כחודש לפני מותו של כוכב הפופ הגיעה התערוכה המדוברת David Bowie Is למוזיאון חרונינגן כחלק מסיבוב עולמי. הרטרוספקטיבה כוללת מאות פריטים מארכיונו האישי של בואי ותוארה כ”מדהימה ומרגשת”
התערוכה הצבעונית והסוערת הסוקרת את חייו של דייויד בואי, שקצרה שבחים עוד לפני מותו של הזמר, הגיעה לפני כחודש לתחנתה המתוכננת האחרונה – מוזיאון חרונינגן. הרטרוספקטיבה, David Bowie is היא “חווית מולטימדיה” שבה המבקר מצטייד באוזניות וזוכה להצצה תיאטרלית לתחנות חייו של כוכב הפופ.
בואי עצמו לא השתתף ביצירת התערוכה אך העניק לאוצרים גישה לארכיונו הפרטי העצום. בתערוכה מוצגים יותר מ-300 פריטים שכוללים מילות שירים בכתב ידו של בואי, תחפושות מקוריות, תצלומים, כלי נגינה, תפאורות, עיצובים מקוריים של אלבומיו וחומרים נוספים מ-50 השנים האחרונות.
התערוכה שברה את שיא ההזמנות כשנפתחה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, במרץ 2013. באנגליה לבדה ביקרו בה 300 אלף מבקרים, ומאז היא התארחה במוזיאונים בטורונטו, סאו פאולו, ברלין, שיקגו, פריז ומלבורן. הולנד היא התחנה האחרונה אך לא נופתע אם מותו של כוכב הפופ יביא את האוצרים לשקול סיבוב עולמי נוסף.
המגזין “רולינג סטון” כינה את התערוכה “מדהימה” כשהגיעה לארה”ב אך ציין כי המבקר עלול להיות המום משפע המידע המוטח בו. ואילו מבקר האומנות של ה”טלגרף” הבריטי סבר כי זוהי הדרך ההולמת את בואי וכתב: “הגישה חסרת המנוח והמקוטעת של האוצרים תואמת לחלוטין לנושא התערוכה, שלא נח לרגע מבחינה אמנותית, ושכתב שירים מעורפלים רבים על ידי גזירה של עמוד כתוב וסידור מחדש של המילים באופן שרירותי… יש שילינו על כך שלא ניתן די מקום לתפקיד שהביסקסואליות והאנדרוגניות של בואי מילאו במאבק לזכויות הומוסקסואלים, או שלא הוצגה כראוי השפעתו על כוכבי הפופ התיאטרליים של היום שמשחקים בזהותם (ממדונה ועד ליידי גאגא). אבל אלו הן התפלפלויות מינוריות, התצוגה מרגשת. ללא ספק אינני היחיד שהרגיש ביציאה מהתערוכה שהוא בעיקר משתוקק להדרן”.
David Bowie is תוצג בחרונינגן עד 13 במרץ אך על פי אתר המוזיאון הכרטיסים הולכים ואוזלים. יש לקנות כרטיסים מראש באתר המוזיאון, לביקור בתאריך ובשעה מסוימים. הכרטיסים מקנים כניסה לכלל המוזיאון. התערוכה פתוחה ביום שישי בשעות הערב המאוחרות.
מחירים: 23 יורו למבוגר. הנחות לסטודנטים, ילדים ונוער ומחזיקי כרטיסי הנחה שונים. חינם לילדים עד גיל חמש. מחיר מיוחד לביקור בשעות הערב המאוחרות (Bowie Late Night).
איך נמנעים ממלכודות בשכירת דירה? למה כדאי לבעל הבית לשכור מנקה לדיירים? מה להביא לשכנים? דב סבו, הבעלים של חברת הנדל”ן GDY Housing, מספק טיפים חשובים שיעזרו לכם להרגיש בבית בהולנד
המשרד של דב סבו ב”פייפ” באמסטרדם מזמין ומאיר פנים. נותן הרגשה של “בבית” מהרגע הראשון – לא רע בשביל משרד תיווך ונדל”ן, ובכל זאת נדיר כל כך… בין החדרים נשמע בליל של עברית, הולנדית ואנגלית, ובחצר הפנימית הקטנה אפשר לקשקש, לעשן, ולעשות “על האש” לצוות המשרד.
דב בהולנד מ-1997, במקור מפתח תקווה. הוא הגיע אחרי שירות צבאי כדי למצוא עתיד אחר, מצויד במעט דולרים, חולצה קצרה ומעיל רוח. כשיצא מתחנת הרכבת באמסטרדם מצא את העיר לבנה וקופאת מקור. הוא לא בחל בעבודות כפיים קשות בשיפוצים ובבניין, ויום אחד שאל אותו הבוס אם הוא מכיר שוכרים פוטנציאליים לדירה שבבעלותו. משם קצרה הייתה הדרך לעיסוק בעצמו בענייני השכרות וניהול נכסים. כיום עם 13 שנות ניסיון, הוא מעסיק 16 עובדים, חמישה מהם ישראלים, והמשרד שלו, GDY Housing, מטפל בכל ענייני הנדל”ן – בנייה, שיפוץ, מכירה, קנייה השכרה וניהול וגם מספק ליווי לרילוקיישן. הוא מתמחה באמסטרדם וסביבתה, אך מתמצא בכלל הולנד. לדאצ’טאון הוא סיפק כמה דגשים וטיפים למי שמעוניינים לשכור ולהשכיר נכס.
אני רוצה לשכור דירה בהולנד – למה כדאי לי לשים לב?
דוב סבו, gdy housing
“כמובן שחשוב למצוא מיקום שישרת את הצרכים מבחינת מקום עבודה או לימודים, וחשוב לשים לב לתחבורה הציבורית באזור כי רוב האנשים לא מחזיקים רכב באמסטרדם או בערים גדולות אחרות. במרכז אמסטרדם הדירות קטנות כמובן, מחוץ למרכז המחירים עשויים להיות דומים, אבל השטח שניתן בתמורה גדול יותר. בגדול, כדאי לעבוד עם מתווך מוסמך וחברה מסודרת, כדי להימנע מנפילה ל’מלכודות’”.
מלכודות?
“למשל, זוג שעבדתי איתו רצה להימנע מדמי תיווך (בשווי חודש שכירות) למרות שהם אהבו בית שהראיתי להם. בסופו של דבר הם שכרו בית שמצאו במרקטפלאץ וחתמו על חוזה. אחרי חודשיים דפק בדלת בעל הבית האמיתי. התברר שזה היה עוקץ והבית לא היה שייך לאדם שחתם איתם על החוזה. זה הסתיים בתלונה במשטרה והם איבדו את הבית ואת הכסף.
“דוגמה נוספת: מצאת בית במיקום מעולה ומחיר מעולה? המשמעות היא אחת – דיור סוציאלי (Sociale huurwoning – דיור מסובסד שהממשלה מקצה לזכאים – ג”ג). זה לא חוקי, הדייר במקרה זה נטול זכויות ויכול לאבד את הבית. זה נראה בסדר כי נרשמים בעירייה וחותמים על חוזה, אבל חברת הדיור שאחראית על הנכס עלולה לדפוק בדלת כל רגע.
“בשני המקרים הללו ניתן לבדוק את פרטי הנכס במנהל – Kadaster. אבל אם עובדים עם מתווך האחריות היא שלו ויש למי לפנות במקרה הצורך”.
היתרון הישראלי
“זה לא קשור לכסף, אלא לגישה”, מסביר סבו את מה שהוא רואה כיתרון שלו כמתווך ישראלי דווקא. “היתרון של הישראליות שלי הוא שאני קצת חוצפן ואני נכנס לצרכים של הבנאדם”. כדוגמה מביא סבו מהנדס ספרדי בן 34 שקיבל המלצה מחבר לגור באמסטלפיין. אחרי שכבר הראה לו כמה בתים פוטנציאליים, חיטט סבו קצת בחייו הפרטיים והבין שכרווק שרוצה לבלות ולהכיר אנשים חדשים, אמסטלפיין לא מתאימה לו. “לקחתי אותו לראות בית במיקום מרכזי יותר, שעוד לא היה גמור, חתמתי איתו חוזה עוד לפני סיום השיפוץ וכך גם יכולתי להתאים את הדירה לצרכיו”.
סבו מתאר גם גמישות בעבודה. “כשהתחלתי רציתי להראות בתים בערבים וזה לא היה מקובל. היום כולם עובדים בשעות האלה, כולל בסופי שבוע. אני גם יוצא מהבית באמצע הלילה אם צריך כי אני זוכר מה זה להיות זר במדינה זרה”.
טיפים לרילוקיישן
החברה של סבו עוסקת כיום גם בסיוע לבודדים ולמשפחות ברילוקיישן להולנד, הן באופן פרטי והן באמצעות החברות המעסיקות. “קודם כל אתה צריך לשאול את עצמך למה אתה עובר לגור פה? ברגע שהצרכים ברורים יהיה קל יותר למצוא מקום מתאים”.
אם מדובר ברילוקיישן ללא ילדים, ממליץ סבו להתחיל בתהליך חודש מראש לכל הפחות. “זוג או יחיד ללא ילדים צריכים כסף להתחלה ודירה. אני אציע למצוא להם דירה זולה כדי שיוכלו להתחיל ממשהו”. במקרה שיש ילדים יש צורך במספר חודשים של הכנה כדי לוודא רישום לבתי הספר ולגנים, שעלול לכלול רשימות המתנה.
“לפעמים אנשים פונים אליי עוד לפני שהם סוגרים חוזה עבודה, כדי לברר עלויות של בתים, בתי ספר וכו’. כך הם יכולים לנהל משא ומתן על השכר העתידי מתוך ידיעה”.
ואם אני רוצה להשכיר דירה שבבעלותי, למה עליי להיות מודעת?
“הדייר חזק הרבה יותר מבעל הבית”, מדגיש סבו, ומזכיר שחוקי הגנת הדייר בהולנד חזקים, ברורים ומסודרים. לפיכך, לפני שנכנסים לעימותים מיותרים עם השוכרים, ממליץ סבו לבדוק היטב היכן אתם עומדים מבחינה משפטית. למשל, לבעל הבית אסור להעלות סתם כך את שכר הדירה, ואסור לו להעלות אותו מעבר לשיעור מסוים. גם הוצאת הדייר מהדירה אינה פשוטה.
“כדאי להיות מודע לחוקים”, מדגיש סבו. הדייר יכול לפנות לייעוץ משפטי ובעל הבית יכול להפסיד בקלות במשפט. סבו גם ממליץ להשכיר את הנכס דווקא לזרים שמגיעים לעבוד לתקופה מוגבלת (expats) “כי במקרה הגרוע ביותר הם עוזבים אחרי שנה או שנתיים”.
והעצה הטובה ביותר? “להתנהג עם הדייר כמו בני אדם, לעבוד בשיתוף פעולה ולא להילחם. אל תשכחו למה באתם להולנד, לא כדי להסתבך במאבקים משפטיים, גם אם החוק לצדך ויגן עליך”. העצה הזו תקפה כמובן לשני הצדדים, מדגיש סבו, וגם לגבי השכנים. “כאן יזמינו לך משטרה מיד אם תעשה רעש לשכנים, גם בלי לפנות אליך קודם ולבקש שקט. לא צריך להיבהל, פשוט להנמיך את המוזיקה”.
ולסיום, בענייני שכנים, המלצה של סבו: “שכרתם דירה? תקנו בקבוק יין ב-5 עד 7 יורו, לא יותר כדי לא להביך, תביאו לשכנים כמתנת כניסה מכם, בלי לצפות שהם יעשו משהו דומה עבורכם קודם”.
