שינוישלמיליםספורותבאתרהממשלההרשמיבענייןהחזרעלתשלוםגןהילדיםגורםלסערה. עם פרוץ משבר הקורונה וסגירת גני הילדים פרסמה ממשלת הולנד באתר הרשמי בקשה לכל ההורים להמשיך ולשלם את התשלום החודשי עבור גני הילדים תוך הבטחה כי כל ההורים יקבלו החזר מלא על תשלום זה (כפי שעדכנו בכתבה הקודמת בעניין). אולם תוך שבועות ספורים, ללא כל פרסום ממוקד בעניין, שונו מילים ספורות באתר שהעניקו משמעות חדשה להחלטה הראשונית. לפי המשמעות החדשה רק הורים בעלי הכנסה גבוהה פחות, שמקבלים בדרך כלל החזר מלא או חלקי מרשות המסים על תשלום גן הילדים, יקבלו גם את ההחזר אותו הם מקבלים בדרך כלל מרשות המסים וגם החזר נוסף מהמדינה שיכסה את העלות במלואה.
המשמעות היא שהורים בעלי הכנסה גבוהה יותר, שבדרך כלל אינם מקבלים החזר מרשות המסים ושילמו לגן על סמך הבטחת הממשלה, לא יקבלו החזר על תשלום זה. ההחלטה החדשה מעוררת סערה בקרב הורים ששילמו לגן בתום לב על סמך הבטחת הממשלה, אף כי הגן לא פעל, וכעת לא בטוח כי יקבלו את ההחזר המובטח.
הרקע המתבהר להחלטה החדשה הוא טכני במהותו. בשלב הראשון הבטיחה הממשלה להחזיר את התשלום לכל ההורים דרך הגן. בהמשך עלתה לדיון פנימי בנושא סוגיית הפגיעה בפרטיות של ההורים, מכיוון שבהחזר דרך הגן, ידע הגן את מצבו הכלכלי של כל הורה על ידי גובה ההחזר. מכיוון שתשלום דרך הגן ירד בינתיים מהפרק, ולרשות המסים אין כל קשר עם הורים אלו, ״איננו יודעים בדיוק מי הם אותם אנשים״, טוען דובר של משרד הרווחה בהתייחסו להורים שבדרך כלל אינם מקבלים החזר כלל מרשות המסים.
עורך הדין רוני אייזנמן ממשרד עורכי הדין Eisenmann & Ravestijn Advocaten שקיבל פניות רבות בנושא והעלה אותו לסדר היום הציבורי, צוטט בתגובה בכתבה שהתפרסה אתמול בנושא בעיתון Telegraaf: ״דבר אחד בטוח, כרגע אין הסדר ואני חושש שהוא גם לא יבוא. מדובר בפגיעה חמורה בעיקרון הוודאות המשפטית ובעיקרון השוויון המשפטי. בלתי מתקבל על הדעת שהורים אלו נמצאים בחוסר ודאות בזמן שהם פעלו לפי המלצת הממשלה והמשיכו לשלם לגן.״
ארגון ההורים BOinK פתח מוקד דיווח עבור הורים שקיבל מעל 700 פניות תוך יום וחצי.
במהלך החודש אמורה פעילות הגנים להתחדש. בתקופה הקרובה תצטרך הממשלה לקבל החלטה סופית בנוגע להחזר תשלום גן הילדים להורים שפעלו על פי הבטחתה ושילמו כמעט חודשיים עבור הגן ללא קבלת תמורה. במידה והממשלה תסרב לקיים את הבטחתה הראשונית, מבהיר עורך הדין אייזנמן כי קיימות דרכים משפטיות שונות לפעול בעניין, בהתבסס על החלטת הממשלה הראשונית.
צילומי מסך של הגרסה הראשונית והמשנית של החלטת הממשלה באתר הממשלה הרשמית. הגרסה הראשונית נמחקה בינתיים באופן מוחלט מהאתר ללא כל הסבר.
מתחילת התפרצות מגפת הקורונה בהולנד לפני כחודש נקטה ממשלת הולנד צעדים הדרגתיים למאבק במגפה, ואחד המשמעותיים בהם היה סגירת כל בתי הספר וגני הילדים ב-16 במרץ. רק ילדים ששני הוריהם עובדים במקצועות נדרשים (רופאים למשל) מורשים להגיע לגן תחת ההגדרה של ״טיפול חירום״ וזאת בתנאי שהם בריאים. הדבר יצר בהלה בקרב ההורים, שנבעה גם מחוסר הוודאות לגבי ההיבט הכלכלי של הצעד. קוראים פנו אלינו בשאלות הקשורות בכך ואנו פנינו לעו״ד רוני איינזמן ממשרד עו״ד Eisenmann & Ravestijn Advocaten שיעזור לנו לעשות סדר בדברים. נתמקד בשאלה המרכזית:
״הילד לא הולך לגן, האם אני חייב להמשיך ולשלם עבורו?״ הממשלה החליטה שכל ההורים יקבלו החזר כספי בגין התקופה שבין 16 במרץ ועד 6 באפריל. ההחזר הכספי מיועד לכלל האוכלוסייה, בין אם אלו הורים שנאלצו להשאיר את ילדיהם בבית או הורים שעובדים במקצועות נדרשים וילדיהם ממשיכים להגיע לגן מדי יום. החלטת הממשלה גורפת ומותאמת למדיניות שאותה תיאר ראש הממשלה מרק רוטה בנאומו. הוא הסביר אז כי שיתוק מוחלט של המדינה למשך תקופה ארוכה אינו מעשי ומשמעות הדבר כי יהיו לכך השלכות כלכליות.
נשארים רשומים בגן – ומשלמים ממשלת הולנד קוראת לכלל ציבור ההורים להמשיך לשלם את החשבוניות כרגיל, גם את החשבונית המלאה לחודש אפריל. ההחזר הרגיל יתקבל על פי שיטת ההחזר הרגילה יימשך דרך רשות המיסים (כפי שנעשה טרם מצב הקורונה)
הסכום המקסימלי להחזר עומד לשנת 2020 על סך של 8.17 יורו לשעה. ההפרש בין ההחזר הרגיל לסכום זה יוחזר דרך הגן (שיקבל את הסכום מהמדינה).
ההערכה היא כי בסוף חודש אפריל יוחזר ההפרש להורים.
מפסיקים את ההתקשרות עם הגן – ולא משלמים הורים שמעוניינים להפסיק את ההתקשרות עם הגן יוכלו לעשות זאת. אין חוק שבאמת מונע זאת. לא משנה מהי סיבת הביטול (בין אם מדובר בעזיבת הולנד או אי הגעה בשל המצב הנוכחי) דעו כי הממשלה לא תומכת בזה. ברגע שתעשו זאת על פי חוק אתם מוותרים על מקום הילד בגן, ולכן הגן אינו מחויב לשמור על המקום עבור הילד. בבוא העת, אם תרצו לשוב לגן, תיכנסו לרשימת ההמתנה הרגילה.
