Author: גילי גוראל

כששרון בואנוס הגיעה להולנד אמרו לה שכאן אף אחד לא יתעניין בפעילות של “הבית הישראלי” שאותו היא מנהלת, אבל שנה וחצי של עבודה בשטח הוכיחו אחרת. “רוב הישראלים מדברים במונחים של ‘בינתיים’, בכל מקרה אנחנו לא מטיפים אלא מובילים שינוי בתפישה של המדינה לגבי ישראלים בחו”ל”

רוב הישראלים שהיא פוגשת מתייחסים אליה קודם כל בחשדנות רבה, אולי אפילו באיזושהי ציניות ששמורה אצלנו למי שמייצג את המדינה. אבל אחרי כמה דקות שיחה קשה לעמוד בפני האנרגיה החיובית, החפה משיפוטיות, שקורנת משרון בואנוס, מנהלת “הבית הישראלי” בבריטניה ובהולנד. בואנוס, 32, מוצבת בלונדון, אך אחראית גם על פעילות בקרב ישראלים שחיים בהולנד, בדנמרק, בשבדיה ובקרוב גם באיטליה. הבית הישראלי, מיזם ממשלתי שנועד להוות מקום מפגש לישראלים בחו”ל, הוא אחד מסימני ההיכר של שינוי המדיניות הרשמית כלפי מי שפעם נחשבו “יורדים” שראויים לבוז, והיום נתפשים כגורם שכדאי להשקיע בו.

“כשהגעתי להולנד אמרו לי שאין סיכוי שמישהו יתעניין בפעילות שלנו”, מספרת בואנוס.”לא, לא, פה אף אחד לא רוצה לחזור”, כך אמרו לי לפני שהגעתי. אבל מהמפגש שלי עם רוב הישראלים הם בדרך כלל מדברים במונחים של ‘בינתיים’, גם אם הבינתיים הזה יכול להימשך שנים. בכל מקרה אנחנו לא שופטים ולא אומרים לאף אחד איפה ואיך לחיות את חייו. משרד העלייה והקליטה מוביל את שינוי החשיבה לגבי החשיבות של שימור הקשר עם הישראלים בחו”ל”.

שמירת הקשר עם האזרחים הישראלים בחו”ל

הבית הישראלי הוא מודל לשמירה על קשר עם ישראלים בחו”ל, שפיתחה אופירה נבון ז”ל, רעייתו של נשיא המדינה החמישי, כבר בשנות ה-90 המוקדמות. כיום פועלים 14 “בתים ישראליים” מתוך שגרירויות ישראל בארה”ב ובאירופה. מה שהתחיל כמקום מפגש פיזי ממש, משלב היום פעילות במרחב וירטואלי עם תמיכה ביוזמות מקומיות.

“לבתים יש שתי מטרות עיקריות”, מסבירה בואנוס. “הראשונה היא לתת סיוע והכוונה לכל אזרח ישראלי שרוצה לחזור ארצה. חשוב להדגיש שאנחנו לא מחנכים ולא מטיפים. למי שרוצה בכך וחושב על כך ניתן את כל הסיוע והחיבור למקורות המידע והתמיכה. לפעמים מדובר רק בשיחת טלפון ומענה לכמה שאלות, ויש גם אנשים שאני מלווה כבר שנים בתהליך הזה”.

“מטרה שנייה היא שמירת הקשר עם האזרחים הישראלים בחו”ל. המדינה רואה חשיבות בקשר הזה, ורוצה לסייע גם בשמירה על זהות ישראלית. במסגרת הזאת אנחנו מקדמים אירועי תרבות ופעילויות חברתיות, ותומכים בארגונים ישראליים שפועלים בשטח, כמו הצופים למשל”. גם דאצ’טאון, כמגזין בעברית שפונה לקהל ישראלי ומבקש לקדם תרבות ישראלית, זכה לאחרונה לתמיכת הבית הישראלי.

“כמי שמייצגת את משרד העלייה והקליטה, מתייחסים אליי הרבה פעמים בחשש, עד שרואים שאני דווקא די נחמדה. בסופו של דבר הכל פרסונלי”. ואכן, בואנוס מכירה באופן פרסונלי את חיי הישראלים בחו”ל, כמי שנשואה לאנגלי ועבדה שנים רבות בארה”ב ובבריטניה. אחרי שירותה הצבאי עברה לניו יורק ועבדה במשרד הביטחון ובמשרד החוץ. אבל לאחר יותר מארבע שנים בתפוח הגדול בחרה להשתקע בעיר שונה מעט – באר שבע. בבירת הנגב עבדה ב”תנועת אור” שפועלת ליישוב ופיתוח הנגב והגליל, קנתה דירה והתאהבה במדבר. אבל אז הגיעה אהבה מסוג אחר.

“בביקור עם חברה בתל אביב הכרתי את גיא האנגלי וזה טרף את כל הקלפים”. הסיפור מוכר לרבים מאיתנו. כדי לבדוק את ההתאמה הזוגית החליטו השניים לחיות בלונדון, מתוך הבנה ש”אם הכל יהיה בסדר” גיא יעשה עלייה. “פניתי לשגרירות בלונדון למציאת עבודה כי לא רציתי להתנתק מעשייה שקשורה בישראל, וכך הגעתי לראיון במשרד העלייה והקליטה לתפקיד מנהלת הבית הישראלי. לאחרונה התחלתי את שנתי השישית והאחרונה בתפקיד”.

למעשה, את רוב חייך הבוגרים, למעט שנתיים וחצי בבאר שבע, בילית בחו”ל. איך זה מתיישב עם התפקיד שלך שמהותו לעזור לישראלים לשוב ארצה?

“האבסורד הוא שעזבתי את ניו יורק לטובת באר שבע כי רציתי חיים ישראליים ושהילד שלי יקרא לי אמא*. התקופה בבאר שבע ובתנועת אור הייתה מדהימה. עד היום אני בקשר עם כל מה שקורה שם ומדברת כמו תושבת העיר. אבל הכרתי את גיא והחיים קורים ומתגלגלים. עם זאת, לאורך כל השיח בינינו בשנה הראשונה דיברנו על כך שהוא יעשה עלייה, ואם זה לא היה מוסכם עליו מלכתחילה אני לא חושבת שהייתי עושה את הצעד שעשיתי איתו. ישראל היא אהבתי הגדולה ואני רוצה לחיות בה, וזה באמת מה שהולך לקרות כשאסיים את התפקיד. אנחנו נגיע לארץ במהלך 2017. מתוקף תפקידי אני גם יודעת בדיוק מה המעמד שלנו – ‘משפחת עולים מעורבת’”.

*אגב, מציינת בואנוס, הבן שלה, איתמר אוליבר, בן שנתיים ושלושה חודשים, קורא לאביו האנגלי “אבא” ולאמו “mummy”.

מתחברים לשטח

הבית הישראלי התחיל לפעול בהולנד לפני כשנה וחצי ומאז רשם לזכותו כמה אירועים מוצלחים: מפגש תושבים עם הקונסולית איילת בסון, תמיכה בשני אירועי תרבות גדולים – ערב הוקרה לאריק איינשטיין ומופע הרוק הישראלי “לייב” – מפגש מתעניינים לתושבים חוזרים בשיתוף הסוכנות שבו נכחו כ- 25 איש, סיוע בפתיחת הספרייה העברית באמסטרדם ותמיכה בספרייה העברית בהאג.

