“האם למישהו ידוע על לימוד גמרא באמסטרדם”? הייתה זו שאלה באחת הקבוצות לישראלים בפייסבוק. השואל הדגיש כי אינו דתי כלל, אך מתעניין בלימוד גמרא. מפה לשם ומתיוג לתיוג, בעלי והשואל בפייסבוק לומדים יחד גמרא מדי שבוע באופן קבוע כבר יותר משנה. לפעמים זה קורה במפגש פנים אל פנים ולפעמים חוצה יבשות בשיחת זום, סקייפ או וואטסאפ. הפורמט משתנה אך אינו משנה, הלימוד הוא אותו הלימוד.
יש לי חברה קרובה שאוהבת ללמוד ולדעת. היא יודעת המון על תורת הנפש ואף לומדת מדע ופיזיקה. אחת כזו מלומדת. לאחר כמה שנים בהולנד, פנתה אליה חברה הולנדית בתמיהה מדוע אינה פונה להתעמק בלימוד תורת ישראל, “שם יש את הכל, ואת הרי יהודיה?!”. כך נוצר השיעור המשותף שלנו על פרשות השבוע.
כשהגענו להולנד פגשתי את אחת הישראליות שסיפרה לי שכצעירה אחרי צבא היא טיילה תקופה ממושכת בהודו. בחורה ישראלית שמחפשת ומתעניינת ורוצה לתפוס את העולם. במהלך הטיול היא פגשה בכתות מסוימות במזרח והתחברה אל אחת מהן. באחד המסעות היא הגיעה אל גורו מוכר ורצתה לשמוע ולקבל ממנו. כשנכנסה אל החדר שאל אותה לשמה ומאין היא מגיעה. בו ברגע ששמע כי היא מישראל התפלא: “מה יש לך לחפש כאן? הכל אצלכם בתורה. אין זה מקום עבורך”.
ישנה תחושה לעיתים כי תורת ישראל שייכת לאנשים מסוימים, לזרם כזה או אחר, לא לכולם. יש משהו שמרתיע מעט להתעסק בה וללמוד אותה. את שיעורי התנ”ך מבית הספר אנחנו זוכרים רק בערך’ וכמה טוב שעברנו את הבגרות. התנ”ך ואנחנו לא מוצאים חיבור ממשי, או אקטואלי, התחושה היא שזה לא באמת קשור אלינו…
ערב חג השבועות, חג מתן תורה. רגע לפני שנשקע בים הגבינות ונצלול אל עומק המתכונים הלבנים, הרשו לי לחשוף אתכם לנקודה מעניינת.
חשבתם פעם מדוע ניתנה התורה במדבר? איזה מן מקום זה? התורה הקדושה, התורה האלוקית, זו שניתנה במעמד נשגב ומלא עוצמה, זו שקיימת ונלמדת עד היום, זו שתורגמה לשבעים שפות ומוכרת בכל מקום. מדוע במקום שומם, חם ומחניק, ולא במקום ישוב, אזור קדוש או אתר מיוחד?
מסתבר כי לא במקרה ניתנה התורה במדבר. תארו לעצמכם לו הייתה ניתנת בעיר מרכזית, היה אז על אלוקים להחליט איזו עיר זו תהיה, האם בירושלים הדתית או בכיכר דיזינגוף הצבעונית. אולי בכפר פסטורלי בצפון הארץ או דווקא על שפת הכינרת. לו היה אלוקים נותן את התורה במקום יישוב היו מתחילים חילוקי הדעות למי היא שייכת, מיהו ראש העיר במקום ותחת איזו רשות מקומית היא נמצאת. מעבר לכך, המיקום היה מצביע באופן טבעי על השתייכות למגזר מסוים ולציבור ספציפי.
על כן ניתנה התורה במדבר. שם אין בעלות או השתייכות קבוצתית. המדבר הוא מדבר. מקום פתוח, שטח הפקר. המדבר אינו שלי או שלך, הוא גם וגם, של כולנו..
כמו המדבר, כך גם התורה. היא של כולנו באותה מידה. אין עליה בעלות או אחראי, היא שייכת לכל אחד באופן הכי אישי. לא צריך להיות דתי או בעל יכולת לימודית גבוהה, אין תנאי קבלה לאוניברסיטה של התורה!
לחבר בין כוונת הלב למעשה בפועל
עוד רגע המיקסר נשלף והתנור מחומם בדרך לעוגת הגבינה. אבל לפני, רציתי לגלות לכם משהו על התורה הזו שלנו שתיכף נחגוג את חג קבלתה.
התורה היא לא רק ספר היסטורי מטלטל ומלא מהמורות או רק מקבץ של חוקים ודרישות. התורה יצרה חיבור עצום שלא היה קיים קודם לכן, כזה שלא היה ניתן לחשוב עליו לפני שניתנה.
במעמד מתן תורה נוצר לראשונה החיבור בין גשמיות ורוחניות, בין שמים וארץ. עד שניתנה תורה לא היתה האפשרות לקדש חפץ גשמי, השמים היו למלאכים והארץ לבני אדם. מסופר על שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, שקיימו את מצוות התורה עוד לפני מתן תורה, אך הם עשו זאת על ידי כוונות רוחניות ועבודה עצמית בלבד, לא הייתה אז אחיזה גשמית וממשית.
רק לאחר שניתנה תורה משמים, מלמעלה, אל בני האדם למטה, ניתנה אפשרות השילוב. לחבר בין כוונת הלב למעשה בפועל, לקדש את המילים ולטהר את המעשים, לגרום לעולם שלנו החומרי להיות מלא באור רוחני.
ואיפה החיבור הממשי תשאלו? בלקחת מטבע מתכת קר ולהעניק אותו לנזקק, לקחת דף ודיו ולכתוב בהם מילות תפילה קדושות, להכין עוגת גבינה ולברך ברכה לפני האכילה.
אלו החיבורים שיצרה התורה ולכן גם אחרי אלפי שנה אנחנו חוגגים את היום שבו קיבלנו אותה.
ועכשיו נתפנה לעוגת הגבינה, מקווה שיצאה לכם טובה, וכשתטעמו אותה תרגישו בנח לקחת חלק בלימוד התורה, מבטיחה שהיא לא פחות טעימה!
“אביב הגיע פסח בא”. עם האביב ההולנדי אנחנו מסתדרים, אך מה לגבי חג הפסח בהולנד?
עד עכשיו אני יכולה לחוש את ריח הפריחה הקסום הזכור לי מימי ילדותי כילדת כפר ישראלית. ריח משכר המבשר על תקופת האביב. ריח של פרחים, שמש, ירוק, של ניקיון, מצות ויין.
אביב ופסח שלובים זה בזה ומורגשים באוויר הישראלי אפילו מבלי להתאמץ. הכל נגיש וברור, מה שנשאר זה רק לחגוג.
בהולנד, הפורחת והיפה שלנו, האביב מורגש לעיתים יותר, לעיתים פחות, תלוי כמה פירגנה לנו השמש את קרניה, אך בכל מה שנוגע לפסח, זה לגמרי בידיים שלנו.
אם בכל שנה לחגוג פסח בניכר דורש מאמץ והתארגנות מיוחדת, בשנת קורונה זה מורכב עוד יותר. אין אורחים מהארץ עם מזוודות מלאות במוצרים, אין את החברים שיחגגו איתנו יחד ויביאו את כל טוב פסח, מה שנשאר זה אנחנו והסגר וזה לגמרי בסדר. רק בואו נעשה קצת סדר.
אביב הגיע?
רכישת מוצרים לחג
למרות שאנחנו בהולנד, ישנו איזור שבו תוכלו לחוש ממש בישראל. זהו איזור החנויות הכשרות בדרום אמסטרדם, בו ניתן למצוא את המוצרים שאתם מכירים וצריכים לחג.
אני ממליצה לעשות את המאמץ, להגיע ולהצטייד בכל הדרוש. בשכונת buitenveldert בדרום אמסטרדם ממוקמות החנויות הכשרות. תוכלו למצוא שם הכל, החל ממצות ומגוון יינות ישראלים ועד קמח מצה, סילאן ושאר חטיפים.
בחנות Rimon Deli ניתן למצוא מבחר מוצרים ישראלים לפסח ולכל השנה.
בחנות Jumbo, הממוקמת ממש ממול, ישנה מחלקה כשרה גדולה עם מבחר מצרכים לחג. באיזור ישנה חנות נוספת בשם: Mouwes Kosher עם מוצרים כשרים מישראל ובכלל.
