Tag: פוליטיקה הולנדית

תיאו ואן-גוך, יוצר פרובוקטיבי, מוערך ומוכר שבעט במוסכמות ושחט פרות קדושות, עורר את זעמם של מוסלמים קיצוניים ונרצח באכזריות, ב- 2 בנובמבר 2004, בלב אמסטרדם. הרצח ניפץ את אשליית החברה האמסטרדמית הסובלנית והרב תרבותית. גם כיום, 17 שנים לאחר מכן, הטראומה התרבותית הזו עדיין מורגשת.

הרצח

ביום שלישי, 2 בנובמבר 2004, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, בעת  שתיאו ואן-גוך רכב על אופניו לעבודה ברחוב Linnaeusstraat באמסטרדם, מוחמד בויארי  ירה בו ושיסף את גרונו. מהיריות נפגעו גם שני עוברי אורח. בויארי הצמיד, בעזרת סכין, לבטנו של ואן-גוך פתק. בפתק היו איומים על חייה של עייאן הירסי עלי, איומים על ארצות המערב, ועל יהודים ששולטים על הולנד, כולל יוב כהן, ראש עיריית אמסטרדם דאז.

בויארי, הולנדי-מרוקאי בן 26 נעצר על ידי המשטרה לאחר מרדף. במשפטו הוא הורשע ברצח ונשפט למאסר עולם ללא אפשרות חנינה.

אולי יעניין אותך גם:

נעצר חשוד בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה
אבא ובת – שיחה אישית על יציאה מהארון
חשיפה לצפון: חרונינגן

אובדן התמימות

הרצח הכה את העיר אמסטרדם בתדהמה. האנשים נמלאו צער וזעמו על חילול זכותם לחופש הביטוי במעשה כה אלים. נוצר חשש  שיהיה קשה מאד לשמר את תחושת ה״חיה ותן לחיות״, שבזכותה אמסטרדם הייתה כה אהובה ובטוחה. בימים שלאחר מכן אנשים הגיעו לזירת הרצח כדי להביע את השתתפותם. הניחו לזכרו חפצים שונים, פרחים ואפילו חבילות סיגריות כמחווה להיותו מעשן כבד. בנוסף, נתלתה במקום מחברת כדי לאפשר לאנשים לכתוב את אשר על ליבם. מישהו תלה במקום שלט שעליו נכתב, ״הולנד מתה פה ב-2 בנובמבר. בן רגע הפכתי לזר בארצי.״

באותו הערב נערכה עצרת בכיכר דאם, בהשתתפות 20,000 בני אדם. ביניהם ראש העיר כהן. כהן קרא לאמסטרדמים במקום ״להביע בברור את דעתינו על הרצח המזוויע הזה.״ הקהל הגיב בצעקות.

 

״איבדנו את תמימותינו בעקבות הרצח הזה״, אמר אחמד מרקוך, כיום ראש עיריית ארנהם, שהיה בעת הרצח מתאם נוער ובטיחות במזרח אמסטרדם. ״הרצח עימת אותנו עם העובדה שיש לנו פה אנשים צעירים שנולדו וגדלו בהולנד, משכילים וללא עבר פלילי, שמושפעים ומורעלים על ידי מנהיגי דת. מנהיגים שדובקים ברעיונות האלימים של הסלפיזם ורוצים ליישמם.״ מאז הרצח מרקוך מזהיר מפני האידיאולוגיה הזו. לדבריו,  ״הטעות הגדולה ביותר הייתה ההחלטה של ממשלת רוטה הראשונה, בשנת 2010, שלא לפעול נגד הרדיקליזציה, לקח שנתיים כדי שיתחילו בכלל להתמודד עם הסלפיזם, אסור לנו להרפות…זה קרב שאני עדיין נלחם בו.״

וילם דה האן, פרופ׳ לקרימינולוגיה ב-VU כתב שהרצח מהווה טראומה חברתית. לדבריו הרצח של ואן-גוך נגע בלב החברה הרב-תרבותית בהולנד. ״עד אז חיינו באשליה שקבוצות שונות ישתלבו באוכלוסיה בעצמן. שהדת תהווה גורם שחשיבותו תלך ותרד בהולנד. האשליה הזו נופצה על ידי הרצח.״

ואן-גוך הפרובוקטיבי והאיסלם הקיצוני

״יש במדינה הזו גיס חמישי של מזייני עיזים שמתעבים אותנו ויורקים על ההולנדים. הם שונאים את החירות שלנו ולמרות שלא מניחים דבר בדרכם, חומרית או תרבותית, הם משוכנעים שהולנד החילונית צריכה להמחות מן העולם.״

תיאו ואן-גוך

חודשים ספורים לפני רציחתו, עורר ואן-גוך את חמת זעמו של האיסלם הקיצוני בעקבות הקרנת סרט קצר, שהפיק וביים. התסריט לסרט נכתב על-ידי עייאן הירסי עלי (לשעבר חברת בית הנבחרים מטעם VVD). הסרט ״Submission״ (כניעה), ששמו הוא אחד התרגומים האפשריים של המילה איסלאם לאנגלית. הסרט מספר את סיפורן של ארבע נשים מוסלמיות, עוטות חיג׳אב, שעברו התעללות. את כולן מגלמת אותה שחקנית. במהלכו ניתן לראות פסוקים מהקוראן כתובים על גבי גופן העירום.

מטרת הסרט הייתה למחות על היחס לנשים בקוראן, כפי שהירסי עלי הסבירה. ״אם את אישה מוסלמית הקוראת את הקוראן, את קוראת שיאנסו אותך אם תסרבי לבעלך, זה פוגע וזה מעליב.״ היא ציפתה שהעולם המוסלמי יתקוף אותה בעקבות הסרט,  ואכן האיומים עליה ועל ואן-גוך לא איחרו להגיע. כתובתה הפרטית פורסמה באתר אינטרנט מוסלמי ולאחר שבאותו אתר פורסמו איומים נגדה, ונגד ואן-גוך הוחלט להכניס אותה, באופן מיידי,  למסתור ולספק לה הגנה תמידית.

גם ואן-גוך קיבל הגנה לזמן קצר, אך הוא סירב להתייחס לאיומים ברצינות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא קיבל תגובות זועמות מצד מוסלמים. כך קרה גם בשנת 2003, כשהוא פירסם אסופת מאמרים שנקראה ״אללה יודע הכי טוב.״

בין היתר הוא התייחס בספר לפטימה עאלטיק, פוליטיקאית שניסתה להטיל חרם על מחזה שעסק באשתו של הנביא מוחמד. ״גברת עאלטיק, האם הבנת משהו מהרעיונות של הסוציאליסטים והסוציאל-דמוקרטים מלפני 200 שנה, שבמהלכן נאבקו על הזכות להיות כופרים. כלומר, לא לכרוע ברך בפני אלוהים, אללה, יהווה, או מי שצץ מהאמונות הטפלות של האנשים.״

הילד הרע של התקשורת

תיאו ואן-גוך, יוצר סרטים, סופר, וכותב מאמרי דיעה לעיתונות הושמץ רבות במהלך הקריירה שלו, בעיקר בגלל שהיה פרובוקטור תמידי. ולמקרה שתהיתם, כן – הוא מצאצאיו של הצייר המפורסם וינסנט ואו- גוך.

הסרטים שלו, הספרים שלו, מאמריו והצהרותיו לתקשורת הובילו לתגובות זועמות, ויכוחים סוערים ולפעמים להליכים משפטיים. פעמים רבות נאמר עליו שאין לו מספיק אצבעות בידיים וברגלים כדי למנות את כל אויביו. הולנד אהבה לשנוא אותו, אך אפילו אויביו הודו שיש לו לב זהב.

לעומת דמותו הציבורית של הפרובוקטור המתווכח עם כולם על הכל, שאהב לשחק את האיש הרע בכל סרטיו, בשכונה שלו הכירו את ואן-גוך האמיתי. אדם אדיב שרוכב לכל מקום על אופניו, והולך רק כשהוא מוציא את הכלב שלו לטיול.

שכן שהיה פוגש כל שבוע בפארק עם כלבו, סיפר, שלפני מותו התחיל ואן-גוך לדאוג לבריאותו, ירד במשקל והפסיק לשתות. ״הוא אמר לי שהוא רוצה לראות את בנו גדל וזה מה שעבר לי בראש כששמעתי שהוא נרצח.״

בקריירה המרשימה שלו, שנגדעה באיבה, הוא הוציא סרטים וספרים רבים. סרטו האחרון יצא לאקרנים רק לאחר מותו, “06-05”. הסרט עסק ברצח הפוליטי הראשון בהולנד, של פים פורטוין.

״אני רק רוצה להיות מסוגל לומר את דעתי. למרבה הבושה גיליתי שיש הרבה דברים שאי אפשר לומר בהולנד, בזמן שכולם מתפארים בחברה הלכאורה סובלנית שלנו״.

תיאו ואן-גוך

לכל הכתבות של לילך

מקור תמונה ראשית: “Theo van Gogh” by Denkbeeldhouwer is licensed under CC BY-NC-SA 2.0.

קבוצת הכדורגל אייאקס מאמסטרדם היא אחת המובילות במדינה ואצטדיון הבית שלה קרוי “יוהאן קרויף ארנה” על שם השחקן ההולנדי המיתולוגי. האוהדים קוראים לקבוצה ולעצמם “היהודים”, מכיוון שבעבר הייתה השכונה סביב האצטדיון משופעת באוכלוסיה יהודית וגם רבים מהשחקנים ומחברי ההנהלה בעבר היו יהודים. וכך ניתן לראות אוהדי אייאקס רבים עם שרשראות עם מגן דוד וסמלים נוספים, גם כשאין מדובר ביהודים כלל. אוהדי הקבוצות היריבות, כמו פיינורד מרוטרדם, נהגו לאורך השנים לקלל ולגדף את הקבוצה האמסטרדמית ואוהדיה בקללות קשות ובהן ביטויים אנטישמיים ואזכורים ציוריים לשואה ולאנה פרנק.

עיקרי השינויים בחוק ההולנדי לשנת 2020 >>
נחיתה רכה על ספסל הלימודים >>

האם אנו כישראלים יהודים המתגוררים בהולנד צריכים להיפגע מקללות אלו או לראות בכך חלק מהווי הספורט והיריבות העתיקה בין פיינורד לאייאקס? כיצד צריך להתייחס לקללות ולאמירות גזעניות בחיי היומיום? כמה אירועים כגון ניתוץ קיר הזכוכית של מסעדת כרמל הכשרה קורים כאן בשנה ומי עוקב אחר זאת?

בכתבה זו נפגוש את חנה לודן, העומדת בראש ארגון CIDI, “המרכז למידע ולתיעוד על ישראל”, וננסה להשיב על חלק מהשאלות הללו.

