Tag: שפה

ביידיש קוראים לה מַאמֵע-לוּשֵן: לשון האם, שפת-אם. כמו שכל מהגר כמונו יודע, שפת האם של אדם איננה סתם עוד שפה, ואיננה סתם אוסף של מילים, משפטים, חוקי תחביר וביטויים. היא לא בהכרח השפה שאנו משתמשים בה הכי הרבה, ואנחנו יודעים שיבוא יום ונגלה שחיינו יותר זמן בלעדיה מאשר איתה. אבל שפת-האם שלנו היא הבית, היא המרק-עוף, הגעגוע, הרחם, המאמעלושן שלנו, וכשאנחנו פוגשים אותה פתאום ברחוב, שומעים אותה בטלפון או ברדיו, אנחנו מרגישים בבית.

שלמה יידוב גילה לנו, שעד כמה שהוא אוהב את שפתו החדשה, העברית, הוא עדיין חולם בשפת-אמו, הספרדית (האמת היא שאהוד מנור כתב עבורו את השיר הזה), ביאליק אמר שקריאת שירה בשפה שאינה שפת-אמך זה כמו לנשק את אמך דרך מטפחת, וסמי מיכאל בשירו  ‘ערבית היא שפת אמי’ תאר כיצד מרגיש המיעוט, במדינה שבה הרוב דובר שפה אחרת:

 

אני כותב עברית אבל לעולם לא אשכח

כי ערבית היא השפה שינקתי עם חלב אמי,

כי ערבית היא שפת אהבתי הראשונה,

וכי בערבית דיברתי עם אמי עד אחרית ימיה,

שפת המולעקאת,

שפתו של סמאוואל היהודי בן ערב.

סופר עברי אני שבדמו זורמת גם הערבית

 

(השיר המלא פורסם בידיעות אחרונות 22.12.2019, כתגובה לחוק הלאום)

 

לפני כעשרים שנה, החליטו באו”ם להכריז על יום מיוחד, ה-21 לפברואר (היום!) לציין בו את חשיבותה של שפת-האם. מצד אחד זה נראה מוזר, הרי שפת-האם היא אחד הדברים היחידים כמעט שכלל אינם זקוקים לעזרה ולתמיכה. בניגוד לכל המיומנויות שאנו מנסים ללמוד בימי חיינו במאמץ ניכר ובהצלחה מוגבלת, ככל שמדובר בשפת-אם, כולנו תלמידים מצטיינים. בלי מאמץ, בלי תכנית לימודים מסודרת ובלי משמעת אימונים, כולנו רכשנו את שפת-אמנו בצורה מושלמת.

אבל מצד שני, בעולמנו החדש שמספר המהגרים בו גדל באופן קבוע, ואנשים רבים בו חיים כמיעוט במדינה שהשפה הרשמית בה אינה שפת-אימם, יש צורך אמיתי להדגיש ולחזק את חשיבותה של שפת-האם. מחקרים רבים מראים ששפת האם של אדם קשורה בקשר הדוק לביטחון העצמי שלו, בתחושת הגאווה האישית והקבוצתית שלו, ובאופן מפתיע, גם להצלחה שלו להשתלב בסביבה ובשפה חדשה.

אולי יעניין אותך גם:

סליחה, מה השפה?
נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
למה שהילדים שלנו בהולנד בכלל ירצו לדבר עברית?

אז מה אנחנו יודעים על שפת-אם? הנה שישה דברים שלא ידעתם עליה, או שידעתם אך לא שמתם לב עד כמה הם יוצאי דופן:

תינוקות מזהים את שפת-אמם כבר ברחם

בלשנים השמיעו לתינוקות בני יום (ממש בני יום, הגיל הממוצע היה 36 שעות!) צירופי תנועות אשר אופייניים לשפת-אמם, ולאחר מכן תנועות אשר אופייניות לשפה זרה. המחקר הזה נעשה עם תינוקות שוודיים ועם תינוקות אמריקאים. בפיהם של התינוקות היה מוצץ שמחובר למחשב, אשר מדד את קצב המציצה. בשתי השפות, התינוקות החלו למצוץ בקצב מהיר יותר, כאשר התנועות היו לא אופייניות לשפת-אמם. מכאן הסיקו החוקרים שכבר ברחם למדו התינוקות לזהות את ה ‘מנגינה’ האופיינית לשפה שלהם.

 

שפת-אם אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’

שפת-אמו של אדם היא מאותם הדברים שמרב שהם מובנים מאליהם, קל לפספס אותם. כמו אמא, כמו האוויר שאנו נושמים, או כמו המלך ווילם אלכסנדר. היא כל-כך נוכחת, כל-כך בסיסית, ומוטמעת בכל כך הרבה רבדים של חיינו, עד שרב האנשים לא שמים אליה כלל לב, גם חוקרי השפה לאורך זמן רב התמקדו בחוקי וכללי השפה של ארצם אך התעלמו משאלת עצם קיומה ומהקלות שבה ילדים לומדים אותה. הבלשן נועם חומסקי הוא האדם המזוהה ביותר עם הבאתה של עובדה זו אל מרכז הבמה, בשנות השישים של המאה הקודמת, והצגתה כשאלה מדעית. כיצד ייתכן, שאל חומסקי, שכל ילד בעולם, גם הילד העצלן ביותר, גם זה שחי בחוסר כל, וגם זה שלא בורך באינטליגנציה גבוהה או אפילו לא באינטליגנציה בינונית, מגיע תוך זמן קצר ביותר לתוצאה חסרת תקדים של מאה אחוז הצלחה בלמידת שפת-האם שלו? וכל זאת ללא שיעור מסודר, או פיקוח על כמות ואיכות ההוראה. השאלה הזאת עוד יותר מפתיעה, כאשר מבינים עד כמה שפות הן דבר מורכב. איך זה ייתכן שבעוד שמעטים מאיתנו יוכלו להסביר ללומד עברית מתי ואיך משתמשים במילה ‘אֶת’ בעברית, ודוברי הולנדית יתקשו להסביר לנו מתי ואיפה בדיוק שמים ‘er’ במשפט בהולנדית, כל ילד בן שלוש שזוהי שפת-אמו משתמש במילים אלו בצורה מושלמת וללא טעויות. חומסקי עצמו הציע גם תשובה לשאלה זו, אשר עומדת בבסיסו של תחום המדעים הקוגניטיביים. שפת-אם, הוא טען, אינה נלמדת, אלא ‘נרכשת’. כל תינוק נולד עם בסיס ידע מולד, שיחד עם ה’דוגמאות’ שהוא מקבל מן הסביבה (המשפטים שהוא שומע), מאפשר לשפת האם להתפתח. כמו שציפורים ‘לומדות’ לשיר, עכבישים ‘לומדים’ לטוות קורים, וזברות ‘לומדות’ להיזהר מטורפים, כך גם ילדים ‘לומדים’ את שפת-אימם.

עכביש טווה קורים. מי לימד אותו לעשות את זה?