עליכם לבדוק מהו סוג החוזה שיש לכם עם הגן. ברוב החוזים יש תקופת הודעה מראש על העזיבה. מומלץ לפעול בהתאם לחוזה. את התשלום על תקופת ההודעה מראש עליכם לשלם. ולכן, אם אתם בכל מקרה מתכננים להוציא את ילדכם מהגן, רצוי שלא להמתין כי כל יום נכנס לזמן ההודעה מראש.
הפסקת התשלומים באופן מיידי מכיוון שהגן לא יכול לעמוד בהתחייבות החוזית שלו, יש מקום לבטל באופן מיידי את התשלומים.
במקרה זה, הגן אינו יכול לעמוד בהתחייבותו החוזית אל ההורים (כנותן השירות). לכן אין צורך לקחת בחשבון את תקופת ההודעה מראש על סיום החוזה. כל עוד בחוזה מול הגן לא מצויין כי תקופת ההודעה מראש על סיום החוזה תקפה גם במקרים בהם הגן לא יכול לעמוד בהתחייבות החוזית שלו בגלל נסיבות חיצוניות שלא באשמתו. באם ההורים חתמו על סעיף כזה, הם לכאורה נתנו זכות זו לגן.
הדברים הנ״ל בסיסיים ומותאמים לכל עסק שאינו יכול להגן על עצמו עם חוזה שנחתם מראש עם סעיפי הגנה. כל עסק שאינו מסוגל לתת שירות, הלקוח אינו מחויב לשלם. כאמור, המדינה נמנעת מלפרסם זאת בפירוש מכיוון שהיא מבקשת להגן גם על העסקים מסכנת קריסה.
הדיון סביב גני הילדים הוא אחד מתוך סוגיות רבות שמעלות שאלות לנוכח השינוי במצב. דאצ׳טאון מציע לכם להשתתף ב״קפה משפטי״, פינה חדשה שהקמנו במסגרת התמיכה בקהילה בתקופה זו ובעזרת משרד עו״ד
Eisenmann & Ravestijn Advocaten. המשפטן רועי בנט יתארח בדף הפייסבוק של דאצ׳טאון למפגש לייב ביום חמישי, 2 באפריל, בשעה 20:00 בערב. נושא המפגש: ערב מידע בנוגע לעסקים עצמאיים בזמן המשבר.
מפגשים נוספים יתקיימו בהמשך, כמו כן נפרסם מועד נוסף במהלך השבוע בו ניתן להעלות שאלות ישירות לשיחה עם המשפטן רועי בנט.
בין אם אתם עסקים זעירים, שכירים או מעסיקים אתם מוזמנים לשלוח אלינו שאלות דרך הפייסבוק או למייל dutchtownmagazine@gmail.com.
אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים שאני אתהלך בדרכי הביתה ,בשש מעלות, דרך פארק קסום עם ברבורים, כשמעליי נושרים באיטיות עלי שלכת כתומים מהעצים ונערמים בצדי השביל, יחד עם תינוקת בעגלה וטודלרית קטנה על ״לופ פיטס״ ואשיר בקול גבוה שירי חנוכה כנראה שהייתי צוחקת לכם בפרצוף ושואלת אתכם מאיזה סרט מצויר הקרצתם את זה.
אפילו הייתי מאמינה לכם יותר אם היה מדובר בשירי כריסמס. זה הרי מסתדר טוב עם הפריים.
אני בת להורים שעלו לארץ בשנות ה-70, לא באה מבית דתי והקשר שלי לחגים ישראליים הוא כי נולדתי וגדלתי בישראל, המנהגים היו שם מסביבי וצרכתי אותם באופן פסיבי. קצת כמו לשמוע שלמה ארצי כי זה מתנגן בגלגל״צ.
בגנים – אלבום התמונות של הוריי מפוצץ בתמונות מצהיבות מהילדות שלי בחגים. למשל בתחפושת בלרינה מאופרת בהגזמה, עומדת די בשוק ומחבקת טנא בשתי ידיי או עם כתר מבריסטול על הראש שמודבק עליו נר חנוכה בוער.
בבית או אצל הדודים – מה שתמיד היה מלווה בלחץ, מה לובשים? מה מכינים? מי יגיע? ומה נביא לחג? והכי כיף זה הדרך חזרה הביתה, השנייה הזאת שיושבים באוטו ויש שקט ואז מישהו אחד מתחיל לשחרר ריכולון קטן ואיתו משתחררים כל הסוגרים וצולבים את כולם בלי להשאיר אף אחד בחוץ. באהבה רבה כמובן, כי ככה זה משפחה ישראלית.
אווירת החג תקפה אותי גם בבתי הספר – אם זה הקישוטים במסדרונות, הטקסים המפדחים או החופשים שחיכיתי להם כאילו זה היה הדבר היחיד שחייתי בשבילו.
ובבסיס – כי סוף סוף אוכלים סופגניה עם ריבה מלאה בשמן ולא רק שמן ואחר כך כשגדלתי, בסביבות גיל 20, חלפו החגים מעל ראשי, אין כל כך זמן, החופשים מתקצרים ופתאום רק המסיבות והחגיגות מעניינות אותי.
לאט לאט הלווין הופך להיות החג האהוב עלי, כריסטמס שובה אותי בקסמיו וניו יירז נהיה אטרקטיבי משנה לשנה. בקיצור העולם נפתח, ג׳יזס קם לתחיה וגם אני אחרי כמה דרינקים מתחילה ללכת על המים.
וככה העברתי את כל שנות העשרים שלי בחודש דצמבר, בטיסות לחו״ל, טיולים לנצרת, מסיבות סילסבסטר בדירות תלאביביות מתפוררות, ואיך לא – בשופינג המוני כי זו בעצם מטרת החגים. עם הזמן החגים היהודיים הפכו למפגשים משפחתיים והתעדכנויות לגבי חיי הבני דודים שלא ראיתי שנה בערך.
וכך היה עד שעברנו להולנד, לפני שלוש וחצי שנים, זוג בלי ילדים שמשאיר את אליהו הנביא מאחור ומקבל באהבה רבה את סנטה. ואיך אפשר שלא להתאהב?
א. הוא לבוש באדום אז קשה לפספס אותו. לי עד היום אין מושג איך אליהו הנביא נראה, מעולם לא ראיתי אותו ומבחינתי הוא יושב על הסקאלה עם פיית השיניים שלפחות היא מביאה מתנות אבל הוא סתם בא, שותה לך מהיין והולך בלי להשאיר זכר.
ב. כי כבר בתחילת נובמבר כל הרחובות מתמלאים מנורות כריסמס מרהיבות, החנויות מקושטות בפתיתי שלג ומדבקות ענק של תחילת הסיילים. מותגי האוכל מוציאים מהדורות מיוחדות לכריסטמס והקראודנוטן מגיח לו בכל פינה.
ג. כל החברים שלי בהולנד, שהם בעצם המשפחה שלי פה, מדברים על זה. כולם נוצרים, נרגשים ומתכננים איך ההורים שלהם יבואו מברצלונה או צרפת ושבוע אחרי הם יסעו אליהם ואיך הם קישטו את העץ והמתנות שהם קונים לילדים וכו’ וכו’…
הכי מרגש בעולם אבל מרוב היי מטורף של חגים שכחתי שזה לא החג שלי בכלל. אני לא הולכת לראות אותם או לדבר איתם חודש שלם עכשיו. ממש סצינת ״שכחו אותי בבית״.