ארגון סידי (Centrum Informatie en Documentatie Israel) נוסד בשנת 1974 כעמותה בידי הולנדים אשר היו מודאגים מדעת הקהל ומגילויי האנטישמיות אשר החלו לבצבץ בעקבות שנים ארוכות של הידרדרות באהדה כלפי ישראל באירופה בכלל ואף בהולנד. ניתן לציין כשתי דוגמאות לכך את ההחלטה שהתקבלה באותה שנה באו”ם לאשר את מעמדה של משלחת אש”ף כמשקיפה בדיוני האו”ם ושנה לאחר מכן את החלטה 3379 שהתקבלה ברוב קולות בעצרת האו”ם וקבעה שהציונות היא צורה של גזענות (ההחלטה בוטלה מאז). מאז הקמתו של סידי התמקדה פעילותו בשני מישורים עיקריים: תיעוד ומתן מענה לגילויי אנטישמיות בהולנד; ומתן דיווח אותנטי בהולנדית על המתחולל במדינת ישראל, כמענה לדיווחים מוטים וחלקיים אשר מובאים לתפישת הארגון בידי מירב כלי התקשורת המרכזיים.

בקומת משרדים קטנה ומוארת בלב העיר האג שוקדת קבוצה של אנשים המסורים לכך על מתן מענה ענייני יעיל ומדויק לביטויי אנטישמיות בהולנד. CIDI מפיק מידעון כתוב מדי חודשיים ובו עדכונים שוטפים, מפרסם מאמרי דעה בעניינים רלבנטיים בעיתונים היומיים ודו”ח שנתי המשמש תיעוד רשמי לאירועים אנטישמיים בהולנד. בארגון גם צוות צעיר אשר יוזם פעילויות וקשרים עם בני נוער וסטודנטים. אנשי הארגון עוסקים גם על בסיס קבוע בהעברת סדנאות והרצאות לקהלים שונים ומגוונים. 

במהלך למעלה מארבעים שנות פעילות ביסס הארגון את מעמדו כמקור מידע מהימן ואיכותי לנושא האנטישמיות בהולנד, והמסמך השנתי המופק על ידיו הכולל נתונים בנושא משמש את קובעי המדיניות וגופי המחקר השונים במדינה. המסמך מכונה “מוניטור” והוא נערך הן בהולנדית והן באנגלית מדי שנה. עיון במוניטור של השנה האחרונה משקף עלייה מדאיגה בכמות האירועים האנטישמיים המדווחים בהולנד: בשנת 2017 דווחו 24 אירועים ובשנה החולפת 40 אירועים. קרי, עלייה של כ-67% בכמות האירועים. אירועים אלו כוללים בין היתר תקריות בבתי ספר, במקומות עבודה, ואף בין שכנים.

אנטישמי? תלוי במיקום

אבל מהו בעצם אירוע אנטישמי? האם מדובר רק בהשחתה של בתי עלמין וניתוץ מצבות או אולי גם קללה מרוכב אופניים עצבני בסגנון “יהודי סרטן” היא ביטוי אנטישמי? כדי להבין את השאלות האלו ולנסות להשיב עליהן פגשתי את יו”ר סידי חנה לודן, ישראלית בעברה המתגוררת שנים רבות בהולנד ומנהלת את ארגון סידי זה מספר שנים.

לודן נותנת דוגמה פשוטה שמנסה להסביר את המורכבות. לדבריה, צלב קרס שמישהו שרבט על תמרור בקרן רחוב יכול להיחשב ונדליזם, השחתת רכוש. אותו צלב קרס, כשהוא מרוסס על קיר של בית כנסת או על דלת ביתו של יהודי, מקבל התייחסות אחרת לגמרי ומטופל כאירוע אנטישמי מובהק. כלומר, ההקשר הוא שמכריע וקובע ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו. 

אחד הקשיים העיקריים שאיתם מתמודד הארגון הוא הביקורת המושמעת כלפי מדינת ישראל מכיוונים פוליטיים שונים, והגוון האנטישמי הנלווה לא אחת לביקורת זו. מדובר בתופעה שאיננה כה חדשה ויש רבים הרואים בה ביטוי עכשווי לאנטישמיות עתיקת הימים, לצד מי שסבורים שלרוב מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלתית. בנקודה זו מדגישה לודן כי אין זה מתפקידה לדברר את מדינת ישראל אלא לשקף תמונה הוגנת ומדויקת של המציאות בארץ. 

אחד מעיסוקיו העיקריים של CIDI הוא הנגשה של מהלכים ואירועים אשר מתחוללים בישראל לציבור ההולנדי (למשל הבחירות לכנסת, חקירות ראש הממשלה) ולדברי לודן, הארגון מתמודד לא אחת עם דיווחים מוטים ועם חוסר במידע מספק עד כדי בורות. אחד הפתרונות שמצאו לכך בארגון הוא עריכת סמינרים בישראל לאנשי חינוך ותקשורת הולנדים שבמהלכם נערכים ביקורים ביד ושם, מפגשים עם פוליטיקאים ישראלים ממגוון הקשת הפוליטית וסיורים חווייתיים נוספים.

אולם גם בקרב הקהילה היהודית אין תמימות דעים מלאה עם משנתו ופעילותו של CIDI ומספר דוברים וארגונים אחרים יוצאים נגד הדיווחים של הארגון. המתנגדים נוקטים לרוב גישה שנתפשת כפרו-פלסטינית או לפחות ביקורתית כלפי המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים. במענה לכך מבקשת לודן להדגיש כי CIDI אינו מזוהה פוליטית ואינו מהווה שופר של השלטון הישראלי, עם זאת היא עומדת על זכותה וחובתה כמנהלת הארגון לתמוך בישראל ובערכיה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכמדינת הלאום של העם היהודי.

אורחת מפתיעה

חילוקי הדעות בין הארגונים ההולנדיים העוסקים בסוגיות הללו הביאו לפני כמה חודשים לתקרית דיפלומטית בזעיר אנפין, כאשר CIDI הזמינו דמות שנויה במחלוקת במעגלים פרו-ישראליים לנאום בפני אנשי הארגון בהאג. הייתה זו השרה לענייני סחר חוץ ופיתוח, סיגריד קאח (Sigrid Kaag). השרה, שנחשבת למועמדת מובילה לעמוד בראש מפלגת D66 בבחירות הבאות, עבדה בעבר בסוכנות אונר”א והיא נשואה לפלסטיני, אניס אל-קאק, שהיה סגן שר ודיפלומט מטעם הרשות הפלסטינית בתקופת יאסר ערפאת. אפשר להבין שבסידי לא קיבלו בזרועות פתוחות את מינויה לשרה ב-2017. בדיוק בגלל נתוני הפתיחה הללו הייתה ההזמנה צעד מסקרן. קאח הורשתה להביא עמה אורחים לאירוע בהאג באוקטובר, ובנוסף לבעלה ומקורבים נוספים, היא ביקשה להביא ארבעה פעילים: שניים מהארגון הפרו-פלסטיני The Rights Forum, יו”ר העמותה Een Ander Joods Geluid (“קול יהודי אחר”) ובלוגר. אגב, שלושה מהפעילים יהודים. לודן הודיעה אז נחרצות שהארבעה אינם רצויים באירוע הסגור מכיוון שהם “תוקפים את סידי בקביעות ומשחירים אותו”. 

משרד החוץ ההולנדי כינה את המהלך הדרה של אנשים על בסיס דעותיהם, “דבר שהוא באופן עקרוני לא צודק ובלתי רצוי לקיומו של דיון בעל ערך”. 

אולם, בצעד שמעיד יותר מכל על עוצמתו של סידי (ואולי על שאיפותיה הפוליטיות של השרה) החליטה קאח להגיע לאירוע ללא האורחים הביקורתיים. היא אמרה ששקלה לבטל את הגעתה כליל, אך לבסוף החליטה לדון בנושא עם סידי, ולהעלות אותו לדיון באירוע. 

צפו: הנאום של קאח בכינוס של סידי בהאג:

האירוע עצמו הוכתר כהצלחה בתקשורת על ידי לודן ואנשים נוספים שנכחו בו או צפו בו בשידור החי שהועבר בשידור הציבורי. נראה היה שחלה התחממות ביחסים ושחוסר האמון הבסיסי התפוגג מעט. בנוסף, ברור שסידי ולודן יצאו כשידם על העליונה וכנראה שגם קאח יצאה נשכרת מבחינה פוליטית מהקשר עם סידי. אגב, בתחילת פברואר היא תגיע לביקור עבודה בישראל וברשות הפלסטינית. 

אמירה חשובה מאד בהקשר זה היא כי יש עם מי לדבר, יש למי לדווח ועם מי להתייעץ. בעת הצורך באירוע לא נעים בבית הספר, במקום העבודה או במועדון הספורט, מאד מומלץ להעביר את הדיווח הלאה ולא להבליג. בארגון CIDI יושבת קבוצה של אנשים שיודעים לאן ואיך כדאי להפנות דיווח כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר. לכל פנייה לארגון ניתן מענה, לעיתים בדמות עצה מקצועית והסבר לאן ניתן לפנות בעירייה ובמשטרה ולעיתים בפנייה מטעם הארגון לגורמים האחראים בממשל לטיפול בתלונה.

ליצירת קשר עם ארגון CIDI, הנה דף הבית בשפה העברית.

לאחר כמעט שבעה חודשים של דיבורים קמה סוף סוף ממשלת רוטה השלישית (Rutte III). ראש הממשלה מרק רוטה וחבריו לשולחן הדיונים הודיעו כי הגיעו להסכם להקמת ממשלה חדשה. ההסכם הקואליציוני הוצג לסיעות היום (יום שני) לצורך ליטושים אחרונים, ואמור להיחשף באופן רשמי לציבור ביום שלישי. זהו שיא הולנדי חדש לזמן הנדרש להרכבת קואליציה – 208 ימים. השיא האחרון עומד על 207 ימים להקמת הממשלה של דריס ואן אחט בשנת 1977. אגב, רוטה מחזיק בשיא פוליטי נוסף: באוגוסט הפך לראש הממשלה המכהן במשך הזמן הרב ביותר מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הקואליציה תורכב ממפלגתו של רוטה, VVD, יחד עם המפלגה הליברל-דמוקרטית D66, מפלגת הנוצרים הדמוקרטים CDA ומפלגת האיחוד הנוצרי CU. הפרשנים והעיתונאים לא מתלהבים, שכן לקואליציה החדשה יהיה רוב שברירי של חבר פרלמנט אחד בלבד. העיתון Trouw למשל כינה את הממשלה החדשה “הקבינט שאיש לא רצה”. אבל רוטה עצמו משדר אופטימיות כמובן, המוטו של ממשלתו החדשה הוא “vertrouwen in de toekomst” – לבטוח בעתיד.

• מה צריך לדעת על השיטה הפוליטית בהולנד
• מדריך בסיסי למפלגות ההולנדיות
• שבע אטרקציות בהולנד באוקטובר
• לוח האירועים לקהילה הישראלית

מה עתיד לקרות

לפני שנבין יותר לעומק מה קרה עד כה ומה עתיד לקרות בהמשך, הנה כמה מעיקרי ההסכם שדלפו בינתיים לעיתונות:

מס הכנסה: מספר מדרגות המס יופחת מארבע לשתיים החל מ-2019 והמס ישונה באופן שאמור להיטיב בעיקר עם בעלי הכנסה בינונית או גבוהה. על פי השיטה החדשה ישולם מס הכנסה בשיעור 37% על הכנסה עד גובה 68,000 יורו. מעל זה ישולם מס הכנסה בשיעור 49.5%. 

