Category: הבלוגיה

  • בין חצרות בהולנד ובירושלים

    אתם מכירים את זה שאתם שמים לב למכונית מסוימת בכביש ופתאום נראה שיש ממנה הרבה מבעבר? או שאתם מתעניינים בנושא מסויים ופתאום מופיעה אינפורמציה בנושא מכל מיני כיוונים לא צפויים?

    כך קרה לי בנושא מגורי החצרות. בכל פינה התגלו עוד ועוד פנינות אשר הרחיבו את עיני וליבי.  

    חצר ירושלמית

    לאחר פירסום הכתבה הקודמת, אצלנו בחצר – סוד הגן הקסוםהתחלתי לקרוא את הספר ״חבלים״ מאת חיים באר. בספר מציין באר כי סבתו בת השמונים התגוררה בירושלים בבית אונגרין: ״בשעות אחרי-הצהריים היתה סבתא מעמידה את כיסאה לפתח ביתה, לנוכח חצר האבן הארוכה והצרה, הכלואה בין שני הטורים של בתי האונגרין, וכל חברותיה, זקנות וקשות-יום מן ״הישוב הישן״, היו מגיחות מדירותיהן, אשה וכיסאה בידה, יושבות סביבה והיא היתה מספרת להן, כמספר השבט, את המשל של בן המלך שדימה יום אחד שהוא תרנגול….״ 

    קורונה בהולנד: כל העדכונים והמספרים
    הייטק בהולנד: המדבריך למהגרי ידע 
    “יהודים צריכים ללכת גאים עם כיפה באמסטרדם” – ראשת אמסטרדם במיפגש עם הקהילה היהודית

    מיד הלכתי ובדקתי מה הם אותם בתי אונגרין הנשמעים ממש כמו אותם hofjes עליהם כתבתי, וזה מה שמצאתי: בתי אוּנגָרִין פירושם “בתי הונגריה”, שכונה שנוסדה בשנת 1891 מחוץ לחומות והיוותה חלק מתנופת ההתפשטות הרחבה שאפיינה את העיר באותה העת כחלק ממגמת היציאה מהחומות שיועדה ליהודים עניים יוצאי הונגריה.

    זהו מתחם הבנוי בצורת משולש אשר שתי צלעותיו הם בנייני מגורים ארוכים בני ארבע קומות הבנויים לאורך כ-65 מטרים. הבסיס למשולש הוא בית מדרש המשמש כמקום של לימוד ובית כנסת. בתווך, בין צלעות המשולש – חצר גדולה ומרוצפת, רוחשת חיים, בה עוברים תושבי השכונה, ילדים משחקים, חבלי כביסה נמתחים לאורכה. פתחי הדירות בבניינים פונים אל החצר הפנימית וכך גם המעבר ביניהן נבנה עם מעקה הפונה לחצר.

    מסתבר שבתי האונגרין הם לא מקרה בודד ושגם אצלנו, בישראל יש hofjes. הצורה העיקרית שעל פיה נבנו השכונות היהודיות מחוץ לחומות ירושלים בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 היו שכונות חצר. שכונת חצר מתאפיינת גם היא בחצר פנימית, בדרך כלל מרובעת, אשר סביבה נבנו דירות ה”שכונה”. דירות אלה נבנו צמודות זו לזו לכדי מבנה אחד היקפי, ושערים, שמספרם משתנה בהתאם לגודל השכונה וצרכיה, מובילים פנימה אל החצר. באופן זה שימשו הדירות כחומה ויתרו את הצורך בבניית חומה נפרדת. אפשר שהריכוז סביב חצר משותפת נבע משיקול הלכתי והוא יצירת רשות אחת בה אפשר לטלטל בשבת מבית לבית. 

    שכונת חצר בנחלאות דוגמא לקיבוץ של חצרות (ויקיפדיה)

    כמו ב hof גם בחצר הפנימית המשותפת עמדו בדרך כלל המתקנים המשותפים ובהם בור המים, בית הכנסת, המקווה הציבורי והתנור השכונתי. מאחר שרוב השכונות מחוץ לחומה נבנו מכספי כולל משותף, אפשרה מתכונת זו לגבש את הקהילה סביב המתקנים המשותפים ולחסוך בהוצאות.

    אך שלא כמו ה hofjes הדיירים היו משפחות ולא נשים בודדות, מה שמראה שצורה כזו של מגורים מתאימה גם לאוכלוסיה מעורבת. כמו כן, הם נבנו מחוץ לחומות העיר, ותפקדו כרשויות בפני עצמן עם כל השירותים בתוך השכונה. 

    בכתבה הקודמת העלתי רעיון של קיבוץ חצרות, כרעיון שיוכל להוביל לשילוב בין אוכלוסיות שונות וליצירת קשרים שכנראה לא היו נוצרים בדרך אחרת.  והנה מתברר ששכונת נחלאות הירושלמית בנויה אף היא על בסיס אותו רעיון של קיבוץ חצרות. 

    נשאלת השאלה מאיפה נלקח הרעיון של חצרות אלו: ייתכן שצורת החאנים – מלונות הדרכים שנבנו על הדרכים הראשיות – השפיעה על הבחירה במתכונת שכונות החצר.

    אני תוהה אם המקור האמיתי של שכונות החצר בארץ לא בקהילות היהודים בארצות ערב שנהגו גם הם לגור בשכונות חצר. 

    דוגמאות נוספות לקונספט החצר בהולנד

    הודות לאפרת גומא (כותבת נוספת בדאצ’טאון) למדתי להכיר את centraal wonen ובעברית מגורים מרכזיים. אף הם צורת מגורים חלופית בה קבוצת דיירים בבתים שונים עושה שימוש במתקנים משותפים כמו חדר אוכל, חדר ישיבות, חדר כביסה, בית מלאכה וגינה. 

    כל אחד עוזר בהתאם ליכולתו ורצונו

    דוגמא מקסימה נוספת לשיכון אנשים עם אלצהיימר הוא הקונספט של vivium, הבונה שכונות אמיתיות עם רחובות, כיכרות, סמטאות, פארק ובתים. בכל בית מתגוררים יחדיו שישה עד שבעה קשישים עם צוות קבוע של מטפלים. הבתים מנהלים משק בית עצמאי לחלוטין שלא קשור לחיים בבית אבות מסורתי. חיים נורמליים כוללים גם פעילויות יומיומיות כמו בישול, קיפול הכביסה או יציאה החוצה ושליחויות, כל אחד עוזר בהתאם ליכולתו ורצונו.

    כמו בכל שכונה המכבדת את עצמה יש גם תיאטרון, מסעדה, בית קפה, חנויות, קפה אינטרנט, מכון שיער ויופי. בנוסף לצוות הקבוע ולמשפחה, יש גם צוות מתנדבים שדואגים להמתיק את חיי הבדידות של הקשישים בפעילויות קטנות אך משמעותיות כמו אפיית עוגה יחד או טיול בפארק. 

    לא מפתיע אותי לראות שגם שכונה זו בנויה בצורת חצר.

    מגורים מן הסוג שהצגתי הם מגורים שהייתי מאחלת לכל אחד מאיתנו בהגיענו לגיל השלישי. בית שדואג לנו במגבלותינו, אך גם מאפשר לנו לחיות חיים עצמיים מלאי משמעות. סביבה בטוחה, מוכרת ומובנת (דבר שמאוד חשוב בעיקר לאנשים דמנטים). 

    בנויה כמו Hogeweyk שכונת hof

    לכל הכתבות של נופי

    תמונה ראשית: שכונת חצר בבית דוד בירושלים (ויקיפדיה)

     

  • לא על התפוח אדמה לבדו יחיה האדם (ההולנדי)

    בקליפת אגוז: מהצ‘יפס המפורסמים ועד הסטאמפוט המסורתי, אין לתאר את המטבח ההולנדי בלי תפוחי האדמה. אילו סוגים ישנם בשוק, מה עושים עם כל אחד והאם תפו“א זה בריא ומזין או עדיף לוותר? על כל אלה בכתבת הבולבוסים שלפניכם, פלוס סקופ בריאותי מהפכני ומתכון אחד מעלף.

    AVG השילוש הקדוש בקולינריה ההולנדית.

    A – Aardapels תפוחי אדמה

    V – Vlees  בשר

    G – Groenten ירקות

    תשאלו את ההולנדים שסביבכם והם יגידו לכם שככה הם גדלו. זה הרכב מנת ארוחת הערב: תפוא, בשר וירק. אין אופציה אחרת. השעה שש בערב, שעת ארוחת הערב ההולנדית הנקראת גם שעת תפוחי האדמה. זה קדוש. אין ארוחת ערב בלי תפוחי אדמה. כמובן שהיום הדברים השתנו לחלוטין והמנעד הקולינרי בחברה ההולנדית התרחב והתגוון אבל מבחינה היסטורית, מסורתית, תפוחי האדמה הם אבן מפתח בתזונה ההולנדית. מדוע? 

    התשובה פשוטה. קל לגדל אותם בהולנד באדמה העשירה ובמזג האויר הקר. הם נשמרים (במרתף) לאורך כל החורף,משביעים מאד, ההכנה אינה מסובכת וניתן לגוון במנות. מה צריך יותר? למה להמשיך לחפש? פשוט תפודים כל ערב ונגמר הסיפור. תמצית היעילות והפרקטיות ההולנדית

    גילוי נאות, אינני מחסידות הז’אנר. אם זה היה תלוי אך ורק בי, כנראה שתפוא לא היו ממש חלק מהתפריט המשפחתי שלנו. לא שהם לא טעימים לי, הם פשוט כבדים, יותר מדי פחממתים ובכלל אף פעם לא נראו לי מזינים, סתם מנפחים. אבל, ואבל גדול, בן זוגי שיחיה לא מוותר! דם בולשוויקי בעורקיו ותפודים בחלומותיו. מאבקי איתנים של שנים בין חובבת החסה למעריץ הבולבוסים הולידו סטטוס קוו שלבסדר, אבל לא יותר מפעם, מקסימום פעמיים בשבוע‘. לאחרונה, אודה ולא אבוש, גיליתי יתרון תזונתי מדהים לפקעות האלה (בהמשך, בהמשך, לא אחסוך מכם) ושותפי לחיים פצח במצהלה, תרועות ניצחון (’מה אני אמרתי…‘) ודרישה חד משמעית להתנצלות פומבית על שנים של קיפוח ונידוי בולבוסי

    אז הנה, מעל מסך זה, אני מודה ומתוודה שזה כנראה לא כל כך גרוע לאכול תפודים, תלוי איך מכינים אותם כמובן, ולא לא תשמעו ממני מילה אחת טובה על ציפס מטוגן, אם היו לכם לרגע תהיות או תקוות בנושא.

    >> קורונה בהולנד: כל העדכונים, כולל עדכון הנתונים מהשבוע האחרון
    >> בידוד תלת קומתי 
    >> בקרוב על המסך: תוכנית אקטואליה משפטית בדאצ׳טאון 

    אומת תפוחי האדמה 

    הציור המפורסם של וינסנט ואן גוך משנת 1885 ’אוכלי תפוחי האדמה‘ ’de aardappeleters‘ הוא לא בדיוק פרסומת חיובית למאכל זה. בציור נראית משפחת איכרים יושבת סביב שולחן במרכז ביקתה עלובה. חושך ואפלוליות סביב ומנורה מפיצה אור קלוש. פלטת הצבעים הבוצית מעידה על עליבות ואומללות, פני הדמויות מעוותות משהו מעבודה ותנאי חיים קשים. הרבה שמחה אין שם. על השולחן קערה אחת, מאכל אחדתפוחי אדמה. אין פה חגיגה קולינרית גדולה, יש פשטות והסתפקות במועט. אוכלים מה שיש, העיקר למלא את הבטן

    קשר הולנדי ישראלי?באופן ייחודי בשתי השפות, עברית והולנדית שם הירק מורכב משתי מילים-תפוחים ואדמה

    על אף שנראה שתפוחי האדמה הם חלק בלתי נפרד מה״דיאטה״ ההולנדית מאז ומעולם, מעניין לגלות ששתיל תפוחי האדמה הראשון נשתל בגן הבוטני של אוניברסיטת ליידן במאה ה16 (הובא מפרו או צילה כנראה), אולם רק במאה ה-18 החלו לגדל אותם באופן נפוץ והם החליפו את השיפון שהיה עד אז המרכיב הפחממתי הבסיסי בתזונה. עד לכניסת תפוחי האדמה כיכבו שורשים אחרים, כמו פסטינאק, בתבשילי הקדירה המקומיים.

    איך נבחר את הסוג הנכון?

    תפוחי אדמה: יש בהולנד כמאתיים סוגים שונים

    כמו בתפוחי עץ, גם בתפוחי האדמה יש בהולנד כמאתיים (כן, כן!) סוגים שונים.

    שמתי פעמי לשוק המקומי לשוחח עם מפראו ואן דן בור מוכרת התפודים הותיקה. היא כבר בעסק הזה למעלה מעשרים שנים, ונראה שאין משהו שהיא לא יודעת על תפוחי אדמה. היא בוחרת בעצמה את הסוגים ואת המגדלים שהיא מוכרת בדוכן שלה. היא הסבירה לי שההבדל בין הסוגים השונים הוא במרקם לאחר הבישול ולפיכך לכל מאכל יש זן אחר שמתאים להכנתו. היא תמיד אמרה לי ‘תגידי לי מה המנה שאת מתכננת ואני אתאים לך את סוג התפוד שהכי מתאים’ ממש יועצת לענייני תפודים. חייבת לציין שלעולם לא התאכזבתי. 

