך כדי בחישה מפעם לפעם. זה ישפר את המרקם הסופי. ככל שהעיסה תתקרר היא גם תסמיך. 
    5. עכשיו יוצקים את עיסת השוקולד לתבנית שטוחה מרופדת בניר אפיה. השכבה צריכה להיות דקה, 3-4 מ“מ בערך. מלמעלה אפשר לפזר מה שאוהבים.
    6. אם רוצים לזרז את התהליך, אפשר לצנן במקרר אבל הכי טוב לתת לשוקולד להתקשות בטמפרטורת החדר. שוברים את פלטת השוקולד לחתיכות ומאחסנים בכלי סגור. בעונת הקיץ יש לאכסן במקרר. אפשר כמובן להשתמש בתבניות סיליקון ליצירת בונבונים או טבלת שוקולד.  

     

    טראפלס שוקולד מריר וטחינה

    כן, כן, שמעתם נכון. זה שילוב מפתיע ומקורי. כל מי שאוהב חלווה שוקולד, זה המתכון בשבילו. קל ומהיר להכנה, טעים ונימוח. הבונוס:מדובר בפצצת סידן של ממש. 

    מצרכים:

    • 200 גרם שוקולד מריר משובח, לפחות 85% מוצקי קקאו
    • ½ כוס טחינה באיכות מעולה, טעם עדין ומרקם קרמי הם קריטיים להצלחת המתכון
    • אם יש צורך בהמתקה נוספת אז מעט מייפל, דבש או נקטר קוקוס לפי הטעם
    • מעט אבקת קקאו טהורה, רצוי raw cacao לגילגול

    אופן ההכנה:

    1. מניחים את כל החומרים בקערה קטנה מעל סיר מים ומחממים, תוך כדי בחישה, עד שהשוקולד נמס והעיסה חלקה ואחידה. מסירים מהאש, מצננים מעט ומוזגים לכלי פלסטיק שטוח קטן. מצננים במקרר.
    2. כשהשוקולד התקשה, הופכים אותו לקרש חיתוך, ובעזרת סכין חדה חותכים לקוביות קטנות
    3. בקערה שטוחה מניחים את אבקת הקקאו ומגלגלים את ריבועי השוקולד כך שיצופו מכל הצדדים. מנערים בעדינות עודפי אבקה ומניחים בכלי איכסון. כדאי לאכסו במקרר. 

     

     

    אקורד סיום: כפי שקראתם, ההיסטוריה של הקקאו לא תמיד היתה מתוקה. גידול, ייצור וסחר הקקאו קשור להיסטוריה אפלה ועצובה של עבדות ושיעבוד. לצערינו הקשר בין שוקולד לניצול ושיעבוד הוא לא לגמרי נחלת העבר. הקפידו בבקשה לקנות אך ורק מוצרי קקאו ושוקולד הנושאים את חתימת ה Fair Trade או מוצרים אורגניים כי אז תבטיחו שכל המגדלים, החוואים ועובדי המטעים מקבלים שכר ותנאי עבודה הוגנים ואין ניצול של ילדים

    ועוד עובדה מעניינת אחרונה בהחלט: בכל שנה נפרקים כ-1,100,000 (מעל מיליון!) טון קקאו בנמלי בהולנד, חלקם מעובד כאן וחלקם נסחר ומועבר הלאה. הולנד הקטנה היא יבואנית הקקאו הגדולה בעולם! למעלה ממחצית הכמות מגיעה מחוף השנהב. 

    *הכותבת היא שוקוהוליסטית מדופלמת ומעבירה סדנאות Raw chocolate

    לכל הכתבות של גלית

  • שכחו אותי בבית, לפחות אלמד הולנדית – המלצות לבילוי בחופשה ביתית

    השנה כולנו מקולי קאלקין, תקועים בבית וצריכים להעביר את הזמן. צוות דאצ’טאון הכין לכם כמה המלצות חמות לחופשה הקרה. קריסטינה סלמן התכרבלה עבורכם מול הטלויזיה וחזרה עם מספר המלצות שגם ישפרו לכם את ההולנדית, ואילו מיטל בויום למל התיישבה עם בני ביתה מול האח, וביחד הם בדקו עבורכם כמה משחקי קופסה בלתי נשכחים. 

    טלוויזיה חינוכית / קריסטינה סלמן

    למאותגרי השפה והתרבות ההולנדית שבינינו (כלומר כולנו), חופשת הכריסמס בסימן קורונה היא תקופה נהדרת להשקיע קצת זמן בניחותא ובכיף בשפת המקומיים, ואפילו בלי לצאת מהבית.

    נראה שהחופשה הקרובה, תאלץ להשאיר אותנו הרבה בבית. מה נעים יותר מלשבת יחד עם המשפחה, בן או בת הזוג, או אפילו לבד, בביתינו החם, כשבחוץ מינוס שתי מעלות, ולצפות יחד בסרט טוב או בתכנית מדליקה. ואם אתם רוצים על הדרך גם ללמוד הולנדית, לשפר ולהשתדרג לקראת 2021, אז מצאתי עבורכם את הבילוי האולטימטיבי: תכניות וסרטים הולנדים!

    כמובן שרק מישיבה על הטוסיק וצפיה בסדרות ותוכניות לא תלמדו את השפה על בוריה (תאמינו לי, ניסיתי), אבל אם תשלבו זאת עם הקורס החדש ללימוד הולנדית, ״האולפן״ של דאצ’טאון ומכבי, (כן, מבשלים לכם תכנית מעולה, בקרוב נפרסם את כל הפרטים) וגם תאזרו קצת אומץ לדבר עם העוברים והשבים בהולנדית – יש לכם כאן מתכון מנצח. ומה טוב מלהתחיל את השנה החדשה באוצר מילים עשיר ומגוון. 

    אז שבו, תתרווחו עם קערת פופקורן או קערת פירות ומשקה אהוב ו… זפזפו. אפתח בהמלצה על שני סרטים. הראשון הוא קומדיה קלילה והשני דרמה סוחטת דמעות.

    בלה דונס – Bella Dona’s

    סרט קומדיה שיצא לאקרנים בשנת 2017. זהו סרט על שלוש חברות, אשר מחליטות להשלים את ה׳באקט ליסט׳ של חברת הנפש הרביעית שלהן בלה, אשר הלכה לעולמה במפתיע. ׳בלה דונה׳ אינו סרט שמעורר רגשות עמוקים, אבל כרעיון הוא נפלא. החברות משלימות את רשימת ה׳באקט ליסט׳ של בלה עליה השלום בהרפתקה מצחיקה ומוטרפת.

    הסרט גדוש ברגעים הומוריסטיים, שהופכים אותו לבילוי מהנה על הכורסא שלכם בסלון. אם תסתכלו על התמונה הגדולה ועל כל הרגעים הביזארים והמצחיקים שקורים בסרט, אתם בהחלט יכולים ליהנות ממנו. סרט קליל שלא באמת מכריח אותנו לחשוב. מצויין לשחרור מכל הכבדות שפקדה אותנו השנה.

    טריילר לצפיה  

    אישה אחת באה לרופא (Komt een vrouw bij de dokter)

    סרט דרמה המבוסס על ספרו של סופר המכנה עצמו קלוּן (Kluun). באנגלית תרגמו את שם הסרט באופן מוזר מאוד ל LOVE LIFE (אני לא תמיד מבינה את התרגומים ומשמעותם, ולמה בחרו לתרגם באופן מסוים).

    הסיפור הוא אוטוביוגרפיה דרמטית של קלון ואשתו שחלתה בסרטן ונכנעה למחלה אחרי מאבק אלים וקשה מנשוא. הספר זכה בפרס הקהל לספר ההולנדי הטוב ביותר לשנת 2006. כעבור שלוש שנים הספר הפך גם לסרט שגרף ביקורות מדהימות. במרכז הסיפור עומד גיבור הסרט, סטיין. פרסומאי עשיר, אגוצנטרי שיודע ליהנות מהחיים. הוא מוצלח וגם חתיך רציני. אוהב את החיים והחיים אוהבים אותו בחזרה: העסק, הבת, והאישה היפה ששמה כרמן. חיים את החלום. כשכרמן חולה לפתע בסרטן השד, עולמו קורס. לא אספר לכם את העלילה ובטח לא את הסוף, אבל יכולה להגיד שבזבזתי ממחטות רבות. במהלך הצפיה. דרמה, כבר אמרתי?! 

    הטריילר לסרט

    שתי תכניות טלויזיה שאני באופן אישי ממש אוהבת לצפות בהן:

    ‘יום ראשון עם לובך ‘-Zondag met Lubach

    זונדך מט לובך היא תוכנית לייט נייט סאטירית שעלתה לאוויר ב- 2014. הקונספט הוא כיוון הומוריסטי לחדשות השבוע החולף. בסגנונו הסאטירי והמתוחכם, מזכיר לי לובך את ליאור שליין. גם באינטונציה ואפילו בתפאורת האולפן אפשר למצוא מכנה משותף. בתכנית לובך מפשט נושאים מסובכים בצורה מצחיקה ולעיתים אף נכונה עד כאב. 

    הוא מציע פתרונות לבעיות הממשל השונות. לפעמים זה כל כך עצוב עד שזה מצחיק, וההיפך!

    סקרנים? כאן תוכלו לצפות בתוכניות האחרונות של העונה הנוכחית

    ‘דבר אלי בהולנדית’ ‘Praat Nederlands Met Me

    תכנית חידון סאטירית המשודרת בערוץ RTL 4. שם התכנית לקוח כנראה ממילות השיר המגניב של קני בי בשם ‘פריס’ שכבש את הולנד בשנת 2015 והפך ללהיט. אגב, לימוד שפה דרך שירים זהו רעיון לא רע בכלל, אבל אל תתפסו אותי במילה לגבי השיר הנוכחי ולימוד ההולנדית, כי דווקא בשיר הזה נזרקות לאוויר מילים רבות בצרפתית.

    החידון “דבר אלי בהולנדית”, שעלה לאוויר לראשונה בשנת 2018, עוסק בכל צורות השפה החדשות. החל בסלנג, שפת רחוב, שפת משרד ושפת הוואטסאפ ועד להתקשרות בעזרת אימוג’ים, הכל כלול.

    את תכנית החידון מנחה ארט רוייאקרס (Art Rooijakkers) ושלושה קפטנים קבועים בכל תכנית: ג’ורג’ינה וורבאן (Georgina Verbaan), ירום סנלדרס (Jeroom Snelders) ומרטיין קונינג (Martijn Koning). שני סלבריטאים הולנדיים ואחד בלגי מוכרים המארחים בכל תכנית סליבריטאים אורחים אחרים, והצוותים מתחרים זה בזה. הצמד עם מספר נקודות הרב ביותר הוא המנצח. בתוכנית הזו לא רק תצחקו ותשפרו את השפה ההולנדית, אלא גם תלמדו דבר או שניים על התרבות, ותכירו את ז׳רגון הרחוב, בתנאי שתבינו מילה ממנו… כי לעיתים קרובות אני ממש חושבת שצוחקים עלי וממציאים את המילים. 

    לסיום אציין כי המבחר הוא גדול וישנם תוכניות וסרטים הולנדיים מוצלחים מאוד. 

    אבל זו הבחירה שלי להפעם, בחירה אינטואיטיבית ביותר – מעברים קיצוניים מצחוק לבכי, קצת דרמה, ובכלל… אלו הם החיים, הלא כך?  

    שווה גם לזפזפ בנטפליקס (אבל עשו טובה, בלי כתוביות בעברית!)

    צפיתם בסרט או תכנית שתרצו להמליץ עליהם? שתפו בתגובות.

    veel plezier met kijken – צפיה מהנה!

    משחקים אותה הולנדים /  מיטל בויום למל

    חופשת חורף בהתאם להנחיות מובילה אותנו לשעות של הצטנפות בחדרי חדרים. המשפחה הגרעינית, לעיתים עם שחקני חיזוק בדמות סבא וסבתא או שכנים, נותרת בדלת אמותיה ומחפשת עיסוק. מה יותר מגבש ומהנה ממשחקי לוח/קופסא ״אולד פאשן״? אז הנה מספר המלצות פרטיות למשחקים שאצלנו בבית גורמים לחידוד חושים והפעלת יצר התחרות אצל הקטנטנים כמו גם אצל המבוגרים. 

    מונופול

    המלצה ראשונה היא מונופול. מי לא מכיר? מדובר באחד המשחקים הנמכרים בעולם. המשחק שקיים כבר למעלה מ-70 שנה ועדיין רלוונטי לכל שכבת גיל. 