מע”מ: המע”מ (btw) בשיעור נמוך, זה החל על מוצרי מזון, ספרים, תרופות ושירותים מסוימים, יעלה מ-6% ל-9%. 

משכנתאות: חוקים חדשים בנושא הריביות עבור משכנתאות יובילו להפחתה באחוזים לניכוי מס. מ-49.5% מערך המשכנתא ל-37%.

תעסוקה: מסי התאגידים יופחתו אולם חברות יידרשו להוציא יותר כדי לעמוד במטרות “ירוקות”. מעסיקים בעלי עסקים קטנים יידרשו לשלם לעובדים רק במשך שנת מחלה אחת ולא שתיים, כיום. מעסיקים יוכלו גם להעסיק עובדים בחוזים זמניים במשך שלוש שנים במקום שנתיים.

ראשי ערים: הושגה הסכמה עקרונית לעבור לתהליך של בחירת ראשי ערים במקום מינוים. עם זאת, יש צורך בשינוי החוקה לשם כך והדבר עשוי להימשך שנים.

פליטים: לא יבוצעו שינויים והקלות בחוקי ההגירה העוסקים במתן מעמד לילדי פליטים אשר השתרשו בחברה ההולנדית, חוקים שבגינם זכו 100 מתוך 1,300 בקשות שהוגשו בין השנים 2013-2016 לתשובה חיובית. כן יוחמרו הכללים בעניין סובסידיה לנושא ביטוח בריאות וסובסידיה לנושא שכר דירה של מבקשי מעמד פליט והאחריות לניהול משאבים אלו תועבר לעיריות אשר תקבענה איך יתנהל הליך הקליטה של המהגרים ואלו יזכו לפחות יכולת החלטה ופחות אפשרויות בחירה.

חינוך: תוספת בסך 770 מיליון יורו תינתן לצורך העלאת שכר המורים בבתי הספר היסודיים ושיפור תנאי העסקתם. במערכת החינוך יושם דגש רב יותר על לימודי אזרחות ויילמד ההמנון ההולנדי, הווילהלמוס. יופחת שכר הלימוד באוניברסיטאות בשנת הלימודים הראשונה.

ביטחון ותשתיות: תוספת של 1.5 מיליארד יורו לתקציב הביטחון. תוספת של 2 מיליארד יורו לתשתיות, כבישים, תחבורה ציבורית ושבילי אופניים

חופשת לידה: חופשת הלידה בתשלום לאבות תוארך מיומיים לחמישה ימים ב-2019. אבות טריים יורשו להאריך את חופשתם בחמישה שבועות נוספים בתשלום בשיעור 70% משכרם, החל מ-2020.

תקציר האירועים הקודמים

להזכירכם, הבחירות האחרונות התקיימו באמצע מרץ ובחגיגה הדמוקרטית השתתפו כמעט 82 אחוז מכלל בעלי זכות ההצבעה (לשם השוואה, בבחירות האחרונות בישראל מימשו את זכות ההצבעה מעט יותר מ-72 אחוז מכלל בעלי הזכות וזאת תוך כדי יום שבתון כללי).

בהולנד נבחרו ביום הבחירות 150 הנציגים ל-Tweede Camer, “הבית השני”, הוא בית הנבחרים ההולנדי אשר מושבו הוא בהיכל ביננהוף (Binnenhof) שבהאג. בהמשך בוחרים הנציגים האלו את 75 חברי הסנאט אשר נקרא גם Eerste Camer, “הבית הראשון”. תפקידם הוא יותר חוקתי מקצועי ובא לידי ביטוי באישורם או דחייתם של חוקים המוצעים על ידי הממשלה או חברי הבית השני. חברי הסנאט הם בדרך כלל פוליטיקאים בדימוס וממלאים תפקיד זה בנוסף לתפקידים אחרים.

סיכום עד כאן ומכאן

אז מה קרה בבחירות? המפלגה המובילה בפרלמנט הקודם, VVD בראשות ראש הממשלה מרק רוטה, איבדה מכוחה, ושותפתה הקואליציונית, PvdA, הלוא היא מפלגת העבודה בראשות לודוויק אשר, ממש התרסקה. לעומת זאת נרשמה התחזקות משמעותית למפלגת השמאל הירוקה GroenLinks שבראשה הכוכב הצעיר והכריזמטי יסה קלאבר, ולמפלגת הימין הקיצוני PVV בראשות חירט וילדרס. בנוסף התחזקו מפלגות מרכז כמו המפלגה הליברל-דמוקרטית D66 שבראשה אלכסנדר פכטולד והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית CDA בראשות סיברנד בומה.

ומה קרה מאז הבחירות? השיטה ההולנדית של ריבוי מפלגות מתאימה מאוד למנטליות המקומית וההיסטורית הנסמכת על שיתוף פעולה בין קבוצות שונות באוכלוסיה. בתום יום הבחירות אין למעשה מפלגה אחת גדולה אשר המצע שלה יהיה הבסיס הרעיוני עליו תישען הממשלה אלא נפתחת מערכה עיקשת ודקדקנית של משאים ומתנים בין המפלגות השונות ליצירת מתווה קואליציוני שמאופיין בריבוי פשרות וויתורים – חלקם כואבים – מצד המפלגות השותפות לקואליציה המוקמת. התהליך הזה נקרא פורמצי (formatie) והוא אינו מוגבל בזמן. בינתיים ממשיכה לכהן בתפקידה הממשלה הקודמת כממשלת מעבר. כלל נהוג הוא כי בתקופת המעבר לא פותחים בתוכניות דרמטיות לטווח ארוך והממשלה עוסקת בעיקר בטווח הקצר.

לצורך הפורמצי, המו”מ הקואליציוני, ממונה על ידי ראשי המפלגות מיד בשבוע הראשון לאחר הבחירות האינפורמטור (informateur). זהו “סדרן” אשר מוסכם עליהן ותפקידו לנהל את הדיונים ולדווח על ההתקדמות. הראשונה בתפקיד הייתה השרה אדית’ סכיפרס, אחריה כיהן בתפקיד הרמן ווילינק ולבסוף עסק במלאכה חריט זאלם. במהלך המו”מ שהסתיים כעת הוחלף האינפורמטור פעמיים, ועובדה זו מעידה על הקושי הרב שהיה בתהליך.

ומה יקרה עכשיו? בהנחה שסיעות הקואליציה יאשרו את ההסכם שעליו הסכימו מנהיגיהן, לאחר הפרסום הרשמי של ההסכם הקואליציוני ימונה בידי המפלגות פורמטור (formateur) אשר כנראה יהיה גם ראש הממשלה העתידי, כלומר רוטה. הוא ינהל את הדיונים לגבי חלוקת תפקידי השרים – דיונים שעלולים גם הם לארוך בין שבועיים לחודש. בתום הדיונים הללו ייערך טקס ממלכתי ובו השרים יצהירו בפני המלך על מחויבותם להסכם ולתפקיד החדש והמלך ימנה אותם פורמלית לתפקידיהם וישביעם לעמוד במטלה זו בנאמנות.

השבעת הממשלה ב-2012, בפני המלכה ביאטריקס

 

תודה לניצן כדורי מרוטרדם אשר עזר להבין את גוני המפה הפוליטית וההבדלים ביניהם, ולרוני רשף – מידענית על.

לקריאה נוספת והעמקה:

https://www.dutchnews.nl/news/archives/2017/09/new-dutch-cabinet-in-the-making-not-popular-with-voters/

https://link.springer.com/chapter/10.1007%2F978-94-017-1382-5_9

https://www.houseofrepresentatives.nl/dossiers/cabinet-formation-2017

https://nl.wikipedia.org/wiki/Kabinetsformatie_Nederland_2017

https://nos.nl/artikel/2197073-naar-het-bordes-in-10-of-misschien-9-stappen.html

הגישה של המפלגות ההולנדיות השונות כלפי ישראל מהווה שיקול בהצבעה של יהודים הולנדים ושל ישראלים שחיים בהולנד. השבועון היהודי-הולנדי NIW פרסם סקירה מקיפה בנושא שבמסגרתה בדקה הכתבת אלמה ורהאי את ההתבטאויות, ההצעות וההחלטות של המפלגות השונות ושל הממשלה היוצאת בנוגע לישראל, לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולאנטישמיות בהולנד. בשיתוף עם NIW מביא דאצ’טאון תרגום של חלקים גדולים מהסקירה*. בסופה תוכלו למצוא גם את מסקנותיה של העורכת הראשית אסתר ווט.

עוד על הבחירות בהולנד:

• מה שצריך לדעת על השיטה הפוליטית ההולנדית
• המפלגות המרכזיות והמובילות
• למי מצביעים יהודי הולנד? 

תחילת הדרך – שינוי בגישה?

ממשלת רוטה II הושבעה ביום שני, 5 בנובמבר 2012. ההסכם הקואליציוני, אשר נשא את הכותרת “בניית גשרים”, כלל רק משפט אחד אודות ישראל: “הולנד תתרום במידת האפשר לכינון שלום ולשמירת הביטחון במזרח התיכון; הולנד תיעזר ביחסיה הטובים גם עם ישראל וגם עם הרשות הפלסטינית”. לעומת זאת, בהסכם הקואליציוני שכונן את הממשלה הקודמת, הוצהר: “הולנד מתכוונת להמשיך ולהשקיע ביחסיה עם ישראל. הולנד ממשיכה לתמוך בהשגת הסכם כללי בין ישראל לפלסטינים”. הנוסח החדש הובן כשבר במדיניות ההולנדית עד אז ונראה ששר החוץ החדש, פרנץ טימרמנס, הוא זה שכתב אותו. טימרמנס מתח בעבר מספר פעמים ביקורת על קודמו בתפקיד אורי רוזנטל (VVD) וטען כי רוזנטל אינו שם לב למצבם של הפלסטינים וכי “המדיניות הפרו-ישראלית” שלו מוכתבת ישירות על ידי בנימין נתניהו.

המפלגות הנוצריות הקטנות, אשר תמיד נכונות להגן על ענייניה של ישראל, חששו מהרע ביותר. מיד לאחר שהממשלה נכנסה לתפקידה הגישו קייס ואן דר סטאי (SGP) וארי סלוב (CU) הצעה לסדר היום שבה קראו לפרלמנט לתמוך בהצהרה המדגישה את מעמדה המיוחד של ישראל. לדבריהם, ישראל “כבר עשרות שנים שותפה חשובה של הולנד” ורוטה וחבריו נקראו “להמשיך ולהשקיע בחיזוק הקשר עם מדינת ישראל”.

רוטה מתנגד להצהרה, אך לאחר מספר ימים היא התקבלה בתמיכתן של CDA, PVV, ואפילו מפלגתו של רוטה, VVD, למרות התנגדותו. דובר המפלגה אמר ש”אין צורך לכעוס על רוטה יותר מדי”. לדבריו, “כבר היה מאוחר ובנוסף רוטה לא רצה להתעמת עם השותפה הטריה לקואליציה זמן קצר כל כך לאחר כינון הממשלה”.