    מספר טיפים שחשוב לדעת:

    ישן מול חדש: ישנם תפוחי אדמה חדשים, כלומר טריים שזה עתה נשלפו מהאדמה, בין יוני לספטמבר, תלוי בזן. הם יהיו מוצקים יותר, קליפתם חלקה ויכילו יותר נוזלים. יהיה מצוין בפירוש שאלו תפודים מקטיף טרי. בהולנדית nieuwe aardappels או nieuwe oogst. כל השאר מגיעים מבתי הקירור ונמכרים במהלך כל השנה. הם יהיו יבשים יותר ועמילניים. הקליפה לעיתים אינה חלקה והתפוד מרגיש יותר רך

    אורגני: לדעתי חשוב מאד לקנות תפוחי אדמה מגידול אורגני כיוון שזהו גידול מאד מרוסס

    נביטה: חשוב מאד לא לאכול תפוחי אדמה ירוקים שהתחילו תהליך של נביטה, הם מכילים רמות גבוהות של חומר רעיל הנקרא סולנין. זהו חומר המופק בירק כנגד מזיקים ותנאי לחות ואור מגבירים את ייצורו. לכן כדאי לאכסן במקום קריר, יבש וחשוך.

    טקסטורה– חלוקה נוספת הינה לטקסטורה של התפודים לאחר הבישול. המנעד נע בין מוצקים ובין מתפוררים.

    תפוחי אדמה הם פקעות (tubers) ולא שורשים כפי שנהוג לחשוב

    Vastkokers אלו המוצקים ששומרים על צורתם ואינם מתפרקים בבישול. מתאימים במיוחד לסלט תפוחי אדמה, צליה בתנור ואידוי. אפשר גם טיגון. זנים בולטים

    • Charlotte
    •  Ditta
    •  Krieltjes אלו תפוחי האדמה העגולים והקטנים, והם נפלאים לאפיה בתנור בשלמותם, על קליפתם
    • Nicola

    ietskruimig) Kruimige aardappelen) – אלו תפוחי אדמה קמחיים יותר שעדיין שומרים על צורתם בבישול, אבל יותר רכים ומתפוררים. מתאימים לאידוי, בישול, צלייה, תבשילים וטיגון. טיפ: אם תאדו אותם קודם ואז תכניסו לצליה בתנור עם מעט שמן זית, יתקבלו תפודים זהובים ופריכים מבחוץ עם תוכן נימוך מבפנים. זנים בולטים הם:  

    • Agria
    • Desiree
    • Bildstar/redstar
    • Gourmandine 
    • Operdoes על שם המקום היחיד שבו הם גדלים בצפון הולנד
    Afkokers מתפרקים ומאבדים את צורתם בבישול. מאד קמחיים ולכן מתאימים לפירה, סופלה, מרקים וכמובן לסטמפוט ההולנדי

    zeer kruimig) Afkokers) אלה ממש מתפרקים ומאבדים את צורתם בבישול. מאד קמחיים ולכן מתאימים לפירה, סופלה, מרקים וכמובן לסטמפוט ההולנדי המפורסם. זנים בולטים:

    • Frieslander – כמו שהשם מרמז הם גדלים בפריסלנד
    • Irene
    • Doré
    • Eigenheimer 
    • Zeeuwse – כשמם כן הם, מגיעים מזיילנד

     

     

    התגלית התזונתית של גלית

    תפוחי אדמה הם פקעות (tubers) ולא שורשים כפי שנהוג לחשוב, ממשפחת הסולניים. הפקעות גדלות מתחת לאדמה. לתפוחי האדמה יש תדמית מאד שלילית מבחינה תזונתית וזה בעיקר קשור כאמור לאופן ההכנה. אם אוכלים מוצרים מעובדים מתפוחי אדמה, מטגנים אותם בשמן מאיכות ירודה או מעמיסים עליהם כמויות חמאה וגבינה אז מובן שמדובר במזון מזיק ומשמין. אבל אם מבשלים תפוחי אדמה טריים אז הסיפור לגמרי שונה. 

    יש בהם תכולת פחמימות יחסית גבוהה ויחד עם זאת הם מכילים גם מינרלים כמו פוטסיום, מגנזיום, סידן, ברזל, מנגן, וזרחן. ויטמין B6, B3, B9 ו- C (שנהרס בבישול), מעט חלבון וכן חומרים נוגדי חימצון מסוג פלבונואידים, קרוטנואידים וחומצה פנולית המגינים עלינו מההשפעה השלילית של רדיקלים חופשיים. 

    והנה התגלית התזונתית שהבטחתי: resistant starch, מי שמע על זה? זהו סוג של עמילן שאינו מתפרק ומתעכל, כלומר אינו נשבר לסוכרים פשוטים (גלוקוז) שנספגים לדם (ומעלים את רמת הסוכר בדם), אלא ממשיך במערכת העיכול עד שמגיע למעי הגס ושם הוא מהווה מזון לחיידקי המעיים הפרוביוטים (החיידקים הטובים‘). וזה מאד מאד חשוב להאכיל את החברה האלו כי הם עובדים בשבילנו שעות נוספות: מסייעים בעיכול וספיגה של מזון צמחי, מהווים חזית חשובה במערכת החיסון, מגנים על דופן המעי מפני דלקות, מדכאים חיידקים פטוגנים גורמי מחלות ועודמה שמעניין הוא שעל מנת להעלות את כמות העמילן הזה בתפוא יש לבשלם ואז לתת להם לעמוד יום שלם. בזמן הזה נוצר עוד מהעמילן הזה. כלומר, לאכול תפוא מיום קודם היא הצורה הכי בריאה לצרוך אותם. מי חשב? אז כן. אם עושים זאת, אז חלק גדול מהעמילן בתפוא אינו נספג.

    המתכון הבא משתמש בדיוק בעיקרון הזה, לאכול תפודים מיום קודם. נבשל, ניתן להם לנוח יום ואז נצלה אותם בתנור. התוצאה טעימה ביותר. פריך וקריספי בקצוות, נימוח במרכז, מלא מלא טעם, קל ומקורי ולא פחות חשוב, מזין ומועיל

    Perfect Mr. Potato

    מסוג המתכונים שכמה שהם פשוטים ככה הם מבריקים. 

    חומרים:

    למתכון זה יש לבחור תפוחי אדמה גדולים, טריים ומוצקים, בעלי קליפה יפה וחלקה מסוג איצקראומיך (ietskruimig), כלומר רכים אך לא מתפוררים לגמרי בבישול. לחשב תפוד גדול לסועד או יותר אם הם קטנים.

    • מלח ופלפל שחור טחון טרי
    • עשבי תיבול כמו רוזמרין וטימין
    • שמן זית משובח

    לרוטב יוגורט:

    • 500 מליוגורט יווני סמיך, אפשר בהחלט יוגורט סויה, שקדים או קוקוס, בתנאי שיהיה מהסוג הסמיך והחמצמץ
    • 2-3 כפות שמן זית
    • מלח ופלפל שחור טחון טרי
    • 2 כפות מיץ לימון (או יותר לפי הטעם), מעט קליפת לימון מגוררת מוסיפה המון, לבחירתכם
    • שן שום כתושה
    • חופן נדיב של שמיר ועירית קצוצים
    • 1-2 בצלים ירוקים קצוצים דק

    אופן הכנה:

    • מקרצפים את התפודים היטב אך לא מקלפים, כמו בהרבה מקרים אחרים, רוב ערכי התזונה נמצאים בקליפה וקרוב לה כך שתמיד רצוי לאכול תפוחי אדמה לא מקולפים. מאדים בשלמותם בסיר אידוי עד שהם רכים לגמרי והקליפה מתחילה להסדק. מסירים מהאש ונותנים להםלנוחלמשך יממה (אין צורך להכניס למקרר)
    • למחרת, מניחים נייר אפיה על תבנית תנור גדולה
    • מחממים תנור לחום גבוה (200 מעלות). 
    • על גבי נייר האפיה מניחים את התפודים המאודים ובעזרת מרית רחבה או תחתית של סיר קטן (יש לשמן מעט שלא ידבק), מועכים כל תפוד לעובי של כסנטימטר וחצי. התפוד יאבד את צורתו ויתפוצץ‘, אל דאגה, זו הכוונה.
    • מזלפים שמן זית בנדיבות ומתבלים במלח ופלפל. מפזרים מעל עשבי תיבול ויאללה לתנור הלוהט.
    • בנתיים מערבבים את כל חומרי הרוטב. 
    • טיפ: זה הזמן להכין סלט גדול.
    • התפודים מוכנים כשקליפתם שחומה ומאד פריכה.
    • מגישים בליווי הרוטב ומקשיבים לאנחות העונג מצד הסועדים

     

    בניגוד למשפחת אוכלי תפוחי האדמה העצובה, נחגוג ונשמח עם ארוחת תפודים שהיא חגיגה

    שלכם,

    גלית 

    לכל הפוסטים של גלית

    Perfect Mr. Potato – מסוג המתכונים שכמה שהם פשוטים ככה הם מבריקים

     

  • בידוד תלת-קומתי*

    *אין בתיאור כמעט קליל זה, משום הקלת ראש בסבלם של כל אלה הנאבקים בקורונה והשלכותיה. 

    זה שבידוד זה לא נעים, זה אנדרסטייטמנט. בידוד במדינה זרה, זה בעצם בידוד על בידוד על בידוד, זה בידוד תלת-קומתי תרתי משמע. הקומה הראשונה היא בידוד מהמשפחה והחברים בארץ, מההגדרה העצמית שלך, מהאוכל של אמא ומהפקקים באיילון. זה גם בידוד מהזהות המקצועית במידה והשארת כזו ומעצמך הישנה, ההיא של פעם. הקומה השניה היא הבידוד מהסביבה החיצונית – מהרחוב ההולנדי שאם נודה על האמת, במרבית שעות היום הוא כבר די בודד ממילא. והקומה השלישית היא קומת הבידוד שלי מבני המשפחה הגרעינית, שהם בימים כתיקונם ובימי קורונה בפרט, כל עולמי.

    שמונה חודשים אחרי שכתבתי בפייסבוק שבא לי לביים חשד לקורונה ושישלחו אותי לבידוד בלי כביסה, בלי כלים ובלי ילדים, נבדקתי ויצאתי חיובית. אני רק רציתי קצת חופש, רק קצת לבד. לא רציתי להיות חולה באמת.  

    Be careful with what you wish for כתבו לי שם בתגובות.

    Be careful with what you wish for

    כנראה נדבקתי באימון ליגת הכדורשת שלנו ׳מאמאנט הולנד׳ ושש שחקניות מהקבוצה אובחנו כחיוביות, מצטרפות לעשרות אלפי הנדבקים בהולנד של אותו סוף שבוע באמצע אוקטובר. ׳קורונט הולנד׳.

    מיגון מלא

    כל השבת הילדים חיכו למילה ׳נגטיב׳ ולחיבוק, אבל השבת יצאה והמילה ׳פוזיטיף׳ נכנסה במקומה. החיבוק הלך והתרחק. נכנסנו לבידוד. שיירות יומיות עולות במדרגות ההולנדיות עם אספקת מזון וציורי החלמה, ואני יורדת אל השירותים כשהשטח נקי עם מסכה, כפפות וספריי אקונומיקה, מחטאת כל ידית וכפתור.

    הקורונה חסה עלינו. התסמינים שלי התגלו כקלים עד קלים מאוד. וכללו בעיקר כאבי ראש, כאבי שרירים וחולשה. לא חום ולא קשיי נשימה, לא אבדן טעם וריח. אובדן זיכרון וירידה קוגנטיבית ניכרת, כן, בהחלט. עוד לפני הקורונה. רציתי לשאול מה אומרים על זה ב- GGD (השירות העירוני לבריאות הציבור), אבל שכחתי.

    ל- GGD המלצות מעניינות עבור חולי קורונה ובני משפחותיהם. כך למשל, אין לבוא לרופא או לבית החולים אם אתה חולה. לפיכך יש לבוא אל הרופא רק אם אתה ממש בריא. ומי הולך לרופא כשהוא בריא?

    אבולוציית הבידוד קרתה גם לי. בהתחלה היה נחמד, אחר כך מניין הימים התערפל. היום הרביעי היה נראה כמו היום השני ושני היה נראה כמעט כמו חמישי רק יותר קר וחשוך.  כל יום חיכיתי בקוצר רוח שיביאו לי משהו לאכול והייתי בטוחה שהמון קורה שם בחוץ, בעוד שבעצם כלום לא קרה.

    שלחתי לבן זוגי כל מיני קישורים לתכניות ילדים, להרגיש שאני מועילה במשהו לחיים המתקיימים שתי קומות מתחתיי. מסתבר שממש לא היה לי מושג בזה, ׳את שולחת לי קישורים לתכניות לתינוקות׳ הוא ענה, וכבר הרבה זמן שאין לנו תינוקות.

    אחרי כמה ימים ירדתי למטה כשכולם ישנו ומצאתי שם כלב ענק. זה היה הגור שלנו, הוא ממש גדל.

    ׳אני מרגישה כמו אמא שלי כשהיא באה לבקר מהארץ,׳ תיארתי את החוויה. ׳אני גרה בקומה השלישית, מסתובבת בטרנינגים וכל היום מקפלת כביסה.׳

    ובינתיים בבית הספר של הילדים הכינו קיפודי קיסמים לכבוד הסתיו, למדו לקרוא, מצאו כינים ואיבדו מלא סוודרים ונעלי ספורט. כמה הקלה ונחת בידיעה שכל זה לא נגע לנו, בעיקר הכינים.

    קיפוד מקיסמים פתאום הגיע הסתיו

    שנים שלא היה לי כל כך הרבה זמן לעצמי. בחופשה – גם אם זו חופשה לבד, אין זמן פנוי כזה. עם ילדים אף פעם באמת אין זמן פנוי. זמן ממוסגר כזה, מוגדר, שבו אני *חייבת* לבודד את עצמי מכל העולם, *חייבת* ולא רק רוצה, כזה עוד לא היה לי.

    בערבוביה רוחנית-תרבותית קראתי רומנים באנגלית, למדתי הולנדית ובהיתי בעלים הנושרים. קראתי את כתביו העצומים של הרב זקס ז״ל וכל כך רציתי לצטט פסקה אחר פסקה את המילים הגדולות שלו, לצעוק לכל העולם מהקומה השלישית שלי: ׳תקשיבו לו! תקשיבו לאיש הזה!׳ הספרים שלו ליוו אותי בבידוד הזה והשבוע הוספתי את האותיות ׳ז״ל׳ לרשומה הזו. 

