Author: dutchtown_8qn2ph

ראש הממשלה מרק רוטה הודיע במסיבת עיתונאים לפני זמן קצר כי הקבינט החליט להטיל עוצר לילי כדי להתגבר על גל התחלואה בקורונה. העוצר יוטל בכפוף לאישור הפרלמנט וייכנס לתוקף אחרי שאישור כזה יינתן. הוא יחול משעה 20:30 בערב עד 4:30 לפנות בוקר. בשעות אלו לא ניתן יהיה לשהות מחוץ לבית, למעט מקרים חריגים. כמו כן הוחלט להגביל את הביקורים בבתים זרים לאדם אחד בלבד, החל מיום שני. בנוסף, החל משבת טיסות מאנגליה, דרום-אפריקה וכל דרום אמריקה לא יותרו להיכנס להולנד. “אנחנו צריכים להיות חזקים עוד פעם אחת, אנחנו צריכים לוודא שאנחנו נלחמים בנגיף יחדיו”, אמר רוטה.

במסיבת העיתונאים אמר ראש הממשלה רוטה כי מטרת הצעדים החדשים היא למנוע גל שלישי, באמצעות צמצום מגעים חברתיים ותנועות נסיעה בשעות הערב והלילה. המומחים מזהירים מפני גל כזה. רוטה הכריז על עוצר לילי בין השעות 20:30 עד 4:30 למחרת.. ראש הממשלה הדגיש כי תמיכת בית הנבחרים עדיין לא התקבלה: “אנחנו לא רוצים לקבל החלטה כל כך גדולה ומרחיקת לכת בלי תמיכה פרלמנטרית. לכן הקבינט מתייעץ בימים אלה עם בית הנבחרים בעניין זה. ואם תהיה תמיכה מספקת, הקבינט יקבל את ההחלטה הסופית”.

ראש הממשלה הסביר: “זה בא בזמן שנמאס לנו מקורונה. גם אני מרגיש את הקושי, זה נכנס מתחת לעור. זה מרגיש קשה וזה מרגיש שהמצב הולך ומכביד יותר ויותר. אבל זה יאפשר להקל את ההגבלות שוב בהקדם האפשרי”.

קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

ההנחיות החדשות

העוצר לילי יחול בין השעות 20:30 עד 4:30 למחרת. חנויות, כולל סופרמרקטים, חייבות להיסגר בשעה 20.15. במהלך העוצר מותר לאנשים ללכת עם כלביהם, אך לבד ולא עם בני משפחה מרובים. הקבינט מעוניין שהצעד יחול עד ה- 9 בפברואר, וכל מי שלא יפר את ההנחיות עלול להיקנס ב 95 אירו. רוטה: “זה פשע אם אתה יוצא לרחוב במהלך העוצר, ואין לך אישור חריג. אנשים שנמצאים בדרך לעבודה חייבים להיות בעלי הצהרה של מעסיק, ואנשים עם כלב יכולים להוציא אותו החוצה”. את רשימת החריגים המלאה אפשר למצוא בהמשך ובאתר של ממשלת הולנד. ראש הממשלה קורא לכולם לעשות קניות בתדירות גבוהה יותר בבוקר.

ההמלצה היא לא לארח בבית יותר מאדם אחד ביום, זו החמרה לעומת העיצה הקודמת, אז ניתן היה לארח עד שני אנשים מעל גיל 13 ביום בבית..

החל מה- 23 בינואר יתקיים איסור כניסה להולנד לטיסות מבריטניה, דרום אפריקה וכל דרום אמריקה. אמצעי זה יישאר בתוקף עד שתתקיים חובת בידוד על הנכנסים. בנוסף, אנשים המגיעים להולנד ממדינות עם סיכון גבוה חייבים לעבור בדיקה מהירה, בנוסף לחובה להציג בדיקת PCR שלילית. הקבינט בוחן את קיום חובת הבידוד. לדברי דה יונג, יש קבוצה של אנשים שמתעלמים מהנחיות הבידוד, והקבינט רוצה לבחון אמצעים כדי להילחם בתופעה. אנשים נכנסים יירשמו, ויבדקו באופן אקראי. אם הם מתעלמים מהנחיות הבידוד, הם עלולים להיקנס.