פחות משבוע לאחר מכן, בשאלת שדרוג מעמדה של פלסטין באו”ם למעמד של “מדינה צופה שאינה חברה”, נראה שטימרמנס שוב הפסיד את הקרב. הוא נאלץ לדחות הצעה התומכת בשדרוג הזה בטיעון שזה יפגע בתהליך השלום שהותחל מחדש, למרות שב-2011 טען טימרמנס בלהט בעד שדרוג המעמד הפלסטיני, יחד עם יו”ר D66 אלכסנדר פכטולד. טימרמנס הודיע בדצמבר 2012 כי הולנד תשתתף אך ורק בפלטפורמות שבהן ישתתפו נציגים גם מישראל וגם מהרשות הפלסטינית. זהו שינוי מהממשלה הקודמת, שתמכה בהקמת ועדה הולנדית-ישראלית לשיתוף פעולה.

להרוס את החומה – ההשפעה של ואן אחט

בתחילת יוני 2013 נאם בפרלמנט ראש הממשלה לשעבר דריס ואן אחט ממפלגת CDA וסיפר על היוזמה האזרחית בהנהגתו – “להרוס את החומה” (הכוונה למכשול ההפרדה בין ישראל לשטחים. לוואן אחט לא היה אז תפקיד פוליטי כלשהו. ג”ג). לפני כן הוא כבר אסף הר של חתימות מתומכים, שאותו הגיש לפרלמנט. העיתון Trouw תהה אז אם יהיו השלכות פוליטית כלשהן לפעולה הזאת. “לפחות נעורר את דעת הקהל לתהות אם מה שקורה שם צודק וחוקי”, ענה ואן אחט. כתגובה לכך נתן לו יואל וורדוינד ממפלגת CU רסיס של מרגמה שנורתה לעבר ישראל. לאחר מכן התעורר בפרלמנט דיון סוער בו הובעו דעות חריפות בעד ישראל על ידי נציגי מפלגתו של רוטה, VVD, מפלגתו של חירט וילדרס, PVV, והמפלגות הנוצריות הקטנות, SGP  ו-CU. נגד ישראל נשמעו קולות נציגיהם של מפלגת העבודה, SP, 66D, GroenLinks ו-50Plus.

הדוברת של מפלגת העבודה כינתה את רצועת עזה “כלא”. היא הסכימה עם ההצעה להפעיל סנקציות נגד ישראל, כמו למשל להשעות את הסכם הסחר של האיחוד האירופי איתה ולהטיל חובת קבלת אשרה על תיירים מישראל. היא הגישה שתי הצעות לסדר היום שבהן קראה לממשלה להרתיע חברות באופן פעיל מלסחור עם חברות ומפעלים הממוקמים בשטחים, ולעודד אותם להגביל קשרים ולהפחית השקעות קיימות. היא גם ביקשה להצהיר שהיחסים עם ישראל יתחזקו רק במידה שתהליך השלום ימשיך. ראש סיעת ה-SGP ענה לה במילים כדורבנות: “צעדים כאלה יהיו הפרה של ההסכם הקואליציוני”. טימרמנס, שגם הוא לא נולד אתמול, ביקש ממנה למשוך את ההצעה, אבל היא דווקא הגישה אותה לסדר היום. ביוני היא פרשה מהפרלמנט, אבל קיבלה תפקיד חשוב במשרד החוץ.

פוליטיקאים חשובים מהמפלגה הנוצרית הגדולה, CDA, המפלגה שבראשה עמד ואן אחט, תומכים בתנועה שהקים. אבל גם פוליטיקאים חשובים ממפלגות אחרות כמו מפלגת העבודה וה-66D מביעים את תמיכתם. ואן אחט עצמו אומר שהוא מצפה לתמיכתן הפוליטית של מפלגות השמאל SP ו-GroenLinks יותר מאשר לתמיכה ממפלגתו שלו. אבל דובר המפלגה דווקא הצהיר בדיון כי לדעתו השעיית הסכם הסחר עם האיחוד אפשרית בתנאים מסוימים. המפלגות הנוצריות הקטנות מעלות הצעה לסדר היום לפיה חומת ההפרדה לא תוכל לשמש אמתלה להטלת סנקציות על ישראל. ה-CDA לא תמכה בהצעה. זה לא הצעד היחיד בעל האופי האנטי-ישראלי שה-CDA נקטה בתקופת השלטון הזאת.

סימון מוצרי התנחלויות

בתחילת מרץ 2013 הודיע טימרמנס כי יש לתקן תוויות מוצרים “שגויות”. מוצרים שמקורם בהתנחלויות בגדה המערבית וברמת הגולן צריכים לקבל תווית ייחודית ואינם יכולים להימכר כמוצר ישראלי.

לפי טימרמנס לא מדובר בשום פנים ואופן בחרם ברוח תנועת BDS, הקמפיין לחרם על ישראל. בכוונתו של טימרמנס רק “ליידע” את הציבור. ובלשון השר: “האם לצרכן אין זכות לדעת מה מקור המצרכים שהוא צורך?”. ראש הממשלה רוטה הרגיע את הרוחות באומרו שיש להמתין ולראות אילו צעדים תנקוט בריסל בעניין. המפלגות הנוצריות הקטנות, SGP ו-CU, לא בטוחות שצעדים אלה יהיו לטובת ישראל. לדעתן של המפלגות האלה, סימון המוצרים הוא הצעד הראשון בדרך לחרם, או להשעיית הסכם הסחר עם ישראל, דבר שיגרום לתעריפי מכס גבוהים יותר על המוצרים המיובאים. במקרה כזה, אמנם לא יהיה חרם מבחינה משפטית, אבל הוא יתקיים בפועל.

באפריל 2015 פרסם עיתון “הארץ” מכתב חשאי שנכתב על ידי 16 שרי חוץ אירופים, ביניהם שר החוץ ההולנדי דאז, ברט קונדרס, לנציבת האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. במכתב הם דחקו במוגריני לפעול למען “סימון מוצרי התנחלויות”. זאת, כסנקציה נגד ה”התנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הכבושים הפלסטיניים” וכדי “לא להוליך שולל את הצרכנים”. לפי “הארץ”, שמייחס את האמירה לדיפלומטים שונים, סימון זה נועד לשמש גם כ”עונש” על בחירתו מחדש של נתניהו, שהכריז כי לא ישנה את מדיניותו ביחס לפלסטינים.

במקביל, ארגון “SOMO” [הארגון לחקר חברות מולטי לאומיות] פרסם דו”ח תחת הכותרת מקפיאת הדם “סחר במוצרי התנחלויות ותפקיד המרכולים ההולנדים בהפרות זכויות אדם בשטחים הפלסטינים”. לדברי הכותבים, רשת הסופרמרקטים AH מפרה “זכויות אדם” באמצעות רכישת תמרים מעמק הירדן שעליהם רשום “מוצר ישראלי”. המחקר מומן על ידי משרד החוץ. חברות נוספות אשר ממומנות מכספי הממשלה ההולנדית פרסמו דו”ח דומה. חברי פרלמנט מהSP ומ-GroenLinks פנו בדרישה להחל בסימון המוצרים לאלתר, במחאה נגד “מצב בלתי מתקבל על הדעת” זה. אך קונדרס השיב – כפי שסוכם בקואליציה – שהעניין יוסדר דרך האיחוד האירופי.

בנובמבר 2015 פרסם האיחוד האירופי אמות מידה אתיות לגבי מוצרים מהתנחלויות “בלתי חוקיות”. מהר מאוד נהיה ברור שמדובר במוצרים שנבחרו באופן סלקטיבי כמו ירקות, פירות ומוצרי קוסמטיקה, ושהמדינות החברות צריכות להחליט בעצמן אם ליישם את אמות המידה האלה. גרמניה והונגריה לא שיתפו פעולה מתוך חשש להשפעה שלילית על תהליך השלום.

במהלך דיון בנושא הדובר של מפלגת ה-VVD שם ללעג את ההבטחה של השמאל ההולנדי ליישם את סימון המוצרים, וטען כי זו עדות לניתוק של האליטה. האם אין לצרכנים זכות לדעת שחלק מהעגבניות מגיעות מהסהרה המערבית הכבושה ולא ממרוקו? שחלק מגבינות החלומי הן מקפריסין הכבושה ולא מטורקיה? שסוודר הצמר היפה הוא מטיבט ולא מסין? הוא הגיש הצעה שלפיה אמות המידה ייושמו לגבי כל המוצרים מכל השטחים הכבושים או המסופחים באופן בלתי חוקי בכל מקום בעולם. בקשה זו התקבלה פה אחד, למעט מפלגת העבודה. אולם במאי 2016 הודיע השר קונדרס כי הוא עשה כמיטב יכולתו לקדם את ההצעה ההולנדית לסמן מוצרים מכל השטחים השנויים במחלוקת בעולם, אבל הדבר לא זכה לתמיכה רחבה מספיק באירופה.

הדיון סביב מוצרים ישראליים נמשך. עוד באותו חודש קראה תנועת BDS ל”יום ביקורת” ארצי שבמהלכו צוותים מטעמה פטרלו בחנויות ובדקו אם הן מוכרות סחורה מישראל ומההתנחלויות. חברי פרלמנט מ-CU ו-SGP מעלים את הנושא לדיון. חבר הפרלמנט ריק גרסהוף מ-GroenLinks הביע דאגה ביחס לצעדים עליהם הודיעה ממשלת ישראל נגד תנועת BDS וביקש מהשר להגן על פעיליה. המפלגות SGP, CU, CDA ו- PVV העלו הצעה לפיכך שלפיה אין להדביק “תגיות אזהרה” על מוצרים, אך היא נדחית – לשמחתן של מפלגת העבודה, 66D, ו-GroenLinks. המפלגות SP  ו-DENK קוראות לחרם מלא על מוצרים ישראליים.

ביוני 2016, כאשר נראה כי הולנד היא אחת המדינות היחידות שבהן ייושמו הנחיות סימון המוצרים, קרא יושב הראש של VVD יחד עם מפלגות SGP, CU ו-PVV “להפסיק עם הסימון האתני”, ולא ליישם את אמות המידה של האיחוד האירופי. ההצעה נדחתה. CDA הצביעה נגד.

זוהי איננה הפעם היחידה שבה פעלה CDA  באופן המפעיל לחץ על ישראל. יושב הראש של המפלגה, ריימונד קנופס, הוא אחד החותמים על העתירה של מפלגת העבודה ו-66D שלפיה על הולנד לדרוש פיצוי מישראל בגלל הרס בתים פלסטינים. הוא חתם גם על ההצעה של שתי המפלגות שבה קראו להטיל סנקציות על צדדים שנמנעו מהשתתפות בשיחות שלום. מנסחי ההצעה התכוונו בכך לישראל, אך קנופס עוד לא הגיע רחוק כל כך. הוא חתם גם על הצעה הקוראת לממשלה לתמוך בארגוני זכויות האדם הישראלים “שוברים שתיקה” ו”בצלם” וזכה למחאה נגדו בטוויטר. גם בתוך מפלגתו הייתה התנגדות לקו שהוביל. במשרדי CDA היו פרישות רבות. מתוך פחד ממחאה, מיהר קנופס לתמוך בהצעה שבה המשטר התבקש להפסיק את הסובסידיה לארגונים שקראו לחרם על ישראל או שנותנים סובסידיות לארגונים שמואשמים בכך.PvdA, D66, GroenLinks ו- SP הצביעו נגד.