 

ישנה ‘תקופה קריטית’ אשר בה נרכשת שפת-האם

הבלשן האמריקאי אריק לנברג, שטען עוד לפני חומסקי כי לשפה יש בסיס ביולוגי, העלה גם את השערת התקופה הקריטית. על פי טענה זו שאומצה על ידי בלשנים רבים, ילד שלא נחשף לכמות מספקת של דוגמאות משפת-האם שלו עד גיל מסוים (יש הטוענים שהגיל הקריטי הוא ארבע, שבע, או גיל ההתבגרות), לא יוכל יותר לרכוש שפת-אם בצורה מושלמת. אחד ההסברים לתופעה זו היא שהמוח של ילד בתקופה הקריטית הוא הרבה יותר ‘גמיש’ ממוח של מבוגר או אפילו של ילד מתבגר, ולכן כבר אינו יכול ללמוד מיומנויות מסוימות אחרי אותה תקופה. כל מי שראה אירופאים בני שלוש טסים באתרי סקי, או כל מי שניסה ללמוד לעשות שפגט בגיל 40, ישמח לאשר את הטענה הזו. לשמחתנו, קשה לאשש את הטענה הזאת באופן אמפירי מובהק ומספר הילדים שגדלו בנסיבות חמורות שלא אפשרו להם מגע עם שפת אמם הוא מועט ביותר (והם באמת לא הצליחו לפתח שפת-אם באופן נורמלי). אבל יש לצערנו דוגמאות מילדים שנולדו חרשים ולא נחשפו לשפת סימנים בילדותם המוקדמת. מחקרים עם ילדים אלה הראו שהם באמת לא הגיעו לרמה של שפת אם בשפת הסימנים, גם אם נחשפו אליה בצורה מספקת לאחר התקופה הקריטית. מחקר נוסף שנעשה בישראל התבסס על מקרה עצוב שרבים מאיתנו זוכרים – פרשת המזון לתינוקות רמדיה בשנת 2003. בשנה זו, בעקבות טעות ביצור, תינוקות רבים בישראל קיבלו מזון שחסר בו הויטמין תיאמין. הבלשנית הישראלית נעמה פרידמן, הראתה שויטמין זה הינו קריטי להתפתחות השפה, ושתינוקות רבים שלא קיבלו אותו בשל הטעות ביצור המזון, לא הצליחו מאוחר יותר להגיע לרמת שפת אם, גם אחרי שהטעות תוקנה.

חשוב להדגיש שהשערת התקופה הקריטית אינה מדברת על רכישת שפה שניה, אשר גם אם יש בה משמעות רבה ללמידה בגיל מוקדם, יש בה גם גורמים רבים אחרים אשר יכולים להשפיע על הלמידה.

 

שפת האם נמצאת במוח שלנו – במקום ספציפי

שפת האם שלנו נמצאת בתוך המוח שלנו. אצל 95% מהאנשים היא נמצאת בצד שמאל (אצל השאר היא לא בהכרח בצד ימין, אלה בשני הצדדים). פרוצדורה נוירולוגית שנקראת מבחן WADA, מראה שכאשר מזריקים לאדם חומר הרדמה להמיספרה השמאלית של המוח, הוא מפסיק לדבר פתאום, ממש באמצע המשפט, אך כאשר מזריקים את החומר להמיספרה הימנית, יכולת הדיבור לא נפגעת. כבר במאה ה19 גילו מדענים שיש שני אזורים ספציפיים בצד שמאל של המוח שאם הם נפגעים, אובדת השפה. אזורים אלה נקראים אזור ברוקה ואזור וורניקה על שם המדענים שגילו אותם. היום אפשר להראות בקלות רבה בעזרת מכשירי הדמיה מוחית כמו fMRI, שאזורים אלה פעילים כאשר אנשים מדברים בשפת-האם שלהם. בואו נעשה הפסקה קלה, ולכבוד יום שפת האם נעניק עיסוי קטן לאזורי ברוקה ווורניקה.

 

והיכן במוח נמצאת השפה השנייה? במשך שנים היו שטענו ששפה שניה (או שפות נוספות) נמצאת בצד ימין אך זה הוכח כלא נכון. מכשירי ההדמיה מראים שכאשר אדם מדבר בשפה שאינה שפת-אמו, אזורים רבים במוח, גם בצד שמאל וגם בצד ימין לוקחים חלק בפעילות, וחוקרים שיערו לכן שהשפה השנייה יותר מפוזרת. אבל בשנים האחרונות חוקרי מוח טוענים שככל שהשליטה בשפה השנייה הולכת וגוברת, הפעילות מתמקדת באותם אזורי שפה ידועים – ברוקה וורניקה. חוקרים אלה טענים אם כן שגם שפה שניה (ושלישית) נמצאת באותם מקומות, אך כאשר הדוברים עדיין אינם מיומנים, הרבה אזורים אחרים מופעלים שאינם קשורים ישירות לשפה אלא לפעילויות קוגניטיביות כלליות יותר, שדרושות רק למי ש’מתאמץ’ לדבר נכון ולא לעשות טעויות.

 

קשה לאבד שפת-אם, אבל זה אפשרי, ולכן צריך לשמור עליה

 

שפת-אם היא אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים והיציבים ביותר בחיינו. גם קשישים אשר מאבדים יכולות קוגניטיביות שונות כמו זיכרון, מהירות תגובה, מפתחות ומשקפיים, עדיין שולטים בכל חוקי השפה ולא מתחילים פתאום להגיד “בית גדולה”, “שמיים כחול”, ולדבר כמו עולים חדשים. גם אנשים שסובלים מאמנזיה ושוכחים היכן הם גרים ומהו שמם, עדיין זוכרים את חוקי התחביר של שפת-אמם. אבל למרות זאת, שפת-אם אינה חסינה לגמרי. ישנן שתי סכנות עיקריות שיכולות לפגוע בה. הראשונה היא כאשר בגיל צעיר מאד – ילד עובר למדינה אחרת ומנתק מגע עם שפת-אמו לחלוטין. חוקרים צרפתיים חקרו ילדים קוריאנים אשר אומצו בגיל צעיר (אך אחרי שהיו ללא ספק דוברים של השפה ברמת שפת-אם) על ידי משפחות צרפתיות, ולא באו במגע עם שפת-אמם בשום צורה אחרי האימוץ. החוקרים ערכו לילדים אלה (כאשר היו כבר בני עשרים) סדרה של מבחנים, ולהפתעתם הם לא מצאו כל זכר לשפת האם. אפילו מבחן של תגובת גלי מוח לגירויים שונים בקוראנית, לא הראה תוצאות שונות מתוצאות של צעירים צרפתים בני אותו גיל.

הסכנה השניה, וכאן זה מתחיל להיות רלוונטי עבורנו הישראלנדים, היא כאשר מהגרים לא באים במגע עם שפת האם שלהם למשך זמן רב. מחקר שערכה הבלשנית ההולנדית מרל קייזר על דוברי הולנדית שחיים בקנדה יותר מ30 שנה, הראה שההולנדית שלהם הידרדרה מאד. כאן לא מדובר על איבוד מוחלט של השפה, אבל כן על טעויות רבות שמאפיינות אנשים שלמדו הולנדית כשפה שניה. כמו טעויות של  het ו de, סדר מילים במשפט, וכל הטעויות שאנו מכירים מקרוב.