אם בית הנבחרים יסכים, עוצר יתחיל בשבת או ביום ראשון. באופן עקרוני, כולם צריכים להישאר בבית בין השעות 20:30 ל -4:30 למחרת. ישנם כמה יוצאים מן הכלל:

• אנשים שצריכים לעבוד כמו שוטרים ואחיות (עם הצהרת מעסיק חתומה).
• מתן סיוע רפואי לבני אדם או לבעלי חיים.
• תמיכה במישהו שזקוק לעזרה, כמו מטפלים.
• טיול עם הכלב
• חייבים בהכרח לנסוע לחו”ל, למשל בגלל נסיבות משפחתיות
• חובת השתתפות בישיבה של שופט, תובע ציבורי או ועדת התנגדות או ערעור.
• בחינה מתוכננת מראש בחינוך מעשי, חינוך תיכון, השכלה מקצועית או השכלה גבוהה.
• להתארח בתכנית ערב המועברת בשידור חי.
• להתמודד עם מקרה חירום, למשל נסיבות רפואיות דחופות כמו משלוח חירום או תאונה בסביבה הביתית.

להצטרפות לרשימת הדיוור של דאצ’טאון

רוטה: “הגרסה הבריטית מסכנת חיים”

עדכון לגבי מתן החיסונים

דה יונג: הגל השלישי בדרכו אלינו

בתי ספר יסודיים חייבים להיפתח מחדש

לא תהיה חופשת קורונה בתשלום ממשלתי להורים שעליהם לשלב עבודה מהבית ולימודים בבית. הקבינט כתב לבית התחתון כי “זה התגלה כפתרון לא סביר”. פתרון בר-ביצוע לא נמצא במהירות במהלך התייעצויות עם השותפים החברתיים. אך זה לא משנה את העובדה שהקבינט מכיר בחומרת הבעיה וממשיך לבחון אפשרויות לסייע להורים עובדים ומעסיקיהם בעניין זה. אולם, עדיין לא נמצא פתרון. בר-ביצוע או ממוקד מספיק.

“יש בה ישירות כזו שאני אוהבת, היא יודעת היכן היא נמצאת ולאן היא רוצה להגיע”. “בה יש את האמביציה המיוחדת שאני מתחברת אליה, והלב שלה נמצא ממש במקום הנכון”. כך ליאת ואנט, אנט וליאת, מתארות זו את זו ומעניין לנחש מי הישראלית ומי ההולנדית. ליאת ויסבורט הישראלית הכירה את אנט ואן זוואל ב-2012, בסטודיו, דרך חברה משותפת, ומאז הן יוצרות ומפיקות יחד מופעי תנועה ומחול, ומנהלות יחד את עמותת Bitter-Sweet Dance. דרך המחול הן מספרות בעיקר סיפורים של אנשי שוליים, כאלה שבחרו להיות שם, או כאלה שהחברה דחקה לשם, ועוסקות בנושאים כמו מגדר, הזדקנות, המתח בין היחיד לחברה והפרעות נפשיות.

השיחה עם ליאת ואנט היא כמו ריקוד משותף, קולח וזורם. הן משלבות את משפטיהן יחד בשיחה, האחת מוסיפה, משלימה את דברי השניה ומדייקת. אנחנו משוחחות בזום, ליאת בתל אביב, בביקור בבית הוריה, ואנט בשיחה מבית הוריה בנומנסדורפ, כפר קטן בדרום מערב הולנד, על גדות נהר, טובל בירוק. כל אחת קרובה לנוף ילדותה השונה כל כך מזה של רעותה.

“זהו קשר רגשי וגם מאוד ישיר, קשר מקצועי בכמה רמות ורבדים”, אומרת אנט, “אנו מזהות משהו בכל אחת ומרגישות מה יעבוד יחד וזה הבסיס. אנו רוצות להתמודד עם העולם סביבנו ולהביע זאת באמצעות היצירה, המחול, התנועה. זה מעורר משהו בקהל, משנה את נקודת ההסתכלות על העולם שאנו חיים בו”. ליאת מוסיפה כי הכל מתחיל ממשהו שהן מתחברות אליו, משהו אישי שנוגע בהן. “יש תחושה, משהו שיוצר חוסר נוחות, משהו מבקש לקבל ביטוי ואחר כך מגיע הרעיון ואז יחד אנו בונות את תהליך היצירה שאורך לרוב שנתיים עד שלוש שנים עד המופע על הבמה”.

