Author: dutchtown_8qn2ph

כשחזרזיר שאל את פו הדוב האם הם יהיו חברים לנצח, באיזו שפה הוא שאל את זה? האם בשפת החזרזירים? בשפת הדובים? אולי בשפה אחרת ששניהם מכירים?

שפה היא הפלטפורמה שעליה מתקיימת התקשורת המילולית שלנו. כששני אנשים שמכירים ומבינים שפה מסוימת משוחחים ביניהם, הם חולקים פלטפורמת תקשורת משותפת. כשאני משוחחת באנגלית עם הולנדי או הולנדית, אנחנו נפגשים במקום ששנינו מכירים ושהוא לא הבית של אף אחד מאיתנו. אולי זה הפארק או הקפה השכונתי. זה יעיל ונוח, במיוחד כשאת הפארק או הקפה הזה כמעט כולם בהולנד מכירים…

אולי יעניין אותך גם:

נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
לדבר גלויות: נוער, מיניות והדרך ההולנדית
שכחו אותי בבית, לפחות אלמד הולנדית – המלצות לבילוי בחופשה ביתית

אז אנחנו במקום “ניטראלי”, לא אצלי ולא אצלו. אבל למעשה, אנחנו גם אצלי וגם אצלו. כי כל אחד מאיתנו יוצק אל תוך אותו מיכל ניטראלי את דפוס השיחה האופייני לו. זה קורה בגלל שבתרבויות שונות, יש דפוסים שונים של שיחה. ומסתבר שזה לא דבר שכל-כך מהר נפטרים ממנו.

לדוגמה, רמת הרגש שנהוג לבטא, ה”התנהגות הרגשית” המקובלת, משתנה מתרבות לתרבות. במזרח התיכון , באופן לא מפתיע, מקובל לבטא יותר רגש בשיחה מאשר בבריטניה או בגרמניה, למשל. כמו שמראה התרשים הבא:

אולי זו הסיבה בגללה כשאני מדברת פה בהולנד והטון, הידיים, והפנים שלי לוקחים חלק פעיל בשיחה ומבטאים רגש, אני לעתים קרובות מרגישה קצת תזזיתית או דרמטית יתר על המידה. לפעמים זה גורם לי להרגיש קצת נבוכה.

גם הזמן שעובר מהרגע בו בן-שיחך סיים לדבר עד לרגע שבו את מתחילה, משתנה בין תרבויות. בצפון אמריקה, למשל, מקובלת פאוזה קטנה, אבל מה שקורה בדרום היבשת קצת יותר דומה לדפוס שאני, בתור ישראלית, מכירה.

אולי בגלל זה כשאני מקשיבה למישהו הולנדי אני אשכרה מתאמצת שלא לקטוע אותו באמצע (כי הבנתי כבר את הפואנטה). וכשאני מדברת עם מישהו הולנדי נדמה לי שהמוח שלי, שמתוך התייעלות נוהג לחסוך לעצמו את המאמץ הכרוך בלבנות משפט שלם מתחילתו ועד סופו, נתפס לא מוכן כשהוא מוצא שהפעם הוא צריך להשלים את העבודה.

אצל בני-שיחי ההולנדים, לעומת זאת, הכל… שטוח. לא רק המדינה. הטון אחיד, הפנים כמעט קפואות, הידיים – אם אין להן משהו חשוב לעשות כמו להחזיק כוס קפה – פשוט נחות. “הרגש אצלנו”, אמרה לי פעם מישהי הולנדית ברגע נדיר של רפלקציה קולקטיבית, “הוא משהו שמדובר, לא משהו שנראה. אנחנו אומרים ‘אני כועס’. וזהו”. ובעודי חושבת שזה קונספט חדשני ומעניין, היא כבר המשיכה – בלי לשנות טון דיבור או הבעת פנים – לנושא השיחה הבא.

כשאני משוחחת עם מישהו באנגלית, זה מרגיש לי שונה מאשר כשאני מתקשרת בעברית. אולי זה בגלל שיותר משאבים מופנים להבנה מלאה ולניסוח משפטים, אבל אולי יש גם ריחוק מסוים ביני לבין השפה שאני משתמשת בה. זה כאילו שבאנגלית אני קצת מישהי אחרת, שטיפה זרה לי. בעברית, לעומת זאת, אני היא השפה והשפה היא אני. לדבר בעברית בשבילי זה כמו ללכת עם חזייה נוחה או עם משקפי ראייה שמתאימים לי – אני פשוט לא חושבת על זה שהיא או הם נמצאים שם.

זה לא שאני לא יכולה להסתדר בלי ‘לתקתק עניינים’, או לקבל ‘פטור’ ממשהו או להגיד בהשלמה ש’וואלה’ (אחרי שנפל לי האסימון, כמובן). זה פשוט מרגיש יותר בבית. אפילו שהמקור הוא לא תמיד הבית, אלא מדינה ערבית כלשהי או ז’רגון צבאי. אולי זה באמת בגלל הפער בין השפה – אנגלית, במקרה שלי, שאולי מתישהו תוחלף בהולנדית – לבין דפוס השיחה שלי, שמתאים יותר לעברית.

ואולי מנגנונים שונים מופעלים אצלנו כשאנחנו מחליפים שפה? אם גם אתם תהיתם בעניין הזה – איזו סיבה יש לכם שלא? – בוודאי תשמחו לדעת שגם את זה האקדמיה חקרה. מחקר שנערך במדינות שונות, ישראל ביניהן, מצא ששפה עשויה להשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ומחליטים החלטות לגביה. ההשערה היא ששפה שאינה שפת האם שלנו מפעילה אצלנו מנגנונים רגשיים שונים מאלו שמופעלים אצלנו כשאנחנו מדברים את שפתנו המקורית. המחקר הזה השתמש בדילמה מוסרית מוכרת (“דילמת הקרונית“) כדי לבדוק קשר בין הכרעות מוסריות לבין השפה שמשתמשים בה להצגת הבעיה המוסרית. נמצא בו שהתשובה לשאלה העולה מהדילמה, תלויה במידה מסוימת בשפה בה היא נשאלה! זה כאילו שישאלו אותנו אם לדעתנו זה בסדר להרוג חיה כדי לייצר ממנה בגד. בעברית נענה שלא, מה פתאום, ואילו באנגלית נענה שזה נשמע כמו רעיון טוב. זה אומר שיתכן שהתשובה שקיבל חזרזיר מפו הדוב, כששאל מה ששאל, הושפעה גם מהשפה בה השתמש חזרזיר, וששפה אחרת היתה אולי מובילה לתשובה שונה.

נדמה לי ששפת-האם שלי – עברית – לעולם תהיה השפה של האינטימיות, ההתלהבות יוצאת הדופן, הדרמות, והכעסים. והשפה שאני משתמשת בה ושאינה שפת האם שלי – אנגלית כרגע – תמיד תהיה השפה של הדברים המתוכננים, הפורמאליות, החיצוניות וההישגים. כמו בגד ל’יציאה’ ובגד לבית, גם בשפה יש לי סטים שונים בארון. האם אי-פעם אסתובב בבר בטרנינג? או אולי ארבוץ על הספה בחולצה עם כפתורים? עברית, האם תאפשרי לי להרגיש בבית לא רק אצלך, אלא גם בבתים של אחרים?