    אצלנו בבית עדין משחקים באותה קופסא שקיבלתי לבת המצווה שלי לפני מספר דו ספרתי של שנים, אך כמובן שניתן למצוא את המשחק המפורסם גם בגרסאות חדישות ומעודכנות יותר. בהולנד ניתן למצוא אפילו מונופול עם כרטיס דיגטלי ומכשיר תשלום (betaal automaat), אבל כמובן שאין תחליף לשטרות הכסף הנערמים (או נעלמים) מול עינינו. לכל שחקן יש את אותה מטרה, להרוויח כסף והרבה. שחקנים יכולים לקנות רחובות, לבנות מלונות וכך לגבות שכר דירה כששחקן אחר מגיע לבקר. הגרסה ההולנדית של מונופול כוללת רחובות ידועים כמו קלברסטראט באמסטרדם והספוי בהאג. 

    הערך המוסף של המשחק, מלבד שעות של הנאה רצופה, הוא לימוד הילדים על ערכו של כסף, תירגול פעולות חשבון כמו חיבור, חיסור ואחוזים, וכמובן בניית אסטרטגיה. 

    סיפור הצלחה – Levensweg

    משחק נוסף שיש שיאמרו מקביל למונופול, אך לדעתי עדין בעל ערך רב הוא- סיפור הצלחה – בהולנדית Levensweg – משחק הלוח פורסם על ידי חברת מילטון בראדלי, שהיא כיום חלק מחברת המשחקים הידועה הסברו (Hasbro). משחק זה מתאים לילדים מגיל שמונה, וניתן לשחק עם שניים עד שישה שחקנים לכל היותר. במשחק זה אתה נכנס לעורו של אדם אחר לזמן מה והמטרה היא (שוב) להתעשר מאוד במהירות האפשרית (מתי ימציאו משחק שהמטרה שלו היא לעשות כמה שיותר דברים בעלי משמעות, או להיות כמה שיותר מאושר? טוב לפחות פה לא הורגים אף אחד).

    מובן מאליו שדרך החיים שלך מתחילה בבית הספר. לאחר מכן, ניתן לבחור בלימודים אקדמאים או להיכנס ישירות לתחום העבודה. שחקנים יכולים ללוות כסף, להחליף עבודה, להמר בבורסה. אפשר גם להביא ילדים לעולם, לפרוש לגמלאות או לקנות וילה גדולה. 

    אצלנו בבית משחקים בגרסה הישראלית, אך כאשר אנחנו מתארחים אצל חברים אנו משחקים גם בגרסה ההולנדית. אני בטוחה שדרך המשחק תוכלו לגלות בעצמכם מה ההבדל הבין-תרבותי, ומהם החיבורים שצולחים גם את התרבויות השונות. כמובן שגם במשחק זה קיים ערך מוסף של לימוד הילדים על משמעות הבחירות שנעשות בחיים, ולאן הן מובילות אותנו בהמשך.

    רמיקוב (Rummikub)

    רמיקוב הוא משחק שמלווה אותי מגיל צעיר מאד. כצאצאית למשפחה רומנית המשחק היה משחק חובה, ונלמד מוקדם על מנת שנוכל לקחת חלק במשחקים המשפחתיים שהתקיימו לעיתים קרובות. בבגרותי הבנתי שההיסטוריה של המשחק מחברת אותי אליו מקצוות שונים. המשחק נוצר על ידי אפרים הרצנו (Ephraim Hertzano) ברומניה לפני מלחמת העולם השניה. בתום המלחמה, היגר עם משפחתו למדינת ישראל. המשחק עדיין לא שווק באופן מסחרי, ובישראל של אותה תקופה משחקים לא היו נחלת הכלל. עם השנים והעקשנות הרבה של הממציא הרומני התחיל המשחק לצבור תאוצה. הוא הקים את חברת למדה בשנת 1950 ועבד יחד עם מפעל פלסטיק קטן בקרבת מקום. בהדרגה אנשים רבים בישראל החלו להכיר ולשחק במשחק וכמה רישיונות ניתנו ליצרני משחקים זרים (בלי שהמשחק יתפוס תאוצה מיד במדינות האלה).

    בשנת 1975, עדי גולד (Adi Golad) הישראלי, אז בן 24, הנשוי להולנדית בשם מרגריט נתקל במשחק במהלך טיול. עדי ורעייתו נהנו מהמשחק ולקחו אותו עימם להולנד. המשפחה ההולנדית נהנתה מהמשחק ועדי הזמין בו במקום 80 משחקים ושלח אותם להולנד. בהמשך קנה גולד 500 משחקי רמיקוב ועבר לגור בהולנד. שם התחיל, עם רישיון להפיץ את המשחק לשוק ההולנדי, את חברת הצעצועים גוליית (Golaith). בהמשך הפך המשחק לרב מכר בהולנד. 

    איזה חיבור מטורף, נכון? רומניה- ישראל- הולנד, ממש כמו המשפחה הפרטית שלי… ועדין אני מכירה כל כך הרבה שחקני רמיקוב ללא חיבורים היסטורים שנהנים מהמשחק כבר שנים. להבדיל ממשחקי הלוח, כאן תמיד ישנה קופסא עם 4 לוחות ומספר זהה של אבני משחק. השוני הוא בכללים. ישנם כללי המשחק המופיעים בעלון המצורף, אך אני מכירה לפחות עוד 4 גרסאות שונות שנהוגות עוד מימי רומניה…

    המשחק נהדר לילדים מגיל 6, עוזר בחידוד שפה, צבעים, הבנה של מספרים עוקבים וסדרות חשבוניות. במהרה תגלו של שהקטן בחבורה הוא גם העיפרון המחודד ביותר בקלמר המשפחתי.

    מה לגבי קלפים? 

    Uno Explosion

    משחק הקלפים המוכר לכולם, הינו הטאקי הישראלי, אך כאו אתמקד דווקא בגרסה ההולנדית שלו uno.

    ישנם מספר סוגים של התאום לטאקי הישראלי. המוצלח מבניהם לדעתי הוא Uno Explosion, אשר נותן טוויסט למשחק הקלפים המסורתי באמצעות מכשיר אלקטרוני שמקפיץ באופן ספונטני את הקלפים והופך את המשחק כולו לבלתי צפוי ומהנה יותר. מטרת המשחק לסיים את הקלפים ביד, אבל לא רק. השחקן אשר צבר ראשון 500 נקודות בסופו של המשחק כולו (לא רק בסיבוב אחד) הוא המנצח. כיצד צוברים נקודות? לאחר שהשחקן שניצח בסיבוב זרק את הקלף האחרון ונותר ללא קלפים, יתרת השחקנים צריכים להראות את הקלפים שנשארו בידם. לכל קלף ערך שונה – הסכום של סך כל המשתתפים הוא הניקוד שיקבל הזוכה בסיבוב. הסכום מצטבר בכל סיבוב עד לכ-500 נקודות וניצחון כולל במשחק. נדמה שהמכשיר האלקטרוני הופך את משחק הקלפים הסטנדרטי לחוויה בלתי נשכחת. מתאים למי שאינו רגיש לצלילים צורמים. המשחק משלב זריזות, עורמה ומזל. 

    אז מה המשחק מועדף עליכם? שתפו בתגובות!

  • סופגניה ישראלית בהולנד

    זכרונות ילדות. ההליכה למכולת השכונתית, שם, בעגלה נפרדת, מגש על גבי מגש על גבי מגש, נחות להן באצילות עשרות סופגניות מפוצצות ריבה ואבקת סוכר. החזרה הביתה תוך אכילת הסופגניה וכיסוי האף כולו באבקת סוכר. אולי או בגלל זה, אבחר תמיד את זו עם הריבה.

    בישראל, קצת אחרי שמסתיימים להם חגי תשרי, הסופגניות מתחילות לצוץ בכל מאפייה וסופרמרקט. מסתבר שלא רק בישראל קיימות סופגניות. המתוק והמטוגן הכה אופיני לחג חנוכתנו, קיים במדינות רבות נוספות. לא, לא המצאנו את הגלגל.

    הגרסא הגרמנית היא הברלינר, אשר קרויה על שם העיר ברלין, מזכירה מאוד את הסופגניה המקורית שלנו, זו עם הריבה. היא מלאה בד”כ בריבה או קרם ומצופה שוקולד או אבקת סוכר. 

    ליהודי מרוקו יש את הספינג׳, מעין שילוב של סופגניה מסורתית עם חור של דונאט אמריקאי. 

    לרומנים יש את הפאפאנש, שדומה בצורתה לספינג׳, עשוי מגבינה יבשה ומוגש עם שמנת חמוצה וריבה (עדיף של דובדנים חמוצים למהדרין).

    לספרדים יש את הצ’ורוס כמובן, העשוים בצק רבוך (כמו בצק פחזניות ואקלרים), מטוגנים בשמן עמוק ועליהם מפוזר סוכר עם או בלי קינמון.  

    לאמריקאים יש את הדונאט. עם חור, בלי חור, עם פרוסטינג, עם מילוי. כל האפשרויות הקיימות כיאה לאמריקאים.

    גם להולנדים סופגניה משלהם. להולנדים (ולבלגים) יש את האוליבול, ובדיוק עם ירידת הטמפרטורות עולות ריחות הטיגון.

    לקראת חגיגות כריסמס וראש השנה האזרחי נפתחים דוכנים זמניים, המציעים מבחר מטוגנים, כשהמרכזי בהם הוא האוליבול. כשמו כן הוא – כדור שמן. כף הגלידה מייצרת את צורתו של האוליבול הנזרק לשמן לטיגון עמוק. הוא עשוי מבצק שמרים בדומה לסופגניה ומצופה אבקת סוכר. עם או בלי צימוקים ברום, ממולא בתפוחים, בבננה או באננס, המבחר לא קטן והקלוריות נשרפות בשמן. 

    ולנו יש פלאפל. (סליחה, זה היה מתבקש).

    לקראת חגיגות כריסמס וראש השנה האזרחי נפתחים דוכנים זמניים, המציעים מבחר מטוגנים

    לא על התפוח אדמה לבדו יחיה האדם (ההולנדי) 
    מדריך הישרדות: כיצד לעבור את חג חנוכה בלי להפוך לסופגנייה 
    מתכונים לחנוכה ברגע האחרון 
    אטרקציות לחודש דצמבר: מפסטיבל האורות לתערוכת הרולינג סטונס 

    הסופגניה הישראלית עברה מהפך בשנים האחרונות. מסופגניית המכולת האצילית והביישנית, למלכת אינסטגרם עכשווית. ההיא של פעם, העשויה בצק שמרים בד”כ, מטוגנת בשמן עמוק, מלאה בריבה אדומה (ויסלחו לי כולם אבל לי זכורה ריבה תעשייתית שכזו בטעם לא ברור, בערך כמו ויטמינצ’יק פטל שהקשר בינו לבין פטל מקרי בהחלט) ומלאאאא אבקת סוכר. אגב, על אף הרפרנס לויטמינצ’יק, אני אהבתי את אותן הסופגניות, אם זה לא היה ברור. 

    אני לא יודעת אם ״רולדין״ התחילה עם הכל או רק השתלטה על השוק, אבל כולם שמעו על סופגניות רולדין, עם “קולקציית סופגניות” חדשה בכל שנה. 

    אינספור מילויים וציפויים, ואותה פיפטה קטנה הנעוצה בצד הסופגניה, מחכה לרגע שבו ילחצו עליה והיא תשחרר פנימה קרם כזה או אחר. אם תשאלו אותי מדובר במהומה רבה על לא דבר. כל השואו והתוספות מעל, מהצד ומבפנים, בסוף קצת מאכזבים ואני מתחרטת שלא בחרתי בסופגניה של פעם.

    אז לכבוד חג הסופגניות ולכל החוששים, הכנתי לכם מדריך מצולם להכנתן. נתחיל עם כמה כללים שחשוב לדעת:

    טמפרטורת השמן חשובה מאד כדי לא לשרוף את הסופגניות מבחוץ אך להשאיר אותן נאות מבפנים.

    התפחה מספקת של הבצק (פעמיים) חשובה ביותר ליצירת סופגניות אווריריות עם אותו פס לבן מוכר המקיף את הסופגניה.

    אבל אל תתנו לי להפחיד אתכם. אם לא תנסו, איך תצליחו? סופגניות דורשות מעט הכנה מראש, כולל ציוד. אז כן, חובה משקל ומדחום לשמן. 

    באפייה צריך משקל, נקודה. לא רק לסופגניות. כבר הזכרתי בעבר, אז אם אין לכם, לכו לקנות. כמעט כל סופר, אקשן, המה, פרקסיס וקסנוס מחזיקים משקל. 

    דבר שני מאוד חשוב זה מדחום.  טמפרטורת השמן חשובה ולכן כדי להכין סופגניות טובות יש להצטייד במדחום. ניתן להשיג באקשן, המה, קסנוס או בלוקר. לדעתי גם באלברט היין ויומבו ניתן להשיג בחלק מהסניפים. זה לא יקר וחבל שלא להחזיק אחד בבית. 