מדיניות ההתראה – “אווירת חרם” במשרד החוץ?

באוגוסט 2013 הודיע משרד המהנדסים המלכותי “האס קונינג” כי הם מפסיקים מיד את עבודתם בתכנון מתקן טיהור מים במזרח ירושלים. זאת בעקבות התראה של משרד החוץ ההולנדי. בתשובה על שאילתות בנושא שהגישו CU ו-SGP אמר טימרמנס, שכל שעשה היה הפעלת המדיניות שהולנד נוקטת בה מאז ומעולם, שבמסגרתה חברות ומפעלים מקבלים מידע אודות “הכיבוש הלא חוקי”. לדבריו, “לא מדובר כאן בכפייה, החברה רשאית להחליט בהתאם לנכון לה ובאחריותה”.

ממתי מדיניות החוץ של הולנד היא להזהיר חברות ומפעלים שיש להם קשרי מסחר ישרים או עקיפים עם הגדה המערבית או עם הגולן? בתקופה שבה כיהן בן בוט מה-CDA כשר החוץ, הוא ניסח את מדיניות הולנד שלפיה יש להשקיע בהתאם לחוק הבינלאומי, וכי אין זאת מדיניות אחראית מבחינה חברתית להשקיע בהתנחלויות שאינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי. אבל נראה שטימרמנס מתכוון להפסיק את כל הפעילויות בגדה המערבית וברמת הגולן.

בדצמבר 2013 מבקרים רוטה וטימרמנס בישראל וברשות הפלסטינית. כבר בזמן הביקור מבטל מפעל המים ההולנדי ויטנס (אשר נמצא בידי הרשויות המקומיות) את החוזה הטרי עם חברת מקורות. זאת לאחר שנודע שטימרמנס ביטל את הביקור בחברת מקורות. עד כמה קשה לקרוא את הכתובת על הקיר? גופים פיננסיים, כמו קרן הפנסיה PGGM, ASN Bank ו-Triodos Fonds מבטלים בתקופה שלאחר מכן את השקעותיהם בבנקים ישראליים. דרך אגב, בגלל החרם הזה כללה מדינת ניו יורק את החברות האלה ברשימה השחורה שלה. ישראל מוחה נגד “אווירת החרם” שטימרמנס יצר ונגד מדיניות ההתראה המעורפלת שלו. האם כוונתו להחרים את ההתנחלויות, את הגדה המערבית, את הגולן או את ישראל כולה? דובר ה-VVD מצביע על כך שחברת ויטנס מספקת מים לרשות הפלסטינית בעקבות הוראה שקיבלה בהסכמי אוסלו. “הרי לא ייתכן שדווקא המפעל הזה יהיה הקורבן של אקטיביזם מוגזם?”.

השגריר ההולנדי נקרא פעמיים לשיחות הבהרה. אך טימרמנס אינו חש אחריות וטוען כי החברות והמפעלים הם האחראיים הבלעדיים להחלטות שלהם, וכי אלה מושפעות מ”הלך הרוחות הכללי”. עם זאת, הוא אומר שהוא אכן מצטער על “ציוץ השמחה” שפרסמה בטוויטר שגרירת הולנד בקטאר כתגובה על כך שגם קרן הפנסיה PGGM מחרימה את ישראל.

לפי מקורבים, הציוץ הזה אינו טעות, כי אם תופעה שמשקפת את הלך הרוח הכללי בפסגת משרד החוץ, שם עובדים רבים ידועים כביקורתיים כלפי ישראל.

בתחילת 2014 שוב התבקש טימרמנס להסביר מדוע חברות שונות פורשות משיתוף פעולה עם ישראל. הוא טען שלהיפך, “שיתוף הפעולה עם מפעלים וחברות ישראליים מאוד חשוב לתהליך השלום”. המפלגות הנוצריות הקטנות העלו הצעה בפרלמנט שדורשת הבהרה אודות מדיניות ההתראה וההשלכות שיש לה על החברות והמפעלים ההולנדיים. מפלגת העבודה לא תמכה בה. לעומת זאת ה-VDD כן תמכה בהצעה, שלמרות זאת לא התקבלה. ואילו ה-PVV, המתנגדת הנחרצת של מדיניות ההתראה, התנגדה להצעה הזאת, מאחר שלא הייתה נחרצת מספיק בשלילת מדיניות ההתראה.

צוק איתן מגיע להולנד

בקיץ 2014 גובר ירי הרקטות מעזה על ערים ישראליות. צה”ל מגיב בחריפות. רוטה אומר שמספר ההרוגים בעזה אינו “חסר פרופורציה”; הוא מסביר שחמאס משגר טילים מנקודות שיגור בבתי חולים ובתי ספר. בכל רחבי הולנד נשמע קולם של פעילים פרו-פלסטינים. ה-SP משתתפת בארגון כנס מחאה בברדה, שבו נואם דיאב אבו-ג’איה, פעיל אנטי-ישראלי חביב הקהל: “ישראל, התינוק המפונק, הפכה להיות מפלצת”. הוא חוזר ומכנה את פעולותיה של ישראל “טיהור גזעני” ו-”התנהלות פשיסטית”.

בהפגנה בהאג נושאים המפגינים שלטים שבהם דגל ישראל מושווה לצלב קרס. ב-Schilderswijk, שכונה בעייתית בהאג, מפגינים מדקלמים “מוות ליהודים” בערבית ובהולנדית, חלקם רעולי פנים. משטרת האג הייתה נוכחת: שוטרים במדים ובלשים בלבוש אזרחי וגם רכב שמירה משטרתי ליוו את האירוע. הסיעות העירוניות של מפלגות ה-PVV, CDA, CH/SGP ו- Groen de Mos תובעות מראש העירייה ואן ארטסן, ממפלגת ה-VVD, שינקוט צעדים נגד המפגינים – אך הוא בחופשה. דוברו מודיע שעד כמה שידיעתו משגת “המפגינים לא חרגו מגבולות המותר”. הטלחראף כותב: “האג בוערת וראש העיר משתזף”.

בסוף אוגוסט 2014 דן הפרלמנט במצב בעזה. ה-VVD מגישה שאילתה לממשלה: “האם הממשלה מסכימה עם חברי ה-VVD שהפחתת הכוחות הצבאיים, הגבלת כלי הנשק הגדולים, והריסת המנהרות צריכות להיות חלק בלתי נפרד מהסכם בין ישראל לחמאס?”. ביולי ניסתה מצרים לתווך בין ישראל לחמאס, אבל חמאס סירב להפסקת אש. טימרמנס לא מביע דעה בעד או נגד. הוא מביע זעזוע מ”מספר הנפגעים הגבוה”, ואומר כי “הצדדים עצמם צריכים להגיע להסכם שיספק אותם”.

נקודת אור: רוטה מזמין אליו משלחת של יהודי הולנד. הוא מבקש לדעת איך הם עוברים את “הקיץ הקשה” ומבטיח שמוסדות יהודיים יזכו לאבטחה מוגברת. בעת דיון כללי ב-5 בספטמבר ביקשה ה-CU מבקש מהממשלה שסוף סוף תממן את אבטחת המוסדות היהודיים. למחרת הקציב רוטה 1.5 מיליון יורו נוספים בשנה לנושא. כנראה שהלחץ שהפעיל ראש עיריית אמסטרדם עזר לרוטה להחליט.

הכרה במדינה פלסטינית

ב-18 בנובמבר נכנס אלברט קונדרס ממפלגת העבודה לתפקיד שר החוץ. באותו יום מתרחש פיגוע הירי בבית הכנסת בהר נוף בירושלים שבו נרצחו ארבעה מתפללים. קונדרס אומר שהפיגוע “מזעזע” ומוסיף: “צריך למצוא פיתרון כמה שיותר מהר כדי למנוע הסלמה בכל החזיתות”. קונדרס ידוע כמבקר חריף של ישראל, אפילו יותר מטימרמנס. דובר מפלגתו תוקף אותו ומבקש לחזק את מעמד הפלסטינים באמצעות “גל של הכרה בפלסטין”. קונדרס אומר ש”עדיין” לא הגיע הרגע להכיר במדינה פלסטינית. ה-VVD מתנגדים בחריפות לניסוח הזה. דובר המפלגה אומר: “איך ניתן להכיר במדינה ללא גבולות, ללא ממשלה לגיטימית וללא אוכלוסיה ברורה”.

ההכרה במדינה פלסטינית קרבה כאשר בדצמבר 2014 החליט הפרלמנט האירופי כי אירופה תומכת במדינה הפלסטינית “באופן עקרוני”. הפרלמנט האירופי אינו יכול להכיר במדינות, אך הכוונה היא שכל אחת מהמדינות האירופיות בנפרד תכיר במדינה הפלסטינית. ה-VVD מתנגד להצעה. יושב ראש הסיעה מצהיר כי “ה-VVD יתמוך במדינה פלסטינית רק כאשר הקמתה תהיה חלק בלתי נפרד מהסכם שלום כולל. בנוסף, חמאס, שהוא השולט בפועל ברצועת עזה, עדיין שואף להשמיד את ישראל ועדיין מבצע פיגועים בשטחי ישראל”. סיעת ה-CDA בפרלמנט האירופי מצביעה בעד ההצעה. בהודעה שמטרתה להרגיע את התומכים ב-CDA הוצהר כי ההכרה במדינה פלסטינית צריכה להיות חלק מההתקדמות במשא ומתן לשלום.

ב-29 בנובמבר 2016 הגיש חבר הפרלמנט הארי ואן בומל מה-SP הצעה להכיר במדינת פלסטין. ואן בומל תומך ברעיון זה כבר שנים וזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לפעול בעניין. בבחירות הבאות הוא לא יהיה חבר פרלמנט. קונדרס דחה את ההצעה, אך היה זה עניין סמלי בלבד. כל סיעת העבודה תמכה בהצעה. כולם עצרו נשימתם. מה תעשה ה-CDA? לפני פגרת הקיץ, תמכה מפלגת ה-CDA בהצעות האנטי ישראליות. אך כעת היא הצביעה נגד וביקשה הצבעה שמית. זה הביא לכך שההצעה נדחתה בהפרש זעום של 71 בעד ו-76 נגד. אגב, באחת מהפעולות האחרונות שלו בתור חבר פרלמנט, יזם ואן בומל בתחילת פברואר עצומה להשעיית שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד האירופי. היא נדחתה ברוב של 77 נגד 70 חברי פרלמנט.

ביקור נתניהו והפסגה בפריז

בספטמבר 2016 ערך נתניהו ביקור ממלכתי בהולנד. ארגונים פרו-פלסטינים קראו לחברי פרלמנט להחרים את הפגישה עמו וראש הממשלה לשעבר ואן אחט אמר בראיון טלוויזיוני שהמקום היחידי בהולנד שאליו שייך “פושע מלחמה” זה הוא בית הדין הבינלאומי בהאג. חבר הפרלמנט טונהאן קוזו (סיעת יחיד, לשעבר ממפלגת העבודה) הגיע עם סיכה של דגל פלסטין וסירב בחיוך ללחוץ את ידו המושטת של נתניהו. רוטה קיבל את נתניהו בחום וכינה אותו “ידידי הקרוב”. עם זאת, הוא ציין במסיבת עיתונאים משותפת כי דעותיהם בנושא ההתנחלויות חלוקות וכי הולנד מצדדת בעמדת האיחוד האירופי המתנגד להתנחלויות. הוא גם אומר שהולנד תפעל לסייע לפלסטינים בתחומי האנרגיה והמים, בשיתוף פעולה עם ישראל.