* Laroche, Lionel, and Don Rutherford. Recruiting, retaining and promoting culturally different employees. Routledge, 2007.

לכל הכתבות של אפרת

היום, כ”א בטבת, שנופל השנה בחמישי בינואר, הוא יום השפה העברית. זהו תאריך הולדתו של אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית (אחד התארים היחודיים ביותר, שקול רק לחוני המעגל והרצל חוזה המדינה). האקדמיה ללשון מציינת את האירוע בכל שנה על ידי פעילויות שונות כמו בחירת מילת השנה, המילה האהובה, המילה המצחיקה, מילת העגה, ועוד (כאן תוכלו למצוא את המועמדים והמילים הנבחרות) 

אך עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, לאליעזר בן-יהודה ולאקדמיה ללשון, עבודת ההחייאה, החידוש, והשימור של השפה העברית מוטלת עלינו – הדוברים והמשתמשים בה. כמו כל שפה, גם העברית היא שפה חיה, נושמת, בועטת ומשתנה. גם אליעזר וגם האקדמיה יכולים להציע חידושים ולהפריח אותם אל האוויר כבלוני ניסוי, אבל במבחן התוצאה, רק אנחנו, דוברי העברית נקבע איזה חידוש יישאר ואיזה יעלם. ויותר מכך, רובם המכריע של החידושים אינם תוצאה של תכנון או יוזמה ואינם נוצרים על ידי גורם מוסמך כלשהו, אלא נולדים באקראי במקומות שונים ומשונים, ומסיבות שלרוב קשה להבין, מתפוגגים או נשארים איתנו ונכנסים ללקסיקון. דרך חדשה ונחמדה לבדוק מתי מילה או ביטוי מסוים נכנסו לחיינו, היא הפלטפורמה גוגל N-גרם, שהיא חלק מגוגל-ספרים. אם תכוונו את השפה לעברית ותחפשו מילה או צירוף מילים מסוים תוכלו לראות מתי לראשונה נעשה בהם שימוש ואת רמת הפופולריות שלהם בספרים וטקסטים כתובים אשר נמצאים במאגר הענק של גוגל. כך למשל אפשר לראות כאן שהצירוף בלון-ניסוי נכנס לחיינו בשנת 1975 והיה בשיא הפופולריות שלו בין השנים 2004-2006.

עוד כתבות בנושאי שפה:

> איך אומרים אש ידידותית בהולנדית?
> 8 מילים מפתיעות שהגיעו להולנדית מעברית
> למה שהילדים שלנו ירצו לדבר עברית בהולנד?

הסיירת של השפה

את רוב החידושים והשינויים בשפה נמצא באגף צירופי המילים והביטויים, שבעברית יפה קוראים להם מטבעות לשון. שם נמצאים הניואנסים, המסר שמאחורי המילים, הרגש והחוויה האישית – ושם נמצאות גם המקוריות, הצבעוניות והערך המוסף שהופכים את השפה ליותר מסתם כלי להעברת אינפורמציה. אין הכוונה כאן לפתגמים ואמרות חז”ל שכבר צמח להן זקן, אלא לביטויים עכשוויים שנעשה בהם שימוש בשפה היומיומית והמדוברת. אם ניקח למשל את הביטוי “עם כל הכבוד” נוכל לראות את השכבות השונות של המסרים שמועברים בו: מילולית אנחנו אומרים שיש לנו כבוד למישהו, אבל כל דובר עברית יודע שזוהי רק הכנה למכה מתת לחגורה שעומדת להגיע מיד אחר כך. יחד עם זאת הביטוי ממתן את הביקורת ועדיף להשתמש בו כאשר אנחנו רוצים לשמור על יחסים תקינים עם זה שהביקורת מכוונת אליו. הביטוי הזה זהה בשפות רבות וכך גם בהולנדית (Met alle respect). על פי העיתון NRC זהו הביטוי שראש הממשלה הנוכחי עושה בו הכי הרבה שימוש. בעברית, התחלנו להשתמש לאחרונה בתוספת “ויש כבוד” אחרי הביטוי ‘עם כל הכבוד’ כדי לרכך עוד יותר את התוספת הביקורתית.

מי כמונו, ישראלים החיים בחו”ל, יודע עד כמה קשה להבין ולהשתמש במטבעות לשון בשפה זרה, ועד כמה השליטה בהם חשובה לא רק לידיעת השפה אלא גם להשתלבות בתרבות והרגשת הביתיות. מטבעות לשון הם הסיירת של השפה (בהולנדית נאמר שהם הספורט המקצועני, ה- topsport של השפה) – גם מהגר ותיק שכבר דובר את שפתו החדשה ברמה שמזכה אותו במחמאות על ימין ועל שמאל, צריך לעבוד כמו חמור כדי ללקט את מטבעות הלשון אשר מופיעים במשורה, לרגע קצר, וללא הודעה מוקדמת. וגם אז, ידע כללי של מטבעות הלשון רחוק מלהספיק, צריך להבין את הניואנסים שיכולים להפוך ביטוי מחיובי לשלילי וממחמאה לעלבון, להשתמש בהם במקום הנכון ובזריזות האפשרית, והכי חשוב – לא לטעות אפילו בקוצו של יוד. טעות קטנה תהפוך את הקערה על פיה ותזכה את הדובר בגיחוכים במקום במחמאות הנכספות, כמו אלה שיקבל עולה ותיק שיגיד “חייך אכלת אותו” (מה בדיוק אכלת? למה זה “אותה” ולא “אותו”? אפילו את יהודה ברקן כבר אי אפשר לשאול).

גם עבור מכונות התרגום ותוכנות אינטלגנציה מלאכותית, מטבעות לשון נחשבות לגביע הקדוש וליעד האולטימטיבי. ואכן למרות שתוכנות כמו גוגל טרנסלייט הולכות ומשתכללות בקצב מרשים, בכל הקשור לביטויים הן עדיין לא מגיעות לקרסוליים של ילד בן עשר שעוקף אותן בסיבוב ומשאיר להן אבק. 

ביטויים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות, והתרבות גם משתקפת בהם. אם בעברית ביטויים רבים מגיעים מהתנ”ך, הצבא, תנועות הנוער, ה’קומדי סטור’ וארץ נהדרת, הרי שבהולנדית נמצא הרבה ביטויים עם פרות, טחנות רוח, תעלות, מדרגות פנקייק, גשם ויצאניות קשישות.

אי לכך ובהתאם לזאת, וללא עיכובים נוספים, לרגל יום השפה העברית תשפ”א, אנו מגישים לכם מקבץ בלתי מייצג של מטבעות לשון בעברית והמקבילות שלהן בהולנדית – במידה ומצאנו כאלה. בתור בונוס, כללנו כמה ביטויים הולנדיים על פירושיהם ומקבילותיהם העבריות.

לא נולדנו אתמול

הישראלים הם הם כידוע לא פראיירים, הם לא נולדו אתמול וגם לא עשו אותם באצבע. אבל מסתבר שגם ההולנדים משתמשים בביטויים דומים למדי כשמישהו מנסה לעבוד עליהם:

Ik ben niet van gisteren מילולית: אני לא מאתמול.

Ik ben niet op mijn achterhoofd gevallen מילולית: לא נפלתי על הראש (האחורי).