 

חשוב לשמור על שפת האם של מהגרים ומיעוטים, גם לטובת ההתאקלמות שלהם

כאן אנחנו חוזרים שוב לסיבה האמיתית והחשובה שבגללה אנו מציינים היום את יום שפת האם. במשך זמן רב טענו רשויות, מדינות, וגם חוקרים באקדמיה, ששימוש רב מדי בשפת האם, פוגע בלמידת השפה החדשה ובהתאקלמות החשובה כל-כל במדינה המארחת. לכן ביקשו מעולים חדשים בישראל שלא ידברו בבית מרוקאית, רוסית, אמהרית, וכו’. גם בהולנד דרשו מהמיעוטים המרוקאים, הטורקים והאנטליינים, שיזנחו את שפת אימם על מנת שילמדו הולנדית כמה שיותר מהר, ידברו בנימוס, יאכלו אוכל תפל, ירכבו על אופניים, ויהפכו לתושבים למופת. היום טוענים חוקרים רבים, ששמירה ושיפור של שפת-האם הם חשובים מאין כמותם. הם תורמים להרגשת גאווה ושייכות, לביטחון עצמי, ומשפרים ללא הכר את היכולת ללמוד ולהשתלב. שפת-האם של אדם היא חלק מהזהות שלו ולא ניתן לבטל אותה. אם מדכאים אותה ומנמיכים אותה – מדכאים ומנמיכים את האדם עצמו ואת היכולת שלו ללמוד ולהתפתח בכל התחומים, כולל למידת השפה החדשה. התגלית המפתיעה אם כן היא ששתי השפות, שפת האם והשפה החדשה אינן באות זו על חשבון זו, אלא דווקא מחזקות זו את זו!

 

נסיים אם כן בברכת יום שפת-אם שמח לכולם. אל תשכחו את המאמעלושן שלכם – אתם צריכים אותה כמו מרק עוף ביום סגריר.

 

תודה לחברי קבוצת הפייסבוק – ‘לא סופרים – מועדון הקריאה של “הארץ” ‘ , שעזרו לי למצוא שיר רלוונטי לכתבה

כשחזרזיר שאל את פו הדוב האם הם יהיו חברים לנצח, באיזו שפה הוא שאל את זה? האם בשפת החזרזירים? בשפת הדובים? אולי בשפה אחרת ששניהם מכירים?

שפה היא הפלטפורמה שעליה מתקיימת התקשורת המילולית שלנו. כששני אנשים שמכירים ומבינים שפה מסוימת משוחחים ביניהם, הם חולקים פלטפורמת תקשורת משותפת. כשאני משוחחת באנגלית עם הולנדי או הולנדית, אנחנו נפגשים במקום ששנינו מכירים ושהוא לא הבית של אף אחד מאיתנו. אולי זה הפארק או הקפה השכונתי. זה יעיל ונוח, במיוחד כשאת הפארק או הקפה הזה כמעט כולם בהולנד מכירים…

אולי יעניין אותך גם:

נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
לדבר גלויות: נוער, מיניות והדרך ההולנדית
שכחו אותי בבית, לפחות אלמד הולנדית – המלצות לבילוי בחופשה ביתית

אז אנחנו במקום “ניטראלי”, לא אצלי ולא אצלו. אבל למעשה, אנחנו גם אצלי וגם אצלו. כי כל אחד מאיתנו יוצק אל תוך אותו מיכל ניטראלי את דפוס השיחה האופייני לו. זה קורה בגלל שבתרבויות שונות, יש דפוסים שונים של שיחה. ומסתבר שזה לא דבר שכל-כך מהר נפטרים ממנו.

לדוגמה, רמת הרגש שנהוג לבטא, ה”התנהגות הרגשית” המקובלת, משתנה מתרבות לתרבות. במזרח התיכון , באופן לא מפתיע, מקובל לבטא יותר רגש בשיחה מאשר בבריטניה או בגרמניה, למשל. כמו שמראה התרשים הבא:

 

אולי זו הסיבה בגללה כשאני מדברת פה בהולנד והטון, הידיים, והפנים שלי לוקחים חלק פעיל בשיחה ומבטאים רגש, אני לעתים קרובות מרגישה קצת תזזיתית או דרמטית יתר על המידה. לפעמים זה גורם לי להרגיש קצת נבוכה.

גם הזמן שעובר מהרגע בו בן-שיחך סיים לדבר עד לרגע שבו את מתחילה, משתנה בין תרבויות. בצפון אמריקה, למשל, מקובלת פאוזה קטנה, אבל מה שקורה בדרום היבשת קצת יותר דומה לדפוס שאני, בתור ישראלית, מכירה.

 

אולי בגלל זה כשאני מקשיבה למישהו הולנדי אני אשכרה מתאמצת שלא לקטוע אותו באמצע (כי הבנתי כבר את הפואנטה). וכשאני מדברת עם מישהו הולנדי נדמה לי שהמוח שלי, שמתוך התייעלות נוהג לחסוך לעצמו את המאמץ הכרוך בלבנות משפט שלם מתחילתו ועד סופו, נתפס לא מוכן כשהוא מוצא שהפעם הוא צריך להשלים את העבודה.

אצל בני-שיחי ההולנדים, לעומת זאת, הכל… שטוח. לא רק המדינה. הטון אחיד, הפנים כמעט קפואות, הידיים – אם אין להן משהו חשוב לעשות כמו להחזיק כוס קפה – פשוט נחות. “הרגש אצלנו”, אמרה לי פעם מישהי הולנדית ברגע נדיר של רפלקציה קולקטיבית, “הוא משהו שמדובר, לא משהו שנראה. אנחנו אומרים ‘אני כועס’. וזהו”. ובעודי חושבת שזה קונספט חדשני ומעניין, היא כבר המשיכה – בלי לשנות טון דיבור או הבעת פנים – לנושא השיחה הבא.

כשאני משוחחת עם מישהו באנגלית, זה מרגיש לי שונה מאשר כשאני מתקשרת בעברית. אולי זה בגלל שיותר משאבים מופנים להבנה מלאה ולניסוח משפטים, אבל אולי יש גם ריחוק מסוים ביני לבין השפה שאני משתמשת בה. זה כאילו שבאנגלית אני קצת מישהי אחרת, שטיפה זרה לי. בעברית, לעומת זאת, אני היא השפה והשפה היא אני. לדבר בעברית בשבילי זה כמו ללכת עם חזייה נוחה או עם משקפי ראייה שמתאימים לי – אני פשוט לא חושבת על זה שהיא או הם נמצאים שם.

זה לא שאני לא יכולה להסתדר בלי ‘לתקתק עניינים’, או לקבל ‘פטור’ ממשהו או להגיד בהשלמה ש’וואלה’ (אחרי שנפל לי האסימון, כמובן). זה פשוט מרגיש יותר בבית. אפילו שהמקור הוא לא תמיד הבית, אלא מדינה ערבית כלשהי או ז’רגון צבאי. אולי זה באמת בגלל הפער בין השפה – אנגלית, במקרה שלי, שאולי מתישהו תוחלף בהולנדית – לבין דפוס השיחה שלי, שמתאים יותר לעברית.

ואולי מנגנונים שונים מופעלים אצלנו כשאנחנו מחליפים שפה? אם גם אתם תהיתם בעניין הזה – איזו סיבה יש לכם שלא? – בוודאי תשמחו לדעת שגם את זה האקדמיה חקרה. מחקר שנערך במדינות שונות, ישראל ביניהן, מצא ששפה עשויה להשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ומחליטים החלטות לגביה. ההשערה היא ששפה שאינה שפת האם שלנו מפעילה אצלנו מנגנונים רגשיים שונים מאלו שמופעלים אצלנו כשאנחנו מדברים את שפתנו המקורית. המחקר הזה השתמש בדילמה מוסרית מוכרת (“דילמת הקרונית“) כדי לבדוק קשר בין הכרעות מוסריות לבין השפה שמשתמשים בה להצגת הבעיה המוסרית. נמצא בו שהתשובה לשאלה העולה מהדילמה, תלויה במידה מסוימת בשפה בה היא נשאלה! זה כאילו שישאלו אותנו אם לדעתנו זה בסדר להרוג חיה כדי לייצר ממנה בגד. בעברית נענה שלא, מה פתאום, ואילו באנגלית נענה שזה נשמע כמו רעיון טוב. זה אומר שיתכן שהתשובה שקיבל חזרזיר מפו הדוב, כששאל מה ששאל, הושפעה גם מהשפה בה השתמש חזרזיר, וששפה אחרת היתה אולי מובילה לתשובה שונה.

נדמה לי ששפת-האם שלי – עברית – לעולם תהיה השפה של האינטימיות, ההתלהבות יוצאת הדופן, הדרמות, והכעסים. והשפה שאני משתמשת בה ושאינה שפת האם שלי – אנגלית כרגע – תמיד תהיה השפה של הדברים המתוכננים, הפורמאליות, החיצוניות וההישגים. כמו בגד ל’יציאה’ ובגד לבית, גם בשפה יש לי סטים שונים בארון. האם אי-פעם אסתובב בבר בטרנינג? או אולי ארבוץ על הספה בחולצה עם כפתורים? עברית, האם תאפשרי לי להרגיש בבית לא רק אצלך, אלא גם בבתים של אחרים?

 

* Laroche, Lionel, and Don Rutherford. Recruiting, retaining and promoting culturally different employees. Routledge, 2007.

לכל הכתבות של אפרת

 

המילים ההולנדיות mazzel ו-tof מעלות חיוך על שפתיו של כל דובר עברית, אבל האם אתם יודעים מהו hoteldebotel, איך רוקדת המילה חבר ואיזו מילה עברית הגיעה לצמרת הממשלה ההולנדית? 

כנראה שרוב ההולנדים שהשתתפו בבחירת המילה היפה ביותר בהולנדית בכלל לא ידעו שהם מצביעים עבור ביטוי עברי. לפני שנתיים ערך המילון Van Dale “השמן”, המילון ההולנדי המרכזי, תחרות לרגל 150 שנה להיווסדו. הוא ביקש מהקוראים להצביע עבור המילה היפה ביותר שנכנסה לשימוש בשפה ההולנדית בתקופה זו, כלומר מאמצע המאה ה-19 בערך. העם אמר את דברו והמילה הנבחרת הייתה אחת העתיקות ברשימה – “bolleboos”. משמעותה בהולנדית היא ילד נבון, אך נסו לדמיין זקן אשכנזי מפטיר אותה ותוכלו לשמוע את העברית המבצבצת מתוך ההגייה היידישאית – “בעל בית”.   

זוהי איננה דוגמה יוצאת דופן. לפני עשר שנים יצא לאור המילון Koosjer Nederlands (“הולנדית כשרה”) שמתיימר לאגד בתוכו את כל המילים “היהודיות” בהולנדית. זהו פרי עבודה שנמשכה 13 שנים של המחברים יוסטוס ואן דה קמפ ויאקוב ואן דר ווייק, והוא כולל כ-2,600 ערכים, מילים שהגיעו להולנדית דרך יהודים או מונחים שמשמשים יהודים הולנדים לתיאור עניינים הקשורים ליהדות. אבל איך בדיוק נכנסו המילים הללו להולנדית? “לרוב אנחנו לא יודעים זאת”, אמר ואן דה קמפ בראיון, והדגיש כי יש צורך במחקר שיטתי של המקורות. אבל כמה נקודות בתהליך ברורות: בשלהי המאה ה-18 חיו באמסטרדם כ-3,000 יהודים ספרדים, וכ-20,000 יהודים אשכנזים, רובם עניים ודוברי יידיש מערבית. הם שיצרו בסופו של דבר את ה-Jodenhoek, “פינת היהודים”, ולימים הרובע היהודי של אמסטרדם. היהודים הללו השתמשו בניב שכונתי מקומי שנודע כ-Jodenhoeks, וכלל יידיש והשפעות של ספרדית ופורטוגזית. הם לא היו חריגים – היה זה רק אחד מ-19 ניבים שכונתיים שתועדו באמסטרדם באותה תקופה!

עוד על עברית והולנדית בדאצ’טאון:

• למה שהילדים שלנו בכלל ירצו לדבר עברית?
• על מיתוסים ודו-לשוניים
• בחן את עצמך – האם אתה דובר דאנגליש?
• 10 ביטויים שעושים כבוד לחלב ההולנדי
• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים) 

רוב היהודים הללו היו עניים וחיו בשולי החברה. רבים מהם עסקו בתגרנות ואחרים לא משכו ידיהם גם מעיסוקים מפוקפקים יותר והשתלבו בעסקי העולם התחתון. עד מהרה נוצרה “שפת גנבים” שנקראה Bargoens (ברחוּנס) ושימשה את העוסקים במלאכה כקוד סודי (אין זה מפליא אם כן שאחד המילונים הראשונים של העגה האמסטרדמית הזו נכתבו על ידי קצין משטרה). היווצרות של ז’רגון של קבוצות שוליים היא תופעה חברתית-לשונית ידועה, אבל מה שמעניין אותנו היא הנוכחות הדומיננטית של יידיש בשפה הזו. היידיש מכילה אלמנטים מכמה שפות אבל הדוברים היהודים השתמשו במילים עבריות שמשמעותן הייתה ידועה להם, בין היתר כדי לשמור על חשאיות. גם הסוחרים היהודים השתמשו מן הסתם בשפה המשותפת להם. כך נכנסו להולנדית מהעברית מילים רבות שעניינן כסף למשל, או סודיות.   

רובנו מכירים את המילים Mokum (מקום, כינוי לאמסטרדם), tof (טוב) ו-mazzel (מזל), אבל אני מקווה שברשימה הבאה תמצאו כמה מילים וביטויים שיפתיעו אתכם, ושבעזרתן תוכלו להפתיע גם את מכריכם ההולנדים.

 

1. Bolleboos

ככתוב, מקור המילה מהביטוי העברי “בעל בית” ובהולנדית משמעותה ילד פיקח (שם עצם). דוגמה:

Het meisje van Gili, dat is een echte bolleboos – הבת של גילי, היא חכמה אמיתית.

מעניין שבברחוּנס, שפת הגנבים האמסטרדמית, ידועה המילה Bollebof במשמעות “בוס”. בסרטון הבא מכריזים אנשי המילון Dikke Van Dale על זכייתה של Bolleboos בתואר המילה היפה ביותר בהולנדית. גם מי שלא דובר הולנדית יתקשה להחמיץ את ההתלהבות של הדובר משמאל, בעל המבטא הבלגי הנפלא, מיופיה של המילה המתגלגלת על הלשון:

 

2. Lef

אומץ, בעיקר במובן של guts האנגלית, כלומר מסוג התעוזה שנהוג לומר על מי שניחן בה שיש לו או לה “ביצים” (שם עצם). מהמילה העברית “לב”, בדומה לביטוי “אומץ לב”. למשל, ארגון הולנדי בשם BID, שמטרתו לקדם יזמות וחדשנות בכלכלה הלאומית, נוהג לחלק מדי שנה פרס שנקרא LEF Award, לאיש ציבור או אשת עסקים ש”מעזים להיות יוצאי דופן, ממשיכים להפתיע ולא נותנים לשום דבר להפחיד אותם”.

Hij heeft lef – יש לו אומץ.

!Heb het lef niet – אל תעז לעשות את זה! מעניין לראות שבביטוי הזה ניתן להחליף את lef ב-hart, דבר שעשוי להעיד על הקשר למשמעות המקורית של המילה.

3. Meier

כאמור, מילים רבות שנכנסו להולנדית מעברית קשורות לכספים. Meier הוא שטר של מאה גילדן הולנדי, והיום לפעמים גם מאה יורו. האמת, התקשיתי להאמין להולנדי שלי כשסיפר לי על המילה הזו. אבל אז שמעתי במקרה כמה חבר’ה הולנדים שהתבטלו בכיכר העיירה הנידחת שבה עשינו קניות. הם לא נראו בדיוק כאילו הסבים שלהם הסבו לשולחן הסדר במוקום, ובכל זאת אחד מהם שאל את חבריו למי יש meier לתת לו והם החליפו ביניהם שטרות. בהקשר זה מעניין לציין מילים דומות נוספות: שטר של עשרה גילדן נקרא joet או joetje. מזהים? המקור הוא היו”ד העברית, האות העשירית בא”ב.

4. Jatten

ובהקשר דומה, הפועל jatten מגיע מהמילה jat – יד – ומשמעותו “לגנוב”. המילה יכולה גם לשמש כרבים של jat, בהוראת “ידיים”. דוגמאות שימושיות (שצריכות להיקרא בעצבים הולמים):

!Mijn fiets is gejat – האופניים שלי נגנבו!

!Blijf met je jatten van mijn fiets af – תוריד את הידיים שלך מהאופניים שלי!

!Hou je jatten thuis – תחזיק את הידיים שלך בבית, כלומר, אל תיגע בי!

5. Goochem

חוֹכם, מ”חכם” בעברית, שמרה על משמעותה המקורית – מישהו חכם. דוגמה:

 De dochter van Gili is een echte goochemerd  – הבת של גילי היא חכמה אמיתית (כן, אתם לא טועים, יש כאן מוטיב חוזר. בכל זאת יידישע מאמע).

עם זאת, כשבדקתי מה הגיסים שלי חושבים על המילה הזאת (כחלק מהמחקר הנרחב לקראת כתיבת המאמר) הייתה להם אסוציאציה שלילית משהו, והם סברו שהיא מתארת מישהו ערמומי. אולי תנסו על החברים ההולנדים שלכם ותראו מה הם חושבים?

6. Gabber

כאן אנחנו נכנסים לעולם ביזארי במקצת, של צלילים אלקטרוניים שדופקים על הראש, ובעיטות שלא ישאירו לכם הרבה מהתוחעס (עוד מילה שנכנסה להולנדית, אבל לא ניכנס לזה כאן). היא מגיעה כמובן מהמילה העברית “חבר” ומשמעותה זהה:

Hij is mijn gabber – הוא החבר שלי (במובן האחוּקי ולא הרומנטי), אחד מהחבר’ה. זה בעיקר אמסטרדמי וקצת מיושן, אבל עדיין בשימוש גם מחוץ לעיר. המילה גם הפכה לכינוי לסוג של מוזיקת הארדקור אלקטרונית אינטנסיבית שמעריציה יצרו תת-תרבות ייחודית (שבתורה התפצלה לזרמים שונים, ושחלק ממרכיביה אומצו גם על ידי קבוצות ניאו-פשיסטיות). אבל למה להכביר מילים כשאפשר להביט מהופנטים בסרטון הבא של מוזיקת חָבֶּר, היישר משנות ה-90:

https://www.youtube.com/watch?v=gkxGs4ETeg4

 

7. Hoteldebotel

ובקטגוריית המילים המוזרות, מילה שאף דובר עברית לא יכיר בה את שפתו ובכל זאת מקורה בביטוי שרובנו מכירים. הוֹטֶלדֶבּוֹטֶל הוא שיבוש של הביטוי המשנאי “עובר ובטל” (מתוך מסכת אבות, פרק חמישי, משנה כ”א). הביטוי מתאר מישהו בן מאה ש”כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”. כלומר מישהו שכבר לא לגמרי איתנו, לפחות בראש, מישהו שאיבד את הראש. וזו בדיוק המשמעות בהולנדית, בעיקר ככל שהדבר נוגע לסיבה שבגלל רובנו מאבדים את הראש – התאהבות:

Hij is helemaal hoteldebotel van haar – הוא לגמרי משוגע עליה, מאוהב לגמרי, עד כדי שיגעון. הביטוי כל כך נפוץ, שניתן אפילו למצוא את כרטיס הברכה הזה:

8. Stiekem

אולי ראוי לסיים במילה שמבקשת לשתוק. מקורה של סטיקֶם במילה העברית שתיקה, והיא משמשת לתיאור דברים שנעשים בסוד, החל ממשחקי ילדים וכלה בממשלה. מי שעקב בתחילת השנה אחר האקטואליה ההולנדית שמע על חשד לדליפה מתוך Comissie Stiekem. זהו שמה הלא רשמי אך הנפוץ של הוועדה הממשלתית לענייני מודיעין וכוחות הביטחון (Commissie voor de Inlichtingen- en Veiligheidsdiensten) שדנה בעניינים סודיים שלא ראוי שיובאו אפילו לידיעת כלל הממשלה.

כך הגיעו היידיש והעברית, דרך בירא עמיקתא של העולם התחתון היהודי, עד לאגרא רמא של ממשלת הולנד.

*קרדיט תמונה ראשית: http://partyflock.nl/user/869170:GaBBeR

לקריאה נוספת ניתן לקרוא את המאמר הבא בחינם באתר jstor: 

Justus van de Kamp, “Jodenhoeks: the Amsterdam Jewish Dialect and its Influence Upon the Dutch Language”. European Judaism: A Journal for the New Europe. Vol. 42, No. 2 (Autumn 2009), pp. 34-46.

בטח יצא לכם לא פעם ולא פעמיים לשמוע הולנדים מדברים אנגלית, או לפחות מנסים לדבר אנגלית. בעוד רבים שולטים כמובן בשפה, אחרים גורמים למבוכה קשה. אפילו ההולנדים עצמם נבוכים מהאנגלית של בני ארצם, ובעיקר מהנטייה שלהם לתרגם משפטים שלמים באופן מילולי מהולנדית לאנגלית מתוך מחשבה שהם מדברים אנגלית מצוינת. התוצאה עלולה להיות תערובת בלתי מובנת לחלוטין, on the face כמו שאומרים אצלנו.

אליסון אדוארדס מאוסטרליה דווקא סבורה אחרת: היא חושבת שהולנדים דוברים אנגלית טובה מאוד. היא טוענת כי לאט לאט מתפתח לו ניב חדש של אנגלית, ששונה מהאנגלית הבריטית או האמריקאית, ועדיין הוא מובן בהחלט. היא אף כתבה על כך עבודת דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג’.

       עוד על השפה ההולנדית:

• עשרה ביטויים שעושים כבוד לחלב ההולנדי
• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים)
• דו-לשוניות בהולנד – מתי כדאי להתחיל?

אדוארדס מתמחה בבלשנות חברתית, ענף שחוקר את ההשפעה של נורמות תרבותיות וחברתיות על השימוש בשפה. היא מתמקדת בתחום שנקרא World Englishes ועוסק בווריאציות מקומיות של אנגלית ברחבי העולם. היא מסבירה שבכל מקום שאליו הגיעה האנגלית, התאימו אותה המקומיים לתרבותם ולאורח חייהם. לאחרונה הוציאה ספר בנושא השימוש באנגלית בהולנד והגישה לשפה. זה הבלוג שלה, וזו כתבה שפורסמה בנושא ב-NRC.

על פי אדוארדס, השפה האנגלית בהולנד היא בגדר שפה שנייה. היא מונה כדוגמאות את הודו וסינגפור, שתיהן קולוניות בריטיות לשעבר, שבהן מבוטאות מילים באופן אחר. היא טוענת כי האופן שבו מתורגמים ביטויים בהולנדית לאנגלית דווקא מעשיר את השפה ולא מגחיך אותה, אפילו משפטים כגון “I don’t want to lead you around the garden” שהוא תרגום מילולי של Ik wil je niet om de tuin leiden”” שמשמעותו “אני לא רוצה להוליך אותך שולל”.

אדוארדס מגדירה את האנגלית ההולנדית כאנגלית מצוינת עם “טעם” הולנדי. אבל רוב האנשים מכירים את המישמש הזה כ-Dunglish, הולגלית בתרגום חופשי לעברית, או Steenkolenengels בהולנדית, מילה שמשמעה “אנגלית של פחמים” (על פי ויקיפדיה, זו השפה המשובשת שבה עובדי הנמל ההולנדים השתמשו כדי לתקשר עם המלחים שהביאו פחם מבריטניה). חוץ מנושא למחקר ואמצעי תקשורת מפוקפק, הדאנגליש היא מקור בלתי נדלה לשעשוע, כפי שתוכלו לראות בדוגמאות בהמשך. דוגמאות נוספות ניתן למצוא ב-Dunglish.nl שלמרבה הצער כבר לא מתעדכן. תהנו! 

אתה תלך לקראתי ואני אלך לקראתך, גרסת הדאנגליש:

יותר ויותר בתי ספר מבקשים ללמד באנגלית מגיל צעיר, ומנפנפים ביתרונות הדו-לשוניות. אבל האם הכל חיובי? NRC בדקו 4 טיעונים רווחים והגיעו למסקנה – it’s complicated.

מעמדה של השפה האנגלית בבתי הספר בהולנד הולך ועולה. גם בבתי הספר היסודיים. מספר בתי הספר שבהם משקיעים שעה בשבוע ו”עושים משהו באנגלית” כבר מגיל ארבע (groep 1) הולך ועולה בהתמדה. הודות לחוק חדש שאושר לא מזמן, יוכלו בתי הספר והגנים להעלות את מספר שעות האנגלית השבועיות לשלוש.

בנוסף לכך, מזה כמעט שנתיים, מתקיים ניסוי לשוני ב-18 בתי ספר. בבתי הספר הללו ניתן החינוך בשתי שפות במקביל: חצי בהולנדית וחצי באנגלית, החל מ-groep 1.

תומכי הגישה להגברת החשיפה לשפה האנגלית כבר מגיל הגן ובית הספר היסודי מגבים את טיעוניהם במחקרים מדעיים. הם טוענים שהילדים ילמדו יותר מהר אנגלית. ההולנדית שבפיהם לא תסבול בשל כך, וידיעת מספר שפות מצוינת למוח. מספר תומכים ברעיון אף מציינים כי הנחלת השפה האנגלית מגיל צעיר יכולה להפחית את הסיכויים לפתח אלצהיימר בגיל המבוגר.

אולי יעניין אותך גם:

האם ילדים דו-לשוניים הם יצירתיים יותר? התשובה במהופך בכתב סתרים בעמוד ט”ג
שישה דברים שכדאי לדעת על שפת-אם, ואחד שחשוב לנו במיוחד
נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית

אולם נראה כי תומכי הרעיון מתלהבים קצת יותר מדי. ב-NRC הביאו בשבוע שעבר “תמונת מצב אמיתית” לאור ארבעה טיעונים עיקריים:

ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, כך יותר טוב

הטיעון העיקרי מאחורי המדיניות הנוכחית גורס שככל שהילדים יתחילו להיחשף לשפה נוספת בגיל מוקדם יותר, כך הם ילמדו אותה מהר יותר. זה נכון שילדים שכבר מלידתם נחשפים לשתי שפות, לומדים את השפה השנייה מהר יותר לעומת ילדים שמתחילים ללמוד שפה שנייה רק בגיל 12 (מאמר זה ואחרים בנושא, ניתן למצוא באתר הבית של פרופ’ כרמן מוניוס.

אולם, למידת שפה זרה בבית הספר שונה מאוד לעומת רכישתה בסביבתו הטבעית של הילד.

במחקר גדול שנערך בברצלונה קיבלו הילדים שיעורי אנגלית בבית הספר היסודי. מהמחקר עלה כי ילדים בני 11 רכשו את המיומנות בשפה מהר יותר בהשוואה לילדים בני שמונה. הסיבה לכך ברורה מאליה: ילדים בני 11 מפותחים יותר קוגניטיבית לעומת ילדים בני שמונה, ולכן הם מסוגלים לרכוש את השפה מהר יותר, כאשר היא מוקנית במסגרת הבית-ספרית.

להקניית שפה שנייה אין השלכות שליליות על השליטה בשפה הראשונה

כאשר ילדים לומדים אנגלית במשך שעה בשבוע, אין לכך השלכות מדידות על השליטה שלהם בהולנדית. הדבר נכון גם לגבי ילדים שמדברים בבית שפה שלישית.

ומה מגלה הניסוי ב-18 בתי הספר בהם מתקיים חינוך דו-לשוני מלא? קבוצת חוקרים הולנדים בחנה מספר ניסויים שנערכו בבתי ספר יסודיים בחו”ל שבהם התקיימו לימודים דו-לשוניים מלאים (עבודתם של אלן ואן דן ברוק ואחרים). המסקנה שהתקבלה הייתה כי כישורי שפת ההוראה הראשונה – הולנדית במקרה המקומי – אינם נפגעים בטווח הרחוק.

כמו כן הבחינו החוקרים כי בכמה בתי ספר בארצות אחרות שבהם התנהלו מיזמים כאלו קרה משהו מעניין: כישורי השפה בשפת ההוראה הראשונה נותרו באותה רמה ולא התפתחו, כלומר נוצר פיגור בהתפתחות השפה, בקרב ילדים שקיבלו חינוך בשפת האם בלבד. אולם לקראת סיום בית הספר היסודי נסגר פער זה. איך זה ייתכן? זו שאלה שפתוחה להשערות בלבד. ככל הנראה, הפרדת שתי שפות יוצרת בתחילת הדרך עיכוב מסוים. בשלב מאוחר יותר, שליטה בשפה אחת משפיעה באופן חיובי על השליטה בשפה האחרת.

אולם ייתכן שיש כאן גם השפעות עקיפות. חינוך בשתי שפות מאתגר את התלמידים, ואם התלמידים מתמודדים איתו בהצלחה, יכולה להיות לכך השפעה חיובית על הביצועים הלימודיים בתחומים נוספים.

 

ידיעת מספר שפות מעכבת אלצהיימר

קיימות אינדיקציות לכך כי סוגים מסוימים של דו-לשוניות בקרב אנשים שיש להם נטייה לאלצהיימר יכולה לעכב את תחילת התפתחות המחלה בכארבע שנים. אולם נמצא כי השפעה זו מתקיימת רק בקרב אנשים שהחלו להשתמש בשתי שפות מגיל מוקדם מאוד. בקרב אנשים שלמדו שפה שנייה בבית הספר ומשתמשים בה פה ושם מאוחר יותר בחייהם, לא נמצאה השפעה דומה. לכן לא ניתן להשתמש בטיעון זה כאשר באים לקבוע מדיניות להקניית חינוך רב-לשוני בבתי הספר.

למעשה, עדיין לא ברור לחלוטין איך משפיעה ידיעת שפות נוספות על התפתחות אלצהיימר. האפקט החיובי התגלה ב-2006 (מאמר זה ומאמרים נוספים ניתן למצוא באתר של ד”ר אלן ביאליסטוק). במחקר מפורסם שנערך בקרב מהגרים לקנדה שדיברו בנוסף לאנגלית את שפת המדינה שממנה היגרו (גרמנית, פולנית או הונגרית). ייתכן כי דו-לשוניות גורמת למוח להיות מסוגל לפצות במשך שנים מספר על כישורים שאובדים במחלת האלצהיימר ובכך לדחות את תחילת התפתחות המחלה. אולם מדובר כאן בלא יותר מהשערה.

במחקרים מאוחרים יותר שהתקיימו במדינות אחרות ובקרב קבוצות אוכלוסיה שונות, לא אוששו ממצאים אלה. ביניהם נמנה גם מחקר קנדי נוסף שהנסיינים בו דיברו אנגלית כשפה ראשונה וצרפתית כשפה שנייה. במחקר שנערך בארה”ב ובדק אמריקאים שדיברו ספרדית כשפה ראשונה ואנגלית כשפה שנייה, נמצא אפקט חיובי זה רק בקרב נסיינים שרמת החינוך שקיבלו הייתה נמוכה.

לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים

ביאליסטוק מצאה כי לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים, אולם גם כאן, זוהה אפקט זה רק בקרב אנשים שנחשפו לשפה נוספת עוד מינקותם והשתמשו בה כל חייהם.

ניתן לבחון כישורים קוגניטיביים אלו במספר דרכים: תנו להם להתבונן במסך ובקש מהם להגיב מיד על מה שמוצג לפניהם. במקביל הקשו עליהם על ידי הצגת פרטי מידע מסיחים. הדו-לשוניים יכולים להתמודד טוב יותר עם אתגר שכזה לעומת חד-לשוניים. הם מסוגלים להתרכז טוב יותר במידע הרלוונטי שלפניהם ולהתעלם בקלות רבה יותר מן המידע המסיח.

מחקרים רבים נוספים הראו כי כישורי השפה בקרב אנשים דו-לשוניים מגיל ינקות זהים בשתי השפות, אך נמוכים יותר בהשוואה לאנשים חד-לשוניים. אוצר המילים הפסיבי (מספר המילים שאנחנו מבינים) נמוך יותר בקרב דו-לשוניים. דו-לשוניים גם מגיבים לאט יותר כאשר הם מתבקשים לזהות תמונות וקצת יותר איטיים כאשר הם נדרשים לזהות או להגות מילים.

לפיכך, טיעוניהם של התומכים בחינוך דו-לשוני, כי לרב-לשוניות יש אך ורק יתרונות – אינם לגמרי נכונים. העניין הוא מעט יותר פרוזאי: יש לכך יתרונות, אך גם חסרונות.

——-

ועכשיו שאלה לקוראינו הנאמנים: האם אתם מרגישים שידיעה של לפחות שלוש שפות (עברית, אנגלית והולנדית, ואולי שפות נוספות ששמעתם בבית) עוזרת לכם או מעכבת אתכם? חשבו למשל האם כשאתם מגיעים לביקור בארץ, אתם מרגישים שאתם מעורים לחלוטין בחידושי השפה והסלנג בהשוואה לביקורכם הקודם? האם כשאתם חוזרים מהביקור קל לכם לחזור לדבר הולנדית (או אנגלית) – או אולי לוקח כמה ימים להתאפס? שתפו אותנו בתגובות!

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ’טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

לכבוד valentijnsdag, “יום האהבה”, כדאי להצטייד לא רק בפרחים, אלא גם בכמה מילים וביטויים. מהדרכים לומר “אני אוהב/ת אותך” ועד לכינויי חיבה ביזאריים. ומה הקשר לאכילת צנימים?

כמו רבים מקוראינו, גם אני הגעתי להולנד בעקבות האהבה. מה רבה הייתה תדהמתי כשפגשתי אותו לראשונה בהוסטל באוגנדה, בחור הולנדי צהבהב, שפנה אליי בעברית צחה ושאל “מאיפה את בישראל?”. עוד לא ידעתי שזה בערך המשפט היחיד שהוא ידע אז. אבל זה עשה את העבודה. לשמחתי, ההולנדי המעופף שלי התאהב בעברית עוד לפני שהתאהב בי (ולפעמים אני חושדת שהוא אוהב אותה יותר). לי נותר לנסות להתאהב בהולנדית, כי “אני אוהבת אותך” לעולם נשמע אמיתי יותר, אמין יותר ומרגש יותר בשפת האם. לקראת ה- valentijnsdag, יומו של הקדוש ולנטיין שהפך ל”יום האהבה”, אני מזמינה אתכן להתפנק לא (רק) בשוקולדים ובפרחים, אלא גם בכמה מילים נעימות. או ביזאריות. או פשוט שימושיות לענייני אהבה ואהבהבים.