    והחיים המשיכו, אז קראתי גם ערכי ויקיפדיה על סטלין וקרל מרקס. ידעתם שלקרל מרקס היו שבעה ילדים, מהם ארבע בנות ולכולן קראו ג׳ני? גם לאשתו של קרל מרקס, קראו ג׳ני. נראה לי נורא מעייף.

    ראיתי את ׳אמילי בפריז׳ (האאוטפיטים ופריז היו יפים ומסקרנים אבל אמילי עצמה – פחות), ושמעתי שיעורים ביהדות, בשביל האיזון. 

    מחלוני בקומת הבידוד צפיתי על העץ שממול. כל יום נשרו ממנו עוד עלים, בסוף הבידוד הוא כבר עמד ערום לגמרי.

    שניות מאסון, מבט ממגדל הפיקוח

    החלון הזה סיפק לי שלל תצפיות מעניינות. ממש מול הבית שלנו שביל אופניים נפגש עם כביש למכוניות, ויוצא כך שנהגי המכוניות לא מודעים לרוכבי האופניים הבאים משמאלם ורוכבי האופניים לא מודעים לנהגי המכוניות המגיחים מימינם, עד הרגע שהם מאוד מאוד קרובים זה לזה. מהקומה השלישית ראיתי את אלה ואת אלה, כמו במגדל פיקוח. לעיתים זה הרגיש כמו ׳שניות מאסון׳ אבל מעולם ברוך ה׳ לא אירע שם אסון. רוכבי האופניים ונהגי הרכבים ידעו לבלום רגע לפני, בדיוק מושלם. היה לי הרבה זמן. היה לכם פעם כל כך הרבה זמן?

    אף אחד מהרשויות, ממשרד הבריאות, מה – GGD, ממשרד הביטחון לא הגיע, לא התקשר ולא התעניין לבדוק אם אנחנו באמת מקיימים את הבידוד. בוקר אחד נצפתה מתחת לחלון אישה לא מוכרת שעמדה שם כרבע שעה ואז נעלמה. נופפתי לה לשלום ליתר ביטחון.  אף אחד לא התקשר לוודא שאכן האנשים שבאתי איתם במגע נכנסו לבידוד. אף אחד לא הודיע שהבידוד נגמר ולא נבדקתי לוודא שאני אכן כבר לא חולה, כי פה –  לא צריך. קראנו את ההנחיות מכריכה לכריכה ומילאנו אחריהן באדיקות דתית. כשתקופת הבידוד הסתיימה יצאנו החוצה וזה הרגיש כמו נוח שיצא מהתיבה כי הכל היה רטוב נורא.

     היה קצת מוזר בימים הראשונים, לבוא בחברת אנשים. רועש שם בחוץ, כל כך הרבה המולה. מה לי ולה? והיה מרגש לחבק סוף סוף את בני ביתי. התגעגענו.

    הלבד הכפוי היה מטעין וממלא. לא שטפתי שום צלחת, לא קילחתי אף ילד. ומאוד הייתי רוצה לעזור, באמת. פשוט אסור לי, מה אפשר לעשות. האיש שלי יובל היה הגיבור האמיתי של כל האירוע הזה. מגיע לו בידוד! 

    לא היינו יכולים לעבור את כל זה בלי כל החברים שהם כמו המשפחה שלנו כאן. שהגיעו, בישלו, עשו קניות, הביאו ולקחו, שלחו, כתבו, התעניינו ודאגו. אנחנו אסירי תודה , שרק נזכה לגמול לכולם בשמחות ושלא תהיה לכם קורונה. גם לא של חורפנים.  

     אין מסקנה לפוסט הזה. רק הכרת הטוב ודיוק של הדברים החשובים באמת.

     הם לפעמים מתחדדים דווקא כשאנחנו… מבודדים. 

    רק בריאות. 

    לכל הפוסטים בבלוג של יולי 

  • קפסולה שקשה לבלוע – יומולדת דאצ׳י סטייל

    בעוד כמה ימים נחגוג לי יום הולדת.

    על אף ניסיונותיי הרבים להתכחש לו, יום הולדת 34 מחכה לי מעבר לפינה. 

    וזה באמת לא הוגן, שהרי את רוב השנה העברתי בבית או תחת הנחיות קורונה כאלה ואחרות. אני מוחה בתוקף ודורשת להיות שוב בת 33!

    בתחילת הסגר, כשנשארנו כולנו בבית, ילידי אמצע מרץ ואפריל היו נורא מסכנים. הם היו הראשונים “לחגוג” יום הולדת בתקופת הקורונה, עוד כשחשבנו שהיא עתידה להסתיים ממש בקרוב. בהתחלה ניסינו להמציא את הגלגל מחדש. למאיה, ביתי, ארגנתי “חפש את המטמון” ברחבי הבית עם המון מתנות קטנות ורמזים למציאתם. העיקר שלא תרגיש לבד. אפילו לחברתי הילה ארגנו “יומולדת קורונה” (קרדיט אדיר ליולי שחשבה על הרעיון והפיקה אותו). הגענו לפתח ביתה, אחת אחרי השניה, רקדנו לה היום יום הולדת ונסענו הביתה.

    בינתיים הקורונה עוד כאן ומסתמן שכולנו נחגוג לפחות יום הולדת ״קפסולה״ אחד. 

    כשחושבים על זה, נראה לי שההולנדים המציאו את הקפסולה כבר מזמן. קחו לדוגמא את ימי ההולדת ההולנדיים (האמיתיים, כן?). שמים וארץ מימי ההולדת שהכרתי בישראל. לי אישית עוד לא הזדמן לחזות במופע באופן אישי, מאחר וחבריי כאן הם ישראלים, אבל השמועה אומרת שהאירוע שונה לחלוטין. 

    כולנו מכירים את הנהוג בישראל. חוגגים בקבוצה גדולה, לפחות חצי יום אם לא יותר, אוכלים ארוחה מלאה או “מסתפקים” בשולחן עמוס של פירות, פיצוחים, סנדוויצ’ים ועוגות. כאן בהולנד כללי המשחק אחרים. 

    ההולנדים נוהגים להזמין את האורחים שלא בשעת הארוחות המסודרות (שכידוע הן 12 לצהרים ושש לערב). ישנו דגש רב על כך. ההזמנה שתתקבל תהיה תמיד לשעות מוגדרות. בדרך כלל בין 14:00-17:00. מפתיע, אה? כן, כן יש טווח שעות בדיוק כמו שעות פתיחה של סופר. כיאה להולנדים אף אחד גם לא יגיע לפני או ישאר אחרי. מאחר וכך, אין באמת צורך להגיש ארוחה. 

    לרוב הכיבוד יוגש על ידי המארח עצמו. הוא ישאל מה תרצה לשתות (תה/קפה/לפעמים בירה), ויציע פרוסת עוגת תפוחים או עוגת קצפת (בדרך כלל מ Hema). יתכן וגם תכובד בחתיכת בגט עם גבינה צהובה. לרב המשפחה המורחבת תגיע ותשאר יותר, אך האורחים יגיעו לשעה וילכו. אז אם לא קבעת מראש עם חבר בשעה מסוימת יש סיכוי שאפילו תפספס אותו ״במסיבה״. קפסולה כזאת קשה לישראלים לבלוע. 


    ימי הולדת בבית הספר כאן מוזרים לא פחות לישראלי המצוי שמגיע מתרבות ה”שופוני”. בשנים האחרונות בישראל הוחלפה לה עוגת יום ההולדת המוכרת (הלוא היא עוגת השוקולד עם סוכריות צבעוניות כמובן) בעוגות יום הולדת גבוהות, עשירות בקצפת צמחית, מזולפות לעילא ולעילא, ועם כמה שיותר אלמנטים. 

    המסיבות הכיתתיות כוללות כמובן את כל הכיתה והפעלה מושקעת. מה זה הפעלה? הפקה! לסגור מקום מיוחד, להזמין  מפעיל ומאפרת, לדאוג לאוכל (וכשאני אומרת אוכל אני מתכוונת לארוחה) לילדים, אוכל להורים אם מגיעים, תלבושות, הפתעות בסוף האירוע. ממש מיני חתונה. 

    בהולנד לעומת זאת, שומרים על אירוע מצומצם. בפועל הקיצוניות היא לצד השני. ימי ההולדת בעצם אינם מוגדרים כיתתים כמו בארץ. הם ימי הולדת לחברים וזהו. ובינינו, איזה ילד אנחנו מכירים שחבר של כל הילדים בכיתה? ולכן לא כל ילדי הכיתה מוזמנים. עם הגישה הזו קצת קשה לי להשלים מאחר ולתחושתי, לרוב יהיו אותם ילדים שלא מוזמנים. 

     

    אז איך זה עובד כאן? מזמינים 8-10 ילדים, כאשר בבית הספר שלנו גם נפתחת קבוצת וואטסאפ, בה הורי הילד מעדכנים מראש מה הוא מבקש כמתנה ושאר ההורים אוספים יחד כסף וקונים במשותף. האירוע לוקח כשעתיים (כשזמני ההגעה והסיום כמובן ידועים ומעודכנים מראש, כבר נשמע מוכר?) ובדרך כלל בתחום הקולינריה תוכלו למצוא צ׳יפס או פנקייק.

    כמו כל דבר בשתי התרבויות הכה שונות שלנו – הישראלית וההולנדית, אני בוחרת לי בפינצטה את מה שאני אוהבת פה ומה שאני אוהבת שם ומנסה לשלב. אז ליום ההולדת הכיתתי של מאיה (זוכרים שהיא לא חגגה בגלל הקורונה?) כן הכנתי עוגה מעוצבת לבקשתה, ואפילו הוספתי קישוטים אכילים. לא הזמנתי את כל הכיתה (כי קורונה ובבית אין מקום), אבל כן דאגתי להזמין את כל הבנות לפחות כדי לנסות שלא לבאס שום ילדה. למזלנו הכיתות בבית הספר שלנו קטנות יחסית, אז הצלחתי להכניס את כל הבנות אלינו הביתה. 

    אני דאגתי להפעלה (יומולדת שכולו הכנת מתוקים) אך גם עדכנתי מראש לגבי מתנה ״מומלצת״ וההורים התאגדו וקנו לה בית בובות ענק כמו שרצתה. זהו, יום ההולדת נגמר בתחנונים ליום הולדת נוסף, אז כנראה שעשיתי משהו מוצלח.

    ויום ההולדת שלי? ובכן, כנראה שנחגוג ממש בקטן, עם ניר והילדים ובהמשך גם חברה או שתיים, ואולי נסמן לנו בצד ביומן, לחגוג יחד ביום שאחרי.

    מה שבטוח, עוגה תהיה 😊

    אני משאירה אתכם דווקא עם בראוניז ולא עם עוגת יום הולדת, כי הם לא סתם בראוניז. הם פאדג’ים כאלה, לא אפויים עד הסוף בשביל מרקם לח שכזה בכל ביס, וכדי להפוך את הכל לעוד יותר מושחת וטעים – יש בהם שוקולד לבן. הרבה ממנו. נכון עוגיות ואן סטאפל? אז זה יותר טעים. בחיי. אה, ואפשר להכין את הכל בקערה אחת!

     

    בראוניז מפנקים בקערה אחת (לתבנית בגודל של 25*25)

    רכיבים:

    250 גרם שוקולד מריר
    250 גרם חמאה (ללא מלח)
    4 ביצים גדולות או 5 בינוניות
    250 סוכר (כוס+ 5 כפות)
    60 גרם קקאו (6 כפות)
    150 גרם קמח לבן
    ½ כפית מלח
    200 גרם שוקולד לבן

    הוראות הכנה:

    • מחממים את התנור ל180 מעלות.
    • בקערה המתאימה למיקרוגל ממיסים את השוקולד עם החמאה.
    • מוסיפים את הסוכר והמלח ומערבבים לאיחוד התערובת.
    • מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים.
    • מוסיפים את הקקאו והקמח ומערבבים רק עד לאיחוד התערובת.
    • מוסיפים את השוקולד הלבן ומערבבים קלות
    • יוצקים לתבנית אפייה משומנת ומכניסים לתנור לכעשרים דקות*. 
    מבחן הסכין, ככה הסכין צריכה להיראות כשנכניס אותה לתוך הבראוניז

    *חשוב לזכור. לכל תנור זמן אפייה שונה ולכן יש להוציא את הבראוניז כשהשוליים נאפו והתייצבו אך המרכז עדיין רך יחסית. אם נכניס סכין הוא יצא עם פירורים לחים ולא יבש.

    מצננים לחלוטין לפני החיתוך. 

    למי שלא אוהב שוקולד לבן (למה??? איך אתם לא אוהבים שוקולד לבן????) ניתן להחליף בכל סוג של אגוזים שתרצו.

    לכל הפוסטים בבלוג של נגה 

     

  • אצלנו בחצר – סוד הגן הקסום

    לאחרונה השתתפתי באירוע ונקלעתי לשיחה מעניינת על מגורים קהילתיים לבני 50+. הנושא מאוד קרוב לליבי, שכן הורי חיים כבר מספר שנים בדיור מוגן. לאימי יש אלצהיימר מתקדם ואבי מתדרדר לכיוון בצעדי ענק.

    שנים לפני שעברו לשם שקלה אימי את אפשרות המעבר, אך אבי סירב בכל תוקף. מה שעצר בעדם אז, מלבד השיקול הכלכלי המובן מאליו, היתה ההכחשה  שהם הגיעו לגיל המצריך מעבר שכזה. בשלב שבו לא היתה לאבי ברירה אחרת ובהחלטה של רגע הוא הסכים למעבר, אבל מיד לאחר מכן התחרט. אימי לעומת זאת, כל השנים הללו לא מבינה היכן היא נמצאת ומבקשת לחזור הביתה. מידי יום אני מלאת הודיה על הטיפול המסור שאחותי והמטפלת הפיליפינית מעניקות להם, תחת המעטפת של אותו דיור מוגן בו הם מתגוררים.