בזמן שכולם עושים תוכניות לחגים, מדברים על סוגי עצים, תולים מנורות בחלונות הבתים, שולחים כרטיסי ברכה, מזמינים את המשפחה וחיים להם בסרט אמריקאי נוצץ אני מסתכלת על כל זה מרחוק והולכת הביתה לשבת לבד בחושך, עם חנוכייה, אוליבולן מהלידל וכמה סביבונים. יאאיי…
האמת זו תקופה באמת מוזרה, מלאה ברגשות, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות ועוד יותר מתבלבלת כשסנט ניקולאס נכנס לתמונה. יש לנו שתי בנות שנולדו פה, הולכות לגן הולנדי, חוזרת משם לבושות כמו זוורטה פיט ומדקלמות מחרוזת שירי סינטרקלאס. מאיפה הגעת פתאום אלוהים ישמור??? בספינה מספרד, סבבה, אבל עד לפני שלוש שנים לא שמעתי על קיומך ועכשיו אני מוצאת את עצמי נדחקת בשורה ראשונה, עם המשפחה שלי, בין אלפי ילדים הולנדים במרכז העיר ומנופפת לך לשלום בזמן שאתה עובר עם הסוס הלבן שלך והעבדים השחורים שמרקדים מסביבך זורקים עלינו פייפרנוטן. ואט דה פאק איז האפן טו מי?
לא יודעת, עוד לא הספקתי לעכל אותו.
אז שבתי לי לאזור הנוחות שלי, מי היה מאמין, והתחברתי שוב לחנוכה כי זה מה שאני באמת מכירה. אני מלמדת אותן את השירים בעברית והמנהגים של החג. גם אם החגיגה לא תהיה גדולה ורועשת, בלי ים מתנות ומשפחתיות המונית אבל לפחות אמא שלי תבוא אלינו מהארץ למלא קצת את החסך ובסילבסטר נתחפף לחופשת מולדת לקבל קצת אהבה. גם ככה קר פה רצח ותל-אביב, רק לשמוע את השם של העיר הזאת עושה לי נעים.
חג שמח!
*האיור בכותרת הוא מעשה ידיה של נטלי. אפשר להתרשם מעיצובים נוספים באתר שלה
ארבעה חודשים חלפו להם מהר והגיע זמני להיפרד מהולנד, לפחות לעת עתה.
איזו מדינה… אני מרגישה שפיתחתי סוג של מערכת יחסים עם הולנד, על נופיה, עריה, תעלותיה ואנשיה. האמת היא שבהתחלה לא כל כך ידעתי לאן אני מגיעה. לא שמעתי הרבה על הולנד לפני כן, אולי ידעתי מה שהישראלי הממוצע יודע – אנה פרנק, לגליזציה, טחנות רוח, צ’יפס ואופניים. אבל כבר מהיום הראשון גיליתי שיש בה הרבה יותר, בהולנד, או בעצם בליידן כנציגת הולנד. ראשית כבשו אותי השקט והרוגע. הרגשתי איך לאט לאט אני מדברת יותר בשקט, מתנהלת יותר ברוגע, הרבה בזכות הסביבה הירוקה, התעלות וההתנהגות של האנשים המקומיים. מהר מאוד גם גיליתי שהולנד היא מקום מעולה לסטודנטים ובפרט לכאלה שמגיעים ממקומות אחרים. כל ההולנדים דוברים אנגלית, קל להתמצא ולהיעזר בסביבה או בצוות האוניברסיטה וקל להכיר אנשים שונים ומעניינים. שלא לדבר על ההתניידות באופניים, שהיא חסכונית, פשוטה ועצמאית – מושלמת לסטודנטים.
לאורך התקופה לא היה כמעט יום שבו לא תהיתי איך באמת נראים החיים כאן. אין ספק שהרגשתי מקומית במידה מסוימת ולכן חשתי את אורח החיים המקומי, אבל בכל זאת חשבתי הרבה על מי שגדל במדינה הזאת, איזו ילדות הייתה לו, מהם הזכרונות שלו, מה מסמל בשבילו בית. איך נראים חיי ההורים ההולנדים, חיי המשפחה, הערכים והחינוך. אולי זה לא יחדש לכם שמהצד, ובמיוחד מעיניים ישראליות שרגילות לסביבה שונה מכל כך הרבה בחינות, החיים בהולנד נראו לא רעים בכלל. הנושא הזה עלה פעמים רבות בשיחות בין סטודנטים ישראלים שלמדו איתי בליידן. הרבה מהם לא פסלו את האפשרות להישאר או לחזור ללמוד, לעבוד ולפתח חיים אישיים בהולנד או במדינות אירופאיות דומות. כמובן שהאופציה הזאת פתוחה יותר לבעלי דרכון אירופי (ואני לא נמנית עמם) אבל בעולם הגלובלי שלנו כמעט הכל אפשרי. השיחות האלה גם גרמו לי לתהות, האם החיים במדינת ישראל הם האידיאליים עבורי? אין ספק שאני מאוד מתגעגעת ורוצה בשלב זה לחזור לארץ, אבל האם מדינת ישראל יפה יותר מרחוק, כשמתגעגעים אליה ואל כל הטוב שבה, אבל לא באמת חווים את הקשיים שמלווים בטוב הזה? מצד שני, האם אני מוכנה להיות רחוקה מהמשפחה, החברים, השפה, המוזיקה, האוכל, רחובותיה של תל אביב או נופיה של הכנרת?
רבים מהקוראים של הבלוג הזה עשו את הבחירה הזאת ומיקמו את מרכז חייהם בהולנד. לכן, וגם למען סיכום של מספר מסקנות שהגעתי אליהן במהלך החודשים האחרונים, הייתי רוצה להקדיש את הפוסט האחרון ל”מה זה להיות ישראלי (טרי) בהולנד”. אלו הרשמים שאספתי במהלך ארבעת החודשים האחרונים, אשמח אם יש לקוראים אנקדוטות נוספות לחלוק. אז נתחיל. קודם כל, אולי הדבר הראשון שישראלי שמגיע להולנד צריך להתמודד איתו זה השימוש הכמעט מוחלט באופניים. להיות ישראלי בהולנד זה להשיג אופניים מחבר של חבר שמכיר מישהו, לרכוב ולהיזכר בכבישים הריקים ביום כיפור, להתלהב כשמתחילים לרכוב עם יד אחת ואז גם בלי ידיים בכלל (אני לא הגעתי לזה).
לרכוב בלי ידיים? לא הגעתי לזה
להיות ישראלי טרי בהולנד זה להתלהב מהמחירים בסופר, לקנות המון דברים לא מאוד חיוניים (לדוגא שלל רטבים אסיאתים שאין בארץ או מגוון תיונים) ועדיין לסיים עם חשבון של 30 יורו. להיות ישראלי בהולנד זה להיות הבן אדם היחיד שקונה בסופר גבינת פטה יוונית.