אילנה לנג-שומרוני, מקימת הספרייה בהאג, מדגישה כי הבית הישראלי מהווה גורם חשוב ותומך בפעילות המקום, הן כספרייה והן כמקום מפגש למבוגרים ולילדים דוברי עברית בהאג וסביבותיה. “מעבר לתמיכה החומרית שרון דואגת לעזרה בקידום הפעילויות השונות ואף מגיעה באופן אישי מדי פעם למפגשים. כל הפעילות בספרייה נערכת בהתנדבות מלאה וללא עלות למשתתפים כך שתמיכת הבית הישראלי חשובה מאוד”, אומרת לנג-שומרוני.

הקשר עם הספרייה מדגים היטב את הגישה של בואנוס, שמבקשת לתמוך ביוזמות מקומיות: “אנחנו רוצים לראות מה כבר קורה בשטח ואז להעצים את זה ולעזור לזה לקרות. אנחנו מתחברים למתנדבים שכבר עושים ונותנים להם כלים כדי שהדברים ייצאו לפועל”.

ומה אנחנו צפויים לראות בעתיד?

“לאחרונה הגיעה להולנד הקומונה השלישית של שינשיניות תנועת הצופים (מתנדבות שנת שירות) והן ימשיכו את הפעילות של שבט “שבשבת” שאנחנו תומכים בה, גם הספרייה העברית באמסטרדם נפתחה לא מזמן וכמובן שהספרייה העברית בהאג תמשיך לפעול ולערוך הרצאות. אני מקווה לקיים עוד ערב אינפורמטיבי למי שמעוניינים לקבל מידע על חזרה ארצה. נציין את ימי הזיכרון, נחגוג את יום העצמאות ונשתתף ביום המעשים הטובים. בתקווה נציין השנה גם את יום האישה הבין-לאומי. אני יכולה גם לגלות שמתבשל עוד מופע מוזיקלי ישראלי בסגנון של ‘להקת לייב’ המוצלח, אבל בינתיים אני לא יכולה לתת עוד פרטים”.

לסיום, שלושה דברים מעשיים שהבית הישראלי יכול לעשות למעני, כישראלית שגרה בהולנד

“ראשית, אם את מתעניינת בחזרה לארץ את מוזמנת ליצור קשר בפייסבוק או במייל, לשאול שאלות ולקבל מידע על הסיוע הניתן לתושבים חוזרים. אנחנו נדע גם לחבר אותך לכל המוסדות הממשלתיים הרלבנטיים (מכס, ביטוח לאומי, משרד החינוך) ובכלל לשמש אוזן קשבת ולתת כתף.

אם את רוצה ליהנות מתרבות ישראלית ועברית, את יכולה לבוא לאירועים הרבים שאנחנו תומכים בהם (הם מפורסמים באופן קבוע בעמוד הפייסבוק של דאצ’טאון ובלוח האירועים).

וברמה הפרקטית המיידית את מוזמנת להזמין פנקס-יומן לשנה החדשה, עם תאריכים עבריים ולועזיים, רעיונות לפעילויות, משחקים ועוד. אנחנו גם שולחות ערכות מקסימות לחגים, והכל – חינם”.

המילים ההולנדיות mazzel ו-tof מעלות חיוך על שפתיו של כל דובר עברית, אבל האם אתם יודעים מהו hoteldebotel, איך רוקדת המילה חבר ואיזו מילה עברית הגיעה לצמרת הממשלה ההולנדית? 

כנראה שרוב ההולנדים שהשתתפו בבחירת המילה היפה ביותר בהולנדית בכלל לא ידעו שהם מצביעים עבור ביטוי עברי. לפני שנתיים ערך המילון Van Dale “השמן”, המילון ההולנדי המרכזי, תחרות לרגל 150 שנה להיווסדו. הוא ביקש מהקוראים להצביע עבור המילה היפה ביותר שנכנסה לשימוש בשפה ההולנדית בתקופה זו, כלומר מאמצע המאה ה-19 בערך. העם אמר את דברו והמילה הנבחרת הייתה אחת העתיקות ברשימה – “bolleboos”. משמעותה בהולנדית היא ילד נבון, אך נסו לדמיין זקן אשכנזי מפטיר אותה ותוכלו לשמוע את העברית המבצבצת מתוך ההגייה היידישאית – “בעל בית”.   

זוהי איננה דוגמה יוצאת דופן. לפני עשר שנים יצא לאור המילון Koosjer Nederlands (“הולנדית כשרה”) שמתיימר לאגד בתוכו את כל המילים “היהודיות” בהולנדית. זהו פרי עבודה שנמשכה 13 שנים של המחברים יוסטוס ואן דה קמפ ויאקוב ואן דר ווייק, והוא כולל כ-2,600 ערכים, מילים שהגיעו להולנדית דרך יהודים או מונחים שמשמשים יהודים הולנדים לתיאור עניינים הקשורים ליהדות. אבל איך בדיוק נכנסו המילים הללו להולנדית? “לרוב אנחנו לא יודעים זאת”, אמר ואן דה קמפ בראיון, והדגיש כי יש צורך במחקר שיטתי של המקורות. אבל כמה נקודות בתהליך ברורות: בשלהי המאה ה-18 חיו באמסטרדם כ-3,000 יהודים ספרדים, וכ-20,000 יהודים אשכנזים, רובם עניים ודוברי יידיש מערבית. הם שיצרו בסופו של דבר את ה-Jodenhoek, “פינת היהודים”, ולימים הרובע היהודי של אמסטרדם. היהודים הללו השתמשו בניב שכונתי מקומי שנודע כ-Jodenhoeks, וכלל יידיש והשפעות של ספרדית ופורטוגזית. הם לא היו חריגים – היה זה רק אחד מ-19 ניבים שכונתיים שתועדו באמסטרדם באותה תקופה!

עוד על עברית והולנדית בדאצ’טאון:

• למה שהילדים שלנו בכלל ירצו לדבר עברית?
• על מיתוסים ודו-לשוניים
• בחן את עצמך – האם אתה דובר דאנגליש?
• 10 ביטויים שעושים כבוד לחלב ההולנדי
• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים) 

רוב היהודים הללו היו עניים וחיו בשולי החברה. רבים מהם עסקו בתגרנות ואחרים לא משכו ידיהם גם מעיסוקים מפוקפקים יותר והשתלבו בעסקי העולם התחתון. עד מהרה נוצרה “שפת גנבים” שנקראה Bargoens (ברחוּנס) ושימשה את העוסקים במלאכה כקוד סודי (אין זה מפליא אם כן שאחד המילונים הראשונים של העגה האמסטרדמית הזו נכתבו על ידי קצין משטרה). היווצרות של ז’רגון של קבוצות שוליים היא תופעה חברתית-לשונית ידועה, אבל מה שמעניין אותנו היא הנוכחות הדומיננטית של יידיש בשפה הזו. היידיש מכילה אלמנטים מכמה שפות אבל הדוברים היהודים השתמשו במילים עבריות שמשמעותן הייתה ידועה להם, בין היתר כדי לשמור על חשאיות. גם הסוחרים היהודים השתמשו מן הסתם בשפה המשותפת להם. כך נכנסו להולנדית מהעברית מילים רבות שעניינן כסף למשל, או סודיות.   

רובנו מכירים את המילים Mokum (מקום, כינוי לאמסטרדם), tof (טוב) ו-mazzel (מזל), אבל אני מקווה שברשימה הבאה תמצאו כמה מילים וביטויים שיפתיעו אתכם, ושבעזרתן תוכלו להפתיע גם את מכריכם ההולנדים.

1. Bolleboos

ככתוב, מקור המילה מהביטוי העברי “בעל בית” ובהולנדית משמעותה ילד פיקח (שם עצם). דוגמה:

Het meisje van Gili, dat is een echte bolleboos – הבת של גילי, היא חכמה אמיתית.

מעניין שבברחוּנס, שפת הגנבים האמסטרדמית, ידועה המילה Bollebof במשמעות “בוס”. בסרטון הבא מכריזים אנשי המילון Dikke Van Dale על זכייתה של Bolleboos בתואר המילה היפה ביותר בהולנדית. גם מי שלא דובר הולנדית יתקשה להחמיץ את ההתלהבות של הדובר משמאל, בעל המבטא הבלגי הנפלא, מיופיה של המילה המתגלגלת על הלשון:

2. Lef

אומץ, בעיקר במובן של guts האנגלית, כלומר מסוג התעוזה שנהוג לומר על מי שניחן בה שיש לו או לה “ביצים” (שם עצם). מהמילה העברית “לב”, בדומה לביטוי “אומץ לב”. למשל, ארגון הולנדי בשם BID, שמטרתו לקדם יזמות וחדשנות בכלכלה הלאומית, נוהג לחלק מדי שנה פרס שנקרא LEF Award, לאיש ציבור או אשת עסקים ש”מעזים להיות יוצאי דופן, ממשיכים להפתיע ולא נותנים לשום דבר להפחיד אותם”.

Hij heeft lef – יש לו אומץ.

!Heb het lef niet – אל תעז לעשות את זה! מעניין לראות שבביטוי הזה ניתן להחליף את lef ב-hart, דבר שעשוי להעיד על הקשר למשמעות המקורית של המילה.

3. Meier

כאמור, מילים רבות שנכנסו להולנדית מעברית קשורות לכספים. Meier הוא שטר של מאה גילדן הולנדי, והיום לפעמים גם מאה יורו. האמת, התקשיתי להאמין להולנדי שלי כשסיפר לי על המילה הזו. אבל אז שמעתי במקרה כמה חבר’ה הולנדים שהתבטלו בכיכר העיירה הנידחת שבה עשינו קניות. הם לא נראו בדיוק כאילו הסבים שלהם הסבו לשולחן הסדר במוקום, ובכל זאת אחד מהם שאל את חבריו למי יש meier לתת לו והם החליפו ביניהם שטרות. בהקשר זה מעניין לציין מילים דומות נוספות: שטר של עשרה גילדן נקרא joet או joetje. מזהים? המקור הוא היו”ד העברית, האות העשירית בא”ב.

4. Jatten

ובהקשר דומה, הפועל jatten מגיע מהמילה jat – יד – ומשמעותו “לגנוב”. המילה יכולה גם לשמש כרבים של jat, בהוראת “ידיים”. דוגמאות שימושיות (שצריכות להיקרא בעצבים הולמים):

!Mijn fiets is gejat – האופניים שלי נגנבו!

!Blijf met je jatten van mijn fiets af – תוריד את הידיים שלך מהאופניים שלי!

!Hou je jatten thuis – תחזיק את הידיים שלך בבית, כלומר, אל תיגע בי!

5. Goochem

חוֹכם, מ”חכם” בעברית, שמרה על משמעותה המקורית – מישהו חכם. דוגמה:

 De dochter van Gili is een echte goochemerd  – הבת של גילי היא חכמה אמיתית (כן, אתם לא טועים, יש כאן מוטיב חוזר. בכל זאת יידישע מאמע).

עם זאת, כשבדקתי מה הגיסים שלי חושבים על המילה הזאת (כחלק מהמחקר הנרחב לקראת כתיבת המאמר) הייתה להם אסוציאציה שלילית משהו, והם סברו שהיא מתארת מישהו ערמומי. אולי תנסו על החברים ההולנדים שלכם ותראו מה הם חושבים?

6. Gabber

כאן אנחנו נכנסים לעולם ביזארי במקצת, של צלילים אלקטרוניים שדופקים על הראש, ובעיטות שלא ישאירו לכם הרבה מהתוחעס (עוד מילה שנכנסה להולנדית, אבל לא ניכנס לזה כאן). היא מגיעה כמובן מהמילה העברית “חבר” ומשמעותה זהה:

Hij is mijn gabber – הוא החבר שלי (במובן האחוּקי ולא הרומנטי), אחד מהחבר’ה. זה בעיקר אמסטרדמי וקצת מיושן, אבל עדיין בשימוש גם מחוץ לעיר. המילה גם הפכה לכינוי לסוג של מוזיקת הארדקור אלקטרונית אינטנסיבית שמעריציה יצרו תת-תרבות ייחודית (שבתורה התפצלה לזרמים שונים, ושחלק ממרכיביה אומצו גם על ידי קבוצות ניאו-פשיסטיות). אבל למה להכביר מילים כשאפשר להביט מהופנטים בסרטון הבא של מוזיקת חָבֶּר, היישר משנות ה-90:

https://www.youtube.com/watch?v=gkxGs4ETeg4

7. Hoteldebotel

ובקטגוריית המילים המוזרות, מילה שאף דובר עברית לא יכיר בה את שפתו ובכל זאת מקורה בביטוי שרובנו מכירים. הוֹטֶלדֶבּוֹטֶל הוא שיבוש של הביטוי המשנאי “עובר ובטל” (מתוך מסכת אבות, פרק חמישי, משנה כ”א). הביטוי מתאר מישהו בן מאה ש”כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”. כלומר מישהו שכבר לא לגמרי איתנו, לפחות בראש, מישהו שאיבד את הראש. וזו בדיוק המשמעות בהולנדית, בעיקר ככל שהדבר נוגע לסיבה שבגלל רובנו מאבדים את הראש – התאהבות:

Hij is helemaal hoteldebotel van haar – הוא לגמרי משוגע עליה, מאוהב לגמרי, עד כדי שיגעון. הביטוי כל כך נפוץ, שניתן אפילו למצוא את כרטיס הברכה הזה:

8. Stiekem

אולי ראוי לסיים במילה שמבקשת לשתוק. מקורה של סטיקֶם במילה העברית שתיקה, והיא משמשת לתיאור דברים שנעשים בסוד, החל ממשחקי ילדים וכלה בממשלה. מי שעקב בתחילת השנה אחר האקטואליה ההולנדית שמע על חשד לדליפה מתוך Comissie Stiekem. זהו שמה הלא רשמי אך הנפוץ של הוועדה הממשלתית לענייני מודיעין וכוחות הביטחון (Commissie voor de Inlichtingen- en Veiligheidsdiensten) שדנה בעניינים סודיים שלא ראוי שיובאו אפילו לידיעת כלל הממשלה.

כך הגיעו היידיש והעברית, דרך בירא עמיקתא של העולם התחתון היהודי, עד לאגרא רמא של ממשלת הולנד.

*קרדיט תמונה ראשית: http://partyflock.nl/user/869170:GaBBeR

לקריאה נוספת ניתן לקרוא את המאמר הבא בחינם באתר jstor: 

Justus van de Kamp, “Jodenhoeks: the Amsterdam Jewish Dialect and its Influence Upon the Dutch Language”. European Judaism: A Journal for the New Europe. Vol. 42, No. 2 (Autumn 2009), pp. 34-46.

לכבוד ט”ו באב, כמה זוגות ישראלים-הולנדים נותנים לנו הצצה לחייהם הזוגיים הרב-תרבותיים ומגלים שהיעדר שפת אם משותפת הוא לפעמים דווקא יתרון. ואיך קשורים עומר אדם ואנדרה האזס.

“לא צריך לצעוק, אני יושב מולך”, הוא מסמן לי עם היד בעדינות להוריד את הווליום.

“אבל אני בכלל לא צועקת, מה אתה רוצה”, אני עונה ותוהה אם לכל ההולנדים יש בעיות שמיעה מוזרות כאלה, שגורמות להם לשמוע צלילים רמים, או רק ההולנדי שלי רגיש כל כך. ולמה הוא חושב שאני עצבנית כשאני בסך הכל מנסה להסביר משהו שחשוב לי, ולמה הטון שלי מלחיץ אותו, ולמה הוא חושב שאני חסרת סבלנות, ולמה הוא מחמיץ פנים כשאני מסננת כוסססאומו, ובכלל – זה בגלל שהוא הולנדי ואני ישראלית, או פשוט מפני שהוא זה הוא ואני זו אני?

מכיוון שכולנו תבנית נוף מולדתנו, כנראה שלעולם לא נוכל לעשות לחלוטין את ההפרדה בין האופי שלנו לתרבות שלנו. בני זוג רב-לאומיים/תרבותיים/לשוניים נדרשים, כמו כל זוג אחר, להתמודד עם החצי השני, על משוגותיו האישיות, ובו זמנית גם עם שפתו השונה, עם הרגליו התרבותיים המוזרים, ועם העובדה שהוא חושב שגבינת גאודה היא אב מזון ומחית תפוחי אדמה היא ארוחת ערב לגיטימית.

        עוד על אהבה בדאצ’טאון:

• מילון האהבה ההולנדי (כולל פלוצים וקרקרים)
• בדרך לחתונה (ההולנדית) עוצרים בטייק-אוויי 
• אהבה ישראלנדית

אצלי או אצלך?

שני זוגות הולנדים-ישראלים הסכימו לחלוק איתנו כמה תובנות וסיפורים מחייהם הרב-תרבותיים. שירה גור-זאב, מהנדסת בניין בת 28, ודניס דה קונינג, בן 29 מנהל לקוחות בחברת IT, הכירו לפני שנתיים בנופש במקסיקו, והיום הם מאורסים. לפני שנה עברה שירה להולנד וכיום הם מתגוררים בווייכן שליד ניימכן. אבן הנגף הפוטנציאלית הראשונה היא כמובן סוגיית ה”אצלך או אצלי?”, כלומר, איפה לגור. באופן נוח למדי, שירה התעניינה עוד לפני ההיכרות עם דניס לגבי רילוקיישן ורואה רק בעתיד הרחוק שלה מגורים בישראל. דניס בדיוק להיפך – תמיד דמיין את העתיד הרחוק שלו במדינה חמה על שפת הים, אך כרגע מעוניין להישאר בהולנד. עם זאת, הם מציינים שהמעבר של שירה היה תלוי בכך שדניס יישאר פתוח לאפשרות העתידית שיום אחד הם יגורו ביחד בישראל.

במקרה של אביעד פז, 32, ומריין רנזיק-פז, 31, העניין היה פשוט אף יותר. אביעד חי כבר שמונה שנים בהולנד כשמריין הבנקאית נכנסה לבית הדפוס שאותו הוא מנהל באמסטרדם. אחרי המפגש הראשון הם מצאו זה את זה בטינדר, ולדבריהם, “מאותו יום הכל הלך כמו קסם”. לפני שלושה חודשים התחתנו.

לא דיברנו עוד על אהבה

הסוגייה האקוטית השנייה היא בדרך כלל השפה. שירה ודניס מדברים ביניהם הולנדית, “או לפחות משתדלים”. שירה למדה בשנה האחרונה הולנדית באוניברסיטה ודניס למד עברית באופן עצמאי ולא מזמן אף התחיל ללמוד אצל מורה פרטית. גם אביעד ומריין עושים מאמצים הדדיים בתחום הלשוני. “אנחנו מדברים בעיקר אנגלית בינינו, אבל אנחנו מנסים לשלב זאת עם מילים בהולנדית ובעברית”, הם אומרים. ומהן שיטות הלימוד המובילות? “אביעד מתאמן בהולנדית בהאזנה למוזיקה של אנדרה האזס, ומריין לקחה כמה שיעורים בעברית וחייבת להקשיב לעומר אדם…”.

למי שאיכשהו לא יודע, אנדרה האזס (Andre Hazes) היה זמר הולנדי פופולרי ביותר בשנות ה-70, שהתמחה בעיקר בז’אנר levenslied, “שירים מהחיים”, כלומר בלדות פולק קורעות לב על אהבה, געגועים וקשיי היומיום. בקיצור, מעין שלמה ארצי. הנה שיר אהבה מפורסם מאוד שכתב האזס לאשתו, “היא מאמינה בי”:

ולא נקפח גם את עומר אדם שלנו, שנוסע עד דימונה לאהובתו (שהרי יש ישראלים שדימונה עבורם רחוקה עוד יותר מהולנד…):

יש מי שחושבים שהיעדר שפת אם משותפת הוא מכשול בדרך להבנה הדדית תקינה וזורמת. אבל שירה מאירה זאת באור אחר וחושבת שהבדלי השפה דווקא עשויים לקרב בין בני הזוג: “אם אנחנו רבים או סתם עצובים אנחנו מדברים באנגלית ואז מסננת המילים צפופה יותר מאשר בשפות האם. מה שגורם למה שאומרים להיות יותר ענייני ומחושב”. כלומר, הצורך להשתמש בשפה זרה יוצר השהיה שיכולה לתרום להרגעת הרוחות ולברירת המילים. ולא רק בעידנא דריתחא. מנגנון ההשהיה הזה פועל גם כשרוצים להסביר זה לזה רעיונות ומנהגים שהתרגלנו אליהם מילדות. פתאום הדברים אינם כה מובנים מאליהם. מדוע בעצם לצום ביום כיפור אם בשאר השנה אפילו לא שומרים כשרות? אולי ברית מילה היא באמת מנהג שאבד עליו הכלח? האמנם הולנדים סובלנים כל כך? והאם יכול להיות שפפרנוטן (pepernoten) זה בעצם ממש מגעיל?

בקיצור, הצורך להסביר לאחר את שפתך ותרבותך מביא אותך עצמך לבחון מחדש את הידע והנחות היסוד שלך. וכאן נוצרת הזדמנות ליצירת תרבות זוגית ומשפחתית משותפת שלא נסמכת על הרגלים אוטומטיים. נוספת לכך העובדה שלפחות אחד מבני הזוג רחוק מהמשפחה ומהחברים, ומהמסורות שלהם. כך שביום שישי בערב לא הולכים לארוחה אצל ההורים ובשבת לא הולכים לים עם החבר’ה. צריך להחליט ביחד מה עושים.

שוק ב”על האש”

הבדלי הרקע והתרבות הם כמובן לא רק הזדמנות ליצירה אלא גם מקור לקשיים. האם השוני מפריע לפעמים לזוגיות או דווקא מקרב?

שירה ודניס: “דניס טוען שהאופי של שירה חזק מאוד, עצמאי ומושפע מהשירות הצבאי, מה שגרם לו להתחבר אליה יותר מלהולנדית הממוצעת. אבל לפעמים הוא חושב שזו גם הסיבה שהיא עקשנית. שירה חושבת שדניס לפעמים יותר מדי פוליטקלי קורקט וצריך לדבר קצת יותר בחופשיות עם אחרים, לרבות עם המשפחה שלו”.

אביעד ומריין: “אנחנו שונים מאוד ובו זמנית דומים מאוד. אולי זה מה שגורם לנו לאהוב. אנחנו לומדים זה על זה כל יום – ויש הרבה מה ללמוד. אנחנו מאמינים שהאתגר שמציבה התרבות השונה הופך את הכל למעניין הרבה יותר”.

יש כמובן גם מצבים משעשעים או מביכים. בפעם הראשונה שמריין באה לבקר בארץ חבריו של אביעד הכינו לשניים הפתעה ישראלית וערכו לכבודם “על האש” חגיגי, כולל מוזיקה רועשת וודקה בשפע. מריין הייתה בשוק. ואילו אביעד זכה לחוויה ברבנטית אמיתית – חגיגות הקרנבל. שירה התנסתה בשוני בשפת הגוף. היא הייתה מסמנת לדניס “חכה רגע” בתנועת היד המקובלת עם הצמדת האצבעות לאגודל, עד שהבינה שזה לא אומר כלום. דניס חווה אינטימיות ישראלית מהי כשהתקשה להבין מדוע המוכרת בחנות הבגדים בנתניה שואלת אותו שאלות על טיב מערכת היחסים שלו ואיך הוא מתמודד איתה.

ותמיד יהיו דברים שקשה להסביר. לשירה קשה להסביר לדניס מהי פטריוטיות ואהבת המדינה. לדניס קשה להסביר לשירה איך להיות אובייקטיבית בנושאים שקשורים לישראל או בסוגיות דומות. מריין מנסה להסביר לאביעד איך לצאת לפאב ולשתות עשר בירות כמו הולנדי אמיתי. אביעד מנסה להסביר למריין שאם ישראלים עונים בצעקות זה לא מפני שהם כועסים, אלא מפני שבישראל כולם צועקים…

אז כנראה זה לא רק ההולנדי שלי שרגיש לצעקות. מוזרים ההולנדים האלה. בכל זאת אני מחבבת אותו, בכל השפות.

ט”ו באב שמח, בעברית ובהולנדית, ואם יש לכם טיפים לזוגיות רב-תרבותית/לאומית/לשונית, כתבו לנו בתגובות.

כתובות שבהן נכתב “דאעש” ו”יהודים למוות” רוססו בוורבורג. בהאג, משפטנית שעובדת עבור ארגון פלסטיני מקבלת איומים על חייה. היא חושדת כי ישראל היא האחראית. וגם: אילו אוניברסיטאות הולנדיות וישראליות הן המובילות בעולם?

תושבים בוורבורג (Voorburg) גילו אתמול בבוקר כתובות נאצה ג’יהאדיסטיות מרוססות על קירות מבנים ומכוניות. 20 בתים, בניין בית ספר וחמש מכוניות רוססו בעיר הסמוכה להאג. “יהודים סרטן למוות”, נכתב באחת הכתובות (kanker Joden dood). מעליה התנוססו ראשי התיבות דאעש (ISIS). לצדה צוירה האות הערבית נו”ן בתוך עיגול, סימן שאנשי המדינה האיסלאמית השתמשו בו בעבר כדי לסמן בתי נוצרים. כתובות אחרות רוססו בגנות מנהיג מפלגת הימין חירט וילדרס ונכתב בהן “וילדרס סרטן הולך למות” (kanker Wilders gaat dood). במקומות אחרים נכתב שמו של מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי.

בכתבה שפורסמה ב-NOS הביעו תושבים בשכונה זעזוע וחשש. אין זו הפעם הראשונה שבה הדבר קורה בוורבורג. לפני שנתיים גם כן רוססו כתובות אנטישמיות בעיר. באחת מהן נכתב “דאעש. כל היהודים הולכים למות”. המשטרה פתחה בחקירה וקראה לעדים למעשה למסור פרטים.

“מותק, את בסכנה”

ובהאג הסמוכה נשמעים איומים מסוג אחר. בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר ב-NRC מתוארים איומים על חייה של נאדה קיסוונסון, משפטנית שמועסקת על ידי ארגון זכויות אדם פלסטיני ועוסקת בהגשת חומרים לבית הדין הבינלאומי בהאג. קיסוונסון, בת 31, היא בוגרת אוניברסיטת ליידן ומחזיקה באזרחות ירדנית ובאזרחות שבדית. היא חיה ליד האג עם בעלה ההולנדי ובתה הפעוטה. היא מועסקת על ידי ארגון “אל-חאק” שמושבו ברמאללה, ומגישה בשמו עדויות המצביעות על פשעים לכאורה והפרות זכויות אדם שמבצעת ישראל בשטחים. ב-2009 זכה הארגון בפרס Geuzenpenning ההולנדי המוענק לארגונים או אישים העוסקים בקידום הדמוקרטיה. הוא זוכה לתמיכה מממשלת הולנד. באתר האינטרנט של הארגון נכתב כי הוא פועל לתיעוד הפרת זכויות אדם בשטחים, “ללא תלות בזהות המפרים”. בערך הוויקיפדיה המוקדש לו נכתב כי הוא מתעד גם הפרות של הרשות הפלסטינית.    

בכתבה מתארת קיסוונסון שיחת טלפון לבית משפחתה בשבדיה. מן העבר השני של הקו נשמע גבר דובר ערבית “במבטא זר” שהזדהה כ”רמי”. הוא איים שאם קיסוונסון לא תחדל ממלאכתה “הם ימחקו אותה מעל פני האדמה”. שיחה דומה התקבלה בביתה בהאג מגבר שהזדהה כ”אבו-רמי”. “מותק, את בסכנה גדולה, את צריכה להפסיק את מה שאת עושה”, אמר האיש. לאחר השיחה יעצה המשטרה לקיסוונסון לעזוב את דירתה לזמן מה. היא עזבה אז את הולנד.

המשטרה ניסתה לאתר את מקור השיחות אך נראה שהמידע נמחק. קיסוונסון חושדת שישראל עומדת מאחורי האיומים ולטענתה אנשי משטרה שונים אמרו לה שהדבר אפשרי ושנראה כי הפעולה מתוחכמת מדי לביצוע על ידי אזרח פשוט ולכן ייתכן שמאחוריה עומד ארגון כלשהו.

דובר מטעם משרד החוץ הישראלי אמר ל-NRC  כי ההאשמות הללו “אבסורדיות”.

במקרה אחר מצאה קיסוונסון זר פרחים ורוד על מפתן דלת ביתה. בפתק המודפס שהוצמד אליו נכתב בהולנדית “נאדה היקרה, אנחנו מעריכים את עבודתך ונשמור עלייך היטב, אבו-רמי”.

משרד הביטחון והמשפטים ומשרד החוץ מעורבים כעת בנושא והחל מאפריל זוכה קיסוונסון לאבטחה. אך האיומים ממשיכים ואף מחמירים והופכים מתוחכמים יותר. שיחות טלפון והודעות טקסט למספר חדש וסודי, פריצות למייל ולמחשב, וחלוקת עלונים בשכונתה שעליהם נכתבו כתובתה ומספר הטלפון החשאי ונאמר כי היא מבקשת “לחזק את בסיס הכוח המוסלמי” ולכן אוספת בגדים לפליטים.

על פי הכתבה, זו הפעם הראשונה שמשפטן שעובד עם בית הדין הבינלאומי מקבל איומים על אדמת הולנד.

אוניברסיטת אוטרכט בירידה, הטכניון זינק

ומשהו חיובי לסיום. אתמול התפרסם מדד שנגחאי, אחד המדדים המובילים בעולם לדירוג אוניברסיטאות. אוניברסיטת אוטרכט היא שוב האוניברסיטה ההולנדית המובילה, וממוקמת במקום 65, אך בשנה שעברה מוקמה במקום 56. אוניברסיטת חרונינגן במקום 72, לעומת מקום 75 בשנה שעברה. אוניברסיטת ליידן נמצאת במקום 92, ירידה של עשרה מקומות לעומת השנה שעברה.

דירוג שנגחאי בשנה שעברה

למוסדות במקומות 101 עד 500 לא ניתן דירוג אישי והן ממוקמות בגושים, כדי לתת אינדיקציה כללית למיקומן. אוניברסיטת ארסמוס מוקמה בגוש 150-101, כמו גם אוניברסיטת רדבוד בניימכן, אוניברסיטת אמסטרדם, אוניברסיטת וחנינגן וה-VU.