    אחרי השיחה העניין המשיך להעסיק אותי. בזמנים עברו ילדים היו משכנים את הוריהם בביתם ומטפלים בהם עד יומם האחרון. גם הסבים והסבתות שלי סיימו את חייהם בצורה כזו בבתי דודיי ודודותיי ובתמורה, הם טיפלו ודאגו לנכדים.

    הוריי כנראה ציפו לכך ומאוד התאכזבו מן המציאות השונה. למרבה הצער, זה המצב ברוב המשפחות, שכן בימינו, הן גודל הבתים והן אורח החיים שלנו אינם מאפשרים זאת. לעיתים הילדים גרים רחוק, אפילו בארץ אחרת – כמונו בהולנד.

    השאלה שחזרה ועלתה בי, היא איך בעצם אנשים רוצים לחיות בזקנתם? 

    אני חושבת שאם להוריי היה פתרון דיור שאינו מיועד אך ורק לזקנים, אלא כזה שאליו יכלו לעבור עוד בבריאות טובה ודעה צלולה, אזי הם היו מפתחים קשרים חברתיים עם שכניהם ואולי לא היו מגיעים למצב שבו הם נמצאים היום. המחשבות לא הניחו לי והתחלתי להתעמק בקריאה. ניסיתי לפרק את מורכבות הנושא למספר מושגים, כמו בדידות, תחושה של בית, קהילה, שיתוף, תרומה, ייעוד, הרגשת בטחון ושיגרה. כל זאת  בכדי להבין מה באמת ייגרום לאדם לבחור מקום מגורים שיתאים לו בזקנתו.

    אולי יעניין אותך לקרוא גם:

    בדידות, בית ושייכות

    בדידות יכולה להיות חברתית ו/או רגשית. אנשים מזדקנים לעיתים קרובות בבדידות, נשים רבות מתאלמנות וחיות לבד זמן רב וגם בזוגיות יש לעיתים הרגשה של בדידות, כשהילדים יוצאים מהבית או לאחר היציאה לפנסיה. 

    מי כמונו יודע שמעבר לסביבה חדשה שאינה מוכרת, שינוי השגרה, ריחוק מן משפחה והחברים יכול להיות מאתגר. ככל שמתבגרים, יותר ויותר קשה לנו להסתגל למצבים חדשים. אני יכולה לתאר לעצמי שלהוריי המעבר לבית מוגן היה קשה באותה מידה (ואולי אפילו יותר), כמו שלי היה קשה להסתגל למעבר להולנד. 

    מה הוא בית? מצאתי כי ניתן לחלק את המושג ״תחושת בית״ לשלושה היבטים:  פיזי, חברתי, וסוביקטיבי.  

    הפיזי – הצורך במקלט, הגנה ובטחון כדי שנרגיש בבית. מקומות מוכרים כמו כיכר שכונתית או ספסל בפארק יכולים ליצור חיבור לתחושת בית. 

    לפעמים חיבוק יכול לשבור לרגע את הבדידות – כמה עצוב כשאנחנו רחוקים זה לא מתאפשר.

    החברתי – קהילה שאנשיה דואגים אחד לשני. היכולת להזדהות עם אחרים ולהרגיש חלק מקבוצה (ביתיות). 

    הסובייקטיבי – שינוי והסתגלות למצב חדש מהווים קושי גדול יותר בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי. רבים מאיתנו מפתחים לאורך השנים שגרת חיים המותאמת לצרכים האישיים, המשפחתיים והחברתיים שלנו. אולם, בהגיענו לגיל השלישי תחושת הביטחון והשגרה הנלוות לה, מקבלות מקום משמעותי יותר. כשאנחנו מעבירים את ההורים שלנו מביתם למעונם החדש, הם מאבדים את תחושת השליטה המוכרת להם ולכן מרגישים כל כך תלושים.

    אז מה הפתרון? 

    מצאתי שהפתרון האידיאלי הוא מגורים עם הרכב מעורב של דיירים – משפחות ורווקים, צעירים וקשישים – שבהם אנשים יכולים לשמור על עצמאותם ופרטיותם תוך שהם מרגישים בטוחים ונותרים חלק מקהילה. מקום מגורים שבו מפתחים שיגרות משותפות ואישיות לאורך שנים והופכים למעין משפחה שלעת זקנה תומכת האחד באחר. 

    בעודי תוהה והופכת בחיפוש פתרון דיור שלא רק מציע עבור התושבים עוד מתחם דירות מסורתי או שורת בתים צמודי קרקע, אלא גם מקדם לכידות חברתית בסביבתו, עלה בדעתי רעיון ה- hofjes ההולנדים. התחלתי לקרוא ולחקור עליהם כדי לשאוב השראה מהטיפולוגיה הזו, בשאיפה לתרגם אותה לזמננו ומטרותינו. אני מבקשת לחלוק איתכם כאן כמה מהדברים שלמדתי.

    אואזיס נסתר – hofjes

    hof פירוש מילולי: גן או חצר. זהו אוסף של בתים ציוריים, נעימים, המקובצים סביב חצר משותפת, כיום בדרך כלל גן נוי. בחצר ניתן היה למצוא את המשאבה המשותפת, בור המים ושירותים משותפים נוספים, אשר תפקדו כמקום המפגש המרכזי. מכיוון שהחצר סגורה מהעולם החיצון על ידי חומה או גדר (המכילה שער), היא זוכה לפרטיות האופיינית לה, זאת למרות הקרבה למרכז העיר.

    ה- hofjes ההולנדיים קיימים עוד מימי הביניים. הם נועדו בעיקר לנשים לא נשואות או אלמנות, עם מעט כסף, שהורשו לבלות שם את זקנתן בתקופה ללא הטבות סוציאליות. הנשים קיבלו דיור חינם, דמי כיס חודשיים וחומרי בעירה עבור חימום ובישול. לעיתים נדרש מחיר קנייה, שבדרך כלל שולם על ידי מעסיק לשעבר, מעין פנסיה של ימינו. 

    Haarlemse hofje de Bakenesserkamer  החצר נבנתה בשנת 1395 על פי הוראות צוואה של הסוחר דירק ואן בקנס. אלמנתו ושני בניה הקימו את החצר.

    דיירי ה hofjes פיתחו לאורך השנים שיגרות משותפות, כמו לגימת יין יחד בגן המרכזי בשעות אחר הצהריים שטופות השמש, חגיגת ימי הולדת, ארוחות משותפות וכיוצא בזה. ארגון hofjes מבוסס על סוג של קולקטיביות ושיתוף, קיבוץ מיניאטורי, אם תרצו.

    ישנם כ- 144 hofjes בהולנד, רובם נמצאים ממש מתחת לאף שלנו, אך אם לא נדע על מיקומם נחלוף על פניהם מבלי לשים לב. אם יצא לכם להכנס פעם דרך שער של hof, אתם ודאי מכירים את ההרגשה של מעבר חד מרחוב סואן לאואזיס של שקט ורוגע. אם לא יצא לכם לבקר, כדאי לכם מאוד לחפש אחד קרוב לביתכם.

    רוב ה hofjes נמצאים ממש מתחת לאף שלנו, אך אם לא נדע על מיקומם נחלוף על פניהם מבלי לשים לב.

    רוב ה hofjes נמצאים ממש מתחת לאף שלנו, אך אם לא נדע על מיקומם נחלוף על פניהם מבלי לשים לב.

    ה-hofjes הוקמו על ידי 2 גורמים עיקריים:

    1) קרנות פרטיות: hofjes אלו הוקמו בזכות תרומות של אנשים פרטיים אמידים, אשר רצו לתרום לאחר מותם, לצדקה. תרומות אלו היו נפוצות במיוחד במאות ה -17 וה -18. הקמת hof העניקה למשפחת התורם מעמד רם ושמם נקשר לעיתים קרובות ל hof עצמו. לבנה בקיר החזית עם הקדשה, הדגישה בבירור את נדיבותו של התורם וכך שם המשפחה המשיך להתקיים שם בשנים הבאות. בראש הנהלת הhof עמדו יורשיו של הנדיב המנוח, אשר דאגו לביצוע רצון המייסד. 

    דוגמא ל hofje של קרן פרטית

    2) מוסדות הכנסייה: hofjes שנוצרו על ידי ארגוני צדקה כנסייתיים. 

    Hofjes שהוקמו על ידי אחוות רוח הקודש de Heilige Geest Broederschappen יוצאים דופן בכך שנועדו לקשישים משני המינים. אחד ה- hofjes הכי עתיקים ונחשב לאחד היפים, נוסד בשנת 1616, ממוקם ב- Paviljoensgracht 125 בהאג וכולל גם בית חולים. 

    האם נוכל לגלות את סוד ה-hofjes ולתרגם אותו לזמננו?

    אני רואה את השילוב של פתיחות והתבודדות, של פרטיות וקהילה כנוסחה אטרקטיבית לא רק לקשישים, אלא גם לזוגות ולרווקים צעירים בהרבה.

    מגורים משותפים ב hof יכולים להציע פתרון למניעת בדידות (במיוחד בידוד חברתי) והזדמנות להזדהות עם קבוצת אנשים וסביבה מסוימת.

    מה שהופך את ה- hofjes למושכים בעיני, זו האדריכלות המיוחדת של מתחם, כישות סגורה המכילה שער המפריד בין ה- hof לעולם החיצון, הגנים הפנימיים הפנטסטיים, מקום מפגש מרכזי, החיים בחברותא ולעיתים קרובות גם המיקום במרכז העיר הגדולה עם שירותים שימושיים רבים מעבר לפינה. 

    במיוחד מדברת אליי הקטגוריה הראשונה של hofjes שכן לדעתי, לחילוניים ביננו יש צורך בפתרון שיעניק לנו זהות וחיבור. גם הרעיון שהמגורים הללו יהיו נגישים לכל שכבות האוכלוסייה ולאו דווקא לבעלי הממון מאוד מושך בעיניי. אני הייתי מפתחת את זה לקיבוץ של hofjes כאשר כל hof מאכלס תושבים בעלי עניין משותפים כמו hof מוזיקאים או hof מיינדפולנס וכדומה. כאשר לאנשים יש מכנה משותף או אידיאולוגיה משותפת קל להם יותר להתחבר. הייתי מצרפת לקיבוץ ה- hofjes גם סוג של מרפאה כדי שיהיה מענה מיידי למבוגרים שצריכים מעקב קרוב אחר בריאותם. בכל בית יש צורך בחדר לינה לאורחים – בגיל צעיר יותר יכול חדר זה לשמש את הנכדים שרוצים לבלות לילה אצל סביהם ובשלב מאוחר יותר ישמש את המטפל/ת. מצב כזה יאפשר גם לאנשים דמנטים או נכים להמשיך להתגורר בסביבתם המוכרת. נראה לי מובן שאלו צריכים להיות בתים צמודי קרקע ללא מדרגות פנימיות כדי שיתאימו למוגבלות פיזית (שלא לדבר על המדרגות ההולנדיות האופייניות שהן סכנת נפשות לכל גיל :-)). עם זאת, במצב הצפיפות של הערים הגדולות, יתכן ויהיה ריאלי יותר להקים מקבץ של בתי דירות עם מעלית.

    התחושה האישית של בית היא בדרכים בהן אדם מייצר לעצמו את המרחב הפרטי בעזרת רהיטים וחפצים אישיים כמו תמונות, אלבומים ומזכרות שנאספו עם השנים.

    החפצים שנוכחותם מאותתת – פה זה הבית, בית, שיש בו עבר, הווה ועתיד.

    אך גם ביצירת שגרה של טקסים ידועים ומסורות משותפות המייצגות את אותה תחושה – אוכלים באופן קבוע יחד, חוגגים חגים יחד או מארגנים חופשה מדי שנה. גם פעילויות יומיומיות יותר, כמו שתיית כוס יין בחצר – תורמות לכך.

    ההצלחה של פרויקט כזה לדעתי היא לא רק במראה היפה (שחשיבותו ברורה), אלא בעיקר בהיבט החברתי, באינספור סיפורים אנושיים ואישיים המתאחדים במתחם אחד. תחושת בית סובייקטיבית של אנשים רבים, כל אחד חלק בפאזל, וביחד מרכיבים תמונה שלמה. מקום המעניק ליושביו ביטחון, הרגשת שייכות ותרומה. 

    מאמר זה נוגע על קצה המזלג בנושא מורכב ובעל היבטים רבים, אשר הינו תלוי תרבות, היסטוריה ומאפיינים אישיותיים. גם המילה בית מעוררת אסוציאציות רבות מעבר למה שנכתב כאן – מה זה בית בשבילך? 

    לכל הפוסטים בבלוג של נופי

    תמונה ראשית: Henri Berssenbrugge straat en landleven 1900-1930 ill Rotterdam straatacrobaten hofje Linker Rottekade 1910 b
  • הירקן, הברק והתפוח ההולנדי

    בקליפת אגוז: הולנד היא ללא ספק מדינת התפוחים. אפשר לאמר שהתפוח הוא הפרי הלאומי. כמה סוגי תפוחים יש כאן באמת, מי צריך כל כך הרבה זנים ומה עושים איתם?  הסיפור על התפוח ההולנדי הוא גם הסיפור של החקלאות המודרנית, הרגלי הצריכה המודרנים ושינויים קולינרים. וכמובן איך אפשר בלי לקנח בעוגת התפוחים המפורסמת שבגינה עולים לרגל לאמסטרדם, הפעם בגירסה שונה ולא פחות מפנקת.