“אני מרגישה שאני יכולה להיות ישירה וכנה עם ליאת, וזה מאוד חשוב לי”, אומרת אנט. ליאת מצטרפת: “שתינו מאוד דינמיות, רק היגיון לא מספיק בקשר, יש שם יותר מזה. כשאנחנו מתחילות פרויקט משותף, אנחנו לא יודעות לאן זה יתקדם ויתפתח וזה בסדר. אנחנו מקשיבות זו לזו ולא תמיד יודעות איך זה יסתיים, אך יודעות בוודאות שתצא מזה חוויה חיובית. זה הביטחון והאמון שקיימים בינינו, הידיעה שמשהו חיובי יצא מהחוויה המשותפת מאפשרת לכל אחת להיות היא, פשוט היא”.

אולי יעניין אותך גם:

נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
״המוזיקה משפרת אותנו״, בני נוער לומדים מוזיקה באמסטרדם
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

איך זה לעבוד יחד, ישראלית עם הולנדית, הולנדית עם ישראלית?

“להיות ישראלית או הולנדית משפיע, זה הרקע של כל אחת מאיתנו, התרבות בה גדלה וההיסטוריה שלה, אך זה לא העניין המרכזי” מדגישה ליאת. הן רואות את החיבור ביניהן יותר כ”חיבור בין אנשים” מאשר כחיבור בין תרבויות.

אנט נזכרת בחיוך באנקדוטה מההיכרות הראשונית ביניהן: “אני זוכרת שכשנפגשנו לפני שנים, קבענו פגישות ביומנים, כמה הולנדי, וליאת הוציאה את היומן שלה ואני רואה שהיא הולכת אחורה בדפים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי זאת. כל נושא הכיוון, קדימה ואחורה, שונה ביננו, חשבתי לעצמי. זה גרם לי לחשוב על כך שלליאת יש היסטוריה שונה, רקע תרבותי שונה, שהיא גדלה והתחנכה במדינה אחרת. זה היה מולי מתוך ההסתכלות על כיוון הדפים ביומן, הכתיבה מימין לשמאל. אני לא יכולה להגיד שליאת היא ישראלית וזהו. אני יכולה להגיד שהיא מביאה איתה היסטוריה שונה, רקע תרבותי ופוליטי שונה, זה לא משהו שאנחנו נכנסות אליו בצורה מודעת, ההיסטוריה שלנו, או המשפחה בה גדלנו, אך זה מובא לתוך הקשר שלנו. אנחנו יודעות שזה שם גם אם קשה לשים בדיוק את האצבע על זה”.

ליאת מדגישה גם את חשיבות הקשר האישי: “אני לא אדם שמגדיר אנשים במובן הקהילתי, אני מגדירה את עצמי לגבי האחר, לגבי הקשר שלי איתו או איתה ולא להשתייכות לקהילה או למוצא. גדלתי בסביבה די אירופית בסגנון התרבותי שלה, לתחושתי. הבית היה בית בסגנון בין-לאומי, זה היה חלק ממני. להגיע להולנד, לאמסטרדם, זה היה חלק שהיה קיים בי עוד לפני שהגעתי לכאן”.

“קהל על קצה המושב”

ליאת (1974) נולדה וגדלה בתל-אביב, בבית שאותו היא מתארת כאינטלקטואלי, עם תשוקה לאמנות ולמוזיקה. בוגרת להקת המחול בת שבע ובעלת תואר שני בכוריאוגרפיה מאקדמיית המחול Codarts ברוטרדם. כיום מלמדת בתיאטרון המודרני למחול ובבית הספר למחול באמסטרדם. עבדה בעבר עם כוריאוגרפים ידועים כאוהד נהרין וויליאם פורסיית. ליאת עוסקת בנושאים מטרידים בחברה והופכת אותם למוחשיים באמצעות שפת מחול תקשורתית. אנט (1980) דרמטורגית בהכשרתה, הוקסמה מתיאטרון מגיל צעיר. היא מתעניינת בנושאים הקשורים במגדר ובמבנים התרבותיים המשפיעים על חשיבתנו, במיוחד בכל הקשור למה נחשב נורמלי על פי מוסכמות חברתיות. למשל, בפרויקט Please Me Please הן עוסקות בצורך שלנו למצוא חן, לספק צרכים של אחרים. חלקו האחד של הפרויקט, The Solo, עוסק בצורך של האמן/רקדן לספק ולענג את הקהל ולהגיע לשלמות. בחלקו האחר, The Duet, הן חוקרות את נושא ההזדקנות באמצעות סיפורן של שתי נשים. ליאת מסבירה כי בעבודותיה היא מנסה לערער את הקלישאות והסטריאוטיפים ומחבקת את המורכבות בעולמנו באקטיביזם עדין.