לאחר שכבשו את לונדון ורגע לפני שהן מסתערות על סנטיאגו, נשות פסטיבל Seret International מביאות לאמסטרדם סרטים ישראלים עטורי פרסים ויוצרים מוערכים שלא כדאי להחמיץ
הרגע הזה, כשהמסך הגדול עולה, ועל הבד עולות דמויות מוכרות, דמויות שמדברות בשפה שלי, במחוות שלי, שמסתובבות ברחובות המוכרים של ירושלים או תל אביב שכמו הופכים גם הם לדמות בסרט, דמויות שנושמות אוויר מדברי שלא קיים כאן, לובשות את המדים שאני כבר פשטתי ומספרות בדיחה טובה. בעברית. בקיצור, לראות סרט ישראלי על המסך הגדול, בארץ אחרת, לאחר חודשים שלא הייתה לי הזדמנות לכך – פשוט תענוג. ואת התענוג הזה מביאות כעת להולנד שלוש נשים שכבר הוכיחו את עצמן בזירת הקולנוע הבינלאומית. ענת קורן, פטי הוכמן ואודליה הרוש (הפעילה גם בצוות דאצ’טאון) הפכו את “Seret International“, פסטיבל הקולנוע והטלוויזיה הישראלי, לשם דבר בלונדון, ועתה מסמנות את היעד הבא – אמסטרדם.
בחודש הבא (16-14 בנובמבר) נוכל ליהנות מהקרנות של שישה סרטים ישראליים עכשוויים על המסך הגדול באמסטרדם, ומשיחות עם יוצרים מוערכים ומסקרנים. ואפשר יהיה גם להביא את החברים ההולנדים, שכן כל הסרטים מלווים בכתוביות באנגלית. הפסטיבל, שמגיע לראשונה להולנד לאחר ארבע שנים מוצלחות באנגליה, עדיין אינו נרחב כמו מקבילו הלונדוני, המונה עשרות הקרנות, אך הוא מציג קשת נאה של ז’אנרים, נושאים ויוצרים.
“הסרטים הישראלים משקפים כור היתוך של תרבויות, דתות ורקעים חברתיים, ומעודדים את הקהל לבחון מחדש את דעותיהם”, אומרות מארגנות הפסטיבל. ואכן על המסך עולה דמות מגוונת של החברה הישראלית, ובאופן מרענן ומסקרן, דמות נשית למדי. רבים מהסרטים בפסטיבל מעמידים במרכזם דמויות נשיות: מחיילות השלישות ב”אפס ביחסי אנוש”, סרט שגם בוים ונכתב על ידי אישה, טליה לביא, שמציג את החוויה הצבאית הישראלית המוכרת כל כך מזווית אחרת; עבור בצעירה החרדית ואמה ב”תפוחים מן המדבר”, פרי עטה של סביון ליברכט; וכלה ב”גננת”, שבמרכזו אישה בתפקיד “נשי” שהופך אפל, וב”יונה”, שמציג את חייה של המשוררת יונה וולך, דמות נשית נועזת ויוצאת דופן.
מימין לשמאל: הרוש, קורן והוכמן בפסטיבל בלונדון (רעיה קוטרל)
הפסטיבל נפתח בסרט עטור כוכבים ישראלים מוכרים וחדשים ובאירוע גאלה חגיגי. “זינוק בעלייה” (Hill Start) הוא קומדיה-טרגית משפחתית שבמרכזה משפחת גבע הירושלמית המבוססת – והמתפרקת. האב, מיכה (שלמה בראבא) הוא מנתח פלסטי רודני ומצליח שאינו שלם עם בחירתו של בנו, ארי (איתי טיראן), מנתח פלסטי אף הוא, להינשא לרלי (רותם זיסמן כהן). אם המשפחה היא אורה (עידית טפרסון), מורה להתעמלות בבית ספר תיכון, שמשתתפת מדי שנה במרתון המיועד למורים ומנצחת בו. באותו בית ספר עובדת גם בת המשפחה שלומית (מלי לוי גרשון) חסרת המחזרים. שלומית היא מורה לערבית שסוגדת לתרבות הערבית, ובמיוחד לשחקן הקולנוע הנערץ עליה (יוסי סוויד). מוטי (יוסי מרשק) הוא נכה צה”ל שמתאהב בה, אך שלומית מאוהבת בזמר שאליו היא עורגת בזמן שיעורי הערבית. ביום החתונה נקלעת המשפחה לתאונת דרכים, האם אורה נכנסת לתרדמת ממושכת, האב מיכה נאלץ לקחת שיעורי נהיגה מליאת (רומי אבולעפיה), שלומית ניצבת בפני משולש אהבים יהודי-ערבי, וכל המשפחה נאלצת להתמודד עם המציאות החדשה, להעיר את האמא וגם להוציא לפועל את החתונה. זהו סרט הביכורים של הבמאי אורן שטרן (על פי תסריט שלו ושל ריקי שולמן).
כוכבת הסרט, השחקנית רותם זיסמן כהן, היא אורחת פסטיבל “סרט” ותענה על שאלות הקהל בתום ההקרנה החגיגית.
הפסטיבל ממשיך עם הקרנת בכורה הולנדית של “אפס ביחסי אנוש” (Zero Motivation), הקומדיה השחורה שהייתה הזוכה המרכזית בטקס פרסי אופיר האחרון (תסריט ובימוי, שחקנית ראשית, עריכה, מוזיקה וליהוק) וזכתה גם בפרס תא המבקרים הישראלי (הסרט הטוב ביותר) ובפסטיבל טרייבקה (הסרט הטוב ביותר, במאית מצטיינת). הוא הפך לאחד הסרטים הנצפים והרווחיים ביותר בישראל בשנים האחרונות, וחלק מן המבקרים זיכו אותו בתואר “סרט פולחן”.
עלילת הסרט מחולקת לשלושה פרקים שמתייחסים זה לזה, ויחדיו יוצרים תמונת מצב מצחיקה ועגומה של משרד שלישות בבסיס מדברי מרוחק. הסיפור הראשון מגולל את קורותיה של דפי הנואשת (נלי תגר) שעושה הכל כדי לעבור לשרת בקריה בתל אביב. כאשר היא נתקלת בחיילת חדשה שהגיעה לבסיס (יונית טובי), דפי בטוחה שמדובר במחליפה שלה, אלא שטוויסט בלתי צפוי משנה את התוכנית. הסיפור השני עוקב אחר ניסיונותיה של זוהר (דאנה אבגי), חברתה המרדנית של דפי למשרד המכורה למשחק המחשב “שולה מוקשים”, לאבד את בתוליה. ואילו במרכז הפרק השלישי עומדת המפקדת הישירה שלהן, קצינת השלישות רמה (שני קליין), שרצונה לזכות בקידום מאותגר על ידי שתי החיילות נטולות המוטיבציה.
גם במקרה זה השחקנית הראשית, נלי תגר, היא אורחת פסטיבל “סרט” ותענה על שאלות הצופים בתום ההקרנה.
הקרנת בכורה נוספת היא של “תפוחים מן המדבר” (Apples from the Desert) המבוסס על הנובלה מאת סביון ליברכט, שגם חתומה על התסריט. רבקה אברבאנל (מורן רוזנבלט) היא בת צעירה למשפחה חרדית, המתגוררת עם הוריה בשכונת נחלאות בירושלים. כשאביה (שלומי קוריאט) מורה לה להתחתן עם אלמן מבוגר שיביא לה פרנסה טובה, היא מסרבת לקבל את רוע הגזירה. דודתה (עירית קפלן) מסייעת לה בחשאי והיא חומקת לחוג ריקודי עם. שם היא פוגשת את דובי הקיבוצניק (אלישע בנאי) ובורחת איתו למדבר. אמה (ריימונד אמסלם) נשלחת להחזירה מחיי ההפקר החילוניים, אך המפגש עם הזוג הצעיר בקיבוץ הדרומי מביא אותה לחשבון נפש בעצמה. זהו סרטם של צמד הבמאים אריק לובצקי ומתי הררי.
והפתעה קטנה – לפני ההקרנה השנייה של הסרט, יוקרן הסרט הקצר “חרדת שחקים“ של אלון נוימן, מוקומנטרי שצולם כולו בתוך מטוס. ליורם יש 24 שעות כדי לטוס ללונדון ולהשיג את כספי הירושה שהשאירה לו דודתו. אם לו יגיע בזמן יועבר הכסף לצדקה, רק שלפני כן עליו להתגבר על הפחד שלו מפני טיסה.
לא רק שחקנים יתארחו בפסטיבל, אלא גם הבמאי המוערך ניר ברגמן (“כנפיים שבורות”, “הדקדוק הפנימי”) עם סרטו “יונה” (Yona), סרט עלילתי על חייה של המשוררת החד-פעמית יונה וולך. “יונה” נפתח בהצגתה של וולך (נעמי לבוב) כבת כפר צעירה המבקשת לפרוץ ולפלס את דרכה בסצנת השירה העברית, הנשלטת בעיקר על ידי גברים. הסרט ממשיך בתיאור מערכות יחסיה עם המשורר יאיר הורביץ (מיכאל מושונוב) והעורך הספרותי גבריאל מוקד (שלום מיכאלשווילי) תוך התמקדות במחלת הנפש שלה. אנחנו מלווים את וולך במהלך שני אשפוזים בבית החולים לחולי נפש בטלביה, הראשון – במחלקה הפתוחה, השני – בסגורה. במהלך האשפוז הראשון וולך משתוקקת להתנסות במסע LSD, וזוכה בכך, בשני היא נאבקת במשבר כתיבה.
הבמאי ניר ברגמן יתארח בסוף ההקרנה ויענה על שאלות הקהל.
סרט נוסף שנוגע בשירה ומציב במרכזו אישה הוא “הגננת” (The Kindergarden Teacher), שגרף שבחים בישראל ובעולם. “אחד הסרטים הישראליים הייחודיים, המקוריים, המורכבים ואף המרגשים ביותר”, תיאר אותו המבקר אורי קליין, עמיתו שמוליק דובדבני כינה אותו “נדיר ונהדר”, והמבקר אבנר שביט כתב כי הוא “מרתק ומעורר מחשבה”. עלילתו התמציתית של הסרט מביאה את סיפורה של גננת (שרית לארי) המזהה בגן ילד בעל כישרון נדיר לשירה שאמו נטשה אותו, ומטפחת עמו קשר ייחודי. נירה נפעמת מיכולתו הספונטנית של יואב (אבי שניידרמן) לחבר שירים תוך כדי הליכה מונוטונית אנה ואנה שבסופה הוא מכריז “יש לי שיר”. היא לוקחת אותו תחת חסותה ויוצרת עמו קשר אימהי-אינטימי, אך גם מקריאה את שיריו בסדנה, כאילו היו שלה. אביו המסעדן (יחזקאל לזרוב) מעוניין בחיים נורמליים עבור בנו ולא רוצה לפתח את הנטיות האמנותיות שלו ואפילו דודו (דן תורן) משורר בעצמו, מסרב לעזור. בהדרגה מפתחת נירה אובססיה לכישרון הצעיר ול”הצלתו”, אך האם היא דווקא מסוכנת לו? בתפקיד המטפלת של יואב מופיעה הזמרת אסתר רדא, שגם מבצעת את אחד משיריו של הבמאי נדב לפיד, שכתב כילד. זהו סרטו השני באורך מלא של לפיד (“השוטר”).
