Category: הבלוגיה

  • 7 דקות בגן עדן – או קווים לדמותה של אסיפת הורים בבית הספר הבינלאומי בהאג

    היום בבוקר הייתי באסיפת הורים של יהלי, הבן הבכור שלי. הוא לומד בביה”ס הבינלאומי של האג במה שע”פ הספירה המקומית נחשב ל – year 8 אבל שווה ערך לכיתה ז’ בישראל. 

    כלומר ה lower school באחד המבנים ההיררכיים הכי מסובכים, שמתפאר בכינוי secondary school. מבנה היררכי שעליו נכתב “חוק הפירמידה המתרוממת” של פרקינסון בסוציולוגיה – מבנה שממשיך לייצר תפקידי ביניים (מיותרים) וגורם לפירמידה להתרומם כל הזמן.

    אפתח ואומר שעד כה לא ראיתי גבות מורמות נוכח העובדה המסתתרת במשפט הראשון שלי, לפיה אסיפת ההורים התקיימה בבוקר. משמע – אין לימודים. 

    כלומר, הקונספט הישראלי של אסיפת הורים שנמשכת עד למהדורת החדשות של השעה 8 בערב, אינו מוכר ומקובל במדינה שב 5:30 נועלת את דלתות רב החנויות שלה. 

    על מנת שבנך יוכל להשתתף באסיפת ההורים, כך נאמר ב”כרוז” שנשלח לנו בדמותו של דואר אלקטרוני, ה parents – teachers- students conference תתקיים בבוקר. נשמע כמעט מאשים. כי אם לא היו לנו ילדים, אולי לא היה צריך את האסיפת הורים עם השם הארוך הזה ואז לא היה מתבטל גם יום לימודים…..כמעט השתכנעתי….

    בכל אופן – אם נדמה לכם שהשינוי היחיד בתמונה שיש לכם בראש של אסיפת הורים הוא אור היום (שלהזכירכם, גם הוא מצרך נדיר פה בחודש נובמבר ולא בקלות נעתר להזמנה לאירוע), תחשבו שוב….ושוב, ושוב וגם אחרי הרבה חשיבה, לא תצליחו לדמיין את הקונספט המקומי.

    ראשית – חשוב לציין שלמאורע עצמו קדם רישום של שבוע!!! 

    לא המורה קובעת שעות הגעה ואתם מתחננים שלא תקבלו את השעה הבלתי אפשרית –  שלוש אחה”צ, רק כי שם המשפחה שלכם הוא “ארבל”, אלא אתם מכניסים קוד (קופון) שהונפק ע”י אדם שעובד בתחתית הפירמידה של פרקינסון, ומגיעים למערכת שלא מביישת את הבידינג בחוג למנהל עסקים של אוניברסיטת ת”א. רשימה של עשרות מורים ושעות קבלה נפרסת לפניכם, ואתם כמו חובבי סודוקו, צריכים לבנות מערכת כזו שמכילה רישום למקסימום חמישה מורים, שבע דקות עם כל מורה, ועשר דקות המתנה בין פגישה לפגישה. הפגישות מתחילות מהשעה 8:30, אבל ב 9 יש הפסקה של 20 דקות למורים שכבר עבדו חצי שעה תמימה ביום לימודים, שבוטל לטובת השתתפות של ילדיכם באסיפת הורים שאורכה 7 דקות כפול 5 מורים…..

     

    אם אתם עדיין איתי, ולא פרשתם אחרי 7 דקות, הרשו לי לקחת אתכם למקום ולדרך שבה הכל מתנהל. 

    אז אם צלחתם את ה”בידינג” ו”זכיתם” לפגוש את “חמשת המופלאים” שלכם, אתם מתייצבים נרגשים כמו הורים לילד בלשכת הגיוס, ליד אולם הספורט של ביה”ס. לפני הכניסה לאולם, יש מפת ישיבה ענקית, עלא חתונת השנה של צחי קומה, שמציגה את המיקום של כל מורה ע”פ הטור ששייך למקצוע שלו. או בעברית פשוטה – המורה להולנדית ולספרדית ישבו בטור של מורי השפות וכן הלאה….

    אחרי שאיתרתם את ה”מקום” שלכם, אתם ממתינים בכניסה לאולם מלא סדרנים בני 13, שמתנהלים באותה חשיבות של מארחת ב”טייזו”. מידי שבע דקות הם מאשרים כניסה של הורים למפגש עם המורים ש”הזמינו”. מעל כולם תלוי שעון עצר שמשמש למשחקי הכדורסל שמתנהלים במקום, ומזכיר ל”אורחים” את הזמן שעוד נותר להם עד ל”התקפה” הבאה. 

    המורים מנהלים מעין “ספיד דייט” עם ההורים והילדים כשהם מעדכנים על המצב הלימודי במקצוע המדובר ואף מקשיבים לפידבק מהמשפחות. כשהשעון מראה 8:57 הסדרנים נכנסים לפעולה. הייתי רוצה לומר שהם רומזים בעדינות למשפחות לסיים, אבל זה רחוק מלהיות נכון. משפחה שנכנסה ונעמדה בנימוס ליד מורה שעדיין משוחח עם הורים, זוכה מייד ל”ביקור” של סדרן קטין, שמיידע, בלי בושה, את המשפחה שמעכבת את הלו”ז, שזמנה תם. הקטין אף מזכה את המורה “פורעת החוק” במבט. ילד בן 13 שמנהל מורה. תאמינו לי, זו לא אסיפת הורים, זה יום הפוך….. 

    אז אם חשבתי שנשב במסדרון בי”ס על כיסאות ילדים שהטוסיק שלנו כבר נשפך מכל הכיוונים שלהם, כשאור פלורסנטי שוזף את עורינו העייף מיום עבודה, מתפללים שהאיחור של השעה שדווח בקבוצת הוואטסאפ הכיתתי, לא יתארך דווקא עכשיו, ומתים כבר ללכת הביתה ולשחרר את הסבתא התורנית, התבדיתי.

    האור הפלורסנטי הוא האלמנט היחיד המשותף לשתי אסיפות ההורים. אה, והדמויות הראשיות – ילד, הורה ומורה. חוץ מזה, בית הספר הבינלאומי מנהל אופרציה שמשתווה למבצע צבאי מסווג. המורים מקבלים את פניך רעננים. הגברים עונבים עניבות. לכל מורה מחשב נייד והוא אף מצויד במבחנים של הילד כראיות. הם מוכנים לקראתך, “שולטים בחומר” ועובדים יפה תחת לחץ. הם יעילים מאוד, משתדלים לייצר גם קשר אישי ולהיות נגישים ופתוחים. 

    אחד מהחמישה יליד ירדן, מקבל את פנינו ב”בוקר טוב” ושובר את הקרח, זה שלא באמת קיים במזרח התיכון. ממשיכה את החום הזה המורה לספרדית, שאי אפשר שלא להתאהב בה ולדמיין אותה כ”אמסטרדם” בעונה הבאה של “בית הנייר”.

    היתר קורקטיים – מורה לאנגלית, הולנדית ומדעים. לא מקצועות שחום זורם בעורקיהם….אולי רק אם מחממים מבחנה….

    לפני השעה עשר בבוקר אנחנו כבר בחוץ. ליהלי יש עוד יום חופש שלם לפניו. ממש כמו שם הספר “כל החיים לפניו”, אבל הוא לא רואה את זה ככה. הוא רק רצה לגמור את האסיפת הורים הזו. עוד מחכים לו שיעורים במדעים, הוא אומר. הלוואי ובמקום כביסות, קניות בסופר, בישולים וניקיונות, היו מחכים גם לי שיעורים במדעים…..

    אנחנו יוצאים החוצה לגשם. אני מעיפה עוד מבט במבנה הענק של בית הספר. נזכרת שחשבתי שהיסודי בכפר סבא, על 600 תלמידיו, הוא גדול….הוא פחות מחצי מביה”ס הנוכחי של הילדים….הכל יחסי כנראה….

    גם שבע דקות היו תמיד מקושרות לגן עדן – זוכרים את המשחק? והנה – הן פרק הזמן שנבחר למפגש עם מורה, מפגש שעבור יהלי, למרות הציונים שלו, הוא רחוק מאוד מגן עדן. 

    זו הפעם האחרונה שאחווה אסיפת הורים שכזו. בשנה הבאה נחזור לשבת במסדרון חטיבת הביניים בכפר סבא, תלויים בחסדי קבוצת הוואטסאפ ומחכים למפגש עם מורה שאמור להיות תחום בזמן, אבל שהזמן הוא דבר יחסי בו. עוד נתגעגע לסדר ול 7 דקות האלה שייתכן שממרחק יראו לגמרי כמו 7 דקות בגן עדן….

  • המקרר ההולנדי שלי: תהיות בסופר ומתכוני אגוזים  

    לא תיארתי לעצמי עד כמה במעבר להולנד אצטרך להסתגל לתרבות אחרת לגמרי. לקחתי בחשבון את הדברים הגדולים (כמו העובדה שהרבה יותר מנומסים אחד אל השני כאן ופחות צועקים, או שצריך להסתגל למלפפונים הארוכים חסרי הטעם האלה, וכן, זה נחשב בעיניי לדבר גדול בתור חובבת ירקות מושבעת), אבל יש עוד המון דברים קטנטנים שלא שיערתי ששונים מהותית מהתרבות הישראלית. 

    זה הקטע הזה שלא מצפצפים. כן אני יודעת שאסור. האם ידעתם שגם בארץ אסור? ובכל זאת, יש פה מישהו שלא ציפצף לרכב שלפניו שעמד יותר משלוש שניות אחרי שהרמזור התחלף לירוק? פשוט כי בישראל כולם עושים את זה ולכן גם אנחנו, כישראלים, רגילים לעשות זאת (בארץ כמובן). בהולנד לא דוחקים בך למהר. לא באוטו ולא אם אתה בעצמך חוסם את הדרך במרחב ציבורי. אפילו לא יבקשו ממך לזוז קצת הצידה. יעמדו ויחכו. הפשטות הזו של להזיז רגע את העגלה שחוסמת לך את הדרך בסופר? לא כאן.

    זה הקטע הזה שכשאומרים לך “לא, אי אפשר”, זה באמת לא. לא משנה אם זו הפקידה במרפאת החיות שהודיעה לי שאני לא יכולה לעקר את החתולה היום כי אני לא בטוחה אם היא אכלה אחרי שמונה בערב או לא, או שאני לא יכולה להוציא את מאיה שלי יום קודם מבית הספר כי אנחנו רוצים לנסוע לחופש. למה? כי יש לה לימודים. אז לא. כי לא. ואני בטוחה שלכל אחד יש לפחות דוגמה אחת כזו. של “לא” מעצבן. אבל יש בזה גם משהו מנחם. כי אתה יודע שכמו שאתה שמעת את הלא הזה, גם הבא אחריך עם אותה שאלה ישמע את אותו הלא. וזה לא שאם תבקש מספיק יפה או תדפוק על מספיק שולחנות הלא הזה יהפוך לכן. הוא נשאר בשלו – לא. 

    זה המחזור – היוש פח אורגני

     האמת ששמחתי לשתף פעולה עם המחזור. הפלסטיק, הזכוכית והנייר כבר נזרקים באוטומט לפחים הייעודיים. אני אפילו מקפידה לשטוף את הפלסטיקים ופחיות השימורים משאריות מזון לפני ההשלכה לפח הייעודי. רק אותו פח אורגני, מגדל הרימות בימים חמים, לא מתעכל לי טוב. זה מסריח מחוץ לבית, זה מסריח בשקית הקטנה שלו בתוך הבית כשהיא נערמת עד להגעה לפח שבחוץ, זה דוחה לרוקן את השקית לתוך הפח הגדול ולמען השם – זה מגדל רימות!!! אבל חוץ ממנו אני באמת זורמת בהנאה רבה עם רמת המחזור פה, עם כמה תלונות פה ושם (למה רק פעם בחודש יש מחזור של נייר? ולמה אני צריכה לנסוע עד למרכז מחזור בשביל כמה קרטונים? ואם כבר פחים ייעודיים, למה אין כזה של זכוכית? למה אני צריכה לצאת לחפש את הקרוב לביתי עם שקית מלאה צנצנות מלוכלכות בחמאת בוטנים ובקבוקי יין מטפטפים?).

    וזה מעגל הקסמים הזה של סופר 🡨 קניה קטנה 🡨 מקרר קטן 🡨 ביקור חוזר בסופר תוך יום-יומיים, וחוזר חלילה. אני לא יודעת מי הביצה ומי התרנגולת. למה הכל באריזות קטנות כל כך? למה חבילת תירס מגיעה בזוג ולא יותר? ולמה גמבות או מלפפונים נארזים בבודדים בשקיות פלסטיק קשיחות כאלה? האם זה כי המקרר צר או שהמקרר צר כי גם ככה לא קונים הרבה? ובחיאת, אין להם ההולנדים מה לעשות עם הזמן שלהם שהם מבקרים בכל יום כמעט בסופר? ואיך זה, שלמרות שעכשיו, מתוקף מגוריי פה אני מבקרת כל יומיים בערך בסופר, אני עדיין יוצאת עם סכום של קנייה בינונית עד גדולה? הנושא הזה עדיין בחקירה ופענוח.

    בינתיים אני עוד קצת מחפשת את עצמי במטבח

    עדיין מנסה למצוא את סל הקניות המוכר והאהוב כדי להתאהב חזרה במטבח גם כאן. וזה אחרת. פתאום יש קיצורי תהליכים שלא הכרתי. יש בצל פרוס, ויש בטטה או גזר (או שניהם יחד) מקולפים וחתוכים לרצועות, או לקוביות אם אתם מעדיפים. יש סלק מבושל ומקולף ויש אותו רק מקולף. יש אותו מקולף מבושל וגם חתוך לקוביות, או לרצועות. יש ירקות חתוכים שמיועדים למרק, ויש ירקות חתוכים שמיועדים להיות רוטב. ועוד לא אמרתי מילה על תפוחי האדמה. בצורה של פירה, מגורדים, קלופים, חתוכים לפרוסות, חתוכים לקוביות, חתוכים לרצועות… זה דורש הסתגלות, בחיי. אני לא יודעת להסביר את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הקושי הזה, אבל לקח לי זמן להיות מסוגלת להכין מרק עם שקית של בצל חתוך ורצועות גזר. אבל למה לא בעצם? זה לא שהשתמשתי בשקית מרק מוכנה (השם ישמור). אז מה, דווקא עכשיו אני לא אשתמש בשקית הזו ואתעקש לחתוך ארבעה בצלים (ואז לבכות) ואז אקלף שקית שלמה של גזרים ואז אחתוך אחד אחד (ומספיק זמן מראש לפני טיגון הבצל כדי שלא יישרף עד שאסיים עם הגזר) רק כי משהו מונע ממני פסיכולוגית להשתמש בשקית? למה לא בעצם להשתמש בשקיות האלה? הן חוסכות המון המון זמן! 

    והמקרר. קיטרתי כבר על המקרר?

    כחלק בלתי נפרד אך נפרד ביותר שמגיעה לו שורת קיטורים משלו – המקפיא!! גם לכם יש מקפיאון קטנצ’יק בתוך המקרר עצמו? כמו בבתי מלון של פעם כאלה, שפותחים את המקרר ואז יש מיני דלת קטנטנה ובתוכה איזה תאון, מפוצץ קרח מכל הצדדים עם מקום להכניס קוביית קרח אחת מסכנה? אה לא? זה רק אצלי? לשמחתי דאגתי להביא את המקפיא שלי מישראל אז מקום להקפאה יש, ובתור קונדיטורית זה מאוד חשוב. 

    ואם כבר הזכרתי את נושא הקונדיטורית שאני, אז גם בתחום הזה אני עוד מנסה להתוודע להיצע ההולנדי. וזה מורכב לי אפילו יותר. איפשהו בתחילת דרכי כאמא, עשיתי שינוי תזונתי בבית.
    עברתי לתזונה עם מעט מאוד גלוטן וסוכר.
    בהתחלה התנזרתי לחלוטין. היום אני כן צורכת אחת ל-, אך מחוץ לבית ומעט מאוד. במהלך הזמן הצטרף לתזונה הזו גם ניר, בעלי, ומאוחר יותר אפילו הוריי החלו ליישם.
    דווקא המקום הזה מאתגר אותי יותר מהקונדיטוריה “הרגילה” שבשתיהן אני עוסקת פה בהולנד. חמאה לא מסובך למצוא (רק יש לשים לב שיש ongezouten ויש gezouten. אל תתבאסו אם קניתם את החמאה המלוחה. במקרים רבים שימוש דווקא בחמאה המלוחה משדרג את הקינוח ולא הורס אותו). קמח לבן גם יש בכל מקום, ביצים, סוכר לבן…. הכל נגיש ובנמצא ולא צריך לדעת הולנדית במיוחד כדי למצוא אותם. יש קצת יותר בעיה כשאני רוצה להכין את הבריא יותר. בשביל זה צריך קצת יותר לחקור. איפה קמח הכוסמין? איך הוא נקרא בהולנדית? וקמחים ללא גלוטן כמו קינואה ועדשים למיניהם? איך מוצאים אותם? וצורת הטחינה של קמחים גם היא שונה כאן. יש קמח גס ויש דק. יש קמחים שאפשר להשיג אותם רק בצורת הטחינה הגסה ולא הדקה ובכללי נראה גם שהולנד עדיין פחות מפותחת מבחינת הגישה לבריאות מישראל, אבל נראה גם שהיא בתהליכים להגיע לזה. הרוב קיים, רק שצריך לפעמים קצת לכתת רגליים כדי למצוא. סוכר קוקוס למשל, שאני נוהגת להשתמש בו לא מעט כתחליף לסוכר הלבן, מצאתי די בקלות. גם מייפל. כדי למצוא סילאן (לא ממותק) הייתי צריכה להיעזר באחד העובדים אבל בסוף מצאנו יחד. 

    אגוזים זה סיפור בפני עצמו

    קודם כל לא כולם נמצאים בכל סופר. בוטנים כן. בוטנים יש מן הסתם. ההולנדים אוהבים את חמאת הבוטנים שלהם. ואת הבוטנים עצמם. עם מלח. האמת שגם בלי מלח.

    אבל מה בנוגע לכל השאר? קשיו ושקדים ואגוזי מלך ופקאן ולוז ופיסטוק? אני משתמשת המון באגוזים. הקשיו למשל, הוא תחליף נהדר להרבה מתכונים עם גבינות. את אגוזי הקשיו משרים במים ואז טוחנים אותם והם יכולים להפוך לממרח מדהים אם מוסיפים להם לימון ומלח ושום ושמן זית (ויש עוד אינסוף סגנונות ממרחים כאלה), או אם מוסיפים פירות יער והמתקה כלשהי וקצת לימון ואופים, יוצאת עוגה נימוחה כזו שמזכירה במעט עוגת גבינה.
    בפקאן אני אוהבת להשתמש כתחתית לעוגה. טוחנת אותם עם שבבי קוקוס ותמרים וחמאת שקדים שמוסיפה קרמיות ועושר לטעם ואז מדביקה את התערובת לתחתית תבנית ומכניסה לקירור לפני הוספת בלילת העוגה. גם מפקאנים אפשר להכין ממרחים מצוינים. אמא שלי מכינה ממרח פקאן בטעם כבד מקלייה של פקאנים וטחינתם עם בצל מטוגן ומלח פלפל. בחיי שזה מזכיר את הטעם של אותו ממרח כבד שהיו מגישים בראש השנה (או שזה פסח? לא זוכרת, אבל זה באמת טעים).
    ופיסטוק… הפיסטוק עולה פה בערך כמו זהב טהור. שישה יורו פחות או יותר לקופסא של 150 גרם. ומה כבר אפשר לעשות עם 150 גרם חוץ מלאכול as is?
    בעיה. פחות זמין וגם לא זול. אני התחלתי לקנות כמויות לאפיה ובישול ברשתות של הספקים Macro/Hanos שם הכמות גדולה יותר והמחיר ל-100 גרם זול יותר. ובאופן כללי, יש הרבה פעמים מבצעים על אגוזים בסופרים “הרגילים”. משיטוטיי בין סופרים עד היום, מצאתי שבלידל יש את המבחר הרחב ביותר של סוגי אגוזים והמחיר הזול מבין שאר הסופרים. שימו לב שאם אתם מעוניינים להכין איתם משהו ולא לנשנש סתם בערב מול הטלוויזיה, עדיף לקנות את אלו בלי המלח (ongezouten).

    נפלתי עליכם קצת עם הרעיונות שלי לאגוזים? לא מבינים מה לכם ולממרח עשוי אגוזים כשאתם מסתדרים מצוין עם הפילדלפיה, החומוס והגווקאמולה של הסופר? גדול עליכם? זה בסדר. זרקתי פה הרבה רעיונות לאוויר ורובם נשמעים ברגע הראשון מסובכים או “צפונבונים” מדי, אז כדאי שתדעו שלא רק טבעונים ושוחרי בריאות צריכים להכניס אגוזים לתפריט שלהם. לרובם הגדול של האגוזים ערכים תזונתיים טובים ובריאים, למרות שבהחלט אינם דיאטטיים).

    אז אולי כצעד ראשון, מה דעתכם להתחיל עם חמאת אגוזים כלשהי?
    ההכנה סופר פשוטה – רק זורקים למעבד מזון כ-200 גרם אגוזים, לא משנה איזה, וטוחנים. אפשר לערבב סוגים שונים של אגוזים או סוג אחד בלבד. בהתחלה יהיו גושים קטנים של אגוזים, לאחר מכן הם יהפכו לאבקה ובהמשך השומן יתחיל לצאת החוצה והתערובת תהפוך לבצקית. בהמשך התהליך ניתן יהיה לראות את הנוזלים (השמן) יוצאים החוצה. יש לעצור מידי פעם את פעולת מעבד המזון כדי לנקות בעזרת לקקן את דפנות הכלי ולהמשיך בהפעלה. החמאה מוכנה כשהיא במרקם משחתי. ומה עושים עם החמאה הזו? טוב ששאלתם. כל כך הרבה דברים!!!!!

    בהתחלה יהיו גושים קטנים של אגוזים
    בהמשך השומן יתחיל לצאת והתערובת תהפוך בצקית
    החמאה מוכנה כשהיא במרקם משחתי

    • שימו בצנצנת ותאכלו כממרח על הלחם. אם תשתמשו באגוזי לוז, מייפל וקקאו, הרי לכם נוטלה ביתית.
    • הוסיפו כפית או שתיים ליוגורט עם קצת גרנולה ופירות.
    • גוונו קצת את המתכונים שלכם. כל מתכון שמשתמשים בו בחמאת בוטנים, תוכלו להחליף בחמאת אגוזים אחרת. יש לכם מתכון לעוגיות חמאת בוטנים? פשוט החליפו את חמאת הבוטנים במינון זהה בחמאה שהכנתם.
    • השתמשו בה להכנת מתוקים. רוצים מתכון מהיר? חממו במיקרו כ-200 גרם שוקולד מריר יחד עם כוס ממרח אגוזים ומעט סירופ מייפל. ערבבו לאיחוד התערובת והכניסו למנג’טים בתוך תבנית מאפינס. קררו עוד שהתערובת מתייצבת, והרי לכם פאדג’ מאפין מושלם. 
    נוטלה ביתית
    • ומה לגבי חלב אגוזים? אם אתם נמנעים או רוצים להפחית בצריכת חלב פרה, אפשר להכין חלב צמחי לעצלנים בעזרת חמאת האגוזים. הוסיפו כף גדושה של החמאה לתוך כוס מים וערבבו טוב טוב. טה – דה!! אפשר להמתיק אם רוצים.

    זהו להפעם. עוד לא סיימתי לקטר, לא סיימתי להתמצא וגם לא להסתגל. אני עדיין בתהליך, משתדלת ליהנות גם מהדרך. עד הפעם הבאה, מוזמנים להעלות לכאן קיטורים נוספים, רעיונות לאפייה בריאה (או לא בריאה) וטיפים ועצות לי ולאחרים בנוגע למטבח ולסופר ההולנדי. מחכה לקרוא 😊

  • דגנים רבותי, דגנים!

    טוב, אז הפעם אני רוצה לנסות לעשות קצת סדר ולכתוב על נושא שעליו אני מקבלת הרבה שאלות:

    דגנים, כן או לא?

    כולנו גדלנו על פירמידת המזון ה׳קלאסית׳ בה הבסיס הרחב הוא דגנים ומוצריהם כמו לחם ופסטה. זה נחשב לעיקר התזונה. האם הקביעה הזו נעשתה מתוך מחשבה על הצרכים התזונתיים שלנו או הצרכים של תעשיית המזון והחקלאות המתועשת? בשאלה הזו עסקו רבות תזונאים, רופאים ומדענים ונראה כי בשנים האחרונות הוציאו צו הרחקה לדגנים.

    אז בואו נעשה קצת סדר: בני האדם התחילו לביית דגנים ולאכול אותם לפני כ 12,000-10,000 שנים עם המהפכה החקלאית שהפכה אותנו מחברה של ציידים לקטים לחברה של מתיישבים חקלאים המעבדים את אדמתם.

    האם אכלנו דגנים לפני כן ? התשובה היא  כן, קצת וגם כחלק ממגוון עצום של צמחים שליקטנו ואכלנו. אכלנו מעט גרעינים (זרעים) של צמחים ממשפחת העשב (להלן דגן) שנקראו בדרכנו. הגרעינים האלו נחשבו למזון עתיר קלוריות שנשמר לאורך זמן וזה בדיוק מה שהפך אותו לנחשק ביותר ולכן הצמחים האלו היו הראשונים לביות. כיום מוזר לחשוב שבטרם העידן השפע הנוכחי, רוב בני האדם התקשו להשיג ולצרוך את מנת הקלוריות היומית. כיום, אם אנחנו קיימים כבני אדם בערך כ 300,000 שנים ואוכלים דגנים רק 10,000 שנה שמבחינה גנטית זה נחשב לזמן מועט, נשאלת השאלה אם  המזון הזה מתאים לנו או לא?

     אז כמו שכבר הזכרתי, הדגנים הפראים (הלא מתורבתים) היו חלק קטן מתזונה צמחית מאד עשירה של שורשים, עלים, גבעולים, פרחים, פירות, פטריות, אצות וקליפות עצים שבחלקם הגדול נזנחו לטובת הדגנים המשביעים והמספקים, החקלאות הלכה והתמקדה בגידול עיקרי (חיטה ושעורה באגן הים התיכון וארצות אירופה, אורז באסיה ותירס באמריקה) והתזונה שלנו הפכה לפחות מגוונת.

     הדגנים מכילים ערכים תזונתיים רבים כגון חומצות אמינו (חלבון), מינרלים וויטמינים, חומצות שומן אבל גם הרבה מאוד סוכרים (פחמימות) והעובדה שביססנו את התזונה שלנו על דגנים הביאה אותנו לצריכה מוגברת של המקרו (אחד מאבות המזון) הזה באופן בלתי מאוזן. דבר שגורם ללבלב שלנו לעבוד שעות נוספות בייצור אינסולין המסיר את הסוכר מהדם ומהווה את המפתח להכנסת מולקולות הגלוקוז לכל תא ותא. 

    בנוסף, מאז תחילת המאה התשע עשרה, עם המהפיכה התעשייתית, החל תהליך של תיעוש ועיבוד המזון וגידולו. הטעם הפך מעודן יותר וביקש להסיר את קליפת הגרעין המזינה לטובת לחמים ומאפים עדינים במרקם אך גם דלים בערכים תזונתיים. האוכלוסיה גדלה, הביקוש עלה ועלה והתיעוש התייעל.

    החיטה המודרנית רחוקה מאד מהזנים העתיקים. היא הונדסה להכיל כמות גבוהה של חלבון (גלוטן) ועמילן, למקסם יבול לכל דונם אדמה מה שמדלדל את תכולת המינרלים והוויטמינים שמקורם באדמה וכמובן בעזרת צבא כימי אדיר להגן אליה ממזיקים ולהאריך את חיי המדף שלה. 

    האם התיאורים האלה הוציאו  לכם את החשק לאיזה קרואסון מתפצפץ? מובן שלא! החיטה המודרנית מהונדסת להכיל כמות גבוהה של חלבון הנקרא גליאדין. החבר הזה מדמה חומרים אופיאטים בגוף וכך הקולטנים שלנו מעבירים מסרים עצביים במוח שמייצר יותר דופמין שגורם לנו להרגיש אופוריה וכן, גם להתמכר. אם מצאתם את עצמכם מפנטזים וחושקים במוצרי מאפה בלי יכולת להגיד לא, אתם כנראה תחת השפעה של הסם הזה.

    – טוב, אז עכשיו ממש ביאסת, גלית!  – תגידו …..

    – סליחה! באמת סליחה. אבל חכו, הסוף הוא יותר אופטימי, תמשיכו לקרוא עוד קצת.

    אז ככה, כמו כל עניין תזונתי כזה או אחר, בידקו איך זה עובד עליכם המזון כי יש תאוריה ויש מעשה ולכל אחד מאיתנו יש פיזיולוגיה ומטבוליזם מעט שונים. הדרך הטובה ביותר היא להוציא משהו מהתפריט ולראות מה זה עושה. האם הימנעות מחיטה למשל גורמת לנו להיות יותר אנרגטיים, פחות נפוחים, מפחיתה כאבים כרוניים (כמו מיגרנות וכאבי מפרקים למשל), האם מצב הרוח הופך לחיובי יותר וכו׳. אם כן אז התשובה ברורה, אם לא, אז גם. 

    בכל מקרה ההמלצה החד משמעית שלי היא לגוון! 

    פה בהולנד אוכלים הרבה חיטה, הרבה מאד! דייסה(פאפ) או דגני בוקר לארוחת הבוקר, הסנדוויץ המפורסם (“ברודצ’ה קאס או האם”) לצהרים, והרבה פעמים פסטה (או קוסקוס/ בורגול/ מאפה) לארוחת הערב וזה בלי לחשב עוד את החטיפים והנישנושים של עוגיות וקרקרים בין לבין. 

    לחלקינו יש סיבה טובה להימנע לחלוטין מדגנים כמו ירידה במשקל או ריפוי של מחלה, אבל אם אתם פשוט מחפשים תזונה יותר מאוזנת ובריאה על מנת להרגיש יותר אנרגטיים ולמנוע התפתחות אפשרית של מצבים כרוניים בעתיד אז בואו נראה יחד איך אפשר לצרוך דגנים באופן חכם וכמובן מהנה וטעים.

    קודם כל, בואו נשמור על פרופורציות. נאכל מגוון עשיר של צמחים כולל ירקות ופירות, אגוזים וזרעים, קטניות, פטריות, עשבי תבלין וגם מעט דגנים מלאים. ההמלצה היא מנה של 30 גרם דגן לפני הבישול לארוחה אחת שזה פחות מרבע כוס.  

    שנית, למה להסתפק בחיטה כשיש מבחר כל כך עשיר של דגנים בחנויות ובשווקים. הנה רשימה חלקית:


    דגנים המכילים גלוטן
    :
     

    חיטה, כולל קמות שזה זן עתיק של חיטה tarwe, kamut

    כוסמין (ספלט) spelt

    שיפון rogge

    שעורה gerst

    דגנים שאינם מכילים גלוטן (שימו לב כמה שהרשימה הזו יותר ארוכה): 

    • אורז על כל סוגיו rijst, zilvervliesrijst, wilde rijst
    • שיבולת שועל haver
    • דוחן gierst
    • כוסמת boekweit 
    • טף teff
    • אמרנט amarant
    • דורה sorghum 
    • תירס על כל סוגיו maïs
    • קינואה quinoa

    את כל הדגנים האלה ניתן לרכוש כגרעינים או כקמח טחון. גם בקניית מוצרי דגנים מעובדים נסו לגוון, לדוגמא לחם מדגנים שונים כמו כוסמין, שיפון, כוסמת ושיבולת שועל , פסטה מאורז מלא או תירס וכו׳ 

    שלישית, נסו לאכול את הדגנים בצורתם המלאה, הגולמית עד כמה שניתן. רוב הערכים התזונתיים נמצאים בקליפה ובנבט של הדגן אשר מנופים בתהליך הייצור.

    לפניכם מספר מתכונים בריאים וטעימים המכילים דגנים:

    סלט אורז שחור עם סלק ובצל מוחמץ

    הסלט הזה הוא הרמוניה של ניגודים. מתיקות מהסלקים משלימה את החמיצות של הבצל המוחמץ והרעננות של הכוסברה משתלבת עם הטעם האדמתי של האורז. הסלט הזה יכול בכיף לככב על מזנון אירוח אבל גם בקופסת הסלט לארוחת צהרים או פיקניק. שילוב של דגן מבושל ומזין, ירק מבושל ועלים טריים הופך אותו לארוחה בפני עצמה. 

    מה צריך:

    • 2 כוסות אורז שחור מבושל
    • 4 סלקים בגודל בינוני, אפויים בשלמותם* וחתוכים לקוביות
    • בצל סגול בינוני, חתוך לחצי ואז לפרוסות דקות
    • 1/2 כוס חומץ תפוחים
    • 1 כפית זרעי כמון
    • זר נדיב של עלי כוסברה טריים, קצוצים
    • מלח ופלפל לפי הטעם
    • 2-3 כפות שמן זית משובח
    • מיץ מלימון אחד או ליים

    הוראות הכנה:

    1. מניחים את פרוסות הבצל בקערה קטנה. מרתיחים את החומץ ושופכים על הבצל. מניחים בצד.
    2. מחממים מחבת קטנה וצולים בה את זרעי הכמון, ללא שמן, למספר דקות עד שהזרעים מתחילים להתפצפץ. מסירים מהאש וכותשים את הזרעים במכתש ועלי. ניתן לדלג על שלב זה ופשוט להשתמש בכמון טחון.
    3. מעבירים לקערת סלט את האורז המבושל, קוביות הסלק, פרוסות הבצל המסוננות מהחומץ, עלי הכוסברה הקצוצים, מזלפים שמן זית ומיץ לימון. מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם ומערבבים היטב. הסלט מוכן!

    * אני אוהבת לאפות סלק בתנור ולא לבשלו במים. כך שכל הטעם והערכים התזונתיים נשמרים בתוך הסלק ולא בורחים אל מי הבישול.לפני האפיה  יש לקרצף את הסלקים היטב אך לא לקלף. להסיר את החלק של הגבעולים. להניח בכלי שמתאים לאפיה בתנור, עם מכסה, או בתבנית מכוסה ברדיד אלומיניום. לזלף מעט שמן זית ולאפות עד שהסלקים רכים לגמרי. אני ממליצה לאפות כמות גדולה יותר ממה שהמתכון הזה מבקש,כיוון שאת הסלקים ניתן לשמור במקרר למספר ימים, וזוהי גם תוספת נהדרת לסלטים ותבשילים.

    הצעת הגשה – השתמשו בלבבות חסה (little gem lettuce ) במקום הטאקו, ומלאו אותם בסלט להגשה מקורית ואלגנטית יותר. זה נהדר להגשה במסיבות כמתאבנים.

    Over night oats

    שיבולת שועל/ קוואקר, הוא דגן קל לעיכול, עשיר בחלבון וסיבים תזונתיים ונטול גלוטן (אם כי למי שחשוב לו להקפיד, שימו לב שמצוין על האריזה ללא גלוטן שכן לעיתים ישנו ׳זיהום׳ מפס הייצור של חיטה).

    במתכון הזה לא מבשלים את הקוואקר ובכך משמרים את ערכיו התזונתיים. מכינים בערב כך שבבוקר נשאר רק להוסיף תוספות ו…לאכול. בהחלט אפשר לארוז במיכל או צנצנת לארוחת בוקר על הדרך או במקום העבודה. אפשר גם להכין כמות גדולה לכמה ימים ולשמור במקרר.

    מה צריך (לשתי מנות):

    • 100 גר׳ פתיתי קוואקר מלא (המיועדים לדייסה)
    • 250 מ״ל חלב שקדים (או חלב צמחי אחר לפי בחירה)
    • 2 כפות זרעי צ׳יה
    • גרידת לימון מלימון אורגני
    • 2 כפות סירופ מייפל
    • חופן צימוקים
    • 1/2 כפית תמצית וניל טבעית
    1. מערבבים את כל החומרים יחד בקערה, מכסים ומניחים ללילה. בקיץ יש לאכסן במקרר, אבל בחורף לא ממש, כך שהדייסה תהיה בטמפרטורת החדר ולא קרה.
    2. בבוקר ניתן להוסיף פירות חתוכים, אגוזים וזרעים, קינמון ועוד מייפל/ סילאן/ דבש אם רוצים עוד מתיקות. 

    פודינג אורז

    דרך מעולה לנצל שאריות של אורז מלא, אם יש אורז מלא מבושל אז זה עניין של דקות להכין את הפודינג הזה. אפשר לאכול חם או קר. להכין כמות גדולה ולאחסן במקרר כמה ימים. נפלא כארוחת בוקר חמה לבקרים הקרירים. גם כאן יש אינספור אפשרויות לתוספות שהופכות אותו לחגיגה של טעמים וערכים תזונתיים.

    אפשר בהחלט להגיש קר כקינוח בתוספת מעט סילאן או דבש ואגוזים קצוצים.

    עבור מנה אחת:

    • כוס אורז מלא מבושל
    • 30 גר׳ אגוזי ברזיל או מקדמיה, לא קלויים
    • 3 תמרים, מגולענים
    • 1/2 כפית קינמון
    • 320 מל׳ חלב קוקוס או חלב צמחי אחר לפי העדפתם ( שקדים שיבולת שועל וכו׳)

       

    1. שימו את כל החומרים במיכל הבלנדר או מעבד מזון וטחנו לדייסה במרקם חלק.
    2. העבירו את הדייסה לסיר קטן וחממו על אש קטנה עד לטמפרטורה הרצויה לכם.
    3. העבירו לקערה והוסיפו למעלה ככל העולה על רוחכם: קוקוס מגורר, פירות יבשים, מבחר אגוזים וזרעים, חמאת אגוזים, יוגורט או קרם קוקוס, תפוחים מאודים ועוד…

    בתיאבון ולבריאות !

     

  • אבל תרבות

    נֵלי, השכנה ההולנדית שלנו, מעולם לא תקרא את זה. אמנם רק קיר אחד מפריד בין הבתים שלנו, אבל יותר מדי קטגוריות מפרידות בין חיינו. היא בת שמונים ושבע או יותר, היא בטח לא בפייסבוק ולא קוראת עברית. גם אם נניח שהיא קוראת עברית להנאתה, נגיד שהיא נוצרייה אוהבת ישראל, היא בוודאי לא קוראת דיוור שמיועד לישראלים בהולנד. גם אין לה ראש לזה. בעלה חולה באלצהיימר, הוא מאושפז כבר תקופה ארוכה, והיום הוא נפטר. 

    בשבוע שעבר פגשתי את נלי במרכז המסחרי. שאלתי אותה לשלומה, היא מחתה דמעה ואמרה שהיא חושבת שלא נשאר לו עוד הרבה זמן. חייכה לילדים ואמרה שהיא שמחה שאנחנו שכנים. שברתי שיניים כדי להגיד לה, בהולנדית, שגם אני שמחה שאנחנו שכנים. אפילו שזו שכנות קצת מוזרה, כי היא בכלל לא מורגשת.  

    כשרק הגענו לכאן, פחדתי. פחדתי שהילדים שלנו ירעישו בחצר ולמחרת נראה צלבי קרס על הקירות. כזאת אני, קצת רואה שחורות. מזל שנלי היא מעט כבדת שמיעה והקירות די עבים. ולשכנים האחרים לא אכפת מכלום, מצידם תמות. 

    נלי לא שומעת אותנו, וידאתי. רק כשקדחנו קצת בקירות בימים הראשונים. וזהו. אין בינינו קשר. והיא גרה לגמרי לבד, בעלה מאושפז והיום הוא נפטר והילדים שלה רחוקים. אנחנו מרגישים מחויבות כלפיה, איזה אחריות כזו, הרי אנחנו שכנים. אבל נלי שומרת באדיקות על הפרטיות ולא נראה שמעוניינת לשוחח מעבר למילות נימוס בודדות. אולי זה בגללנו, אולי זה בגללה, אולי ככה זה כשאת בת שמונים ושבע או יותר ויש לך בעל חולה באלצהיימר, שמאושפז כבר תקופה ארוכה, והיום הוא נפטר.  

    מכונית שחורה ארוכה עצרה לפני חלון המטבח שלנו שצופה אל הרחוב. אין שום סיבה שתעצור לפני חלון המטבח שלנו מכונית כזו, אלא אם כן משהו קרה. נגיד, מישהו מת. 

    מר ואן דר הורסט היה השכן הלא נראה שלנו. הוא היה מאושפז במשך כל הזמן שאנחנו גרים כאן וכנראה עוד הרבה קודם לכן.  

    שני אנשים לבושי שחורים פתחו את דלתות המכונית וארון עץ לבן הוצא ממנה והונח על מעין עגלה, עגלת ארונות קבורה. העגלה התגלגלה אל תוך הבית של נלי ולבושי השחורים נעלמו בתוכו. 

    מה קורה ברגעים האלה שבהם ארון קבורה נכנס לסלון שלך? 

    כעבור שעה או שעה ורבע הדלת נפתחה שוב והארון יצא ממנה כשהוא מקושט בפרחים. אחד מלובשי השחורים החזיק בידו ספינה דקורטיבית מעץ, חפץ וינטג׳ מובהק, עם הרבה מפרשים. 

    לאן הם לוקחים את זה? הספינה תקבר עם מר ואן דר הורסט? לא חבל? 

    המלווים הסתדרו בשורה עת הוכנס הארון אל המכונית השחורה, וכשהדלת נסגרה כולם התפזרו למכוניות שלהם, כדי לנסוע בשיירה. נלי, לבושת שחורים הדורים, ישבה במושב שליד הנהג, מאחוריה ארון ובתוכו בעלה המת, ועל ברכיה תמונה במסגרת. היא ניגבה אותה בשולי המעיל, וגם נגבה את דמעותיה. תמוה היה בעיניי, שברגעים האלה בהם התפזרו המלווים למכוניות שלהם, נשארה נלי לבדה, ללא איש מצידה. ומצידה השני, היא כל כך רגילה להיות לבד. 

    זה היה סופו של מר ואן דר הורסט, השכן שלא הכרנו. למחרת קניתי כרטיס עם ציור של סביון וברכת ׳היו חזקים ברגעים קשים אלו׳, כעצת חברות מנוסות. לקחתי איתי שני ילדים להפגת המתח, והלכנו לנחם אבלה. הבנתי שעדיף לא להביא פרחים, עדיף לא להביא פשטידה ושגם להלוויה שולחים הזמנה, שלא יידחפו סתם, אפילו שאין מה לאכול. מצד שני, גם בחתונה הולנדית אין מה לאכול, לא?  

    כך או כך, בתה של נלי פתחה את הדלת ועל פניה הייתה הבעת פליאה. הלוא אף אחד לא ידע שמר ואן דר הורסט נפטר, מודעות לא נתלו בשכונה, לנלי אין חברים. איך ידענו? כי אנחנו שכנים, אמרתי לה, דלת ליד. ראיתי מהחלון את המכונית השחורה, שכנים יודעים דברים כאלה. השכנים שאני מכירה, לפחות, יודעים דברים כאלה, ככה זה אצלנו בישראל. 

    זה לא זמן טוב? 

    לא לא, זה בסדר, אמרה מריה, היא מאוד לבד, היא בטח תשמח, והלכה לקרוא לאמה. נלי ירדה אלינו, פניה סמוקים וגם עליהם, הבעת פליאה. אותנו היא לא ציפתה לראות. מתעניינים בה? דואגים? מה פתאום? מה זה קשור שאנחנו שכנים? 

    נתתי לנלי את הכרטיס עם הסביון והבעתי את תנחומי ותנחומינו המשפחתיים. את תמיד יודעת איפה למצוא אותנו, נכון? אנחנו פה, דלת ליד, לכל מה שתצטרכי, ושלא תדעו עוד צער. נלי לקחה את הכרטיס, הודתה לי, חייכה קלות לילדים, והלכה. הדלת נסגרה. וזהו. לא הוזמנו להיכנס והיא לא סיפרה לנו דבר על מר ואן דר הורסט המנוח. 

    למחרת ראיתי אותה בסופר השכונתי. אף אחד לא ידע שבעלה נפטר, אף אחד לא ניגש אליה ולא שאל לשלומה. רכונת ראש היא קנתה כמה ירקות, הניחה בסל הקניות הרב פעמי והלכה. בערב נפתח חלון בקומה השנייה ושתי שמיכות פוך נתלו לאוורור ברוח הקרה של אוקטובר. 

  • כשבורנקול פגש את טחינה

    המעבר למדינה זרה אינו קל כלל ובעיקר, כפי שכולנו כבר יודעים פה, גם בתחום האוכל נדרשים שינויים רבים שלא תמיד אפילו יודעים מאיפה להתחיל ומה לעשות. אני אנסה ליצור בבלוג שלי גשר קולינרי בין שני העולמות, הישראלי וההולנדי כשהדגש הוא על מודעות גבוהה לאכילה נכונה ובחירות מזון בריאות ומזינות, וכמובן טעימות ומהנות!

    כשאני נזכרת בשנים הראשונות שלי בהולנד ואני מבינה שניסיתי לעשות העתק הדבק, לשחזר את החיים שלי בארץ אבל כאן. להישאר בתוך איזור הנוחות וההרגלים שלי, גם בתחום האוכל. חיפשתי את אותם הירקות ואותם המוצרים שהייתי רגילה אליהם. בכך לא רק שיצרתי תיסכול אלא גם חסמתי את עצמי מלגלות שפע של תוצרת מקומית ומוצרים חדשים שמאוחר יותר רק שידרגו את התזונה שלי ולא להיפך. אז העצה הראשונה שלי היא לפתוח את העיניים והראש. זה לא אומר לזנוח ולנטוש את האוכל מהבית, אבל להיות בהחלט פתוחים לטעמים וחוויות חדשות. למשל, כשהגעתי לכאן חיפשתי את העגבניות, והמלפפונים, הפלפלים והחצילים שהיו עיקר מזוני בארץ. מיותר לציין שהאכזבה הייתה גדולה (נכון, היום המצב פה הרבה יותר טוב) כך שכל הזמן התלוננתי שאין פה ירקות ומה שיש חסר טעם לחלוטין. בכך התעלמתי משפע הירקות המדהימים שמעולם לא שמעתי עליהם, כמו הפסטינאק (pastinaak) והקייל (boerenkool) וכל מיני שורשים מוזרים. לאט לאט למדתי שאין רק סוג אחד של תפוחי אדמה אלא לפחות 10(!) ותפוחי עץ אפילו יותר. שיש המון עלים ירוקים שלא ראיתי מעודי ועוד ועוד… אז התחלתי להסתקרן, לצאת למסעות בשווקים ובחנויות ונפתח בפניי עולם חדש. למדתי שהעונות שונות כאן מישראל ותותים זה של קיץ ולא של חורף. שיש יופי במחזור העונות של השנה. שאפשר להתגעגע לפרי או ירק ולשמוח על חזרתו העונתית (אספרגוס!) למדתי שההתמקדות במזון עונתי ומקומי היא הבחירה הכי טעימה והכי בריאה (גם לגוף וגם לסביבה) וכך, המנעד הקולינרי שלי הלך והתרחב. כך התחלתי לנסות מתכונים חדשים או להחליף מרכיבים במתכונים הקבועים שלי במרכיבים מקומיים חדשים. למדתי גם שאם בא לי טעם של ׳הארץ׳ אז אכתת רגלי לחנויות של התורכים והמרוקאים, לנשום אנחת רווחה ולהרגיש קצת בבית.

    יחד עם תהליך ההטמעה וההסתגלות שלי להולנד, גם המטבח שלי עבר שינויים. הוא נהיה עדכני יותר, מינימליסטי במובן הכי חיובי של המילה, קליל יותר ומדויק. היום אני רואה את התהליך הזה כברכה של ממש משום שהבישול שלי עשיר משני העולמות. יונק השראה מהמטבח המזרח תיכוני, אבל מחובר לגמרי לכאן, להולנד. אנחנו חיים במדינה שגם אם המסורת הקולינרית של מוגבלת ואינה מעוררת השראה בעיניים שלנו (אבל זה כבר דיון לבלוג נפרד) יש לנו נגישות קלה, זמינה וברת השגה למוצרים וחומרי גלם מעולים, באיכות גבוהה מאוד. 

    עכשיו, במה נבחר ומה נכון? זה כבר תלוי לגמרי בנו. אז אני לא אומרת שזה לא בסדר גם לחפש שקדי מרק (סתם דוגמא), אבל צאו לשווקים וגלו את מה שמקומי ועונתי.

    אוקי, אז מה יוצא לי מכל הקריאה הזו, תשאלו? יפה ששאלתם ! שני מתכונים מדליקים לסתיו שמתחולל פה ממש עכשיו. מרק קרמי, מנחם ומזין מפסטינאק ושעועית לימה וחטיף מקייל פריך ומטריף שאי אפשר להפסיק לנשנש (וגם אין צורך להפסיק לנשנש – כי הוא ממש בריא).

    מעט על פסטינאק

    פסטינאק כפי שמופיע בחנות הירקות

    פסטינאק בהולנדית: PASTINAAK, ובאנגלית: PARSNIP ובעברית קראו לו גזר לבן.

    זהו ירק שורש, קרוב משפחה של הגזר, שורש הסלרי והפטרוזיליה. הוא עונתי, סתיו וחורף עד תחילת האביב. הקור עושה לו רק טוב כך שבסוף החורף טעמו יהיה משובח יותר. כשקונים יש להקפיד שהשרש מוצק וקליפתו יחסית חלקה. אם הוא מקומט מדי ורך סימן שאינו טרי. שורשים גדולים מדי יהיו סיביים ועציים. מבחינה תזונתית הוא מקור טוב חייבים תזונתיים, עשיר בויטמינים ומינרלים. שימו לב, כמו רבים מירקות השורש הוא מכיל סוכרים כך שמי שמקפיד על תזונה דלת פחמימות, יש לצרוך ממנו במתינות. הוא עדיין עדיף על תפוח אדמה למשל.

    מרק קרם פסטינאק ושעועית לימה

    הפסטינאק הוא ירק קסום בעיני, מלא בטעם ארומטי עם מתיקות עדינה ומרקמו עדין ונימוח כשהוא מבושל. הוא תוספת נהדרת להרבה תבשילים אבל במתכון הזה הוא הכוכב.

    בנוגע לשעועית כמובן שהכי טוב זה להשרות שעועית ללילה ולבשל אותה כשהיא טריה,  אבל גם שעועית בצנצנת או קופסא זה מצויין כי הרי במתכונים מהירים ומעשיים עסקינן. אם אין לכם צנצנת של שעועית לימה אז גם שעועית לבנה רגילה או כל וריאציה אחרת שזמינה וחביבה אליכם תבוא בחשבון.

     מה צריך:

    • 2 כפות שמן זית לבישול ( mild ) או שמן קוקוס ללא ריח
    • 1 בצל גדול, חתוך לקוביות 
    • 2-3 שיני שום, קלופות

    

    • 3 שורשים של פסטינאק בגודל בינוני, קלופים ופרוסים 
    • 1 ליטר ציר ירקות (אפשר בהחלט מאבקת מרק טבעית אורגנית)
    • 250 גר׳ שעועית לימה מבושלת ומסוננת, אפשר בהחלט מקופסא
    • מלח ופלפל שחור לפי הטעם 
    •  ענף של רוזמרין טרי, עלים בלבד, או כפית רוזמרין מיובש

    אופן ההכנה: 

    1. בסיר מרק כבד (ברזל או אמייל אם יש) מחממים את השמן. מוסיפים את הבצל ומבשלים על אש בינונית עד שהבצל מתחיל להזהיב. מוסיפים את שיני השום, מבשלים עוד דקה.
    2. מוסיפים את פרוסות הפסטינאק וממשיכים לבשל תוך כדי ערבוב עד שגם הפסטינאק מתחיל להזהיב. טעמו של המרק תלוי במידת הקירמול של הירקות. תהליך זה מוציא מהם את מיטב טעמם.
    3. מוסיפים את ציר המרק, הרוזמרין ואת השעועית. מביאים לרתיחה עדינה, מכסים את הסיר ומבשלים כרבע שעה, עד שהפסטינאק רך לגמרי.
    4. מסירים מהאש ומצננים מעט לפני שטוחנים את המרק בעזרת בלנדר ידני למרקם חלק וקרמי.
    5. לפני ההגשה, מחממים שוב את המרק, טועמים ומתקנים תיבול עם מלח ופלפל ומחלקים לקערות.

     אפשר לזלף מעט שמן זית וירג׳ין מעל ולקשט בכמה עלי רוזמרין טריים. אם טעמו של הרוזמרין אינו לטעמכם (זה אכן תבלין דומיננטי) אז נסו טימין. 

    זה מרק קלאסי לקחת בתרמוס לטיול סתווי או לעבודה. אפשר גם בהחלט להקפיא אותו, הוא אינו מאבד את קסמו וטעמו, אז כדאי להכפיל כמות ולשמור לפי מנות במקפיא (לא לשכוח לכתוב שם ותאריך על המיכל).

    ולסיום, אנקדוטה חביבה על המרק הנפלא – לפני שנים הכנתי את המרק הזה למסיבת חתונה של זוג חברים הולנדים. המרק הוגש בכוסות קפה אלגנטיות וזכה להצלחה. כמה אורחים שאלו אותי ממה עשוי המרק וכשעניתי פסטינאק הם נדהמו ואמרו שלא היה עולה על דעתם להכין מרק מפסטינאק…” נו, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים 😉 “

    מעט על הקייל

    BOERENKOOL  בהולנדית, KALE באנגלית ובינתיים אין לו תרגום לעברית אז אומרים פשוט קייל, זהו ירק עלי ממשפחת המצליבים, קרוב משפחה של הכרוב, הברוקולי, הכרובית והקולרבי. הוא ירק חורף טיפוסי וגיבור ממש כי הוא שורד את הכפור והקרה באומץ רב. מבחינתו כמה שיותר קר יותר טוב. בשנים האחרונות הוא קיבל מעמד של מזון על ודי בצדק. עשיר מאוד ברכיבי תזונה שונים ובחורף כשאין ממש מבחר של ירק טרי הוא ממש מציל את המצב. פה בהולנד מאוד מקובל לקנות אותו כשהוא כבר קצוץ וארוז בשקיות, רק שאז הוא מאבד חלק גדול מערכו התזונתי. עדיף לקנות עלים שלמים למרות שזה קצת יותר עבודת הכנה. יש את הקייל הירוק המסולסל, את  אחיו הסגול היפיפה וקרוב המשפחה האצילי הקאבולו נרו, (כרוב שחור באיטלקית- כי עליו ירוקים כהים מאד, אשר בהולנדית מכונה כרוב דקל על שם צורת העלים המזכירה ענפי דקל. אני מגדלת את שלושתם אצלי בגינה הם גם יפים וגם טעימים.

     

    קאבולו נרו מהגינה של גלית
    ירוק וטבעי, אפשר לגדל גם בבית
    קייל סגול גדל בגינה של גלית
    הפעם: קייל מהחנות

    כשהולנדי (בורנקול) פוגש ישראלית (טחינה)

    חטיף קייל פריך ופיקנטי

    חטיפי צ׳יפס מקייל, פריך ועסיסי

    למרות הקאמבק המפואר והכבוד הרב שהירק העתיק הזה זוכה לו בשנים האחרונות ,ישנם רבים שעדיין לא יודעים מה לעשות איתו או שחושבים שהוא די מגעיל. ההולנדים, שיהיו לי בריאים, פשוט זורקים אותו לתוך “הסטמפוט”, שם הוא נופח את נשמתו בקבר אחים יחד עם תפו״א וירקות אחרים (סליחה!). הנה רעיון מדליק ושונה שנותן לירק-העל הזה הרבה כבוד. שימו לב, יש לקנות עלים שלמים (בשוק ובירקניות)ולא את השקיות של העלים המרוסקים, אותן תשאירו לחובבי “הסטמפוט”.

    מה צריך:

    • 15-20 עלי קייל (boerenkool) שטופים ויבשים 
    • 3 כפות שמן זית וירג׳ין 
    • 2 כפות טחינה גולמית
    • 1 כף שומשום מלא (או שומשום שחור)
    • מלח לפי הטעם (כרבע כפית)
    • 1/4 כפית פפריקה מעושנת, אם אוהבים
    • 1/2 כפית אבקת שום 
    • פתיתי צ׳ילי, כאן אני משאירה את הכמות לשיקולכם, תלוי כמה חריף אתם אוהבים (אני מאד!)

    אופן הכנה:

    1. מסירים בעזרת סכין חדה את הגבעול המרכזי מן העלים וקורעים אותם לחתיכות בגודל ביס. מניחים בקערה גדולה.
    2. בקערה קטנה נפרדת מערבבים את כל שאר החומרים לרוטב אחיד. מזלפים את הרוטב על עלי הקייל ומערבבים בעזרת הידיים כך שכל העלים מצופים היטב.
    3. מעבירים את העלים לתבנית תנור רחבה המרופדת בנייר אפיה. יש להקפיד שהעלים יהיו מסודרים בשכבה אחת כדי לקבל את המרקם הפריך.
    4. אופים בטמפרטורה של 150 מעלות כרבע שעה עד שהעלים ממש פריכים ומתפצפצים.
    5. מעבירים לקערת הגשה ויאללה, להתחיל לנשנש!

       

      בעזרת סכין חדה: להסיר בזהירות את הגבעול המרכזי

    ואם בא לכם לקרוא עוד קצת על קייל ועל מה שאפשר לעשות איתו אז כאן: http://galitskitchen.com/story-legendary-kale/

    לאתר של גלית: www.galitskitchen.com

     

  • למה החלטתי להישאר בהולנד לתמיד

    למה לא בעצם, הא? מה רע לנו פה? החיים כאן נוחים יותר בכל פרמטר ובכל קנה מידה. אחרי ביקור מאובק, צפוף ורועש בארץ, החזרה להולנד הייתה כמו מים בנווה מדבר, כמו מקלחת צוננת אחרי יום מיוזע. נחתנו אל הרוגע והירק, הנימוס והיעילות, הביורוקרטיה הידידותית והסטרופ וואפל. יומיים התהלכתי כמו תיירת, מוקסמת מהמראות והשקט, מהכבישים המרווחים ומהתנועה הזורמת כמו המים באמסטל. 

    הילדים השתלבו לגמרי במסגרות החדשות-ישנות, ההולנדית שלהם החליקה כמו חמאה והם כבר הולכים לבד לסופר ורוכבים לבד לחוגים על האופניים ההולנדיות שלהם. 

    אנחנו כבר יודעים איפה יש את ההנחות הכי טובות של סוף עונה, מתי להגיש את דו״חות המס ואיך כדאי לדבר עם הפקידים בבנק. אני יכולה לשאול שאלות פשוטות בהולנדית, להבין חצי מהתכתובת הכיתתית בלי גוגל טרנסלייט וההולנדים כבר לא נראים לי כועסים. אולי יום אחד יהיו לנו חברים הולנדים על באמת. ולא קריטי שלרוב אני לא מבינה מה עונים לי ושלפעמים הילד מביא תמונה משפחתית במקום בגדים להחלפה. 

    אנחנו חושבים לאמץ כאן כלב, לקנות פה בית ואם יום אחד יוולד לנו כאן ילד כנראה שנקרא לו קלאוס. ואם זו תהיה ילדה, נקרא לה יוסקה. או טרוס. או יאני, זה דומה לחני. היא תלמד לשחות מגיל חצי שנה בלי מצופים ועם בגדים ונעליים, ותשיר לסבתא בשיחת וידאו את כל השירים מהגן. סבתא לא תכיר אף שיר הולנדי ולא תוכל לשיר איתה. סבתא תזדקן לה בישראל המאובקת אבל תהיה גאה שיש לה ילדים ונכדים בהולנד, היא בדיוק בדרך אליהם לכל חופשת החורף, כל חורף, זה שבועיים ימים. איזה יופי. 

    החברים בארץ יישארו באותו מקום, אולי חלקם יעברו דירה, חלקם יתקדמו בעבודה, יוולדו להם עוד ילדים שהילדים שלנו כבר לא יכירו. בשכונה שגרנו בה ייבנו בניינים חדשים בפינוי-בינוי, אומרים שהדירות שם נחמדות אבל יקרות רצח, כמה קשה לקנות בית בארץ, כמה נחמד שכאן זה בא בקלות. 

    יש כאן כל מה שאנחנו צריכים- יש לנו חברים, יש לנו עבודה, לילדים שלנו טוב כאן, התנאים הסוציאליים מעולים וכרטיס מוזיאונים זה אליפות. יש המון אתרי קמפינג, חופי ים, תערוכות והופעות, חיי תרבות עשירים, ובירה הולנדית נהדרת. 

    כולם באים לבקר אותנו, חלק אפילו חוזרים בפעם השנייה והשלישית כי כל כך כיף פה. החופשה האולטימטיבית, טיסה קצרה וימבה שופינג. יאללה, ניתוק תושבות וקדימה פול אינטגריישן. ישראל זה נחמד ושם זה בית ולב והכל, אבל בינינו, הפרחים כאן יותר יפים. ׳ואותך אני לא עוזב׳ זה סתם משפט משיר, וגם הוא לא איכותי במיוחד. 

    יגדלו לנו כאן ילדים הולנדיים, הם ישחקו כדורגל והוקי ויהיו אלופים בטיפוס אתגרי על קירות. הם אמנם ידברו עברית כי ברור אבל ישכחו מילים פה ושם, לא נורא. הם יקראו ספרים בהולנדית וגיבורי הילדות שלהם יהיו קיקר הצפרדע וניינצ׳ה הארנב. פה יהיה הבית שלהם. הם יהיו מנומסים ושקטים אבל גם קצת חסרי מעוף, קצת, איך נאמר, הולנדים כאלה. 

    אנחנו נהיה ׳החברים שלנו בהולנד׳ עבור כל מי שנשאר בארץ, ולאט לאט ישכחו גם אותנו. ככה זה, אבל כבר יש לנו כאן חברים חדשים. דיט איז מיין האוס. 

    אבל אז תפרוץ בישראל מלחמה. זה יתחיל כעימות מקומי בעזה ויתפשט צפונה, עד לפרדס חנה זה יגיע. המשפחות שלנו ישבו במקלטים ויכלו את מלאי המים המינרליים. תנועות נוער יפטרלו בין הבתים ויציעו הפעלות לילדים והתאווררות להורים, כי כמה אפשר. כל זה יגיע אלינו מרחוק, דרך וואי נט ובשיחות ווטסאפ מזדמנות. אנחנו נזמין אותם להגיע לפה, לנוח קצת. האזעקות היחידות כאן הן אזעקות שווא מגוחכות בשבוע הראשון בחודש, חוץ מזה דממה. 

    אנחנו גם נרצה לחזור כדי להיות איתם שם בזמנים הקשים האלה, אבל כבר לא נמצא את מקומנו. הכל ישתנה, כולם ישתנו, הבורקסים יישארו אותו דבר אבל האנשים כבר לא, הם ישמינו. כשנרגיש שמיצינו, שהזדהינו מספיק עם המצב הבטחוני ועם החזית, אנחנו נחזור הביתה. אנחנו את שלנו עשינו. 

    וככה שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, נחיה את החיים החצויים האלה, חיים של מי שכבר שכח איפה הבית ואיפה הלב ומתי השקינו לאחרונה את הפרחים. אולי עשינו טעות כשנשארנו? 

    סתם. עבדתי עליכם. 

    אנחנו לא באמת נשארים בהולנד לתמיד, לא לא. הנוחות והשקט, ההזדמנויות והרוגע, הירוק והמים, הטיולים ואירופה, זה לא מה שקונה אותנו. ׳דע מאין באת ולאן אתה הולך׳, אומרים אבותינו במסכת אבות. אבותינו שורשים, ואנחנו יודעים היטב מאין באנו. אנחנו נחזור לארץ בתום המשימה שלנו כאן, יקח כמה שיקח. ישראל היא הבית, בהולנד אנחנו גרים, לבינתיים. זה הכל. 

     

  • קחי לך תפוחים … (ישר מהעץ ההולנדי)

    היי חברים, שמי נגה, בת 33 עוד מעט, אמא למאיה (5.5) ותום (1.5), אשתו של ניר, וקונדיטורית. אנחנו חדשים בנוף ההולנדי. הגענו לפני כחצי שנה בעקבות הצעת עבודה של ניר לבוקינג. כן, שמעתי שהרבה ישראלים עובדים בבוקינג. כן, סביר להניח שניר יכיר את השם של הישראלי ההוא שאתם מכירים מבוקינג.

    אז איך בהולנד תשאלו? וואלה, טוב, תודה. אפשר לומר שבהרבה מובנים כבר הסתגלנו. מצאנו בית די מהר (באמסטלפיין כמובן), הילדים מרוצים מהמסגרת שלהם, ואנחנו מאוד נהנים מהזמן המשפחתי הרב שיש לנו כאן. ממש חששתי מיום נוסף של סוף שבוע עם הילדים. מה אני אעשה איתם כל כך הרבה זמן? חשבתי שנמצה תוך חודשיים שלושה את האטרקציות בסביבה ונתחיל למחזר או ניתקע בבית שעות (שזה אומר להרכיב פאזל 100 חלקים, לאסוף, לצייר יחד, שוב לאסוף, להרכיב מגדל גבוה, לאסוף, לגלות שעברו בסך הכל חמש דקות מאז שהתחלנו עם הפאזל, להתייאש ולהדליק טלוויזיה).

    למזלנו, זה ממש לא ככה. יש כל כך הרבה מה לעשות, ומלבד חוות העיזים שמסביבנו (אחת באמסטרדם בוס והשניה במזרח אמסטלפיין, על יד האמסטל), וטיולי הליכה באמסטרדם, עוד לא ביקרנו בשום אטרקציה פעמיים.

    בכל שבוע, בשישי בערב, ניר ואני מתיישבים מול המחשב ומחפשים רעיונות, קוראים המלצות ויחד עם תחזית מזג האוויר הפתוחה במקביל במסכים (עדיין קשה לי להתרגל לעובדה שהיום יכולות להיות 18 מעלות ומחר פתאום 10 מעלות פחות או יותר), אנחנו מחליטים מה נעשה בשבת ובראשון. 

    << לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון כתבות ייחודיות והטבות בלעדיות
    << כך תהיו “חזלך” סביב שולחן החג  

    לפני כשבועיים היינו בקטיף תפוחים עם הילדים. זו הייתה המלצה (נהדרת) של אחת האמהות הישראליות באמסטלפיין. הקטיף הספציפי הזה נמצא כ-20 דקות נסיעה מהבית (לינק  בסוף הכתבה). אל תשאלו אותי איזה סוג תפוחים קוטפים שם כי אני לא אזכור. האישה ששוקלת את התפוחים ציינה בפנינו את סוג התפוחים במעמד הכניסה למטע, אבל היא הולנדית ובחצי שנה שאני כאן הגעתי למסקנה שההולנדים מדברים מהר. או אולי זו אני שמבינה לאט? בכל מקרה היא אמרה את השם מהר ולי זה לא באמת שינה. נכנסנו למטע רחב עם שק סופר רב פעמי כזה של אלברט היין שהיה לנו בבגאז’ (ומזל שכך, כי הם לא מספקים כאן כלי קיבול כלשהו לתפוחים, אבל מצד שני – זה לא כזה מזל. יש מישהו שגר כאן בהולנד ואין לו שקית סופר רב פעמית אחת לפחות בבגאז’?), והתחלנו לקטוף. אמנם המטרה העיקרית בקטיף הייתה החוויה ולא התפוחים, אבל כצפוי קטפנו הרבה תפוחים. מה זה הרבה? המון. מה זה המון?  פשוט יותר מידי, ואם להודות באמת – אנחנו לא אכלני פירות כל כך גדולים בבית.

    מאיה, הגדולה שלי, לא מוכנה לאכול כמעט שום פרי. מלבד תפוח. למה? ככה. כי “לבננה יש שיערות” והמנגו “טעים אבל לא בא לי עכשיו” והתות “חמצמץ לי מידי” (לכו תבינו איך זה מסתדר עם אהבתה לתפוחי גראני סמית שהם נורא חמצמצים) ופירות רבים אחרים היא בכלל מסרבת לטעום. אני מחכה שהתקופה הזו תעבור ובינתיים שמחה שלפחות ירקות היא אוהבת.

    תום, הקטן שלי וניר, יאכלו בשמחה את רוב הפירות שיוגשו להם, אבל בתנאי סף של פירות חתוכים ומסודרים  יפה בצלחת שתונח לפניהם .

    אז חזרנו הביתה עם שקית מלאה בתפוחים, ואני התחלתי לחשוב על רעיונות מה לעשות עם אותם התפוחים, כי עד שנגיע לכולם הם יתרככו וחלק ייזרק לפח עוד לפני שנספיק לאכול אותם.

    העדפתי שלא להכין טארט תפוחים או עוגה כזו עתירת קלוריות וסוכרים. לא כדאי. אמנם אני קונדיטורית, אבל  אני שומרת על הקלוריות לאירועים מיוחדים. תחשבו מה זה כשיש בבית עוגות ומתוקים כל יום כל היום. זה קצת מטריף. במיוחד למי שיש sweet tooth כמוני.

    וגם בריאותית, בכל זאת. פאי/טארט כהלכתו זה חמאה וסוכר וקמח לבן ואת המוצרים האלה לא כדאי לצרוך על בסיס יומיומי או בתדירות גבוהה.

    אבל מה עושים כשהתפוחים הרבים מהקטיף המונחים בשקית מאלברט היין מבקשים שאעשה בהם שימוש? וכשבני הבית מבקשים עוגת תפוחים?

    אז נזכרתי בפתרון הזה שהיה לי עוד בארץ כשפירות התחילו להתרכך לי ולא רציתי לזרוק – קראמבל!

    קראמבל עם קצת התאמות כדי להפוך אותו לבריא יחסית.

    הקראמבל, למי שלא מכיר, מכיל פירות חתוכים לקוביות ומעליהם פירורים המורכבים מקמח, סוכר וחמאה בדרך כלל. אפיית הקראמבל מרככת את התפוחים ומגירה מהם נוזלים ככה שבסוף מקבלים מאפה חם עם קראסט בצקי מלמעלה ובפנים ביס נימוח חלק ורך של תפוחים אפויים בתנור.

    אז אחרי כל ההקדמה הזו, אני בטוחה שאתם מוכנים כבר להכין קראמבל כזה משלכם.

    לפניכם שני מתכונים – האחד של קראמבל אולד סקול עם קמח לבן וחמאה וסוכר. השני בגירסתו הבריאה יותר (והטעימה אף היא) עם קמח בריא יותר, עם סוכר קוקוס טבעי שערכיו התזונתיים בריאים הרבה יותר מהסוכר המזוקק הלבן שכולנו מכירים ועם שמן קוקוס במקום החמאה.

    קראמבל תפוחים (4 קעריות אישיות או תבנית בינונית בקוטר 20 ס”מ)

    4-5 תפוחים, עדיף תפוחים חמצמצים כגון גראני סמית

    כף-שתיים סוכר

    מומלץ: כפית תמצית וניל איכותית (אם אין לכם איכותית, אל תשתמשו בכלל)

    מעט קינמון למי שאוהב

    100 גרם חמאה קרה וחתוכה לקוביות

    חצי כוס סוכר. מומלץ סוכר חום שנותן מעט יותר קראנצ’יות לבצק בסוף האפיה, אך אפשר גם עם סוכר לבן

    ¾ כוס קמח

    חצי כפית מלח

    קראמבל בגירסא הבריאה יותר  

    4-5 תפוחים, עדיף תפוחים חמצמצים כגון גראני סמית (אלה התפוחים הירוקים למי שלא מכיר)

    כף – שתיים סוכר קוקוס /מייפל/סילאן. את סוכר הקוקוס ראיתי גם באלברט וגם בלידל.

    סוגי סוכר הקוקוס שמצאתי עד כה בהולנד, יש גם בצנצנות של 200 גרם

    מומלץ: כפית תמצית וניל איכותית (האמת שלא נתקלתי כאן עדיין בתמצית לא איכותית כמו האלה של הארץ שעולות 5 שקלים שכל קשר בינן לבין וניל מקרי בהחלט. אני מדברת על תמצית שרואים בה את הנקודות השחורות שהן זרעי הוניל) את שלי קניתי באלברט היין ב-7 יורו אם אני לא טועה. כן, זה יקר. הוניל נורא יקר לאחרונה. אפשר לוותר אבל אני ממליצה בכל אופן להחזיק אחד כזה בבית. 

    תמצית וניל איכותית

     

    מעט קינמון למי שאוהב

    80 גרם שמן קוקוס קר (כשהטמפרטורה מעל 25 מעלות, שמן הקוקוס הופך נוזלי. במקרה הזה אנחנו מעדיפים אותו מוצק יחסית)

    שליש כוס סוכר קוקוס. לסוכר קוקוס טעם קרמלי שמזכיר במעט את הסוכר החום

    ¾ כוס קמח. אפשר להשתמש בקמח כוסמין (Spelt) שהוא בריא יותר מהקמח המלא גם וטעים יותר, טעמו פחות כבד. אני ערבבתי שקדים טחונים ושיבולת שועל כי בני תום רגיש לגלוטן, עוד בנושא הזה בבלוג נפרד.

    חצי כפית מלח

    הוראות הכנה הזהות לשני סוגי הקראמבל:

    1. קולפים את התפוחים וחותכים לקוביות בינוניות (התפוחים מגירים הרבה נוזלים ומאבדים מגודלם)
    2. מערבבים בקערה עם הסוכר (כף-שתיים), הוניל והקינמון
    3. דוחסים לקעריות/לתבנית. לא לשכוח שהם מאבדים מגודלם לאחר האפייה ולכן כדאי להעמיס ולדחוס אותם.
    4. בקערה נפרדת מכינים את הקראמבל: מכניסים את חומרי הקראמבל (קמח, סוכר, חמאה/שמן ומלח) ומפוררים באמצעות הידיים עד להיווצרות מרקם פירורי.
    5. מפזרים מעל התפוחים את פירורי הקראמבל ומכניסים לתנור שחומם מראש על 180-190 מעלות עד שהקראמבל זהוב ושכבת התפוחים הצטמצמה במעט. בסביבות 15-20 דקות
    6. אוכלים חם! בתאבון!!

    ניתן לשמור במקרר ולחמם לפני ההגשה. הקראמבל נשמר כיומיים שלושה במקרר.

     

    הקראמבל לפני האפייה
    ואחרי האפייה

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    הכנתם קראמבל? יש לכם שאלות? עוד רעיונות למאפי תפוחים? מקומות שקטפתם בהם ורוצים להמליץ גם כן? אני רוצה לשמוע הכל! הגיבו לי כאן בתגובות למטה.

    מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שלי בפייסבוק.

     ולמי שמתעניין בקטיף התפוחים שהיינו בו – https://www.olmenhorst.nl/ממליצה בחום. מלבד קטיף התפוחים יש גם קטיף אגסים שאנחנו עוד לא הגענו אליו, דוכנים וגן שעשועים גדול. ואוכל, יש גם אוכל. לא המון אבל יש.

     

    << לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון – כתבות ייחודיות והטבות בלעדיות

  • אני אוהבת ואני עוזבת.

    יש מקומות שאני חייבת לעזוב כדי לאהוב.
    ואם זה קורה סימן שעזבתי בזמן.

    אני , כמה ימים לפני המעבר ללונדון וכבר מרגישה שאתגעגע אליך, הולנד יפה וקסומה שלי. נכון, היו זמנים שהיית לי חצי כוח, שקטה מדי, מנומנמת ומאוד רגועה אבל זה כנראה בול מה שהייתי צריכה. את מדינה עדינה ותמימה מאוד. כמעט כמו תינוק שהרגע נולד והיית מבחינתי נחיתה רכה לעולם ההורות והזרות.
    אז תודה.

    ברדה הכירה לי את האיזון המושלם בין חיי המשפחה לעבודה. לימדה אותי מינונים, ש- Less is priceless ויש הבדל בין עצלן ללא מתאמץ. נהנתי מחיי העיר התעוררת מאוחר, בייחוד אחרי הוויקנד, לוקחת את הכל באיזי, מלאה בתעלות של מים והנסיעה באופניים עם הבנות שלי, דרך הפארקים הירוקים בכל בוקר, תיחקק לי בזיכרון המתוק לנצח.
    אני מקווה.

    >> לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון במדורה ייחודית וחד פעמית

    לא, אין לי אחוזים בעיר, לא עבדתי בחמיינטה, רק אהבה גדולה והודיה למקום אחד קסום ורומנטי שבו, אפשר להגיד סוג של גדלתי.
    מאחלת שהשלווה הזאת של ההולנדים תמשיך איתנו ללונדון, לשלב הבא. לא פעם תהיתי איך הם עושים את זה? מורידה בפניהם את הכובע.
    כל הילדים בגן ישובים סביב השולחן בשקט וברוגע. ילדים צהובי שיער, תכולי עיניים, ממש כאילו יצאו ממגזין של איקאה. מקשיבים לכל מילה של הגננת ויש להם סבלנות ורוגע אמיתי.
    ברדה, זו עיר שאף אחד לא רץ אחריה והיא לא רוצה להתחרות באף אחד. היא שלמה עם עצמה ועל זה אני מאוד מעריכה אותה.
    תודה ענקית לך ברדה. חבל שאת לא יכולה להגיע לישראל. צריכים עיר כמוך שם וגם קצת עיצוב נורדי.

    אני יודעת שבלונדון יש יותר ״סרטים״, על אמת, אבל ממש מצפה לעיר הזאת בשקיקה.
    בטח שהעיר תטרוף אותי. לפחות בהתחלה, אבל אני מגיעה עם ביטחון ועם הגדוד שלי. כבר לא כזוג, כמו שהיינו כשעזבנו את ת”א. הבנות ועמית הופכים את הכל לכיף יותר. בוגר יותר,  שלו יותר.
    ואני הכי מודה להם שהם באים איתי בעיניים עצומות , כדי שאוכל ללמוד ולהתפתח במקום הכי קריאייטיבי בעולם . אני מודעת לאינטנסיביות שהתואר הזה הולך להביא עמו , אבל לאחרונה הבנתי שהילדות שלי ורק הן, יכולות באמת לגרום לי להפסיק את הטירוף של החיים לרגע.
    העבודה אף פעם לא תיפסק, אבל זה דבר מדהים ומאוד מרגיע להפסיק הכל וללכת להביא אותן מהגן אלי,הביתה. רק בשבילן אעצור את כל העולם שלי ואפילו יש לומר, בזכותן.
    וזה מאוד כיף להבין את זה ולהעריך את הרגעים שיש לי איתן פה.
    הייתי רוצה לעשות ׳פריז׳ על המון רגעים שיש לנו יחד, מן הרגעים הקטנים האלה, שאני ממש בהווה מבינה כמה ברי מזל אנחנו , ובא לי שאף אחד מאיתנו לא יזדקן או יגדל אפילו בדקה. או שאולי ליל של העתיד תגיעה לרגע ותראה כמה שהיא תינוקת חמודה ואיך שאנחנו משוגעים עליה.

    בגדול אני אוהבת וגם קצת שונאת פרידות. זה מקום שבו אני יכולה להסתכל על החיים שלי מפרספקטיבה אחרת. לארוז רק את מה שנחוץ, לצמצם, לנקות, לרפרש ולהמשיך הלאה חכמה יותר. והקטע הקשה הוא האנשים שאני צריכה לוותר עליהם ולשחרר מחיי. זה חלק מהעניין של להיות ברילו, שום דבר הוא לא לנצח ועדיין מרגישה שיש לי פה חברים שהם משפחה.

    ולכם, קוראים יקרים, תודה שהכלתם אותי.
    מקווה שהצלחתי לגעת, להקליל, לחדש, לשנות או לשתף את החוויה ההולנדית שלי בצורה אמיתית.
    ומי יודע אולי יום אחד עוד נחזור.

    אני הייתי נטלי.
    See you in an other life.
    קושס.

     

    תודה!

    לרכישה dutchtownmagazine@gmail.com

    >> לרכישת המגזין המודפס של דאצ׳טאון במדורה ייחודית וחד פעמית

  • הולנד and beyond: המלצות טיולים לזוג ולמשפחה

    אתם נמצאים ברילוקיישן בהולנד עם ילדים קטנים? הנה כמה טיפים איך לצלוח את החיים, ובכיף:

    קחו סופ״ש ארוך או חופשה זוגית לפחות פעמיים בשנה

    זוכרים איך הם חפרו לכם, שעוד הייתם זוג צעיר ונהנתן שהשעון מתקתק ומתי תעשו ילדים? אז אם סבתא וסבא כל כך אוהבים ילדים הם בטח מתגעגעים לנכדים שלהם. אז הנה הרגע להזמין אותה לביקור ולתת להם בעלות על הקטנטנים. It’s a win win situation 

    סופ״ש רומנטי ביער (הפרדי מחזיית ההנקה)  

    עמית ואני שכרנו בקתה זוגית בטבע באזור המושב Diever שבצפון הולנד. המקום קטן ומאוכלס על ידי כולה 2000 תושבים והמון ירוק מסביב. במקום שישנו בו היה גם קמפינג מסודר שנקרא Landgoed ‘t Wildryck (מתאים למשפחות עם ילדים, יש אפילו speeltuin ובריכה מחוממת אבל אמרנו בלי ילדים..) שכרנו בקתה קסומה ביער ירוק עם שני חדרי שינה, מטבחון וסלון קטן עם אח שדלקה, חיממה את הבית והכניסה אותנו לאווירה הכפרית כאילו היינו באלפים. לינק לבקתה 

    ביום הראשון שכרנו אופניים במרכז המבקרים בכניסה לאתר הקמפינג (9€ לאופניים רגילות ו-20€ לחשמליות) ויצאנו לסיבוב דאווין, אל תוך היער. דיוושנו שעה בשקט, בכיף שלנו, הרגשנו לרגע הולנדים היפים כאלה, עצרנו לסלפי וצפינו באגם, בעצים ובחיות שפגשנו בדרך ולא היינו צריכים לנגב לאף אחד הרים של נזלת או לעצור לשנ״ץ. 

    סקיפרית בפוטנציה

    בבוקר למחרת יצאנו לעיירה הציורית חיטהורן (30 דקות נסיעה משם) חנינו את האוטו בחניה מרכזית ליד מרכז המבקרים VVV (סגור בראשון), שכרנו סירה, למשך שעה, והשטנו אותה בין התעלות הצרות (20-25€ לשעה). השיט היה מושלם, הנתיב לא היה עמוס והרגשתי כמו איזה סקיפרית (שבתכלס הסירה דיי איטית חחח…) הכפר עצמו נראה כמו ונציה רק קטן וקסום יותר. מלא גשרים קטנים, תעלות, הכל ירוק והשמש, בחודש מרץ, היתה לטובתנו. בדרך ראינו כבשים שבא לך להתכרבל איתן, סוסי פוני שבא לך לחפוף להם עם איזה מרכך את השיער והרבה ברווזים, דיי רגילים, שזה כמו לראות סתם חתול רחוב בישראל. בקיצור מומלץ לימים שמשיים ולא בעונות מתויירות מידי כי אחרת התעלה פקוקה.

    אופציה נוספת לבילוי, אם מתחשק לכם נוף אורבני ואוירה שונה מביתכם הטוב: 

    לילה במלון באמסטרדם

    למה? כי מגיע לכם לישון לילה שלם, להתפנק במיטה עד עשר בלי שאף אחד יכנס לכם מתחת לשמיכה בשש בבוקר או יצעק לכם ״אמא אני רוצה מים״ באמצע הלילה.

    איתמר, אחד מהחברים המגניבים ביותר שלי מאמסטרדם, סיפר לי על המלון וישר נדלקתי. זה לא מלון רגיל אבל בהחלט אפשר להגיד שהוא לאוהבי עיצוב והרפתקאות. אחד, כי הוא צמוד למסגד מהמם, ענק ופעיל ויש בזה משהו מלהיב בעיני. ושתיים, הקונספט – כל חדר בעיצוב אחר מיוחד: קרון של טראם, חדר סתרים מאחורי מדף ספרים, חדר עם שער אוריינטלי, בית צבעוני ועוד… (לצפיה בחדרים) וכל הפינוק הזה ב-120 יורו בממוצע. הבר מסעדה שנקרא קווין בייקון מאוד מגניב ושווה לשבת בו לאיזה ג׳ין אנד טוניק ולהעביר ככה את הלילה. אבל שימו לב, יש מצב שתאלצו להשתין במקלחת או להתקלח באסלה כי לא בכל חדר יש שירותים או מקלחת. יש מקלחות ושירותים משותפים (ומצוחצחים) בקומה התחתונה. הרפתקני כבר אמרתי?

    תמצאו חברים טובים, הכשירו את בן/בת-הזוג להיות הבייביסיטר וצאו לחופש (ועדיף כמה שיותר רחוק :))

    ביום שבת אחד, תמים ונחמד נסענו לדרום בלגיה, אני וארבע חברותיי/ אחיותיי הספרדיות. אמנם זה היה רק לילה אחד אבל היה שווה כל דקה. כולנו אמהות לילדים קטנים, בלייניות לשעבר, שלא ישנות כבר שנים. אז לקחנו חדר במלון ספא ב- Dinant, והסתובבנו עם מגבות וסליפרס כל הערב (לא בטוחה שזה היה חלק מהתקנון של הקסטל המפואר אבל למזלנו היינו דיי לבד שם). בבוקר טיילנו בעיר דינאן, שם גם נולד ממציא הסקסופון ועלינו שבע מאות מדרגות (250) לקצה מבצר, שמשמש היום גם מוזיאון, והותקף במלחמת העולם הראשונה כשהספרדים נלחמו מול הצרפתים. היה שווה את העלייה ברגל, הנוף מלמעלה מהמם, וכמובן לא היינו צריכות לסחוב שום ילד על הכתפיים. 🙂 

    סיור קומיקס בבריסל (וכמובן קפה מעולה למכורים כמוני) 

    החוויה הכי POW!!! שיש אפילו שלא נשארנו לישון.

    יצאנו כמה חברות לסיור קומיקס בלגי ברחבי בריסל היפה, ביום דיי גשום, והצלחנו אפילו ליהנות. מיותר לציין שקבענו את התאריך חודש וחצי מראש, כנהוג בהולנד ותכלס כולנו עסוקות מאוד בין חופשות משפחתיות לחיים עצמם. אז הסתובבנו שעתיים בין מאות התיירים בעיר, עם Cédric, מהנדס ביום ומדריך טיולי-קומיקס בסופ״ש. הוא ללא צל של ספר המדריך החמוד (והחנון) ביותר על פלנט-ארת׳, בעל ידע רחב בקומיקס (דובר אנגלית וצרפתית) וסבלני מספיק כדי להכיל ארבע בנות קולניות מאוד (מקטלוניה וישראל). בזכותו השלמנו חורים בהשכלה וקיבלנו הסבר מעמיק על לאקי לוק, טינטין, אסאריקס ועוד הרבה גיבורים שכולם מסתבר נולדו פה באזור ועבדו יחד.

    עוד פרטים על הסיור תוכלו לקרוא ממש פה.

    את ארוחת הצהרים שלנו אכלנו ב- Nüetnigenough (לא להיט לצמחונים שכמוני אבל מצאתי מנה טובה אחת). המסעדה היתה טובה מאוד, אוכל טעים, מלצרים מגניבים ואווירה היפסטרית פלוס פלוס. 

    לגראנד פינאלה, שנייה לפני שחוזרים לבן-זוג ולילדים, ביום הגשום והאפור הזה, היינו חייבות איזה קפה טוב שיזכיר לנו את ימי הזוהר. נכנסו ל Café Capitale הבית-קפה הכי היפ באזור שבשניה שהרחנו את הקפה באוויר החלטנו שזה זה. העוגות נראו גם אש, לא ניסינו אבל נראה לי שהבלגים למדו מהצרפתים דבר או שניים על קינוחים.

    תארזו את הילדים ותסעו לטייל באירופה (זה כולה שעתיים וחצי מכאן)

    ליל, צרפת – בירת שווקי הפשפשים 

    העיר ליל ממוקמת בצפון צרפת, קרוב לגבול בלגיה ובכל תחילת ספטמבר (השנה ב 31.08 וב- 01.09) מתקיים בה שוק פשפשים ענק אם לא הכי גדול באירופה, ה- GRANDE BRADERIE DE LILLE. כל העיר מלאה בדוכנים ועשרות אלפי תיירים באים לרכוש איזה רהיט וינטאג׳ או שנים. אנחנו נסענו לשם ברכבת אז לא רכשנו כלום אבל ממש מומלץ להגיע באוטו (שעתיים וחצי מברדה) ולהתפנק באיזה מנורה מהסבנטיז לבית החדש. כיף להסתובב בעיר למרות הצפיפות, להרגיש ניחוחות צרפתיים, לטעום את האוכל הצרפתי המעולה ולהרגיש נוסטלג׳י עם הפריטים הישנים.

    איפה אכלנו? Le Bloempot (פחות מתאים לילדים לדעתי). המסעדה נפתחה בשבע וחצי בערב והתור התחיל כבר מהשעה שבע. למזלנו היינו מספר שתיים בתור אז נכנסו מהר מאוד. כדאי להיות שם בזמן כי אם לא הזמנתם מקום תצטרכו לחכות, יש להם רק מספר מצומצם של שולחנות. הרעיון היה fixed menu, אז בחרנו מחיר (תלוי ברמת הרעב שלכם, בין 40€ ל- 90€) וכל פעם הוגשה לנו מנה אחרת בהפתעה. לא ידענו מה תיהיה המנה עד שהגיעה אלינו לשולחן. כמובן שמראש אמרתי להם שאני צמחונית ועמית קרניבור. היה היפסטרי למותתתת, כולל זקנים, מלצרים מתחלפים, דלישס מיוזיק ואווירה צרפתית מהממת.

    קלן, גרמניה – עיר השופינג והמנעולים

    לפני:
    ואחרי:

    בקלן התאהבתי עוד לפני שעברנו כי לעמית היתה בכל שנה נסיעת עבודה, מטעם כתר פלסטיק, לתערוכה במתחם הכנסים הגדול שבקלן ואני, איך לא?, הצטרפתי אליו. קודם כל הכל זול בגרמניה נקודה. גם אם משווים אותה להולנד (אפילו צבע לשיער ומוצרים איזוטריים כאלה) היא עדיין זולה, ואני ממליצה לכם להזמין מאמאזון גרמניה הכל. הכנסייה (דאם) מרשימה מאוד ומסביבה אלף רחובות, לשופינג מטורף, עם כל המותגים הכי שווים. ישו ידע מה הוא עושה כשהצמיד את החנויות לכנסיה, קודם מתפללים ומתפעלים ואז הולכים לפרוק את הארנק :).

    בפעם הראשונה שביקרנו בקלן היתה שבועיים לפני החתונה שלנו. אז קנינו שם מנעול, הדבקנו עליו את עצמנו והלכנו לתלות על גשר המנעולים. כעבור שנה, כשחזרנו לשם, מצאנו את המנעול בין טריליוני המנעולים האחרים. ועל זה נאמר ג׳יזס!

    ועוד משהו, שווה לבקר בקלן גם בקריסטמס. חוץ מדיסלדורף בקלן יש שוק קריסטמס מהמם. הוא ענק וקוזי בו-זמנית. ואם אני זוכרת נכון בעיר מפוזרים כל מיני שווקים אז בכלל שווה לבדוק לפני את המיקומים. רק אל תשכחו לקחת צעיף, גרביים מחממות ולקנות שם יין חם כדי להמתיק את הגרון.

    תמצאו משפחות בסגנון שלכם, עם ילדים, שרוצות להעביר את חופשת הקיץ ביחד ובסטייל 🙂 

    לפניכם הסוד לווקאנצי מושלם, להורים הצעירים שבינינו. ביום טיילנו, טעמנו יינות, ואכלנו ממטעמי האזור ובלילות חזרנו לבית הכפרי, השכבנו את הקטנים לישון ועשינו ארוחות שחיתות עם חומרי הגלם הטובים בעולם. הילדים נהנו אחד מהשני וגם אנחנו.

    דורדון, דרום מערב צרפת (סיור קולינרי)

    אז בקיץ שעבר נסענו שלוש משפחות, (מהולנד, ישראל וצרפת) עם שישה ילדים קטנים (חצי שנה עד 6), לטיול של עשרה ימים בדורדון, שבדרום מערב צרפת. הנסיעה באוטו לקחה לנו סביב ה-10 שעות וחילקנו אותה ליומיים בשביל בייבי ליל שהייתה אז בת חצי שנה. 

    בעזרתה של אירה סמוק, חברה ומדריכת טיולים קולינריים בבורדו, שגרה בצרפת כבר למעלה משבע שנים, שכרנו וילה ענקית וטיילנו באזור בערך שבוע. אירה הרכיבה לנו מסלול טיולים אדיר, ככה שהצלחנו ליהנות ולספוג את התרבות העשירה של האזור. התחלנו את הטיול באחד השווקים המרכזיים בעיירה שנקראת Issigeac, שמתקיים בה שוק גדול בכל יום ראשון. טיילנו בעיירה Belves, כפר מדהים, שהוכתר כאחד הכפרים היפים של צרפת. ובערב נהננו משוק האוכל הלילי ב beaumont du perigord. הילדים השתוללו בכיף שלהם, רקדו, אכלו, נהנו ונרדמו באוטו תוך שניה. בקיץ מסתבר מתקיימים שווקים ליליים כאלה עם מלא אוכל ומוזיקה כמעט בכל עיירה, כל יום בעיירה אחרת.

    ביקרנו גם באחד היקבים המפורסמים באזור Monbazillac וגם בגני les jardins de marqueyssac המהממים, שהם תכלס הכי מושלמים לילדים קטנים (גם בעגלות) כי ממש אפשר לטייל שם שעות, לשחק בגן המשחקים, לאכול גלידה ולהנות מהנוף והטבע. 

    לבלוג של אירה –  ״Lost in Bordeaux״ולכל המעוניין בסיורי שווקים, סיור באיזורים היוקרתיים של בורודו ואיך לא גם לטעום גבינות, נקניקים, יינות, אויסטרים, מאפים, שוקולדים וקינוחים יוקרתיים, ממליצה לכם לכתוב לה ב- ira@lostinbordeaux.co .

    *אורך הסיורים הוא שלוש שעות והמחיר הוא 55 יורו לאדם. 

    מי שמחפש מידע על מה לעשות בבורדו שיכנס לאתר https://www.lostinbordeaux.com/.

    תהנו מהקיץ, כי הוא לא כאן כדי להישאר:)

  • תבנית נוף מולדתו – הרהורים על נוף שטוח

    באותו יום חמישי התחלתי לכתוב משהו על הנוף השטוח של הולנד ועל ההשפעה שלו, אם קיימת כזו, על האנשים שחיים את חייהם כשזה הנוף הממסגר אותם. 

     ציטטתי את שאול טשרניחובסקי, שהרי זה הוא שאמר כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. הנחתי הנחות שטוחות על בסיס שטוח וחשבתי שהנה עליתי כאן על משהו, איזו תיאוריה סוציו-גיאוגרפית, איזו הנחת עבודה לפיה האדם מושפע, בתוכו פנימה ממש, מהנוף בו חי מרבית חייו, או לפחות, כמוני, חי בו עכשיו. כתבתי שגם אני חשה מושפעת במידה מסוימת מהנוף הזה. משהו בי נרגע והושקט, ועם זאת גם השתטח ורודד, כאילו הפכתי גם אני לפולדר מיובש רחב ידיים, ירוק מאופק אל אופק אל ים, פולדר של אדמה ישנה, שלא מסוגלת להצמיח דבר אלא היא מצע למרעה בלבד, מצע רחב ושטוח ורדוד. 

    אלא שאז פרצה שריפה. קו שישים ושתיים ואני עליו, היה בדרכו לבית הספר ראש פינה, ששם מוניתי למורה מחליפה, לעברית, בכיתה של ילדים שאינם דוברי עברית, בכלל, בעוד שאני, המורה המחליפה, לא דוברת בכלל הולנדית. זה העניין במורה מחליפה- היא מחליפה אין באין, או חיין בחיין, מחליפה אפס הולנדית באפס עברית, ומה עושים עם זה עכשיו. 

    השריפה שינתה לגמרי את מערך הכוחות. מערך הכיבוי של דרום אמסטרדם התפרס לו בשטח השטוח, חסם את הכביש בניידות גדולות ומכוניות אדומות, והאוטובוס סב על צירו. אם הייתי יודעת הולנדית יותר ממה שהתלמידים שלי יודעים עברית, אולי הייתי מבינה שהנהג בישר זה עתה במיקרופון, שהוא לא. לא נוסע במסלול הרגיל שלו, הוא מסתובב ומי יודע לאן יגיע. בשניות מצאתי את עצמי בכבישים מהירים לגמרי לא מוכרים, מחוץ לכל אזור ידוע, כמו בקרוסלה שכבר מאוחר לרדת ממנה, והוא נוסע ונוסע, כביש שטוח, שדה שטוח, תעלה על נוף שטוח. הנחת העבודה השטוחה שלי הניחה שהוא יחזור בסוף לאותו מקום, הוא יגיע לראש פינה, אני אגיע לכיתה בכמה דקות עיכוב, זה קורה. הרהרתי בנוף השטוח ותכננתי מה נלמד היום, האם צבעים או לספור עד עשרים, או אולי בכלל שיר של מתי כספי, והאוטובוס נסע ונסע ובשלטים הופיעו המילים הארלם והופדורפ, וזה כבר די רחוק. 

    בצד השני של הקו הייתה טרודי מברלין, זה היה ראיון טלפוני חשוב ואי אפשר היה לעצור אותו באמצע, אי אפשר היה לעצור באמצע את טרודי מברלין. עם צפירות הסירנות, הודעות הנהג במיקרופון ורעש הנסיעה, ניסיתי להבין איפה אני, איך אני מגיעה מפה לבית הספר הכי מהר, כמה תעלה מונית, בכמה אאחר ומהי הייחודיות שלי על פני אחרים שניגשים לאותה משרה אצל טרודי, למה לה בעצם, לטרודי מברלין, בכלל לבחור דווקא בי. התנצלתי בכל פעם ששמעתי רק את החצי הראשון של המשפט, ובגלל שכבר שלוש פעמים בקשתי ממנה לחזור על דבריה, בפעם הרביעית השלמתי לבד. ׳כן, זה מאוד מעניין, אבל אני דווקא רציתי לדעת…׳, היא שאלה מהו הדבר החשוב ביותר למורה דרך ואני עניתי שיהודי אמסטרדם ראו בעיר את מרכז חייהם לאורך דורות ארוכים, זה לא היה קשור למה שהיא שאלה, אבל באותם רגעים אומללים זה גם לא היה נראה לי קריטי. 

    סוף סוף הסתיימה השיחה והודעתי לבית הספר שאני מאחרת. מכיוון שצברתי לעצמי נקודות זכות של מדייקת ואף מקדימה, וגם חברה של המזכירה, זה עבר חלק. ׳זה באמת לא אשמתך׳, הרגיע אותי הקול הרגוע, ואני ליתר בטחון השפלתי עיניי לרצפה, זה עובר בקו לצד השני. 

    סוף סוף האוטובוס הגיע לתחנה כלשהי, זיהיתי אותה ותכננתי לרדת. בדרך החוצה הבנתי שטוב להישאר, שהרי האוטובוס חוזר על עקבותיו, כך נאמר בשפה שהבנתי, הוא עוד יגיע לראש פינה. 

    התיישבתי על מקומי וחיכיתי. הכל בסדר, תהני מהנוף השטוח, מה אפשר לעשות עכשיו והרי כבר שוחחת עם ברלין ועדכנת את אמסטרדם. 

    אלא שאחרי עשר דקות של נסיעה שטוחה האוטובוס עצר. ׳יש בעיה עם הדלק׳ סיפרה הנהגת. ככה, כמו במלחמה, בעיה עם הדלק. מה יכולנו לעשות, עמדתי מחוץ לאוטובוס, במקום לגמרי לא מוכר בעיר, עשרים דקות אחרי תחילת השיעור וכבר באופק של לאחר לאסוף את ילדיי שלי. 

    צריך אובר, צריך מונית, צריך להגיע, אבל משהו בטכנולוגיה הזו לא עבד, האובר לא הצליח לי, לא הצלחתי את עצמי, הכל התערפל, התערבב, היה חם, נגמרו לי המים, לא שתיתי כבר כמה שעות, לא אכלתי מהבוקר, הייתי לחוצה ועצבנית וחלשה , אז ליתר ביטחון התעלפתי על המדרכה. ככה באמצע העיר, רחוק מהמקום בו מחכים לי כעת ילדיי שלי וילדים אחרים, דמי השתטח ואני אחריו, נזלתי על הרצפה לעיניי העוברים והשבים. התעשתתי מהר, עזרו לי לקום והבנתי מיד שעכשיו אני לא מספיקה לאסוף גם את הילדים שלי. כמה טוב שיש חברות, התיישבתי על ספסל וניסיתי להבין איך עובדת האפליקציה הזו של האובר ולמה היא לא עובדת אצלי. סוף סוף מוחמד היה בדרך אליי, הנקודה התקרבה על המסך, הנה שתי דקות, דקה אחת, ׳מפגש עם הנהג׳, איפה אתה מוחמד? רבע שעה ניסינו למצוא זה את זו, אני כאן ליד חמישים ושלוש, תגיעי לכאן בשישים, זזתי קצת לכיכר, תעקבי אחרי הנקודה, אני בכתובת שכתבתי, אולי פשוט נבטל, בום שישה יורו על כלום, בגלל האנטישמיות, היום הזה רק נהיה יותר גרוע. 

    אבל אני חזקה מכל זה, התיישבתי שוב על ספסל, שוב הזמנתי אובר, אחרי שבע דקות הגיע וינסנט עם שתי אוזניים ולקח אותי דרך כל העיר היישר אל האוטו שלי. 

    הגעתי לילדיי בשעתיים איחור, חלשה ורעבה ומזיעה, מורה מחליפה למורה המחליפה לימדה עברית את דוברי ההולנדית, נפרדתי מכמה עשרות יורו ועוד כמה אחוזי שפיות, ורשמתי התעלפות הולנדית אלגנטית.  

    כיבוי נרות בתום ההופעה, ואור מלא בחוץ. תבואו בחורף

    לא נורא, כל זה לא נורא, רק כוס קפה ומקלחת ולכולם שלום, כולם בריאים, רק קצת פחות עברית כשפה שנייה. שטויות, שטויות. מחכה לי בערב קונצרט לאור נרות בבית הכנסת הפורטוגזי, אשב שם בנחת, בחושך, על ספסלי העץ העתיקים, אביט בשלהבות המרקדות, אתמסר כולי למוסיקה הקאמרית העדינה מחצי האי האיברי, כך אמצא שלווה אחרי היום הזה.  

    מה אני אגיד לכם. שוב איחרנו, לקחנו אובר בשלושים יורו, הגענו על הקשקש, כולם כבר ישבו על ספסלי העץ, נדחקנו ביניהם בחוסר אלגנטיות, נתקלנו ברגלי הספסלים, עשר פעמים התנצלנו, לא נשמנו, התיישבנו על הספסל והוא כמעט נשבר, זה ספסל מהמאה השבע עשרה. שניה אחר כך, בשמונה אפס אפס החלו הנגנים בנגינתם. זה היה נפלא, כלי נשיפה אקזוטיים הפיקו צלילים שליטפו את הנפש והשקיטו את התודעה. ניסיתי, ניסיתי להתמסר לרגע הזה, הרגע האלמותי המסוים הזה, אבל משהו שם לא הסתדר, לא התיישב טוב, מה בדיוק?  

    ואז הבנתי. אור נרות זה קסום, אבל בשעה שמונה בערב בקיץ בהולנד, לא רואים אותם, לא רואים את הנרות. יש אור טבעי חזק מחלונות הענק, לפחות עד עשר וחצי. מה נסגר אתכם חברים פורטוגזים, חכו לחורף עם ההופעות האלה. הושטתי יד והוצאתי מהתיק משקפי שמש. 

    האדם, כך אומרים, הוא תבנית נוף מולדתו. אני עדיין מנסה להבין, לנסח במילים, את הקשר העדין הזה, בין העם ההולנדי לתבנית הנוף הגדול, השטוח, הירוק מאופק אל אופק אל ים, שבתוכה הוא חי את חייו. ועד אז, עד שאבין זאת ואולי גם אכתוב על כך, אטמין בתנור תבנית פיירקס עם תפוחי אדמה, מתובלת כזו ואהובה, תבנית נוף מולדתי.