“אנחנו רוצות שהקהל ישב על קצה המושב, שהמופע יעורר את הקהל להרגיש ולבטא”, מסבירה ליאת, “אולי הגיונית הקהל לא יודע מה זה, אך רגשית, גופנית, זה מעורר בו משהו בפנים. אנחנו רוצות קהל אקטיבי, אנחנו לא רוצות רק לבדר. לפעמים כן, כיוון שיש בזה גם הומור. אנחנו רוצות שהצופים יוכלו לזהות משהו בעצמם כשהם צופים בחוויה. ביצירה”.

השתיים שואפות להעביר את התנועה מהבמה אל הקהל. היצירה מתחילה מתנועה פנימית שלהן, משהו שמרגיש לא נוח, מפריע. הן רוצות לבטא ולהשפיע באמצעות התנועה, והמפגש ביניהן משפיע על התנועה של כל אחת ונוצר משהו חדש, המופע, הריקוד וזה גם יוצר תנועה בקרב הקהל. “התנועה היא לא רק תנועה של הגוף, זו גם התנועה ביננו, וזה גם מה שמתעורר בקהל”, אומרת אנט. הכוונה לתנועה במובן הרחב, לא רק כתנועת הגוף, גם התנועה בהן, פנימה והחוצה וגם בקהל, הוא חווה תנועה, משהו קורה בפנים כשצופים במופע ואולי יהיה לזה גם ביטוי חיצוני.

ביולי 2021 תיערך הופעת הבכורה של הפרויקט החדש שלהן – Gioia Live. זו הופעה על במה בהשראת סרט תיעודי קצר שיצרו יחד עם לאורה סטק, על צעירה שסובלת מהפרעה דו-קוטבית (ידועה גם כמאניה-דפרסיה) ועל איך היא חווה את העולם, בין מציאות לאשליה, בין חלום יפהפה לסיוט. ניתן לצפות בקדימון כאן. הופעת הבכורה תיערך במסגרת Julidans Festival בתיאטרון הבין-לאומי באמסטרדם (ITA).

*תמונה ראשית: Jean van Lingen

מהי פרשת התשלומים?

בחודש שעבר התפרסם דו״ח חמור של ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא המטיל אחריות על ראש הממשלה ובכירים נוספים בפרשה, ביניהם חברי קבינט. הביקורת החמורה ביותר הופנתה לשר הכלכלה וויבס ולראש הממשלה רוטה. בנוסף, הוועדה סברה שגם שופטים יישמו את החקיקה באופן נוקשה מדי, ולא הגנו על האזרחים הבודדים. עוד הסיקה הועדה שהרשויות לא שיתפו מספיק מידע זו עם זו, וכי יש צורך לשפר את חילופי המידע בין משרדי הממשלה השונים.

הוועדה הסבירה בין היתר שחומרת מסקנותיה נובעת מכך שאי הצדק נמשך זמן רב ובקנה מידה גדול לפני שהכירו בו. בנוסף טענה הוועדה, כי היחס להורים לא היה מידתי בהתאם לעבירות בהן הם הואשמו. לאחר פרסום הדו”ח נקבע כי במסגרת תוכנית לפיצוי נפגעי הפרשה יפוצו בערך 9,000 הורים בסכום של 30,000 אירו וייתכן שבהמשך יתגלו הורים נוספים הזכאים לפיצוי. רוטה אמר אז כי מוקדם מדי להסיק מסקנות כמו התפטרות הממשלה.

“יש צורך במערכת תשלומים חדשה”

היום נשמע רוטה אחרת. במסיבת העיתונאים שכינס אחרי ההודעה על ההתפטרות הוא תיאר את הדו”ח כ”קשה והוגן”. הוא אמר שהקבינט לוקח “אחריות מלאה” על הפגיעה במדינת החוק וכי אין לראות את ההתפטרות כצעד סמלי בלבד.

רוטה אמר עוד כי יש צורך במערכת תשלומים חדשה לחלוטין. שינוי מסוים במערכת הנוכחית כבר התקבל: כל הרישומים והדוחו”ת שעובדי ציבור ויועצים פוליטיים כותבים, שמהווים בסיס להחלטות ממשלה, יהפכו באופן אוטומטי לפומביים. זאת משום שהדו”ח מתח ביקורת חריפה על אי-העברת מידע ועל אובדן רישומים של עובדי ציבור. התקנה החדשה צפויה להיכנס לתוקף ב-1 ביולי.