וכמו שבישראל נשלח את מי שמגזים בבקשותיו שילך לחפש את החברים שלו, כך גם הצעירים ההולנדים יגיבו ב:

Zoek vrienden מילולית: חפש חברים. אותה המשמעות כמו בעברית, אבל אל תשתמשו בזה אם אתם מעל גיל 16.

אל הוארייציה של: “פתח ספר טלפונים באות ‘ח’ וחפש את החברים שלך” ההולנדים עדיין לא הגיעו, וכנראה שגם הגירסה הגסה יותר –  “חפש מי שינענע אותך” לא נקלטה עדיין בהולנד.

אם בכל זאת נתקלנו במישהו שעושה או מדבר שטויות, נפל על הראש או מתנהג כאילו חסר לו בורג, נוכל לשאול אותו:

?Ben je van de trap gevallen מילולית: נפלת מהמדרגות?

או להגיד עליו: 

Hij heeft een slag van de molen gekregen מילולית: הוא חטף מכה מטחנת הרוח.

 Niet goed bij zijn hoofd מילולית: לא בסדר בראש שלו.

Hij is de kluts kwijt מילולית: איבד את ה’הקצפה’. הביטוי הזה מגיע כנראה מעולם הבישול – כשמקציפים ביצים (לפנקייק!) צריך להישאר בפוקוס, אחרת מאבדים פתאום את ההקצפה וצריך להתחיל מחדש.

Het busje komt zo מילולית: המיניבוס כבר מגיע. מי שגר בהולנד מספיק זמן מכיר את המיניבוסים שמובילים קבוצות חביבות של בעלי מוגבלויות, ומשנעים אותם מן המוסד אל הפעילויות השונות ברחבי העיר ובפרקי השעשועים. הביטוי הזה אומר למעשה – תיכף המיניבוס בא לאסוף אותך בחזרה למוסד אליו אתה שייך.

אוהו, מה שאני אעשה לו

כאשר ישראלי מביס מישהו (או לפחות כאשר הוא בטוח שהוא ינצח אם יטרח להשתתף בתחרות) הוא שם אותו בכיס הקטן, אוכל אותו בלי מלח, עוקף אותו בסיבוב, מראה לו מאיפה משתין הדג, או משאיר לו אבק. ההולנדי לעומת זאת ינגב איתו את הריצפה, יעטוף אותו בנקניק וגבינה, יצפה אותו בחמאה וסוכר, יקצוץ אותו במחבת, ואז יראה לו את כל פינות החדר. רק תזכרו להאבק לפי החוקים, בלי מכות מתחת לחגורה.

Inmaken met ham en kaas  / met boter en suiker מילולית: להכין עם נקניק האם וגבינה / עם חמאה וסוכר

De vloer aanvegen met hem מילולית: לנגב איתו את הרצפה

In de pan hakken מילולית: לקצוץ במחבת

Alle hoeken van de kamer laten zien מילולית: להראות את כל פינות החדר. כאן מדובר בעיקר במאבק פיזי אבל מושאל לעיתים גם לויכוחים מילוליים ותחרויות באופן כללי. מקורו כנראה באגרוף כאשר המובס זוכה לראות את כל פינות הזירה, אך הוא מעורר גם אסוציאציה של באגס באני חוטף מכות ובכל רגע פרצופו מוטח אל פינה אחרת של החדר. אבל שימו לב!! לעיתים קרובות הביטוי הזה נאמר גם בקונוטציה מינית, אז תעשו בו שימוש מושכל, שלא יבינו אתכם לא נכון.

Een stoot onder de gordel מילולית: מכה מתחת לחגורה. כמו בעברית – מכה לא חוקית, וכואבת במיוחד.

אחרי שניצחת בקרב, תזכה בישראל למחמאות על ימין ועל שמאל, ואילו בהולנד לתשבחות מכאן ועד טוקיו. 

Van hier tot Tokio מילולית: מכאן ועד טוקיו. כשהכוונה היא לכמות גדולה מאד, ולא דווקא למרחק – אפשר לדבר על מחמאות, מוטיבציה, כסף, סבלנות, כולם מכאן ועד טוקיו.

עובד כמו שעון? או כמו חמור?

כשמכשיר בישראל עובד כמו שצריך, נאמר שהוא עובד כמו שעון, ואולי אפילו כמו שעון שווצרי. בהולנד הוא עובד כמו רכבת או אפילו כמו ציץ (כן כן, זו לא טעות דפוס).

Loopt als een trein מילולית: עובד/הולך/נוסע כמו רכבת.  משהו שעובד כמו שצריך או פרוייקט שמתקדם בקצב טוב.

Werkt als een tiet מילולית: עובד כמו ציץ. למרות שהולנדים רבים חושבים שמדובר כאן אכן על שד האישה שהוא אולי דוגמא לאיבר שעובד תמיד כמו שצריך, יש הטוענים שמדובר על מילה עתיקה לתרנגול (שאכן הולך לפעמים מאד מהר).

בניגוד לחפצים או תהליכים שעובדים כמו שעון, הישראלי עצמו עובד כמו חמור וההולנדי כמו סוס או אפילו כמו סוס של טחנת רוח. הישראלי יודע שקשה באימונים קל בקרב ועבור ההולנדי אימונים מולידים אמנות. הצד הפסימי של אותה מטבע לשון צבאית – מי שמשקיע שוקע, מתבטאת אצל ההולנדים בטענה שמי שעובד כמו סוס גם יאכל קש.

Werkt als een paard מילולית: עובד כמו סוס. כלומר עובד קשה.

Werkt als een molenpaard מילולית: עובד כמו סוס של טחנת רוח. כלומר עובד קשה מאד, אפילו בשביל סוס.

Oefening baart kunst מילולית: אימונים מולידים אמנות. אמנות כאן היא במובן של מלאכה, מומחיות או רמה גבוהה.

Die werkt als een paard zal haver eten מילולית: זה שעובד כמו סוס יאכל שיבולת שועל. כלומר עבודה קשה לא תבטיח הצלחה, אושר, או משכורת גבוהה ואולי אפילו להיפך.

גם מזג האוויר משפיע כמובן על הביטויים: בישראל השימשית כשמישהו נותן לנו לחכות הרבה זמן ננזוף בו “ייבשת אותנו!“, אבל בהולנד הגשומה נאמר לו ש”כבר הצמחנו שורשים!“. הגשם ההולנדי חודר לא רק מבעד לבגדים ולחלונות אלא גם אל תוך מטבעות הלשון, וכך יורד לפעמים גשם של לבנים ולפעמים של מקטרות, ויורד יותר גשם לידך מאשר עליך. אבל נשמור את כל שאר אמרות וביטויי הגשם הרבים לפעם הבאה.

Ik sta hier wortel te schieten מילולית: אני (עומד פה ו- ) מצמיח שורשים. כלומר כל כך הרבה זמן עבר עד שהצמחתי שורשים.

Het regent bakstenen מילולית: יורד גשם של לבנים. כלומר יורד ברד או גשם חזק עם טיפות כבדות.

Het regent pijpenstelen מילולית: יורד גשם של מקלות של מקטרות. כלומר גשם עם טיפות מאורכות וחותכות.

Er valt meer regen naast je dan op je מילולית: יורד יותר גשם לידך מאשר עליך. פירוש – אל תתלונן, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע.

סוף הוא תמיד התחלה

ולסיום, אמנם התחלנו עם יום השפה העברית – אבל נסיים עם כמה ביטויים הולנדיים חביבים שכדאי להכיר:

Oude koeien uit de sloot halen מילולית: למשות פרות זקנות מן התעלה. כלומר – להעלות נושאים ישנים (וכאובים) שכבר דשנו בהם מספיק.

Van de wal in de sloot helpen מילולית: לעזור למישהו מן הגדה אל התעלה. להגיש עזרה שבסופו של דבר רק גורמת יותר צרות. תערובת של חיבוק דוב ו- מן הפח אל הפחת, בתוספת של ‘עם חברים כאלה מי צריך אויבים’.

In twee sloten tegelijk lopen מילולית: ללכת בשתי תעלות.  הגרסה ההולנדית של לרקוד בשתי חתונות.

Zo gek als een deur מילולית: משוגע כמו דלת.  מטאפורה אשר כבר כוללת בתוכה את רמת הטרלול. 

Klopt als een bus מילולית: נכון כמו אוטובוס. כלומר נכון מאד בהחלט וללא עוררין. למה אוטובוס? האמת היא שכנראה מדובר פה בקופסה ולא באוטובוס (פירוש נוסף של המילה bus) והכוונה שהיא שהנושא סגור ברור חתום ונצור.

Hij is niet op zijn mondje gevallen מילולית: לא נפל על הפה שלו. הכוונה כאן היא לתכונת אופי – אדם שהוא אסרטיבי מילולית, יודע לפתוח את הפה שלו כשצריך, ולא נותן שידרכו עליו. 

Nu komt de aap uit de mouw מילולית: עכשיו הקוף יוצא מן השרוול. כלומר התגלתה הכוונה האמיתית. האמת – הרבה יותר הגיוני מאשר יצא המרצע מן השק.

Een mop met een baard מילולית: בדיחה עם זקן. כלומר שמענו אותה כבר אלף פעם, מימי מתושלח.

Ouwehoeren מילולית: פעל הכולל את המילה זונות קשישות (כלומר משהו כמו לזנזן). הפירוש הוא לקשקש או לרכל ללא הפסקה וללא תכלית. מה שעשו כנראה היצאניות הקשישות ברחובות אמסטרדם כשאין להן עבודה.

Het is dun gezaaid מילולית: זרוע (זרעו אותו) רזה.  משהו שמופיע לעיתים רחוקות או מצוי בכמות קטנה מאד.

Het einde kroont het werk מילולית: הסוף מכתיר את העבודה. כלומר איכות העבודה נקבעת על פי התוצאה הסופית. אולי זו המקבילה ההולנדית למבחן התוצאה של אהוד ברק.

יש לכם עוד ביטויים בעברית שתמיד תהיתם איך לומר אותם בהולנדית, או שמעתם ביטויים יפים בהולנדית שרציתם לחלוק, או כאלה שלא הבנתם ורציתם לשאול? כתבו לנו בתגובות ונוסיף אותם למילון דאצ’טאון השלם לביטויים בעברית ובהולנדית.

לא חשבתי שזה מה שאגלה. לא תיארתי לעצמי שאהיה מופתעת מעומק התופעה. 

אם בכתבה הקודמת נגעתי בסכנות הרילוקיישן באופן כללי, הפעם אנחנו יוצאים למסע נפשי, או יותר נכון, מסע נשי – בכוכב הלכת “הולנד”. שם, משוטטות חוויות אחרות. 

אני מזהירה מראש, קומדיה רומנטית לא תהיה כאן. סיפורן של נשים בהולנד הוא בעיקר דרמה אנושית, עם עליות ומורדות, רגעי משבר, קיפאון, והרבה עוצמות נשיות. תודה לאותן נשים אמיצות שהתנדבו לשתף אותי במסע האישי שלהן.  

בלי ספוילרים, בואו נצלול פנימה.   

אולי יעניין אותך גם:

חקיקה ומיסוי, האם תשלמו יותר או פחות בשנה הקרובה?
מבצע חיסוני הקורונה: למה הולנד בין האחרונות באירופה?
לדבר גלויות: נוער, מיניות והדרך ההולנדית

נקודת מפגש

אינסוף חלומות, פנטזיות, מציאות, כל אחת התחילה את מסע הרילוקיישן שלה ממקום שונה. נשים ממרכז הארץ, מהדרום, מהקיבוץ; נשואות, רווקות, עם/בלי ילדים; אורזות את חייהן בצ’יק צ’ק ועולות על מטוס. זו שעדיין מנסה לעכל, זו שסוחבת אשמה על שעזבה את הוריה, וזו שעדיין במצב “אוטומט”: דואגת, מארגנת ומתקתקת את כל הפינות. 

אבל אט אט, החודשים חולפים, והשונות שבין הסיפורים מתחילה להיעלם. כמו משפך שמזדקק לכדי נקודה אחת בזמן, נקודת ציון במסע בה החוויות מתלכדות: נקודת המפגש. או אולי נכון יותר – נקודת ה”אין מפגש”

“ההולנדים זה לא ההולנדים שאת פוגשת בטיול של אחרי צבא”

לא, אני לא מדברת רק על השוק הראשוני מהתרבות והמנהגים, או מהכללים והבירוקרטיה. אלא דווקא על אותו המפגש הבינאישי; זה שמתרחש עשרות פעמים ביום במרחב של ‘אחד על אחד’:

המפגש עם האישה הזרה בסופר ששואלת (בלי שמץ בושה) “בשביל מה את קונה כל כך הרבה מצרכים?”; עם האמא של הילדה בכיתה שלא מזמינה אותך להיכנס אליה הביתה; עם קבוצת החברים שמדברת הולנדית מסביבך למרות שהם יודעים לא מבינה; או עם נציג השירות שמדבר באנגלית במבטא ‘פאסיב אגרסיב’. והנה את, שיודעת כבר מי את, שלמדה עם השנים ליצור קשרים חברתיים, ויודעת מזה להרגיש אהובה – פתאום זה מכה בך:

 החוויה שאת “לא שייכת” / “לא משלהם”

“המעגל ההולנדי זה מעגל שקשה לפרוץ אותו”

בבטן הרכה של כולנו שוכנת לה חווית “השתייכות”. חוויה בסיסית, קיומית, אבולוציונית. הצורך להרגיש שאנחנו חלק ממשהו, שאנחנו לא לבד. מן קול פנימי, מלטף, שלוחש לך באוזן: “את בסדר ילדתי, את שייכת, והעולם שם כדי להושיט לך יד”.  

אולי החוויה הזו שלך תמיד נחה ברוגע בתוכך, ומאז ומעולם הרגשת שייכת ומסופקת. אבל אולי לא. אולי היא גם נפצעה אי שם בעברה. לפעמים פצע שטחי, ולפעמים עמוק יותר. אולי היא זוכרת חווית של דחייה, של כאב, של בדידות. אולי אי שם היא למדה לסמוך רק על עצמה.    

בכל מקרה, אם עברת להולנד, תתכונני לפגוש אותה. כי במציאות, באמת התנתקת – גם אם חלקית – מקבוצות ההשתייכות העיקריות שהיו לך; מאותם צינורות הזנה משמעותיים (כמו משפחה, חברים, מסגרת העבודה). אל תזלזלי בחוסר החמצן שתרגישי. בד בבד, יכול להיות שגם תהיי חשופה יותר, רגישה יותר, לאותם רגעים בהם הקור האירופאי חודר פנימה. לאותם רגעי מפגש עם חוסר אמפתיה, נוקשות, או “ישירות” הולנדית (שאינה מתחשבת ברגשותיו של האחר), שאולי יזכירו את מה שכבר קווית לשכוח:

“אני יודעת מה זה להיות אאוטסיידרית… חוסר ביטחון ליווה אותי מאז שהייתי ילדה…”

“ביני לבין עצמי הייתי מרגישה שלא רואים אותי, שאני שקופה…”

“אנשים מדברים לידך ואת לא יודעת אם מדברים איתך או עליך…”

“בגילי מאוד קשה להתחיל לבנות חברויות חדשות..”

קושי לחדור למעגל החברתי, חוסר אמון באחרים, תחושת ניכור, ורגישות רבה לאלמנטים של דחייה חברתית – היו כחוט שני שנרקם בין הסיפורים של הנשים.

“תסמונת האישה הנודדת”

ואולי כדאי שנקרא לזה בשם. “תסמונת האישה הנודדת” (TSS: Trailing Spouse Syndrome) הוא מונח עממי שגור בפי קהילות ‘אקספסטס’ ברחבי העולם. הוא מתייחס לאותם קשיים נפשיים ייחודיים עימם מתמודדות נשים שעברו לרילוקיישן בעקבות בני.ות זוגן. נגענו בכמה מהם בכתבה הקודמת (בעיקר סביב חוויה של אובדן הזהות). עכשיו נקשיב לאיך שזה נשמע בהולנד:  

“האדם הוורבלי, הכותב, זה שהיו באים אליו להתייעץ – לא היתה שום אופציה לחזור להיות הבן אדם הזה כאן”

“הפכתי למן עקרת בית נואשת שכזו… הייתי שנים מובטלת ברמה שאיבדתי את הביטחון העצמי שלי פה”

“אחרי ששמתי את הילד בגן נשארתי בבית עם עצמי ועם הדיכאון שלי”

הרבה מהנשים דיברו על השוק תרבותי שהן חוו בשנים הראשונות. גם את בטח תרגישי אותו כשתלכי לרופא בפעם הראשונה, או כשתרצי ללדת (“מה זה מקשיבים לי לבטן באפרכסת??”). אבל השוק הקשה יותר שתואר הוא דווקא אל מול הדיסוננס הצורם שנוצר בתוכך; הדיסוננס בין החוויה של: 

“אני כאשה עם קריירה ששואבת סיפוק מהעבודה” -> “אני כעקרת בית נואשת שלא מצליחה למצוא את עצמי”

“אני כאישה עם מערכות יחסים משמעותיות” -> “אני שמרגישה לבד, והעולם ההולנדי מרגיש זר ובלתי נגיש”;

 “אני כאישה שכל חייה הייתה עצמאית” -> “אני שהפכתי תלויה בבן זוגי”; 

“אני שבדרך כלל שאבתי הנאה מרגעים עם הילדים” -> “אני שרק רוצה לברוח מהבית”

ובתוך החלל הריק שנפער, נשים תיארו תהליך של התכנסות פנימה; יושבות בבית, מריצות את סיפור חייהן קדימה ואחורה, וקדימה שוב (“איפה אני ואיפה חיי”). מרגישות שהזמן עומד מלכת (“ואני רק מחכה שבעלי יחזור”). לפעמים כועסות על בן הזוג שלא מבין, ולרוב כועסות על עצמן; מסתכלות במראה ולא אוהבות את מה שהן רואות (“זה מה שהילדים שלי חושבים עלי? מה הפכתי להיות?” “למה אני לא עושה משהו עם עצמי? מה לא בסדר איתי?”). תקופות של דיכאון גם הן שכיחות – בעיקר סביב חודשי החורף או לאחר לידה.

“אבל אז קרתה התפנית..”

“ואז הגיעה תקופה אחרת..”

“מעברים”

זה לא קרה כמו באגדות (או כמו בסיפורים שאת קוראת בפייסבוק); אושר ותחושת סיפוק פנימית לא נחתו על אף אחת ביום בהיר אחד. אבל בדיעבד, אלו שנשארו פה מספיק זמן, הצליחו לשים את האצבע על נקודת המפנה בחוויה שלהן. על התהליך שבו השתנה אצלן משהו מבפנים. 

“התחלתי להתנדב בארגון… וכשדיברתי אנגלית אמרו לי תעברי להולנדית. כמה שקשה. נתנו לי ביטחון “את יכולה לטעות”. נתנו לי להרגיש ש”את שווה בדיוק כמונו”. התחלתי להבין איך החברה עובדת. כשאמרו לי שבי ותכתבי אימייל בהולנדית – זה מה שעזר לי. לא כשבן הזוג אמר לי, או המשפחה – אלא דווקא שאחד מהם אמר. כשזה זר אז את חושבת “אולי הם באמת רואים בי משהו אחר”. זה נתן לי כוח להאמין שאני יכולה”.

דונלד ויניקוט (Winnicott) רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי מפורסם, טבע את המונח “חפץ מעבר”: הכוונה לאותו אובייקט שילדים קטנים נקשרים אליו (כמו דובי, פיסת בד, או “שמיכי”). מה שהופך את החפץ הזה למיוחד כל כך, זה התכונות הקסומות שהילד מייחס לו: מצד אחד הוא מייצג את הילד (“אני”), אבל מצד שני הוא גם אובייקט נפרד (“לא אני”). הוא מרגיע את הילד ומנחם אותו כשהוא מרגיש לבד (הוא רך ונעים כמו אמא), ובכך עוזר לו לשהות פרקי זמן ארוכים יותר בלי הוריו. הוא למעשה מהווה גשר, תחנת מעבר בין מציאות “חיצונית” למציאות “פנימית”; בין חוויה של “לבד” לבין חוויה של “ביחד”.

תופעות מעבר ותהליכי מעבר מתרחשות גם בחיינו הבוגרים. למשל, בתהליך רכישת השפה ההולנדית;

אין ספק שאם תדברי הולנדית באופן שוטף יהיה לך קרש קפיצה למעגלי תעסוקה או ליצירת קשרים חברתיים. אבל לפעמים, מספיקות רק כמה מילים שיהיוו לך עוגן:

מספיק שאת שומעת רדיו, או שיחה בין אנשים – ואת מצליחה ללקט אפילו מילה או שתיים, ולהבין את הקונטקסט הכללי. אם זה קרה – דעי לך שכבר התחלת בתהליך המעבר. באותם רגעים, מבלי לשים לב, יצאת מעמדה של ‘התכנסות פנימה’ (“אני לא מבינה אתכם והעולם לא מבין אותי”), אל עבר חוויה של ביטחון, של התמצאות וחקירה פעילה של העולם (“הצלחתי להבין עשרה אחוז ממה שאמרתם”). אותם חיבורים קטנים שאת עושה – אל תזלזלי בהם. הם אלו שנלחמים בתחושת הבדידות. בסופו של יום, החיבור בינך לבין “ההולנדית” – מייצג גם את החיבור בינך לבין “הולנד”.

יד אחת חמה

ואם הזכרנו מעברים, נשים תיארו תהליך מרתק שעזר להן לצאת מתקופת ה’קיפאון’ – סביבה חדשה: 

“כשעברנו לבית חדש.. רק שם יצאתי מהדיכאון. פתאום יש שכנה שמזמינה אותי אליה בערב, וגם השכונה עצמה הייתה ממש נחמדה… הרגשתי שפתאום אני מצליחה באמת לאהוב משהו”

“עברנו לגור ליד החברים מהארץ. גם מבלי להיות בקשר קרוב, עצם זה שהם היו שם נתן לי נחמה. עצם זה שהם היו שם – הם היו העוגן. עוגן ישראלי, עוגן של פעם. ואז הרשתי לעצמי להיפתח להולנדית. רק כשהיה לי עוגן אמיתי – דמוי משפחה. יכולתי לשחרר משהו “

לא סתם יש אורות בחג המולד, בתקופה החשוכה של השנה. ולא סתם כשאת נלחמת מבפנים – הסביבה נצבעת באפור. הקשר בין מציאות פנימית וחיצונית הוא לב הסיפור שלנו. זה קרה בזמן הנכון עבורן, ומשהו קרה לנשים כשהן הגיעו לסביבה החדשה – משהו נפתח בתוכן. הן הצליחו סוף סוף להתחבר; להתחבר לבית, לרחוב, לשכנה אחת, למשפחה אחת, למסגרת אחת. הן הצליחו למצוא עוגן. למעשה, השינוי המשמעותי בחייהן של הנשים לא היה קשור לבניית עסק משגשג, או למציאת קריירה חלופית – השינוי התחיל דרך משהו אחר: דרך יצירת קשר. שייכות. דרך מגע של יד אחת חמה.          

ומאותו הרגע, הסיפורים התפצלו שוב. תזוזות קטנות קדימה, צעדים קטנים, תחביבים חדשים, התנדבויות, קריירות חדשות, כל אחת לדרכה. עם משפחתה. או לבד. הולכת שלמה יותר במסע שלה בהולנד. 

אז מה הטיפ שהיית נותנת למי שמתכננת מעבר להולנד?

“תהיי מוכנה. אל תיקני חתול בשק. צריך ללכת בעיניים פתוחות. זו הזדמנות אבל יש לה מחיר; כמו להביא ילדים. צריך להגיד את האמת. כשאומרים שיש גבהים ועמקים – אז באמת יש גבהים ועמקים. ובמובן הפרקטי עזר לי שמישהו ליווה אותי בתהליך”
(א, שנה ראשונה בהולנד).

“אני מזהירה שלא יהיה קל. תזכרו שזה לא ההולנדים שאתם פוגשים ברחוב בדרום אמריקה. הם נורא ראש בקיר, ממש לא ספונטניים. אבל איכות החיים פה והקלות שבה הם מדברים אנגלית, זה שאת יכולה לחיות פה באנגלית – הנוחות הזו היא לא קיימת במקומות אחרים באירופה”
(ע, 4 שנים בהולנד)

“תהיי מוכנה לעליות וירידות. אבל אם תדעי לכוון נכון גם המזג אוויר הקודר יתבהר לך בסוף. תתכונני מראש,  דברי עם אנשים, קחי ליווי, כשקשה לך אל תתביישי לחפש עזרה. מותר לך שיהיה לך קשה”.
(ק, 10 שנים בהולנד)

“תבואי עם תכנית חלופית. אם יש לך מקצוע ואת יודעת שלא תוכלי להשתמש בו – לפני שאת עוברת בואי תראי מה את יכולה לעשות. מה הכישורים שלך, ולהתחיל לראות איך את בונה את עצמך מחדש לפני המעבר. זה יחסוך את החלק הזה של לחפש את עצמך ולהרגיש אבודה. זה בעיני הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת”
(מ, 13 שנים בהולנד)

 “את בסדר ילדתי, את שייכת, והעולם כאן כדי להושיט לך יד”.

לכל הכתבות של לימור

מה לא נאמר עליה? שנת 2020 היתה שנה סוערת ומאתגרת מכל הבחינות. למרות הכל היו בה גם המון נקודות אור, ואלה הנבחרים של צוות דאצ’טאון:

הישג השנה – המשדרים החיים שלנו

במרץ פרצה הקורונה לחיינו וטרפה את הקלפים. כמו רבים אחרים גם אנחנו נאלצנו להתאים עצמנו ולסטות מהתוכנית המקורית.

את סדרת המשדרים שלנו התחלנו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, במשדר “זיכרון בסלון” בו סיפר שורד השואה אריה לוקי טימנס את סיפורו המרגש ולאחריו נערך דיון אינטימי בקבוצות קטנות. באירוע השתתפו משתתפים רבים מקהילות בהולנד וגם מקהילות נוספות באירופה וישראל. במשדר שולבו קטעים מוזיקלים בהשתתפות: גד לב – וירטואוז, רועי שבת וביתו הדר, להקת אוקינוס – עמי  לוי ויסמין קידר וקריסטינה סלמן.

ביום העצמאות ערכנו משדר חגיגי בהשתתפות שגריר ישראל בהולנד מר נאור גלאון, השף מושיק רוט, השחקן והבמאי יפתח אופיר, המוזיקאי טל שטראוס וילדי בית הספר קונצרטינו. קפצו לברך ציפי שביט, יובל המבולבל ורביטל לוינסון-יעקובס.

בקיץ קיימנו משדרים משדרים משותפים עם צוותא, בהם התארחו אורחים מתחומים שונים, ובראש השנה במשדר משותף ארחנו את פאולה רוזנברג והדר לוי.

במהלך החודשים  שודרו משדרי “קפה משפטי” שעליהם תוכלו לקרוא בשת”פ של השנה.

בחנוכה שידרנו משדר חגיגי ממעונו של שגריר ישראל מר נאור גלאון, ובו השתתפו דיוויד בייסמייר ממכבי הולנד, מדלון בינו מבית האבות ׳בית שלום׳, התזונאית גלית האן, וילדי להקת ג’וניור של בית הספר למוסיקה קונצרטינו.

הרעיון של הפקת שידורים חיים  לקהילה הישראלית בהולנד היה מאתגר אך יחד עם זאת גרם  להתמקצעות והתפתחות גדולה בצוות המגזין! אנו מקוות להמשיך במשדרים נוספים, גם כשהקורונה תעלם מחיינו.

לצפייה בכל המשדרים שלנו בערוץ היוטיוב של דאצ’טאון

משקיענית השנה – גלית האן

מי לא מכיר את גלית, אשפית המזון הבריא של דאצטאון? תזונאית, נטורופתית ומומחית למזון בריא, כותבת ספרים ומנחת סדנאות. 

גלית היא שחקנית קבוצתית, מוכנה להירתם לכל בקשה ולתרום מהידע הרב הנמצא ברשותה וההשקעה שלה ניכרת השנה בכל פינה. באתר, במגזין המודפס ובערוץ היוטיוב של דאצטאון.

מדריך תפוחי עץ ותפוחי אדמה, היסטוריה של קקאו ורעיונות מיוחדים לקופסת האוכל. הכל מהכל ומלא בכל טוב. תודה רבה לך על האנרגיות החיוביות שאת משרה על כולנו דרך המילים, המתכונים והתמונות. מקווים להמשיך לקרוא וליהנות מהיצירה שלך בעתיד, כי בריא וטעים מסתבר, מסתדרים גם מסתדרים. 

לקריאת כל הכתבות של גלית

מסירות השנה – עדכוני קורונה

דאצ׳טאון החל בדיווחי קורונה, בעברית, על פי החדשות ההולנדיות מיד עם פרוץ המגפה במרץ 2020. הדיווחים הפכו לאייטם מתעדכן מדי יום, באמצעותה של מנהלת הדיגיטל שלנו, ריקי נודלר. באדיקות ובמסירות הקוראים שלנו  מקבלים את כל העדכונים השוטפים בנושא באופן יומיומי, ונשארים בעניינים גם אם הם מתקשים עדיין לעקוב אחרי החדשות בהולנדית. עדכוני הקורונה הינם אבן דרך משמעותית בהנגשת ידיעות חדשותיותֿ בעברית, לישראלים בהולנד.

האייטם עדיין מתעדכן ומתפרסם וימשיך כך עד לסיומה של תקופת הקורונה (אמן, שיגיע בקרוב!). מלבד הכתבה המתעדכנת אנחנו גם מרחיבות בנושאים מסוימים כשעולה צורך. למשל, הכתבה האחרונה שעלתה עוסקת בעיכוב בפתיחת מבצע החיסונים בהולנד, ובסיבות (או תירוצים) של הממשלה לכך שהולנד היא המדינה האחרונה במערב אירופה שתתחיל לחסן את תושביה.

קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

תגלית השנה – לילך צדיק וייס

לילך היא עורכת דין ווטרינרית מומחית לבריאות הציבור. מתגוררת באמסטלפיין מיולי 2017 יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. לילך הצטרפה השנה לצוות הכותבים במחלקת החדשות של דאצ’טאון. מדי שבוע היא מביאה לציבור הקוראים את חדשות דאצ’ניוז, עיקרי חדשות השבוע בהולנד בשפה העברית.

לילך אוספת ובוחרת את הידיעות החדשותיות החשובות, הנוגעות לנו הישראלים והישראליות החיים בהולנד, מתמצתת, מתרגמת ומנגישה לכולנו מדי שבוע בהתמדה ובמקצועיות. 

כתיבתה קולחת, עניינית ומקצועית, אישיותה לבבית ונעימה. לילך מרגישה בפעילותה בדאצ’טאון, אפשרות לתת לטובת הקהילה מידע חדשותי חשוב בשפה העברית. אנו מודים לה מאד ומאחלים המשך כתיבה חדשותית איכותית לטובת קוראי דאצ’טאון.

לכל הכתבות של לילך

שת״פ השנה – קפה משפטי

בתחילת שנת הקורונה, דאצ׳טאון חבר לשיתוף פעולה עם משרד עורכי הדין Eisenmann & Ravestijn Advocaten אשר מפעיל גם דסק ישראלי בהולנד.

יחד קיימנו שידורים חיים בפייסבוק לקהילת הישראלים, כתבנו אייטמים אקטואליים שענו על סוגיות משפטיות רלוונטיות לקהל של ישראלים המתגוררים בהולנד.

הקמנו את פינת ״קפה המשפטי״ שמטרתה להנגיש מידע חיוני עבור הישראלים בהולנד, בעברית. במסגרת פינה זו, הקהל מקבל מידע רב ערך על סוגיות אקטואליות הנוגעות לחיינו מפי המשפטן רועי בנט.

בשלבי פיתוח לשנת 2021 אנו עובדים יחד על תכנית אקטואליה משפטית קבועה שתעלה בפרקי וידאו.

דאצ׳טאון מצפים להמשך פעילויות משותפות בעתיד!

לעמוד של הקפה המשפטי

פרגון השנה – מיקי מן

מיקי מן היא מעצבת , בעלת המותג fe בית לעיצוב ואמנות מודרנית, ומעבדת מחקר למתכת. היא זכתה בפרסים בינלאומיים , עיצוב שלה נמכר כחלק מקולקציית קפסולה של חברת העיצוב הבריטית made.com. בשנה האחרונה מיקי השתתפה בביאנלה הראשונה לאומנות ועיצוב של תל אביב, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, בו הציגה את חלקיקים – עבודת שטיח מתכת קירי ענק. היא לקחה חלק ב“צבע טרי 2020” – היריד לאמנות ולעיצוב, תל אביב, בו השיקה את  קולקציית הכדים החדשה שלה, שהיא תרגום פוסט-כנעני שנון לכלי-החרס הקדומים של העת העתיקה. בגרסתם המעודכנת, הם עשויים מתכת דקיקה בגווני אדמה, שעוצבה ולוטשה בקפידה. מיקי השתתפה גם בתערוכה הבינלאומית ״הגריד המולטי דיסיפלינארי״, שקיבל הדים בעולם המקצועי של תחום העיצוב.

מיקי הצטרפה לצוות הכותבים של דאצ’טאון בשנה האחרונה, וכתבותיה המעמיקות והצבעוניות זוכות לתגובות נלהבות. 

לקריאת כל הכתבות של מיקי

 הצלחת השנה – מאמאנט הולנד

לפני שנתיים פנו טל דינר וזוהר גילדוני למכבי הולנד, עם הרעיון לפתוח קבוצת כדורשת לנשים, במתכונת שמתקיימת בישראל – מאמאנט. מכבי הולנד הרימה את הכפפה וסייעה בהרמת הקבוצה הראשונה. כיום פועלים ארבעה מועדוני מכבי-מאמאנט שמקיימים מפגשים שבועיים ומשחקים בין-קבוצתיים. הקבוצה הראשונה שהוקמה ‘אמסטרמאם’ ובה חברות נשים שילדיהן בבתי ספר שונים (‘ראש פינה’, בתי ספר הולנדיים ובתי ספר בינלאומיים) הקבוצות הנוספות הן קבוצת אינטרנשיונל לאמהות שילדיהן בבתי ספר בינלאומיים, קבוצת ‘החיידר’ של בית הספר לחינוך חרדי וקבוצת ‘מיימונינט’ לאמהות שילדיהן לומדים ב’ראש פינה’, ‘מיימונידס’ ו’גן שמחה’. בימים אלה מתארגנת קבוצה נוספת באזור האג.

אנחנו מאחלים לבנות מכבי-מאמאנט הולנד להמשיך בפעילותן המבורכת ולהצליח בטורנירים בהן ישתתפו.

יצירתיות השנה – בית חב”ד אמסטרדם/אמסטלפיין, הרב עקיבא וטייבי קמיסר

השנה בית חב”ד אמסטרדם/אמסטלפיין בניהולם הצנוע, בשליחותם של הרב עקיבא וטייבי קמיסר, חוגג  10 שנות פעילות מבורכת, עשירה ומגוונת לטובת קהילת הישראלים.

במהלך השנים בית חב”ד גדל ויצר קשרים קרובים עם חברי הקהילה הישראלית בעיר ובפעילותם מעניקים תחושת בית חם ותמיד עם חיוך ורצון בטוב. החל מפעילות לצעירים כמו סאנדיי סקול, חוגים, שיעורים ואירועי בר ובת מצווה, פעילות למבוגרים ולכל המשפחה, אירועי חג ותפילות שבת בבית הכנסת. 

במהלך השנה האחרונה, עם הגעת הקורונה והמגבלות במפגשים חברתיים, טייבי ועקיבא יחד עם כל הצוות המשכו במרץ רב תוך מציאת דרכים חלופות ויצירתיות על מנת לשמר את הקשר עם חברי הקהילה. הרבה מהאירועים והפעילויות התקיימו באופן מקוון, וכמו כן נערכו אירועים חברתיים פיזיים, המותאמים למגבלות הקורונה. בחגי תשרי – הוסבה חניית בית מלון  בית כנסת תוך הקפדה על תחושה נעימה וחמה, התקיימו ביקורים בסוכה בקפסולות, בל”ג בעומר הודלקה מדורה ושודרה בוידאו, צולמו סרטונים בעלי מסר בהשתתפות כל בני משפחתם ועוד. בכל החגים הם הכינו  חבילות שי שחולקו במוקדים שונים בעיר או נשלח לבתי חברי הקהילה ויצרו קשר אישי עם חיוך במפתן הדלת וברכת שלום. 

פעילותם הותאמה ביצירתיות רבה לרוח התקופה והזמן, תוך שמירת המסורת וקשר עם חברי הקהילה, נתינת תחושת יחד בדרכים יצירתיות והכל באהבה, צניעות ועם רצון טוב. ישר כוח.

מערכת דאצ’טאון מורכבת מצוות משובח של חברות וחברים שביחד במקצועיות ובהתנדבות מלאה מאפשר לכל הדבר הזה לקרות. תודה לכולכם על המסירות הבלתי מתפשרת גם בשנה המורכבת הזו: גילי גוראל, מיכל מדר פורת, קריסטינה סלמן, שלום צוקרמן, מיטל בוים-למל וריקי נודלר. תודה מיוחדת למנהלת המגזין שפועלת ללא לאות, בנחישות ויצרתיות שמניעה את כל המערכת: לימור לוי. תודה לך על הכל, בלעדייך זה לא היה קורה!

תודה לכל הכותבים הותיקים והחדשים: נגה שרון, רותי שלו, לימור נבות, גיא שפק, יולי מלכא, פז ארבל, נופי ילוז, אפרת גומא, משה ברעם, גלית האן, מיקי מן, לילך צדיק, דני רשף, הילה ברקן, שרון פרץ-דוברובסקי, גילי ואן-אמן, רחלי לביא-דגן, סיון יששכר עבדת ודיקלה ביינר.

לסיום רצינו להזכיר שהמגזין השני במהדורה המודפסת של דאצ׳טאון, יצא לאור. המגזין שעוסק בחיבורים בין קהילות, בהולנד, וכתוב בעברית והולנדית, הופק בתמיכת מרור, במגזין כתבות מרתקות על הקהילה הישראלית והיהודית בהולנד והחיבורים בינהן.

מעונינים בעותק? כתבו לנו: dutchtownmagazine@gmail.com או שלחו צרו קשר

מה יש לומר, 2020 הייתה שנה עם פוטנציאל לא ממומש ותיפקוד גרוע. 

והקורונה, מה עוד אפשר לומר על הקורונה שעוד לא נאמר. כל דבר שייאמר ירגיש כמו קלישאה מיותרת ומכובסת. על איך כדאי להפוך את הלימון והלימונדה, על ההבדלים בין ישראל להולנד בטיפול במשבר, על איפה יותר טוב עכשיו, על היתרונות היחסיים של המצב. 

שיהיה כבר חיסון, שיפתחו כבר את השמיים, שנפגוש כבר את סבא וסבתא. די קורונה עופי כבר לכולם ממך נשבר. 

ובפיתחה של השנה האזרחית הלא סימטרית 2021, אני מדמיינת אותה כמושלמת. ובגלל שאני לא יודעת מה זה באמת אומר ׳שנה מושלמת׳, אסתפק גם בסתם שנה טובה. שנה סבירה, נורמלית. רגילה כזו. שנה רגילה, כן. שתהיה שנה רגילה! 

אולי יעניין אותך גם…

ביתי הוא מבצרי 
לדבר גלויות: נוער, מיניות והדרך ההולנדית 
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

את הפוסט הזה – האחרון לשנת 2020 והאחרון שלי בדאצ׳טאון לעת עתה, אני כותבת במעט חגיגיות של סגירת מעגל, למרות האפרוריות והקור שבחלון ובעולם.  לפני שנתיים וקצת בדיוק – בחנוכה 2018, כתבתי את הפוסט הראשון שלי כאן, ומאז, מים רבים זרמו באמסטל. 

בפוסט ההוא הופיעה סקירה חגיגית של אירועי חנוכה באמסטרדם, ביניהם הופעת חנוכה בבניין הקונצרט חבאו (Concertgebouw), מסיבות חנוכה בבית הספר היהודי ראש פינה, וגם המסע המשפחתי שלנו להכנת חנוכייה וסופגנייה. זה היה החנוכה הראשון שלנו בהולנד ועוד לא ידענו מאיפה משיגים אותן, את הסופגניה, את החנוכיה. היינו ממש טריים, עוד לא אפויים. בלילת סופגנייה כזו. 

 עברו שנתיים וקצת. איזה חנוכה זה היה הפעם, כמה מכונס ובלתי צפוף, ועם זאת – חם ומואר כל כך.  והנה אנחנו כבר קצת ותיקים פה, כבר שייכים לפלוגה ב׳, כבר הרבה אחרי הטירונות.

אפויים וטיפה יותר שמנמנים. מדברים קצת הולנדית, מכירים מקומות טובים לטייל, מתגעגעים – אבל אחרת, וגם – קורונה.

אנחנו עדיין מטבילים כלים בתעלה ליד הבית, אבל מאז – אף אחד לא נפל למים. דווקא זה היה מצחיק. איבדנו כלב ואימצנו אחד משלנו, חיפשנו ארונות קבורה באיקאה (אין באמת באיקאה ארונות קבורה), ומצאנו הרבה דברים שאנחנו אוהבים אצל ההולנדים.

היום בו נתקעה המעלית היה יום קשוח במיוחד, וכמה תקריות תרבות – מהן משעשעות מהן עצובות יותר,  ליוו ועדיין מלוות את חיינו כאן מדי יום ביומו. 

אני מודה לצוות דאצ׳טאון על הבמה שניתנה לי בשנתיים האחרונות – להכיר את הולנד ואת הישראלים ההולנדים המתגוררים בה, את נקודות המבט וצורות החיים השונות, וקודם כל – להכיר את עצמי.

אני מעודדת כל ישראלית וישראלי לכתוב כאן מדי פעם, ולספר לכולנו דרך דאצ׳טאון על הולנד שלכם, על ישראל שלכם, ועל מי שאתם – בין לבין.  כתבו, אני מבטיחה לקרוא. 

ולצוות דאצ׳טאון היקר, תודה על כל מה שאתן עושות כאן בהולנד, עבור כולנו. על היצירתיות, על החשיבה המעמיקה, על הביצוע המדויק, על הרצון להיטיב ולשפר. תודה שאתן כאן! 

אז שתהיה לנו שנה אזרחית בסדר, נורמלית, סבירה, רגילה, טובה, מצוינת. 

Happy New Year! 

יולי