    כל המרבה הרי זה משובח

    אין ספק שאחת ההפתעות הגדולות במחלקת הפירות בכל סופרמרקט או שוק בהולנד, הוא מבחר סוגי התפוחים העצוםלא שניים או שלושה סוגים (אדום לאכילה, ירוק חמוץ לבישול) כמו בארץ. כאן הם באים במנעד רחב של צבעים, גדלים, טקסטורות וטעמים. ליד כל זן ישנו תיאור שלא היה מבייש תגית של בקבוק יין; איזון עדין בין חמיצות למתיקות, טעם פירותי (זה פרי לא?), עסיסיות, מוצקות, איזור גידול ושימושים מומלצים

    לא פעם עמדתי אל מול אגף התפוחים מגרדת את פדחתי ותוהה איזה תפוחים לעזאזל לקנות לעוגה, לקרמבל או לליפתן. עכשיו עכשיו זו העונה. בחודשים ספטמבר ואוקטובר נקטפים התפוחים שהבשילו והאדימו כל הקיץ. חלקם הגדול נשלח למחסני קירור וימכר כל השנה וחלקם מגיעים עכשיו לשווקים והם בשיא הטריות, העסיסיות והטעם

    אולי יעניין אותך גם:

    עוד מתכון עם תפוחים: אפל פלפ
    וגם מתכון לקראמבל תפוחים בגרסה בריאה
    אוקטובר בהולנד: פסטיבלים, פנטזיה, קוקטיילים וסרטים

    היסטוריה על קצה המזלג

    החלטתי פעם אחת ולתמיד לעשות קצת סדר בעולם התפוחים ההולנדים, ושמתי פעמי אל חנות הטבע המקומית לבדוק מה מצב התפוח. במחלקת הפירות והירקות תפסתי לשיחה את יוסט הירקן הידען ושאלתי אותו: “תגיד, כמה סוגי תפוחים יש פה בהולנד?”, נראה שיוסט חיכה כל חייו שמישהו ישאל אותו את השאלה הזו. בחיוך הוא הניח את ארגז התפוחים שבידיו, עיניו הזדגגו בהבעה נוסטלגית, הוא נאנח קלות וענה לי: “מאות, מאות זנים“. מה? עניתי. חשבתי שלא הבנתי טוב. הוא אמר לי: “כן, מה שאת שומעת“.

    יוסט גדל בין עצי תפוח במטעים המפורסמים של לימבורג. פעם, הוא תיאר, עצי התפוח היו גבוהים מאד והיה צריך לגדל אותם במרחק רב אחד מהשני. כל הקטיף נעשה באופן ידני ולא ממוכן, עם סולמות ענקיים. כמובן שאז כח העבודה היה זול יותר. העצים הענקיים האלו היו רגישים יותר למחלות ומזיקים והיה צריך הרבה ידע ומיומנות לטפל בהם, לגזום בצורה מיוחדת וכאמור לרווח. כל זה הניב תשואה נמוכה יחסית לכל חלקת אדמה. בנוסף לכך, בגלל אמצעי תחבורה מוגבלים (טרום העידן המודרני) כל חווה וכל חקלאי היו משווקים את התוצרת שלהם באופן מקומי לחלוטין. אנשי חרונינגן לא היו זוכים לטעום תפוחים מלימבורג או אוטרכט. כך התפתחו מאות של זנים מקומיים, על ידי הכלאה וטיפוח של כל חקלאי כראות עיניו וכישרונו האגרונומי

    מאז שנות השישים והשבעים, עם תיעוש החקלאות, העלמות משקים קטנים לטובת מגהחוות, עלייה בעלות כח אדם והופעת רשתות השיווק הגדולות, השתנתה התמונה מקצה לקצה. זנים חדשים טופחו, העצים הגבוהים והרגישים פינו מקום לעצים נמוכים שאפשר לשתול בצפיפות, לקטוף בקלות ויעילות, חסינים למחלות (עם הרבה ריסוסים לצערנו), ונושאים הרבה יותר פרי על ענפיהם, כך שכמות הפרי לכל שטח אדמה הוכפלה ושולשה. טעם הציבור גם הוא השתנה, רוצים יותר מתוק, יותר עסיסי, יותר גדול. רשתות השיווק רוצות חיי מדף ארוכים, תפוחים גדולים ויפים ללא פגמים ובגודל אחיד

    כך נעלמו להם זנים עתיקים ומיוחדים של תפוחים, וכיום ישנםרקכ- 10-15 זנים פופולרים בשוק. קיים גם יבוא של תפוחים מארצות רחוקות כמו ארגנטינה וניו זילנד שם העונות הפוכות, אבל אני אתרכז כאן בזנים מקומיים, ישנים וחדשים.

    המדריך לתפוחן המתחיל 

    החלוקה הגסה היא לתפוחים לאכילה (hand appel) ותפוחים לבישול כמו רסק תפוחים (appel moes) ותבשיל פירה תפוחי אדמה ותפוחים העונה לשם הדרמטיברק לוהט’ (hete bliksem, תודו שזה השילוב ההולנדי האולטימטיבי השם אגב מגיע מהעובדה שבזכות התפוחים ואחוז הנוזלים בהם הפירה שומר על טמפרטורה גבוהה לאורך יותר זמן), ומגוון מאפים כמו אפל פלאפ (appelflap), אם תרצו בשמו הישראלי ״בורקס במילוי תפוחים, קינמון וצימוקים״ וכמובן עוגות תפוחים. טווח הטעמים רחב מחמוץ למתוק וכל מה שביניהם

    המלצה לפני שמתחילים:

    אין ספק שתפוח הוא פרי מלכותי, אהוב על כולם ובעל אינספור אפשרויות לאכילה ושילוב במתכונים שונים. נסו כל פעם לקנות זן אחר. תטעמו טרי או שלבו במנה. תפוח חמצמץ משולב בסלט ירוק טרי או פשוט תפוחים חצויים ומנוקים מגרעינים אפויים עם קינמון בכלי סגור בתנור כבסיס מדהים לקינוח או אפילו ארוחת בוקר סתווית חמה, בשילוב יוגורט וגרנולה

    הנה הוא לפניכם,המדריך הלגמרי לא מלא, לזני התפוחים ההולנדים הנפוצים ביותר:

    Elstar אלסטר הוא אולי התפוח הכי פופולרי פה. הכלאה מוצלחת של גולדן דלישס ואינגריד מארי הוא שילוב מושלם של חמיצות ומתיקות, לרב מאד עסיסי (סימן לטריות), מלא מיץ ובעל מרקם מוצק. הוא נפלא לאכילה אבל אני מאד אוהבת להשתמש בו גם לאפיה כי הוא מלא טעם, שומר על צורתו ולא מתפרק לגמרי באפיה.
    Topaz טופז קיבל אצלי בבית מקום ראשון במבחני הטעימה. הוא תפוח מושלם לאכילה. מקור הזן הזה בצכיה. הוא מתאים מאד לגידול אורגני, ארומתי באופן יוצא דופן, בעל טעם חמצמץ מתוק ומרקם מושלם.
    Santana סנטנה הוא זן חדש יחסית, הכלאה בין האלסטר ופריסילה (Priscilla), מתאים מאד לגידול אורגני, טעם חמצמץ ארומתי. תפוח מאד טעים לאכילה, היפו אלרגן, כלומר בטוח לאכילה לאנשים שאלרגיים לתפוחים (כן, יש כזה דבר
    Boskoop בוסקופ (במקור מדרום הולנד) או חאודראנט Goudreinet הוא זן ותיק מאד, תפוח גדול, חמוץ ולא כל כך טעים לאכילה. יש זן ירוק ויש אדום. לבישול לעומת זאת הוא ממש קסם. האפיה מוציאה ממנו טעם ארומתי נפלא והוא התפוח הקלאסי לעוגת התפוחים ההולנדית המסורתית (ראו מתכון בהמשך) או תבשיל הפירה Hete Bliksem שהזכרתי למעלה
    Dijkmanszoet דייקסמנסזוט הוא זן עתיק מאיזור אוטרכט בעל צבע בהיר. המירקם יבשושי מעט ומתקתק. מתאים לייבוש ולבישול. נפלא במיוחד בתבשיל hete bliksem.
    Ingrid Marie אינגריד מארי  זן שפותח בדנמרק עי מורה שקרא לו על שם ביתו. מירקם מוצק וטעם חמצמץ. מתאים לאכילה אבל אפשרי גם למחית תפוחים.
    Cox Orange Pippin קוקס אוראנזפיפין פותח עי האנגלי ריצארד קוקס בתחילת המאה בה19. הוא מיוחד בטעם ארומתי. הוא תפוח לאכילה אבל ניתן גם לשלבו בבישול עם תפוחים אחרים.
    Alkmene אלקמן הוא זן גרמני במקור, עסיסי וחמצמץ תפוח לאכילה אבל אפשרי גם לאפיה.
    Groninger חרונינגר כשמו כן הוא, הגיע מחרוניגן. צורתו צרה מוארכת יותר, תפוח בעל מרקם קשה וקצת יבש, מתוק בטעמו, מתאים לאכילה.
    Sterappel סטר אפל הוא זן עתיק שחוזר עכשיו לשוק. תפוחים מאד קטנים מוצקים בעלי קליפה מאד אדומה. טעם מיוחד. תפוח לאכילה.

    ניחוחות של חוץ לארץ

    זנים פופולרים נוספים הם היונהגולד שהוא הכלאה של יונתן וגולדן דלישס, תפוח אכילה מאד פופולרי. גאלה, תפוח אכילה מתוק שאינו גדל בהולנד אלא מיובא. גראני סמית תפוח ירוק חמוץ לאפיה, גם הוא מיובא. גולדן דלישס הוא תפוח בעל קליפה ירוקה צהבהבה וטעם מתוק עדין. ברייבורן הוא תפוח נפלא שמקורו בניו זילנד, טעים לאכילה, אני מאד אוהבת להכין ממנו טארט טאטן כי הוא שומר על צורתו באפיה. גאז, תפוח אכילה מתוק. קנזאי נחשב לתפוח מעוצב כי יש לו מראה מושלם, הוא הכלאה של ברייבורן וגאלה אז הוא מאד מתוק. בראמלי הוא תפוח אנגלי במקור, מאד חמוץ וארומתי ונפלא לאפיה. דלבארה הוא תפוח אכילה בעל טעם עדין המופיע בתחילת עונת התפוחים. פינק ליידי הוא זן חדש שצבר פופולריות בשל עסיסיותו ומתיקותו, הוא מיובא ולא גדל כאן. 

    כאמור זוהי רשימה חלקית בלבד ויש עוד מגוון רחב ומרתק של זנים. 

    עוגת תפוחים הולנדית עם טוויסט

    אין ספק שעוגת התפוחים הכפרית המסורתית היא אחת מגולות הכותרת של הקולינריה ההולנדית. מעטפת בצק פריכה וחמאתית המכילה שכבה עבה ועשירה של תפוחים חמצמצים וארומתיים, מתובלים בשפע של קינמון, עם או בלי צימוקיםעניין של העדפה אישית (מבחינתי, כן גדול!). מעל שכבת התפוחים שבכה (grid) עדינה של רצועות בצק פריך האורזות וסוגרות את המאפה לכלל שלמות. לדעתי אין דבר שיתחרה בריח של העוגה הזו בזמן שהיא נאפית בתנור. זה פינוק אמיתי לעונה זו שבה הימים מתקצרים והטמפרטורות צונחות.

    ניסיתי אינספור מתכונים על מנת ליצור גרסה בריאה וקלילה יותר למתכונים המסורתיים. פחות חמאה, ללא גלוטן ועם סוכר קוקוס, והרי לכם טוויסט מודרני לקלאסיקה מפוארת.

    החומרים:

    לבצק

    1 כוס קמח שקדים דק

    1 ושליש כוסות קמח שיבולת שועל (אפשר בהחלט לטחון פתיתי שיבולת שועל בבלדר חזק או מטחנת תבלינים)

    ½ כוס סוכר קוקוס

    1 כפית אבקת אפיה

    גרידת לימון מלימון אחד אורגני (לא לוותר! זה מוסיף כל כך הרבה עומק בטעם)

    100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות

    1 ביצת חופש אורגנית

    למילוי

    1 קג תפוחים מזן בוסקופ/ חאודראנט, כ 700-800 גרם לאחר הקילוף וניקוי הליבה, חתוכים לקוביות קטנות

    ½ כוס סוכר קוקוס

    2 כפיות קינמון טחון

    ½ כוס צימוקים כהים, לחובבי הגאנר

    אופן ההכנה

    1. שמים את כל מרכיבי הבצק, מלבד הביצה, במיכל מעבד המזון. בעזרת להב הפלסטיק מעבדים לתערובת פירורית. מוסיפים את הביצה ומעבדים רק עד לקבלת כדור בצק. הסוד בבצק פריך הוא עיבוד מינימלי*.
    2. משמנים תבנית אפיה מתפרקת בקוטר 20-22 סמ ומרפדים את תחתיתה בנייר אפיה. מחממים את התנור לחום בינוני גבוה (180 מעלות). 
    3. מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. מהחלק הראשון יוצרים דיסקית שטוחה ומניחים אותה במרכז תחתית התבנית. לוחצים ומשטחים אותה כך שתכסה את כל התחתית בשכבה אחידה. מהשליש השני מגלגלים ויוצרים נחש ארוך. מניחים אותו מסביב לדופן התבנית ובעזרת האצבעות משטחים ולוחצים אותו ליצירת דופן העוגה, בגובה של כ5 סמ. את השליש השלישי שומרים בצד. בשלב הזה אני ממליצה לזרות מעט קמח שיבולת שועל על התחתית (בערך כף) כדי לספוג נוזלים מהתפוחים
    4. בקערה מערבבים את התפוחים, סוכר קוקוס, קינמון וצימוקים (עם משתמשים) ושופכים על תחתית הבצק. לוחצים בעדינות ומהדקים את התפוחים בעזרת גב כף עץ
    5. עכשיו חוזרים לשליש הבצק הנותר. מגלגלים לנחש של כ30 סמ וחותכים אותו ל10 חתיכות. מגלגלים כל חתיכה לנחש דק ומסדרים יפה כשתי וערב מעל התפוחים. מהדקים קלות לדפנות
    6. אופים את העוגה בתנור המחומם מראש בין 40 ל- 50 דקות, תלוי בתנור שלכם, עד שהעוגה מאד שחומה.
    7. מוציאים מהתנור ונותנים לעוגה להצטנן מעט לפני שמשחררים אותה מהתבנית. מעבירים סכין לאורך הדופן ואז פותחים את התבנית המתפרקת. העוגה מדהימה כשהיא חמימה ואם בא לכם פינוק על פינוק אז הגישו אותה בליווי קצפת או כדור גלידת וניל

    * אם אין ברשותכם מעבד מזון, אל תתנו לזה למנוע מבעדכם להכין את העוגה. פשוט עובדים קצת יותר עם הידיים, זה הכל

    מאחלת לכולם סתיו חמים ונעים, בין עם זה על הספה מול האח הבוער או בטיול ביער בצבעי שלכת.