“לא היה לי אוכל לילדים”

אחת מקורבנות הפרשה, קריסטי רונגן, הגיבה בבכי למשמע הידיעה על התפטרות הממשלה. “אני יושבת ובוכה מאחורי ההגה”, סיפרה ל-NPO Radio 1. “זה הדבר הצודק, זה לא יכול היה להיות אחרת”, הוסיפה. “סבלתי במשך 12 שנים, וגם הבת שלי סבלה. היא לא רצתה לחיות”. היא סיפרה כי התקשתה לעתים לתת לילדיה אוכל לקחת איתם לבית הספר. “מדי פעם אמרתי שהם לא יכולים לבוא לבית הספר חולים כי התביישתי וכי פחדתי שייקחו ממני את הילדים שלי”.

עורכי דין של המשפחות שנפגעו בפרשה הגיבו בשביעות רצון על התפטרות הממשלה, לאחר הכאב והצער שנגרמו למשפחות רבות. כעת הם אמרו ל-nos כי הם מבקשים לפתוח בהליך פלילי נגד חלק מהפקידים המעורבים ולוודא שהמשפחות יקבלו את הפיצויים המגיעים להן.

“כבר אחת בלילה. הבן שלי עוד יושב מול המחשב, נראה שהוא והחברים שלו נפגשים היום רק דרך הפורטנייט.  האם הוא מכור? או אולי זו סתם תקופה וזה יעבור? להיות מודאגת או ‘לשחרר’?”. מחשבות ותהיות שכאלה שמעתי לא מעט מאמהות בקבוצות און ליין בהן אני חברה. נשמע גם לכם מוכר? 

משחקי מחשב ווידאו הפכו לצורה הפופולרית ביותר של בידור לילדים ומתבגרים רבים ברחבי העולם, והם משפיעים עמוקות על חייהם של מיליוני אנשים על בסיס יומי. המטרה המרכזית של משחקי מחשב ווידאו היא לבדר ולספק למשתמשים תחושת הנאה. עם זאת, פיתוח אובססיה לצורה זו של בידור יכול לגרום לשיבושים חמורים בחייהם של שחקנים ומשפחותיהם. מתבגרים מסוימים  יכולים להפוך לשבויים בסביבות האינטראקטיביות האלה, דבר שיכול הוביל לשיבושים בעיסוקים האישיים, המשפחתיים או המקצועיים (לימודים). על כך בסקירה שלפניכם. 

אולי יעניין אותך גם:

>> לדבר גלויות: נוער, מיניות והדרך ההולנדית
>> ״המוזיקה משפרת אותנו״, בני נוער לומדים מוזיקה באמסטרדם
>> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים 

האם תופתעו לשמוע כי תעשיית משחקי הוידאו מוערכת כעת בשווי של 159.3 מיליארד דולר? וכי בשנת 2020 חלה עלייה ניכרת של 9.3% בשווי לעומת שנת 2019? מהנתונים ברשת ניתן לראות שתחום זה נמצא בעליה מתמדת וכפועל יוצא מספר המשתמשים גדל כל הזמן.

גם בהולנד נחקר הנושא, על ידי ד״ר ירון למנס (Jeroen Lemmens) מהמחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת אמסטרדם. במחקרו עסק למנס בסיבות ובתוצאות של התמכרות למשחקי מחשב (Causes and Consequences of Pathological Gaming). ד״ר למנס יצר כלי אשר מאפשר לבחון באופן אמפירי את הגורמים וההשלכות של התמכרות לגיימינג בקרב מתבגרים. כלי מדידה זה יכול לספק להורים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ומטפלים, אינדיקציה כלשהי לגבי טיפול או מניעה של מצב זה.

מה היא בעצם התמכרות לגיימינג?

במחקרו התבסס למנס על ההגדרה להימורים פתולוגיים, והגדיר את ההתמכרות למשחקי מחשב כשימוש מוגזם וכפייתי במשחקי מחשב או וידאו הגורמים לבעיות חברתיות ו/או רגשיות, כאשר על אף בעיות אלה, הגיימר אינו מסוגל לשלוט בשימוש מופרז זה. בשנת 2018, בעקבות מחקרים נוספים שנערכו בנושא, התמכרות למשחקי מחשב ווידאו נכנסה למדריך סיווג המחלות (ICD) וקיבלה אבחון של הפרעה נפשית לכל דבר ועניין בשם “הפרעת גיימינג“.