ברשת Hema תוכלו למצוא יינות ישראלים לחג. בסניף Hema שבחרדלנפליין (אמסטרדם) ימכרו גם מצות, אך לא תתבצע מכירה בכל סניפי הרשת כבכל שנה, רצוי לבדוק מול כל סניף בנפרד.
אך מה אם לא מסתדר להגיע פיזית לאיזור אמסטרדם?
במיוחד לשם כך ולקראת חג הפסח הוקמה חנות אינטרנטית עם אפשרות שליחה בכל הולנד: Davidscorner.
את קערת ליל הסדר ומצה שמורה עבודת יד תוכלו להזמין דרך בית חב”ד לקהילה הישראלית המציע ערכות חג מיוחדות. תוכלו להזמין גם הגדה בעברית, באנגלית ובהולנדית, הגדה לילדים, מדריך לחג ועוד.
השנה חל ליל הסדר במוצאי שבת ה-27 במרץ. עם צאת השבת, בשעה 19:48, נכנס החג.
למעוניינים, הדרכה מפורטת על סוף זמן אכילת חמץ, שריפת חמץ, מכירת חמץ ועוד תוכלו למצוא באתר בית חב”ד.
מה עם הילדים בחג?
אולי תתפלאו לשמוע אך עיקר עניינו של פסח הוא הילדים: “והגדת לבנך” – להגיד ולספר לדור הבא את סיפור יציאת מצרים, ולהעביר את המסורת לצעירים, לכן כדאי ורצוי לחבר אותם וליצור חוויית חג עבורם.
לשם כך מתקיימות פעילויות ילדים לפני החג באפיית מצות, יצירה לחג וחוויות נוספות.
תוכלו להירשם ולקבל לביתכם ערכה מיוחדת עם הציוד הנדרש.
אם אתם מרוטרדם והסביבה תוכלו להשתתף במאפיית מצות ושלל פעילויות לילדים בבניין הקהילה היהודית. הפעילות תתקיים בקבוצות קטנות וברישום מראש. לפרטים נוספים ניתן לפנות לרבנית דבורה: 0616840407
ולסיום, מה שחשוב יותר מכל הוא הריח אותו נפיץ בבית. כמה טוב שיהיה זה ריח של פריחה אמיתית המשלב חירות, שמחה וחגיגיות.
חג שמח!
האירוע הבא בדאצ׳טאון: מפגש אונליין ״אנטישמיות בהולנד״, עם ארגון סידי
חודש דצמבר הוא חודש מלא חגיגות הקשורות לבית, אור ומשפחתיות. בלוחות השנה השונים ניתן למצוא מגוון רחב של ימי חג מיוחדים בניהם החג ההינדי דיוואלי (Diwali), סינטרקלאס ההולנדי, או סנט ניקולאס בשמו בארצות המערב, חנוכה שלנו, סולסטיס ב- 21 בדצמבר המציין את היום הקצר ביותר בשנה, חג המולד הנוצרי, קוואנזה (Kwanzaa) האפריקאי וכמובן ערב ראש השנה האזרחי שהוא היום הכי זיקוקי בשנה. לאחרונה שמעתי על עוד שני תאריכים מדליקים ללא קשר לאור או אש אבל כן לחברותא: ב- 12 בדצמבר דינגלינג (Ding-a-Ling Day), יום שבו נזכרים להתקשר למישהו שמזמן לא היינו בקשר, ו- National Chocolate-Covered Anything Day ב- 16 בדצמבר. רשמתי לעצמי לנסות אותם 🙂
דצמבר חודש החגים
לא סתם נבחר חודש דצמבר לחגיגות מסוג זה. בתקופה הקודרת ביותר בשנה אנחנו נוטים להסתגר בחום הבית, ונלחמים בפחד הקדום מפני חושך, שדים ורוחות (בהיבט הפיזי אך גם הנפשי). מכיוון שאיננו דובים ולא נוכל להיכנס למיטה ולישון כל החורף, אנחנו נוטים לחפש מקורות של נחמה, אור וחום, בקרב משפחה וחברים. יש בנו הרצון להפוך את האווירה הקודרת לנעימה ומחבקת כמו שההולנדים מכנים – חזלך (gezellig).
חג חנוכה נחגג כאמור לזכר חנוכת בית המקדש. למרות שבית המקדש לא היה חדש, כאשר המכבים נכנסו אליו (לאחר ניצחונם על היוונים), היה צורך בטיהורו ובפתיחת דף חלק ונקי.
מנהג חנוכת הבית, או חינוך הבית כפי שמכונה בספרים מסוימים, הוא מנהג קדום שנועד לייסד את הבית בפן הרוחני ולצקת לתוכו תוכן של קדושה והצלחה.
מנהגי חנוכת הבית מבוססים בחלקם על תורת הקבלה – סודות עצומים ונשגבים המסוגלים למשוך שפע וברכה על יושבי המקום – כוללים התכנסות של מניין אנשים, קביעת מזוזה שמטרתה שמירה רוחנית על הבית, ברכת שהחיינו, נתינת צדקה וסעודה בה נאמרים דברי תורה ומזמורים המתאימים לאירוע.
באנו חושך לגרש ובידינו אור ואש
לכן כל שנה בתקופה זו, אנחנו חונכים את ביתנו, מביאים אליו אנרגיה חיובית, של שמחה, שירה, אכילה ומתן מתנות (לזכר מנהג הצדקה). אך לשם מה נוספה אש לחג מלבד אגדת פך השמן?
האש, מלבד אלמנט התאורה והחום גם נותנת חיים, מטהרת ומעניקה כוח ועוצמה. כשאנו מתבוננים באש איננו יכולים שלא להתהפנט מקסמיה, היא עוצמתית, מושכת וממגנטת. בתפיסה הקבלית, האש היא סמל לחיבור בין רוחניות לחומריות, נקודת מפגש בין חומר לחול. לכן הדלקת הנרות תורמת לטיהור הבית ולאנרגיה מיטיבה.
למה חשוב לבצע טקס חנוכת בית כשנכנסים לבית חדש?
בתרבויות רבות קיימים מנהגים שונים שבבסיסם רעיון זהה: כניסה לבית תוך פתיחת דף חדש, השארת העבר מאחור וצעידה נקייה אל העתיד. דיי מזכיר את רעיון הניקיון וחשבון הנפש הנעשים לפני כל שנה חדשה. כל טקס סמלי שאתם מכירים שמטרתו לנקות את העבר, הולם את האירוע.
הסינים למשל, מאמינים שההיסטוריה של הבית משפיעה על ההווה שלו, ומשום כך, כשקונים בית ישן, חשוב לברר זאת. האם היה זה בית ׳מאושר׳? מדוע הועמד למכירה? מי היו דייריו הקודמים? האם התרחשו בין כתליו אירועים יוצאי דופן? בעיניהם בית שדייריו לשעבר התגרשו או חוו טרגדיה בחייהם, צריך לעבור טיהור ועל דיירי הבית החדשים לברך את ביתם, ולנסות ל׳נקות׳ אותו באופן סמלי מהאנרגיה השלילית שהצטברה בו. הם נוהגים לערוך טקס שבו מדליקים נרות, מברכים, עוברים בכל החדרים מפינה אחת לאחרת ומוחאים כף, פעולה סמלית שנועדה לסלק מהבית את עברו הקשה.
טקס טיהור הבית
מסתבר שלא רק לסינים יש אמונות חזקות בהקשר זה. אני זוכרת סיפור ששמעתי על מישהי ששכרה בתל אביב דירה, שנודעה בשכונה כ״ברוכת נישואין״. ותיקי השכונה ידעו לספר שכל הבחורות שהתגוררו בדירה בשנים האחרונות, נישאו בתוך שנה. הבחורה הייתה רווקה, ללא כוונות נישואין באופק ונחושה להתמקד בדברים אחרים ולא להתחתן בשנים הקרובות. כמו רבים מאיתנו, היא צחקה לשמע השמועה והבטיחה לבעל הבית המתוסכל, שנאלץ לחפש דייר חדש מדי שנה, שהפעם אין לו מה לדאוג, שכן היא מתכוונת להשתקע בדירתו לשנים רבות. תוך שנה היא התחתנה ועזבה את הדירה, וגם ידידתה, הרווקה הנצחית שעברה לגור במקומה, התחתנה ועזבה את הדירה תוך פחות משנה. האמת שזה לא הסיפור היחיד שמוכיח שיש אמת מאחורי אמונה זו. גם לואיז היי (מחברת ספרים הוליסטים רבי מכר) מספרת שחיפשה לקנות בית ששררה בו אהבה.