ב-15 בינואר השנה, חמישה ימים לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות, התקיימה בפריז “ועידת שלום” שבה נכחו 70 שרי חוץ, ביניהם קונדרס מהולנד. בוועידה לא נכחו נציגים מישראל או מהרשות הפלסטינית. הוועידה קראה לצדדים לאמץ את פתרון שתי המדינות ובירכה על החלטת מועצת הביטחון של האו”ם שגינתה את ההתנחלויות.

חמש מסקנות מרכזיות

המסקנה הראשונה של העורכת הראשית של NIW, אסתר ווט, נוגעת למפלגת CDA:

“נראה כי הלובי האנטי-ישראלי, מורשתו של דריס ואן אחט האנטי-ציוני, קוצר פירות. דובר הלובי לנושאי חוץ, ריימונד קנופס, פלירטט לא מעט ובאופן גלוי למדי בשנים האחרונות עם גורמים מ-BDS בפרלמנט שלנו. זה רק מנבא רעות: הכרה במדינה פלסטינית, חרם כלכלי על ישראל (ולא רק על פעילות בשטחים הכבושים), ומימון קבוצות שרוצות למחוק את המדינה היהודית מהמפה. כל אלה הולכים ומתממשים במציאות, כל עוד מפלגת הנוצרים הדמוקרטים נצמדת לקווי הפעולה של ואן אחט”. אך ווט גם רואה נקודת אור ומציינת כי “מסתמן שבסיס המפלגה הופך ליותר ויותר פרו-יהודי לעומת הדינוזאור האנטי-יהודי… יש מי ששומר שהמפלגה לא תאבד את צביונה הכללי”.

המסקנה השנייה נוגעת למפלגות השמאל ש”מפנות גבן לישראל”:

“מהמפלגה למען בעלי החיים ועד D66, ממפלגת העבודה (PvdA) ועד המפלגת הסוציאליסטית (SP), ו-GroenLinks. המפלגות הללו, המציגות את עצמן כמתקדמות בהשקפותיהן, מצביעות כגוש אחד נגד ישראל…”

ומה בנוגע למפלגת השלטון, ה-VVD? לדעתה של ווט דווקא “היא זו שהציעה משקל נגד משמעותי”. לדבריה, “הדובר לנושאי חוץ של המפלגה, האן טן ברוקה, מיצב את עצמו כידיד נאמן של מדינת ישראל והעם היהודי והרוב הליברלי במועצת השרים הגן עלינו מפני כל מיני צעדים אקטיביסטיים חריגים, בייחוד מצד משרד החוץ”. עם זאת, היא מדגישה כי “השאלה שנותרת פתוחה כאן היא כמה זמן תוכל ה-VVD להמשיך להגן על ישראל נגד העמדות העיקשות לעיתים של שותפים פוטנציאליים בקואליציה כגון D66 ו-GroenLinks”.

אהבת ישראל אמיתית מוצאת ווט בראש ובראשונה אצל המפלגות הנוצריות הקטנות, CU  ו-SGP: “הצעות החוק מטעם מפלגות אלו מראות כי הן הולכות עם ישראל באש ובמים וכי הן מצביעות נגד הצעות חוק המכוונות נגד ישראל. מכתבתה של אלמה ורהיי עולה כי לא ניתן למצוא אפילו מקרה אחד בו הצביעו שתי המפלגות הנוצריות הקטנות נגד ישראל או נגד הצעות חוק שיועדו לפגוע ביהודים בהולנד. מהסקר שערכנו עולה כי המצביעים היהודים מצביעים בעפרונותיהם האדומים ונותנים למפלגות הללו את קולותיהם”.

ואחרון חביב הוא חירט וילדרס: “אהבת ישראל ניכרת לא מעט גם בקרב ה-PVV, עד כדי כך כי נראה שהמפלגה יורה לעצמה ברגל כאשר היא נמנעת מלהצביע בעד הצעות חוק חשובות, רק משום שהן מתונות מדי לטעם חברי המפלגה. מאידך, עושה וילדרס מעט מדי משום שמפלגות אחרות אינן מרבות לתמוך בהצעות חוק המוגשות על ידי ה-PVV”.

*הכתבה תורגמה על ידי המתרגמת רות בכרך (Ruth Bachrach), רוני רשף, וכתבתנו הגר שפריר. אנו מודות להן על העבודה המהירה והיעילה.

עריכה: גילי גוראל. זהו קיצור של הכתבה שפורסמה ב-NIW, שכולל רק חלקים נבחרים שרלבנטיים לישראל. כל טעות שנפלה בתרגום ו/או בעריכתו היא אחריותו של דאצ’טאון. 

יהודים בהולנד אמנם חוששים מפגיעה על רקע אנטישמי ורבים רואים באיסלאם איום על אירופה, אך הדבר אינו מוביל לנהירה יהודית למפלגתו של חירט וילדרס, PVV, שנושא את דגל ההתנגדות ל”איסלאמיזציה של אירופה”. כך עולה מסקר שערך בשבועות האחרונים השבועון היהודי NIW, בשיתוף ה-VU) Vrije Universiteit) באמסטרדם וה-KiesKompas.

עוד על הבחירות בהולנד:

• כל מה שחשוב לדעת על המערכת הפוליטית ההולנדית
• שבע המפלגות המובילות 
• יהודי ושתי נשים בראש הרשימה של וילדרס 

“העיתון החליט לערוך מחקר על הקול היהודי ועל ההשפעה של פחד על הבחירה של היהודים בהולנד”, סיפר לדאצ’טאון אשר וטרמן, שכתב על המחקר ב-NIW, יחד עם אמו, העיתונאית קארן דה יאחר. “מדובר בפחד במובן רחב של המילה. זה כולל פחד מפני טרור או תקיפה פיזית או מילולית על רקע אנטישמי, אבל גם פחד מפני אובדן הזהות היהודית או חשש מהבעת עמדותיך כיהודי במדינה הזאת”, הסביר וטרמן.

מהן המסקנות העיקריות?

“המסקנה העיקרית היא שהיהודים בהולנד חרדים מפני האוכלוסיה המוסלמית באירופה, אבל זה לא בא לידי ביטוי בהצבעה פופוליסטית-ימנית. שיעור היהודים שדיווחו שהם מצביעים לווילדרס הוא מתחת לממוצע הארצי”.

איך אתה מסביר את זה?

“מה שעוד עלה הוא שהם רואים חשיבות בקיומן של קבוצות מיעוטים בהולנד, והם רוצים לראות יותר שיתוף פעולה בין קבוצות המיעוטים כדי למנוע רדיקליזם”. וטרמן מציין כי ייתכן שלהתנגדותו של וילדרס לשחיטה כשרה הייתה גם כן השפעה על המצביעים היהודים, אולם הנושא לא נבדק במחקר.

כ-10 אחוזים מהמשתתפים בסקר תומכים ב-PVV, בעוד הממוצע הארצי עומד על כ-15 אחוזים. במקום הראשון ניצבת מפלגתו של ראש הממשלה מרק רוטה, עם 17 אחוזי תמיכה בקרב הנשאלים, שיעור כמעט זהה לממוצע הארצי, אבל צניחה רצינית לעומת 30 אחוזי תמיכה שנרשמו בבחירות הקודמות, ב-2012. מפלגת העבודה נמצאת במקום השני, עם כ-11 אחוזי תמיכה. זהו שיעור מעט גבוה יותר מהממוצע הארצי העומד על כ-8 אחוזים, אבל נפילה בהשוואה לבחירות הקודמות, אז זכתה למעט יותר מ-20 אחוזי הצבעה. במקום השלישי ניצבת כאמור מפלגתו של וילדרס, שבניגוד לאחרות רשמה עלייה של כמה אחוזים מהבחירות הקודמות. גם המפלגות הנוצריות הקטנות, CU ו-SGP, זוכות לפופולריות גדולה יותר בקרב יהודים מאשר בקרב ההולנדי הממוצע. המפלגה הנוצרית הגדולה, CDA, פופולרית הרבה פחות בקרב יהודים, וכך גם המפלגה הליברלית D66 ומפלגת השמאל GroenLinks.

אחוזי התמיכה במפלגות השונות, על פי סקר הסקרים של Tom Louwerse, נכון לסוף השבוע (לפני משבר טורקיה-הולנד): 

עד כמה הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם אופן ההצבעה המסורתי של היהודים בהולנד? בכתבה בנושא שהתפרסמה לאחרונה ב-Trouw תיאר ההיסטוריון בארט וואלט, מומחה להיסטוריה של היהודים בהולנד מה-VU, את דפוסי ההצבעה של היהודים בעבר ובהווה. לדבריו, חברי הקהילה היהודית נוטים באופן מסורתי להצביע למפלגת העבודה, הסוציאליסטית, או ל-VVD, הליברלית. בעבר זכו הסוציאליסטים לתמיכה יהודית משמעותית, בעיקר באמסטרדם ולפני מלחה”ע השנייה, בעוד שמחוץ לבירה נטו היהודים יותר לטובת הליברלים. לאחר המלחמה השתוו שתי המפלגות וכיום מובילה ה-VVD. אולם הנטייה הזאת ימינה אופיינית לכלל החברה ההולנדית ולא רק ליהודים.

“ישראל משחקת תפקיד”

אמנם הסקר לא עוסק בכך ישירות, אבל להערכתך, עד כמה היחס של המפלגות השונות כלפי ישראל מהווה שיקול בהצבעה של יהודי הולנד?

“זה תלוי את מי שואלים כמובן, אבל אני מעריך שלהרבה יהודים זה חשוב. אם מצביעים לשמאל זה תמיד קשה למצוא מפלגה שתתאים מבחינת הנעשה במזרח התיכון. זה כן משחק תפקיד. למשל, אני לא אצביע בקלות ל-GroenLinks גם אם אני מזדהה עם רבים מהרעיונות שלהם, בגלל הגישה שלהם כלפי ישראל”.

תמונה דומה עולה מהכתבה ב-Trouw. כתבת העיתון ביקרה במעוז יהודי הולנדי ותיק, המעדניה הכשרה Sal Meijer, כדי לדון בנושא עם ה”פרלמנט” של יהודי אמסטרדם. היא גילתה בין היתר את היהודים שמצביעים למפלגות הנוצריות הקטנות – בגלל תמיכתן בישראל. גם ההיסטוריון וואלט סבור שהזווית הישראלית חשובה ושהביקורתיות של מפלגת העבודה כלפי ישראל עלתה לה בלא מעט מקולות הבוחרים היהודים.

ישראל עולה בסקר בהקשר אחר – ביטחון. כ-70 אחוזים מהנשאלים ציינו שהתבטאויות אנטי-ישראליות במרחב הציבורי מגבירות את הפחד שהם חשים על רקע היותם יהודים. אותו שיעור סבור שיש לאסור על פעילי BDS (קמפיין החרם על ישראל) לפעול באוניברסיטאות בהולנד.  

“מסקנה חשובה שעולה מהמחקר היא העובדה שהיהודים מרגישים פחד”, מציין וטרמן. “לא נראה שהם שונאים מוסלמים או את האיסלאם, כפי שעולה מהתבטאויות של הולנדים רבים, אלא שהתוצאות מראות שהם מפחדים אבל גם מסכימים לשתף פעולה. מעניין עוד שרוב הנשאלים הסכימו שאבטחה ממשית עוזרת להם להתגבר על הפחד. הם מרגישים בטוחים יותר עם שומר בפתח. שאלנו ספציפית על הנושא הזה כי יש אנשים שטוענים שזה רק מגביר את הפחד, כלומר הם מפחדים יותר כשהם רואים את בתי הכנסת או בתי הספר מוקפים גדרות ומשטרה, אבל בסקר רואים שזה למעשה ההיפך”.

כ-48 אחוזים מהנשאלים אמרו כי הם חוששים מפגיעה פיזית על רקע אנטישמי, לעומת 30 אחוזים שאמרו כי אינם מפחדים מכך. וטרמן מציין בכתבה כי ב-2015 דיווח ארגון CIDI על חמש תקריות של אלימות פיזית על רקע אנטישמי – תקרית אחת פחות מאשר בשנה שלפני כן. כמעט 40 אחוזים אמרו כי אינם מעיזים תמיד להודות שהם יהודים.

וטרמן, בן 24 מאמסטרדם, עובד בספריית “עץ חיים”, הספרייה העתיקה של בית הכנסת הפורטוגזי בעיר. הוא לומד לתואר שני בלימודים יהודיים באוניברסיטת אמסטרדם.

כיהודי שחי כאן ומעורה בקהילה היהודית, המסקנות הפתיעו אותך?

“לא, לא ממש הופתעתי. הייתי רוצה שיהיה פחות פחד. שמחתי לראות שזה לא נגמר רק בפחד אלא שהיהודים רואים סיכוי לשיתוף פעולה ולסיכול הרדיקליות. גם לא הופתעתי מכך שווילדרס לא הגיע רחוק בקרב היהודים. זה אולי מפתיע אנשים מחוץ להולנד”.

על המחקר

מעט יותר מ-800 נשאלים השתתפו בסקר. הם מהווים רק 1.9 מכלל היהודים בהולנד, שעל פי הערכות מונים כ-50,000 (כולל ישראלים). רובם הגדול של המשתתפים הם בעלי השכלה גבוהה, בני יותר מ-40. כ-55 אחוזים מהנשאלים הם גברים. כ-40 אחוזים תיארו את עצמם כיהודים-ליברלים, 18 אחוזים הגדירו עצמם “יהודים מבחינה תרבותית”, וכ-14 אחוזים הזדהו כיהודים-אורתודוכסים. שמונה אחוזים כינו עצמם אתיאיסטים. לשאלתי אם היה ניסיון לפנות באופן ממוקד לישראלים-הולנדים בעלי זכות בחירה השיב וטרמן בשלילה. עם זאת, הקישור למחקר פורסם בעמוד הפייסבוק “ישראלים בהולנד”. 

מספר שיא של 81 מפלגות הביעו עניין בהשתתפות בבחירות בהולנד, שיתקיימו בעוד כשבועיים. מתוכן רק 28 עמדו בהצלחה בתנאים הדרושים והן אלו שיתמודדו על 150 המושבים בפרלמנט ב-15 במרץ. לאחר שהבנו איך השיטה הפוליטית ההולנדית עובדת, הגיע הזמן להעמיק מעט במפלגות הבולטות במירוץ. הכתבה השנייה בסדרה סוקרת בקצרה את שבע המפלגות המובילות על פי הסקרים*, כלומר אלו שצפויות לזכות ביותר מעשרה מושבים. בפעם הבאה נעסוק במפלגות הקטנות יותר, ובכמה מפלגות מעניינות במיוחד.

לפני הכל: מה צריך לדעת על שיטת הבחירות בהולנד

VVD – Volkspartij voor Vrijheid en Democratie, מפלגת העם למען חירות ודמוקרטיה

מנהיג: מרק רוטה (Mark Rutte)

מספר מושבים נוכחי: 40

מספר מושבים על פי הסקרים האחרונים: 27-23

קצת היסטוריה: המפלגה נוסדה ב-1948, כהמשך למפלגות דומות שפעלו לפני כן, בשילוב עם פורשים ליברלים ממפלגת העבודה ההולנדית. רק בשנות ה-70 התחילה המפלגה לצבור תאוצה בפרלמנט. ב-2002 וב-2006 ספגה המפלגה מפלות בבחירות לפרלמנט. ב-2006 התעורר משבר מנהיגות פנימי כאשר התברר שמספר 2 ברשימה, ריטה ורדונק (Rita Verdonk) זכתה למספר רב יותר של קולות מאשר המנהיג החדש מרק רוטה. היא קראה תיגר על מנהיגותו של רוטה אבל בסופו של דבר היא סולקה מהסיעה, הקימה מפלגה חדשה, והוא יצא וידו על העליונה. מאז, תחת מנהיגותו של רוטה, כוחה של ה-VVD עלה באופן ניכר. ב-2010 היא הפכה לראשונה למפלגה הגדולה בפרלמנט ורוטה הפך לראש הממשלה הראשון מטעמה. היה זה “קבינט רוטה הראשון”. הקואליציה הזו נפלה כעבור שנתיים, כשחירט וילדרס (PVV) הפסיק לתמוך בה, אבל הבחירות שבאו בעקבות זאת רק חיזקו את כוחה של ה-VVD). כעת מכהן “קבינט רוטה השני”, אחת הממשלות הבודדות מאז מלחמת העולם השנייה ששימשה במשך קדנציה שלמה.

עמדות מרכזיות: ה-VVD  היא מפלגה ליברלית מבחינה כלכלית, שדוגלת בחיזוק כוחו של השוק החופשי לעומת רגולציה ממשלתית. עם זאת, היא אינה שוללת את עיקרון מדינת הרווחה ההולנדי. המפלגה מתיימרת לייצג את ההולנדי שעובד קשה למחייתו, ולכן תומכת למשל במסים נמוכים. בבחירות הנוכחיות מנסה רוטה לפנות גם למצביעים שנוטים ל-PVV, מפלגתו של חירט וילדרס, באמצעות הסיסמה “normaal doen” (ביטוי הולנדי שמשמעו “להתנהג נורמלי”, להתנהג בסדר, בצורה נאותה ומקובלת בחברה). במכתב פומבי “לכל ההולנדים” דחה רוטה את אלו שלא “מתנהגים נורמלי” – זורקים זבל ברחוב, לא מכבדים את המשטרה וכו’. זוהי כמובן רמיזה ברורה לקבוצות מהגרים. ההתנהגות ה”נורמלית” כוללת סיוע לשכן, האפשרות ללכת יד ביד ברחוב ללא פחד, הנחלת כבוד כלפי שוטרים וכו’.

PVV – Partij voor de Vrijheid, המפלגה למען החירות

מנהיג: חירט וילדרס (Geert Wilders)

מספר מושבים נוכחי: 12

הסקרים האחרונים: 27-23

קצת היסטוריה: וילדרס הוא אחד הפוליטיקאים הוותיקים בהולנד. ב-1998 נבחר לפרלמנט מטעם מפלגת ה-VVD, כיום יריבתו הגדולה. הוא פרש ממנה ב-2004 על רקע תמיכתה בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, ונשאר בפרלמנט כסיעת יחיד. שנתיים לאחר מכן הקים את המפלגה למען החירות, שזכתה בתשעה מושבים בבחירות. בבחירות 2010 עלתה המפלגה ל-24 מושבים והפכה לשלישית בגודלה בפרלמנט. היא לא הצטרפה לקואליציה בראשות רוטה, אך סיפקה לה רשת ביטחון חיצונית. התמיכה הזו הופסקה ב-2012, כשווילדרס לא הסכים לקיצוצים המתוכננים בתקציב, והדבר הביא לנפילת ממשלת רוטה הראשונה.

עמדות מרכזיות: וילדרס ידוע בעיקר כמתנגד חריף לאיסלאם ולמה שהוא מכנה “האיסלאמיזציה של הולנד”. לקראת הבחירות הנוכחיות פרסמה המפלגה מצע באורך עמוד אחד בלבד (לשם השוואה, המצע של ה-VVD משתרע על כמאה עמודים). בין היתר דוגלת המפלגה באיסור על הקוראן, סגירת מסגדים ובתי ספר איסלאמיים והפסקת הגירה ממדינות מוסלמיות. מבחינה חברתית-כלכלית משלבת המפלגה שמאל וימין: הורדת מסים וממשלה קטנה יותר, לצד הורדת גיל קבלת קצבת הזקנה, הורדת שכר הדירה וביטול ההשתתפות העצמית בביטוח הבריאות. המפלגה גם מתנגדת נחרצת לאיחוד האירופי, שאותו כינו אנשיה “דיקטטורה”, ומצדדת בפרישה של הולנד ממנו.

CDA – Christen Democratisch Appèl, הקריאה הנוצרית-דמוקרטית

מנהיג: סיברנד ואן הרסמה בוּמה (Sybrand Buma)

מספר מושבים נוכחי: 13

הסקרים האחרונים: 19-17

קצת היסטוריה: המפלגה נוצרה דה-פקטו ב-1977, כאשר שלוש המפלגות הנוצריות-דמוקרטיות איחדו כוחות ברשימה משותפת פרוטסטנטית-קתולית. מאז לקחה המפלגה חלק בכל קואליציה למעט שלוש, ושלושה מראשיה שימשו כראשי ממשלה. היא אינה חברה בממשלה הנוכחית אולם הייתה השותפה הקואליציונית המרכזית של ה-VVD  בממשלת רוטה הראשונה.

עמדות מרכזיות: על אף היותה מפלגה נוצרית, התנ”ך נחשב רק למקור השראה לחברים ולא כתוכנית פעולה פוליטית. זוהי מפלגת מרכז מוצהרת, או כפי שהגדיר אחד מחבריה, “מרכז רדיקלי”. בהתאם לעקרונות פוליטיים פרוטסטנטיים וקתוליים כאחד, היא דוגלת באחריות משותפת של כלל המוסדות החברתיים על הנעשה בחברה ומתנגדת לריכוז כוח רב בידי מוסד בודד או שכבה פוליטית אחת. כמפלגה דתית היא מצדדת בצמצום הפלות, המתת חסד, מיסוד הזנות ולגליזציה של סמים.

D66 – Democraten 66, דמוקרטים 66

מנהיג: אלכסנדר פכטולד (Alexander Pechtold)

מספר מושבים נוכחי: 12

הסקרים האחרונים: 18-16

קצת היסטוריה: המפלגה נוסדה ב-1966 על ידי קבוצת אינטלקטואלים, חלקם הגדול לא פוליטיקאים, שביקשה לקדם רפורמות דמוקרטיות במערכת הפוליטית ההולנדית. היא זכתה למספר שיא של מושבים עבור מפלגה חדשה כשהשתתפה לראשונה בבחירות (7), ומאז ידעה מורדות ועליות (24 מושבים בשיא ו-3 מושבים בשפל). היא הייתה שותפה בכמה קואליציות והצליחה לשבור את ההגמוניה של ה-CDA  כשנכנסה לממשלה ב-1994. תחת מנהיגותו של פכטולד המפלגה נמצאת בעלייה מתמדת.