קבוצת סיכון

מרבית החוקרים ואנשי המקצוע בתחום מסכימים  כי מתבגרים באופן כללי ובמיוחד נערים מתבגרים, רגישים ביותר למעורבות פתולוגית במשחקים. סיבה ראשונה לכך היא כי אחוז גבוה מבין הגיימרים הם בני נוער, והסיבה השניה היא הנטייה להתמכרויות בגיל זה. קבוצת הסיכון כוללת גם אך לא רק, בני נוער (בנים) בעלי נטייה להתבודדות, על הספקטרום האוטיסטי, כאלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ומגירוי חושי מוגבר. הסיכון יתקיים בעיקר אצל שחקנים (גיימרים) של משחקים מסוג upper, משחקים ממריצים.  

ובישראל? המרכז להתמכרויות בישראל מגדיר:

על פי הערכות שונות, כ-15-6 אחוזים מהגיימרים חווים תגובות ומצבים המזכירים את אלה של הסובלים מהתמכרות לחומרים מסוכנים (ממכרים). התמכרויות למשחקי מחשב נמצאו קשורות לעליה בשכיחות של הפרעות כגון  דיכאון, חרדה, פוביה חברתית, וכן של נטייה לחוש ולבטא כעס, אשמה וקנאה, התנהגות תוקפנית ועוד. הפרעת משחקי אינטרנט (IGD) הנה בעלת השלכות בריאותיות, בעיקר על ילדים ובני נוער, ובעלת השפעה על התפקוד הגופני, הפסיכולוגי, החברתי, התעסוקתי ועוד. שכיחות ה-IGD משתנה ברחבי העולם, והיא מוערכת בין 0.2% ל-8.5%. על פי המרכז הישראלי כ- 2.5 אחוזים מהישראלים סובלים מהתמכרות למשחקי מחשב שיכולה לגרום לנזק גופני והתנהגותי. בהולנד ישנם כמיליון גיימרים, מתוכם, על פי מחקר, כשני אחוזים מוגדרים מכורים. 

לא כל גיימר הוא מכור

אז בואו נעשה סדר. לא כל בן עשרה שמבלה לילה שלם מול משחק מחשב הוא מכור. כן, גם אם הוא לא סידר את החדר כשביקשתם או החליט לא לאכול אתכם ארוחת ערב ביום שישי. כדי לאבחן הפרעה, דפוס ההתנהגות חייב להיות חמור ולגרום לירידה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי והתעסוקתי במשך פרק זמן ממושך, ולבוא על חשבון פעילויות אחרות. 

לימור נבות, פסיכולוגית ישראלית המתגוררת בהולנד, מסבירה:

״יש הבדל בין התעניינות והנאה ממשחקי מחשב, לבין התמכרות לכל דבר ועניין. השאלה המהותית היא איפה עובר הגבול.

הנה כמה סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה: 

1. עיסוק מוגבר במשחקי מחשב, לצד אובדן עניין בתחביבים ובפעילויות אחרות. במילים אחרות, המשחק הופך אט אט להיות הפעילות העיקרית של הילד.
2. תסמיני גמילה (withdrawal) והסתגלות: עם הזמן הילד משחק יותר ויותר שעות, כשהוא לא משחק – מופיעים סימנים של מתח, אי שקט, עצבנות, או התפרצויות כעס.
3. ניסיונות כושלים לשלוט בהתנהגות (למשל, הילד מעוניין להפסיק ולא מצליח).
4. התנהגויות של שקרים, הסתרה, או מניפולציות.
5. פגיעה ביחסים עם ההורים, עם חברים, הידרדרות בלימודים.

כפי שניתן לראות, התמכרות לא נמדדת רק במספר השעות שהילד מקדיש למשחקי מחשב, אלא גם ביחס לתפקיד של המשחק בחייו של הילד; כמה הוא מרכזי, כמה הוא פוגע בתחומים אחרים, והאם אפשר להתנהל בלעדיו.  

לצד זאת, חשוב בעיניי לזהות גם מקרים בתחום האפור: למשל, כשהילד לאו דווקא עומד בכל הקריטריונים של התמכרות, אולם הגיימינג הפך להיות משהו שבעיני ההורים כבר עבר את גבול הטעם הטוב, או שמהווה מוקד לוויכוחים ומאבקי כוח. גם במקרים אלו, חשוב שלא נעלים עין. הרבה פעמים ילדים פונים למשחקי מחשב כדרך התמודדות עם  חרדה או קשיים חברתיים, ולפעמים מדובר ביטוי של דיכאון או מצוקה רגשית. כשלילד קשה – גם להורים קשה. המלצתי להורים: אל תישארו עם זה לבד. פנייה שלכם לשיחה עם איש מקצוע יכולה להאיר דרך חדשה.״ 

מחפשים אשמים

אז מי אשם? חברות המשחקים שרוצות להרוויח כסף? המפתחים שרוצים להצליח ולהתפרסם? הילד שלא מסוגל לשלוט בעצמו או אולי ההורה שלא מצליח להציב גבולות? לא מצאתי תשובה מוחלטת. 