ולבסוף, כמובן שמקומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נפקד מהפסטיבל, והוא זוכה ליייצוג יוצא דופן בדמות סרטו התיעודי של נדב שירמן, “הנסיך הירוק” (The Green Prince). זהו כינויו של אחד מהמקורות המודיעיניים החשובים ביותר של ישראל בשנות ה-90 וה-2000, מסעב חסן יוסף – לא אחר מבנו של אחד מבכירי חמאס. הסרט מבוסס על ספרו המצליח של חסן יוסף, “בן החמאס”, שבו הוא מגולל את השינוי האידיאולוגי והאישי שעבר לאחר שישב בכלא הישראלי. בנוסף להפיכתו לסוכן עבור ישראל, חסן יוסף גם המיר את דתו לנצרות. הסרט מסופר משתי נקודות מבט, זו של חסן יוסף עצמו, השוטח את קורותיו כנער ואז כיד ימינו של אביו וכסוכן סמוי; וזו של איש השב״כ לשעבר גונן בן יצחק, מפעילו של חסן יוסף במשך שנים ארוכות והאיש שגייס אותו לעבודה. מדובר בדוקומנטרי שנחווה כסוג של מותחן ריגול, וכולל ראיונות לצד שחזורים מבוימים.
זהו סרטו השלישי של שירמן, שעוסק באופן קבוע בריגול, טרור, וחיים כפולים. סרטו התיעודי הראשון, “מרגל השמפניה” (2007), הביא את סיפורו של וולפגנג לוץ, מרגל ישראלי שפעל במצרים בשנות ה-60. סרטו השני, “חדר חושך” (2013), סיפק ראיון אינטימי עם מאהבתו הגרמניה של הטרוריסט הבינלאומי קרלוס. “הנסיך הירוק” זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס האחרון.
בנוסף לפן האמנותי ולחשיפה של התרבות הישראלית, פסטיבל Seret הוא גם עמותה רשומה העוסקת בצדקה, והשנה היא תומכת בארגון הישראלי “חיבוק ראשון – העמותה לטיפול בתינוקות נטושים“. מתנדבות ומתנדבי “חיבוק ראשון” מעניקים חום ומגע אנושי לתינוקות שננטשו בבתי חולים, מתוך הכרה בחשיבות החיבוק, המגע, השירה והמשחק להתפתחות התקינה של תינוקות אלה.
הם ילמדו את ילדיכם עברית ויקימו שבטים חדשים, הם צעירים וחדורי מוטיבציה, ועכשיו הם רק צריכים להתרגל לאופניים ולהתנשקויות ההולנדיות. הכירו את הש”שינים של הצופים והסוכנות בהולנד.
תמיר מרדכי לוי, תל מונד
“רציתי לעשות הפסקה מ’המירוץ של החיים’ ולהשקיע שנה שלמה בנתינה ועזרה לחברה ותוך כדי לפתח את עצמי. בנוסף היה חשוב לי להכיר את יהדות העולם ואת הקהילות הישראליות בחו”ל ואני שמח להיות במשך שנה חלק מקהילה כזאת. אני אוהב פה את החום של האנשים ואת הקהילה היחסית מצומצמת ומגובשת, ואת תחושת הראשוניות שבהיותנו קומונה חדשה יחסית (ב’)”.
תכלס, במה תעסוק השנה?
אני nרכז מפעלים של השבט, כלומר אחראי על ההוצאה לפועל של כל הפרויקטים הגדולים, וגם אחראי להקים שבט צופים בבלגיה, מדריך בתנועת הנוער נצ״ר וב’קהילה עברית’, ומלמד עברית במסגרות שונות.
אילו קשרים היית רוצה ליצור עם הקהילות הישראלית והיהודית?
“חשוב לי ליצור קשר שיתבטא בכך שהקהילה תתמוך בפרויקטים שננסה להרים ותרצה לקחת חלק בהם. מעבר לכך הייתי רוצה לפתח קשרי חברות שיבואו לידי ביטוי בכך שרבים יכירו את פעילותנו וירגישו חופשי לפנות אליי לתת עצה או לבקש, לשאול שאלה, לבקש עזרה או סתם לשבת לדבר”.
“החוויה ההולנדית שלי”
“הייתי מופתע מכמה מסודר ונוח כאן עניין האופניים וכמה כיף לדווש בנוחות בכבישים המיועדים לכך. אבל בהתחלה לא שמתי לב שיש תמרורים מיוחדים לאופניים ולכן בימים הראשונים שלי בהולנד נסעתי רוב הזמן נגד התנועה… הדבר השני שהייתי מופתע ממנו הוא כמות הפעמים שהצליל ח’ מופיע בשפה ההולנדית. עדיין לפעמים כשמישהו מדבר לידי בהולנדית אני בהתחלה חושב שהוא מדבר עברית”.
“הרגשתי שיש לי המון רצון לתרום, לתת מעצמי, לשתף אחרים ובאותו הזמן ללמוד מהם. ברגע שנפתחה ההזדמנות לצאת לשנת שירות בחו”ל והרגשתי שזה מתאים לי ולאישיות שלי. ראיתי בכך הזדמנות לשתף את הישראליות שבי, ובאותו הזמן ללמוד ולהכיר את חיי הקהילה ואורח החיים בחו”ל. הייתי רוצה להכיר את התרבות והאנשים ההולנדים, ליהנות מהאנשים איתם אני חייה, להסתדר במשך שנה מחוץ לבית ולדעת שאני מסוגלת לאתגר את עצמי ולהצליח לתת מעצמי גם במקום שהוא לא המקום הטבעי שלי”.
תכלס, במה תעסקי השנה?
אני אעבוד בבתי הספר היהודיים. אצטרף למורות ליהדות ולעברית בשיעורים, אעביר שיעורים פרטיים בעברית לילדים מבית הספר, ויחד עם איתי, עמיתי לקומונה, ניקח חלק גדול בארגון אירועים וחגים בבית הספר. אני גם מרכזת הדרכה של שבט שבשבת באמסטלפיין. בימי ראשון אעביר פעולות ביחד עם חבריי הש”שנים לילדים מגיל 6 עד 18 במשך שעתיים, וכמובן נצא לטיולים ולמחנות.
אילו קשרים היית רוצה ליצור עם הקהילות הישראלית והיהודית?
“הייתי רוצה ליצור קשרים חבריים ומשפחתיים. הייתי רוצה לדעת שגם כשהשנה הזאת תסתיים, אותם אנשים שנכנסו לי לחיים ימשיכו להיות משמעותיים בשבילי ואני אמשיך להיות משמעותית בשבילם גם מרחוק”.
“החוויה ההולנדית שלי”
“נפלא לגלות שכולם כל כך נחמדים ומחייכים אלייך גם אם לא מכירים אותך! לוקח לי זמן להתרגל לעובדה שכשמכירים מישהו לוחצים לו את היד, אבל אני מתחילה לאהוב את זה. ואני במיוחד אוהבת את האפשרות ללמוד שפה חדשה ומסובכת”.
“רציתי לתרום, לעשות פסק זמן מהחיים, לחוות תרבות וקהילה חדשות”. נרין, תמיר, נועה ואיתי בהכנה בארץ
נרין נג’אט, אודים
“כמישהי שעד לפני חמש שנים גרה מחוץ לישראל וחיה בקהילה יהודית (בסקוטלנד) אני מכירה את הרצון להרגיש קרבה לזהות הישראלית והיהודית שלי. עכשיו אני מרגישה שעליי לתרום את חלקי לקהילה שלא מזמן הייתי חלק ממנה. לא ביקרתי בהולנד לפני שהגעתי לשליחות. רציתי להכיר תרבות שונה ממה שאני מכירה ולאתגר את עצמי. בינתיים ממה שיצא לי להכיר אני מאוד מתרשמת מהולנד ומהאנשים שחיים בה”.
תכלס, מה תעשי במהלך השנה?
“אעבוד עם מספר תנועות נוער – הצופים, השומר הצעיר והבונים דרור, בפעולות שבועיות, טיולים, מחנות, טקסים ועוד. אעסוק גם בשיעורי עברית ובמפגשים של ‘קהילה עברית’, ואעבוד עם הארגונים ‘מסע’ ו’הבית הישראלי’”.
“החוויה ההולנדית שלי”
“גיליתי שיש פה מודעות גבוהה לבריאות ולכושר. כל מי שפגשתי עד כה משתתף בחוג ספורטיבי כלשהו, או נוסע באופניים לכל מקום, לא משנה מה מצב מזג האוויר. עוד דבר שהפתיע אותי מאוד היה המנהג לתת שלוש נשיקות בלחי כשנפגשים. לא הייתי מודעת לזה עד לרגע שבו הכרתי לראשונה אישה הולנדית”.
איתי עינת, אבן יהודה
“היה לי ברור שאני הולך לתרום שנה לקהילה אחרי הצופים. כשעברתי על כל המסגרות האפשריות הבנתי ששנת שירות דרך הסוכנות היהודית בחו”ל היא חשובה ביותר משום שיש לטפח ולחזק את הקשר בין יהודי התפוצות למדינת ישראל. הגעתי להולנד משום שבהולנד יש קהילה יהודית חזקה וחשוב לי מאוד לחזק ולשמר את הקשר בינה לבין העם היהודי היושב בציון”.
תכלס, במה תעסוק השנה?
“השנה אעבוד בעיקר בבתי הספר היהודיים, שם אתלווה לצוות מורי עברית ויהדות, אפעיל שיעורי ספורט מיוחדים שישלבו את השפה העברית, ואארגן ביחד עם נועה אירועים לכבוד החגים. חוץ מזה אני מדריך את השכבה הבוגרת והשכבה הצעירה ביותר בשבט שבשבת, ואני מקים שלוחת צופים בהאג יחד עם נרין”.
מטרות וציפיות משנת השירות:
“אני מצפה לחוות חוויה מיוחדת ביותר ולתת משהו מעצמי לקהילה המתגוררת בהולנד. אני רוצה לתת את כל כולי לשנה הזאת ולהשקיע בו את מיטבי. בנוסף, מטרתי להכיר כמה שיותר אנשים וליצור קשרים שיחזיקו מעמד למשך זמן רב”.
“החוויה ההולנדית שלי”
“ההולנדים מנשקים זה את זה שלוש פעמים כשהם נפגשים, זה לפעמים קצת מביך אותי וגורם לתחושת אי נוחות ומצבים שקצת מביכים לשני הצדדים. אבל לא נורא, אני אתרגל גם לזה!”
קומונה ב’. מעוניינים בקשרים חברתיים ומשפחתיים לאורך זמן
לקבל אותם בפרחים וממתקים, או להיאבק מול העירייה? העיר אמסטלפיין החליטה לקלוט 400 פליטים סורים ולשכנם בקרבת מרכזי האוכלוסיה היהודית, וההחלטה מעוררת חרדה ותרעומת בקרב תושבים ישראלים ויהודים. “מחכים לנו ימים לא נעימים… בקרוב נוריד כיפות”
עיריית אמסטלפיין מתכוונת לקלוט בשטחה פליטים סורים והדבר מעורר חששות ותרעומת בקרב הקהילה היהודית והקהילה הישראלית הנרחבות בעיר. באסיפה שכינסה העירייה אמש (שני) הוצגה התוכנית הכללית בפני התושבים, וראשת העירייה, מרים ואן אט ואלט (Mirjam van ‘t Veld) אמרה כי על אמסטלפיין לשתף פעולה עם תוכנית החירום הלאומית לסיוע לפליטים וסיפרה על פגישות “קונסטרוקטיביות” בנושא עם מנהיגי הקהילה היהודית. עם זאת, רבים מהישראלים שנכחו בפגישה חשו כי לא ניתן מענה לחששות שהביעו מפני מתיחות ואלימות פוטנציאלית.