עמדות מרכזיות: D66 היא מפלגה ליברלית פרוגרסיבית. היא בעד שילוב של כלכלת השוק החופשי עם מידה מסוימת של התערבות ממשלתית. בין היתר היא דוגלת בקיצוץ במסים, גמישות רבה יותר בשוק העבודה, השקעה גדולה בחינוך לצד הגברת התחרות בתחום והשקעה באנרגיה בת-קיימא.

GroenLinks, שמאל ירוק

מנהיג: יסה קלאבר (Jesse Klaver)

מספר מושבים נוכחי: 4

הסקרים האחרונים: 17-15

קצת היסטוריה: מפלגת השמאל הירוקה נוסדה ב-1989, כאיחוד של ארבע מפלגות, בהן המפלגה הקומוניסטית והמפלגה האוונגליסטית. היא מעולם לא השתתפה בממשלה, על אף שב-2010 זכתה בעשרה מושבים בפרלמנט. מאז אותה שנה עומד בראשה קלאבר, בן 30, שנחשב לכוכב עולה בשמי הפוליטיקה ההולנדית.

עמדות מרכזיות: הגנת הסביבה ומדיניות כלכלית שמאלית עומדות בלב המצע הפוליטי של המפלגה. היא תומכת בחיזוק מדינת הרווחה ההולנדית, הורדת גיל הפנסיה והגדלת קצבאות, מדיניות הגירה ומקלט ליברלית ושיתוף פעולה בינלאומי להתמודדות עם בעיות סביבתיות כמו שינויי האקלים.

PvdA – Partij van de Arbeid, מפלגת העבודה

מנהיג: לודווייק אשר (Lodewijk Asscher)

מספר מושבים נוכחי: 36

הסקרים האחרונים: 14-12

קצת היסטוריה: רצון לגשר על פערים בחברה ההולנדית המקוטבת הביא להקמת המפלגה ב-1946, כאיחוד של מפלגות סוציאליסטיות, ליברל-דמוקרטיות ונוצריות-פרוגרסיביות. המפלגה הדגימה שוב ושוב את יכולתה לשבת בקואליציה עם מפלגות בעלות אג’נדה שונה, בפרט ה-VVD. ב-1994 וב-1998 עמד מנהיגה הפופולרי וים קוק בראשות שתי ממשלות יציבות. לאחר פרישתו, ולנוכח הרוחות החדשות שהביא עמו הפוליטיקאי הימני הפופוליסטי פים פורטאון בנושאי הגירה ואינטגרציה, ספגה המפלגה מפלה בבחירות 2002. היא התאוששה שנה לאחר מכן אך נותרה באופוזיציה. המפלגה הצטרפה לממשלת רוטה השנייה ב-2012, לאחר שידעה כמה חילופי מנהיגים (שכללו גם את ראש העיר היהודי של אמסטרדם, יוב כהן). בשנה שעברה זכה אשר בהתמודדות על ראשות המפלגה. הוא מכהן כסגן ראש הממשלה וכשר העבודה והרווחה.

עמדות מרכזיות: המפלגה התחילה את דרכה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית מסורתית, המחויבת למדינת הרווחה. בשנות האלפיים היא מיתנה את תוכניתה הפוליטית השמאלית והיא החלה לכלול גם רפורמות בתחום הרווחה וקידום הפרטה. כך הפכה למעשה למפלגת שמאל-מרכז. היא עוסקת הרבה בתחומי עבודה וחינוך, ודוגלת למשל בהעלאת שכר המינימום ובהחלתו מגיל 18.

SP Socialistische Partij, המפלגה הסוציאליסטית

מנהיג: אמילה רומר (Emile Roemer)

מספר מושבים נוכחי: 15

הסקרים האחרונים: 14-12

קצת היסטוריה: קבוצת פעילים שפרשה מהמפלגה הקומוניסטית ההולנדית (מרקסיסטית-לניניסטית) הקימה את המפלגה ב-1971. אולם במרוצת השנים התרחקה המפלגה מהאידיאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית עד שמחקה את המונח כליל משמה כעבור 20 שנה. רק ב-1994 הצליחה להיכנס לראשונה לפרלמנט ההולנדי. בינתיים היא השכילה לפעול בשטח וליצור רשת של פעילים בארגונים מקומיים שמספקים ייעוץ וסיוע לאזרחים למשל. כך עלה כוחה בבחירות המקומיות וכך גם זכתה ב-25 מושבים בבחירות ב-2006, הישג שלא הצליחה לשחזר מאז. היא מעולם לא השתתפה בקואליציה.

עמדות מרכזיות: כשמה כן היא – סוציאליסטית, או סוציאל-דמוקרטית. היא עוסקת בעיקר בנושאי דיור, בריאות ועבודה. בין היתר היא דוגלת בהורדת גיל הפנסיה והגדלתה, הורדת שכר הדירה וביטול ההשתתפות העצמית בביטוח הבריאות.

*ההתייחסות לסקרים על פי “סקר הסקרים” המפורסם באתר של ד”ר טום לוורסה (Tom Louwerse) מאוניברסיטת ליידן. זהו גם מקור המצוטט רבות בתקשורת ההולנדית והעולמית.

סימנים ראשונים וברורים ניכרו השבוע לכך שההכנות לבחירות לבית השני של הפרלמנט תופסות תאוצה. אלו הגיעו מכיוונו של ראש “המפלגה למען החירות”, PVV, חירט וילדרס, אשר פרסם בסוף השבוע שעבר את רשימת המועמדים שלו לבחירות שתיערכנה ב-15 במרץ. מספר ארבע ברשימתו הוא גידי מרקוסובר, תושב אמסטלפיין, שמכהן כחבר בבית הראשון של הפרלמנט מאז אמצע 2015. על פי ויקיפדיה, מרקוסובר נולד בתל-אביב ב-1977, והוא חבר במועצת בית הכנסת האשכנזי של אמסטרדם, מהקהילות היהודיות הגדולות בהולנד.

לפני שהצטרף לשורות ה-PVV, שימש מרקוסובר כדובר תנועת הליכוד בהולנד, Likoed Nederland, בין 1999 ל-2005. שמו של מרקוסובר נכלל ברשימת המועמדים לבית השני שנערכו בשנת 2010, אולם באותה עת הוא החליט למשוך את מועמדותו מן הרשימה אחרי ששר הפנים דאז, הירש באלין, שלח ל-PvV מכתב ובו כתב כי מרקוסובר מהווה “סיכון ליושרתה של הולנד”. על פי המכתב, מרקוסובר היה מעורב לכאורה בפעילותו של ארגון שהעביר “מידע” לגורמים חיצוניים בעלי שררה וכן ניהל קשרים עם ארגון מודיעיני. למרות שאז ביטל מרקוסובר את מועמדותו, הוא נותר תמיד ברקע והחזיק בתפקידים בכירים בראשות המפלגה.

אבל עוד לפני מרקוסובר עומדות בראש הרשימה של וילדרס שתי נשים. מספר שתיים היא פלור אחמהFleur Agema, בת 40, ארכיטקטורית בהכשרתה וחברת פרלמנט מאז 2006. כבר שנים מכהנת אחמה במקום השני ברשימה ונחשבת נאמנה במיוחד לווילדרס. מספר שלוש היא המשפטנית ויקי מאייר Vicky Maeijer, בת 30, שפעילה במפלגה כבר עשר שנים. בשנים האחרונות שימשה כחברת הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה. בעבר היא כינתה את האיחוד האירופי “דיקטטורה שבה אין מקום לדעות שונות”.

להיות “פה גדול” אצל הרופא

ואם נגענו בנושא הבחירות ההולכות וקרבות, הנה עוד נושא חשוב, שתופס מקום במצעה כמעט כל מפלגה. נושא ההשתתפות העצמית במסגרת הביטוח הרפואי: מרבית המפלגות מציינות במצעי הבחירות שלהן כי הן מעוניינות לפעול להפחתה ואולי אף לביטול מוחלט של ההשתתפות העצמית, אשר שיעוריה עולים כל שנה (מ-220 יורו ב-2012 עד ל-385 ב-2017), כמו גם עלויות פוליסת הביטוח. NRC ערך לאחרונה שיחות עם פציינטים, מהן עולה כי על מנת לזכות בטיפול רפואי ראוי וטוב באמת, על הפציינט להיות בעל “פה גדול”, כלומר לא להסס לשאול שאלות, לדרוש טיפולים, בדיקות ותרופות. בניגוד למפלגות הפוליטיות, רבים מהנשאלים סברו כי יש להשאיר את ההשתתפות העצמית על כנה, ולו רק כדי לאותת לכל המעורבים שטיפול רפואי עולה כסף. אז אם נזקקתם לטיפול רפואי כאן, ואם גם אתם פגשתם ברופא משפחה שסירב לתת לכם אנטיביוטיקה למרות שהגעתם אליו על ארבע עם דלקת ריאות מהסרטים, אל תוותרו. שלפו את “הגנים הישראליים” ודרשו לקבל את מה שמגיע לכם. ואם אתם מרגישים שאינכם מקבלים את מה שמגיע לכם, אל תתעצלו, עשו את שיעורי הבית שלכם כמו שצריך, ואם צריך, אל תהססו לעבור לחברת ביטוח אחרת לפני 1 בינואר 2018… ושלא נצטרך…

—

ומעניין לעניין קצת באותו עניין, מאמר שפורסם בסוף השבוע האחרון ב-NRC מספר את סיפורו של ד”ר עבד אגבריה, רופא ערבי שמונה לאחרונה למנהל המכון האונקולוגי בבית החולים בני ציון בחיפה. העיתון מציין כי בניגוד למגמה הרווחת כיום,

המראה כי כל אחד מהצדדים, בין אם יהודים ובין אם פלסטינים, מתכנס יותר ויותר בתוך עמו, כאשר זה נוגע לסקטור הרפואי, פני הדברים שונים לחלוטין. העיתון מביא את הסיפור כסמל ליחס השיוויוני לו זוכים ערבים ופלסטינים בישראל העובדים בתוך המסגרת הרפואית, שם כל השחקנים הם שווי ערך. רופאים ואנשי צוות רפואי מעניקים את אותו טיפול רפואי למטופליהם, בין אם הם ערבים ובין אם הם יהודים. גם עובדי תפעול וניקיון, ללא קשר למוצאם, זוכים ליחס מכבד ושיוויוני ומתקדמים במערכת באופן זהה.

אגבריה סבור כי זו הדרך הנכונה להביא לשינוי ולהגברת השיוויוניות בין יהודים וערבים בישראל, לחולל את השינוי מבפנים. “ישראל רק תרוויח מכך, שכן תהליכים כגון אלו יציבו אותה במקום מכובד בראש המדינות המובילות בתחום הרפואה בעולם”.