נכון שמעצבי (מפתחי) המשחקים משלבים לעתים קרובות תובנות ותגליות מתחום מדעי המוח על מנת להגביר את תדירות ומשך  השימוש במשחקים. עוד נכון, שהם משתמשים באינגייג׳מנט (רמת השימוש,המעורבות והעניין) כמדד מרכזי לבחינת הצלחת המשחק בשוק, ויעשו הרבה אם לא הכל על מנת למשוך את השחקן להישאר זמן רב ככל האפשר בתוך העולם שהם טרחו ויצרו. אבל האם עצם זה שמוצר קיים הופך אותו בהכרח לפוגעני או ממכר? 

מה לגבי בני הנוער? 

ז’קלין קראוול (Jacqueline Krouwel) היא עובדת בכירה בתחום הטיפול בנוער בסיכון (Senior Jeugd Preventiewerker) בארגון המוכר – Jellinek. אירגון זה נחשב למוביל בהולנד בתחום המניעה והטיפול בהתמכרויות מבוגרים ובבני נוער. בשיחתי עמה, האירה גברת קראול את עיניי באומרה כי ״המוח של ילד בן 15-14 אינו מפותח דיו על מנת להבין את השלכות מעשיו לטווח הארוך״. ישנם מחקרים הטוענים כי גיל ההתבגרות הוא תקופה של צמיחה והתפתחות משמעותית בתוך מוחו של המתבגר. 

כיצד פועל מוחו של המתבגר?

השינוי העיקרי במוח בתקופת ההתבגרות מתייחס ליעילות פעילותו. קשרים שאין בהם שימוש באזורי החשיבה והעיבוד של המוח (שנקרא “החומר האפור”) “מקוצצים” ו”נגזמים”, ובו בזמן, קשרים אחרים מתחזקים. תהליך ה’גיזום’ מתחיל בחלק האחורי של המוח. החלק הקדמי של המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, הוא האחרון שמתעצב מחדש. קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק שבו  מתקבלות ההחלטות במוח, שאחראי על יכולתו של ילדכם לתכנן ולחשוב על תוצאות מעשיו, לפתור בעיות ולשלוט בדחפים. חלק זה ממשיך להשתנות עד תחילת שנות העשרים. כיוון שקליפת המוח הקדם-מצחית עדיין מתפתחת, בני נוער נוטים להשתמש בחלק של המוח שנקרא אמיגדלה לקבלת החלטות ולפתרון בעיות יותר מאשר מבוגרים. האמיגדלה קשורה לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית. נשמע למישהו מוכר? 

תהליך התפתחות זה מסביר מדוע החשיבה וההתנהגות של בני נוער נראות לעיתים בוגרות למדי, ולעיתים בלתי הגיוניות, אימפולסיביות או רגשיות.דבר זה לעיתים מתבטא בחשיבה ממוקדת בהווה ללא התחשבות בתוצאות עתידיות, ועלול להוביל למגוון התנהגויות בעלת אופן מסוכן כמו התנסות בסמים, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, התנהגות מינית לא זהירה ועוד. למעשה מוחו של המתבגר אינו בשל דיו כדי להפעיל שיקול דעת בוגר ולכן החלטותיו בגיל זה יכולות להיות בעייתיות עד מסוכנות ודורשות פיקוח.

 מה לגבי ההורים? מה חלקם (חלקנו) בבעיה אם בכלל? 

נכון שגיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר להורים ולמתבגרים. כמה פעמים שאלנו את עצמנו כיצד לפנות אל הילד, מתי להגביל ואיפה לשחרר. יש רצון להיות חלק מהעולם של המתבגר תוך שמירה על כבוד וגבולות, ולא תמיד אנחנו כהורים יודעים מה נכון ורצוי. איפה מתחילים? צריך להבין שכל ילד הוא שונה, מיוחד ומגיב אחרת. סמכו על תחושת הבטן שלכם, גם אם זו אומרת לכם שצריך לפנות ולבקש עזרה, מחברים, משפחה או אנשי מקצוע. לפעמים קבוצות מקוונות של הורים או קמפיינים רלוונטים יכולים להיות מקור נגיש ונוח למידע. 

