אני לא מכירה הורה שלא משתוקק לשמוע מה הילד או הילדה שלו עשו היום בגן. אנחנו רוצים לדעת שטוב להם ושהם בטוחים, אנחנו רוצים לשוחח איתם ובעיקר לדעת איך הם מרגישים ומה מעסיק אותם.
יש ילדים שמדקלמים את כל סדר היום בשמחה, אבל רובם לא בדיוק משתפים פעולה ועונים משהו כמו “כיף”. שאלות ודרבונים הרבה פעמים אינם עוזרים.
אז למה בעצם הילדים לא מספרים מה קורה להם בגן ואיך אנחנו ההורים יכולים לשמוע יותר במה הילדים שלנו עסוקים גם כשאנחנו לא שם.
אם נחשוב רגע אחד על עצמנו נראה שגם אנחנו עונים: “טוב” ,”בסדר”, “יופי” וכו’ על שאלות פתוחות וכלליות כמו: “מה קורה?” אז איך היה היום בעבודה?” … לפעמים אנחנו עייפים לפעמים לא יודעים ממה להתחיל ולפעמים סתם אין לנו חשק.
בדומה אלינו גם לילדים לא תמיד מתחשק לענות על שאלות שמרגישות: גדולות/ארוכות/שהתשובה עליהן מורכבת….
אז מה בכל זאת כדאי לעשות?
1) התחילו בשיתוף– ספרו אתם משהו שחוויתם היום. זה יכול להיות כל דבר: “רכבתי לסופר באופניים והייתה שמש נעימה ונהניתי מאד “, “היום אחרתי קצת לעבודה והבוס שלי קצת כעס ואח”כ בצהרים אכלתי כריך ממש טעים עם גבינה”.
התחלה בשיתוף מצויינת מכמה סיבות:
א.ילדכם מרגיש שותף שיח שווה ובוגר (איזה כיף אמא/אבא מספר/ת לי מה קרה להם).
ב.הוא לא מרגיש במבחן (שוב אבא/אמא רוצה לדעת מה עשיתי היום…).
ג. אם אני לא במבחן אני בוגר ואנחנו מנהלים שיחה נעימה אז זה כיף ונחמד ואז גם אני רוצה לספר משהו.
2) הקשבה – לפני שתתחילו ליישם את העצות ערכו לעצמכם מבחן קצר: איך אני מקשיב?
א. בחינת האופן בו אנו מקשיבים- מתי אני מקשיב הקשבה מלאה מתי חלקית.
מה משפיע על כך? הנושא? הזמן ביום?
ב. שפת הגוף שלי בזמן ההקשבה: מתוח, פונה עם הגוף כלפי הילד? מרוחק?
ג.הובלה של תקשורת. מי מוביל את השיחה? – האם הילד שלי שואל ומספר מה שמענין אותו או שאני ההורה שואל שאלות ומכוון למה שמעניין אותי לדעת.
ועכשיו כמה דגשים- נסו להקשיב לתוכן דבריו של הילד ולא לדיבור שלו (מתרגש/בולע מילים/ הוגה לא ברור/ מגמגם או מרשים בבחירת אוצר המילים וההיגוי) נסו להקשיב למה הוא אומר ופחות לאיך הוא אומר.
אם שמתם לב שיש זמנים ביום בהם קשה לכם להקשיב אני ממליצה לכם לנתב את הילד לפעילות שקטה שאינה מצריכה הקשבה (פאזל, לגו, ציור…).
3) התעניינות– הראו התעניינות בנושאים שהילד שלכם מעלה בעצמו, אלו בדר”כ נושאים הקרובים לליבו. תנו לו לדבר ולהוביל את השיחה וכילדכם מסמן שתורכם בשיחה הגיע, שאלו שאלות. אפשר לשאול שאלות פתוחות אך כאשר ילדכם מתקשה לענות עדיף לצמצם לשאלות סגורות. שאלה כמו “מה עשית היום בגן?” היא פתוחה ומורכבת. שאלה כמו “אכלת היום בגן?” היא סגורה ומאפשרת “התחממות איטית”:
“אכלת היום בגן?”
“כן”
“גם אני אכלתי היום, אכלתי בננה וכריך עם טונה” “,ואתה, מה אכלת היום?”….
ומכאן והלאה יש סיכוי להתפתחות שיחה אמיתית.
4) קשיים שפתיים וקשיים בארגון שפה– אם בכל זאת הבחנתם בקשיים נוספים בדיבור (גמגום, קושי בשליפת המילים או היגוי לא ברור) אל תתקנו את הילד בזמן שהוא מדבר, עדיף לפנות לעזרה מקצועית בנושא, ולא להפוך למורים של הילד (לפעמים גם מתוך כוונות טובות, אתם עלולים בטעות להשריש את הקושי במקום לעזור). עוד קושי שיכול להשפיע הוא היכולת לארגן מסר מורכב. לפעמים הילדים רוצים לספר על התרחשויות מורכבות שקרו להם. איך מספרים סיפור למישהו שלא נכח ברגע, איך מתחילים? איך מסיימים? כיצב בונים סיפור עם כמה שלבי התרחשות? לפעמים ישנן מילים שהילד עדיין לא מכיר אבל זקוק להם לצורך הסיפור המלא, או שהן עומדות על קצה הלשון… על קשיים אלו לא נרחיב כאן את הדיבור (אולי בפעם אחרת…).
ולסיום הכי חשוב הפכו את התקשורת הזו להרגל, תהנו מההברקות של הילדים שלכם, את הפנינים האמיתיות רצוי לכתוב ולשמור כי בסוף שוכחים …
לאחר שהבנו את בסיס ההגדרות המרכזיות, הנה רשימת 5 המיתוסים הפופולאריים ביותר שאספתי עבורכם, ההורים לדו לשוניים . מיתוסים ,שסביר להניח שכבר נתקלתם בהם.