כפי שכבר הזכרתי בעבר, לפי הפאנג שווי (פילוסופיה ודרך חיים בת 3000 שנה שמקורה בסין), הבית הוא ״אורגניזם בנוי״, המקיים עימנו, הדיירים, ועם הסביבה, מערכת יחסים והאנרגיה אמורה לזרום בתוכו ומסביבו בנחת במעגלים.
עץ גדול היה פה
אז מלבד אש, מה עוד מומלץ להרגשה חמימה ונעימה בתקופת החורף הקודרת?
צמחיה היא אלמנט חשוב בעיצוב הבית, הצבע הירוק של עולם הצומח מעניק תחושה של חופש ומרחב. יש לו תכונות מרגיעות ומייצג איכויות של לבלוב, צמיחה, והצלחה. בחורף, כשכמעט כל העצים קרחים מעליהם ונראה שהטבע ׳מת׳, הכנסת ירוק וריחות רעננים של טבע לבית, מעניקים תחושה ותקווה שעוד רגע הכל יתחדש ויפרח.זו הסיבהשבחג המולד קיים מנהג הצבת עצי אשוח. במקורו של מנהג פגאני זה עומד העץ כסמל של חיים בשיאו של החורף. הודות לריחו הארומטי, עץ האשוח קיבל מקום של כבוד בסיפורי אגדות טרם מסורות חג המולד של ימינו.ואם נחזור לרצון לגרש רוחות רעות, למחטים של עץ האשוח היה תפקיד נוסף – הגנה על הבית. אנשים נהגו להציב את העץ בכניסה לביתם על מנת למנוע ממכשפות את הכניסה. המכשפה לא הורשתה לעבור את העץ עד שלא ספרה במדויק את כל המחטים.
תמיד שאלתי את עצמי מי קדם למי בקשר למתן המתנות, היהודים או הנוצרים? אז התשובה היא שמכיוון שחג המולד נשען על מנהגים מתרבויות שונות השתמר המנהג של מתן מתנות כמו בחנוכה (צדקה בשעת חנוכת בית).
עץ כמגן לבית, המכשפות נאלצו לספור את כל המחטים של עץ האשוח לפני שיכלו להיכנס
חוש הריח, כמו חוש הראיה, משפיע ומעורר בנו תחושות שונות. ריחות שונים מעוררים בנו אסוציאציות ורגשות העוזרים להרפייה וריפוי. גם בבית מומלץ לנצל את סגולותיו של הריח – פרחים מדיפי ריח רענן ושמנים אתריים יכולים להשרות אווירה נינוחה, להכניס קצת תחושה של טבע ורוגע אל חלל המגורים. אני פחות ממליצה על נרות ריחניים מכיוון שהריחות מופקים בצורה כימית ובעצם מזהמים את האויר בבית.
כפי שניתן לראות קיים מכנה משותף רחב בבסיס התרבויות השונות והוא האמונה שהאנרגיה השוררת בבית חשובה מאוד לרווחתנו. עלינו לדאוג באופן קבוע שהאנרגיה הזו תזרום באופן חופשי ומיטיב ואם זה לא בא לנו באופן טבעי, באים אירועים כמו מעברי בית, מעברי עונות או חגים כדי להזכיר לנו זאת.
מאחלת לכולנו שנת 2021 מלאה אנרגיות של אהבה, שפע ובריאות.
זכרונות ילדות. ההליכה למכולת השכונתית, שם, בעגלה נפרדת, מגש על גבי מגש על גבי מגש, נחות להן באצילות עשרות סופגניות מפוצצות ריבה ואבקת סוכר. החזרה הביתה תוך אכילת הסופגניה וכיסוי האף כולו באבקת סוכר. אולי או בגלל זה, אבחר תמיד את זו עם הריבה.
בישראל, קצת אחרי שמסתיימים להם חגי תשרי, הסופגניות מתחילות לצוץ בכל מאפייה וסופרמרקט. מסתבר שלא רק בישראל קיימות סופגניות. המתוק והמטוגן הכה אופיני לחג חנוכתנו, קיים במדינות רבות נוספות. לא, לא המצאנו את הגלגל.
הגרסא הגרמנית היא הברלינר, אשר קרויה על שם העיר ברלין, מזכירה מאוד את הסופגניה המקורית שלנו, זו עם הריבה. היא מלאה בד”כ בריבה או קרם ומצופה שוקולד או אבקת סוכר.
ליהודי מרוקו יש את הספינג׳, מעין שילוב של סופגניה מסורתית עם חור של דונאט אמריקאי.
לרומנים יש את הפאפאנש, שדומה בצורתה לספינג׳, עשוי מגבינה יבשה ומוגש עם שמנת חמוצה וריבה (עדיף של דובדנים חמוצים למהדרין).
לספרדים יש את הצ’ורוס כמובן, העשוים בצק רבוך (כמו בצק פחזניות ואקלרים), מטוגנים בשמן עמוק ועליהם מפוזר סוכר עם או בלי קינמון.
לאמריקאים יש את הדונאט. עם חור, בלי חור, עם פרוסטינג, עם מילוי. כל האפשרויות הקיימות כיאה לאמריקאים.
גם להולנדים סופגניה משלהם. להולנדים (ולבלגים) יש את האוליבול, ובדיוק עם ירידת הטמפרטורות עולות ריחות הטיגון.
לקראת חגיגות כריסמס וראש השנה האזרחי נפתחים דוכנים זמניים, המציעים מבחר מטוגנים, כשהמרכזי בהם הוא האוליבול. כשמו כן הוא – כדור שמן. כף הגלידה מייצרת את צורתו של האוליבול הנזרק לשמן לטיגון עמוק. הוא עשוי מבצק שמרים בדומה לסופגניה ומצופה אבקת סוכר. עם או בלי צימוקים ברום, ממולא בתפוחים, בבננה או באננס, המבחר לא קטן והקלוריות נשרפות בשמן.
ולנו יש פלאפל. (סליחה, זה היה מתבקש).
לקראת חגיגות כריסמס וראש השנה האזרחי נפתחים דוכנים זמניים, המציעים מבחר מטוגנים
הסופגניה הישראלית עברה מהפך בשנים האחרונות. מסופגניית המכולת האצילית והביישנית, למלכת אינסטגרם עכשווית. ההיא של פעם, העשויה בצק שמרים בד”כ, מטוגנת בשמן עמוק, מלאה בריבה אדומה (ויסלחו לי כולם אבל לי זכורה ריבה תעשייתית שכזו בטעם לא ברור, בערך כמו ויטמינצ’יק פטל שהקשר בינו לבין פטל מקרי בהחלט) ומלאאאא אבקת סוכר. אגב, על אף הרפרנס לויטמינצ’יק, אני אהבתי את אותן הסופגניות, אם זה לא היה ברור.
אני לא יודעת אם ״רולדין״ התחילה עם הכל או רק השתלטה על השוק, אבל כולם שמעו על סופגניות רולדין, עם “קולקציית סופגניות” חדשה בכל שנה.
אינספור מילויים וציפויים, ואותה פיפטה קטנה הנעוצה בצד הסופגניה, מחכה לרגע שבו ילחצו עליה והיא תשחרר פנימה קרם כזה או אחר. אם תשאלו אותי מדובר במהומה רבה על לא דבר. כל השואו והתוספות מעל, מהצד ומבפנים, בסוף קצת מאכזבים ואני מתחרטת שלא בחרתי בסופגניה של פעם.
אז לכבוד חג הסופגניות ולכל החוששים, הכנתי לכם מדריך מצולם להכנתן. נתחיל עם כמה כללים שחשוב לדעת:
טמפרטורת השמן חשובה מאד כדי לא לשרוף את הסופגניות מבחוץ אך להשאיר אותן נאות מבפנים.
התפחה מספקת של הבצק (פעמיים) חשובה ביותר ליצירת סופגניות אווריריות עם אותו פס לבן מוכר המקיף את הסופגניה.
אבל אל תתנו לי להפחיד אתכם. אם לא תנסו, איך תצליחו? סופגניות דורשות מעט הכנה מראש, כולל ציוד. אז כן, חובה משקל ומדחום לשמן.
באפייה צריך משקל, נקודה. לא רק לסופגניות. כבר הזכרתי בעבר, אז אם אין לכם, לכו לקנות. כמעט כל סופר, אקשן, המה, פרקסיס וקסנוס מחזיקים משקל.
דבר שני מאוד חשוב זה מדחום. טמפרטורת השמן חשובה ולכן כדי להכין סופגניות טובות יש להצטייד במדחום. ניתן להשיג באקשן, המה, קסנוס או בלוקר. לדעתי גם באלברט היין ויומבו ניתן להשיג בחלק מהסניפים. זה לא יקר וחבל שלא להחזיק אחד בבית.
לפני שמכדררים את הבצק לכדורים, כדאי שיהיו לכם זמינים ריבועי נייר אפייה בכמות הסופגניות שאתם הולכים לכדרר. הנייר יעזור לכם להכניס את הסופגניות לשמן החם מבלי לפגוע בצורת הסופגניה וגם ימנע מכם להיכוות.
שנתחיל?
סופגניות קלאסיות
רכיבים:
40 גרם שמרים טריים/ 14 גרם שמרים יבשים (שמרים טריים ניתן למצוא במקרר הבצקים, יבשים ליד מדפי הקמח)
270 מ”ל חלב
150 גרם סוכר
90 גרם חלמונים (5-6 חלמונים מביצים גודל M)
750 גרם קמח
גרידת לימון
תמצית ווניל
110 גרם חמאה
5 גרם מלח
ריבה או קרם למילוי
אבקת סוכר לקישוט
הוראות הכנה:
שופכים את החלב לקערת מיקסר קצת לפני שמתחילים כדי שהחלב יהיה בטמפ’ חמימה יותר. עשר דקות/רבע שעה זה מספיק. לחלב מוסיפים את השמרים והסוכר ומערבבים קלות במטרפה ידנית.
לקערת המיקסר מוסיפים את החלמונים, תמצית הווניל וגרידת הלימון ומערבבים שוב עם המטרפה הידנית.
מוסיפים את הקמח ומפעילים את המיקסר עם וו לישה.
מוסיפים את קוביות החמאה במספר פעמים ונותנים למיקסר ללוש עוד כ- 5 דקות בערך. הבצק צריך להישאר עדיין מעט דביק. אנחנו לא רוצים התפתחות גדולה מידי של גלוטן בשלב הזה (שנגרם מלישה ארוכה).
מניחים בתחתית תנור כבוי צלחת גדולה או קערה. שופכים אליה מים רותחים וסוגרים את התנור.
מעבירים את הבצק לקערה אחרת, פותחים את דלת התנור (הכבוי) ומניחים את הקערה עם הבצק על מגש אפייה מעל הצלחת עם המים הרותחים. בצורה הזו אנחנו מייצרים תא התפחה ביתי: האדים מהמים הרותחים נשארים בתנור, מחממים אותו מעט ומייצרים לחות. אלו הם תנאים אידיאליים להתפחת בצק שמרים.
מתפיחים את הבצק כארבעים דק עד שעה להכפלת נפח.לאחר מכן מקמחים את משטח העבודה ומעבירים אליו את הבצק.
מחלקים את הבצק לחתיכות (שאותן נכדרר ונהפוך לסופגניות). אני חילקתי לחתיכות במשקל של כ- 50 גרם שהן דיי קטנות. יוצאות כ- 25 סופגניות. אם אתם מעדיפים סופגניות גדולות יותר, חלקו לחתיכות גדולות יותר.
קחו חתיכה, כדררו מעט עם הידיים בצורה שנוח לכם והניחו אותה על השיש. בשלב הזה הניחו את ידכם מעל אותה חתיכה מבלי לגעת בה וסובבו את היד במעגל כך שאתם מכדררים את הסופגניה עם כל תנועה סיבובית של כף היד.
לאחר שהחתיכה התכדררה לה בצורה כדורית מספקת, הפכו אותה וצבטו את נקודת החיבור של הבצק בצידה התחתון כדי שלא תיפתח בזמן הטיגון.
הניחו כל סופגניה על ריבוע נייר אפייה ובחזרה למגש אפייה. לאחר שכידררתם את כולן, הכניסו את המגש חזרה לתנור להתפחה נוספת של שעה וחצי פחות או יותר (זכרו שאנחנו בחורף. על אף שיש לנו תא התפחה ביתי, מזג האוויר בעת ההכנה קר יותר ולכן זמן ההתפחה יכול להתארך).
כשהסופגניות הכפילו נפחן, ניתן לעבור לטיגון. לסיר רחב שפכו שמן נייטרלי בכמות גדולה והכניסו פנימה מדחום. טמפרטורת השמן צריכה להיות סביב 160-165 מעלות, כך הסופגניות יוכלו לצאת מוכנות מבפנים ומבחוץ ובעלות צבע חום בהיר כמו שאנחנו אוהבים. בטמפרטורה גבוהה יותר והסופגניות יצאו כהות מידי אך לא מוכנות מבפנים.
כשהשמן מגיע לטמפרטורה הרצויה, הרימו סופגניה יחד עם ריבוע הנייר והכניסו אותה בזהירות אל השמן. בעזרת מלקחיים, הוציאו את הנייר מתוך השמן, הסופגניה תישאר בפנים. זהו. אם הסופגניה תפחה מספיק זמן, אתם תזכו לחזות בפס הלבן שמתחיל להיווצר בזמן הטיגון. טגנו כ2-3 דקות מכל צד ובעזרת כף מחוררת או מסננת קטנה הוציאו את הסופגניה והניחו על רשת/צלחת עם נייר מגבת לספיגת השמן.
אם הסופגניה תפחה מספיק זמן, אתם תזכו לחזות בפס הלבן שמתחיל להיווצר בזמן הטיגון
מילוי:
בעזרת קצה של צנטר (פיית זילוף) אם יש לכם, צרו חור קטן בחלקה העליון של כל סופגניה. אם לא, גם קצה של סכין יעבוד בתנועה סיבובית עדינה.
פזרו אבקת סוכר מעל הסופגניות ומלאו בעזרת שקית זילוף את המילוי האהוב עליכם. כן, גם ריבה מהסופר זה בסדר. אין לכם שקית זילוף? קחו שקית סנדוויץ’ וחתכו את אחד הקצוות שלה בעדינות (כמו שקיות השוקו של פעם, זוכרים?)
דניאלה בן יוסף, שנולדה בהופדורפ (Hoofddorp) לאב ישראלי ולאם הולנדית, מרגישה שהזהות שלה חצויה. “הילדים בבית ספר לא הבינו את המנהגים שלי, למה אני לא יכולה לאכול כל דבר, למה בכיפור אני לא מגיעה לבית ספר”
דניאלה בן יוסף (44), משתפת אותנו בסיפור ילדותה מתוך הסלון הפרטי שבדירתה המוארת באמסטלפיין. שעת בוקר, הילדים בבית הספר, לצידה המחשב. ״זה היום שבו אני עובדת מהבית, פעם בשבוע, מסדרת את כל עניני האדמיניסטרציה של העסק״. בן יוסף היא בעלת עסק לקייטרינג בשם Daan’s Kitchen ובימים אלו גם מציעה מכירת מוצרי מזון בחנות שלה באסמטלפיין. בזהותה המורכבת של דניאלה לא ניתן להבחין בקלות. בחברת ישראלים היא מרגישה הכי ישראלית, מדברת את השפה, מבינה את הסלנג ומאוהבת באוכל הישראלי ובחוף הים התל אביבי. כשהחברות ההולנדיות מזמינות ל’בורל’, היא תגיע ותשתה איתן כוס פרוסקו לצד ביטרבל מסורתי. כי בעצם היא מכאן ומשם. כהגדרתה: ״אני חצי ישראלית חצי הולנדית״.
ילדותה ושנות נעוריה עברו עליה בעיר הופדורפ. אביה ישראלי שהכיר את אמה ההולנדית בבר אמסטרדמי בשם ״תל אביב״. דניאלה היא הצעירה בבית, ויש לה אח בכור. זכרונות הילדות שלה מתובלים בתערובת הזו של ישראליות והולנדיות.
״בגיל ארבע, ההורים שלי שלחו אותי לבית ספר קתולי כי הוא נחשב לטוב. לנסוע מדי יום לאמסטרדם ללמוד בבית הספר היהודי לא היה מעשי, למרות שזה מה שאבא שלי היה רוצה בשבילנו. אבא שומר מסורת, עם השנים הקשר שלו אל הדת אפילו התחזק. הוא מבקר מדי שבת בבית הכנסת.בהופדורפ לא היו כמעט ישראליים בזמנו. היינו בין הראשונים, ולגדול כך כאשר המנהגים שלנו היו שונים זה גרם לאנשים להסתכל עלי גם בצורה אחרת. בכל שישי היינו עושים קידוש, ארוחת ערב חגיגית וזה היה טקס שלא ויתרנו עליו. אבא אף פעם לא נתן לי לקבוע תוכניות אחרות ליום שישי. ואמא שגם לה חשוב לשמור על המסורת עד היום ככה, לא מתכננת תוכניות בילוי אחרות בשישי. וזה הרגע המשפחתי שלנו ביחד, שאני אוהבת.״
הילדה של אבא
ניכר כי דניאלה היא ״הילדה של אבא״. אביה שזור לכל אורך השיחה במשפטים, בסיטואציות שהיא מספרת. החיבור הישראלי של אבא למקום בו היא גדלה כילדה מעורבת מאוד דומיננטי. כשהיא מדברת על ישראל היא קורנת, מבלי לשים לב הכל נאמר בחיוך ונראה שיש שם אהבה גדולה. אביה דאג במהלך השנים שהם יטוסו לפחות שלוש פעמים בשנה לחופשות משפחתיות בישראל וזה מה שחיבר אותה מאוד לשורשים הישראלים, ולמשפחה בארץ. הקרבה לתקופת החגים מובילה אותנו לשוחח לא מעט על עברה. אני מסוקרנת לשמוע איך היא גדלה במקום בו היא בעצם מרגישה זרה. משהו מחבר אותנו כאן ועכשיו לאותו המקום. ואני מוצאת את עצמי דרוכה ומקשיבה.
״רק בבית הרגשתי את החג. אבא שלי דאג לזה שכל חג יתנהל לפי הספר, הוא דאג לכל הפרטים הקטנים. אני חושבת שמשמעותו של החג זה להיות עם משפחה או חברים טובים. אני מאוד אוהבת שהשולחן מלא באוכל והבית מלא באנשים. זה היה הרבה פעמים קשה שאנחנו לבד בהולנד וכל המשפחה הייתה בארץ. בתקופה של התיכון לא יכולנו לטוס הרבה, בית הספר הגביל אותנו. היו חגים שדודה שלי הייתה באה לכאן, אני זוכרת את זה ממש כרגעים משמעותיים. היה לנו ממש כיף.״
סבא וסבתא של דניאלה מצד אימה (ההולנדים) לא חגגו איתם אף פעם את החגים. הם לא הבינו מה זה ולא ניסו להתחבר לזה, מספרת דניאלה, ״אחרי שסבתי נפטרה, סבא שלי היה מבלה הרבה אצלנו בארוחות שישי. הצלחנו ליהנות ממנו מאוד לפחות 10 שנים עד שנפטר. הייתי מביאה אותו לארוחות שישי, הוא אהב את זה מאוד, וגם אנחנו נהננו ממנו״
היו לך חברים יהודים במשך הילדות/בגרות?
״תמיד הייתי ילדה מוזרה״, לא הייתי אף פעם חלק מהקהילה היהודית, עד שגדלתי והייתה לי חברה שלקחה אותי למסיבות של חבר׳ה יהודים באמסטרדם. שם הכרתי פתאום הרבה נערות ונערים כמוני. עוד יהודים. ההרגשה של הילדה המוזרה, זו שצריכה להפסיד בית ספר ביום כיפור, זו שלא אוכלת נקניק עם גבינה בימי הולדת, נעלמה. שם הרגשתי שווה בין שווים. אני מרגישה שאני בין שתי מדינות, שתי זהויות. אני מתרחקת מהדת כיום, אבל אני אף פעם לא אתרחק מהמסורת. מהמשפחה, החגיגה של חגים בבית היהודי כמו שגדלתי הוטמעה בי, זה חלק ממני.״
דור ההמשך
את הילדים שלה, שלחה דניאלה למוסד החינוכי היהודי; בית הספר ״ראש פינה״ שבאמסטרדם. היא התלבטה אם לבחור במוסד חינוך יהודי, ואולי אם לא הייתה נשואה לבחור ישראלי, הייתה בוחרת אחרת. אך היא שמחה עם ההחלטה, ונראה שזה טבעי ונכון לבית בו גדלה. בזכות הילדים היא הכירה עוד הורים אחרים, מכל הגוונים ונפתחה בפניה קהילה נוספת. ״כשהילדים למדו ב״ראש פינה״, היה לי קשר טוב עם ההורים האחרים. הרגשתי שם בנוח, קיבלו אותי שם. עם חלק נשארתי בקשר. הילדים היום לומדים בבית ספר תיכון שאינו יהודי, הם מאושרים וגם אני. בראש פינה הסתדרתי עם ההולנדים היהודים וגם עם הישראלים. אני זוכרת שהייתה תקופה בה היו ממש שני מחנות, שתי קהילות נפרדות וחיבור חברתי ביניהן לא היה מקובל. חברה אמרה לי פעם ״כן, את מסתדרת עם כולם, אין לך בעיה״. אני תמיד באמצע, ממש חצויה. מצד שני זה הטוב שבשני העולמות, אני מחוברת לשתי התרבויות. אני מכירה מבפנים את המנטליות ההולנדית וגם את הישראלית, וכנראה שזה כבר כל כך טבעי אצלי שאני יודעת בדיוק עם מי להתנהג באיזו דרך. אני זוכרת שהייתי נכנסת כאמא לבית הספר של הילדים בסמוך לזמן חגי תשרי והייתי מרגישה את האווירה המיוחדת של החגים בבקרים היה נהוג לתקוע בשופר בחצר הכניסה, הייתה טקסיות מיוחדת, שהבנתי עד כמה לי הייתה חסרה כילדה. אני למדתי הכל מהבית, אם ההורים שלי לא היו מלמדים, אם אבא שלי לא היה מספר לי היסטוריה ומדבר איתי עברית פשוט לא הייתי יודעת. למשל, כשהחברים ההולנדים (לא יהודים) שלי שמעו איך אני מתכוונת להתחתן ברבנות הם לא הבינו, הייתי ממש עוף מוזר עבורם. ״
דניאלה, בטוחה בעצמה ובזהותה, לא מתביישת ותמיד מספרת מי היא, מאיפה באה ולמה היא עושה את מה שהיא עושה. ״אני מעדיפה תמיד לומר את האמת מי אני ומה אני.״
לילדים שלך קל יותר היום ממה שלך היה? “כן, הילדים שלי מאוד פתוחים, יש להם הרבה חברים ועצם זה שהם התחנכו בבסיס עם עוד ילדים כמוהם זה מאוד עזר לגיבוש הזהות שלהם ולביטחון שלהם. כיום, בבית הספר התיכון, הם רכשו חברים הולנדים נוספים ועם זאת שמרו על קשר עם חברים יהודים. המגוון שלהם גדול ויש להם אפשרות בחירה, שלי לא הייתה. כשמישהו פעם התבטא בצורה שלילית כלפי הבת שלי, היא פשוט פתחה את הפה והסבירה מה זה להיות יהודי.”
אני מבשלת הכל – מסטמפוט ועד סושי
“אמא שלי אוהבת לבשל והייתה מכינה אוכל מסורתי לחגים, כמו אורז פרסי למשל. אנחנו גדלנו על עדת הספרדים ואלו ההשפעות שלי, אוכל מזרח תיכוני.” בשמונה שנים האחרונות דניאלה הפכה את אהבתה לבישול למקצוע ממש. היא הקימה את העסק שלה שמציע שירותי קייטרינג לכל אירוע, חברות וגם לפרטיים. בשנה האחרונה לפני הקורונה, היא אף עברה למקום משלה עם מטבח גדול ששם גם היא מקיימת אירועים קטנים. בעקבות הגבלות הקורונה לעסקים מסוגה, דניאלה חושבת בצורה יצירתית על מנת למצוא רעיונות נוספים לתחזוק העסק. כיום אפשר למצוא בחנות מוצרי מזון מגוונים למכירה, שלה ושל בעלי עסקים דומים שהיא מקדמת.