כפי שדווח בשבועות האחרונים בדאצ’ניוז, הולנד החליטה לקלוט כ-10,000 מבקשי מקלט, רובם מסוריה. הפליטים יפוזרו בין רשויות שונות בהולנד, בהתאם ליכולת הקליטה. עוד לפני כן הודיעה הסוכנות ההולנדית לטיפול במבקשי מקלט (COA) כי היא זקוקה לעוד מרכזי סיוע ושמספר המיטות שלהן היא זקוקה יעלה על 10,000 שאותן ביקשה בעבר. ראש הסוכנות, חררד באקר, אמר אז כי הסוכנות כבר מספקת פתרון לכ-30 אלף מבקשי מקלט וכי היא פועלת בשיתוף האוכלוסיות המקומיות כדי למנוע חיכוכים. הוא התגאה כי בהולנד לא נרשמה אלימות נגד מבקשי מקלט, כפי שאירע בגרמניה, אולם בסוף השבוע האחרון תקפו רעולי פנים מרכז סיוע בעיר וורדן ויידו לעברו ביצים וזיקוקים. במקביל, מתחילת המשבר נרשמה התגייסות אזרחית מסיבית לסיוע לפליטים.
“מועצת העיר אמסטלפיין הודיעה שהעיר רוצה לתרום את חלקה לתוכנית החירום למתן מחסה לפליטים, בהתאם לגודלה של אמסטלפיין. אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם בשל מלחמה ראויים לתמיכתנו”, אמרה ראשת העירייה במפגש עם התושבים. היא סיפרה כי המועצה ערכה פגישות בנושא עם נציגי ארגונים יהודיים, וכי הן היו “נעימות וקונסטרוקטיביות”.
“יש לנו עוד כמה דברים להבהיר ויש גם הסכמות על צעדים שיש לנקוט”, אמרה ואן אט ואלט, מבלי להיכנס לפרטים. היא ציינה כי הבטיחה לארגונים היהודיים לעבוד בשיתוף פעולה עם הסוכנות לטיפול במבקשי מקלט כדי ליצור דיאלוג עם הפליטים עצמם. “הבטחנו לנציגי הארגונים היהודיים שיחד עם סוכנות הפליטים נסביר באופן ברור לתושבים הזמניים באיזה סוג של קהילה באמסטלפיין הם ימוקמו באופן זמני. באופן הזה אני חושבת שנוכל להעניק לפליטים טיפול הולם ובו זמנית לדאוג לתושבים היהודים והאחרים שלנו”, סיכמה ראשת העירייה בנאום קצר שפורסם גם בחדשות אמסטלפיין ברשת. במפגש עצמו נאמר כי הפתרון הזמני ייארך כשלוש שנים.
על פי הודעת העירייה, כ-400 פליטים ישוכנו באמסטלפיין, ככל הנראה בבניין משרדים ריק שיוכשר לכך, ברחוב לאן ואן קרוננבורג 2 (Laan van Kronenburg). ישראלים שחיים באזור הביעו חשש מכך שהבניין ממוקם כשבע דקות הליכה ממוסדות החינוך היהודיים, ומהשכונה שבה ריכוז גבוה של ישראלים ויהודים.
“העירייה הודיעה לסוכנות הפליטים כי 400 פליטים הם מספר ישים בהתחשב בגודלה של אמסטלפיין”, נכתב בהודעת העירייה לעיתונות. “אף שעדיין לא ידוע אם ומתי תחליט הסוכנות להשתמש במיקום הזה, העירייה מרגישה כי הכרחי ליידע בעניין את התושבים בשכונה ולתת להם הזדמנות להביע חששות שאולי יש להם… בשבועות האחרונים הנושאים הקשורים לקליטת פליטים סוקרו בהרחבה בעיתונות. יש צורך נואש בכל רחבי המדינה במחסה לשעת חירום לפליטים והרשויות המקומיות נקראו באופן דחוף לקבל פליטים. כמו רשויות רבות אחרות, העיר אמסטלפיין רוצה לקחת אחריות ולתרום למתן מחסה חירום לפליטים הללו”. בהתאם לכך נקראו התושבים לאסיפה שנערכה אמש בעירייה. מפגשים דומים נערכו בערים אחרות ברחבי הולנד.
“הכול נקבע מראש”
בפתיחת המפגש דיבר נציג העירייה ואחר כך ניתן זמן חופשי לתושבים להסתובב בין דלפקים שבהם ישבו פקידי העירייה וענו על שאלות. חלק מהתושבים חשו כי הייתה זו דרך למנוע התלהטות ועימותים שהיו יכולים להיגרם לו היה ניתן לשאול שאלות בפומבי. לאחר מכן נשאה ראשת העירייה דברים קצרים. היא ציינה כי העירייה ביקשה לקלוט משפחות עם ילדים ונשים, ולא רק גברים, “אבל בשלב זה איננו יודעים מה יהיה הרכב הפליטים שיגיעו”.
תושבים ישראלים רבים שנכחו במפגש חשו תסכול ואכזבה. חלק אמרו לדאצ’טאון כי נראה שהעירייה מבקשת “לסמן וי” ולא לשמוע את טענות התושבים באמת. חלק סברו כי על העירייה לערוך הצבעה בקרב התושבים ולא רק להודיע להם על החלטה שהתקבלה ללא ידיעתם. “הכול כבר נקבע מראש, לא באמת הזמינו אותנו לדיון או לשיח, הודיעו שזה מה שקורה ואני לא מאמין שיהיה שינוי”, אמר תושב ישראלי לדאצ’טאון.
מתוך המפגש באמסטלפיין (לימור לוי)
רבים חשו שאין הבנה מצד ההולנדים לסוגיית הביטחון, לנוכח יחסי האיבה בין ישראל לסוריה. הם הביעו חשש לביטחון ילדיהם ולחיים הרגועים בשכונה. כשאחד הפקידים נשאל לגבי סוגיית הביטחון האישי תשובתו הייתה מתחמקת, בסגנון “אין היום אחריות לכלום. גם לי באופן אישי אין אחריות למה שיקרה מחר לילדים שלי”. עם זאת יש לציין כי אין מדובר בתגובה רשמית של העירייה וכי מוסדות החינוך היהודיים מאובטחים כבר היום בכבדות.
המועצה היהודית המרכזית (Centraal Joods Overleg), ארגון גג של הארגונים היהודיים והציוניים בהולנד, הביא דאגה מתוכנית העירייה. דובר הארגון, רון, ואן דר ויקן, צוטט באתר החדשות NOS ואמר כי ארגונו תומך בקליטת פליטים, אך הבחירה לשכן אותם באמסטלפיין, מקום בו הקהילה היהודית היא בעלת נראות גבוהה, היא “בחירה מצערת”.
“הולנדים יפי נפש, יהודים גזענים”
הנושא עורר רגשות עזים גם ברשתות החברתיות. עו”ד רון אייזנמן צייץ בטוויטר עוד לפני המפגש: “זו לא תוכנית טובה, פליטים סורים בתוך שכונה יהודית”. בקבוצת הפייסבוק “ישראלים בהולנד”, שבה חברים כ-1,400 איש, התעוררו כמה דיונים סוערים. רבים הביעו חרדה מכך שאירועים שמתרחשים בימים אלה בארץ ישפיעו על מבקשי המקלט הסורים. אחרים חוששים שמא בין הפליטים נמצאים פעילי טרור.
“אני חושבת שישנם אנשים שמחוברים יותר לתגובה של ההולנדים יפי הנפש, ובמקום הזה אני יכולה להבין שזה מה שעושים כשמגיעים פליטים, אבל סוריה? אויבת של ישראל שנים. לך תדע, אולי הם כועסים שישראל לא עזרה להם במלחמה? אל תשכח שלא כולם פליטים, ולכולם יש טלפונים והם עוקבים אחרי החדשות וכו’. המצב בארץ על הפנים, בעוד שבוע שבועיים יהיה כאן הפגנות זועמות נגד ישראל, ואתה חושב שהפליטים ישבו בשקט? מחכים לנו ימים לא נעימים והלוואי ודיברתי שטויות הזויות”, כתבה אחת הגולשות.
גולש אחר הוסיף ניתוח משלו: “אני טוען שהבחירה במיקום שהוא לב ליבה של הקהילה היהודית (והישראלית) הכי גדולה בהולנד, עם מוסדות יהודיים מובהקים, היא במקרה הטוב נאיבית, ובמקרה הרע רשלנות פושעת. לאף אחד מאיתנו את היכולת לחזות דברים מראש, אבל אפשר להסתמך על העבר. והעבר מלמד אותנו שכמעט לכל עימות שקורה בישראל, יש השלכות גם בהולנד. בקיץ האחרון יהודים הוכו באמסטרדם, קללות, יריקות, אבן שנזרקה על הבית של אחד הרבנים הראשיים, וכו’. עכשיו, האם באמת קשה לך לדמיין סיטואציה כזו: מטורפים ישראלים רוצחים עוד משפחה בשטחים. אבו מאזן ואחמד טיבי מפיצים בפייס קריאה לעולם להשתגע על ישראל (בערבית כמובן, שאירופה לא תכעס). עכשיו בחור בן 30 סורי, שראה את זה בפייסבוק, רואה נער יהודי על אופניים באמצע יער קטן (בדרך מאמסטלוויין לאמסטרדם יש כזה). את באמת חושבת שאין סיכוי שהוא יירק, יקלל, אולי ידחוף קצת את הנער היהודי? זה כל מה שצריך, אני אפילו לא מדבר על טרור, על סכינים, על ירי. רק להתעלל קצת ביהודי התורן שעבר שם. זה ישנה כאן את כל מרקם החיים. יהודים יפחדו עוד יותר. מזוזות כבר רובנו הורדנו מהבתים. כיפות זה השלב הבא”.
פליטים מסוריה בתחנת הרכבת בבודפשט בספטצבר 2015 (Rebecca Harms, Wikipedia)
ואילו אחרים התקוממו נגד מה שחלקם כינו תגובות “גזעניות” מצד אנשים שהם מהגרים בעצמם, וקראו לנקוט צעדים שונים: “יש אנשים שמפנים לפליטים מקום בביתם. יש כאלה שנותנים להם פרחים ועוגות ואומרים להם ברוכים הבאים. יש אנשים שמבינים שהפליטים האלה הגיעו ממקומות איומים. רק קבוצה של יהודים / מהגרים ישראלים, הולכת לעירייה לדרוש שלא חלילה ישימו אותם בקרבתם. מאוד נחמד! זוהי בדיוק ההתנהגות האופיינית שמביאה איתה אנטישמיות”, התרעמה גולשת.
“לדעתי זה יזיק מאד לקהילה היהודית כאן אם נעשה צעדים כנגד הפליטים. אי אפשר לצאת בהצהרות שיהיה רע, לפני שיודעים בוודאות שיקרה משהו, ולדעתי צריך לתת צ’אנס. נכון, לא הייתי רץ לטייל שם עם הכלב עם חולצה של גולני, אבל גם לא צריך להצטייר מראש כגזענים שחושבים שאם זה סורים אז הם בהכרח ינסו להזיק ליהודים סביב. לדעתי, הצעד החכם יהיה אפילו ההפך – לארגן משלחת עם כיבוד ואוכל ותרומות מיהודי אמסטלוויין לפליטים, להראות שאנחנו יכולים לקדם את פניהם לשלום. אני גם חושב שזה ישנה אצל הרבה מהם את הגישה האנטי-ישראלית (בהנחה שאכן יש להם כזאת), ויותר מכך, אם אכן יקרה חס וחלילה משהו, ייתן לגיטימציה לקהילה לבוא ולדרוש מהעיר להגיב בחריפות”.
תגובות אלה גררו כמובן התרעמות: “עצם החשיבה שמא נצטייר כגזענים שגויה. חברים, אין פה גזענות אלא חשש אמיתי ומובן מפני חיכוך!”, כתב גולש, ואחרת הוסיפה: “אל תשכח תחת איזה שלטון הם חיו ושהם שנים האויבים של מדינת ישראל.!!!! אי אפשר להמיס את השנאה הזאת בעוגיות ופרחים. ואני חס וחלילה לא שונאת אותם , פשוט ערה למציאות הקשה הזאת”.
הפתרון – התארגנות?
אחרים הציעו לנהוג במתינות ומאחורי הקלעים מול הרשויות. “יש לך בדיוק שלוש אפשרויות”, ניתח גולש: “1. לא לעשות כלום. ולחכות לגורל. 2. לצאת כנגד ולספוג ביקורת ובצדק רב. להיחקק בתודעה שלהם באופן שלילי ולהיחקק בציבוריות ההולנדית באופן שלילי. 3. לכבד את השכנים החדשים שלך ביחס טוב ומעודד ולקבל מחלקם יחס טוב, ומחלקם לא. ייתכן והשכנים ההולנדים יעשו עבורך את העבודה השחורה, ייתכן ואת תצטרכי בסוף לצאת כנגד לאחר עימותים. אבל אז תהיה לך סיבה מוכחת על אנשים מסוימים, תיחקקי בציבוריות ההולנדית באופן פוזיטיבי ולא יוכלו לשפוט אותך לרעה”.
אחרת כתבה: “הדבר האחרון שהפליטים מחפשים כרגע זה לעורר פרובוקציות ולהתעסק עם כמה יהודים או ישראלים. אנחנו לא מרכז הפוקוס שלהם. הם עסוקים בלהציל את עצמם ובלהציל את אלה שהשאירו מאחור. הם מחפשים תקווה וסיכוי ליציבות, והם ממש לא מחפשים סיבה שיעיפו אותם מפה. שוב, רק דעתי ואני לא מזלזלת בתחושות שמתעוררת כאן, אבל אולי פרספקטיבה שונה תעזור להרגיע קצת את החרדות. ברור לי לגמרי שכשיש פחד קיומי אין מקום לחמלה אבל אני לא רואה שהם המפלצת”.
מתוך עמוד הפייסבוק “אני משפחה מארחת לפליטים”
ואילו אחרת תולה תקוות בחסכנות ההולנדית: “כשהמשטרה ההולנדית נמצאת באופן קבוע מול בית הספר היהודי שמאוד קרוב לבניין שרוצים לשכן בו את הפליטים, אני חושבת שההולנדים יבינו מהר מאוד שאם הם לא רוצים לשלם הרבה מאוד כסף על עוד אבטחה ומשטרה באזור, כדאי שימצאו מקום אחר לפליטים ולו רק בגלל כמה קיצוניים. אני סומכת על ההגיון הכלכלי של ההולנדים”.
במפגש אמש הועלתה הצעה מעשית מצד אחד הישראלים – התארגנות של תושבים והקמת מעין ועד שיוכל לייצג את התושבים מול הרשויות, לקיים איתן פגישות שבועיות, להתריע על סכנות אם יהיו, לדרוש הגברת אמצעי הביטחון במידת הצורך, ואף לבצע מחוות יפות של תרומה ורצון טוב כלפי הפליטים מצד הקהילה, כל עוד ניכר גיבוי ביטחוני מטעם הרשויות.
על חופו של אגם עם נוף לסירות ולמשתזפים, בלב יער עם בשר אורגני מהחווה הסמוכה, במיקום עתיק עם סיור במערות ובכרם – הקוראים של Dutchtown ממליצים על מסעדות מהארלם ועד לימבורג, שבהן ניתן לנצל היטב את הקיץ ההולנדי ושעות האור הארוכות. כתבה ראשונה
המלצתה של איילה גלברג-יפה: “המסעדה שלי ב-Loosdrecht יושבת על המים בין הסירות. יש בה אווירה מיוחדת. היא למעשה המסעדה הראשונה שישבתי בה כשהגעתי בפעם הראשונה לביקור בהילברסום לחפש לנו בית. קור כלבים בערב, יושבים בחוץ עם שמיכות פליס חמות ושקיעה מרהיבה… בקיצור היא נהדרת בכל עונה…. מנה מומלצת: סטייק”.
מסעדת De Dikke Muis ליד הילברסום (מתוך תצלום 360 מעלות באתר המסעדה)
המקום מציע דגים, בשרים, וגם פיצות בצהריים.
שעות פתיחה: כל השבוע, 21:00-11:00
מחירים: 19.50-6.75 למנות צהריים, 14.50-6.75 למנות ראשונות, 21.50-14.50 למנות עיקריות.
המלצתה של ריקי נודלר-רחמים: “נוף מדהים ואפשרות לסיור במערות שלא כדאי לפספס”.
מסעדת Buitengoed Slavante בלימבורג (מתוך אתר המסעדה)
המסעדה מתגאה במטעמים מקומיים מאזור לימבורג, ובמיוחד ב”לחם איכרים” ממאפייה מקומית ותיקה, עשוי מקמח שנטחן במקום. בימי הקיץ המקום מציע תפריט ערב מיוחד.
בנוסף לארוחה, אתר המסעדה מציע שלל פעילויות באזור: סיור במערות הסמוכות, שיט על הנהר, סיור בכרם משולב עם טעימות יין, טיולים רגליים ועוד. ניתן לשלב את הפעילויות הללו עם ארוחה במסעדה או עם קניית סלסלת פיקניק, ולארגן מראש פעילויות לקבוצות.
שעות פתיחה: 22:00-10:00 עד סוף אוגוסט. המטבח נסגר ב-20:30. שימו לב שחלק מהערבים מלאים כבר עכשיו ולכן יש לבדוק באתר המסעדה ולהזמין מקום מראש.
מחירים: טווח רחב בשל סוגי מנות שונים. בגדול: נשנושים מ-3.25 עד 14.50, מרקים וכריכים מ-5.75 עד 10.25, מנות מקומיות וסלטים מ-7.75 עד 15.25. ארוחות בוקר מ-12.25 עד 20.75. יש גם מנות ילדים.
המלצתה של שלומית סינגר-שמיר: “המקום נמצא על אגם שכל גדה שלו עם נוף אחר ושונה. בימים חמים יש ספורט מים באגם. המקומיים פה קוראים למקום חוף מכיוון שיש חול ים שהובא למקום ושם אפשר להשתזף ולבנות מגדל בחול. בימים החמים ילדים ומבוגרים שוחים ולפעמים גם כלבים. בימי הקיץ אחר הצהריים המקום הומה זוגות ומשפחות שבאות לשתות בירה וליהנות מהשמש אחרי העבודה. האוכל מושקע בהכנה ובהגשה. מסביב לאגם יש גם שעשועים, דשא, וספסלים לפיקניק. המקום חביב עלינו במיוחד מכיוון שהוא מאוד קרוב לבית והחתונה האזרחית שלנו בהולנד נערכה שם”.
Villa Westend (מתוך אתר המסעדה). האורחים יכולים ליהנות מישיבה על החוף וספורט ימי
המסעדה ממוקמת על חופו של אגם ומציעה לאורחים ליהנות גם מישיבה על החוף בכיסאות נוח, משיעורי יוגה על החוף ומספורט ימי.
שעות פתיחה: כל יום מ-10:00 עד 23:00, ימי שישי ושבת פתוח עד חצות.
מחירים: טווח רחב. צהריים מ-6 (מרק) ועד 19 למנה עיקרית בשרית, ארוחת ערב מ-9 למנות ראשונות ועד 29 למנה עיקרית. במקום מוצעים גם high tea, תפריט נשנושי בר (borrel) ומנות ילדים.
המלצתה של נעה ברום: “במרכז היער של דלפט. משהו מהמם באווירה כפרית, נעים בצל העצים, מנות ענקיות וטעימות כולל הרבה אפשרויות לצמחונים ושירות נהדר. עם ילדים אפשר להיכנס לחווה הקטנה הצמודה”.
Cafédumidi (מתוך אתר המסעדה)
המסעדה מתגאה בבשר בקר וכבש אורגני המגיע מהחווה הסמוכה, העוסקת גם בפעילות חינוכית וסביבתית. במקום גם מנות ילדים.
שעות פתיחה: שני עד שישי מ-10:00 עד 23:00, שבת וראשון מ-9:00 עד 23:00.
מחירים: ארוחת בוקר ב-8.50, ארוחות צהריים – מטוסטי ב-3.80 ועד סלטים ב-14.90. ארוחות ערב – ממנות ראשונות ב-4.90 ועד סטייק ב-21 יורו.
מעדרי הפרות לעדרי האדם
המלצה כללית
מיקום: מרכז העיר פורמרנד (Purmerend)
המלצתה של איילת ואן קמפן ארבל: “במקום שבו תפקד פעם שוק המסחר האזורי בפרות (אשכרה פרות ואיכרים בנעלי עץ שסוגרים עסקאות מכר במחיאת כף ולחיצת יד) ובכל יום שלישי בבוקר שאפנו לקרבנו ריח של קיבוץ שנשאר באוויר עד רביעי, ממוקמים כשלושים ברים, בתי קפה ומסעדות, אחד ליד השני סביב הרחבה הענקית ששופצה לפני מספר שנים. בקיץ, כל מוסדות horeca [אירוח ומסעדנות] האמורים, מוציאים שולחנות ושמשיות לרחבה. רחבת השוק מתמלאת שוב בעדרים, של צרובי שמש שיושבים כולם בכיוון אחד – פנים לשמש”.
מרכז העיר פורמרנדפסל לכבוד שוק הפרות של פורמרנד (Wikimedia Commons)
לראשונה הגיעה השנה להולנד קומונת מתנדבי שנת שירות מטעם הסוכנות היהודית. רגע לפני פעילויות הקיץ והגעת הש”שינים החדשים, הם סיפרו לנו על הדברים שמילאו אותם גאווה, הסכימו על החוויה ההולנדית החד משמעית ונתנו כמה טיפים לישראלים
מדי שנה שולחת הסוכנות היהודית כמאה שליחים צעירים במיוחד לקהילות היהודיות בתפוצות – הש”שינים (שינשינים), משרתי שנת השירות, שדוחים את שירותם הצבאי בשנה כדי להתנסות בחוויה ייחודית של התפתחות אישית ומעורבות חברתית. השנה לראשונה נחתה בהולנד קומונת ש”שינים: דנה רזין מיהוד, רון ויקטוריה דאמן מאשקלון, פלג וינברג מראש העין וליאור לויזון משוהם. לקראת סיום השנה והגעתה של קומונה ב’, הם סיפרו ל”דאצ’טאון” על העבודה עם קהילות היהודים והישראלים והחיים ביחד באמסטלפיין.
מה בעצם עושים?
פעילות יום השואה בבית הספר התיכון “מיימונידס”
דנה היא מרכזת ההדרכה ומדריכה בשבט “שבשבת”, אחד משבטי “הנהגת צבר” – צופים ישראלים מחוץ לישראל. ליאור הוא מרכז הלוגיסטיקה והמפעלים של השבט ומדריך. רון גם היא פעילה בצופים ואילו פלג, שמעיד על עצמו שגדל בנוער העובד, מדריך ומסייע לפיתוח ההדרכה בתנועת הבונים דרור ובשומר הצעיר, קן מאסטריכט. ליאור עובד גם בתנועת הנוער נצר, תנועה עולמית של הקהילה היהודית הרפורמית.
אך התמיכה בתנועות הנוער אינה הפעילות היחידה של הש”שינים. דנה ופלג מתנדבים במוסדות החינוך היהודיים ראש פינה, מיימונידס וגן שמחה. הם משתלבים בהוראת העברית הפורמלית, עורכים פעילויות שונות בנושאי ישראל ויהדות, ומארגנים יחד עם צוות המורים את פעילויות החגים. רון מתנדבת במוזיאון היהודי על שלושת חלקיו וב”קהילה עברית”, וליאור ופלג מעבירים שיעורים פרטיים בעברית.
דנה: תפקיד נוסף שלי הוא נציגה של ארגון “הבית הישראלי”. הארגון הוא חלק ממשרד העלייה והקליטה, עובד בשיתוף עם השגרירות ומטרתו לקשר בין הישראלים החיים מחוץ לישראל ולשמור על הקשר שלהם לישראל. אני עובדת תחת ההנהלה בלונדון ומאוד נהנית מעבודה זו. מקום ההשמה האחרון שלי הוא פרויקט “מסע”. זהו ענף בסוכנות היהודית שמרכז מספר רב מאוד של תוכניות עבור חבר’ה צעירים המעוניינים לחוות שנה בישראל. אני עוזרת לצעירים לבחור תוכנית אשר בה ירצו להשתתף בארץ, בין אם זו תוכנית לימודים באוניברסיטה, התמחות בחברה או התנדבות בקיבוץ. זה כיף לפגוש הולנדים שמתעניינים לחיות שנה בישראל ולטעום ממנה קצת!
הש”שינים בפעילות פורים בבית הספר היהודי “ראש פינה”. מימין לשמאל: ליאור לויזון – המלך אחשוורוש, דנה רזין – המלכה אסתר, מיכאל הס (מלווה קומונה) – מרדכי היהודי, רון דאמן – ושתי, פלג וינברג – המן
חזה נפוח ומשפחה חדשה
רון: במהלך השיעורים הפרטיים שאנו מעבירים לילדים בשעות אחר הצהריים תמיד מרגשת אותי בחינת ההתקדמות של הילדים, אחד אחד הם מנפחים לי את החזה מרוב גאווה.
דנה: החיים המשותפים יחד עם עוד שלושה ש”שינים. הרעיון הוא מאוד נחמד כשאתה שומע עליו. אבל כשזה מגיע בפועל למחיה מחוץ לבית שלך, מחוץ למדינה בה גדלת, יחד עם עוד שלושה צעירים שהם בשוק טוטלי בערך כמוך, זה לא פשוט. אבל כן, זו החוויה הכי טובה שהייתה לי, ובלב שלם אני יכולה להגיד שעיצבה אותי.
למדתי להיות סבלנית וסובלנית כלפי האחר, למדתי להתאפק ולא לירות לכל עבר את מחשבותיי ודרישותיי, לדעת לכבד את השותפים שלי ולהקשיב להם, גם כשאני לא מסוגלת להכיל אף אחד אחר.
אני מרגישה שעצם החיים בקומונה, בלי סופ”ש בבית עם המשפחה ומעגל החברים המוכר, גרמו לשותפים שלי להיות חברים שלי באמת, שמכירים אותי לגמרי.
פלג: כל ההתנסות הזו של לגור מחוץ לבית, במרחק רב מאד וביחד עם שלושה חברים זה משהו מיוחד ומעצב מבחינתי. בשונה משנת שירות רגילה, לנו אין את האפשרות לחזור הביתה לסופ”ש או לבקש מאחד ההורים לעזור לתקן את האופניים שהתקלקלו. יש לנו זה את זה. העצמאות הכמעט מוחלטת הזו בשילוב עם השותפות שלנו היא החוויה המעצבת שלי – להכיר ברמה הכי גבוהה שלושה אנשים חדשים, לגור איתם ולחיות איתם. זה ממש כמו להיות המשפחה אחד של השני, לתמוך או לחזק כשקשה ולפרגן כשמצליח. זו חוויה מיוחדת שאני בספק אם ייצא לי לחוות שוב.
ליאור: אחת החוויות הגדולות, שקיבלתי ממנה המון היא כניסה למשפחה מאמצת. בשל המרחק הגדול מהבית מקבל כל חבר קומונה משפחה מאמצת מהקהילה. המשפחה המאמצת שלי היא משפחת ברלינסקי, שאצלה אני נמצא כל ארוחת שישי ולפחות פעם בשבוע. זו חוויה מעצימה ברגע שאתה נכנס אליה. עם אנשים כל כך אכפתיים ונעימים אתה אוטומטית מרגיש בבית, והיום חוץ מהבית בארץ והקומונה יש לי גם בית שלישי אצל משפחת ברלינסקי.
דנה וליאור ביריד החורף של בית הספר הבינלאומי
החוויה ההולנדית שלי – פיטסן!
כאן נרשמת תמימות דעים רועמת – האופניים…
רון: תקלות שונות ומשונות עם האופניים שלי. ורגע השיא בו קמתי בוקר אחד ונוכחתי לדעת שהם אינם.
דנה: ללא ספק חוויה הולנדית – לרכוב בבוקר לעבודה ובערב לקניות בסופר. לרכוב יחד עם ההולנדים המחושלים בבקרים הכי סוערים של החורף ולהרגיש גאה בעצמי! וקצת להתבאס כשאני מגיעה רטובה לבית הספר. כשאני יכולה להגיד שבמשך כל שנת השירות רכבתי באופניים לעבודה, אני מרגישה הולנדית!
פלג: נסיעות באופניים. נגד הרוח בכל כיוון שבו אסע, בקור, בחום היחסי, בשלג ובגשם. לנסוע לעבודה בבוקר ולהגיע עוד לפני שזרחה השמש, לכעוס עם ההולנדים כשאנשים נוסעים לאט או כשתיירים נתקעים בדרך, לאותת על אופניים. לקלוט באמצע הדרך מהתחנה המרכזית לקומונה שאני באמת נוסע ברחבי אמסטרדם ואמסטלפיין ומכיר את כל הדרך.
ליאור: לא האמנתי עד כמה האופניים הם כלי הכרחי כאן. אחרי חודש אתה מתרגל לאופניים שלך ולומד ליהנות מהנסיעות בבוקר לעבודה, מהנסיעות לסופר ולכל מקום שאליו אתה צריך להגיע. להגיע אחרי שבעה חודשים לביקור בארץ ולעבור לאוטו פיתח אצלי געגוע לאופניים…
פעילות בצופים
רעיונות והצעות לקהילה הישראלית בהולנד:
רון: לשלוח את הילדים לאחת מתנועות הנוער או תוכניות החינוך הלא פורמלי. זה הדבר הכי קרוב שיש לילדות ישראלית.
דנה: להמשיך ולקיים את האירועים והפרויקטים המשותפים ולנסות ולשמר כמה שיותר את העברית, המסורת והמנהגים הישראלים אצל הילדים, גם באמצעות תנועות הנוער והחוגים.
פלג: להיות פתוחים לפעילויות חדשות. כל הארגונים היהודיים או הישראליים בהולנד, והקומונה בפרט, מציעים המון אפשרויות לפעילויות מכל הסוגים ולכל הגילאים. כדאי לתת לילדים שלכם לנסות תנועות או ארגונים שונים, גם אם בארץ הייתם בעצמכם חלק מתנועה מסוימת.
ליאור: חשוב לי מאוד שהקהילה הישראלית תכיר את הקומונה ותוכל להיעזר בה ולעזור לה. תהיו פעילים, תשתתפו, תציעו הצעות ותתנו גם הערות על מנת שנוכל להשתפר.
בעוד חודשים בודדים, לאחר פעילות הקיץ הענפה שעליה נדווח בהמשך, יחזרו חברי הקומונה ארצה ויתגייסו לשירות צבאי (או לעתודה). אנו מאחלים להם בהצלחה, מקווים לראותם שוב בהולנד, ומחכים להכיר את הקומונה הבאה.
הסופר הישראלי נבחר לשאת השנה את הנאום המרכזי לרגל יום השחרור הלאומי. הוא דיבר על הטרגדיה האישית שלו ועל המשמעות של חיים במלחמה והצהיר:
“ישראל לא תהיה בית עד שלפלסטינים יהיה בית משלהם”
“אפילו זר כמוני יכול לומר בביטחון מסוים ששחרורה של הולנד הוביל בסופו של דבר לחירותה. בעוד העם היהודי, אף ששוחרר מאימת רצח העם, עדיין איננו חופשי.אני חושב שזה מעניין שהזמנתם סופר ישראלי לדבר על חירות שהרי אני – שחייתי כל חיי במצב מלחמה וחוויתי את השיתוק וההתשה שטמונים בחיים של אלימות בלתי פוסקת – מעולם לא ידעתי חירות קיומית אמיתית”.
כך הצהיר בתחילת דבריו הסופר דוד גרוסמן, שנאם השבוע את “נאום 5 במאי” המסורתי, במעמד ראש הממשלה מרק רוטה, שגרירים ונכבדים נוספים. מדי שנה מוזמנת “אישיות מעוררת השראה” מהולנד או מרחבי העולם לשאת דברים בנושא חירות ביום השחרור הלאומי, יום סיום הכיבוש הגרמני.
דוד גרוסמן, תמונה באדיבות: Nationaal Comité 4 en 5 mei
גרוסמן עסק בתחילה בחירויות אישיות ואינטימיות, שאותן לדבריו הוא מבין טוב יותר מאשר את החירות הלאומית. אלו הן החירות שמעניקה לו הכתיבה וזו שעשוי לחוות הקורא השוקע בספר טוב. גרוסמן תיאר את כתיבתו כעוסקת שוב ושוב במאבקו של היחיד מול כוח מאיים, שרירותי, עריץ וחזק ממנו. הוא הודה שבכתיבתו אמנם לא הצליח לגרוע “ולו שמץ” מכוחם של השירותיות והעריצות בעולמנו, אך גילה שעמידתו שלו מול אותם איומים השתנתה. “אני כבר איני לכוד באחיזתם האימתנית של השרירותיות והעריצות. איני משותק עוד כפי שהייתי לפני שהתחלתי לכתוב. כשאני כותב אני רואה בבהירות גוברת את המקום בתוכי שבו עודני חופשי. ואף שפקדה אותי טרגדיה קשה וחוויתי את נחת זרועה של השרירותיות, עדיין איני נידון להיות מוגדר אך ורק על ידי הטרגדיה הזו. איני חייב להיות קורבנה הפסיבי. כשאני כותב אותה, היא אינה מוחקת אותי. למדתי שגם במצבים הקיצוניים ביותר עדיין יש לו לאדם חירות אחת קטנה, החירות לתאר את הטרגדיה שלו במילותיו שלו”.
אחר כך שב להגות בחירות שאותה לדבריו אין הוא מכיר באופן אישי: “החירות הטמונה בשלום, בחיים ללא מלחמה”.
“מה אני יכול לספר לכם על שלום? אתם כאן יודעים על כך יותר ממני. אני חי בתוך סכסוך אלים שנמשך זה יותר ממאה. כל המשתתפים בו, ישראלים ופלסטינים, נולדו לתוכו, ורובם אינם מאמינים שהוא ייפתר אי פעם. נראה שרובם השלימו עם הרעיון שיחיו לנצח בתוך מעגל מלחמה, שחייהם יהיו דחוקים לעד, מלאי פחד, משוללים אותה מלאוּת שבקיוּם, נידונים רק לשרוד מאסון לאסון, ממלחמה למלחמה. אלה המוכנים להמשיך ולחיות כך למעשה הכריזו על עצמם כקורבנות חסרי אונים של נסיבות שמעבר לשליטתם.
קשה ואף משפיל לשאת תפישת עולם כזו.
כישראלי וכיהודי אני מתקשה להשלים עם כך. אחרי הכל, הרעיון המופלא שעמד בבסיס הקמתה של מדינת ישראל, שלוש שנים אחרי השואה, היה שהיהודים לא יהיו עוד קורבנות, שיהיה מקום אחד בעולם שבו יוכלו לקיים ריבונות ולזכות בחירות. יהודים אף פעם לא הרגישו ‘בבית’ בעולם – והיה זה אחד המשאות הכבדים שנשאו על כתפיהם לאורך ההיסטוריה. אפילו במקומות הבודדים שבהם התקבלו, הם חיו בפחד מתמיד… מדינת ישראל הייתה אמורה להיות הבית הזה בכל מובן של המילה. אבל ב-67 שנות קיומה היא לא הצליחה להיות מקום שתושביו חשים ביטחון ושלווה… אומר זאת בפשטות: ישראל לא תהיה בית עד שלפלסטינים יהיה בית משלהם. לפלסטינים לא יהיה בית עד שישראל תהיה לבית אמיתי עבור היהודים החיים בה.
ישראלים ופלסטינים לא יוכלו להשיג שלום אם לא יוכלו לראות את הסכסוך מנקודת המבט של אויביהם, דרך פצעיו של האחר ותודעתו. עד שהדברים הללו יקרו, אנחנו, ישראלים ופלסטינים, לא נזכה לחירות. חירות במובנה העמוק ביותר – חופש מחרדה קיומית בלתי פוסקת, חופש מייאוש משתק, חופש משנאה וממלחמה, חופש מהמועקה שבהיותך אויב. מתיש כל כך להיות אויב ולהיות מטרה לעוינותם של אחרים. אכן, שלום הוא חירות. אולי כאן, בהולנד, לאחר 70 שנים ללא מלחמה, אינכם זוכרים עוד ששלום הוא לא דבר מובן מאליו”.
כשירד גרוסמן מהבמה נעמד הקהל על רגליו והוא זכה למחיאות כפיים סוערות.
למחרת נערך בספריית אמסטרדם אירוע ספרותי לרגל הוצאתו לאור בהולנדית של ספרו החדש של גרוסמן, “סוס אחד נכנס לבר” (Komt een pard de kroeg binnen בהוצאת Cossee ובתרגומו של Ruben Verhasselt). חרף ההנחיה הקרירה של מבקרת הספרות מריה ולאר, הצליח גרוסמן לסחוף את הקהל (האוהד גם כך) במיוחד, כשהקריא בעברית קטע מהספר החדש. “לפי הצחוקים מהקהל אולי אנחנו צריכים לדבר בעברית”, התבדח גרוסמן. אולם הקהל המגוון כלל דוברי הולנדית ודוברי עברית, צעירים ומבוגרים, וגם ההקראות המצוינות בהולנדית זכו פרצי צחוק במקומות הנכונים (ונראה על פניו שהנוכחים הבינו היטב מהו ההבדל בין “נתניה” לבין “קיסריה”).
בנוסף לעיסוק בספרות, נדרש גרוסמן גם לסוגיית הממשלה החדשה שהוקמה בארץ באותו ערב, ולבחירתו מחדש של בנימין נתניהו. גרוסמן, ממתנגדיו החריפים של נתניהו, אמר על ראש הממשלה: “בכל שנות כהונתו לא שמעתי ממנו מילה אחת של חזון אלא רק עוד ועוד איומים… הוא דובר מוכשר והוא יודע לערבב יחד את הסכנות האמיתיות שאורבות לנו במזרח התיכון עם ההד של טראומת העבר, השואה, ואנחנו חסרי אונים מול המניפולציה הזאת ומתנהגים בדרך שהיא טרגית עבורנו”.
במהלך הערב בוצעו על הבמה שניים משיריו של גרוסמן, “אורחת זרים” ו”קצר פה כל כך האביב”, על ידי הרכב מצוין שעיבד את השירים במיוחד לערב זה: יסמין קידר על השירה, ענן דן בור על הפסנתר, רועי שבת בחצוצרה ואולף קויס על כלי ההקשה.
האירוע נערך במסגרת פסטיבל Spot on Israel שכולל מספר אירועי תרבות ישראליים, ובמעמד שגריר ישראל בהולנד חיים דיבון.
מאביו המאמץ ששילם בחייו על התנגדותו לנאצים ועד למלשינים ומשתפי פעולה. סיפורו של אהרון הוּק ובני משפחתו משקף את התגובות המגוונות של ההולנדים לכובשים הגרמנים. 71 שנה לאחר מכן, שאלה אחת שהוריו לא יכלו לענות עליה לא נותנת לו מנוח.
אמו של אהרון, קורי (קרולינה) הוּק. “הרופא אמר שצריך ללדת עד שש”
“השואה היא רק תחילת החיים שלי, למעשה, חייתי רק את התוצאות שלה”, פותח אהרון הוּק את סיפורו, בעברית טובה, בביתו הנעים בהאג. אך תחילת החיים הזו לא תאומן. ב-29 בינואר 1944 נולד אהרון בבור נסתר ביער במזרח הולנד, שם התחבאו בני משפחתו. תינוק שני שבא לעולם לחיי מחבוא וחוסר ודאות, נתון לחסדם של זרים שסיכנו את חייהם למען אחרים.
“אמי סיפרה לי שנולדתי בעשרה לשש בבוקר. הרופא אמר לה שעליה ללדת לפני שש, כי בשש הוא חייב להיות מחוץ ליער”, מספר אהרון. הוא היה בנם השני של קורי (קרולינה) ודריס (אנדריס) הוּק שנישאו בתחילת המלחמה והתגוררו בבית הורי האב בעיר חוֹר. אחיו הבכור, יחזקאל יעקב, נולד בנובמבר 1942. הוא הועבר למנזר אחיות קתולי, שם הוסתר כל המלחמה תחת השם הנס.
עזרה מתוך אהבת האדם באשר הוא
הרון ואמו האומנת וילי הופטן דה ויט. “המוטיבציה של מציליי הייתה מעוגנת באהבת האדם באשר הוא”
המשפחה ירדה למסתור ביער ליד מרקלו במאי 1943, כשנשים יהודיות נקראו להתייצב במחנה פיכט (Vught). פיכט, אחד מחמישה מחנות ריכוז שפעלו בהולנד, ושמהם נשלחו יהודים להשמדה. הבור, שגודלו היה שניים על שלושה מטרים והוסתר בשוחה, אכלס שישה בני משפחה – הוריו של אהרון, סבו וסבתו מצד אביו, ואחיו ואחותו של האב. במשך חצי שנה התחבאו בבור השורץ חרקים. אז עברו לבור אחר באזור למשך חצי שנה נוספת. אדמות היער היו שייכות לאציל מקומי, אך המשגיח על הקרקעות העלים עין מפעולות ההצלה של תנועת ההתנגדות ההולנדית במקום.
עוד באותו ערב, כ-12 שעות לאחר היוולדו, נלקח אהרון התינוק על ידי מספר נשים לבית חולים בהנגלו (Hengelo). שם ניתן לו פנקס חיסונים, שנשא את שמו של תינוק אחר, לא יהודי, שנולד באותו יום – אדריאן. עד היום זהו שמו ההולנדי. כעבור כמה שבועות אספה אותו משם וילי הופטן דה ויט (Willy Höften-de Wit). האישה שהייתה לאמו האומנת. היא ובעלה הנק הופטן (Henk Höften), פקיד ממשלתי, היו פעילים בתנועת ההתנגדות.
“המוטיבציה של מציליי הייתה מעוגנת, על פי דעתי האישית, באהבת האדם באשר הוא”, כתב אהרון ברבות הימים בבקשתו להכיר בבני הזוג כחסידי אומות העולם.
בני הזוג הצעיר, שרק שנתיים קודם לכן נישאו, לקחו את התינוק לביתם באלמלו (Almelo) וגידלו אותו כבן מאומץ. בספטמבר 1944 נודע לבני המשפחה על פשיטה קרבה ברחוב שלהם. הם נמלטו מבעוד מועד לבית אחר אך שם כנראה נפל האב קורבן להלשנה. לאחר ניסיון בריחה כושל הוא נתפס ונלקח לחקירה במטה השלטון הגרמני. הוא הוצא להורג ב-30 בספטמבר בגין פעילותו במחתרת.
המסתתרים בבור, היחידים ששרדו
אביו של אהרון, דריס (אנדריס) הוּק. “הייתי רוצה לדעת איך חיים עם הפחד הבלתי פוסק”
באותו חודש נאלצו בני משפחתו של אהרון לעזוב את המחבוא ביער. הם הופרדו ועברו בין בתי מסתור שונים באנסחדה עד סוף המלחמה. בסופה הוחזר אהרון אל הוריו אבל בשל מצוקת הדיור של משפחתו הוא הושב לבית אמו האומנת. בשנת 1947, לאחר קרב משפטי שבסופו הצליחו הניצולים לחזור ולהתגורר בבית האם בעיר לוחם, חזר אהרון הפעוט לחיק משפחתו. באותה שנה נולדה אחותו רבקה.
ההורים, הסבים והדודים שהתחבאו בבור היו בין היחידים מבני המשפחה ששרדו את השואה. סבתו של אהרון מצד אמו נרצחה באושוויץ. סבו מת ממחלה בשנת 1943, וקברו הוא אחד מכמה קברי יהודים שבשל הסכנה לא הוצבה עליהם מצבה. ארבעת אחיה של אמו נרצחו במחנות. אחותה נשלחה לאושוויץ ושרדה. מתוך 11 אחים ואחיות של סבו מצד אביו רק שניים שרדו. אחותו של אביו, שהסתתרה עם המשפחה בבור, מתה ממחלה בתום המלחמה.
אמו של אהרון בבית הספר היהודי של יום ראשון בעיר לוחם. “התעקשה ללמוד, על אף שהפריבילגיה הייתה שמורה בדרך כלל רק לבנים”
אהרון שמר על קשר עם אמו האומנת עד למותה בשנת 1980. בשנת 2000 הוכרו וילי הופטן דה ויט והנק הופטן כחסידי אומות העולם על ידי “יד ושם”, בזכות הצלתו של אהרון. הם שניים מתוך 5,415 הולנדים שהוכרו ככאלה עד כה. הולנד ניצבת במקום השני מבחינת מספר חסידי אומות העולם שהוכרו בה, אחרי פולין (6,532).
לצד המספר המרשים הזה ניצבת עובדה עגומה – מתוך כ-140,000 היהודים שחיו בהולנד בתחילת הכיבוש הנאצי, כ-75% נספו. ואמנם, אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהולנד היא מדוע דווקא במדינה שלא ידעה אנטישמיות קשה במיוחד היה שיעור ההשמדה גבוה כל כך?
היסטוריונים סיפקו הסברים שונים לסתירה כביכול. חלקם מסבירים זאת בשילוב בין אופי המשטר הכובש, יעילותה של הבירוקרטיה ההולנדית ומאפיינים גיאוגרפיים. הגרמנים כבשו את הולנד במאי 1940. הממשלה ומשפחת המלוכה נמלטו לאנגליה. במקומם השליטו הנאצים משטר כיבוש אזרחי שהורכב מפקידים אנטישמים אוסטרים מנוסים ונלהבים, שפעלו יחדיו לביצוע המשימה. הרשויות ההולנדיות, שהחזיקו עוד לפני המלחמה במידע רב על האזרחים, המשיכו לתפקד ביעילות ובצייתנות. מבחינה גיאוגרפית הקשו הצפיפות, מיעוט היערות והיעדרם של גבולות “ידידותיים” על הסתתרות ומילוט. אחרים תולים את האשם בהתארגנות מאוחרת יחסית של תנועת התנגדות ורשתות הצלה ובהיעדרה של התארגנות יהודית להצלה עצמית. מחקר חדש יותר מותח ביקורת על חלק מהתיאוריות הקודמות ומדגיש יותר מכול את חשיבותה של המשטרה ההולנדית ברדיפה פעילה ומאורגנת אחר יהודים.
סיפורם של אהרון ובני משפחתו משקף גם את מגוון התגובות מצד האוכלוסייה ההולנדית: מהלשנה ושיתוף פעולה פעיל עם הכובשים הנאצים ועד התנגדות, פסיבית או אקטיבית. הולנד הייתה המקום הראשון באירופה שבו נרשם מרי אזרחי של לא-יהודים בתגובה ליחס כלפי יהודים – שביתת פברואר 1941. גם הכנסייה הקתולית בהולנד הביעה עמדה מפורשת ופומבית נגד הנאצים. חלק מהחוקרים מעריכים כי הייתה לכך השפעה ניכרת על התגייסות הולנדים לפעולות הצלה. זאת על אף שתגובת השלטונות לפעולות מעין אלה הייתה קשה הרבה יותר מאשר בצרפת ובבלגיה למשל.
הבור הפך לאתר הנצחה ועליו הוצבה אנדרטה
סיפורים על רגעי ההימלטות מסכנות
כיצד היית מתאר את היחס של החברה בהולנד לשואה כיום?
“זה יחס משתנה. לפעמים הוא מאופיין ברגש ולפעמים בהתרחקות, אפילו הזנחה – רצון להרחיק את עצמנו, לא לדעת על זה. היחס נע בין שני הקטבים האלה”.
לאחר המלחמה ביקשו הוריו של אהרון לשקם את חייהם. תוכניותיו של האב לעלות ארצה לא יצאו לפועל מסיבות שאינן ברורות לאהרון, והוא שב לעסוק בסחר בטקסטיל, המקצוע שבו עסקה משפחתו לפני המלחמה. אהרון עלה ארצה בשנת 1965 והתחתן, אך כעבור שש שנים שב הזוג להולנד. לאחר גירושיו נישא בשנית, לפרנשיה פולק, עמה הוא חי עד היום. לאהרון שני ילדים מאשתו הראשונה, ילד משותף עם אשתו השנייה, שלה שישה ילדים.
אהרון בביקור בבור. “המסתתרים נאלצו לעבור לבור אחר בגלל השרצים”
כמה סיפרו לך הוריך על אותה התקופה? כמה ידעת על מה שקרה להם ולך?
“על פי רוב הם סיפרו על רגעי ההימלטות מסכנות. למשל על הפעם שהתחבאו בשיחים והגרמנים חשבו שזו ארנבת. או על הפעם שבה, עוד לפני ההתחבאות, אבא שלי התייצב להסגיר את עצמו על פי הוראת היודסראט בחוֹר. אבל הרכבת שעליה היה אמור לעלות כבר יצאה לדרך ואז אחד החיילים הגרמנים אמר ‘היה לו מזל’. אחר כך הוא ברח משם. זה סוג הסיפורים ששמעתי מהוריי, על איך שהצליחו לחמוק מהידיים שלהם”.
“הם לא כל כך ידעו לספר על האמוציות שלהם – איך הרגשת? איך רעד לך הלב כשעמדת לפני גרמני או לפני שוטר הולנדי? הייתי רוצה לדעת איך האדם יכול לחיות עם הפחד הבלתי פוסק, כשהוא יודע שבגלל טעות אחת, שיגעון של חייל או שוטר או מישהו שמזהה אותם… איך חיים תחת הלחץ הזה? או על הכאב של אמי, שנאלצה להיפטר מילד אחרי ילד. מה זה עושה לך – על שאלות כאלה לא קיבלתי אף פעם תשובה”.
ילדיו של אהרון בפתח הבור.”המשגיח על הקרקרעות העלים עין”
רוצים להצטרף למועדון בישול? להיות שופטים בתחרות ספרים? או שיש לכם רעיון משלכם שיכול להועיל ליהודים או לישראלים בהולנד? בוויצ”ו הולנד ישמחו לשמוע ומזמינים אתכן ואתכם להצטרף. “אנחנו רוצות לעשות משהו למען ישראל – וגם להעביר מסר להולנד”
שירלי בכנס נשות ויצ”ו הצעירות. “חיים בחו”ל, אבל הלב שם”
שירלי ואן-דר-ולדט מודה שנדבקה ב”חיידק” של ויצ”ו. היא עבדה כמעצבת פרילנסית וחיפשה לצאת קצת מהבית. מה שהתחיל בהתנדבות המשיך בעבודה מסורה לקידום הארגון בהולנד ובארץ, ובחברוּת בארגון צעירות ויצ”ו. ההתרגשות ניכרת בקולה כשהיא מספרת על סיפורי ההצלחה של המשפחות שוויצ”ו מסייע להן להשתקם, על הנוער שמוצא עתיד בכפרי הנוער של הארגון, ועל הנשים שמוצאות ביטחון ותקווה מחודשת במקלטים ובתוכניות ההעצמה. כעת היא מקווה למשוך לוויצ”ו עוד ישראליות וישראלים שגרים בהולנד ומעוניינם לקחת חלק בעשייה קהילתית בתוך הולנד – ולמען ישראל. “אנחנו רוצות להיפתח לישראלים שגרים כאן”, אומרת ג’ויס ניומן-דורלאכר, נשיאת ויצ”ו הולנד, בראיון במשרד הצנוע והנעים של הארגון באמסטרדם. ג’ויס וסגניתה, מרחריט בושר-סנאפר, פועלות בהתנדבות בניהול ויצ”ו הולנד, שהוא השלוחה המקומית של תנועת ויצ”ו העולמית המונה כרבע מיליון חברות ביותר מ-50 מדינות. התנועה תומכת במאות פרויקטים בארץ בתחומי החינוך, סיוע לילדים ונוער בסיכון, העצמת נשים, תמיכה בנשים מוכות ועוד. היא גם עוסקת בחיזוק הקשר בין יהודים בתפוצות לחברה בישראל (לרשימת הפרויקטים שבהם מעורב ויצ”ו הולנד ). “אנחנו רוצות לעשות משהו למען ישראל, להיות שותפות ולא רק לתת תרומה, להיות מעורבות”, מסבירה מרחריט. “גיוס הכספים כמובן חשוב אבל זה לא הכל. במיוחד בזמנים האלה, כשישראל מבודדת בעולם, אנחנו רוצות להביא מסר להולנד שלפיו ישראל היא לא רק פוליטיקה ודברים רעים, אנחנו צריכות עוד אנשים שיוכלו לספר איך החיים בישראל באמת”.
מה מציע הארגון לישראלים?
תביאו רעיון – אנחנו נדאג לשאר
רוצים להעביר הרצאה? לארגן קונצרט? להביא סדנה מעניינת? ויצ”ו פתוח לרעיונות ומסוגל לספק תשתית ארגונית ופרסומית בכל הולנד לקידום כל אירוע שמעניין אתכם ועולה בקנה אחד עם מטרות הארגון. במשרד יכולים למשל להוציא עלון פרסומי, לסייע במציאת מקום מתאים לאירוע ולהפיץ את הבשורה ברשימות התפוצה ודרך מתנדביו. מרחריט: “כל הארגון יכול להיעשות מכאן, אבל אנחנו צריכות עזרה ברעיונות”. ליצירת קשר
המועדון הקולינרי היהודי
תלמידי “בית הכרם” בפסטיבל האוכל בשנה שעברה. מיזם שנתמך על ידי מועדון הבישול
“לבשל עם כוכבים” – סדרת סדנאות בישול והרצאות על בישול יהודי מרחבי העולם, ממערב אפריקה לצפון אסיה. המפגשים הבאים ייערכו ב-15, ב-21 וב-28 באפריל, באמסטרדם, אך בוויצ”ו מתכננים “לטייל” עם המועדון ברחבי הולנד בעתיד. חלק ניכר מהכנסות הסדנאות מועברות לתמיכה בתיכון המקצועי בית הכרם בירושלים, שם יכולים בני נוער בסיכון לרכוש מקצוע בסביבה טיפולית תומכת. בשנה שעברה הגיעה משלחת של תלמידים להדגים את כישוריה בתחום הטבחות, בפסטיבל האוכל שארגן ויצ”ו בהולנד. בנוסף, בסוף החודש תיערך סדנת שייקים ממזון עילי. הסדנה באנגלית. לפרטים נוספים על הסדרה
הסופר אסף גברון בטקס סיום תחרות הספרים. מתחרה גם השנה
בכל שנה עורך ויצ”ו תחרות בין שישה ספרים של סופרים ישראלים או יהודים (גם סופרים ישראלים לא יהודיים משתתפים בתחרות) שאת ספריהם ניתן לקרוא בהולנדית וגם בעברית או אנגלית. מטרת התחרות לעורר מודעות לספרות ישראלית ולגייס כספים לקידום נוער ברוך כשרונות בכפרי הנוער של ויצ”ו. כל אחד יכול להשתתף כשופט בתחרות על ידי הרשמה יחידנית או של קבוצת קריאה (כמה חבר’ה שנפגשים לדבר על הספרים שקראו), קריאת שלושה ספרים לפחות ודירוגם תוך נימוק הבחירה. בין הסופרים המשתתפים השנה: אתגר קרת, דרור משעני ויסמינה רזה. לפרטים נוספים
תקנו משהו?
חנות המתנות. מתנדבות לבביות ורווחים לתרומה
המשרד של ויצ”ו צמוד לחנות מתנות קטנה אך עמוסה כל טוב – יודאיקה ליומיום ולחג, תכשיטים, מזכרות ואומנות מישראל, כרטיסי ברכה לאירועים יהודיים (בר מצווה, ברית וכו’), קישוטים לחגים, ספרים העוסקים בישראל, ביהדות ובהיסטוריה יהודית, וספרות ישראלית מתורגמת. את החנות מפעילות מתנדבות לבביות והרווחים מוקדשים לתמיכה בתקציב תנועת ויצ”ו העולמית, שכאמור תומכת בפרויקטים נרחבים בארץ. החנות ממוקמת ב- A.J. Ernststraat 735a באמסטרדם, ופתוחה בין 10:00 ל-16:00 בימים שני עד חמישי, וביום שישי בין 10:00 ל-13:00. הארגון מפעיל גם חנות מקוונת עם מגוון רחב של מוצרים: http://giftshop.wizo.nl/
התנדבות והצטרפות – כוח במספרים
ג’ויס ומרחריט מדגישות שכוחו של ויצ”ו כארגון יהודי בתפוצות בא לידי ביטוי גם ביכולת שלו לייצג קהילה, ולשם כך יש
חשיבות למספרים שיראו שהארגון אכן מייצג יהודים רבים. כיום למשל ויצ”ו הוא הארגון היהודי היחיד במועצת נשות הולנד (Nederladse Vrouwen Raad), ארגון הגג לקידום נשים במדינה. דמי החבר השנתיים בוויצ”ו עומדים על 40 יורו ומשמשים לקיום התשתית הארגונית של הארגון שמאפשרת פעילות וגיוס תרומות. למעט צוות משרדי מקצועי מצומצם, הנהלת הארגון פועלת על בסיס התנדבותי.
בלי קשר לחברות בארגון, הנהלת ויצ”ו מזמינה מתנדבים ומתנדבות מכל התחומים לקחת חלק בפעילות, אישה לפי כישוריה, העדפותיה ויכולותיה. תמיד יש צורך במתנדבות בחנות ובמשרד, אבל אפשר גם לבוא לתת הרצאה בנושא קרוב ללבך, לערוך מכירה מיוחדת בשכונת המגורים שלך, לארגן פעילות לילדים ועוד.
“כמובן שגם גברים מוזמנים לקחת חלק בפעילות וגם לא-יהודים”, מדגישות הנשיאה וסגניתה. עם זאת, גברים אינם מורשים להיות חברים במועצת המנהלות של הארגון, שהוקם על ידי נשים ציוניות ולמענן ב-1920. ג’ויס, מרחריט ושירלי ישמחו לראות מעורבות גוברת של ישראליות וישראלים בארגון ולתרום לחיזוק הקשר בין ישראלים ליהודים בהולנד. “בסופו של דבר, אנחנו חיים בחו”ל אבל הלב שלנו תמיד שם”, מסכמת שירלי.