    לפני שמכדררים את הבצק לכדורים, כדאי שיהיו לכם זמינים ריבועי נייר אפייה בכמות הסופגניות שאתם הולכים לכדרר. הנייר יעזור לכם להכניס את הסופגניות לשמן החם מבלי לפגוע בצורת הסופגניה וגם ימנע מכם להיכוות. 

    שנתחיל?

    סופגניות קלאסיות

    רכיבים:

    40 גרם שמרים טריים/ 14 גרם שמרים יבשים (שמרים טריים ניתן למצוא במקרר הבצקים, יבשים ליד מדפי הקמח)

    270 מ”ל חלב 

    150 גרם סוכר  

    90 גרם חלמונים (5-6 חלמונים מביצים גודל M)

    750 גרם קמח

    גרידת לימון

    תמצית ווניל

    110 גרם חמאה

    5 גרם מלח

    ריבה או קרם למילוי

    אבקת סוכר לקישוט

    הוראות הכנה:

    1. שופכים את החלב לקערת מיקסר קצת לפני שמתחילים כדי שהחלב יהיה בטמפ’ חמימה יותר. עשר דקות/רבע שעה זה מספיק. לחלב מוסיפים את השמרים והסוכר ומערבבים קלות במטרפה ידנית.
    2. לקערת המיקסר מוסיפים את החלמונים, תמצית הווניל וגרידת הלימון ומערבבים שוב עם המטרפה הידנית.
    3. מוסיפים את הקמח ומפעילים את המיקסר עם וו לישה.
    4. מוסיפים את קוביות החמאה במספר פעמים ונותנים למיקסר ללוש עוד כ- 5 דקות בערך. הבצק צריך להישאר עדיין מעט דביק. אנחנו לא רוצים התפתחות גדולה מידי של גלוטן בשלב הזה (שנגרם מלישה ארוכה).
    5. מניחים בתחתית תנור כבוי צלחת גדולה או קערה. שופכים אליה מים רותחים וסוגרים את התנור.
    6. מעבירים את הבצק לקערה אחרת, פותחים את דלת התנור (הכבוי) ומניחים את הקערה עם הבצק על מגש אפייה מעל הצלחת עם המים הרותחים. בצורה הזו אנחנו מייצרים תא התפחה ביתי: האדים מהמים הרותחים נשארים בתנור, מחממים אותו מעט ומייצרים לחות. אלו הם תנאים אידיאליים להתפחת בצק שמרים. 
    7. מתפיחים את הבצק כארבעים דק עד שעה להכפלת נפח.לאחר מכן מקמחים את משטח העבודה ומעבירים אליו את הבצק.
    8. מחלקים את הבצק לחתיכות (שאותן נכדרר ונהפוך לסופגניות). אני חילקתי לחתיכות במשקל של כ- 50 גרם שהן דיי קטנות. יוצאות כ- 25 סופגניות. אם אתם מעדיפים סופגניות גדולות יותר, חלקו לחתיכות גדולות יותר.
    9. קחו חתיכה, כדררו מעט עם הידיים בצורה שנוח לכם והניחו אותה על השיש. בשלב הזה הניחו את ידכם מעל אותה חתיכה מבלי לגעת בה וסובבו את היד במעגל כך שאתם מכדררים את הסופגניה עם כל תנועה סיבובית של כף היד. 
    10. לאחר שהחתיכה התכדררה לה בצורה כדורית מספקת, הפכו אותה וצבטו את נקודת החיבור של הבצק בצידה התחתון כדי שלא תיפתח בזמן הטיגון.
    11. הניחו כל סופגניה על ריבוע נייר אפייה ובחזרה למגש אפייה. לאחר שכידררתם את כולן, הכניסו את המגש חזרה לתנור להתפחה נוספת של שעה וחצי פחות או יותר (זכרו שאנחנו בחורף. על אף שיש לנו תא התפחה ביתי, מזג האוויר בעת ההכנה קר יותר ולכן זמן ההתפחה יכול להתארך).
    12. כשהסופגניות הכפילו נפחן, ניתן לעבור לטיגון. לסיר רחב שפכו שמן נייטרלי בכמות גדולה והכניסו פנימה מדחום. טמפרטורת השמן צריכה להיות סביב 160-165 מעלות, כך הסופגניות יוכלו לצאת מוכנות מבפנים ומבחוץ ובעלות צבע חום בהיר כמו שאנחנו אוהבים. בטמפרטורה גבוהה יותר והסופגניות יצאו כהות מידי אך לא מוכנות מבפנים.
    13. כשהשמן מגיע לטמפרטורה הרצויה, הרימו סופגניה יחד עם ריבוע הנייר והכניסו אותה בזהירות אל השמן. בעזרת מלקחיים, הוציאו את הנייר מתוך השמן, הסופגניה תישאר בפנים. זהו. אם הסופגניה תפחה מספיק זמן, אתם תזכו לחזות בפס הלבן  שמתחיל להיווצר בזמן הטיגון. טגנו  כ2-3 דקות מכל צד  ובעזרת כף מחוררת או מסננת קטנה הוציאו את הסופגניה והניחו על רשת/צלחת עם נייר מגבת לספיגת השמן.
    אם הסופגניה תפחה מספיק זמן, אתם תזכו לחזות בפס הלבן שמתחיל להיווצר בזמן הטיגון

    מילוי:

    1. בעזרת קצה של צנטר (פיית זילוף) אם יש לכם, צרו חור קטן בחלקה העליון של כל סופגניה. אם לא, גם קצה של סכין יעבוד בתנועה סיבובית עדינה.
    2. פזרו אבקת סוכר מעל הסופגניות ומלאו בעזרת שקית זילוף את המילוי האהוב עליכם. כן, גם ריבה מהסופר זה בסדר. אין לכם שקית זילוף? קחו שקית סנדוויץ’ וחתכו את אחד הקצוות שלה בעדינות (כמו שקיות השוקו של פעם, זוכרים?)

    הכנתם? שתפו בעמוד הפייסבוק של דאצ׳טאון!

    חנוכה שמח לכולם!

    לכל הכתבות של נגה שרון


  • מפסטיבל האורות לרולינג סטונס: אטרקציות חורף

    לוח האירועים של חודש דצמבר השנה, מצומצם משמעותית מבשנים קודמות. אירועים רבים המאפיינים את את התקופה החגיגית, כגון שוקי חג המולד וירידים, בוטלו בשל מגבלות הקורונה. יחד עם זאת ליקטנו עבורכם הצעות לבילויים משפחתיים שירוממו את הרוח וירחיבו את הלב.

    שיטוט בפסטיבל האורות, שעשועים באפטלינג, ביקור במרכז החלל, צפייה בפסלי חול או בחירה במוזיקה של הרולינג סטונס? האטרקציות של תקופת החורף לפניכם:

    • מומלץ ורצוי לפני צאתכם לדרך לבדוק באתרי האינטרנט של האירועים עצמם האם הם מתקיימים, האם יש צורך ברישום מוקדם ומהן ההגבלות הנוספות.

    קורונה בהולנד: כל העדכונים והמספרים
    להשאיר את השחור מאחור- פיטים צבעוניים 
    מכבי מאמאנט – קהילה תומכת בתקופת הקורונה
    ״המוזיקה משפרת אותנו״ – בני נוער לומדים מוזיקה באמסטרדם

    פסטיבל האורות, אמסטרדם
    10 בדצמבר ועד 3 בינואר

    הפסטיבל יתקיים השנה בפעם התשיעית, ומבלי להתעלם מהתקופה שעוברת על האנושות בחרו השנה בנושא: ‘When Nature Calls’, העוסק בנקודות המשיקות שבין האדם לטבע, ומתוך מחשבה שמגפת הקורונה מביאה אל הקצה את מערכת היחסים המורכבת הזו. הפסטיבל תוכנן והוקם יחד עם אמנים, מדענים, שותפים חברתיים, בתי ספר ואוניברסיטאות. השנה לא תוכלו לטייל בין המיצגים בשביל ההליכה המסורתי (Light Walk) או בסירה, אך מי שמתגורר בעיר או מזדמן אליה, יוכל להנות מהמיצגים הפזורים בה. הרחוקים מבינינו יוכלו לחקור ולגלות עוד על הנושא וליהנות מן האמנות המוצגת, באמצעות אתר האינטרנט של הפסטיבל.

     

    עץ חג המולד הענק, כיכר דאם, אמסטרדם
    החל מ- 6 בדצמבר

    מדי שנה מתקיימת חגיגה סביב הדלקת עץ חג המולד הענק שבכיכר דאם. העץ שמתנשא לגובה של 20 מ’ ומיובא להולנד במיוחד מגרמניה, מקושט בלא פחות מ-40,000 נורות לד. השנה לא יתקיים האירוע המסורתי של הדלקת העץ, אך כן יוצב העץ ויקושט כמיטב המסורת, להנאת הציבור.

     

    פארק השעשועים אפטלינג (מהדורת חורף)
    16 בנובמבר ועד 31 בינואר

    ביקור באפטלינג הוא תמיד משמח ומהנה, אבל בחורף הוא הופך לחוויה קסומה ממש! מדי שנה, וגם השנה עם התאמות מיוחדות, פארק השעשועים בן ה-22 יפתח מתחם חורף מיוחד ויציג מופעי חורף יחודיים. בשונה משנים קודמות, השנה לא ניתן יהיה ליהנות ממתחם ענק של החלקה על הקרח, אך פעילויות אחרות יחממו את האווירה.  לכבוד העונה החגיגית הוקם גן חורף מקושט באלפי אורות מנצנצים, מדורות, מקומות ישיבה רבים ודוכני אוכל שיציעו לכם משקאות חמים ומרקים. מלך ומלכת השלג גם הם מתכוננים לקבל את פני הבאים. בפארק יתקיימו מופעי בידור רבים דוגמת  Aquanuara water show: מופע מזרקות מים מרהיב המשלב אורות שחותם כל יום בימי החורף, מופעי מוזיקה, מופע זיקוקים בערב השנה החדשה ועוד.

    בנוסף, רכבת המים De Vliegende Hollander (ההולנדי המעופף) תישאר פתוחה במהלך חופשת חג המולד (עד ה-3 בינואר 2021) אם תנאי מזג האוויר יאפשרו זאת.

    שימו לב: יש צורך ברכישת כרטיסים מראש.
    לפרטים נוספים על גן החורף
    להזמנת כרטיסים.

     

    תערוכת THE ROLLING STONES, חרונינגן
    עד ל- 28 בפברואר

    גם אם אתם לא חובבי מוזיקת רוק, אין ספק שתהנו בתערוכה הזו! אחרי לונדון, ארצות הברית ואסיה, התערוכה הגיעה להולנד ומוצגת ב-Groninger Museum בעיר חרונינגן.  בתערוכה מוצגים למעלה מ- 400 חפצים מקוריים מאוסף האבנים המתגלגלות. לא רק כלי נגינה ועיצוב במה, אלא גם קטעי שמע ווידאו נדירים, יומנים אישיים, תלבושות אייקוניות, פוסטרים, עטיפות אלבומים ואפילו הסטודיו שלהם בלונדון, כל אלו משולבים עם מוצגים וקטעי וידאו ייחודיים וטכנולוגיה אינטראקטיבית. התערוכה מספקת מבט מקיף במיוחד על 50 שנות היסטוריה של הלהקה ועל הקריירה של מיק ג’אגר, קית׳ריצ’רדס, צ’רלי ווטס ורוני ווד. המבקרים יהיו עדים לסיפור המוזיקלי של הסטונס ולהתפתחות להקת הבלוז הלונדונית מראשית שנות השישים ועד לאייקוני התרבות הבינלאומיים מעוררי ההשראה של ימינו. המעריצים יוכלו לחוות בצורה ייחודית כל שלב במורשת של הלהקה עד לסיום המרתק, המתייחס לרגע אייקוני בהיסטוריה של האבנים המתגלגלות, ומועבר באמצעות מערכת סאונד רב מימדית multi-dimensional Dolby Atmos Sound.

    יש להזמין כרטיסים מראש

     

    ביקור במרכז החלל space expo, נורדוויק
    עד ל- 31 בדצמבר

    space expo משמש כמרכז המבקרים של ESA ESTEC (סוכנות החלל האירופאית) ובמוזיאון תערוכת חלל קבועה. הביקור מתאים לכל הגילאים וכולל סיור של 60 דקות במוזיאון בו תוכלו לצפות במוצגים שונים ומגוונים, לדוגמא:  ההיסטוריה של מסעות החלל, דגם של תחנת החלל הבינלאומית, חשיפה להתפתחויות עכשוויות גדולות בתחום והדובדבן שבקצפת, מודל בגודל טבעי של הנחיתה על הירח. האסטרונאוט ההולנדי אנדרה קויפרס והסופר סנדר קואן לוקחים אתכם למשימה מיוחדת במוזיאון  Space expo!  החל מספטמבר ועד סוף השנה מופעל במקום space academy למבקרים בגילאים 4-12, מדובר בסדנא שתכשיר את השאפתנים הצעירים להיות אסטרונאוטים אמיתיים, בסוף ההכשרה יקבלו המשתתפים תעודת אסטרונאוט ותג אסטרונאוט ייחודי של האקדמיה לחלל. כרטיס הכניסה של הילדים כולל ערכה ובה כל הציוד הנדרש להכשרה כאסטרונאוט.

    יש להזמין כרטיסים מראש כאן 

     

    פסטיבל פסלי חול, גרדרן
    עד  ל- 31 בדצמבר

    פסטיבל פסלי חול t Veluws Zandsculpturen festijn נפתח השנה כבר באוגוסט ומציג פסלי חול מרהיבים ביופיים. התערוכה ממוקמת ב Garderen ובשונה משנים קודמות ובשל הקורונה, החליטו להמשיך את התצוגה גם אל תוך עונת החורף. נושא הפסטיבל הוא 75 שנות שחרור ופסלי החול מציגים סצנות שונות מסיום מלחמת העולם השניה ושחרור הולנד מידי הכיבוש הנאצי. מומלץ לטייל לאורך כל המסלול באופן חופשי וליהנות מהפסלים המסתתרים בפינות השונות. יש להזמין כרטיסים מראש. במתחם קיימת מסעדה (״גן הורדים״)אשר מעסיקה צוות מלצרים עם תסמונת דאון. בשל מגבלות הקורונה אין אפשרות לשבת במסעדה, אך היא פתוחה ומציעה תפריט איסוף עצמי הכולל כריכים, עוגות, שתיה חמה ומרקים. עוד במתחם חנות עיצוב לגינה ולבית במראה כפרי של פעם (De Beeldentuin). 
    כתובת: Oude Barnevelderweg 5, 3886 PT, Garderen.

    האתר להזמנת כרטיסים

    *נכון לכתיבת שורות אלו שוקי חג המולד באזור אמסטרדם, המופיעים בקישור, בוטלו. יחד עם זאת יתכן ובמהלך חודש דצמבר יחולו שינויים בהנחיות הממשלה ועל כן הקישור מצורף לנוחיותכם


    לאירועי חנוכה לחצו כאן

     

    קרדיט לתמונה ראשית של הרולינג סטונס:

    Mario Escherle (alias Flickr user DerPfalzgraf) – https://www.flickr.com/photos/derpfalzgraf/3166497114/, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=17276687


     

  • כשנגיע לגשר – גשרים מיוחדים בהולנד

    אנחנו בעיצומה של תקופה אחרת. החיים באון אוף. כשחשבתי על מה לכתוב הפעם, המוזיאונים בהולנד בדיוק נסגרו לקהל הרחב. עכשיו, אחרי שכבר גיבשתי רעיון, והתחלתי לכתוב, בדיוק הודיעו שהם נפתחים מחדש. אז החלטתי לכתוב על עיצוב שנמצא בחוץ, כזה שלא תלוי בגחמות הקורונה. מכיוון שאנחנו בעיצומה של העונה היפה, הציורית והצבעונית הזאת, שנחשפתי אליה במלוא הדרה מאז שאני מתגוררת בהולנד, לצאת החוצה בסתיו בכל מקרה נשמע רעיון טוב. למעשה גם למדתי, כמו הולנדית טובה, שכל רגע שבו השמש מגיחה, הוא רגע לבלות בחוץ. אז החלטתי לכתוב על גשרים, ואספתי כמה מעניינים במיוחד. כך תוכלו לקחת את ההמלצות שאספתי גם לתוך החורף, לימים שטופי שמש, אפילו שבחוץ המעלות צונחות תחת לאפס…

    שוטטות

    בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש, יש לי נוהל שוטטות. אני פותחת את  המפה ומחפשת גשרים. בעידן החדש הם סימבול לסופר-סטראקצ’רז, אייקוניים, חגיגה של עיצוב דרך הנדסה. ויש גם את אלה ההיסטוריים. החביבים עלי במיוחד הם האקוודוקטים: גשרים מדהימים מעשה ידי אדם, טרם עידן המכונה. האקוודוקט הרומאי הראשון נבנה לפני יותר מ- 2,000 שנה. לחשוב שהמוביל הארצי הראשון תוכנן 300 שנה לפני הספירה! לעמוד לפני גשר של 3 קומות, שנפרש לאורך של כ- 240 ק”מ זה פשוט לא נתפס. טיול ברחבי אירופה תמיד מאפשר הצצה לפלא הזה.. ממליצה בחום לחפש אותם, לאן שלא תגיעו: יוון, קרואטיה, גרמניה, צרפת, ספרד, טורקיה ועוד. מעניין שבהולנד, שמלאה בשרידים מהתקופה הרומית, לא ניתן למצוא אקוודוקטים. זה קשור מן הסתם במזג האוויר הגשום רב ימות השנה. למעשה כשהרומאים כבשו את הולנד, הם גילו סביבות עירוניות או כפריות, מרושתות תעלות וגשרים, המשמשות בעיקר כנתיבי תנועה ומסחר. את המים אספו ההולנדים מהבאר. בתחקיר לכתבה למדתי שרק באמסטרדם לבדה יש כ- 1,500 גשרים המתפרשים מעל לכל התעלות. לכן אני תמיד צוחקת שאומרים לי שלנסוע בהולנד באופניים זה קלי קלות, כי הולנד היא שטוחה… 

    קורונה בהולנד: כל העדכונים והמספרים
    להשאיר את השחור מאחור- פיטים צבעוניים 
    בין חצרות בהולנד וירושלים

    הגשר האדום – “Python Bridge”

    הגשר האדום

    את הגשר המופלא הזה גיליתי כסטודנטית לאדריכלות. אומרים שכשרואים אדם מסתובב ברחוב עם העיניים נשואות למעלה, כנראה שמדובר באדריכל. זו היתה התקופה שבה גיליתי את נפלאות הקונסטרוקציה, הסתובבתי עם העיניים מביטות למעלה, וכל מה שראיתי נגד עיניי היו הקווים האלה שמציירים גרפיקה במרחב: גגות של שדות תעופה נראו כמו שרטוט שקם לחיים, חיפויים מרהיבים של תחנות רכבת, או פרויקטים עתירי תקציב של אצטדיוני כדורגל, בערים שנבחרו לארח את האולמדפיאדה הבאה. גם גשרים פתאום נראו אחרת. משהו בגרפיקה זז מהסימטריה שהיתה אופיינית להם אלפי שנים. גשר כבר לא נראה כביטוי פשוט של קשת, אלא חגיגה של יצירה א-סימטרית בקנה מידה ענקי. בהולנד זה התחיל בשנת 1996 עם בנייתו של גשר ארסמוס ברוטרדם, בסגנון דומה מאד לגשר המייתרים שנבנה בירושלים כמה שנים אחר כך. הגשר האדום, נבנה גם הוא באותה התקופה באמסטרדם, ומיד זכה בתחרויות עיצוב בינלאומיות. הגשר הוא כמו אובייקט מצוייר, חגיגה של צבע באזור הנמל האפרורי. הפשטות של עיצוב פנסי הרחוב כציפורים על המזח, מוסיף לציוריות. כיף לבוא עם ילדים לטפס עליו ולרוץ בעליות ובירידות. כיף לבקר בגשר כשמושלג, או לקפוץ ממנו למים בימים החמים. הגשר עוצב על ידי קבוצת West8 ההולנדית, שעיצבה הרבה מרחבים יפים בהולנד ומחוצה לה (למשל כוורת הבטון שמקיפה את מקסימה פארק באוטרכט). הקבוצה מעצבת חללים עירוניים – Urban Landscapes, והופכת את החללים שבין הבניינים למקומות הכי מעניינים שיש. שטח פתוח בעיר, כמו גינה ציבורית, כיכר גדולה או סמטה צדדית יכולים בקלות להפוך בקלות למקום לא נעים, עזוב, או סתם משעמם. הכשרון והאתגר של West8 הוא מצד אחד לעצב מרחב פתוח, שלכאורה לא קורה בו כלום, ומצד שני הוא מצליח לייצר אינטרקציות חברתיות, מזמין אנשים לבקר במקום. תמיד יהיה אצלם בתכנון איזה אלמנט של משחק, צורה מעניינת לטפס עליה, צבע שלוכד את העין, ספסל מזמין לשבת עליו, ובאופן כללי חגיגה של עיצוב, כזה שמפעיל אנשים, מזיז אותם, עושה להם מעניין וכיף. אהבתי במיוחד איך הקבוצה מצליחה להרחיב את הפעילות שלה לאורך השנים. איך משרדים ממשלתיים מכירים בערכו של עיצוב, ומפנים לכך תקציבים. 

    הגשר שבתוך התעלה – Moses Bridge””

    הגשר שבתוך התעלה

    הגשר הזה הוא בדיוק מסוג הדברים שאומרים עליהם: איך לא חשבו על זה קודם. Moses Bridge הוא כמו גשר בלתי נראה. הוא שקוע בתוך התעלה, ומציע טיול כמו בתוך המים. כשהולכים בתוך הגשר הזה הראש מבצבץ החוצה, והידיים יכולות לרפרף על המים, או להשיט סירות נייר. שם הגשר, גשר משה, הוא מחווה למשה רבינו שהצליח לחצות את המים, ולאפשר לאנשים להלך בתווך, בסיפור קריעת ים סוף. הגשר תוכנן על ידי משרד האדריכלים RO&AD שמונו לחדש את אזור המבצר ההיסטורי הקרוב, ולאפשר גישה להולכי רגל המגיעים מאזור היער הצמוד, שנעים לטייל בו. הרעיון מאחורי הגשר היה ליצור אלמנט שיגשר, אבל בה בעת שיהיה בלתי מורגש, כאילו הטבע מתקיים ללא יד האדם המתערבת בנוף. הגשר מוביל לאחו רחב ידיים, שבמרכזו בית קפה עם פינות ישיבה בחוץ. מקום נהדר לשתות בירה, כשהילדים משחקים כדורגל. בנוסף צמוד לגשר נבנה מגדל תצפית יפהיפה. מדובר במערכת קונסטרוקטיבית של קורות פלדה ועץ, כמו מגדל קלפים, נוטה על צידו, כאילו צמח מתוך הדשא. המגדל קורא לטפס עליו, לשחק בתופסת לגובה, ואפילו משמש כתאטרון שכונתי לתושבי האזור. המגדל אמנם תוכנן על ידי RO&AD, אבל יצא לפועל כפרויקט חברתי: הוא נבנה בזכות מימון המונים, מפעלים מהסביבה שסיפקו את קורות העץ או הפלדה, בתי ספר מקצועיים מהסביבה שסיפקו צוותי יעוץ ופיקוח, והכל קרה דרך Zoom… המגדל מכונה בפי תושבי השכונה המגדל שלנו ‘onze toren’. והם גאים בו מאד, בעיקר משום שהוא תוצאה של שיתף פעולה מוצלח בין אנשים שלא הכירו קודם והצליחו למנף את הפרויקט מהנייר למציאות, לעבוד, ליצור ולפעול יחד, ועל הדרך הרוויחו מקום מפגש שכונתי בטבע הסמוך. 

    גשרים באחוזת Elswout

    כמו ללכת בתוך ציור 

    אחוזת Elswout נבנתה במאה ה- 17 על ידי סוחר עשיר, בסמוך לאמסטרדם. היה צריך להעז כדי להפוך את אזור הדיונות הרחב, לאחוזה כפרית ירוקה. שתילה חכמה של עצים, מנע סחף של חול, ואיפשר את הבנייה של אחוזה רחבת ידיים, וסביבה מטופחת לצאת בה לטיולים רגליים. כעבור זמן מה הבעלים של האחוזה פשט רגל, והיא עברה לידיו של סוחר אחר שהצליח מאד בעסקיו. למעשה, כל כמה שנים נקנתה האחוזה על ידי סוחר עשיר אחד שגר בה, שיפץ אותה, עד שפשט את הרגל, ואז האחוזה עברה לידיים של סוחר עשיר חדש. בגלגולה הראשון עוצבו הגינות ברחבי האחוזה בסגנון צרפתי. הגינות הצרפתיות, כמו למשל הגינות של ארמון וורסאי, מאופיינות בעיצוב קפדני ואסטטי וכוללות סימטריה, גיאומטריה, סדר, ניקיון ואסתטיקה. הסגנון התפתח בחצרות המלוכה בצרפת בתקופת הבארוק (המאה ה- 17), ושיקף תפיסה תרבותית בה האדם הוא עליון על הטבע והוא המעצב אותו. בהמשך עברו הגינות מהפך, ועוצבו בסגנון האנגלי. נדמה שהגינות האנגליות הגיעו כתגובה ראויה למחשבות הסגנוניות נוסח מארי אנטואנט. הגינות האנגליות מאופיינות במראה אותנטי, טבעי ורומנטי, שאותן יוצר הטבע ללא הרבה מגע יד אדם. בגינות שכאלה נמצא שתילת עצים, שיחים ופרחים בצורה בלתי סדורה, ולא רק צמחי נוי אלא גם צמחי תבלין. השבילים בגינה האנגלית מפותלים, ומזמנים הפתעה מעבר לפינה: בריכת דגים, ספסל עץ לישיבה, גזיבו רומנטי או גשרים מעודנים. ביקור באחוזה מומלץ כיום טיול. אפשר לשלב אותו עם פיקניק, או פשוט ללכת לאיבוד בתוך הגינה ההיסטורית הזו, מוקפת ביער, במרעה כבשים, במבי וחיות אחרות. 

    + ותודה לאלינור על ההמלצה החמה והתמונות! וגם תודה לטלי על תמונת הפתיח הסתווית המשגעת!

    ולסיום, קצת פואטיקה ותקווה… 

    מילים: מיכה שיטרית. היום לפני 20 שנה. עדיין נשמע רלוונטי…

    נעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
    בָּאָבִיב, בָּאָבִיב
    בֵּינְתַיִם שֵׁב תַּחַת עֵץ הַקְּלֶמֶנְטִינוֹת
    זֶה עוֹנָתִי, עוֹנָתִי

    קַבֵּל אֶת הַדִּין זֶה נוֹפֵל מִלְמַעְלָה
    תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה גֶּשֶׁם, תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה חֹרֶף, וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
    נַעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה
    בָּאָבִיב, בָּאָבִיב, בָּאָבִיב

    לכל הכתבות של מיקי

  • Stepping away from black and moving on to colorful Petes

    Interview with the Dutch Jewish Author: Robert Vuijsje

    On Saturday, my youngest son and I watched Sinterklaas arriving in the Netherlands, this time on TV. It was a different experience from waiting excitedly for Sinterklaas in the parade in

    Amstelveen and catching sweets tossed by the Black Petes. When I watched the parade in the past, I felt uncomfortable with the Petes, they looked like a slave caricature. As a relative newcomer in the Netherlands, I thought I might not fully understand the heated discussion about Black Pete that has been going on for the past few years. To gain a better understanding of the issue, I called the renowned Dutch Jewish author, Robert Vuisje. He  has published several books on the Dutch multicultural society, has expressed his opinion on  Black Pete, and wrote a children’s book about him.

    Do you celebrate Sinterklaas?

    ״I have been celebrating Sinterklaas my whole life. Although he is dressed as a bishop, he is a part of a Dutch tradition that everybody can celebrate. In our family, My father and I are professional writers and so are my father’s brothers so the poems we write to go with the gifts on December 5th are always sophisticated. They are a way of telling someone what you think about them in the last year in a playful and fun way.  The holiday is not just for children, grown-ups also write poems and receive gifts. Sometimes we tease someone all year about something they did that it is going to be in a poem.״

    Who is Pete?

    ״Pete is Sinterklaas’s servant. When I was growing up in the 70s and 80s he had black face makeup, a curly black wig, red lipstick, and a gold earring. He spoke in a Surinamese accent and acted

    Robert Vuijsje

    silly. As a child, I didn’t notice the accent or associate Black Pete with Black people. ״

    What is the problem with Pete?

    ״There are approximately half a million to a million people living here today whose ancestors were slaves the Dutch brought from Africa to work in their colonies such as Suriname and the Dutch Antilles. They are a minority with a painful history. Hundreds of years later, they still feel hurt when seeing black face makeup and people dressed up as Black Pete, Sinterklaas’ servant, arriving with him on a ship. My wife is one of those people. She is a Dutch/ Surinamese descendant of the slaves. She usually doesn’t speak about racism and when we first talked about it, she said, that as a child, she always felt uncomfortable when Black Petes came into the classroom. They acted silly, spoke like her parents and were the servants of an old white man. She felt like they were laughing at her. I grew up in Amsterdam South and there was only one Black boy in my class, he sat next to me for years. After talking to my wife, I called and asked him how he experienced Sinterklaas and Black Pete as a child. He felt the same as my wife did. Then I realized I had sat next to him for years, without knowing we had such different experiences, without knowing he had such a negative one. 

    The Black Pete discussion is not about the White Dutch experience of the holiday, nor is it about me. I am not the one being mocked. It is about people who feel ridiculed for a few weeks in November and December every year, and their feelings are ignored.

    The Black Pete discussion is not about the entire holiday but about a single detail that can be changed without detracting from the holiday. This Detail should be updated, it isn’t in keeping with modern times.

    If the purpose of coloring his face is that the children will not recognise him, Pete can hide behind a different color, one that does not have a painful historical association. One that will enable everyone living here to enjoy the holiday.

    What seemed to me as a small annotation to the holiday turned into a cultural war with people passionately defending their right to black face makeup and saying it is their country and they can’t be told what to do here. It is a childish issue that turned into an adult dispute. A discussion about who owns the country’s past. To me, it is a metaphor on the recent discussion, about children of foreign descent who were born here. Who are officially Dutch and still treated as foreigners without the right to express their opinions.״

    One of the reasons I contacted Robert was that, a few years ago, he wrote a children’s book titled ‘Alleen maar stoute kinderen’ in which the children dress up as Petes and paint their faces in various colors and dots – Green, Blue, Red, and Yellow.

    ״I usually write adult books, this is one of the first invitations for an interview about a children’s book. But it is an adult issue.״

    Why colorful Petes and not a smudge faced Pete?

    ״Soot-faced Petes could be a compromise, but colorful Petes are a real step away from the black color. I think we should leave the black behind, the children won’t care.

    Some people insist on soot-faced Petes because in the story they go down the chimney. It’s all made up, so what’s the difference? Most houses don’t have chimneys nowadays and even if they do, no one believes a grown man can slide down the chimney with a huge bag of gifts. The whole story is fiction, so what’s wrong with changing Pete’s color? ״

    How did you come up with the idea of colorful Petes?

    ״I thought it would be fun. It’s a children’s holiday and if children color each other’s faces at this time of the year it can be fun and not be associated with black.״

    Do you feel the Dutch people are inclined to stereotypes and racism?

    Robert Vuijsje and family

    ״I was born in the Netherlands, twenty-five years after World War 2 ended. My mother is American and my father is from a Dutch Jewish family that was here in the Holocaust and some of them did not return. It is not a story from the history books for me. My family told me about hiding and fleeing from one hiding place to another. They told me that the Dutch population and authorities helped the Nazis find Jews. I grew up in a country where the government cooperated with the Nazis and not many people opposed them. I always thought about how we were treated differently, 80% of the Dutch Jews were murdered in the war and the feeling that it can happen did not disappear.

    Black Pete and slavery, another violent, brutal story. I feel it is part of the culture here, to regard some people differently. The discussion about Black Pete is about who is the boss, who gets to shape the culture here. You can’t tell a family living here for a few generations, “this is our country, this is how it’s done here, you are only guests”. Slavery might sound like ancient history, and some people ask why you are still talking about it. But it is an important and painful part of our history.

    The fact that there has been a discussion about Black Pete for the past few years is an improvement. When it began, many people refused to even consider changing Black Pete. Most people were unaware of how others felt about the whole issue. Most of the Dutch people don’t live in large cities but in small towns, where almost everyone is white and they have never heard about any problem with Black Pete. They were surprised that people who live here feel this way. Especially in the last six months, everybody is now aware of the negative feelings about Black Pete. There is awareness and there are discussions. That is an improvement.״

    One last question,  which books would you recommend to help Israelis living here understand the feelings of Dutch Jews and other minorities?

    ״My book, ‘Salomons oordeel’, was published in 2019 and deals with these issues (It is a sequel to his successful book ‘Alleen maar nette mensen’, which was also filmed).

    Another interesting book is ‘Wees onzichtbaar’, by Murat Isik, which tells the story of a Turkish immigrant who grew up in Bijlmer. He was the only Turkish boy in a black class and experienced discrimination. Cynthia Mcloed wrote a few books about slavery in Suriname. One of them is ‘Hoe duur was de suiker’ (which was filmed as well).״

  • לא על התפוח אדמה לבדו יחיה האדם (ההולנדי)

    בקליפת אגוז: מהצ‘יפס המפורסמים ועד הסטאמפוט המסורתי, אין לתאר את המטבח ההולנדי בלי תפוחי האדמה. אילו סוגים ישנם בשוק, מה עושים עם כל אחד והאם תפו“א זה בריא ומזין או עדיף לוותר? על כל אלה בכתבת הבולבוסים שלפניכם, פלוס סקופ בריאותי מהפכני ומתכון אחד מעלף.

    AVG השילוש הקדוש בקולינריה ההולנדית.

    A – Aardapels תפוחי אדמה

    V – Vlees  בשר

    G – Groenten ירקות

    תשאלו את ההולנדים שסביבכם והם יגידו לכם שככה הם גדלו. זה הרכב מנת ארוחת הערב: תפוא, בשר וירק. אין אופציה אחרת. השעה שש בערב, שעת ארוחת הערב ההולנדית הנקראת גם שעת תפוחי האדמה. זה קדוש. אין ארוחת ערב בלי תפוחי אדמה. כמובן שהיום הדברים השתנו לחלוטין והמנעד הקולינרי בחברה ההולנדית התרחב והתגוון אבל מבחינה היסטורית, מסורתית, תפוחי האדמה הם אבן מפתח בתזונה ההולנדית. מדוע? 

    התשובה פשוטה. קל לגדל אותם בהולנד באדמה העשירה ובמזג האויר הקר. הם נשמרים (במרתף) לאורך כל החורף,משביעים מאד, ההכנה אינה מסובכת וניתן לגוון במנות. מה צריך יותר? למה להמשיך לחפש? פשוט תפודים כל ערב ונגמר הסיפור. תמצית היעילות והפרקטיות ההולנדית

    גילוי נאות, אינני מחסידות הז’אנר. אם זה היה תלוי אך ורק בי, כנראה שתפוא לא היו ממש חלק מהתפריט המשפחתי שלנו. לא שהם לא טעימים לי, הם פשוט כבדים, יותר מדי פחממתים ובכלל אף פעם לא נראו לי מזינים, סתם מנפחים. אבל, ואבל גדול, בן זוגי שיחיה לא מוותר! דם בולשוויקי בעורקיו ותפודים בחלומותיו. מאבקי איתנים של שנים בין חובבת החסה למעריץ הבולבוסים הולידו סטטוס קוו שלבסדר, אבל לא יותר מפעם, מקסימום פעמיים בשבוע‘. לאחרונה, אודה ולא אבוש, גיליתי יתרון תזונתי מדהים לפקעות האלה (בהמשך, בהמשך, לא אחסוך מכם) ושותפי לחיים פצח במצהלה, תרועות ניצחון (’מה אני אמרתי…‘) ודרישה חד משמעית להתנצלות פומבית על שנים של קיפוח ונידוי בולבוסי

    אז הנה, מעל מסך זה, אני מודה ומתוודה שזה כנראה לא כל כך גרוע לאכול תפודים, תלוי איך מכינים אותם כמובן, ולא לא תשמעו ממני מילה אחת טובה על ציפס מטוגן, אם היו לכם לרגע תהיות או תקוות בנושא.

    >> קורונה בהולנד: כל העדכונים, כולל עדכון הנתונים מהשבוע האחרון
    >> בידוד תלת קומתי 
    >> בקרוב על המסך: תוכנית אקטואליה משפטית בדאצ׳טאון 

    אומת תפוחי האדמה 

    הציור המפורסם של וינסנט ואן גוך משנת 1885 ’אוכלי תפוחי האדמה‘ ’de aardappeleters‘ הוא לא בדיוק פרסומת חיובית למאכל זה. בציור נראית משפחת איכרים יושבת סביב שולחן במרכז ביקתה עלובה. חושך ואפלוליות סביב ומנורה מפיצה אור קלוש. פלטת הצבעים הבוצית מעידה על עליבות ואומללות, פני הדמויות מעוותות משהו מעבודה ותנאי חיים קשים. הרבה שמחה אין שם. על השולחן קערה אחת, מאכל אחדתפוחי אדמה. אין פה חגיגה קולינרית גדולה, יש פשטות והסתפקות במועט. אוכלים מה שיש, העיקר למלא את הבטן

    קשר הולנדי ישראלי?באופן ייחודי בשתי השפות, עברית והולנדית שם הירק מורכב משתי מילים-תפוחים ואדמה

    על אף שנראה שתפוחי האדמה הם חלק בלתי נפרד מה״דיאטה״ ההולנדית מאז ומעולם, מעניין לגלות ששתיל תפוחי האדמה הראשון נשתל בגן הבוטני של אוניברסיטת ליידן במאה ה16 (הובא מפרו או צילה כנראה), אולם רק במאה ה-18 החלו לגדל אותם באופן נפוץ והם החליפו את השיפון שהיה עד אז המרכיב הפחממתי הבסיסי בתזונה. עד לכניסת תפוחי האדמה כיכבו שורשים אחרים, כמו פסטינאק, בתבשילי הקדירה המקומיים.

    איך נבחר את הסוג הנכון?

    תפוחי אדמה: יש בהולנד כמאתיים סוגים שונים

    כמו בתפוחי עץ, גם בתפוחי האדמה יש בהולנד כמאתיים (כן, כן!) סוגים שונים.

    שמתי פעמי לשוק המקומי לשוחח עם מפראו ואן דן בור מוכרת התפודים הותיקה. היא כבר בעסק הזה למעלה מעשרים שנים, ונראה שאין משהו שהיא לא יודעת על תפוחי אדמה. היא בוחרת בעצמה את הסוגים ואת המגדלים שהיא מוכרת בדוכן שלה. היא הסבירה לי שההבדל בין הסוגים השונים הוא במרקם לאחר הבישול ולפיכך לכל מאכל יש זן אחר שמתאים להכנתו. היא תמיד אמרה לי ‘תגידי לי מה המנה שאת מתכננת ואני אתאים לך את סוג התפוד שהכי מתאים’ ממש יועצת לענייני תפודים. חייבת לציין שלעולם לא התאכזבתי. 

    מספר טיפים שחשוב לדעת:

    ישן מול חדש: ישנם תפוחי אדמה חדשים, כלומר טריים שזה עתה נשלפו מהאדמה, בין יוני לספטמבר, תלוי בזן. הם יהיו מוצקים יותר, קליפתם חלקה ויכילו יותר נוזלים. יהיה מצוין בפירוש שאלו תפודים מקטיף טרי. בהולנדית nieuwe aardappels או nieuwe oogst. כל השאר מגיעים מבתי הקירור ונמכרים במהלך כל השנה. הם יהיו יבשים יותר ועמילניים. הקליפה לעיתים אינה חלקה והתפוד מרגיש יותר רך

    אורגני: לדעתי חשוב מאד לקנות תפוחי אדמה מגידול אורגני כיוון שזהו גידול מאד מרוסס

    נביטה: חשוב מאד לא לאכול תפוחי אדמה ירוקים שהתחילו תהליך של נביטה, הם מכילים רמות גבוהות של חומר רעיל הנקרא סולנין. זהו חומר המופק בירק כנגד מזיקים ותנאי לחות ואור מגבירים את ייצורו. לכן כדאי לאכסן במקום קריר, יבש וחשוך.

    טקסטורה– חלוקה נוספת הינה לטקסטורה של התפודים לאחר הבישול. המנעד נע בין מוצקים ובין מתפוררים.

    תפוחי אדמה הם פקעות (tubers) ולא שורשים כפי שנהוג לחשוב

    Vastkokers אלו המוצקים ששומרים על צורתם ואינם מתפרקים בבישול. מתאימים במיוחד לסלט תפוחי אדמה, צליה בתנור ואידוי. אפשר גם טיגון. זנים בולטים

    • Charlotte
    •  Ditta
    •  Krieltjes אלו תפוחי האדמה העגולים והקטנים, והם נפלאים לאפיה בתנור בשלמותם, על קליפתם
    • Nicola

    ietskruimig) Kruimige aardappelen) – אלו תפוחי אדמה קמחיים יותר שעדיין שומרים על צורתם בבישול, אבל יותר רכים ומתפוררים. מתאימים לאידוי, בישול, צלייה, תבשילים וטיגון. טיפ: אם תאדו אותם קודם ואז תכניסו לצליה בתנור עם מעט שמן זית, יתקבלו תפודים זהובים ופריכים מבחוץ עם תוכן נימוך מבפנים. זנים בולטים הם:  

    • Agria
    • Desiree
    • Bildstar/redstar
    • Gourmandine 
    • Operdoes על שם המקום היחיד שבו הם גדלים בצפון הולנד
    Afkokers מתפרקים ומאבדים את צורתם בבישול. מאד קמחיים ולכן מתאימים לפירה, סופלה, מרקים וכמובן לסטמפוט ההולנדי

    zeer kruimig) Afkokers) אלה ממש מתפרקים ומאבדים את צורתם בבישול. מאד קמחיים ולכן מתאימים לפירה, סופלה, מרקים וכמובן לסטמפוט ההולנדי המפורסם. זנים בולטים:

    • Frieslander – כמו שהשם מרמז הם גדלים בפריסלנד
    • Irene
    • Doré
    • Eigenheimer 
    • Zeeuwse – כשמם כן הם, מגיעים מזיילנד

     

     

    התגלית התזונתית של גלית

    תפוחי אדמה הם פקעות (tubers) ולא שורשים כפי שנהוג לחשוב, ממשפחת הסולניים. הפקעות גדלות מתחת לאדמה. לתפוחי האדמה יש תדמית מאד שלילית מבחינה תזונתית וזה בעיקר קשור כאמור לאופן ההכנה. אם אוכלים מוצרים מעובדים מתפוחי אדמה, מטגנים אותם בשמן מאיכות ירודה או מעמיסים עליהם כמויות חמאה וגבינה אז מובן שמדובר במזון מזיק ומשמין. אבל אם מבשלים תפוחי אדמה טריים אז הסיפור לגמרי שונה. 

    יש בהם תכולת פחמימות יחסית גבוהה ויחד עם זאת הם מכילים גם מינרלים כמו פוטסיום, מגנזיום, סידן, ברזל, מנגן, וזרחן. ויטמין B6, B3, B9 ו- C (שנהרס בבישול), מעט חלבון וכן חומרים נוגדי חימצון מסוג פלבונואידים, קרוטנואידים וחומצה פנולית המגינים עלינו מההשפעה השלילית של רדיקלים חופשיים. 

    והנה התגלית התזונתית שהבטחתי: resistant starch, מי שמע על זה? זהו סוג של עמילן שאינו מתפרק ומתעכל, כלומר אינו נשבר לסוכרים פשוטים (גלוקוז) שנספגים לדם (ומעלים את רמת הסוכר בדם), אלא ממשיך במערכת העיכול עד שמגיע למעי הגס ושם הוא מהווה מזון לחיידקי המעיים הפרוביוטים (החיידקים הטובים‘). וזה מאד מאד חשוב להאכיל את החברה האלו כי הם עובדים בשבילנו שעות נוספות: מסייעים בעיכול וספיגה של מזון צמחי, מהווים חזית חשובה במערכת החיסון, מגנים על דופן המעי מפני דלקות, מדכאים חיידקים פטוגנים גורמי מחלות ועודמה שמעניין הוא שעל מנת להעלות את כמות העמילן הזה בתפוא יש לבשלם ואז לתת להם לעמוד יום שלם. בזמן הזה נוצר עוד מהעמילן הזה. כלומר, לאכול תפוא מיום קודם היא הצורה הכי בריאה לצרוך אותם. מי חשב? אז כן. אם עושים זאת, אז חלק גדול מהעמילן בתפוא אינו נספג.

    המתכון הבא משתמש בדיוק בעיקרון הזה, לאכול תפודים מיום קודם. נבשל, ניתן להם לנוח יום ואז נצלה אותם בתנור. התוצאה טעימה ביותר. פריך וקריספי בקצוות, נימוח במרכז, מלא מלא טעם, קל ומקורי ולא פחות חשוב, מזין ומועיל

    Perfect Mr. Potato

    מסוג המתכונים שכמה שהם פשוטים ככה הם מבריקים. 

    חומרים:

    למתכון זה יש לבחור תפוחי אדמה גדולים, טריים ומוצקים, בעלי קליפה יפה וחלקה מסוג איצקראומיך (ietskruimig), כלומר רכים אך לא מתפוררים לגמרי בבישול. לחשב תפוד גדול לסועד או יותר אם הם קטנים.

    • מלח ופלפל שחור טחון טרי
    • עשבי תיבול כמו רוזמרין וטימין
    • שמן זית משובח

    לרוטב יוגורט:

    • 500 מליוגורט יווני סמיך, אפשר בהחלט יוגורט סויה, שקדים או קוקוס, בתנאי שיהיה מהסוג הסמיך והחמצמץ
    • 2-3 כפות שמן זית
    • מלח ופלפל שחור טחון טרי
    • 2 כפות מיץ לימון (או יותר לפי הטעם), מעט קליפת לימון מגוררת מוסיפה המון, לבחירתכם
    • שן שום כתושה
    • חופן נדיב של שמיר ועירית קצוצים
    • 1-2 בצלים ירוקים קצוצים דק

    אופן הכנה:

    • מקרצפים את התפודים היטב אך לא מקלפים, כמו בהרבה מקרים אחרים, רוב ערכי התזונה נמצאים בקליפה וקרוב לה כך שתמיד רצוי לאכול תפוחי אדמה לא מקולפים. מאדים בשלמותם בסיר אידוי עד שהם רכים לגמרי והקליפה מתחילה להסדק. מסירים מהאש ונותנים להםלנוחלמשך יממה (אין צורך להכניס למקרר)
    • למחרת, מניחים נייר אפיה על תבנית תנור גדולה
    • מחממים תנור לחום גבוה (200 מעלות). 
    • על גבי נייר האפיה מניחים את התפודים המאודים ובעזרת מרית רחבה או תחתית של סיר קטן (יש לשמן מעט שלא ידבק), מועכים כל תפוד לעובי של כסנטימטר וחצי. התפוד יאבד את צורתו ויתפוצץ‘, אל דאגה, זו הכוונה.
    • מזלפים שמן זית בנדיבות ומתבלים במלח ופלפל. מפזרים מעל עשבי תיבול ויאללה לתנור הלוהט.
    • בנתיים מערבבים את כל חומרי הרוטב. 
    • טיפ: זה הזמן להכין סלט גדול.
    • התפודים מוכנים כשקליפתם שחומה ומאד פריכה.
    • מגישים בליווי הרוטב ומקשיבים לאנחות העונג מצד הסועדים

     

    בניגוד למשפחת אוכלי תפוחי האדמה העצובה, נחגוג ונשמח עם ארוחת תפודים שהיא חגיגה

    שלכם,

    גלית 

    לכל הפוסטים של גלית

    Perfect Mr. Potato – מסוג המתכונים שכמה שהם פשוטים ככה הם מבריקים

     

  • להשאיר את השחור מאחור – פיטים בכל הצבעים

    For the English version

    ביום שבת צפיתי עם בני הצעיר בהגעתו של סינטרקלאס להולנד, הפעם בטלוויזיה. זו הייתה חוויה שונה לגמרי מהעמידה הנרגשת ברחוב בהמתנה לסינטרקלאס במצעד באמסטלווין ואיסוף ממתקים מהפיטים. יחד עם זאת, בשנים הקודמות, כשצפיתי במצעד, הרגשתי לא בנוח עם הפיטים שחלקם נראו לי כקריקטורה של עבדים. אך כמי שחיה פה רק שנים ספורות חשבתי שאולי אני לא מבינה מספיק לעומק את סוגיית פיט השחור, אשר מעוררת דיונים סוערים בהולנד בשנים האחרונות. כדי להבין טוב יותר את הנושא צלצלתי לרוברט פאושייה, סופר הולנדי יהודי מוערך וידוע, שפרסם מספר ספרים בנושאים של רב תרבותיות, התבטא בעבר בתקשורת בנושא פיט וגם כתב ספר ילדים בנושא.

    ״יהודים צריכים להיות גאים ללכת עם כיפה באמסטרדם״
    המדריך לחגיגות סינטרקלאס
    בקרוב על המסך: תוכנית אקטואליה משפטית חדשה עם לימור לוי ורועי בנט

    האם אתה חוגג את סינטרקלאס?

    ״אני סופר שכותב בעיקר ספרי מבוגרים וזו אחת הפעמים הראשונות שפונים אלי בגלל ספר הילדים שכתבתי״ רוברט פאושייה

    “אני חוגג את סינטרקלאס כל חיי. למרות שסינטרקלאס לבוש כבישופ, בעיני הוא חלק מהמסורת ההולנדית שכל הולנדי יכול לחגוג. אצלינו במשפחה, אני ואבי כותבים למחייתינו וגם שני אחיו של אבי כותבים. השירים שאנחנו כותבים אחד לשני בחמישי לדצמבר היו תמיד מתוחכמים. הם היו דרך לומר למישהו מה חושבים עליהם בשנה שחלפה בדרך משעשעת וקלילה. המבוגרים גם כותבים את השירים הללו ולפעמים במשך שנה שלמה צוחקים על מישהו שמעשה שעשה ייכנס לשיר שלו בסינטרקלאס.”

    מיהו פיט?

    “פיט הוא העוזר של סינטרקלאס. כשגדלתי בשנות ה-70 וה-80 פניו היו שחורות, הייתה לו פאה עם תלתלים שחורים, אודם אדום, עגיל מזהב, הוא דיבר במבטא סורינמי והתנהג בצורה מטופשת. כילד לא שמתי לב למבטא, לא עשיתי את ההקשר בין זה שהוא בעל עור שחור לבין אנשים בעלי עור שחור סביבי.”

    מה הבעיה סביב פיט?

    “בהולנד חיים כחצי מיליון עד מיליון אנשים שאבותיהם היו עבדים ששועבדו על ידי הולנד והובאו מאפריקה לקולוניות כמו סורינם והאנטילים ההולנדים. הם אמנם מיעוט אבל עדיין הרבה אנשים עם היסטוריה קשה של עבדות וכואב להם, גם כמה מאות שנים אחר כך שיש אנשים שצובעים את פניהם בשחור ומתחפשים לפיט, העוזר של סינטרקלאס שהוא לבן והם מגיעים יחד להולנד בספינה. אשתי היא הולנדית ממוצא סורינמי, צאצאית למשפחת עבדים. בדרך כלל היא לא נוטה להתייחס לגזענות, אך בנושא הזה היא סיפרה לי, כששוחננו על כך לראשונה, שכילדה היא תמיד הרגישה לא נעים כשהפיטים נכנסו לכיתה בבית הספר, הם התנהגו באופן מטופש, דיברו כמו הוריה (במבטא סורינמי) והיו העוזרים של איש זקן לבן. היא הרגישה שהם צוחקים עליה. כילד גדלתי באמסטרדם זאוד (Zuid) ובבית הספר היסודי ישב לידי במשך שנים ילד שחור (היחיד בכיתה של לבנים). לאחר השיחה עם אשתי צלצלתי לשאול אותו איך הוא חווה כילד את סינטרקלאס ופיט והוא אמר שחש כמו אשתי. אני ישבתי לידו שנים וחוויתי את החג אחרת לגמרי ממנו, בלי לדעת על החוויה השלילית שלו.

    רוברט ומשפחתו

    מבחינתי הדיון הוא לא החוויה של הלבנים ההולנדים בחג, זה לא נוגע לחוויה שלי, כי לא צוחקים עלי. זה נוגע לאנשים שכל חייהם, מדי שנה למשך מספר שבועות בנובמבר ובדצמבר מרגישים שצוחקים עליהם, שמתעלמים מרגשותיהם. הדיון סביב פיט השחור לא קשור בעיני לחג בכללותו אלא הוא פרט אחד בחג שניתן לשנות מבלי לפגוע בחג עצמו. פרט שלא מתאים לתקופתינו, צריך לעדכן את הפרט הזה. אם מטרת הצבע היא שהילדים לא יזהו את המבוגר שהתחפש לפיט אז אפשר פשוט להסתתר מאחורי צבע אחר, צבע שלא נקשר להיסטוריה כזו פוגענית ושיאפשר לכל מי שחי פה ליהנות מהחג ללא פגיעה. מה שנראה לי כפרט קטן אחד בחג, הפך פה למלחמת תרבות בה אנשים מגינים בלהט על זכותם לצבוע את פניהם בשחור ואומרים שזו הארץ שלנו ולא יגידו לנו מה לעשות פה. זה נושא ילדותי שהפך לנושא של מבוגרים. לדיון למי שייך העבר של המדינה הזו. בעיני זו מטאפורה לדיון בשנים האחרונות לגבי ילדי מהגרים שנולדו בהולנד, שהם הולנדים ועדיין מתייחסים אליהם כמהגרים שאין להם זכות להביע דעה.”

    אחת הסיבות שבגללה בחרתי לפנות לרוברט, היא שלפני מספר שנים, הוא כתב  ספר ילדים בשם Alleen maar stoute kinderen ובו הילדים מתחפשים לפיטים וצובעים את פניהם בהרבה צבעים צבעוניים ירוק, כחול, אדום וצהוב ומקשטים בנקודות צבעוניות.

    ״אני סופר שכותב בעיקר ספרי מבוגרים וזו אחת הפעמים הראשונות שפונים אלי בגלל ספר הילדים שכתבתי.״

    למה פיטים צבעוניים ולא פיטים מרוחים בפחמים?

    ״הפיטים המרוחים בפחם יכולים להיות פשרה אבל לטעמי, הצבעים השונים זו ממש התרחקות מהפרצוף השחור ובעיני צריך להשאיר מאחור את השחור, אני חושב שלילדים לא יהיה אכפת. למי שמתעקש על פיט מרוח בפחם כדי להיצמד לסיפור שפיט יורד בארובה ומתלכלך, הכל מומצא אז מה זה משנה? הרי לרב הבתים אין ארובה וגם אם יש זה לא אמין שאדם מבוגר יכול לרדת בה ולתת מתנות. כל הסיפור מלא בפרטים מומצאים אז מה הבעיה לשנות את הצבע של פיט?״

    איך הגעת לרעיון של פיטים צבעוניים?

    ״חשבתי שזה יהיה כיף, זה חג של ילדים ואם ילדים בתקופה הזו של השנה יצבעו אחד לשני את הפנים בצבעים שונים זה יהיה כיף ולגמרי יתנתק מכל הדיון על הצבע השחור.״

    האם אתה מרגיש שההולנדים נוטים לסטראוטיפים ולגזענות?

    ״אני גדלתי בהולנד 25 שנים אחרי שמלחמת העולם השניה הסתיימה. אמא שלי אמריקאית ואבא שלי יהודי הולנדי, שמשפחתו חוותה כאן את השואה, וחלק מבני משפחתו לא שרדו את השואה. בשבילי זה לא סיפור מספרי ההיסטוריה. בני משפחתי סיפרו שהם התחבאו ועברו בין מקומות מחבוא, שהאוכלוסייה ההולנדית והרשויות ההולנדית עזרו לגרמנים למצוא יהודים. אני גדלתי במדינה בה הממשלה שיתפה פעולה עם הגרמנים ולא הרבה אנשים התנגדו לזה. תמיד חשבתי על זה, שמתייחסים אלינו אחרת. שמונים אחוז מיהודי הולנד נרצחו בשואה וההרגשה שזה יכול לקרות לא נעלמה. גם פיט השחור והיסטוריית העבדות היא היסטוריה אלימה וברוטאלית. התחושה שלי היא שזה מובנה פה בתרבות להסתכל על חלק מהאנשים אחרת. הדיון על הפיט, הוא דיון על מי הבוס פה, מי יעצב את התרבות. אי אפשר לומר למשפחה שחיה פה כבר כמה דורות “זו הארץ שלנו וככה אנחנו עושים את זה פה, אתם רק אורחים”. נושא העבדות אולי נשמע כהיסטוריה עתיקה וחלק מהאנשים אומרים, למה אתם עוד מדברים על זה, זה היה מזמן. אבל זה חלק חשוב וכואב מההיסטוריה. בשנים האחרונות עצם הדיון בסוגיית פיט מהווה שיפור. כשהתחיל הדיון רב האנשים לא היו מוכנים לחשוב על שינוי במנהג של פיט. רוב המדינה לא הייתה מודעת לרגשות שיש לחלק מהאנשים לגבי פיט. רוב ההולנדים לא גרים בערים גדולות, אלא ביישובים קטנים בהם רוב האנשים הולנדים לבנים שלא שמעו על הנושא ולא דנו בו. הפתיע אותם שחיים פה אנשים שמרגישים ככה. כיום, במיוחד בחצי השנה האחרונה, אין כבר אנשים שלא מודעים לרגשות השליליים לגבי פיט, לפחות יש מודעות ודיון בנושא. זה כבר שיפור.”

    לבסוף, כדי לעזור לנו הישראלים החיים פה להבין טוב יותר את תחושות היהודים והמיעוטים החיים בהולנד, על אילו ספרים אתה ממליץ לנו?

    “יש ספר שלי שיצא לאחרונה ועוסק בכך Salomons oordeel (זהו המשך לספרו המצליח שגם הוא עוסק באותם נושאים:  Alleen maar nette mensen שגם הופק כסרט).
    ספר מעניין נוסף הוא Wees onzichtbaar (הֵיֵה בלתי נראה) שנכתב על ידי Murat Isik ומספר את סיפורו של מהגר מטורקיה שגדל בביילמר, בקרב ה״שחורים״, הוא היה הטורקי היחיד בקרב השחורים וגם סבל מאפליה על ידם.
    הסופרת Cynthia Mcloed כתבה מספר ספרים על העבדות בסורינם, אחד מהם שמומלץ (וגם הופק כסרט) הוא Hoe duur was de suiker.”

  • חוגגים את נובמבר: פסטיבלים, תערוכות ומזון אורגני

    החודש נפתח את עונת האורות הקסומה של הולנד. מחגיגות מיוחדות סביב סנט מארטן לפסטיבלי סרטים, תערוכת צילומי עיתונות וגם מזון אורגני. ששת המומלצים של החודש לפניכם:

    >> בקרוב על המסך: תוכנית אקטואליה משפטית בדאצ׳טאון
    >> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות עדכונים שוטפים
    >> ספורט בקורונה – איך להשאר בכושר

     

    חגיגות סנט מארטן (St. Martin), אוטרכט 
    11 בנובמבר 

    חגיגת סנט מארטן הקדוש זוהי מסורת. הילדים ברחבי הולנד חוגגים ערב זה (לפי האמונה 11 בנובמבר זהו יום מותו של הקדוש)
    הם יוצאים עם למפיונים מוארים להתדפק על דלתות השכנים ולקבל ממתקים. מדי שנה אנחנו מעלים בדאצ׳טאון תמונות או סרטונים, השנה נדווח לכם על פעילויות המתקיימות בעיר אוטרכט. 

    התוכנית באוטרכט כוללת:

    4 בנובמבר: סיור מודרך בעיר אוטרכט, בעקבות עקבות סנט מארטן
    4-11 בנובמבר: תערוכה חופשית של פסלי אור בקתדרלת קתרינה
    7 בנובמבר: סדנאות להכנת פנסים לילדים בארכיון העיר
    7-8 בנובמבר: סיור מודרך בעיר במגדל דום, בעקבות עקבות סנט מארטן
    11 בנובמבר: סיור מקוון עם פסלי אור, מוזיקה, ריקוד ואומנויות קרקס

    לחצו לפרטים

     

     

    פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים IDFA, אמסטרדם
    18 בנובמבר ועד 6 בדצמבר 

    פסטיבל הסרטים הדקומנטריים מציג תוכנית מרשימה של סרטים, דיונים והרצאות על תעשיית הסרטים התיעודיים. השנה יוצגו גם סרטים באופן מקוון. 
    זהו אחד מפסטיבלי הסרטים התיעודיים הגדולים בעולם. השנה יוצגו כ -300 כותרים שנבחרו מתוך יותר מ -3,000 הגשות. לצד היותו של פסטיבל זה פלטפורמה ובמה ליוצרי הקולנוע  בענף, מציג גם תוכנית ציבורית המציעה הזדמנות חשובה לקהל הרחב לצפות בעשיית סרטים בעלי השפעה חברתית. באמסטרדם יוקרנו סרטים בכ- 150 מוקדים ביניהם העיקריים:   Pathé Tuschinski, Pathé de Munt, EYE ו- de Brakke Grond.

    מאז הקמתו הפסטיבל משלב באופן קבוע גם סרטים של יוצרים ישראלים ואף כמה מהם זכו בפרסים במהלך השנים.
    השנה אפשר למצוא 3 סרטים של יוצרים ישראלים:

    1. In his image / סרטה של תמי רביד. 
    2. Skis above Hebron / סרטם של אסתר הרטוח ופול קינג.
    3. Mission: Hebron /  סרטה של רונה סגל.

    התוכנית משלבת הקרנת סרטים, דיונים והרצאות.

    IDFA ידוע גם ברשימת הפרסים שלהם הכוללים הפקות קטנות יותר וגם סרטים עלילתיים. הפרס הדוקומנטרי באורך התכונה הוא הפרס הנכסף, אך פרסים חשובים כוללים גם סרט תיעודי באורך בינוני, תחרות IDFA לתיעוד הולנדי ותחרות IDFA להופעה ראשונה. 

    לחצו לפרטים

    פסטיבל ״סרט״ הישראל, אסמטרדם/אמסטלפיין
    3 ועד 10 בנובמבר

    פסטיבל SERET – פסטיבל בינלאומי לקולנוע ישראלי, שחרט על דגלו להביא את הקולנוע הישראלי לקהל הרחב במדינות בו הוא פועל, יגיע השנה בפעם השישית להולנד. הפסטיבל שבשנתו הראשונה (2015) בהולנד הציג באמסטרדם בלבד, התרחב בשנים האחרונות לערים נוספות, אך השנה לאור המצב יתקיים הפסטיבל במתכונת מיוחדת, הקרנות רגילות והקרנות אונליין מה-3 עד 10 בנובמבר 2020. 

    >> לכתבה המלאה על פסטיבל ״סרט״ לחצו כאן 

     

     

    תערוכת הצילומים World Press Photo, אמסטרדם
    1 ועד 29 בנובמבר

    Straight Voice © Yasuyoshi Chiba, Japan, Agence Fran

    תערוכת הצילומים הינה פלטפורמה עולמית המחברת בין אנשי מקצוע לקהל באמצעות עיתונות חזותית.
    התערוכה החלה להציג לראשונה בשנת 1955 כאשר קבוצת צלמים הולנדים ארגנה תחרות בכדי לחלוק את עבודתם עם קהל בינלאומי. התחרות התפרסמה ברחבי העולם ואף קיבלה את לפרס הצילום היוקרתי בעולם. בתערוכה תוכלו למצוא סיפורים ויזואלים מנקודות מבט שונות. השנה יש למעלה מ-150 צילומים וסרטונים עטורי פרסים, כולל תמונת השנה בעיתונות העולמית. הצילומים הם מקטגוריות שונות: חדשות, פורטרטים, ספורט, טבע וסביבה. התערכה מתקיימת בכיכר דאם המרכזית בעיר, De Nieuwe Kerk. המקום נערך לביקורים לפי הגבלות הקורונה. 

    לחצו לפרטים

     

     

    פסטיבל האורות ההודי Diwali 
    7 בנובמבר, אונליין

    דיוואלי, הידוע גם בשם חג האורות, נחשב לאחד החגים החשובים בהודו. במקור זהו פסטיבל דתי, ועם השנים הפך לחגיגה תרבותית. קהילת ההודים הגדולה נמצאת באמסטלפיין, מדי שנה נחגג הפסטיבל בכיכר המרכזית בעיר והייתה זו חגיגה של ריחות וצבעים. בדרך כלל המסעדות ההודיות מאזורי מאמסטרדם, אמסטלפיין והסביבה הגישו מאכלים טעימים השייכים לאזורים בהודו. הפעם הפסטיבל הופך למתכונת מקוצרת של אירוע מקוון.
    בתוכנית:
    הופעת מוזיקה חגיגית שלאחריה יחל טקס הפתיחה המסורתי. לאורך הפסטיבל המקוון תתקיים תכנית של מחול ומופעי מוזיקה לצעירים ומבוגרים.
    שעת הפעילות: 14:00-17:00. 
     
     
     

    פופ-אפ: שוק אוכל אורגני, אמסטרדם
    5 בנובמבר

    ענף הקייטרינג נסגר לאור המצב וספקי הקייטרינג נותרו עם מחסנים מלאים במוצרים טריים. מי שמעוניין לתמוך בספקים אלו מוזמן להגיע אל שוק האוכל, ‘מחסן השף’. שוק למוצרים אורגניים בלבד. את מרכולתם ימכרו ספקים שעובדים ,בין היתר, עם מסעדות מישלן, ספקי אירוח מזון, יינות אורגניים ועוגות ביתיות. 
    שוק הפופ-אפ פתוח באופן זמני מיום חמישי עד ראשון בין השעות 10:00 – 17:00. החניה חינם ויש להפקיד על כללי הקורונה.
    הקהל יהנה ממוצרים אורגניים איכותיים שבדרך כלל לא יהיו זמינים למכירה פרטית.

    לחצו לפרטים

     

     

     

  • קפסולה שקשה לבלוע – יומולדת דאצ׳י סטייל

    בעוד כמה ימים נחגוג לי יום הולדת.

    על אף ניסיונותיי הרבים להתכחש לו, יום הולדת 34 מחכה לי מעבר לפינה. 

    וזה באמת לא הוגן, שהרי את רוב השנה העברתי בבית או תחת הנחיות קורונה כאלה ואחרות. אני מוחה בתוקף ודורשת להיות שוב בת 33!

    בתחילת הסגר, כשנשארנו כולנו בבית, ילידי אמצע מרץ ואפריל היו נורא מסכנים. הם היו הראשונים “לחגוג” יום הולדת בתקופת הקורונה, עוד כשחשבנו שהיא עתידה להסתיים ממש בקרוב. בהתחלה ניסינו להמציא את הגלגל מחדש. למאיה, ביתי, ארגנתי “חפש את המטמון” ברחבי הבית עם המון מתנות קטנות ורמזים למציאתם. העיקר שלא תרגיש לבד. אפילו לחברתי הילה ארגנו “יומולדת קורונה” (קרדיט אדיר ליולי שחשבה על הרעיון והפיקה אותו). הגענו לפתח ביתה, אחת אחרי השניה, רקדנו לה היום יום הולדת ונסענו הביתה.

    בינתיים הקורונה עוד כאן ומסתמן שכולנו נחגוג לפחות יום הולדת ״קפסולה״ אחד. 

    כשחושבים על זה, נראה לי שההולנדים המציאו את הקפסולה כבר מזמן. קחו לדוגמא את ימי ההולדת ההולנדיים (האמיתיים, כן?). שמים וארץ מימי ההולדת שהכרתי בישראל. לי אישית עוד לא הזדמן לחזות במופע באופן אישי, מאחר וחבריי כאן הם ישראלים, אבל השמועה אומרת שהאירוע שונה לחלוטין. 

    כולנו מכירים את הנהוג בישראל. חוגגים בקבוצה גדולה, לפחות חצי יום אם לא יותר, אוכלים ארוחה מלאה או “מסתפקים” בשולחן עמוס של פירות, פיצוחים, סנדוויצ’ים ועוגות. כאן בהולנד כללי המשחק אחרים. 

    ההולנדים נוהגים להזמין את האורחים שלא בשעת הארוחות המסודרות (שכידוע הן 12 לצהרים ושש לערב). ישנו דגש רב על כך. ההזמנה שתתקבל תהיה תמיד לשעות מוגדרות. בדרך כלל בין 14:00-17:00. מפתיע, אה? כן, כן יש טווח שעות בדיוק כמו שעות פתיחה של סופר. כיאה להולנדים אף אחד גם לא יגיע לפני או ישאר אחרי. מאחר וכך, אין באמת צורך להגיש ארוחה. 

    לרוב הכיבוד יוגש על ידי המארח עצמו. הוא ישאל מה תרצה לשתות (תה/קפה/לפעמים בירה), ויציע פרוסת עוגת תפוחים או עוגת קצפת (בדרך כלל מ Hema). יתכן וגם תכובד בחתיכת בגט עם גבינה צהובה. לרב המשפחה המורחבת תגיע ותשאר יותר, אך האורחים יגיעו לשעה וילכו. אז אם לא קבעת מראש עם חבר בשעה מסוימת יש סיכוי שאפילו תפספס אותו ״במסיבה״. קפסולה כזאת קשה לישראלים לבלוע. 


    ימי הולדת בבית הספר כאן מוזרים לא פחות לישראלי המצוי שמגיע מתרבות ה”שופוני”. בשנים האחרונות בישראל הוחלפה לה עוגת יום ההולדת המוכרת (הלוא היא עוגת השוקולד עם סוכריות צבעוניות כמובן) בעוגות יום הולדת גבוהות, עשירות בקצפת צמחית, מזולפות לעילא ולעילא, ועם כמה שיותר אלמנטים. 

    המסיבות הכיתתיות כוללות כמובן את כל הכיתה והפעלה מושקעת. מה זה הפעלה? הפקה! לסגור מקום מיוחד, להזמין  מפעיל ומאפרת, לדאוג לאוכל (וכשאני אומרת אוכל אני מתכוונת לארוחה) לילדים, אוכל להורים אם מגיעים, תלבושות, הפתעות בסוף האירוע. ממש מיני חתונה. 

    בהולנד לעומת זאת, שומרים על אירוע מצומצם. בפועל הקיצוניות היא לצד השני. ימי ההולדת בעצם אינם מוגדרים כיתתים כמו בארץ. הם ימי הולדת לחברים וזהו. ובינינו, איזה ילד אנחנו מכירים שחבר של כל הילדים בכיתה? ולכן לא כל ילדי הכיתה מוזמנים. עם הגישה הזו קצת קשה לי להשלים מאחר ולתחושתי, לרוב יהיו אותם ילדים שלא מוזמנים. 

     

    אז איך זה עובד כאן? מזמינים 8-10 ילדים, כאשר בבית הספר שלנו גם נפתחת קבוצת וואטסאפ, בה הורי הילד מעדכנים מראש מה הוא מבקש כמתנה ושאר ההורים אוספים יחד כסף וקונים במשותף. האירוע לוקח כשעתיים (כשזמני ההגעה והסיום כמובן ידועים ומעודכנים מראש, כבר נשמע מוכר?) ובדרך כלל בתחום הקולינריה תוכלו למצוא צ׳יפס או פנקייק.

    כמו כל דבר בשתי התרבויות הכה שונות שלנו – הישראלית וההולנדית, אני בוחרת לי בפינצטה את מה שאני אוהבת פה ומה שאני אוהבת שם ומנסה לשלב. אז ליום ההולדת הכיתתי של מאיה (זוכרים שהיא לא חגגה בגלל הקורונה?) כן הכנתי עוגה מעוצבת לבקשתה, ואפילו הוספתי קישוטים אכילים. לא הזמנתי את כל הכיתה (כי קורונה ובבית אין מקום), אבל כן דאגתי להזמין את כל הבנות לפחות כדי לנסות שלא לבאס שום ילדה. למזלנו הכיתות בבית הספר שלנו קטנות יחסית, אז הצלחתי להכניס את כל הבנות אלינו הביתה. 

    אני דאגתי להפעלה (יומולדת שכולו הכנת מתוקים) אך גם עדכנתי מראש לגבי מתנה ״מומלצת״ וההורים התאגדו וקנו לה בית בובות ענק כמו שרצתה. זהו, יום ההולדת נגמר בתחנונים ליום הולדת נוסף, אז כנראה שעשיתי משהו מוצלח.

    ויום ההולדת שלי? ובכן, כנראה שנחגוג ממש בקטן, עם ניר והילדים ובהמשך גם חברה או שתיים, ואולי נסמן לנו בצד ביומן, לחגוג יחד ביום שאחרי.

    מה שבטוח, עוגה תהיה 😊

    אני משאירה אתכם דווקא עם בראוניז ולא עם עוגת יום הולדת, כי הם לא סתם בראוניז. הם פאדג’ים כאלה, לא אפויים עד הסוף בשביל מרקם לח שכזה בכל ביס, וכדי להפוך את הכל לעוד יותר מושחת וטעים – יש בהם שוקולד לבן. הרבה ממנו. נכון עוגיות ואן סטאפל? אז זה יותר טעים. בחיי. אה, ואפשר להכין את הכל בקערה אחת!

     

    בראוניז מפנקים בקערה אחת (לתבנית בגודל של 25*25)

    רכיבים:

    250 גרם שוקולד מריר
    250 גרם חמאה (ללא מלח)
    4 ביצים גדולות או 5 בינוניות
    250 סוכר (כוס+ 5 כפות)
    60 גרם קקאו (6 כפות)
    150 גרם קמח לבן
    ½ כפית מלח
    200 גרם שוקולד לבן

    הוראות הכנה:

    • מחממים את התנור ל180 מעלות.
    • בקערה המתאימה למיקרוגל ממיסים את השוקולד עם החמאה.
    • מוסיפים את הסוכר והמלח ומערבבים לאיחוד התערובת.
    • מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים.
    • מוסיפים את הקקאו והקמח ומערבבים רק עד לאיחוד התערובת.
    • מוסיפים את השוקולד הלבן ומערבבים קלות
    • יוצקים לתבנית אפייה משומנת ומכניסים לתנור לכעשרים דקות*. 
    מבחן הסכין, ככה הסכין צריכה להיראות כשנכניס אותה לתוך הבראוניז

    *חשוב לזכור. לכל תנור זמן אפייה שונה ולכן יש להוציא את הבראוניז כשהשוליים נאפו והתייצבו אך המרכז עדיין רך יחסית. אם נכניס סכין הוא יצא עם פירורים לחים ולא יבש.

    מצננים לחלוטין לפני החיתוך. 

    למי שלא אוהב שוקולד לבן (למה??? איך אתם לא אוהבים שוקולד לבן????) ניתן להחליף בכל סוג של אגוזים שתרצו.

    לכל הפוסטים בבלוג של נגה