תפקידנו כהורים במצבים כאלה ובכלל הוא לקחת חלק. להיות מעורבים בחיי הילדים גם בתקופת גיל ההתבגרות. לנסות לבחון מדוע הילד בוחר במשחק המסוים הזה, האם המשחק תורם לביטחון העצמי שלו, מפתח אצלו כישורים מסוימים? אם המשחק יוצר אצלו תחושות דואליות, אפשר לנסות להגיע להסכמה על זמן וגבולות. בשיח משותף ניתן לפתור יותר מאשר בהגבלות חד צדדיות. 

הנורה האדומה נדלקה – בדרך לפיתרון

לעיתים שיחת טלפון אחת למטפל מוסמך או לחבר יוכלו לעזור, אבל לעיתים הנורות האדומות נדלקות בזו אחר זו ואנו עומדים מול סיטואציה שהחמירה ויצאה משליטתנו. מה עכשיו? “לעיתים אני מקבלת שיחות מהורה שאומר ׳הילד שלי מכור לגיימינג, הוא לא מפסיק לשחק ואין עם מי לדבר…׳ אבל כשאני מדברת עם הילד אני מבינה שסך הכל המחשב הוא הבריחה שלו ושמשהו אחר שההורה פספס נבלע בתוך שעות המשחק האלה״, אומרת ז’קלין מארגון ילינק.

״לפני הקביעה והקטלוג של הילד כמכור אני מייעצת להורים להסתכל על התמונה כולה – מה קורה בבית הספר? האם הילד נפגע בצורה כלשהי? מוחרם? האם ניתן לשוחח עם מורים/חברים/הורים של חברים כדי לקבל תמונה של מצבו מחוץ לבית. לעיתים הנושא ייפתר במציאת המקור האמיתי ומשם ניתן להתחיל במציאת פתרון. אם ההורה סבור שאכן זאת בעיה שמקורה בשעות משחק שמשבשות את אורח החיים של הילד ושל המשפחה, ניתן ליצור עימנו קשר לשיחה.מדובר בשיחה ללא תשלום שכן זה השלב המניעתי ולא הטיפולי״.

בשלב זה ילינק מאפשרים מספר פגישות עם ההורים ועם הילד על מנת לבחון את המצב. אם יש צורך בפרויקט טיפולי/ שיקומי  ניתן להסדיר את העלויות באמצעות ביטוח רפואי בסיסי (לילדים מתחת לגיל 18). ז׳קלין מבהירה כי מספר הנערים שיופנו לתהליך שיקומי הינו קטן מאד. בערך אחד מכל 80 מטופלים שפונים אליהם יעבור לשלב השיקומי (לצורך התחלת תהליך השיקום דרושה הפניה מרופא המשפחה). השיקום יכול להתבצע במרכזי ילינק הדוגלים בהישארות הילד בביתו במסגרת השיקום, אך קיימים גם מוסדות גמילה אשר במסגרתם נמצא הילד במוסד עצמו (דוגמת ארגון yes we can). 

אם אתם כהורים מרגישים צורך להתייעץ או לקבל הסבר, אנא פנו ל- Jelinek Advice line בטלפון – 088-505122. הקו מאויש על ידי אנשי מקצוע והשירות ניתן במגוון שפות לרבות באנגלית.  

שורה תחתונה

רבים מההורים, כמוני, גדלו בעולם שבו על מנת לייצר חברות היה צורך ליצור קשר בלתי אמצעי עם ילדים אחרים, ומשחק היה באוויר הפתוח באמצעות חבל קפיצה או כדור. העולם מתפתח ומשתנה ואסור לנו לשכוח זאת.

ילדנו נולדו אל מציאות של שלטים, מסכים, אוזניות ומיקרופונים כחלק מעולם המשחק שלהם, מחווית היום-יום שלהם. משחקי מחשב הם לא צרה. גם בתקופה זו בה אנו נמצאים הרבה בבית (סגר/ בידוד/ קורונה או סתם חורף קשה), אין סיבה להרחיק את הילדים ולמנוע מהם הנאה וחיבור עם חברים אחרים בעולם הווירטואלי של המשחק (במיוחד כאשר הקשרים הפיזיים מוגבלים בכפייה). יחד עם זאת, יש לשים לב לצריכת התכנים של הילדים כמו בכל תחום, יש לבדוק את השפעת המשחק על חייהם וחיי המשפחה, ולוודא שהילד הוא השולט במשחק ולא המשחק שולט בילד.

לכל הכתבות של מיטל

בקרוב אצלך על המסך: