אחת המילים הראשונות שלומד “עולה חדש” בהולנד היא המילה “לקר” (Lekker) שמשמעותה היא “טעים!”. באמסטרדם, עיר הולנדית עם הרבה “לקר” שמסתתר בסמטאותיה, מאד קל למצוא אוכל טוב וסוגי מטבחים שונים ומגוונים. פעמיים בשנה מציינים בכל רחבי הולנד את “שבוע המסעדות” ואמסטרדם במיוחד הופכת ל”Mekka” של האוכל. האירוע התקיים, בסבב הנוכחי, בסוף חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר. למזלינו, היינו באיזור כדי לטעום, לדווח ולהעלות כמה קילוגרמים.
במהלך שבוע המסעדות ניתנת לכל גרגרן מצוי האפשרות לבלוס במסעדות גורמה, מסעדות טרנדיות וגם כאלה המתהדרות בכוכבי ומצנפות מישלן, במחירים שווים לכל נפש. כמו כן ישנם שווקים ואירועי אוכל מיוחדים, סדנאות בישול, הרצאות ואפילו רשתות המזון הגדולות מתגייסות למשימה ומציעות הנחות או התנסויות קולינאריות ושיתופי פעולה חד-פעמיים עם עסקים שונים בכל המדינה.
אנחנו בחרנו לנסות את אחת מההמלצות שניתנו באתר עיריית אמסטרדם לרגל המאורע. מסעדה צרפתית בשם “A la ferme”. שמחנו לגלות, שאכן ניתן להתנסות בארוחת ערב גורמה בת שלוש מנות במחיר המצחיק (יחסית לעיר ולמסעדה בעלת שם) של 27.50 יורו לאדם. תפריט צהרים אגב, זול יותר בחמישה יורו לאדם.
למנה ראשונה הזמנו שנינו את מנת נתח ה’האם’ המשובח לצד סלט סלק ונגיעות מיונז. ביחד עם המנה הוגש לחם הבית, חם ומנחם. כמנה עיקרית הזמנתי חזה מולארד ביין לצד פירה, שעועית ירוקה וזיתים שחורים. המולארד היה עשוי במידה הנכונה ונעלם במהירות. ההולנדי שלצידי בחר בדג בקלה עם פונדנט תפוחי אדמה וקרם מבצל ירוק. צלחתו נותרה גם היא ריקה לחלוטין והוא אמר, כי התענג על כל ביס. לקינוח בחרנו שנינו בפונדנט מוס שוקולד עם קרם שמנת ואגסים מקורמלים. הכל היה מאד טעים כיאה להמלצות. מה חבל שתפריט היינות לא כלול גם הוא בעסקה והקפיץ את ההוצאה המשותפת בתום הארוחה לקרוב למאה יורו. נו שווין.
מי שלא חשקה נפשו בארוחה כבדה ורצה לטעום מאכלים יותר “עממיים” יכל לנסות את מזלו באחד משווקי הלילה המיוחדים שהציעה העיר באותו השבוע. אנחנו ביקרנו בשוק לילה ברחוב יאווה (Java straat), הממוקם במזרח העיר ונחשב לאיזור טרנדי בתנופה אדירה ושינוי תדמית. במשך היום גדוש הרחוב במרכולים תורכים, ירקנים, חנויות לממכר דגים, מאפיות תורכיות וקצביות.
בשנתיים האחרונה נסגרו חנויות רבות ונפתחו במקומן בתי קפה, חנויות בגדי מעצבים, פאב- מסעדה לסטודנטים ומסעדות. על כן, נבחר הרחוב העמוס הזה לשנות את פניו ולילה אחד להפוך לסינדרלה של מזרח העיר, לשוק אוכל תוסס שמציע דוכני טעימות במחירים הנעים בין יורו אחד ל 6 יורו לפריט. את מרבית בעלי הדוכנים זיהינו כאותם יזמים צעירים שפתחו בתי עסק ברחוב.
המנה הראשונה שטעמנו היתה “פופרטשייס”, אותם מיני פנקייקים הולנדים קטנים, עגולים וחמימים המעוטרים באבקת סוכר וגוש גדול של חמאה. המנה ה”גדולה” שמכילה כ15 מיני פנקייקים עלתה 5 יורו. בדוכן אחר קנינו עוגות “טאארט” תוצרת בית לקחת הביתה. המקום שקק חיים עד 11 בלילה ולווה בעשן ברביקיו, צלילים של להקה דרום אמריקאית ובליל שפות מכל העולם.
בסיכומו של השבוע שוקק החיים הזה הבטחנו לעצמנו שני דברים: האחד, שבעוד חצי שנה בסבב הבא נצא מגבולות הטריטוריה המוכרת ונחקור מסעדות במקומות אחרים במדינה.
השני, ממחר משטר דיאטה קפדני. עד שזה יקרה נתענג על התמונות.
צילומים: באס דה – וריס
מסתבר שפלאפל זה מאכל לאומי. אבל לא של הישראלים. פלאפל זה המאכל הלאומי של התיירים באמסטרדם. בכל פינת רחוב אפשר למצוא פלאפל. הטובים באמת די בודדים, מניסיון. השתדלנו לנסות את כולם בכדי להכריע מיהו מלך הפלאפל, וגם לא הייתה ממש ברירה, הילדה צריכה לאכול, לא? עומדות בתור וממתינות. לפנינו עומד גבר עם בגדי אישה, מאחורה לסביות מתנשקות וברחוב צועדת בחורה עם שמלה שקופה בלי חזיה. וברקע שומעות עברית. כל הזמן. וחזק.