    שלכם,

    גלית

    לכל הכתבות של גלית

  • שנה של התחלות חדשות

    אחד הדברים הראשונים שהישראלים האקספטים בהולנד לומדים כשהם מגיעים לכאן, הוא שלרוב משתלם יותר לקנות בית מאשר לשכור אחד. השכירות בדרך כלל גבוהה מהמשכנתא החודשית, במיוחד לאור ההחזרים שניתן לקבל מהמדינה. 

    באחד הפוסטים הראשונים שלי, קיטרתי לא מעט על המטבח שלי (והמקרר) בביתי השכור באמסטלפיין. המטבחים כאן קטנים יחסית. למען האמת הם קטנים גם לא יחסית. הם קטנים נקודה. צפוף, לא נוח, כיור בלתי נראה (או מחולק בתוכו לחלק גדול יותר לשטיפת הכלים וחלק קטנטן שככל הנראה אמור לאכלס בתוכו את ספוג הכלים). המקרר פיצפון והמקפיא קטן עוד יותר ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על  גודל משטח העבודה או שטחי האחסון. בקיצור, לא היה צריך לשכנע אותי להתחיל במסע חיפושים לעבור לבית חדש, עם מטבח גדול יותר.  

    מי מכם שעבר את תהליך חיפוש בית ורכישתו כאן, מכיר את צורת ההתנהלות ההולנדית. חיפושים עצמאיים באתרי אינטרנט ייעודיים על פי קריטריונים החשובים לנו, עבודה מול מתווכים ובין מתווכים (‘ככה זה עובד כאן’), ביקורים בנכסים פוטנציאלים, הגשת הצעות מחיר במהירות (הצעות אשר במקרים רבים עולות על המחיר המקורי הנקוב בגלל השוק כיום), ומשך הזמן שאתה צריך להמתין בכדי להבין האם ההצעה שלך התקבלה ו״זכית״ בנכס. נוסף לכל ישנה התעסקות אינסופית במסמכים, טפסים ושאר ענייני לוגיסטיקה, כשכמובן הכל בהולנדית.

    אוהב להיות בבית – המדריך למציאת בית בהולנד 
    טיפים גדולים למטבח הולנדי קטן 
    דאצ’ניוז ביוזמה חדשה: הפורום למובילי קהילות ישראליות בהולנד 

    אחד הקריטריונים החשובים ביותר שעמדו לנגד עיני היה כאמור המטבח. המטבח הוא, הלכה למעשה, המשרד שלי, ואני חייבת משטח עבודה נרחב דיו, תנור מתפקד כמו שצריך ומספיק מקומות אחסון לאינסוף התבניות וכמויות חומרי הגלם (ברגע הנתון הזה, יש לי במזווה כ-15 קג’ שוקולד). מציאת מטבח שכזה היה אתגר לא פשוט, אבל עם מעט מזל ועקשנות, האתגר הוכתר בהצלחה ונמצא מטבח נפלא העומד בכל הדרישות (אפילו תנור רחב ומקרר גדול!). 

    מכאן זה כבר היה קל… 

    רצה הגורל ותהליך רכישת הבית החל בדיוק עם תחילת השפעות הקורונה בעולם כולו. יום החתימה אצל הנוטריון נקבע ליום בו הודיעו הרשויות כי בשני לא תהיה חזרה למסגרות החינוך ומעתה יש לעבוד מהבית. כך יצא ולפתע ההתלהבות וההתרגשות מרכישת הבית הודחקו, והכניסה עצמה נדחתה. התקופה הארוכה שבין החתימה על חוזה הרכישה ועד הכניסה בפועל אל הבית הייתה מהולה בהמון לחץ של סגר עם הילדים בבית, געגועים לבני המשפחה שנמצאים בארץ ותחושת אי וודאות כללית שכזו. 

    אבל הרגע הגיע! בדיוק לאחר ראש השנה נכנסנו לביתנו החדש. את ראש השנה חגגנו בביתם של חברים, שכן ביתנו השכור היה כל כולו עמוס בארגזים. את יום כיפור כבר העברנו בביתנו החדש.

    תוכניות לחוד ומציאות לחוד. היינו אמורים להיכנס לביתנו בתחילת אוגוסט. מצד אחד זה היה פותר לנו את בעיית השרב שפקד את הולנד (בבית החדש השכילו להתקין מזגן), מצד שני- בזכות הדחייה, הצלחנו  אני והילדים, לבקר בישראל את הוריי והמשפחה.

    אז עם קצת רוחניות,משמעויות נסתרות וענייני גורל- meant to be -החלטתי שלא סתם עברנו באמצע חגי תשרי לביתינו החדש. החיבור של שנה עברית חדשה להתחלה חדשה פרטית שלנו-  בבית חדש, של סוכות ואושפיזין לגג שמעל ראשנו והכמיהה לאירוח ומשפחתיות, הכל נועד להיות פשוט כך. 

    אני רוצה לאחל לכולנו שנה נטולת קורונה סוף סוף. שנזכה לראות את משפחותינו שבישראל, שנה שנדע להתמודד בה ולצמוח ממצבים בלתי צפויים, שנצליח להכיל את הקשיים שלנו של בני זוגנו וילדינו ולהיות מוכלים על ידם ושנוכל למצוא ולהתמקד בטוב, גם בזמנים הקשים. 

    ובהתאמה, אני מאחלת גם למשפחה שלי- ניר, בעלי, ילדיי מאיה ותום, וגם לי, שנדע להתמודד ולהתגבר על הקשיים הכרוכים בכניסה לבית חדש, ושנהנה ונצליח ונשגשג בבית שהוא רק שלנו (ושל הבנק) כאן בהולנד. 

    בימים טרופים אלו של קורונה והגבלות, בימים של חג סוכות שבו כל כך אהבנו לארח, הדבר נמנע מאיתנו. האפשרויות מצטמצמות. עדין חשוב להישאר עם טעם מתוק בפה ואופטימיות בלב. אז אם האושפיזין רק וירטואלים, או אם תצליחו לארח (נכון לרגעים אלה עד 3 מבוגרים מעל גיל 12) המתכון הבא לגמרי עונה על הצורך המתוק של האורחים (והמארחים). אפשר להנות ביחד, אבל אפשר גם לחסל לבד – רק אתם ובני המשפחה.

    טראפלס שוקולד ודבש

    חומרים:
    200 גרם שוקולד מריר
    30 גרם דבש (2 כפות שטוחות)
    150 גרם שמנת מתוקה/קרם קוקוס לגרסת פרווה
    חצי כפית מלח
    מעט קקאו לציפוי הטראפלס

    הוראות הכנה:
    – במיקרו ממיסים את השוקולד המריר, השמנת והדבש
    – מערבבים בעדינות בעזרת לקקן עד שהתערובת אחידה לחלוטין.
    – מוסיפים מלח ומערבבים שוב
    – עוטפים בניילון נצמד את הקערה ומכניסים לקירור של לילה
    – למחרת מכדררים לכדורים קטנים ומכניסים לקירור עד לשלב הבא
    – שופכים לתוך קערה מעט אבקת קקאו וזורקים לקערה את הכדורים, מגלגלים אותם במהירות בקקאו ומחזירים לקירור.

     


    משאירה אתכם עם ברכות לכל חגי תשרי – שנה טובה חברים ומועדים לשמחה.

    לכל הפוסטים בבלוג של נגה

     

  • היום בו נתקעה המעלית

    זה סיפור אמיתי שקרה לחברתי טליה (לא שם בדוי) והיא הסכימה לי לספר לכם אותו כי חבל שרק אנחנו נצחק. 

    בוקר אפור, מדכא. חשוך וקר, רטוב. 

    כלב, שלושה ילדים ואני, צריכים להגיע בזמן לבית הספר. 

    אנחנו מתעכבים כרגיל, מתארגנים לאט. ההוא רוצה את זה, ההיא רוצה את זה, כולם צועקים והכל בלגן, והנה אנחנו יוצאים. אני מאיצה בילדים ׳תקראו למעלית׳, מישהו מהם לוחץ על הכפתור, עוברות כמה דקות אבל המעלית לא מגיעה. 

    ואני עם עגלה ועם תינוק ועם תיקי ספורט ועם כלב ואיפה המעלית? אנחנו חייבים מעלית, כי עם כל התיקים והילדים והכלב, קשה לרדת במדרגות מהקומה השלוש עשרה. 

    אני נזכרת שבצד השני של הבניין, יש עוד מעלית. אפשר להגיע לשם דרך המרפסות.  

    אז אנחנו יוצאים למרפסת המשותפת הארוכה שבין המעלית למדרגות. 

    קפוא וגשום בחוץ, אני מצמידה את הילדים אל קיר הבניין כדי שלא יירטבו. אין לי משהו אחר להגיד להם חוץ מ׳יאללה לכו׳ ואנחנו הולכים – עם הפנים לכיוון הבניין ולא לכיוון הנוף  – זו קומה שלוש עשרה וקצת מפחיד שם במעבר הצר של המרפסות. 

    יאללה לכו

    והילדים שלי בדיוק בגובה של החלונות. זה חשוב למה שיקרה בשורה הבאה. 

    כי פתאום אני רואה לפניי את חדר השינה של השכן.

     ואני  לגמרי לא מוכנה לזה. 

    אני רואה את כולו, הוא הרגע יצא מהמקלחת והוריד את המגבת – ממש אל מול פני הילדים. החלון, כאמור, בדיוק בגובה שלהם.  

    והוא מסתכל עליי, אימה בעיניו. ואני מסתכלת עליו, מבועתת. כרובי הכלב קופץ והילדים המומים ׳אמא, יש שם איש ערום!׳ 

     כרובי ואני עושים סיבובים במקום אבל אין לנו לאן לפנות במעבר הצר, אין לאן לחזור. חייבים להמשיך ללכת. 

    השכן המסכן בורח מהחדר עם המגבת. הוא מנסה לעטוף את עצמו ואנחנו נאלצים לצפות גם באחוריו. כל זה נמשך שניות בודדות אך נחרט בזיכרון לתמיד. 

    אחר כך הייתי מאוד נבוכה. לא ידעתי איך אסתכל לו שוב בעיניים. 

    בעלי הציע שנעשה מידה כנגד מידה והוא יראה גם אותי ערומה, אבל אני החלטתי פשוט לקנות להם פרחים. 

    הבאתי פרחים, דפקתי בדלת, מבחוץ שמעתי שהם בבית אבל אף אחד לא פתח. 

    אז השארתי בכניסה עציץ סחלב עם פתק וכתבתי שאני נורא מצטערת. 

    מאז נפגשנו כמה פעמים בחדר המדרגות, הבחור מעולם לא הישיר אליי מבט, אני יכולה להבין אותו. כך זה נמשך עד היום שבו קנינו בית משלנו ועברנו משם. 

    ***

    הסיפור של טליה עורר בי את מוזת החריזה. 

    הנה לפניכם גרסת השכן לאירועי אותו בוקר אומלל

    זו שעת בוקר מוקדמת, תחילת השבוע, 

    אצלי שעת מקלחת – נוהל קבוע. 

    מהאמבטיה יוצא, 

    מתנגב ומבסוט,

    שורק ומטפטף, 

    רענן ומרוצה. 

    ואז

    אצלי בחלון, 

    בלי צלצול, בלי דפיקה ובלי שום הכנה

    אל מול פניי כך פתאום

    מופיעה השכנה. 

    לפניה דוחפת עגלת תינוקות

    מאחוריה שלושה ילדים, לפחות

    ראיתי גם גבר, הוא בלי עגלה

    לפי כל הסימנים זה כנראה בעלה. 

    אני עומד שם ערום,

    ממש בלי תחתונים

    ומולי עומדים, נדהמים

    השכנים. 

    במרוץ אחרי חלוק או מגבת

    זיהיתי גם כלב

    (או אולי זו ארנבת?) 

    הם התנצלו ואמרו שזה ממש לא נעים. 

    (למי לא נעים?! למי?!)

    לא פתחתי כשבאו, התחבאתי בפנים. 

    הלכתי לאיקאה וקניתי וילון

    זו קומה גבוהה

    אז רק ליתר ביטחון.  

    אם בפעם הבאה בבוקר אפל

    יופיעו בחלון, 

    כמו מתוך ערפל, 

    שכנה עם עגלת תינוקות, 

    מאחוריה חמישה ילדים לפחות, 

    גבר בלי עגלה (אני די בטוח שזה בעלה)

    וכלב, אפור כמו המגבת, 

    אני עדיין חושב שאולי זו ארנבת. 

    כלב, אפור כמו המגבת

    לכל הפוסטים בבלוג של יולי

  • בחזרה לבית הספר: איך מתמודדים עם הכריך ההולנדי?

    בקליפת אגוז – התרבות ההולנדית לא מעניקה תשומת לב רבה לארוחת צהריים, דבר המקשה על משפחות ישראליות רבות במציאת פיתרון הולם להרגל של ארוחה חמה (הארוחה העיקרית ביום). מחפשים פיתרונות? מוזמנים לקרוא ולקבל השראה, טיפים ומתכונים טעימים.