שני מוסדות ישראליים מוקמו ב-100 המקומות הראשונים. הטכניון זינק שמונה מקומות והגיע למקום 69. ואולם האוניברסיטה העברית, שהיתה בשנה שעברה בדירוג במקום 67, צנחה למקום 87. מכון וייצמן נמצא במקומות 101-150; אוניברסיטת תל אביב ממוקמת במקומות 151-200; אוניברסיטת בן גוריון הגיעה למקום 401-500 בדירוג – דירוג דומה לזה בשנה שעברה. ואילו אוניברסיטת בר אילן נפלטה השנה מדירוג 500 המוסדות האקדמיים הטובים בעולם.

דירוג שנגחאי מתפרסם מאז 2003. ונחשב לאחד האמינים, אם כי איננו חף מביקורת. על פי עורכי הדירוג, הם מסתמכים על שישה משתנים אובייקטיביים, הכוללים את מספר זוכי פרס נובל ומדליית פילדס, מספר החוקרים המצוטטים ביותר, מספר המאמרים המתפרסמים בכתבי העת Nature ו-Science, ועוד. המבקרים טוענים כי הדירוג מדגיש את המדעים המדויקים ומדעי הטבע והוא מוטה נגד מקצועות מדעי הרוח והחברה.

אנחנו רגילים לראות תמונות “יפות” של שדות הפרחים ההולנדיים, אבל לתמונות של ברנהרד לנג יש אסתטיקה יוצאת דופן ומהפנטת, שמזכירה ציור של מונדריאן יותר מאשר צילום נוף. הצלם הגרמני עוסק מ-2010 במיזם Aerial Views, צילומי אוויר ייחודיים של נופים ברחבי העולם. הסדרות כוללות עד כה תצלומים של מכרות פחם ופוספטים שכמו נלקחו מהחלל החיצון, צילומי מכולות בנמל שמזכירים משחק בקוביות, ותמונות מרהיבות של חופי הים האדריאטי זרועי השמשיות הצבעוניות, שאף זיכו אותו בפרס סוני היוקרתי בשנה שעברה. סדרת התצלומים האחרונה בפרויקט, שפורסמה לא מזמן, מתעדת את שדות הפרחים ההולנדיים באזור קוקנהוף.

“במבט מהשמיים, יש חלקים של כדור הארץ שלנו שנראים כמו כוכב לכת זר, כמו איזשהו נוף פוסט-אפוקליפטי”, אמר לנג ל”גרדיאן” הבריטי בחודש שעבר, “אבל הכוונה של התצלומים שלי איננה להטיף מוסר. לעתים קרובות יש בזה גם יופי מוזר, היופי של ציור מופשט”.

לנג אמנם לוכד בתצלומיו את היופי שבתצורות הגיאומטריות שנגלות רק במבט מלמעלה, אבל לא ניתן להתעלם מהמסר הסביבתי המאיים הניבט מחלק מהתצלומים. “מה שמעניין אותי הוא שלא נותרה פיסת אדמה בעולם שהאנושות לא עיצבה. הטבע בנסיגה בכל מקום. זה דבר שקשה להבין מנקודת המבט הרגילה שלנו על הקרקע”.

מי שמעוניין לראות תמונות נוספות מוזמן לבקר באתר של לנג, בעמוד הפייסבוק שלו, באינסטגרם וב-Behance. 

כל התצלומים באדיבות Bernhard Lang.

רוצים לראות את הפרחים מקרוב? הנה 5 אתרים שווים לראות בהם את הפריחה בהולנד (בעונה, כמובן)

עם פרוץ עונת החתונות גילי גוראל מכינה אותנו לחתונה הולנדית, על אורחי היום והערב שלה, ההזמנות המפורטות והמתנות היצירתיות. והאוכל, כמובן.

אני לא מאמינה שעשיתי זאת שוב. זאת כבר החתונה הרביעית שלי בהולנד, ועדיין, שכחתי להביא איתי סנדביצ’ים. אז עכשיו, בין הטקס בכנסייה להרמת הכוסית, אנחנו משרכים רגלינו בין השווארמיה למסעדה הסינית החשודה, בניסיון לקושש מזון. אבל אם אתם חדשים כאן, אולי עדיף שאתחיל בהתחלה. כלומר בהזמנה, כלומר אם הוזמנתם. כי הדבר הראשון שכדאי לדעת בנוגע לחתונות בהולנד הוא שלא כולם מוזמנים. החתונה היא בדרך כלל אירוע צנוע בגודלו מכפי שאנחנו רגילים בארץ, ויש לכך בין היתר סיבות כלכליות שנדון בהן בהמשך. אז אם הקולגה שלכם התחתן ולא הזמין אתכם – זה נורמלי. גם אם בת הדודה של האישה/הבעל התחתנה ולא שלחה הזמנה זה בסדר. בתורכם, גם אתם לא מחויבים בשום צורה להזמין את כל העמיתים, ההורים של הגיסים ובני הדודים של החברים מהמחתרת. בחתונה המעורבת שלנו בהולנד היו 88 אורחים, כולל ילדים, וכולם מיהרו להתפעל מ”החתונה הגדולה”. התקשיתי להסביר שבארץ מדובר באירוע אינטימי ממש. ההולנדים, מצדם, התקשו להבין מדוע ואיך האכלנו את כולם.

מדריך נבוכים להזמנה

הבה נבחן הזמנה שקיבלנו לאחרונה, מבן משפחה שבארץ היה נחשב לקרבה קרובה למדי:

טקס בכנסייה, הרמת כוסית וריקודים, הכל טוב ויפה. אבל הקורא הישראלי חד החיך יבחין במהרה בהיעדרה של ארוחת הערב מתוכנית האירוע, שמתחיל בשש ונמשך לתוך הלילה. זאת מפני שפשוט לא הוזמנו לארוחת הערב. בחתונה הולנדית יש כמה סוגי אורחים – “אורחי יום” (daggasten) ו”אורחי ערב” (avondgasten). אורחי היום הם בדרך כלל המשפחה והחברים הקרובים מאוד. הם מתלווים לזוג לאורך היום ולפיכך זוכים גם לארוחת ערב או צהריים בחברתו. אורחי הערב מוזמנים רק למסיבה בערב ו/או לחלק מהטקסים. פיתול אפשרי נוסף בעלילה הוא ההפרדה בין סוגים שונים של אורחי ערב – אלו שמגיעים רק לקבלת הפנים, מקבלים כוס קפה ועוגה, לוחצים יד, משאירים מתנה והולכים לדרכם (נקראים גם receptiegasten), ואלו שנשארים לרקוד במסיבה ויקבלו בתורם גם כמה חטיפים. נחזור לכך בהמשך, אך ראשית כל יש להבין דבר מה על תהליך החיתון ועל המתרחש ביום החתונה.

בטח יעניין אותך גם: המילון ההולנדי לאהבה (כולל פלוצים)

בהולנד, שבה קיימת הפרדה בין דת למדינה, טקס הנישואין היחיד שבו המדינה מכירה הוא זה הנערך על ידה. זהו טקס אזרחי וחילוני למהדרין שאותו מנהל/ת נציג/ה מוסמכ/ת של הרשות המקומית (gementee). הזוג יכול לבחור לערוך גם טקס בכנסייה, מתחת לחופה או בברכת מפלצת הספגטי המעופפת, אבל זה עניינו הפרטי ואין לכך כל חשיבות מבחינת המדינה ומנגנוניה. למעשה, בטקס האזרחי אסור כלל לשלב אלמנטים דתיים, אם כי ניתן לכלול בו הענקת טבעות.

הטקס האזרחי כולל חתימה של שני הצדדים על חוזה, חתימת עדים מטעם שני הצדדים, וכמובן אמירת ה”הן” בקול רם וברור לשאלה האם את/ה מוכן/ה לשאת את בחיר/ת לבך על פי החוק ההולנדי. למרות ההליך הבירוקרטי משהו, הטקס לאו דווקא נטול רגש ומגע אישי. המחתנת שההולנדי שלי ואני בחרנו נפגשה איתנו מבעוד מועד כדי לדון בכל פרט ופרט בטקס. במשך שעתיים היא שאלה אותנו על חיינו, משפחותינו והיכרותנו, ואפילו נתנה לנו “שיעורי בית” – לכתוב לה (בנפרד ומבלי לחלוק זה עם זה) מה אנחנו אוהבים בבן/בת הזוג ומה חשוב לנו בחיי הנישואין. התשובות, על הדמיון הקלישאתי משהו ביניהן, נחשפו בטקס עצמו, למרבה השעשוע של האורחים ושלי, שעשוע שעליו ניתן ללמוד מכמה תמונות פרצוף מביכות ביותר.

כך גם סופר על מסע הניג’וסים שערכה אימי בדרכה לחופה. כלומר, בדרכה להביא אותי אל מתחת לחופה, גם אם מטפורית. חברות הולנדיות שאלו אותי בזהירות לאחר מכן אם כצעקתה ואם חשיפת המידע “הרגיש” הזה נעשתה על דעתי. הו, נפשות ענוגות שלא יודעות מורא אם יהודיה שבתה בת ה-32 טרם נישאה, אני מקנאה בכן. תנוח דעתכן, הטקס עוצב בדיוק על פי רצוננו והמחתנת הקפידה לוודא מה אפשר לחלוק עם הקהל ומהי האווירה שאותה אנחנו מעוניינים ליצור. מכיוון שעבורנו היה זה הטקס המרכזי באותה עת, בחרנו בטקס ממושך יחסית בנימה אישית שבמהלכו גם התקדשנו בטבעות. אבל אחרים יכולים לבחור בהליך בירוקרטי קצר וקולע ולהשאיר את ההתרגשות לטקס דתי על פי ראות עיניהם. הם יכולים להגיע לבית העירייה בג’ינס וטי שירט, ולעשות זאת בכל יום שיבחרו. אך רבים בוחרים לרכז את כל אירועי החתונה ביום אחד ארוך (עבור כלות רבות משמעות הדבר היא אחת – התייצבות במספרה בשעה שבע או שמונה לפנות בוקר, דבר המנוגד בכל מקרה לדתה של שפחתכם הנאמנה). הטקס האזרחי מתקיים לפיכך לרוב בשעות הצהריים, בנוכחות אורחי היום, ובהמשך הם מוזמנים לארוחה. טקס דתי, אם ישנו כזה, נערך מאוחר יותר, ואחר כך מוזמן מי שמוזמן לקבלת פנים ולמסיבה.

אגב, את אורחי היום ניתן לזהות על נקלה – הם מסומנים בקורסאז’ים שבדרך כלל תואמים את זה של החתן ואת זר הכלה. זה יפה ואני מניחה שגם שימושי מאוד לצלם.

כיצד תדעו לאילו מהאירועים מצופה מכם להגיע? ההזמנה תבהיר זאת. הביטו למשל בהזמנה הזו:

אלו שני סוגי ההזמנות שמציע בית דפוס מסוים לחתונתם של סטלה ויוריס. ההזמנה משמאל מיועדת לאורחי היום, ומציגה לפיכך לו”ז ליום שלם של פעילות, שמתחיל ב-14:30 וכולל ארוחת ערב ב-17:30. קרואים אחרים יזכו להזמנה מימין, המזמינה אותם רק למסיבה, החל מ-20:30.

אך האהובה עליי ביותר היא ההזמנה הבאה, שבה מסומן בבירור וללא מילים איזה סוג של אורחים אתם, ומתי אתם בדיוק רצויים (או לא):

ואני רק חושבת לאילו תקריות דיפלומטיות-משפחתיות עלול לגרום וי שנשכח או הוצב בטעות במקום הלא נכון.

ומה עושים כשמקבלים הזמנה כזאת?

אל דאגה, זה עדיין לא אומר שאתם אורחי יום שצריכים לקחת יום חופש מהעבודה. אורחי היום קיבלו תוספת להזמנה שבה מצוינות שעות הארוחות. במקרה דנן צורף מכתב נפרד ובו הסביר מארגן האירוע, ה-ceremoniemeester, כי למעשה לא מצופה מכם להגיע לטקס האזרחי בעירייה ואינכם חייבים גם להגיע לטקס בכנסייה ולקבלת הפנים שלאחריו, אם כי הדבר אפשרי. אגב, המייסטר או המייסטרית הם בדרך כלל חברים קרובים של בני הזוג שלוקחים על עצמם לארגן ולהפיק היבטים נרחבים של יום החתונה. לעתים קרובות הם מנהלים את רשימת המוזמנים, מארגנים הפתעות ומסבירים לקהל מה עליו לעשות בכל שלב.

רבע עוף לא כאן

העניינים מסתבכים כשבפרוצדורה מעורב גם טקס דתי, ואתם מוצאים עצמכם מוזמנים לכנסייה בשעה שש וחצי או שבע. אל תתנו לתזמון לבלבל אתכם. גם אם הוזמנתם לשעה שנהוג לאכול בה ארוחת ערב או נאלצתם לצאת מהבית בחמש, תצטרכו לדאוג לעצמכם למזון. איני אומרת זאת לגנאי, אלא רק חשה חובה להציל את רעיי לגרגרנות הישראלית מגורל דומה לשלי בחתונה ההולנדית הראשונה שאליה הוזמנתי. לאחר כשעתיים של השתרכות ברכבות ו-45 דקות של טקס יפה ומרגש בכנסייה, הגענו למסעדה הצנועה שבה התקיימה קבלת הפנים. מיד הרגשתי שמשהו אינו כשורה – באולם הצדדי שבו היינו לא היו די מקומות ישיבה לכולם. איש לא נראה מודאג וכולם אכלו בנחת את עוגות הקרם שהוגשו והערו לגרונם ספלי קפה וכוסות בירה, כמנהג ההולנדים. על הרחבה הקטנה ערכו בני משפחה וחברים הופעות קטנות לכבוד בני הזוג, ועדיין לא נראה רבע עוף באופק. שמתי לב לכמה שולחנות בצד שסביבם ישבו אורחים שנראו כמו משפחה, וניכר כי היו ערוכים בעבר הלא רחוק. רק אז נזכר ההולנדי להסביר לי שאלו הם בני המשפחה הקרובים, אורחי היום, שבוודאי סעדו קודם לכן בצוותא, לפני הטקס.

אך לא הכל אבוד. מי ששורד במסיבה מעבר לשעה עשר יתוגמל בחטיפים הולנדיים מסורתיים, הלא הם ה-hapjes: קוביות גבינה ונקניק בחרדל, חצאי ביצים ממולאים מיונז, מלפפונים “חמוצים” קטנים, וכמובן, ביטרבולן. בחתונה אחת קיבלנו גם צ’יפס בשקיות נייר מרשרשות.

ובחזרה רגע לכנסייה. עם סיום הטקס כבשתי את הדחף לפצוח בצהלולים (קולולולולולו) אבל רציתי לפחות לרוץ ולברך בהתרגשות את בני הזוג. כללי הטקס התחוורו לי עד מהרה. זכות הקדימה נשמרה לאותם מכרים שהגיעו רק לטקס בכנסייה ולא המשיכו איתנו לקבלת הפנים. הם יצרו תור מסודר ובירכו את הזוג שזה הרגע קיבל את ברכת האל, בעוד אנחנו נמנענו מיצירת קשר עין בשלב זה והמשכנו בדרכנו למסעדה. עם הגיענו למקום נכנסנו מיד לתור הארוך שבסופו עמדו החתן והכלה והוריהם, באופן שהזכיר בר מצווה של פעם. זה היה הזמן ללחיצות ידיים, אמירת gefeliciteerd מסורתית (אין צורך בברכות מקוריות) ושלוש נשיקות לכלה באוויר כדי לא להרוס את האיפור.

צ’ק או מתנה

וכמובן שזה גם הזמן להענקת המתנות.

וכאן המקום לציין הבדל ניכר נוסף בין החתונה הישראלית לזו ההולנדית. אמנם זוגות רבים מצייינים בהזמנה כי הם ישמחו לקבל כסף (ועושים זאת בצורה מעודנת כשהם כותבים cadeautip וליד ציור של מעטפה קטנה) אולם נראה שרבים מהאורחים לא מרגישים מחויבים לכך. רבים מביאים מתנה או סכום צנוע. לעתים קרובות אותו ceremoniemeester שהזכרתי קודם יארגן מתנה “קיבוצית”. מבלי שהזוג יידע במה מדובר הוא יצרף להזמנה דף ובו הסבר לגבי המתנה. למשל, בחתונה אחת התבקשו האורחים לשלוח למארגנים מתכון אהוב עליהם ולהביא איתם סלסלה ובה המצרכים להכנתו. המארגנים יצרו כך ספר מתכונים אישי לבני הזוג, שיכלו לגשת מיד לעבודה. בחתונה אחרת, של חובבי בירה, קנו המארגנים כוננית נאה והמוזמנים התבקשו להביא עמם בקבוקי בירה מיוחדים. ויש מי שמביא זר פרחים, עציץ, ספר או קופסת ממתקים.

אני בטוחה שבין הקוראים יהיו מי שיראו בכך עוד עדות ל”חסכנות” ההולנדית הידועה, אך אין לי כל כוונה להשמיץ את התרבות שלתוכה התחתנתי. לצערי בשנים האחרונות בישראל העלות של מצוות שימוח חתן וכלה האמירה והאורחים חשים לעתים שנדרש מהם “לכסות” את ההוצאות של בני הזוג. בחתונה הולנדית אולי לא תקבלו ארוחה מפוארת (או ארוחה בכלל) אך גם לא תרגישו  שעליכם לשלם “קנס”. מה עדיף? אולי כדאי לחתן מסורות מכאן ומכאן, וכמו תמיד ללכת עם הלב, אבל גם עם החיך והארנק.

שיהיה בהנאה לכל המוזמנים לחגוג הקיץ, ביום או בערב, ומזל טוב לאלו העולים על סיפונה של ה-huwelijksbootje, סירת הנישואים ההולנדית.  

עיריית אמסטרדם תעניק 10 מיליון יורו כפיצוי על קנסות אבסורדיים ששילמו ניצולי שואה אחרי המלחמה. אך האופן שבו יחולק הכסף מעורר סערה, גם בקהילה היהודית. “יהודים מתים הם פופולריים מאוד”

החלטת עיריית אמסטרדם לשים קץ לעוול היסטורי מעוררת מחלוקות בתוך הקואליציה העירונית ובקהילה היהודית. בשנה שעברה החליטה העירייה לשלם פיצויים ליהודים שנקנסו על איחור בתשלום שכר דירה בעת שנשלחו למחנות בתקופת השואה, אך כעת סוערות הרוחות סביב השאלה למי בדיוק ישולמו כספי הפיצויים. ראש העיר אברהרד ואן דר לאן (van der Laan) מבקש להעניק את התשלום, בסך 10 מיליון יורו, באופן קיבוצי לקהילה היהודית, אולם הן בקהילה והן בקואליציה שאותה הוא מוביל נשמעים קולות הקוראים לאפשר פיצוי ליחידים שמשפחותיהם שילמו את אותם קנסות אבסורדיים.

העוול התגלה לפני מספר שנים על ידי סטודנטית שהתחילה לעבוד בארכיון עיריית אמסטרדם. שרלוט ואן דר ברג גילתה במהרה מסמכים מדהימים – מכתבי תלונה מנומסים של ניצולי שואה הולנדים שתוהים מדוע מחלקת הגבייה דורשת מהם תשלום מס וקנסות על נכסים שמהם גורשו תחת המשטר הנאצי. תגובת העירייה הייתה לקונית ואטומה. היא התעקשה שיש לשלם את מסי הבסיס והקנסות, גם אם הנכס הופקע, ואפילו באופן לא חוקי ובנסיבות המלחמה. ואן דר ברג יצאה למאבק שבסופו של דבר הוביל להחלטת העירייה אשתקד לשלם פיצויים על גבייה “בלתי הוגנת”.

אולם מי זכאי לפיצויים אלה? ראש העיר סבור כי אין לאפשר לתובעים יחידים להגיש בקשות לקבלת הכסף מכיוון שהדבר יוביל לבירוקרטיה וסחבת ממושכת ויקשה באופן לא הוגן על רבים שאולי זכאים לפיצוי אך מן הסתם לא יכולים להוכיח שהכסף שולם לפני למעלה מ-70 שנה. ואן דר לאן מעדיף להעביר את הסכום לקהילה היהודית, לטובת מיזמים העוסקים בזכר השואה, כמו למשל מוזיאון השואה הלאומי שנפתח במאי, או הקמת “קיר השמות” – אנדרטה ענקית שעליה ייחקקו שמותיהם של 102,000 קורבנות שואת יהודי הולנד.

אך ההצעה להעברת הכסף לפרויקטים אלה בפרט, או לפיצוי קיבוצי בכלל, נתקלת בהתנגדויות. בשבוע שעבר פורסם בעיתון Het Parool כי מפלגת D66, החברה בקואליציה במועצת העיר אמסטרדם, מתנגדת לפיצוי קיבוצי, בניגוד לעמדה הרשמית של הקואליציה שבה היא חברה. שני חברי מועצה מטעם המפלגה פרסמו מכתב פתוח לראש העיר וקראו לו לאפשר תחילה פיצויים אישיים ורק אחר כך להעביר את יתרת הכסף למען מטרה ציבורית. המכתב הפומבי עורר סערה במועצה ורבים מחו על כך שדווקא נושא זה, שנראה היה שכל הסיעות מאוחדות סביבו, מעורר התקוטטות פוליטית. ביום חמישי האחרון נערך “דיון אמוציונלי ביותר” בנושא במועצה, ובו נקראו נציגי המפלגה לחזור בהם מהתנגדותם. במהלך הדיון פרצו כמה חברי מועצה בבכי, אך המתנגדים נותרו בשלהם.

ובינתיים, בקהילה היהודית עצמה אין אחדות דעים לגבי השימוש הראוי בפיצוי קיבוצי, כפי שמתואר בכתבה שהתפרסמה בתחילת החודש ב-NRC. במקרה זה אמורה ועדה מיוחדת שתורכב מנציגי הארגונים היהודיים להחליט מה ייעשה בכסף. אך יש מי ששואלים מי ייצג את היהודים שאינם חברים בארגון כלשהו. אחרים תוהים מדוע יוקצב הכסף דווקא למטרות הנצחה ולא לפעילות למען הקהילה הנוכחית. בעמוד הפייסבוק “לא לאנדרטת השמות” (GEEN Namenwandmonument) מופיעה רשימה ארוכה של סיבות להתנגדות להקמת אתר ההנצחה, ובין היתר נכתב “כי מימון קהילתי צריך ללכת לא ליהודים מתים אלא ליהדות חיה”. ואילו הפובליציסטית Maja Mischke התבדחה במרירות בטוויטר בתגובה לדיון בנושא: “יהודים מתים הם פופולריים מאוד”.

*התמונה העליונה לקוחה מאתר “קיר השמות” – holocaustnamenmonument