אולי יעניין אותך גם:

כל מה שצריך לדעת על חתונות הולנדיות 
זוגיות ישראלינדית – איך עושים את זה?
המלצות רומנטיות לט”ו באב

פרפרים רומנטיים

ונתחיל עם התחושה המוכרת לכל אוהב ומתאהב: Ik heb vlinders in mijn buik – יש לי פרפרים בבטן. שימו לב, כאן נחוצה זהירות מסוימת. בעוד שבעברית “פרפרים בבטן” מעידים על התרגשות מכל סוג שהוא, בהולנדית התחושה הזו שמורה לתיאור התאהבות רומנטית. אז עדיף שלא תספרו לגיסתכם ש Ik heb vlinders in mijn buik כי אתן הולכות השבוע למקום העבודה החדש, זה עלול לעורר חשד לגבי טיב היחסים עם הקולגות…

אז פגשתן מישהו, ואתן מרגישות פרפרים בבטן, מה עכשיו?

כדאי לבדוק אם הרגשות הללו הן wederzijds, כלומר הדדיים. קרוב לוודאי שזה גם מה שישאלו אתכן החברים מסביב כשתספרו להם על תחושותיכן: is het wederzijds? – האם זה הדדי?

יש רק דרך אחת לברר זאת:

?wil je met me uit – האם את/ה רוצה לצאת איתי? זו הצורה הישירה והברורה, כלומר, ההולנדית למדי, לבקש ממישהו לצאת. אבל אם אתן מעדיפות גישה מתוחכמת יותר, תוכלו לפתוח ב- versieren, חיזור. וכאן אנו עדים לאופטימיות ההולנדית, שכן בניגוד ל”חיזור” העברי, שתוצאותיו אינן ידועות, ה-versieren ההולנדי טומן בחובו את הצלחת החיזור. כלומר, אם אני אומרת ik heb die jongen versierd, מעין “חיזרתי אחרי הבחור הזה”, משתמע מכך שגם הצלחתי כבר להעלות אותו ברשתי.

אז ברוח חיובית זו נניח שהחיזור צלח וקבעתם afspraakje – דייט.

במעבר לזוגיות

אם הדייט מתקדם יפה (טיפ: אל תצפו שהגבר ישלם, כן? כאן מאמינים בשוויון, בעיקר כלכלי) ומגיעים בעקבותיו דייטים נוספים, הרי אפשר לומר שאתן ב-verkering – מערכת יחסים, ותוכלו לומר ik heb verkering, או שיש לכן vriend, חבר, או vriendin, חברה. בדומה לעברית, המונחים הללו מתארים הן חבר אפלטוני והן חבר רומנטי. איך מבדילים? dat is mijn vriend משמעו “זה החבר (הרומנטי) שלי”, ואילו dat is een vriend van mij משמעו “זה חבר (אחד מני רבים) שלי”.

אז עכשיו אתן כבר מאוהבות, ובהולנדית: …ik ben verliefd op. כלומר, אם את מאוהבת בהנס, אזי אמרי ik ben verliefd op Hans. וזה בדיוק הזמן ללמוד כמה מילות אהבה ללחוש באוזני אותו הנס (או הנקה):

Ik vind je leuk – אני מחבבת אותך (מילולית: אני מוצאת אותך נחמד).

Ik vind je lief – אתה מתוק בעיניי (מילולית: אני מוצאת אותך מתוק/אהוב).

וגולת הכותרת – איך לומר אני אוהב/ת אותך?

Ik hou van jou הוא המשפט המקובל ביותר. הפועל houden בצורותיו השונות עניינו אחיזה ושמירה (במובן של keeping). מי שמעדיפה ניסוח רכושני פחות יכולה להשתמש ב-ik heb je lief המיושן קמעה אבל עדיין רומנטי. אם רגשות האהבה חזקים במיוחד, אפשר להשתמש ב- ik hou zielsveel van je , שמשמעותו היפה היא “אני אוהב/ת אותך בכל לבי ונשמתי”. ובמקרה שהאהוב דובר פלמית אמרי לו את המשפט הנעים הבא ik zie je graag, מילולית – “אני אוהב/ת לראות אותך”.

כעת, משמצב הדברים המתקתק ברור, יש צורך בכינויי חיבה מתקתקים:

המתבקשים הם lief, אהוב או מתוק, ו-lieverd, אהוב. schat, אוצר, או על דרך ההולנדית – schatje, אוצרון קטן וחמוד. ועכשיו אנחנו מגיעים לשמות המעניינים באמת: scheetje ו-poepie, פלוץ קטן וחמודון וקקי קטן וחמדמד, בהתאמה. לא ברור לי מה זה אומר על הרומנטיקה ההולנדית האנאלית משהו.

ומה עם תאוות הבשרים?

ולסיום, מהי אהבה רומנטית ללא קצת תאוות בשרים. מתחילים עם  המילה שמעלה גיחוך על שפתיו של כל דובר עברית – kus, נשיקה, ועם knuffel, חיבוק (באופן חמוד למדי כך גם נקראות בובות פרווה רכות של ילדים). מדלגים על שלב ההתמזמזות, כי אין לכך מילה ממש (אם מישהו מכיר שישאיר תגובה) ואם כולם מרוצים ורוצים מגיעים למעשה האהבה. כמו בכל תחום שנחשב לסוג של טאבו, גם כאן מונחים רבים לתיאור המעשה, ולעתים ההבדלים ביניהם דקים. אם אתם רוצים ללכת על בטוח השתמשו במושג vrijen הנייטרלי למדי, או met iemand naar bed gaan, “ללכת עם מישהו למיטה”, הדומים משהו ל”לשכב” העברי. המונח הוולגרי יותר הוא neuken, הקרוב יותר ל”להזדיין” העברי אך גס ממנו, משהו כמו “לדפוק”. בקיצור, עדיף להימנע ממנו בפרהסיה.

המושג הרומנטי יותר הוא de liefde bedrijven, “לעשות אהבה”. אך היופמיזם האהוב עליי לקוח מתחום הקולינריה ההולנדית (המהוללת): נניח שאת מעוניינת לבלות את הלילה עם מישהו, תוכלי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול איתך איזה קרקר קטן – wil je met mij een beschuitje eten?. לא שההולנדים משווים חלילה את ההתעלסות לאכילת צנימים יבשים, אלא שהדבר בא לרמז על ארוחת בוקר משותפת, שתתרחש כמובן לאחר בילוי לילי יחדיו.

ולקינוח, טיפ לוולנטיינז דיי עצמו – Valentijnskaartje. גם בחג הזה, כמו בכל אירוע משמח או מצער בחייהם, ניכרת החיבה העצומה שרוחשים ההולנדים לכרטיסי ברכה למיניהם. בניגוד לאמריקאים, שמעניקים זה לזה סוכריות ושוקולדים (מגעילים), מעדיפים ההולנדים לשלוח זה לזה כרטיסי ולנטיינז אנונימיים. זה טוב במיוחד לביישנים שבינינו, וכמובן מועיל לשירות הדואר.

חג שמח!