    ארוחת הצהרים כשמה כן היא, בצוהרי היום, אמצע יום העבודה או הלימודים ולכן זוהי ארוחה שרובינו אוכלים מחוץ לבית. מאחר וחלק ניכר מהיום הפעיל עוד לפנינו, ארוחת הצהרים צריכה להעניק לנו אנרגיה ותזונה להמשך היום אבל גם להיות קלה לעיכול, על מנת למנוע תחושת כבדות ועייפות. היא ארוחה מהירה המוגבלת בזמן ובמקום… בקיצור, הרבה מאד דרישות מארוחה אחת.

    Vitra – כמו להיות בחנות ממתקים 
    דאצ’טאון ביוזמה חדשה – הפורום למובילי קהילות ישראליות בהולנד 

    בישראל הורגלנו כי הארוחה העיקרית ביום היא בצהרים וכי הילדים במוסדות הלימוד השונים מקבלים ארוחה חמה ומבושלת. הורים עובדים רבים נסמכים על שרותי הזנה אלו וארוחת הערב היא ארוחה קלה של סלט וחביתות. בהולנד המצב שונה ואת הארוחה העיקרית המבושלת אוכלים בערב. כאן נתקלת המשפחה הישראלית בבעיה כפולה: א. הילדים רגילים לארוחה חמה בצהרים ולא תמיד שבעים מסנדביצ‘ים וב. להורים נוספת מטלת בישול יומית שלעיתים היתה שמורה בישראל בעיקר לסופי שבוע. 

    חלק מבתי הספר היסודיים בהולנד פועלים במסגרת של יום מפוצל, היינו לימודים עד השעה 12 ואז הפסקת צהרים בה הילדים נשלחים לאכול בבית. במקרים בהם שני ההורים עובדים מחוץ לבית, אין הדבר מתאפשר, ואז נשארים הילדים לאכול בבית הספר. להפתעתי, כששאלתי אימהות מקומיות, גיליתי כי גם בבית כמו בבית הספר, אותו כריך מפורסם, הוא הוא זה שיתקבל אצל הילד כארוחת צהרים… מפתיע? לא בטוחה, אבל זה כבר דיון אחר.

    בפוסט הזה אני אתן טיפים מעשיים ויצירתים על מנת לשדרג את ארוחות הצהרים, כך שיהיו מגוונות ומזינות יותר ויחד עם זאת  מעשיות לאורח החיים העסוק של כולנו ולתרבות המקומית.

    אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו?

    במקרה הזה צורת הקנקן (המארז) בהחלט משפיעה על התוכן. שלב ראשון בשדרוג ארוחות צהרים הוא הצטיידות בקופסאות אוכל מתאימות. 

    • קופסאות לסלט בעלות מספר תאים, מיכל קטן לרוטב וסכום: קופסא כזו תאפשר לקחת סלט עשיר ומשביע.
    • קופסאות בעלות מספר תאים כולל תא או מיכל אטום לממרח או מטבל: מתאימות לאריזה של ירקות חתוכים ומטבל (כמו חומוס, ראו מתכונים בהמשך).
    • קופסאות שאפשר לארוז כריך ובנפרד ירקות חתוכים או פירות: כך שלצד הכריך יש גם מנה נאה של ירק טרי.
    • תרמוסים יעודיים למזון לשמירה על חום: ישנם דגמים רבים, אבל אני מצאתי שדווקא הדגם של איקאה עובד הכי טוב, לא מגושם וקומפקטי. 
    • תרמוסים קטנים למשקה חם: בחורף זה פינוק אמיתי, אפשר לארוז תה חם אבל גם מרק צלול או טחון יכול להיות חוויה מנחמת ביום חורף קר. 

    בחנויות לכלי בית ומטבח יש מבחר עצום של קופסאות, מיכלים ותרמוסים. כדאי להשקיע במוצרים איכותיים מחומרים עמידים על מנת שיחזיקו מעמד הרבה שנים וישרתו אתכם היטב. לא לשכוח לסמן בכתב או באמצעות מדבקה את הכלים עם שם הילד/ה!

    מלאו אסמינו בר

    המפתח להכנה מהירה של ארוחות צהרים מזינות הוא למלא את המזווה והמקרר בחומרים טריים, בריאים וזמינים. כשהחומרים בנמצא קל להפיק קופסאות אוכל לתפארת. אז מה כדאי שיהיה?

    במזווה:

    • צנצנות של קטניות כמו חומוס ושעועית מתאימות להכנת ממרחים או כתוספת לסלטים.
    • קטניות יבשות כמו עדשים, שעועית וחומוס, תמיד כדאי לבשל יותר ממה שצריך ולשמור במקרר או אפילו במקפיא ליישום מהיר של סלטים, ממרחים ומנות חמות.
    • דגנים מלאים כמו אורז, קינואה, כוסמת וכו‘. שוב, כדאי שתמיד יהיה במקרר דגן מבושל שאפשר להוסיף ולשלב במנה חדשה.
    • אגוזים וזרעים, לקופסת נישנושים או תוספת מזינה לסלט.
    • פירות יבשים כחטיף בפני עצמם או כחומר גלם להכנת חטיפים בריאים.
    • צלפים, זיתים, עגבניות מיובשות וכו‘ ישדרגו כל סלט או כריך.
    • מצרכי יסוד איכותיים כמו שמן זית, חומץ בלסמי, חרדל, טחינה, דבש וכו‘.
    • לחמים איכותיים: מחמצת, קמח מלא, כוסמין או דגנים אחרים, פיתות מקמח מלא, טורטיות מקמח מלא לראפים.

    במקרר:

    • עלים לסלט רחוצים ומיובשים
    • ירקות לסלט
    • ירקות קשים המתאימים לחיתוך גס, ירקות ״מוקטנים״ כמו מלפפונים, פלפלים ועגבניות שרי
    • נבטים ונבטוטים מכל סוג
    • אבוקדו
    • טופו, טופו מעושן או טופו בטעמים
    • חלבון מן החי כמו גבינת פטה, גבינת עיזים, ביצים אורגניות, חזה עוף אורגני צלוי, פילה דג אפוי כמו סלמון או טונה
    • רוטב לסלט מתוצרת עצמית ישמר שבוע לפחות כך שתמיד יש רוטב מוכן
    • ירקות צלויים בתנור הם תוספת נהדרת ומשביעה לסלט ירקות, כשצולים ירקות לארוחת הערב כדאי להכין קצת יותר ולשמור כתוספת לסלט או מנות חמות מהירות
    • ממרחים ומטבלים, מתכונים בהמשך

    שיטת השדרוג

    עיקרון השדרוג הוא לקחת מנה מוכרת ואהובה ולחשוב איך אפשר לשדרג אותה כך שמבחינת הערכים התזונתיים אנחנו מכניסים לגוף את הכי טוב שאפשר. למשל כריכים: כריך יכול להיות לחם לבן עם פרוסת גבינה או יכול להיות עשוי מהלחם הכי טוב שאפשר להשיג, מדגנים מלאים, אורגני וללא חומרים משמרים, אפשר אולי פיתה או טורטיה מקמח מלא שאפשר להעמיס בכל טוב. אפשר להוסיף ירקות כמו עלים ירוקים, אבוקדו או נבטים, ממרח מקטניות וכו‘. אז כבר מדובר בארוחה של ממש ולא סתם כריך. חשוב לזכור: עיקרון השידרוג שם דגש על איכות ולא על כמות. מזון עשיר ברכיבים תזונתים (חלבונים, סיבים תזונתיים, חומצות שומן וכו‘) הינו מזון משביע ומספק, ולכן אין צורך בכמויות גדולות ממנו, להבדיל ממזון דל בערכים תזונתיים, אשר ממלא אותנו אבל לא באמת מספק ומשביע. 

    ירקות חתוכים ומיטבל

    מניסיוני העשיר בהאכלת ילדים סרבני ירקות, אם יש משהו שמקדם מכירות רציני בתחום הרי זה המטבל. רוב ילדים פשוט אוהבים לטבול. ירקות בלי מטבל, לא! ירקות כאמצעי שינוע של מטבל (שהם אוהבים כמובן) לתוך הפה, כן, בטח! עוד!! הרבה ילדים שמסובבים את הפנים לקערת הסלט דווקא מעדיפים ירקות חתוכים ולא מעורבבים יחד. כלי מלא בירקות חתוכים וירקות ’מיני‘ (לפי העדפה כמובן), בתוספת מיכל של מטבל עשיר הם ארוחה בפני עצמה, כתוספת לכריך או כארוחת נישנוש קטנה יותר. 

    מנות חמות

    כעקרון, לחובבי הז‘אנר, הכי מעשי זה לבשל קצת יותר לארוחת הערב, לחמם בבוקר ולארוז בתרמוס מתאים. יש הרבה ילדים ונוער שמעדיפים ארוחה חמה, בעיקר בחורף. מנות פסטה (נסו פסטות שונות כגון מעדשים או אורז) עם שפע ירקות, עם או בלי רוטב. אורז או נודלס עם ירקות מוקפצים וכו‘, מרקים עשירים, מנסיוני מרקים טחונים עובדים טוב יותר אבל זה כמובן עניין של העדפה אישית. 

    שימו לב, טיפ חשוב! יש לחמם את התרמוס עם מים רותחים לפני הכנסת מזון חם, על מנת  שלא יקרר את המנה. 

    רעיון נוסף הוא לביבות ירק. לעיתים קרובות אני מכינה לביבות או קציצות ירק לארוחת ערב ואת השאר אני אורזת בקופסת האוכל. הן טעימות גם בטמפרטורת החדר. 

    מרק איסטנט מהיר וסופר בריא

    כשהבן שלי התחיל ללמוד בחטיבת ביניים הוא ראה שיש הרבה ילדים שמביאים ’קאפ או סופ‘ או ’אינסטנט נודלס‘ ויש מיחם עם מים רותחים באיזור הציבורי והם פשוט מוזגים מים רותחים למנה חמה שלהם, החלטנו לנסות ולהכין מנה כזו תוצרת בית מחומרים טריים ויצא לנו מנה ממש מדליקה. מוכנה בדקות (בערב לפני), בבוקר פשוט מוכנסת לתיק ובהפסקת הצהרים, מים רותחים שנמזגים מעל הופכים אותה למעדן מפנק. זה כמובן מתאים לילדי החטיבה והתיכון הבוגרים יותר, בתקווה שיש להם גישה למים רותחים (ואם לא, אז זה רעיון טוב לבקש או ליזום מטעם ועד ההורים). המתכון הוא לצורך השראה וניתן לגוון לפי הטעם והעדפה האישיים. זו דוגמא טובה לעיקרון השידרוג, במקום חומרי טעם וריח, אוכל אמיתי. 

    החומרים:

    • איטריות אורז, שעועית או נודלס, מבושלות, שטופות ומסוננות
    • גזר מגורר או חתוך לאטריות דקיקות
    • אפונה קפואה, מופשרת
    • גרעיני תירס
    • פלפל חתוך לקוביות קטנטנות
    • בצל ירוק פרוס דק דק
    • עלי כוסברה
    • נבטי שעועית
    • צילי פרוס, לאוהבי החריף
    • קוביות טופו או חזה עוף צלוי ופרוס

    לתיבול:

    • אבקת דאשי
    • כף מיסו או רוטב סויה
    • שימרי בירה
    • כפית שמן שומשום קלוי
    • תבלינים כמו צ‘ילי או תערובת שבעת תבלינים וכו‘
    • מיכל פלסטיק קשיח, עמיד לחום, עם מכסה או תרמוס למזון בעל פיה רחבה

    אופן הכנה:

    במיכל או בתרמוס מסדרים בשכבות את האיטריות בתחתית ועליהן את הירקות שאוהבים, למעלה את חומרי התיבול שבוחרים (להשאיר מספיק מקום למים). זהו. שומרים במקרר כדי לקחת בבוקר. כשרוצים לאכול, מוזגים מים רותחים כדי מילוי, סוגרים את המכסה ונותנים להכל להתרכך ולספוג טעמים 2-3 דקות לפני שאוכלים. חשוב מאד: לא לשכוח לארוז כף!

    מטבל טופו פסטו

    מטבל שתמיד הופך להיות פופולרי אצל גדולים וקטנים, אם לא בעניין של פסטו, נסו עגבניות מיובשות ופפריקה מעושנת או זיתים.

    החומרים:

    • 250 גרם טופו מוצק
    • 1/3 כוס צנוברים
    • 3 כפות שמן זית
    • ½ כפית מלח
    • פלפל שחור טחון טרי
    • 15 גרם, צרור נדיב, עלי בזיליקום שטופים

    אופן הכנה:

    שמים את כל החומרים במיכל של מעבד מזון ומעבדים לממרח חלק. מאחסנים במיכל סגור במקרר. נפלא כממרח לכריכים או כמטבל לירקות חתוכים. 

    ממרח אפונת גינה וגבינת פטה

    החומרים:

    • 2 כוסות אפונת גינה קפוא ומופשרת
    • מיץ וקליפה מגוררת מלימון אחד
    • 100 גרם גבינת פטה אורגנית (אפשר להחליף בטופו אבל אז צריך אולי קצת יותר מלח)
    • 2 כפות שמן זית
    • חופן עלי נענע
    • מלח ופלפל טחון טרי לפי הטעם

    אופן הכנה:

    שמים את כל החומרים במיכל מעבד המזון ובעזרת להב המתכת מעבדים לממרח חלק. 

    מטבל סלק ואגוזי מלך

    מטבל/ממרח מקורי בטעם ויפיפה בצבע ורוד בוהק. דרך נהדרת לנצל סלק אפוי שנשאר מארוחת הערב.

    החומרים:

    • 2 סלקים בינוניים, אפויים או צלוים (בבקשה לא את אלו הקנויים באריזת ואקום, הם חסרי טעם)
    • ½ כוס אגוזי מלך
    • 3 כפות שמן זית
    • 1 שן שום
    • מלח ופלפל טחון טרי, אם אוהבים אז מלח מעושן מוסיף בהחלט גוון מעניין
    • ½ כפית כמון

    אופן הכנה:

    שמים את כל החומרים במיכל מעבד המזון ובעזרת להב המתכת מעבדים לממרח חלק.   

    ’חומוס‘ מעדשים כתומות ובטטה       

    טוב, רשמית זה לא ממש חומוס כי הממרח הזה כאמור עשוי מעדשים אבל מבחינת המירקם והצבע הוא נראה ממש כמו. אין צורך בהשריה ובישול ארוך כך שהיתרון המעשי הוא עצום. בנוסף אנו אוכלים פה על הדרך גם ירק סופר בריא. ממרח עשיר בחלבון וסיבים תזונתיים. 

    החומרים:

    • 1 כוס עדשים כתומות, שטופות ומסוננות
    • 1 בטטה בינונית, קלופה וחתוכה לקוביות
    • 2 כוסות מים
    • ¼ כוס טחינה גולמית
    • ¼ כוס שמן זית
    • מיץ מלימון אחד
    • 1 כפית כמון
    • 1 כפית כורכום, לבחירה
    • מלח ופלפל שחור טחון טרי לפי הטעם

    אופן הכנה:

    בסיר קטן מבשלים את העדשים והבטטה עם המים עד לריכוך מלא וספיגת כל הנוזלים. מצננים מעט ומוסיפים את שאר החומרים. בעזרת בלנדר ידני טוחנים הכל לממרח חלק.

    בברכת שנת לימודים פוריה ומהנה לכל התלמידים, המורים וההורים.

    שלכם,

    גלית

    לכל הבלוגים של גלית

     

     

  • זרימת אנרגיה טובה בביתנו לכבוד ראש השנה 

    במסורת היהודית יש שני מועדים שרובנו מוצאים בהם את הזמן הנכון לחדש ולרענן את עיצוב הבית והם ראש השנה ופסח: ראש השנה מסמל תקופה של התחדשות, התחלות חדשות, תקוות והזדמנויות להגשמת חלומות. פסח מסמל התחדשות של הטבע אחרי שנת החורף ולמסורתיים שבינינו גם ביאור החמץ. בשני מועדים אלה אנו נוטים להזמין אורחים לשולחן החג ויש בנו את הרצון להתהדר לקראתם. יש מאתנו הנכנסים לשיפוץ אך רובנו מעדיפים להסתפק בניקיון יסודי של הבית ורענון העיצוב בקלילות.

    עם אווירת החג הקרב ובא, בחרתי לתת לכם כמה טיפים קלים לעיצוב הבית ושולחן החג אשר ביכולתם לעשות את ההבדל במינימום מאמץ. 

    כפי שהזכרתי במאמר הקודם, תורת הפנג שואי היא תורה סינית עתיקה החוקרת את התנהגות הצ’י (=אנרגיה) בסביבה. כל חפץ, חי או דומם, משפיע על החלל בו הוא שרוי. לכל כלי יש השפעה ייחודית על סביבתו והוא עצמו גם מושפע ממנה. המטרה הראשונית והעיקרית בניתוח ויישום הפנג שואי היא להזמין את הצ’י לביתנו, לאגור אותו ולגרום לו לזרום בחופשיות סביבנו ובתוכנו. 

    יש לוודא כי האנרגיה זורמת לתוך הבית ומגיעה לכל חלקיו בחופשיות, ללא חסימות.

    עוד כתבות לראש השנה:

    אם ברצונכם להוסיף תחושה של העצמה והתרגשות לתהליך של קבלת הפנים לשנה החדשה בביתכם יש באפשרותכם לעשות זאת במספר דרכים פשוטות:

    תשליך 

    מינימליזם. להשאיר בבית רק מה שאנו אוהבים ומשתמשים בו.

    • בראש ובראשונה נתחיל בטיהור הבית – תשליך – כדי שתהיה זו שנה טובה ומיטיבה. זה הזמן לבדוק מה מיותר בחדרי הבית ולנסות להגיע למינון נכון של רהיטים ואביזרים – שהסלון, למשל, לא יהיה עמוס מדי בחפצים, ומצד שני לא להשאיר אותו ריק מדי. כדי לאפשר בבית זרימת אנרגיה חיובית שתשליך על כל תחומי החיים, יש לפנות את הבית מחפצים מקולקלים או כאלה שאין בהם שימוש ולדאוג שבחדרים השונים, כמו גם במעברים ביניהם, אין רהיטים ואביזרים שחוסמים את התנועה או מפריעים לה. את החפצים המיותרים – רהיטים, צעצועים, בגדים וכלים אפשר ורצוי לתרום.   
    • ניקיון ואבק. כל חפץ שאוסף אבק תוקע את הצ’י. אנרגיה נוטה להיתקע במקומות כמו מרווחים בין הארון לתקרה. רצוי להימנע ממצבים אלו ולנקות את האבק.

    אם החפץ מפריע לנו – הוא מפריע גם לאנרגיה.

    חפצים שאינם עובדים, שבורים, או שאנו לא אוהבים – משדרים לנו אנרגיה שלילית.

    חפצים שאנו שומרים כי אולי נצטרך בעתיד –מומלץ להעביר הלאה.

    הדגש על איכות ולא על כמות. 

    • מומלץ לעשות טיהור אנרגטי אחת לתקופה, וראש השנה זה אחלה זמן לעשות זאת. במהלך הטיהור אנו משחררים אנרגיות אשר “תקועות” בפינות הבית ומחליפים את האנרגיה באנרגיה חדשה. יש כל מיני דרכים לעשות את הטיהור ואחת מהם היא שריפת מרווה יבשה בכל פינות הבית. חשוב שהחדר יהיה נקי, מסודר ומאוורר בזמן הטיהור.
    • להתחדש בגופי תאורה חדשים, עדיף כאלה שאפשר לעמעם לפי הצורך. כתבתי על תאורה במאמר חודש דצמבר ובו יש יותר טיפים בנושא.
    לכרטיסים שלחו מייל: activiteiten@joodswelzijn.nl

    זריקות של צבע

    • לצבוע את אחד הקירות בגוון מיוחד או להדביק טפט שישרה עליכם אווירה טובה ורגועה.  
    • אם לא מתחשק לכם להכנס לפרוייקט צביעה אפשר להסתפק גם בתלייה של תמונות חדשות ופיזור של פריטים משלימים ברחבי הבית.
    • שטיח חדש וצבעוני מוסיף עניין חדש לכל החלל (שימו לב שהוא בגודל הנכון).  
    • פיזור של כריות נוי בגוונים וגדלים שונים. זה בעצם הפריט הכי אהוב עליי כיוון שיכול ממש לשנות את אווירת החדר לפי מצב הרוח או האופנה במינימום הוצאה. 
    • פרחים, עציצים ואדניות הם תמיד תוספת אנרגטית מומלצת לבית. חשוב לשמור על עציצים מטופחים ורעננים ואת זרי הפרחים להחליף מיד כשהם מתחילים לנבול. צמחים גם פועלים כמטהרי אוויר, הם מחליפים את הפחמן הדו חמצני שמצטבר באוויר, בחמצן.
    קיר עם טפט מעניין וכריות צבעוניות מוסיפים עניין לחדר

    אביזרים לעידוד זרימת הצ’י (אנרגיה) בבית

    • תליית מראות באזורים אסטרטגיים – הסינים מכנים את המראה ״האספירין של הפנג שואי״ בשל שימושיה הרבים. המראה משקפת, מעניקה אשליית גודל ועומק, מגבירה את התאורה, מכוונת את זרימת הצ’י ומעצימה אותו. 
    • מראה היא מכפילה ויש לשים לב את מה אנו מכפילים: מומלץ למקם מראה מול בבואה שאנו רוצים להכפיל: מול נוף יפה בחוץ, היא מכניסה אותו הביתה. מול שולחן אוכל היא מכפילה את מספר הסועדים והאוכל ותיתן הרגשה של שפע. יש לשים לב לא למקם מראה מול דבר שאין אנו רוצים להכפיל כמו שירותים למשל.
    • מראה על קיר חוסם מול דלת הכניסה, פותחת לרווחה את החלל ומזמינה את הצ’י להיכנס הביתה.
    • שימו לב שהמראה תהיה נקייה וללא פגמים ושתהיה תלויה בגובה הנכון כך שגם אנשים גבוהים וגם אנשים נמוכים ישתקפו בה במלואם. עדיף שתהיה מראה אחת שמספיק גדולה לשקף אותנו ולא אוסף של מראות שמראות חלקים מגופנו. יש לכך שתי סיבות, האחת שגם בגוף שלנו יש צ׳י ולא כדאי לחתוך אותו והשניה, כיוון שאנו מוקפים בהילה בלתי נראית לעין והמראה צריכה לקלוט אותנו עם ההילה שלנו.
    מראה היא מכפילה ויש לשים לב את מה אנו מכפילים
    • קריסטלים – כלי רב חשיבות בניווט הצ’י בחדר. עוצמתו תלויה במספר הפאות שלו ובמידת שקיפותו. כמו אור אשר נשבר בעוברו דרך זכוכית מלוטשת, כך גם הצ’י, אשר נמשך לקריסטל ובעוברו דרכו הוא מתפצל ומאט את מהירותו. אתם יכולים לתלות קריסטל באמצע החלון שדרכו נכנסת שמש וכך יפזר את צבעי הקשת בתוך החדר. הקשת גם מחזקת את גוף האדם (השפעת הצבעים על גופנו זה נושא בפני עצמו). אפשר גם להניח על שולחן החג פמוטים או כלי בית מקריסטל. 
    אפשר גם להניח על שולחן החג פמוטים או כלי בית מקריסטל.
    • פעמוני רוח או קני במבוק – הם גם מאטים את הצ’י בחלל אך גם יעילים כמחיצה קולית בין מקור רעש חיצוני לבין הבית. הצליל המופק מן הפעמונים או הקנים מושך את לב האנשים בבית, מסייע להם להתעלם מרעשים חיצוניים ויוצר תחושה נעימה ומרגיעה. חשוב לבחור את הפעמונים בקפידה כך שמנגיתם תהיה לכם ערבה לאוזן.
    • מסדרון ארוך בבית יוצר מצב בו האנרגיה שזורמת דרכו – זורמת באפיק צר וארוך, ומאיצה בו. המטרה היא להאט את קצב הזרימה של הצ’י על מנת שיהיה איטי ורך. אחרת – צ’י לא יגיע לשאר החדרים לאורך המסדרון, ואילו החדר בקצה המסדרון יסבול מזרימת צ’י ישירה, חזקה ותוקפנית. על מנת להאט את הזרימה במסדרון נשתמש בחפצים שימשכו את תשומת לב הצ’י וייגרמו לה להאט: תאורה, מראה על הקיר הארוך, שטיח, סדרת תמונות, חפצי נוי לאורך המסדרון. יש לשים לב כי חפצים אלו אינם מפריעים לזרימה של הצ’י אלא רק מאטים אותה. בתמונה המצורפת נערכו מספר תיקונים למסדרון. 
    על מנת להאט את הזרימה במסדרון נשתמש בחפצים שימשכו את תשומת לב הצ’י

    אם אתם בעניין חידוש רהיטים

    • רצוי לבחור באופן כללי ברהיטים בעלי צורה או פינות מעוגלות ולסדר אותם באופן כזה שיתאפשר מעבר חופשי ביניהם. אם רהיט מסוים “חוסם” את הדרך או שנתקלים בו לעיתים קרובות, הוא גם יחסום את זרימת האנרגיה. מקמו את הספות והכורסאות בצורה כזו שתעודד יצירת קשר עין בין היושבים. כדי שתהיה לכם שליטה (אלמנט מרכזי בשיטת הפנג שואי) על המתרחש, יש למקם את הספות והכורסאות עד כמה שניתן עם הפנים לכניסה.
    • אם יש לכם כורסאות בסלון, ניתן לרפד את אחת הכורסאות בבד שונה ומעניין ולפזר את הצבע שלה בעזרת אביזרים אחרים בחדר.
    כורסא בצבע אחר עם זריקת אותו הצבע באביזרים אחרים בחדר.
    • לשיפור הזוגיות – יש לאפשר בחדר השינה שלכם מעבר חופשי משני צידי המיטה הזוגית ולמקם שידות לילה בכל אחד מצידי המיטה. גם חפצים בזוג בצד מערב של החדר יעודדו את הזוגיות. זה יכול להיות פסל המורכב משני אנשים, שתי אבנים, שני עציצים, תמונה המשקפת צמד אנשים או שתי תמונות. ממש לא מומלץ להשתמש בתמונה של אישה או איש בודד בחדר השינה.
    חפצים בזוג בצד מערב של החדר לזוגיות טובה

    שולחן חגיגי לפי כללי הפנג שואי

    • שולחן פינת האוכל צריך להיות ממוקם באופן כזה שניתן לעבור סביבו בחופשיות, גם כשכולם יושבים. כמו כן מספר הכיסאות מומלץ שיהיה מספר זוגי. 
    • בנוגע לאביזרים לקישוט שולחן החג, נסו למעט עד כמה שניתן בשימוש בצבעי ירוק וכחול והעדיפו צבעים חמים או טבעיים- ניטראליים, למה? הירוק והכחול משבשים את תקינות העיכול ואילו הצבעים החמים דווקא מעודדים ומזרזים אותו.
    • חגיגת השנה החדשה מתחילה בשעות הערב המאוחרות וכיוון שכך, שימוש בנרות יוצר אווירה רומנטית, אינטימית ונעימה. כפי שהזכרתי למעלה פמוטים מקריסטל יתנו אווירה עשירה, אלגנטית עם אנרגיות מיטיבות אך גם פמוטים צבעוניים על רקע של מפה בהירה יכולים לשדרג את המראה. ישנם גם נרות בעלי צורות יוצאות דופן שיכולים למשוך את העין. אני לא ממליצה על נרות ריחניים כי הם מזהמי אוויר. אם אתם רוצים להוסיף ניחוח לאווירה החגיגית אני ממליצה להשתמש בשמנים אתריים נקיים. במקרה שאני לא מוזמנת לארוחה אפשר גם להשתמש בקטורת ריחנית 🙂

    אסיים בברכה לשנה החדשה, נופי

    סודות העיצוב של נופי – כל הבלוגים הקודמים