להיות ישראלי בהולנד זה לשמוח שהרכבת מתעכבת כי הגעת לתחנה דקה לפני הזמן המקורי שלה, ללכת לקנות קפה ברוגע, לעלות לרציף ולראות שהרכבת לא באמת איחרה בעשר דקות כמו שכתבו, אלא בחמש דקות והיא כבר יצאה לדרכה (אז למה אתם לא מחכים את כל העשר דקות או כותבים פחות זמן?!).
אולי החוויות התרבותיות המעניינות ביותר היו במעונות בהם גרתי עם עוד תשעה הולנדים. אז, להיות ישראלי שגר בדירה של הולנדים זה קודם כל להיות היחיד שלא מנגב כלים אלא מניח אותם לייבוש (מה שגם קצת מעצבן את ההולנדים). זה להיות השותפה היחידה שמכינה ארוחת צהריים גדולה (אורז, קציצות, שניצלים ועוד אוכל שהתגעגעתי אליו) ולספוג את מבטי הפליאה של השותפים, שהולכים וחוזרים מהמטבח עם טוסטים או סנדוויצ’ים משעממים בצלחת. הסקרנים ביניהם גם מידי פעם שאלו מה אני מכינה וביקשו לטעום. להיות שותפה ישראלית של הולנדים זה גם להיות בחדר אחר הצהריים ולשמוע רשרושי סירים ומחבתות במטבח בשעה חמש או שש כי כולם מכינים ארוחת ערב, ואז להגיע בשעה שמונה למטבח וליהנות מארוחת ערב שקטה בשעה הגיונית.
להיות ישראלי בהולנד זה להתלונן על מזג האוויר (אבל זה בעצם גם כל ההולנדים), לשים לב איך כל כמה שבועות נוסף אלמנט חורף נוסף, ולחשוב כל פעם שכבר הגעת לשיא.
להיות ישראלי בהולנד זה לקום בחורף בשמונה בבוקר ולגלות (ובפעם הראשונה זה נורא) שחשוך בחוץ כמו אמצע הלילה, להתארגן עם אור דולק בחדר ולצאת בחושך ובקור, ולהודות לאורות הכריסמס ולעצים המקושטים שמאירים ומשמחים קצת את הדרך.
לפחות העצים האירו את דרכי בשמונה בבוקר
להיות ישראלי בהולנד זה לשמוע גלגל”צ באינטרנט וליהנות קצת מהשפה ומהשירים, ואז להיבהל מהמוזיקה שגלגל”צ משמיעים ולהעביר לפלייליסט ישראלי ביוטיוב.
להיות ישראלי בהולנד זה להתלהב וליהנות מהרבה מאוד דברים, אבל בו בזמן גם להשוות הכל לארץ ולרוב (זה דועך בהדרגה) לקבוע שבארץ יותר טוב – השירות במסעדות, הטכנולוגיה, האוכל, יחסי החברה ועוד. בכל זאת תהליך התרגלות טבעי.
כמו שציינתי, אשמח לשמוע מכם על רעיונות או רשמים נוספים. ובנימה אופטימית זו, אפרד מכם ומהולנד המקסימה לשלום, עד הפעם הבאה…
עכשיו אפשר להתחיל. אני מציינת כבר שלושה שבועות בעיר ליידן, מקום שבאמת הפתיע אותי ביופיו ובקסמיו. ואיך אפשר שלא? אחרי שלל סידורים, הכנות, בירוקרטיה והתרוצצויות לרוב, הייתה לי נחיתה רכה למזג אוויר חם יותר מבירושלים שממנה אני מגיעה, תעלות נוצצות בכל פינה ומגוון סטודנטים שמחים וחברותיים.
נחיתה רכה, ובכל זאת הלם תרבות קל, כפי שחזה השלט של בנק ING שקידם את פניי בשדה התעופה: Culture shock, here I come. ובכן, הדבר הראשון שתפס את עיני בעיר הזאת הוא ריבוי חלונות הבתים חסרי הווילונות, שמהם נשקפות דירות קטנות וחמודות, רובן מעוצבות בצורה חמימה וביתית למדי. מפתיע עד כמה החשיפה הזו מקובלת, אפילו בשעות הלילה ניתן לראות דירות ריקות, זוג מחובק שרואה טלוויזיה או אנשים מבוגרים קוראים לצד מנורה. הדירות האלה עוררו בי תערובת של תחושות אי נוחות לצד תחושות של חום וגעגועים למשפחה, לחבר ולחברים שהשארתי בבית. מה שלא ממש הקל על ההתמודדות עם השינוי הזה שבחרתי לעשות בחיי, לצאת לחילופי סטודנטים בהולנד.
השלט שקיבל את פניי בשדה התעופה. הבנק צדקהכל פתוח. עורר בי אי-נוחות לצד געגוע
ואיך אפשר שלא לכתוב על ההתרשמות מההולנדים. לפחות מנקודת המבט שלי אפשר לחלק אותם לסטודנטים וללא-סטודנטים. מבחינת הלא-סטודנטים, עד כה רוב האנשים שפגשתי היו מקסימים, מאוד אדיבים ומסבירי פנים. בנוגע לסטודנטים ההולנדים, נדמה לי לפעמים שהם יותר ישראלים מאשר אירופאים. הם התברכו בלא מעט Hutzpa – מפריעים בשיעורים, מתארגנים לפני שהמרצה מסיים לדבר ומאוד ישירים בדיבורם. יש להם גם סרקזם קצת מוזר, לדוגמא, כשאמרתי לאחת השותפות שלי שאשמח לבלות איתה היא אמרה “טוב, עכשיו כשביקשת אין לי ממש ברירה..”. השאירה אותי קצת חסרת מילים. הרבה מהסטודנטים הבין-לאומיים חושבים שהסטודנטים ההולנדים לא נחמדים (או להגדרתם Rude), אבל אני חושבת שיהיה אפשר להסתדר איתם. הנה, עוד אופטימיות להמשך.
ואם כבר עסקתי בסטודנטים בין לאומיים, אז כמובן שפגשתי לא מעט מהם. במסגרת שבוע האוריינטציה שארגנה הרשת לסטודנטים בין-לאומיים התמזגנו לחבורה שכוללת שני אוסטרלים, גרמניה, הולנדית-סקוטית, איטלקיה, יווניה וישראלית (אנוכי). האמת שקצת הופתעתי לגלות שהבין-לאומיות היא בעצם “בין-מערביות”, ורוב הסטודנטים שמגיעים לכאן הם מאירופה או אוסטרליה (באופן מפתיע עוד לא פגשתי אמריקאים). כך שההבדלים בינינו לא מאוד גדולים, לטוב ולרע. בכל זאת אני תמיד שמחה להכיר אנשים מרחבי העולם, לשמוע על אורח החיים שלהם ולהבין שבסוף כולנו אותו הדבר. לא אשקר אם אגיד ששמחתי שלא הפנו כלפיי ביקורת בנוגע ישראל, לפחות לא בהתחלה (והאמת שעדיין לא). לא שיש לי בעיה עם ביקורת, נהפוך הוא, אבל מניסיון עבר זה לא כל כך נעים כשהמילה הראשונה שבן אדם אומר לך זה “ג’נוסייד” (אכן קרה).
זהו בינתיים. בפוסט הבא – רשמים ראשונים מהקולינריה ההולנדית, מפגשים לא צפויים באוניברסיטה, ו… אמסטרדם.
שמתם לב שבארץ כשהילדים יוצאים לחופשה זה בגלל החגים, ובהולנד זה בגלל העונות? חופשת אביב, קיץ, סתיו. אין צורך בסיבה מהותית כמו חג, אוכל וקניות מרובות, פשוט חוגגים את הפריחה, ההתחדשות, הטלאים שנולדו והצבעונים שפרחו, אחר כך את העלים שנשרו והעצים הערומים (או בעיקר בורחים לחופשה בת שבוע למקום חמים…).
ואם כל זאת, עונות זה דבר חמקמק…הרי אביב זה ימים ארוכים, ירוקים ובהירים,לא? אז איך משתלבת לה הסופה המטורפת בחוץ, הגשם שלא פוסק והאפור ב50 גוונים? קיץ זה שמש וחופש ובגדים קצרים? או מגפי גשם ופונצ’ו מפלסטיק?
חברה מהארץ שלחה לי לפני כמה ימים הודעה, הם רוצים להגיע להולנד באוגוסט, והיא מחפשת המלצות. ההודעה שלי חזרה היתה קצרה: “אל תגיעו באוגוסט להולנד. למה לכם? לגשם? לרוח?”. “אבל זה קיץ” ענתה לי מעברו השני, אי שם בישראל רווית הלחות… כן ,כן קיץ הולנדי.
אז מבטיחים פה ושם כמה ימים של שמש וחום, ולכבודם אני רוצה לספק לכם מתכון כיפי וקליל למאפה גבינה. יתאים בדיוק לשולחן החג של שבועות. בעקבות המתכון הזה ועוד כמה מוצלחים אחרים הפכתי למכורה של האתר המדהים של אפרת ליכטנשטט (אז מה את עושה כל היום?). כל מתכון שניסיתי היה מדויק להפליא והתוצאות יצאו נפלאות. אתר מומלץ מאד לחובבי צילום מזון, אפיה, בישול ודברים יפים באופן כללי.
מאפה גבינות וקישואים כפרי
מהאתר אז מה את עושה כל היום, בשינויים מזעריים שלי
חומרים:
¼ 1 כוסות קמח
מעט מלח
100 גרם חמאה קרה מאד חתוכה לקוביות
¼ כוס יוגורט יווני או שמנת חמוצה
2 כפיות מיץ לימון
¼ כוס מים קרים
1 קישוא גדול פרוס לפרוסות (לא דקות מידי)
1 שן שום כתושה
1 כף שמן זית
½ כוס ריקוטה
½ כוס גבינה צהובה חריפה (מה שאוהבים העיקר עם הרבה טעם) מגורדת
100 גרם פטה
לפני האפייה: ביצה טרופה, צנוברים וקצח/שומשום
אופן ההכנה:
תחילה הבצק. במעבד מזון נניח את הקמח המלח והחמאה ונעבד בפולסים קצרים לקבלת פרורים (עיבוד יתר יפגע במרקם הבצק אז שימו לב).
בקערה קטנה נערבב: יוגורט, מיץ לימון ומים. נוסיף לפירורים ונעבד קצרות רק עד לקבלת גוש בצק.
יוצרים כדור בצק, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לכשעה.
בזמן קירור הבצק נכין את הקישואים. נפרוס אותם ונניח על גבי מגבת נייר, נפזר עליהן מעט מלח וניתן להן להגיר נוזלים ומרירות. (בערך ½ שעה). לאחר מכן נייבש בעדינות בעזרת מגבת נייר.
בקערה נפרדת מניחים את הגבינות (ריקוטה,צהובה, פטה מפוררת), ½ כף שמן ו ½ שן שום. מוסיפים מעט פלפל שחור ומערבבים הכל היטב.
הרכבה
מחממים תנור ל180 מעלות.
על משטח עבודה מקומח מרדדים את הבצק לעלה בקוטר 30 ס”מ בערך. באמצעות מערוך (להניח עליו בעדינות את הבצק) מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מורחים את תערובת הגבינות במרכז ומשאירים שוליים של 5-6 ס”מ. מניחים את הקישואים בצורה דקורטיבית מעל הגבינות ומטפטפים את יתרת השמן והשום. סוגרים את הבצק על הקישואים בקיפולים גסים. מפזרים מעל צנוברים ומורחים את שולי הבצק בביצה טרופה. מפזרים מעל קצח/שומשום.
אופים 30-40 דקות עד שהמאפה מקבל צבע זהוב.
ולמי שחייב אבל חייב מתכון פשוט וקל לעוגת גבינה לחג, משהו שישתלב מעולה עם הטעמים המקומיים, של ספקולס, יש את המתכון המנצח הזה של עוגת עוגיות ומסקרפונה של חן שוקרון מהאתר מתוקים שלי. להלן המתכון עם מעט שינויים והתאמות שלי.
עוגת ביסקוויטים ומסקרפונה מצוינת
תבנית קוטר 20
למלית:
250 מ”ל שמנת מתוקה להקצפה
250 גרם גבינת מסקרפונה
40 גרם (4 כפות) אבקת סוכר
30 מ”ל ליקר קפה
1 כפית אבקת קפה נמס
לשכבות:
250 גרם עוגיות ספקולס
לעיטור (לא חובה):
כל חטיף שוקולדי קטן או שוקולד מגורד או מעט קקאו
מקציפים במיקסר את כל חומרי המלית כדקה במהירות נמוכה, ואז מגבירים מהירות ומקציפים עד לקבלת קרם יציב מאד.
מרפדים את תחתית התבנית בנייר אפיה. על גבי הנייר מסדרים שכבה של עוגיות. אם לא הכל מתמלא אז ממלאים בשברים קטנים של עוגיות. הבסיס צריך להיות מלא. מניחים רבע מכמות הקרם ומיישרים. מניחים שכבת עוגיות נוספת. הפעם אין צורך למלא רווחים בין העוגיות. שוב קרם. וכך חוזרים על הפעולה עד שנותרנו עם שכבת קרם עליונה. מיישרים אותה יפה מכסים בניילון נצמד ומכניסים ללילה למקרר. לפני ההגשה מקשטים בשוקולד.
חגיגות פורים זה לא תמיד שמח – חסידיו של הרב אליעזר ברלנד (הנמצא בהולנד בעקבות החקירה המתנהלת נגדו בארץ) גורשו מהפארק בו הם שהו לאחר שגרמו להרבה רעש והפריעו לתושבים ביום חמישי (05.04). 250 החסידים אמורים לפנות את הפארק עד יום שני (09.03).
הזאבים לא נראו בהולנד זה 150 שנה, אך ביום שבת (07.03) נצפה זאב בתוך גבולות הולנד, קרוב לגבול הגרמני. הזאב אמנם חיה מוגנת, אך הרשויות ההולנדיות ממליצות לשמור על מרחק מהחיות, מכיוון שחית פרא עלולה לתקוף.
זה לא חדש שהרכבות ההולנדיות מאחרות – כל פעם יש סיבה אחרת, יותר מדי עלים על המסילות, בעיה בתכנה, גנבת נחושת, וכד’. אך בלילה של חמישי (05.03) ושישי (06.03) נוסע ברכבת משדה התעופה סכיפהול לעיירה סמוכה חצה את כל הגבולות ותקף כרטיסנית בסוף משמרת הלילה שלה. הכרטיסנית אושפזה בבית החולים עם סדקים בגולגולת. החשוד בן 26, ללא שום אישור שהיה או מסמך מזהה, נעצר באותו ערב בתחנת הרכבת. השערורייה הובילה לגינוי חריף מצד משרד התחבורה ולמחרת בערב הפגינו עובדי שרות הרכבות ההולנדי על מסילות הרכבת ובכוונה עיקבו רכבות בזמן שעת העומס. לאות תמיכה ומתוך רצון לעשות משהו בעניין היחס לעובדי הרכבות, סטונדט הולנדי בן 19 יזם והקים אתר אינטרנט הקורא לכבד את עובדי שירות הרכבות – http://www.respectvoorns.nl, שם ניתן לחתום על עצומה שתומכת בהם, נכון לכתיבה זו 2527 אנשים חתמו על העצומה.
הסטודנטים עדיין מבוצרים בבית הבתולות באמסטרדם. המשא ומתן בין הסטודנטים לאוניברסיטה נכשל, ביום חמישי (05.03) והאולטימאטום שהוצב לסטודנטים לפנות את הבניין פג ביום שישי, אך באותו יום החליטו המורים של האוניברסיטה להאריכו ליום שני.
ביום רביעי (04.03) פורסמה כתבה על הבעיות של מורים להיסטוריה בהולנד – מלחמת העולם השניה מהווה נושא רגיש להרבה תלמידים מתרבויות מוסלמיות. אחד המרואיינים לכתבה סיפר שכאשר הוא מספר לתלמידיו המוסלמים על השואה, הם אומרים שהם אמנם יכתבו את מה שהוא סיפר להם במבחן, אבל הוא “מצדד ביהודים”.
תמונה מתוך: www.ibtimes.co.uk
ב- 18 לפברואר היה משחק כדורגל שהשיג כותרות – אך לא מהסוג הטוב – גם באיטליה וגם בהולנד. מועדון Feyenoord מרוטרדאם שיחק ברומא, והפסיד2-1. בעקבות ההפסד פרצו מהומות ברחובות רומא. במהלך המהומות הושחתה מזרקת בארקאציה (Barcaccia) שנבנתה במאה ה-17 ושופצה לאחרונה. ביום חמישי (05.03) פורסם דו”ח מבית עיריית רומא, שבו הוערך הנזק שנגרם במהומות – בערך 8.2 מיליון יורו.
שלשום (א’) התקיים יריד אוכל מיוחד בבית הספר הבינלאומי ISA שהכנסותיו מוקדשות לתרומה לנזקקים. בבית הספר לומדים ילדים מתשע מדינות שונות שהקימו גם הם דוכנים והכל למען גיוס כספים לנזקקים.
החורף אמנם טרם הגיע להולנד במלוא עוזו, אך ירידי חורף ודוכני כריסטמס על קישוטיהם השונים כבר החלו לצוץ במקומות מרכזיים בערים השונות. במקביל, קיים שלשום (א’) בית הספר הבינלאומי באמסטרדם (ISA) שוק אוכל במסגרת יריד החורף. האירוע מאורגן בהתנדבות ומתרומות ומתמקד במכירת בגדים וצעצועים “יד שנייה”, דוכני אומנות לילדים, מתקני ספורט ואיך לא מגוון דוכני אוכל שונים המייצגים את התרבויות השונות והעמים השונים בבית הספר.
באופן “מפתיע” התמקד הדוכן הישראלי בטיגון ומכירת פלאפל כמייצג תרבותי של מדינת ישראל. הילדים הבוגרים וההורים הם שחותכים, מטגנים ומוכרים את מנות הפלאפל בהכנה עצמית. הכניסה עולה סכום סמלי של 2.5 יורו למבוגר ו- 2.3 יורו לילד. ההכנסות מכל הדוכנים משמשות כתרומה לנזקקים, כל דוכן בוחר את הארגון שלו הוא בוחר להקדיש את התרומות. בשנים קודמות בחרה הקהילה הישראלית לתרום את הכנסותיה לקרן לשיקום יער פארק הכרמל (לאחר השריפה בכרמל) וכן לעמותה המממנת ניתוחי שפה שסועה לילדים חסרי אמצעים.
פלאפל / הדוכן הישראלי
בבית הספר הבינלאומי באמסטרדם חברות כ-20 משפחות ישראליות ולצידן לומדים ילדים ממדינות אחרות על פני הגלובוס: גרמניה, קוריאה, יפן, הודו, פורטוגל, ברזיל, סין ובריטניה. שפת הלימוד בבית הספר הבינלאומי היא אנגלית כשפת אם ושכר הלימוד השנתי גבוה ונע בין 15 אלף יורו לילדי הגן ומאמיר לפי הגיל עד ל- 17 אלף יורו לשנה. מאחר ומדובר בבית ספר פרטי לומדים בו בעיקר ילדי מהגרי עבודה של חברות בינלאומיות. כ- 40 משפחות ישראליות נוספות צפויות להגיע לבית הספר בשנה הבאה.
ענת קרלינסקי, אם לשתי בנות (9, 12) שלומדות בבית הספר מספרת: “אנחנו גרים כעשר שנים בהולנד והחברה של בעלי דואגת עבורינו למימון שכר הלימוד. במסגרת היריד בחרנו להכין אוכל ישראלי, בעיקר פלאפל. אחד ההורים מכין את העיסה, הורה אחר מטגן, אחר שוטף כלים וכן הלאה”.
הנציגות הישראלית כללה גם את שבט הצופים הישראלי בהולנד, דוכן קוסמטיקה טבעית, מאכלים ישראלים מבושלים וציירת מדיטטיבית המציירת תוך כדי מדיצטיה והלקוח אינו יודע איזה ציור יקבל בסוף.
נציגות ישראלית ביריד
שרון פרס אם לשלושה ילדים הלומדים בבית הספר מסבירה את היתרונות של בית הספר הבינלאומי על פני בתי ספר אחרים: “בית הספר הצטייר כמקום ייחודי בו ישנן שיטות הוראה מתקדמות המתקיימות באוירה בינלאומית סבלנית. באופן אישי, אני יכולה לומר שלאחר חמש שנים אנחנו בהחלט מרגישים שבית הספר מקיים את הבטחותיו ואף הרבה הרבה מעבר. כחלק מהפעילות הענפה שמקיים ועד הורי בית הספר מתקיימות פעילויות רבות לשימור הצביון הקהילתי התרבותי של הילדים והקשר עם ארצות מוצאם. האירוע הזה הוא אחד מהם”.בדומה לחשיבה הישראלית של בחירת מאכל מנצח, גם בדוכן היפני בחרו להציג את “הפלאפל שלהם”, הלא הוא הסושי כמובן. לא רחוק מהם, בדוכן הפורטוגזי בחרו למכור בעיקר “פינגר-פוד”, מנות קטנות של פשטידות עוף, אמפנדס למיניהם, מגוון קינוחים מתוקים ומיץ ברזילאי מסורתי בשם – גוראנה (Guaraná) לדברי כריסטינה ביספו, נציגת הקהילה ואם לשתי בנות (16,13) בבית הספר “המאכלים שבחרנו מסמלים את התרבות שלנו, והמשקה הוא הפופולארי ביותר בברזיל ועשוי מפירות יער ברזילאיים”.
סושי להמונים אמפנדאסמשקה ברזילאי מסורתי מפירות יער
פעילויות נוספות שמקיים בית הספר במשך השנה:
* בחודש פברואר מתקיים global village day שהוא יום פעילות משותפתובו נערכת תערוכה בינלאומית של קהילות בית הספר בעולם. הילדים כולם מייצגים את המדינות מהן הגיעו בתהלוכה חגיגית. בהמשך ״מבקרים״ ילדי החטיבה היסודית במדינות שונות בעולם ומשתתפים בפעילות ייחודית למדינות האלו.
* בחודש נובמבר מתקיים בבית הספר פסטיבל האורות בו נערכת תערוכה ופעילות בנושא חגים הקשורים לאור המתקיימים בעולם בעונה זו של השנה. הקהילה הישראלית מדריכה כל שנה כ- 600 תלמידים מבית הספר היסודי בנושא חנוכה במקביל לקהילה ההודית, ההולנדית והאיטלקית.
קצת לפני שהתחלתי את הלימודים פה (בהולנד), חבר שלי (ההולנדי) תפס אותי לשיחה קצרה אך חשובה. “דניאל,” הוא אמר בטון מעט דרמטי, “יש משהו שאת צריכה לדעת על שיטת הציונים ההולנדית.” הוא מכיר אותי ויודע שאני מעט, איך נאמר את זה בעדינות, חנונית כשזה מגיע לציונים והישגים בלימודים.
אני אוהבת לקבל ציונים טובים. הנה אמרתי את זה. פשש… איזו הקלה.
כשלמדתי בארה”ב התרגלתי לקבל ציון מספק אם השקעתי קצת בקורס ואף פעם לא הרגשתי שה – 90 או אפילו ה- 100 הוא בלתי ניתן להשגה .אבל אז, הגעתי לארץ השטוחה.
“אז פה בהולנד”, כך הוא הסביר לי בעדינות, “פשוט לא מקבלים 100”. תחילה קצת צחקתי. היה לי נראה מגוחך שהוא קבע את זה כעובדה. הרי למה שיהיה ציון כזה אם פשוט לא נותנים אותו לאף אחד?
האם הוא שם רק כדי ללעוג לנו ?!
לא בדיוק, אבל ה – 100 (שהוא בעצם 10 פה) הוא לא לנו. אולי לאלוהים, אולי למחליקי קרח באולימפיאדה, אבל לא לנו.
הציונים בהולנד הם בין 1-10 כשציון עובר הוא בדרך כלל 5.5. מאד נהוג גם לתת ציונים שהם לא מספרים שלמים או אפילו מעוגלים לחצי (קיבלתי בעבר 8.2 למשל ואין לי מושג איך מורה מחליטה שהמבחן הוא ברמה של 8.2 ולא 8.1 או 8.3. נגדיר את זה כתעלומה). אבל למדתי לשמוח עם ה – 8.2 שלי כי 8 הוא ציון מעולה בהולנד. ממוצע הציונים הוא בין 6-8 ומעטים הסטודנטים שזוכים ל9 המיוחל. סתם כדי שתדעו שאני לא מגזימה, מסמך שפרסם אתר ההשכלה נאפיק (הלינק בסוף הכתבה) ציין במפורש: 10 should only be awarded in cases of absolute perfection
וכפי שאמא לימדה אותנו, אף אחד לא מושלם.
מסתבר שכששיטת הציונים נכנסה לתוקף אי שם במאה ה-19 הרגישו ההולנדים שבני תמותה פשוטים אינם ראויים להחליט מי מושלם ומי לא ולכן ציונים של 10 (וגם 9) פשוט לא ניתנו. משהו מצורת החשיבה הזאת נשאר בתרבות ההולנדית ובשנת 2012 למשל רק 2.4% מהסטונדים קיבלו ציון של 9 ו0.1% קיבלו 10.
אז כדאי שתדעו מראש שכל ציון בין 8-10 יכול להיחשב ל – 100 אם משווים אותו לציונים בארץ ובכלל, מההיכרות שלי עם הולנדים, למדתי שציונים לא חשובים להם כמו לחברי האמריקאי לספסל הלימודים.
ההולנדים פחות תחרותיים ופחות פרפקציוניסטיים. הלימודים חשובים להם כמובן אבל הם יעדיפו להנות בסוף שבוע ולקבל 7 מאשר ל”חרוש” בספרייה בשביל ה – 8 . 7 בדרך כלל, מאד ישמח אותם.
אז לא להיבהל, לא להילחץ, לא לחשוב שאולי פעילויות חדשות שאימצתם בהולנד משפיעים על הציונים שלכם. פשוט להפנים שתרבות הציונים פה אולי שונה ממה שאתם מכירים ולהיערך בהתאם.
תגובתם הראשונית של אנשים לכך שאני לומדת באמסטרדם תמיד וכמעט זהה, ומאד משעשעת אותי.
“נו באמת,” הם שואלים עם חצי חיוך וקריצה, “את לא באמת לומדת באמסטרדם?” דווקא כן!
אז נכון שהאסוציאציה הראשונה שהולנד מעלה היא לאוו דווקא לימודים (רחוק מכך…) אבל יש המון סיבות לבחור ללמוד בארץ השטוחה! מחרוניגן בצפון ועד מאסטריכט בדרום, הולנד מציעה מבחר ענק של תוכניות לימוד באנגלית והיא ביתה של יותר מ90,000 סטודנטים זרים מכל העולם.
בנוסף, הולנד מככבת בדירוגיים עולמיים של האוניברסיטאות הטובות בעולם. ואם זה לא מספיק, אציין גם את ה”מארחים” שלנו ההולנדים שהם אנשים מקסימים ונעימים, התעלות הציוריות, האופניים ככלי תחבורה, המוזיאונים, השופינג ו….עוד דברים שאני בטוחה שתצליחו לחשוב עליהם לבד.
אז בין אם כבר החלטתם להגיש בקשה או אם אתם רק בשלב המחקר הראשוני, סיכמתי פה את כל מה שצריך לדעת על תהליך הקבלה ללימודים.
מה ואיפה ללמוד?
בניגוד לארה”ב או אנגליה, בהולנד לא מדרגים בשום צורה פורמלית את האוניברסיטאות. מה שכן, בשיחותיי עם הולנדים הבנתי שאוניברסיטאות מסויומות “ידועות יותר” כמצטיינות בתחום כזה או אחר. רוטרדם למשל, הכי טובה למנהל עסקים, דלפט להנדסה ומחשבים, ליידן למשפטים, אמסטרדם לתקשרות. אבל ככלל כל האוניבסיטאות באותה רמה. שווה להיכנס לאתרים של האוניברסיטאות השונות ולברר מה הן מציעות באגלית. אפשר גם להשתמש במנוע החיפוש הנחמד הזה.
אז מה צריך בעצם?
*תעודות ומסמכים: תצטרכו להוכיח שיש לכם תואר מהארץ או בחלק מהמקרים גם תעודת בגרות, מה שמצריך תרגום נוטריוני של המסמכים. בנוסף, הכינו מראש תצלום של הדרכון שלכם וקורות חיים באנגלית. אוניברסיטאות מסוימות אף יבקשו מכתבי המלצה מפרופסורים אז שווה להתחיל לחשוב על מישהו מתאים ואולי להביא לו תפוח שיעור הבא.
יתכן ותתבקשו לכתוב מכתב קצר (עמוד או עמוד וחצי גג) בו תצטרכו להסביר למה ברצונכם ללמוד באוניברסיטה והתוכנית הספציפית שבחרתם. מוטיבציה מוטיבציה מוטיבציה! זה מה שהם רוצים לשמוע. ושזאת האוניברסיטה הטובה בעולם ושתתמוגגו מאושר אם תתקבלו, כמובן.
מבחנים
מבחן אנגלית– אלא אם כן אתם מעוניינם ללמוד בהולנדית (וייל סאקסס!), הלימודים יהיו באנגלית בלבד ולכן אוניברסיטאות מבקשות ציונים מסוימים בבחינות אנגלית בינלאומיות. הציון הספציפי אותו תצטרכו תלוי באוניברסיטה ובתואר אליו אתם מגישים מועמדות. תהיו פתורים מהמבחן הארור הזה (4 ש-ע-ו-ת!) אם עשיתם תואר ראשון או אפילו רק סמסטר אחד במדינה דוברת אנגלית. אם זה לא המצב, תצטרכו לעשות את הטופל גם אם האנגלית שלכם מעולה וראיתם את כל העונות של ‘משחקי הכס’ בלי תרגום. עלות המבחן 160$.
ג’ימאט– לתארים מסוימים תצטרכו להגיש גם ציון ממבחן הג’ימאט. אחת התגליות המשמחות בחיי היתה שאני למשל לא הייתי צריכה אותו כלל. אם בכל זאת תצטרכו לעשות אותו (תנחומיי) קחו בחשבון שזוהי בחינה לא קלה שמצריכה הכנה של חודשיים-שלושה לפחות. מכונים מסויימים בארץ, כמו קידום לדוגמא, מציעים קורסי הכנה למבחן. אפשר לגשת למבחן בתל אביב בימי שני ורביעי במהלך השנה. עוד מידע באתר. הבחינה לוקחת כ- 3.5 שעות ועולה 250$.
אלו הם מהדברים שעדיף לעשות כמה שיותר מוקדם משום שהבחינות מתקיימת רק במועדים מסוימים ולפעמים אין מקום. עדיף גם “להשאיר זמן” למועד נוסף על מנת לשפר ציונים. האתר הישראלי של בחינת הטופל ממליץ להירשם חודשיים מראש.
ויזה
כדי ללמוד בהולנד ללא אזרחות אירופאית תצטרכו ויזת סטונט והיתר שהייה. ברוב המקרים האוניברסיטה תגיש עבורכם בקשה לשניהם בעלות של כ300 יורו. תצטרכו להוכיח בעזרת תצהירי בנק שיש ביכולתכם לממן את עצמכם בזמן שהותכם בהולנד. עוד אינפורמציה כאן.
ביטוח רפואי
כדי לקבל היתר שהייה תצטרכו להוכיח שיש לכם ביטוח רפואי שמכסה את התקופה שלהם בהולנד או לחלופין להוציא ביטוח רפואי הולנדי. הם בדרך כלל יתעקשו על האופציה השנייה. אם לא בא לכם להתווכח איתם, אלו חברות שמציעות ביטוח לסטונדים (אני משלמת 38 יורו לחודש): AON IPS
תשלום
הגשת המועמדות עצמה בדרך כלל כרוכה בתשלום של כ75-100 יורו. חלק מהאוניברסיטאות (כמו חרוניגן למשל) יחזירו את הסכום שההרשמה הסתיימה. כמה נחמד מצידם.
רוב התהליך מתבצע אונליין למעט מספר מסמכים שצריך לשלוח בדואר. כל החומרים צריכים להישלח לאוניברסיטה לפני המועד האחרון להגשה. לסמסטר סתיו (שמתחיל בספטמבר) המועד האחרון ברוב האוניברסיטאות הוא ה1 באפריל ולסמסטר אביב (שמתחיל בפברואר) הוא באמצע אוקטובר. בהתחשב בכל מה שכרוך בהגשת המועמדות הייתי ממליצה להתחיל את התהליך 4-6 חודשים לפני. ברור שאפשר לתקתק את זה בפחות זמן, אבל למה להיות בלחץ? חבל, זה עושה קמטים.
שכר לימוד
יש הבדל משמעותי בין שכר לימוד אותו משלמים אזרחי האיחוד (בסביבות ה1800 יורו) לבין השכר שתצטרכו לשלם אם אין לכם את האזרחות הנחשקת (קרוב יותר ל12,000 יורו). אם יש איזשהו סיכוי להוציא אזרחות דרך דודה של אחות של סבא שלכם, לא שווה לעשות בירור שיכול לחסוך לכם 10,000 יורו? אם אין אופציה כזאת, תמיד אפשר לחפש מלגה.
אם בידכם דרכון אירופאי (גשו לחבק את שוב את סבא/סבתא), אתם יכולים לעבוד בהולנד ללא הגבלה. יתכן אבל שתצטרכו לשנות את הביטוח הרפואי שלכם.
אם אתם לא אזרחי אירופה תוכלו להחליט אם לעבוד 10 שעות שבועיות בהמלך השנה האקדמאית או לעבוד משרה מלאה בחודשי קיץ. אין אפשרות לעשות את שניהם, בדקתי.
מגורים
אם חלמתם על מעונות משותפים, חדרי אוכל וקמפוס מאוחד אולי הולנד היא לא בדיוק המקום בשבילכם. רוב הסטודנטים לא גרים במעונות (אם יש בכלל מעונות) ופקולטות בדרך כלל מפוזרות ומשתלבות בעיר. אני אישית חושבת שזה דווקא ממש מגניב שהפקולטה שלי ממוקמת פחות או יותר בתוך איזור החלונות האדומים. קחו בחשבון שלא קל למצוא דירה/חדר במיוחד בערים הגדולות ולכן חשוב להתחיל לחפש מוקדם. אם האוניברסיטה מציעה מגורים הייתי ממליצה ללכת על זה ואחר כך לשקול לעבור. אם בכל זאת תרצו לחפש דירה, תוכלו להתחיל עם האתרים האלו: kamernet easykamer pararius
אתם עוד איתי? יופי! התהליך אולי נשמע מאיים אבל אם תיתנו לעצמכם מספיק זמן זה קטן עליכם. אנחנו עשינו את זה לפניכם ויהיו עוד שיעשו אחריכם. איטז דואבל! ותאמינו לי, שווה כל שקל וכל דקה! תוכלו למצוא עוד המון מידע כאן.
המון בהצלחה! ואולי נתראה בקרוב 🙂