מאיפה כישרון הבישול שלך? “קצת מאמא שלי כנראה, כילדה הייתי מסתכלת על איך אמא מבשלת, רציתי לעזור תמיד. הייתה לנו גם שכנה עיראקית שלימדה אותי להכין קובה. בימי הולדת תמיד חיפשתי להוסיף משהו מיוחד, שיהיה משהו ממני. אני יודעת להכין הכל, מסטמפוט עד סושי, אבל החתימה האישית שלי היא מזרח תיכונית. זה מה שאני הכי אוהבת ולזה אני מתחברת. אני תמיד מכניסה את הטוויסט האישי שלי למתכונים. אני מחפשת את הטעם המדויק שיהפוך את המנה למשהו קצת יותר ישראלי.”
אז מה זה אוכל ישראלי בעיניך? “אוכל פיקנטי עם תבלינים, כמו למשל: כמון. בניגוד להולנדים שמכירים בעיקר את תבלין הקרי, מלח ופלפל, לישראלים יש המון תבלינים, מגוון רחב. היום בהולנד זה באמת כבר שונה, אוהבים לנסות יותר טעמים חדשים, ועדיין אני לא רואה את המטבח ההולנדי מתקרב ולו במעט למטבח הישראלי.”
לכבוד החג, ביקשתי מדניאלה לבחור במתכון הולנדי שהיא אוהבת עם החותם האישי שלה ולשתף את קהל הקוראים של דאצ׳טאון. המתכון שדניאלה בחרה הוא טאג׳ין מרוקאי. היא מסבירה שהטאג׳ין שהיא מכינה מבוסס על מתכון הולנדי המורכב מבשר טלה שמתבשל במשך שעות ארוכות על הגז, והוא נקרא: סטופפוט (Stoofpot). מבשלים אותו עם בירה יחד עם התבלינים: זנגוייל וציפורן. בסיום הבישול מגישים את המנה על מצע של פירה. צורת ההגשה הולנדית מאוד.
״זה תבשיל נהדר, הבשר יוצא רך וטעים. אני לקחתי את הסטופפוט ושילבתי תבלינים אחרים המזוהים עם הטאג׳ין המרוקאי. בישול של טאג׳ין הוא בישול ארוך בכלי חרס מיוחד. אני לא משתמשת בטאג׳ין המקורי, אני משתמשת בסיר עם תחתית מאוד עבה שנועד לבישול הסטופפוט. אבל תהליך הבישול דומה. אני נוהגת להשאיר את התבשיל על הגז כ- 5 או 6 שעות.
טאג׳ין מרוקאי עם נגיעות הולנדיות
מצרכים ל 4-5 מנות:
1 קילו כתף טלה, חתוך לקוביות 3 בצלים אדומים חתוכים גס 1 קישוא חתוך לקוביות 4 שיני שום קצוצות גס כף אבקת כוסברה מעט ג’ינג’ר, מגורר 10 תמרים ״מגה’ול״, ללא גרעין 2 מקלות הקינמון כוסברה טרייה (לפיזור וקישוט) זרעי רימון
אופן ההכנה:
בסיר רחב עם תחתית עבה מחממים שמן זית, מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים על אש גבוהה כדקה, עד שכל הקוביות משחימות. חשוב שלא לחרוך את הבשר. מעבירים את הבשר לצלחת ומניחים בצד. מחממים עוד קצת שמן ומטגנים בצל, שום, אבקת כוסברה וג’ינג’ר. מוסיפים את הבשר ומקלות הקינמון. ממלאים שכבה של מים בסיר ונותנים לזה להתבשל על אש נמוכה. מערבבים לחיבור כל הטעמים. במחבת, מטגנים את קוביות הקישואים. בודקים מדי פעם אם יש צורך להוסיף מים. הבישול אורך בין 4-5 שעות. לאחר 4 שעות מוסיפים את קוביות הקישואים המטוגנים ואת התמרים, ומרתיחים כ- 30 דקות. מתבלים את הטאג׳ין במעט מלח, לפי הטעם. הבשר מוכן כשהוא רך מאוד ומתפרק.
מגישים על מצע אורז או קוסקוס. אני מגישה את התבשיל על פירה, כנראה שזו ההשפעה של הצד ההולנדי שבי. מפזרים מלמעלה קצת כוסברה טרייה וזרעי רימון.
טיפים:
אני ממליצה שלא לוותר על הכוסברה בתבשיל הזה. היא משדרגת את התבשיל לגמרי. ומי שבכל זאת לא אוהב כוסברה, אפשר להשתמש בפטרוזיליה.
תנו לבישול זמן, לפחות 5 שעות, זה מה שיוצר את הרכות של הבשר והטעם נפלא.
בזמן שניחוחות מטעמי החג באויר נאחל לכולנו ברכת שנה טובה ומתוקה, מלאה במטעמים שנותנים תחושה טובה של בית.
נכון חג השבועות היה לפני כשבועיים, אך ניחוחות החג עדיין נוכחים איתי, והקונדיטורית שבי לא יכולה להתעלם מהעוגות ומטוב המטעמים, אני מזמינה אתכם לצלול איתי יחד לאווירת החגים…שלוש ארבע ו…
כשאני חושבת על זה, על זכרונותי מהילדות בתקופות החגים, על אווירת החג אשר עטפה אותי בתור ילדה, חג הפסח בדרך כלל מגיע ראשון כחג המועדף עליי… למה? נו ברור, בגלל החופשה הארוכה מבית הספר ומכל מסגרות החינוך, ואז סוכות, החג הבא אחריו בתור. יש גם המעדיפים את חנוכה בגלל הסופגניות, ולמרות אהבתי למתוק, סופגניות מעולם לא היו כוס התה שלי. (או הקינוח האהוב שליד התה).
מה לגביי החג הכי משפחתי? גם כאן פסח מקבל מקום של כבוד אצלי בגלל הסדר, כמובן ועל אף כאב הראש המוכר, והויכוחים הלא נעימים שמגיעים לעיתים עם בוא החג, של ‘באיזה צד חוגגים השנה’, המפגש המשפחתי סביב השולחן תמיד היה חוויתי ונעים עבורי. הריטואלים הקבועים של הסדר: ההתעקשות של סבי (שכיום בן 89), לקרוא את כל ההגדה ולדון בכובד ראש, יחד עם דודתי ,על המשמעות של מכות מצרים או של ארבעת הבנים שבתורה, הבקשות של סבתי שיפסיק כבר לדבר ויתן לילדים המסכנים לאכול, השירים בצוותא בקולי קולות, שתמיד כוללים ריבים קבועים, אשר מתייחסים לשאלה לאיזה צד במשפחה יש מנגינה מוצלחת יותר – ויכוח שבעיקר עולה לטונים רמים כשמבצעים את השיר האלמותי “כי לו נאה כי לו יאה”, ומעבר לכל, תחושת השמחה השוררת בחדר אשר מלא בבני משפחה (למרות היותנו משפחה אשכנזית ממוצעת הכוללת במקסימום 30 אנשים משני הצדדים).
אבל אם תשאלו אותי מה הוא החג הכי טעים, חג שבועות לוקח את כולם בהליכה. אין על מה לדבר בכלל: ארוחה חלבית כהלכתה (ובהלכתה אני מתכוונת כזו שגם לא נרתעת מאחוזי השומן המתחבאים בין הגבינות והבצקים), היא ‘הארוחה’ מבחינתי: קישים, סלטים מיוחדים, בצקים, לחמים, גבינות קשות וכמובן – מקום של כבוד לעוגות, בדגש גדול על עוגות גבינה. בנוסף, חג השבועות הוא גם יום הולדתה של אימי מה שהופך את החג עצמו לאירוע כפול ומשמח עבורי, בדרך כלל (זאת, כשאין קורונה שמונעת ממני לפגוש אותה ולחגוג יחד איתה).
השנה שמתי לב שחג השבועות היה אף יותר מדויק ומשמעותי עבורי. הוא סימל לי את סיומה של תקופת הקורונה, לפחות עד לשלב זה. תחושת אנחת הרווחה שהתחילה איפשהו בשבועות האחרונים עם שחרור חלק מהמגבלות, הגיעה לשיאה בשבועות: האפשרות לפגוש חברים ניתנה קצת קודם לכן והחג היווה עבורי הזדמנות נהדרת להיפגש בהרכב מלא שוב.
אז בחג שבועות האחרון, התארחנו וגם אירחנו, גיליתי כמה חסרה הייתה לי חברת אנשים נוספים בחיי, אנשים שאינם המעגל המצומצם והפרטי שלי אשר כולל את בן זוגי והילדים. מאיה ביתי בת ה 6 ניסחה זאת היטב: “ראיתי שאתם המבוגרים, לא משחקים כמונו הילדים, אתם מדברים, ועכשיו דיברתם ממש הרבה. זה בגלל שהתגעגעתם?”
כן. ממש ממש התגעגעתי.
אז, מאחלת לנו שנוכל מתקופה זו, מחג שבועות זה, הוא חג הביכורים, להתחיל מחדש, ‘ביכורי בריאות’, נקיים מקורונה ככל האפשר ושנוכל במהירות האפשרית “לעלות לרגל” אל בני משפחותינו שם בארץ (או שהם יעלו לרגל אלינו, גם טוב).
ולסיום סיומת, כי זה לא חג ללא עוגת גבינה טובה (וכאן אזכיר לכם שוב שלצורך כתבה זו החג עוד לא נגמר), מצרפת לכם את עוגת הגבינה הטעימה והנמכרת ביותר שלי. בארץ הכנתי אותה עם גבינת שמנת כמו נפוליאון או גבינה אחרת עם אחוזי שומן גבוהים, אך מאחר ובהולנד גבינות כמו מסקרפונה זולות יחסית ואיכותיות כל כך, אני מכינה אותה כאן עם מסקרפונה. השילוב שלה עם שוקולד לבן יוצר מרקם קרם כל כך נעים בלשון, שלא תצליחו להחזיק אותה במקרר ליותר מיומיים. טובה במיוחד בשבועות אך כמובן שאפשר להנות ממנה בכל תקופה.
עוגת גבינה
רכיבים לתבנית בקוטר 20 ס”מ:
חצי עד שלושת רבעי חבילת עוגיות פשוטות בסגנון פתי בר
50 גרם חמאה מומסת (חותכים חתיכת חמאה וממיסים בקערה במיקרו)
500 גרם גבינת מסקרפונה
200 גרם שמנת חמוצה/ קרם פרש
100 גרם סוכר
200 גרם שוקולד לבן
100 גרם שמנת מתוקה
4 ביצים M/L
כף גדושה ביותר של קורנפלור
תמצית וניל
לציפוי:
125 גרם שמנת חמוצה
כף אבקת סוכר גדושה
אופן ההכנה:
מחממים את התנור ל- 180 מעלות
מתחילים בתחתית. טוחנים במג’ימיקס עוגיות פשוטות בסגנון פתי בר יחד עם חמאה מומסת עד להיווצרות פירורים לחים. סוג העוגיות אינו קריטי. העיקר שיהיה סוג שתאהבו. עדיף פשוטות בשביל הנייטרליות בטעם אל מול קרם הגבינה, אבל גם עוגיות אוריאו למשל יעבדו כאן. אני אוהבת להכין עם הסוג הזה.
מרפדים את תבנית העוגה ו”מדביקים” את פירורי העוגיות על תחתית התבנית. מומלץ להשתמש בתחתית של כוס כדי להדביק את הפירורים בצורה טובה יותר
מכניסים לתנור לכ- 10 דקות פחות או יותר, עד שהתחתית משחימה קלות. מוציאים ומניחים להתקרר
תחתית העוגיות אחרי האפייה
מורידים את חום התנור ל- 150 מעלות, מניחים תבנית אפייה בתחתית התנור וממלאים אותה מים
לעוגה עצמה – לתוך קערה שוברים את קוביות השוקולד ושופכים מעל שמנת מתוקה. מחממים במיקרו כדקה, מוציאים ומערבבים. אם נשארו גושי שוקולד קטנים, מחזירים לעוד זמן קצר במיקרו ומערבבים עד לאיחוד השמנת והשוקולד. אם נשארו מעט יחסית, זה יתאחד באפייה, לא לדאוג.
לבסוף מוסיפים את תערובת השוקולד והשמנת (אשר נקראת גנאש שוקולד לבן) ומערבבים לתערובת אחידה
מעבירים לתבנית עם תחתית העוגיות ומכניסים לתנור.
אופים כ40 דקות עד שהעוגה קיבלה מעט צבע, רוטטת קלות במרכזה אך יציבה. את התבנית משאירים בתנור פתוח להתקרר ולאחר מכן מעבירים ללילה במקרר. עוגת גבינה טעימה יותר לאחר לילה במקרר להתייצבות
לאחר שהתקררה או למחרת אפילו, מערבבים חבילת שמנת חמוצה עם כף גדושה של אבקת סוכר ומורחים מעל העוגה. מחזירים למקרר לשעה לפחות
זהות זו העוגה בגירסתה הנקייה ובגירסה קצת יותר הולנדית (נראה לי זה פתרון מוצלח להאחסלך לא?)
בקליפת אגוז: מתי ולמה נוצר הקשר בין חג תחילת הקציר ומתן התורה לאכילת מוצרי חלב, ובכלל האם חלב טוב לנו או לא? מוזמנים לקרוא קצת חומר למחשבה וכמובן מתכונים מדליקים לחג השבועות.
חג השבועות הוא קודם כל חג חקלאי של אנשים העובדים את אדמתם וחיים ממנה. לאחר הזריעה, הציפייה לגשם וההמתנה בת שבעת השבועות מחג הפסח, מתחילים לקצור את החיטה. כהודיהלטבע, לאדמהולאלוהים,היומביאיםאתהקצירהראשון, הביכורים, לביתהמקדש. אניגדלתיבקיבוץוזההחגשתנועתההתיישבותהעובדתאהבההכיהרבה,ואימצהלחיקה. בכלשנההיינומקשטיםעגלות, לכלענףבמשק, ויוצאיםבתהלוכהמרשימהוחגיגית. בכלהעולםוכמעטלכלתרבותישנםמנהגיםהחוגגיםאירועיםבלוחהשנההחקלאית את תחילתהקצירוהאסיף. חגיגהשלאדםואדמה. כשאנוכהתלוייםבפריהאדמה, אנוחוגגיםומודיםלהעלכיהיאמאכילהאותנוומרעיפהעלינוכלטוב.
נקודהנוספתלמחשבההיאאיכותהחלבמפרותשגודלובאופןתעשייתי. כלהערכיםהתזונתייםמגיעיםלחלבמהמזוןשהפרהאוכלת. פרהשנמצאתכלהיוםבחוץ, אוכלתעשב,חשופהלשמשוהיא תניבחלבעשירבמינרליםובויטמין D, לעומתפרהשחיהברפתוניזונהעלסויהותירסמעובדים. כמובןלזהמתווספיםהורמוניםסינטטים, תרופותואנטיביוטיקהשנמצאיםבשימושנרחבבחקלאותתעשייתיתוכלזהכמובןמגיעגםלחלב ובסופו של דבר, אל שולחנו של הצרכן.
אתכלזהאניכותבתלכםכבתשלרפתן. כאמור כפי שכבר ציינתי,גדלתיבקיבוץוחלקנכבדמילדותיביליתיברפת. אניאוהבתפרות, ליביהיהנחמץכשלקחואתהעגליםשזהעתהנולדוהרחקמאימם, השקו אותם בחלבמאבקהשהגיעהמאמריקה,במקוםזהשלאמא שלהםשנמצאתכמהמטריםמהםואילואתהאםהרחיקולמכוןהחליבה,כדילשווקאתהחלבשלהלבניהאדם.
אבל מה עם הסידן? מה עם הסידן?
אניאוהבתאתהשאלההזו! נושא זה הוא הרצאהשלמה, אבלאנסהלתמצת במספרמשפטים.
בשנה שעברה ציינו את יום המלך הראשון שלנו כרילוקיישנים בהולנד. מזג האויר לא התאים לחגיגות, הולנדי טיפוסי, גשם עדין ירד ללא הפסקה והרטיב את החוגגים בעקביות ואיטיות. מטרים חזקים יותר הפציעו מפעם לפעם וההולנדים ששום דבר לא יעצור אותם מלחגוג המתינו תחת מחסות מאולתרים עד יעבור זעם.
עדיין, בתוך מזג האויר הזה שעוד לא הורגלנו אליו, טיילנו בין האנשים ודוכני המזון ויד שניה, נחושים לחוש את החוויה במלואה ולנהוג כמקומיים. אנשים שלבשו כתום ופניהם מאופרים בצבעי הדגל, שתו בירה ואכלו צ’יפס והאוירה מדהימה וסוחפת ולמרות הגשם המרגיז נהננו מהאווירה המדהימה.
שנה עברה ומזג האויר יפהפה, משווע לאנשים ברחובות, אפילו ילדות בבגדים כתומים שיחקו בגינה הציבורית.
הילדים הצטרפו לרכיבה עם חברים, לבושים בבגדים כתומים, בשטחים פתוחים כמובן, כי היום כל כך יפה ומחר כבר יחזור הגשם.
לשכנה שלי איחלתי יום המלך שמח והיא שמחה לראות את בנותיי לובשות כתום.
ואני, נשארתי בבית. מדפדפת בפייסבוק ומתעדכנת מה חדש בקרב חבריי. את הפיד שלי מציפות תמונות מעורבות וקיצוניות בתוכנן.
תמונות וברכות למלך וילם-אלכסנדר, המון צבע כתום, שירים ממרפסות לכבוד המלך והשוואות בין תמונות ביום המלך משנים קודמות.
ובצד השני, ההפך הגמור, סיפורי נופלים, נרות וירטואליים שהודלקו לזכר מכרים שנפלו במערכות ישראל, שיר של אמני ישראל בפרויקט מיוחד ששרים ש”אין לי ארץ אחרת”.
השמעתי את השיר והמילים החלו זורמות בי. מעבדת כל משפט ומשפט “רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי אל נשמתי” ממש ככה.
היום אחר הצהריים נסיים את החגיגות לכבוד המלך ונקבל את פני יום הזכרון. אזכור את חבריי לשירות הצבאי שאיבדתי ואיבדה משפחתם, חבריהם והארץ. נדליק את הטלוויזיה ונצפה בסיפורי נופלים ומחר בערב, נשמח על תקומתנו כי אין לנו ארץ אחרת.
יום הולדת שמח וילם אלכסנדר ויום המלך שמח לחבריי ושכניי ההולנדים!
בשבוע הבא יחול חג פורים, חג צבעוני ומשפחתי, והשנה הוא נחגג באירועים רבים בכל רחבי הולנד. רכזנו עבורכם את אירועי פורים, זה הזמן להכין את התחפושות! את כל הפרטים אפשר למצוא גם בלוח האירועים שלנו.
יום שבת 7 מרץ 2020
21:00 מסיבת פורים הולנד 2020 – אמסטרדם, Bell’s Club
עדלאידע – אמסטרדם 2020 – מארח זיו שלום בשנה שביעית ברציפות, מסיבת פורים כייפית עם מוזיקה, ריקודים ותחפושות.
בתוכנית: התקליטנים שי* TLV אונא ושי בניטה בליווי הפתעה גדולה מישראל, Club house, Funky Happy 90s , 80s, מוזיקה ישראלית. כיבוד קל, גם אוזני המן, שקיות גודי. תחרות תחפושות הזוכים יקבלו פרסים גדולים הפרס הראשון יזכה בכרטיס טיסה בבחירה בין יעדים שונים. פרט לפרס הראשון יינתנו עוד 4 פרסים יקרי ערך, הפתעות נוספות! קוד לבוש: מסכות או תחפושות חובה!
17:00 מסיבת פורים – חב”ד איינדהובן, בית חב”ד איינדהובן
17:00 – קריאת מגילה
17:30 – משתה פורים, משלוח מנות, הופעת קוסם, מוזיקה ועוד
עלות השתתפות:
אורחים 10 יורו, מקסימום למשפחה 30 יורו
הרשמה ופרטים: RabbijnSimca@gmail.com 0636268005
16:30 מסיבת פורים באיטליה – חב”ד אמסטלפיין, Aparthotel Adagio Amsterdam City South
פיצות, פסטות, לזניות, יינות משובחים ועוד מטעמים מהמטבח האיטלקי במסיcת פורים שאיטליה.מגוון הפעלות לילדים בסגנון איטלקי מדליק, תחרות תחפושות בשפה האיטלקית ועוד הרבה הפתעות שאי אפשר לגלות…
כל מי שמסתובב בהולנד בחודש נובמבר לא יכול לפספס את החגיגות הלאומיות לכבודו של “סינטרקלאס”. זהו האחד החגים החשובים בהולנד. מקורותיו של החג מגיעים מהנצרות אך החג הפך לחג לאומי, ללא מאפיינים דתיים. סינטרקלאס – הדוד הנחמד שמגיע באמצע נובמבר בסירתו מספרד. הוא מגיע עם עוזריו הפיטים, שלאחרונה עלו לכותרות בכל עולם, בעקבות תלונות על מאפיינים גזעניים של הדמות.
כבר באוקטובר אפשר למצוא בסופרמרקטים ובחנויות עוגיות מתובלות (Pepernoten), אותיות שוקולד, מרציפן בשלל צורות ועוד דברי מתיקה. דמותו של סינטרקלאס ועוזריו מופיעים בכל מקום ושירי החג מושמעים בכל מקום.
אחד הדברים החשובים במסורת ההולנדית היא הערב האחרון של החג, שנערך ב-5 בדצמבר, ונקרא pakjesavond. ביום זה על-פי המסורת סינטרקלאס מעמיס את סוסו הלבן עם שקים מלאים מתנות. הוא יוצא למסור אותם לבתיהם של משפחות שנאספות סביב האח, ושרות לכבודו שירים.
בימים הקודמים לערב זה נוהגים הילדים להניח נעל ובה גזר או תפוח לסוסו של סינטרקלאס. בתמורה מניחים העוזרים שלו מתנה קטנה/ממתק. בבתים רבים ההשכמה של הילדים בשבועות האלה קלה הרבה יותר. הם סקרנים מאוד לדעת מה הושאר בנעל עבורם בלילה. בעבר, כשילדים לא התנהגו כראוי, הם היו מוצאים חתיכת פחם, שקית מלח או מקל בנעל, במקום סוכריות.
ערב המתנות
Sinterklaasavond או Pakjesavond, ליל ה- 5 בדצמבר, נחגג בדרך כלל עם המשפחה ו/או חברים. במשפחות רבות נערכת הגרלה מספר שבועות קודם עם שמות המשתתפים, כך שכל אחד יודע למי הוא נותן מתנה, ונקבע גובה הסכום שיושקע במתנות.
בערב החגיגי בני המשפחה/ החברים מתאספים סביב האש, או מול הטלוויזיה. הילדים שרים שירים לכבודו של סינטרקלאס. בן משפחה מבוגר אחד יקום להביא עוד עצי הסקה, ילך לשירותים או סתם יחליט לצאת לשאוף אויר. מיד אח”כ תשמע נקישה חזקה וצלצול פתאומי בדלת הכניסה, שיקפיצו את כל בני המשפחה. כשהילדים יגיעו לדלת הם ימצאו שק מתנות עמוס על סף הדלת. אצלנו תמיד היתה שכנה חביבה וזריזה, שהסכימה לבצע את התפקיד. היא היתה לוקחת את השק ממקום מוסכם שקבענו מראש, מצלצלת בדלת ובורחת. הילדים בטוחים שסינטרקלאס ועוזריו הניחו את השק, הם מספרים בהתרגשות לאדם שלצערו לא היה שם כשזה קרה. השק נגרר פנימה, אל מרכז ההתכנסות ופתיחת המתנות מתחילה לפי חוקי המשפחה. זה תמיד נעשה בדרך משעשעת.
כדי לסמן למי מיועדת המתנה מצורף חמשיר או שיר קצר המתאר את הנמען. על זה שלקח את המתנה לנסות להתאים את המתנה לבעליה. השירים מורכבים מאנקדוטות משעשעות על המקבל, ולפעמים כוללות משימות מצחיקות שעל מקבל המתנה לבצע לפני שיפתח את המתנה. המתנות או הסופריזה (Suprise) בשמם ההולנדי, הן לא מתנות רגילות שרוכשים ועוטפים בנייר עטיפה רגיל. בד”כ מושקעת מחשבה במתנה והרבה יצירתיות בהכנת האריזה למתנה, הכוללת הומור, אריזה שקשורה למקבל המתנה (אריזה בצורת כלי נגינה או דמות). פתיחת המתנות מלווה בהרבה צחוקים ודברי מתיקה, למחרת עפ”י המסורת חוזר סינטרקלאס וכל עוזריו לספרד, עד השנה הבאה.
את קערת ליל הסדר ומצה שמורה עבודת יד תוכלו להזמין דרך בית חב”ד לקהילה הישראלית המציע ערכות חג מיוחדות. תוכלו להזמין גם הגדה בעברית, באנגלית ובהולנדית, הגדה לילדים, מדריך לחג ועוד. 
מגוון הפעלות לילדים בסגנון איטלקי מדליק, תחרות תחפושות בשפה האיטלקית ועוד הרבה הפתעות שאי אפשר לגלות…
